קטאר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מדינת קטאר | |||||
|
|||||
| המנון לאומי: א-סלאם אל-אמירי ("המנון האמירות") | |||||
| יבשת | אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב | ||||
| שפה רשמית | ערבית | ||||
| עיר בירה | דוחה |
||||
| העיר הגדולה ביותר | דוחה | ||||
| משטר | מונרכיה | ||||
| ראש המדינה - אמיר - ראש ממשלה |
אמיר שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני שייח' חמד בן ג'אבר אאל ת'אני |
||||
| הקמה - עצמאות - תאריך |
מבריטניה 3 בספטמבר 1971 |
||||
| שטח - סה"כ - % מים |
159 בעולם 11,437 קמ"ר זניח |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2005) - צפיפות |
154 בעולם 863,051 נפש 75 נפש לקמ"ר |
||||
| תמ"ג - סה"כ (2005) - תמ"ג לנפש |
106 בעולם 23,584 מיליון $ 27,326 $ |
||||
| מטבע | ריאל קטארי (QR) | ||||
| אזור זמן | UTC + 3 | ||||
| סיומת אינטרנט | qa | ||||
| קידומת בינלאומית | 974+ | ||||
קטאר (בערבית: دولة قطر, תעתיק מדויק: דולת קטר; הגייה: דאולת קטאר[1]) היא אמירות במזרח חצי האי ערב לחופי המפרץ הפרסי שמרבית תושביה ערבים ודתם אסלאם. המדינה היחידה שאיתה יש לה גבול יבשתי היא ערב הסעודית.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאוגרפיה
-

ערך מורחב – גאוגרפיה של קטאר
קטאר היא אמירות במזרח התיכון, הנמצאת ממזרח לערב הסעודית, וגובלת במפרץ הפרסי ובמפרץ בחריין.
קטאר משתרעת על פני שטח של כ-11,437 קילומטרים רבועים, הכול אדמה, ללא מים בתוך המדינה. קו הגבול שלה עם ערב הסעודית (הגבול היבשתי היחיד של המדינה) הוא באורך 60 קילומטרים, ואורך קו החוף הוא כ-563 קילומטרים.
פני הקרקע הם בעיקר שטוחים ובלתי פורים, ומכוסים בחול וחצץ. האקלים בעיקר מדברי, חם ויבש, ולח ולוהט בקיץ. המשאבים הטבעיים של קטאר הם נפט, גז טבעי ודגים.
אין כמעט שימוש בעיבוד האדמה בקטאר, ואדמות השלחין שם משתרעות על פני כ-80 קילומטרים רבועים. שוררות בה תמיד סכנות עקב ערפל, סופות חול ואבק.
[עריכה] נתונים מספריים נוספים
- קו החוף: 563 קילומטרים
- אקלים: בעיקר מדבר; חם ויבש; לח ולוהט בקיץ
- פני הקרקע:בעיקר שטוח ועקר (חסר פוריות של צמחים), מכוסה ברובו מדבר, ומכוסה גם בחול ובחצץ
- קיצוניות גובה:
- הנקודה הנמוכה ביותר - המפרץ הפרסי, 0 מטרים
- הנקודה הגבוהה ביותר - קוריאן אבו אל באול, 103 מטרים
- משאבים טבעיים: נפט, גז טבעי ודגים
- שימוש אדמה:
- אדמה ראויה לעיבוד: 1%
- אדמה בעלת יבול תמידי: 0%
- שדה מרעה תמידי: 5%
- יערות: 0%
- אחרים: 95%
- סכנות תמידיות: ערפל, סופות חול ואבק
- סביבה - מים: מקורות מים מתוקים מצומצמים; אין מספיק אספקת ראויים לשתייה; התלות במים מתוקים דרך התפלה גדלה ומתגברת.
[עריכה] היסטוריה
-

ערך מורחב – היסטוריה של קטאר
קטאר הייתה מיושבת כבר כמה אלפי שנים לפני הספירה, ואת זאת יודעים הארכאולוגים מממצאים ושרידים של מבנים. עם זאת, במקורות הערביים מוזכרת קטאר רק במאה התשיעית. בגלל הצחיחות, החום והיובש השוררים בה, לא היו בה גופים פוליטיים ומדיניים, ולכן גם לא התרחשו שם אירועים היסטוריים.
במאה ה-18 נתפסה קטאר על ידי משפחת אאל ת'אני, שבאה מתוך חצי האי ערב, כבשה את בחריין, והצליחה לתפוס את השלטון גם בקטאר.
האימפריה העות'מאנית השתלטה על אזור זה ב-1872 ועזבה בתחילת מלחמת העולם הראשונה. בריטניה הפכה את הנסיכות לשטח חסות עד הכרזתה כמדינה עצמאית בשנת 1971.
[עריכה] פוליטיקה
-

