חנוכה

שגיאות פרמטריות בתבנית:חג
פרמטרים [ נחגג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חנוכה
חֲנֻכָּה‎

שמות נוספים	חג האורים חג הגבורה חג האור חג הניסים חג המכבים חג החורף היהודי
סוג	חג ציבורי
סיבה	ניצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת המזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג.
סמלים	חנוכייה, נר, כד שמן, לביבות, סופגניות, וסביבונים.
מאכלים	סופגנייה, לביבה
מתקשר עם	פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל

הדלקת נרות חנוכה, צילום של משה גרוס

חג החנוכה (הַחֲנֻכָּה) או חג האורים הוא חג יהודי הנחגג במשך שמונה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת. חנוכה נחשב כמצווה דרבנן.

שמו של החג

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים, שלזכרה נחגג החג בתאריכו, כפי שמתואר בספר מקבים א', בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה, ובהתאמה לחנוכת בית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה. הייתה זו גם האפשרות המחודשת להשלים את חגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת בבית המקדש, חגיגות הנמשכות שמונה ימים בדומה ל"שבעת ימי המילואים" בטרם חנוכת המשכן.

שם נוסף לחג המקובל בעברית החדשה הוא "חג האוּרים". שם זה (φῶτα, כלומר "אורות" או "אוּרים") מובא כבר אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו.

תיאור החג במקורות קדומים

ספרי המקבים

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. [....] ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה, בהלל ובתודה לה'.

— ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז

בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה, כהשלמה לחג הסוכות אותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

— ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א

ספר מקבים אף מצטט איגרת שנשלחה מאנשי ארץ ישראל לאנשי מצרים, בה הם קוראים להם לחוג את חג החנוכה:

ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים.

— ספר מקבים ב' פרק א' פס' כ"א-כ"ב

קדמוניות היהודים

כרזת פרסום למרוץ הלפיד של תנועת מכבי הצעיר, 1949

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים":

ולאחר שטיהרו בקפדנות, הכניס בו כלים חדשים [....] ובעשרים וחמישה לחודש כסלו שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס – הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח. וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים, באותו יום שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. [....]
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.
ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=fora, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיעה לנו בלי שקיווינו לה.

— יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318.

אזכורים בספרות חז"ל

חנוכה מוזכר גם במגילת תענית. ניתן למצוא אזכורים קדומים לחנוכה במספר מקומות במשנה, אך ללא פירוט על מהותו ותוכנו של החג, מלבד אזכור אגבי ממנו ניכר כי חנוכה נחגג באמצעות הדלקת נר מחוץ לבית, ואזכור כי קריאת התורה בחנוכה היא בפרשת קורבנות הנשיאים. אזכורים אגביים דומים קיימים גם בתוספתא, שמהן ניתן ללמוד שקראו בחנוכה הלל (סוכה ג ב), והוסיפו הודאה בתפילת שמונה עשרה מעין המאורע (ברכות ג יד). לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה (בדומה למסכת מגילה המיוחדת לפורים), ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית.

בתלמוד הבבלי במסכת שבת, ישנה התייחסות מפורטת יותר למצוות חנוכה ולעניינים נוספים אשר נקשרו בה ובמלכות בית חשמונאי. אך לעומת זאת בתלמוד הירושלמי ישנה התייחסות אגבית הדומה להתייחסות המשנה לחג.

במקורות נוצריים

החג מוזכר באופן אגבי בבשורה על-פי יוחנן (י, כב), כחג שנחוג בתקופת הבית: ”וַיְהִי חֲנֻכָּה (ἐνκαίνια) בִּירוּשָׁלָיִם וְהָעֵת סְתָיו׃ וְיֵשׁוּעַ מִתְהַלֵךְ בַּמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם שֶׁל־שְׁלֹמֹה”. הוראתו של יהודה המקבי לחוג מדי שנה את חנוכת המזבח בכ"ה בכסלו, כפי שהיא מתועדת בספר מקבים א' ד' נ"ט, נשמרה בקאנון הנוצרי עם יתר הספרים החיצוניים שלא הוכללו בתנ"ך.

לאורך ההיסטוריה, מרד המקבים היה אירוע חשוב בזכרון הנוצרי, אם כי דרשנים והוגים מטעם הכנסייה נדרשו להתמודד עם הצורך להסביר לקהלם כי העמידה על שמירת התורה – במיוחד ברית מילה ודיני הכשרות, ציוויים שהנצרות שללה במפגיע – הריגת מפריה החוטאים ומלחמת יהודים בגויים היו בגדר עשיית רצון האל לפני בוא ישו.

