להט"ב ויהדות

עיינו גם בפורטל פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, בהומואים, בטרנסג'נדרים ובביסקסואלים.

שלט במצעד הגאווה בירושלים, 2002: "ברוך אתה ה' - שעשנו כרצונו"

מצעד הגאווה באשדוד, 2013

מצעד הגאווה בתל אביב - 2010

האיסורים בנוגע להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב), נדונו עוד בתורה. בספר ויקרא מופיע איסור משכב זכר (ויקרא, י"ח, כ"ב), וכן מצוות לא ילבש, האוסרת על גברים להתלבש ב"בגדי נשים" וההפך. העמדה כלפי השתלבות להט"ב בקהילה הדתית שנויה במחלוקת בתוך הזרמים והקהילות: ככלל, קהילות אורתודוקסיות ובפרט חרדיות על פי רוב סגורות בפני חברים המזדהים ככאלו. קהילות מן הזרמים האחרים הן פתוחות יחסית ללהט"ב. טרנסג'נדרים דתיים ודתיות כמעט ואינם מצויים בשיח הציבורי בחברה הדתית בישראל. כאשר כבר ישנה התייחסות, היא מוגבלת לרוב להתייחסות לנשים טרנסג'נדריות, ואילו גברים טרנסג'נדרים זוכים להתעלמות גורפת.

מעמד בהלכה

ערך מורחב – הומוסקסואליות בהלכה

הומוסקסואליות גברית

ההלכה אוסרת על יחסי מין בין שני גברים, (לרבות הרהור עבירה), אינה מכירה בנישואים חד-מיניים.

באופן כללי, המעשה של משכב זכר זוכה לגינוי מוחלט בדברי הרבנים הרואים בו חטא חמור במיוחד. למשל, המהר"ל מפראג כותב: "ואין לך חטא והעדר מצד השלמת האדם יותר מזה" ו"כי אין לך דבר מתועב ומגונה כמו משכב זכר". הרבנים לרוב אינם דנים בהומוסקסואל עצמו ובסיבות שהביאו לנטייתו, אולם ישנם המוצאים דיון כזה בדבריו של הרב משה פיינשטיין, שכתב בשנת 1976 לאדם שביקש חיזוק בחזרה בתשובה מחטא של משכב זכר. הרב פיינשטיין כתב שהיצר הדוחף את ההומוסקסואל שונה מהיצר הדוחף לחטאים אחרים בכך שאין לטבע תועלת מיצר כזה, בעוד מיצר מיני הטרוסקסואלי יש לטבע את התועלת של הולדת ילדים. כמו כן, מציין הרב פיינשטיין שגם רשעים שחוטאים בחטאים אחרים מבזים את ההומוסקסואלים. אך באשר לגורם לתאווה ההומוסקסואלית הוא כותב:

...תאוה למשכב זכור, הוא נגד עצם התאוה, וגם רשעים אין להם תאוה לזה בעצם, אלא שכל התאוה הוא רק מחמת שהוא דבר אסור, והיצר הרע מסיתו להמרות נגד רצון הקדוש ברוך הוא

— שו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן קטו.

לסביות

ההלכה אוסרת על יחסי מין בין שתי נשים, אם כי ברמה פחותה לאיסור על משכב זכר.

בניגוד למשכב זכר לו התייחסויות מפורשות כבר במקרא, מקור האיסור על יחסי מין בין נשים הוא בדרשה על הספרא על הפסוק "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו". התלמוד אמנם מזכיר "נשים המסוללות זו בזו", אך דוחה את דברי רב הונא שלפיו הן פסולות לכהונה. הרמב"ם הגדיר את המעשה כאסור אך שאין בו לאו מיוחד ולכן אין לוקין עליו מהתורה אך "ראוי להכותן מכת מרדות".

התאמות מגדריות

ההלכה אוסרת ניתוחים לשינוי מין משום איסור סירוס (ולנשים משום עיקור מדברי חז"ל) ולבישת בגדים המיוחדים למגדר השני ("לא ילבש"), איסורים הרלוונטיים לטרנסג'נדרים.

עמדות רבניות-אורתודוקסיות בימינו

ככלל, הממסד הרבני מוקיע כל ביטוי פומבי של נטייה מינית הומוסקסואליות או של ביטויי זהות מגדרית שונה, ומתנגד להכרה בזוגיות חד-מינית, במישור החוקי והתרבותי. האיסורים החלים על להט"ב מוסכמים על כלל הרבנים האורתודוקסים ולא חל שום שינוי במישור ההלכתי מאז ומעולם.

לעומת זאת בסוגיות מרכזיות הנוגעות לאדם הלהט"ב, לעצם ההכרה בקיומו ובמאוויו, להנחיות לגבי ניהול אורחות חייו, וליחס הראוי אליו מצד הקהילה, חל שינוי משמעותי בשני העשורים האחרונים ^{[דרוש מקור]}. צאתו של הסרט "לפניך ברעדה" בשנת 2001, ופרויקט הסברה בקרב מטפלים ואנשי חינוך בציבור הדתי בישראל שבא בעקבותיו מהווים נקודת ציון בשינוי דעת הקהל הדתית והתייחסות הרבנים לנושא. לאחר שנת 2001 רבנים בולטים מתבטאים בפומבי על קיומם של רגשות, ומאוויים הומוסקסואלים שאינם דבר שבבחירה, והם מתחבטים בדרך הראויה להתמודד עמם.

יש רבנים שהתבטאו באופן שלילי כלפי טרנסג'נדריוּת: כתבו שיש ברצון לשינוי מין מרידה במלכות שמים, כתבו שאין להשתמש בגט בשם החדש שאימצו לעצמם מפני שזה שם שמבטא חטא גדול, או שהנחו שלטרנסג'נדר זכר לנקבה יש לפנות בלשון זכר בנימוק שהוא גבר לכל דבר, ושאין לאפשר לאיסור חמור ולחוסר דרך הארץ לנהל את שפת הדיבור. וכן יש מי שכתב שהם נחשבים 'שוטים לדבר אחד'. עם זאת, הרב יובל שרלו כתב ש"העובדה שאנו סוברים שחובה על האדם לחיות בדרך מסוימת אינה מתירה לנו להתעלם מכל עולם הקושי והכאב שהדבר יוצר."

מדיניות הרבנות הראשית לישראל

הרבנות במדינת ישראל אינה מוכנה לגייר גברים הומואים, מכיוון שהיא אינה מאמינה שהם מקבלים עליהם לשמור את המצוות שזהו תנאי יסודי בגיור, וגם אינה מוכנה לגייר בגיור קטנים את בניהם ובנותיהם (שהובאו מחו"ל בהליך פונדקאות) של גברים הנמצאים בזוגיות חד מינית, מכיוון שאינה סבורה שהם יחנכו את הילד לשמירת תורה ומצוות.

יהדות חרדית

ככלל היהדות החרדית שוללת את הלגטימציה של נישואין חד מיניים ואינה רואה בהם דרך של נורמה. לדברי מרצים ורבנים מהמגזר, הטבע האמיתי והתקין הוא שאדם נמשך למין השני, על אנשים שנטיתם שונה עליהם להכיר בכך שיש נטיות בתוכם שאינם מיושרים עם הטבע. היהדות החרדית רואה באיסור "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" שעל אף שהוא מופנה כלפי האקט בעצמו, אולם עצם ראיית הפסוק את הדבר כתועבה, מוכיח שהנטייה בשורש היא דבר תועבה שאין לתת לו ביטוי ויש לנסות לתקן את שורשיו.

כמו כן המצב שבו אדם מבקש לקבל חוזק ממשהו אחר מבחינה נפשית, דבר שהוא טבע באשה, אינו תקין והאדם אינו חובה את הוויתו התקינה.

הרבי מלובביץ'

הרבי מלובביץ' סבור שיש להגדיר את הנטייה ההומוסקסואלית כבעיה, ויש לנקוט בצעדים אקטיביים לשינויה. לטענתו, גם אם מדובר בנטייה מולדת, היות שהתורה מצהירה שאסור לממש את הנטייה או אפילו להרהר בכך ובנוסף היא מנוגדת לדרך התורה, ועל כן היא ניתנת לשינוי באופן דומה לנטיות ודחפים שליליים אחרים כגון 'קלפטומניה', וכחנות או אגרסיביות, שעל האדם לפעול לשינויים. על הציבור לעשות כל שניתן כדי לעזור לסובלים מנטייה זו לשנות את דרכם, ואסור להם לעודדה או לקבלה. מנגד, אין לבזות אדם על רקע נטייה טבעית עימה נולד.

הרב יוסף דוויק

בקיץ 2017 מסר הרב יוסף דוויק, רבה של קהילת 'שער השמים' בלונדון, אנגליה, שיעור תורני לקהילתו ובו קרא להכיר בתופעה ההומוסקסואליות ולקבלה באופנים מסוימים, אך ללא מתן לגיטימציה הלכתית. הדברים עוררו סערה והתנגדות חריפה בקרב רבנים חרדים בלונדון ובישראל, שחלקם השתלח ברב דוויק בחריפות, שללו ממנו את תוארו הרבני, כינו את דבריו כפירה וכן דברי הבל ואפיקורסיות, וקראו לפטרו מתפקידו הרבני.

