ספורט בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הספורט בישראל, מהווה חלק חשוב מן התרבות הלאומית במדינת ישראל. תרבות הספורט הישראלית דומה בהיבטים רבים לזו של מדינות אירופה (מלבד ההישגים הנמוכים למדיי ביחס למדינות האירופאיות), בה היא מתחרה על רקע סירובן של מדינות אסיאתיות ערביות להתחרות מול ספורטאים ישראלים. האתלטיקה הישראלית הייתה קיימת עוד לפני קום המדינה. כדורגל וכדורסל נחשבים לענפי הספורט הפופולריים ביותר בישראל. כמו כן צמחו בישראל מספר לוחמי ג'ודו, שחקני טניס, אתלטים וספורטאים ימיים ישראלים אשר זכו להצלחה בינלאומית.

סקירה כללית לפי ענפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ אופני הכביש הראשון נערך ב-1932, ברחובות תל אביב וניצח בו שלמה צבי מהפועל תל אביב.[1] העלייה מצפון אפריקה בשנות ה-50 הביאה להתקדמות בספורט לאחר שמספר רוכבים בולטים ממרוקו (חלקם היו אף אלופי מרוקו), אשר היו בעלי ניסיון במרוצים במרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ואף צרפת, עלו לישראל. מאותן שנים ועד סוף שנות ה-70, התמקד חלק גדול מהפעילות באזור הדרום: רמלה, אשקלון ובאר שבע, מקום מגוריהם של חלק מאותם רוכבים עולים.

ב-1958 נרשמה ישראל לאיגוד הבינלאומי לאופניים וב-1960 נשלחו בפעם הראשונה והיחידה רוכבי אופני כביש למשחקים האולימפיים, לאולימפיאדת רומא. במרוץ הכביש האולימפי ל-175 קילומטר, ייצגו את ישראל יצחק בן דוד והנרי אוחיון. שני הרוכבים סבלו מתקלות ולא סיימו את המרוץ.

בתחילת שנות ה-70, הגיע לישראל המאמן עקיבא רזניק שהיה מאמן בעל ניסיון רב מברית המועצות. הוא הקים קבוצת רכיבה בנצרת עילית ועפולה והנחיל בה שיטות אימון ממזרח אירופה. רוכבי הקבוצה כבשו את כל התארים בשנות ה-70 ובשנות ה-80 והצליחו גם בתחרויות בזירה האירופית. לשיא הגיע עם יהודה גרשוני שרכב בקבוצה מקצוענית.

רוכבי אופניים שזכו במרב התארים באליפות ישראל הם:

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zilveren medaille.svg - אלכסנדר אברבוך, אדמונטון 2001
Zilveren medaille.svg - חנה קנייזבה-מיננקו, בייג'ינג 2015
Bronzen medaille.svg - אלכסנדר אברבוך, סביליה 1999

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך תשע המדליות האולימפיות בהן זכתה ישראל במסגרת המשחקים האולימפיים, חמש הגיעו מענף הג'ודו.
Zilveren medaille.svg - יעל ארד, ברצלונה 1992
Bronzen medaille.svg - אורן סמדג'ה, ברצלונה 1992
Bronzen medaille.svg - אריק זאבי, אתונה 2004
Bronzen medaille.svg - ירדן ג'רבי, ריו דה ז'ניירו 2016
Bronzen medaille.svg - אורי ששון, ריו דה ז'ניירו 2016

אליפות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gouden medaille.svg - ירדן ג'רבי, ריו דה ז'ניירו 2013
Zilveren medaille.svg - ירדן ג'רבי, צ'ליאבינסק 2014
Zilveren medaille.svg - יעל ארד, המילטון 1993
Zilveren medaille.svg - אורן סמדג'ה, צ'יבה 1995
Zilveren medaille.svg - אריק זאבי, מינכן 2001
Bronzen medaille.svg - יעל ארד, ברצלונה 1991
Bronzen medaille.svg - אליס שלזינגר, רוטרדם 2009
Bronzen medaille.svg - גולן פולק, אסטנה 2015
Bronzen medaille.svg - טל פליקר, בודפשט 2017

הג'ודו החל בפריצתו הגדולה בישראל עם העלייה הגדולה של שנות ה-50, אז הקימו צעירים שעסקו בג'ודו בארצות מולדתם מועדונים להדרכת ועיסוק בג'ודו[2]. הג'ודו הוכנס למכביה השישית (1961) אך עדיין לא כענף מן המנין. ב-1965 הוקמה ה"התאחדות הישראלית לג'ודו", ונערכו תחרויות לקביעת הייצוג במכביה, שהתפתחו לאליפויות ישראל בג'ודו. ב-1972 מוזגה התאחדות הישראלית לג'ודו אל ההתאחדות לספורט בישראל. במחצית השנייה של שנות השבעים הופיעו הישגים בינלאומיים ראשונים, כולל מדליות באליפויות בריטניה, בלגיה, סקנדינביה וארצות הברית, מה שהגיע בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים לשתי המדליות שהביאו יעל ארד ואורן סמדג'ה מאולימפיאדת ברצלונה. הג'ודו הישראלי ממשיך להגיע גם היום להישגים בינלאומיים מרשימים, תוך השגת מדליות רבות.

