גרמנית היא אחת השפות הבודדות שיש לה כללי תעתיק מסודרים ומקובלים לעברית. הכתיב הגרמני סדיר באופן יחסי, והיכרות עם כמה כללים בסיסיים מאפשרת לתעתק כל שם גרמני לעברית. על כל פנים, יש לזכור כי מדיניות ויקיפדיה היא להשתמש במידת האפשר בתעתיק המקובל, גם אם יש בו חריגה מהכללים; על כן נכתוב, למשל, "ניטשה" ולא "ניצשה", "בראהמס" ולא "ברמס", "לודוויג" ולא "לודוויך". בכל מקרה של ספק, יש לפנות לויקיפדיה:ייעוץ לשוני.
אף על פי שבסופי מילים הופך העיצור לבלתי-קולי, נהוג לתעתקו בכל מקרה כבי"ת דגושה. במבטאים מסוימים נהגית בסוף משפט, חלק ממילה מורכבת (ללא S החיבור) או בסוף חלקו הראשון של פועל מתפצל כ-P
C
צ לפני e, y או i, ק במקרים אחרים
צמנט (Сement) קארל (Carl)
האות C שלא כחלק מצירוף (ck, ch, chen או sch) נדירה מאוד בשפה הגרמנית
Ch
כ
מינכן (München)
הצירוף מייצג לעתים את העיצור [ç] ולעתים את [x], ובמקרים פחות נפוצים (כמניץ, כור) את [k]. בשלושת המקרים נהוג לתעתק בכ"ף
Chen
ש
גרטשן (Gretchen)
אך ורק כאשר הצירוף מופיע בסוף המילה (וכאשר הצירוף הוא גרעיני, ולא נוצר מהצטברות של תווים מהטיות שונות, כמו למשל במקרה של Köchen (טבחים - ריבוי של Koch))
Chs
קס
פוקס (Fuchs)
-
Ck
ק
ברוקנר (Bruckner)
-
D
ד
דיטריך (Dietrich)
אף על פי שבסופי מילים הופך העיצור לבלתי-קולי, נהוג לתעתקו בכל מקרה כדל"ת דגושה. במבטאים מסוימים נהגית בסוף משפט, חלק ממילה מורכבת (ללא S החיבור) או בסוף חלקו הראשון של פועל מתפצל כ-T
אף על פי שבסופי מילים הופך העיצור לבלתי-קולי, נהוג לתעתקו בכל מקרה כגימ"ל דגושה. ראו גם הערה בתחתית העמוד. במבטאים מסוימים נהגית בסוף משפט, חלק ממילה מורכבת (ללא S החיבור) או בסוף חלקו הראשון של פועל מתפצל כ-K
H
ה
היידלברג (Heidelberg)
ראו הערה בתחתית העמוד
I
?
?
-
J
י
יוהאן (Johann)
-
K
ק
קלן (Köln)
-
L
ל
היידלברג (Heidelberg)
-
M
מ
מינכן (München)
-
N
נ
נירנברג (Nürnberg)
-
P
פּ
פאול (Paul)
-
Pf
פּפ. דגש ב-פ הראשונה
פּפניג (Pfennig) קופּף (Kopf)
-ּ
QU
קוו
תומאס קוואסטהוף (Thomas Quasthoff)
-
R
ר
רייך (Reich)
-
S
ש לפני p או t בתחילת הברה, ז לפני תנועה, ס בשאר המקרים
כאשר מתעתקים הלחמים, יש לתעתק כל חלק של ההלחם בנפרד. אם אחת המילים המרכיבות את ההלחם מתחילה בתנועה, בתעתיק לעברית תהיה תוספת של א'. כך למשל, Westend יש לתעתק ל"וסטאנד", ולא ל"וסטנד". אם אחת המילים נגמרת באות והמילה העוקבת מתחילה באותה אות, יש להכפיל את האות המדוברת. כך למשל, Reichsmusikkammer יש לתעתק עם פעמיים ק', ל"רייכסמוזיקקאמר", ולא ל"רייכסמוזיקאמר".
בתחילת הברה בגרמנית מייצגת האות h את העיצור [h], אולם אחרי תנועה מייצגת האות h הארכה של התנועה ולא עיצור. במקרים רבים נהוג לתעתק את ה-H הגרמנית לה"א עברית אף על פי שה-H אינה נשמעת: פיהרר, מאהלר, בראהמס. במקרה שאין תעתיק מקובל, עדיף לתעתק ללא ה"א.
במבטאים מסוימים בגרמנית (בעיקר בגרמניה), כאשר מילה מסתיימת בצירוף ig נשמעת ה-g כעיצור [ç] (כמו הצורה הנפוצה של הצירוף ch) המתועתק לעברית כ-כ"ף רפה (לדוגמה, במילים König (מלך) ו-Ludwig (שם פרטי)), ואילו במבטאים אחרים נשמעת ה-g בצירוף הנ"ל כעיצור [k]. עם זאת, בעברית נהוג לתעתק את האות g כגימ"ל בכל מקרה (קניג ולודוויג).
הדיגרף ie נשמע בדרך כלל כתנועת [iː], אולם במילים מסוימות הוא נשמע [jə] (כמו למשל במילה Familie). במקרה כזה יש להשתמש בעברית ב-"יה" בסוף מילה וב-"יי" באמצע מילה. ישנם שמות שנהגים בשתי הדרכים (Marienplatz, Theresienstadt), במקרים אלה יש לנהוג לפי התעתיק המקובל של השם בעברית.
הסיומת ow בסוף של שמות משפחה או שמות מקומות היא ממקור סורבי או מזרח-אירופאי ונהגית בגרמנית על פי רוב בתנועת חולם בלבד (לדוגמה פנקו, גוסטב פלאטו) ולעתים בדיפתונג -אאו כחלק משינוי פנימי בשפה הגרמנית (כך למשל Spandow נקראת כיום Spandau ונהגית שפנדאו). בכל מקרה בסיומת כזו אין שומעים עיצור ו"ו או בי"ת בסוף המילה. ראו עוד בde:-ow.
שמות פרטיים נפוצים ומקבילותיהם האנגליות השגויות[עריכת קוד מקור]
באנגלית (כמו ברבות מלשונות אירופה) התקבלו גרסאות אנגליות לכמה מן השמות הגרמניים הנפוצים; גרסאות אלה מקובלות בעיקר בשמות היסטוריים (קדושים, אפיפיורים, מלכים ושליטים אחרים, וכו'). כדי להימנע מטעויות תעתיק, יש להקפיד לתעתק נכונה בערכים הקשורים בגרמניה או במרחב הדובר גרמנית: היינריך ולא הנרי, יוזף ולא ג'וזף, פרנץ ולא פרנסיס, פרידריך ולא פרדריק, קרל ולא צ'ארלס, גאורג ולא ג'ורג', ריכרד ולא ריצ'רד, לודוויג ולא לואיס, יוהאן (או יוהאנס) ולא ג'ון, יאקוב ולא ג'ייקוב, פאול ולא פול, מריה ולא מרי, יוהנה ולא ג'ואן, אויגן ולא יוג'ין, שרלוטה ולא שרלוט, לואיזה ולא לואיז, כריסטינה ולא כריסטין, קרולינה ולא קרולין, וילהלם ולא ויליאם, ולטר ולא וולטר.