אזהרות

דוגמאות מפיוטי האזהרות
בִּימִינְךָ כָּתַבְתָּ דִּבְּרוֹת חַיִּים וּבְאֶצְבְּעוֹתֶיךָ חָקַקְתָּ תּוֹכְחוֹת מוּסָר גֹּדֶל עֳנָשִׁין וְאַזְהָרוֹת הַרְבֵּה מִצְוֹת עֲשֵׂה וּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת וּנְתִינַת מוּם בְּנוֹתְנֵי מוּמִים
מתוך אזהרות "אתה הנחלת"

אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאוֹתוֹ תַּעֲבֹד בִּתְפִלָּה עֶרֶב וּבֹקֶר יַחֲדֵהוּ בְּאוֹת וְטוֹטָפוֹת לִתְהִלָּה בִּכְנָפֶיךָ צִיצִית נֶצַח וּבִפְתָחֶיךָ מְזוּזָה סֶלָה כַּבֵּד הוֹרִים יְרָא מֵהֶם כִּי אֵל נָתַן לָמוֹ גְּדֻלָּה

מתוך אזהרות רב סעדיה גאון

אֲסַפֵּר תּוּשִׁיּוֹת / מְתוּקוֹת לַפִּיּוֹת וְאַצִּיב תַּלְפִּיּוֹת / לְיַשֵּׁר הָעוֹבְרִים וְאַזְכִּיר מִצְוֹת עֲשֵׂה / בְּדַת מָעוֹז וּמַחְסֶה וְעַל פְּשָׁעַי יְכַסֶּה / מְגַלֶּה נִסְתָּרִים שְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים / וּמָאתַיִם נְטוּעִים כְּמוֹ מַסְמֵרוֹת תְּקוּעִים / בְּמִסְפַּר אֵיבָרִים בְּסִינַי נוֹדָעוּ / וּמָרוֹם נִשְׁמָעוּ וְיַחֲדָיו הָטְבָּעוּ / בְּתוֹך עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים

מתוך אזהרות רבי שלמה אבן גבירול

אזהרות הם פיוטים העוסקים במניין תרי"ג (613) המצוות ונאמרים בחג השבועות. החל מתקופת הגאונים ידוע מנהג לומר בחג השבועות פיוט הכולל את מניין תרי"ג המצוות. במאה התשיעית הם כבר נחשבו מנהג מקובל ומושרש. במקור נאמרו פיוטים כאלה בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף, ובהמשך העבירום בחלק מהקהילות למקומות אחרים בתפילה.

אזהרות ידועות לדוגמה הן האזהרות האנונימיות הקדומות "אתה הנחלת", אזהרות רס"ג, האזהרות של רבנו אליהו הזקן, של רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני ושל רבי שלמה אבן גבירול.

התפתחות מנהג האזהרות

הפיוט הקדום ביותר הידוע לנו בסוג זה הוא "אתה הנחלת" המופיע כיום בנוסח אשכנז, שנתחבר בתחילת תקופת הגאונים בבבל, וקדם אפילו למניין המצוות של בה"ג (שאינו פיוט אזהרות). פיוט זה אינו משעבד את עצמו דווקא למניין תרי"ג מצוות ומונה את המצוות בצורה חופשית וללא סדר כלשהו. יונה פרנקל משער, שמחבר "אתה הנחלת" כלל לא התיימר להשלים את מניין כל המצוות, אלא רק ערך רשימה חלקית. זאת משום שבמניינו, הכולל 570 מצוות, לא הזכיר מצוות רבות שקשה לטעון שנשכחו, כך למשל השמיט אכילת מרור בסמוך לאכילת מצה שנזכרה, והשמיט עשיית שולחן הפנים, אף על פי שמנה הן עשיית המנורה והן מצוות לחם הפנים.

