טיוטה:ציר הזמן של ההיסטוריה של עם ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זוהי רשימה של אירועים בולטים בהתפתחות ההיסטוריה היהודית. כל התאריכים ניתנים לפי הספירה הנוצרית ולא לפי הלוח העברי .

ישראל ויהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת בית המקדש הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכות ישראל ויהודה בתקופת רחבעם

תקופת בית המקדש השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם בית המקדש שני

המאה ה-1 לספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצור והרס ירושלים על ידי הרומאים (ציור 1850 מאת דיוויד רוברטס )

תקופת המשנה והתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-2[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 115117: מרד התפוצות - מלחמה יהודית-רומית שנייה שנפתחה בקהילות יהודיות גדולות בקפריסין, קירנה (לוב כיום), אגיפטה (מצרים כיום) ומסופוטמיה (סוריה ועיראק כיום). המרד הוביל להרג הדדי של מאות אלפי יהודים, יוונים ורומאים, שהסתיים בתבוסה מוחלטת של המורדים היהודים והשמדה מוחלטת של היהודים בקפריסין ובקירנה על ידי הקיסר אדריאנוס.
  • 131136: הקיסר הרומי אדריאנוס משנה את שמה של ירושלים לאיליה קפיטולינה ואוסר על ברית מילה. בר כוכבא מוביל מרד יהודי גדול נגד רומא בתגובה למעשיו של אדריאנוס. לאחר מכן, רוב האוכלוסיה היהודית מושמדת (כ-580,000 הרוגים) ואדריאנוס משנה את שמו של מחוז יהודה לסוריה פלשתינה, ומנסה להכחיד את היהדות.
  • 136: רבי עקיבא מוצא להורג.
  • 138: עם מותו של הקיסר אדריאנוס, נרשמה הקלה ברדיפת היהודים בתוך האימפריה הרומית ויהודים מורשים לבקר בירושלים בתשעה באב. במאות הבאות עובר המרכז היהודי לגליל.

המאה ה-3[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-4[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 315-337: הקיסר קונסטנטינוס מחוקק חוקי דת חדשים. הוא אוסר בחוק על גיור של נוצרים, מצמצם את כוח הקהילות, אך במקביל מאפשר ליהודים להכנס לירושלים בתשעה באב.
  • 351-352: דיכוי מרד יהודי בגליל כנגד קונסטנטינוס גאלוס, ציפורי נחרבת כליל.
  • 358: בגלל הסכנה הגוברת של רדיפות הביזנטים, הלל השני יוצר לוח מתמטי לחישוב הלוח העברי. לאחר אימוץ הלוח, הסנהדרין בטבריה מתמוססת.
  • 361-363: הקיסר הרומי האלילי האחרון, יוליאנוס, מאפשר ליהודים לחזור ל"ירושלים הקדושה אשר שנים כה רבות השתוקקו לראותה מחדש" ולבנות מחדש את בית המקדש. זמן קצר לאחר מכן הקיסר נרצח והתוכנית מתמוססת.
  • 363: רעידות אדמה בגליל
  • 379: המלך ההודי סירה פרימל מאשר ליהודים לחיות בחופשיות, לבנות בית כנסת ולהחזיק רכוש.

