קטאר
| מדינת קטאר دولة قطر |
|||||
|
|||||
| המנון לאומי: א-סלאם אל-אמירי ("המנון האמירות") | |||||
 |
|||||
| יבשת | אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב | ||||
| שפה רשמית | ערבית | ||||
| עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) |
דוחה |
||||
| משטר | מונרכיה | ||||
| ראש המדינה - אמיר - ראש ממשלה |
אמיר שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני שייח' חמד בן ג'אבר אאל ת'אני |
||||
| הקמה - עצמאות - תאריך |
מבריטניה 3 בספטמבר 1971 |
||||
| שטח[1] - דירוג עולמי - אחוז שטח המים |
11,586 קמ"ר 166 בעולם זניח |
||||
| אוכלוסייה[2] (הערכה ליולי 2013) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות |
2,042,444 נפש 146 בעולם 176.29 נפש לקמ"ר 68 בעולם |
||||
| תמ"ג[3] (הערכה לשנת 2012) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש |
189,000 מיליון $ 57 בעולם 92,536 $ 2 בעולם |
||||
| מדד הפיתוח האנושי[4] (2012) - דירוג עולמי |
0.834 36 בעולם |
||||
| מטבע | ריאל קטארי (QAR) | ||||
| אזור זמן | UTC +3 | ||||
| סיומת אינטרנט | .qa | ||||
| קידומת בינלאומית | 974+ | ||||
קטאר (בערבית: دولة قطر[5], תעתיק מדויק: דַּוְלַת קַטַר, הטעמה מלעילית) היא אמירות במזרח חצי האי ערב לחופי המפרץ הפרסי שמרבית תושביה ערבים ודתם אסלאם סוני. המדינה היחידה שאיתה יש לה גבול יבשתי היא ערב הסעודית.
תוכן עניינים |
היסטוריה[עריכה]
בקטאר נמצאו שרידים ארכאולוגיים מלפני כמה אלפי שנים. עם זאת, במקורות הערביים מוזכרת קטאר רק מהמאה התשיעית.
במאה ה-18 נתפסה קטאר על ידי משפחת אאל ת'אני, שבאה מתוך חצי האי ערב, כבשה את בחריין, והשתלטה גם על קטאר.
האימפריה העות'מאנית השתלטה על אזור זה ב-1872 ונטשה אותו בתחילת מלחמת העולם הראשונה. בריטניה הפכה את הנסיכות לשטח חסות עד הכרזתה כעצמאית בשנת 1971.
פוליטיקה[עריכה]
 |
ערך מורחב – פוליטיקה של קטאר |
מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971 מחזיקה משפחת ת'אני (آل ثاني) בשלטון במדינה, כאשר בראש המדינה עומד האמיר בן משפחת ת'אני.
מבחינה פוליטית, קטאר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קדמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.
החוק הבסיסי בקטאר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטאר, והעניק לאמיר סמכות עליונה. מסורות נוספות שמשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אל האמיר. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור עליו להפר את השריעה (החוק האסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.
בקטאר אין נהוגות בחירות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם" משנת 2006 (Freedom in the World 2006) מציין את קטאר כ"בלתי חופשית", ובדירוג 1-7 (1 החופשי ביותר) מעניק למדינה ציון 6 על זכויות פוליטיות ו-5 על חירויות אזרחיות.
זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות, המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטארית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונה של משפחת ת'אני.
ב-27 ביוני 1995, הדיח סגן השליט, שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, את אביו האמיר ח'ליפה בן חמד בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אלג'זירה שבסיסה בקטאר צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ויחסית בלתי מצונזר בארצות ערב.
יחסים עם ישראל[עריכה]
קטאר קיימה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל עד לאחר מבצע עופרת יצוקה ב-2008, אז הורתה לראש הנציגות הישראלית לשוב לישראל. קטאר הסכימה להשאיר את משרדי הנציגות בידי ישראל, ובהם פעלו שני עובדים מקומיים. באוגוסט 2011 החליטה ישראל לסגור נציגות זו עקב פעילותה האנטי-ישראלית של קטאר וקשריה העמוקים עם ארגון הטרור הפלסטיני חמאס, שבמסגרתם ביקר תכופות בדוחא ח'אלד משעל והועבר לארגון סיוע כספי בהיקף של כמיליון אירו בשנה. לפי דו"ח של משרד החוץ הישראלי, קטאר פעלה לעידוד ולמימון תביעות משפטיות נגד ישראל בכל הנוגע למשט לעזה, כמו גם להכפשת ישראל באמצעות רשת הטלוויזיה אלג'זירה המשמשת במה להתבטאויות אנטי ישראליות חריפות, לרבות השאיפה למחיקת ישראל מהמפה. ממשלת ישראל החליטה גם לאסור על שיתוף פעולה בין קטאר לתעשיות הביטחוניות הישראליות ולמנוע רכש נוסף של מוצרים צבאיים ונשק ישראלי מתקדם על ידי קטאר.[6]
כלכלה[עריכה]
כלכלת קטאר מבוססת בעיקר על הנפט, שנתגלה בה בשנת 1939. בשל העושר הרב המופק מהנפט, לצד האוכלוסייה המצומצמת, התמ"ג לנפש בה הוא הגבוה בעולם, ועומד על כ-109,881 דולר לנפש(2011) [7].
שיעור האינפלציה בקטאר כ-2.3%, ושיעור האבטלה כ- 2.7%. חובה החיצוני של קטאר הוא 17.5 מיליארד דולרים.
