ג'ון קרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון קרי
(11 בדצמבר 1943; קולורדו שבארצות הברית) (בן 70)
John Kerry official Secretary of State portrait.jpg
ג'ון קרי
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
מזכיר המדינה של ארצות הברית ה-68
תקופת כהונה 1 בפברואר 2013 - מכהן
הקודם בתפקיד הילרי רודהם קלינטון
הבא בתפקיד מכהן
תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה
חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מסצ'וסטס
תקופת כהונה 3 בינואר 1985 - 1 בפברואר 2013

ג'ון פורבס קריאנגלית: John Forbes Kerry;‏ נולד ב-11 בדצמבר 1943) הוא פוליטיקאי אמריקאי, המכהן כמזכיר המדינה בממשלו של הנשיא ברק אובמה. הוא כיהן כסגן מושל מדינת מסצ'וסטס תחת המושל מייקל דוקאקיס בשנים 1985-1983 וכסנאטור מטעם מדינת מסצ'וסטס בשנים 2013-1985, בין שנות שירותו בסנאט כיהן כיו"ר ועדת יחסי החוץ. קרי גם היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית ב־2004 יחד עם ג'ון אדוארדס, ואולם הוא הפסיד בבחירות לנשיא לשעבר הרפובליקני, ג'ורג' ווקר בוש.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרי נולד בדנוור שבקולורדו וגדל כקתולי. בגיל מבוגר נודע לו לראשונה על שורשיו היהודיים (פירוט בהמשך). יש לו שתי אחיות ואח, שהתגייר לאחר נישואיו ליהודייה.

ב-1971 נישא קרי לג'וליה תורן אחרי שש שנות זוגיות עמה, ונולדו להם שתי בנות. בני הזוג נפרדו ב-1982, והתגרשו ב-1988. בשנת 1992, בעת השתתפותו ב"פסגת כדור הארץ" (Earth Summit) בריו דה ז'ניירו, פגש את תרזה היינץ - בת של מתיישבים פורטוגזים במוזמביק ואלמנתו של ג'ון היינץ, שהיה סנאטור רפובליקני והבעלים של אימפריית המזון "היינץ". הם נישאו בשנת 1995. כיום קרי הוא הסנאטור העשיר ביותר, והוא מממן חלק גדול מהוצאות הקמפיין שלו מכיסו הפרטי.

ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרי נולד בבית חולים צבאי בדנוור, שם שהה אביו ריצ'רד, ששירת כטייס ניסוי בחיל האוויר, לשם החלמה מדלקת ריאות, אך עד מהרה המשפחה חזרה למסצ'וסטס. אביו הפך לעורך דין, ולאחר המלחמה לדיפלומט, והמשפחה נדדה רבות. אמו רוזמרי הייתה בת למשפחת פורבס המיוחסת, לה היסטוריה ענפה במסצ'וסטס.

קרי הוא נוצרי קתולי. סבו וסבתו מצד אביו, פריץ ואידה קוהן, היו יהודים ילידי העיירה בניש בצ'כיה (אז בתחומי הקיסרות האוסטרו-הונגרית). ב-1896 עברו בני הזוג לווינה, ובשנת 1900 החליטו לשנות את שמם לפרדריק ואידה קרי (קרי הוא שם אירי במקור) ולהסתיר את שורשיהם היהודיים. לפי סיפור שמסופר במשפחה, השם קרי נבחר באקראי, כאשר עיפרון שהטילו הסב וקרובי משפחתו על מפה בתוך אטלס, נפל על מחוז קרי באירלנד. בשנת 1901 המירו את דתם לנצרות קתולית.‏[1] ב-1905 היגרו לארצות הברית. הסב התאבד ב-1921 עקב הסתבכות עסקית.

קרי החל להתעניין בפוליטיקה עוד בפנימייה היוקרתית בה למד בתיכון, וכשסיים את לימודיו בשנת 1962 התנדב למסע הבחירות הראשון לסנאט של אדוארד קנדי – שהיה מתומכיו הגדולים. באותה שנה הוא גם פגש בנשיא ג'ון קנדי, בזכות היכרותו עם אחותה־למחצה של ג'קלין קנדי. בהמשך אותה שנה החל ללמוד באוניברסיטת ייל, שם הצטיין בעימותים ובנאומים. כבר בכמה מנאומים אלה הביע התנגדות למלחמה בווייטנאם.

במלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו בשנת 1966, התגייס לצי האמריקני[2], הוסמך כקצין בדרגת סגן ונשלח לווייטנאם בסוף 1967, שם שירת לסירוגין עד 1969, כמפקד ספינת סיור. קרי פיקד על סיורי נהרות באזורים שהיו בשליטת הווייטקונג[3]. במהלך שירותו עוטר קרי על אומץ ליבו‏[4] בעיטור כוכב הכסף וכוכב הארד, וכן עוטר בלב הארגמן שלוש פעמים על פציעה בעת קרב‏[5]. אולם, התנגדותו למלחמה לא השתנתה, כפי שניכר ממכתביו הביתה. אחרי פציעתו השלישית הוחזר להמשך השירות בארצות הברית, עד שחרורו‏[6].

מיד אחרי נישואיו ב-1971 החל את פעילותו הציבורית נגד המלחמה, והיה מראשי ארגון חיילים משוחררים נגד המלחמה‏[7].. הוא התפרסם בעדות שנתן בפני ועדה של הסנאט בה תיאר עדויות שהארגון אסף מווטרנים על זוועות מלחמה אותם ביצעו. הוא היה ממארגני ההפגנה בה וטרנים השליכו את המדליות שבהן עוטרו מול בניין הקפיטול בוושינגטון[8]. במהלך פעילותו זו זכה לתשומת לב של התקשורת, ובריאיון בתוכנית "60 דקות" אף נשאל האם הוא חושב אי פעם להיות נשיא ארצות הברית.

הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 התמודד קרי על מקום בבית הנבחרים האמריקאי אך הפסיד למועמד הרפובליקני. בין השנים 1973 ו-1976 למד משפטים, ואחרי סיום לימודיו היה עוזר תובע, ואחר כך פתח משרד עצמאי. בשנת 1982 נבחר כסגן המושל (תחת מייקל דוקאקיס), ובשנת 1984 נבחר לסנאט האמריקני מטעם מסצ'וסטס, ומאז נבחר מחדש שוב ב־1990, 1996, 2002 ו-2008.

החל מתחילת כהונתו בסנאט שירת בוועדה לקשרי חוץ, אשר נחשבת ליוקרתית - דבר חריג לסנאטור חדש. קרי בלט בשימועים בעניין פרשת איראן־קונטראס שנערכו בוועדה, ואף פרסם דו"ח משלו בעניין. הוא עמד גם יחד עם הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין בראש ועדה לבדיקת סוגיית הנעדרים והשבויים ממלחמת וייטנאם, ואחרי סיום עבודתה תמכו השניים בנירמול הקשרים בין ארצות הברית לווייטנאם.

במהלך כהונתו הארוכה קרי לא בלט ביוזמות חקיקה. רקורד ההצבעות שלו נחשב שמאלי ("ליברלי" בעגה אמריקנית). בין השאר הצביע נגד היציאה למלחמת המפרץ.

בשיא המירוץ הדיפלומטי של קרי כמזכיר המדינה בין ישראל והפלסטינים לאיראן ולסוריה ולרוסיה, אוקראינה ואירופה התיישב האחרון לראיון שנערך בראשית 2014 עם CNN והבהיר באופן חד משמעי כי אין בכוונתו לרוץ פעם נוספת לנשיאות ארצות הברית, סירב להתייחס ליתר המועמדים הדמוקרטים המוזכרים כגון: סגן הנשיא ג'ו ביידן ומזכירת המדינה לשעבר הילרי רודהם קלינטון, והזכיר באותה נשימה כי הוא נשלח לתפקיד הזה (מזכיר המדינה) על ידי הנשיא אובמה למען שירות האומה האמריקנית וכך הוא מתכוון לעשות ולשמש מזכיר המדינה עד סיום הקדנציה ובאותה עת גם הזכיר כי מחלקת המדינה היא תחנתו האחרונה בחיים הפוליטיים והוא מתכוון לפרוש מהחיים האלה בסיום כהונתו.