יהדות דתית-לאומית

הרב אבינר

בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 גבר העיסוק של רבנים שונים בנטייה המינית ההומוסקסואלית ובזהויות מגדרית טרנסג'נדריות, אך הם נשארו חלוקים עד היום לגבי טיבה של הנטייה המינית ולגבי היחס לאדם הלהט"ב בקהילה. בשנת 2001 כתב הרב שלמה אבינר כי יש הומואים בחברה הדתית, על כל רבדיה, וכי הם לא בחרו את נטייתם המינית. אך לדבריו, "כולם בלי יוצאים מן הכלל יכולים להתרפא תוך זמן לא ארוך. על פי רוב נטייה זו היא רק סימפטום של סיבה עמוקה יותר כגון צימאון לחום ולאהבה ... הנטייה ההפוכה היא בניגוד גמור לטבע". ארגון "עצת נפש" הוקם בשנת 2001 ומציע בין היתר סדנאות והפניה לפסיכולוגים לשם ראוריינטציה מינית של בעלי משיכה תוך מגדרית.

בשנים לאחר מכן התעצם השיח הרבני בנושא. פתיחתם של אתרי שו"ת דתיים באינטרנט איפשרה קשר אנונימי עם הרבנים, שהוצפו במאות פניות מלהט"ב דתיים, רובם גברים הומואים, שביקשו הנחיה מהרבנים. רבנים החלו להיפגש עם קבוצות חברתיות של להט"ב דתיים, שהחלו מתארגנות בתקופה זו. עלוני דעה פרסמו דיונים בנושא מקומם של להט"ב בחברה הדתית. בתחילת שנת 2004 הועלה הנושא בכנס רבני מכון עמיאל. הייתה זו הפעם הראשונה שהנושא הועלה בפומבי בכנס רבני אורתודוקסי בישראל.

הרב לוביץ'

הרב רונן לוביץ', רב היישוב ניר עציון, מרבני "צהר", כתב ש"חשוב להסביר שלא דיברה תורה כנגד היצר אל בן אותו המין, כי אם נגד הוצאתו מן הכוח אל הפועל", וש"גם אם קשה לשנות או לשרש נטייה מינית, הרי שאפשר וצריך להדחיק אותה." הוא הדגיש כי "צעירים שומרי מצוות המגלים נטיות הומוסקסואליות [...] במקרים רבים הם שואפים לשאת אישה ולהקים משפחה למרות נטייתם המינית, והם משוועים לקבלת תמיכה והכוונה מתאימים. יש לעודד אותם ולהעניק להם יחס חיובי אוהב." עם זאת, הוא אמר שלאחוז ניכר מההומוסקסואלים, טיפולי המרה לא יועילו ואף עלולים להזיק: "העובדה שהדבר אסור, עדיין אינה מהווה סיבה להתייחס בצורה שוללנית ובוודאי לא פוגענית כלפי ההומוסקסואל [...] באחוז ניכר מההומוסקסואלים, טיפולי המרה לא זו בלבד שלא יועילו, אלא אפילו עלולים לגרום נזק נוסף [...] אנחנו צריכים לומר (להומוסקסואל הדתי): [...] אתה חבר מקובל בקהילה שלנו, אנחנו מתייחסים אליך כאל כל אחד אחר [...] אתה חלק מהמניין, אתה עולה לתורה, אתה חבר בקהילה הדתית לכל דבר".

הרב שרלו

הרב יובל שרלו, גם הוא מרבני "צהר", הוא מהרבנים הבולטים שעוסקים בנושא הומואים ולסביות בחברה הדתית. הרב שרלו מקבל את עצם קיומה של נטייה מינית, ואת קיומו של מרכיב גנטי בנטייה. הוא גם מקבל את העובדה שרבים מהלהט"ב אינם יכולים לשנות או לדכא את נטייתם המינית. הוא רואה בכך דילמה בלתי פתורה, שאין לה פתרון הלכתי. הוא מנחה להט"ב המסוגלים לכך להיכנס לקשר נישואין עם בן המין השני אך אוסר עליהם להסתיר את הנטייה המינית מבן הזוג לעתיד. הרב שרלו מזהיר מפני הסיכונים הכרוכים בטיפולי ההמרה אותם מציע ארגון "עצת נפש":

אם הייתם שואלים אותי לפני שש שנים האם יש בכלל דבר תופעה כזו שנקראת נטייה הפוכה, הומוסקסואליות, ומשיכה לגברים וכדומה, אני חושב שהייתי עונה את התשובה השכיחה מאוד בעולם ובוודאי בעולם של הרבנים: אין כזה דבר! כלומר, יש שניים שלושה ארבע משוגעים, מערביים, יוונים, פוסט מודרניים וכדומה, מפגינים, גאוותנים, לא משנה כרגע באיזה ביטוי נשתמש, שהם סתם מורדים ובא להם לעשות את ההיפכא מסתברא ולהיות אחרים, ושבכלל זה לא נושא שבכלל יש לדון בו [...] המהפכה התחוללה בגלל שני עניינים: האחד זה האינטרנט. כל הרבנים שעוסקים באתרי התשובות באינטרנט, פתאום נחשפו להיקף עצום של מכתבים ושל שאלות, ושל טענות, ושל בכיות, כאשר המכנה המשותף המאוד מאוד חזק בהם היה כנות [...] עד היום היה לי קשר עם לפחות 300 חבר'ה במגזר שלנו [...] והדבר השני שנעשה בצורה מאוד משמעותית הוא ב"לפניך ברעדה" [...] אני חושב שזה בהחלט נושא שנמצא על השולחן, והוא נמצא משתי סיבות:

א. בגלל ההיחשפות לאנשים, לכאב ולמציאות. היא קיימת.

ב. בשל העובדה שזו לא רק- בעיה שלכם....

אני מוכרח לומר, שגם מבחינה שאני צריך לומר לעצמי, בבניין האמונה שלי, איפה אחד המקומות הכי נוקבים שאנחנו עומדים בו מול הקדוש ברוך הוא, זה באמת השאלה שאנחנו עומדים לדון בה הערב. שאלה שהיא לא פתורה...

— דברי פתיחה של הרב יובל שרלו בשיחה עם הומואים דתיים, 12 ביולי 2007

רון יוסף

רון יוסף הוצג כרב האורתודוקסי הראשון בישראל שנקט עמדה חיובית ואף הצהיר על יציאה מהארון במסגרת תוכנית התחקירים "עובדה" ב-2009, שעסקה בטיפולי המרה. לדבריו הוא מכהן כרב קהילה של יוצאי תימן בנתניה, ומשמש כיו"ר הו"ד שהפיק את מסמך העקרונות. בשנת 2016 נעצר בחשד לגנבה ולהונאה. עוד לפני מעצרו עלו חשדות האם אכן הוא מוסמך לרבנות, והאם אכן משמש הוא כרב קהילה. לפי השקפת יוסף,

האיסור ההלכתי היחיד שקיים הוא על משכב זכר (ולא, איני עובר על האיסור). ההלכה אינה נגד הנטייה של האדם, והחיוב הוא התמודדות האדם עם יצריו (לא רק המיניים) בהתאם לדרך ההלכה.

עוד אמר כי הוא

תומך באמירה מפורשת כי קיימת אפשרות לחיות חיים דתיים גם עם נטייה הומוסקסואלית, ורואה בזוגיות חד-מינית ומונוגמיה (בהתאם לאיסורים ההלכתיים הקיימים של משכב זכור) כדרך אפשרית [...] זוגיות חד-מינית איננה עבירה הלכתית, והיא אחת האופציות העומדות בפני ההומוסקסואל.

^{[דרושה הבהרה]}

הרב מדן

הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון כתב במאמר שפורסם ב"מקור ראשון" כי:

שאלה קשה מאין כמותה היא מהו גבול הקרבה המותר בין שני חברים לחיים. התורה אוסרת במפורש, ובאיסור חמור ביותר, את המגע המיני. קרבה פחותה ממנו מדין סייג נידונה מעט בחז"ל ובהלכה, ואין בה כדי למלא שולחן ערוך מסודר. לדעתי, ניתן למשוך את גדרי האיסור עד קצה גבול החומרה, אך דומה שאין להחמיר עם מי שאין פורקן כשר לכוחותיו המיניים, שהרי כל חומרה עלולה להוליד קולא אצל מי שיתייאש מיכולתה של ההלכה לענות על צרכיו הבסיסיים. השאלות דורשות שיקול דעת גדול ועמוק, ודומה שיפה עשו רבני דורנו שלא ניסחו משנה ברורה וסדורה בעניין, והותירו שיקול דעת של בדיקת כל מקרה לגופו על פי מצבו של השואל. מכל מקום, קיימת ציפייה מכל בעל נטיות הפוכות לאמץ לעצמו רב תלמיד חכם וירא שמים

— הרב יעקב מדן, במאמר שפורסם ב"מקור ראשון"

