גיאורג וילהלם פרידריך הגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "הגל" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט הטלוויזיה "הנחשול", ראו הנחשול.
גיאורג וילהלם פרידריך הגל
גיאורג וילהלם פרידריך הגל
תאריך לידה 27 באוגוסט 1770
תאריך פטירה 14 בנובמבר 1831 (בגיל 61)
זרם הגליאניזם
תחומי עניין לוגיקה, תורת ההכרה, פילוסופיה של ההיסטוריה, מדע המדינה
הושפע מ אריסטו, עמנואל קאנט, יוהאן גוטליב פיכטה, פרידריך וילהלם שלינג, ז'אן-ז'אק רוסו, ברוך שפינוזה, הרקליטוס, פרמנידס
השפיע על קרל מרקס, פרידריך אנגלס, מרטין היידגר, ז'אן-פול סארטר

גיאורג וילהלם פרידריך הגלגרמנית: Georg Wilhelm Friedrich Hegel;‏ 27 באוגוסט 177014 בנובמבר 1831) היה פילוסוף גרמני, ממייסדי האידאליזם הגרמני ומחשובי ההוגים במוצאי עידן הנאורות.

הגותו של הגל תרמה רבות לעיצוב עולם הפילוסופיה במאה ה-19, עד כי בחוגים מסוימים היה קשה להביע דעות המנוגדות לה. לשיטתו הייתה השפעה מכרעת גם על אסכולות פילוסופיות שבעיקרן נוגדות לו, כדוגמת האקזיסטנציאליזם והמטריאליזם הדיאלקטי של קרל מרקס.

הגותו הפוליטית של הגל השפיעה על זרמים פילוסופיים ופוליטיים מהימין ומהשמאל, ובפרט על הלאומיות, הפאשיזם (בעיקר בתיווכו של ג'ובני ג'נטילה) והקומוניזם.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגל נולד בשטוטגרט שבווירטמברג, דרום-מערב גרמניה, למשפחה מבוססת מן המעמד הבינוני. אבי המשפחה עסק בשירות ציבורי. כילד הרבה הגל לקרוא ספרים, עיתונים ומאמרים פילוסופיים, בעיקר בהשפעת אימו. הוא היה ילד חולני וכמעט נפטר ממחלת האבעבועות השחורות.

הגל התחנך ב"טיבינגר שטיפט" (Tübinger Stift - הסמינר של הכנסייה הפרוטסטנטית בווירטמברג), שם היה לחברם של הפילוסופים פרידריך שלינג ופרידריך הלדרלין. שלושתם כתבו יחד ביקורת אודות הפילוסופיות האידאליסטיות של עמנואל קאנט ושל תלמידו, יוהאן גוטליב פיכטה. הגל הושפע עמוקות מחיבוריהם של שפינוזה, קאנט ורוסו, ומהמהפכה הצרפתית שהתרחשה בתקופה זו.

לכתביו של הגל יצא מוניטין בשל הקושי שלהם, ובשל היקף הנושאים שהם מכילים. ספרו הראשון שהופיע בדפוס היה "הפנומנולוגיה של הרוח". מאוחר יותר הוא פרסם את "האנציקלופדיה של מדעי הפילוסופיה", "המדע הלוגי", ו"(עקרונות של ה)פילוסופיה של המשפט". כמה חיבורים אחרים בפילוסופיה של ההיסטוריה, דת, אסתטיקה וההיסטוריה של הפילוסופיה חוברו מסיכומי הרצאותיו ופורסמו בידי תלמידיו לאחר מותו.