המירוץ לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 הכריז על מועמדותו לנשיאות ארצות הברית. בתחילה היה המועמד המוביל לקראת הבחירות המקדימות. הוא הדגיש את ניסיונו הצבאי הקרבי, בייחוד לאור חוסר הניסיון הצבאי הן של המועמדים הדמוקרטיים האחרים (למעט הגנרל וסלי קלארק) והן של בוש. עם התחזקותו של הווארד דין החלה מועמדותו להיחלש. בתקופה זו, בה המלחמה בעיראק הגיעה לשפל בפופולריות שלה, פגעו בו העובדה שהצביע בסנאט בעד הענקת יד חופשית לג'ורג' בוש (הבן) לצאת למלחמה, והתפתלויותיו בניסיון להסביר את הצבעתו זו.

אולם בימים האחרונים לפני הבחירות הראשונות באיווה הוא שב במפתיע להוביל את המירוץ, בין השאר בזכות ותיק מלחמה שאת חייו הציל קרי בווייטנאם, ושנרתם עתה למען מסע הבחירות שלו. קרי זכה באיווה ב-38% מהקולות, כשאחריו ג'ון אדוארדס עם 32% והווארד דין עם 18%. ניצחון זה נתן תנופה אדירה למסע הבחירות שלו, שכבר נראה אבוד ימים ספורים לפני כן‏[9]. בעזרת התנופה מאיווה זכה בבחירות המקדימות בניו המפשייר עם 39% מהקולות, לפני דין עם 26%. מאז ניצח בבחירות המוקדמות בכל המדינות למעט דרום קרוליינה, בה ניצח ג'ון אדוארדס, אוקלהומה בה ניצח וסלי קלארק, וורמונט בה זכה הווארד דין. ב"סופר טיוסדיי" ב־2 במרץ זכה למעשה במועמדות המפלגה הדמוקרטית, אחרי שניצח בתשע מתוך עשר המדינות בהן נערכו בחירות ביום זה, דבר שגרם לג'ון אדוארדס לפרוש מהמירוץ.

קרי בחר את אדוארדס כמועמד למשרת סגן הנשיא, ויחד הם התמודדו מול ג'ורג' בוש ודיק צ'ייני. הסתבכותו של בוש בעיראק עמדה לו לרועץ, ונראה היה שגם דעותיו השמרניות בנושאים שונים, בהם מחקר בתאי גזע עובריים, יפגעו בו בקלפי. מערכת הבחירות כללה השמצות אישיות, ועלה נושא מלחמת וייטנאם בה שירת קרי, וממנה בוש התחמק (לדבריהם של מבקריו). קרי הפסיד במערכה, על אף שזכה למספר קולות רב מאוד, מספר שתיים עד אותה עת בהיסטוריה של מערכות בחירות לנשיאות ארצות הברית. בוש, עם כ-62 מיליון קולות ומעט יותר מחמישים אחוזי תמיכה נבחר לכהונה שנייה בבית הלבן.

מזכיר המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בדצמבר 2012 הודיע נשיא ארצות הברית ברק אובמה כי בכוונתו להביא למינויו של קרי למזכיר המדינה[10] וב-29 בינואר 2013 אישר הסנאט את מינויו של קרי. קרי נכנס לתפקיד ב-1 בפברואר 2013. מכניסת קרי לתפקיד ועד היום, דאג קרי לקדם בראש ובראשונה את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. קרי אף ביקר באזור פעמים רבות והפעיל לחץ כלפי ירושלים ורמאללה לחזור לשולחן המשא ומתן. בתחילה היה נראה שהלחץ מניב פירות, וב-19 ביולי (2013) קרי הכריז על חידוש המו״מ לאחר שלוש שנות קיפאון, אך כחלוף הזמן המשא ומתן קרס.

בהמשך, הצליח קרי להסתכסך עם כמה וכמה ממנהיגי האזור, ישראלים וערבים כאחד. רבים טענו שקרי הוא שונא ישראל, ורבים טענו להגנתו שהוא אוהב ישראל, אך אינו מצליח להבין את המזרח התיכון.[דרוש מקור] אחרי שהסתבך הוא הורחק מפעילות בישראל. שר הביטחון, בוגי יעלון, אמר בראיון שקרי הוא "משיחי והזוי".

