חסידות במרחב הרומני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת החסידי בסדיגורה - מבט מבפנים

במרחב הרומני, הכולל מחוזות שהיו חלק מרומניה בתקופות מסוימות בהיסטוריה, פעלו כל זרמי היהדות של התקופה, החסידות, האשכנזים הישנים, רפורמיזם שכונה גם מודרניזם, הנאו-אורתודוקסיה, הספרדיות והיהדות הלאומית. הרבה חצרות חסידיות פעלו במרחב זה במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 והשפיעו על דמותה של יהדות רומניה ועל חיי הדת והתרבות שלה.

בנסיכות מולדובה (מאוחר יותר חבל מולדובה ברומניה) חדרו והתבססו בהדרגה בשטפנשט, בבוחוש, בפשקאן ובאדז'וד, החצרות החסידיות המונהגות על ידי בני משפחת פרידמן. בני המשפחה הזאת ייסדו, בתקופה שבין מלחמות העולם, חצרות חסידיות גם בפלוישט ובבוקרשט במונטניה. במקביל לחצרות של בני משפחת פרידמן התקיימו חצרות של אדמו"רים מהמשפחות לנדמן (Landman), דרברמדיגר (Derbaremdiger), הלפרין (Halperin) ופרנקל. בבוקובינה בלטה גם משפחת האדמו"רים האגר (Hager) ובבסרביה המשפחות פרידמן וטברסקי (Twerski) ותנועת חב"ד. בטרנסילבניה היו ענפים של משפחת האגר וחסידות סטמר (בחלק שהיה פעם חבל מרמורש שהיום כלול בטרנסילבניה).

ראשית החסידות במרחב הרומני[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מסורת יהודי רומניה אבי החסידות, הבעל שם טוב, נולד במרחב הרומני, כנראה באזור בוקובינה או בגליציה, בקרבת הגבול עם בוקובינה[1]. יעקב נימירובר, הרב הראשי של יהדות רומניה בתקופה שבין מלחמות העולם, טוען שרבי ישראל בעל שם נולד ברומניה או לפחות חי בה בצעירותו, במולדובה, ליד ישוב בשם פיאטרה[2]. הרב, שבתחילת דרכו היה חסיד חב"ד, שניאור זלמן שכטר, טוען, במאמרו על הבעל שם טוב, שצמיחת תנועת החסידות במרחב הרומני התאפשרה משום ששכבת האינטלקטואלים ברומניה לא הייתה מפותחת והפלפול הרבני לא שלט בעולם היהודי של רומניה, כפי ששלט בפולין. לדעתו תנועת החסידות הרגיעה וקלטה לתוכה את הפרנקיזם[2].

ההיסטוריון היהודי שמעון דובנוב מצטט היסטוריון יהודי אחר, את נחמן קרוכמל, איש תנועת ההשכלה, שבמכתב מ-1816, המופנה לחסידי גליציה, התלונן על היחס שקיבל מהחסידים באזורים השוממים ובעיקר "בקן השודדים של ולאכיה" ומכאן לומדים שבאותה תקופה כבר היו חסידים בוולאכיה[3]. יאשי, בירת נסיכות מולדובה ומושב החכם באשי, הייתה למרכז חסידות חשוב. הצדיק הראשון המוזכר ביאשי היה רבי אריה לייביש וולצ'יסקר (Arie Leibish Volcisker) שהוריש את מעמדו לבנו, רבי יוסף ישקה (Iosef Ishke). בתחילת המאה ה-19 הגיע ליאשי רבי אברהם יהושע השל מאפטא, שכונה "הרבי מאפטא", שהוזמן על ידי הבנקאי היהודי העשיר יחיאל מיקל דניאל שהבטיח להעמיד לרשותו בית בו יוכל לארח את הבאים לשמוע את פרשנותו לתורה. לרבי מאפטא, הידוע בכינוי ה"אוהב ישראל" על שם חיבורו המפורסם, הייתה השפעה גדולה על יהדות מולדובה, אולם בעקבות סכסוכים שונים עזב את יאשי לאחר שמונה שנים, אך שמר על קשר עם הקהילה וזומן לעתים קרובות כדי לפתור בעיות הלכתיות במולדובה ובבסרביה. ביאשי נבנה בית כנסת על שמו. אותו חסיד עשיר, יחיאל מיקל דניאל, הגיע להסכם עם השלטונות, שעל פיו היהודים יוכלו לבחור בין ערכאות המדינה ובין שיפוט פנים-קהילתי. לרוב היהודים בחרו בשיפוט פנים קהילתי ולשם כך נבחר רב חסיד, הרב יוסף לנדאו, שהובא ליאשי מליטין שבגליציה, על ידי יחיאל מיקל בן דוד, לפי המלצתו של הצדיק מסדגורה, רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (שסירב למלא את התפקיד בעצמו). רב חסיד נוסף הובא ליאשי, הרב אהרון טאובס ובין השניים נוצרו חיכוכים בנושאי הלכה, אך אלה שככו במהרה, לאחר שבן הרב לנדאו נשא את בתו של הרב טאובס ויצרו בכך שושלת חסידית חדשה[4].

