יוליסס סימפסון גרנט

יוליסס סימפסון גרנט
(27 באפריל 1822; מאונט מקגרגור, ניו יורק - 23 ביולי 1885)
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בת-זוג	ג'וליה גרנט
נשיא ארצות הברית ה-18
תקופת כהונה	4 במרץ 1869 - 3 במרץ 1877
סגן	סקיילר קולפקס

יוליסס סימפסון גרנט
נולד	27 באפריל 1822
נפטר	23 ביולי 1885
כינוי	"כניעה ללא תנאים" גרנט
השתייכות	צבא ארצות הברית צבא האיחוד
תקופת שירות	1839 – 1854 1861 – 1869
דרגה	גנרל
תפקידים צבאיים	הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית
מלחמות וקרבות	מלחמת ארצות הברית-מקסיקו מלחמת האזרחים האמריקנית
הנצחה	שטר 50 דולר

יוליסס סימפסון גרנט (באנגלית: Ulysses S. Grant‏; 27 באפריל 1822 - 23 ביולי 1885) היה גנרל והמפקד הכללי של צבא האיחוד בשנותיה האחרונות של מלחמת האזרחים האמריקנית, ונשיאה ה-18 של ארצות הברית שתי כהונות מ-4 במרץ 1869 ועד 3 במרץ 1877.

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

גרנט, ששמו המקורי היה היירם יוליסס גרנט, נולד במדינת אוהיו ב-1822. הוריו היו החוואים ג'סי גרנט וחנה סימפסון. כשהיה בן 17, נרשם בעזרת חבר הקונגרס המקומי שלו כצוער באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט. חבר הקונגרס רשם אותו בטעות כיוליסס סימפסון גרנט, וגרנט חיבב את השם החדש עד כדי כך שבחר להשאירו. הוא סיים את האקדמיה ב-1843, מס' 21 בכיתתו שמנתה 39 צוערים.

ב-22 באוגוסט 1848 נשא לאשה את ג'וליה בוגס דנט, ולאורך השנים נולדו להם ארבעה ילדים.

הקריירה הצבאית

גרנט לחם במלחמת ארצות הברית-מקסיקו תחת הגנרלים זכארי טיילור ווינפילד סקוט, ובמהלכה קודם פעמיים בדרגה עקב הפגנת אומץ. ב-31 ביולי 1854 פרש מהצבא לאחר שהועסק בתפקידים מנהלתיים ונקלע למספר מחלוקות עם מפקדיו. בשבע השנים הבאות עבד כחקלאי, כסוכן נדל"ן, ולבסוף כעוזר בעסקי העור של משפחתו.

ב-24 באפריל 1861, לאחר נפילת מבצר סאמטר, שבישרה את פריצתה של מלחמת האזרחים האמריקנית, התייצב גרנט בראש קבוצת מתנדבים שגייס בספרינגפילד, אילינוי. המושל סבר שגרנט, בוגר הווסט פוינט, ראוי לשמש בתפקיד בכיר יותר, ומינה אותו ב-17 ביוני 1861 למפקד חטיבת חיל הרגלים ה-21 של אילינוי. ב-7 באוגוסט הוא קודם לדרגת גנרל.

גרנט פיקד על צבא האיחוד בקרב לכיבוש פורט הנרי בטנסי ב-6 בפברואר 1862, שהיה ניצחונו המשמעותי הראשון של האיחוד במלחמת האזרחים. לאחר מכן רדף בעקשנות אחר צבא הקונפדרציה, וזכה בסדרת ניצחונות מרשימים אך במחיר גבוה. נחישותו להילחם ויכולתו לנצח הרשימו את הנשיא לינקולן, שהעלה אותו לדרגת לוטננט גנרל ב-2 במרץ 1864. שבועיים לאחר מכן מונה גרנט לגנרל המפקד של צבא האיחוד.

סגנון לחימתו של גרנט תואר לעתים קרובות על ידי עמיתיו כ"סגנון לחימה של בולדוג". בקרבות רבים הוא הורה על מתקפה ישירה או על מצור הדוק על כוחות הקונפדרציה, פעמים רבות תוך כדי שהם עצמם היו בעיצומה של מתקפה. ברגע שהחל גרנט במהלך התקפי, סירב לעצור את ההתקפה עד להשגת כניעה מוחלטת של כוחות האויב. סגנון לחימה זה התיש את הקונפדרציה וגרם לה אבידות רבות, אך מטבע הדברים פגע גם בצבאו של גרנט עצמו.

בשל השתתפותם של יהודים רבים בצבא הדרום ובהם כמה קולונלים, ובשל עיסוקם של היהודים במסחר בין מדינות הדרום והצפון, חתם גנרל גרנט (בעת המלחמה, בדצמבר 1862) על צו מס' 11, הצו לגירוש היהודים ממחוז טנסי - פקודת גירוש היהודים היחידה בתולדות ארצות הברית. מפקדו העליון של צבא האיחוד, הנשיא לינקולן, ביטל חיש מהר את הפקודה האנטישמית.

ב-1863 הוביל גרנט את כוחותיו לניצחון בקרב ויקסבורג שנערך על אדמת מיסיסיפי, והיה אחד מהקרבות המרכזיים שסייעו לניצחון הצפון במלחמת האזרחים. באפריל 1864 מינה גרנט את גנרל ויליאם שרמן לעמוד בראש כל כוחות האיחוד במערב, והעביר את מטהו לווירג'יניה, שם מיקד את תשומת לבו בניסיונו הארוך והבלתי מוצלח עד אז של צבא האיחוד לכבוש את ריצ'מונד, וירג'יניה.