התעמלות אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית

ענף ההתעמלות האמנותית הוא הענף המוביל בישראל ביחד עם ענפי הג'ודו והשיט. הישגי השיא של הענף הם זכייתה של נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית בשתי מדליות באליפויות העולם, כסף (איזמיר 2014) וארד (מונפלייה 2011), זכייתה של לינוי אשרם בשתי מדליות ארד באליפות העולם (פזארו 2017), בתחרות הקרב רב ותרגיל עם סרט וזכייתה של נטע ריבקין במדליית ארד באליפות העולם בתרגיל עם חישוק (מונפלייה 2011). במהלך השנים המתעמלות האמנותיות הישראליות זכו בשלל מדליות בסבבי הגביע העולמי ובאליפויות אירופה.

אליפות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zilveren medaille.svg - נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית, איזמיר 2014
Bronzen medaille.svg - נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית, מונפלייה 2011
Bronzen medaille.svg - נטע ריבקין, מונפלייה 2011
Bronzen medaille.svg - לינוי אשרם, פזארו 2017
Bronzen medaille.svg - לינוי אשרם, פזארו 2017

אלו נחשבות לממשיכות דרכן של אור טוקייב, קטיה פיסצקי ואירה ריסנזון שהתקדמו מאוד ביחס לרמה הכללית בעולם ונבחרת ישראל הצטרפה לנבחרות החזקות ביותר בעולם.

באליפות העולם בהתעמלות אמנותית שנערכה ב-2007 סיימה נבחרת ישראל במקום שישי בתרגיל הקבוצתי, באולימפיאדת בייג'ינג (2008) סיימה הנבחרת, בהשתתפות קטיה פיסצקי, רחלי ויגדורצ'יק, ורוניקה ויטנברג, מריה סבנקוב ואלונה דבורניצ'נקו במקום שישי, באליפות העולם שנערכה ב-2009 סיימה הנבחרת במקום חמישי ובאליפות העולם שנערכה במוסקבה ב-2010 סיימה נבחרת ישראל במקום רביעי בתרגיל הקבוצתי. נבחרת ישראל כללה את מרינה שולץ, אליאורה זולקובסקי, פולינה זקלוז'ני, מורן בוזובסקי, נועה פלצ'י והמחליפה ויקטוריה קושל.

באליפות העולם שנערכה ב-2011 זכתה ישראל לראשונה במדליות. נטע ריבקין זכתה במדליית ארד בתרגיל עם חישוק, ונבחרת ישראל (שולץ, זולוקובסקי, ז'קולז'ני, פלצ'י, קושל ובוזובסקי) זכתה במדליית ארד בתרגיל משולב של חישוקים וסרטים. קודם לכן באותה שנה, זכתה ריבקין במדליית כסף בתרגיל עם אלות באליפות אירופה.

ריבקין זכתה בהישג השיא של ישראל לאחר שדורגה במקום שביעי באולימפיאדת לונדון (2012) ונבחרת ישראל סיימה במקום שמיני באותם משחקים.

סגנית אלופת עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל שכללה את יקטרינה לבינה, קרינה ליחבר, אידה מיירין, יובל פילו, אלונה קושבצקי וליהי שוחטוביץ', זכתה לראשונה, במדליית ארד באליפות אירופה בתחרות הקרב רב, ביוני 2014 ובספטמבר אותה שנה זכתה בהישג השיא שלה במדליית הכסף באליפות העולם בתרגיל האלות ובמקום חמישי בתחרות הקרב רב.

התעמלות מכשירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zilveren medaille.svg - ארטיום דולגופיאט, מונטריאול 2017
Bronzen medaille.svg - אלכס שטילוב, לונדון 2009
Bronzen medaille.svg - אלכס שטילוב, טוקיו 2011

ארטיום דולגופיאט זכה בתואר סגן אלוף עולם (מונטיראול 2017) שזהו ההישג הטוב ביותר של מתעמל ישראלי בכל הזמנים. עד לאותה זכייה אלכס שטילוב, היה למתעמל הישראלי הטוב בכל הזמנים, לאחר שזכה בהישגים בינלאומיים רבים. הוא אלוף אירופה, בעל שתי מדליות ארד באליפות העולם בהתעמלות ופעמיים ברציפות השתתף בשלב הגמר בתרגיל קרקע בשתי אולימפיאדות (אולימפיאדת בייג'ינג (2008) - מקום שמיני ואולימפיאדת לונדון (2012) - מקום שישי). נוסף לכך, הוא עלה לשלב הגמר בתחרות הקרב-רב אישי וסיים במקום 12 הכללי באולימפיאדת לונדון (2012).

טניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף הטניס זוכה בשנות ה-2000 להצלחה וכתוצאה מכך לעלייה בפופולריות, בעקבות עלייתם לצמרת העולמית של שחר פאר, דודי סלע והצמד אנדי רם ויוני ארליך.

רם וארליך אף זכו בטורניר גראנד סלאם, אליפות אוסטרליה הפתוחה, בשנת 2008. אלו נחשבים לממשיכי דרכם של שלמה גליקשטיין, עמוס מנסדורף, גלעד בלום ואנה סמשנובה.

הישגים נוספים: העפלת נבחרת גביע דייוויס של ישראל לשלב חצי הגמר בבית העליון של גביע דייוויס בשנת 2009, והעפלת נבחרת ישראל בטניס נשים לבית העליון בגביע הפדרציה.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורגל בישראל

הישג השיא של הכדורגל הוא הזכייה באליפות אסיה בשנת 1964 והעפלת הנבחרת למונדיאל ב-1970. הישגים נוספים בולטים ברמת הנבחרת הם הניצחון על נבחרת צרפת 2-3 בשנת 1994 בפארק דה פראנס, והניצחון על נבחרת אוסטריה 5-0 באצטדיון רמת גן, בשנת 1999. בנובמבר 2008 דורגה נבחרת ישראל במקום ה-15 בעולם (לפי דרוג פיפ"א), המיקום הגבוה בתולדותיה.

הישגי הקבוצות הבולטים היו העפלתה של הפועל תל אביב לשלב רבע גמר גביע אופ"א בעונת 2002 והעפלותיהן של מכבי חיפה (פעמיים), מכבי תל אביב (פעמיים) והפועל תל אביב (פעם אחת) לשלב הבתים של ליגת האלופות. הכדורגל ייצר מספר שחקנים בינלאומיים שנחשבו ונחשבים בעולם לשחקנים זרים מן השורה הראשונה, כמו שמואל רוזנטל, רוני רוזנטל, חיים רביבו, אייל ברקוביץ', יוסי בניון וטל בן-חיים.

ליגת הכדורגל וליגת הכדורסל מכונות שתיהן כיום "ליגת העל". הקבוצות משתייכות בעיקר למועדונים מאגודות מכבי והפועל, כשהאגודות הבולטות אחריהן היא בית"ר (אליו משתייכת למעשה קבוצה גדולה אחת בלבד, בית"ר ירושלים) ואליצור, שקבוצותיו בולטות בעיקר בתחום הכדורסל, בעיקר הנשים.

כדוריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל החלו לשחק כדוריד בשנת 1927 בעיקר בליגות בתי ספר וגם במסגרת טורנירי המכביה וכינוס הפועל. הכדוריד הישראלי מנוהל על ידי איגוד הכדוריד בישראל שנוסד בשנת 1956, 8 שנים לאחר קום המדינה. נבחרת ישראל בכדוריד העפילה פעם אחת לאליפות אירופה בכדוריד בשנת 2002 והודחה כבר בשלב הבתים לאחר שהפסידה בכל שלושת משחקיה. כיום הקבוצות הבכירות מהעיר ראשון לציון, מכבי, והפועל הן הקבוצות המובילות בליגת העל בכדוריד ומחזיקות במירב התארים בכדוריד הישראלי כאשר הפועל ראשון לציון מחזיקה במירב אליפויות המדינה בכדוריד.

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורסל בישראל

באופן מסורתי, הכדורגל הוא ספורט פופולרי יותר בישראל מהכדורסל, למרות שהכדורסל הישראלי זכה להצלחות רבות יותר בזירה הבינלאומית. נבחרת הכדורסל הגיעה להישג השיא של ישראל ברמת הנבחרות, הגעה למשחק הגמר של אליפות אירופה ב-1979, בה זכתה במדליית הכסף. ברמת הקבוצות, קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב שזכתה ב-6 אליפויות אירופה בין 1977 ל-2014 היא הקבוצה הישראלית המצליחה ביותר, בכל ענפי הספורט. גם קבוצת הפועל ירושלים זכתה בשנים האחרונות להצלחה באירופה, כאשר השיא היה זכייה בגביע יול"ב בעונת 2003/2004, לאחר ניצחון על ריאל מדריד. גם קבוצת כדורסל הנשים של אליצור רמלה עשתה הישג מדהים בכדורסל האירופי כאשר בשנת 2011 זכתה ביורוקאפ לנשים.