יחסו לסכסוך הישראלי-ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באפריל 2010 ביקר קרי בסוריה, ונועד במשך שלוש שעות עם הנשיא בשאר אסאד. בסיום הישיבה הצהיר שסוריה מחויבת לשלום, שארצות הברית תסייע לסוריה ולטורקיה, במלחמתה נגד חזבאללה בלבנון, והשלטון הפרסי באיראן.‏[11]

מזכיר המדינה ג'ון קרי עם נציגי הצדדים למשא ומתן, סאיב עריקאת וציפי לבני, 30 ביולי 2013

בשנת 2011, כמו מרבית המועמדים לתפקידים בכירים בארצות הברית, הכריז גם קרי על תמיכתו בישראל ובתהליך השלום במזרח התיכון. הוא תמך במפת הדרכים של הנשיא בוש, אך ביקר את חוסר פעילותו של הממשל כדי לקדם אותה.

קרי ביקר את הווארד דין על התבטאותו כי ארצות הברית אינה צריכה לקחת צד בסכסוך הישראלי־פלסטיני. ערב הבחירות המקדימות במדינת ניו המפשייר, אמר באספת בחירות כי הרחבת ההתנחלויות תהיה שגיאה, וכי יש לחזק את הרשות הפלסטינית כדי שתוכל לעמוד מול ארגון החמאס. כמו כן, אמר כי "אין מי שיספק את הסחורה" בכל הנוגע למשא ומתן עם הפלסטינים. בהבהירו את דבריו, אמר כי לא התכוון כי בישראל אין מי שיספק את הסחורה אלא דווקא בצד הפלסטיני.

קרי צידד בעמדת ישראל בקשר לגדר ההפרדה ולאי־סמכות בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לדון בנושא.

ב-16 ביולי 2013 קרי יצא למסע לירדן ולקטאר שבעקבותיו הכריז על מתווה לתוכנית שלום שארצות הברית תתמוך בה, המבטיחה שלום עם 25 מדינות ערב ועוד 32 מדינות מוסלמיות, עם יישום פתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 1967 עם חילופי שטחים הדדיים.‏[12] בעקבות ההודעה בכירים ברשות הפלסטינית הודיעו על הסכמתם לפתוח בתהליך שלום בתנאים אלו, נטען שבממשלת ישראל יש הסכמה עקרונית לכך‏[13], הדברים הוכחשו, אך בכירים בתנועת הליכוד ונפתלי בנט בשם מפלגתו הודיעו שהם יפרשו מהממשלה אם ישראל תיכנס למשא ומתן על בסיס זה.‏[14] קרי פעל באינטנסיביות לקידום המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Boston.com / News / Politics / Presidential candidates / john kerry / Biography
  2. ^ חמי שלוג'ון קרי: אוהד ישראל, מתנגד למדיניותה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2012
  3. ^ אמיר אורןפרשת המרמרה תגרום להגברת הפיקוח החיצוני על צה"ל ועל השב"כ, באתר הארץ, 10 בינואר 2014
  4. ^ התמונה שלא צולמה, באתר הארץ, 18 בפברואר 2004
  5. ^ ליאור קורן, אני ג'ון קרי, באתר נענע 10, 1 בנובמבר 2004
  6. ^ שי לוי, ‏מביבי ועד פוטין: המנהיגים הכי קרביים בעולם, באתר ‏mako‏‏, ‏21 במרץ 2013‏
  7. ^ נתן גוטמן, מאת, ואשינגטון, האף-בי-איי עקב אחרי ג'ון קרי בשנות ה-70', באתר הארץ, 22 במרץ 2004
  8. ^ נתן גוטמן, בוש וקרי שוב מחליפים האשמות על העבר הצבאי של היריב, באתר הארץ, 28 באפריל 2004
  9. ^ נתן גוטמן, ניצחונו של קרי באיווה טילטל את המירוץ, באתר הארץ, 20 בינואר 2004.
  10. ^ APאובמה מינה את ג'ון קרי לשר החוץ של ארה"ב, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2012.
  11. ^ ג'ון קרי נפגש עם אסד: "סוריה מחויבת לשלום" ...אסד שב והזהיר: ישראל דוחה את דרישות השלום, וזה מסוכן, באתר ynet
  12. ^ מתווה השלום של קרי (חדשות וואלה)
  13. ^ רויטרס, בכיר ישראלי לרויטרס: ישראל נעתרת לקרי, בסיס 67 ומדינה יהודית, באתר ynet‏, 18 ביולי 2013
  14. ^ יהונתן ליס, בנט והליכוד נגד נתניהו: לא נהיה שותפים לממשלה שתנהל משא ומתן על בסיס קווי 67', באתר הארץ, 19 ביולי 2013


