ברצלונה (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברצלונה (כדורגל)

מידע כללי
כינוי	בארסה, בלאוגרנה (כחול-ארגמן)
תאריך ייסוד	1899
אצטדיון	קאמפ נואו, ברצלונה (98,787)
בעלי הקבוצה	{{{בעלים}}}
נשיא	ז'ואן לאפורטה
יו"ר	{{{יו"ר}}}
מנכ"ל	{{{מנכ"ל}}}
מאמן	ז'וזפ גוארדיאולה
ליגה	לה ליגה
תארים
מספר אליפויות	18
מספר גביעים	24
תארים אחרים	{{{תואר אחר}}}
תלבושת
תלבושת בית 　 תלבושת חוץ

מועדון כדורגל ברצלונה (באנגלית: F.C. Barcelona, בספרדית: Fútbol Club Barcelona) הוא מועדון כדורגל מצליח מברצלונה, קטלוניה, ספרד, אשר נוסד בשנת 1899 על ידי קבוצת כדורגלנים שווייצרים, בריטים וקטלאנים, בראשות האנס גאמפר (קטלאנית: ז'ואן גאמפרט). המועדון הפך למוסד קטלאני כה ידוע ולכן המוטו שלו הוא "יותר ממועדון" (Més que un club). אצטדיונה של קבוצת הכדורגל הוא הקאמפ נואו. בנוסף לקבוצת הכדורגל המפורסמת, כולל המועדון גם קבוצת מילואים, וקבוצת נוער ועוד ארבע קבוצות מקצועניות: קבוצת כדורסל, כדוריד, הוקי ופוטסאל. היריבה הספרדית הגדולה של ברצלונה היא ריאל מדריד.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 הקמה 1.2 אליפות קטלוניה 1.3 שנות גמפר 1.4 היריבות עם ריאל מדריד 1.5 קאמפ נואו 1.6 קבוצת החלומות 1.7 שנות ה-90 המאוחרות 1.8 שנות ה-2000 2 תארים 3 השחקנים 3.1 סגל השחקנים לעונת 2007/08 3.2 הצטרפו 3.3 עזבו 4 שחקנים מפורסמים 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] הקמה

ב-22 באוקטובר 1899 פרסם האנס גאמפר מודעה בעיתון ספורט, בה הצהיר כי ברצונו להקים קבוצת כדורגל. לפגישה שארגן ב-29 בנובמבר הגיעו 11 שחקנים ובעקבות פגישה זו הוקם המועדון. מסופר שגמפר בחר את צבעי המועדון על פי צבעיה של באזל, קבוצתו הקודמת.

[עריכה] אליפות קטלוניה

בעבר היו בקטלוניה מספר קבוצות כדורגל נוספות מלבד ברצלונה ביניהם: פאלאמוס (1898), קטאלה (1899), היספאניה (1900) ואספניול. תוך זמן לא רב, היו מספיק קבוצות כדי לארגן ליגה ובדצמבר 1900 אלפונס מסאיה, נשיא היספניה, הציע גביע. גביע מסאיה בסופו של דבר נהפך לאליפות קטלוניה, הליגה הראשונה שנערכה אי פעם בספרד. ברצלונה זכו בגביע הראשון ב-1901. לאחר מכן הם זכו באליפות קטלוניה 20 פעם עד שהטורניר התפרק בשנת 1940. ב-1902 המועדון גם שיחק בגמר גביע המלך, אך הפסיד 2-1.

[עריכה] שנות גמפר

ב-1908 הפך האנס גמפר לנשיא המועדון. בסך הכול הוא החזיק בתפקיד 25 שנה בחמש קדנציות שונות (1908-09, 1910-12, 1917-19, 1921-23, 1924-25). הישגו העיקרי כנשיא היה הקמת אצטדיון פרטי לבארסה (ברצלונה). ב-14 במרץ 1909 נחנך האצטדיון ובו 6,000 מקומות. ב-1922 המועדון הועבר לבית חדש שהכיל בתחילה 30,000 צופים, ולאחר מכן 60,000.

בתקופת גמפר שיחקו בקבוצה שחקני עבר אגדיים כגון ריקארדו זאמורה. השחקנים עזרו למועדון לשלוט גם באליפות קטלוניה וגם בגביע המלך, ואף לזכות באליפות לה ליגה הראשונה ב-1929.

