חטיבת ירושלים
 |
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
חטיבת ירושלים (חטיבה 16) היא חטיבת חיר"מ (חיל רגלים מעולה) במילואים. מאוישת ביוצאי חטיבות החי"ר הסדירות גולני, גבעתי והנח"ל.
תוכן עניינים |
[עריכה] עד למלחמת ששת הימים
החטיבה הוקמה בתחילת 1949 במרחב ירושלים כחטיבת מחוז שעיקר תפקידה הוא לפעול במסגרת הביטחון השוטף להגנת ירושלים והפרוזדור, וזאת כחלק מארגון מחדש של המערך הסדיר בצה"ל. החטיבה ירשה את מערכיה וחלק מכוחותיה של חטיבה 6 - חטיבת עציוני שהייתה אחראית במלחמת העצמאות על העיר ירושלים ומרחבה. מפקדה הראשון היה מישאל שחם. מלבד משימות הביטחון השוטף הייתה החטיבה אחראית על "הקו העירוני" ועל יחידת "מצוף" שטיפלה בכל נושאי "הר הצופים" כולל השיירה הדו שבועית שעלתה אליו בשטח שבשליטת ירדן משער מנדלבוים דרך שכונת שייח ג'רח. אירועי הביטחון השוטף חדירות מסתננים ופיגועים לאורך הגבולות החדשים הביאו את המח"ט להקמת יחידת הפשיטה המפורסמת - ה-101 שמפקדה הראשון היה רס"ן אריאל שרון, סטודנט באוניברסיטה העברית ובמקביל גם מג"ד של אחד מגדודי החטיבה.
[עריכה] מלחמת ששת הימים
בימי ההמתנה שטרם מלחמת ששת הימים, הייתה החטיבה פרוסה עם רוב כוחות המילואים שלה, כולל גדודי החי"ר ,החי"מ , המרגמות, התותחים והטנקים המסופחים של פלוגה נ' מהגש"פ, בפיקודו של אל"ם אליעזר אמיתי לאורך קו הגבול העירוני שבתוך העיר, וכן בעמדות שונות במבואותיה ולאורך פרוזדור ירושלים. כמו כן היה המחוז של החטיבה אחראי לפעילות ההג"א בעיר.
ביומה הראשון של המלחמה, עם ההשתלטות של כח ירדני על ארמון הנציב, יצאה החטיבה להתקפת נגד. כח מגדוד 161 בפיקודו של אשר דר-דרייזן יצא לכיבוש הארמון, בו שכן מטה משקיפי האו"ם. כח זה הורכב מחיילי הסיירת הממוכנת, מחיילי חי"ר וממספר טנקים. כח הסיירת בפיקודו של יוסי לנגוצקי, השתלט על הארמון, וכוח החי"ר יחד עם סיוע מהסיירת השתלט על החורשה מסביב. בהמשך הלחימה כבש הכח של דרייזן את מוצב הנקניק שמדרום לארמון. בסיום יום זה השתלט הכח אף על מוצב הפעמון. הכח הפתיע את חיילי המוצב כשהגיע אליו מעורפו-דרך הכפר צור באחר. עם סיום קרבות אלו של ה-5 ביוני, שלט צה"ל על הרכסים שמדרום לעיר ואף על הדרך הבאה מבית לחם.
ביום השני כבשה החטיבה בקרב עקוב מדם את חלקה המזרחי של שכונת אבו תור. בקרב זה נהרג מפקד גדוד 163, סא"ל מיכאל פייקס, על שמו קרוי רחוב "המפקד" שבשכונת אבו תור.
ביום השלישי למלחמה ה-7 ביוני 1967, כ"ח באייר תשכ"ז, כוחות הצנחנים השתלטו על הר הזיתים ונכנסו לעיר העתיקה דרך שער האריות. במקביל אליהם טיהרו כוחות חטיבת ירושלים את מדרונותיו המזרחיים של הר ציון, וכח בפיקודו של אלי קדר אף פרץ לשער האשפות. הכח השתלט והחזיר לידיים יהודיות את הרובע היהודי של העיר העתיקה. באותו יום נעה גם החטיבה דרומה והשתלטה על הערים בית לחם וחברון.
במקביל לתיאור לעיל, בהן מוזכרות התקפות שהחטיבה פעלה ככח נפרד, כוחות אחרים של החטיבה הצטרפו וסייעו גם לחטיבות האחרות שבגזרה.
