חטיבה 7

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גדוד 75)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חטיבה 7
7thArmoredBrigade.svg
סמל היחידה, המשמש גם כתג היחידה שלה
פרטים
כינוי סער מגולן
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל
סוג חטיבת שריון
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 15 במאי 1948
מקים היחידה שלמה שמיר
מלחמות כל מלחמות ישראל
נתוני היחידה
ציוד עיקרי מרכבה סימן 4מ
פיקוד
יחידת אם Logo-ugda-36.png  עוצבת געש
יחידות בת גדודי עז, געש ורומח, גדחה"ן 603, פלס"ר 7
דרגת המפקד אלוף-משנה  אלוף-משנה
מפקד נוכחי אודי צור
מפקדים מפקדי החטיבה
מדי א' של סמל ראשון בחטיבה 7. בתמונה ניתן לראות את כומתת חיל השריון השחורה, תג היחידה של חטיבה 7, דרגת סמ"ר, סיכת לוחם שריון ("צפרגול") עם רקע ירוק (8 חודשים בפלוגה מבצעית) וסיכת חובש

חטיבה 7, המכונה גם "עוצבת סער מגולן", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של אוגדה 36 ("עוצבת געש") בפיקוד הצפון של צבא ההגנה לישראל. החטיבה הוקמה ב-16 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה והשתתפה בכל מלחמות ישראל.

בעשור השני של המאה ה-21 משתמשת החטיבה בטנקים מדגם מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח". מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה אודי צור.

יחידות חטיבה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 71 - במהלך מלחמת יום הכיפורים - 1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדוד פעל בשני שלבים:

- בפיקוד סא"ל משולם רטס - עד שנהרג בקרבות הבלימה.

- בפיקוד סא"ל עמוס כץ מיום ג' ה-9 באוקטובר 1973, כגדוד מילואים שביצע את עיקר מהלך הפריצה למובלעת הסורית וכבש את העיירה מזרעת בית ג'אן.

גדוד 75 (רומח)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 75 הוקם באוגוסט 1948 במסגרת חטיבה 7, ונעשה ניסיון לרכז בו חיילים יוצאי צרפת וצפון אפריקה שרצו בכך. הניסיון נכשל. חלק מן החיילים רוכזו ביחידה בגודל פלוגה, בערך, שכונתה הקומנדו הצרפתי וצורפה לחטיבת הנגב, ויתר הגדוד הועבר לחטיבת יפתח, עד שפורק בנובמבר.[1]

שלט "ברוכים הבאים" לגדוד רומח, מעלה גמלא, רמת הגולן

גדוד 75 (גדוד "רומח") הוקם כגדוד חדש ב-1971, זו הפעם כגדוד חרמ"ש שכלל פלוגת טירונים ואת פלוגת הסיור החטיבתית. במלחמת יום הכיפורים צורפו לגדוד טנקים עימם לחם בקרב עמק הבכא, במתקפת הנגד, כיבוש המובלעת ובמלחמת ההתשה בחזית הסורית.

במלחמת לבנון הראשונה שימש גדוד החוד של החטיבה בכניסה ללבנון, במהלך הקרבות נהרגו 3 לוחמים מהגדוד ונפגעו 7 טנקים. הגדוד השמיד 14 טנקי T-62 סוריים. מפקד הגדוד זיו הלוי זכה בצל"ש מפקד אוגדה על פועלו.

במלחמת לבנון השנייה הצטרף גדוד 75 בפיקודו של סא"ל דן נוימן ללחימה, עיקר פעילותו הייתה בגזרה המערבית והוא לחם בקרבות רבים. מפקד פלוגה כ' במלחמה, סרן אחסאן דקסה, זכה אף לצל"ש אלוף פיקוד צפון על חלקו בלחימה בעיר עייתה א-שעב. הגדוד סיים תקופה ארוכה של לחימה ללא הרוגים כלל.

בסוף אוקטובר 2014 הוסב הגדוד לגדוד מרכבה סימן 4מ והיה הגדוד הראשון בחטיבה 7 לקלוט את הטנק החדש ביותר בסדרת המרכבה.[2]

בשנת 2017 השמיד הגדוד בירי טנקים מספר עמדות חמאס סמוך לגבול רצועת עזה במסגרת תעסוקה מבצעית בציר הוברס.[3]

בסיס האם של הגדוד שוכן במעלה גמלא ברמת הגולן.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
טדי איתן מפקד הגדוד הראשון ב-1948
דוד רון מפקד הגדוד הראשון בגלגולו החדש, ב-1971
יוסף אלדר לימים קצין חינוך ראשי
יוסי מלמד לימים ראש מטה פיקוד הדרום
אבנר זעירי
יצחקי חן
זיו הלוי
שמואל רוזנטל לימים ראש מטה פיקוד הצפון
יואל לביא
דני בס
גרשון הכהן 1987 - 1988 לימים מפקד הגיס המטכ"לי
אייל זמיר 1994 - 1996 סגן הרמטכ"ל
אמנון אשל לימים מפקד חטיבה 7
תמיר היימן לימים מפקד המכללות הצבאיות והגיס הצפוני
אמיר אשל 1999 - 2001 לימים מפקד חטיבה 600
יעקב בנג'ו 2001 - 2003 לימים מפקד עוצבת געש
נדב לוטן 2003 - 2005 לימים מפקד עוצבת המפץ
דן נוימן 2005 - 2007 לימים מפקד החטיבה
אמיר אבשטיין 2007 - 2009 לימים מפקד חטיבה 10
חובב ורדי 2009 - 2011 לימים מפקד חטיבה 8
רומן גופמן 2011 - 2013 כיום מפקד החטיבה
עידן מורג 2013 - 2015 לשעבר סגן מפקד החטיבה
טל דוד 2015 - 2016 הודח בעקבות תאונת אימונים קטלנית[4]
בני אהרון 2016 - 2017 לימים סגן מפקד חטיבה 188
ראדי עזמה 2017 - 2019 לימים סגן מפקד החטיבה
איתמר מיכאלי יולי 2019 - מפקד הגדוד הנוכחי

גדוד 82 (געש)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 82 (גדוד "געש") הוקם כגדוד השני בחטיבה 8 ומכאן מספרו. הגדוד הורכב מפלוגות לוחמים מרקע מגוון, אנשי מח"ל, גדנ"ע ויוצאי אצ"ל ולח"י. מפקד הגדוד היה פליקס באטוס. במלחמת העצמאות לחם הגדוד במבצע חורב, מבצע דני ומבצע יואב. באוגוסט 1949 עבר יחד עם גדוד 9 לחטיבה 7.

לפני מבצע קדש השתתף הגדוד, בפיקודו של אברהם אדן, במבצע יונה לפריקת ספינות נשק מצרפת. במלחמה כלל פלוגת טנקי סופר שרמן, פלוגת טנקי שרמן M50, פלוגת חרמ"ש ופלוגת חרמ"ן, הגדוד השתתף בקרב סכר הרואיפה וכיתור מערך אבו עגילה. פלוגה א' של הגדוד זכתה בתום הקרבות לצל"ש יחידתי ממפקד גייסות השריון. ב-1965 זכתה מחלקה מהגדוד בצל"ש חטיבתי במהלך המלחמה על המים. במלחמת ששת הימים היה גדוד טנקי שוט בפיקודו של גבי עמיר, השתתף בכיבוש ח'אן יונס וצומת רפיח, מתחם הג'יראדי והגיע עד לתעלת סואץ. ב-1968 השתתף הגדוד בפעולת כראמה.