למרות תבוסות כבדות ותנאי שטח קשים, לא נסוג גרנט לוושינגטון והמשיך לרדוף עד חורמה אחר צבאו של רוברט לי, מפקד צבא הקונפדרציה. לבסוף הגניב את חייליו על פני נהר ג'יימס, בעקבות צבאו של לי, והייתה זו תחילתו של "המצור על פיטסבורג". לחימתו העיקשת של גרנט אילצה לבסוף את לי לפנות את ריצ'מונד, שנשרפה זמן קצר לאחר מכן, ולבסוף להיכנע בבית המשפט של אפומטוקס ב-9 באפריל 1865. בתוך מספר שבועות הסתיימה למעשה מלחמת האזרחים, למרות שקרב נוסף עוד נערך ב-13 במאי, וגנרל אחד בצבא הקונפדרציה נכנע רק ב-2 ביוני.

לאחר המלחמה, ב-25 ביולי 1866, מינה אותו הקונגרס של ארצות הברית לדרגה שנוצרה זה עתה גנרל 4 כוכבים.

הנשיאות

אנדרטה לזכר יוליסס גרנט, לפני בנין הקפיטול בוושינגטון

גרנט נבחר כמועמד הרפובליקני לנשיאות בוועדה הרפובליקנית בשיקגו ב-20 במאי 1868, ללא כל יריב ממשי. באותה השנה זכה בבחירות לנשיאות.

הוא שירת בתפקידו שתי כהונות מ-4 במרץ 1869 ועד 3 במרץ 1877.

כהונתו הייתה רצופת שערוריות וסקנדלים. במיוחד בלטה "הונאת הוויסקי", שבה שלושה מיליון דולר מכספי המסים נלקחו מהממשל הפדרלי, בעזרתם של אנשי ממשל בכירים. מזכירו הפרטי של גרנט, אורליב בבקוק, הואשם כחבר בהונאה וניצל מהרשעה רק הודות לחנינה נשיאותית. בנוסף לכך נתגלה שמזכיר המדינה של גרנט, ויליאם בלנקנף, לקח שוחד בתמורה למכירתן של תחנות מסחר אינדיאניות. למרות שאין ראיות המצביעות על מעורבות של גרנט בשערוריות השחיתות, הוא לא נקט בעמדה תקיפה נגד העבריינים ולא הגיב כראוי אפילו לאחר שאשמתם כבר הייתה ברורה.

גרנט היה מעורב בעניינו של אדגרדו מורטארה, ילד יהודי שנחטף על ידי רשויות האפיפיור באיטליה במטרה לגדלו כקתולי, וכתב לאפיפיור פיוס התשיעי בבקשה לשחררו, בקשה שזכתה להתעלמות מצד האפיפיור האנטישמי.

גרנט היה ידוע בביקוריו במלון ווליארד בוושינגטון, במטרה להימלט מהלחץ של הבית הלבן. הוא התייחס לאנשים שניסו להתקרב אליו בעודו בלובי שם כ"לוביסטים הארורים הללו", ובכך ייתכן שתרם להיווצרותו של המונח המודרני "לוביסט" (במשמעות של שתדלן פוליטי).

לאחר הנשיאות

דיוקן של גרנט על שטר של 50 דולר

לאחר נשיאותו בילה גרנט שנתיים בטיול מסביב לעולם, ובין השאר היה מעורב בפתיחתה של הספרייה העירונית הציבורית הראשונה באנגליה. בין הארצות בהם ביקר היו גם אירלנד, גרמניה, הוותיקן, מזרח רוסיה, מצרים, ארץ ישראל, סיאם, בורמה וסין. הוא נבחר לנשיאו השמיני של איגוד הרובאים הלאומי ב-1883.

גרנט כתב את זכרונותיו זמן קצר לפני מותו, בעודו חולה סופני בסרטן הגרון, ומצוי בקשיים כלכליים כבדים עקב התמוטטות חברתו גרנט וווארד. הוא לחם בגבורה על מנת להשלים את כתיבת הזכרונות לפני מותו ובכך קיווה כי יספק הכנסה למשפחתו לאחר מותו. בעזרתו של מארק טוויין הצליח לסיימם ימים ספורים לפני מותו, והם אכן מילאו את מטרתם וסיפקו לאשתו וילדיו הכנסה יפה.

יוליסס גרנט נפטר ב-23 ביולי 1885 בניו יורק, שם קבורה גופתו, יחד עם אשתו, באחוזת הקבר של גרנט, המהווה את המאוזוליאום הגדול ביותר בצפון אמריקה.

דיוקנו של גרנט מופיע על שטר של 50 דולר אמריקני.

לקריאה נוספת

• ג'ון קיגן, "מסכת הפיקוד: מהותה של מנהיגות צבאית". מאנגלית מרדכי ברקאי. תל אביב: דביר, תשנ"ג 1993.

קישורים חיצוניים

• יוליסס סימפסון גרנט, באנציקלופדיה ynet.
• אגודת יוליסס סימפסון גרנט באתר אוניברסיטת המדינה של מיסיסיפי
• יוליסס סימפסון גרנט באתר ספריית הקונגרס