ארצות הברית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Halfon3100 (שיחה | תרומות)
←‏חינוך: כפילות של אותו משפט.
שורה 426: שורה 426:
* [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]] - [[קליפורניה]], ציבורית.
* [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]] - [[קליפורניה]], ציבורית.
* [[אוניברסיטת קורנל]] - [[מדינת ניו יורק|ניו יורק]], פרטית.
* [[אוניברסיטת קורנל]] - [[מדינת ניו יורק|ניו יורק]], פרטית.

שיעור יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.


== צבא וביטחון ==
== צבא וביטחון ==

גרסה מ־19:04, 26 בינואר 2015


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה

פרמטרים [ ראש המדינה, תמונת סמל, שמות מנהיגים, תמונת מפה, תמונת דגל, מנהיגים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ארצות הברית
United states
מוטו לאומי "באל נשים מבטחנו"
המנון לאומי הדגל זרוע-הכוכבים
המנון
ממשל
משטר רפובליקה נשיאותית פדרלית
ראש מדינה נשיא ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הרשות המבצעת נשיא ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית רשמית: אין; בפועל: אנגלית[1]
עיר בירה וושינגטון די. סי. 38°54′49″N 77°0′48″W / 38.91361°N 77.01333°W / 38.91361; -77.01333
רשות מחוקקת הקונגרס של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
רשות שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת צפון אמריקה; אמריקה
העיר הגדולה ביותר ניו יורק
שטח יבשתי[2] 9,833,517 קמ"ר[3] (4 בעולם)
אחוז שטח המים 4.87%
אזור זמן UTC -5 עד -10
היסטוריה
הקמה מלחמת העצמאות של ארצות הברית
- עצמאות

- תאריך
מהממלכה המאוחדת
4 ביולי 1776
ישות קודמת קונפדרציית המדינות של אמריקה, שלוש עשרה המושבות עריכת הנתון בוויקינתונים
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4]
(הערכה 1 באפריל 2024)
341,362,543 נפש[3] (3 בעולם)
צפיפות 34.71 נפש לקמ"ר (179 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 18.46%
גילאי 15 - 24 12.91%
גילאי 25 - 54 38.92%
גילאי 55 - 64 12.86%
גילאי 65 ומעלה 16.85%
כלכלה
תמ"ג[5] (2022) 25,462,700 מיליון $ (1 בעולם)
תמ"ג לנפש 74,591$ (12 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2022)
0.927 (20 בעולם)
מדד ג'יני 47.7 (נכון ל־2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע דולר אמריקאי‏ (USD)
בנק מרכזי הפדרל ריזרב עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
חגים לאומיים
סיומת אינטרנט us.
קידומת בין־לאומית 1
סמלים לאומיים עיטם לבן-ראש (ציפור לאומית) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.usa.gov
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המונח "USA" מפנה לכאן. לערך העוסק בערוץ הטלוויזיה, ראו USA (ערוץ טלוויזיה).

ארצות הברית של אמריקהאנגלית: United States of America, או בראשי תיבות: USA, בתרגום מילולי לעברית: "המדינות המאוחדות של אמריקה"[7]) היא פדרציה ורפובליקה-חוקתית המורכבת מ-50 מדינות וממחוז פדרלי. המדינה שוכנת ברוּבָּה במרכז יבשת אמריקה הצפונית, שבה נמצאות 49 מהמדינות וכן מחוז קולומביה שבו נמצאת העיר וושינגטון, בירת המדינה. ארצות הברית גובלת בקנדה בצפון ובמקסיקו בדרום. מדינת אלסקה שוכנת בצפון-מערב היבשת, כאשר קנדה נמצאת מזרחית לה ורוסיה נמצאת בצד מערב, מעבר למצר ברינג. המדינה ה-50 היא הוואי, ארכיפלג השוכן באוקיינוס השקט.

שטחה של ארצות הברית הוא 9.83 מיליון קמ"ר, ואוכלוסייתה, נכון ליולי 2013 מונה כ-317,181,000 תושבים. ארצות הברית היא אחת מהמדינות המגוונות ביותר מבחינה אתנית, כתוצאה מהגירה רחבת היקף ממדינות רבות. כלכלת ארצות הברית היא הכלכלה הלאומית הגדולה ביותר בעולם, והתוצר המקומי הגולמי שלה היה למעלה מ-17.5 טריליון דולר בשנת 2014.

ארצות הברית נוסדה על ידי שלוש עשרה המושבות של בריטניה הגדולה שהוקמו לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי. המושבות הכריזו על עצמאותן ב-4 ביולי 1776. המרד אורגן על ידי הקונגרס הקונטיננטלי ובמסגרתו הצליחו המושבות לנצח את בריטניה הגדולה במסגרת מלחמת העצמאות של ארצות הברית, שהייתה למלחמת העצמאות הקולוניאלית המוצלחת הראשונה.[8] לאחר תקופה קצרה שבה תקנון הקונפדרציה היה המסמך שלפיו התנהלה המדינה נכנס לתוקף ב-17 בספטמבר 1787 מסמך שלפיו הוקמה ממשלה מרכזית חדשה – חוקת ארצות הברית. מגילת הזכויות, שכללה עשרה תיקונים לחוקה, אושררה ב-1791.

במהלך המאה ה-19, רכשה ארצות הברית אדמות מצרפת, ספרד, הממלכה המאוחדת, מקסיקו ורוסיה, וסיפחה את רפובליקת טקסס והוואי. המחלוקות בין מדינות הדרום החקלאיות למדינות הצפון התעשייתיות בסוגיית זכויות המדינות והרחבת העבדות בארצות הברית הובילו לפריצתה של מלחמת האזרחים האמריקנית בשנות ה-60 של המאה ה-19. ניצחונו של הצפון מנע את פיצולה הקבוע של המדינה, והוביל בסופו של דבר לסיומה של העבדות החוקית בארצות הברית. מלחמת ארצות הברית-ספרד ומלחמת העולם הראשונה חיזקו את מעמדה של ארצות הברית כמעצמה צבאית. ארצות הברית הייתה ב-1945 למדינה הראשונה שייצרה, צברה ואף השתמשה בנשק גרעיני. לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה לחברה קבועה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות מ-17 בינואר 1946, והמייסדת של הברית הצפון אטלנטית ב-4 באפריל 1949.

ארצות הברית נחשבת כיום - לאחר התפרקותה של ברית המועצות - למעצמת העל היחידה בעולם, והיא בעלת חשיבות מכרעת בכלכלה, בביטחון וביחסי החוץ הבינלאומיים.

אטימולוגיה

המילה אמריקה, כהתייחסות לחצי הכדור המערבי, נכנסה לשימוש ככל הנראה ב-1507 לאחר שאמריגו וספוצ'י ביקר ביבשת.[9] שמה המלא של המדינה שימש לראשונה באופן רשמי בהכרזת העצמאות, שהייתה "ההכרזה פה אחד של שלוש-עשרה ארצות הברית של אמריקה" שאומצה על ידי "נציגי ארצות הברית של אמריקה" ב-4 ביולי 1776. שמה הנוכחי של המדינה נקבע ב-15 בנובמבר 1777, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי השני אימץ את תקנון הקונפדרציה, שבסעיפו הראשון נאמר "שמה של המדינה יהיה 'ארצות הברית של אמריקה'".

בעברית, בנוסף לתרגום הלא-מדויק של "United" כ-"ברית" ולא כ"איחוד", המילה States צריכה להיות מתורגמת כ"מדינות", ולא כ"ארצות"; אך כיוון ששמה של המדינה תורגם בטרם נעשה בעברית הבידול התוכני בין "ארץ" כמונח גאוגרפי לבין "מדינה" כמונח חוקי, נוצר השם בנוסח זה, ובו נעשה שימוש עד ימינו. קיימת סברה כי הראשון שהשתמש במונח "ארצות הברית" הוא מנדלי מוכר ספרים, כבר בשנת 1868 בספר "האבות והבנים" פרק י"ז: "עברו איי אמריקי וראו, וארצות הברית שלחו והתבוננו מאוד וראו, ההחרישו שמה בני הנגב כאשר השתער עליהם נשיא הצפון בחיל רב, לקרוא דרור לעבדיהם הרצוצים?" [10]

כיום הקיצורים הנפוצים לשמה של המדינה הם ארצות הברית (United States),‏ U.S,‏ U.S.A ואמריקה.