[עריכה] היריבות עם ריאל מדריד

היריבות בין ברצלונה לבין ריאל מדריד בעלת שורשים ארוכים. מלבד היותם נציגי שני מחוזות שונים בספרד, קטלוניה וקסטיליה, היריבות הגיעה לשיא חדש בשנות שלטונו של פרנקו, כאשר ריאל נחשבה לקבוצה של השלטון וברצלונה לקבוצת האופוזיציה.

פרנקו הרוויח מהצלחות ריאל באירופה והשתמש במועדון למטרות תעמולה, אך בתוך ספרד, פרנקו השתמש גם בהצלחת ברצלונה. הוא גם תמך ביריבות בין המועדונים כדי להסיח את דעת האוהדים מפוליטיקה.

[עריכה] קאמפ נואו

בשנת 1957 פתח הקאמפ נואו, אצטדיונה הנוכחי של ברצלונה, את שעריו, לאחר שפרנקו הוזיל רבות את מחיר הנדל"ן של האזור ובכך משך משקיעים לפרויקט. קאמפ נואו הוא בעל קיבולת של עד 90,000 צופים, והוא אחד האצטדיונים הגדולים בעולם. כמה שנים לאחר חנוכת האצטדיון, ברצלונה הדרדרה מקצועית וזכתה ב-3 תארים בלבד בשנות ה-60 אך גם אז המועדון לא הפסיק לגדול, והוא הרוויח כוח כלכלי וחברתי רב מדי שנה.

הכוכב ההולנדי, יוהן קרויף, חתם על חוזה עם המועדון בשנת 1973 ומהר מאוד הפך אהוד על האוהדים בשל שיטת המשחק המהירה והחכמה שלו. השכר שובר השיאים שלו, £922,300, נראה כמציאה לאחר שהמועדון הביס את ריאל מדריד 5-0 בסנטיאגו ברנביאו וזכה באליפות הליגה. בעונה לאחר מכן למועדון היו 70,000 מנויים, ובכך הפך לאחד המועדונים הכי חזקים בספרד ובעולם.

[עריכה] קבוצת החלומות

לאחר חילופי נשיאים ב-1978, המועדון נכנס לתקופה חסרת תקדים של צמיחה כלכלית וחברתית.

כוכב-העל הארגנטינאי, דייגו מראדונה, הוחתם עבור סכום שובר שיאים מבוקה ג'וניורס. אף על פי שהשחקן הועבר לנאפולי בעקבות ויכוח עם הנשיא ויכולת דלה, המועדון השתפר גם בלעדיו והחל לשחק בשיטת משחק מהפכנית המבוססת על טקטיקת לחץ.

במהלך השנים 1990 - 1994, עם קרויף כמאמן, הקבוצה ששיחקה בשיטת טוטאל פוטבול, זכתה בארבע אליפויות רצופות ובפעם הראשונה בליגת האלופות (1992). המועדון זכה עם קרויף כמאמן ב-11 גביעים.

[עריכה] שנות ה-90 המאוחרות

בעונת 1996/97 הפך בובי רובסון למאמן. רובסון החתים את רונאלדו מפ.ס.ו איינדהובן וזכה בגביע המחזיקות ובגביע המלך. למרות ההצלחה באותה עונה, רובסון פוטר לאחר שהמשחק ההגנתי שלו לא מצא חן בעיני אוהדי הקבוצה.

לאחר מכן חתם במועדון המאמן ההולנדי לואי ואן חאל. רונאלדו עבר לאינטר מילאנו, ריבאלדו חתם בקבוצה ובארסה זכתה פעמיים באליפות ספרד. למרות הצלחת הקבוצה בזירה המקומית, הישגיה באירופה היו מאכזבים. בעקבות ביקורת קשה של האוהדים על המאמן, הוא התפטר בשנת 2000.

[עריכה] שנות ה-2000

בתחילת המילניום נחל המועדון כשלונות בכל החזיתות אך בשנת 2003, עם בחירתו של חואן לאפורטה כנשיא בארסה, המועדון קם לתחייה.