ב-1813, לרגל חתונה חסידית, נפגשו ביאשי כמה מהצדיקים החשובים ביותר של התקופה וביניהם: רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, בנו, רבי ישראל מפיקוב, רבי חיים תירר ממוהליב, המוכר גם בשם "הרבי מצ'רנוביץ" ועוד. את הצדיקים קיבל בבית הכנסת הגדול (שנחנך ב-1670) קהל של כאלפיים חסידים, אירוע בגודל נדיר בתקופה ההיא[5].

ביאשי כיהן גם הרב יצחק משה, מתלמידיו וחסידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, והוא עשה נפשות לחסידות בנוסח חב"ד. היו לא פעם חילוקי דעות בינו ובין הרב יהושע השל מאפטא. חסידי חב"ד במולדובה נודעו באדיקותם עד כדי כך שהכינוי "חב"דניק", בנוסח המקומי, "חבוטניק" נכנס לשפה הרומנית כתיאור לאדם אדוק במיוחד בדתו[5].

הסכסוך על השחיטה בנוסח החסידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגירה יהודית מגליציה, פולין ואוקראינה אל מולדובה הגדילה בהדרגה את אחוז החסידים בין יהודי מולדובה ועם גידול מספרם, תבעו החסידים מינוי שוחטים ורבנים שיפעלו לפי מנהגיהם. על פי המקובל אצל החסידים, לשחיטה כשרה דרושה סכין שחיטה מושחזת ומלוטשת, אך לפי מנהג היהודים האחרים, הסתפקו בסכין מושחזת. השוחטים, שמונו על ידי מוסד החכם באשי, לא נהגו לפי מנהג החסידים והחסידים הפסיקו להביא להם בעלי חיים לשחיטה, אלא שחטו אותו אצל שוחטים משלהם, שלא מונו על ידי החכם באשי. עבור שחיטה כשרה נגבה מס שנועד להחזקת מוסדות הקהילה והימנעות החסידים משחיטה אצל שוחטי החכם באשי, גרע את המס מהכנסות הקהילה. הסכסוך בין הקהילה היהודית החסידית, שהפכה לרוב בין יהודי מולדובה ובין מוסד החכם באשי, שהונהג על ידי בני משפחת נפתולוביץ, הלך והתעצם והובא בפני השלטונות. בשנות השלושים של המאה ה-19 נציגי שלטונות הכיבוש הרוסים קבעו לנסיכויות הרומניות את התקנון האורגני והחסידים ביקשו, על סמך החקיקה החדשה, ביטול מוסד החכם באשי ומתן חופש התארגנות קהילתי. לאחר תהליך בירור ממושך התקבלה תביעת החסידים ומוסד החכם באשי ההיסטורי בוטל[6].

בשנות הארבעים של המאה ה-19 הודפסו ביאשי ספרי חסידות ביידיש ובעברית וגם ספרי תפילה ובנוסף לכך היה יבוא ספרים מפולין.