הדרך הנפוצה ביותר להתייחס לאזרח של ארצות הברית ולמדינה עצמה היא התואר "אמריקני". התואר אמריקני כמעט ואינו משמש בשפה האנגלית כהתייחסות לגורם כלשהו שאיננו קשור לארצות הברית. השימוש הראשוני בביטוי "ארצות הברית" היה בלשון רבים (לדוגמה, ארצות הברית מייבאות), אך לאורך שנות קיומה של המדינה הוא הפך בהדרגה לביטוי המשמש בלשון יחיד נקבה (כלומר, ארצות הברית מייבאת). צורה זו היא הצורה התקנית כיום.[11]

היסטוריה

ה"מייפלאוור" אשר הובילה צליינים לעולם החדש ב-1620, בציור מעשה ידי ויליאם הלסאל משנת 1882.
ערך מורחב – היסטוריה של ארצות הברית

התקופה הקדם קולוניאלית וראשית הקולוניזציה

ערך מורחב – שלוש עשרה המושבות

העדויות הארכאולוגיות והגאולוגיות מעידות על כך שאמריקה הצפונית הייתה מיושבת על ידי אנשים שהיגרו אליה מאסיה דרך מיצר ברינג כבר לפני 11,000 שנים.[12] אנשים אלו הפכו לילידים שאיכלסו את אמריקה לפני הגעת משלחות הכיבוש והקולוניזציה האירופאיות בשלהי המאה ה-15. בשל טעותו של קולומבוס כונו ילידים אלו בתחילה בשם אינדיאנים (כלומר תושבי "אינדיה", היא הודו בשפות האירופאיות). תרבויות רבות שגשגו ביבשת אמריקה קודם להגעת האירופאים, ובהם האולמקים והאצטקים בדרום-מערב היבשת ותרבות אדנה במזרחה. התרבויות הללו התפתחו במהלך השנים והפכו לאוכלוסיות גדולות וצפופות.

בשנת 1492 הוביל הספן האיטלקי כריסטופר קולומבוס משלחת אשר מומנה באופן חלקי על ידי ספרד במטרה למצוא נתיב שיט חדש להודו מכיוון מערב. לאחר מסע של יותר מחודש ימים הגיעה המשלחת לאזור האיים הקריביים ויצרו לראשונה קשר עם אכלוסיית הילידים במקום.

הנוכחות הספרדית המוקדמת ביותר על אדמת ארצות הברית של ימינו היא זו של חואן פונסה דה ליאון, שהגיע לאזור ב-2 באפריל 1513 לחוף עשיר שאותו כינה לה פלורידה.[13]

הספרדים שלחו מספר מתיישבים, והקימו את היישובים האירופאים הקבועים הראשונים בחלק היבשתי של ארצות הברית. ההתיישבות הראשונה הייתה בסיינט אוגוסטין, פלורידה ב-1565, ולאחריה הספרדים התיישבו בסנטה פה, ניו מקסיקו, סן אנטוניו, טוסון, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. רוב היישובים הספרדיים הוקמו לאורך החוף הקליפורני של נהר סנטה פה בניו מקסיקו. במקביל סוחרי פרוות צרפתים החלו להקים יישובים באזור צרפת החדשה סביב הימות הגדולות.

התיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש הייתה המושבה ג'יימסטאון בווירג'יניה אשר נוסדה ב-1607. בין סוף שנות העשרה של המאה ה-17 נשלחו ועד למהפכה האמריקאית חלק מהמושבות היו מושבות עונשין החל משנות ה-20 של המאה ה-17 ועד מלחמת העצמאות של ארצות הברית. מ-1614 החלה גם הולנד להקים יישובים באזור הדרומי של נהר ההדסון כולל את ניו אמסטרדם באי מנהטן. עד 1674 הכוחות האנגלים הצליחו לכבוש את המושבות ההולנדיות במהלך מלחמות הולנד-אנגליה. בעקבות הכיבוש שמה של המושבה ההולנדית הולנד החדשה שונה לניו יורק. עד תחילת המאה ה-18 הפכו העבדים האפריקניים למקור עיקרי לעבודות כפיים רבות ברחבי היבשת.

לאחר שבשנת 1729 קרוליינה הצפונית הפכה למושבה נפרדת מקרוליינה הדרומית ולאחר יישוב ג'ורג'יה בשנת 1732, הושלמה היווסדותם של שלוש עשרה המושבות הבריטיות בחוף המזרחי של צפון אמריקה אשר יהפכו לבסוף לארצות הברית של אמריקה. לכל אחת מן המושבות היה שלטון עצמי - בכל מושבה מינה המלך האנגלי מושל ולצידו פקידים, אך לצדו גם המתיישבים השתתפו בשלטון, בעיקר בהחלטות שנוגעות למיסוי, גיוס לצבא ועניינים משפטיים. במהלך השנים במושבות נוצרה תרבות חדשה, ששילבה תרבות אנגלית ואירופאית, וכן אלמנטים של תרבות שלא התקיימה קודם, ושהתפתחה בעיקר בגלל התנאים הגאוגרפיים והתברואתיים בצפון אמריקה. על אף שתושבי שלוש עשרה המושבות היו כפופים לתשלום מסים לשלטונות הבריטים, לא הייתה להם שום נציגות בבית הנבחרים של בריטניה הגדולה. המתיישבים, שמספרם הגיע כבר ל-3 מיליון בשנת 1770, החלו בהדרגה לראות את עצמם כאמריקנים עצמאיים בעלי מחשבות שונות משל הריבונות הבריטית הנוכחית. בעקבות זאת הם בזו לפיקוח הבריטי עליהם, אף על פי שהיה רופף ביותר כיוון שבריטניה הייתה טרודה בעצמה במלחמות דוגמת מלחמת שבע השנים.

השגת עצמאות וההתפשטות מערבה

ציור מתחילת המאה ה-19 אשר מתאר את הכרזת העצמאות של ארצות הברית
ההתפשטות מערבה

באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי, העמידו בראשו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות של ארצות הברית. במהלך המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה, שנמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם ניצחון האמריקאים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.

בתחילה הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה, שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים, שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.

עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כ"ייעוד הגלוי". הם התחילו בהתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומאס ג'פרסון עם צרפת של נפוליאון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארצות הברית את פלורידה מספרד.

אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1836-1835) ומלחמת ארצות הברית-מקסיקו (18461848).

מלחמת האזרחים והתפתחות התעשייה

קרב גטיסבורג נחשב הקרב האכזרי ביותר במלחמת האזרחים האמריקאית, ולעתים מוזכר כנקודת המפנה של המלחמה.
מהגרים המגיעים לאליס איילנד בשנת 1902
ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים האמריקנית, תקופת השיקום, מלחמת ארצות הברית-ספרד

ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית הייתה קרועה בין מדינות הצפון התעשייתיות בהן העבדות הייתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השנייה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, ופשרת 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אולם בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית.

כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, שבה ניצח לבסוף הצפון.

עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה "תקופת השיקום" ("Reconstruction"). לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מיד אחרי סיום המלחמה על ידי המתנקש ג'ון וילקס בות', והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת השיקום הסתיימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העוין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקאים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "נפרד אך שווה".

התקופה שלאחר המלחמה הייתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים.

כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקאית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.

מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה

חווה נטושה בדאלאס שבדקוטה הדרומית אשר נקברה בקערת האבק, מאי 1936
ערכים מורחבים – מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול, מלחמת העולם השנייה

בתחילת מלחמת העולם הראשונה ארצות הברית, בהנהגתו של וודרו וילסון, הקפידה על הנייטרליות, אולם, הקשרים ההיסטוריים והלשוניים בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, ותפיסת המלחמה (במיוחד אחרי נפילת השלטון הצארי באימפריה הרוסית) כמלחמה בין הדמוקרטיה לאוטוקרטיה גרמו לרוב הציבור לגלות אהדה רבה יותר לצד מדינות ההסכמה. אולם ב-2 באפריל 1917 הצטרפה ארצות הברית לבעלות הברית ושברה את מאזן הכוחות.

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה, אולם מבלי שגרמניה עצמה נכבשה. תוצאת ועידות השלום בפריז ביוני 1919, היה חוזה ורסאי - סופה הרשמי של המלחמה. בין 440 סעיפיו, דרש החוזה שגרמניה תקבל אחריות על פתיחת המלחמה ותשלם פיצויים כבדים. ההסכם כלל גם פסקה, שחייבה את הקמת חבר הלאומים. הסנאט האמריקאי מעולם לא אישר את האמנה, למרות מסע התמיכה באמנה שבו פצח נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון. ארצות הברית נשאה ונתנה על חוזה שלום נפרד עם גרמניה, שהושלם באוגוסט 1921.

בשנת 1920 תנועת זכויות האישה הביאה להתיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית אשר העניק זכויות פוליטיות לנשים האמריקאיות. באופן חלקי בשל כך שאינדיאנים רבים שרתו במלחמת העולם הראשונה, כל האינדיאנים בארצות הברית זכו לקבל אזרחות אמריקאית לפי חוק שחוקק בשנת 1924 (Indian Citizenship Act of 1924).

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במשך רוב שנות ה-20, נהנתה ארצות הברית מתקופה של צמיחה כלכלית (בעיקר בתעשייה) ותרבותית, שזכתה בהמשך לכינוי "שנות העשרים הסוערות". לאחר קריסת בורסת המניות של ניו יורק בשנת 1929 הסתיימה תקופת הצמיחה ופרץ השפל הגדול, הנחשב כיום לתקופת המיתון הקשה ביותר אי-פעם, שהובילה לזינוק חד באבטלה ולמיתון כבד. ב-1932 נבחר פרנקלין דלאנו רוזוולט מהמפלגה הדמוקרטית לנשיאות והחל במדיניות של רווחה (כמו למשל הקמת הביטוח הלאומי ב-1933) והאבטלה החלה פוחתת.

כבר בפרוץ מלחמת העולם השנייה ארצות הברית העניקה משלוחי תחמושת וסיוע כלכלי קל לבריטניה במלחמתה כנגד גרמניה הנאצית. ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסי חיל האוויר היפני את מעגן הצי האמריקאי בפרל הארבור שבהוואי. בעקבות התקיפה, אישר הקונגרס את הצעת הנשיא רוזוולט על הכרזת מלחמה על מדינות הציר - גרמניה, איטליה, בולגריה, הונגריה, סלובקיה ויפן. ארצות הברית נכנסה למלחמה דרך צפון אפריקה (אותה כבשה מידי כוחות צבא איטלקיים וצבא צרפת של וישי) והתקדמה בהדרגה לתוך איטליה, אחר כך לתוך אוסטריה וצרפת ולגרמניה עצמה.

ב-1945, זמן קצר אחרי הבחירות הרביעיות בהן התמודד וניצח רוזוולט, הוא נפטר. את מקומו ירש סגנו, הארי טרומן. טרומן היה חסר ניסיון או השכלה צבאית. אף על פי כן, ב-7 במאי 1945 נכנעו גרמניה וב-16 באוגוסט נכנעה יפן רשמית. ארצות הברית החלה בגיבוש תוכניות שיקום למדינות אירופה ויפן. אם כי ברית המועצות, שכבשה את מדינות מזרח אירופה (פולין, מזרח גרמניה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, רומניה ובולגריה, כאשר גם ביוגוסלביה ואלבניה היה שלטון בעל אופי סוציאליסטי) הפכה את העולם לדו-קוטבי, כאשר ברית המועצות עומדת בראש המחנה הקומוניסטי.

המלחמה הקרה וזכויות האזרח

פעיל זכויות האדם וזוכה פרס נובל לשלום, מרטין לותר קינג, נואם בצעדה לוושינגטון הבירה את נאומו "יש לי חלום" ("I Have a Dream")
ערכים מורחבים – המלחמה הקרה, התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית, מלחמת וייטנאם

לאחר מלחמת העולם השנייה התנהל מאבק בין ארצות הברית לבין ברית המועצות על אזורי השליטה בעולם. דרום אמריקה נפלה להשפעה אמריקאית יותר, ואילו במזרח הרחוק התנהלו מלחמות בין הכוחות התומכים בקומוניזם, שקיבלו תמיכה מברית המועצות, לבין הכוחות שתמכו בקפיטליזם אשר קיבלו תמיכה מארצות הברית; לאחר מאבק עקוב מדם סין נפלה להשפעה קומוניסטית. ב-1950, בעקבות הבהלה שנוצרה מהפיכת המזרח הרחוק לקומוניסטי ברובו, השתתפה ארצות הברית (ביחד עם כוחות המערב) במלחמת קוריאה, שהייתה בפועל ההתנגשות המזוינת הראשונה בין כוחות המערב (הקפיטליסטי-דמוקרטי) לבין כוחות הגוש המזרחי הקומוניסטי. ב-1952 תמו עשרים שנות שלטון המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית עם ניצחונו של דווייט אייזנהאואר הרפובליקני. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 עלתה המחתרת הקומוניסטית בצפון וייטנאם.

בשנת 1955 החלו האפרו-אמריקאים לפעול למען זכויותיהם ושילובם באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, ב-1957 החלו תלמידים שחורים ללמוד בבית ספר תיכון ללבנים בליטל רוק, ארקנסו. גם סיפורה של רוזה פארקס, שסירבה לקום באוטובוס למען אדם לבן, שינה את פני ההיסטוריה. מדיניות "נפרד אבל שווה" הגיעה לקיצה. אך יחד עם זאת ההפלייה הגזעית נותרה מוחשית עד שב-1963 ארגוני השחורים בארצות הברית ארגנו צעדה לוושינגטון הבירה בה השתתפו כרבע מיליון בני אדם (רובם שחורים), בהם גם מרטין לותר קינג, שבו הוא השמיע את נאומו חוצב הלהבות "יש לי חלום". ב-1960 נבחר הנשיא הצעיר ביותר עד אז, ג'ון פיצג'רלד קנדי הדמוקרטי.

ב-1961 התעורר משבר הטילים בקובה, עם הנחתם של משגרי טילים סובייטים באי קובה, במרחק 145 ק"מ מחופי פלורידה. קנדי פעל בהצלחה לסיום המשבר באמצעים דיפלומטיים וזכה על כך להערכה רבה בעולם ובבית. ב-1963 נרצח קנדי. מספר תאוריות קשר הועלו בנוגע לרצח. במקומו מונה סגנו, לינדון ביינס ג'ונסון.

ג'ונסון נבחר ברוב הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית ב-1964. באותה השנה הורה ג'ונסון לשלוח כוחות צבאיים קרביים לוייטנאם, זאת אחרי כמה שנים שבהן ארצות הברית שלחה יועצים לדרום וייטנאם. ארצות הברית החלה להתערב ולאט לאט התחזקה תנועת מחאה כנגד המלחמה. התנועה התחזקה ודרשה מג'ונסון וממזכיר ההגנה שלו, רוברט מקנמארה, להתפטר. מקנמארה פוטר רק בשלהי ימיו של ג'ונסון בבית הלבן, אך הכוחות לא פונו. ב-1968 הביס המועמד הרפובליקני, ריצ'רד מילהאוס ניקסון את יריבו האמפרי, ומונה לנשיא ארצות הברית. הוא ניסה לסיים את מלחמת וייטנאם, ועשה זו כאשר בינואר 1972 נחתם ההסכם שהביא לפינוי הכוחות האמריקאיים מהמדינה ולמעשה התיר את כיבושה על ידי הווייטקונג הקומוניסטי.

