ספורט בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אצטדיון רמת גן, בעבר אצטדיון הכדורגל הלאומי

הספורט בישראל, מהווה חלק חשוב מן התרבות הלאומית במדינת ישראל ונתמך על ידי משרד התרבות והספורט. למרות מיקומה הגאוגרפי של ישראל ביבשת אסיה, איגודי הספורט בישראל בענפים השונים משתייכים לאיגודים האירופיים על רקע סירובן של מדינות אסיאתיות ערביות להתחרות מול ספורטאים ישראלים. בישראל חמישה מרכזי ספורט גדולים: מכבי, הפועל, בית"ר, אליצור ואס"א. ענפי הספורט הפופולריים ביותר בישראל הם הכדורגל והכדורסל. בישראל צמחו מספר שחקני כדורגל, כדורסל, טניסאים, לוחמי ג'ודו, וספורטאים ימיים אשר זכו להצלחה בינלאומית. בין ההישגים של ספורטאים ישראלים ישנם זכיות באליפויות עולמיות בענפי השייט, ג'ודו, איגרוף, היאבקות וקאנו/קיאק.[1] ישראל היא מרכז בינלאומי לספורט היהודי ברחבי העולם והחל משנת 1932, עוד לפני קום המדינה, נערכת בישראל המכביה מדי ארבע שנים.

תקצוב הספורט בישראל נמוך ביחס למקובל במדינות המערב ובהתאם לכך, הישגי הספורט הישראלי הם נמוכים באופן יחסי.[2] לשם השוואה, בשנת 2019 תקציב הספורט נאמד בכמיליארד ש"ח, כ-0.2 אחוז מתקציב המדינה.[3] עם זאת, החל משנות ה-80 של המאה ה-20 חלה התפתחות בספורט התחרותי ובעיקר בספורט היחידני בישראל, עקב כניסתם של ספונסרים, משקיעים פרטיים והקמת היחידה לספורט הישגי. ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים החל משנת 1952, למעט אולימפיאדת מוסקבה 1980 אך זכתה במדליה האולימפית הראשונה שלה רק באולימפיאדת ברצלונה 1992 (יעל ארד, ג'ודו) ובמדליית הזהב האולימפית הראשונה באולימפיאדת אתונה 2004 (גל פרידמן, גלישת רוח). ישראל זכתה לפחות במדליה אחת בכל אחד ממשחקי הקיץ האולימפיים מאולימפיאדת ברצלונה 1992 עד אולימפיאדת ריו 2016, למעט אולימפיאדת לונדון 2012.

ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל הוא הכדורגל. הישג השיא של נבחרת ישראל בכדורגל היה זכייה בגביע אסיה בכדורגל 1964. מלבד זאת, הנבחרת העפילה פעם אחת לטורניר המונדיאל (מקסיקו 1970), אך מאז כשלה בהעפלה לטורניר זה ולאליפות אירופה בכדורגל.[4] בין ההצלחות הבולטות של הכדורגל הישראלי ניתן למנות את העפלתה של הפועל תל אביב לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2002[5] והעפלתה של מכבי חיפה לרבע גמר גביע המחזיקות בעונת 1999. בעונת 2003 הייתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות.[6] חיפה העפילה פעם נוספת בעונת 2010. שתי קבוצות נוספות שחזרו את ההישג: מכבי תל אביב בעונת 2005 ובעונת 2016 והפועל תל אביב בעונת 2011. המועדון המעוטר ביותר בארץ הוא מכבי תל אביב (21 אליפויות ו-23 גביעי מדינה). קבוצות מצליחות אחרות הן הפועל תל אביב (13 אליפויות ו-16 גביעים), מכבי חיפה (12 אליפויות ו-6 גביעים), בית"ר ירושלים (6 אליפויות ו-7 גביעים), הפועל פתח תקווה (6 אליפויות, מהן 5 רצופות, ו-2 גביעי מדינה), מכבי נתניה (5 אליפויות וגביע אחד) והפועל באר שבע (5 אליפויות וגביע אחד).

בכדורסל זכתה ישראל להישגים בינלאומיים רבים. היא מיוצגת בהצלחה על ידי נבחרת ישראל בכדורסל, שזכתה פעמיים באליפות אסיה והגיעה להישג השיא שלה כאשר זכתה במקום השני באליפות אירופה 1979. קבוצת מכבי תל אביב אשר נחשבת לאחד המועדונים הטובים באירופה זכתה ב-6 אליפויות אירופה, הראשונה ב-1977 והאחרונה ב-2014. בנוסף, זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב פעם אחת (2004). בזירה המקומית מכבי תל אביב היא הקבוצה המצליחה ביותר, עם 52 אליפויות ליגת העל בכדורסל ו-44 גביעי מדינה. קבוצה זו שלטה במשך שנים רבות בליגה הישראלית, כשזכתה באליפות במשך 23 עונות רצופות, בין 1970 ל-1992. קבוצות מעוטרות נוספות הן הפועל תל אביב (5 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל ירושלים (2 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל גלבוע גליל (2 אליפויות ו-2 גביעים) והפועל חולון (אליפות ושני גביעים).

ענף פופולרי נוסף הוא הטניס. שחר פאר הייתה הטניסאית המובילה של ישראל עד לפרישתה, ודורגה בשיאה במקום ה-11 בעולם. טניסאית בולטת נוספת היא אנה סמאשנובה אשר דורגה בשיאה במקום ה-15 בעולם. בין הטניסאים הבולטים נמנים דודי סלע (29 בעולם בשיאו), שלמה גליקשטיין (22 בעולם בשיאו) ועמוס מנסדורף שדורג בשיאו במקום ה-18 בעולם ונחשב לגדול הטניסאים הישראלים. שחקני הזוגות אנדי רם ויוני ארליך דורגו בשיאם במקומות הראשונים בעולם, וזכו באליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2008, הם שני הטניסאים הראשונים מישראל שזכו בטורניר גראנד סלאם. נבחרת הגברים של ישראל רשמה את הישג השיא שלה עת העפילה לחצי גמר גביע הדייוויס בשנת 2009.

ענפי השיט והג'ודו הם הענפים המצליחים ביותר בישראל עם זכיות במדליות רבות מהמשחקים האולימפיים ומאליפויות עולם. בענפים הפופולריים אתלטיקה והתעמלות, ספורטאים ישראלים זכו במספר מדליות מאליפויות עולם ובענף השחייה הפופולרי זכו ישראלים במדליות מאליפויות אירופה. ענף השחמט בישראל הוא בעל היסטוריה ארוכת שנים ובעל הישגים בינלאומיים. משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימות ליגות בין המועדונים שבערים השונות.

ספורט הנכים בישראל הוא ענף הספורט בעל ההישגים הטובים ביותר באופן משמעותי מכל ענפי הספורט בישראל, והספורטאים הנכים זכו במדליות רבות באולימפיאדות הנכים. הוועד הפאראלימפי בישראל וההתאחדות הישראלית לספורט נכים מרכזים 19 ענפי ספורט בהם פעילים ספורטאים רבים. ענף השחייה הוא הענף המוביל בספורט הנכים בישראל. נכון ל-2016, ישראל מדורגת במקום 13 בעולם במספר המדליות במשחקים הפאראלימפיים עם 375 מדליות בסך הכל, מהן 123 מדליות זהב, 123 מדליות כסף ו-129 מדליות ארד. ציפי רובין היא הספורטאית הפאראלימפית המעוטרת ביותר בישראל עם 30 מדליות פאראלימפיות בארבעה ענפי ספורט שונים, מהן 15 זהב, 8 כסף ו-7 ארד ומדורגת במקום רביעי בעולם בכל הזמנים בצבירת המדליות בסך הכל ובמקום 10 בעולם בכל הזמנים בצבירת מדליות הזהב.

היסטוריה של הספורט בחברה היהודית ובארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר "יהדות השרירים" במוזיאון מכבי בכפר המכביה

בשלהי המאה ה-19, תרבות הספורט בחברה היהודית בגלות החלה להתפתח. הוגה הדעות היהודי מקס נורדאו היה תומך נלהב של עיסוק בספורט ובנאומו בקונגרס הציוני השני בשנת 1898 טבע את המונח "יהדות השרירים" וטען שיש צורך בעיצובו של יהודי מסוג חדש, בעל עוצמה נפשית וגופנית, שבכוחו להגשים את יעדי הציונות. רעיון זה שימש זרז להקמת אגודות ספורט יהודיות ברחבי העולם בעשורים הבאים, אשר נשאו שמות מייצגי כוח ועוצמה: "מכבי", "שמשון", "הכוח", "בר כוכבא" ועוד.

בתקופת העלייה השנייה (1904-14) החל למעשה תהליך הקמת אגודות הספורט הארצישראליות. בשנת 1906, ד"ר ליאו כהן (רופא הגימנסיה העברית) ויחזקאל חנקין (מראשוני "השומר") ייסדו בנווה שלום את מועדון הספורט היהודי הראשון בארץ ישראל, "אגודת המתעמלים הראשון-לציון יפו", לימים מכבי תל אביב, ובראשיתה פעלו 25 מתעמלים והועמדו לרשותם מתח, מקבילים ומשקולות.[7][8] בשנת 1909 הקימה פועלי ציון אגודת ספורט בשם "שמשון", שפעלה בירושלים זמן קצר ובנובמבר 1911 נוסדה "מכבי ירושלים".[9]

תחרויות הספורט המאורגנות הראשונות בתולדות היישוב הישן התקיימו ברחובות בין השנים 1908 ל-1914, כאשר האירוע הראשון נערך בפסח 1908 תוך תיאום מוקדם עם "אגודת המתעמלים הראשון-לציון יפו", ונמשך יום אחד.[7]

במרוצת שנת 1912 הוקמו אגודות מכבי במספר יישובים ובדצמבר 1912 הוקמה הסתדרות בשם "המכבי". בפסח 1913 נערכה תחרות הספורט הבינלאומית הראשונה בארץ ישראל בהשתתפות מתעמלים יהודים מאוסטריה, גרמניה וטורקיה.[7] בשנת 1921 נוסדה התנועה העולמית של מכבי לאחר שהתקבלה על כך החלטה בקונגרס הציוני ה-12. מאז 1932 התנועה עורכת מדי ארבע שנים את המכביה, בה ספורטאים יהודים מכל העולם באים לישראל ומתחרים בענפי ספורט שונים.

בשנת 1923 קמה אגודת "הפועל תל אביב" ובשנת 1926 הוקמה הסתדרות אגודות "הפועל" כארגון של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, ומטרתה טיפוח תרבות הגוף הבריאות והספורט בקרב הפועלים.[9] בשנת 1924 הוקמה בארץ "אגודת הנוער הלאומית בית"ר" במסגרתה גם אגודת ספורט. בבית"ר התרכזו תחילה במקצועות האגרוף והכדורגל, קבוצות בית"ר הראשונות בכדורגל היו מתל אביב, רמלה ובנימינה. בשנת 1985 נרשמה בית"ר כעמותה במשרד הפנים ולאחר מכן הורחבה מסגרת פעילותה לכדורסל, טניס, כדורעף וטניס שולחן.[10] בשנת 1939 נוסדה אגודת הספורט הדתית "אליצור" ובשנת 1952 נוסדה אגודת הספורט אס"א עבור סטודנטים ועל ידי סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

אגודות הספורט בארץ ישראל היו קשורות למפלגות פוליטיות ולתנועות הנוער המזוהות עמן. בארץ הייתה הפועל קשורה בתנועת הפועלים וההסתדרות, מכבי הייתה קשורה בסקטור האזרחי, בית"ר הייתה חלק מהסקטור הרוויזיוניסטי, ואליצור חלק מהסקטור הדתי-לאומי. בעוד מכבי והפועל נוצרו מלכתחילה כאגודות ספורט, בית"ר הייתה קודם כל תנועת נוער פוליטית שהקימה גם אגודת ספורט.

