צבי יהודה הכהן קוק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏כמנהיג: להיפך
←‏כמנהיג: ובכן, בצער רב וביגון קודר ניאלץ לחזור לגרסה היציבה
שורה 82: שורה 82:
הרב צבי יהודה דרבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה ב[[ישראל|מדינת ישראל]].
הרב צבי יהודה דרבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה ב[[ישראל|מדינת ישראל]].


לאחר [[מלחמת ששת הימים]] פעל רבות ליישוב הארץ, על פי עקרון [[ארץ ישראל השלמה]]. הוא הכריז בעל פה וכן בגילויי דעת ובמכתבים ששלח לראשי המדינה, כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אסורה על פי התורה וכי יש ל[[התנחלות|התנחל]] בכל רחבי ארץ ישראל. וכך הצמיחה ישיבת "[[מרכז הרב]]" את מנהיגי תנועת "[[גוש אמונים]]", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני. כביטוי לדרכו הייחודית, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בנסיון העלייה הראשונה של גרעין "[[אלון מורה]]" שהתיישב בחווארה (ליד [[שכם]]). מאיר פרץ{{הערה|[https://www.yeshiva.org.il/ask/18825 תשובת הרב מלמד באתר ישיבה] בשם הרב [[חיים אביהוא שוורץ]] בשמו}}, הרב [[מנחם פליקס]]{{הערה|[https://www.nevo.co.il/law_html/law103/2012-05-23-01.htm פרוטוקול ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט, לרגל מלאות 30 שנה לפטירתו]}} והרב [[יוסף בדיחי]] שהיו עימו, סיפרו שהרב צבי יהודה קרא לעבר החיילים: "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן", "קחו [[מכונת ירייה]] ותהרגו אותי". הרב פילבר שנכח במקום שולל סיפור זה{{הערה|https://mobile.srugim.co.il/article/33027?amp=1}}. לאחר שפונו כל שאר האנשים ניגש אלוף הפיקוד [[יונה אפרת]], אחז בידו של הרב צבי יהודה והוא הלך עמו אל האוטובוס.{{הערה|שמחה רז (עורך ראשי), '''משמיע ישועה''', מרכז שפירא תש"ע, עמ' 371}}
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] פעל רבות ליישוב הארץ, על פי עקרון [[ארץ ישראל השלמה]]. הוא הכריז בעל פה וכן בגילויי דעת ובמכתבים ששלח לראשי המדינה, כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אסורה על פי התורה וכי יש ל[[התנחלות|התנחל]] בכל רחבי ארץ ישראל. וכך הצמיחה ישיבת "[[מרכז הרב]]" את מנהיגי תנועת "[[גוש אמונים]]", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני. כביטוי לדרכו הייחודית, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחד מהם. כשהוחלט לפנות את גרעין "[[אלון מורה]]" שהתיישב בחווארה (ליד [[שכם]]), השתתף הרב צבי יהודה בניסיון למנוע את הפינוי. הרב [[יוסף בדיחי]], משמשו של הרב, סיפר שהרב צבי יהודה פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם מספר פעמים "קחו [[מכונת ירייה]] ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". לאחר שפונו כל שאר האנשים ניגש אלוף הפיקוד [[יונה אפרת]], אחז בידו של הרב צבי יהודה והוא הלך עמו אל האוטובוס.{{הערה|שמחה רז (עורך ראשי), '''משמיע ישועה''', מרכז שפירא תש"ע, עמ' 371}}


