פורטל:המורשת העולמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
P Moai.png

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2014 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1007 אתרים ב-162 מדינות‏ וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 779 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 31 האתרים משלבים את שני התחומים.

לערך המלא

PMPPP3.jpg
Article.gif
אי הפסחאאושוויץארמון הקיץבאת'בורובודורבלינצונהארמון בלנהייםברןדרך סנטיאגוהוואנההחומה הגדולה של סיןהמרכז הבהאי העולמיהמרכז ההיסטורי של מקאוהעיר האסורההעיר הלבנההפארק הלאומי גליישרהפארק הלאומי יוסמיטיהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקוהר אתוסחאלבטרגונההעיר לוקסמבורגמיסטרסמלאקהמערכת הפארקים רדוודמערת הנחלמפעלי עמק דרוונטמצדהמקדש אדפומקדש השמיםסירטסייהעיר סן מרינוסנט קילדהארמון סנסוסיעכופאסיל גמבפריזפרתנוןציורי הסלע בוואל קמוניקהצנעאקברי שושלת מינגהעיר קורפוהעיר קרתגוקתדרלת קלןקתדרלת שארטרהעיר רודוסשמורות הפנדה הענק בסצ'ואן
Tumbas ming1.JPG

קברי שושלת מינג הם נקרופוליס הממוקם בעמק, 44 קילומטרים צפונית לבייג'ינג בירת סין. באתר קבורים שלושה עשר מתוך שישה עשר הקיסרים של שושלת מינג, עשרים ושלוש נשותיהם, פילגש בכירה אחת ותריסר פילגשים קיסריות שהועלו כקורבן. אתר הקברים הקיסריים של שושלת מינג נבחר בקפידה בהתאם לעקרונות הפנג שווי, על פיהם יש להסיט מדרכן רוחות רעות ונשמות מרושעות המגיעות מצפון. האתר הוקף חומה שאורכה 40 קילומטרים ובה עשרה שערים. לכל שער הייתה צמודה מצודה ובה שוכנו כוחות מהצבא הקיסרי ששמרו על האתר. מרבית החומה והמצודות התמוטטו, וכיום נותרו מהם כמה שרידים בלבד. מהפתח הראשי שפנה לדרום הובילה דרך בת שבעה וחצי קילומטרים עד הקבר הראשון שנבנה בעמק, צָ'אנְגלִינְג. דרך זו מכונה "נתיב הנשמות" או "הדרך הקדושה" וממנה מתפצלות דרכים משניות אל הקברים האחרים הבנויים משני צדדי העמק. קברים שנבנו למרגלות הר טְיינְשְׁווֹ פונים דרומה בעוד שהקברים שנבנו במערב העמק פונים לכיוון דרום מזרח. הקברים בנויים על פי עקרונות דומים, אם כי קיים ביניהם שוני. חלק מהעקרונות נקבעו כבר בשושלות הקודמות, וחלקם נקבעו על ידי מייסד השושלת, הקיסר הוֹנג ווּ במאוזוליאום שהקים לעצמו באתר הקרוי שְׂיָאולִינְג סמוך לנאנג'ינג. ככלל, מאוזוליאום שקיסר הקים לעצמו בחייו גדול ומפואר יותר ממאוזוליאום שהקים קיסר לקודמו שמת בטרם הכין לעצמו אתר קבורה.

Akko BW 2.JPG
חפירות ארכאולוגיות שנערכו מתחת למצודת עכו, חשפו מתחם נרחב של אולמות שנבנה על ידי אבירי מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים. מתחם זה היה חלק מן המצודה הצלבנית בעיר, שחוברה אל חומתה הצפונית, והוא זכה לשם "אולמות האבירים".
מקדש בודהיסטי בהר ווטאי

הר ווטאי (מילולית "הר חמש הטרסות") הוא אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיזם בסין ההר שוכן בצפון מזרח מחוז שאנשי שבצפון מזרח סין.

על ההר שוכנים כמה מהמנזרים והמקדשים הבודהיסטיים החשובים ביותר בסין. בעבר שכנו על ההר כמה מאות מנזרים וכיום פועלים בו 68 מנזרים ומקדשים. ההר והמקומות הקדושים לבודהיזם שבו הוכרזו אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 2009. מלבד ההיבטים הדתיים ההר נודע ביפי רכסיו, סלעיו, הערוצים העמוקים, המים הצלולים והיערות הצפופים המכסים את מורדותיו.

לערך המלא

בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:

נכון לשנת 2014 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.

ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, בית שערים, קיסריה, דגניה ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות ישו והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורף בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.

Flag of New Zealand.svg

בניו זילנד מספר אתרי מורשת עולמית טבעיים ופארקים לאומיים הערוכים בשלוש הכרזות של ארגון אונסק"ו.

הפארק הלאומי טונגרירו באי הצפוני כולל את הרי הגעש רואפהו, נגאורוהו וטונגרירו וכן את סביבתם. הוא הוכרז כפארק לאומי כבר בשנת 1887 והיה הפארק הלאומי הראשון שהוכרז בניו זילנד והרביעי בעולם. הפארק ממוקם בחלקו הצפון מזרחי של חבל מנוואטו-ונגנאוי, קילומטרים ספורים מדרום לאגם טאופו, ומקיף חלק ניכר מהרמה הגעשית שבמרכז האי הצפוני. בשטחו של הפארק ישנם מספר מוקדים בעלי משמעות דתית למאורים, רובם בפסגותיהם של הרי הגעש. על מנת למנוע פגיעה של המתיישבים הארופאים במקומות הקדושים להם העניקו המאורים שטח של 26.4 ק"מ רבוע בליבו של הפארק לכתר הבריטי ב-23 בספטמבר 1887 בתנאי שיוכרז כפארק לאומי. בהמשך הורחב שטחו של הפארק במספר שלבים.

עמק המטוקיטוקי מצולם מהאוכף המדורג

טה ואהיפוונמומאורית - "המקום של אבן הירקן") הוא אתר מורשת עולמית מאז 1990 השוכן בחלקו הדרום מערבי של האי הדרומי של ניו זילנד. האזור משתרע לאורך חופי ים טסמן ברצועה לא רציפה שאורכה כ-450 ק"מ ורוחבה נע בין 40 ל-90 ק"מ, בין הים לבין הרי האלפים הדרומיים. בתחומו של טה ואהיפוונמו נכללים ארבעה פארקים לאומיים - פיורדלנד, אאורקי/הר קוק, הר אספירינג ווסטלנד טאי פוואטיני, שתי שמורות טבע, 16 שמורות למחקר מדעי, חמישה אזורים אקולוגיים וחמישה אזורי פיקוח נוספים. סך הכל משתרע האזור על פני 26,000 קמ"ר.

פינגווין צהוב-עין באי אוקלנד

האיים הסאב-אנטארקטיים של ניו זילנד הוא שם כולל לחמש קבוצות האיים הדרומיות ביותר השייכות לניו זילנד, והמוכרזות כאתר מורשת עולמית מאז שנת 1998. שטחם הכולל של כל האיים הוא 764.58 קמ"ר והם שוכנים בין קווי הרוחב 47° ו-52° דרום. קבוצות האיים הם איי סנארס, איי באונטי, איי האנטיפודה, איי אוקלנד ואיי קמבל. האיים שוכנים על המדף היבשתי של רמת קמבל לאורך גבולה הדרומי של היבשת השקועה זילנדיה המקיפה את ניו זילנד. יבשת זו שקעה לאחר שנפרדה מאנטארקטיקה לפני 130 עד 85 מיליון שנה ומאוסטרליה לפני 85 עד 60 מיליוני שנים. האקלים באזור ימי, קריר ולח ומתאפיין ברוחות מערביות חזקות ובמיעוט שעות שמש. כל האיים שייכים לממשלת ניו זילנד ומוגדרים כשמורות טבע. חופיהם כפופים לתקנות פיקוח על הדייג, למעט מי הים סביב איי אוקלנד שמשמשים כאזור מוגן ליונקים ימיים. בתחומי האיים 233 מיני צמחים וסקולאריים, מהם שישה אנדמיים ושלושים מוגדרים כנדירים. מאפיין ייחודי לאיים הם עשבי הענק (Megaherb), פרחי בר רב-שנתיים גדולים, המתאפיינים בעלים ענקיים ובפריחה צבעונית במיוחד. האיים עשירים בעופות ימיים ובפינגווינים המקננים בשטחם, וכן במספר מינים של יונקים ימיים. לכל אתרי המורשת העולמית בניו זילנד.

מדינות נבחרות נוספות

התרבויות הפרה-קולומביאניות
אתרי התרבות הפרה-קולמביאניים באמריקה זכו לייצוג מקיף ברשימת המורשת העולמית.