בתקופת המנדט, הספורט ובעיקר ענף הכדורגל בארץ התפתח בעידוד הבריטים וליגת הספורט הסדירה הראשונה בארץ הייתה ליגת הכדורגל אשר הוקמה בשנת 1931, שלוש שנים אחרי שהחל טורניר הגביע. בעשורים הבאים ובעיקר לאחר קום המדינה, הוקמו ליגות סדירות בענפים רבים נוספים.

מקום המדינה השתייכו התאחדויות הספורט בענפים השונים בארץ להתאחדויות הספורט של אסיה והתחרו באליפויות אסיה. בסוף שנות ה-70, בלחץ המדינות הערביות, הוצאה ישראל מהתאחדויות הספורט באסיה והחל משנות ה-90, התאחדויות הספורט בישראל צורפו באופן רשמי להתאחדויות האירופיות והחלו להשתתף באופן סדיר בתחרויות הספורט באירופה.

תקציב, פופולריות ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקצוב הספורט בישראל נמוך ביחס למקובל במדינות המערב ובהתאם לכך, הישגי הספורט הישראלי הם נמוכים באופן יחסי.[2] לשם השוואה, בשנת 2019 תקציב הספורט נאמד בכמיליארד ש"ח, כ-0.2 אחוז מתקציב המדינה.[3] החל משנות ה-90, תקציב הספורט השנתי הגיע ברובו מכספי הימורי הטוטו, שגם החזיק בסמכויות לחלוקת הכספים, ורק חלק קטן הגיע מתקציב המדינה. במרץ 2018 אושרה רפורמה ובמסגרתה הוחלט שתקציב הספורט יגיע כולו מתקציב המדינה.[2] סמכות הטוטו לחלק תקציבים לאגודות הספורט נשללה ונותרה בידיה רק הסמכות לארגן הימורי ספורט. מאז הרפורמה, רווחי הטוטו מועברים לאוצר המדינה.[11]

בדצמבר 2017, פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך שנכתב לבקשתו של חבר הכנסת עודד פורר, יו"ר ועדת המשנה לספורט. במסגרת המחקר נבחנו "נתונים על זכיות במדליות אולימפיות, בהשוואה בין ישראל לבין מדינות הדומות לה מבחינת גדול אוכלוסייתן; השוואת התקציב הציבורי המוקצה לספורט בין ישראל לבין מדינות נוספות." המחקר גילה שגם אם לא ברור מהי ההוצאה הכספית המדויקת על ספורט הישגי, אפשר לקבוע שהיא עדיין נמוכה למדי בהשוואה למדינות מצליחות. עם זאת נמצא שההוצאה הציבורית לספורט בישראל ביחס לתוצר, שעומדת על 0.39%, גבוהה יותר מ־14 מדינות מתוך 28 המדינות באיחוד האירופי, שכולן עולות על ישראל בהישגים הספורטיביים. מכאן נקבע שישראל נחשבת לא יעילה מבחינת התפוקה הצפויה בהתאם לתשומה הכספית בספורט הישגי. ההשקעה בספורט נמצאה לא ברורה, לא מסודרת ולא יעילה.[2][12]

פופולריות העיסוק הספורט בישראל נמוכה. בשנת 2012 רק כ-1.01% מהאוכלוסייה בישראל עסקה בספורט תחרותי (80.8 אלף ספורטאים). במדינות אירופה, היבשת אליה מסונף הספורט הישראלי, כמות העוסקים בספורט תחרותי גבוהה יותר במידה ניכרת. אין נתון רשמי לגבי כמות העוסקים בספורט תחרותי ובספורט עממי בישראל באופן סדיר אך ניתן לשער שהיא נמוכה ממדינות אירופה, שם, על פי נתוני מחקרים באותן שנים של נציבות הספורט באיחוד האירופי נמצא כי כמות העוסקים בספורט באופן סדיר בנורווגיה היא 39%, בגרמניה 32%, בדנמרק 29%, בשוודיה 28%, בהולנד 24%, בלוקסמבורג 23.5%, בצרפת 23%, בפינלנד 21%, בצ'כיה 13% ובבלגיה 10%.[13] במרבית מדינות אירופה קיימים מועדוני ספורט בהם ילדים ואזרחים בוגרים יכולים להתאמן ולהשתתף במספר ענפי ספורט שונים בדרך מקצוענית וחובבנית בעלות סמלית. בישראל נפוצים יותר חוגי ספורט נפרדים שלעיתים עשויים להיות פחות מקצועיים ואף יותר יקרים.[14]

מספר מתקני ספורט בישראל עומדים בסטנדרטים הבינלאומיים וחלקם אף עומדים בסטנדרטים הגבוהים ביותר. על פי דירוג האצטדיונים של אופ"א, 6 אצטדיונים בישראל מוגדרים כאצטדיונים ברמת "קטגוריה 4", הקטגוריה הגבוהה ביותר. בעשור השני של המאה ה-21 נבנו בישראל אצטדיונים ואולמות ספורט רבים. האצטדיון הגדול בישראל הוא אצטדיון רמת גן המכיל 41,583 מקומות ישיבה. אצטדיון רמת גן שימש כאצטדיון הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 2014-1956. אצטדיון טדי בירושלים הוא האצטדיון השני בגודלו בישראל עם 31,733 מקומות ישיבה, אצטדיון טדי הורחב פעמיים בשנים 1999 ו-2013. אצטדיון סמי עופר בחיפה הוא האצטדיון השלישי בגודלו עם 30,780 מקומות ישיבה ומשמש כאצטדיונם של מכבי חיפה והפועל חיפה. אצטדיונים בולטים נוספים בישראל: אצטדיון טרנר בבאר שבע (16,126), אצטדיון בלומפילד בתל אביב (14,413), האצטדיון העירוני בנתניה (13,610) ואצטדיון המושבה בפתח תקווה (11,500). בין האצטדיונים הבולטים בעבר: אצטדיון קריית אליעזר בחיפה (14,000), אצטדיון הקופסה בנתניה (7,500) ואצטדיון האורווה בפתח תקווה (6,800). אולם הספורט הגדול בישראל הוא הפיס ארנה בירושלים עם 11,600 מקומות ישיבה, הפיס ארנה משמש את קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. אולם הספורט השני בגודלו בישראל הוא היכל מנורה מבטחים בתל אביב עם 10,383 מקומות ישיבה, אולמה הביתי של מכבי תל אביב. עוד אולמות ספורט בולטים בישראל: היכל טוטו חולון (5,600), היכל הספורט רוממה חיפה (5,000) והיכל קבוצת שלמה בתל אביב (3,504). בישראל קיימים אצטדיוני אתלטיקה מעטים ובראשם אצטדיוני האתלטיקה בהדר יוסף עם 6,000 מקומות ישיבה ואצטדיון גבעת רם בירושלים עם כ-4,000 מקומות ישיבה. מכון וינגייט הוא מכון הספורט הלאומי של ישראל, משמש כמרכז אימונים של ענפי הספורט האולימפיים ומכיל מספר אצטדיונים ואולמות ספורט קטנים.

סיקור תקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקשורת הספורט בישראל

תקשורת הספורט בישראל מסקרת במדיות שונות בתקשורת הכתובה ובתקשורת האלקטרונית ענפי ספורט שונים ובראשם הכדורגל והכדורסל. עוד לפני קום המדינה, הקדישה העיתונות העברית בארץ עמודים לסיקור הספורט בישראל. עם השנים החלו חלק מהעיתונים להפיץ מוסף לעיתון המוקדש כולו לסיקור ענפי ספורט. בתקשורת האלקטרונית, הרדיו בישראל מקדיש אף הוא פינות בתוכניות השונות לסיקור חדשותי של הספורט בישראל, ומשנות השבעים של המאה העשרים אף משדר תחרויות ספורט שונות בשידורים חיים. גם ערוצי הטלוויזיה בישראל מקדישים זמן שידור לתחרויות ספורט, חלקם אף נוהגים לרכוש זכויות שידור של תחרויות בולטות ולשדרן בפריים טיים. מ-1990 אף משדר בישראל ערוץ הספורט המקדיש אף הוא את רוב שעות השידור בו ובערוצי הבת שלו לספורט הישראלי.

סקירה לפי ענפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ האופניים ג'ירו ד'איטליה 2018 בתל אביב

מרוץ אופני הכביש הראשון בארץ נערך ב-1932, ברחובות תל אביב וניצח בו שלמה צבי מהפועל תל אביב.[15] העלייה מצפון אפריקה בשנות ה-50 הביאה להתקדמות בספורט לאחר שמספר רוכבים בולטים ממרוקו (חלקם היו אף אלופי מרוקו), אשר היו בעלי ניסיון במרוצים במרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ואף צרפת, עלו לישראל. מאותן שנים ועד סוף שנות ה-70, התמקד חלק גדול מהפעילות באזור הדרום: רמלה, אשקלון ובאר שבע, מקום מגוריהם של חלק מאותם רוכבים עולים.

ב-1958 נרשמה ישראל לאיגוד הבינלאומי לאופניים וב-1960 נשלחו בפעם הראשונה והיחידה רוכבי אופני כביש למשחקים האולימפיים, לאולימפיאדת רומא. במרוץ הכביש האולימפי ל-175 קילומטר, ייצגו את ישראל יצחק בן דוד והנרי אוחיון. שני הרוכבים סבלו מתקלות ולא סיימו את המרוץ. בתחילת שנות ה-70, הגיע לישראל המאמן עקיבא רזניק שהיה מאמן בעל ניסיון רב מברית המועצות. הוא הקים קבוצת רכיבה בנצרת עילית ועפולה והנחיל בה שיטות אימון ממזרח אירופה. רוכבי הקבוצה כבשו את כל התארים בשנות ה-70 ובשנות ה-80 והצליחו גם בתחרויות בזירה האירופית. לשיא הגיע עם יהודה גרשוני שרכב בקבוצה מקצוענית.

בנובמבר 2014 נוסדה קבוצת Israel Cycling Academy במימון איש העסקים רון בר און. בשנת 2016 חבר למיזם איל הנדל"ן הקנדי-ישראלי סילבן אדמס והזרים כסף נוסף שאפשר לקבוצה להתקדם בשנת 2017 לדרג קונטיננטל פרו (אנ'). בעזרת תמיכה כספית של סילבן אדמס, מרוץ הג'ירו ד'איטליה הוזנק בשנת 2018 מירושלים ולראשונה נערך מחוץ לאירופה. במירוץ זה נעשתה היסטוריה כאשר הייתה זו הפעם הראשונה שקבוצת אופניים ישראלית משתתפת במירוץ גרנד טור והפעם הראשונה שרוכבים ישראלים משתתפים במירוץ גרנד טור: גיא ניב פרש בקטע החמישי עקב מחלה וגיא שגיב הצליח לסיים את המירוץ. בשנת 2017 החלו עבודות הבנייה של הולודרום בהדר יוסף.

