קטאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדינת קטאר
دولة قطر
Flag of Qatar.svg Emblem of Qatar.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: א-סלאם אל-אמירי ("המנון האמירות")
מיקום קטאר
יבשת אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב
שפה רשמית ערבית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
דוחה
25°18′N 51°32′E / 25.300°N 51.533°E / 25.300; 51.533
משטר מונרכיה
ראש המדינה
- אמיר

- ראש ממשלה
אמיר
תמים בן חמד אאל ת'אני
עבדאללה בן נאסר בן ח'ליפה אאל ת'אני
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מבריטניה
3 בספטמבר 1971
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
11,586 קמ"ר 
166 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
2,123,160 נפש 
145 בעולם
183.25 נפש לקמ"ר
67 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
198,700 מיליון $ 
55 בעולם
93,587 $
2 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.834 
36 בעולם
מטבע ריאל קטארי ‏ (QAR)
אזור זמן UTC +3
סיומת אינטרנט .qa
קידומת בינלאומית 974+
מפת קטאר

קטארערבית: دولة قطر[5], תעתיק מדויק: דַּוְלַת קַטַר, הטעמה מלעילית) היא אמירות קטנה בצפון-מזרח חצי האי ערב.

קטאר שוכנת בחצי אי היוצא צפונה מחצי האי ערב אל מימי המפרץ הפרסי. גבולה היבשתי היחיד הוא עם ערב הסעודית השוכנת לדרומה, ומיצר ים צר מפריד בינה לבין מדינת האי בחריין ממערב.

משפחת אאל ת'אני שולטת בקטאר מאז המאה ה-18. האמירות, שהייתה במאה ה-20 מדינת חסות של האימפריה הבריטית, זכתה לעצמאות מלאה ב-1971.

המשטר בקטאר הוא מלוכה אבסולוטית, שבראשה עומד מאז 2013 האמיר תמים בן חמד אאל ת'אני. מערכת החוק נשענת על חוקי השריעה המוסלמיים.

אוכלוסיית קטאר מוערכת ב-2 מיליון נפש, אך רק מיעוט קטן מתוכה, כ-15%, הם אזרחי המדינה, והיתר הם מהגרי עבודה. אזרחי קטאר הם ערבים, סונים ברובם.

כלכלת קטאר מתבססת בעיקר על הפקת נפט וגז טבעי. התוצר המקומי הגולמי לנפש בקטאר הוא מן הגבוהים בעולם.

במאה ה-21 מגבירה קטאר את מעורבותה בענייני המזרח התיכון, בין היתר באמצעות ערוץ הטלוויזיה רב-ההשפעה אלג'זירה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטאר נמצאו שרידים ארכאולוגיים מלפני כמה אלפי שנים. עם זאת, במקורות הערביים מוזכרת קטאר רק מהמאה התשיעית.

במאה ה-18 נתפסה קטאר על ידי משפחת אאל ת'אני, שבאה מתוך חצי האי ערב, כבשה את בחריין, והשתלטה גם על קטאר.

האימפריה העות'מאנית השתלטה על אזור זה ב-1872 ונטשה אותו בתחילת מלחמת העולם הראשונה. בריטניה הפכה את הנסיכות לשטח חסות עד הכרזתה כעצמאית בשנת 1971.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של קטאר

מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971 מחזיקה משפחת ת'אני (آل ثاني) בשלטון במדינה, כאשר בראש המדינה עומד האמיר בן משפחת ת'אני.

מבחינה פוליטית, קטאר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קדמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.

החוק הבסיסי בקטאר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטאר, והעניק לאמיר סמכות עליונה. מסורות נוספות שמשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אל האמיר. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור עליו להפר את השריעה (החוק האסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.

בקטאר אין נהוגות בחירות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם" משנת 2006 (Freedom in the World 2006) מציין את קטאר כ"בלתי חופשית", ובדירוג 1-7 (1 החופשי ביותר) מעניק למדינה ציון 6 על זכויות פוליטיות ו-5 על חירויות אזרחיות.

זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות, המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטארית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונה של משפחת ת'אני.

ב-27 ביוני 1995, הדיח סגן השליט, שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, את אביו האמיר ח'ליפה בן חמד בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אלג'זירה שבסיסה בקטאר צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ויחסית בלתי מצונזר בארצות ערב.