רס"ג מתח ביקורת על "אתה הנחלת" בשל חסרונן של מצוות רבות ובשל אריכות לשון מיותרת לדעתו. כדי להחליף את "אתה הנחלת" הפופולרי, הוא כתב שני פיוטי אזהרות משלו, "את ה' אלקיך תירא" ו"אנכי אוכלה אש" (המשולב בתוך שבעתא). בראשון רס"ג מתבסס על חלוקתו המרובעת של בה"ג את תרי"ג המצוות לעשין, לאוין, עונשין ופרשיות, אף על פי שהוא אינו נצמד במדויק למניינו של בה"ג. בפיוט האזהרות השני שלו, מתאר רס"ג כיצד כל תרי"ג המצוות כלולות בעשרת הדיברות.

בהמשך, כמעט כל כותבי האזהרות אמצו חלוקה זו של בה"ג וכתבו את אזהרותיהם על פיה. השפעה נוספת של בה"ג על כותבי האזהרות שלאחריו, היא ניסיונם למנות את המצוות מניין מושלם, מגמה שלא נראתה ב"אתה הנחלת". הידוע שבפייטנים אלה הוא רבי שלמה אבן גבירול, אך אזהרות חשובות הן גם אזהרות רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני, אזהרות רבנו אליהו הזקן, ואזהרותיו של רבי בנימן בן שמואל שנתגלו בגניזה הקהירית.

האזהרות השונות במנהגי התפילה

בנוסח צרפת התקבלו באופן מוחלט אזהרות רבי אליהו הזקן "אמת יהגה חכי", והראשונים דנים בהן ומתקנים אותן. ייתכן שהתקבלותן המוחלטת של אזהרות ר"א הזקן במנהג צרפת הם שגרמו להיעלמותן של אזהרות ר' בנימן בן שמואל מהמרחב הצרפתי.

בנוסח אשכנז מקובלות אזהרות "אתה הנחלת" ליום ראשון של שבועות, וביום השני נאמר הפיוט הקדום "אזהרת ראשית", שאינו מונה את המצוות וכנראה שמש במקור כפתיחה לאזהרות. קהילות אשכנז הסתפקו במניין מצוות מלא באחד הימים, ועל כן התירו לעצמן לומר ביום השני פיוט זה בלבד. בשני הימים, אומרים באשכנז אחרי האזהרות פיוט אז שש מאות.

בנוסח איטליה, נאמרות האזהרות בסדר הפוך מזה של נוסח אשכנז. ביום הראשון אומרים "אזהרת ראשית", וביום השני אומרים "אתה הנחלת". נוהגים שלא לומר את כל "אתה הנחלת" אלא רק את הא"ב הראשון מתוכו. בשני הימים אומרים אחר האזהרות את "אז שש מאות".

בארצות צפון אפריקה נהגו לקרוא את האזהרות של רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני ואילו בארצות המזרח נהגו לקרוא את האזהרות של רבי שלמה אבן גבירול.

מיקום האזהרות בתפילה

כאמור, מיקומן המקורי של האזהרות הוא בברכת קדושת היום ("אתה בחרתנו") שבחזרת הש"ץ בתפילת מוסף של שבועות. במיקום המדויק בו יש לומר את האזהרות בתוך הברכה נהגו מנהגים שונים בתקופת הגאונים. רב עמרם גאון כותב בסידורו לשלב את האזהרות לאחר הפסקה "מלך רחמן רחם עלינו" לפני "והשיאנו": ”וסודר הש"ץ את התפילה כולה כדכתיבנא לעיל עד "אשר נתן לך", ומתחיל אזהרות, וכשמסיים אומר "והשיאנו" וכו'” (סדר רב עמרם גאון (מהד' ווארשא תרכ"ה), חלק א', עמ' מה). לעומת זאת, את האזהרות שכתב רס"ג והביא בסידורו הוא מיקם לאחר פסוקי המוסף, ולאחריהן המשיך "מלך רחמן רחם עלינו".
בנוסח אשכנז נהוג מתקופות קדומות ועד מחזורי ימינו כדעת רס"ג, והאזהרות נאמרות מיד לאחר פסוקי קרבן מוסף. כך נהוג עד היום גם בנוסח איטליה. על פי הנראה מפיוטי האזהרות הצרפתיים (של ר"א הזקן ושל ר' בנימן בן שמואל) נהג שם מנהג שלישי, והאזהרות נאמרו באמצע פסקת "מלך רחמן רחם עלינו", לפני הבאת הפסוק ”שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה” (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז). בנוסח הספרדים הקדום נהגו כדעת רב עמרם גאון ואמרו את האזהרות לפני "והשיאנו". כאשר קבעו פוסקי ההלכה בספרד שאין לומר פיוטים בחזרת הש"ץ, הוצאו גם האזהרות ממקומן המקורי והועברו לתפילת מנחה, לפניה או לאחריה. גם בנוסח רומניא לא נאמרו האזהרות בתוך חזרת הש"ץ, והן נאמרו לאחריה.

