יחסי ישראל-פקיסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי פקיסטן-ישראל
פקיסטןFlag of Pakistan.svg ישראלFlag of Israel.svg
לחצו כדי להקטין חזרה
רוסיה יפן קוריאה הצפונית קוריאה הדרומית מונגוליה הרפובליקה העממית של סין טאיוואן הפיליפינים מלזיה אינדונזיה פפואה גיניאה החדשה אוסטרליה ניו זילנד איי שלמה קלדוניה החדשה פיג'י וייטנאם לאוס קמבודיה תאילנד מיאנמר בנגלדש בהוטן נפאל הודו סרי לנקה פקיסטן אפגניסטן איראן קזחסטן אוזבקיסטן טורקמניסטן קירגיזסטן טג'יקיסטן עומאן תימן ערב הסעודית איחוד האמירויות הערביות קטר בחריין כוויית עיראק ירדן סוריה ישראל לבנון קפריסין אזרבייג'ן ארמניה גאורגיה טורקיה מצרים לוב תוניסיה אלג'יריה מרוקו סהרה המערבית מאוריטניה מאלי ניז'ר צ'אד סודאן דרום סודאן אריתריאה ג'יבוטי אתיופיה סומליה קניה אוגנדה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה המרכז-אפריקאית קמרון ניגריה בנין טוגו גאנה בורקינה פאסו חוף השנהב ליביריה סיירה לאון גינאה סנגל גמביה כף ורדה גינאה המשוונית גבון הרפובליקה של קונגו טנזניה בורונדי רואנדה אנגולה זמביה מלאווי מוזמביק מדגסקר זימבבואה בוטסואנה נמיביה סווזילנד דרום אפריקה לסוטו מאוריציוס פינלנד שוודיה נורווגיה נורווגיה דנמרק הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת אירלנד פורטוגל ספרד צרפת צרפת איטליה איטליה איטליה מלטה שווייץ בלגיה הולנד גרמניה פולין בלארוס ליטא לטביה אסטוניה אוקראינה מולדובה רומניה בולגריה יוון אלבניה מקדוניה סרביה מוטנגרו בוסניה והרצגובינה קרואטיה סלובניה אוסטריה צ'כיה סלובקיה הונגריה איסלנד גרינלנד קנדה ארצות הברית ארצות הברית מקסיקו קובה הקריביים בליז גואטמלה הונדורס אל סלוודור ניקרגואה קוסטה ריקה פנמה קולומביה ונצואלה גיאנה סורינאם גיאנה הצרפתית ברזיל אורוגוואי אקוודור פרו בוליביה פרגוואי ארגנטינה צ'ילה איי פוקלנדIsrael Pakistan Locator.svg
אודות התמונה
פקיסטן ישראל
שטחקילומטר רבוע)
796,095 20,770
אוכלוסייה
199,085,847 8,049,314
תמ"ג (במיליוני דולרים)
930,800 281,800
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,675 35,009
משטר
רפובליקה אסלאמית דמוקרטיה פרלמנטרית

בין מדינת ישראל לפקיסטן לא מתקיימים יחסים דיפלומטים רשמיים. עם זאת, לאורך השנים נעשו ניסיונות ליצירת קשרים חשאיים וגלויים בין המדינות. כרפובליקה אסלאמית הרואה עצמה כחלק מהעולם המוסלמי, פקיסטן לקחה חלק בסכסוך הערבי-ישראלי לטובת מדינות ערב, ודעת הקהל בפקיסטן עוינת את ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקיסטן קיבלה את עצמאותה מבריטניה בשנת 1947. במלחמת העצמאות של ישראל פקיסטן סייעה לארצות ערב על ידי העברת נשק ותחמושת[1]. לאחר קום מדינת ישראל, משרד החוץ הישראלי הצעיר ערך גישושים במטרה לייסד יחסים דיפלומטים ולנהל יחסי מסחר עם פקיסטן. בתחילת שנות ה-50 נוצר קשר בין שגריר פקיסטן בלונדון לנציגים ישראלים במטרה לאפשר לקבוצה של כמה מאות יהודים אפגנים לעבור דרך פקיסטן בדרכם לישראל, אך פקיסטן דחתה את הבקשה והקבוצה עברה לבסוף דרך איראן[2]. רצונה של פקיסטן להתקרב לעולם הערבי מנע כל מראית עין של קשרים בין ישראל לפקיסטן או של שיתוף פעולה בין המדינות.

במלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור פקיסטן שלחה כוחות צבא לסייע לארצות ערב.