סאקסאיוואמאן ליד קוסקו

אחד הידועים בין אלה הוא שרידיה של העיר מאצ'ו פיצ'ו שבפרו, שהוקמה על ידי האינקה. מבני העיר שהגיעה לשיאה בשיא פריחת האינקה, בנויים מאבנים גדולות ומסותתות, והן הותאמו בדייקנות זו לזו ולכן אין שכבת טיט ביניהן. המבנים כוללים אתרי פולחן לשמש ולגשם, אחוזת קבר, מקדש ואתרים נוספים. מפסגתו של ההר הסמוך ניתן לצפות במאצ'ו פיצ'ו כולה, וצורתו הכללית של האתר, כפי שהיא נראית משם, מזכירה את צורתו של קונדור האנדים, הנחשב סמל חשוב בתרבות האינקה בפרט ובתרבויות אמריקה הדרומית בכלל. אתר אינקה ידוע נוסף הוא העיר קוסקו, גם היא בפרו. העיר הייתה בירת אימפריית האינקה והיא העיר העתיקה ביותר ביבשת. על פי האגדה נוסדה קוסקו על ידי בן האינקה הראשון, מאנקו קאפאק, בראשית המאה ה-12, אך לפי עדויות ארכאולוגיות, העיר הייתה מיושבת מאות שנים לפני עליית האינקה, ושכנו בה תרבויות אחרות, והיא נכבשה בידי האינקה רק בשנת 1438. העיר התפתחה והוענקה לה צורה המזכירה פומה, והוקמה בה רשת של תעלות מים, טרסות ומקדשים מרהיבים. מאז ועד הגיעם של הספרדים הייתה קוסקו בירתה המשגשגת של האימפריה.

מקדש קאלאסאסיה בטיוואנאקו

דרומה משם, בבוליביה, שוכנת העיר טיוואנאקו, שהחלה ככפר קטן בשנת 1200 לפנה"ס לא רחק מאגם טיטיקקה. המקום התרחב לעיר גדולה בין המאה ה-3 והמאה ה-5 בזכות היכולת לעבד נחושת, החברה הייתה למעמדית, והתושבים החלו לבנות מערכות השקיה ולעסוק בחקלאות שלחין. בסביבות שנת 550 הייתה העיר לבירתה של מעצמה אזורית בדרום הרי האנדים, והחלו נבנים בה בתים מונומנטאליים. בנוסף החלו מוקמים סביבה שדות מוגבהים שביניהם תעלות השקיה, ואלה השתרעו על שטח כולל של כ-65 קמ"ר. בשיא פריחתה, במאה ה-8, השתרעה העיר על פני שטח של 6 קמ"ר וכללה פירמידות, מקדשים וחצרות שקועות.

קופאן

צ'אן צ'אן הוא אתר ארכאולוגי בקרבת טרוחיו, שבו שכנה בירת ממלכת צ'ימור. העיר הוקמה בשנת 850 ובנייתה נמשכה עד לכיבושה של הממלכה בידי האינקה ב-1470. העיר נחשבת לעיר הפרה-קולומביאנית הגדולה ביותר בדרום אמריקה ובשיאה השתרעה על פני שטח של 20 קמ"ר ועל פי ההערכות התגוררו בה כ-30 אלף תושבים. העיר, שנבנתה מבוץ, מורכבת מתשע מצודות, המכילות מבני מגורים, מקדשים, מבני קבורה, מאגרי מים ועוד. המצודות מלבניות בצורתן, מוקפות בחומות גבוהות עשויות לבני חימר, והכניסה לכולן היא מצפון.

במרכז אמריקה פרחה תרבות המאיה, אשר הותירה אחריה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים. קופאן בהונדורס הוקמה במאה ה-2 לפחות ושגשגה בתקופה הקלאסית של המאיה, בין המאה ה-5 והמאה ה-9. בקופאן כולה נתגלו יותר מ-4,500 מבנים, והאתר המרכזי בעיר שימש כאזור המנהלי והטקסי שלה. בחלקו הצפוני של האתר שוכנת הכיכר הגדולה, ומדרום לה האקרופוליס שערוך בתורו סביב שתי כיכרות קטנות יותר - המזרחית בה שוכנים קבריהם של חלק ממלכי העיר, והמערבית שבה ניצב מזבח חשוב. על אתרי המאיה החשובים הנוספים שהוכרו כאתרי מורשת עולמית, נמנים טיקאל וקיריגואה שבגואטמאלה, פלנקה וצ'יצ'ן איצה במקסיקו. צ'יצ'ן איצה ידועה במיוחד בזכות פירמידת אל קסטיליו אשר נבנתה בידי בני המאיה בין המאה ה-11 למאה ה-13, כמקדש לאל קוקולקן. בנקודות השוויון של האביב והסתיו, בזמן הזריחה והשקיעה של השמש, מטילה פינת הפירמידה צל בצורת נחש מכוסה בנוצות - קוקולן.