בשל פרשת ווטרגייט בשנת 1974, ניקסון נאלץ להתפטר ובמקומו הושבע סגן הנשיא ג'רלד פורד כנשיא ארצות הברית. במשך כהונתו של ג'ימי קרטר במהלך שנות ה-70 המאוחרות, כלכלת ארצות הברית עברה סטגפלציה (שילוב של עליית מחירים במשק, התגברות האבטלה ונסיגה בפיתוח הכלכלי). בחירתו של רונלד רייגן כנשיא בשנת 1980 ציינה שינוי משמעותי לכיוון הימין בפוליטיקה האמריקאית אשר התבטא בעיקר במדיניות כלכלית שמרנית שכללה קיצוץ במסים והפחתת הוצאות הרווחה (קו כלכלי אשר זכה לכינוי "רייגניזם"). לקראת סוף שנות ה-80 החלו המשטרים הקומוניסטיים במדינות אירופה לקרוס בזה אחר זה (אירוע שנודע כסתיו העמים), דבר שהוביל לבסוף להתפרקותה הרשמית של ברית המועצות בתחילת שנות ה-90.

מתום המלחמה הקרה ועד היום

מרכז הסחר העולמי בניו יורק בבוקרו של 11 בספטמבר 2001
ערכים מורחבים – פיגועי 11 בספטמבר, המלחמה העולמית בטרור

לאחר פירוק ברית המועצות, נותרה ארצות הברית מעצמת העל היחידה בעולם, והיא החלה להפעיל כוח צבאי ברחבי העולם, ובייחוד במלחמת המפרץ. לאחר בחירתו ב-1992, הוביל הנשיא ביל קלינטון את הצמיחה הכלכלית הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקנית, שהייתה תופעת לוואי של המהפכה הדיגיטלית וההזדמנויות העסקיות החדשות שנוצרו בעקבות התפתחות האינטרנט.

בשנת 1998 הודח הנשיא ביל קלינטון על ידי בית הנבחרים בעקבות האשמות שנקשרו לתביעה אזרחית ולסקנדל מין, אולם אף על פי כן, הוא זוכה על ידי הסנאט ונשאר בתפקיד עד סיום כהונתו. הבחירות הנשיאותיות מעוררות-המחלוקת של שנת 2000 הוכרעו על ידי קביעה של בית הדין העליון, לפיה הנשיא הנבחר יהיה מושל טקסס, ג'ורג' ווקר בוש.

ב-11 ספטמבר 2001, במהלך מתקפת טרור על ארצות הברית, טרוריסטים מוסלמים קיצוניים מארגון אל-קאעידה חטפו ארבעה מטוסי נוסעים, וריסקו שניים מהם לתוך המגדלים התאומים שבמרכז הסחר העולמי בניו יורק, ואחד לתוך הפנטגון בוושינגטון, כשהם גורמים למותם של אלפי אנשים. בעקבות המתקפות הכריז הנשיא בוש על פתיחת המלחמה העולמית בטרור, אשר מטרתה לשים קץ לטרור הבינלאומי, על ידי מניעה מקבוצות שהוגדרו על ידי ארצות הברית ובעלי בריתה כ"ארגוני טרור" (לרוב קבוצות אסלאמיות כגון אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס) מלהוות איום על ארצות הברית ובעלי הברית שלה, ולשים קץ למתן החסות של מדינות לארגוני הטרור. בהמשך טבע בוש את המונח "ציר הרשע" שמתייחס לקבוצת מדינות התומכות בטרור ומפתחות נשק להשמדה המונית, אלה כוללות את איראן, עיראק, קובה וצפון קוריאה.

באוקטובר 2001 פתחה ארצות הברית במערכה צבאית באפגניסטן להפלת שלטון הטליבאן האסלאמי הקיצוני במדינה שנתן מחסה ותמיכה לאוסמה בן לאדן. חברי ארגון הטאליבן אשר ירדו למחתרת, ממשיכים עד היום להילחם במלחמת גרילה נגד כוחות נאט"ו באפגניסטן. כמו כן, ארצות הברית האשימה את עיראק בהחזקת נשק להשמדה המונית, ובעקבות כך במרץ 2003 ארצות הברית פתחה את המלחמה נגד עיראק, במטרה להפיל את שלטונו של הדיקטטור סדאם חוסיין. צבא ארצות הברית הצליח במהלך מתקפה צבאית מהירה יחסית, להביס את הכוחות העיראקים ולהפיל את השלטון של סדאם חוסיין. סדאם חוסיין עצמו הוצא להורג ב-30 בנובמבר 2006 לאחר שנגזר עליו גזר דין מוות על ידי בית משפט עיראקי ואף על פי כן, עדיין לא הושגה רגיעה בעיראק. לאורך התקופה בה הצבא האמריקאי שוהה בעיראק, מחבלים מתאבדים רבים ביצעו פיגועי תופת אשר גרמו למותם של חיילים אמריקאים ותושבים עיראקים רבים.

בבחירות לנשיאות ארצות הברית של 2008 התמודדו המועמד מטעם המפלגה הרפובליקנית הסנאטור ג'ון מקיין והמועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית הסנאטור ברק אובמה. בבחירות ניצח אובמה. המיוחד בבחירות אלו היה בחירתו של נשיא אפרו-אמריקאי ראשון בתולדות ארצות הברית. פן ייחודי נוסף לבחירות אלו היה בהתמודדות בת-סיכויים של נשים על תפקידים בכירים: הילארי קלינטון שהתמודדה מול ברק אובמה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית ולאחר הבחירות מונתה למזכירת המדינה, ושרה פיילין, מושלת אלסקה, שהייתה מועמדתו של ג'ון מקיין לסגנות הנשיא.

פוליטיקה וממשל

בניין הקפיטול - מקום מושבה של הרשות המחוקקת של ארצות הברית - הקונגרס
ערך מורחב – פוליטיקה של ארצות הברית, הממשל הפדרלי של ארצות הברית, המשפט בארצות הברית

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה בשנת 1789.

הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה שבה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים. הקונגרס האמריקאי הוא הרשות המחוקקת (ברמה הפדרלית) והוא מורכב משני בתים שחבריהם נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים, שבו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסייתה; והסנאט שבו כל מדינה מקבלת ייצוג של שני סנטורים.

מאחר שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכול", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלעדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפובליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות ביטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שוויון כלכלי, ושוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקאים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב המדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דווקא מעוז דמוקרטי). כשיטה הדוגלת בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארצות הברית סמכויות רחבות לנשיא, משטר זה מכונה "משטר נשיאותי".

משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, הוא אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אמנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו על ידי תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארצות הברית מכהונתו. הנשיא ה-17, אנדרו ג'ונסון, היה הכי קרוב לכך.

סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארצות הברית אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, רוצה לומר גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. הקבינט מורכב ממזכירי מחלקות הממשל הפדרלי, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).

בראש הרשות השופטת נמצא בית המשפט העליון של ארצות הברית שלו יכולת ביקורת שיפוטית, כלומר, הסמכות לבטל חוקים העומדים בסתירה לעקרונות החוקה. מתחת לבית המשפט העליון ישנה היררכיה של בתי משפט פדרלים לערעורים ובתי משפט מחוזיים פדרלים ומתחתם מערכות המשפט של המדינות השונות. כמו רבות מארצות העולם ששורשיהן בממלכת בריטניה נהוגה בארצות הברית שיטת המשפט המקובל.