הרב נבון

הרב חיים נבון הדגיש שאין לכנות אנשים בעלי נטייה חד-מינית "סוטים", או בכינויי גנאי אחרים. הוא אימץ את ההבחנה, שהציע הרב רונן לוביץ, בין הנטייה לבין המעשה. מסקנתו הייתה שלהט"ב דתיים שאינם עוברים על איסורי תורה. הם גיבורים; ובנוגע ללהט"ב העוברים על איסורי תורה, כתב נבון כי כשם שלמדו הדתיים לחיות לצד מחללי שבת ובועלי נידות, כך ילמדו לחיות גם לצד הומוסקסואלים. לצד זאת, נבון מדגיש שההלכה היהודית אינה עומדת להשתנות בנושא זה. הוא טען ששומרי מצוות צריכים להציע אמפתיה, אך לא לגיטימציה. על כך הוסיף, שיש להתנגד לתרבות הלהט"ב, אם זו שיקוף של התאוריה הקווירית, הכוללת ערעור על הדיכוטומיה גבר/אישה, זכר/נקבה, ולמעשה ערעור על עצם המושג של זהות מינית ומגדרית. בהקשר זה קבע נבון כי הפסוק העומד על סדר היום העכשווי אינו "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה" אלא "לא יהיה כלי גבר על אישה". לאו דווקא בהתייחסות לתרחיש הספציפי המתואר בו, אלא מחמת הערעור על הזהות המינית ועל מוסד המשפחה. לגבי הדרישה לנישואין חד-מיניים טען נבון שזו אינה דרישה לשוויון זכויות, אלא ניסיון לשנות את הגדרתו של המוסד החברתי הנושן ביותר של האנושות. נבון השווה זאת להומאופת התובע מהמדינה לכנות אותו "דוקטור לרפואה". בלי קשר לוויכוח על ערכה של הומאופתיה, כתב נבון, התואר "ד"ר לרפואה" מיוחד מזה דורות רבים לרפואה הקונבנציונלית. ובדומה, מוסד הנישואין מתאר מימים-ימימה ברית שיש בה גבר ואישה.

הרב הראל

הרב ארלה הראל עוסק בנושאי להט"ב והתארח בכנס פומבי שארגנו חברותא וארגון הלל, לצד הומואים ולסביות, שם התלונן על גישה חסרת אחריות להומוסקסואליות: ”כל רב בישראל צריך למחות נגד אותם אנשים חנטרישים שבשם ההלכה פוגעים באנשים אחרים ומנצלים תמימות […] מדברים על נושא שאינם מבינים בו […] כמעט כל הרבנים שאני מכיר לא הוכשרו מעולם להתמודד עם הומוסקסואליות, הם לא מבינים בזה שום דבר […] הנזקים שהם עושים נוראים ואיומים והמחאה שצריכה להיות פה היא מחאה מאוד מאוד חריפה ” (הרב ארלה הראל בכנס חברותא וארגון הלל, 2011)

לדברי הרב הראל על כל הומו ולסבית דתיים מוטלת חובה דתית לשנות זאת באמצעיים פסיכולוגיים, אך יש חלק מסוים שלא מצליח להשתנות, ובמקרים אלו הוא מציע שידוך בין הומו ללסבית ואף פתח מיזם שידוכים למטרה זו. הוא אומר לזוגות מראש שעליהם להציג את כוונותיהם באופן ברור, והוא אף משדך בין בני זוג בהתאם לציפיותיהם המיניות. בראיון הזכיר גם אפשרות של נישואים פתוחים בהסכמה הדדית: "העבירה היא, אם כך, רק בין האדם לבוראו ולא בין האיש והאיש. כמובן האפשרות הטובה ביותר היא שיבחרו להתגבר על יצרם ולא לבחור באפשרות הזאת". כשנשאל על האפשרות של בגידה, השיב כי חוסר נאמנות יכול לקרות בכל נישואים, כולל אלו של לסביות והומואים. הוא הודה ששניים מתוך שנים עשר הזוגות ששידך מאז שנת 2005 התגרשו, אך מאידך התפאר במקרי הצלחה, כגון בעל שאשתו חלתה וסעד אותה בבית החולים במסירות במשך שנה, או זוגות שהחלו ליהנות מקיום יחסי מין. מאז 2011 למיזם שותף ארגון "כמוך".

הרעיון להציע פתרון להומואים ולסביות בחברה הדתית המבוסס על נישואים ביניהם זכה להסכמות של הרבנים מנחם בורשטין, חיים דרוקמן, יעקב אריאל, רא"ם הכהן, יובל שרלו ואליקים לבנון.

מנגד זכה להתנגדות מצד ארגוני הקהילה הדתית הגאה חברותא ובת קול, ומצד עצת נפש והרב שלמה אבינר, שאמר: ”שידוך בין הומו ללסבית לא מביא אושר, [...] כדי לגדול באופן בריא, ילד צריך הורים שאוהבים האחד את השנייה, ולא זרים זה לזו. הרעיון לשדך בין הומואים ללסביות עלה בעבר ולא הניב פירות של אושר - לא אצל הזוגות ולא אצל הילדים”.

הרב פוירשטיין הסתייג מהמהלך ואמר כי אף כי ידוע לו על הומואים ולסביות הבוחרים להינשא, הוא מתנגד לכל מהלך חיצוני לעידוד נישואים שכאלו בהיעדר בסיס רגשי ונפשי עמוק לקשר.

יהדות ארצות הברית

מסמך עקרונות מאת רבני ארצות הברית

ביולי 2010 פורסם בארצות הברית מסמך עקרונות העוסק ביחס ההלכתי והחברתי הראוי כלפי להט"ב יהודים דתיים, עליו חתמו עשרות רבנים אורתודוקסים מארצות הברית ומישראל, הנמנים עם הזרם האורתודוקסי-מודרני. עיקרי המסמך הם:

• ההלכה אוסרת מעשים הומוסקסואלים, אך לא נטייה או משיכה לבני אותו המין.
• בעלי נטייה הומוסקסואלית אינם מחויבים דתית לפנות ל"טיפולי המרה" אם לדעתם הם חסרי תועלת או מסוכנים, וזאת בשל העמדה שהטיפולים אינם יעילים ויש בהם פוטנציאל לפגיעה.
• יהודי עם נטיות הומוסקסואליות יתקבל כחבר מלא בבית הכנסת ובבית הספר הקהילתי והיחס אליו יהיה זהה לזה שזוכים לו אחרים. עם זאת, עליו לקבל על עצמו למלא את כל החובות הנגזרות מחברוּת זו, לרבות אלה שנוצרו על ידי נורמות קהילתיות או עקרונות יהודיים רחבים שהם מעבר להלכה הפורמלית^{[דרושה הבהרה]}.
• יש להשאיר לבעלי נטייה הומוסקסואלית את ההחלטה האם לחשוף את זהותם המינים, ואין לחשוף אותה ללא הסכמתם.
• אין לתת גושפנקא לטקסי מחויבות או נישואים של בני זוג מאותו מין.
• על הקהילות להפגין רגישות ולקבל באופן מלא ילדים ביולוגים או מאומצים של הומואים פעילים, בבית הכנסת ובבית הספר.
• יש לעודד הורים ובני משפחה של יהודים הומוסקסואלים לעשות כל מאמץ כדי לשמור על קשרי משפחה תקינים עם ילדיהם.
• אין לעודד יהודים בעלי נטייה הומוסקסואלית בלעדית לנישואים הטרוסקסואלים, בשל הסיכון שהדבר כורך לאהבה נכזבת, בושה, חוסר יושרה ונזקים אחרים. במקום זה יש לכוון יהודים אלו לדרכים משמעותיות בהם תהיה תרומה לחברה היהודית הכללית^{[דרושה הבהרה]}. אם ישנה כוונה לנישואים כאלו, ישנה חובה שבן הזוג המיועד יהיה מודע לנטייה המינית של בן זוגו.

על הגרסה הסופית של המסמך חתמו, בין היתר, נשיא הסתדרות הרבנים דאמריקה (RCA), הרב שמואל גולדין, וראש קהילת ישורון במנהטן - מהחשובות והמשפיעות בארצות הברית - הרב יחזקאל לוקשטיין. כמו כן חתומים עליו: רבנים מישיבה יוניברסיטי ומישיבת חובבי תורה – "מוסדות הדגל" של האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית. מישראל חתומים הרב שלמה ריסקין, הרב יובל שרלו, הרב ד"ר בני לאו, הרב דוד ביגמן, הרב ד"ר שאול פרבר, עו"ד ד"ר אביעד הכהן ואחרים.

