המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 98: שורה 98:
פעילותו הידועה ביותר של המוסד ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] היה [[מבצע זעם האל]], שמטרתו הייתה להרוג את חברי ארגון הטרור "[[ספטמבר השחור (ארגון טרור)|ספטמבר השחור]]", שהיו אחראים במישרין או בעקיפין ל[[טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן]] ב-[[1972]]. המבצע נמשך עד סוף שנות ה-70, אז חוסל [[עלי חסן סלאמה]], ראש הארגון. לצד ההצלחות בהריגת המחבלים בלט הכישלון של [[פרשת לילהאמר]] בו חיסל המוסד בטעות ערבי שזוהה בטעות כסלאמה.
פעילותו הידועה ביותר של המוסד ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] היה [[מבצע זעם האל]], שמטרתו הייתה להרוג את חברי ארגון הטרור "[[ספטמבר השחור (ארגון טרור)|ספטמבר השחור]]", שהיו אחראים במישרין או בעקיפין ל[[טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן]] ב-[[1972]]. המבצע נמשך עד סוף שנות ה-70, אז חוסל [[עלי חסן סלאמה]], ראש הארגון. לצד ההצלחות בהריגת המחבלים בלט הכישלון של [[פרשת לילהאמר]] בו חיסל המוסד בטעות ערבי שזוהה בטעות כסלאמה.


הפעלתו של הסוכן [[אשרף מרואן]] בין השנים 1970–1998. מרואן התריע על מתקפה מצרית סורית כ-24 שעות לפני פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]].
המוסד הפעיל את הסוכן [[אשרף מרואן]] בין השנים 1970–1998. מרואן התריע על מתקפה מצרית סורית כ-24 שעות לפני פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]].


===בראשית המאה ה-21===
===בראשית המאה ה-21===

גרסה מ־10:13, 13 בינואר 2021

המונח "המוסד" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו המוסד (פירושונים).
המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
סמל המוסד

עקרון מנחה: "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" (ספר משלי, פרק י"א, פסוק י"ד)

(מוטו קודם: "בתחבולות תעשה לך מלחמה")
מידע כללי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
משרד אחראי משרד ראש הממשלה
תאריך הקמה 13 בדצמבר 1949 (כגוף לתיאום בין שירותי המודיעין והביטחון בישראל)
‏8 בפברואר 1951 (כרשות עצמאית לביון)
ראש יוסי כהן
מטה מרכזי רמת השרון עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 7,000[1]
אתר המוסד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא ארגון במערכת הביטחון הישראלית ואחד מהגופים החברים בקהילת המודיעין הישראלית. המוסד הוא ארגון הביון של ישראל, הממונה על איסוף מידע מסוג מודיעין אנושי ומשימות הפקת מודיעין חשאיות מחוץ לגבולות המדינה, דיפלומטיה חשאית, תפקידים מיוחדים וסיכול יעדים אזרחיים וצבאיים של האויב (למוסד מיוחסות התנקשויות בשורה של מחבלים בכירים בארגוני טרור שנלחמים נגד ישראל). בניגוד לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי – יעדיו, מבנהו וסמכויותיו של המוסד אינם מוסדרים בחוק יסוד, בחקיקה ראשית או משנית. פעילותו כפופה לנהלים שלא פורסמו מעולם. המוסד כפוף למשרד ראש הממשלה.

תפקידיו של המוסד

"המוסד" מופקד מטעם מדינת ישראל על איסוף מידע וביצוע פעולות חשאיות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה. הוא מבצע זאת על ידי הפעלת סוכנים, איסוף מידע אלקטרוני, שמירה על קשרי מודיעין ודיפלומטיה. על המוסד הוטלו לאורך השנים תפקידים מיוחדים, עזרה לקהילות יהודיות ברחבי העולם בעת מצוקה (כדוגמת העלאת יהודי אתיופיה), מצוד אחר פושעים נאצים,[2] ועל פי פרסומים זרים, הפסקת פעילותם של ראשי ארגוני טרור בכירים, וטרוריסטים שרצחו חפים מפשע, באמצעות הריגתם. בנוסף עוסק "המוסד" במחקר מודיעיני.

אתר האינטרנט של "המוסד" מציג את תפקידיו הבאים:

  • איסוף חשאי של מידע מחוץ לגבולות המדינה.
  • סיכול פיתוח נשק בלתי קונבנציונלי על ידי מדינות עוינות והצטיידותן בו.
  • סיכול פעילות חבלנית במטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל.
  • פיתוח קשרים חשאיים מיוחדים, מדיניים ואחרים, מחוץ למדינה ואחזקתם.
  • העלאת יהודים ממקומות שהעלייה מהן אינה מתאפשרת באמצעות מוסדות העלייה המקובלים של מדינת ישראל.
  • הפקת מודיעין אסטרטגי, מדיני ואופרטיבי.
  • ביצוע מבצעים מיוחדים מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
— אודות הארגון, באתר האינטרנט של המוסד

בשנת 2004 המליצה "הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק", אשר הוקמה במסגרת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לשנות את יעדיו של המוסד מגוף שעיקר עיסוקו בסיכול ריגול, לגוף אשר יוביל את המחקר המודיעיני בישראל בתחום המדיני-אסטרטגי (כולל מודיעין טכנולוגי), לצד מאמצי איסוף ומחקר גם לצורכי סיכול.[3]