מיקי ברקוביץ', טל ברודי, דורון ג'מצ'י, עדי גורדון ודורון שפר, הישראלי הראשון שנבחר בדראפט ה-NBA, הם בין הכדורסלנים הישראלים הבולטים. ב-2009 היה עומרי כספי לראשון השחקנים הישראליים בליגת ה-NBA, בקבוצת סקרמנטו קינגס. ישראל הצמיחה גם מאמני כדורסל מצליחים שהגיעו להכרה בינלאומית, ביניהם רלף קליין פיני גרשון ודייויד בלאט.

כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

את משחק הכדורעף משחקים בישראל עוד משנות ה-20 של המאה ה-20.

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל בכדורעף נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967 הוביל המאמן אריה זלינגר את נבחרת ישראל בכדורעף לנשים לראשונה להשתתפות בטורניר גמר אליפות אירופה שנערך איסטנבול. הנבחרת סיימה במקום שמיני. בשנת 1971 הנבחרת הגיעה לאותו מעמד באיטליה וסיימה במקום 11 מתוך 12 קבוצות. בשנת 2011 השתתפה נבחרת ישראל באליפות אירופה וסיימה במקום האחרון.

נבחרת ישראל לנשים השתתפה פעם אחת בטורניר גמר אליפות העולם שנערך בשנת 1956 בצרפת וסיימה במקום 14.

ליגת העל בכדורעף לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת הנשים נפתחה בשנת 1961. הליגה הייתה לנחלתן של קבוצות ההתיישבות העובדת במשך עשרים ושש שנים רצופות.

הפועל עין שמר זכתה באליפות הראשונה והיחידה נוסף על שלוש פעמים זכייה בגביע המדינה. הפועל נעמן זכתה ב-9 אליפויות מדינה, 8 גביעי המדינה וב-7 דאבלים.

בשנת 1987 זכתה הפועל בת ים בדאבל הראשון בתולדותיה והייתה האלופה העירונית הראשונה. הפועל עירוני קריית אתא זכתה ב-11 אליפויות מדינה, 10 גביעי מדינה וב-6 דאבלים.

הפועל המעפיל זכתה ב-7 אליפויות מדינה ו-7 גביעי מדינה והפועל מטה אשר/נעמן זכתה ב-15 אליפויות מדינה וב-14 גביעי מדינה ובכך הייתה לקבוצה המעוטרת ביותר בכדורעף הישראלי לנשים.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל בכדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ישראל לגברים השתתפה בסך הכל 3 פעמים בטורנירי גמר אליפות אירופה בכדורעף, בשנת 1951 בצרפת, חמש שנים לפני פתיחת ליגת הכדורעף וסיימה במקום עשירי והאחרון, בשנת 1967 באיסטנבול, שבטורקיה היא סיימה במקום 11 מתוך 16 נבחרות עם חמישה ניצחונות ושני הפסדים ובשנת 1971 במילאנו שבאיטליה היא סיימה במקום 12 והאחרון.

נוסף לאליפויות אירופה בכדורעף הגיעה הנבחרת הלאומית שלוש פעמים לטורניר גמר אליפות העולם. בשנת 1952 במוסקבה, שבברית המועצות סיימה ישראל במקום עשירי מתוך אחת עשרה נבחרות לפני לבנון, בשנת 1956, בצרפת סיימה הנבחרת במקום 16 מתוך 20 נבחרות ובשנת 1962 במוסקבה סיימה הנבחרת במקום 15 מתוך 20 נבחרות עם חמישה ניצחונות וארבעה הפסדים.

ליגת העל בכדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה בכדורעף גברים בישראל החלה בשנת 1956 והאלופה הרשמית הראשונה בכדורעף, הייתה הפועל בית זרע/אפיקים האליפות היחידה בתולדותיה. הליגה הייתה לנחלתן של קבוצות ההתיישבות העובדת במשך עשרים שנים רצופות, בהן זכו הפועל המעפיל (9 אליפויות), הפועל עין המפרץ/כפר מסריק (4 אליפויות) והפועל עין שמר (4 אליפויות).

בשנת 1976 מכבי תל אביב הייתה לקבוצה העירונית הראשונה שזכתה בתואר אלופת ישראל בכדורעף. למרות זאת, שלטון הקיבוצים בליגת הכדורעף נמשך, כשהפועל המעפיל מוסיפה עוד חמש זכיות למאזנה הכולל והופכת לקבוצה המעוטרת ביותר בכדורעף הישראלי לגברים עד היום (14), האליפות האחרונה בשנת 1985, זכתה ב-12 גביע המדינה וב-11 דאבלים.

מאז המחצית השנייה של שנות ה-80, הפועל מטה אשר הפכה לקבוצה החזקה מנציגות הקיבוצים, לאחר שזכתה באליפות המדינה 13 פעמים מ-1987, ב-13 גביעי המדינה ו-9 פעמים בדאבל.