מיד לאחר המלחמה קבלה החטיבה את האחריות לשמירת הביטחון השוטף במרחבי יהודה ובנימין. מפקדת החטיבה יחד עם מפקדי הנפות בחברון בית לחם ורמאללה, וכוחות מסופחים שונים מסיירת חרוב ויחידות סדירות ומילואים אחרות החזיקו את המרחב שהחל לגעוש בעקבות פעילות אש"פ וזרועו הצבאית הפת"ח. פעילות רבה של המחבלים אותרה וחוסלה באמצעות השב"כ וכוחות הצבא. מבוקשים רבים נוספו, אותרו נכלאו או חוסלו. רקטות מטל"ר (קטיושות) שוגרו לעבר ירושלים, משגרים אחרים אותרו בטרם שיגור. מבצעים רבים הסתיימו בהצלחה והביאו לרגיעה יחסית ולהמשך הפעילות. במקביל עסקה החטיבה בפיקודו של אל"ם דוד הגואל (ג'וקי ) בשפע של אירועים ממלכתיים כמו ארועי הר הרצל והכותל בימי העצמאות ואפילו פיקוד על מצעד צה"ל הגדול בירושלים ב-1973 ביום העצמאות ה-25 של המדינה.
[עריכה] מלחמת יום הכיפורים
בהתאם למסורת הגיוס של חטיבת ירושלים, גדוד המילואים 68 של החטיבה נקרא לתפוס עמדות בחזית המצרית בתקופת החגים של תשל"ד, 1973. הגדוד נערך ב- 14 המעוזים של קו בר-לב (חוץ מהשניים הדרומיים שהיו מוחזקים ע"י כוחות מגדוד נח"ל) תחת פיקוד החטיבה המרחבית 275 וחטיבת השריון 14. מפקדת גדוד 68 בפיקודו של סא"ל אמיר ראובני נותרה ככוח תחת פיקוד החטיבה המרחבית בצפון גזרת התעלה. חיילי המילואים הגיעו למעוזים עוד לפני ראש השנה והיו אמורים להשתחרר לאחר סוכות. לא הייתה אמורה להיות זאת תקופה מיוחדת ולא היה צפי לפעילות רצינית בגזרה. עם זאת אט אט החלו אנשי החטיבה המוצבים בקו, לראות תנועות מאסיביות של שריון וחי"ר מצרי לאורכה של כול התעלה והעבירו גם דיווחים בקשר על כל המתרחש.
שאר כוחות החטיבה והמחוז (כמעט 17.000 חילים - מאורגנים בעוד שלושה גדודי חי"ר, 4 גדודי חי"ם גדוד מרגמות 120 מ"מ, גדוד נ"ט 90 מ"מ, סיירת, פח"ח, מח' הנדסה ועוד) גויסו ביום שבת ה-6 באוקטובר ותפסו מערכי הגנה בדרומה של בקעת הירדן ועד מעלה אפרים וכן לאורכם של הצירים העולים לגב ההר לעבר ירושלים ורמאללה. מפקדת החטיבה בפיקודו של אל"ם זאב עופר נערכה במעלה אדומים מכאן שלטה על כוחותיה במערכי ההגנה אל מול חשש אפשרי להצטרפות ירדן למלחמה. לגזרת החטיבה הוזרמו כוחות נוספים כולל גדוד טנקים מחטיבה 670 גדודי ארטילריה נגררים של פקמ"ז, גדודי מרגמות ונ"ט ממפקדת קצח"ר ועוד. בעוד גדוד 68 נלחם על חייו במעוזי התעלה (ראה הספר "מעוז צור") לא התפשטה האש לגזרת החטיבה. דרוכים עקבו אחר הפעילות בדרום ובצפון. רבים מחיילי גדוד 68 שלט ההתגיסו לגזרת התעלה התייצבו במחסני החירום והקימו גדוד נוסף בפיקודו של סא"ל יעקב אבן. לאחר מספר ימים רוכזו כל אלה שלחמו בגזרת התעלה ולא נפגעו או נפלו בשבי במחנה הקבע בשנלר שבירושלים. אנדרטה לחללי גדוד 68 נמצאת ביער השלום.
