ויקיפדיה:כללים לתעתיק מלטינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ייעוץ לשוני ודיונים
מדיניות לשונית
כללים לתעתיק משפות זרות

מאיטלקית - מאמהרית ושפות אתיופיות אחרות - מגרמנית - מהונגרית - מוולשית - מטורקית - מיוונית עתיקה - מלטינית - מסינית - מספרדית - מערבית - מפורטוגזית - מפרסית - מצרפתית - מקוריאנית - מקטלאנית - מרומנית - מרוסית - משוודית

דפי עזר חיצוניים
תחזוקה בערכים
ארכיונים

Crystal Clear app file-manager.png דפי ארכיון של הייעוץ הלשוני: 1 · 2 · 3 · 4 · 5 · 6 · 7 · 8 · 9 · 10 · 11 · 12 · 13 · 14 · 15 · 16 · 17 · 18 · 19 · 20 · 21 · 22 · 23 · 24 · 25 · 26 · 27 · 28 · 29 · 30 · 31 · 32 · 33 · 34 · 35 · 36 · 37 · 38 · 39 · 40 · 41 · 42 · 43 · 44 · 45 · 46 · 47 · 48 · 49 · 50 · 51 · 52 · 53 · 54 · 55 · 56 · 57 · 58 · 59 · 60 · 61 · 62 · 63 · 64 · 65 · 66 · 67 · 68 · 69 · 70 · 71 · 72 · 73 · 74 · 75 · 76

(תזכורת: כדאי לארכב עכשיו)

דף זה הוא דף ארכיון של דיון או הצבעה שהסתיימו. את המשך הדיון יש לקיים בדף השיחה של הערך או הנושא הנידון. אין לערוך דף זה.


הקדשה בלטינית מטעם "הסנט והעם הרומאי [מקדישים את השער] לטיטוס האלוהי, בנו של אספסיאנוס אוגוסטוס האלוהי" בראש שער טיטוס

תעתיק של מילים לטיניות לעברית הוא, על פי רוב, פשוט וברור, אם זוכרים לשמור על כמה כללי יסוד. כל אות או צירוף אותיות בלטינית נהגים בדרך אחת בלבד. הכללים הבאים נוגעים לתעתוק לטינית קלאסית, כלומר השפה הלטינית שדוברה בעת העתיקה. ראו בהמשך לגבי לטינית מאוחרת (לדוגמה, לטינית כנסייתית).

עיצורים[עריכת קוד מקור]

אות לטינית תעתיק עברי מקובל דוגמא
B בּ סטראבּו (Strabo)
C ק קיקרו (Cicero)
D ד קלאודיוס (Claudius)
F פ פלאביוס (Flavius)
G ג אוגוסטוס (Augustus)
H ה הורטיוס (Horatius)
I, J[1] י יוליוס קיסר (Iulius)
K[2] ק קלנדה (Kalenda)
L ל לוקיוס (Lucius)
M מ מרקוס (Marcus)
N נ נוביליטאס (nobilitas)
P פּ פּלאוטוס (Plautus)
QU קוו קווינטוס (Quintus)
R ר רומא (Roma)
S ס סקיפיו (Scipio)
T ט טיטוס (Titus)
U, V[3] ו בתחילת מילה
וו או ב באמצע מילה
ליוויוס (Livius)
X קס[4] פונטיפקס מקסימוס (pontifex maximus)
במילים לטיניות שמוצאן ביוונית מופיעים גם העיצורים הבאים:
PH פ יוספוס (Iosephus)
TH ת בואתיוס (Boethius)
RH ר רודנוס (Rhodanus)
CH כּ[5] פולכּר (Pulcher)
Z ז אמאזון (Amazon)

תנועות[עריכת קוד מקור]

תנועה בתחילת מילה באמצע מילה דוגמאות
A אָ א או קמץ מרקוס אנטוניוס (Marcus Antonius)
E אֶ סגול לוקרטיוס (Lucretius), מגיסטר אקוויטום (Equitum)
I אִי חיריק מלא אימפרטור (Imperator), טיטוס (Titus)‏[6]
O אוֹ וֹ אופוס (Opus), טוגה (Toga)
U אוּ וּ אורסולה (Ursula), לוקיוס קורנליוס סולה (Lucius Cornelius Sulla)
AE אַיי אַי (או יי)[7] איימיליאנוס (Aemilianus), קאיקיליוס או קייקיליוס (Caecilius)
AU אָוּ אָוּ אוגוסטוס (Augustus), פלאוטוס (Plautus)
תנועות המופיעות בעיקר במילים שאולות מיוונית:
Y י י פסיכה (Psyche)
EU אֶוּ אֶוּ אומנידס (Eumenides)
OE אוֹי וֹי אוידיפוס (Oedipus) פויבוס (Phoebus)

הערות[עריכת קוד מקור]

  • מילה המסתיימת ב-A או E תסתיים בעברית באות ה"א. לדוגמה: השם Flavia יתועתק "פלאביה". יוצאת דופן היא המילה רומא, שהשתרשה בעברית בכתיב זה ואין לשנותה.
  • אם שתי תנועות מופיעות זו אחר זו ואינן דיפתונג כמצוין לעיל, תתחיל התנועה השנייה באל"ף: למשל השם בואתיוס (Boethius), ולא "בויתיוס", אאטיוס (Aetius) ולא "אייטיוס".[8]
  • במקורות מסוימים מופיעים סימנים דיאקריטיים מעל לתנועות, שנועדו לסמן את התנועות הקצרות והארוכות. אין לסימנים אלה השפעה על התעתיק העברי.
  • יש להיזהר במיוחד בעת תרגום ערכים מאנגלית ומשפות אחרות, בהן יש לעתים קרובות גרסה שונה לשמות דמויות חשובות מהעת העתיקה. כך למשל קוראים באנגלית לפליניוס הזקן פְּלִינִי, להוראטיוס הוראס, לטרנטיוס טֶרֶנְס וכדומה. בעברית שומרים כמעט תמיד על השם הלטיני, אלא אם כן השם הוא ממוצא עברי (כך לדוגמה מקובל לתרגם את השם "יוהנס" כ"יוחנן", אבל רק בהקשר של הנצרות המוקדמת).