מסמך העקרונות של הו"ד

ב-2008 קבוצה של 70 הומואים דתיים שהתארגנו כארגון הו"ד שלחו מסמך עקרונות חדשני לכ-120 רבנים וראשי ישיבות בציונות הדתית. המסמך נועד לשמש מקור הוראה והדרכה לרבנים ולציבור שומרי התורה והמצוות וכולל תשעה עקרונות:

1. אין מידע חד משמעי לגבי מקורה של הנטייה המינית ההומוסקסואלית. אחוז מסוים של אנשים בכל ציבור משוכנעים באופן פנימי ועמוק כי הם בעלי נטייה הומוסקסואלית, ואין בכוחם לשנות זאת. מדובר גם בכאלה אשר עשו מאמצים אדירים להשתנות ולא הצליחו.
2. משכב זכור – בניגוד לנטייה עצמה – הוא זה שאסור באופן גמור ומוחלט בתורת ישראל. זהו ניסיון קשה מאוד שעל האדם ההומוסקסואל לעמוד בו.
3. במציאות הנוכחית, התמודדותו של האדם ההומוסקסואל כורכת איתה קשיים לא פשוטים במישור הנפשי, על כן ניתן להמליץ לאדם הרוצה בכך לשתף בהתמודדות זו בעל מקצוע מוסמך על פי דין מתחום הנפש ובלבד שהדבר ייעשה תוך גילוי מידע מלא ומושלם למטופל בדבר הטיפול המוצע, סיכויי הצלחתו וסיכוניו. אין לראות אף שיטה כדרך האולטימטיבית והבלעדית.
4. אין לחייב אדם הומוסקסואל להתחתן שכן נישואין אינם פתרון בלעדי להומוסקסואליות. עידוד של אדם הומוסקסואל להתחתן מבלי לגלות לאישה את הדברים במפורש היא בגדר "מכשול בפני עיוור" ועוול מוסרי כלפי בת הזוג. מסוגלות להתחתן כוללת בתוכה לא רק מוכנות ל"פרו ורבו" אלא כשירות למערכת יחסים תקינה ומוסרית.
5. המאשים ומעליב הומוסקסואלים על נטייתם – נכשל באיסורים של 'בין אדם לחברו'.
6. כל חובות שבין אדם לחברו חלות גם כלפי אדם בעל נטייה הומוסקסואלית וחל איסור מוחלט על ביטויי שנאה ואלימות כלפיו. הוא אמור להיות חבר בקהילה הדתית לכל דבר ועניין. בכלל זה, מצטרף למניין, נושא כפים, עולה לתורה וכיוצא בזה, כשר לעדות ואין היחס אליו שונה מיחס לכל יהודי אחר.
7. חשוב לעודד אדם הומוסקסואל לשמור את כל המצוות. מדיניות של "הכל או לא כלום" אינה דרכה של ההלכה היהודית. על כל אדם יהודי קיימת המחויבות לשמור את כל המצוות ולעשות את כל שביכולתו ללכת בדרכי התורה. דרכי עבודת הקב"ה שונה מאדם לאדם ובכך גם התמודדותו של אדם המאמין כי יש לו נטייה הומוסקסואלית.
8. הומוסקסואלים אמורים להיות בקהילה יחד עם כל עם ישראל, אך חשוב מאוד לקיים קבוצות תמיכה לאנשים הומוסקסואלים. וארגונים כאלה הם ארגוני חסד. אם לאדם הומוסקסואל, יש אדם קרוב שיוכל לשתף אותו בנושא על מנת לקבל תמיכה ועזרה, רצוי שיעשה כן.
9. יש לעודד אדם הומוסקסואל שאינו מתחתן לעסוק בתורה ולקיים את כל המצוות, שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו, ולפתח את כוחותיו השונים למען היעדים הגדולים שהועיד הקב"ה לישראל. רצוי להתייעץ בסוגיה זו עם רב.

בכתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" ב-12.2.2010 פורסמו שמות הרבנים שהביעו תמיכה בארגון הו"ד או "מסמך העקרונות" שלו: הרב יובל שרלו, הרב ד"ר בני לאו, הרב חיים נבון, הרב פרופ' דניאל שפרבר, הרב רונן לוביץ, הרב שמואל ריינר, הרב בני פרל, הרב שלמה וייס, הרב יהודה גלעד, הרב יהושע אנגלמן, הרב שי פירון והרב אליעזר מלמד. לדברי ארגון הו"ד נכון ל-2013, 163 רבנים חתמו על המסמך או הביעו הזדהות עם תוכנו בלי לאשר את פרסום שמם.

עמדת הזרמים הלא אורתודוקסים

היהדות הקונסרבטיבית

ערך מורחב – להט"ב והיהדות הקונסרבטיבית

היהדות הקונסרבטיבית חלוקה לגבי נושא שילוב הומואים ולסביות בקהילות ובבתי המדרש של התנועה משנות השמונים.

ועד ההלכה הקונסרבטיבי העולמי הוא המוסמך לקבל החלטות הנוגעות לפסיקה בתנועה. בשנת 1992 קיבל הוועד החלטה פרי עטו של הרב יואל רוט שקבעה כי הוועד מחזק את האיסור המסורתי על התנהגות הומוסקסואלית, נישואים חד-מיניים והסמכה לרבנות של הומואים, לסביות וביסקסואלים גלויים במוסדות התנועה. אולם איסורים אלו הפכו יותר ויותר שנויים במחלוקת בתוך התנועה הקונסרבטיבית, ומנהיגות הקונסרבטיבית נדרשה להפסיק את האפליה נגד החברים הלהט"בים בקהילה. בעקבות ההחלטה גם הוקם ארגון "קשת רבנים", הכולל רבנים קונסרבטיביים מכל העולם, התומכים בשוויון זכויות מלא ללהט"בים קונסרבטיבים ועורכים טקסי נישואים חד-מיניים. התנועה לא מתייחסת לטרנסג'נדרים.

בשישה בדצמבר 2006 שינה הוועד העולמי את עמדתו וסלל את הדרך לשינויים משמעותיים הנוגעים למדיניות של התנועה הקונסרבטיבית בנוגע להומוסקסואליות. הוועד החליט לאפשר הסמכה של להט"בים לרבנות במוסדות התנועה הקונסרבטיבית, אך התיר לכל אחד מארבעת בתי המדרש בעולם להכריע בסוגיה באופן עצמאי. שני בתי המדרש בארצות הברית החליטו על קבלה מלאה, ואילו בית המדרש בישראל ובית המדרש בארגנטינה החליטו שלא לקבל להט"בים לשורותיהם.

למעשה הוועד העולמי אימץ שלוש פסיקות שו"תים שונות המשקפות שלוש גישות שונות מאוד כלפי הנושא. במסגרת כלליה של התנועה הקונסרבטיבית, אימוץ של דעות רבות מתיר לרבנים אינדיבידואלים, קהילות ובתי ספר רבניים קונסרבטיביים לבחור באחת מאותן דעות, וכך לבחור באופן עצמאי האם לשמור על האיסור המסורתי על התנהגות הומוסקסואלית או להתיר נישואים חד מיניים והסמכה לרבנות של חד-מיניים.

שו"ת אחד נקט בעמדה ליברלית מאוד ביחס לעמדה הקודמת, וביטל את רוב (אך לא כל) האיסורים הקלאסיים על התנהגות הומוסקסואלית. זה נוסח על ידי הרבנים אליוט דורף, דניאל נבינס (Daniel Nevins) ואברהם רייזנר (Avram Reisner). גישה זו ביטלה את רוב ההגבלות על התנהגות הומוסקסואלית, ופתחה את הדלת עבור להט"בים בכל הנוגע להסמכה שלהם לרבנות ומינויָם כחזנים. עם זאת, הצעה זו לא הכירה בנישואים של בני אותו המין. השו"ת הסתמך על הכלל התלמודי של כבוד הבריות, אך בד בבד עמד מאחורי האיסור של משכב זכר, אותו הוא הגדיר כאקט ההומוסקסואלי היחיד שנאסר בתורה (דאורייתא). איסור זה נשאר בחזקת "יהרג ובל יעבור" במסגרת החלטה זאת, ולפיה יהודי המעוניין לשמור תורה ומצוות חייב להקפיד עליו. הגישה לאפשר הסמכה של להט"בים לרבנות במוסדות התנועה הקונסרבטיבית, אך התיר לכל אחד מארבעת בתי המדרש בעולם להכריע בסוגיה באופן עצמאי. שני בתי המדרש בארצות הברית החליטו על קבלה מלאה, ואילו בית המדרש בישראל ובית המדרש בארגנטינה החליטו שלא לקבל להט"בים לשורותיהם.

שתי הגישות האחרות החזיקו באיסורים המסורתיים. אחת מהן הייתה פסיקת השו"ת של הרב יואל רוט. גישה זו אומצה כדעת הרוב כאשר 13 מתוך 25 קולות הצביעו בעדה. לפי גישה זו יש לאכוף איסור גורף על התנהגות הומוסקסואלית. הגישה השנייה נכתבה על ידי הרב ליאונרד לוי (Leonard Levy), והיא אומצה כגישת מיעוט שזכתה לשישה קולות. גישתו של לוי התוותה דרכים שבהן ניתן להבטיח שלהט"בים יזכו ליחס הראוי להם מכורח כבוד הבריות וכן למקום מכובד בקהילות ובמוסדות הקונסרבטיביים, לצד שמירה על האיסורים המסורתיים נגד פעילות מינית חד-מינית.

הוועד דחה גישה רביעית אותה הציע הרב גורדון טאקר, לפיה יש לבטל את כל האיסורים על התנהגות הומוסקסואלית מינית.

התוצאות של החלטה זו היו מעורבות. מצד אחד, 4 מחברי הוועדה, הרבנים רוט, לוי, מאיר רבינוביץ (Mayer Rabinowitz) ויוסף פראוזר (Joseph Prouser) התפטרו מהוועד לאחר אימוץ השינוי ב-2006. מצד שני, בית הספר זיגלר ללימודים רבניים באוניברסיטה היהודית האמריקאית בלוס אנג'לס הודיע מייד שהוא יתחיל להסמיך להט"בים ברגע שהחלטת הוועד האוסרת על הסמכה כזו תעבור. ב-26 במרץ 2007, בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) בניו יורק פעל באופן דומה, והחל לקבל מועמדים להט"בים לתוכנית ההסמכה הרבנית שלו.