מיד בגמר המלחמה הועברו שלושה מגדודי החי"ר של החטיבה ומפקדת החטיבה לפצ"ן והחלו להיערך בתוך "המובלעת". מפקדת החטיבה תוכננה להחליף את חטיבת גולני בג'ובתא אל חשב. בשל מחסור בציוד חורף הועברו גדודי החטיבה בהטסה משדה התעופה במחנים לשדה התעופה בפאיד, כדי לתגבר את אוגדה 143 במרחב הצליחה. גדוד 62 בפיקודו של סא"ל שי רז נערך להגנה באזור הגשרים. גדוד 161 בפיקודו של סא"ל גדעון מסד וגדוד 163 בפיקודו של סא"ל יעקב שריג ומחליפו סא"ל אלי קידר יחד עם גדוד המרגמות בפיקודו של סא"ל יוסי שושן, נערכו בפיקוד מפקדת החטיבה המח"ט אל"ם זאב עופר והסמח"ט סא"ל נחמיה שקד בגזרת איסמעיליה, קבר החיל האלמוני להגנה על השטח שכבשו כוחותיו של אריק שרון ב"חיץ החקלאי" בואך איסמעיליה, אל מול חילי חטיבת הצנחנים 150 המצרית. כאן במטעי המנגו ועל שפת התעלה המערבית, תחת פיקודו של האלוף אריק שרון, שהו חיילי החטיבה כמעט חמישה חודשים עד לפנוי המרחב. כל העת ארעו תקריות בודדות בהן נורו גם מטחי ארטילריה וקטיושות מהם נפגעו הלוחמים. במקביל נערכו גם שיחות שלום מקדימות בניהולו של הקמ"ן רס"ן דני אשר עם המפקדים המצרים, בחסות האו"ם, לפתרון בעיות מקומיות. החטיבה הייתה מאחרוני הכוחות שחצו את גשרי התעלה מזרחה עם פינוי שטחי "אפריקה". גדודי החי"ם של החטיבה יחד עם גדוד 68 המחודש נערכו כל העת להגנה במרחבי בקעת הירדן תחת פיקוד מאולתר בתחילה בפיקודו של אל"ם אליעזר אמיתי מי שהיה מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים. עם הגיעה חזרה לבסיסה שוחררו אנשי המילואים ומפקדת החטיבה חזרה לשלוט על מרחבי יהודה ושומרון.
[עריכה] לאחר מלחמת יום הכיפורים
בארגון מחדש לאחר מלחמת יום הכיפורים שונה מספרה של החטיבה ל-97 והיא אורגנה מחדש כחטיבת חי"ר תקנית. מגדודי החי"ם נבנתה חטיבת חי"ם נוספת. חלק מהגדודים הועבר תחת פיקוד מפקדת אוגדה מרחבית שהוקמה באיו"ש. כוחות אחרים של חטיבת המחוז בנו את מחוז ירושלים המחודש ונוספים מאנשי החטיבה הופנו לבנייתה של אוגדה מרחבית 720 שקיבלה את האחריות לדרומה של בקעת הירדן ומאוחר יותר לשטח של מרחב "יהודה".
החטיבה, שבינתיים שונה שמה לחטיבה 310, גויסה למילואים וכבשה במסגרת מבצע חומת מגן, תחת פיקוד אוגדת יהודה 720, את העיר בית לחם ופגעה במחבלים בעיר. לאחר מכן עברה החטיבה לשלוט בעיר שכם.
רק בשנת 2010 ובמסגרת שילובה של החטיבה כחטיבת חי"ר צעירה שרוב אנשיה בוגרי חטיבת הנח"ל, הוחזר לחטיבה שמה המקורי חטיבה 16.
[עריכה] מפקדי החטיבה
- מישאל שחם 1949-1953
- איתיאל עמיחי 1953-1954
- חיים הרצוג 1954-1957
- מתי פלד 1957-1959
- יעקב פרי (פרולוב) 1959-1961
- יוסף נבו 1961-1964
- אביב ברזילי 1964-1967
- אליעזר אמיתי 1967-1969
- דוד הגואל 1969-1973
- זאב עופר 1973-1974
- בני ענבר 1974-1975
- רמי חכם - מפקדה במבצע חומת מגן
[עריכה] לקריאה נוספת
על החטיבה במלחמת ששת הימים:
- משה נתן, המלחמה על ירושלים
- עוזי נרקיס, אחת ירושלים
- גדוד אפור אחד.
על גדוד 68 וקרב המעוזים במלחמת יום הכיפורים עופר רגב, הדס רגב ירקוני - מעוז צור הוצאת פורת 2010
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