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הגדוד חיים ברק שמונה תקופה קצרה קודם לכן, הגדוד היה באימונים בסיני של שתי פלוגות צמ"פ. שתי הפלוגות המבצעיות שלו נשלחו לפני המלחמה לתגבר את רמת הגולן, פלוגה א' בפיקוד אלי גבע שהוכשרה לגרור את גשר הגלילים, ופלוגה ג' בפיקוד מאיר זמיר סופחה לגדוד 77 של החטיבה ובמהלך המלחמה זכתה לכינוי "כוח טייגר". עם פרוץ הלחימה הוטסו שאר לוחמי הגדוד לצפון, הצטיידו בטנקים והגדוד סופח לחטיבה 188. פלוגה ד של הגדוד נשלחה לתגבר את גדוד 53 מחטיבה 188 בדרום הגזרה והשתתפה בקרב הבלימה ב'ציר הנפט' ובתל א-סקי ו-12 מלוחמיה נהרגו בקרבות. שלושה מאנשיה נפלו בשבי הסורים. במהלך קרבות הבלימה נפצע המג"ד ונהרג הסמג"ד. 28 מלוחמי הגדוד נהרגו במלחמה.

הגדוד השתתף במבצע ליטני ובמלחמת לבנון הראשונה.

במבצע חומת מגן זכה הגדוד לצל"ש יחידתי, באתר הגבורה על חלקו בלחימה בשטחים תחת פיקוד חטיבת גולני.

במלחמת לבנון השנייה פיקד על הגדוד סא"ל עודד בסיוק. הגדוד היה גדוד הקו בגזרת אביבים והגיב באופן מיידי לחטיפת חיילי צה"ל. בתגובה לאירוע החטיפה, פרץ ללבנון טנק מפלוגה בפיקודו של סמ"ר אלכס קושנירסקי, אך עלה על מטען ובו קיפח הצוות את חייו. כוח קטן בפיקוד המג"ד נותר בשטח ללא חיפוי תחת אש במשך שעות רבות עד לחילוץ גופות אנשי הצוות. הגדוד המשיך בלחימתו עד יומה האחרון של המלחמה, כאשר בסיומה קיבלו שני מפקדי פלוגות את עיטור העוז וצל"ש מפקד פיקוד הצפון.

ב-2014 השתתף הגדוד במבצע צוק איתן ואיבד בו את מפקד פלוגת יחידת גולן, דימטרי לויטס.

בקיץ 2016 גם גדוד זה הוסב למרכבה סימן 4מ.[5]

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
פליקס באטוס 1948
שאול יפה אוקטובר 1948 - לימים קצין שריון ראשי
ברוך בר-לב לימים ראש מטה פיקוד המרכז ונספח צה"ל באוגנדה
אברהם אדן לימים נספח צה"ל בארצות הברית
בנימין אושרי
מנחם מרון לימים נספח צה"ל בארצות הברית
עמוס בנין
הרץ יזראלי
אלחנן סלע
אשר לוי 1957 לימים ראש מטה פיקוד הדרום
שמואל גונן לימים מפקד פיקוד הדרום
קלמן מגן לימים מפקד עוצבת סיני
ברוך הראל 1965 - 1966 לימים מפקד עוצבת סיני
גבריאל עמיר מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים, לימים מפקד עוצבת עידן
אברהם רותם לימים ראש מחלקת ההדרכה
אורי אור לימים אלוף פיקוד המרכז והצפון
עמרם מצנע לימים מפקד פיקוד המרכז
חיים ברק 1973 לימים מפקד חטיבה 211
מאיר זמיר לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה
אפרים לאור לימים מפקד החטיבה
אמי פלנט 1980 - לימים קצין שריון ראשי
ניצן סלע מפקד גדוד "נומרט" במלחמת לבנון הראשונה
דור מוסל 1982-1983 מפקד גדוד במלחת לבנון הראשונה
אגמון שמואל 1983-1984 בהמשך סמח"ט 7 ולימים קצין אג"ם גייס צפוני
עידו מזורסקי
רונן פרומר 1989
אמיר נוי 1990
יעקב אייש 1990 - לימים נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה
הלל קוברינסקי לימים מפקד עוצבת יפתח
בני פרץ לימים מפקד חטיבה 847
נעם לויט
גיא בר-לב לימים קצין איסוף קרבי ראשי
ליאור הוכמן 2001 - לימים מפקד חטיבה 460
ארז לב-רן 2003 - 2005 לימים מפקד חטיבה 8
עודד בסיוק לימים מפקד עוצבת הפלדה
חיים עידו לימים מפקד חטיבה 14
גרמן גילטמן לימים נספח צה"ל ברוסיה
הישאם איברהים 2010 - 2012 לשעבר מפקד חטיבת אגרוף הברזל, כיום סגן מפקד אוגדת הגליל
נריה ישורון 2012 - 2014 לשעבר סגן מפקד חטיבה 188, כיום מפקד עוצבת יפתח
חנוך דאובה 2014 - 2016 כיום ראש זירת דרום בחטיבת המבצעים באמ"ץ
אחסאן דקסה 2016 - 2018 מעוטר צל"ש אלוף, כיום מפקד גדוד 532 בחטיבה 460
יואב שניידר יולי 2018 -

גדוד 77 (עֹז)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל הגדוד עז 77 לצד דגל ישראל, באנדרטת עמק הבכא.
תצפית מהאנדרטה של עמק הבכא, אשר הוקמה לזכר הנופלים בקרב הבלימה כנגד התקפות הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים.

גדוד 77 (גדוד "עֹז") הוקם בשנת 1969 כגדוד 211 בחטיבה 7 כגדוד צמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה) - גדוד המאמן את החיילים להתאמן כקבוצה ולא רק כיחידים (אימון בצוות שונה מאימון בפלוגה, ששונה מאימון כמחלקה). הגדוד אז התאמן בשבטה בדרום. כאשר ירד הגדוד להתאמן באזור סיני, התמקם ליד אבן דרך מצרית מספר 77, אשר ציינה את המרחק מתעלת סואץ. בגדוד דבק הכינוי ובהמשך שונה שמו לגדוד 77- בגימטריה ״עז״. הטנקים הראשונים שהיו בשימוש הגדוד היו טנקים מסוג "שוט", איתם נלחם הגדוד במלחמה הראשונה בה נטל חלק, מלחמת יום הכיפורים. מפקד הגדוד הראשון היה שמעון בן שושן.

הגדוד במלחמות ישראל

במלחמת יום הכיפורים הגדוד, בפיקודו של אביגדור קהלני, השתתף בקרבות הבלימה של הגדוד בעמק הבכא, שהתרחשו עם פרות המלחמה. הקרב הקשה ביותר של הגדוד נודע לאחר מכן כקרב על עמק הבכא בו הפגינו חיילי הגדוד אומץ ותושיה רבה, ובמהלכו נספרו כ-250 טנקים סורים דוממים שהושמדו בגזרה זו, אל מול 72 טנקים של חטיבה 7 שנותרו כשירים מתוך 105 איתם יצאה למלחמה. לאחר שתמו קרבות הבלימה, הבקיע הגדוד כפלוגת חוד את גבול סוריה וסייע בכיבוש והחזקת המובלעת באדמת סוריה. רבים ממפקדי הגדוד קיבלו צל"שים שונים על תפקודם במלחמה.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה הגדוד פעל מטעם החטיבה באוגדה שונה, תחת פיקודו של רס״ן דוביק רוזנטל. הגדוד לקח חלק בכניסה לדרום לבנון, והשתתף בקרב בו מנעו מהסורים להשתלט על הגשר שמעל נהר הליטאני- אשר חשיבותו הייתה גבוהה מאוד להמשך הלחימה של צה״ל.

מאז, הגדוד לקח חלק פעיל בפעילות בט"ש (ביטחון שוטף)[6] ובמבצעי החטיבה בגזרות השונות, אבטח את רצועת הביטחון עד היציאה מלבנון.

במהלך האינתיפאדה הראשונה ביצע פעילות בט"ש מגוונת ככוח חי״ר בעיקר בגזרת איו״ש כנגד פעילויות הטרור, לאחר מכן השתתף במבצע חוק וסדר בדרום לבנון והמשיך בפעילותו בגזרה זו.