ביוני 2012, האגף האמריקאי של היהדות הקונסרבטיבית אישר טקסי נישואים חד-מיניים בהצבעה מוחצת של 13 מול 0.

במקביל, בתי כנסת קונסרבטיבים באירופה ובישראל, שבאופן היסטורי היו יותר מסורתיים מהתנועה האמריקאית, המשיכו לדבוק באיסור הנחרץ על יחסי מין הומוסקסואלים, הסמכתם לרבנות ונישואים חד-מיניים. כיוון שכך, רוב הרבנים הקונסרבטיביים מחוץ לארצות הברית עושים שימוש בסמכות שלהם כרבנים מקומיים (מרא דאתרא) כדי לדחות פסיקות יותר ליברליות. ראש ועד ההלכה של התנועה הקונסרבטיבית בישראל, הרב דוד גולינקין, כתב לוועד הרבנים הקונסרבטיבי העולמי במחאה על החלטת הוועד לשקול מחדש את האיסור המסורתי על התנהגות הומוסקסואלית. נמסר כי למרות החלטת הוועד העולמי להסמיך להט"בים גלויים לרבנות, לא יהיה שום שינוי במדיניות של מכון שכטר ללמודי רבנות. התנועות הקונסרבטיביות בארגנטינה, הונגריה ובריטניה הצהירו שהם לא יקבלו או יסמיכו להט"בים גלויים. בשנת 2012 שינה בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר שבירושלים את מדיניותו, בעקבות הצבעה במסגרתה הצביעו 17 רבנים מתוך 18 בעד פתיחת שערי בית המדרש לתלמידים ותלמידות הומואים ולסביות (הרב ה-18 נמנע בהצבעה) הודיע מכון שכטר על נכונותו לקבל הומואים ולסביות לתוכנית ההסמכה לרבנות החל מסתיו 2012.

הרב ברדלי ארטסון (Bradley Artson), דיקן בית הספר הרבני באוניברסיטה היהודית האמריקאית, טוען כי הוא למד כל התייחסות שהוא יכול היה למצוא בנוגע לפעילות הומוסקסואלית המוזכרת אצל כותבים יוניים ולטיניים עתיקים. כל ציטוט שהוא מצא מתאר את המפגש בין גברים כאשר צד אחד, האדון, מתעלל באופן פיסי בשני, העבד. הרב ארטסון לא יכול היה למצוא דוגמה אחת שבה צד אחד לא היה משועבד לצד השני. "אין להשוות מערכות יחסים הומוסקסואליות כיום לעולם העתיק", כותב הרב ארטסון, "אני מכיר יותר מדי אינדיבידואלים הומוסקסואלים, כולל חברים קרובים וקרובי משפחה, המחויבים האחד לשני במערכות יחסים מונוגמיות ארוכות טווח. אני מכיר יותר מדי זוגות בני אותו המין שבהם בני הזוג אוהבים והם מגדלים ילדים אתיים והגונים. מי אמר שמערכת היחסים המשפחתית שלהם קדושה פחות בעיני האל מזו שלי עם אשתי וילדיי?".

הרב הקונסרבטיבי הרשל מאט הביע את דעתו בנושא, ולפיה איסור משכב זכר מופנה רק אל מי שיש להם משיכה טבעית אל בני המין השני ומשום כך הם מצווים על פרייה ורבייה. הומוסקסואלים, לפי מאט, הם חסרי יצר המשיכה לבני המין השני ועל כן אין טעם למנוע מהם לממש את משיכתם המינית. גישתו של מאט זכתה לגיבוי ותמיכה גם בישראל.

היהדות הרפורמית

היהדות הרפורמית (היהדות המתקדמת) מקבלת להט"בים באופן מלא. רבני התנועה משיאים זוגות בני אותו המין, ובמוסדות התנועה מכשירים רבנים ורבניות להט"בים. היהדות הרפורמית קוראת את הפסוק ”וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא” (ויקרא י"ח, כב), כמתייחס למין פולחני שהיה נהוג במקדשים הכנעניים, ועיקרו עבודת אלילים. על פי היהדות הרפורמית איסור זה אינו רלוונטי לגברים הומואים בימינו.

עמדת היהדות הרפורמית נקבעה לאחר תהליך שינוי עמוק ושל בחינה מחדש של נושא היחס להומואים וללסביות בקהילות היהודית. התהליך החל בשנות השבעים של המאה העשרים, והגיע להבשלה בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת. שינוי עמדות זה מתבסס על התפיסה המדעית המודרנית של נטייה מינית ושל זהות מגדרית, והושפע על ידי תהליכים חברתיים בחברה היהודית האמריקאית, שבה היהדות הרפורמית היא הזרם הדומיננטי והגדול ביותר.

בשנות השמונים החלו סמינרים לרבנים רפורמים לקבל הומואים ולסביות לשורותיהם, ובשנות התשעים פסקה המועצה העליונה של הרבנים הרפורמים בארצות הברית, כי אין להבדיל בין רבנים על סמך נטייתם המינית, וכי "כל היהודים שווים מבחינה דתית, ללא קשר לנטייתם המינית". בשנת 1998 אישרה היהדות הרפורמית עריכת טקסי זוגיות לזוגות גברים, ולזוגות נשים. בשנת 2000 הונהגו טקסי נישואין לכל דבר גם בין זוגות חד מיניים. בשנת 2005 הוקם "המכון ליהדות ונטייה מינית" על מנת לקדם שילוב של הומואים ולסביות ואנשים טרנסג'נדרים בקהילות היהודיות.

היהדות הרקונסטרוקטיבית

היהדות הרקונסטרוקטיבית רואה בהומוסקסואליות ובביסקסואליות כביטוים נורמלים של מיניות, והיא מקדמת בברכה להט"ב לקהילות הרקונסטרוקיביות ומאפשרת להם להשתתף באופן מלא בכל היבט של החיים. מאז 1985, בית הספר הרבני הרקונסטרוקטיבי מקבל אליו מועמדים להט"בים גלויים לתוכנית הרבנים והחזנים שלו. ב-1993, ועדת התנועה הנפיקה את "הומוסקסואליות ויהדות: העמדה הרקונסטרוקטיבית". התאחדות הרבנים הרקונסטרוקטיבית(RRA) עודדה את חבריה לערוך נישואים/טקסי מחויבות של בני אותו המין, אף על פי שהיא לא דרשה זאת מחבריה. ב-2007, התאחדות הרבנים הרקונסטרוקטיבית בחרה כנשיאה את הרבה טובה שפיצר (Toba Spitzer), הלהט"בית הגלויה הראשונה שעמדה בראש התאחדות רבנים בארצות הברית. ב־2013 התאחדות הרבנים הרקונסטרוקטיבית בחרה לנשיאה את הרב ג'ייסון קליין (Jason Klein), הלהט"ב הגלוי הראשון שנבחר לעמוד בראש התאחדות רבנית ארצית של אחד מהזרמים היהודיים הראשיים בארצות הברית. בנוסף באותה שנה נבחרה הרבה דבורה וקסמן (Deborah Waxman ) כנשיאת בית הספר הרבני הרקונסטרוקטיבי, המשמש כאיחוד קהילות וסמינר לרבנים. כנשיאה, היא האישה הראשונה והלסבית הראשונה לעמוד בראש איחוד קהילות יהודי, וכן הרבה הראשונה והלסבית הראשונה העומדת בראש סמינר יהודי.

להט"ב בקהילה הדתית

להט"בים בחברה היהודית הדתית מתמודדים עם קשיים דומים לאלו עמם מתמודדים עמיתיהם בחברה הכללית: קבלה עצמית, התמודדות עם דעות קדומות של החברה ושל האדם עצמו ויציאה מהארון. קשיים אלו מועצמים בחברה הדתית על שום היותה חברה שמרנית ובעלת מבנה קהילתי חזק, בגלל גילויים של הומופוביה שניתן למצוא בה וכן בגלל איסור משכב זכר ואיסורים נוספים הנוגעים להתאמה מגדרית שבהלכה.

למרות הקשיים שמעמידה החברה הדתית, ולמרות הדילמות האמוניות עמן נדרש להתמודד האדם הלהט"ב הדתי עצמו, שומרים לסביות, טרנסג'נדרים והומואים דתיים רבים על אורח חיים דתי, מבלי להתכחש לנטייתם המינית ולזהותם המגדרית ומבלי לוותר על זוגיות עם בן-זוג מאותו המין, ועל גידול ילדים. רבים אחרים בוחרים לעזוב את הדת ולצאת בשאלה. אצל חלקם הנטייה המינית או הזהות המגדרית מהווה גורם משמעותי בהחלטה לוותר על אורח החיים הדתי. גם אלו ממשיכים להתמודד עם החברה הדתית ויחסה ללהט"ב, משום שבני משפחתם ורבים מחבריהם נשארים דתיים.