המצבה על קברו של הגל בבית הקברות דורותנשטאדטישר בברלין

שיטתו הפילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביסוד הפילוסופיה של הגל עומדת הטענה כי האמת היא הכוליות. הגל גרס כי כל מושג כולל בתוכו את כל הפרדיקטים הנוגעים למושאו של אותו מושג (למשל: המושג של נפוליאון כולל בתוכו את הפרדיקטים 'יליד קורסיקה', 'קיסר צרפת', 'גולה בסנט הלנה' ו'מת'). חלק מן הפרדיקטים הללו עשויים להיות סותרים (למשל: 'נפוליאון חי' ו'נפוליאון מת'). בדרך כלל מקובל לומר כי הפרדיקטים הסותרים חלו על המושא בזמנים שונים, ולכן כביכול אינם סותרים, אך לדעת הגל המושג כשלעצמו הוא אל-זמני, ולכן במושג זה כלולים יחד 'בו זמנית' המושגים הסותרים המרכיבים אותו. מתוך כך רואה הגל את הזמן - כלומר את ההיסטוריה - כאמצעי לכך שכל מושג מופשט יביא את עצמו לכלל מימוש. למהלך זה הוא קורא 'דיאלקטיקה'. יש לציין שאצל הגל, דבר 'מופשט' הוא מושג שאיננו מופיע באובייקט קונקרטי בזמן, ואילו דבר 'ממשי' כאשר הוא מהווה תחולה של מושג כללי בדבר אינדיבידואלי, דהיינו בזמן. הזמן מאפשר התפתחות של מושג, וההתפתחות היא ההוצאה מן הכח אל הפועל של מה שיש בו (והגל מדמה זאת להתפתחות של ניצן לפרי). מכל זה נובעת חשיבותה של ההיסטוריה. ההיסטוריה היא זירת הזמן בה מגיעים כל המושגים הסותרים-לכאורה לכלל מימוש, ורק כאשר המימוש הזה מושלם – דהיינו כאשר כל הפרדיקטים המיוחסים מושא מסויים באים לידי ביטוי בזמן – אזי אנחנו מגיעים אל ה'אמת' אודות מושג זה.

מושגים אינם קיימים בחומר אלא ברוח, ומכאן של ההיסטוריה היא היסטוריה של הרוח. ואם הופעתו של מושג במציאות קונקרטית, בכל הפרדיקטים החלים עליו, היא מימושו של מושג מסויים זה – הרי שהופעתם של כל המושגים שברוח היא מימושה של הרוח בכללה. על פי הגל, זהו היעד שאליו חותרת ההיסטוריה. ההיסטוריה היא היסטוריה של הרוח, וההיסטוריה של הפילוסופיה משקפת את התפתחויות הרוח. הגל מתאר את כל השלבים המרכזיים בעיניו בתולדות האנושות כמהלך דיאלקטי, המיועד להוביל למימוש זה. השלב האחרון הוא שלטון התבונה, שהוא שלטון 'הרוח המוחלט', שהוא גם שלטון החירות האמיתית. החירות האמיתית לדעת הגל איננה כאשר אדם פועל כרצונו השרירותי, אלא כאשר הוא מודע לטבעו התבוני ופועל על פי התבונה. הוא מגדיר את החירות כ'סובייקטיביות המודעת לעצמה', היינו, המצב שבו הסובייקט מודע לכך שהוא סובייקט ושכל המציאות איננה אלא אובייקט של הרוח שלו, כחלק מן הרוח המוחלט.

במסגרת הדיאלקטיקה שלו רואה  הגל ערך מרכזי ללאומיות, שכן 'רוח העם' של כל אומה מתממשת במדינה, ובכך מביאה לידי ביטוי מושג כלשהו הצריך לבוא לידי מימוש בתהליך ההיסטורי. יתר על כן, היא עושה זאת באמצעות המדינה, שהיא מסגרת פוליטית הפועלת מכח חוק ומשפט כלליים, ועל כן הריהי מסגרת תבונית ביסודה. התהליך ההיסטורי יבוא לידי מיצויו העליון - ובעצם יסתיים - כאשר כל ההיבטים השונים של הרוח יתממשו, ומכאן החשיבות שרואה היגל בפרטיקלריות הלאומית, אך גם יכירו את עצמן כחלק מן הרוח המוחלט הכללי, ומכאן החשיבות של נקודת המבט האוניברסלית. המימוש של הפרטיקולרי והאוניברסלי גם יחד אינו מהווה לדעת הגל ניגוד בלתי-אפשרי, אלא אדרבה, הוא חלק מן הדיאלקטיקה של הרוח, המביא סתירות לכלל מימוש בזמן, וממילא מביא את המושגים לכלל האמת השלמה.  