באשר לטעם הבחירה דווקא בתפילת מוסף, ולא בתפילת שחרית המתבקשת יותר, מציע יונה פרנקל שתי אפשרויות. האחת, שתפילת שחרית כבר הייתה עמוסה בפיוטים רבים בברכות קריאת שמע (יוצרות) ובחזרת הש"ץ (קדושתא), ולא רצו להכביד עליה בפיוט ארוך נוסף. הסבר אחר שהוא מציע הוא שהדבר נבע מרצון ליצור הקבלה לחגים אחרים בהם ישנו פיוט משמעותי במוסף (מלכויות זכרונות ושופרות בראש השנה, פיוטי סדר העבודה ביום כיפור, תפילת גשם בשמיני עצרת ותפילת טל בפסח).

מנהגים שונים באמירת האזהרות

לבני עדות המזרח ישנה מנגינה מיוחדת לאמירת האזהרות.

בחוץ לארץ, בו יש יום טוב שני של גלויות, יש שנהגו לקרוא את מצוות העשה ביום הראשון של חג השבועות ואת מצוות הלא תעשה ביום השני של שבועות .

לגבי זמן אמירתו, יש מקומות שנהגו לקרוא את האזהרות במהלך חזרת הש"ץ של תפילת מוסף. במקומות אחרים נהגו לאומרו לאחר חזרת הש"ץ, לפני תפילת מנחה או כחלק מתיקון ליל שבועות.

ביקורת והערכה

רבי אברהם אבן עזרא, בספרו "יסוד מורא וסוד תורה", מותח ביקורת על מחברי האזהרות: "והנה בעלי האזהרות דומים לאדם שסופר כמה הוא מספר העשבים הכתובים בספר רפואות והוא לא יכיר מה תועלת בכל אחד מהם ומה יועילו לו שמותם". לפי פרופ' מאיר בר-אילן, בעלי האזהרות, שאותם מבקר אבן עזרא, הם בראש ובראשונה רבי סעדיה גאון ורבי שלמה אבן גבירול.

הרמב"ם בהקדמתו לספר המצוות מותח ביקורת מסיבה אחרת, והיא אופן מניין המצוות שבאזהרות:

וכן כל פעם ששמעתי את ה"אזהרות" רבות המספר שנתחברו אצלנו בארץ ספרד, נהפכו צירי עלי מחמת מה שראיתי מפרסום הדבר והתפשטותו. ואף על פי שאין להאשימם, כי מחבריהם פייטנים, לא רבנים, ואת הראוי להם מצד אומנותם, היינו: מתק הדיבור ויפי החריזה, כבר עשו בשלמות - אבל בתוכן השיר נמשכו אחר בעל הלכות גדולות וזולתו מן הרבנים האחרונים.

הרמב"ם אומר, כי תפוצתן הרבה של אזהרות שנכתבו על פי מניין בה"ג (שהוא מניין מצוות מוטעה, להבנת הרמב"ם), היא בין הגורמים שהביאו אותו לכתוב את ספר המצוות, בו הוא מונה את המצוות בשיטה שונה. בעקבות דבריו אלה של הרמב"ם חיברו בתימן הרב יוסף קאפח והרב יוסף קורח כל אחד בנפרד, אזהרות המבוססות על מניין המצוות של הרמב"ם. כבר לפניהם חיבר הרב יהונתן אייבשיץ אזהרות כמניין הרמב"ם.