"המוסד" הוא הגוף העיקרי בקהילת המודיעין הישראלית העוסק בהפעלת סוכנים מחוץ לגבולות ישראל, אך בתקופות שונות הופעלו סוכנים גם על ידי גופי מודיעין נוספים:

מבנה המוסד

המוסד מחולק לאגפים המורכבים מיחידות ומחטיבות. מלבד האגפים המנהלתיים מרוכזת רוב העבודה באגפים המבצעיים. בתקופת כהונתו של מאיר דגן נערכה רפורמה בארגון המוסד והוא חולק לשתי מנהלות. המנהלה המבצעית שכוללת את כל האגפים והיחידות המבצעיות (קיסריה, נביעות, צומת, תבל, אגף המודיעין ויחידות טכנולוגיות), ומנהלת המטה בה כלולות היחידות שעוסקות בתכנון, משאבי אנוש, לוגיסטיקה ועוד.[4]

האגפים המבצעיים במוסד הם:

ליברטאד - הקרן לחדשנות טכנולוגית

ליברטאד היא קרן הון סיכון לחדשנות טכנולוגית של "המוסד", שהוקמה ביוני 2017 להשקעה בחברות סטארט-אפ אזרחיות שלהן טכנולוגיה רלוונטית למוסד.

מתקני המוסד

מיקום מתקני המוסד, ובהם המטה הראשי, היה חסוי במשך שנים רבות, כמו גם זהות מפקדיו ואנשיו. לפי פרסומים בעיתונות שכן המטה בבית הדר דפנה בשדרות שאול המלך בתל אביב,[18] והועבר משם לאזור מחלף גלילות.[19]

סמל המוסד

סמל המוסד, אותו עיצב שלמה כהן-אברבנאל, הוא מנורת בית המקדש כפי שמופיעה בשער טיטוס, וסיסמתו – ”באין תחבולות יפול עם, ותשועה ברוב יועץ” (ספר משלי, פרק י"א, פסוק י"ד). פסוק תנ"כי נוסף הנקשר למוסד, והיה ססמתו בעבר: ”כי בתחבולות תעשה לך מלחמה” (ספר משלי, פרק כ"ד, פסוק ו').

היסטוריה

שרידי אנטנת תח"ל (תחנת חוץ לארץ) של המוסד במתחם שרונה בתל אביב

הפעילות בקום המדינה ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20

ב־13 בדצמבר 1949 הטיל ראש הממשלה דוד בן-גוריון על ראובן שילוח, יועץ לתפקידים מיוחדים במשרד החוץ ובעברו איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, להקים את "המוסד לריכוז ותיאום פעולות המודיעין" ולעמוד בראשו,[20] אולם בשנה הראשונה לקיומו שימש המוסד כגוף לתאום בין שירותי המודיעין והביטחון בישראל והיה חסר סמכויות ביצועיות לאיסוף מודיעין מחוץ לארץ. רק ב-8 בפברואר 1951 החליט בן-גוריון על הפיכת המוסד לרשות עצמאית לביון בעלת סמכויות לאיסוף מודיעין מחוץ לישראל, אשר בראשה עמד חיים יערי. יערי היה כפוף לראובן שילוח.[21] ב־2 במרץ 1951 הנחה בן-גוריון את שילוח להקים במסגרת המוסד גוף מרכזי שיאחד את כל פעילות המודיעין בחו"ל. הנחיה זו היא ראשיתה של יחידת האיסוף של "המוסד".

כמו כן, ביוני 1948 הוקם "שירות מודיעין חיצוני" בתור המחלקה במשרד החוץ בראשותו בן-גוריון מינה את בוריס גוריאל ומטרתו הוגדרה כ"איסוף ידיעות בחו"ל הקשורות בביטחון ישראל". אחד מעובדיו הכפופים לו היה אשר בן נתן. הארגון פורק ב-1951 וסמכויותיו הועברו למוסד.[22]

בספטמבר 1952, התפטר שילוח מתפקידו והציע לדוד בן-גוריון למנות את איסר הראל במקומו. הראל כיהן בתפקיד זה עד להתפטרותו ב-1963. בנוסף לתפקידו כראש המוסד, המשיך הראל להיות האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ, כאשר ראש השב"כ כפוף להנחיותיו. בכפל תפקידים זה זכה איסר לתואר "הממונה על שירותי הביטחון" וכדי להדגיש היררכיה זו נקרא אז המוסד בשם "המוסד המרכזי למודיעין וביטחון". בשנים הראשונות משרדיו שכנו בארבעה בתים בשרונה.[22]

קרנו של "המוסד" עלתה בעולם כאשר העביר למערב את נאומו הסודי של ניקיטה חרושצ'וב, שנישא ב־24 בפברואר 1956 בוועידה ה־20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הוקיע את פשעי סטלין (אף כי לא המוסד הוא שהשיג את תוכן הנאום; ראו להלן). הייתה זו תפנית חדה במדיניותה של ברית המועצות, כאשר מנהיג המדינה הודה בפשעיו של סטלין ולאחר עשרות שנות תעמולה התנער מן הסטליניזם. על אף שפרטי הנאום היו ידועים בצורה כללית, ראו גורמים במערב חשיבות עליונה בהשגת נוסחו המדויק של הנאום, אך מאמצי ארגוני מודיעין בעולם להשיג את הנאום נכשלו. הנאום במלואו הועבר על ידי העיתונאי ויקטור גרייבסקי לאנשי השב"כ בשגרירות ישראל בוורשה, ומשם הועבר לישראל. העברת הנאום ל־CIA העלתה את קרנו של המוסד בעיני שירותי הביון הזרים, והביאה להכרה העולמית כי המדובר בארגון חשאי המשתווה ואף עולה ביכולותיו על ארגונים ותיקים ומנוסים ממנו.