רוכבי אופניים בולטים
גיא שגיב הרוכב הישראלי הראשון שמסיים גרנד טור, 3 פעמים אלוף ישראל.
גיא ניב התחרה בג'ירו ד'איטליה 2018
הנרי אוחיון 6 פעמים אלוף ישראל
יהודה גרשוני 6 פעמים אלוף ישראל
משה וישגרודסקי 5 פעמים אלוף ישראל
חמי וולוצקי 5 פעמים אלוף ישראל
עמוס גרי 4 פעמים אלוף ישראל

איגרוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף האיגרוף היה פופולרי מאוד בקרב היהודים במחצית הראשונה של המאה ה-20. מספר מתאגרפים יהודים זכו להצלחה עולמית וביניהם: סמואל ברגר, אייב אטל, אלפונס חלימי ובני לאונרד שנחשב לאחד מהמתאגרפים הגדולים בהיסטוריה. אמיל רבלסקי הוא מחלוצי הענף בארץ. בשנת 1926 הוא עלה לארץ לאחר שלמד איגרוף בגרמניה וארגן באותה שנה מחלקת איגרוף במכבי תל אביב. בשנת 1929 הוא ייסד יחד עם אריה כץ ואהרן אלקינד מועדון איגרוף על שם 'בני לאונרד', מועדון האיגרוף הראשון בארץ ישראל.[16] בתקופת המנדט היה האיגרוף פופולרי בארץ ישראל ונערכו תחרויות איגרוף בין מתאגרפים מהצבא הבריטי למתאגרפים מקומיים וביניהם יפתח זייד.[17]

בתחום האיגרוף החובבני, אשר מוגדר כענף אולימפי ומשוחק במשחקים האולימפיים, היו לישראל מספר מתחרים. שלמה ניאזוב (אנ') ויהודה בן-חיים הם המתאגרפים הישראלים הראשונים שהתחרו במשחקים האולימפיים כאשר ייצגו את ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. יעקב שמואל השיג את התוצאה הטובה ביותר כאשר הגיע לרבע הגמר וסיים במקום החמישי באולימפיאדת סיאול 1988. כמו כן, לזכות ישראל מדליית כסף ו-3 מדליות ארד מאליפויות אירופה באיגרוף חובבנים (אנ'): תאופיק בסיסי (ארד, 1998), נטליה אוסטרומוב (כסף, 2006), יוסף עבדלגאני (ארד, 2010) ופבלו אישצ'נקו (ארד, 2017)

בתחום האיגרוף המקצועני, היו לישראל מספר הצלחות ובראשם זכייתו של יורי פורמן בתואר אלוף העולם של איגוד ה-WBA במשקל בינוני-קל (עד 70 ק"ג). באוקטובר 2009, הגר פיינר זכתה בתואר אלופת העולם של איגוד ה-WIBF, תואר עליו הגנה 4 פעמים נוספות. באפריל 2011, רן נקש, המתחרה במשקל בינוני-כבד, הפסיד בקרב על תואר אלוף העולם של איגוד ה-WBO. מתאגרפים בולטים נוספים הם: ג'והר אבו לאשין ורומן גרינברג.

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסד האחראי על האתלטיקה בישראל הוא איגוד האתלטיקה הישראלי. אחת לשנה מתקיימת אליפות ישראל באתלטיקה באצטדיון הדר יוסף. תחרויות האתלטיקה הסדירות הראשונות בארץ היו בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 במשחקי כינוס הפועל והמכביה. בשנת 1935 נערכה לראשונה אליפות ארץ ישראל באתלטיקה.

לזכות האתלטיקה בישראל מספר מדליות מאליפויות אירופה ואליפויות עולם. אהובה קריביצקי היא מחלוצות ענף האתלטיקה בישראל, זכתה במדליית הזהב במשחקי אסיה 1954. אסתר רוט-שחמורוב הייתה לישראלית הראשונה שעולה לגמר אולימפי בענף האתלטיקה כאשר עלתה לגמר 100 מטר משוכות באולימפיאדת מונטריאול 1976 וסיימה במקום השישי. החל משנת 1990, ספורטאים ישראלים מתחרים באליפויות אירופה. עם עליית ספורטאים רוסים כחלק מהעלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, חלה התפתחות בענף ובשנת 1999 זכה אלכס אברבוך במדליה הראשונה של ישראל באליפות העולם, מדליית ארד בקפיצה במוט. אברבוך זכה גם במדליה הראשונה של ישראל באליפות אירופה כאשר זכה במדליית הזהב במינכן 2002. באליפות אירופה 2014 זכה דונלד סנפורד במדליית ארד בריצת 400 מטר, המדליה הראשונה של ישראל במקצועות המסלול באליפות אירופה. באליפות העולם 2015, חנה קנייזבה-מיננקו זכתה במדליית כסף בקפיצה משולשת. באליפות אירופה 2018, לונה צ'מטאי-סלפטר זכתה במדליית הזהב בריצת 10,000 מטר.

מדליות באליפויות עולם
אליפות מדליה ספורטאי תחרות
סביליה 1999 Bronze medal icon.svg ארד אלכסנדר אברבוך קפיצה במוט
אדמונטון 2001 Silver medal icon.svg כסף אלכסנדר אברבוך קפיצה במוט
בייג'ינג 2015 Silver medal icon.svg כסף חנה קנייזבה-מיננקו קפיצה משולשת
אתלטים בולטים
גברים
אלכס אברבוך בעל ההישג הגדול ביותר של ישראל באתלטיקה, מדליית כסף באליפות העולם 2001. זכה גם במדליית ארד באליפות העולם באליפות העולם 1999. פעמיים ברציפות אלוף אירופה בשנים 2002 ו-2006 בקפיצה במוט.
דונלד סנפורד זוכה מדליית ארד מאליפות אירופה 2014 בריצת 400 מטר.
קונסטנטין מטוסביץ' מקום חמישי באולימפיאדת סידני 2000 ומקום שביעי באליפות העולם 1997 בקפיצה לגובה.
דני קרסנוב מקום שמיני באולימפיאדת ברצלונה 1992 ופעמיים ברציפות מקום תשיעי באליפויות העולם באתונה 1997 וסביליה 1999 בקפיצה במוט.
רוגל נחום מקום שישי באליפות העולם באולם (1997) ומקום רביעי באליפות אירופה 1999 בקפיצה משולשת.
ואדים בביקין מקום עשירי באליפות העולם 1991 בהטלת כידון.
נשים
חנה קנייזבה-מיננקו סגנית אלופת העולם (בייג'ינג 2015), סגנית אלופת אירופה (אמסטרדם 2016), שלישית באליפות אירופה באולם (פראג 2015), חמישית באולימפיאדה (ריו דה ז'ניירו 2016) ורביעית באליפות העולם (לונדון 2017) בקפיצה משולשת.
לונה צ'מטאי-סלפטר אלופת אירופה (ברלין 2018) בריצת 10000 מטר.
אסתר רוט שחמורוב מקום שישי באולימפיאדה (מונטריאול 1976) בריצת 100 מטר משוכות, אלופה ושיאנית אסיה בעלת 6 מדליות, מהן 5 זהב בריצת 100 מטר, בריצת 200 מטר, בקרב חמש ובריצת 100 מטר משוכות.
חנה שזיפי פעמיים ברציפות אלופת משחקי אסיה (1966 ו-1970) בריצת 800 מטר ופעם אחת בריצת 1500 מטר (1970) ובעלת מדליית ארד במשחקי אסיה בריצת 1500 מטר (1974).
אהובה קריביצקי אלופת משחקי אסיה (1954) בקפיצה לגובה.
דבורה מרכוס אלופת משחקי אסיה (1966) בריצת 200 מטר.
אורית אברמוביץ' אלופת משחקי אסיה (1974) בקפיצה לגובה.
אדווה כהן מקום חמישי באליפות אירופה (2018) בריצת 3000 מטר מכשולים.

בייסבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הבייסבול בישראל מקורה בשנות ה-70.[18] מאות עולים מארצות הברית וקנדה אשר התיישבו בקיבוץ גזר בשנות ה-70 הקימו מגרש בייסבול חובבני עבור הקהילה על מנת להמשיך במסורת הספורטיבית לה היו מורגלים. בשנת 1983, על חולות המגרש החובבני, הוקם בגזר מגרש הבייסבול המקצועי הראשון בארץ.[19] בשנת 1986 הוקם איגוד הבייסבול הישראלי כעמותה ללא ‏כוונת ‏רווח ובשנת 1995 הצטרפה נבחרת ישראל בבייסבול לקונפדרציית הבייסבול האירופית (CEB). בשנת 2007 נוסדה ליגת הבייסבול הישראלית, שעקב בעיות כספיות נמשכה רק עונה אחת, בה זכתה 'בית שמש בלו סוקס' באליפות.

נבחרת ישראל בבייסבול, אשר מורכבת ברובה מיהודים אמריקאים, העפילה לראשונה לאליפות העולם בשנת 2017 וסיימה במקום השישי להפתעת רבים.

ג'ודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'ודו החל בפריצתו הגדולה בישראל עם העלייה הגדולה של שנות ה-50, אז הקימו צעירים שעסקו בג'ודו בארצות מולדתם מועדונים להדרכת ועיסוק בג'ודו[20]. הג'ודו הוכנס למכביה השישית (1961) אך עדיין לא כענף מן המנין. ב-1965 הוקמה ה"התאחדות הישראלית לג'ודו", ונערכו תחרויות לקביעת הייצוג במכביה, שהתפתחו לאליפויות ישראל בג'ודו. ב-1972 מוזגה התאחדות הישראלית לג'ודו אל ההתאחדות לספורט בישראל. במחצית השנייה של שנות השבעים הופיעו הישגים בינלאומיים ראשונים, כולל מדליות באליפויות בריטניה, בלגיה, סקנדינביה וארצות הברית, שהובילו בסופו של דבר לזכייתם של יעל ארד ואורן סמדג'ה בשתי המדליות האולימפיות הראשונות של ישראל (אולימפיאדת ברצלונה 1992). הג'ודו הישראלי המשיך להגיע להישגים בינלאומיים גם בעשורים הבאים עם זכייתם של ג'ודוקא ישראלים נוספים במדליות אולימפיות.

מדליות במשחקים האולימפיים
משחקים מדליה ספורטאי תחרות
ברצלונה 1992 Silver medal icon.svg כסף יעל ארד עד 61 ק"ג
ברצלונה 1992 Bronze medal icon.svg ארד אורן סמדג'ה עד 71 ק"ג
אתונה 2004 Bronze medal icon.svg ארד אריק זאבי עד 100 ק"ג
ריו דה ז'ניירו 2016 Bronze medal icon.svg ארד ירדן ג'רבי עד 63 ק"ג
ריו דה ז'ניירו 2016 Bronze medal icon.svg ארד אורי ששון מעל 100 ק"ג
מדליות באליפויות עולם
אליפות מדליה ספורטאי תחרות
ברצלונה 1991 Bronze medal icon.svg ארד יעל ארד עד 61 ק"ג
המילטון 1993 Silver medal icon.svg כסף יעל ארד עד 61 ק"ג
צ'יבה 1995 Silver medal icon.svg כסף אורן סמדג'ה עד 78 ק"ג
מינכן 2001 Silver medal icon.svg כסף אריק זאבי משקל פתוח
רוטרדם 2009 Bronze medal icon.svg ארד אליס שלזינגר עד 63 ק"ג
ריו דה ז'ניירו 2013 Gold medal icon.svg זהב ירדן ג'רבי עד 63 ק"ג
צ'ליאבינסק 2014 Silver medal icon.svg כסף ירדן ג'רבי עד 63 ק"ג
אסטנה 2015 Bronze medal icon.svg ארד גולן פולק עד 66 ק"ג
בודפשט 2017 Bronze medal icon.svg ארד טל פליקר עד 66 ק"ג

היאבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף ההיאבקות מחולק לשני תחומים: היאבקות ספורטיבית כענף תחרותי אולימפי והיאבקות מקצועית המשמשת כענף בידורי. בתחום ההיאבקות המקצועית, רפאל הלפרין היה מראשוני המתאבקים בארץ, הוא זכה להצלחה בינלאומית ובשנים 1952 ו־1957 זכה באליפות העולם במסגרת "פדרציית ההיאבקות העולמית" (לימים WWE). בישראל הוקמו מספר ליגות היאבקות. בשנת 2001 הוקמה ליגת ה-IPWA ‏(Israeli Pro Wrestling Association), ליגת ההיאבקות הראשונה בארץ, אשר בשנים 2003-2014 קיימה אירועי היאבקות ובשנת 2005 אף הפיקה בשיתוף ערוץ "ביפ" את תוכנית ההיאבקות הראשונה בישראל, התוכנית הסאטירית "מכת מדינה". ביוני 2012 קמה ליגה נוספת, ה-AWO ‏(All Wrestling Organization) שהחל מאוקטובר 2013 מארגנת אירועי היאבקות. עוד ליגה בולטת היא ליגת ההיאבקות הישראלית (IWL) שקמה גם היא בשנת 2012 ועורכת הופעות מאז מאי 2013. החל משנת 2016, נועם דר (אנ') הישראלי מתחרה ב-WWE.