בניגוד לשיטת הרמב"ם שמחברי האזהרות הם "פייטנים, לא רבנים", ואין עיקר עיסוקם בתוכן מניין המצוות אלא ביפי השיר, רבים ראו בפיוטי האזהרות חיבור בעל משקל הלכתי. רבנו תם הגיה את האזהרות של ר"א הזקן כדי שתתאמנה להלכה כפי שהוא פסק. במהלך הדורות נכתבו פירושים רבים נוספים לאזהרות, ולעיתים קרובות הפרשנים מנסים לאפיין את שיטת הפייטן במניין המצוות ולהשוותה לשאר מוני המצוות. למשל, הרשב"ץ כתב פירוש בשם "זוהר הרקיע" על האזהרות של אבן גבירול, ובו הוא מתמודד עם טענות הרמב"ם והרמב"ן, ומנסה אף להסיק מן הפיוט מהי דעתו של אבן גבירול במחלוקות השונות ביניהם. הרב ירוחם פישל פערלא כתב חיבור ארוך על אחד מפיוטי האזהרות של רס"ג, בו הוא דן בדעת רס"ג בשאלות שונות הקשורות במצוות ובמניינן, לפעמים על סמך מילים בודדות בהן רס"ג השתמש בפיוטו.

אטימולוגיה

בשאלת מקור הכינוי "אזהרות" קיימות מספר הצעות:

• המונח אזהרה משמש בלשון חז"ל לציון מצוות לא תעשה, היינו איסור מהתורה ומכאן פיוט העוסק במניין המצוות, הכוללות גם 365 איסורים לעומת 248 מצוות עשה, מכונה על שם הרוב.
• ערכה המספרי בגימטריה של המילה "אזהרת" הוא 613 (תרי"ג), כמניין המצוות, ולכן בתקופה קדומה נהגו לפתוח בה את הפיוט באופן קבוע (כמו הפיוט "אזהרת ראשית" שהוזכר לעיל), ובשל כך הסוג כולו נקרא על שמה.

בתרבות

בסיפורו האוטוביוגרפי "הסימן", שמתרחש בחג השבועות, מספר ש"י עגנון: "איני זוכר מאימתי נוהג אני לומר בלילי שבועות אזהרות לרבינו שלמה בן גבירול, אבל מיום שנהגתי כן לא בטלתי ממנהגי זה אפילו שנה אחת". שיאו של הסיפור הוא החיזיון המיסטי שחווה המספר, ובו מפגש עם רבי שלמה אבן גבירול.

במועדים נוספים

בשירת ספרד, הורחב המונח "אזהרות", ומעתה נתכנו "אזהרות" כל פיוטי החגים שנושאם הלכתי ומפרטים את הלכות החג. ראשיתו של הדבר ברבי יהודה הלוי שחיבר "אזהרות" לפסח, הכוללות הלכות פסח. בעקבותיו הלכו פייטנים רבים אחרים, בעיקר בקטלוניה ובפרובנס, וחיברו אזהרות לפסח (למשל רבי זרחיה הלוי), ולאחר מכן גם לשאר החגים. ידועות בין היתר "אזהרות לשבת לפני יום הכיפורים", "אזהרות לשבת לפני סוכות", "אזהרות לראש השנה", ועוד. פיוטים אלה נאמרו כנראה בידי הציבור בשבת שלפני החג. מנהג זה כנראה לא התפשט, וברבות הימים השתמר רק המנהג המקורי, לומר אזהרות על תרי"ג מצוות בחג השבועות.

קישורים חיצוניים

• אזהרות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• אזהרות, באתר "דעת", כולל קישורים למספר רב של פיוטי אזהרות
• ריצ'רד גוטהייל, ה. ברודי, ‏"אזהרות", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• אזהרות מאת שלמה אבן גבירול באתר Hebrewbooks
• מעיין כפיר, 10 עובדות על פיוטי ’אזהרות’ לחג השבועות, באתר הידברות, ‏ד' סיון התשע"ז
• מידע על אזהרות בקטלוג הספרייה הלאומית
• שלמה בן יהודה אבן גבירול (1021-1058.), אזהרות, דף שער בספרייה הלאומית