יחס האדמו"רים לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבנים החסידים במרחב הרומני הציגו מגוון עמדות כלפי הציונות, מדחייה מוחלטת, מסיבות של תפיסה דתית, כמו חסידות סאטמר, דרך דחייה מסיבות פרקטיות, כמו חסידות וסלוי.

דוד שו"ב, פורץ הדרך של העלייה הראשונה ומוביל ההתיישבות בראש פינה היה מחסידי בוהוש ועשה את צעדיו בעידוד רבו. התנגדותם של רבים מהאדמו"רים לציונות, בתקופה בה הופיעה והתפשטה תנועת חובבי ציון, הביאה לסכסוכים בין שני המחנות[7].

יחס האדמו"רים להשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריטואל החסידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשית החסידות הצדיקים מתחברים לאגדות על מעשי נסים שעשו או שהיו המתווכים אליהם - כך הם נקלטו בתודעת ההמון היהודי וזו הייתה מעלה גדולה עבור המון שחי בדלות ובדיכוי קשים, רק נסים יכלו להושיעו והחסידות סיפקה, לצד שמחת הזמר, את הנסים. הסופר הישראלי ויקטור רוסו, פותח ספרו בשפה הרומנית, בלדה לעיירה היהודית (הוצאת HASEFER, ‏2009) בסיפור החסידי הבא:

בימי פורענות, כשהסכנה איימה על העדה, בעל שם טוב היה יוצא בלילה אל היער, אל מקום הידוע רק לו, הדליק אש והשמיע תפילה. הסכנה הוסרה. יורשו, המגיד ממזריטש, לא ידע את התפילה המיוחדת - בבוא הסכנה יצא מלא אמונה אל היער, אל המקום המיוחד והדליק את האש, הנס התקיים. עברו שנים והצדיק החדש, אברהם מלאך, לא ידע את התפילה וגם לא ידע להדליק את האש. ידע רק לצאת אל היער. גם זה הספיק. הנס התקיים והאסון נמנע. שנים נוספות עברו, הצדיק החדש מרוז'ין קונן ביושבו על הכס: "ריבונו של עולם, אדון תבל! אנחנו לא יודעים את הדרך ביער, לא יודעים את המקום. אנחנו לא מסוגלים להדליק את האש וגם את התפילה לא יודעים. כל מה שנשאר לנו, זה הסיפור לבדו. אנחנו רק יודעים לספר ואת זה, אדוני, קבל נא מאיתנו." והנס התקיים פעם נוספת, כמו בעבר, הודות לקורבן הצנוע של הסיפור[8].

החצרות והשושלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצדיק משטפנשט, אברהם מתתיהו פרידמן

חסידות ויז'ניץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות ויז'ניץ

חסידות ויז'ניץ היא שלוחה של חסידות קוסוב, שהתבססה בבוקובינה, בעיירה המולדובית ויז'ניץ (כעת באוקראינה), באמצע המאה ה-19 ומשם הגיעו בני משפחת האדמו"ר של ויז'ניץ אל עיירות בוקובינה הסמוכות והנהיגו חצרות חסידיות. שושלת האדמו"רים של ויז'ניץ מבוססת על משפחת האגר.

חסידות סערט ויז'ניץ (סירט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סערט ויז'ניץ

חסידות סערט ויז'ניץ היא שלוחה של חסידות ויז'ניץ שהתבססה בעיר הרומנית סירט. החסידות הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה-20 ובראשה עמדו בני משפחת האגר.

חסידות סדיגורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סדיגורה

חסידות סדיגורה נוסדה בסדיגורה שבבוקובינה באמצע המאה ה-19 על ידי רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, נינו של המגיד ממזריטש שהיה יורשו של הבעש"ט בהנהגת תנועת החסידות.

חסידות שוֹץ-ויז'ניץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף של חסידות ויז'ניץ שמייסדו היה ר' משה הגר, נכד ר' מנחם מנדל מויז'ניץ, הרבי מויז'ניץ הראשון שהיה בנו של ר' חיים הגר מקוסוב ונכדו של ר' מנחם מנדל מקוסוב, מייסד השושלת.