את עמדתו התקיפה כנגד כל מהלך של פינוי או נסיגה הביע גם בכרוזיו, לדוגמה: {{ציטוטון|"האזהרה החמורה האלהית, חלילה להעלות על הדעת להפקיר ולוותר על משהו מארץ חיינו הנצחית לעולם... האומר [[הקב"ה]] ותרן הוא, יותרו חייו". {{הערה|איגרת משנת תשמ"א, מתוך: הרב [[צבי ישראל טאו]] (עורך), '''להלכות ציבור''', עמ' קצג}}}}, ואף עודד את מאבקי המתיישבים, לדוגמה בכרוז בעד פעולותיה של [[התנועה לעצירת הנסיגה מסיני]]:{{ציטוטון|"לכבוד כל יקירינו המתקבצים למען שמירת שלמותה של ארץ חיינו הקדושה לכל ישראל. '''כולי אתכם ואליכם בכל פעולותיכם''' למען כל תקפה של שלמותה של ארץ חיינו כולה במלואה לכל גבולותיה".{{הערה|אגרת מיום ט"ז בטבת תשמ"ב, מתוך: הרב [[צבי ישראל טאו]] (עורך), '''להלכות ציבור''', סימן רכח, עמ' קצ"ה}}}}. עם זאת התנגד להקמת התנחלויות על קרקעות פרטיות של ערבים.{{הערה|https://mobile.srugim.co.il/article/33027?amp=1}}
את עמדתו התקיפה כנגד כל מהלך של פינוי או נסיגה הביע גם בכרוזיו, לדוגמה: {{ציטוטון|"האזהרה החמורה האלהית, חלילה להעלות על הדעת להפקיר ולוותר על משהו מארץ חיינו הנצחית לעולם... האומר [[הקב"ה]] ותרן הוא, יותרו חייו". {{הערה|איגרת משנת תשמ"א, מתוך: הרב [[צבי ישראל טאו]] (עורך), '''להלכות ציבור''', עמ' קצג}}}}, ואף עודד את מאבקי המתיישבים, לדוגמה בכרוז בעד פעולותיה של [[התנועה לעצירת הנסיגה מסיני]]:{{ציטוטון|"לכבוד כל יקירינו המתקבצים למען שמירת שלמותה של ארץ חיינו הקדושה לכל ישראל. '''כולי אתכם ואליכם בכל פעולותיכם''' למען כל תקפה של שלמותה של ארץ חיינו כולה במלואה לכל גבולותיה".{{הערה|אגרת מיום ט"ז בטבת תשמ"ב, מתוך: הרב [[צבי ישראל טאו]] (עורך), '''להלכות ציבור''', סימן רכח, עמ' קצ"ה}}}}. עם זאת התנגד להקמת התנחלויות על קרקעות פרטיות של ערבים.{{הערה|https://mobile.srugim.co.il/article/33027?amp=1}}

גרסה מ־23:20, 2 בפברואר 2022

הרב צבי יהודה הכהן קוק
הרצי"ה והרב שפירא בכניסה לספרית מרכז הרב
הרצי"ה והרב שפירא בכניסה לספרית מרכז הרב
לידה 23 באפריל 1891
ט"ו בניסן ה'תרנ"א
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ז'יימליס, האימפריה הרוסית
פטירה 9 במרץ 1982 (בגיל 90)
י"ד באדר ה'תשמ"ב
ישראלישראל ירושלים, ישראל
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 9 במרץ 1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל, תנ"ך
תפקידים נוספים ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק
תלמידיו הרבנים שלמה אבינר, יעקב אריאל, חיים דרוקמן, צבי ישראל טאו, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד, חיים שטיינר ורבנים אחרים
חיבוריו שיחות הרב צבי יהודה, לנתיבות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
אב אברהם יצחק הכהן קוק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב צבי יהודה הכהן קוק (מכונה גם הרצי"ה; ט"ו בניסן ה'תרנ"א, 23 באפריל 1891 – י"ד באדר ה'תשמ"ב, 9 במרץ 1982) היה ראש ישיבת מרכז הרב ומנהיג רוחני בולט של הציונות הדתית. מהאידאולוגים הבולטים של רעיון ארץ ישראל השלמה. בנו ותלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

קורות חייו

הראי"ה קוק, אבי הרב צבי יהודה

שנותיו המוקדמות

נולד בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, שם כיהן אביו ברבנות, לרב אברהם יצחק הכהן קוק ולרבנית רייזא-רבקה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים. אמו הייתה רעייתו השנייה של אביו, והוא היה בנה הראשון. בשנת התרנ"ו (1896), עברה המשפחה לבויסק שליד ריגה, שם נתמנה אביו לרב העיירה. כאשר התמנה הראי"ה קוק לשמש כרבן של יפו והמושבות, עלתה המשפחה לארץ ישראל. הם הגיעו לנמל יפו בכ"ח באייר תרס"ד (13 במאי 1904).

בילדותו למד גמרא אצל הרב ראובן גוטפריד ידידיה, חתנו של הרב יואל משה סלומון, וכן אצל הרב משה זיידל והרב בנימין מנשה לוין, אך עיקר תלמודו בא לו מאביו. בשנת התרס"ו (1906) עבר לירושלים כדי ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה. אף על פי שהיה כבן 15 בלבד, נמנה עם בני השיעור הגבוה, והתקרב לראש הישיבה הרב זרח אפרים אפשטיין. לאחר תקופה בירושלים, שב הרב צבי יהודה ליפו וחזר ללמוד אצל אביו.

בשנות יפו הללו, התיידד עם הרב יעקב משה חרל"פ, וסייע לו בעריכת הספר "צבי לצדיק". היה בין יוזמי הקמת הישיבה בראשותם של אביו והרב שלמה זלמן שך ששכנה בבניין של תלמוד תורה "שערי תורה". בשנים אלו החל גם בעריכת כתביו של אביו ובהוצאתם לאור. הראשון שבהם היה הספר שבת הארץ (1910), העוסק במצוות השמיטה, ובו אף השתתף בכתיבה. בשנת התרע"ג (1913), פרסם את הקובץ "התרבות הישראלית" עם ישראל חבס.