נושאים נבחרים נוספים

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.

הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בענינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בענינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.

מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. ענינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.

הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצמם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פריטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.

לרשימת האתרים בסיכון

Whsinfanfer-co2.jpg

ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של ההאומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:

Flag of UNESCO.svg
  • הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
  • האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
  • הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
  • גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורבגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
סמל המורשת העולמית בגן בקרלסקרונה

ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.

בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.

קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.

Easter Island map-HE.svg
אי הפסחא
P La Liberte.png
P art.png
P religion world.svg
P Architecture.png
P geography1.png
P geology.png
P Elephant.png
P Leaf.png
P Archaeology3.png
P Heritage sites In Israel.png
היסטוריה אמנות דת אדריכלות גאוגרפיה גאולוגיה בעלי חיים בוטניקה ארכאולוגיה
של המזרח
הקרוב
אתרי מורשת
בישראל

Neverscript.png

רוצים לעזור?

ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:

ערכי המורשת העולמית לשיפור

אירופה: סגרדה פמיליה, הרקולנאום, בורדו, טריר, האקרופוליס באתונה, וילנה, ריגה, במברג, טלין, זלצבורג, נאפולי, נובגורוד, ייראנגרפיורד, פלאו דה לה מוזיקה קטלנה, איסטנבול, ארל, מנטובה, ויצ'נצה, וילה אדריאנה, סיינה, ורונה, סירקוזה, מטרה, סלוניקי, סגוביה, קורדובה (ספרד), קסרס, גוסלאר, ויימר, דסאו, רגנסבורג, אוספיטל דה סנט פאו, ארנחואס, פורטו, ג'נובה, ליבק, סנטיאגו דה קומפוסטלה, פרארה, ליברפול, הקרמלין, גראץ, פלאו גואל, פארק גואל, מנזר סנט גלן, לבוב, גני קיו, ורשה, רומא, ונציה, פירנצה, חתושש, אומנות הסלע באלטה, ‎קרקסון, נרייפיורד, טירת אוגוסטובורג וטירת פאלקנלוסט, מגדלי הפעמונים של בלגיה וצרפת, המצודות הדאקיות של הרי אורשטיה, הכנסיות המצוירות של מולדובה, קרקוב, הרי הדולומיטים, הווילות הפלדיאניות בוונטו, ואכאו, ים ואדן, אוחריד, ימת באיקל, הפארק הלאומי צ'ילנטו וואלו די דיאנו, תעלת מידי, אלבי, בית סטוקלט, הבגינאז'ים הפלמיים

אפריקה: קילימנג'רו, הפארק הלאומי קהוזי-בייגה, מפלי ויקטוריה, גורה, טימבוקטו,

צפון אמריקה: הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי, פארק לאומי גרנד קניון, הפארק הלאומי מערת מאמות', פארק לאומי מסה ורדה, אוניברסיטת וירג'יניה,

אסיה: איוואמי גינזאן, מואנג'ודארו, בוכרה, סמרקנד, טאג' מהאל, פרספוליס (עיר), הפארק הלאומי נאנדה דווי, הוי אן, מסג'ד-י ג'אמע (אספהאן)‏, כנסיית המולד,

אוקיאניה: ההרים הכחולים, אזור-הפרא הטסמני, אולורו, מפרץ הכרישים, הפארק הלאומי טונגרירו, הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד, יערות הגשם גונדוואנה של אוסטרליה, ריברסליי,

ארצות ערב: מרקש, קהיר, מקדש אבו סימבל, אשור (עיר), הפירמידה הגדולה של גיזה, עמק המלכים, דמשק, סוקוטרה, צור, פטרה, תדמור,

אמריקה הלטינית: קוסקו, פלנקה, קמגואיי, לימה, פנמה סיטי, ברזיליה, קיטו, הפארק הבינלאומי לה אמיסטאד, אולינדה, סאו לואיס, פנטנל, סלבדור (ברזיל), ולפראיסו, צ'יצ'ן איצה, טיקאל, מערכת שוניות המחסום בבליז

פורטל מומלץ
Vergiasun.svg