מכבי תל אביב שלטה בענף לאחר שזכתה 5 פעמים ברציפות בדאבל מאז שנת 2008 ובסך הכל זכתה ב-11 אליפויות וב-7 גביעי המדינה.

סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל כיום למעלה מ-15 מועדוני סיוף, ממעלות בצפון ועד באר-שבע בדרום, שהגיעו למדליות בתחרויות בינלאומיות בענפים השונים (רומח ודקר) ושלחו נציגים אולימפיים ושופטים ל-7 האולימפיאדות האחרונות. בעבר, הענף המוביל בארץ היה הסייף (רומח). להישגים הטובים בו הגיעו אודי כרמי (מקום רביעי באליפות העולם 1987) ולידיה חטואל (מקום שביעי באליפות העולם 1991). נכון ל-2007, הסייף הישראלי המוביל הוא תומר אור, אלוף עולם לנוער לשעבר. הוא היה מדורג בעשירייה הראשונה בעולם בענף הרומח וזכה בשלושה גביעי עולם. סייפים בולטים נוספים הם דלילה חטואל שזכתה במספר מדליות בגביעי עולם ופעמיים מקום שביעי באליפות אירופה (2007 ו-2008).

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה בישראל

בשנותיה הראשונות של המדינה השחיינים הבולטים היו נחום בוך שהיה השחיין הישראלי הראשון שהשתתף במשחקים האולימפיים באולימפיאדת הלסינקי (1952), שושנה ריבנר שהשתתפה באולימפיאדת מלבורן (1956) ויורם שניידר, גרשון שפע, יצחק לוריא, ועמירם טראובר שייצגו את המדינה באולימפיאדת רומא (1960).

ההישג הישראלי המשמעותי ביותר בענף השחייה במשחקים האולימפיים היה בלונדון (2012), שבו סיים יעקב טומרקין במקום שביעי במשחה ל-200 מטר גב. איתן אורבך היה השחיין הישראלי הראשון שהגיע לשלב הגמר באולימפיאדה במשחה אישי (סידני 2000), במשחה ל-100 מטר גב. לראשונה בתחרויות השחייה באולימפיאדה הייתה לישראל נציגות במשחה הגמר (אטלנטה 1996), שבו הגיעה הרביעייה הישראלית במשחה שליחים 4x100 מטר מעורב (איתן אורבך, ודים אלכסייב דן קטלר ויואב ברוק) לשלב הגמר, בשיא ישראלי חדש.

דן ברנר היה השחיין הישראלי הראשון והיחידי שזכה במדליית זהב במשחקי אסיה, במשחה ל-100 מטר חופשי בטהראן 1974 ובמדליית ארד במרחק הכפול. בסך הכל זכו שחייני ישראל במשחקי אסיה ב-11 מדליות, 1 זהב, 4 כסף ו-6 ארד.

יואב ברוק היה השחיין הישראלי הראשון שהשתתף במשחה גמר באליפות עולם (רומא 1994). איתן אורבך סיים במקום שביעי באליפות עולם (פרת' 1998), מיקי מלול סיים במקום שישי באליפות עולם (מלבורן 2007), גל נבו סיים במקום שישי באליפות עולם (רומא 2009) וגיא ברנע סיים במקום שישי ובמקום שביעי באליפות עולם (שנגחאי 2011 וברצלונה 2013, בהתאמה).

את הישג השיא של השחייה הישראלית ניתן לזקוף לזכותו של יונתן קופלב שזכה במדליית זהב באליפות אירופה בשחייה (דברצן 2012). הישג השיא של נבחרת השליחים של ישראל באליפות אירופה, היה מקום חמישי (1997), במשחה שליחים 4x100 מטר מעורב (איתן אורבך, ודים אלכסייב, ערן גרומי ויואב ברוק). בסך הכל זכו שחייני ישראל באליפויות אירופה ב-13 מדליות, 1 זהב, 4 כסף ו-8 ארד.

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחמט בישראל

השחמט בישראל בעל היסטוריה ארוכת שנים ובעל הישגים בינלאומיים. משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימות ליגות בין המועדונים שבערים השונות.

השחמטאים המובילים בשנותיה הראשונות של המדינה היו ד"ר מנחם אורן, משה צ'רניאק, יוסף פורת ויצחק אלוני. בשנת 1964 נערכה אולימפיאדת השחמט ה-16 בתל אביב. ב-1970 נערכה אולימפיאדת הסטודנטים העולמית בחיפה. ב-1976 נערכה בחיפה אולימפיאדת השחמט ה-22. אולימפיאדה זו נערכה בארץ חרף התנגדותן של מדינות רבות ובשל כך נעדרו מדינות רבות מהגוש המזרחי ומדינות ערב. היעדרותן של מדינות אלו סייעה לזכייתה במדליית זהב של נבחרת ישראל באולימפיאדת הנשים.