בין אירופה לארץ ישראל

הרב צבי יהודה עמד לימינו של אביו בעיסוקיו הציבוריים. כאשר הבחין כי הדבר פוגע בלימודיו נסע לירושלים, שם "הסתתר" בישיבת פורת יוסף ברובע היהודי בעיר העתיקה. אחר שגם שם לא מצא מנוח, שקל את האפשרות להרחיק אף יותר ולנסוע לישיבת טלז, ישיבת סלובודקה או לישיבה בהונגריה. והקפיד במשך שנות לימודיו בישיבה וצעירותו שלא לעסוק בצרכי ציבור אלא רק בלימוד תורה[1]

בסופו של דבר, סמוך למלחמת העולם הראשונה נסע להלברשטאדט שבגרמניה, בעצתו של ר' בנימין מנשה לוין, שם לימד תנ"ך וגפ"ת (גמרא, פירוש רש"י ותוספות), ובעצמו העמיק בלימוד מסכתות עירובין וחולין עם חלק יורה דעה שבשולחן ערוך. במקביל, למד פילוסופיה באוניברסיטת הלברשטאדט במשך כשנתיים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאסר כנתין של רוסיה שהייתה מעצמת אויב, אך שוחרר לבסוף. כאשר אביו, שנסע לוועידה העולמית של אגודת ישראל, הוכרח להישאר בשווייץ בשל המלחמה, הצטרף אליו בנו.

בשנת ה'תר"פ (1920) שב הרב צבי יהודה ליפו. הוא לימד בבית הספר "נצח ישראל" בראשות הרב משה אוירבך בפתח תקווה. שנה לאחר מכן חזר לאירופה בשליחות תנועת "דגל ירושלים" שהקים אביו, כדי לעשות נפשות לרעיון תחיית האומה והארץ בקרב גדולי התורה שם. במסגרת זו פגש ויצר קשרי ידידות עם רבנים ואדמו"רים בולטים בפולין, בליטא ובווינה.

בכ"ו בשבט התרפ"ב (24 בפברואר 1922), כשהיה כבן 31, נישא בוורשה לחוה לאה, בתו של הרב יהודה לייב הוטנר - שהיה דיין בוורשה ובנו של הרב יוסף זונדל הוטנר מאיישישוק. היא הייתה אשה בעלת השכלה תורנית וכללית ופעילה בשדה החינוך היהודי בוורשה. לאחר 22 שנות נישואים ללא ילדים, נפטרה חוה לאה ממחלה בז' בשבט התש"ד (1 בפברואר 1944).[2] מאז, לאורך קרוב לארבעים שנה, חי הרב צבי יהודה בגפו.

בישיבת מרכז הרב

בשנת תרפ"ג 1923, הקים הראי"ה קוק את ישיבת מרכז הרב. הרב צבי יהודה מונה לשמש כ"מנהל רוחני" בישיבה, והוא העביר שיעורים בתנ"ך ואמונה. במשך תקופה מסוימת שימש כאחראי גם על הניהול האדמיניסטרטיבי של הישיבה. בין השנים 1933-1929, שנות התבססות המשטר הסובייטי בברית המועצות פעל למען העלאתם לארץ של בחורים מרוסיה וליטא אל ספסל הלימודים בישיבת מרכז הרב.

שנים רבות הקדיש לחקר, עריכה וסידור כתביו של אביו ובין השאר ערך והוציא לאור את ספר "אורות" ואת ספר "אורות התשובה". לאחר פטירת אביו (ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935) התמסר לעבודה זו ביתר שאת בצד עבודתו החינוכית בישיבה.

הרב צבי יהודה השתתף גם בפעילות ציבורית ובמאבק היישוב להקמת המדינה. בבחירות לכנסת השנייה, ב-1951, הוא הוצב במקום ה-119, הסמלי, ברשימת "הפועל המזרחי".

ישיבת מרכז הרב

בשנת תשי"ב 1952, לאחר פטירת הרב יעקב משה חרל"פ, מחליפו של אביו בראשות הישיבה, קיבל לידיו הרב צבי יהודה את ראשות הישיבה, תפקיד שבו כיהן כשלושים שנה, עד לפטירתו. באותה תקופה הישיבה הייתה קטנה ומורכבת ברובה מאברכים מבוגרים מתלמידי הראי"ה. הרב צבי יהודה חולל בה שינוי כשפעל להגעתם של בני היישוב החדש בוגרי תנועת בני עקיבא לישיבה. גיסו, הרב שלום נתן רענן, שימש כר"מ וכמנהל הישיבה. בהנהגתו הפכה הישיבה למרכז משמעותי שמשך אליו צעירים רבים. מלבד תלמידי הישיבה פקדו את ביתו ברחוב עובדיה בירושלים, אנשים רבים מישראל ומחוץ לה שראו אותו כרבם.