ב-25 ביוני 2013, בנאום טלוויזיוני, העביר האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני בן ה61, את השלטון לבנו הרביעי תמים בן חמד אאל ת'אני בן ה33. העברת השלטון עברה בשלום, וזכתה לברכתם של בני משפחת השלטון.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטאר קיימה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל עד לאחר מבצע עופרת יצוקה ב-2008, אז הורתה לראש הנציגות הישראלית לשוב לישראל. קטאר הסכימה להשאיר את משרדי הנציגות בידי ישראל, ובהם פעלו שני עובדים מקומיים. באוגוסט 2011 החליטה ישראל לסגור נציגות זו עקב פעילותה האנטי-ישראלית של קטאר וקשריה העמוקים עם ארגון הטרור הפלסטיני חמאס, שבמסגרתם ביקר תכופות בדוחא ח'אלד משעל והועבר לארגון סיוע כספי בהיקף של כמיליון אירו בשנה. לפי דו"ח של משרד החוץ הישראלי, קטאר פעלה לעידוד ולמימון תביעות משפטיות נגד ישראל בכל הנוגע למשט לעזה, כמו גם להכפשת ישראל באמצעות רשת הטלוויזיה אלג'זירה המשמשת במה להתבטאויות אנטי ישראליות חריפות, לרבות השאיפה למחיקת ישראל מהמפה. ממשלת ישראל החליטה גם לאסור על שיתוף פעולה בין קטאר לתעשיות הביטחוניות הישראליות ולמנוע רכש נוסף של מוצרים צבאיים ונשק ישראלי מתקדם על ידי קטאר.‏[6]

מימון ותמיכה בארגוני טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ ראיות וממצאים של גורמים מדיניים, תקשורתיים גלויים וחשאיים, נתגלה שתמיכתה של קטאר בארגוני הטרור אסלאמיסטיים במדינות כגון: תימן, לוב, ישראל, מצרים, עיראק וסוריה- בהם אל קאעידה, טאליבאן, חמאס, ג'בהת אל־נוסרה ודאעש (המדינה האיסלאמית), היא עניין גלוי וחשאי.

קטאר מופיעה לאחרונה כמתווכת בכל סכסוך במזרח התיכון, אך מעודדת ותומכת את ארגוני הטרור האיסלמיסטיים מבחינה כספית ומדינית.

קטאר גם מעניקה מחסה לקיצונים אסלאמיים רבים המעורבים בטרור, כגון: המנהיג הרוחני של תנועת האחים המוסלמים העולמית השייח' יוסף אל קרדאווי וגם מממנת את חיי המותרות של ח'אלד משעל, יושב-ראש הלשכה המדינית של חמאס ואנשי טליבאן.

קטאר היא המממן העיקרי של תנועת האחים המוסלמים במצרים ולכן גם של תנועת חמאס. הכסף הקטארי מהווה כיום את מקור המזומנים העיקרי של חמאס, בוודאי לאחר הרעת היחסים עם איראן בשל המחלוקת על הנעשה בסוריה. לפי הערכות, חמאס מקבלת מקטאר כ־100 מיליון דולר בשנה.

בנוסף לתמיכתה הקבועה, קטאר הסכימה לפני פתיחת מבצע צוק איתן להעביר 20 מיליון דולר, לצורך תשלום משכורות מועסקי הממשלה בעזה.

בלוב, למשל תמכה קטאר ועודנה תומכת בקבוצות ג'יהאדיסטיות שהפילו את משטר קדאפי בסכום של כ־50 מיליון דולר בחודש. קטאר גם הייתה המדינה הערבית היחידה שהציעה בגלוי לחמש את המורדים בסוריה ואף הציעה התערבות ערבית צבאית כנגד משטר בשאר אסד.

קטאר הייתה היחידה שהסכימה לסייע לשלטון הנשיא מוחמד מורסי במצרים, בסכום של 10 מיליארד דולר. לפיכך שנת שלטונו של מורסי (יוני 2012-יוני 2013). באותה שנה, עיתון במפרץ פרסם בפברואר 2013, מה שנראה כמסמך מטעם הבנק המרכזי של קטאר ובו הוראות להעברת 250 מיליון דולר לח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס. פרשנים העריכו כי סכום זה נועד לממן את הסיוע, שיעניק חמאס למשטר האחים המוסלמים במצרים, לבסס את שלטונו בסיני. מחמוד ג'יבריל, ראש ממשלת לוב לשעבר, טען כי קטאר העבירה לאחים המוסלמים במצרים 3 מיליארד דולר לאחר שאלה הובסו בבחירות בארצו. סביר כי חלק מהסכום הזה מצא בסופו של דבר את דרכו לחמאס.