בשנות השבעים עלו לישראל שחמטאים רבים מברית המועצות ביניהם מספר רבי אמנים ואמנים אשר חיזקו את ישראל, בין הבולטים שבהם נמנים ולדימיר ליברזון, רומן ג'ינג'יחשווילי ואלה קושניר. נוסף אליהם עלו גם מספר מאמני שחמט, בהם אליהו לבנט שאימן את קבוצת השחמט של באר שבע.

בשנת 1980 זכתה נבחרת ישראל באליפות העולם הקבוצתית לפתרון בעיות שחמט. עם זאת, במהלך שנות השמונים ירדו מספר שחמטאים חזקים מהארץ וכתוצאה מכך התדרדרה ישראל בהישגיה באולימפיאדות וירדה לעשירייה השנייה. מצבה של נבחרת הנשים היה עגום עוד יותר כאשר ב-1982 אף התדרדרה למקום ה-30. בשנת 1985 זכה עפר קומאי באליפות העולם לפתרון בעיות שחמט. בשנת 1989 נערכה בחיפה אליפות אירופה לאומות.

עם העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים הגיעו לארץ שחקני שחמט חזקים רבים, ביניהם: לב פסחיס, ליאוניד יודסין, איליה סמירין, בוריס אלתרמן ואלכסנדר חוזמן. בשנים 1996, 1997, 1998, 2001 ו-2004 זכתה נבחרת ישראל באליפות העולם הקבוצתית לפתרון בעיות שחמט.

בשנים 2002, 2004 ו-2006 זכתה תוכנה ישראלית באליפות העולם לתוכנת מחשב. בשנים 2003 ו-2005 זכתה נבחרת השחמט הישראלית במדליית כסף באליפות אירופה. בשנת 2005 נערך בבאר שבע גמר הגביע העולמי בשחמט לנבחרות, "מונדיאל השחמט". ב-2006 ניצחה ולריה דותן באליפות אירופה לנשים (סניוריות).

בשנת 2007 זכה בוריס גלפנד בתואר סגן אלוף העולם בשחמט במקסיקו סיטי, ההישג הגדול ביותר של שחמטאי ישראלי. ב-2008 זכתה נבחרת ישראל לגברים במדליית כסף באולימפיאדת השחמט 2008 שנערכה בדרזדן וב-2010 היא זכתה במדליית ארד באולימפיאדת השחמט 2010 שנערכה בחנטי-מנסייסק. כמו כן, בשנת 2012 בוריס גלפנד הוא סגן-אלוף העולם בשחמט מאחר שזכה בטורניר המועמדים בשנת 2011. הוא התמודד מול וישוואנתן אנאנד באליפות העולם בשחמט. במהלך המשחקים, גלפנד הצליח לשמור על שוויון מול אנאנד במשך שנים עשר משחקים, והפסיד רק במשחקים המהירים שלאחר מכן[3].

שיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף השיט בישראל, זכה להישגים הספורטיבים הגדולים ביותר מכל ענפי הספורט. גל פרידמן, הוא הספורטאי האולימפי המעוטר ביותר בישראל, בעל שתי מדליות, מדליית זהב (אתונה 2004) ומדליית ארד (אטלנטה 1996).

המשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך תשע המדליות האולימפיות בהן זכתה ישראל במסגרת המשחקים האולימפיים, שלוש הגיעו מתחום השיט (גלישת רוח), כולל מדליית הזהב היחידה עד כה.
Gouden medaille.svg - גל פרידמן, אתונה 2004
Bronzen medaille.svg - גל פרידמן, אטלנטה 1996
Bronzen medaille.svg - שחר צוברי, בייג'ינג 2008

אליפות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרשיות

Gouden medaille.svg - לידיה לזרוב וצפניה כרמל, 1969
Gouden medaille.svg - שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר, 1976
Bronzen medaille.svg - שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר, 1983
Bronzen medaille.svg - שי בכר וארז שמש, 1993
Bronzen medaille.svg - ניר שנטל ורן שנטל, 1995
Bronzen medaille.svg - ורד בוסקילה וניקה קורניצקי, 2004
Bronzen medaille.svg - גידי קליגר ואודי גל, 2006
Bronzen medaille.svg - גידי קליגר ואודי גל, 2007
Bronzen medaille.svg - גידי קליגר ואודי גל, 2008