בתחום ההיאבקות התחרותית, ישראל זכתה במספר מדליות מאליפויות העולם. ההישגים הראשונים של ישראל הגיעו מעולים מברית המועצות, שתרמו לפיתוח הענף עם עלייתם לארץ בשנות ה-70 ובשנות ה-90.[21] המתאבקים הראשונים שייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים היו אליעזר חלפין, מרק סלבין וגד צברי אשר ייצגו את ישראל באולימפיאדת מינכן 1972, חלפין וסלבין היו מ-11 הנרצחים בטבח הספורטאים במינכן. ההישג הגבוה ביותר של מתאבק ישראלי באולימפיאדה שייך ליורי יבסייצ'יק שסיים במקום הרביעי בסידני 2000. באליפויות העולם לזכות ישראל 6 מדליות. המדליה הראשונה של ישראל באליפות העולם שייכת לויקטור זילברמן שזכה במדליית הארד בשנת 1974 וההישג הגדול ביותר הוא זכייתו של גוצ'ה ציציאשווילי במדליית הזהב באליפות העולם משנת 2003.

מדליות באליפויות עולם
אליפות מדליה ספורטאי תחרות
איסטנבול 1974 Bronze medal icon.svg ארד ויקטור זילברמן היאבקות חופשית, עד 74 ק"ג
אטלנטה 1995 Silver medal icon.svg כסף גוצ'ה ציציאשווילי יוונית-רומית, עד 82 ק"ג
יבלה 1998 Bronze medal icon.svg ארד יורי יבסייצ'יק יוונית-רומית, עד 130 ק"ג
אתונה 1999 Bronze medal icon.svg ארד מיכאל ביילין יוונית-רומית, עד 63 ק"ג
פטרס 2001 Bronze medal icon.svg ארד מיכאל ביילין יוונית-רומית, עד 63 ק"ג
קרטיי 2003 Gold medal icon.svg זהב גוצ'ה ציציאשווילי יוונית-רומית, עד 84 ק"ג

התעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתעמלות היא בין ענפי הספורט הראשונים שפעלו בארץ ישראל. בשנת 1906, נוסד מועדון הספורט הראשון בארץ בשם "אגודת המתעמלים הראשון-לציון יפו", לימים מכבי תל אביב, ובראשיתו פעלו 25 מתעמלים והועמדו לרשותם מתח, מקבילים ומשקולות.[7] בשנת 1908 נערכה ברחובות תחרות ההתעמלות המאורגנת הראשונה[7] ובסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 נערכו תחרויות התעמלות באופן סדיר במסגרת משחקי כינוס הפועל והמכביה. בשנות ה-90, חלה התפתחות משמעותית בענף ההתעמלות בישראל עקב העלייה מברית המועצות שהביאה עמה ספורטאים ומאמנים מקצועיים יותר. בסוף העשור הראשון ותחילת העשור השני של המאה ה-21 הגיעו ההישגים המשמעותיים הראשונים בענף עם זכיות במדליות ראשונות מאליפויות העולם בתחומי התעמלות המכשירים וההתעמלות האמנותית. גם תחום האקרובטיקה בישראל השייך לענף אך לא נחשב ענף אולימפי זכה להישגים באליפויות העולם.

התעמלות אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתעמלת האומנותית הראשונה שייצגה את ישראל במשחקים האולימפיים היא ליאת חנינוביץ (אנ') שהשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 וסיימה במקום ה-27 בתחרות הקרב-רב. הישג השיא של מתעמלת יחידה שייך לנטע ריבקין שסיימה במקום השביעי בקרב-רב באולימפיאדת לונדון 2012. הנבחרת הישראלית השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2008, העפילה לגמר וסיימה במקום השישי. הישג השיא של הנבחרת הוא המקום השישי, בו סיימה בבייג'ינג 2008 ובריו דה ז'ניירו 2016.

באליפויות העולם, לזכות ישראל 8 מדליות, מתוכם 3 כסף ו-5 ארד. המדליה הראשונה של ישראל באליפות העולם שייכת לנטע ריבקין שזכתה בשנת 2011 במדליית הארד בתרגיל החישוק. הישג השיא של מתעמלת יחידה שייך ללינוי אשרם, שזכתה בשנת 2018 במדליית כסף בקרב-רב. המדליה הראשונה של הנבחרת הישראלית הגיעה בשנת 2011, אז זכתה במדליית הארד בתרגיל המשולב של סרטים וחישוקים. הישג השיא של הנבחרת הוא זכייה במדליית הכסף בשנת 2014 בתרגיל האלות.

מדליות באליפויות עולם - התעמלות אמנותית
אליפות מדליה ספורטאים תחרות
מונפלייה 2011 Bronze medal icon.svg ארד נטע ריבקין חישוק
מונפלייה 2011 Bronze medal icon.svg ארד נבחרת ישראל סרטים וחישוקים
איזמיר 2014 Silver medal icon.svg כסף נבחרת ישראל אלות
פזארו 2017 Bronze medal icon.svg ארד לינוי אשרם סרט
פזארו 2017 Bronze medal icon.svg ארד לינוי אשרם קרב-רב
סופיה 2018 Silver medal icon.svg כסף לינוי אשרם חישוק
סופיה 2018 Bronze medal icon.svg ארד לינוי אשרם סרט
סופיה 2018 Silver medal icon.svg כסף לינוי אשרם קרב-רב

התעמלות אקרובטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפויות העולם בהתעמלות אקרובטית, לישראל 4 מדליות, 1 זהב, 2 כסף ו-1 ארד. המדליה הראשונה של ישראל באליפות העולם שייכת לדניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ' אשר זכו במדליית כסף בשנת 2016 בקטגוריית רביעיית גברים. באליפות העולם שנערכה באנטוורפן 2018 דורגה ישראל במקום השני בטבלת המדליות, הישג חסר תקדים בספורט הישראלי: רביעיית הגברים של ישראל (דניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ') זכתה במדליית זהב, נבחרת משולבת של מתעמלות ומתעמלים זכתה במדליית כסף וצמד נשים זכה במדליית ארד (מיקה לבקוביץ', רוני סורזון).

מדליות באליפויות עולם - התעמלות אקרובטית
אליפות מדליה ספורטאים תחרות
פוטיאן 2016 Silver medal icon.svg כסף דניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ' רביעיית גברים
אנטוורפן 2018 Gold medal icon.svg זהב דניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ' רביעיית גברים
אנטוורפן 2018 Silver medal icon.svg כסף דניאל אורלביץ', לידר דנה, ינאי כלפה, אפי סאץ', אור ערמוני, צליל הורביץ, יובל ויינגולד, מיקה לבקוביץ', רוני סורזון נבחרת מעורבת (נשים וגברים)
אנטוורפן 2018 Bronze medal icon.svg ארד מיקה לבקוביץ', רוני סורזון זוג נשים

התעמלות מכשירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעם הראשונה בה השתתפו מתעמלים ישראלים במשחקים האולימפיים הייתה באולימפיאדת רומא 1960. שלוש מתעמלות ישראליות השתתפו אז במשחקים, רות אבלס, ראלי בן יהודה ומרים קארה. באולימפיאדת בייג'ינג 2008 היה אלכס שטילוב למתעמל הראשון שמעפיל לשלב הגמר בתחרות במכשיר בודד, תרגיל הקרקע, וסיים במקום השמיני. הישג השיא של מתעמל ישראלי במכשיר בודד שייך לאלכס שטילוב שסיים במקום השישי בתרגיל הקרקע באולימפיאדת לונדון 2012. בתחום הקרב-רב, המאחד את יכולת המתעמל בכל המכשירים, הישג השיא שייך גם הוא לאלכס שטילוב שסיים במקום ה-12 באולימפיאדת לונדון 2012.

באליפויות העולם, לזכות ישראל 3 מדליות, מתוכם 1 כסף ו-2 ארד. המתעמל הישראלי הראשון שזכה במדליה באליפות העולם הוא אלכס שטילוב, שזכה במדליית הארד בשנת 2009 בתרגיל הקרקע. הישג השיא של מתעמל ישראלי באליפות העולם שייך לארטיום דולגופיאט שזכה בשנת 2017 במדליית הכסף בתרגיל הקרקע.

מדליות באליפויות עולם - התעמלות מכשירים
אליפות מדליה ספורטאים תחרות
לונדון 2009 Bronze medal icon.svg ארד אלכס שטילוב קרקע
טוקיו 2011 Bronze medal icon.svg ארד אלכס שטילוב קרקע
מונטריאול 2017 Silver medal icon.svg כסף ארטיום דולגופיאט קרקע

טניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות טניס רשמיות נערכו בארץ עוד לפני הקמת המדינה. בשנות ה-30 וה-40 נערך טורניר "אליפות ארץ-ישראל בטניס", לימים אליפות ישראל בטניס.[22] בשנת 1946 נוסד איגוד הטניס בישראל.[23] בשנת 1947 נשלחה נציגות ראשונה של טניסאים ארץ-ישראלים לטורניר מסוג גראנד סלאם, כאשר יהודה פינקלקראוט, גרטרוד קורנפלד ומרדכי אפל התחרו תחת דגל המנדט הבריטי באליפות וימבלדון. בשנת 1948 התקבלה ישראל למשחקי גביע הדייוויס והופעת הבכורה של נבחרת ישראל נערכה בגביע דייוויס 1949 בהפסד לדנמרק העדיפה. בשנות ה-70 חלה התפתחות בענף בין היתר עם הקמת המרכז לטניס בישראל שבמהלך השנים הקים מספר מרכזי טניס ברחבי הארץ.

הטניס הישראלי ייצר מספר טניסאים אשר זכו להצלחה בינלאומית וביניהם: שחר פאר, אנה סמשנובה, עמוס מנסדורף, שלמה גליקשטיין, דודי סלע והצמד אנדי רם ויוני ארליך. הישגי השיא של טניסאים ישראלים בקטגוריית יחידים הם הגעתם של שחר פאר ועמוס מנסדורף לשלב רבע הגמר בטורנירי גראנד סלאם. בקטגוריית הזוגות הישג השיא הוא זכייתם של אנדי רם ויוני ארליך באליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2008. הישג השיא של נבחרת הגברים הוא ההגעה לחצי גמר גביע הדייוויס בשנת 2009 והישג השיא של נבחרת הנשים הוא הגעה לרבע גמר גביע הפדרציה בשנת 2008.

דירוג השיא של טניסאית ישראלית שייך לשחר פאר שדורגה במקום ה-11 בעולם ודירוג השיא של טניסאי ישראלי שייך לעמוס מנסדורף שדורג בשיאו במקום ה-18 בעולם.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורגל בישראל
נבחרת ארץ ישראל במהלך מסע משחקים בקהיר ב-1931

הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל. הכדורגל בישראל מוסדר על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל האחראית על התחרויות השונות ועל הנבחרות הלאומיות של ישראל. תחרות הכדורגל הבכירה בארץ היא אליפות ליגת העל ואחריה גביע המדינה. הקבוצות משתייכות ברובם לאגודות הספורט של מכבי והפועל.