כלכלה

שטר של מאה דולר אמריקאי
וול סטריט, ניו יורק
ערך מורחב – כלכלת ארצות הברית

הכלכלה של ארצות הברית היא כלכלה מעורבת, מבוססת קפיטליזם, גדולה ומפותחת, עשירה באוצרות טבע ורוב שטחיה פוריים. המטבע של ארצות הברית הוא הדולר האמריקני והוא ידוע בסימן $. על פי קרן המטבע הבינלאומית התוצר המקומי גולמי של ארצות הברית עומד על יותר מ-14 טריליון דולר,[14] המהווה כ-20% מהתמ"ג העולמי, שני רק לתוצר המקומי הגולמי הכולל של מדינות האיחוד האירופי. המדינה ממוקמת במקום השמיני בעולם ביחס של תמ"ג נומינאלי לנפש ובמקום הרביעי בעולם ביחס של תמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה (PPP). ארצות הברית היא היבואנית הגדולה ביותר של סחורות ושירותים, והיצואנית השנייה בגודלה. שותפותיה העיקריות למסחר הן: קנדה, סין, מקסיקו, יפן והאיחוד האירופי.

אומדנים עבור השנים האחרונות:

  • תוצר מקומי גולמי: 17.555 טריליון דולר (2015)
  • תוצר מקומי גולמי לנפש: 53,001 דולר
  • צמיחה: 5 אחוז (2014)
  • כוח עבודה (כולל מובטלים): 153.9 מיליון נפש
  • אבטלה: 5.6 אחוז (ינואר 2015)
  • שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני: 14.5 אחוז (2013)
  • החוב הלאומי: 93.1 אחוז מהתמ"ג (2010).

קצת למעלה מחמישית משטח ארצות הברית מעובד לצורכי חקלאות שלחין.

בעקבות המשבר הכלכלי שפרץ ב-2009, נכנסה ארצות הברית לחוב הגדול ביותר בתולדותיה - 11.5 טריליון דולר, וכלכלני הממשל מעריכים כי החוב יגדל השנה בכטריליון דולר נוספים.[15]

הכנסה

מטבע של חצי דולר ארצות הברית

על פי הלמ"ס האמריקאי, ההכנסה החציונית ברוטו למשק בית (לשנה) ב-2005 הייתה 46,326 דולר, כאשר ההבדלים בין המדינות השונות בארצות הברית הם מהותיים, למשל, בעוד ההכנסה לשנה בניו ג'רזי הייתה 60,246 דולר, במיסיסיפי גובהה 34,396 דולר. ההכנסה החציונית לנפש הייתה 25,036$ בשנה, ההכנסה החציונית לשכיר הייתה כ-40 אלף דולר.

פערי ההכנסות מבחינת מוצא גזעי מראים על הבדל שכר בין שכירים ממוצא אפריקאי והיספאני (לרוב מקסיקנים) לעומת עמיתיהם ממוצא לבן (אירופאי) ואסייתי (לרוב מהמזרח הרחוק). ההכנסה החציונית למשק בית שבראשו עומד אדם ממוצא אסייתי היא הגבוהה ביותר והיא עומדת על $57,518, ללבנים $48,977 ולאפריקאים $30,134.

פערי ההכנסות בארצות הברית הם מהגבוהים בעולם המתועש. בשנת 2006 העשירון העליון הרוויח פי-16 יותר מהעשירון התחתון. כאשר החמישון התחתון מרוויח עד 18,500 דולר לשנה, החמישון העליון מרוויח יותר מ-92,000 דולר לשנה למשק בית.

שווי כולל חציוני (Median net wealth) ב-2004 היה 93,100$ למשק בית. הרבעון העליון היה בעל נכסים בשווי של 422,400$ למשק בית (לא כולל שווי בית המגורים העיקרי). התפישה הרווחת של "החלום האמריקאי" והניעות החברתית של ארצות הברית שמשכה מהגרים רבים למדינה במשך המאות ה-19 וה-20 נמשכת, חוקרים רבים קובעים שהניעות החברתית בארצות הברית גבוהה יחסית למדינות מערב אירופה וקנדה.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מדינות ארצות הברית

ארצות הברית היא פדרציה של חמישים מדינות. שלוש עשרה המדינות המקוריות ירשו את שלוש עשרה המושבות שהתמרדו כנגד השלטון הבריטי. יתר המדינות הוקמו על שטחים או טריטוריות שנרכשו או נכבשו במלחמה. ורמונט, טקסס והוואי שונות בכך שלפני הצטרפותן לארצות הברית הן היו רפובליקות עצמאיות. בתחילת דרכה של ארצות הברית נוצרו שלוש מדינות חדשות מתוך השטח של מדינות קיימות: קנטאקי מווירג'יניה, טנסי מקרוליינה הצפונית, ומיין ממסצ'וסטס. וירג'יניה המערבית נפרדה מווירג'יניה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הוואי היא המדינה האחרונה שהצטרפה לארצות הברית. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע כי למדינות אין זכות לפרוש מהאיחוד.

המדינות משתרעות על פני הרוב המוחלט של השטח היבשתי של ארצות הברית. האזורים האחרים המוגדרים כחלק מארצות הברית הם מחוז קולומביה, שבו נמצאת וושינגטון הבירה שבה נמצאים מוסדות השלטון כגון הבית הלבן, ואטול פאלמירה שהוא טריטוריה לא מאוכלסת באוקיינוס השקט. ארצות הברית שולטת בחמש טריטוריות מאוכלסות: פוארטו ריקו ואיי הבתולה של ארצות הברית באיים הקריביים; וסמואה האמריקאית, גואם ואיי מריאנה הצפוניים באוקיינוס השקט. אנשים הנולדים בטריטוריות הללו (מלבד סמואה האמריקאית) מקבלים אזרחות אמריקנית.

חלוקת הסמכויות בין השלטון המקומי במדינות השונות לשלטון הפדרלי נקבעת על פי חוקת ארצות הברית. למרות השינויים שנעשו בחוקה לאורך השנים בדבר חלוקת התפקידים, נשמרה חלוקת התפקידים כאשר בנושאים היומיומיים כגון חינוך, בריאות, תשתיות ודומיהם נמצאים בסמכות השלטון המקומי במדינות השונות, ואילו נושאים הדורשים ראיה כלל מדינית כגון מדיניות חוץ, מדיניות צבאית וסחר חוץ נמצאים בסמכות השלטון הפדרלי.

אוהיואוקלהומהאורגוןאיווהאיידהואילינויאינדיאנהאלבמהאלסקהאריזונהארקנסוג'ורג'יהדלאוורדקוטה הדרומיתדקוטה הצפוניתקרוליינה הדרומיתהוואיוויומינגוושינגטוןויסקונסיןוירג'יניהורמונטטנסיטקססיוטהלואיזיאנהמונטנהמיזורימייןמינסוטהמיסיסיפימישיגןמסצ'וסטסמערב ורג'יניהמרילנדנבדהנברסקהניו ג'רזיניו המפשיירניו יורק (מדינה)ניו מקסיקופלורידהפנסילבניהקרוליינה הצפוניתקולורדוקונטיקטקליפורניהקנזסקנטקירוד איילנדניו ג'רזידלאוורמרילנדניו המפשיירמסצ'וסטסקונטיקטמערב ורג'יניהורמונטרוד איילנד

גאוגרפיה

נהר הקולומביה - נהר הזורם בחלקו בקנדה ובחלקו בצפון-מערב ארצות הברית
גאוגרפיה של ארצות הברית
Topography of the 48 states of the U.S. mainland
מפה פיזית של 48 המדינות הפנים-יבשתיות של ארצות הברית
שטח כולל
סה"כ שטח 9,629,091 ק"מ²
שטח יבשתי 9,158,960 ק"מ²
שטח אגמים ונהרות 470,131 ק"מ²
קו רוחב 38°0' N
קו אורך 97°0'W
אורך גבולות
קנדה 8,893 ק"מ
מקסיקו 3,326 ק"מ
אורך קוי החוף 19,924 ק"מ
גבולות ימיים
אורך מים טריטוריאליים 22 ק"מ
ערך מורחב – גאוגרפיה של ארצות הברית

פני הארץ

ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה וקנדה). היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מקסיקו בדרום. גבול קנדה-ארצות הברית, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49 צפון, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארצות הברית), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מקסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים.