בשונה מרוב ראשי הישיבות, לא נהג להעביר שיעור בגמרא, ונימק זאת בכך שתפקידו האישי הוא ביסוס האמונה ולימודה. את השיעור הכללי בגמרא העבירו ראשי הישיבה שכיהנו תחתיו[דרושה הבהרה], הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי.

נפטר לאחר מחלה ארוכה בחג הפורים, י"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) ונטמן לצד אביו בבית הקברות בהר הזיתים.

הרב צבי יהודה קוק ביום ירושלים תשמ"א בישיבת מרכז הרב עם הרב אברהם שפירא והרב שלמה גורן 1981

משנתו

לאחר שקמה מדינת ישראל נוצר צורך בהתייחסות רחבת היקף כלפיה וכלפי סוגיות נוספות שעלו על הפרק. הרצי"ה התווה משנה רוחנית ומעשית בתחומים אלה, המבוססת על משנת אביו. ביום העצמאות הרביעי, בשנת תשי"א 1951, נשא דברים בישיבה מרכזית, תחת הכותרת: "לתוקף קדושת יום עצמאותנו". לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל, הוא נשא נאום, שלימים כונה מזמור י"ט של מדינת ישראל, ובו פירט את הגותו המדינית ויחסו למדינת ישראל, ובין היתר טען כי מדינת ישראל היא המדינה שחזו הנביאים. הוא אף דימה בין תפילין לבין טנקים, בכך שהטנקים משמשים כ"מכשיר מצווה", שעל ידם מקיימים בפועל את מצות כיבוש הארץ, שהיא מצווה מדאוריתא לפי הרמב"ן, וקבע שישראל צריכה לשאוף להרחיב את נחלתה ברחבי ארץ ישראל.

הרב צבי יהודה העריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר. הוא גרס כי עם ישראל מצוי בעיצומו של תהליך הגאולה, וראה בעליית יהודים, בהתרחבות הלאום על שטחי יש"ע וביישובם, ציון דרך חשוב בתהליך זה. הוא התנגד בחריפות לכל ויתור ונסיגה.

ראייתו את מדינת ישראל כשלב מרכזי בגאולה וכתופעה של קידוש השם כלל עולמי, גרמה לו לנקוט בקו ממלכתי, והביאה אותו להפגין כבוד רב כלפי הממשלה וראשיה גם כאשר דעתו הייתה חלוקה עליהם. עם זאת הדבר לא מנע ממנו מלבקר את מעשיהם באופן תקיף ביותר כאשר הם פעלו לדעתו בניגוד לציוויי התורה.

הרב צבי יהודה, התנגד לכפייה דתית, ונתן ביטוי דרמטי לכך כשהצהיר על הצטרפותו ל"ליגה למניעת כפייה דתית". ואולם, לאחר זמן פרש מן התנועה, מכיוון שטען שבפועל תומכת הליגה בכפייה אנטי-דתית (מכיוון שחבריה לא הסכימו לשנות את שמם ל"הליגה למניעת כפייה מצפונית").[3]

בתגובה לטענות שנשמעו כנגדו שמאמר הדור, שכתב אביו, הראי"ה קוק, ובו הוא מדבר על החיוב שביהודים חילוניים, התאים לדור של אביו אך לא לדור הנוכחי, היה עונה לתלמידיו "אתם הייתם באותו דור, או אני?". עוד אמר כי "אדרבה, דורנו הוא עוד יותר נפלא".[4]

הרב צבי יהודה ראה בשואה ניתוח הכרחי שעם ישראל נאלץ לעבור ערב גאולתו, אך הוא היה בוכה בכל פעם שדיבר על כך. לטענתו בעם ישראל נדבקה טומאת הגלות - "זפת הגלות", והשואה הייתה טיפול אלוהי, בדרך של ניתוח נורא וריפוי הכרחי.

הרב צבי יהודה ראה במדינה שלב בגאולת האומה. הוא השתדל מחד לחזק את מושג המדינה על כל מערכותיה ככל יכולתו, ומאידך פעל לתת למדינה צביון יהודי שורשי.