יסודות ליצירת החג

מרד החשמונאים

חנה ושבעת בניה, 1863

ערך מורחב – מרד החשמונאים

בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס, איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות עיקריות. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והלחימה בארץ ישראל המשיכה כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים.

לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ב (138 לפנה"ס), ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה.

בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הנסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונָאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּורָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים, וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמָךְ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה.

— מתוך על הנסים לחנוכה

נס פך השמן

ערך מורחב – נס פך השמן

בסכוליון, פירוש עברי קדום למגילת תענית, מתואר החג בפירוט ובו מופיע לראשונה סיפור נס פך השמן. על פי מקור זה, כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם שמן זית טהור הנחוץ להדלקת המנורה. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך יום אחד בלבד, אך בדרך נס הספיק השמן למשך שמונה ימים שלמים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונה ימים.

נס פך השמן אינו מופיע בסכוליון כהסבר בלעדי לקביעת חנוכה ומספר ימיו, ובצידו מופיע ההסבר שזהו זכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:

כשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. [...]
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם וחיפום בעץ והדליקו בהם.
ומה ראו לגמור בהם את ההלל? אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל – היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה.

— הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית

חלקו הראשון של תיאור זה המתאר את נס פך השמן מופיע גם במסכת שבת בתלמוד הבבלי. התיאור בסכוליון שונה מהמסופר במקורות הקדומים יותר, והוא הראשון שמספר על נס פך השמן, ומוסיף אותו לצד הניצחון במלחמה המתואר כבר במקורות הקודמים.

במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו. יש המסבירים^{[דרוש מקור]} את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה תודעתית ומסוכן מעשית, לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.

שמונת ימי חנוכת המזבח או סוכות ועצרת

הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר חשמונאים א (פרק ד), חנוכת המזבח שעשו המכבים במשך שמונה ימים (כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון שנמשכו שמונה ימים) נקבעה לדורות. ספר חשמונאים ב (פרק י), מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:

ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מדי שנה בשנה את הימים האלה.

— ספר חשמונאים ב', פרק י'

ציור מהמאה ה-18 המתאר את חג החנוכה

חג החורף

בתלמוד הבבלי ובמדרש בראשית רבה יש אזכורים לחגי אמצע החורף שלא בהקשר לחנוכה. ציון התקופה בה הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור. המדרשים בתלמוד מספרים על אדם הראשון שראה את הימים ההולכים ומתקצרים ונבהל, ומקשרים את הסיפור לחג אמצע החורף:

תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.

— עבודה זרה ח א

חנוכה חל סמוך ל-22 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג, המסמלים את גירוש החושך. המדרש בבראשית רבה מזכיר גם את האש כמתנה שנתן האל לאדם החושש מהחשכה, במעשה שמזכיר את המיתוס היווני אודות פרומתאוס.

חג הזיתים

על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן. על פי המשנה (ביכורים א, ו), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים.

לפי התנ"ך, (חגי פרק ב' י"ח) ערב חנוכה מצוין גם כיום תחילת בניין בית המקדש השני.

מצוות החג

הדלקת נר חנוכה

ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

חנוכה בגן ילדים במעברה, 1951 לערך

הדלקת נר חנוכה היא מצווה מדרבנן. המצווה היא להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב (ליל כ"ה), ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס. מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.

מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות אולם מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, עבור כל בני הבית. המהדרין במצווה, לדעת האשכנזים, מדליקים נר אחד על ידי כל אחד מדיירי הבית, והמהדרין מן המהדרין נוהגים לפי שיטת 'מוסיף והולך', לפיה מוסיפים בכל יום נר נוסף.

המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל הוא שכולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין אך ישנם שני פירושים לכך. על פי הרמ"א מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק. בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית.

הלל, הודאה וקריאת התורה

בתמונה מוצגת חנוכיה עגולה בנר שמיני של חנוכה. על אף שמהודר יותר להעמיד את הנרות בשורה ישרה, חנוכיה זו כשרה כיוון שניתן להבחין בבירור במספר הנרות. מקור

בתלמוד הבבלי מתוארת קביעת חג החנוכה על ידי חכמים:

"לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'

מצווה מרכזית בחנוכה היא אמירת ההלל, ויש הסוברים שזו המצווה העיקרית בחג. בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים. נשים פטורות מאמירת ההלל בחנוכה. ויש הסוברים שהן חייבות.

בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים ברכת המזון לאחר סעודה, אומרים בהן את "על הניסים" כהודאה על הניסים שאירעו לנו.

בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת ימי החג קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה. וכן מוסיפים לכך את הפסוקים הראשונים של הפרק הבא בספר במדבר, המדברים על הדלקת הנרות של מנורת המשכן על ידי אהרן הכהן.

איסור תענית

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית, ואולם מותרים בעשיית מלאכה. נשים רבות נוהגות שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

במזמור הנרות הללו אותו אומרים מיד לאחר הדלקת הנרות, מציינים:

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין ... כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ.

מנהגי החג

סופגניות חנוכה מסורתיות.

זאת חנוכה

ערך מורחב – זאת חנוכה

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה נמצאות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

מאכלי החג

נוהגים לאכול לביבות, סופגניות וספינג'. מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן. יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס בעזרת האכלתו במוצרי חלב.

סביבונים צבעוניים מעץ בשוק מחנה יהודה

משחק בסביבון

ערך מורחב – סביבון

נהוג לשחק בחנוכה בסביבון, שעל כל פאה שלו מופיע אות אחרת מהאותיות נגה"ש שפענוחן "נס גדול היה שם". בישראל, ה"ש" מוחלפת לרוב ב"פ" וכך האותיות מפוענחות כ"נס גדול היה פה".

בעבר היה נהוג לשחק בקלפים בימי החנוכה. במספר ספרי חסידות נאמרה תוכחה על מנהג זה.

דמי חנוכה

קטעי וידאו של חדשות 2. חנוכה - מנהגי החג

ערך מורחב – דמי חנוכה

נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.

מבצע חנוכה של חב"ד

הרבי מלובביץ, הכריז על "מבצע חנוכה" ובו חסידי חב"ד ידליקו חנוכיות בכל מקום שיש בו בית יהודי בשביל פרסום הנס וכן יחזקו הדלקות קיימות. המנהג תפס בהצלחה ובהרבה ערים יש מקומות להדלקת חנוכיה גדולה מרכזית סביבה מתאספים המונים.

מתנה כל יום בארצות הברית

הורים יהודים בארצות הברית ובקנדה נוהגים לתת לילדיהם כשמונה מתנות במהלך החג, אחת בכל יום. מנהג זה התחיל ככל הנראה במאה ה-19 בצפון אמריקה, בעקבות רצונם של משפחות יהודיות לא לקפח את ילדיהם שצפו באותו זמן בחבריהם הנוצריים מקבלים שלל מתנות לכבוד חג המולד.

החנוכה בגלות ובמדינת ישראל

המסר העיקרי של חנוכה הוא ניצחון חופש הפולחן הדתי, שבו עם ישראל הצליח להתגבר על אומה פגנית שניסתה לעקור אותו מדתו.

חיילים יהודים גרמנים במלחמת העולם הראשונה מדליקים נרות חנוכה, פולין, 1916

חנוכה הפך לחג מרכזי בתרבות היהודית במפנה ההיסטורי שחל עם התעצמותו של תהליך הציונות. ההסבר המקובל לכך הוא שימי החנוכה מצוינים לכבוד ניצחון החשמונאים על היוונים והמתיוונים, פעולה אקטיבית המנוגדת לדפוסי הפעולה הפאסיביים שאימצה היהודית הגלותית.

על פי הסבר זה, בגלות נדחק חג החנוכה לתודעה משנית, שכן רעיון המרד הפעיל נחשב לרעיון פגום מבחינה חינוכית. כמו כן, עבר משקלו של החג לנס פך השמן, שכן הוא מבטא את מעורבותו של האל במרד ומוריד ממשקלה של הפעולה האנושית. יש הטוענים^{[דרוש מקור]} שחז"ל תקנו את חג החנוכה ועיצבו את דמותו לאחר ארבעה ניסיונות מרד כושלים של יהודים באימפריה הרומית, שהאחרון שבהם, מרד בר כוכבא, הביא להשמדת היישוב היהודי בישראל. ייתכן וכאן נעוץ ההסבר מדוע חז"ל ניסו לטשטש את עקבות ערכי המרד בחג^{[דרוש מקור]}.