גלישת רוח

Gouden medaille.svg - גל פרידמן, 2002
Gouden medaille.svg - לי קורזיץ, 2003
Gouden medaille.svg - לי קורזיץ, 2011
Gouden medaille.svg - לי קורזיץ, 2012
Gouden medaille.svg - לי קורזיץ, 2013
Zilveren medaille.svg - עמית ענבר, 1992
Zilveren medaille.svg - גל פרידמן, 1996
Zilveren medaille.svg - עמית ענבר, 1997
Zilveren medaille.svg - עמית ענבר, 1998
Zilveren medaille.svg - נמרוד משיח, 2009
Bronzen medaille.svg - גל פרידמן, 2003
Bronzen medaille.svg - שחר צוברי, 2008
Bronzen medaille.svg - נמרוד משיח, 2010
Bronzen medaille.svg - נמרוד משיח, 2011
Bronzen medaille.svg - מעיין דוידוביץ', 2013
Bronzen medaille.svg - מעיין דוידוביץ', 2014

שיט מפרשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלישת רוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמית ענבר, זכה 3 מדליות כסף באליפות העולם, 3 מדליות באליפות אירופה מהן 2 זהב ו-1 כסף, בשיט גלשנים מדגם מיסטרל.
  • גל פרידמן, זכה במדליית זהב (אתונה 2004) ובמדליית ארד (אטלנטה 1996), ב-3 מדליות באליפות העולם אחת מכל סוג (אלוף עולם בשנת 2002), וב-4 מדליות באליפות אירופה (2 כסף ו-2 ארד) בשיט גלשנים מדגם מיסטרל.
  • לי קורזיץ זכתה 4 פעמים באליפות עולם, מהן 3 פעמים ברציפות בשיט גלשנים מדגם ניל פרייד RS:X.
  • שחר צוברי זכה במדליית ארד בבייג'ינג 2008, במדליית ארד באליפות העולם (ניו זילנד 2008) ובשתי מדליות זהב ברציפות באליפות אירופה (2009, 2010) בשיט גלשנים מדגם ניל פרייד.
  • נמרוד משיח זכה ב-3 מדליות באליפות עולם אחת כסף ושתיים ארד, בשיט גלשנים מדגם ניל פרייד.
  • מעיין דוידוביץ', זכתה בשתי מדליות ארד באליפות העולם (2013 - במדליית זהב זכתה לי קורזיץ וב-2014), במדליית זהב בגביע העולם ובמדליית כסף באליפות אירופה, בשיט גלשנים מדגם ניל פרייד.

המכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי המכביה השנייה, 1935
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המכביה

משחקי המכביה הם אירוע ספורטיבי יהודי בינלאומי הדומה במתכונתו לאולימפיאדה ומתקיים בישראל מדי ארבע שנים. המכביה הראשונה התקיימה ב-1932, כשהמטרה המוצהרת היא גרימה לעלייתם של הספורטאים לארץ. המכביות תרמו לפיתוח הספורט בישראל וכן הצליחו כאירוע יהודי כלל עולמי. חלק מהספורטאים שלקחו חלק במכביה זכו לאחר מכן בהצלחה באולימפיאדה כשהדוגמה הבולטת היא השחיין מארק ספיץ שזכה לאחר השתתפותו במכביה בשבע מדליות אולימפיות. דוגמה אחרת היא טל ברודי שלאחר ששחק בטורניר הכדורסל של המכביה בנבחרת ארצו חזר לאחר מכן לארץ לצמיתות והפך להיות עמוד התווך של נבחרת ישראל בכדורסל ואגודת מכבי תל אביב ותרם להצלחתן במישורים הבינלאומיים.

על מסורת המכביות העיב אסון המכביה, שבו התמוטט גשר מעל הירקון בעת טקס הפתיחה של המכביה ה-15, אירוע טראגי שכמעט וגרם לנתק של מסורת קיום המכביות.

ישראל במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גל פרידמן, הספורטאי הישראלי היחיד שזכה במדליית זהב אולימפית
שחר צוברי עם מדליית הארד בה זכה באולימפיאדת בייג'ינג (2008)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במשחקים האולימפיים

ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים, החל מ-1952 באולימפיאדת הלסינקי (מלבד אולימפיאדת מוסקבה ב-1980 מכיוון שהצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על פלישת ברית המועצמות לאפגניסטן). לאחר הישגים נמוכים בארבעת העשורים הראשונים, הצליחה ישראל להעמיד מספר הצלחות במשחקים האולימפיים מאז שנות ה-90.

עד היום זכו ספורטאי ישראל בתשע מדליות אולימפיות, כשההישג השיא של ישראל במשחקים האולימפיים הוא זכיית גל פרידמן במדליית זהב באולימפיאדת אתונה בשנת 2004. באולימפיאדת החורף החלה ישראל להשתתף ב-1994 ומאז היא משתתפת בקביעות.

על הישגים אלו העיב אירוע טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972, בו רצחו טרוריסטים מארגון "ספטמבר השחור" אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים מן המשלחת הישראלית לאולימפיאדה.

מדליות אולימפיות של ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במשחקים האולימפיים

ישראל זכתה ב-3 מדליות אולימפיות בגלישת רוח, אחת מהן מדליית זהב ו-2 מהן מדליות ארד, 5 מדליות אולימפיות בג'ודו, אחת מהן מדליית כסף ו-4 מהן מדליות ארד, ומדליה אולימפית אחת בקיאקים, מדליית ארד.