כחלק מיחסו אל המדינה והמשקל שנתן לממשלה, התנגד בתקיפות לממשלת מיעוט הנסמכת על קולות של מפלגות ערביות. בממשלה כזו ראה בעיה אקוטית הקודמת לשאלת שלמות הארץ ו"מיהו יהודי", היות שהיא נוטלת את שליטת העם היהודי במדינתו, ומהווה חילול ה' מובהק.[5] כאשר הוקמה כזו סירב לראות בה ממשלה לגיטימית.[6] וכינה בפומבי את חברי המפד"ל שכיהנו בה כשרים - "המכונים שרים"[7]. עם זאת הזהיר מהפיכת ההסתייגות לכעס ושנאה.[8]

ב-1957 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, כנציג היישוב הישן.[9]

מעמד האישה

בנושאי מעמד האישה ומגדר הדגיש הרצי"ה את מאמר חז"ל במסכת בבא קמא: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה".[10] לדבריו, הנקודה היסודית בסוגיות אלו היא השוויון; אך השוויון אינו זהות אחידה, ולכל אחד מהמינים יש תפקיד משלו. מתוך גישה זו פירש את דברי חז"ל המבחינים, בין אשה לבין איש, כמתאימים לתכונות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות של כל אחד מהם.

הרצי"ה תמך בדעה שנשים תלמדנה חלקים בתורה, בעיקר לימודי תנ"ך, אמונה והלכה למעשה. בביתו התקיימו שיעורים קבועים לנשים, וחלק מהשיעורים לגברים הושמעו ברמקול לנשים בדירה סמוכה. הוא נפגש עם נשים שבאו לדבר עמו בלי להביט בהן, חלקן נשים ידועות, כגון אביטל שרנסקי, שולמית אלוני וגאולה כהן.

בהקשר של שירות נשים בצה"ל, סבר על פי דברי המשנה והרמב"ם כי באופן עקרוני גם נשים חייבות במלחמת מצווה. עם זאת, הוסיף כי "בשרות צבאי לבנות קיימת סכנה של נפילה מוסרית, וחזקה לבת להישאר בתמימות צניעותה".[11] לכן לדבריו על הרבנות הראשית להכריע בסוגיה זו (בהתאם למצווה לשמוע "אל השופט אשר יהיה בימים ההם")[דרושה הבהרה]. בפועל, תמך בשירות לאומי לבנות, בהסתמכו על דברי הרדב"ז על השתתפות נשים במלחמת מצווה, אשר מתבטאת למשל באספקת מים ומזון ללוחמים.[12]

הוא דרש הקפדה על דיני צניעות והפרדה בין בנים לבנות. בין השאר אמר שצריך להצטער על כך שרבי ישראל מאיר הכהן, מחבר הספר משנה ברורה, התיר לנשים, כחידושם של כמה אחרונים, לא לכסות את חלק הרגל שמתחת לברך.[13]

כמנהיג

הרב צבי יהודה דרבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה במדינת ישראל.

לאחר מלחמת ששת הימים פעל רבות ליישוב הארץ, על פי עקרון ארץ ישראל השלמה. הוא הכריז בעל פה וכן בגילויי דעת ובמכתבים ששלח לראשי המדינה, כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אסורה על פי התורה וכי יש להתנחל בכל רחבי ארץ ישראל. וכך הצמיחה ישיבת "מרכז הרב" את מנהיגי תנועת "גוש אמונים", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני. כביטוי לדרכו הייחודית, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחד מהם. כשהוחלט לפנות את גרעין "אלון מורה" שהתיישב בחווארה (ליד שכם), השתתף הרב צבי יהודה בניסיון למנוע את הפינוי. הרב יוסף בדיחי, משמשו של הרב, סיפר שהרב צבי יהודה פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם מספר פעמים "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". לאחר שפונו כל שאר האנשים ניגש אלוף הפיקוד יונה אפרת, אחז בידו של הרב צבי יהודה והוא הלך עמו אל האוטובוס.[14]

את עמדתו התקיפה כנגד כל מהלך של פינוי או נסיגה הביע גם בכרוזיו, לדוגמה: ”"האזהרה החמורה האלהית, חלילה להעלות על הדעת להפקיר ולוותר על משהו מארץ חיינו הנצחית לעולם... האומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו חייו". [15]”, ואף עודד את מאבקי המתיישבים, לדוגמה בכרוז בעד פעולותיה של התנועה לעצירת הנסיגה מסיני:”"לכבוד כל יקירינו המתקבצים למען שמירת שלמותה של ארץ חיינו הקדושה לכל ישראל. כולי אתכם ואליכם בכל פעולותיכם למען כל תקפה של שלמותה של ארץ חיינו כולה במלואה לכל גבולותיה".[16]”. עם זאת התנגד להקמת התנחלויות על קרקעות פרטיות של ערבים.[17]