הגדוד השתתף במבצע חומת מגן. במהלך מבצעי גאות ושפל היה תחת פיקודו של איציק רונן וביצע פעילות מבצעית בשכם כגדוד חי״ר. בהמשך חזר לפעול תחת פיקודו של יאיר ולנסקי עם שאר החטיבה ברצועת עזה.

בקיץ 2005 לקח חלק במהלך ההנתקות מרצועת עזה והגיע לתגבר בגזרת עזה ביום חטיפתו של גלעד שליט ולחם שם במלחמת לבנון השנייה במקביל למאמץ המלחמתי בצפון הארץ.

במבצע עופרת יצוקה הגדוד הוקפץ לדרום הארץ לאזור אימונים שם התכונן ליום פקודה אל בסופו של דבר לא נכנס למערכה.

בתחילת מבצע צוק איתן הגיע הגדוד ונכנס ללחימה ביום השלישי לכניסה הרגלית. לחם בהצלחה במהלך המבצע והיה מהאחרונים לצאת מהרצועה.

נכון להיום, הגדוד נושא בנטל הפעילות בכל הגזרות תחת החטיבה.

מבנה הגדוד

במבנה הישן כלל שלוש פלוגות. שתי פלוגות של טנקי מרכבה סימן 4 מבצעיות ושמותיהם - וולקן וחרמון, ופלוגה מסייעת יגואר. פלוגת חרמ"ש (חי"ר משוריין) במילואים ופלוגת מפקדה.

כיום לאחר מבנה ארגוני שנעשה בחיל קיימות בסדיר 4 פלוגות: 2 פלוגות טנקים-וולקן וחרמון, פלוגה מסייעת יגואר ופלוגת מפקדה- טייגר. בנוסף 2 פלוגות במילואים, פלוגת טנקים נוספת-זיו ופלוגת חרמ"ש. במחזור גיוס מרץ 15 גם גדוד זה הוסב למרכבה סימן 4מ.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
שמעון בן שושן 1969 - 1969 מפקד הגדוד הראשון
עמיר יפה 1969 - 1971 לימים מפקד חטיבה 14
דוד ישראלי 1971 - 1973 נפל במלחמת יוה"כ, בתפקיד סמח"ט 188
אביגדור קהלני 1973 מפקד הגדוד ביוה"כ. לימים מפקד פו"ם
יוסף אלדר 1974
איתן קינן 1974 - 1975 סמג"ד 77 ביום כיפור
אורי ירון 1975 - 1976
אילן מנור 1976 - 1978
משה פלד 1977 - 1978 לימים מפקד חטיבה 847, סגן יו"ר הכנסת וסגן שר החינוך
מרדכי מנדל שקד 1979 - 1981 לימים מפקד חטיבה 943 וקצין אג"ם מפח"ש
בני לידור 1981 -1982 לימים מפקד עוצבת געש
דוביק טל 1982 - 1983 מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה. לימים קצין שריון ראשי
משה חג'בי 1983 - 1984
עוזי זגורי 1984 - 1985 לימים מפקד חטיבה 401.
אלי הדר "קוסקס" 1985 - 1987
משה הגר 1987 - 1988
משה קינן 1988 - 1990
אייל מליס 1990 - 1991
גיורא סגל 1991 - 1993 לימים סגן מפקד אוגדה ומפקד המעבדה התפיסתית במרכז לחקר ההפעלה ובניין הכוח באמ"ץ תוה"ד
עופר סגל 1993 - 1994
מוטי כידור 1994 - 1996 לימים מפקד חטיבה 401
גדי מאירי 1996 - 1998
רמי עמדי 1998 - 2000
שי שילה 2000 - 2002
איציק רונן 2002 - 2004 לימים מפקד חטיבת הראל
יאיר ולנסקי 2004 - 2006 לימים מפקד חטיבה 401
מאיר בר-מאיר 2006 - 2008 קיבל את הפיקוד על הגדוד במהלך מלחמת לבנון השנייה
עמיחי יודנפרוינד 2008 - 2010 לימים מפקד חטיבת מרכבות הפלדה
אופיר לוי 2010 - 2012 לימים סגן מפקד אוגדת הבשן
יאיר אור 2012 - 2014 מפקד חטיבה 4
שמואל "מולי" כהן 2014 - 2015 לשעבר קצין אג"ם של עוצבת געש, לימים מפקד חטיבת אגרוף הברזל
יפתח נורקין 2015 - 2017 לימים מפקד חטיבת אפרים
שאול ישראלי 2017 - 2019
אלעד ביתן יוני 2019 - מפקד הגדוד הנוכחי

גדוד 79[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה ראשונה - עד 1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מאי 1948 הוקם גדוד שריוניות ראשון בשם חמ"ש א' במסגרת שמ"ש (שירות המשוריינים - לימים חיל השריון). לרשות הגדוד עמדו תשעה זחל"מים ומספר יחידות של שריונית וייט, תוצרת בית. עם הקמת חטיבה 7 (אמצע מאי 48) הגדוד הועבר אליה וכונה גדוד 73. הגדוד לחם בקרבות לטרון. בהמשך שונה שמו לגדוד 79, אשר לחם במבצע חירם, וכבש, בין היתר, את ג'יש (גוש חלב). באוקטובר 1949 במסגרת הארגון מחדש של צה"ל לאחר מלחמת העצמאות, הגדוד אורגן כגדוד חרמ"ש סדיר בחטיבה 7. בסוף 1953 פורק גדוד 79 הסדיר וכדי לשמור על שמו ניתן הכינוי 79 לאחד מגדודי החרמ"ש מילואים של חטיבה 27. ככזה הוא לחם במלחמת סיני. על מנת לשמור על המורשת של הגדוד הסדיר לשעבר, הועבר הכינוי 79 ב-1964, לגדוד המגח הסדיר שהוקם באותה עת במסגרת חטיבה 7.

מ-1965 - גדוד המגח הראשון - גדוד "סופה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 משלחת של כ-40 קציני צה"ל יצאה לגרמניה לצורך לימוד וקליטת טנקי הפטון האמריקאיים. בין הקצינים נמנו: ג'קי אבן (המג"ד הראשון), נתק'ה ניר (הסמג"ד הראשון),אהוד אלעד, חיים ארז, אריה קרן, אדם ויילר, שלום אנגל (עין גל), עמוס כץ, עמרם מצנע, אמנון גלעדי, רוני מקלאוד, חגי רגב, יום-טוב תמיר, אביגדור קהלני, יואל גונן, אבירם גלעד. עם חזרת המשתלמים מגרמניה, בתחילת 1965, הוקם הגדוד במחנה נתן כגדוד אם-48 איי 1. הטנקים כונו בצה"ל בשם מגח. הגדוד פעל במסגרת חטיבה 7, והיווה גרעין לקליטת טנק המגח בצה"ל. ממנו יצאו קצינים ולוחמים שהקימו ואיישו, החל מ-1967, גדודים (כגון 46, 195, 52) בחטיבות המגח שהוקמו (חטיבה 401, חטיבה 600, חטיבה 14).

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד סדיר של טנקי פטון M48-A2, במסגרת חטיבה 7, בפיקוד אהוד אלעד. במקור כלל הגדוד ארבע פלוגות מגח אורגניות בפיקוד אבירם גילעד, בן-ציון כרמלי, יום-טוב תמיר ואביגדור קהלני. מראשית המלחמה הועברה פלוגת יום-טוב תמיר תחת פיקוד גדוד 9, גדוד החרמ"ש של חטיבה 7. מתום היום הראשון הצטרפה לגדוד פלוגת מגח מילואים מגדוד 46 (גדוד ההקמה של חטיבה 401), בפיקוד שלום אנגל,[7] שבדיעבד היוותה את פלוגת החוד של חטיבה 7 במלחמה.

ביום הראשון הגדוד לחם ברצועת עזה, בציר חאן יונס - רפיח, פרץ את מערך שיח' זוויד ומעבר הג'יראדי . בקרב הג'יראדי נהרג המג"ד, ואת הפיקוד קיבל סגנו - חיים ארז. בהמשך התקדם הגדוד לאל עריש שבסיני, לתעלה.