ברוח תפיסה זו אמר הגל כי "כל מה שממשי הוא תבוני וכל מה שתבוני הוא ממשי" (משפט שהוצא מהקשרו ולכן הובן באורח מוטעה על ידי רבים): מה שממשי הוא מה שמסייע תהליך הופעתה של התבונה בהיסטוריה, ומה שתבוני הוא מה שאיננו נשאר בגדר אידאה מופשטת אלא חודר את תוך התהליך ההיסטורי הממשי.  

הגל ייסד שיטה היסטוריציסטית להבנת ההיסטוריה של הפילוסופיה ושל העולם עצמו, אותה הוא סיכם כ"התקדמות, שבה כל תנועה מתגלה כפתרון לסתירות שהיו בתנועה הקודמת". לתפישתו של הגל, התפיסה האינדיבידואלית השכלתנית של הפרט היא גשר הכרחי לפרט, אך מטרתה היא התממשות ביש בצורת "תבונה" והשתלבותו חזרה בתהליך ההיסטורי. שפתו, דעותיו, עולמו וקשריו עם הסובבים אותו נבנים ומעוצבים על-פי ההיסטוריה של החברה שבה הוא חי. "רוח הזמן" (Zeitgeist) היא ההתגלמות הממשית של הגורמים החשובים ביותר הפועלים בהיסטוריה האנושית בכל זמן נתון. ההתרחשויות אינן מודרכות על ידי פעילות של פרטים הבוחרים ועושים כרצונם, אלא על ידי רוח הזמן, המנחה אותם. לפיכך גם כאשר מדינאים פועלים לשם מימוש רצונות ואינטרסים שלהם או של קבוצותיהם - הם בעצם פועלים בלי משים ככלי של התבונה בהיסטוריה לקידום שלטונה של התבונה בעולם. הגל קורא למצב זה 'עורמת התבונה'.

כל מאמץ אנושי, טען הגל, לא רק נבנה על בסיס מה שקדם לו, אלא גם מגיב לו ומבקר אותו. בתיאורים בני ימינו של הֶגֶלְיָאניזם, נהוג לחלק את הדיאלקטיקה של הגל לשלוש תנועות הקרויות "תזה", "אנטיתזה" ו"סינתזה". הגל עצמו לא השתמש בחלוקה זו בדרך כלל, אף כי היא פותחה מוקדם יותר על ידי פיכטה בתארו את היחס השורר בין הפרט לבין העולם. הגל אמנם מזכיר את שתי התנועות הראשונות, אך אינו מזכיר את ה"סינתזה" אלא את ה"שלם". היחס בין האנטיתזה לתזה, והיחס של הסינתזה לשניהם הוא יחס של Aufhebung: שימור, ביטול והעלאה גם יחד (יש שתרגמו זאת 'סילוק' ויש שתרגמו 'שימה לעל'). בהתאם לכך ראה היגל את האליליות ואת היהדות כתזה ואנטיתזה, ואילו את הנצרות ראה כסינתזה. אך גם סינתזה זו הופכת להיות בשלב הבא לתזה, וכך הלאה. לפי הבנתו, כל התפיסות הללו הובילו אל ההבנה השלמה והמודעת של הרוח המוחלט כסובייקט של ההווייה כולה, וכמגלמת את התבונה והחירות. המושגים הדתיים של האל לא היו אלא שלבים במסלול הדיאלקטי לקראת הבנה מודעת זו.