קבוצות הכדורגל הראשונות בארץ ישראל קמו בעשור הראשון ובעשור השני של המאה ה-20. תחילה נערכו משחקי ידידות בין הקבוצות[24] והטורניר הראשון ששוחק באופן סדיר בארץ היה "גביע פלשתינה הראשון" בשנת 1923, אשר אורגן על ידי הבריטים.[25] בשנת 1928 נוסדה ההתאחדות לכדורגל בישראל בשם 'התאחדות ארץ ישראלית למשחק כדור רגל' ובאותה שנה ארגנה את "גביע ארץ ישראל" הראשון בו התחרו קבוצות עבריות לצידן של קבוצות הצבא הבריטי. בשנת 1931 החלו משחקי הליגה הסדירה הראשונה בארץ ובסיומם הוכתרה קבוצת המשטרה הבריטית כאלופת הליגה הארצית. נבחרת ארץ ישראל בכדורגל התחילה את דרכה בתחילת שנות ה-30 ואף התחרתה במוקדמות מונדיאל 1934. עם קום המדינה, נוסדה נבחרת ישראל בכדורגל והחלו תחרויות הליגה והגביע ללא קבוצות בריטיות, והתחרו בו קבוצות הקיימות בתוך מדינת ישראל. החל מקום המדינה התאחדות הכדורגל השתייכה לקונפדרציית הכדורגל של אסיה וקבוצות ישראליות התחרו בתחרויות הכדורגל באסיה. בסוף שנות ה-70 התאחדות הכדורגל סולקה מקונפדרציית אסיה ובשנת 1992 צורפה באופן רשמי לאופ"א ומאז משתתפת באופן סדיר בתחרויות הכדורגל ביבשת אירופה.

הישגי השיא של נבחרת ישראל הם הזכייה באליפות אסיה ב-1964 וההעפלה למונדיאל 1970. בנובמבר 2008 דורגה נבחרת ישראל במקום ה-15 בעולם (לפי דרוג פיפ"א), המיקום הגבוה בתולדותיה. בין ההצלחות הבולטות של הקבוצות ניתן למנות את העפלתה של הפועל תל אביב לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2002 והעפלתה של מכבי חיפה לרבע גמר גביע המחזיקות בעונת 1999. בעונת 2003 הייתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. מכבי חיפה העפילה פעם נוספת בעונת 2010. שתי קבוצות נוספות שחזרו את ההישג: מכבי תל אביב בעונת 2005 ובעונת 2016 והפועל תל אביב בעונת 2011. המועדון המעוטר ביותר בארץ הוא מכבי תל אביב (21 אליפויות ו-23 גביעי מדינה). קבוצות מצליחות נוספות הן הפועל תל אביב (13 אליפויות ו-16 גביעים), מכבי חיפה (12 אליפויות ו-6 גביעים), בית"ר ירושלים (6 אליפויות ו-7 גביעים), הפועל פתח תקווה (6 אליפויות, מהן 5 רצופות, ו-2 גביעי מדינה), מכבי נתניה (5 אליפויות וגביע אחד) והפועל באר שבע (5 אליפויות וגביע אחד).

הכדורגל הישראלי ייצר מספר שחקנים אשר זכו להצלחה בינלאומית וביניהם: שמואל רוזנטל, רוני רוזנטל, חיים רביבו, אייל ברקוביץ', יוסי בניון וטל בן-חיים.

כדורגל נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורגל נשים בישראל

בשנת 1998 קמה לראשונה ליגת הכדורגל לנשים. הליגה הראשונה הורכבה מ-12 קבוצות, ותחתיה התקיימה ליגה שנייה שהורכבה מ-6 קבוצות. עם זאת, מספר הקבוצות משתנה משנה לשנה. הליגה מתפקדת תחת קשיים רבים, בעיקר בגלל תקצוב נמוך.

שתי הקבוצות בעלות מספר התארים הרב ביותר הן מכבי חולון ואס"א תל אביב. בעבר בטרם התפרקותן בלטו גם הפועל תל אביב ומכבי חיפה.

נבחרת כדורגל הנשים של ישראל משחקת בקביעות במוקדמות אליפות אירופה וגביע העולם לנשים, אך טרם הצליחה להעפיל לתחרויות הגמר. נוסף לנבחרת הבוגרות, קיימות גם נבחרת נערות עד גיל 19 ונבחרת נערות עד גיל 17.

כדוריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסד האחראי על הכדוריד בישראל הוא איגוד הכדוריד הישראלי. בארץ ישראל החלו לשחק כדוריד סדיר בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 במשחקי כינוס הפועל והמכביה. נבחרת ישראל בכדוריד קיימה משחקים רשמיים ראשונים ככל הנראה בשנת 1950 במכביה השלישית וערכה את המשחק הבינלאומי הרשמי הראשון נגד נבחרת יפן בשנת 1961. בשנת 1954 הוקמה ליגת הכדוריד ועד 1963 שיחקו בארץ כדוריד במגרשי כדורגל, 11 שחקנים מול 11, כפי שהיה נהוג אז בשאר העולם. בשנת 1964 עברו לשחק בארץ בשיטת 7 שחקנים המקובלת עד היום.[26]

הישג השיא של נבחרת ישראל הוא העפלה לאליפות אירופה 2002 והישג השיא של קבוצה ישראלית הוא העפלתה של הפועל ראשון לציון לשלב רבע גמר ליגת האלופות בעונת 1999/2000. בעשורים הראשונים של ליגת הכדוריד שלטו קבוצות הפועל ומכבי מהעיר רחובות כאשר הם זכו ברוב האליפויות. בשנות ה-80, השליטה עברה בעיקרה לעיר ראשון לציון, אז קבוצותיה הפועל ומכבי החלו לזכות באליפויות רבות. הפועל ראשון לציון הוא המועדון המעוטר בארץ עם 18 אליפויות ו-16 גביעי מדינה.

בין שחקני הכדוריד הבולטים בישראל לאורך השנים נמנים עקיבא לפלר, עידן מימון, גל אברהם, אבישי סמולר, חן פומרנץ, יעקב סנדלר, יואב נאמן ודודי בלסר.

כדוריד נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 נערך לראשונה בישראל טורניר גביע המדינה בכדוריד נשים ובשנת 1962 קמה לראשונה הליגה הלאומית בכדוריד נשים. קבוצת הפועל כפר מנחם הייתה האלופה ומחזיקת הגביע הראשונה במשך 4 שנים הראשונות ברציפות. הליגה הלאומית בכדוריד נשים, היא הליגה הראשונה בישראל לכדוריד נשים.

שתי הקבוצות בעלות מספר התארים הרב ביותר הן מכבי ארזים רמת גן עם 12 אליפויות, 6 גביעים ו-6 דאבלים והפועל פתח תקווה עם 10 אליפויות, 9 גביעים ו-7 דאבלים.

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורסל בישראל

הכדורסל בישראל פופולרי מאוד ושני רק לכדורגל. איגוד הכדורסל בישראל אחראי על התחרויות השונות ועל הנבחרות הלאומיות של ישראל. תחרות הכדורסל הבכירה בארץ היא אליפות ליגת העל ואחריה גביע המדינה. בשנת 1932 נוסדה קבוצת הכדורסל הראשונה בארץ, מכבי תל אביב. בהמשך העשור נוסדו קבוצות נוספות והמשחקים הראשונים היו משחקי ידידות. הכדורסל שוחק לראשונה באופן סדיר במשחקי המכביה השלישית והליגה הסדירה הראשונה הוקמה בשנת 1953 בשם 'הליגה הלאומית'. נבחרת ישראל החלה את דרכה בשנת 1952 כ'נבחרת צה"ל' וערכה משחקי הכנה בין היתר מול נבחרת הצבא הצרפתי. בהמשך השנה ערכה נבחרת ישראל את משחקיה הראשונים כשהשתתפה במשחקים המוקדמים של טורניר הכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952.[27]

נבחרת ישראל זכתה פעמיים באליפות אסיה והגיעה להישג השיא שלה כאשר זכתה במקום השני באליפות אירופה 1979. קבוצת מכבי תל אביב אשר נחשבת לאחד המועדונים הטובים באירופה זכתה ב-6 אליפויות אירופה, הראשונה ב-1977 והאחרונה ב-2014. בנוסף, זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב פעם אחת (2004). בזירה המקומית מכבי תל אביב היא הקבוצה המצליחה ביותר, עם 52 אליפויות ליגת העל בכדורסל ו-44 גביעי מדינה. קבוצה זו שלטה במשך שנים רבות בליגה הישראלית, כשזכתה באליפות במשך 23 עונות רצופות, בין 1970 ל-1992. קבוצות מעוטרות נוספות הן הפועל תל אביב (5 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל ירושלים (2 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל גלבוע גליל (2 אליפויות ו-2 גביעים) והפועל חולון (אליפות ושני גביעים).

בין שחקני הכדורסל הבולטים בישראל לאורך השנים נמנים מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, טל ברודי, דורון ג'מצ'י, עודד קטש, עדי גורדון, דורון שפר ועומרי כספי. בין מאמני הכדורסל הבולטים נמנים רלף קליין פיני גרשון ודייויד בלאט.

כדורסל נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורסל נשים#בישראל

כדורסל נשים הוא ענף ספורט הנשים הקבוצתי הפופולרי והמצליח בישראל, עם למעלה מ-4000 מתאמנות - ילדות, נערות ונשים. ליגת העל בכדורסל נשים‎ הוקמה בשנת 1957 והיא ליגת הכדורסל לנשים הבכירה ביותר בישראל.

בתחילה בלטו בה אגודות נשים של מועדוני כדורסל ותיקים, מכבי תל אביב והפועל תל אביב היו לזוכות הכמעט בלעדיות במהלך שני העשורים הראשונים. הדבר השתנה רק בשנת 1976, עת ייסדה אליצור תל אביב, אשר לימים התאחדה עם אגודת הנשים אליצור חולון, שליטה ארוכה בליגה ושרשרת אליפויות שנמשכה 19 שנים באין מפריע. מאמצע שנות ה-90 חל שינוי ומאבקי האליפות ניטשו בעיקר בין קבוצת אלקטרה רמת השרון לאליצור רמלה. גביע המדינה הוא המפעל השני בחשיבותו, ואחריו טורניר אליצור.

הקבוצות הזוכות במקומות העליונים בליגה או בגביע המדינה משתתפות בליגת היורוקאפ, בה מתחרות קבוצות בעלות הישגים דומים מרחבי אירופה. אלקטרה רמת השרון הגיעה לגמר בעונת 1999 ולמקום שלישי בעונת 2005, ואליצור רמלה הצליחה לזכות ב"גביע היורוקאפ" בעונת 2011.

משחקי הליגה משודרים בערוץ הספורט. זוהי ליגת הנשים היחידה בישראל שמשחקיה משודרים בשידור חי. על אף חשיבותה של הליגה לעתיד ענף כדורסל הנשים בישראל, כבר מספר שנים שבכל פתיחת עונה מתקשה מינהלת הליגה להבטיח את קיומה הכלכלי.

עם המאמנות הבולטות לאורך שנות הכדורסל הנשי בישראל נמנות אורנה אוסטפלד וענת דרייגור.

כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד הכדורעף בישראל אחראי על תחרויות הכדורעף השונות ועל הנבחרות הלאומיות של ישראל. תחרות הכדורעף הבכירה בארץ היא אליפות ליגת העל ואחריה גביע המדינה. לפני קום המדינה, הענף נשלט ברובו על ידי הקיבוצים וקבוצות אגודת הפועל המזוהים עם הסוציאליזם. ראשית הכדורעף בישראל היא בשנות ה-20 של המאה ה-20 אז המשחק שוחק בצורה חובבנית בעיקר בקיבוצים שיושביה הגיעו ממדינות מזרח-אירופה, בהן הענף היה פופולרי. בשנות ה-30 החלו בארץ תחרויות סדירות בענף בין היתר במשחקי המכביה וב"אליפות הפועל הראשונה" שנערכה בשנת 1939. בשנת 1943 הוקמה "ההתאחדות הארצישראלית בכדורעף" ובשנת 1947 היא הצטרפה להתאחדות הכדורעף הבינלאומית (FIVB) שהוקמה באותה שנה.[28] נבחרת ארץ-ישראל הוקמה בשנת 1947. ליגת הכדורעף הסדירה הראשונה הוקמה בשנת 1956 וטורניר גביע המדינה הראשון התקיים בשנת 1960.

נבחרת ישראל השתתפה 4 פעמים באליפויות העולם ו-3 פעמים באליפויות אירופה. ההישגים הראויים לציון של קבוצות ישראליות הם העלייה של הפועל בת ים לשמינית גמר גביע המחזיקות (אנ') בעונת 1991/1992 ועליית הפועל העמקים/זבולון לליגת האלופות בעונת 1995/1996. הקבוצה המעוטרת ביותר בכדורעף הישראלי היא הפועל המעפיל עם 14 אליפויות ו-12 גביעי מדינה.

כדורעף נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הנשים של ישראל ראויה גם היא לציון עם הופעה אחת באליפות העולם בשנת 1956 ושלוש הופעות באליפות אירופה (1967, 1971, 2011).

סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות הסיף הסדירות הראשונות בארץ נערכו בשנות ה-30 במסגרת משחקי המכביה ובשנות ה-40 בתחרויות מקומיות.[29]

הפעם הראשונה בה השתתפו סייפים ישראלים במשחקים האולימפיים הייתה באולימפיאדת רומא 1960, אז ייצגו את ישראל מיכאל רון ודוד ואן-חלדר בענף החרב. ההישג הטוב ביותר של סייף ישראלי במשחקים האולימפיים שייך ללידיה חטואל שסיימה במקום ה-13 בתחרות הרומח האישי באולימפיאדת אטלנטה 1996. באליפות העולם, הישג השיא של סייף ישראלי הוא המקום הרביעי בו סיים אודי כרמי בשנת 1987. באליפות אירופה לזכות ישראל מדליה אחת, מדליית הארד בה זכתה נעם מילס בשנת 2010.

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה בישראל

תחרויות שחייה ארציות התקיימו לראשונה בארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה ה-20.[30] בשנות ה-30, התקיימו תחרויות שחייה סדירות במסגרת משחקי המכביה וכינוס הפועל. לפני קום המדינה נערכו 'אליפות הפועל בשחייה' ו'אליפות מכבי בשחייה'[31] ובשנת 1952 נערכה אליפות ישראל הראשונה בשחייה.

השחיין הראשון שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים הוא נחום בוך שהשתתף באולימפיאדת הלסינקי 1952. השחיין הישראלי הראשון שהגיע לגמר אולימפי במשחה אישי הוא איתן אורבך (100 מטר גב, סידני 2000). הישג השיא של שחיין ישראלי במשחקים האולימפיים שייך ליעקב טומרקין שסיים במקום השביעי במשחה ל-200 מטר גב באולימפיאדת לונדון 2012. הפעם הראשונה שהייתה לישראל נציגות במשחה גמר באולימפיאדה הייתה באטלנטה 1996, אז הגיעה הרביעייה הישראלית במשחה שליחים 4x100 מטר מעורב (איתן אורבך, ודים אלכסייב דן קטלר ויואב ברוק) לשלב הגמר, בשיא ישראלי חדש.

באליפויות העולם, השחיין הישראלי הראשון שהשתתף במשחה גמר הוא יואב ברוק שעשה זאת במשחה ל-50 מטר חופשי ברומא 1994. הישג השיא של שחיין ישראלי באליפות העולם הוא המקום השישי, בו סיימו מיקי מלול (50 מטר חזה, מלבורן 2007), גל נבו (400 מטר מעורב אישי, רומא 2009) וגיא ברנע (50 מטר גב, שאנגחאי 2011).

במסגרת האליפויות היבשתיות, עד אמצע שנות ה-70 השתתפו שחיינים ישראלים באליפויות אסיה ומאז שנות ה-90 עברו להשתתף באליפויות אירופה. במסגרת משחקי אסיה, דן ברנר היה השחיין הישראלי הראשון והיחידי שזכה במדליית זהב, במשחה ל-100 מטר חופשי בטהראן 1974. בסך הכל זכו שחייני ישראל ב-11 מדליות במשחקי אסיה, 1 זהב, 4 כסף ו-6 ארד. במסגרת אליפות אירופה, הישג השיא של שחיין ישראלי הוא מדליית הזהב בה זכה יונתן קופלב (50 מטר גב, דברצן 2012). בסך הכל זכו שחייני ישראל באליפויות אירופה ב-13 מדליות, 1 זהב, 4 כסף ו-8 ארד.

שחיינים בולטים
גברים
יונתן קופלב מדליית זהב ראשונה ויחידה לישראל באליפות אירופה (דברצן 2012) ובעל תוצאת השנה בעולם (2016) במשחה ל-50 מטר גב.
יעקב טומרקין מדליית כסף באליפות אירופה (לונדון 2016), שתי מדליות כסף באליפות אירופה בבריכת 25 מטר (נתניה 2015), שתי מדליות ארד באליפות אירופה (דברצן 2012), מקום שביעי באולימפיאדה (לונדון 2012)
איתן אורבך מדליית כסף באליפות אירופה (סביליה 1997), מדליית ארד באליפות אירופה (איסטנבול 1999), מקום שמיני באולימפיאדה (סידני 2000) ומקום שביעי באליפות עולם (פרת' 1998)
מיקי חליקה מדליית כסף באליפות אירופה (איסטנבול 1999), מדליית ארד באליפות עולם בבריכת 25 מטר (אתונה 2000), שתי מדליות ארד באליפות אירופה בבריכת 25 מטר (ליסבון 1999 וולנסיה 2000) ו-3 מדליות מהאוניברסיאדה, 2 כסף ו-1 ארד (סיציליה 1997, פלמה 1999 וטגו 2003, בהתאמה), הספורטאי הישראלי הראשון שזכה במדליה באוניברסיאדה.
גיא ברנע שתי מדליות ארד באליפות אירופה (בודפשט 2010 ודברצן 2012), מדליית כסף באליפות אירופה בבריכת 25 מטר (שארטר 2012) מקום שישי ושביעי באליפות עולם (שנגחאי 2011 וברצלונה 2013, בהתאמה) ושתי מדליות מהאוניברסיאדה, כסף וארד (שנג'ן 2011, בלגרד 2009, בהתאמה).
יואב גת מדליית ארד באליפות אירופה (הלסינקי 2000), מדליית כסף באליפות אירופה בבריכת 25 מטר (אנטוורפן 2001) ומקום שישי באליפות עולם בבריכת 25 מטר (מוסקבה 2002)
גל נבו השחיין הישראלי המעוטר ביותר באליפויות אירופה עם 9 מדליות בסך הכל, 2 כסף ו-1 ארד. שתי מדליות, כסף וארד באליפויות אירופה (לונדון 2016 ובודפשט 2010, בהתאמה), 7 מדליות, 1 כסף ו-6 ארד באליפויות אירופה בבריכת 25 מטר, מקום שישי באליפות עולם (רומא 2009) ומקום חמישי באליפות עולם בבריכת 25 מטר (איסטנבול 2012)
מיקי מלול מקום שישי באליפות עולם (מלבורן 2007) ומקום רביעי באליפות אירופה בבריכת 25 מטר (הלסינקי 2006)
שילו איילון מקום שמיני באליפות אירופה (ברלין 2002) ומקום שישי באליפות עולם בבריכת 25 מטר (אינדיאנפוליס 2004)
יואב ברוק השחיין הישראלי הראשון שהשתתף במשחה גמר באליפות עולם (רומא 1994) ובמשחה גמר במשחה שליחים באולימפיאדה (אטלנטה 1996), סיים בשניהם במקום שמיני. סיים פעמיים במקום שישי באליפות אירופה (וינה 1995 וסביליה 1997), החזיק בשיא הישראלי, יותר מכל שחיין ישראלי אחר, במשחים ל-50 מטר חופשי ול-100 מטר חופשי במשך כ-19 שנים.
ודים אלכסייב השתתף בגמר אולימפי במשחה שליחים (אטלנטה 1996) וסיים במקום שמיני, מקום שביעי באליפות אירופה (סביליה 1997) ומקום תשיעי באליפות עולם (רומא 1994).
נשים
עמית עברי מדליית ארד באליפות אירופה (דברצן 2012), מקום 13 באולימפיאדה (לונדון 2012) ומקום רביעי באליפות אירופה בבריכת 25 מטר (נתניה 2015)
ורד בורוכובסקי מקום שישי ושביעי באליפויות עולם (ברצלונה 2003 ופוקואוקה 2001, בהתאמה) ומדליית ארד באליפות עולם בבריכת 25 מטר (מוסקבה 2002).
אנדראה מורז מקום 16 באליפות עולם (בודפשט 2017) ומקומות שביעי ושמיני באליפות אירופה בבריכת 25 מטר (נתניה 2015)
אניה גוסטומלסקי מקום שביעי באליפות אירופה (מדריד 2004), מדליית ארד באליפות אירופה בבריכת 25 מטר (הלסינקי 2006) ומקום רביעי באליפות העולם בבריכת 25 מטר (מנצ'סטר 2008)
עדי ביכמן מקום חמישי באליפות אירופה (הלסינקי 2000).

שחמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחמט בישראל
אליפות ישראל הראשונה בשחמט. מימין לשמאל: פנחס רוזן, דוד בן-גוריון, ישראל בהרב, וד"ר יהודה גרינגרד

השחמט בישראל בעל היסטוריה ארוכת שנים ובעל הישגים בינלאומיים. משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימות ליגות בין המועדונים שבערים השונות. פעילות שחמט בארץ ישראל התקיימה עוד לפני הקמת המדינה. בימי המנדט הבריטי פעל ארגון שאיגד את מועדוני השחמט בארץ: 'האגודה השחמטית הארץ ישראלית'. בין השנים 1936 ל-1945 נערכו חמש תחרויות אלוף ארץ ישראל בשחמט.

השחמטאים המובילים בשנותיה הראשונות של המדינה היו ד"ר מנחם אורן, משה צ'רניאק, יוסף פורת ויצחק אלוני. בשנת 1964 נערכה אולימפיאדת השחמט ה-16 בתל אביב. ב-1970 נערכה אולימפיאדת הסטודנטים העולמית בחיפה. ב-1976 נערכה בחיפה אולימפיאדת השחמט ה-22. אולימפיאדה זו נערכה בארץ חרף התנגדותן של מדינות רבות ובשל כך נעדרו מדינות רבות מהגוש המזרחי ומדינות ערב. היעדרותן של מדינות אלו סייעה לזכייתה במדליית זהב של נבחרת ישראל באולימפיאדת הנשים.

בשנות השבעים עלו לישראל שחמטאים רבים מברית המועצות ביניהם מספר רבי אמנים ואמנים אשר חיזקו את ישראל, בין הבולטים שבהם נמנים ולדימיר ליברזון, רומן ג'ינג'יחשווילי ואלה קושניר. נוסף אליהם עלו גם מספר מאמני שחמט, בהם אליהו לבנט שאימן את קבוצת השחמט של באר שבע.