בעיות מיוחדות בתעתיק מלטינית מאוחרת[עריכת קוד מקור]

כבר בסוף תקופת האימפריה הרומית עברו שינויים מפליגים על השפה הלטינית, וגרסאות מדוברות שונות שלה התפתחו בחלקים שונים של האימפריה. גרסאות אלו כבר היו שפות עצמאיות בימי הביניים המוקדמים, והלטינית הקלאסית הפכה לשפה כתובה שאינה מדוברת כשפה ילידית.

בכל מדינה התפתחה לאורך השנים מסורת משלה כיצד להגות מילים לטיניות. לדוגמה, את המילה הלטינית regina, שפירושה "מלכה", הוגים "רֶגִינָה" בגרמנית (זה גם התעתיק הקלאסי), "רֶגַ'יינָה" באנגלית, "רֶזִ'ינָה" בצרפתית, "רֶגִ'ינָה" באיטלקית, "רֶחִינָה" בספרדית וכו'. הווריאנטים העיקריים מתבטאים בהגיית העיצורים C, G ו-S והדיפתונגים AE, AU ו-OE.

  • C לפני E, I, Y, OE או AE נהגית כמו צ' בהגייה איטלקית, צ בהגייה גרמנית, ס בהגייה אנגלית וצרפתית. SC לפני אותן התנועות נהגית באיטלקית כמו ש.
  • G לפני E, I, Y, OE או AE נהגית כמו ג' בהגייה איטלקית ואנגלית, ג בהגייה גרמנית, ז' בהגייה צרפתית.
  • S בין שתי תנועות נהגית לעתים כמו ז בהגייה אנגלית, איטלקית וצרפתית; על כל פנים, יש המבטאים גם כמו בלטינית קלאסית, כלומר כמו ס. בגרמנית S לפני תנועה נהגית כמו ז.
  • במילים לטיניות הנגמרות בסיומת TIO, TIA, TIUS או מילים הנגזרות מהן, מבוטאת ה-T באיטלקית ובגרמנית כ-צ, באנגלית כ-ש ובצרפתית כ-ס.
  • הדיפתונגים AE ו-OE מתועתקים כ-אֶ באיטלקית, בגרמנית ובצרפתית, וכ-אִי באנגלית.
  • הדיפתונג AU מתועתק כ-אוֹ באנגלית ובצרפתית.

מתי לתעתק על פי הלטינית המאוחרת[עריכת קוד מקור]

על פי הכלל הנהוג בוויקיפדיה יתועתקו כל השמות, המושגים והציטוטים מן התקופה הקלאסית על פי חוקי התעתיק הפשוטים של הלטינית הקלאסית - לכן אנו כותבים קיקרו בקו"ף, אף כי בעבר היה מקובל בעברית גם הכתיב "ציצרו" (על פי ההגייה הגרמנית). בתעתיקים על פי הלטינית המאוחרת יש להפעיל שיקול דעת כדי להחליט על פי המסורת של איזו שפה לתעתק. בעברית כיום מוכרים בעיקר התעתיק הגרמני והתעתיק האיטלקי.

  • תעתיק גרמני מקובל בעיקר במינוחים מדעיים ורפואיים (ראציו, פרינציפ).
  • תעתיק איטלקי מקובל יותר במונחים מעולם האמנות והמוזיקה, ולעתים קרובות גם לטינית כנסייתית.

במקרה של אדם בעל שם לטיני יש לתעתק אותו על פי שפת הארץ שבה נולד וגדל: למשל, לינאוס (בלטינית קלאסית צריך היה להיות: לינאיוס).

ראו גם[עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ האות J לא היתה קיימת בלטינית קלאסית, אך היא מקובלת כיום כדי לציין אות i עיצורית
  2. ^ קיימת במילים בודדות בלבד
  3. ^ בלטינית קלאסית לא היתה הבדלה בין האות U והאות V, הבחנה שנוצרה מאוחר יותר. כיום מקובל לכתוב את האות העיצורית כ-V (שנהגתה כמו W באנגלית) ואת התנועה כ-U.
  4. ^ למעט השם "אלכסנדר", שהשתרש בעברית
  5. ^ הגיית העיצור CH בלטינית הייתה כהגיית צליל ק מנושפת בעברית, ויש לתעתקו כאות כ"ף דגושה. על כל פנים, אם מדובר במילה שהתקבלה בעברית, מתעתקים בכ"ף רפה: פְּלוּטָארְכוּס (Plutarchus)
  6. ^ אבל במילה המתחילה ב-i לפני תנועה אחרת, תתועתק ה-i כיו"ד: יוליוס (Iulius)
  7. ^ מלבד השם קֵיסָר (Caesar), שנתקבע בעברית בצורתו המשנאית.
  8. ^ במקומות שבהם עשוי להיות בלבול בין דיפתונג לבין שתי תנועות נבדלות, מוסיפים לפעמים סימן שתי נקודות ("טְרֶמָה") מעל התנועה השנייה: כך, לדוגמה, נפוצים האיותים Boëthius ו-Aëtius.