במזרח שוכנת ארצות הברית לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט. שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארצות הברית (בוסטון, ניו יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות.

פני השטח של ארצות-הברית מותווים על ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי הסלעים או הרוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארצות הברית, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.

אקלים

בחוף המזרחי - ממוצע הגשמים הוא בין 760–1,270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27–32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל.

באלסקה ממוצע הגשמים הוא כ-100 בצפון וכ-2,000 בדרום. האקלים הוא טונדרה תת-קוטבית/קר. הטמפרטורה הממוצעת בחורף כ-(-16)–(-18) מעלות צלזיוס, ובקיץ כ-5–10 מעלות צלזיוס. ממוצע שנתי: -6 מעלות.

במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600–800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס).

בדרום מערב (South West) - יבש וחם, עם פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים. בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני.

צפון-מערב (Pacific North-West) - הוא החלק הרטוב של ארצות הברית, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה.

בחוף המערבי (West Coast) יש אקלים ים תיכוני. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.

נהרות

# שם נהר אורך (בק"מ) מקום סיום
1 מיזורי 3,725 נהר המיסיסיפי
2 מיסיסיפי 3,700 מפרץ מקסיקו
3 יוקון 3,185 ים ברינג
4 ריו גראנדה 3,034 מפרץ מקסיקו
5 ארקנסו 2,334 נהר המיסיסיפי
6 קולורדו 2,330 מפרץ קליפורניה

פאונה ופלורה


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

דינוזאורים

בתחום הפלאונטולוגיה, רבים מן המפורסמים ביותר במאובני הדינוזאורים, נמצאו בארצות הברית ביחד עם. ביניהם: טירנוזאורוס רקס, טריצרטופס, דיפלודוקוס, אלוזאורוס, אפטוזאורוס.

דמוגרפיה

מוצא אתני בארצות הברית
ערך מורחב – דמוגרפיה של ארצות הברית

נכון ל-2010 אוכלוסיית ארצות הברית עברה את רף ה-300 מיליון אזרחים, בנוסף ישנם כ-10 עד 15 מיליון עובדים זרים (חוקיים ולא חוקיים) המתגוררים כדרך קבע במדינה (רובם ממוצא היספאני).

נכון ל-2010 50.8% מאוכלוסיית ארצות הברית הן נשים.[16]

הלבנים - שהם צאצאיהם של הבריטים מהמאה ה-16 אשר הקימו את שלוש עשרה המושבות לאחר הכיבוש - היו המתיישבים הראשונים. הם מהווים כ-74.5 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, אך במהלך הזמן הבריטים התערבבו עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים ממדינות שונות כמו אירלנד, גרמניה, צרפת וכו'. הקבוצה במוצא הגדולה ביותר מגיעה מגרמניה (15%), השנייה בגודלה מגיעה מאירלנד (11%).

הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים (אפרו-אמריקאים), שמונה כ-36 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. רבים מהם הם למעשה בני תערובת של אפריקאים ואירופאים, אך נחשבים לאפרו-אמריקאים[דרוש מקור]. קבוצות נוספות הם האינדיאנים (האוכלוסייה המקורית למעשה), שמונים 1.3 מיליון נפש; הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקאים מונה כ-35 מיליון נפש, הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית.

על פי ההערכות הסטטיסטיקה האוכלוסייה הלבנה (ממוצא לא היספני) תאבד את היתרון הדמוגרפי בארצות הברית ותהפוך למיעוט הגדול ביותר (במדינות קליפורניה, טקסס, ניו מקסיקו והוואי מונה האוכלוסייה הלבנה פחות מ-50% מאוכלוסיית המדינה).

דתות

הדת הנפוצה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 48% פרוטסטנטים (נכון ל-2012), 26% קתולים, 1.4% יהודים, רוב האחרים, שמהווים כ-20 אחוז או חמישית מהאמריקאים, מגדירים את עצמם כחסרי דת ממוסדת כלשהי.[17] כשלושה רבעים מאוכלוסיית ארצות הברית הם נוצרים, עובדה המציבה את ארצות הברית כמדינה עם המספר הגבוה ביותר של נוצרים בעולם.[18]

יהדות ארצות הברית מהווה את הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם. על אף שמשקלה היחסי באוכלוסיית ארצות הברית קטן, מעמדה שם רם, והוא מעניק לה השפעה רבה הן על מדיניות ארצות הברית והן על העם היהודי בעולם. כיום חיים בארצות הברית כ-5,275,000 יהודים.

יהדות ארצות הברית לפי מדינות

ערים

ערך מורחב – ערי ארצות הברית

עשרת המטרופולינים הגדולים, לפי גודל אוכלוסייה:

# שם העיר אוכלוסיית העיר אוכלוסיית המטרופולין מדינה
1 ניו יורק 8,274,527 18,710,000 ניו יורק
2 לוס אנג'לס 3,834,340 17,546,000 קליפורניה
3 שיקגו 2,836,658 9,392,000 אילינוי
4 סן חוזה 989,000 7,265,000 קליפורניה
5 אטלנטה 541,000 5,975,000 ג'ורג'יה
6 פילדלפיה 1,548,000 5,752,000 פנסילבניה
7 דאלאס 1,230,000 5,700,000 טקסס
8 יוסטון 2,231,000 5,180,000 טקסס
9 בוסטון 621,000 4,523,000 מסצ'וסטס
10 דטרויט 714,000 4,296,000 מישיגן

חינוך

היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים בתי ספר פרטיים רבים.

יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.

בארצות הברית למעלה מ-400 אוניברסיטאות, ביניהן כמה מהידועות והחשובות בעולם. האוניברסיטה הוותיקה, העשירה והיוקרתית ביותר בארצות הברית הינה אוניברסיטת הרווארד. ליגת הקיסוס הינו כינויין של שמונה אוניברסיטאות יוקרתיות ופרטיות השוכנות באזור החוף המזרחי של ארצות הברית.

שכר הלימוד באוניברסיטאות הממשלתיות גבוה למדי ובאוניברסיטאות הפרטיות הוא גבוה במיוחד. מערכת מקיפה של הלוואות ומענקים לסטודנטים דואגת לכך שאנשים מכל השכבות הכלכליות יוכלו להרשות לעצמם חינוך גבוה. ארצות הברית הינה היעד המבוקש ביותר בעולם לסטודנטים זרים, ובאוניברסיטותיה למדים סטודנטים ממדינות רבות; רבים מהם מגיעים ממדינות העולם השלישי, והם ממומנים על ידי מלגות ותוכניות סיוע מיוחדות

תקציב החינוך של הממשלה עומד על כ-972 מיליארד דולר. האוניברסיטאות האמריקניות הבולטות, מנדבכי העוצמה האינטלקטואלית של המעצמה, מונות את:

צבא וביטחון

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של ארצות הברית
המפציץ החמקן B-2 ספיריט של חיל האוויר האמריקני מוביל מטוסי קרב, נושאות מטוסים וספינות קרב של חיל הים האמריקני.

ארצות הברית נחשבת למעצמה הצבאית החזקה ביותר בעולם. תקציב משרד ההגנה האמריקני בשנת 2011 - כ-692 מיליארד דולר (שווה לתקציב הצבאי של כל שאר מדינות העולם ביחד). צבא ארצות הברית נחשב לחזק בעולם.