ביטוי לגישתו הריאלית ניתן לראות כאשר תלמידו חנן פורת הציע לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הר הבית להתחיל ללמוד את הלכות בית המקדש. הרצי"ה השיב כי עוד נצטרך ללמוד שנים רבות את ההלכות העוסקות במלחמות ובסדרי המדינה שבטרם הגאולה השלמה.[18]

הרב צבי יהודה התנגד בתקיפות לעלייה להר הבית.[19] הוא סבר שגם בנסיבות המוגבלות שלאחר מלחמת ששת הימים הר הבית נחשב תחת שליטה ישראלית, ולכן האיסור ההלכתי להיכנס למקום נשאר בכל תוקפו.[20]

הוא נלחם רבות על מעמדה של הרבנות הראשית לישראל, וראה בה את ה"מרא דאתרא" במדינת ישראל. במסגרת זו פעל הן כנגד הפגנת זלזול מצד חלק מהציבור החרדי כלפי הרבנות הראשית לישראל והרב הראשי לישראל (בעיקר הרב שלמה גורן); והן כנגד התערבות של בג"ץ בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים של הרבנות.

הוא עודד את פעילות תנועת שלח את עמי למען עלייה של יהדות רוסיה ותלמידיו היו פעיליה המרכזיים.

תלמידיו הקימו חלק ניכר מן הישיבות הגבוהות הציוניות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות הדתיות.

השפעתו של הרב צבי יהודה גרמה לשינוי ניכר בציבור הדתי לאומי. עד לשנות השישים הייתה המפד"ל ממוקמת במרכז, לצדה של תנועת העבודה. לא מעט בהשפעתו עברה המפלגה לצדה הימני של המפה הפוליטית, תוך עקיפת הליכוד מימין. גוש אמונים, שרבים מפעיליו היו תלמידי הרב צבי יהודה, הקים יישובים רבים מעבר לקו הירוק.

מהלכים אלה תרמו לביטחון העצמי של הציבור הדתי לאומי. בעבר הייתה בציבור זה התחושה של נחיתות כלפי החלוציות החילונית בממד הלאומי, וכלפי החרדיות בממד הדתי. עתה החל ציבור זה להוביל שינוי במפה הפוליטית והמדינית. במקביל, החליפו בהדרגה תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה את הר"מים החרדים בחלק מהישיבות התיכוניות.

הרב צבי יהודה ערך והוציא לאור רבים מכתביו של אביו. הספר הידוע ביותר שערך הוא "אורות". הוא הדגיש בעריכותיו את הממד הלאומי שבמשנת אביו; זאת למשל ביחס לעריכת חברו הרב דוד כהן ("הנזיר") בספר "אורות הקודש".

השפעתו הציבורית

משנתו ודמותו של הרב צבי יהודה קוק הייתה ידועה במעגלים רחבים בחברה הישראלית והוא ניהל קשרים עם אנשי רוח רבים. הוא נחשב למנהיג הרוחני הבולט בציבור הדתי לאומי.

הרב צבי יהודה היה מיודד עם חלק מהמנהיגים החרדים הבולטים, בהם הרב יחזקאל סרנא והרב שלמה זלמן אוירבך. עם זאת היו בציבור החרדי שהתנגדו לו, בשל תמיכתו בציונות ובמדינת ישראל.

מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את מפלגת מימד ואת "נתיבות שלום".

הנצחה

נבחר לדמות המופת של החמ"ד לשנת תשע"ג.

עץ משפחת קוּק


שלמה זלמן קוק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי יהודה רבינוביץ' תאומים
 
 
 
 
 
 
אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב אלעזר הירשוביץ
 
רייזא רבקה
 
אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוּק
 
אלטה בת שבע
 
דב בער קוּק
 
שמואל הכהן קוק
 
שאול חנא קוק
 
לאה קוּק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם אלקנה כהנא שפירא
 
פנינה
 
שלום נתן רענן
 
בתיה מרים
 
צבי יהודה הכהן קוק
 
פרידה חנה
 
ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים
 
רפאל קוק
 
הלל קוק
 
נחום הכהן קוק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתיה כלאב
 
יעקב כלאב
 
צילה הלוי
 
חיים שלום הלוי (גורדין)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב אלעזר שפירא
 
 
 
 
 
צפורה
 
מרדכי פרום
 
שלמה קוק
 
יהודית קוק
 
שמחה הכהן קוק
 
נחום קוק
 
אברהם יצחק קוּק
 
יעקב כ"ץ
 
שרה זהבה קוק
 
לאה קוּק
 
אברהם שרמן
 
אברהם יצחק כלאב
 
 
 
 
 
שלמה הלוי
 
לינה הלוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אביטל
 
אברהם ישראל סילבצקי
 
 
 
 
 
 
 
בן ציון קוק
 
 
 