מדליית זהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליית כסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליות ארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט נכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במשחקים הפאראלימפיים

הישגי ענפי ספורט הנכים הישראליים במשחקים הפאראלימפיים ניכרים. לאחר משחקים הפאראלימפיים בבייג'ינג (2008), הספורטאים הישראלים זכו ב-381 מדליות, מתוכן 124 מדליות זהב. היא מדורגת במקום ה-13 הכללי בכל הזמנים. ישראל בלטה בעיקר במשחקים שנערכו בתל אביב (1968) ובטורונטו (1976), בהן דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות.

עיקר ההצלחות של ישראל במשחקים הפראלימפיים היו בתחום השחייה.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה במשחקים הפאראלימפיים

ישראל הצטיינה בעבר גם באתלטיקה ובטניס שולחן.

כדורסל נכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורסל נכים
  • נבחרת הנשים של ישראל בכדורסל נכים זכתה פעמיים במדליית זהב (1968 ו-1976), פעמיים במדליית כסף (1980 ו-1984) ופעם אחת במדליית ארד (1972).
  • נבחרת הגברים של ישראל בכדורסל נכים זכתה פעמיים במדליית זהב (1968 ו-1980), פעמיים במדליית כסף (1972 ו-1976) ו-3 פעמים במדליית ארד (1960, 1964-שתי מדליות בשתי דרגות).

כדורעף נכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כדורעף במשחקים הפאראלימפיים

נבחרת הגברים של ישראל בכדורעף נכים בעמידה זכתה 3 פעמים ברציפות במדליית הזהב: 1976, 1980 ו-1984 ובמדליית כסף בשנת 1988.

עשרת המדליסטים פאראלימפיים ישראלים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום ספורטאי/ת ענף ספורט משחקים[4] זהב כסף ארד סה"כ
1 צפורה רוזנבאום-רובין אתלטיקה, טניס שולחן, שחייה, כדורסל 1964 - 1988 15 8 7 30
2 אורי ברגמן שחייה 1976 - 1988 12 1 1 14
3 יוסף ונגר שחייה 1972 - 1988 9 5 5 19
4 ברוך חגאי טניס שולחן, כדורסל, שחייה 1964 - 1980 8 2 4 14
5 שלמה פינטו שחייה, כדורסל 1976 - 1988 7 9 1 17
6 משה לוי שחייה, כדורסל 1968 - 1980 7 3 2 12
7 אורה גולדשטיין אתלטיקה, כדורסל, שחייה 1968 - 1976 4 5 4 13
8 איילה מלחן-כץ סיף, כדורסל 1968 - 1988 4 4 4 12
9 מלכה פוטשניק אתלטיקה, כדורסל, שחייה 1968 - 1972 4 4 1 9
10 קרן לייבוביץ' שחייה 2000 - 2004 4 2 1 7
10 אריאלה כהן-מיזן שחייה, כדורסל 1972 - 1984 4 2 1 7

ספורט אתגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקצוב הספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיקור תקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקשורת הספורט בישראל

תקשורת הספורט בישראל מסקרת במדיות שונות בתקשורת הכתובה ובתקשורת האלקטרונית ענפי ספורט שונים ובראשם הכדורגל והכדורסל. עוד לפני קום המדינה, הקדישה העיתונות העברית בארץ עמודים לסיקור הספורט בישראל. עם השנים החלו חלק מהעיתונים להפיץ מוסף לעיתון המוקדש כולו לסיקור ענפי ספורט. בתקשורת האלקטרונית, הרדיו בישראל מקדיש אף הוא פינות בתוכניות השונות לסיקור חדשותי של הספורט בישראל, ומשנות השבעים של המאה העשרים אף משדר תחרויות ספורט שונות בשידורים חיים. גם ערוצי הטלוויזיה בישראל מקדישים זמן שידור לתחרויות ספורט, חלקם אף נוהגים לרכוש זכויות שידור של תחרויות בולטות ולשדרן בפריים טיים. מ-1990 אף משדר בישראל ערוץ הספורט המקדיש אף הוא את רוב שעות השידור בו ובערוצי הבת שלו לספורט הישראלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ספורט בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מירוץ האפנים נצחון "הפועל", דבר, 25 בינואר 1932
  2. ^ עמוס גלעד, תולדות הג'ודו בישראל. מתוך הספר "דרך הגמישות"
  3. ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, ‏גלפנד הפסיד בגמר אליפות העולם בשחמט, באתר ‏mako‏‏, ‏3 ביולי 2012‏
  4. ^ רק באותם משחקים פאראלימפיים בהם זכה/זכתה הספורטאי/ת במדליה