חסידות בוצ'צ'אה-בוטושאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האוהל על הציון הקדוש של הרה"ק רבי אליעזר זאב מבוטשעטש, ובנו הרה"ק רבי יוסף אהרן מבוטשעשט

חסידות בוצ'צ'אה-בוטושאן היא חסידות רומנית שנוסדה בתחילת המאה ה-19. ראש השושלת היה רבי אליעזר זאב מבוצ'צ'אה (בוטשעטש בכתיב היידי). אדמו"רי השושלת כיהנו בהרצה שבגליציה, בבוצ'צ'אה, בוטושאן ודורוהוי שברומניה. כיום מרכזה של החסידות הוא בבני ברק.

תולדות החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אליעזר זאב מבוטשעטש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אליעזר זאב (תק"ס 1799 -תרי"ב 1851) נולד לרבי חיים רבין. רבו בתורת החסידות היה רבי מנחם מנדל מקוסוב בעל ה"אהבת שלום", שהכתירו להנהיג עוד בחייו, כמו כן הסתופף בצילם של רבי חיים מקוסוב ורבי אורי, ה"שרף מסטרליסק" שם חבר לרבי שלום מבעלז. רבו בתורת הנגלה היה רבי אברהם דוד מבוטשאטש בעל ה"אשל אברהם". כיהן ברבנות הרצה ובהמשך התגורר וכיהן כאדמו"ר בבוצ'צ'אה (Bucecea) שבמחוז בוטושאן שבבוקובינה (אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום רומניה). זכה להערכה רבה ממחותנו רבי ישראל מרוז'ין ורבי מאיר מפרמישלאן. כשהגיע לחצרו של רבי ישראל מרוז'ין, הפציר בו לקבל פתקאות מהחסידים, תופעה שהייתה נדירה ביותר. התפרסם במופתיו. נפטר בג' בטבת תרי"ב ונטמן בעיירה בוצ'צ'אה. אוהל הוקם על קברו. מעט מדברי תורתו הובאו בספרו של בנו "יד יוסף" על התורה ומועדים. חתנו היה רבי יחיאל מיכל מדורוהוי, נכדו של רבי חיים מצ'רנוביץ'[1].

האדמו"ר מבוטושאן בקריאת 'קוויטלאך' באוהל אבותיו בעיירה בוטשעטש ברומניה, ביום ההילולא של זקינו ראש השושלת רבי אליעזר זאב מבוטשעטש

רבי יוסף אהרן מבוטשעטש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף אהרן ראבין מבוטשעטש נולד בשנת תקצ"ה בעיירה בוטשעטש לאביו רבי אליעזר זאב ולאימו מרת סימא רויזא, בהיותו בן חמש עשרה בשנת תר"י נישא לפערל בתו של רבי לוי יצחק פרנקל אב"ד בוקרשט. חותנו היה מיוחס לבעל שם טוב, רבי חיים מצ'רנוביץ ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב[2]. בשנת תרי"ב בה הסתלק אביו, החל לכהן בבוטשעטש והוא בן שבע עשרה שנה בלבד. מספר שבועות לאחר פטירת אביו נסע לשבות אצל רבי שלום מבעלז שכיבדו לעלות לתורה בעליית "שישי" וציווה לקוראו בכינוי "מורה מורינו" שנחשב לנדיר מאד בבעלז, כמו כן, אמר רבי שלום מבעלז לחסידיו, שאת דברי תורתו שאמר בשבת הבינו לאשורם רק שלושה, ביניהם היה רבי יוסף אהרן, בגיל שמונה עשרה הוסמך לרבנות על ידי רבי שלום מבעלזא. כונה על ידי חסידי דורו בכינוי "דער קליינע'ר בעש"ט" (הבעש"ט הקטן) בגלל מופתיו הגלויים. כיהן באדמורו"ת למעלה משישים שנה ונחשב לזקן האדמו"רים. מכל רחבי רומניה היו נוהרים להסתופף בצילו ולהיוושע מברכותיו והיה שגור בפי חסידי דורו הפתגם ש'מי שרק נגע ב'קלאמקע' (ידית) של דלתו נושע'. בחגים ובשבתות מיוחדות כשחסידים רבים ערכו נסיעה אליו, היה בית מדרשו צר מהכיל את המון העם, ורק הרבנים והמיוחסים יכלו להיכנס פנימה, ושאר החסידים היו נשארים בחוץ. סירב לבקשת חסידיו לכתוב את דברי תורתו שנאמרו בשבתות וחגים ולא נתן להדפיסם, חוץ משנה אחת בה הגיע תלמיד חכם מופלג מגליציה שהעלה את דברי תורתו על הכתב וקיבל את הסכמתו להדפיסם, ומאותה שנה יצא לאור הספר "יד יוסף" על התורה ומועדים. בשנותיו האחרונות עבר להתגורר בעיר דורוהוי (במקביל לכהונתו בבוצ'צ'אה). נפטר בא' בסיוון תרע"ג כזקן רבני רומניה, חביבן ואוהבן של ישראל. נקבר לצד אביו רבי אליעזר זאב. שכל את בנו רבי משולם זלמן רבה של קרלסבד וגידל את חמשת נכדיו היתומים.