הכוחות של ארצות הברית מורכבים משש זרועות:

בכוחות השונים משרתים כ-1.4 מיליון חיילים בשירות סדיר, בנוסף 1.4 מליון חיילי מילואים. הכוחות כפופים למחלקת ההגנה, ומפקדם העליון הוא נשיא ארצות הברית. הגיוס לכוחות הצבא הוא גיוס התנדבותי. במטה הכללי של הכוחות חברים יו"ר, סגן יו"ר וארבעת מפקדי הכוחות (הצבא, חיל הים, חיל האוויר וחיל הנחתים).

תרבות

הר ראשמור - גילוף עצום בסלע שמתאר את דמותם של ארבעה מנשיאי ארצות הברית
ערך מורחב – תרבות ארצות הברית

ארצות הברית היא מדינה בעלת תרבות מגוונת, ביתם של שלל קבוצות אתניות, מסורות וערכים. התרבות המיוחסת לרוב תושבי ארצות הברית מכונה mainstream American culture ("הזרם הכללי של התרבות האמריקנית"), והיא תרבות מערבית ברובה אשר הסתעפה ממסורותיהם של המהגרים האירופאים, בעיקר המתיישבים האנגלים וההולנדים. אורחי-החיים הגרמניים, האיריים והסקוטים השפיעו גם הם על התרבות האמריקאית. מסורות אינדיאניות ומאפיינים תרבותיים של העבדים ממערב אפריקה, נספגו גם הן לתרבות האמריקאית. התרחבות ארצות הברית מערבה הידקה את הקשר עם התרבות המקסיקנית, וההגירות רבות-הממדים מדרום ומזרח אירופה בסוף המאה ה-19 והמאה ה-20 הביאו עמן אלמנטים תרבותיים חדשים. הגירות מאסיה ובמיוחד מאמריקה הלטינית היו בעלות השפעה נרחבה. ערבוב התרבויות יכול להתאפיין ככור היתוך או כאיסוף תרבויות פלורליסטי בו מהגרים וצאצאיהם שומרים על תכונה תרבותית מסוימת.

ספרות, פילוסופיה ואמנות

בתקופת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, האמנות והספרות האמריקאית הושפעה בעיקר מהתרבות האירופאית. סופרים כמו נתניאל הות'ורן, אדגר אלן פו והנרי דייוויד תורו ביססו את הספרות האמריקאית עד אמצע המאה ה-19. מארק טוויין והמשורר וולט ויטמן נחשבים כדמויות מפתח בחצי השנה של המאה; אמילי דיקנסון, אשר למעשה לא הייתה ידועה בזמנה, הוכרה לאחר מותה כמשוררת אמריקאית חשובה. אחד עשר אמריקאים זכו בפרס הנובל לספרות, האחרונה שבהם היא טוני מוריסון בשנת 1993. ארנסט המינגוויי, חתן פרס הנובל לספרות בשנת 1954, נחשב בין הסופרים המשפיעים ביותר במאה ה-20. בין היצירות הספרותיות על הרקע הלאומי ניתן למצוא את מובי דיק מאת הרמן מלוויל, הרפתקאותיו של האקלברי פין מאת מארק טוויין ואת גטסבי הגדול מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד.

פילוסופיית הטרנסצנדנטיות אשר הובלה על ידי ראלף ואלדו אמרסון והנרי דייוויד תורו היוותה את התנועה הפילוסופית האמריקנית הראשונה. לאחר מלחמת האזרחים, צ'ארלס פירס ומאוחר יותר גם ויליאם ג'יימס וג'ון דיואי פיתחו את תורת הפרגמטיזם. במהלך המאה ה-20, הפילוסופיה האנליטית קודמה והובאה לארצות הברית על ידי וילארד ואן אורמאן קוויין וריצ'רד רורטי.

באמנות החזותית, אסכולת נהר הדסון הייתה התנועה העיקרית במאה ה-19 לזרם הנטורליזם. בשנת 1913 נערכה בניו יורק תערוכה בשם "Armory Show" ובה הוצגה אמנות מודרנית. התערוכה הדהימה את הציבור האמריקאי ושינתה למעשה את זירת האמנות במדינה. ג'ורג'יה אוקיף, מרסדן הרטלי ואחרים, התנסו בסגנונות שונים והפגינו דקות הבחנה וטוב-טעם אישי. תנועות אמנותיות גדולות, כגון אקספרסיוניזם מופשט - שבה ניתן למנות בין השאר את האמנים ג'קסון פולוק ווילם דה קונינג, ופופ ארט - שבו אפשר למנות את אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין, התפתחו בארצות הברית. המודרניזם הגואה, ולאחר מכן גם הפוסטמודרניזם, הביאו אדריכלים וארכיטקטים כמו פרנק לויד רייט, פיליפ ג'ונסון ופרנק גרי לשיאם.

מהמפתחים הראשונים העיקריים של התיאטרון האמריקאי בתחילת דרכו היה האמרגן פי. טי. ברנום, אשר החל להפעיל מרכז בידור במנהטן בשנת 1841. הצמד הריגן והרט הפיקו מספר קומדיות מוזיקליות פופולריות בניו יורק, בסוף המאה ה-19. במאה ה-20, מחזות הזמר המודרניים הועלו בברודוויי; מלחינים כמו אירווינג ברלין, קול פורטר וסטיבן סונדהיים אשר הלחינו מחזות זמר רבים בתקופתם, הפכו את שיריהם לנורמה בארצות הברית. המחזאי יוג'ין או'ניל זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1936; מחזאים ידועים אמריקאים אחרים זוכי פרס הפוליצר הם טנסי ויליאמס, אדוארד אלבי ואוגוסט וילסון.

אף על פי שלא הוכר במהלך חייו, צ'ארלס אייבס מוגדר כאחד מהמלחינים הקלאסיים האמריקאים הראשונים בראשית המאה ה-20; מלחינים אחרים כמו הנרי קוול וג'ון קייג' תרמו לזהות המוזיקה האמריקאית הקלאסית. אהרן קופלנד וג'ורג' גרשווין שילבו מוזיקה קלאסית עם ז'אנרים אחרים. הכוריאוגרפים איזדורה דנקן ומרתה גרהם היו דמויות מרכזיות במחול המודרני בארצות הברית; ג'ורג' בלנשיין וג'רום רובינס היו דמויות חשובות בבלט. תחום הצילום נחשב למתקדם מאוד בארצות הברית, הצלמים הידועים ביותר מהצילום האמריקאי היו אלפרד סטיגליץ, אדוארד סטיקן, אנסל אדמס- ורבים אחרים. תרבות הקומיקס אף היא התפתחה בארצות הברית. סופרמן, גיבור-העל הידוע שבכוכבי הקומיקס, הפך לאייקון אמריקאי.

קולינריה

מסמלי התרבות האמריקאית: פאי תפוחים, בייסבול, ודגל ארצות הברית
ערך מורחב – המטבח האמריקני

המטבח האמריקני דומה בטבעו לשאר המדינות המערביות. חיטה היא הדגן הנפוץ ביותר. המטבח האמריקאי מכיל מרכיבים רבים כמו תרנגולי הודו, תפוחי אדמה, בטטות, קישואים, וסירופ מייפל- מאכלים מקומיים אשר אומצו על ידי הילידים והמתיישבים מאירופה. מאכלים בעלי "זהות" אמריקנית בנוסף הם בשר חזיר ובשר בקר המבושלים מעל ברביקיו, עוגות סרטן, חטיף תפוחי אדמה ועוגיות שבבי שוקולד (Chocolate chips).

אוכל נשמה (Soul food), אשר פותח על ידי העבדים האפריקאים, נפוץ במיוחד במדינות דרום ארצות הברית ובקרב אפרו-אמריקאים. מאכלים המאפיינים את ארצות הברית כמו פאי תפוחים, עוף מטוגן, פיצה, המבורגרים, ונקניקיות מבוססים בעצם על מאכלים אשר הביאו איתם מהגרים שונים. טוגנים (מקורם מצרפת), מאכלים מקסיקניים כמו בוריטו וטאקו, והפסטה האיטלקית - כולם נצרכים בכמויות גדולות בארצות הברית. ככלל, אמריקאים מעדיפים קפה על פני תה.