עם הגעתו החתים לאפורטה את שחקן הכדורגל רונאלדיניו ואת המאמן ההולנדי פרנק רייקארד. שיטת הניהול החדשה החזירה את ההצלחה למועדון. חובות המועדון מימים ימימה חוסלו, ובעונת 2003/04 המועדון סיים במקום השני, אחרי שבמהלך העונה השתרך בתחתית הטבלה. בעונת 2004/05 הוביל המועדון את הטבלה מהמחזור הראשון עד האחרון וזכה באליפות ה-17 ב-14 במאי 2005, ובגביע הסופרקאפ הספרדי השישי שלו ב-20 באוגוסט. למרות ההדחה מליגת האלופות על ידי צ'לסי בשמינית הגמר, השחקנים והאוהדים האמינו שהחל תור הזהב השלישי של המועדון. הקבוצה הצעירה והשאפתנית שחקה באופן אטקרקטיבי והתקפי והגיע להישגים כדוגמת ניצחון 3-0 על ריאל מדריד בחוץ ב-19 בנובמבר 2005, הודות לשני שערים מבריקים של רונאלדיניו ושער של אטו. במסגרת ליגת האלופות של 2005/2006 סיימה הקבוצה את שלב הבתים במקום הראשון עם 16 נקודות, פגשה שוב את צ'לסי בשמינית הגמר וגברה עליה פעמיים. ברבע הגמר היא עקפה את בנפיקה ליסבון, שיחקה מול מילאן בחצי הגמר, ובגמר התמודדה מול ארסנל.

לאחר שהלונדונים כבר הובילו 1:0 משער של סול קמפבל בדקה ה-38, עשו הבארסאים מהפך ברבע השעה האחרונה כאשר סמואל אטו בדקה ה-75 וג'וליאנו בלטי בדקה ה-79 עם שערו הראשון במועדון כובשים בדרך לזכייה של ברצלונה בגביע אירופה לאלופות בפעם השנייה בתולדותיה.

בעונות 2006/07 ו-2007/08 הקבוצה לא זכתה באף תואר, למרות הצטרפותם של שחקנים גדולים לסגל הקבוצה, כדוגמת תיירי הנרי הצרפתי, ליליאן תוראם וגבריאל מיליטו הבלמים ואלוף העולם ג'אנלוקה זמברוטה. את האליפות בעונה הראשונה איבדה לאחר שהובילה את הטבלה במשך רוב העונה. למרות מספר נקודות זהה לזה של ריאל מדריד, מדריד היא זו שהוכתרה כאלופה עקב מאזן חיובי במפגשים בין שתי הקבוצות. העונה השנייה סימנה את סוף תקופתו של רונאלדיניו ורייקארד במועדון עקב ביצועים דלים של הקבוצה בכלל ושל רונאלדיניו בפרט. במאי 2008 המועדון הצהיר על עזיבתו של רייקארד ומינויו של ז'וזפ גוארדיאולה, קפטן הקבוצה בשנות ה-90, במקומו.

[עריכה] תארים

• ליגת האלופות: 2
  • 1991/92, 2005/06
• גביע אופ"א: 3
  • 1958, 1960, 1966
• אליפות ספרד: 18
  • 1929/29, 1944/45, 1947/48, 1948/49, 1951/52, 1952/53, 1958/59, 1959/60, 1973/17, 1984/85, 1990/91, 1991/92, 1992/93, 1993/94, 1997/98, 1998/99, 2004/05 , 2005/06
• גביע המלך: 24
  • 1909/10, 1911/12, 1912/13, 1919/20, 1921/22, 1924/25, 1925/26, 1927/28, 1941/42, 1950/51, 1951/52, 1952/53, 1956/57, 1962/63, 1967/68, 1970/71, 1977/78, 1980/81, 1982/83, 1987/88, 1989/90, 1996/97, 1997/98
• גביע הסופרקאפ האירופי: 2
  • 1992, 1997
• גביע המחזיקות: 4
  • 1979, 1982, 1989, 1997
• הסופר קאפ הספרדי: 6
  • 1984, 1992, 1993, 1995, 1997, 2005, 2006
• גביע הליגה הספרדי: 2
  • 1983, 1986
• גביע קטלוניה: 6
  • 1990/91, 1992/93, 1999/2000, 2003/04, 2004/05, 2006/2007
• גביע מסאיה: 1
  • 1901/02
• אליפות קטלוניה: 20

1904/05, 1908/09, 1909/10, 1910/11, 1912/13, 1915/16, 1918/19, 1919/20, 1920/21, 1921/22, 1923/24, 1924/25, 1925/26, 1926/27, 1927/28, 1929/30, 1930/31, 1931/32, 1934/34, 1935/36, 1937/38