החל מהעשור הראשון של המאה ה-21 מתקיים בציבור הדתי שיח ער בנושא הומואים ולסביות (ראו להלן), ונראה כי יש תהליך של הגדרה מחדש של היחס להומואים וללסביות הן בקרב מנהיגים בציבור הדתי והן בקרב חלק מהקהל הדתי. הדיון בנושא טרנסג'נדרים לעומת זאת עדיין נמצא בראשיתו.

במדגם שנערך בשנת 2012, נמצא ששיעור בני הנוער הלהט"בים שדיווחו שניסו להתאבד, גבוה בקרב המסורתיים והדתיים (חמש מתוך תשע) יותר מאשר בקרב החילוניים (תשע מתוך 26). עורכת המחקר, הפסיכולוגית חנה בר יוסף, נימקה את הממצא במצוקה שהלהט"ב הדתיים חווים מול משפחותיהם.

התגבשות קהילה להט"בית דתית בישראל

להט"ב שגדלו בחברה הדתית בסוף המאה העשרים, כשנושא הנטייה המינית עוד היה טאבו, גדלו בתחושה כי הם הלהט"ב היחידים בסביבתם. האפשרות של שילוב הנטייה המינית וחיים אמוניים נתפסה כסתירה מובנית, והם נאלצו לבחור בין חיים בשקר בתוך החברה לבין יציאה בשאלה.

בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, התארגנה לראשונה קבוצה של הומואים דתיים במסגרת אגודת הלהט"ב, הקבוצה שנקראה הו"ד-הומואים דתיים, פעלה במשך כמה שנים וקיימה מפגשים חברתיים. הקבוצה היוותה ניסיון בוסרי ליצור מסגרת להומואים דתיים והיא התפרקה כעבור מספר שנים מבלי שהגיעה להיקף פעילות ניכר.

הגורם המכריע בגיבוש קבוצות להט"ביות דתיות בנות קיימא ובהיקף שלא ניתן להתעלם ממנו היה האינטרנט. משהתרחב היקף השימוש באינטרנט בישראל בשלהי המאה העשרים, הוקמו פורומים מקוונים של הומואים ולסביות דתיים. הפורומים איפשרו לראשונה להומואים דתיים וללסביות דתיות ליצור קשר עם אנשים כמותם מבלי לפגוע במעטה האנונימיות. מספר רב של להט"ב דתיים נוכחו לדעת, לראשונה בחייהם, כי התחושות שהם חווים והדילמות איתן הם מתמודדות שותפות לרבים אחרים בציבור הדתי. לאחר זמן החלו הכותבים בפורום לארגן מפגשים, ונוצר הווי חברתי להומואים ולסביות דתיים שחרג מגבולות המרחב הווירטואלי.

אחת הקבוצות החברתיות הבולטות הייתה קבוצתו של בחור שהשתמש בשם הבדוי "אסף זהבי" - בחור ישיבה שחזר בתשובה על מנת להילחם בנטייתו המינית, ולאחר שנואש ממלחמתו האישית בחר להשלים עם נטייתו ופעל לריכוז קבוצות חברתיות של הומואים בציבור הדתי. בשנים 2001 עד 2005 ארגנה קבוצתו של "אסף זהבי" מפגשים קבועים שכללו פעילות חברתית ודיון על האפשרות להכיל את הנטייה המינית תוך שמירת האמונה. הקבוצה הזמינה רבנים מהציבור הדתי לאומי לדבר בפנייה והייתה מהגורמים שהניעו את השיח בין רבנים להומואים דתיים.

התבססות הקבוצות הלהט"ביות הדתיות, הפורומים באינטרנט והיצירה הקולנועית בנושא הביאו להט"בים דתיים להכרה כי מצבם אינו זמני או בר שינוי. נוצרה מסה קריטית של נשים לסביות דתיות וגברים הומואים דתיים שביקשו לקיים זוגיות עם בן זוג מאותו המין תוך שמירה על אמונתם הדתית.

ארגוני להט"ב דתיים

קואליציית קהילה דתית גאה

"קהילה דתית גאה" היא קואליציה של הארגונים הדתיים הגאים חברותא ובת קול וכן המניין הגאה, שבל, ואיגי דתי, הרואים עצמם חלק מקהילה אחת בעלת ערכים משותפים ומטרות דומות. ארגונים אלו רואים בזהות מינית ומגדרית חלקים מרכזיים בהווייתו של אדם, ושואפים לקבלה והשלמה עם הנטייה המינית, בשילוב עם אורח חיים דתי. בין הארגונים קיימת מחויבות אסטרטגית לשיתוף פעולה, והם עושים שימוש במותג "קהילה דתית גאה" בפרויקטים קהילתיים משותפים כגון צעדה משותפת במצעד הגאווה, ושבתות קהילתיות.

חברותא - הומואים דתיים

ערך מורחב – חברותא - הומואים דתיים

חברותא - הומואים דתיים הוא ארגון של הומואים מזרם הציונות הדתית, המנוהל על ידי קהילה ובראשו עומד וועד נבחר. חברותא הוקמה ב-2007, על ידי בוגרי ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות. חברותא פועלת על מנת לאפשר להומואים להשלים עם נטייתם המינית ולשלבה עם זהותם הדתית ולשם כך מספקת מסגרת חברתית להומואים מבית דתי, הכוללת פעילות חברתית חודשית, טיולים, ושבתות משותפות. חברותא פועלת לשילוב הומואים בחברה הדתית באמצעים ארגון כנסים, פרסום עלונים, ופעולות אחרות לקידום שיח גלוי בנושא ומתחזקת אתר אינטרנט המשמש במה לדעות ולחוויות. חברותא אף נמצאת בשיח ישיר עם רבנים ומחנכים בשיתוף פרויקט ההסברה שבל. חברי חברותא מדריכים את קבוצות הנוער הדתיות בארגון הנוער הגאה. אנשים מתוך חברותא היו שותפים בהקמת המניין הגאה.

בת קול - ארגון לסביות דתיות

ערך מורחב – בת קול - ארגון לסביות דתיות

בת קול היא ארגון של לסביות דתיות, המקיים מסגרת של תמיכה וערבות הדדית לנשים, המקיים מפגשי שיחה קבועים ופעילויות חברתיות שונות ללסביות דתיות לאורך כל השנה, ביניהן קבוצת לימוד ושבת משותפת. מפגשים אלו מהווים מסגרת חברתית חשובה וקבוצת תמיכה וסיוע. בת קול הוקמה בחורף 2005, ומראשיתה התנהלה כארגון קהילתי בעל וועדה נבחרת. בנוסף לפעילות הקהילתית פועלת בת-קול במישור הציבורי ומעוררת מודעות לנושא הנטייה המינית בחברה הדתית באמצעות ראיונות באמצעי התקשורת, ארגון כנסים, צעידה כארגון במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים ובתל אביב, ושותפות בפרויקט ההסברה שבל. נשים מבת קול היו שותפות בהקמת המניין הגאה. בבת-קול חברות היום מעל מאתיים חברות.

המניין הגאה בשבת שנייה של חנוכה ה'תש"ע

המניין הגאה

ביום כיפור ה'תש"ע, ארגנה קבוצה של לסביות הומואים בי וטרנס דתיים מבת קול וחברותא, מניין במרכז הגאה בתל אביב. אף על פי שישנם מספר מניינים אורתודוקסים הפתוחים גם להומואים ולסביות גלויים, הרגישו המארגנים של המניין הגאה כי דווקא ביום כיפור הם רוצים ליצור מקום תפילה שבו טרנסג'נדרים, הומואים ולסביות יוכלו לעמוד לפני קונם ללא הסתרה, וללא התכחשות. המניין הוא הלכתי שוויוני על פי פרוטוקול שירה חדשה. בשל שיקולים הייחודיים לקהילה הגאה, בין היתר הצורך להכיל גם כאלו שאינם מזדהים במגדר מסוים, הוא מכיל בנוסף לעזרת הנשים ולעזרת הגברים גם עזרה מעורבת. המניין מהווה אבן שואבת גם ללסביות, טרנסג'נדרים והומואים מסורתיים וחילוניים שעד אותו רגע לא ראו מקום בבית הכנסת. המניין מתאסף בחגי ישראל בלבד, ומקיים תפילות אליהם מגיע קהל של מעל מאתיים איש בכל פעם.

חברותא ובת-קול תומכים במניין הגאה, למרות התנגדות של רבנים לקיומו.

נוער גאה דתי

בנובמבר 2009 הוקמו בארגון נוער גאה קבוצות חברתיות להומואים וללסביות צעירים דתיים הפועלת במתכונת נפרדת. הקבוצה מחולקת לבנים ובנות והיא כוללת קבוצת בנים צעירה בגילאי 15–18, קבוצת בנים בוגרת לבני ה-18–23, וקבוצת בנות בגילאי 16-22. הקבוצות מרוכזות על ידי מתנדבים מארגון ההומואים הדתיים חברותא. ומתנדבות מארגון הלסביות הדתיות בת-קול. החניכים והחניכות הבגירים מצטרפים לשבתות הקהילה הדתית הגאה. תוכני "איגי דתי" מותאמים לבני נוער ולצעירים דתיים והפעילות מתקיימת במעטה של סודיות, תוך הקפדה על כללי חשאיות נוקשים. זאת על מנת שלא לבצע אאוטינג ולשמור על דיסקרטיות המשתתפים אשר כולם בארון.