לאחר נפילת מורסי נשארה קטאר, המשענת העיקרית של תנועת האחים המוסלמים וחמאס. לפי מסמכים, שהודלפו על ידי המודיעין המצרי לעיתונות המצרית ופורסמו במהלך השנה האחרונה, העבירה קטאר לחמאס "מענק מיוחד" בסכום של 350 מיליון דולר לאחר נפילת מורסי (לאחר 30 ביוני 2013). הסכום הזה יועד להעצמת כוחה הצבאי של תנועת חמאס, כולל בניית תשתית טרור בסיני כדי לערער את היציבות שם ולהביך את המשטר החדש. אי אפשר לשלול את ההערכה שהכספים הקטאריים סייעו בבניית העוצמה הצבאית של חמאס מעל ומתחת לאדמה ברצועה.

המנהיג הערבי הראשון, שביקר ברצועה והתקבל בכבוד מלכים על ידי ממשלת חמאס, בראשות אסמאעיל הניה היה האמיר הקטארי הקודם שיח' חמאד. באוקטובר 2012 ובמהלך הביקור היו פרסומים כי האמיר הקטארי הציע מיליארד דולר לראשי חמאס כמענק על העברת מטה חמאס מדמשק לדוחא.

קטאר נחשבת כיום למשענת התמיכה המרכזית של חמאס - כספית, מדינית ופיזית, כאשר ראשי הארגון שוהים בשטחה ונהנים מהגנתה. התמיכה שמעניקה קטאר לחמאס, היא חלק מפעילות ענפה שמנהלת מדינה זו בשנים האחרונות, במטרה להפוך לגורם רב השפעה במזרח התיכון.

בעוד קטאר מממנת את ארגון הטרור האיסלאמי הפלסטיני חמאס, השואף להשמיד את ישראל היא מעודדת את רעיון יוזמת הליגה הערבית לשלום בין ישראל לרשות הפלסטינית. בתוך כך, בתוכניותיה הדוקומנטריות מסיתה אל־ג'זירה, שבשירותם בקביעות את הפלסטינים לפעול נגד האויב הציוני ולא להתפשר על זכות השיבה. אל־ג'זירה מאופיינת בהתנגדותה למשטרו החילוני של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, ומשמשת כפלטפורמה- להצגת טרוריסטים איסלאמיסטיים הפועלים נגד ישראל ומצרים בעזה ובסיני - באופן חד צדדי ומגמתי של ראיונות, מסרים, פעילויות טרור, תמיכה עיתונאית ומלחמה פסיכולוגית על ידי הצגת קורבנות.

הזיכיון המיוחד שבו זכתה אלג'זירה לשידור קסטות הטרור והרצח שהפיק אוסמה בן לאדן עד לחיסולו, כנראה בזכות קשרי ההפעלה והמימון שהעתירה קטאר לאורך אותן שנים על ארגון אל־קאעידה שבראשותו.

את המדיניות שבמסגרתה היא מנסה לקיים קשרים עם כל השחקנים הפוליטיים והצבאיים במזרח התיכון כדי לחזק את מעמדה ולגרום למעצמות העולם והאזור להזדקק לסיוע שלה. כך למשל היא קרובה לסעודיה, מדברת עם איראן, מתחזקת ברית הדוקה עם ארצות הברית בתחום הביטחון כגון עסקת נשק ומארחת את הבסיס הגדול ביותר של צבא ארצות הברית במזרח התיכון, אך במקביל נותנת מקלט לאנשי טרור, מזרימה נשק לארגוני טרור, אויביי אסד וחזבאללה בסוריה - אבל גם מנהלת משא ומתן ומתווכת עסקאות שבויים עם אנשיו של נסראללה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת קטאר מבוססת בעיקר על הנפט, שנתגלה בה בשנת 1939, ועל הגז הטבעי. בשל העושר הרב המופק מהנפט, לצד האוכלוסייה המצומצמת, התמ"ג לנפש בה הוא במקום השני בעולם, ועומד על 92,536 דולר לנפש (2012)‏[7]. הממשלה עושה מאמצים לפתח ענפי כלכלה נוספים, כגון התעשייה, התיירות והבנקאות.

שיעור האינפלציה בקטאר כ-2.3%, ושיעור האבטלה כ- 2.7%. חובה החיצוני של קטאר הוא 17.5 מיליארד דולרים.