דרכון פקיסטני ועליו הכיתוב "תקף לכל מדינות העולם מלבד ישראל"

בפקיסטן פעילות קבוצות אסלאמיסטיות רבות הרואות בישראל אויב האסלאם ומתנגדות לכל קשר איתה[3][4]. יש עוינות רבה כלפי ישראל, וזאת באה לידי ביטוי גם בפרסומים אנטישמים רבים. לאורך השנים גורמים בפקיסטן העלו האשמות שישראל והודו, אויבתה המושבעת של פקיסטן, משתפות פעולה ביניהן במזימות כנגד פקיסטן. האשמות אלה התעוררו במיוחד לאחר השיפור ביחסי ישראל-הודו בשנות ה-90 וראשית שנות האלפיים. העוינות הרשמית בפקיסטן כלפי ישראל באה לידי ביטוי גם בכך שבכל דרכון פקיסטני כתוב שהדרכון אינו תקף בישראל.

למרות העוינות הגלויה בין המדינות, לאורך השנים התנהלו קשרים מודיעיניים ביניהן. בשנות ה-80 המוקדמות, כחלק מהמאמץ האמריקאי לחמש את המורדים האפגנים נגד ברית המועצות שכבשה את ארצם, התקיימו כנראה קשרים בין המוסד לשירות המודיעין הפקיסטני בתיווך אמריקאי[5]. כחלק ממבצע ציקלון ישראל מכרה לפקיסטן נשק סובייטי שהיא תפסה בלבנון, ופקיסטן העבירה אותו ללוחמים האפגנים[6][7]. מסמכי ויקיליקס חשפו שהתקיימו קשרים מודיעינים גם בתקופות מאוחרות יותר, ולאחר מתקפת הטרור במומבאי (2008) המודיעין הפקיסטני העביר לישראל מידע על התקפות צפויות נוספות נגד מטרות יהודיות בהודו[8].

בספטמבר 2005, על רקע תוכנית ההתנתקות, חלה התקרבות סמלית בין ישראל לפקיסטן. שר החוץ הישראלי סילבן שלום נועד ב-1 בספטמבר 2005, בטורקיה, לפגישה רשמית וגלויה עם שר החוץ הפקיסטני והוחלפו הצהרות ידידות והבעות תקווה להידוק הקשרים[9]. ב-14 בספטמבר נפגש ראש ממשלת ישראל אריאל שרון עם נשיא פקיסטן פרבז מושארף במסדרונות עצרת האו"ם ושני האישים החליפו לחיצת יד[10]. ב-18 בספטמבר נפגש הנשיא מושארף עם מנהיגי הקהילות היהודיות בארצות הברית וכינה את המפגש "אירוע היסטורי"[11]. אולם פגישות סמליות אלו לא הבשילו ליחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, ולא היה להן השלכות ארוכות טווח על היחסים ביניהן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Efraim Karsh, Israel in the International Arena, Israel: The First Hundred Years series IV, Taylor & Francis, 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dr. Moshe Yegar, Pakistan and Israel, Jerusalem Center for Public Affairs, 2007.
  2. ^ Dr. Moshe Yegar, Pakistan and Israel, Jerusalem Center for Public Affairs, 2007.
  3. ^ Protests Across Pakistan Against Israel's Commando Action On Gaza Flotilla, Memri Blog, 2/June/2010
  4. ^ Condemning aggression: Jamaat-e-Islamic protests Israeli attacks on Gaza The Express Tribune, November 24th, 2012.
  5. ^ George Crile, Charlie Wilson's War: The Extraordinary Story of How the Wildest Man in Congress and a Rogue CIA Agent Changed the History of Our Times, Grove Press, 2007, Chapter 10.
  6. ^ Pakistan got Israeli weapons during Afghan war, Daily Times Monitor, July 20, 2003.
  7. ^ George Crile, Charlie Wilson's War: The Extraordinary Story of How the Wildest Man in Congress and a Rogue CIA Agent Changed the History of Our Times, Grove Press, 2007, Chapter 10.
  8. ^ Yaakov Katz, WikiLeaks: Pakistan passed terror intel to Israel, Jerusalem Post, 2010.
  9. ^ רועי נחמיאס ודיאנה בחור-ניר, פריצת דרך ביחסי ישראל-פקיסטן: שרי החוץ נפגשו, באתר ynet, 1 בספטמבר 2005
  10. ^ שרון לחץ את ידו של נשיא פקיסטן, באתר nana10‏, 14 בספטמבר 2005
  11. ^ אטילה שומפלבי, יהודי ארצות-הברית הריעו לנשיא פקיסטן, באתר ynet, 18 בספטמבר 2005