ביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ביחסי מין בשיח התורני. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ביאה (מיתולוגיה).

ביאה או תשמיש הם הכינוי המקובל בשיח התורני ליחסי מין. חז"ל נקטו בלשון נקייה, ולכן השתמשו בשם שמצד אחד יש לו משמעות נוספת, לא גסה, ביאה - הגעה, תשמיש - פונקציונליות.

תוכן עניינים

1 מצוות העוסקות בביאה
2 ביאה כדרך לקניין אישה
3 הגדרת הביאה ההלכתית
4 סוגי הביאות
5 ראו גם
6 הערות שוליים
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] מצוות העוסקות בביאה

מצוות אחדות, מהן מצוות עשה ומהן מצוות לא תעשה, עוסקות בביאה:

מצוות עונה: מצווה המוטלת על הגבר, לקיים יחסי מין עם אשתו (בעת שאינה נידה). מצווה זו מופיעה בספר שמות (כא, י): "שארה כסותה ועונתה לא יגרע".
מצוות פרייה ורבייה: החובה להוליד צאצאים. כל גבר מישראל מחויב במצווה זו, אך לא הנשים. בלשונו של קיצור שולחן ערוך: "חייב כל אדם לשאת אישה כדי לפרות ולרבות". קיום יחסי מין הוא דרך המלך למימושה של חובה זו.
איסור נידה: נידה היא אישה שראתה דם מהרחם דרך צוואר הרחם בזמן הווסת, ואין לקיים יחסי מין אתה בתקופת נידתה.
איסור עריות: איסור לקיים יחסי מין עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. האיסור מצוי בספר ויקרא (י"ח ו') "אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". האיסור כולל גם יחסי מין בין אשה נשואה ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים.
איסור על יחסי מין פולחניים - "לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (דברים כ"ג י"ח)

[עריכה] ביאה כדרך לקניין אישה

הביאה היא אחת הדרכים שבהן ניתן לארס אישה, כפי שנאמר במסכת קידושין: "האשה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית: בכסף, בשטר ובביאה", ומפרש רש"י: "ביאה - בא עליה ואמר: 'התקדשי לי בביאה זו'". לפני ההתייחדות הגבר מודיע בפני שני עדים כשרים: "הרי את מקודשת לי בביאה זו כדת משה וישראל". מאז תקופת רב, הקונה אישה בביאה דינו מלקות.

[עריכה] הגדרת הביאה ההלכתית

לא כל מעשי הביאה הם הביאה ההילכתית.

[עריכה] סוגי הביאות

על פי ההלכה, בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבלי, מסכת נדרים כ' ע"ב). מפרט הרמב"ם:

	אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות.
-- משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא,י [ט]

מין וגינאלי נקרא "ביאה כדרכה", ואצל בני זוג נשואים זה לזה, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, הוא נקרא "מורד" וזו עילה מוצדקת לגירושין.

מין אנאלי הוא בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש שני משכבים, והוא נקרא בתלמוד "ביאה שלא כדרכה" או "הפיכת השולחן" (רמב"ם יד החזקה - הלכות איסורי ביאה פרק ג').^[1] בעלי התוספות סוברים שאקט זה מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע.^[2]

מין אוראלי נקרא "ביאה דרך איברים" ואינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ולא נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הוא נעשה במסגרת יחסים אסורים. קיצור שולחן ערוך שולל מכל וכל מין אוראלי, בכותבו (סימן קנ): "אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם, אין לו בושת פנים, ועובר על והצנע לכת, ומעביר הבושה מעל פניו. ... וכל-שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה, ועובר גם על 'בל תשקצו את נפשותיכם'".

[עריכה] ראו גם

סוטה

[עריכה] הערות שוליים

^ "אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה" (תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ', עמוד ב') "...והמקדש בביאה מסתמא דעתו על גמר ביאה וכשיגמור ביאתו תהיה מקודשת ובין שבא עליה כדרכה בין שבא עליה שלא כדרכה הרי זו מקודשת." (רמב"ם יד החזקה - הלכות אישות פרק ג' הלכה ה') ועיינו גם ב שם הלכות איסורי ביאה פרק ג' הלכה ט"ו, ובטור אבן העזר סימן כ' בהתחלה.
^ "ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר). " (בבלי יבמות דף ל"ד עמוד ב', פירוש בעלי התוספות)