כוח העבודה שלה עומד על כ- 140,000 איש. התעשייה מתמקדת בעיקר בייצור נפט גולמי וזיקוקו, דשן, חומרים פטרוכימיים (הקשורים לנפט), פלדה ומלט. במדינה עוברים 400 קילומטרים של צינורות להובלת גז טבעי המופעלים על ידי קטארגז, ועוד 235 קילומטרים של צינורות להובלת נפט גולמי. שיעור הצמיחה בתעשייה של קטאר עומד על כ-10%.

במדינה כ-1,230 ק"מ של כבישים, מהם 1,107 ק"מ סלולים. הנמלים מצויים בערים דוחה ואום סעיד ובאי חלול. בקטאר יש ארבעה נמלי תעופה, לשניים מהם מסלולי המראה סלולים שאורכם מעל 3 ק"מ.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטאר היא אמירות במזרח התיכון, הנמצאת ממזרח לערב הסעודית, וגובלת במפרץ הפרסי ובמפרץ בחריין.

קטאר משתרעת על פני שטח של כ-11,437 קילומטרים רבועים, הכל אדמה, ללא מים בתוך המדינה. קו הגבול שלה עם ערב הסעודית (הגבול היבשתי היחיד של המדינה) הוא באורך 60 קילומטרים, ואורך קו החוף הוא כ-563 קילומטרים.

פני הקרקע הם בעיקר שטוחים ובלתי פורים, ומכוסים בחול וחצץ. האקלים בעיקר מדברי, חם ויבש, ולח ולוהט בקיץ. המשאבים הטבעיים של קטאר הם נפט, גז טבעי ודגים.

אין כמעט שימוש בעיבוד האדמה בקטאר, ואדמות השלחין שם משתרעות על פני כ-80 קילומטרים רבועים. שוררות בה תמיד סכנות עקב ערפל, סופות חול ואבק.

נתונים מספריים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קו החוף: 563 קילומטרים
  • אקלים: בעיקר מדבר; חם ויבש; לח ולוהט בקיץ
  • פני הקרקע:בעיקר שטוח ועקר (חסר פוריות של צמחים), מכוסה ברובו מדבר, ומכוסה גם בחול ובחצץ
  • קיצוניות גובה:
    • הנקודה הנמוכה ביותר - המפרץ הפרסי, 0 מטרים
    • הנקודה הגבוהה ביותר - קוריאן אבו אל באול, 103 מטרים
  • משאבים טבעיים: נפט, גז טבעי ודגים
  • שימוש אדמה:
    • אדמה ראויה לעיבוד: 1%
    • אדמה בעלת יבול תמידי: 0%
    • שדה מרעה תמידי: 5%
    • יערות: 0%
    • אחרים: 95%
  • סכנות תמידיות: ערפל, סופות חול ואבק
  • סביבה - מים: מקורות מים מתוקים מצומצמים; חסרים מים הראויים לשתייה; התלות במים מתוקים דרך התפלה גדלה ומתגברת.

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הרשמית במדינה היא ערבית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ למילה הערבית دولة (דַּוְלַה) יש כמה משמעויות, ביניהן "מדינה" וגם: "בית מלוכה" או "שושלת ח'ליפים". אמירויות המפרץ נוהגות להוסיף את המילה دولة בשמן הרשמי, אולם גם המילה "מדינה" בשם "מדינת ישראל" מתורגם לערבית כ-دولة.
  6. ^ אלי ברדנשטיין, ישראל החליטה לנתק את יחסיה עם קטאר, nrg,‏ 25.8.2011.
  7. ^ מידע באתר קרן המטבע העולמית


מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
מדינות המזרח התיכון

איחוד האמירויות הערביות · איראן · בחריין · טורקיה · ישראל · ירדן · כווית · לבנון · מצרים · סוריה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר · קפריסין · תימן

פורטל: המזרח התיכון
P middle east.png
מדינות המפרץ הפרסי

איראן · איחוד האמירויות הערביות · בחריין · כווית · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · קטאר

חברות הליגה הערבית

איחוד האמירויות הערביותאיי קומורואלג'יריהבחרייןג'יבוטיהרשות הפלסטיניתירדןכוויתלבנוןלובמאוריטניהמצריםמרוקוסודאןסומליהסוריה (מושעית) • עומאןעיראקערב הסעודיתקטארתוניסיהתימן

ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
אופ"ק - ארגון המדינות המייצאות נפט

אלג'יריהאיחוד האמירויות הערביותאנגולהאיראןונצואלהכוויתלובניגריהעיראקערב הסעודיתקטאר