זיוה מאיר
 
חיים קוק
 
דב איסר קוּק
 
לאה קוּק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרצי הלוי
 
אמיר הלוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה קוּק
 
סיון רהב-מאיר
 
ידידיה מאיר
 
יצחק מאיר
 
 
 
 
 


מתלמידיו הבולטים

לפי סדר הא"ב:

ספריו

ספרים שנדפסו מכתביו

  • לנתיבות ישראל א-ב - אסופת מאמרים
  • נפש הראי"ה - חוברת ליום השנה הראשון לפטירת אביו, ובו תיאור על אישיותו ודרכיו. כיום, החיבור מודפס בצירוף החוברות לשלושה באלול, שבהן עדויות ומעשים מחיי הראי"ה קוק
  • אור לנתיבתי - דברי תורה והגות קצרים, בעריכת הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי
  • צמח צבי - קובץ אגרות

כמו כן נדפסו הערותיו בסוף ספרי אביו משפט כהן, מצוות ראיה, דעת כהן, עזרת כהן, שבת הארץ ועולת ראיה.

כרוזיו הציבוריים שפורסמו בספרים

שיעורים ושיחות שסוכמו על ידי תלמידיו

לקריאה נוספת

  • הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי (עורכים), קובץ לזכרו, ירושלים תשנ"ה
  • הרב שלמה אבינר, רבנו, עיקרי מידותיו, דרכיו ושיטתו, בית אל תשס"ד
  • הרב שלמה אבינר, צבי קודש (תולדותיו), כרך א', בית אל תשס"ה
  • קריית הישיבה בית אל (מו"ל), תקליטור, תלמידים מספרים על הרצי"ה, בית אל תשס"ה
  • הרב חיים אביהוא שוורץ, בדרך התורה הגואלת, בית אל תשס"ו
  • הילה וולברשטין, הרב שלום קליין ושמחה רז, משמיע ישועה, הוצאת ישיבת אור עציון, מרכז שפירא תש"ע 2009
  • הרב זלמן ברוך מלמד, לנתיבות רבנו, דברים שנאמרו בימי הזיכרון, הוצאת ישיבת בית אל, תשע"ב
  • י. חסקין ונ. לוצקי, צניעות - טבע וחיים, תורתו והנהגותיו של הרצי"ה בנושא צניעות, הוצאת מאמר אסתר, ירושלים תשס"ח
  • הרב יאיר אוריאל (בעריכת יוכבד אריאל), בשיפולי הגלימה: הרב צבי יהודה הכהן קוק: סיפורים מחייו, הדרכותיו והנהגותיו, הוצאת "פניני יאיר", חברון תשע"ב
  • הרב חגי שטמלר, עין בעין - משנתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עלי, 2016. מהדורה שנייה: הוצאת מכללת הרצוג - תבונות, אלון שבות, תש"פ.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: צבי יהודה קוק
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צבי יהודה הכהן קוק

כתביו ושיחותיו

הערות שוליים

  1. ^ "רבנו", עמ' 14
  2. ^ הרבנית ח. ל. קוק ז"ל, המשקיף, 2 בפברואר 1944; ש., חוה־לאה קוק נ"ע, הצופה, 8 בפברואר 1944; צביה חיות, זיכרון להולכים: חוה לאה קוק ז"ל, הצופה, 26 בינואר 1950.
  3. ^ הרב אברהם רמר, גדול שימושה, ירושלים תשנ"ד, עמ' מג
  4. ^ הרב שלמה אבינר, באהבה ובאמונה, פרק עד
  5. ^ "שביעי" גיליון 457
  6. ^ יוני קמפינסקי - ערוץ 7, הרב דב ליאור על הסכם אביתר: הרע במיעוטו, באתר ערוץ 7
  7. ^ ממשלת מיעוט, לקט מדברי הרצי"ה באתר ערוץ 7
  8. ^ מכתב מיום ג' שבט תשל"ו, הובא בקובץ אורות עציון כו עמוד 149 (קישור למאמר).
  9. ^ מיפגן ימי ייערך באילת, מעריב, 28 באפריל 1957
  10. ^ בבא קמא, דף ט"ו עמ' א.
  11. ^ לנתיבות ישראל, א', עמ' קכ"ד.
  12. ^ שיחות רבנו, "איש ואשה", סעיפים 44-43.
  13. ^ שיחות הרב צבי יהודה, ויקרא, עמ' 175.
  14. ^ שמחה רז (עורך ראשי), משמיע ישועה, מרכז שפירא תש"ע, עמ' 371
  15. ^ איגרת משנת תשמ"א, מתוך: הרב צבי ישראל טאו (עורך), להלכות ציבור, עמ' קצג
  16. ^ אגרת מיום ט"ז בטבת תשמ"ב, מתוך: הרב צבי ישראל טאו (עורך), להלכות ציבור, סימן רכח, עמ' קצ"ה
  17. ^ https://mobile.srugim.co.il/article/33027?amp=1
  18. ^ יואב שורק, ‏"אמונה בקומת אדם", השילוח, 16, אוקטובר 2019
  19. ^ עדויות של תלמידיו בעניין
  20. ^ לנתיבות ישראל, ב', (הוצאת מאבני המקום) עמ' רפא - רפב; עדות הרב אברהם שפירא
  21. ^ צופיה הירשפלד, הספר שקיים את צוואת הרב קוק, באתר ynet, 21 בפברואר 2011. לסקירת הרב אליעזר מלמד על הספר: שיחות הרצי"ה והדרכותיו, פורסם במדור 'רביבים', בעיתון בשבע, גיליון 436