בשנת 1980 זכתה נבחרת ישראל באליפות העולם הקבוצתית לפתרון בעיות שחמט. עם זאת, במהלך שנות השמונים ירדו מספר שחמטאים חזקים מהארץ וכתוצאה מכך התדרדרה ישראל בהישגיה באולימפיאדות וירדה לעשירייה השנייה. מצבה של נבחרת הנשים היה עגום עוד יותר כאשר ב-1982 אף התדרדרה למקום ה-30. בשנת 1985 זכה עפר קומאי באליפות העולם לפתרון בעיות שחמט. בשנת 1989 נערכה בחיפה אליפות אירופה לאומות.

עם העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים הגיעו לארץ שחקני שחמט חזקים רבים, ביניהם: לב פסחיס, ליאוניד יודסין, איליה סמירין, בוריס אלתרמן ואלכסנדר חוזמן. בשנים 1996, 1997, 1998, 2001 ו-2004 זכתה נבחרת ישראל באליפות העולם הקבוצתית לפתרון בעיות שחמט. בשנים 2002, 2004 ו-2006 זכתה תוכנה ישראלית באליפות העולם לתוכנת מחשב. בשנים 2003 ו-2005 זכתה נבחרת השחמט הישראלית במדליית כסף באליפות אירופה. בשנת 2005 נערך בבאר שבע גמר הגביע העולמי בשחמט לנבחרות, "מונדיאל השחמט". ב-2006 ניצחה ולריה דותן באליפות אירופה לנשים (סניוריות).

בשנת 2007 זכה בוריס גלפנד בתואר סגן אלוף העולם בשחמט במקסיקו סיטי, ההישג הגדול ביותר של שחמטאי ישראלי. ב-2008 זכתה נבחרת ישראל לגברים במדליית כסף באולימפיאדת השחמט 2008 שנערכה בדרזדן וב-2010 היא זכתה במדליית ארד באולימפיאדת השחמט 2010 שנערכה בחנטי-מנסייסק. כמו כן, בשנת 2012 בוריס גלפנד הוא סגן-אלוף העולם בשחמט מאחר שזכה בטורניר המועמדים בשנת 2011. הוא התמודד מול וישוואנתן אנאנד באליפות העולם בשחמט. במהלך המשחקים, גלפנד הצליח לשמור על שוויון מול אנאנד במשך שנים עשר משחקים, והפסיד רק במשחקים המהירים שלאחר מכן[32].

שיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד השיט הישראלי אחראי על פעילות ענף השיט התחרותי בישראל. ענף השיט בארץ פעיל עוד מלפני הקמת המדינה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 קמו בישראל מספר מועדוני שיט[33] ונערכו תחרויות שונות.[34] לאחר הקמת המדינה החלו להתקיים אליפויות ישראל בשיט באופן מסודר. עם פירוק 'התאחדות הספורט בישראל' בסוף שנת 1995, ענף השיט מנוהל על ידי איגוד השיט הישראלי שהוקם ב-1996.[35] עד אז ענף השיט פעל תחת 'ועדת השיט' בהתאחדות הספורט.

הראשונים שייצגו את ישראל בענף השייט במשחקים האולימפיים הם יאיר מיכאלי ויצחק ניר שהשתתפו באולימפיאדת מינכן 1972. בתחום גלישת הרוח לישראל 3 מדליות אולימפיות. המדליה הראשונה שייכת לגל פרידמן שזכה בארד באטלנטה 1996 והישג השיא שייך גם הוא לפרידמן שזכה בזהב באתונה 2004. בתחום המפרשיות, הישג השיא הוא המקום הרביעי בו סיימו שלושה צוותים: אלדד אמיר ויואל סלע בסיאול 1988, שני קדמי וענת פבריקנט בסידני 2000 וניקה קורניצקי וורד בוסקילה בבייג'ינג 2008.

באליפויות העולם בדגמים השונים, אולימפיים ולא אולימפיים, לישראל 40 מדליות (13 זהב, 8 כסף ו-19 ארד). בתחום גלישת הרוח המדליה הראשונה שייכת לעמית ענבר שזכה במדליית כסף בשנת 1992 והישגי השיא בתחום שייכים ללי קורזיץ וגל פרידמן שזכו במדליות זהב. בתחום המפרשיות, המדליה הראשונה שייכת ליאיר מיכאלי שזכה בארד בשנת 1968. מתחרים בולטים נוספים בתחום הם צפניה כרמל ולידיה לזרוב שזכו במדליית הזהב בשנת 1969 (הישראלים הראשונים שזכו באליפות העולם בענף ספורט כלשהו).

מדליות במשחקים האולימפיים
משחקים מדליה ספורטאי תחרות
אטלנטה 1996 Bronze medal icon.svg ארד גל פרידמן מיסטרל
אתונה 2004 Gold medal icon.svg זהב גל פרידמן מיסטרל
בייג'ינג 2008 Bronze medal icon.svg ארד שחר צוברי ניל פרייד RS:X
מדליות באליפויות עולם
אליפויות מפרשית 420
אליפות מדליה ספורטאים תחרות
פלימות' 1968 Bronze medal icon.svg ארד יאיר מיכאלי יחידים (גברים)
סנדהמן 1969 Gold medal icon.svg זהב צפניה כרמל יחידים (גברים)
סנדהמן 1969 Bronze medal icon.svg ארד אמנון גרבש יחידים (גברים)
סנדהמן 1969 Gold medal icon.svg זהב צפניה כרמל ולידיה לזרוב זוגות
תל אביב 1970 Gold medal icon.svg זהב לידיה לזרוב יחידים (נשים)
תל אביב 1970 Bronze medal icon.svg ארד יאיר מיכאלי יחידים (גברים)
ניופורט 1972 Gold medal icon.svg זהב יורם קדר יחידים (גברים)
יילין 1978 Gold medal icon.svg זהב אמנון סמגורה יחידים (גברים)
יילין 1978 Bronze medal icon.svg ארד ניר סלע יחידים (גברים)
קיברון 1980 Gold medal icon.svg זהב שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר זוגות (גברים)
בלגיה 1996 Silver medal icon.svg כסף גידי קליגר ואודי גל זוגות (גברים)
ארצות הברית 1997 Bronze medal icon.svg ארד ניקה קורניצקי וקרין גל זוגות (נשים)
גלאקסידי 1998 Gold medal icon.svg זהב ורד בוסקילה ולינור קליגר זוגות (נשים)
אתונה 2008 Silver medal icon.svg כסף גיל כהן ואדוה קרמר זוגות (נשים)
ליבק 2014 Bronze medal icon.svg ארד עידו ביליק ואופק שלגי זוגות (גברים)
אליפויות מפרשית 470
ויימות' 1983 Bronze medal icon.svg ארד שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר זוגות (גברים)
קרוזון 1993 Bronze medal icon.svg ארד שי בכר וארז שמש זוגות (גברים)
טורונטו 1995 Bronze medal icon.svg ארד ניר שנטל ורן שנטל זוגות (גברים)
מרסיי 2002 Gold medal icon.svg זהב יוגב יוסף ושחף אמיר זוגות (גברים)
זאדאר 2004 Bronze medal icon.svg ארד ניקה קורניצקי וורד בוסקילה זוגות (נשים)
סין 2006 Bronze medal icon.svg ארד גידי קליגר ואודי גל זוגות (גברים)
קשקאיש 2007 Bronze medal icon.svg ארד גידי קליגר ואודי גל זוגות (גברים)
אוסטרליה 2008 Bronze medal icon.svg ארד גידי קליגר ואודי גל זוגות (גברים)
אליפויות גלישת רוח
קדיס 1992 Silver medal icon.svg כסף עמית ענבר גברים
חיפה 1996 Silver medal icon.svg כסף גל פרידמן גברים
פרת' 1997 Silver medal icon.svg כסף עמית ענבר גברים
ברסט 1998 Silver medal icon.svg כסף עמית ענבר גברים
פאטאיה 2002 Gold medal icon.svg זהב גל פרידמן גברים
קדיס 2003 Gold medal icon.svg זהב לי קורזיץ נשים
קדיס 2003 Bronze medal icon.svg ארד גל פרידמן גברים
אוקלנד 2008 Bronze medal icon.svg ארד שחר צוברי גברים
ויימות' 2009 Silver medal icon.svg כסף נמרוד משיח גברים
קרטמינדה 2010 Bronze medal icon.svg ארד נמרוד משיח גברים
פרת' 2011 Gold medal icon.svg זהב לי קורזיץ נשים
פרת' 2011 Bronze medal icon.svg ארד נמרוד משיח גברים
קדיס 2012 Gold medal icon.svg זהב לי קורזיץ נשים
בוזיוס 2013 Gold medal icon.svg זהב לי קורזיץ נשים
בוזיוס 2013 Bronze medal icon.svg ארד מעיין דוידוביץ' נשים
סנטנדר 2014 Bronze medal icon.svg ארד מעיין דוידוביץ' נשים

המכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי המכביה השנייה, 1935
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המכביה

משחקי המכביה הם אירוע ספורטיבי יהודי בינלאומי הדומה במתכונתו לאולימפיאדה ומתקיים בישראל מדי ארבע שנים. המכביה הראשונה התקיימה ב-1932, כשהמטרה המוצהרת היא גרימה לעלייתם של הספורטאים לארץ. המכביות תרמו לפיתוח הספורט בישראל וכן הצליחו כאירוע יהודי כלל עולמי. חלק מהספורטאים שלקחו חלק במכביה זכו לאחר מכן בהצלחה באולימפיאדה כשהדוגמה הבולטת היא השחיין מארק ספיץ שזכה לאחר השתתפותו במכביה בשבע מדליות אולימפיות. דוגמה אחרת היא טל ברודי שלאחר ששחק בטורניר הכדורסל של המכביה בנבחרת ארצו חזר לאחר מכן לארץ לצמיתות והפך להיות עמוד התווך של נבחרת ישראל בכדורסל ואגודת מכבי תל אביב ותרם להצלחתן במישורים הבינלאומיים.

על מסורת המכביות העיב אסון המכביה, שבו התמוטט גשר מעל הירקון בעת טקס הפתיחה של המכביה ה-15, אירוע טראגי שכמעט וגרם לנתק של מסורת קיום המכביות.

ישראל במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גל פרידמן, הספורטאי הישראלי היחיד שזכה במדליית זהב אולימפית
אורי ששון לאחר הזכייה במדליית הארד האולימפית, ריו 2016
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במשחקים האולימפיים

כבר בשנת 1933 הוקם בארץ ישראל "הארגון האולימפי הארץ-ישראלי". שנה לאחר מכן הוכר הארגון על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי כוועד הלאומי המייצג את פלסטיין המנדטורית. ב-1936 הוזמן האיגוד להשתתף באולימפיאדת ברלין שהתקיימה בשנת 1936, אך החליט לדחות את ההזמנה בשל קיומה בגרמניה הנאצית. לאחר הקמתה של מדינת ישראל במאי 1948, כחודשיים וחצי לפני תחילת אולימפיאדת לונדון ביולי אותה שנה, ביקש האיגוד להשתתף במשחקים, אך הוועד האולימפי הבינלאומי דחה את הבקשה בנימוק שפלסטינה הפסיקה להיות ישות קיימת עם סיום המנדט ולכן איננה רשאית להשתתף במשחקים. בקשת ישראל להשתתף באולימפיאדת הלסינקי נדחתה תחילה גם היא, אך לאחר שהוועד החדש הוכר בינואר 1952 על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, התאפשרה השתתפות משלחת ישראלית ראשונה במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952.