לעומת דפוס החשיבה הגלותי, האתוס הציוני התמקד במאמצים מודעים וגלויים להביא ליישוב ארץ ישראל. על פי ההסבר המקובל, אימצה הציונות את ימי החנוכה בשל ערכם החינוכי, כמסמל תהליך בנייה מכוון של העם היהודי, על מנת לשרת את הציונות כתנועה חברתית פעילה ויוצרת.

הדיכוטומיה הבאה לידי ביטוי במקור ימי החנוכה, נס דתי וניצחון לאומי, משתקפת באופן ציון הימים האלו בישראל. יש המדגישים את הנס הדתי: נס פך השמן ועזרת ה' בהשגת הניצחון, ולעומתם יש המדגישים את הניצחון המלחמתי הלאומי. דוגמה להדגשת הבחינה הלאומית שבחנוכה היא השיר "אנו נושאים לפידים" (מלים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא), שהפך לאחד מסמלי החנוכה המודרניים (ומושר גם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות). שיר זה מעלה על נס את האקטיביות של המורדים היהודים, ומדגיש כי "נס לא קרה לנו", באופן מנוגד לרעיון נס פך השמן:

חיילי צה"ל מדליקים נרות חנוכה באוהל, דצמבר 1973

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
...
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר!

דוגמה דומה מצויה בשירה של נעמי שמר "שבחי מעוז" - שיר הלל למעוזי צה"ל שנכתב בעקבות ביקור שערכה המשוררת בשנת 1970 במעוז צה"ל בו הדליקו החיילים חנוכיה מתרמילי פגזים:

מעוז צור ישועתי
לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי
הפרדסים נתנו ריח

שמר משתמשת בביטוי "מעוז צור ישועתי", שבמקורו בפיוט "מעוז צור" מתייחס לה', ומכוונת אותו לצה"ל.

בעת החדשה בגולה השתנה מעמדו של חג החנוכה בצורה דרמטית. בעוד שעם יציאתם של היהודים לחברה הכללית בארצות אלו החלה היחלשות בציונו של חג החנוכה^{[דרוש מקור]}. סקרים סטטיסטיים^{[דרוש מקור]}, כמו גם נאומים של רבנים מזרמים שונים במאה ה19 ובתחילת המאה ה-20^{[דרוש מקור]}, בארצות אירופה ובצפון אמריקה אף העידו כי חג החנוכה עתיד להיעלם מלוח השנה של מרבית היהודים במערב. הרי שבשל תהליך המסחור של חג המולד, שהתרחש במלוא עוזו לאחר מלחמת העולם השנייה הפך חנוכה לחג מרכזי בלוח השנה היהודי בגולה^{[דרוש מקור]}. היהודים שחיפשו מקבילה יהודית לחג המולד מצאו אותו דווקא בחג החנוכה, שהפך בשל כך לחג מרכזי שמקדש את ה'אור' שהפך ממסמל גבורה לכזה שמסמל חירות ונאורות. ישנם חוקרים הטוענים כי תהליך מרכוז חג החנוכה לא נגרם רק בשל הסמיכות לחג המולד אלא גם בשל השפעות ממדינת ישראל, שם חנוכה הפך לחג גבורה ציוני. במקביל התפתח במשפחות יהודיות-נוצריות בתחילה בגרמניה שלפני השואה וכיום בעיקר בארצות הברית חג בשם כריסמוכה, שהוא סינקרטיזם של חג המולד וחנוכה.

נשים בחנוכה

אישה מדליקה חנוכיה באירוע של תנועת יהודה הצעיר, שנות ה-40

בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. הטעם המובא לכך הוא: ”שאף הן היו באותו הנס” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א') לאימרה זו שני פירושים מקובלים: פירוש התוספות שגזירות היוונים היו גם על נשים ולכן הן צריכות להודות ולקיים את מצוות החנוכה כמו גברים ופירושו של רש"י שהנס נעשה על ידי אשה, יהודית בת מתתיהו הכהן.

נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה אף על פי שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו". אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל היעדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות.

הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בחצי שעה שלאחר הדלקת הנרות.

בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את גבורת הנשים כי "גם הן היו באותו הנס". מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד.

שירי חנוכה בראי הזמנים

בול של קק"ל שיצא בארצות הברית בשנת 1938. הבול מסמל את הלך הרוח העורך הקבלה בין הגיבור המכבי לגיבור הציוני.