המאה ה-5[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-6[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-7[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-8[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 700-1050: תקופת הגאונים. יהודים בדרום אירופה ובאסיה הקטנה חיו תחת שלטון לא-סובלני של מלכים ואנשי דת נוצרים. רוב היהודים חיו בממלכה הערבית המוסלמית (אנדלוסיה, צפון אפריקה, ארץ ישראל, עיראק ותימן). למרות תקופות ספורדיות של רדיפות, חיי הקהילה והתרבות היהודית פרחו בתקופה זו. המרכזים היהודיים הגדולים היו בירושלים ובטבריה, סורא ופומבדיתא. ראשי הישיבות בבבל נקראו "גאונים" והיו אחראים על פסיקת ההלכה לכל העולם היהודי. בתקופה זו הומצאה בטבריה שיטת הניקוד הטברני.
  • 711: המוסלמים כובשים את ספרד (היהודים מהווים 8% מהאוכלוסייה). מוטל על היהודים והנוצרים מס הג'יזיה אך באופן כללי מצב היהודים משתפר עקב הפסקת רדיפות הנוצרים. לפי חלק מהגישות זוהי תחילת תקופת תור הזהב של יהודי ספרד.
  • 740: מלך כוזר ובני המעמד הגבוה בממלכתו מתגיירים. ממלכת כוזר ממשיכה לפעול עד כיבושה על ידי רוסים וביזנטים ב-1016.
  • 760: הקראים דוחים את סמכותה של התורה שבעל פה ומתנתקים מהיהדות הרבנית.

המאה ה-9[עריכת קוד מקור | עריכה]

807: הארון א-רשיד, הח'ליפה העבאסי, מורה על כל היהודים בממלכתו לחגור חגורה צהובה.

846: רב עמרם גאון עורך בסורא את סדר רב עמרם גאון שנחשב לסידור תפילה הראשון.

850: הח'ליפה אל-מתוכל הראשון מחוקק כי היהודים חייב ללבוש מלבוש שונה מהמוסלמים, הוא הורס את בתי התפילה היהודיים ומצמצם את מעורבותם בתפקידי ממשלה וציבור.

871: כתובה המתוארכת ל-6 באוקטובר באותה השנה, היא המסמך הקדום ביותר שנמצא בגניזה הקהירית.

המאה ה-10[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 912-1013: תור הזהב של יהודי ספרד. עבד א-רחמן השלישי הופך לח'ליף ספרד בשנת 912, מה שמביא את ספרד לתקופת שיא של סובלנות דתית. המוסלמים העניקו ליהודים ולנוצרים פטורים משירות צבאי, הזכות לבתי משפט משלהם, והבטחה לבטיחות רכושם. משוררים, חוקרים, מדענים, מדינאים ופילוסופים יהודים פרחו והיו חלק בלתי נפרד מהציוויליזציה הערבית הענפה. תקופה זו הסתיימה עם הטבח בקורדובה ב-1013.
  • 940: רב סעדיה גאון משלים את כתיבת הסידור שלו.
  • 945: הרפובליקה של ונציה אוסרת על קברניטי הים להכניס נוסעים יהודיים.

המאה ה-11[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-12[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-13[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-14[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1306: גירוש צרפת הגדול, גירוש גורף וכולל לכל היהודים בשטח צרפת שאולצו להשאיר את רכושם מאחוריהם. הגירוש הביא לגדיעת מרכז התורה בצרפת והשפעה על לימוד וידיעה התורה באירופה.
  • 1340: רבי יעקב בן אשר, מפרסם את חיבורו ארבעה טורים המסכם את כל ההלכה הנוהגת לאחר החורבן, בסידור נושאים מחודש.
  • 1343: היהודים הנרדפים במערב אירופה מוזמנים על ידי קז'ימיז' הגדול להתיישב בפולין.
  • 1346-1353: באירופה משתוללת המגפה השחורה והיהודים מואשמים בהפצתה.
  • 1348: האפיפיור קלמנס השישי מוציא שתי בולות בהם הוא מצהיר כי היהודים אינם אחראים למגפה השחורה וכי הוא קורא לאנשי הדת להגן על היהודים.
  • 14 בפברואר 1349: טבח שטרסבורג, בו נשרפו למוות כ-2,000 יהודי בפומבי עקב עלילות המגפה השחורה.

המאה ה-15[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית העידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-16[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילה תקופת האחרונים בתולדות חכמי ישראל.

המאה ה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

[קטגוריה:כרונולוגיה]] [קטגוריה:תולדות עם ישראל]]