הקבינט של ארצות הברית

נשיא ארצות הברית: ברק אובמה
סגן נשיא ארצות הברית: ג'ו ביידן

מזכיר ביטחון המולדת ג'ה ג'ונסון | מזכירת הפנים סאלי ג'וול | מזכיר החינוך ארני דנקן | מזכיר השיכון והפיתוח עירוני שון דונובן | התובע הכללי אריק הולדר | מנהלת הסוכנות לעסקים קטנים גמריה קונטררס-סוויט | מזכיר ההגנה צ'אק הייגל | מזכיר החקלאות טום וילסאק | מזכיר האוצר ג'ייקוב לו | מזכיר האנרגיה ארנסט מוניז | מנהלת הסוכנות להגנת הסביבה ג'ינה מקארתי | ראש הסגל דניס מקדאנה | מנהלת משרד המנהלה והתקציבים סילביה מתיוס בורוול | מזכירת הבריאות ושירותי האנוש קתלין סבליוס | השגרירה באו"ם סמנתה פאוור | מזכיר התחבורה אנתוני פוקס | נציב הסחר מייקל פרומן | מזכיר העבודה תומאס פרז | מזכירת המסחר פני פריצקר | יו"ר מועצת היועצים הכלכליים אלן קרוגר | מזכיר המדינה ג'ון קרי | המזכיר לענייני חיילים משוחררים אריק שינסקי
Great Seal of the United States (obverse).svg
מזכירי המדינה של ארצות הברית
תומאס ג'פרסון · אדמונד רנדולף · טימות'י פיקרינג · ג'ון מרשל · ג'יימס מדיסון · רוברט סמית' · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · הנרי קליי · מרטין ואן ביורן · אדוארד ליווינגסטון · לואיס מקליין · ג'ון פורסית' · דניאל ובסטר · אבל אפשור · ג'ון קלהון · ג'יימס ביוקנן · ג'ון קלייטון · דניאל ובסטר · אדוארד אברט · ויליאם מרסי · לואיס קאס · ג'רמיה בלאק · ויליאם סיוארד · אליהוא וושבורן · המילטון פיש · ויליאם אברטס · ג'יימס בליין · פרדריק פרלינגהויסן · תומאס בייארד · ג'יימס בליין · ג'ון פוסטר · וולטר גרשם · ריצ'רד אולני · ג'ון שרמן · ויליאם דיי · ג'ון היי · אליהוא רוט · רוברט בייקון · פילאנדר נוקס · ויליאם ג'נינגס ברייאן · רוברט לאנסינג · ביינברידג' קולבי · צ'ארלס אוונס יוז · פרנק קלוג · הנרי סטימסון · קורדל הול · אדוארד סטטיניוס · ג'יימס פ. ברנס · ג'ורג' מרשל · דין אצ'יסון · ג'ון פוסטר דאלס · כריסטיאן הרטר · דין ראסק · ויליאם פירס רוג'רס · הנרי קיסינג'ר · סיירוס ואנס · אדמונד מאסקי · אלכסנדר הייג · ג'ורג' שולץ · ג'יימס בייקר · לורנס איגלברגר · וורן כריסטופר · מדליין אולברייט · קולין פאוול · קונדוליזה רייס · הילרי רודהם קלינטון · ג'ון קרי החותם של משרד החוץ האמריקאי