חג החנוכה רווי שירים החל מפיוטים עתיקים וכלה בשירים חדשים שנכתבו והולחנו בשנים האחרונות. הקורא והמקשיב להם כמקבץ שלם, עשוי לשים לב לשינוי משמעותי בהלך הרוח שהם משדרים. שירי חנוכה שנכתבו טרם המדינה, משדרים את הרוח הציונית וטומנים בחובם את המסר החינוכי של העלייה והעבודה בארץ ישראל. עם הקמתה של המדינה שירי חנוכה עסקו במשמעות האור וגירוש החושך. בהמשך הולכים השירים ונעשים בעלי אופי אינדיבידואלי, שירים העוסקים ב"אני" ולא בהשתייכות לכלל.

שירי חנוכה מלפני קום המדינה

שירי חנוכה מלפני קום המדינה רוויים הלך רוח ציוני ואידאולוגיה המשווים בין ניצחון המכבים לשאיפות הלאומיות של העם היהודי. דוגמה רהוטה לכך נמצאת בשיר מי ימלל מאת מנשה רבינא. מתוך השיר: "בימים ההם בזמן הזה, מכבי מושיע ופודה, ובימינו כל עם ישראל, יתאחד יקום ויגאל". שירים נוספים מן התקופה הזו אשר נושאים את האידאולוגיה המוזכרת הם: ימי החנוכה למילים של מרדכי ריווסמן אשר כתב אותו בשפה היידית, תורגם בידי אברהם אברונין הלחן יידי עממי. שיר נוסף מאותה סדרה הוא השיר נרותי הזעירים. השיר נושא בחובו את סיפור הכשלונות והניצחונות של המכבים בזמנם וקורא בעקבות הסיפור לעם ישראל לקום ולהתנער. השיר נכתב בידי מוריס רוזנפלד והולחן על ידי הרמן צבי ארליך.

המעבר לשירי חנוכה אישיים

לאחר קום המדינה כתבה המשוררת והכוריאוגרפית שרה לוי תנאי את השיר "חנוכה" (באנו חֹשך לגרש), שהלחין עמנואל עמירן. שיר זה עדיין נושא את רוחה של הציונות היוקדת ומילותיו מגייסות את הילדים לגרש את החֹשך. בהמשך, במהלך המחצית השנייה של שנות השמונים של המאה הקודמת, נכתבו שירי חנוכה בעלי אופי אישי מאוד על ידי אריאלה סביר. באלבומה "חנוכף", מופיעים שירים כגון ""בבית המקדש", "הנר שלי" ואחרים המדברים על האינדיבידואל כנושא. זאת לעומת השירים בעלי האופי העוסק בתחייתו של עם, מאפיין שהיה כאמור לשירי חנוכה שנכתבו לפני קום המדינה. לכך מצטרף מאוחר יותר השיר "הסביבון שלי" מאת לאה נאור, בלחן של מתי כספי. לשם דוגמה:

הסביבון שלי מרגיש נורא חשוב

הוא מסתובב ומסתובב לו שוב ושוב

סביב סביב ימינה שמאלה או ישר

ולא אכפת לו כלום הוא מאושר

לקריאה נוספת

• חג החנוכה ונס פך השמן: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא, עמוד ב'.
• חנוכה כחג החורף: תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה ח' א' ; מדרש בראשית רבה, פרשה י"א, ב.
• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר.
• אליהו כי טוב, ספר התודעה, הוצאת "א" מכון להוצאת ספרים.
• שלום עליכם, "מעות של חנוכה" - סיפור המתאר את אווירת החנוכה ומנהגיו.
• אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים, הוצאת עם עובד, 1984 - ניתוח על משמעות החג והתפתחותו.
• חג החנוכה לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה - תערוכה מקוונת באתר יד ושם
• שמואל דותן, "מחג החנוכה לחג החשמונאים- צמיחתו של חג לאומי ציוני", מחקרי חג 10, 1998.
• הרב ישראל דנדרוביץ, מן החג ועד החנוכה - הקשר בין חג החנוכה לחג הסוכות, בתוך: קובץ היכל הבעש"ט, גיליון כה - כסלו תשס"ט, עמודים: סא - פד.