שבל - חינוך ותמיכה

"שבל - שהכל ברא לכבודו", מאגד בתוכו כשלושים איש ואישה, מחברותא ומבת קול, המקיימים מאז שנת 2008 מפגשים עם מחנכים בחברה הדתית, לצורך קידום הבנה לבני נוער ובוגרים הומואים לסביות בי וטרנס. מתנדבי שבל מגיעים לכשלושים פעילויות בשנה עם מחנכים ואנשי טיפול דתיים בבתי ספר ישיבות ואולפנות. פורמט הפעילות נלקח מארגון ההסברה החילוני חושן, בו מגיעים גבר הומו ואישה לסבית למפגש של כעשרה עד שלושים איש ומספרים על החוויות והקשיים בהם נתקלו כבני נוער וכבוגרים להט"ב. שבל זוכה לשיתוף פעולה ולסיוע בגיוס כספים מחברותא ומבת קול, לצד תמיכה מקצועית מחושן.

הו"ד - הומואים דתיים

ערך מורחב – הו"ד

ארגון שהוקם ב-2008 ומנוהל על ידי הרב רון יוסף, רב אורתודוקסי והומו מוצהר. הרב רון יוסף פעיל בתחום השיח הרבני, ומקדם את "מסמך העקרונות" העוסק בשילוב הומואים בחברה ובקהילה הדתית. על פי דיווחי הארגון הביעו תמיכה במסמך מעל ל-160 רבנים, ומספר רבנים ידועים אף הודיעו על תמיכתם בפומבי. הארגון מפקפק ביעילותם של טיפולי המרה ומתנגד לדחיפה אליהם, ופעיל מול גורמי בריאות הנפש לאימוץ עמדה זו. מפעיל מיזם נישואים בין הומוסקסואלים בעלי משיכה לנשים לנשים מתוך תהליך משותף ומבוקר על ידי איש מקצוע מוסמך^{[דרוש מקור: דרושה הבהרה ודרוש מקור לכל שמיזם הנישואים הספציפי מופעל "מתוך תהליך משותף ומבוקר על ידי איש מקצוע מוסמך" ולכך שהמיזם מיועד רק להומוסקסואלים בעלי משיכה לנשים]} רואה זוגיות חד-מינית כאחת האופציות העומדות בפני ההומוסקסואל, תוך הקפדה על הימנעות ממשכב זכר. הארגון מתנגד להשתתפות במצעד הגאווה, ומארגן שבתות, ימי עיון ומפגשי לימוד.

כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים

ערך מורחב – כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים

כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים היא עמותה מזרם הציונות הדתית, אשר הוקמה בשנת 2011 על ידי פעיל שפרש מחברותא. הארגון זוכה לתמיכת רבנים ונבדל מהארגונים האחרים בעמדותיו לגבי טיפולים פסיכולוגיים להומואים ונישואים לנשים.^{[דרוש מקור: מנין שכמוך נבדל מהו"ד בעמדה כלפי נישואים לנשים? ביקורת של הארגון המתחרה אינה מקור מספק לעניין.]} הארגון מעודד את הפונים אליו לבדוק את האפשרות לטיפול פסיכולוגי שמטרתו לבדוק אם המטופל יכול להימשך לנשים. הארגון הקים עם הרב ארלה הראל את "אנחנו" - מיזם שידוכים בין הומואים דתיים ללסביות דתיות. יו"ר הארגון הסביר שהמיזם מיועד מתאים לסוג מאוד מסוים של הומואים שמחפשים אותו והם "פחות הומואים" ומסוגלים לשמור נאמנות לאישה. המיזם זכה לברכת רבנים, כגון הרב חיים דרוקמן, הרב יובל שרלו, הרב רא"ם הכהן, הרב מנחם בורשטין. הארגון מתנגד לשימוש במילה גאווה בהקשר לנטייה מינית הומוסקסואלית ומתנגד לצעידה במצעד הגאווה. הארגון מקיים מפגשים חודשיים קבועים ופעילויות קהילתיות, בירושלים ובתל אביב, כגון הרצאות, דיונים, שבתות וטיולים, ומתחזק אתר אינטרנט המתעדכן בכל יום ובו חומר על הומואים דתיים, בלוגים וכדומה.

מענה ארגוני לטרנסג'דרים דתיים

ככלל ארגוני הקהילה הדתית הגאה מנסים להכיל טרנסג'נדרים. גברים טרנסים הנמשכים לגברים, משתתפים בפעילויות חברותא, ואילו נשים טרנסיות משתתפות בפעילויות בת קול, הפעילויות המשותפות לחברותא ובת קול תחת הכותרת קהילה דתית גאה, פתוחות ללא הבדל מגדר ונטייה מינית ומאפשרות מקום נוח יותר לטרנסג'נדרים. טרנסים אף נכללים בפעילויות ההסברה של "שבל - שהכל ברא לכבודו". סידורי הישיבה במניין הגאה נבנו על מנת ליצור עזרה מעורבת שאינה דורשת הזדהות מגדרית, דבר שהביא לביקורת מצד מספר רבנים כלפי ארגון חברותא התומך במניין.

עקב מספרם המועט של הטרנסג'נדרים בקהילה הדתית הגאה, והתמחותם של הארגונים במענה להומואים ולסביות, לא ניתן מענה מספק לקשיים הייחודים עמם מתמודדים טרנסג'נדרים. כדי לתת מענה ייחודי לצרכים אלו, הוקמה ב-2008 קבוצה לטרנסג'נדרים דתיים, דתיות ודתיים לשעבר. הקבוצה התכנסה כפעמיים בחודש בירושלים ופעילותה נמשכה כשנה וחצי. הקבוצה עברה כעת למתכונת אינטרנטית. במקביל קיים מזה כחמש שנים קו תמיכה טלפוני ותמיכה במייל המיועד לאוכלוסייה זו.

שיח ציבורי

סנונית ראשונה לדיון הציבורי בנושא הופיעה בשנת 2001 בכתב העת "דעות" בהוצאת תנועת נאמני תורה ועבודה, שהמשיך לדון בנושא מזוויות שונות בגיליונות נוספים. עד 2007 התקיימו דיונים בבמות שונות, למשל בכתב העת "אקדמות" שמוציא לאור בית מורשה, בדיוני שאלות ותשובות באתרי אינטרנט דתיים מרכזיים (למשל, "כיפה") ובביטאון רבני צהר.

קולנוע

יצירה קולנועית שיחקה תפקיד חשוב בשיח הציבורי והרבני בנושא ההומואים והלסביות הדתיים, אף שמרבית הסרטים לא הוצגו בהקרנות מסחריות אלא רק בפסטיבלי סרטים והקרנות פרטיות.

בשנת 2001 יצא הסרט התיעודי "לפניך ברעדה" בארצות הברית. הסרט מביא את סיפוריהם האישיים של הומואים ולסביות דתיים בארצות הברית ובישראל, ומשלב ראיונות עם רבנים אורתודוקסים ועם אנשי טיפול המתמחים בדיכוי נטייה מינית באמצעים כימיים. הסרט היה פורץ דרך בהעלאת הנושא לשיח ציבורי. יציאת הסרט עוררה דיון מורכב בציבור הדתי שנמשך עד לימים אלו, ומבוסס על ההנחה שהומואים ולסביות בציבור הדתי היא מציאות קיימת.

בשנת 2004 יצא הסרט התיעודי "את שאהבה נפשי", המספר את סיפורן של שלוש נשים לסביות דתיות וחרדיות בירושלים, המנסות כל אחת בדרכה לגשר בין הצורך באינטימיות עם אישה ובין אורח חייהן ואמונתן. הסרט זכה בפרס אופיר לסרט תיעודי ובפרסים נוספים.

בשנת 2005 יצא הסרט התיעודי "תגיד אמן", של הבמאי דוד דרעי, בן זקונים למשפחה דתית מרובת ילדים מירוחם, בו הוא מתעד לאורך חמש שנים את יציאתו מהארון, מול משפחתו, משלב החששות והניחושים ועד לשלב ההתמודדות של ההורים והאחים. השפעת הסרט על השיח הלהט"בי הדתי בארץ מצומצמת מאחר שהסרט נגנז למעשה, לבקשת אחיו של הבמאי, ואינו מוקרן בפומבי בישראל. לעומת זאת זכה הסרט להקרנות רבות ולביקורות חיוביות בפסטיבלים בינלאומיים.

בשנת 2007 יצר חיים אלבום את הסרט העלילתי "ואהבת" במסגרת בית הספר הדתי לקולנוע מעלה, ובתמיכתו. הסרט מספר את סיפורו של בחור דתי הלומד בישיבת הסדר, ונקרע בין אהבתו לאלוהיו ורצונו להיות שותף מלא בחיי התורה והישיבה, לבין נטייתו המינית. ההכרה במשיכתו לגברים יוצרת אצל הגיבור קונפליקט אמוני וזהותי קשה הנשאר ללא פתרון. הסרט מציג את הקונפליקט בו שרויים הומואים דתיים, והוא הוקרן מול רבנים וקהל דתי כפתיח לדיון בנושא. בין השאר הוקרן הסרט בכנס במסגרת "מכון תורה ויצירה" של בית ספר מעלה בו דנו בנושא רבנים יחד עם הומואים ולסביות דתיים.