ערך מורחב – פוליטיקה של קטאר
מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971 מחזיקה משפחת אל ת'אני (آل ثاني) בשלטון במדינה. בראש המדינה עומד האמיר בן משפחת אל ת'אני, והוא שולט על המדינה.
מבחינה פוליטית, קטאר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קידמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.
החוק הבסיסי בקטאר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטאר, ומעניק לאמיר כוח עליון. מסורות נוספות שמשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אל האמיר. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור עליו להפר את השריעה (החוק האסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.
בקטאר אין נהוגות בחירות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם, 2006" (Freedom in the World 2006) מציין את קטאר כ"בלתי חופשית", ובדירוג 1-7 (1 החופשי ביותר) מעניק למדינה ציון 6 על זכויות פוליטיות ו-5 על חירויות אזרחיות.
זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות, המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטארית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונה של משפחת אל ת'אני.
ב-27 ביוני 1995, הדיח סגן השליט, שייח' חאמד בן כליפה, את אביו האמיר כליפה בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חאמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אלג'זירה, שבסיסה בקטאר, צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ובלתי מצונזר בארצות ערב.
[עריכה] כלכלה
-

ערך מורחב – כלכלת קטאר
כלכלת קטאר מבוססת בעיקר על הנפט, שנתגלה בה בשנת 1939. כוח קניית התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) הוא כ-17.54 מיליארד דולרים (כוח הקנייה לנפש הוא כ-21,500 דולרים), ויש צמיחה של 8.5% בשנה.
שיעור האינפלציה עומד על כ-2.3%, ושיעור האבטלה - כ-2.7%. חובה החיצוני של קטאר הוא 17.5 מיליארד דולרים.
כוח העבודה שלה עומד על כ-140,000 איש. התעשייה מתמקדת בעיקר בייצור נפט גולמי וזיקוקו, דשן, חומרים פטרוכימיים (הקשורים לנפט), פלדה ומלט. במדינה עוברים 400 קילומטרים של צינורות להובלת גז טבעי, ועוד 235 קילומטרים של צינורות להובלת נפט גולמי. שיעור הצמיחה בתעשייה של קטאר עומד על כ-10%.
במדינה כ-1,230 ק"מ של כבישים, מהם 1,107 ק"מ סלולים. הנמלים מצויים בערים דוחה ואום סעיד ובאי חלול. בקטאר יש ארבעה נמלי תעופה, לשניים מהם מסלולי המראה סלולים שאורכם מעל 3 ק"מ.
[עריכה] דמוגרפיה
-

ערך מורחב – דמוגרפיה של קטאר
האוכלוסייה כוללת 744,483 תושבים, רובם בגילאים 15-64 (זכרים: 378,741; נקבות: 152,978; הם מהווים כ-71% מהתושבים בקטאר). שיעור הצמיחה באוכלוסייה היא 3.35%. שיעור ההגירה לקטאר גבוה ביחס למדינות אחרות באזור. תוחלת החיים של תושבי קטאר הם בממוצע 72.37 שנים, אצל הנקבות היא גבוהה יותר (74.94 שנים).
רוב אוכלוסיית קטאר מורכבת ממהגרים מדרום אסיה, מצרים, פלסטין, ירדן ואיראן. הקבוצות האתניות בקטאר הן: ערבים אתניים (כולל ממוצא זר) - 40%, פקיסטנים - 18%, הודים - 18%, איראנים - 10%, אחרים - 14%
הדת הרשמית היא אסלאם, והשפה הרשמית היא ערבית, אם כי האנגלית משמשת בקטאר כשפה שנייה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ למילה הערבית دولة ("דאוּלה") יש כמה משמעויות, ביניהן "מדינה" וגם: "בית מלוכה" או "שושלת ח'ליפים". אמירויות המפרץ נוהגות להוסיף את המילה دولة בשמן הרשמי, אולם גם המילה "מדינה" בשם "מדינת ישראל" מתורגם לערבית כ-دولة. את המילה "קטאר" יש להגות במלעיל.
[עריכה] ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל המזרח התיכון | |||
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- משרד החוץ הקטארי
- קטאר - היסטוריה והיהודים, באתר מט"ח + תעודת זהות של קטאר, באתר מט"ח
- הכול על קטאר, ב-"שטיינהרט קציר - ספרים שלוקחים רחוק"
- מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
|
אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה[3] · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה[1] · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית · הרפובליקה העממית של סין[2] · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה[1] · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור[3] · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פיליפינים · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן[1] · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה[1] · תאילנד · תימן הערות: 1. ^ חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2. ^ הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3. ^ חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה. |
|
|
איחוד האמירויות הערביות · איראן · בחריין · הרשות הפלסטינית · טורקיה · ישראל · ירדן · כווית · לבנון · מצרים · סוריה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר · תימן פורטל: המזרח התיכון |
|
| איראן · איחוד האמירויות הערביות · בחריין · כווית · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר | |
|
מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | סוריה | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה |
|