יש הסבורים כי ברוח זו ראה הגל גם את אירועי זמנו: המהפכה הצרפתית גילמה כביכול את הופעת הבכורה של החירות בחברה האירופית ("תזה"). אך המהפכה הייתה גם קיצונית: האלימות, שהייתה כורח המציאות בעת ביצוע ההפיכה, לא פסקה גם לאחר שהמהפכנים השמידו את יריביהם והשיגו את מטרתם. כתוצאה, התפוגגה החירות בשל תקופת הטרור הברוטלית ("אנטיתזה"). אולם, הסביר הגל, ההיסטוריה ממשיכה תוך לימוד מטעויותיה: רק אחרי החוויה הזו, ודווקא בגללה, ניתן לחשוב על קיומה של מדינה חוקתית המקנה חופש לאזרחיה, ומגשימה את האידאלים המהפכניים של חירות ושוויון ("סינתזה"). אין מקור מובהק לעמדה זו, אך נכונה העובדה שהגל הגדיר את המדינה כ"מצעדו של האל עלי אדמות" (זאת מתוך זיהוי האל עם הרוח המוחלט, דהיינו עם התבונה והחירות).

יחסו של הגל אל היהדות ואל היהודים היה שלילי בעיקרו. בצעירותו, כאשר שלל את הנצרות, ראה את היהדות כמולידתה ולכן כאחראית לה ולפגמיה; בבגרותו, כאשר ראה את הנצרות כשלב דיאלקטי נחוץ וחיובי בתהליך התפתחותה של הרוח, ראה את היהדות כמנוגדת לה ואת הנצרות כמי שהתגברה עליה.

השפעת רעיונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ה'כוליות' והדיאלקטיות של משנת הגל, נתלו בה אישים וזרמים שונים, לעתים אף מנוגדים, שכל אחד ביקש למצוא בה את תפיסותיו. כך, רעיונותיו של הגל זכו לדיון ממושך, והייתה לו השפעה מכרעת על שורה ארוכה של הוגים.

הגליאנים ימנים והגליאנים שמאליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים הצביעו על השפעתו של הגל על שני מחנות שונים: הגליאניות ימנית והגליאניות שמאלית (שחבריה כונו "ההגליאנים הצעירים").

ההגליאנים הימנים נמנו עם חוג תלמידיו של הגל בפרידריך-וילהלמס-אוניברזיטט (היום אוניברסיטת הומבולדט של ברלין). חברי חוג זה תמכו באורתודוקסיה אוונגליאנית ובשמרנות פוליטית של תקופת הרסטורציה שלאחר נפוליאון. אלו פיתחו את רעיונותיו של הגל כדרך להצדיק את הייעוד ההיסטורי של המוסדות הלאומיים הקיימים. קרוב לוודאי שתפישותיהם היו הקרובות ביותר לאלו של הגל, שראה במדינה הפרוסית תחת שלטון בית הוהנצולרן את ההתגלמות המושלמת והאידאלית של הייעוד ההיסטורי.

ההגליאנים השמאליים לעומתם, לא קיבלו את הדעה כי הרייך הפרוסי הוא התגלמות האידאה המושלמת ו"קץ ההיסטוריה". לתפישתם, החברות האנושיות המשיכו להתעצב ולהתפתח באמצעות עימות פנימי וחיצוני בין כוחות חברתיים לקראת יעד עתידי אחר. ההגליאנים הצעירים פירשו את רעיונותיו של הגל באופן מהפכני. פרשנות זו הובילה לתמיכה באתאיזם ובדמוקרטיה ליברלית בתחום הפוליטיקה. אחד מהם, קרל מרקס, בנה על בסיס התפישה ההגליאנית את המטריאליזם ההיסטורי, תורה הגורסת כי ישנן התפתחויות בלתי נמנעות בהיסטוריה, ושאלו מובילות ליעד ברור — ובמקרה של מרקס, מהפכה אלימה וכינון דיקטטורה של הפרולטריון.