חסידות בוהוש (בוחוש)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות בוהוש

חסידות בוהוש נוסדה בבוהוש, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי יצחק פרידמן, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין, אבי האדמו"רים לבית רוז'ין. כיום מרכז החסידות נמצא ברחוב חגי 6 בבני ברק, כאשר האדמו"ר רבי יעקב דוד מענדיל לייב פרידמן משמש גם כאדמו"ר מפאשקאן.

חסידות פאשקאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות פאשקאן נוסדה בפאשקאן, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי משה יהודה לייב פרידמן, בנו של רבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש. כיום מרכז החסידות נמצא ברחוב חגי 6 בבני ברק, כאשר האדמו"ר רבי יעקב דוד מענדיל לייב פרידמן משמש גם כאדמו"ר מבוהוש.

חסידות שטפנשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות שטפנשט

חסידות שטפנשט נוסדה בשטפנשט, רומניה. החסידות נוסדה על ידי האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט, בנו של רבי ישראל מרוז'ין אבי האדמו"רים לבית רוזי'ן. לאחר פטירת בנו האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן בשנת 1933 חדלה החסידות להתקיים.

חסידות וסלוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות וואסלוי

חסידות וסלוי נוסדה בוסלוי, רומניה, על ידי הרב שלום הלפרין, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין, וחתנו של רבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש. במהלך הזמן היא עברה לערים אחרות ברומניה ובהמשך בישראל.

חסידות פלוישט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות בוקרשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות סאטמר (סאטו מארה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות סאטמר

חסידות סאטמר היא החצר החסידית הגדולה ביותר ומקורה בעיר סאטו מארה (פירוש השם הוא "הכפר הגדול") שברומניה.

חסידות קלוז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות אוראדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החסידות של המרחב הרומני בראי הספרות והמחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1896 פרסם יוסף ברוצ'ינר ברומנית את הספר "Chasidismul în România" (חסידות ברומניה).

ש"י עגנון כתב סיפורים על העולם החסידי של רומניה וביניהם "העיצה", סיפור על עיצה שנתן צדיק לאחד החסידים, עיצה שהצילה אותו מצרה גדולה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוך טרקטין, לוסיאן-זאב הרשקוביץ, אנציקלופדיה ליהדות רומניה במאות הט"ז-כ"א, מוסד הרב קוק, 2012.
  • "תרומת יהודי רומניה לתרבות וציוויליזציה", הופק על ידי פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה בפיקוחם של חבר האקדמיה הרומנית ניקולאה קאז'אל ודוקטור הארי קולר, הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2004. (ברומנית)
  • "יהודי רומניה", הופק על ידי פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה, המרכז לחקר ההיסטוריה של יהודי רומניה, בפיקוחו של דוקטור הארי קולר, הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008. (ברומנית)
  • Dr. I. Niemirower - Hasidismul şi Ţadikismul în România (דר' י. נימירובר - חסידות וצדיקות ברומניה) - פורסם במאי 1937, ב-Cultura. (ברומנית)
  • Breviar biobibliografi Evrei din România, הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 (ברומנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרויקט "יזכור", הפרק על תנועת החסידות
  2. ^ 2.0 2.1 Dr. I. Niemirower - Hasidismul şi Ţadikismul în România (דר' י. נימירובר - חסידות וצדיקות ברומניה) - פורסם במאי 1937, ב-Cultura
  3. ^ Dubnov, Simon –Istoria hasidismului, Hasefer, 1998
  4. ^ Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie עמוד 742
  5. ^ 5.0 5.1 אלינה סאבין - חסידות והשכלה במולדובה
  6. ^ "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", מאת ברוך טרקטין ולוציאן-זאב הרשקוביץ', הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 עמודים 402 - 406
  7. ^ "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", מאת ברוך טרקטין ולוציאן-זאב הרשקוביץ', הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008 עמודים 62 - 63.
  8. ^ תורגם לעברית על ידי אריה ענבר. התרגום מבוסס על הטקסט הרומני שפורסם בירחון הישראלי בשפה הרומנית, MINIMUM, מ-1/6/09.