חסידות סאמבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חסידות סאמבור היא חסידות קטנה שנוסדה בשנת 1878 בעיר סאמבור (Sambir) בגליציה.

מייסד החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר הראשון של החסידות היה רבי אורי הכהן יאלעס (ה'תקצ"ג 1833 - ה'תר"ע 1910). נולד בעיר קומארנו (נקראה קאמארנא) לרב אפרים צבי שהיה תלמיד השרף מסטרליסק, ונקרא על שמו. למד אצל בעל "השואל ומשיב" הרב יוסף שאול נתנזון חברו ללימודים היה הרב יצחק יהודה שמלקיש בעל הבית יצחק. בשנת 1850 נישא, באותה תקופה התקרב לחסידות בעלז ולרבם הרב שלום רוקח מייסד שושלת בעלז, שאמר עליו "אתמול היה לו גילוי אליהו אבל הוא עצמו אינו מודע לכך". נתמנה לרב העיר קומארנו. חתנו היה רבי גדליה מלודמיר.

בשנת ה'תרכ"ד (סביבות 1864) עשרים שנה לאחר פטירת רבי יהודה צבי מסטרטין שהיה ממשיך דרכו של השרף מסטרליסק, נטל על עצמו את עול ההנהגה של החצר החסידית שנותרה בסטרטין. הוא החל בהנהגת החצר החסידית בעיר סאמבור שבגליציה החל משנת ה'תרל"ח (סביבות 1878). אל חצרו שהלכה וגדלה הגיעו גם חסידים שלא השתייכו לחצר זו.

נודע בתרומותיו הרבות לצדקה ופעולות חסד שונות שארגן. כמו כן בחצרו שהו חסידים רבים דרך קבע, כשהוא נוטל על עצמו את פרנסתם.

רבי אורי נפטר בראש חודש אדר שני ה'תר"ע.

מעט מתורתו נדפסה בספר אמרות טהורות (למברג 1910) על ידי אחד מחסידיו.

הדור השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו היו רבי יהודה צבי מסמבור ורבי שלום מסטרי. רבי שלום נקרא על שם רבו הרב שלום רוקח מבעלז.

לאחר פטירת אביו לא רצה בנו, הרב שלום הכהן יאלעס, ליטול את הנהגת החסידות, אך לאחר הפצרות רבות מאת תלמידיו, ולאחר שרבי מנחם-נחום פרידמן מבויאן הורה לו ליטול על עצמו את הנהגת החסידות, נטל על עצמו את עול ההנהגה, וקבע את מרכז החסידות בעיר סטרי שבמחוז סאמבור, שם שימש ברבנות בחיי אביו.

בשנת ה'תרפ"ה (1925), הודיע לעדת החסידים על כונתו לעלות לארץ ישראל, במענה לשאלת החסידים, מי ינהיג את הקהילה, ענה ששני בניו ינהלו את ענייני הקהילה. הבכור הרב ישעיה אשר הכהן יטול את תפקיד האדמו"ר וינהיג את הקהילה רוחנית, ואחיו הצעיר הרב אפרים אליעזר יאלעס, יעמוד בראשות הישיבה, ויכהן כרב העיר. לאחר חג הפסח אותה השנה, עלה הרב שלום לארץ ישראל, והגיע לנמל יפו בתחילת חודש אייר, לאחר הגעתו לירושלים, נסע להשתטח על קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, ולאחר חודשים ספורים חלה ונפטר בירושלים. חתניו היו רבי ישראל אלימלך מזברוב ואחיינו רבי אורי אהרן מלודמיר.

הדור השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי ישעיהו אשר (תרנ"ג-ב' בטבת תש"ד) היה חתנו של רבי משה אייכינשטיין מריישא ובזיווג שני של רבי ישראל רוקח מבוריסלב. היה מראשי אגודת ישראל. חיבר ספר בשם "שמן הראש". נרצח בשואה.

בשנת 1921 היגר האח הצעיר הרב אפרים אליעזר יאלעס לארצות הברית וכיהן כראב"ד פילדלפיה. תורתו נדפסה בספר שמן הראש (סטרי 1921) ובספר שו"ת דברי אפרים אליעזר.

רבי אלעזר בנו של רבי יהודה צבי כיהן בבוקרשט ומשנת תש"ח במונטריאול. היה חתנו של רבי יעקב שמשון מטשכויב[1]. אחריו כיהן בנו רבי יהודה צבי. חתנו היה רבי מנחם מנדל רוקח.

שני נכדים נוספים של רבי אורי כיהנו באדמו"רות, בני בנו הרב נחום. רבי אליהו כיהן בפשמישל, היה חתנו של דודו רבי שלום ורבי אברהם יעקב כיהן בסמבור ובטורקא. שניהם נרצתו בשואה.

החסידות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלווית הרב אפרים אליעזר יאלעס בשנת 1988, הכתירו על פי צוואתו את נכדו הרב אורי גלדצהיילר (בן חתנו הרב יוסף גלדצהיילר) חתן רבי אברהם חיים ראטה משומרי אמונים לאדמו"ר מסאמבור, כהיום הוא מחלק את זמנו בין מונסי לירושלים.

כמו כן מכהן כאדמו"ר מסמבור רבי מרדכי ישראל סמט, צאצא דרך רבי גדליהו מלודמיר חתן רבי אורי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]