בשנים 1956–1962 פעל המוסד באמצעות סוכניו להעלאת יהדות צפון-אפריקה במדינות: מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה. שליחי המוסד פעלו במקביל להקמתן של ארגוני "המסגרת", שפעלו לאימון צעירים וצעירות מקרב הקהילות היהודיות ככוח המגן של הקהילות. באותן השנים קיבלו מרוקו ותוניסיה את עצמאותן משלטון המנדט הצרפתי ובאלג'יריה שהייתה חלק מהטריטוריה הצרפתית מעבר לים, התחוללה מלחמת העצמאות עקובה מדם נגד שלטון צרפת. לאור המצב הגאו-פוליטי החדש בצפון אפריקה ראה ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, חשיבות ראשונה במעלה בהעלאתן של קהילות ישראל אלו לארץ ובד בבד אספקת אנשים, אמצעים, ידע והדרכה להגנה על אותן קהילות שחיו בליבן של אוכלוסיות מוסלמיות עוינות. המשימה הוטלה על המוסד. שליחי המוסד בצפון אפריקה היו לרוב יוצאי "ההגנה" וצה"ל בעלי ניסיון קרבי עשיר. הקמת ארגוני "המסגרת" כללה: מיון וגיוס צעירים ציוניים מקרב הקהילות, אימונם בנשק ובלוחמה עירונית, הסלקת אמצעי לחימה ואמצעי קשר, העברת תשדורות בצפנים ועוד.

להישג של המוסד נחשבת גם פרשת יוסל'ה שוחמכר, שהסעירה את הארץ בראשית שנות ה-60. שוחמכר נחטף בינואר 1960 על ידי סבו החרדי, נחמן שטרקס, מידי הוריו החילוניים, הוברח לארצות הברית כדי לגדלו כחרדי וכל החיפושים אחריו עלו בתוהו. הפרשה הביאה לקיטוב ולאיבה רבה בין דתיים וחילוניים (זכורה "קריאת הקרב" שנקראה אחר חרדים בעוברם ברחוב - "איפה יוסל'ה"). הפרשייה צברה תאוצה עד כדי כך שראש הממשלה הטיל על "המוסד" לאתר את יוסל'ה. "המוסד" הצליח במשימה, וביולי 1962 גילו סוכניו את הילד בשכונה חרדית בניו יורק. הילד שב לחיק הוריו, אירוע שזכה לתגובה נלהבת של דעת הקהל בישראל.

הישג נוסף בעל חשיבות היסטורית הוא גילוי מקום המסתור של אדולף אייכמן, ראש המחלקה היהודית בגסטפו, איש הביצוע בארגון השמדת יהודי אירופה על ידי הנאצים. אייכמן הצליח להימלט ולהיעלם בתום מלחמת העולם השנייה למשך חמש עשרה שנה. הוא התגלה על ידי המוסד בארגנטינה ונלכד בפעולה מורכבת, בפיקודו האישי בשטח של הראל,[23] ב־11 במאי 1960. אייכמן הובא לישראל ב־21 במאי 1960 כדי לעמוד לדין במשפט אייכמן הפומבי ההיסטורי, שבו נדון למוות, והוצא להורג בתלייה ב־31 במאי 1962. מאמצים דומים שהשקיע המוסד באיתור יוזף מנגלה, המכוּנה "מלאך המוות", הרופא ממחנה ההשמדה אושוויץ, עלו בתוהו, ומקום הימצאו בברזיל התפרסם רק לאחר מותו.

בחודש יולי 1962 התפרסמה ידיעה על ניסוי טילים שנערך במצרים, ובמצעד של יום מהפכת הקצינים החופשיים ב־23 ביולי הוסעו טילים על גוררות. המצרים טענו כי אלו טילים מייצור עצמי מצרי וכי הטווח שלהם הוא עד "דרומה לביירות". המוסד החל לחקור את עניין היכולת המצרית בתחום הטילים והנשק הלא קונבנציונלי, וטען כי יש ממש בידיעות בדבר פיתוחו של נשק כזה. במקביל החלה להתחולל שורת אירועים: אחד המדענים הגרמנים במצרים נעלם, ואל כמה מן האחרים הגיעו מעטפות נפץ. שני שליחי המוסד, יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים אך חזר בו, ניסו להשפיע על בתו של אחד המדענים הגרמנים במצרים כי תשכנע את אביה להסתלק ממצרים. שני הסוכנים נעצרו בשווייץ, נשפטו ונדונו לעונשי מאסר קלים, אך משפטם הפנה את תשומת הלב אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי "המוסד" (מבצע "דמוקלס").

ראש הממשלה בן-גוריון לא קיבל את הערכת "המוסד" כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של אמ"ן. איסר הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן-גוריון. הוויכוח בין הראל לבן-גוריון עורר סערה ציבורית בישראל. ב־1 באפריל 1963 התפטר איסר הראל מתפקידו כממונה על שירותי הביטחון. על פי פרסומים נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן-גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. בראייה היסטורית התברר כי עמדתו של דוד בן-גוריון, שהתבססה על דו"ח אמ"ן, הייתה הנכונה, ולא זו של איסר הראל והמוסד: טילים בליסטיים מייצור עצמי לא נמצאו בידי מצרים בשתי המלחמות שהתחוללו לאחר מכן בינה לבין מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים ב־1973.