  • רבי אליעזר זאב מארילוס, בנו של רבי יוסף אהרן, מילא את מקום אביו רבי יוסף אהרן ברבנות העיר בבוטשעטש-בוטושאן והיה מתלמידיו של רבי חיים מצאנז. נולד בשנת תרי"ג, היה חתנו של רבי יעקב מרדכי ליברמן, רבה של טופרוב. התגורר 12 שנים בבית סב רעייתו רבי יצחק מארילוס שהיה רבה של ראפשיטץ ומהערכתו אליו שינה את שם משפחתו למארילוס. כיהן כרבה של העיר פשצלוב עד לשנת תרע"ג בה נקרה למלא את מקום אביו בבוטשעטש-בוטושאן. נפטר בכ"ה בטבת תש"ו ונטמן באוהל אביו וזקינו בבוטשעטש.
  • רבי חיים רבינזון, בנו של רבי יוסף אהרן מילא את מקומו בדורוהוי. היה מפורסם בדורו. נפטר בה' באדר.
  • רבי חנוך הניך פרנקל בנו של רבי משולם זלמן כיהן כאדמו"ר בדורוהוי. נישא לבתו של מיכאל אורן דילר מבלאז'וב. התגורר מספר שנים ליד חמיו עד שעבר לריישא. בשנת תרצ"ו עבר לדורוהוי לכהן באדמו"רות. היה אהוב על ההמונים. לאחר מלחמת העולם השנייה אירח פליטים רבים. בשנת תשכ"ב עלה לישראל והתגורר אצל בנו הרב משולם זלמן בחיפה. הקים בית מדרש בחיפה. נפטר בי"ט בסיוון תשכ"ד. בתו של רבי חנוך הניך, סימה, נישאה לרב פנחס וסרמן, שכיהן כרבה של דורוהוי במשך כחמישים שנה, ובשנת תשמ"ט עלה לישראל.
  • רבי לוי פרנקל בנו של רבי משולם זלמן, בצעירותו נשלח על ידי זקינו רבי יוסף אהרן ללמוד תורה בעיר ברודי יחד עם אחיו רבי יהודה אריה לייבוש. היה גדול בתורה, אך סירב בתוקף להתעטר ברבנות, והעדיף להתפרנס ממסחר לצד התמדתו בלימוד התורה. בשנות מלחמת העולם השנייה הוגלה מרומניה, כשהסתיימה המלחמה חזר לרומניה והתגורר בבוקרשט. נפטר בשנת תש"ו ונקבר בבית הקברות בבוקרשט.