הוגים וסופרים שמיוחסים בדרך כלל להגליאנים הצעירים כוללים את ברונו באואר, ארנולד רוג', דוד פרידריך שטראוס, לודוויג פאורבך, מקס סטירנר, והמפורסמים מכולם קרל מרקס ופרידריך אנגלס. הביקורת הרדיקלית והדיונים העזים של ההגליאנים הצעירים נתנו השראה לרעיונות רבי-השפעה כדוגמת האתאיזם, ההומניזם, הקומוניזם, האנרכיזם והאגואיזם.

מבין ה"הגליאנים השמאליים", כמעט לא היה אחד אשר הזדהה כהגליאני, ורבים מהם דחו בפומבי את מורשתו הפילוסופית של הגל. הביקורת שהוטחה בהגל על ידי ה"הגליאנים השמאליים" הובילה את הקו של הגותו של הגל לכיוונים רדיקליים חדשים התופסים נתח נכבד מהספרות העוסקת בהגותו של הגל.

השפעה במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום המאטפיסיקה השפיע הגל על הוגים בריטיים דוגמת פ.ה. בראדלי ו-ג'.מ.א. מקטאגרט.

במאה ה-20 עברה הפילוסופיה של הגל רנסאנס חשוב. גדול התיאורטיקנים הפשיסטיים, ג'ובני ג'נטילה, היה הגליאני, אך גם חברו הליברלי בנדטו קרוצ'ה הושפע רבות מהגל. מרקסיסטים בעלי נטייה פילוסופית ראו בו את האב הפילוסופי של המרקסיזם. הגישה ההיסטוריצסטית שהמאה ה-20 נטתה לה התאימה לרוח ההגליאנית וההכרה בחשיבות המתודה הדיאלקטית של הגל התעצמה, בין היתר בזכות הספר "היסטוריה ותודעת-מעמד" מאת ג'רג' לוקאץ', שתרם רבות להבאת הגל לידיעת המרקסיסטים. ספר זה חידש את ההתעניינות בהגל, אשר בלטה בחיבוריהם של הרברט מרקוזה, תיאודור אדורנו, ארנסט בלוך, אלכסנדר קוז'ב, גות'הרד גונתר ואחרים. הרנסאנס ההגליאני הדגיש גם את החשיבות של כתביו המוקדמים של הגל, כלומר אלו שפורסמו לפני "הפנומנולוגיה של הרוח".

שני פילוסופים אמריקנים חשובים, ג'ון מק'דואל ורוברט ברנדום (שלעתים מתייחסים אליהם, בבדיחות הדעת, כ"הגליאנים של אוניברסיטת פיטסבורג"), הושפעו עמוקות מהגותו של הגל. ספרו של השמרן האמריקאי פרנסיס פוקויאמה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון", הושפע מאוד מהמלומד ההגליאני אלכסנדר קוז'ב.

הגל השפיע גם בעולם הרוח היהודי. במאה ה-19 הושפע ממנו בעיקר ר' נחמן קרוכמל בספרו 'מורה נבוכי הזמן'. בובר ורזנצוייג יצאו במידה רבה נגד הפילוסופיה של הגל, אך עם זאת הפנימו חלקים ממנה. הרב קוק בנה שיטה שיש בה סממנים הגליאניים מובהקים, ולדעת אליעזר גולמן אכן הושפע מהגל ומאידאליסטים אחרים.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגל השתמש בשיטתו הדיאלקטית על מנת להסביר את כל ההיסטוריה של הפילוסופיה, של המדע, של האמנות, של הפוליטיקה ושל הדת. ברם, מבקרים מודרניים רבים הצביעו על נטייתו של הגל לתיאור לא-שלם של המציאות ההיסטורית על מנת לתאר את ההיסטוריה בהתאם לתבנית שהוא יצר.