תיאור מפורט של קרבות הגדוד מופיע בספרו של שבתי טבת - "חשופים בצריח". כינוי הגדוד בספר הוא "ש 14".

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה שם הערות
1948 - 1948 חיים לסקוב מפקד הגדוד בקרבות לטרון. לימים הרמטכ"ל החמישי
1948 - 1948 ג'ו וינר מפקד הגדוד במבצע "דקל". המפקד הראשון של בית הספר לשריון.
1948 - 1950 ברוך ארז מפקד הגדוד במבצע "חירם".
1950 - 1951 אהרון נחשון
1965 - 1966 יעקב אבן המפקד הראשון של גדוד המג"ח. לימים אלוף.
1966 - 1967 אהוד אלעד נפל ביום הראשון במלחמת ששת הימים
1967 - 1968 חיים ארז פיקד על הגדוד החל מהיום הראשון של מלחמת ששת הימים. לימים אלוף.

ב 1968 הגדוד עבר לחטיבה 401, ואחר כך עם פרוץ מלחמת יום כיפור עבר לחטיבה 14.

פלס"ר 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכת לוחם הסייר לפלס"ר 7

פלס"ר 7 היא פלוגת הסיור של חטיבה 7. הפלוגה הוקמה ב-1948 בשל הצורך ביחידת סיור שתספק את צורכי המודיעין בזמן אמת של חטיבת השריון 7 - ותתפקד בדומה לסיירות בחטיבות חיל הרגלים. פלס"ר 7 לקחה חלק מהותי בכלל מלחמות ישראל, ובראשן מבצע קדש, מלחמת ששת הימים שלאחריה קיבלה הסיירת 9 צל"שים - מספר הצל"שים הגבוה ביותר לפלוגה במלחמה אחת - על השתתפותה בקרבות וביניהם קרב רפיח בו ניתבה הסיירת חטיבה שלמה כדי לכתר את המצרים בדרך לניצחון המוחץ.

במלחמת יום הכיפורים הייתה היחידה ממונעת על נגמ"שי ברדלס (M113) ולחמה ברמת הגולן. הפלוגה ספגה אבדות כבדות בקרב מול גדוד קומנדו סורי באזור הר חרמונית ב-9 באוקטובר 1973 ו-24 מלוחמיה נהרגו. לאחר הקרב ונפילת המ"פ אורי כר-שני (פישמן), הסמ"פ איציק מבורך, ושלושה מפקדי מחלקות נוספים, הוחלט על פירוק היחידה. במקום הקרב מוצבת אנדרטת פלס"ר 7 לזכר 24 מנופלי היחידה בקרב.[8]

ב-1986 הוטל על גברעם הגלילי, יוצא חטיבת גולני להקים מחדש את היחידה כיחידה מטכ"לית מובחרת - סיירת השריון, בבסיס קבע נפרד מהחטיבה ברמת הגולן (מחנה טיסן).[9] בתחילת דרכה השתמשו לוחמי היחידה בנגמ"שי הברדלס ובג'פסים (ג'יפ סיור אמריקאי קל-M151). בתחילה נלקחו הלוחמים מפלס"רים וגדודים אחרים וסוננו בעזרת מבחני כושר וסיבולת שהידוע שבהם היה המסע "עלייה ליחידה" שכלל מסע בחגור מלא מהכנרת עד לבסיס האם דרך כיפת הנשרים (דרך מעלה גמלא). לאחר הקמת היחידה הוחל בגיוס חיילים בהתנדבות דרך גיבוש צנחנים.

ב-1992 לאחר הצלחה בקווים בלבנון והצורך ביחידה נוספת לעת מלחמה, פוצלה סיירת השריון לשתי סיירות - פלס"ר 500 ופלס"ר 7.

במלחמת לבנון השנייה ביצעה הסיירת, תחת פיקודו של רס"ן אהוד צור, מספר רב של פעולות בעומק שטחה של לבנון, ובכלל זה סיורים, פשיטות, מארבים ותצפיות להכוונת אש ארטילריה וטנקים,[10] בשיתוף עם יחידות נוספות, והיוותה כוח סיור תוקף.[11]

במהלך מבצע צוק איתן פגעה הסיירת בפיקוד רס"ן אמרי יורן,[12] במחבלים והשמידה מנהרות לחימה ותשתיות אשר שימשו את ארגון החמאס.[13]

בין מפקדי היחידה נמנים: אורי אור, שלמה באום, יהודה גלר, יוסי מלמד, אורי כר-שני, גברעם הגלילי,[9] יעקב בנג'ו, אודי צור, עמית גנתק, יפתח נורקין, עומר לוין, אמרי יורן, עידן גולדשטיין, איתמר מיכאלי, אמיר עופר.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול הסייר נמשך שנה וחודשיים; מתוכו שישה חודשים טירונות ואימון מתקדם עם יחידת אגוז, בהם החיילים מוכשרים ל"רובאי 07", ולאחר מכן שמונה חודשים בהם ממשיך המסלול ביחידה, ובהם מתבצעות ההכשרות הייעודיות, ובכלל זה קורס סיור. לאחר מכן מגיעים החיילים לפלגת הלוחמים ביחידה. עם סוף המסלול ניגש חלק מהצוות לקורס מכ"ים סיירות, המתבצע בביסל"ח. מתגייסי הפלס"ר מגיעים לאחר גיבוש המתבצע לאחר הגיוס לחיל השריון.[14] העוברים את גיבוש מופנים אל התחלת מסלול אימוני חי"ר עם יחידת אגוז, עד לסיום אימון מתקדם אז עולים הלוחמים ליחידה במסע, ומקיימים את מסע הכומתה מהכנרת דרך מעלה גמלא וכיפת הנשרים ועד לבסיס האם.[15]

תפקידי פלס"ר חש"ן בזמן מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אספקת מודיעין קרבי בזמן אמת על כוחות אויב
  • ניתוב כוחות החטיבה
  • גילוי וזיהוי חומרי לחימה כימיים (גו"ז - חל"כ)
  • הגנת קווי אספקה וחניוני החטיבה
  • איכון שריון, ארטילריה וחיל אוויר
  • פשיטות קומנדו
  • לוחמת שטח בתנאים שונים (אזורים מיוערים, לחימת סלעים, הסוואה ועוד).

גדוד 603 (להב)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gdud603logo.png גדוד להב (603) הוא גדוד של חיל ההנדסה הקרבית המוכפף מבצעית לחטיבה 7. הגדוד כולל פלוגות פלסים המפעילים נגמ"שי הנדסה כבדים מדגמי פומ"ה ונמ"ר הנדסי, ופלוגת צמ"ה ("ציפורני החתול") המפעילה דחפורי די-9 משוריינים, כלי צמ"ה ממוגנים אחרים (בהם מחפרים ושופלים) ואמצעי גישור שונים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לפלס את הדרך לטנקי החטיבה דרך שדות מוקשים, תעלות נ"ט, סוללות עפר, זירות מטענים ועוד. כמו כן, הגדוד בונה עמדות ירי ועמדות מגנן לטנקים, וכן מחלץ טנקים וכלי רכב פגועים או תקועים בסיוע חיל החימוש.

גדוד להב הוקם ב-1993 על-מנת לסייע בהחזקת רצועת הביטחון בדרום לבנון. קדם לגדוד זה גדחה"ן מילואים בשם זה שפעל בפיקוד הדרום עקב מחסור בכוחות הנדסה באזור זה. במהלך האינתיפאדה השנייה לחם הגדוד ביהודה ושומרון (עד מבצע חומת מגן) ולאחר מכן תפס קו ברצועת עזה.[16] תחת פיקודו של סא"ל אילן סבג (לימים קצין ההנדסה הראשי), בשנים 20032005, הצטיין הגדוד בלימה בטרור בגזרת עזה. סבג החליט להשתמש במחלקת הסיור (מחס"ר, בפיקודו של סגן אדם קימה) לפעילות התקפית נגד המחבלים ולא רק לביטחון שוטף. לוחמי המחס"ר התאמנו למשימה זאת, בין השאר בצליפה ביום ובלילה, ופיתחו טקטיקות ללוחמה זעירה ומארבים. האימונים נשאו פרי ובתקופה זו חיסלה המחס"ר עשרות מחבלים (לפי ההערכות: למעלה מ-70), רבים מהם על ידי צלפי היחידה במארבים ובאמצעות טקטיקות שפיתחה, וזאת ללא נפגעים למחס"ר. על הישג זה זכתה המחס"ר בצל"ש אלוף פיקוד הדרום.[17] תחת פיקודו הגביר הגדוד את השימוש בדחפורי D9 משוריינים לפתיחת צירים בעקבות השימוש הרב במטעני גחון שהצליחו להשמיד 4 טנקים ישראליים. על כך אמר

"במלחמה הקשה מול מטעני הצד ברצועה בא לידי ביטוי ה־'די-9', אותו דחפור ענק שפותר כל בעיה בשדה, 'מלך' הקרב, ללא ספק. בעזה המפלצת הזו פשוט רמסה את הקרקע ואת כל מה שניצב מולה. החיילים שהפעילו את הדחפורים האלה עשו עבודה מקצועית, הם דרסו כל בית חשוד שבו התבצרו מחבלים והצילו חיים של הרבה חיילים. כי הייתה לנו בעיה קשה עם מטעני הגחון, שטנקים ונגמ"שים עלו עליהם. מכיוון שהגחון לא ממוגן כמו שאר כלי הרכב היו לא פעם נפגעים רבים, עד שהגיעו ה'די-9' ופשוט הורידו כף פלדה לקרקע ונסעו כשהם מגרדים את האדמה ומפוצצים כל מטען שהיה בדרך ושהיה מיועד לפוצץ טנק או נגמ"ש. ראיתי לא מעט כפות כאלו עפות באוויר עם פיצוץ מטעני הצד."

אל"מ אילן סבג, מפקד בית הספר להנדסה צבאית ולימים קצין הנדסה ראשי, 2013[18]

בנוסף, סייעו כוחות הגדוד למיגון הכוחות בגזרה ועסקו בבניית ביצורים לכוחות צה"ל וההתנחלויות ברצועה.

הגדוד לקח חלק גם במלחמת לבנון השנייה ושם פרץ צירים והשמיד תשתיות חזבאללה. הגדוד השתתף במבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן ברצועת עזה. במבצע צוק איתן זכו שלושה מלוחמי הגדוד לצל"ש על לחימתם. ב-2017, בעת שהגדוד תפס קו באיו"ש, הוא הגדיל באופן ניכר את כמות תפיסת האמל"ח שהחביאו מחבלים פלסטינים באמצעות שימוש מאולתר במגלה מוקשים.[19]

בתחילת המאה ה-21 הוכפף מפיקוד הדרום לחטיבה 7. ב-2016 היה הגדחה"ן הראשון שהצטייד בנמ"ר ההנדסי.

ב-2018 נכלל הגדוד במסגרת צק"ח גדעון הניסיוני ביחד עם חטיבה 7 וחטיבת גולני.

מפקדי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
אילן סבג לימים קצין הנדסה ראשי
ארי חוזה
ערן פאוקר מפקד הגדוד במלחמת לבנון השנייה
ערן קריסי
שחר בק 2010 - 2012 לימים מפקד יהל"ם
רועי זילברברג 2013-2015 לימים ראש מחלקת התורה והאימונים של חיל הנדסה
מקס נודלמן לימים קצין הנדסה פיקוד המרכז
עידו ג'ורנו 2017-2019
אורי רון 2019-מכהן

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק מרכבה סימן 2 עם מגוב נוכרי ששירת בחטיבה בעת אימון קמ"פ
שלט על קרבות חטיבה 7 באנדרטת החטיבה בלטרון

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 7 הוקמה במהלך מלחמת העצמאות כעתודה מטכ"לית, כיוון שבעת הקמתה, אמצע מאי 1948, יתר חטיבות ההגנה והפלמ"ח היו מרותקות לחזיתות השונות. מפקד החטיבה היה תחילה שלמה שמיר, עליו הוטלה המשימה להקימהּ בתוך שבוע בזמן המלחמה. בחטיבה היה גדוד אחד ממוכן - גדוד 73 (שנקרא אחר כך גדוד 79) בפיקוד חיים לסקוב, ובו אנשי חיל הרגלים מוסעים על שלל כלי רכב, ג'יפים, משוריינים פרי הרכבה עצמית וזחל"מים. וכן 2 גדודי חי"ר - גדוד 71 בפיקוד יהודה ורבר, וגדוד 72 בפיקוד צבי הורוביץ. הלוחמים גויסו ממקורות מגוונים: יוצאי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, אנשי "ההגנה" והפלמ"ח ולוחמים מיחידות אחרות. כמו כן, גדוד 32 בפיקוד צבי גרמן מחטיבת אלכסנדרוני עבר לחטיבה 7 לקראת מבצע בן נון א' לכיבוש לטרון.

החטיבה נכשלה בכיבוש לטרון במבצע בן נון א', בו היא קיבלה תחת פיקודה את גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני. לאחר התארגנות קצרה הוטלה החטיבה, שתוגברה הפעם בגדוד 52 מחטיבת גבעתי, עליו פיקד יעקב פרי, לקרב נוסף על לטרון - מבצע בן נון ב', שאף הוא נכשל. על אף שהחטיבה לא הצליחה לכבוש את מתחם לטרון, שעליו שלט הלגיון הירדני, היא הצליחה לאבטח את דרך בורמה, ובכך איפשרה את פריצת המצור על ירושלים. בקרבות אלו ספגה החטיבה 139 אבדות.

ביוני 1948 עברה החטיבה לחזית הצפון, והתארגנה לצורך כך זמן מה בעין שמר. ביולי 1948, בן דונקלמן, מתנדב מח"ל מקנדה, החליף את שמיר בתור מפקד החטיבה. יהודה בן דוד התמנה למפקד גדוד 71. בהמשך מלחמת העצמאות, ניהלה החטיבה שכללה ברוב התקופה האמורה שלושה גדודים: 71, 72 (חי"ר) ו - 79 (ממוכן), קרבות בגליל: במבצע דקל, באמצע יולי, נכבשו שפרעם ונצרת ובמבצע חירם, בסוף אוקטובר, נכבשו מירון, ג'יש (גוש חלב), מלכיה וסאסא. ב-1949, בעקבות ארגון מחדש של צה"ל לאחר המלחמה, אוחדו חטיבות שבע ושמונה תחת שמה של הראשונה. לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמה על גבעת לטרון אנדרטת זיכרון לחטיבה שבע לזכר הקרב הראשון שלה, עקוב הדם, שניהלה במקום זה במלחמת העצמאות.[20]

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות נרכשו הטנקים הראשונים והחלה להתגבש תורת לוחמת השריון. ב־1 בינואר 1954 פורקה החטיבה, וגדודיה הועברו לפיקוד ישיר של גייסות השריון. אולם חזרה להיות חטיבת שריון החל מסוף אוקטובר 1955.[21]

במלחמת סיני, החטיבה בפיקודו של אל"ם אורי בן ארי, כללה 3 גדודים: גדוד 82 בפיקוד סא"ל אברהם אדן, גדוד 52 בפיקוד סא"ל אורי רום, וגדוד 9 בפיקוד רס"ן ישראל הדר. כמו כן תוגברה החטיבה בגדוד חרמ"ן 61 מחטיבה 16 בפיקוד רס"ן שמשון עופר. החטיבה ניהלה קרבות באזור מתחם אבו עגילה שבסיני. קרבות אלה שינו את התפיסה לגבי השריון בצה"ל והפכו אותו מחיל מסייע לחיל המכריע בכוחות היבשה. פלוגה א' מגדוד 82 בפיקודו של בריל קיבלה צל"ש על לחימתה בקרב סכר הרואיפה.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקודו של אל"ם שמואל גונן, כללה 3 גדודים: גדוד 82 - טנקי צנטוריון בפיקוד גבריאל עמיר, גדוד 79 - טנקי פטון M48 בפיקוד אהוד אלעד (שנהרג והוחלף על ידי חיים ארז), וגדוד 9 - חרמ"ש בפיקוד מקסי אביגד. החטיבה פרצה דרך רצועת עזה, בציר חאן יונס - רפיח, אל סיני, לאחר כיבוש צומת רפיח המשיכה החטיבה מערבה, הבקיעה את מערך שיח' זוויד ומעבר הג'יראדי ובלילה התייצבו כוחות החטיבה במבואות אל עריש שבסיני. בסופו של קרב זה, שבו ניצחה החטיבה, נשא המח"ט שמואל גורודיש, את נאומו - "אחי גיבורי התהילה", בו שיבץ את משפטו המפורסם:

אל המוות הישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו.

מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ההתשה נטלה החטיבה חלק בקרבות באזור תעלת סואץ, בבקעת הירדן ובפעולת כראמה. החטיבה השתתפה גם במבצע רביב - פשיטה משורינת בחוף המערבי של ים סוף בה השתתפו גם טנקי טיראן.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת יום כיפור - גדוד עז 77 בקרב עמק הבכא.

בקיץ 1973 הייתה החטיבה פרוסה בחצי האי סיני. ב-26 בספטמבר 1973, ערב ראש השנה, הוחלט להעלות שתי פלוגות מגדוד 77 לתגבור חזית רמת הגולן, בעקבות בקשת אלוף פיקוד צפון יצחק חופי, שחשש מהעיבוי המשמעותי של הכוחות הסורים מול רמת הגולן. ב-30 בספטמבר הועלה שאר הגדוד לרמת הגולן. עם התגברות הסימנים המעידים המלחמה, אושר תגבור נוסף של רמת הגולן ובערב יום כיפור הועלו בבהילות חיילי שני הגדודים הנותרים של חטיבה 7 מסיני לרמת הגולן. גדוד 71 אשר כלל צוערים ומדריכים ממתקני האימונים של חיל השריון צורף לחטיבה ולחם עימה עד סיום המלחמה. הטנקים של הגדודים נותרו בסיני, ושני הגדודים הצטיידו בטנקים של שנים מתוך שלושת גדודי חטיבת 179, חטיבת הגיוס המהיר של פיקוד צפון במחנה פילון.[22]

במלחמת יום הכיפורים לחמה החטיבה, בפיקודו של אל"ם אביגדור בן-גל, בגזרה הצפונית של רמת הגולן. גדוד 77 של החטיבה בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני, יחד עם טנקים נוספים מהחטיבה, הצליח באחד מקרבות הבלימה המרכזיים - קרב עמק הבכא לעצור את ההסתערות הסורית. בקרב זה קיבל קהלני את עיטור הגבורה. במקביל ניהל גדוד 82 קרבות בגזרה הדרומית של הרמה.

במהלך קרבות הפריצה הישראלית לסוריה והקמת המובלעת בה, מה-11 באוקטובר 1973, לחמה החטיבה בגזרה הצפונית של ההתקפה והגיעה עד לכפר מזרעת בית ג'אן שבמורדות החרמון. כמו כן השתתפו יחידות ממנה בקרבות בגזרה הדרומית של המובלעת.

ממלחמת יום הכיפורים ואילך שוכנת החטיבה בקביעות ברמת הגולן.

מלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת לבנון הראשונה לחמה החטיבה, בפיקודו של אל"ם איתן קינן, במורדות החרמון בציר הכפרים עין עטא וינטא, החטיבה כללה 3 צוותי קרב גדודיים: גדוד 75 בפיקוד זיו הלוי, גדוד 82 בפיקוד דור מוסל, וגדוד מאולתר (שכלל פלוגה מגדוד 75 ופלוגה מגדוד 82) בפיקוד ניצן סלע כמג"ד וגרשון הכהן כסמג"ד, בנוסף, גדוד הצנחנים 9264 בפיקוד יצחק נודלמן סופח לחטיבה. לעומת זאת גדוד 77 בפיקוד דוביק טל, שמנה שתי פלוגות מבצעיות, פלוגת צמ"פ (מסלול), פלוגת חרמ"ש ושתי מחלקות הנדסה, לחם תחת פיקוד יחידות אחרות בגזרה המרכזית של לבנון. הגדוד עבר ערב מלחמת לבנון לאחריות חטיבה 769 בפיקוד שאול מופז. עם פרוץ הקרבות פעל הגדוד בגזרה המערבית של הבקאע, כבש בין היתר את הכפרים עישייה, ריחן, ערמתא ועין א-טינה. בהמשך הלחימה הועבר הגדוד לכוח דן ורדי ולכוח יוסי פלד שפעל באזור אגם קרעון.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבה 7 במלחמת לבנון השנייה

ערב המלחמה, הייתה חטיבה 7 בפיקודו של אל"ם אמנון אשל. ביום פתיחת מלחמת לבנון השנייה היה זה גדוד 82 ("געש") שנתן את התגובה הראשונית לאירוע חטיפת החיילים בגבול הלבנון. במהלך האירוע נכנס כוח משולב לתוך לבנון, אשר כלל טנק מפלוגה א'. הטנק עלה על מטען גחון וכל הצוות נהרג. הגדוד בפיקודו של סא"ל עודד בסיוק פגע בתגובה בכלל מוצבי חזבאללה הפרוסים לאורך הגדר.

מפקדת חטיבה 7 למעשה הייתה הראשונה שהוקצתה לגזרת אוגדה 91 על מנת לסייע באירועים הרבים בימי הלחימה הראשונים. החטיבה, בעזרת יחידות שסופחו אליה (גדוד 601, גדוד 299 (גדוד חרב), וגדוד 52) קיבלה אחריות בתחילה על מרחב החוף, ובתוך כך ביצעה משימות של השמדת מוצבי חזבאללה במרחב, וכן חישוף שטחים מיוערים להכנת השטח ללחימה. בימיה הראשונים של המלחמה, התמקמה מפקדת החטיבה ביישוב חניתה ומשם ניהלה את מרחב החוף. גדוד 77 שהועבר לגזרת עזה עם חטיפת גלעד שליט נשאר בגזרת עזה ולחם בה במהלך כל מלחמת לבנון השנייה.

לאחר מספר ימים, עם ההתבססות ההבנה שמסתמנת הרחבת הלחימה בלבנון, שונתה משימתה של מפקדת החטיבה והיא קיבלה אחריות במרחב שבין מלכיה ליישוב דובב. במסגרת תוכנית לכיבוש בינת ג'בייל, חטיבה 7 הייתה הכוח השלישי (יחד עם חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים) והייתה אחראית על מרחב מארון א-ראס - ג'בל כחיל ורכס ה"שקד". לאחר האירועים בבינת ג'בייל, הוחלט על הוצאת הכוחות מהמרחב והחטיבה נשארה בהגנה במרחב כפי שהייתה פרוסה קודם.

לקראת הכניסה השנייה לבינת ג'בייל סד"כ החטיבה השתנה באופן משמעותי וכלל: מפקדת החטיבה, שלושה גדודי שריון - גדוד 82, גדוד 75, גדוד מחטיבה 673, 3 גדודי חי"ר - גדוד 299, גדוד מחטיבה 2, גדוד 435 מגבעתי (הצטרף בהמשך הלחימה), גדוד הנדסה קרבית 603, פלס"ר 7 ובסיוע ישיר גדוד תותחנים. עם הכניסה השנייה עמדו לרשות החטיבה כוחות רבים מאוד. החטיבה ביצעה את תוכניתה ואגפה את העיירה בינת ג'בייל במהלך מפתיע לאויב ובודדה החטיבה את העיירה.

גדוד 82 המשיך בלחימה בגזרת מארון א-ראס ורכס שקד כל זאת כשהוא ממשיך לפקד על גזרת אביבים. בהמשך הלחימה לחם הגדוד בגזרות מרון א-ראס, ג'בל כחיל ורכס הקָרְחבוּן והיה גדוד השריון שהתקדם משמעותית בגזרתו בלילה אחד בהובלת מ"פ ב׳ וחבר אל גדוד חרב שנותר לבדו בשטח. שני מפקדי פלוגות זכו לעיטורים בקרבות אלו, הראשון מ"פ ב' סרן עידן מורג שזכה לעיטור המופת (גם אביו של עידן, תא״ל במיל עמי מורג קיבל עיטור זה) ומ"פ א' סרן אלעד צורי זכה אף הוא בצל"ש מפקד פצ"ן על לחימתו.

גדוד 82 לחם מהיום הראשון עד הפסקת האש ואפילו אחריה. ב-21 ביולי, לאחר החלטת הממשלה על הרחבת הלחימה בגבול הצפון, הוקפץ גדוד 75 מהגזרה המבצעית אותה החזיק בגבול ישראל-מצרים והצטרף ללחימה, עיקר פעילותו של גדוד 75 הייתה בגזרות המערביות, והוא לקח חלק בלחימה מול העיירות בינת ג'בייל, מיס א-ג'בל, עייתא א-שעב ואף בפאתי העיר צור בעומק לבנון. בגדוד 75 קיבל סרן אחסאן דקסה (דאז מפקד פלוגת "כפיר") אף הוא את צל"ש אלוף פצ"ן על חלקו בקרב בעיירה עייתא א-שעב עת סייע בחילוץ כוח צנחנים שנפגע קשות בהתקלות וספג הרוגים ופצועים במרחב העיירה, סרן אחסאן סיים את החילוץ תוך חתירה למגע מול האויב וללא נפגעים נוספים.

חטיבה 7 נלחמה לאורך כל המלחמה תחת אוגדה 91, והייתה החטיבה האחרונה שיצאה מלבנון. אחרוני החיילים ביציאה היו לוחמי גדוד 299 (גדוד חרב), שהיה מרבית המלחמה תחת החטיבה. לאורך המלחמה לא נהרג אף לוחם תחת פיקוד החטיבה, כאשר שירתו תחת החטיבה אלפי לוחמים בעומק לבנון (בשיא הלחימה כ-4500 לוחמים), ומאות כלי רק"מ נסעו במרחב הלחימה. גדוד 299 זכה לציון לשבח בהמלצת החטיבה לאור הישגיו הראויים לאורך המלחמה. כ-20 מלוחמי החטיבה זכו לעיטורים במלחמה על הפגנת אומץ לב, גבורה, מקצועיות ומצוינות לאורך המלחמה.

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2014 החלה חטיבה 7 בהסבה מטנקי מרכבה סימן 2ד לטנקי מרכבה סימן 4מ המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח".[23][2]

בשנת 2015 גיבשה זרוע היבשה תוכנית לסגור את החטיבה אך המהלך בוטל בהתערבות הרמטכ"ל.[24] ביולי 2016 סיימה את ההסבה, כאשר גדוד 82, הגדוד המשוריין הראשון בצה"ל, הוסב לגדוד מרכבה סימן 4מ.[5]

ב-2018 נכללה החטיבה, ביחד עם גדחה"ן 603 וחטיבת גולני, בצק"ח גדעון, צוות קרב חטיבתי ניסיוני.

טנקי חטיבה 7 לאורך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

7thArmoredBrigade.svg

סמל החטיבה כולל אלמנטים רבים מההיסטוריה שלה. הצלע העליונה של הסמל צבועה בצבעי דגל ישראל; החץ האדום מסמל את פריצת דרך בורמה על ידי החטיבה; הכוכב המשושה (מגן דוד) המופיע בו הוא טלאי צהוב, לזכר המעפילים שגויסו לחטיבה מיד עם הגעתם ארצה במהלך מלחמת השחרור ונפלו בקרבות בלטרון; הרובה המכודן מסמל את גדודי החי"ר; הברק מסמל את גדוד השריון (חטיבה 7 הייתה במקורה חטיבה משוריינת ולא חטיבת שריון, כפי שהיא כיום); והצלבת הברק והרומח מסמלים שיתוף פעולה בין החי"ר לשריון. הסמל יוצר גם את הספרה 7 בשילוב החץ והדגל. זהו סמל היחידה היחיד שמכיל את מספרה.

צוות הווי חטיבה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השישים ותחילת שנות השבעים קיימה החטיבה צוות הווי שנחשב לוותיק ולטוב ביותר מבין צוותי ההווי של השריון. במהלך שנות קיומו הקליט הצוות שני תקליטים מסחריים, הראשון בחברת "פולידור", "חצופים בצריח" והשני במסגרת תקליט שאיגד שירים של הרכבים של חיל השריון ויצא לאחר מלחמת יום כיפור. "חצופים בצריח", כלל שירים כמו "את חכי לי ואחזור", "ליאורה", "צאי למרפסת אלווירה", "מה תביא לי" ו"זמר אביב" - הביצוע המקורי לשיר "ים השיבולים" של להקת "הגבעטרון". בין חברי הצוות היו גם אנדריי צוויג (סולן ומפקד הצוות) וזהבה גוטמן.

אנדרטאות החטיבה ויחידותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הנצחה לקרב עמק הבכא.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

[25]

שם תקופת כהונה כמפקד החטיבה הערות
שלמה שמיר מאי 1948 - יולי 1948 לימים מפקד חיל האוויר ומפקד חיל הים
בן דונקלמן יולי 1948 - יולי 1949 מתנדב מח"ל מקנדה
יוסף איתן יולי 1949 - יולי 1950
שמואל גודר אוקטובר 1950 - אוגוסט 1953
יצחק פונדק אפריל 1954 - אוקטובר 1955
אורי בן ארי אוקטובר 1955 - דצמבר 1956 מפקד החטיבה במלחמת סיני
אהרון נחשון דצמבר 1956 - מרץ 1958
דוד (דדו) אלעזר דצמבר 1958 - אפריל 1959 לימים הרמטכ"ל ה-9
ישראל טל (טליק) אפריל 1959 - אפריל 1960 מראשי פרויקט טנק המרכבה; לימים סגן הרמטכ"ל
אריה שחר יוני 1960 - יולי 1961
אברהם (ברן) אדן יולי 1961 - ינואר 1963 לימים מפקד פיקוד הדרום
הרצל שפיר ינואר 1963 - דצמבר 1964 לימים מפקד פיקוד הדרום ומפכ"ל
שלמה (צ'יץ') להט ינואר 1965 - מאי 1966 לימים ראש אגף כוח אדם
שמואל גונן (גורודיש) יוני 1966 - יוני 1969 מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים מפקד פיקוד הדרום
יעקב אבן יוני 1969 - יוני 1971 לימים מפקד המכללה לביטחון לאומי
גבריאל עמיר יוני 1971 - ספטמבר 1972 לימים נציב בתי הסוהר
אביגדור (יאנוש) בן-גל ספטמבר 1972 - פברואר 1974 מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים; לימים מפקד פיקוד הצפון
אורי אור פברואר 1974 - דצמבר 1975 לימים מפקד פיקוד המרכז ומפקד פיקוד הצפון
אביגדור קהלני דצמבר 1975 - אוקטובר 1977 בעל עיטור הגבורה ועיטור המופת; לימים שר לביטחון פנים
יוסי בן-חנן אוקטובר 1977 - יוני 1979 בעל עיטור העוז; לימים קצין שריון ראשי ומפקד המכללה לביטחון לאומי
נתי גולן יוני 1979 - מרץ 1981 בעל עיטור הגבורה
איתן קינן מרץ 1981 - ספטמבר 1982 בעל עיטור המופת, מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה
מאיר זמיר ספטמבר 1982 - פברואר 1984 בעל עיטור העוז; לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה
רפי נוי מאי 1984 - ספטמבר 1985 בעל עיטור המופת
אמי פלנט ספטמבר 1985 - מאי 1987 בעל עיטור העוז; לימים קצין שריון ראשי
אפרים לאור מאי 1987 - נובמבר 1988
דוביק טל (רוזנטל) נובמבר 1988 - יולי 1990 לימים קצין שריון ראשי
צבי גנדלמן יולי 1990 - ינואר 1992 לשעבר מפקד עוצבת געש, לימים ראש עיריית חדרה
יצחק (חקי) הראל ינואר 1992 - אוקטובר 1993 לימים ראש אגף התכנון
גרשון הכהן אוקטובר 1993 - אוגוסט 1995 לימים מפקד הגיס הצפוני
דן ביטון אוגוסט 1995 - אוגוסט 1997 לימים ראש אט"ל
שמואל רוזנטל אוגוסט 1997 - אפריל 1999 לימים ראש מטה פיקוד הצפון
יעקב אייש אפריל 1999 - יולי 2001 לימים נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה
חלוצי רודוי יולי 2001 - אוגוסט 2003 לימים קצין שריון ראשי
אייל זמיר אוגוסט 2003 - ספטמבר 2005 לימים סגן הרמטכ"ל
אמנון אשל ספטמבר 2005 - אוגוסט 2007 מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה
רועי אלקבץ אוגוסט 2007 - מאי 2009 לימים מפקד עוצבת אדום
יעקב בנג'ו מאי 2009 - יולי 2011 לימים מפקד עוצבת געש
עודד בסיוק יולי 2011 - יוני 2013 לימים מפקד עוצבת הפלדה
נדב לוטן[26] יוני 2013 - יולי 2015 לימים מפקד מל"י
דן נוימן[27] יולי 2015 - אוגוסט 2017 לימים ראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה
רומן גופמן אוגוסט 2017 - אוגוסט 2019
אודי צור 14 באוגוסט 2019 - מפקד החטיבה הנוכחי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני אשר, 7 את החטיבה, סיפורה של חטיבת השריון 7 בסער המלחמות 1948 - 2006, הוצאת החטיבה.
  • משה גבעתי, "בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים", הוצאת 'רעות', 2009.
  • שקד טורם, "חטיבה שבע זה במבצעים ברצועת עזה, זה בלבנון השנייה. חטיבה שלמדינת ישראל היא סמל" ראיון עם מפקד חטיבה 7 אל"ם נדב לוטן, במחנה, 10 במאי 2015.
  • מיכאל (מיקי) כהן, 'טדי איתן, גדוד 75 והקומנדו הצרפתי', בתוך: יהודים וערבים במאבק על ארץ ישראל, סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל, מחקרים ותעודות, עלי זית וחרב, כרך ו', עורכת: אסנת שירן, העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי ומשרד הביטחון, 2006.
  • אילן סהר, עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מערכות / מודן, 2013.
  • אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, עמ' 27 - 48 - הפרק מתאר את הלחימה של החטיבה ב-5 וב-6 ביוני במלחמת ששת הימים בחזית המצרית.
  • אלוף שלמה שמיר "...בכל מחיר...לירושלים" הוצאת מערכות/משרד הביטחון, 1998, 529 עמ'. הספר כולל תיאור הקמת החטיבה, ניתוח קרבות לטרון ופירוט שמי של מצבת כוח האדם שלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי כהן, 'טדי איתן, גדוד 75 והקומנדו הצרפתי', בתוך: יהודים וערבים במאבק על ארץ ישראל, סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל, מחקרים ותעודות, עלי זית וחרב, כרך ו', עורכת: אסנת שירן, העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי ומשרד הביטחון, 2006.
  2. ^ 2.0 2.1 לאחר "צוק איתן": חטיבה 7 בחיל השריון תשתמש בטנקי מרכבה "סימן 4", נענע10, 28 באוקטובר 2014.
  3. ^ כך השמידו לוחמי השריון עמדת חמאס בגבול עזה, באתר צה"ל, 27 בפברואר 2017.
  4. ^ יואב זיתון, "כשל מקצועי חמור" באסון בצאלים: מג"ד וסמג"ד הודחו, באתר ynet, 28 בינואר 2016
  5. ^ 5.0 5.1 The First Hebrew Tank Battalion Switches to Merkava Mk 4 Tanks, ג'רוזלם פוסט, יולי 2016.
  6. ^ גדוד 77 באתר יד השריון
  7. ^ גבורתו של שלום עין גל שלא זכה לצל"ש רשמי, באתר הגבורה
  8. ^ יותם קניספל ולי-טל תייר, פלס"ר סימן 7, בטאון ביבשה, גיליון 7 ספטמבר 2008
  9. ^ 9.0 9.1 חנן גרינברג, תדע כל אם: המפקד ששיפר את הבטיחות, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2011.
  10. ^ אמיר בוחבוט, "היינו מוכנים לסוג הלחימה בלבנון", מעריב, ‏ 26.08.2006, כפי שהועלה באתר "יד לשריון".
  11. ^ אמיר בוחבוט, "במלח' לבנון היינו מאוד קרובים לייעוד שלנו", באתר nrg‏, 17 בפברואר 2007.
  12. ^ לילך שובל, "אין יום שעובר בלי שמוצאים עוד פיר", ישראל היום, ‏ 01.08.2014.
  13. ^ אבירם זינו, ‏לוחמי פלס"ר 7 חוזרים אל רגעי האימה מהמלחמה, באתר מעריב השבוע, 8 באוגוסט 2014
  14. ^ מיכל דניאלי, ‏פלס"ר שריון: החי"רניקים שמתקדמים לפני הטנקים, באתר ‏mako‏‏, ‏4 ביולי 2011‏.
  15. ^ נעמה בקר, ‏עמוד האש שלפני המחנה: כך הפכנו ללוחמים בפלס"ר 7, באתר ‏mako‏‏, ‏17 ביוני 2012‏.
  16. ^ אמיר זוהר, זה מה יש, ועם זה נפסיד, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2006.
  17. ^ ראשונים תמיד: מורשת חיל ההנדסה הקרבית, ישראל 2018. עמ' 298.
  18. ^ מקור(הקישור אינו פעיל, 14:11, 26 בדצמבר 2018 (IST)).
  19. ^ הכלי שישדרג את מבצעי חשיפת האמל"ח באיו"ש, אתר צה"ל, 12 בנובמבר 2017.
  20. ^ בשנת 2017 פורקה האנדרטה והועברה ל'פארק העוצבות' באתר יד לשריון הסמוך.
  21. ^ עמיחי ברזנר, ‏הידעת? חטיבה 7 בוטלה והוקמה מחדש, שריון 36, אוקטובר 2010, עמ' 48-46, באתר "יד לשריון"
  22. ^ אילן כפיר, ‏הסורים בדרך לגדרות, באתר "אלכסון", 11 בספטמבר 2013
    ארבעים שנה אחרי - המלחמה בחזית הגולן ובחזית המצרית, אתר קיבוץ בית השיטה
  23. ^ נועם ויטמן, ‏חטיבה 7 משתדרגת: הטנקיסטים יצוידו במרכבה סימן 4, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 9 בפברואר 2014.
  24. ^ יוסי יהושוע, ‏חטיבה 7 ניצלה מסגירה, באתר "ידיעות אחרונות", 30 בנובמבר 2015
  25. ^ חטיבה 7 סער, yadlashiryon.com
  26. ^ מתן גלין, ‏אל"מ נדב לוטן מונה למפקד חטיבה 7, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 28 ביוני 2013
  27. ^ אלוף-משנה דן נוימן מונה למפקד עוצבת "סער מגולן", באתר ערוץ 7