שני מרגלים ידועים של המוסד שפעלו בארצות ערב בתחילת שנות הששים היו אלי כהן, שהיה בדמשק מינואר 1962 ועד לכידתו בידי הסורים בינואר 1965 והמרגל וולפגנג לוץ שהיה בקהיר ונלכד אף הוא בתקופה זאת. (שניהם התחילו את שליחותם כאנשי אמ"ן, אך ההפעלה של מרגלים עברה לידי המוסד).

הריגתו של הרברט צוקורס הנאצי, רוצח יהודי לטביה, באורוגוואי ב-1965.

בשנות ה-70 של המאה ה-20

עד סוף שנות השישים נשען המוסד על יחידה 8200 במעקב אחר התקשורת בין אנשי הפח"ע וקשריהם עם תשתיות לסיוע מבצעי שהקימו בארצות שונות. צבי זמיר קבע שההיענות לבקשות המוסד לא תאמה את צרכיו המבצעיים והחליט להקים במוסד יחידה שהתמחתה בתחום הטכנולוגי – "פרודות", שתעניק מענה לוגיסטי בזמן אמת לצרכים המבצעיים. אמ"ן לא ראה בעין יפה את השינוי המוצע ולא שיתף פעולה. במקביל להקמת "פרודות" הוקמה במוסד פונקציה לתקשורת אלחוטית עם סוכני המוסד, שפעלה במקביל ליחידה 220 של אמ"ן, במטרה להתגבר על עיכובים בהגעת תשדירים מסוכנים מתריעים.[24]

בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 ניסה המוסד, לפתור את הבעיה הפלסטינית על ידי טרנספר מרצון לפרגוואי. התוכנית נגנזה לאחר שכמה פלסטינים מעזה שהיגרו בשיטה זו ביצעו פיגוע בשגרירות הישראלית בפרגוואי.[25]

פעילותו הידועה ביותר של המוסד בשנות ה-70 של המאה ה-20 היה מבצע זעם האל, שמטרתו הייתה להרוג את חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. המבצע נמשך עד סוף שנות ה-70, אז חוסל עלי חסן סלאמה, ראש הארגון. לצד ההצלחות בהריגת המחבלים בלט הכישלון של פרשת לילהאמר בו חיסל המוסד בטעות ערבי שזוהה בטעות כסלאמה.

המוסד הפעיל את הסוכן אשרף מרואן בין השנים 1970–1998. מרואן התריע על מתקפה מצרית סורית כ-24 שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

בראשית המאה ה-21

בארצות הברית, המוסד עזר לסוכנויות ה-FBI וה-CIA להילחם בטרור. בשנות ה-90 של המאה ה-20 איתר המוסד פעיל חזבאללה שניסה לרכוש חומרים להכנת מטעני חבלה. סוכנויות המודיעין של ארצות הברית עקבו אחריו בניסיון לאתר עוד מחברי הרשת, ולבסוף עצרו אותו. עיתון הלוס אנג'לס טיימס ציטט בכיר אמריקאי שאמר כי באוגוסט 2001 קיבלו סוכנויות הביון האמריקאיות התרעה מהמוסד ש-200 מחבלים, המקושרים לאל-קאעידה שבאפגניסטן, הסתננו לארצות הברית ומתכננים "מתקפה גדולה" בקרוב.[26] כחודש אחר כך, אירעו פיגועי 11 בספטמבר בהם נרצחו אלפי אזרחים, כאשר מחבלים מאל-קאעידה ריסקו מטוסי נוסעים על מגדלי התאומים והפנטגון. ידיעה זו שימשה בסיס לתאוריית קשר על פיגועי 11 בספטמבר שנפוצה בעיקר בקרב מדינות מוסלמיות המאשימה את המוסד במעורבות בפיגועים.

לפי ספרם של דן רביב ויוסי מלמן "מלחמות הצללים" (Spies Against Armageddon), לוחמי המוסד מילאו "תפקיד נועז" במבצע לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, ובפרט בהשגת המודיעין שאפשר את תקיפת הכור והשמדתו.[27]

המוסד הטה שכם אף הוא למלחמה בטרור ותחת כהונתו של מאיר דגן יוחסה לו הריגת בכירי טרור בחו"ל, בכלל זה הריגת עימאד מורנייה, המפקד הצבאי של חזבאללה, ומחמוד אל-מבחוח, בכיר בחמאס. בנוסף, חלק נכבד בפעילות המוסד בתקופה זו הוקדש לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. על פי העיתונות, פעולותיו של המוסד תחת מאיר דגן נחלו הצלחה וגרמו לעיכובים משמעותיים בתוכנית האיראנית, ודגן עצמו העריך שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני לפני 2015.‏[28] אחד משיאי הפעילות של המוסד נגד איראן היה חשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן אחרי שפרץ לארכיון סודי בטהראן והבריח את תכולתו, למעלה מ-100,000 מסמכים וקובצי מחשב, לישראל.