• הגביע הלטיני: 2
  • 1949, 1952

[עריכה] השחקנים

[עריכה] סגל השחקנים לעונת 2007/08

נכון לפברואר 2008

מס' עמדה שם 1 שוער ויקטור ואלדס 3 בלם גבריאל מיליטו 4 בלם רפאל מארקז 5 בלם קרלס פויול (קפטן) 6 קשר צ'אבי (קפטן משנה) 7 קשר איידור גודיונסן 8 קשר אנדרס אינייסטה 9 חלוץ סמואל אטו 10 חלוץ רונאלדיניו (קפטן משנה) 11 מגן ג'יאנלוקה זאמברוטה 14 חלוץ תיירי הנרי 15 קשר אדמילסון 16 מגן סילביניו

מס' עמדה שם 17 חלוץ ג'ובאני דוס סאנטוס 18 חלוץ סנטיאגו אזקרו 19 חלוץ ליונל מסי 20 קשר דקו 21 בלם ליליאן תוראם 22 מגן אריק אבידל 23 בלם/מגן אולגר פרסאס 24 קשר יאיא טורה 25 שוער אלברט ז'ורקרה 27 חלוץ בויאן קרקיץ' 28 שוער אויר אולזבל 31 קשר גיא אסולין 33 שוער חוזה מנואל פינטו

[עריכה] הצטרפו

• אריק אבידל הגיע מליון
• יאיא טורה הגיע ממונאקו
• תיירי הנרי הגיע מארסנל
• גבריאל מיליטו הגיע מריאל סראגוסה
• ג'ובאני דוס סאנטוס הגיע מברצלונה ב'
• בויאן קרקיץ' הגיע מברצלונה ב'

[עריכה] עזבו

• תיאגו מוטה עזב לאתלטיקו מדריד
• חבייר סביולה עזב לריאל מדריד
• ג'ובאני ואן ברונקהורטס עזב לפיינורד רוטרדם
• לודביק ג'ולי עזב לרומא
• ג'וליאנו בלטי עזב לצ'לסי

[עריכה] שחקנים מפורסמים

ברנד שוסטר לואיש פיגו יוהן קרויף לואיס אנריקה ז'וזפ גוארדיאולה ריקארדו זאמורה אנדוני זוביזרטה גאורגה חאג'י לדיסלאב קובאלה הנריק לארסון מיכאל לאודרופ חואן רומן ריקלמה חבייר סביולה ליונל מסי דייגו ארמנדו מראדונה ריבאלדו רומאריו רונאלדו

חוזה מאריה באקרו רונאלד קומאן רוברט פרוסינצ'קי חריסטו סטויצ'קוב פפ סמיטייר ויטור באיה ריקרדו קוארסמה פרננדו קואטו פאוליניו אקלנטרה הוגו סוטיל מיכאל רייזיחר מארק אוברמרס יוהן ניסקנס רוד הספ בודווין זנדן פיליפ קוקו פטריק קלייברט רונאלד דה בור

פרנק דה בור אדגר דווידס שאנדור קוציש פרנץ פלאטקו גברי איבן דה לה פניה גאורגה פופסקו יארי ליטמאנן גארי ליניקר האנס קרנקל מיכאל לאודרופ אלן סימונסן דמיטריו אלברטיני עמנואל אמוניקה סוני אנדרסון פטריק אנדרסון תיירי הנרי

[עריכה] ראו גם

• ברצלונה (כדורסל)

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של המועדון - מידע רב ומקיף על המועדון בספרדית, קטלאנית, אנגלית, סינית ויפנית.
• בארסה מאניה - אתר האוהדים הרשמי של המועדון בישראל - האתר כולל פורום ומועדון אוהדים

ליגת האלופות - עונת 2007/08
בית א'	בית ב'	בית ג'	בית ד'	בית ה'	בית ו'	בית ז'	בית ח'
ליברפול	צ'לסי	ריאל מדריד	מילאן	ברצלונה	מנצ'סטר יונייטד	אינטר מילאנו	ארסנל
פורטו	ולנסיה	ורדר ברמן	בנפיקה	אולימפיק ליון	רומא	פ.ס.וו. איינדהובן	סביליה
מארסיי	שאלקה 04	לאציו	סלטיק	שטוטגרט	ספורטינג ליסבון	צסק"א מוסקבה	סטיאווה בוקרשט
בשיקטש	רוזנבורג בלקלאב	אולימפיאקוס	שחטאר דונצק	גלאזגו ריינג'רס	דינמו קייב	פנרבחצ'ה	סלביה פראג