בשנת 2020 יצא הסרט התיעודי "חתונה הפוכה" מאת הרב והבמאי מרדכי ורדי, העוסק בהומואים דתיים ולסביות דתיות שהיו נשואים לבני המגדר השני, ובהתמודדויות שלהם אז והיום. הסרט הוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב.

סרטים נוספים:

• ירושלים גאה להציג - מציג את פעילותו של הרב יהודה לוין לביטול מצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005, ואת מאבקו של הבית הפתוח לקיים את המצעד למרות המחאות.
• הסודות - סרט משנת 2007 בבימויו של אבי נשר מתאר קבוצת נערות דתיות הלומדות במדרשה תורנית שבצפת, שם שתים מהן מנהלות רומן לסבי.
• עיניים פקוחות - משנת 2009 בבימויו של חיים טבקמן עוסק ברומן בין שני גברים חרדים, ובמלחמת משמרות הצניעות בהם.

ספרים

• בין היצר ליוצר – נרטיבים של הומואים דתיים מאת ד"ר איל זק: ספר עיון המביא את קולותיהם וסיפוריהם של גברים דתיים שנמשכים לגברים ונשואים לאישה, בעבר או בהווה.
• 'לרעות בגנים' מאת הרב ארלה הראל, העוסק בחלקו בחייהם של הומו ולסבית דתיים הנישאים זה לזה, ומהווה יצירה ספרותית ראשונה הנכתבת על ידי איש דת המתמודדת עם הסוגיה.
• אהבת נפש מאת יהושע בר יוסף: נובלה המתארת את עולמו הפנימי של חרדי בן מאה שערים המאוהב בגבר.
• שני סיפורים קצרים מאת יצחק בשביס-זינגר שיצאו בעברית בקובץ "ינטל, בחור הישיבה": הסיפור "השניים" מספר את סיפור אהבתם הטראגית של שני אברכים צעירים, העוברים מן העיירה לעיר גדולה כדי שיוכלו לחיות יחד; והסיפור "ינטל, בחור הישיבה" (שעליו מבוססת באופן רופף עלילת הסרט ינטל), המספר על נערה צעירה המשתוקקת להיות גבר, ובסופו של דבר לובשת בגדי גברים, עוברת לעיר אחרת, חיה שם כגבר ומתחתנת עם בחורה.
• "שתיקת החרדים" מאת שייע בריזל (שם עט) מתאר את גילויו של בריזל כי אביו, סופר סת"ם, הוא הומוסקסואל.
• "החתן העשירי" הוא ספר מאת סופיה רון-מוריה, העוסק באישה המגלה היא חתנה לעתיד אותו הכירה דרך שידוך הוא למעשה הומוסקסואל ארוניסט.
• "זוג יונים בנים" מאת נדב שטכמן הוא ספר ילדים אודות הדילמה בה נמצא יוני היון (זכר היונה) אשר מצוּוה להיכנס לתיבת נח עם בת זוג ממין נקבה, אך אינו יכול להתנכר למני, בן הזוג האהוב שלו, ולהפקירו נוכח המבול המתקרב.

ראו גם

• רבני קשת
• נטיות הפוכות
• הומוסקסואליות בתנ"ך

לקריאה נוספת

• עירית קורן, ארון בתוך ארון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
• סטיבן גרינברג, הומוסקסואליות ואלהים - לבטים של רב אורתודוקסי, בספר: אסא קידר (עורך), שיחות עם יצר הרע, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007.
• סטיבן גרינברג, עם אלוהים ועם אנשים - הומוסקסואליות במסורת היהודית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013.
• י. בליי, א-אינטגרציה כמנגנון התמודדות בקונפליקט בין דת והומוסקסואליות. עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2008.
• יפעת יוסף, התמודדות דתית ובריאות נפשית בקרב הומואים יהודים דתיים בישראל, עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2013.
• ירון בן נאה, "יהדות ויהודים על להט"ב ומולם: יחסן של ההלכה והקהילות היהודיות להומוסקסואליות, לסביות וטרנס - סקירה היסטורית", בתוך זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית וזהות מגדרית, עורכים: עינב מורגנשטרן, יניב לושינסקי ואלון הראל, הוצאת נבו, 2016.
• Padva, G. (2011). Gay Martyrs, Jewish Saints and Infatuated Yeshiva Boys: The Emergence of the New Israeli Religious Queer Cinema. Journal of Modern Jewish Studies 10(3): 421-438.
• הרב חיים נבון, 'אמפתיה אינה לגיטימציה' - גישה דתית להומוסקסואליות, מקור ראשון, מוסף שבת

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא להט"ב ויהדות בוויקישיתוף

ארגונים

• בת קול - ארגון לסביות דתיות - דף הבית
• הו"ד - ארגון הומואים דתיים(הקישור אינו פעיל) - דף הבית
• חברותא - הומואים דתיים - דף הבית
• כמוך - הומואים דתיים אורתודוקסים - דף הבית
• קשת רבנים(הקישור אינו פעיל) - ארגון רבנים גיי פרנדלי - דף הבית
• שבל - שהכל ברא לכבודו - תמיכה וחינוך לסובלנות

מאמרים

• תפישת היחסים ההומו-לסביים בחברה הדתית לאומית, "אנשים בישראל - המדריך לחברה הישראלית", 9 בדצמבר 2009.
• זאב שביידל, אח (ר)ים בקרבנו - על מקומם של דתיים הומולסביים בחברה הדתית, אקדמות י"ז.
  • זיוה אופק, תגובה לאח (ר)ים בקרבנו, אקדמות י"ט.
• הרב שרלו בכנס ארגון הו"ד - תמליל מפגש מדצמבר 2008(הקישור אינו פעיל).
• עדן ארזי, למה רק ארבעה מינים, 2010.
• רון ניולד, הלכה ומעשה: הומואים דתיים בישראל בראי תיאורית הפרקטיקה, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2004.
• רונן לוביץ, עמדת היהדות בשאלת היחסים בין בני מין אחד, וקווים מנחים ליישומה בחינוך, שנתון המכללה הדתית למורים על שם ליפשיץ, 233-251. מופיע באתר מכון מופ"ת, 1996.
• רונן לוביץ, סלידה, סובלנות או מתירנות: יחס היהדות להומוסקסואליות, דעות, 11, עמ' 9–15, 2002.
• רונן לוביץ, לחתור כדי לא לטבוע: היחס להומוסקסואליים דתיים - האתגרים שלפנינו, דעות, 50, 2010.
• זאב פרבר, הומוסקסואלים בקהילה אורתודוקסית, The Jewish Journal, מאנגלית זאב שביידל, 2012.
• איל זק, חיים עם זהות מפוצלת - על חווייתם הסובייקטיבית של הומוסקסואלים דתיים הנשואים לאישה, פסיכולוגיה עברית, ספטמבר 2015.
• אבישי מזרחי, בין הכחשת הומוסקסואליות להכרה בה: ניתוח פסיקות רבניות בציונות הדתית, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר-אילן, תש״פ-2020.

מהעיתונות

• ורד לוי-ברזילי, בעזרת השם זה יעבור, באתר הארץ, 10 ביוני 2003
• הרב אבינר: הומו יכול להתחתן בלי לספר לאשתו באתר חברותא, 20 בדצמבר 2008
• קובי נחשוני, הרב שרלו להומואים הדתיים: עדיף לצאת מהארון, באתר ynet, 21 בדצמבר 2008
• שי דורון, עושים אמנות ודת מחוץ לארון, באתר nrg‏, 23 במרץ 2009
• עמית לוי, צא מזה? בכלל לא בטוח, באתר ynet, 7 באפריל 2009
• גאווה ודעה קדומה, ריאיון עם רס"ן יהושע גורטלר, הומו דתי מחברותא, "במחנה", 10 ביוני 2009
• ריאיון עם הרב רון יוסף והרב יובל שרלו, ב"רדיו ללא הפסקה", 12 בפברואר 2010
• רחלי מלק-בודה, נוער בארון הקודש, באתר ynet, 25 בינואר 2011
• תמר רותם, גם כך אפשר להיות הומו ודתי, באתר הארץ, 18 בפברואר 2011
• יהודה שלזינגר, ואהבת לרעך, באתר ישראל היום, 4 במרץ 2011
• יאיר אטינגר, תופעה: הומואים ולסביות מהציבור הדתי מתחתנים כדי להקים משפחה, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
• מתן חצרוני, ‏הנתונים נחשפים: עלייה חדה בפניות הומואים חרדים לסיוע, באתר ‏מאקו‏, 29 במאי 2014
• עפרי אילני, הומוסקסואליות היא חלק מהמסורת היהודית, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2015
• דורון חלוץ, הצרה הבאה של הלהט"ב בישראל: איך מתגרשים?, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2015
• אילון גלעד, תולדות ההומוסקסואליות בארץ הקודש, באתר הארץ, 1 ביוני 2016