קישורים חיצוניים

מידע על החג

• חנוכה באתר כיפה
• הערך "חנוכה", באתר ויקישיבה
• חנוכה, באתר שיטים - מכון החגים
• חנוכה, באתר אמי"ת
• תבנית:אתר ישיבה
• חנוכה, באתר בית חב"ד
• חנוכה, באתר אחינו
• חנוכה, באתר חג שמח
• חנוכה, באתר חברותא
• חנוכה חג האורים, באתר מט"ח
• עוז אלמוג, חנן אלפר, חיים קליגר, ‏התפישה החרדית של החג, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
• פך השמן - נס חנוכה, באתר "חופש"
• חנוכה, באתר ברסלב
• חנוכה, באתר משרד החינוך
• חנוכה חינוכית, באתר האקדמיה ללשון העברית,
• חן מלול, מה אכלו יהודים בחנוכה במהלך הדורות?, באתר הספריה הלאומית, דצמבר 2017

הלכות

• חנוכה בפניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
• הלכות חנוכה בקיצור שולחן ערוך
• דפי לימוד לחנוכה באתר מדרשת
• שאלות טריוויה על מנהגי חנוכה, אתר "ערכים"

נוסח סדר ההדלקה

• תבנית:אתר ישיבה
• סדר הדלקת נרות חנוכה להורדה, באתר אחינו
• "סדר הדלקת נרות חנוכה", להורדה והדספה לפי מנהגי עדות המזרח ואשכנז.

מולטימדיה

• חנוכה: איך חגג האדם הראשון את החג, ד"ר תמר מאיר, סרטון באתר יוטיוב
• קבצים להאזנה: הדלקת הנרות, מעוז צור ועוד, בנוסחים ובמסורות שונות, מאוספי הספרייה הלאומית
• שירי חנוכה באתר שירונט.
• הרצאה על מהות חג החנוכה באתר הידברות
• אוֹר או אוּר, הרב ש"י זוין
• אורי שרקי, שיעורים על חנוכה, סדרת שעורים על חנוכה, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים.
• הקלטות, סרטים, מאמרים ועוד, הכל על פיוטי חנוכה באתר הזמנה לפיוט
• ירון בן-עמי וד״ר אוֹרי אמיתי בשׂיחה על הרקע ההיסטורי של חג החנוכה: מאי חנוכה?.
• רשימת שירי חנוכה באתר זמרשת
• כך ניהלו לוחמי החשמונאים את המרד ביוונים, סרטון באתר יוטיוב
• חגי לונדין, "חנוכה - יום העצמאות של בית שני", מתוך ארכיון השיעורים של "ערוץ מאיר".
• הרב אליעזר מלמד, "ימי החנוכה עם פניני הלכה", שיעורי וידאו וחידונים אונליין.

מאמרים

• אליעזר מלמד, חנוכה- חג החינוך
• גור גלון, חנוכה והמשפחה הישראלית
• אילון גלעד, נס לא קרה לנו: על מקור החנוכה, ומדוע הסביבון הוא למעשה רולטת הימורים?, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2015
• יוסף יהלום, "לבשר בחוצות יבנית כי קיצצה חנית כל לשון יוונית", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2006
• דניאל אפשטיין, פוגה לשמונה נרות חנוכה, מאמר לאור גישתו של הפילוסוף עמנואל לוינס
• שלמה יוסף זווין, אוֹר או אוּר,
• אליהו רחמים זייני, "מאי חנוכה?", מאמר מקיף המאיר באור חדש את מה שהגיע לידינו בדורות האחרונים מספרות חז"ל על מהות החג, מקורו, והרקע ההיסטורי, אתר ישיבת "אור וישועה" (מתוך הספר "עץ ארז" חלק ב', תשס"ד)
• אורי שרקי - "חירות ואור".
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ישראל דנדרוביץ, איך סמכו על הנס בחנוכה, בתוך: קובץ בית אהרן וישראל, גליון קטז, כסלו תשס"ה, עמודים: סג-סה.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ישראל דנדרוביץ, עשיית מלאכה בימי החנוכה – לדעת הירושלמי, בתוך: פעמי יעקב, גליון סב-סג, כסלו תשס"ז, עמודים: ס-סט.
• חנוכה מזווית אחרת, אתר ערכים
• גדליהו אלון, ההשכיחה האומה וחכמיה את החשמונאים, אתר דעת
• אסתר גולדנברג, הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי, לשוננו לעם, כרך מד חוברת א (תשנ"ג), עמ' 3–11, באתר האקדמיה ללשון העברית
• מנחם ברונפמן, יהדות שמעל השכל: חג החנוכה במשנתו של הרבי מליובאוויטש, באתר עלי ספר
• איתמר גרינולד, כל מה שרציתם לדעת על חג החנוכה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2016
• הדר בן-יהודה, שירי החנוכה ששרו הילדים בזמן השואה, באתר הספריה הלאומית, דצמבר 2017

הערות שוליים

היסטוריה של עם ישראל

ג'תרכ"ב - נס חנוכה