במהלך העשור השני של המאה ה-21 העביר המוסד לסוכנויות הביון והביטחון בארצות הברית ובאירופה מידע מודיעיני והתרעות קונקרטיות על פיגועים שתכנן לבצע דאעש. מידע זה אפשר סיכול עשרות פיגועים.[29] ביולי 2018 סיכל המוסד, ביחד עם סוכנויות הביון של צרפת, גרמניה ובלגיה פיגוע טרור ענקי שתכננה איראן נגד גולים איראנים בצרפת.[30] בעקבות הסיכול נעצרו מספר סוכנים איראניים וצרפת הטילה סנקציות על מספר ארגונים וסוכנים איראניים. באוקטובר 2018 סיכל המוסד פיגוע שתכנן המודיעין האיראני נגד פעילי אופוזיציה בדנמרק. בדצמבר 2019 סייע המוסד בסיכול גל פיגועים באירופה (כולל מתן מודיעין שהביא למעצר 20 מחבלים בדנמרק).[31]

בשנת 2017 הקים המוסד את "ליברטאד" - קרן להשקעה בחדשנות טכנולוגית בתחומים שמעניינים את המוסד.[32]

פעולות מפורסמות של המוסד

מטבע הדברים, רוב פעילותו של המוסד חשאית, אבל עם פעולותיו שזכו לפרסום רשמי או לאישוש ברור נמנות:

מיג-21 במוזיאון חיל האוויר, מסומן במספר 007 כמחווה למוסד

פעולות המיוחסות למוסד

הפעולות הבאות מיוחסות למוסד, אף על פי שישראל נמנעה מלתת לכך אישור רשמי (ולעיתים אף הכחישה מעורבות) ואין לכך הוכחות:

חלק מהפעולות הנ"ל מתוארות בהרחבה בספרם של מיכאל בר-זהר ונסים משעל - המוסד: המבצעים הגדולים, ועל כך כותבים המחברים במבוא לספר:

כמי שניתחו את פעולות המוסד, את שיטותיו ואת מטרות המבצעים הללו, הגענו למסקנה שהמקורות הזרים צודקים והמוסד הוא הגוף היחיד שמסוגל היה להוציא לפועל פעולות כה מתוחכמות וכה נועזות.

— המוסד: המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010 (מהדורה מעודכנת), עמ' 17

המוניטין של "המוסד" הביא לעיתים לייחוס יכולות מפתיעות לאנשיו. בשנת 2010, בעקבות אירוע שבו כריש תקף תיירים בקרבת החוף בחצי האי סיני במצרים, אמר מושל מחוז דרום סיני שאין לפסול את האפשרות שהמוסד שיגר את הכריש, כדי לתקוף תיירים המבלים בשרם א-שייח'.[63] בשנת 2011 הוחזק נשר שעף מכיוון ישראל ונחת בערב הסעודית בידי כוחות הביטחון הסעודיים בחשד שמכשיר הניווט הלווייני שהוצמד לרגלו הוא מכשיר ריגול של המוסד (למעשה מכשיר הניווט הוצמד אל הנשר במסגרת מעקב אחרי התקדמות תוכנית שיקום אוכלוסיית הנשרים בישראל בחי בר כרמל).[64] בשנת 2013 הועלו בטורקיה חשדות דומים כלפי בז שטובע בישראל.[65] העיתון וושינגטון פוסט ניסה להסביר את תפוצת תאוריות הקשר האלה לגבי "המוסד" בכך ש"המבצעים החשאיים האמיתיים של ישראל הם פנטסטיים כמעט כמו הפנטזיות האלה."[66]

פרשיות אחרות הקשורות למוסד

יהודה גיל היה קצין איסוף של המוסד, שהיה אחראי על מקור מודיעיני סורי. בשנת 1997 נעצר והועמד לדין על עבירות של ריגול וגנבה בידי עובד ציבור, באשמה שבמהלך שנות ה-90 העביר מידע כוזב ושלשל לכיסו את הכסף שהועבר אליו לשם הפעלת הסוכן. חלק מהידיעות שהעביר, בשנת 1996, גרמו לבהלה מחשש שסוריה תתקוף את ישראל, ואף להיערכות מיוחדת של צה"ל בגבול הצפון. גיל הורשע ונידון ל-5 שנות מאסר.

ישראלי-אוסטרלי בשם בן זיגייר התגייס למוסד בתחילת שנות ה-2000. נטען שזיגייר עבד בחברת קש של המוסד שמכרה ציוד אלקטרוני לאיראן.[67] ב-2010 נחשד בעבירות ביטחון, נכלא בכלא איילון תחת זהות בדויה שסיפק המוסד, וב-15 בדצמבר נמצא תלוי בתאו. כאשר התפוצצה הפרשה בפברואר 2013, זומנה ועדת העורכים לפגישה עם ראש המוסד תמיר פרדו לצורך בקרת נזקים. בשנה שלאחר מכן פורסם כי איש מוסד נוסף ("האסיר X2", שדבר קיומו נחשף בעקבות פרשת זיגייר) מוחזק בכלא במשך כעשור, לאחר שהורשע בבגידה.[68]

ביולי 2012, המליצה המשטרה להעמיד לדין את אחד מראשי האגפים במוסד בחשד לאי סדרים כספיים ומנהליים. הבכיר הכחיש את החשדות נגדו אך הוצא לחופשה כפויה על ידי ראש המוסד, תמיר פרדו, עד להחלטה סופית בעניינו.[69]

גיוס

המוסד פרסם בצעד יוצא דופן, ערב יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל, מודעת כתב סתרים לגיוס עובדים לזרוע הסייבר. במודעה שבה מופיע הלוגו של הארגון מצוינים צירופים, חסרי משמעות לכאורה, של אותיות ומספרים שכמה מהם מודגשים. אולם התברר כי מדובר במודעת גיוס באמצעות כתב חידה סודי.[70] יותר מ-25 אלף אנשים נענו לאתגר שהציב המוסד במודעת הדרושים הייחודית וניסו לפתור את כתב החידה שבמודעה. הרוב נשרו בדרך, אך עשרות הצליחו וגויסו לשירות.[70]

בראיון נדיר ל"ליידי גלובס" ב-2012 סיפרו לוחמות המוסד על גיוס גברים ונשים למוסד, מבחני המיון, עבודתן במוסד לצד הקמת משפחה, היחס בין זמן ההכנה לפעולות ובין הפעולות עצמן, העבודה בצוותים, האינטליגנציה הרגשית הנדרשת מהן, אופי הפעילות, הימנעות מתהילה ומאומניפוטנטיות, ושיחות עם אויבים.[71]

ראשי המוסד

ראשי "המוסד" בהווה ובעבר בעת מתן תעודות הוקרה לעובדי המוסד. עומדים: חסון חסון - מזכירו הצבאי של נשיא המדינה, ראשי "המוסד" אפרים הלוי, נחום אדמוני, תמיר פרדו, שבתאי שביט ויוסי כהן. יושבים: נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו
מספר דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה
1 ראובן שילוח 1949 1 בספטמבר 1952
2 איסר הראל 1 בספטמבר 1952 1 באפריל 1963
3 מאיר עמית 1 באפריל 1963 1 בספטמבר 1968
4 צבי זמיר 1968 1 ביולי 1974
5 יצחק חופי 1 ביולי 1974 12 בספטמבר 1982
6 נחום אדמוני 12 בספטמבר 1982 19 במרץ 1989
7 שבתי שביט 19 במרץ 1989 1996
8 דני יתום 1996 מרץ 1998
9 אפרים הלוי מרץ 1998 ספטמבר 2002
10 מאיר דגן ספטמבר 2002 6 בינואר 2011
11 תמיר פרדו 6 בינואר 2011 6 בינואר 2016
12 יוסי כהן 6 בינואר 2016 מכהן
13 ד' יוני 2021 ייכנס לתפקיד ביוני.

כמחצית מראשי המוסד צמחו בתוכו, והיתר הם אלופים שפרשו מצה"ל והתמנו לראשות המוסד.

מינוי ראש המוסד נעשה על ידי ראש הממשלה באופן אישי, ללא צורך באישור הממשלה או גוף פיקוח אחר (בניגוד לראש המטה הכללי או ראש השב"כ). המינוי נבדק על ידי הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. ראש המוסד מתמנה לתקופה של חמש שנים וראש הממשלה רשאי להאריך את כהונתו בשנה נוספת ללא תנאים כלשהם.[72]

עד שנת 1996 היה שמו של ראש המוסד חסוי. המוסד טען באותם ימים כי החשאיות מאפשרת לראש המוסד לנוע בעולם באופן חופשי. בעקבות ביקורת ציבורית החליטה הממשלה לחשוף את שמו של ראש המוסד עם כניסת דני יתום לתפקיד.

המוסד בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה

בעקבות המבצעים המיוחדים שלו ופעולותיו המתוחכמות והנועזות, המוסד זוכה להילה של ארגון חשאי נועז ומתוחכם בעל יכולות פנטסטיות בישראל וברחבי העולם. כך, למשל, בסרטים הוליוודיים רבים, המוסד מוזכר בנשימה אחת עם סוכנויות ביון משפיעות בעולם, כגון SIS הבריטית (ידועה כ-MI6), ק.ג.ב. הרוסית, או CIA האמריקנית. להלן רשימה (חלקית) של דוגמאות לכך:

לקריאה נוספת

  • Victor Ostrovsky, By Way of Deception, Publisher: St. Martin's Press 1990
  • Ronen Bergman, Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted .Assassinations, Random House, January 23, 2018

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד חיים לוינסון, יותר מבצעים, יותר תחבולות: המוסד שינה את פניו, ואלה לא רק בשורות טובות, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2018
  2. ^ יוסי חן, "המרדף אחר פושעי מלחמה נאציים": מחקר מטעם "המוסד" שנמסר לארכיון יד ושם פתוח לראשונה לעיון הציבור
  3. ^ דו"ח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק - 2004, החלק הגלוי, באתר הכנסת
  4. ^ יוסי מלמן‏, המוסד המבצעי של מאיר דגן, באתר וואלה‏, 18 בפברואר 2005
  5. ^ יוסי מלמן, בחזרה לזירת הפשע, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007.
  6. ^ רונן ברגמן, סופר צללים, ידיעות אחרונות מוסף "שבעה ימים", ‏ 20.12.2013, עמודים 38–46, כפי שהועלה באתר פרש
  7. ^ אריה אבנרי, מותו של איש הצללים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 בינואר 2013.
  8. ^ ליאור אסטליין (צילומים: אי.פי, זיו קורן, אתר המלון דיפלומט, מלטה, GettyImages), מכת מוות, באתר ישראל היום, 22 באוקטובר 2010.
  9. ^ 1 2 גורדון תומאס, Mossad's licence to kill, באתר הדיילי טלגרף, 17 בפברואר 2010 (באנגלית)
  10. ^ About the Book
  11. ^ 1 2 יוסי מלמן, ‏לסרט על המבצע באיראן יקראו "כהן והנועזים", באתר מעריב אונליין, 5 במאי 2018.
  12. ^ יוסי מלמן, המבצע הפרטי והמוטרף לחטיפת יוזף מנגלה, סופהשבוע, 10 בדצמבר 2013
  13. ^ "המצוד אחרי ד"ר מוות" ידיעות אחרונות, רונן ברגמן, 6 בספטמבר 2017
  14. ^ יוסי מלמן, הזרוע הארוכה: האם המוסד יחזור להגן על קהילות יהודיות בעולם?, מעריב השבוע
  15. ^ אגף הטכנולוגיה במוסד יוצא לראשונה בקמפיין גיוס, אתר משרד ראש הממשלה
  16. ^ נבו זיו | צילום: נדב נויהוז, כך גויסתי ליחידה הסודית "צלצל", באתר ynet, 9 בנובמבר 2017
  17. ^ אלי לאון וסוכנויות הידיעות, ספר חדש חושף: המלחמה הכלכלית של ישראל בטרור, באתר nrg‏, 6 בנובמבר 2017
  18. ^ רונן ברגמן וגיל מלצר, מי אתה הסוכן "בבל"?, באתר ynet, 5 במאי 2005
  19. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         יוסי מלמן, שום דבר אנגלו-סקסי לא מתרחש שם, באתר הארץ;
    יוסי מלמן, ‏מאז 2002 תקציבו של המוסד החל לתפוח. נראה שמגמה זאת ממשיכה ביתר שאת, באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2019
  20. ^ יוסי מלמן, כך ייסד בן-גוריון את המוסד, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2009
  21. ^ שמעון אביבי, ‏מתי הוקם 'המוסד'?, מבט מל"מ 51, פברואר 2008, עמ' 40
  22. ^ 1 2 גד שמרון, המוסד והמיתוס, הוצאת כתר, 2011; ISBN 9789650719173
  23. ^ המבצע ללכידת אייכמן - פרסום השב"כ והמוסד
  24. ^ קראו בכותר - מבט מל"מ : כתב עת לענייני מודיעין ובטחון מבית המרכז למורשת המודיעין - גיליון 86 (עמ' 20), באתר kotar.cet.ac.il
  25. ^ הגירוש לגן עדן מעריב
  26. ^ Officials Told of 'Major Assault' Plans, לוס אנג'לס טיימס, 20 בספטמבר 2011
  27. ^ יוסי מלמן, דן רביב, השמדת הכור הסורי: הסיפור שלא סופר, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012
  28. ^ אלי ברדנשטיין, מאיר דגן: איראן לא תשיג פצצה גרעינית עד 2015, באתר nrg‏, 6 בינואר 2011
  29. ^ אתר למנויים בלבד עמוס הראל, בסיוע המודיעין הישראלי, עשרות פיגועים סוכלו בעולם בשנתיים האחרונות, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2017
  30. ^ איתמר אייכנר, המוסד סיכל מתקפת טרור של איראן בצרפת, באתר ynet, 19 ביולי 2018
  31. ^ ניר דבורי, ‏פרסום ראשון: המוסד סייע בסיכול סדרה של פיגועי טרור באירופה, באתר ‏מאקו‏, 14 בדצמבר 2019
  32. ^ יובל אזולאי, ‏קרן החדשנות של המוסד נחשפת: תשקיע ב-5 חברות בשנה, באתר גלובס, 27 ביוני 2017
  33. ^ יוסי מלמן, מת ד"ר יונה אליאן, הרופא שהשתתף בלכידת אדולף אייכמן, באתר הארץ, 17/06/2011
  34. ^ יוסי מלמן, נשיא תימני משלנו, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008
  35. ^ יוסי מלמן, ‏מראש הגסטפו ועד מנגלה: כך כשל המוסד במרדף אחר בכירים נאצים, באתר מעריב אונליין, 5 בספטמבר 2017
  36. ^ גדעון מיטשניק, ‏"הגענו ברגע האחרון": כך סיכל המוסד את הפלת מטוס אל על בקניה, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2017
  37. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, ספריית מעריב, 1990, עמ' 170
  38. ^ דוד בר גיורא, ‏ערב לזכרו של שלמה גל ז"ל - אמן ולוחם, מבט מל"מ 22, יולי 1999, עמ' 23
  39. ^ גיל קיסרי, לזכרו של שלמה גל, ידיעון המרכז למורשת המודיעין, דצמבר 1995
  40. ^ אתר למנויים בלבד ראובן פדהצור, החבר'ה מהמוסד לא מוותרים, באתר הארץ, 05/07/07
  41. ^ מעצרים של אנשי מודיעין ישראלים בחו"ל, באתר הארץ, 16 ביולי 2004
  42. ^ "כך השיג המוסד את מסמכי הגרעין במחסן מוזנח בטהראן", באתר גלובס, 1 במאי 2018
  43. ^ אתר למנויים בלבד שוקי שדה, מבצע מטוש: מזוודות מלאות כסף, ארגזים שנעלמו - וסלבריטאים שנדחפים, באתר TheMarker‏, 17 באפריל 2020
  44. ^ Syria blast kills Hamas militant, באתר ה-BBC
  45. ^ Islamic Jihad Leader Killed in Lebanon, באתר הוושינגטון פוסט
  46. ^ מישקה בן דוד, איך להגיע למבוקש בכיר, ישראל היום, ‏ 14.02.2008, כפי שהועלה באתר פרש
  47. ^ יוסי מלמן, פרשנות: מבוקש בכיר יותר מנסראללה, באתר הארץ, 12 בפברואר 2008
  48. ^ רועי נחמיאס ועלי ואקד, "חוטף אילן סעדון ואבי סספורטס חוסל בדובאי", באתר ynet, 29 בינואר 2010
  49. ^ Mossad: was this the chief's last hit?, The Telegraph, 05-12-2010
  50. ^ "בכיר ישראלי הודה: המוסד חיסל את המדען האירני", באתר וואלה‏, 2 באוגוסט 2011 (הכתבה של "דר שפיגל" באנגלית)
  51. ^ דיווח של ה-BBC בערבית
  52. ^ אתר למנויים בלבד עמוס הראל, ג'קי חורי, חיזבאללה: ישראל התנקשה בראש מערך הטכנולוגיה ואמצעי הלחימה בארגון, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2013
  53. ^ אתר למנויים בלבד עמוס הראל, מות אל-לקיס: המכה הקשה ביותר שספג החיזבאללה מאז שאיבד את מורנייה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2013
  54. ^ דודי כהן, זה התא"ל האיראני שנהרג בפיצוץ, באתר ynet, 13 בנובמבר 2011
  55. ^ יוסי מלמן, ‏זכויות הפקה: מי עומד מאחורי חיסול מהנדס התעופה של חמאס?, באתר מעריב אונליין, 24 בדצמבר 2016
  56. ^ רועי קייס, אקדחים, משתיקי קול ומכוניות שכורות. בתוניסיה חוקרים את החיסול שמיוחס למוסד, באתר ynet, 17 בדצמבר 2016
  57. ^ ynet, הקשר הצפון קוריאני וההוראה של ראש המוסד. פרטים חדשים על החיסול במלזיה, באתר ynet, 26 באפריל 2018
  58. ^ מערכת ישראל היום, דיווח: המוסד חיסל בלוב שני יועצים איראניים, באתר ישראל היום, 4 ביוני 2018, 13:24
  59. ^ רועי קייס, דיווחים בסוריה: "מדען בכיר המקורב לאסד ולאיראן חוסל בפיצוץ מכוניתו", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 05 באוגוסט 2018,
    ירון שניידר, כתב לענייני ערבים ואהוד יערי, ‏דיווח: מדען בכיר חוסל בסוריה, באתר ‏מאקו‏, 5 באוגוסט 2018
  60. ^ דיווח בניו יורק טיימס: ישראל אחראית לחיסול מספר 2 באל קעידה - לבקשת ארה"ב, באתר ‏מאקו‏, 14 בנובמבר 2020
  61. ^ מערכת ישראל היום, דיווח דרמטי בניו יורק טיימס: ישראל חיסלה באיראן את מספר 2 באל קאעידה, באתר ישראל היום, 14 בנובמבר 2020
  62. ^ דניאל סלאמה, דרמה באיראן: "אבי הפצצה" חוסל באזור טהרן, באתר ynet, 27 בנובמבר 2020.
  63. ^ בועז ביסמוט, מושל סיני: "הכריש בשארם א-שייח' - מזימה של המוסד", באתר ישראל היום, 7 בדצמבר 2010
  64. ^ עדי חשמונאי, סעודיה: נשר שהגיע מישראל - "מרגל מוסד", באתר nrg‏, 4 בינואר 2011
  65. ^ דיווח בעיתון הורייט, 25 ביולי 2013
  66. ^ Jackson Diehl (5 בינואר 2011). "Israel's Spying Vulture – and Killer Shark". Washington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ^ "זיגייר עבד ב'חברה' של המוסד שמכרה לאיראן", באתר ynet, 13 בפברואר 2013
  68. ^ יוסי מלמן, ‏לפי פרסומים זרים: איש מוסד מוחזק בכלא ישראלי כעשר שנים בגין בגידה, באתר מעריב השבוע, 1 במרץ 2014
  69. ^ עדנה אדטו, איציק סבן ויואב לימור, המשטרה: להעמיד לדין את ראש האגף שהושעה, באתר ישראל היום, 30 ביולי 2012
  70. ^ 1 2 איתמר אייכנר, מעוניינים לעבוד במוסד? פתרו את כתב החידה, באתר ynet, 11 במאי 2016
  71. ^ ורד רמון ריבלין, ‏לראשונה בתולדות המדינה: 5 לוחמות מוסד בכירות מדברות; "אני עושה דברים שרואים בסרטי ריגול; אם אני נתפסת - נגמרו לי החיים", באתר גלובס, 11 בספטמבר 2012
  72. ^ אסף שפירא, מינויים לתפקידים בכירים בשירות המדינה והפיקוח עליהם, פרלמנט, גיליון 69, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה


קהילת המודיעין הישראלית
יחידות מודיעין בצה"ל אגף המודיעין • חיל המודיעין• להק המודיעין • מספן המודיעין • מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים
משרד ראש הממשלה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים • שירות הביטחון הכללי• המטה לביטחון לאומי
משרד החוץ המרכז למחקר מדיני
משטרת ישראל אגף המודיעין במשטרת ישראל
ארגונים לשעבר נתיב (לשכת הקשר) • הלשכה לקשרי מדע • ש"י • חיל האיסוף הקרבי • משרד המודיעין
ארגונים נוספים ועדת ראשי השירותים • המרכז למורשת המודיעין
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המוסד_למודיעין_ולתפקידים_מיוחדים&oldid=30361658"