כוח העבודה שלה עומד על כ- 140,000 איש. התעשייה מתמקדת בעיקר בייצור נפט גולמי וזיקוקו, דשן, חומרים פטרוכימיים (הקשורים לנפט), פלדה ומלט. במדינה עוברים 400 קילומטרים של צינורות להובלת גז טבעי המופעלים על ידי קטארגז, ועוד 235 קילומטרים של צינורות להובלת נפט גולמי. שיעור הצמיחה בתעשייה של קטאר עומד על כ-10%.
במדינה כ-1,230 ק"מ של כבישים, מהם 1,107 ק"מ סלולים. הנמלים מצויים בערים דוחה ואום סעיד ובאי חלול. בקטאר יש ארבעה נמלי תעופה, לשניים מהם מסלולי המראה סלולים שאורכם מעל 3 ק"מ.
גאוגרפיה[עריכה]
קטאר היא אמירות במזרח התיכון, הנמצאת ממזרח לערב הסעודית, וגובלת במפרץ הפרסי ובמפרץ בחריין.
קטאר משתרעת על פני שטח של כ-11,437 קילומטרים רבועים, הכל אדמה, ללא מים בתוך המדינה. קו הגבול שלה עם ערב הסעודית (הגבול היבשתי היחיד של המדינה) הוא באורך 60 קילומטרים, ואורך קו החוף הוא כ-563 קילומטרים.
פני הקרקע הם בעיקר שטוחים ובלתי פורים, ומכוסים בחול וחצץ. האקלים בעיקר מדברי, חם ויבש, ולח ולוהט בקיץ. המשאבים הטבעיים של קטאר הם נפט, גז טבעי ודגים.
אין כמעט שימוש בעיבוד האדמה בקטאר, ואדמות השלחין שם משתרעות על פני כ-80 קילומטרים רבועים. שוררות בה תמיד סכנות עקב ערפל, סופות חול ואבק.
נתונים מספריים נוספים[עריכה]
- קו החוף: 563 קילומטרים
- אקלים: בעיקר מדבר; חם ויבש; לח ולוהט בקיץ
- פני הקרקע:בעיקר שטוח ועקר (חסר פוריות של צמחים), מכוסה ברובו מדבר, ומכוסה גם בחול ובחצץ
- קיצוניות גובה:
- הנקודה הנמוכה ביותר - המפרץ הפרסי, 0 מטרים
- הנקודה הגבוהה ביותר - קוריאן אבו אל באול, 103 מטרים
- משאבים טבעיים: נפט, גז טבעי ודגים
- שימוש אדמה:
- אדמה ראויה לעיבוד: 1%
- אדמה בעלת יבול תמידי: 0%
- שדה מרעה תמידי: 5%
- יערות: 0%
- אחרים: 95%
- סכנות תמידיות: ערפל, סופות חול ואבק
- סביבה - מים: מקורות מים מתוקים מצומצמים; חסרים מים הראויים לשתייה; התלות במים מתוקים דרך התפלה גדלה ומתגברת.
דמוגרפיה[עריכה]
נכון לשנת 2011, האוכלוסייה מונה כ-850 אלף תושבים, רובם בגילאים 15-64 (כ-77%), וביניהם רוב מובהק של זכרים (2.44 זכרים לכל נקבה) - בשל שיעור ההגירה הגבוה למדינה. שיעור הגידול באוכלוסייה עומד על כ-0.8% בשנה. תוחלת החיים של תושבי קטאר היא 77.5 לנשים ו-74 לגברים. 96% מהאוכלוסייה מתגוררים בערים, מתוכם כ-427,000 בבירה דוחה.
קבוצות אתניות[עריכה]
אזרחי קטאר הם צאצאי שבטים בדוויים, שהגיעו מחצי האי ערב. ואולם, היום הם מהווים רק כ-20 אחוזים מאוכלוסיית קטאר. היתר הם עובדים זרים ומהגרים שהגיעו לקטאר ובהם הודים, פקיסטנים, איראנים, פלסטינים וערבים אחרים. כיום, הקבוצות האתניות בקטאר הן: ערבים אתניים (כולל ממוצא זר) - 40%, פקיסטנים - 18%, הודים - 18%, איראנים - 10%, אחרים - 14%.
דת[עריכה]
77.5% מהאוכלוסייה הם מוסלמים (מתוכם כ-15% הם שיעים[8]וכ-80% הם סונים), 6.5% נוצרים והיתר משתייכים לדתות אחרות[9].
שפות[עריכה]
השפה הרשמית במדינה היא ערבית.
ראו גם[עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל המזרח התיכון | ||
קישורים חיצוניים[עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- משרד החוץ הקטארי
- הכול על קטאר, ב-"שטיינהרט קציר - ספרים שלוקחים רחוק"
- מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים[עריכה]
- ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 באתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
- ^ למילה הערבית دولة (דַּוְלַה) יש כמה משמעויות, ביניהן "מדינה" וגם: "בית מלוכה" או "שושלת ח'ליפים". אמירויות המפרץ נוהגות להוסיף את המילה دولة בשמן הרשמי, אולם גם המילה "מדינה" בשם "מדינת ישראל" מתורגם לערבית כ-دولة.
- ^ אלי ברדנשטיין, ישראל החליטה לנתק את יחסיה עם קטאר, nrg, 25.8.2011.
- ^ מידע באתר קרן המטבע העולמית
- ^ How many Shia are there in the world?
- ^ נתונים דמוגרפיים באתר CIA Factbook
| מדינות אסיה | |||
|---|---|---|---|
|
| מדינות המזרח התיכון | |||
|---|---|---|---|
|
| מדינות המפרץ הפרסי | ||
|---|---|---|
|
| חברות הליגה הערבית | ||
|---|---|---|
|
| ארגון הוועידה האסלאמית | |||
|---|---|---|---|
|
| אופ"ק - ארגון המדינות המייצאות נפט | ||
|---|---|---|
|