יש המבקרים את הגותו של הגל בטענה כי היא כוחנית וגאוותנית, הרואה את תקופתה ומקומה כפסגת העולם. קרל פופר, המבקר את הגל בספרו "החברה הפתוחה ואויביה", גרס כי שיטתו של הגל היא הצדקה נסתרת לשלטונו של פרידריך וילהלם השלישי, שליט פרוסיה, וכי המטרה הסופית של ההיסטוריה לפי הגל היא להגיע למדינה הדומה להפליא לפרוסיה של שנות השלושים של המאה ה-19.

למול ראייה מבקרת זו של הגל כאפולוגיסט של הכוח המדיני וכאחד ממבשרי הטוטליטריזם של המאה ה-20 טען הרברט מרקוזה בספרו "הגיון ומהפכה: הגל ועלייתה של התאוריה החברתית", כי הגל לא היה אפולוגיסט לאף מדינה או צורת סמכות רק משום שהיא הייתה קיימת: עבור הגל, המדינה תמיד צריכה להיות רציונלית. עמדה זו אומצה וגם פותחה בספרו של שלמה אבינרי "תורת המדינה של הגל" והשפיעה בשנות ה-80 על שינוי בגישה המחקרית להגל בעיקר בעולם האנגלו-סכסי, ואף בגרמניה, באיטליה וביפן.

סרן קירקגור בנה את תפיסתו האקזסיטנציאליסטית מתוך ביקורת של תפיסת הסובייקט של היגל, וסבר כי הסובייקט הזה הוא סובייקט המתמצה בתבונה בלבד, ואינו אלא השתקפות של הרוח המוחלט, ומחמיץ את הסובייקט הריאלי, שהוא סובייקט חווה ומרגיש מלבד היותו חושב ומבין, ויש לו סגולות חד-פעמיות מעבר לשאינן יכולות להיות מוסברות כהיבטים של סובייקט אוניברסלי אחד גדול (הרוח המוחלט). גם ארתור שופנהאואר התנגד נחרצות לתורתו של הגל, בין השאר בשל ההיסטוריציזם של הלה, וכינה את הגותו של הגל "פסבדו-פילוסופיה אובסקורנטיסטית" (כלומר, 'חשוכה'). עם זאת, יש לציין ששופנהאואר היה מתחרה אישי של הגל, שהתעקש ללמד במקביל אליו באוניברסיטת ינה, והפסיד את משרתו מכיוון שכל הסטודנטים העדיפו לשמוע את הגל על פניו.

פילוסופים מודרניים רבים ההולכים בדרכי הפילוסופיה האנליטית מתחו ביקורת חריפה על הגל, והציכו את טענותיו כ'חסרות משמעות' ('nonsense'). ביקורת זו הם הפנו גם אל פ.ה. ברדלי, אותו החשיבו כיורשו הבריטי של הגל, הגם שברדלי ביסס את טענותיו על נימוקים אנליטיים הרבה יותר מאלה של הגל.

עוד בגנותו של הגל נטען, כי בכתביו השתמש במכוון בשפה ובסגנון קשים להבנה. לעתים מתקשה הקהל המודרני לעכל את רעיונותיו. זאת משום שהייתה לו ראייה אורגנית וטלאולוגית של החברה האנושית, המהווה ניגוד מוחלט להבנה המודרנית של זכויות הפרט ושל אקזיסטנציאליזם, שהוגים בני ימינו רואים כדבר המובן מאליו.

כתבים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הפנומנולוגיה של הרוח", 1806
  • "מדע הלוגיקה", 1812-1816
  • "אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים", 1817-1830, מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:
    • "הלוגיקה"
    • "פילוסופיה של הטבע"
    • "פילוסופיה של הרוח"
  • "פילוסופיה של המשפט" (ראה אור בעברית בתרגום גדי גולדברג ובלוויית מבוא מאת פיני איפרגן, הוצאת שלם, 2011)
  • "הרצאות על אסתטיקה"
  • "הרצאות על הפילוסופיה של ההיסטוריה העולמית"
  • "הרצאות על ההיסטוריה של הפילוסופיה"
  • "הרצאות על הפילוסופיה של הדת"
  • "מבוא לתולדות-הפילוסופיה"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה