בנו השני של רבי יעקב שמשון, רבי ברוך (תרנ"ה - תשי"ג), מילא את מקום אביו ברבנות. היה חתנו של רבי שלום בן רבי אהרן מצאנז. בשנת תרפ"ה החל לשמש ברבנות בצ'כוב. לאחר פטירת חמיו מילא את מקומו כראב"ד בצאנז. במלחמת העולם השנייה שהה בבוכרה. בשנת תשי"ג היגר לארצות הברית ונפטר שם לאחר מספר שבועות.
בנו של רבי יעקב שמשון, רבי אברהם אביש קנר (תרנ"ד - תשמ"ד), חתנו של רבי משה יוסף מסוליצא, הוכתר כאדמו"ר בשנת תרפ"ט (1929) בבוטושאן, משם עבר לגור בעיר יאשי שברומניה, שם הקים את חצרו. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ניצל בנס מפרעות יאשי, שבהן נהרגו כ-14,000 יהודים.
לאחר המלחמה עלה לישראל באוניית המעפילים "מדינת היהודים" שנתפסה על ידי הבריטים, ונוסעיה הוגלו למחנה המעצר בקפריסין. הבריטים רצו להפרידו משאר הנוסעים ולהשאירו בארץ ישראל, אך האדמו"ר סירב לכך, כדי שלא לעזוב את היהודים השבורים שראו בו מנהיג. בקפריסין ארגן חיים דתיים ליושבי מחנה המעצר. לאחר הקמת מדינת ישראל התיישב בשכונת חליסה בחיפה ובה הקים את בית מדרשו. שימש כאדמו"ר במשך קרוב ל-40 שנה.
דברי תורתו נדפסו בספרו "אהל קדושים"[1]. בשם הספר הנציח ברמז את שם בתו לאה פיגא (אהל אותיות לאה) שנהרגה באונית המעפילים מפקורה, אשר הוטבעה במימי הים השחור על ידי הנאצים בדרכה לארץ ישראל.
מרכז החסידות כיום הוא בשכונת רמת שלמה בירושלים, ובראשותה עמד בנו של רבי אברהם אביש, האדמו"ר רבי חיים יוסף משה קנר, עד לפטירתו בניסן תשפ"ג[2][3]. בבית המדרש קיים כולל לאברכים. רבי חיים יוסף ניהל במשך כארבעים שנה את בית הספר החרדי בחיפה תלמוד תורה "תורת אמת".