הרב אברהם יצחק הכהן קוק
כתביו אגרות הראי"ה • אורות • אורות הקודש • אורות התורה • אורות התשובה • עולת ראיה • עין איה • מאמרי הראי"ה • שמועות ראי"ה • חדריו

דעת כהן • משפט כהן • אורח משפט • עזרת כהן • שבת הארץ • כתבים נוספים

ממשנתו למהלך האידיאות בישראל • הרצאת הרב • חזון הצמחונות והשלום • מאמר הדור • יסוד כסא השם בעולם • המספד בירושלים
משיריו שיר האמונה • ישמח לבי • לחשי ההוויה • כנפי רוח
תלמידיו הרב צבי יהודה הכהן קוק (בנו) • הרב יעקב משה חרל"פ • הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן (חתנו) • הרב יצחק אריאלי • הרב אריה לוין •

הרב שאול ישראלי • האדמו"ר החלוץ • הרב משה צבי נריה • הרב יצחק הוטנר • תלמידים נוספים

מוסדותיו הרבנות הראשית לישראל • ישיבת מרכז הרב • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • תנועת דגל ירושלים
כהונות ברבנות זיימל • בויסק • יפו • מחזיקי הדת (לונדון) • ירושלים • ארץ ישראל
הנצחתו בית הרב קוק • כפר הרא"ה • מוסד הרב קוק • פרס הרב קוק לספרות תורנית • פרס ירושלים לספרות תורנית • קבוצת אברהם
ציונות דתית • תורת ארץ ישראל • מועדי הראי"ה • משפחתו • תלמידי הרצי"ה • עוד
ישיבת מרכז הרב
ראשי ישיבה הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1924–1935) • הרב אברהם אהרן בורשטין (1925) • הרב יעקב משה חרל"פ (1935–1952) • הרב צבי יהודה קוק (1952–1982) • הרב שאול ישראלי (1982–1995) • הרב אברהם שפירא (1982–2007) • הרב יעקב שפירא (2007–מכהן)
רבנים בישיבה בעבר הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן • הרב יצחק אריאלי • הרב זוסמן ריגר • הרב יעקב כלאב • הרב מרדכי פרום • הרב יהודה גרשוני • הרב יהושע בכרך • הרב אברהם יצחק כלאב • הרב יהושע רוזן • הרב אריה שטרן • הרב זלמן ברוך מלמד • הרב חיים דרוקמן • הרב דוב ליאור • הרב יעקב אריאל • הרב אליקים לבנון • הרב אלישע אבינר • הרב שלמה אבינר • הרב אלישע וישליצקי • הרב שלמה שפירא • הרב פנחס מונדשיין
רבנים בישיבה כיום הרב יעקב פילבר • הרב חיים שטיינר • הרב מיכאל הרשקוביץ • הרב דוד חי הכהן • הרב יהושע מגנס • הרב מנחם בורשטין • הרב יגאל לרר • הרב איתמר אורבך • הרב יאיר גזבר • הרב חיים אביהוא שוורץ • הרב יצחק בן שחר • הרב איתן שנדורפי • הרב מאיר פרימן
קטגוריה:מוסדות הקשורים לישיבה ישיבת ירושלים לצעירים • תלמוד תורה מורשה • מדרשת בת-ציון • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • מכון הרצי"ה • בשביל הנשמה • מכון מים חיים
ערכים קשורים בוגרים ידועים • הפיגוע בישיבת מרכז הרב • ישיבת הר המור • הסדר מרכז • בית הרב קוק • ישיבות זרם מרכז הרב • תלמידי הרצי"ה • תלמידי הגר"א שפירא


הקודם:
הרב יעקב משה חרל"פ
ראשי ישיבת מרכז הרב 		הבא:
הרב שאול ישראלי
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צבי_יהודה_הכהן_קוק&oldid=33132958"