רבי יהודה אריה לייביש פרנקל מבוטושאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יהודה אריה לייבוש פרנקל מבוטושאן (תרמ"ה - ב' סיוון תרע"ז, 1885 - 23.5.1917) היה בנו של רבי משולם זלמן, גדל על ברכי זקינו רבי יוסף אהרן בבוטשעטש לאחר שהתייתם מאביו. מצעירותו היה מקושר מאד לזקינו רבי יוסף אהרן, ומסופר, שבאחת השנים בליל הסדר, שאלו רבי יוסף אהרן מה בקשתו עבור החזרת האפיקומן וענה שמבקש 'להיות תמיד סמוך לסבא' הבטיח לו רבי יוסף אהרן שכך יהיה, ואכן ימי פטירתם סמוכים זה לזה, רבי יוסף אהרן נפטר בא' בסיוון (תרע"ג) ורבי יהודה ארי'ה לייבוש נפטר בב' בסיוון (תרע"ז).אחרי הגיעו למצוות נשלח על ידי זקינו ללמוד תורה לעיר ברודי שבגליציה שהייתה מלאה חכמים וסופרים, והיה לגדול בתורה. בהגיעו לפרקו נישא לרחל בילא בת רבי מרדכי שור מגדולי ה'יושבים' אצל הרבי מבעלז. בשנת תרס"ז (1906) החל לכהן ברבנות העיר בוטושאן. בתחילת כהונתו, קיבל מהקהילה בית למגורים, אך העדיף להעניק את הבית עבור תלמוד תורה שהקים בעיר. כמה שנים אחר כך, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הוחרמו כל מבני הציבור לצורך החיילים, רק מבנה תלמוד התורה לא נלקח משום שהיה רשום על שמו של רבי יהודה אריה לייבוש, ותלמוד התורה בבוטושאן המשיך להתקיים כסדרו גם בימי המלחמה. בשנת תרע"ג לאחר פטירת זקינו רבי יוסף אהרן מבוטשעטש, הוכתר רבי יהודה אריה לייבוש כאדמו"ר, להנהיג את עדת החסידים שהיו פזורים ברחבי רומניה. רבי חיים זנוויל אברהמוביץ מריבניץ, שהתגורר בבוטושאן, הסתופף בצלו בתקופת נעוריו. ביתו היה פתוח לרווחה לכל יהודי, ובימי מלחמת העולם הראשונה היו חיילים ופליטים יהודיים מוצאים בביתו קורת גג. בזמן מלחמת העולם הראשונה פעל רבי יהודה אריה לייבוש במסירות נפש ועמד לישע עמו. נפטר בצעירותו לאחר שטיפל בפליט יהודי שהיה חולה אנוש ונרפא כתוצאה מטיפולו המסור, אך רבי יהודה אריה לייבוש נדבק ממנו ונפטר בב' בסיוון תרע"ז. נטמן בבוטושאן, חסידיו הקימו אוהל על קברו. על מצבתו כתבו החסידים: "פה נטמן הרב הגאון הצדיק אדמו"ר רבי יהודה אריה לייבוש פרענקיל זצוק"ל, שירת בקודש בתור רב דקהילה קדושה באטאשאן בשנות תרס"ז - תרע"ז, הפקיר חייו לתורה ועבודה וגמילות חסדים ונסתלק רך בשנים, נשמתו הקדושה עלתה עדן ביום ב' לחודש סיוון תרע"ז". חלק מדברי תורתו נדפסו בספר 'ליקוטי מהרי"ל' שהודפס יחד עם הספר 'יד יוסף' של זקינו רבי יוסף אהרן.

החסידות לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"ק מרן האדמו"ר מבוטושאן מעתיר בתפילה ותחנונים באוהל רבותינו הקדושים מבוטשעטש זי"ע בעיירה בוטשעטש ברומניה, ביום ההילולא של זקינו ראש השושלת הרה"ק רבי אליעזר זאב מבוטשעטש זי"ע

רבי מרדכי פרנקל, בנו של רבי יהודה אריה לייביש, התייתם בגיל שנתיים. נישא למרים יהודית, בתו של האדמו"ר רבי יעקב משאץ-חיפה ונכדת רבי סיני מזמיגראד[3]. לאחר נישואיו החל לכהן באדמו"רות בבוטושאן. בשנת תש"כ עלה לישראל והקים בית מדרש וכולל אברכים בחיפה בשם "זיכרון יהודה". נפטר בשנת תשמ"ד (1984).

בניו של רבי מרדכי, רבי יעקב ורבי חנוך הניך, החלו לכהן לאחר פטירתו:

רבי יעקב פרנקל נולד בכ"ח באלול תשט"ו (15 בספטמבר 1955). למד בישיבת טשיבין. לאחר חתונתו שימש כראש הכולל בחיפה. לאחר פטירת אביו הקים את בית מדרשו בבני ברק. רבי יעקב מפתח את החצר וכיום יש לחסידות אוהדים רבים וכן חבורה חסידית לבחורים.

משולם זלמן פרנקל, בנו של רבי חנוך הניך האדמו"ר מדורוהוי, לא כיהן באדמו"רות. בתו של משולם זלמן, בלומה, נישאה לעיתונאי יצחק נחשוני. נכדו של הרב חנוך הניך, יהודה וסרמן, בן בתו סימה, מכונה האדמו"ר מדורוהוי. מתגורר בנתניה ועוסק בשירת קרליבך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על צאצאיו נמנים משפחת רוזנבוים, אדמו"רי בית קרטשניף ונדבורנה.
  2. ^ יחוסו לרבי לוי יצחק מצד אביו. חותנו רבי יעקב יוסף טירר, היה בנו של רבי חיים וחתנו של רבי יצחק מקאליס, בנו של הדגל מחנה אפרים.
  3. ^ היה חתנו של רבי סיני הלברשטאם מז'מיגראד.
  4. ^ ראש ישיבת אור תורה, בנו של רבי אשר זאב אב"ד טבריה.