מאז אולימפיאדת הלסינקי 1952, ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים (מלבד אולימפיאדת מוסקבה ב-1980 מכיוון שהצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על פלישת ברית המועצמות לאפגניסטן). לאחר הישגים נמוכים בארבעת העשורים הראשונים, הצליחה ישראל להעמיד מספר הצלחות במשחקים האולימפיים מאז שנות ה-90 אז זכתה הג'ודוקא יעל ארד במדליית כסף, המדליה האולימפית הראשונה של ישראל. עד היום זכו ספורטאי ישראל בתשע מדליות אולימפיות, כשהישג השיא של ישראל הוא זכיית גולש הרוח גל פרידמן במדליית זהב באולימפיאדת אתונה בשנת 2004. באולימפיאדת החורף החלה ישראל להשתתף משנת 1994 ומאז היא משתתפת בקביעות.

על הישגים אלו העיב אירוע טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972, בו רצחו טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים מן המשלחת הישראלית לאולימפיאדה.

מדליות אולימפיות של ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל זכתה ב-3 מדליות אולימפיות בגלישת רוח, אחת מהן מדליית זהב ו-2 מהן מדליות ארד, 5 מדליות אולימפיות בג'ודו, אחת מהן מדליית כסף ו-4 מהן מדליות ארד, ומדליה אולימפית אחת בקיאקים, מדליית ארד.

מדליה שם משחקים ענף תחרות
Silver medal icon.svg כסף יעל ארד ספרדספרד 1992 ברצלונה Judo pictogram.svg ג'ודו עד 61 ק"ג נשים
Bronze medal icon.svg ארד אורן סמדג'ה ספרדספרד 1992 ברצלונה Judo pictogram.svg ג'ודו עד 75 ק"ג גברים
Bronze medal icon.svg ארד גל פרידמן ארצות הבריתארצות הברית 1996 אטלנטה Sailing pictogram.svg שיט מיסטרל גברים
Bronze medal icon.svg ארד מיכאל קלגנוב אוסטרליהאוסטרליה 2000 סידני Canoeing (flatwater) pictogram.svg קיאק קיאק יחיד 500 מטרים גברים
Bronze medal icon.svg ארד אריק זאבי יווןיוון 2004 אתונה Judo pictogram.svg ג'ודו עד 100 ק"ג גברים
Gold medal icon.svg זהב גל פרידמן יווןיוון 2004 אתונה Sailing pictogram.svg שיט גלשן רוח גברים
Bronze medal icon.svg ארד שחר צוברי הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין 2008 בייג'ינג Sailing pictogram.svg שיט גלשן רוח גברים
Bronze medal icon.svg ארד ירדן ג'רבי ברזילברזיל 2016 ריו דה ז'ניירו Judo pictogram.svg ג'ודו עד 63 ק"ג נשים
Bronze medal icon.svg ארד אורי ששון ברזילברזיל 2016 ריו דה ז'ניירו Judo pictogram.svg ג'ודו מעל 100 ק"ג גברים

ספורט אתגרי ומוטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט נכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במשחקים הפאראלימפיים

לישראל הישגים ניכרים בענפי ספורט הנכים. ישראל משתתפת במשחקים הפאראלימפיים מראשיתם, וספורטאיה זוכים להישגים נאים ובמדליות רבות. ישראל זכתה בסך הכל ב-375 מדליות, מהן 123 מדליות זהב, 123 מדליות כסף ו-129 מדליות ארד. היא מדורגת במקום ה-13 הכללי בטבלת מדליות הקיץ בכל הזמנים. ישראל בלטה בעיקר במשחקים שנערכו בתל אביב (1968) ובטורונטו (1976), בהן דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות.

עיקר ההצלחות של הישראלים במשחקים הפראלימפיים היו בתחום השחייה. ישראל הצטיינה בעבר גם באתלטיקה ובטניס שולחן. צפורה רוזנבאום היא הספורטאית המעוטרת ביותר מישראל בספורט הנכים. היא זכתה ב-30 מדליות, מהן 15 זהב, 8 כסף ו-7 ארד (19 מדליות באתלטיקה, מדליית כסף בשחייה ומדליית ארד בטניס שולחן); היא מדורגת במקום רביעי בעולם בכל הזמנים בצבירת המדליות בסך הכל ובמקום 10 בעולם בכל הזמנים בצבירת מדליות הזהב. גם נבחרות ישראל במשחקי הכדור השונים זכו להצלחה. נבחרת הגברים של ישראל בכדורסל נכים זכתה פעמיים במדליית זהב (1968 ו-1980), פעמיים במדליית כסף (1972 ו-1976) ו-3 פעמים במדליית ארד (1960, 1964-שתי מדליות בשתי דרגות). נבחרת הנשים של ישראל בכדורסל נכים זכתה פעמיים במדליית זהב (1968 ו-1976), פעמיים במדליית כסף (1980 ו-1984) ופעם אחת במדליית ארד (1972). נבחרת הגברים של ישראל בכדורעף נכים בעמידה זכתה 3 פעמים ברציפות במדליית הזהב: 1976, 1980 ו-1984 ובמדליית כסף בשנת 1988.

עשרת המדליסטים הפאראלימפיים הישראלים המובילים

מקום ספורטאי/ת ענף ספורט משחקים[36] זהב כסף ארד סה"כ
1 צפורה רוזנבאום-רובין אתלטיקה, טניס שולחן, שחייה, כדורסל 1964 - 1988 15 8 7 30
2 אורי ברגמן שחייה 1976 - 1988 12 1 1 14
3 יוסף ונגר שחייה 1972 - 1988 9 5 5 19
4 ברוך חגאי טניס שולחן, כדורסל, שחייה 1964 - 1980 8 2 4 14
5 שלמה פינטו שחייה, כדורסל 1976 - 1988 7 9 1 17
6 משה לוי שחייה, כדורסל 1968 - 1980 7 3 2 12
7 אורה גולדשטיין אתלטיקה, כדורסל, שחייה 1968 - 1976 4 5 4 13
8 איילה מלחן-כץ סיף, כדורסל 1968 - 1988 4 4 4 12
9 מלכה פוטשניק אתלטיקה, כדורסל, שחייה 1968 - 1972 4 4 1 9
10 קרן לייבוביץ' שחייה 2000 - 2004 4 2 1 7
10 אריאלה כהן-מיזן שחייה, כדורסל 1972 - 1984 4 2 1 7

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ספורט בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "גל פרידמן - אלוף העולם בגלשני מיסטרל", 15 בדצמבר 2002, ynet
    אורן אהרוני, "היסטוריה: ירדן ג'רבי אלופת העולם בג'ודו", 29 באוגוסט 2013, ynet
    איזי עין דור, "אגרוף: הישראלי יורי פורמן אלוף העולם עד 70 ק"ג", 15 בנובמבר 2009, ynet
    אלוף העולם, ציציאשוילי: "ביום כזה קשה לשמוח", 5 באוקטובר 2003, ynet
    מיכאל קלגנוב, אנציקלופדיה, ynet
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 אוריאל דסקל, ההחמצה הגדולה של הרפורמה בתקצוב הספורט, 1 באפריל 2018, כלכליסט
  3. ^ 3.0 3.1 תקציב הספורט יגדל למיליארד ש"ח ב-2019, 12 בינואר 2018, אתר ערוץ הספורט
  4. ^ הנבחרת התקבלה כחברה באופ"א (התאחדות הכדורגל של אירופה) בעקבות סילוקה מקונפדרציית הכדורגל של אסיה
  5. ^ בדרך לרבע גמר גביע אופ"א הדיחה הפועל תל אביב את צ'לסי, פארמה ולוקומוטיב מוסקבה וברבע הגמר ניצחה את מילאן אך נוצחה במשחק הגומלין והודחה מהמשך המשחקים.
  6. ^ במשחקי שלב הבתים הבקיעה חיפה 12 שערים והביסה את אולימפיאקוס ומנצ'סטר יונייטד, שתיהן בתוצאה 0-3
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 תולדות ארגון מכבי, אתר מכבי ישראל
  8. ^ אודות המועדון הראשון, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
  9. ^ 9.0 9.1 ד"ר חיים קאופמן, "מכבי מול הפועל, היווצרותו של הפילוג הפוליטי בספורט הארץ-ישראלי", אתר מטח
  10. ^ תולדות אגודת בית"ר, אתר מרכז הספורט הארצי לבית"ר
  11. ^ שחר אילן, אושר לקריאה שנייה ושלישית: ניתוק הקשר בין הטוטו לתקציב הספורט, 4 במרץ 2018, כלכליסט
  12. ^ "מידע על הישגים במשחקים האולימפיים ועל תקצוב ספורט הישגי – בדיקה משווה", 24 בדצמבר 2017, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
  13. ^ עמיחי אלפרוביץ', "סטייה ושמה ספורט (או: למה אין ספורט בישראל)", 10 בינואר 2013, גלובס
  14. ^ אוריאל דסקל, המספרים מוכיחים: ישראל היא מדינת הספורט העלובה ביותר במערב, 21 באוקטובר 2012, כלכליסט
  15. ^ מירוץ האפנים נצחון "הפועל", דבר, 25 בינואר 1932
  16. ^ אמיל רבלסקי, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
  17. ^ אריה דיין, מי ישמור על העמק?, 28 בדצמבר 2006, הארץ
  18. ^ תולדות הבייסבול בישראל, אתר 'World Baseball Classic'
  19. ^ ג'ואל גרינברג, ‏ "Out There: Kibbutz Gezer; King Solomon's Nines",‏ 23 באוגוסט 1992, ניו יורק טיימס
  20. ^ עמוס גלעד, תולדות הג'ודו בישראל. מתוך הספר "דרך הגמישות"
  21. ^ היאבקות, באנציקלופדיית אביב חדש, כרך 5, עמ' 60
  22. ^ אלופי ישראל בטניס, המרכז לטניס בישראל
  23. ^ דדי הרניק, ‏"60 שנות דייוויס" פרק ראשון, עמ' 12, באתר איגוד הטניס בישראל
  24. ^ תחילתו של הכדורגל הישראלי, אתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
  25. ^ הכדורגל בעידן המנדט הבריטי, אתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
  26. ^ "מהליגה הלאומית לליגת העל, מ-1954 ועד היום", אתר איגוד הכדוריד בישראל
  27. ^ אלישע שוחט, "ספר הכדורסל הישראלי", עמ' 11
  28. ^ ד"ר מרק ורטהיים וד"ר חיים קאופמן, קווי יסוד בהתפתחותו ההיסטורית, החוקתית והטכנית-טקטית של משחק הכדורעף בעולם ובישראל, נובמבר 2002, כתב העת "בתנועה" כרך ו גיליון 4, אתר המכללה האקדמית בוינגייט
  29. ^ אודות הסיף בישראל, אתר איגוד הסיף בישראל
  30. ^ אריה כץ באליפויות השחייה הארציות, דף 1, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
    אריה כץ באליפויות השחייה הארציות, דף 2, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
  31. ^ "מי ומי באליפות הפועל בשחייה", 24 בספטמבר 1946, על המשמר
  32. ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, ‏גלפנד הפסיד בגמר אליפות העולם בשחמט, באתר ‏mako‏‏, ‏3 ביולי 2012‏
  33. ^ "ימאות עברית", 15 בנובמבר 1939, ידיעות תל אביב
  34. ^ "חמש סירות של מועדון השייט", 18 בנובמבר 1938, הבקר
  35. ^ "אודות איגוד השייט הישראלי", אוקטובר 2007, אתר איגוד השייט
  36. ^ רק באותם משחקים פאראלימפיים בהם זכה/זכתה הספורטאי/ת במדליה