ארצות הברית היא המדינה בה נוצרה, התפתחה והגיעה לשיאה, תרבות אכילת מזון מהיר ("ג'אנק פוד" או "פאסט פוד").[19] צריכת מזון מהיר ומשקאות מוגזים גבוהה במיוחד בארצות הברית, וגורמת להשמנת יתר. כנגד תופעה זו קמו גורמים שונים, שדוגלים באכילת מזון הכולל רכיבים תזונתיים טובים יותר.

ספורט

שחקני פוטבול במהלך משחק הפרו בול (2006), משחק ה"אולסטארס" של ליגת ה-NFL

מאז שלהי המאה התשע-עשרה, בייסבול נחשב לספורט הלאומי בארצות הברית. פוטבול, כדורסל והוקי קרח הם שלושת הענפים הפופולריים ביותר, באשר למשחקי ספורט בקבוצות. ענפי הפוטבול והכדורסל מושכים קהל רב גם כאשר מדובר במשחקים בליגות המכללות, ולא רק כשמדובר בליגות המקצוענים. פוטבול נחשב, על פי כמה קני מידה, לענף הפופולרי ביותר בארצות הברית.[20] באשר למשחקים שלא מנוהלים בקבוצות, איגרוף ומירוצי סוסים היו בעבר הפופולריים והנצפים ביותר, אך כיום תפסו את מקומם הגולף ומירוצי המכוניות, בייחוד מירוצי נאסק"ר (NASCAR). ענף הכדורגל אינו נפוץ כמקור פרנסה לספורטאים, אולם תפוצתו נרחבת בקרב בני הגילים הצעירים. גם טניס וענפים אחרים זוכים לאהדה ולתפוצה.

בעוד שרוב הענפים המרכזיים התפתחו מהתרבות האירופאית, הכדורסל הומצא על ידי הקנדי ד"ר ג'יימס נייסמית' ב-1891 בספרינגפילד, מסצ'וסטס, ומשחק הלקרוס, הפופולרי באזור, פותח על ידי מקומיים. ענפי הרכיבה על הסקייטבורד ועל הסנובורד פותחו גם הם בארצות הברית, במאה ה-20, כנגזרת של גלישת הגלים, עיסוק שמקורו בהוואי, אשר התפשט גם אל ארצות הברית היבשתית.

ארבע אולימפיאדות קיץ וארבע אולימפיאדות חורף נערכו בארצות הברית. עד כה נציגי המדינה זכו ב-2,301 מדליות באולימפיאדות הקיץ, יותר מכל מדינה אחרת,[21] ו-216 מדליות באולימפיאדות החורף, כשרק נורבגיה זכתה ביותר.[22]
ספורטאים אמריקנים רבים זכו להכרה עולמית, וחלקם נחשבים לבין הטובים ביותר בתחומם בכל הזמנים, אם לא הטובים ביותר; בהם ניתן למנות את שחקן הבייסבול בייב רות', המתאגרף מוחמד עלי, הכדורסלן מייקל ג'ורדן, שחקן הגולף טייגר וודס, השחיין מייקל פלפס ושחקן הטניס פיט סמפראס.

חגים ומועדים

תאריך שם שם מקומי הערות
1 בינואר ראש השנה האזרחית New Year's Day
לא קבוע יום מרטין לותר קינג Martin Luther King Day נחגג ביום שני השלישי בחודש ינואר, בסמוך ליום הולדתו האמיתי של קינג.
14 בפברואר יום האהבה Valentine's Day
לא קבוע יום הולדתו של ג'ורג' וושינגטון (יום הנשיאים) Washington's Birthday נחגג ביום שני השלישי בחודש ינואר, בסמוך ליום הולדתו האמיתי של וושינגטון.
יום שישי לפני חג הפסחא. יום שישי הטוב Good Friday
נקבע מראש, אך תמיד לאחר ה-21 למרס. פסחא Easter
1 במאי אחד במאי Labour Day -
מצויין ביום שני האחרון בחודש מאי יום הזיכרון Memorial Day
נחגג ביום ראשון השלישי בחודש יוני. יום האב Father's Day
4 ביולי יום העצמאות Independence Day/Fourth of July
מצויין ביום שני השני בחודש אוקטובר. יום קולומבוס Columbus Day
31 באוקטובר האלווין Halloween
נחגג ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר חג ההודיה Thanksgiving
25 בדצמבר חג המולד Christmas -

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל ארצות הברית הוא שער לכל הנושאים הקשורים בארצות הברית. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומת ארצות הברית על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, ספורט ועוד.

ספר: מדינות וטריטוריות ארצות הברית
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ אין שפה רשמית ברמה הפדרלית, חלק מהמדינות קבעו לעצמן שפות רשמיות.
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ 1 2 לא כולל טריטוריות מרוחקות
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ לדברי רוביק רוזנטל ("מאיפה בא הביטוי הזה? גילגולי מטבעות לשון"), בימי תחיית הלשון העברית נקראה הפדרציה בעברית "המדינות המאוחדות", "מדינות המאוחדות" ו"ארצות מאוחדות באמריקה". התרגום החופשי "ארצות הברית" מופיע לראשונה ככל הנראה אצל מנדלי מוכר ספרים בפרק י"ז של ספרו "האבות והבנים" (1868): "כי עברו איי אמריקה וראו, וארצות-הברית שלחו והתבוננו מאד, ההחרישו שמה בני הנגב כאשר הסתער עליהם נשיא הצפון החיל רב, לקרוא דרור לעבדיהם הרצוצים?".
  8. ^ Dull, Jonathan R. (2003). "Diplomacy of the Revolution, to 1783," p. 352, chap. in A Companion to the American Revolution, ed. Jack P. Greene and J. R. Pole. Maiden, Mass.: Blackwell, pp. 352–361. ISBN 1-4051-1674-9.
  9. ^ "Cartographer Put "America" on the Map 500 Years Ago". USA Today. 2007-04-24. נבדק ב-2008-06-21.
  10. ^ "האבות והבנים", פרק יז, מנדלי מוכר ספרים, 1868 (בתוך פרויקט בן-יהודה)
  11. ^ Zimmer, Benjamin (2005-11-24). "Life in These, Uh, This United States". University of Pennsylvania—Language Log. נבדק ב-2008-02-22. {{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב: |date= (עזרה)
  12. ^ "Paleoamerican Origins". 1999, Smithsonian Institution, Accessed 2 May 2006.
  13. ^ מסעו של פונסה דה לאון הוא הראשון המתועד בוודאות. קיימות השערות על הגעת אירופאים אחרים לחופי אמריקה הצפונית קודם לכן, כגון זו בדבר ג'ון קבוט שיש הטוענים שהגיע לאזור כבר ב-1497, אולם אלו אינן מקובלות במחקר.
  14. ^ World Economic Outlook Database, April 2011, imf site
  15. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    AP, החוב הלאומי האמריקני: 11.5 טריליון דולר, באתר ynet, 4 ביולי 2009
  16. ^ http://www.infoplease.com/ipa/A0004920.html
  17. ^ “Nones” on the Rise, באתר מכון פיו
  18. ^ Global Christianity
  19. ^ אריק שלוסר וצ'ארלס וילסון, מקדונלד'ס בבית הספר, מתוך הספר "פאסט פוד", באתר "פוקוס"
  20. ^ Professional Football Widens Its Lead Over Baseball as Nation's Favorite Sport, מאת David K. Krane,‏ 30 באוקטובר 2002
  21. ^ All-Time Medal Standings, 1896-2004, האתר infoplease
  22. ^ All-Time Medal Standings, 1924-2006, האתר infoplease


תבנית:Link FA