היישוב היהודי בחברון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
בן נחום (שיחה | תרומות)
36,793 עריכות
עיצוב
GilCahana (שיחה | תרומות)
29,591 עריכות
ביטול גרסה 12448240 של בן נחום (שיחה) איפה נימוק למחיקת חצי מהערך הקטגוריות והקישורים החיצוניים?
שורה 2: שורה 2:
'''יישוב יהודי ב[[חברון]]''' התקיים באופן רציף, למעט אי אלו הפסקות, מ[[תקופת המקרא]] ועד המאה העשרים{{הערה|[[איל זמיר]], [[איל בנבנישתי]], [http://jiis.org.il/.upload/jewland.pdf אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים], מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמוד 19 {{PDF}}{{ש}}י' אלפסי וע' אבישר, "ישוב שלא פסק", בספר '''ספר חברון''', [[הוצאת כתר]], 1970, 1978.}}. ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית]], ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], הוקמה בעיר קהילה של יוצאי [[יהדות ספרד]] והוקם בה [[בית הכנסת אברהם אבינו|בית הכנסת על שם אברהם אבינו]]. במהלך [[המאה ה-19]] הגיעו [[יהודים]] רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. ב[[טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)|טבח חברון]], בשנת [[1929]], נרצחו 67 מיהודי העיר. עם פרוץ [[המרד הערבי הגדול]] ב-[[1936]] עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).
'''יישוב יהודי ב[[חברון]]''' התקיים באופן רציף, למעט אי אלו הפסקות, מ[[תקופת המקרא]] ועד המאה העשרים{{הערה|[[איל זמיר]], [[איל בנבנישתי]], [http://jiis.org.il/.upload/jewland.pdf אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים], מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמוד 19 {{PDF}}{{ש}}י' אלפסי וע' אבישר, "ישוב שלא פסק", בספר '''ספר חברון''', [[הוצאת כתר]], 1970, 1978.}}. ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית]], ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], הוקמה בעיר קהילה של יוצאי [[יהדות ספרד]] והוקם בה [[בית הכנסת אברהם אבינו|בית הכנסת על שם אברהם אבינו]]. במהלך [[המאה ה-19]] הגיעו [[יהודים]] רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. ב[[טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)|טבח חברון]], בשנת [[1929]], נרצחו 67 מיהודי העיר. עם פרוץ [[המרד הערבי הגדול]] ב-[[1936]] עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).


לאחר כיבוש חברון ב[[מלחמת ששת הימים]], חודש היישוב היהודי בעיר כ[[התנחלות]] עצמאית ונפרדת, בנוסף ליסודה של [[קרית-ארבע]] הסמוכה. '''היישוב היהודי בחברון''' הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ב[[יהודה ושומרון]] הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. כיום מתגוררים כ-750 אנשי היישוב היהודי (כ-500 [[מתנחלים]] וכ-250 תלמידי [[ישיבת שבי חברון]]) במספר שכונות בסמוך ל[[מערת המכפלה]] בשטח שבידי [[ישראל]], המכונה מאז [[הסכם חברון]] בשם "H2".{{הערה|1=
לאחר כיבוש חברון ב[[מלחמת ששת הימים]], חודש היישוב היהודי בעיר כ[[התנחלות]] עצמאית ונפרדת, בנוסף ליסודה של [[קרית-ארבע]] הסמוכה. '''היישוב היהודי בחברון''' הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ב[[יהודה ושומרון]] הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. כיום מתגוררים כ-750 אנשי היישוב היהודי (כ-500 [[מתנחלים]] וכ-250 תלמידי [[ישיבת שבי חברון]]) במספר שכונות בסמוך ל[[מערת המכפלה]] בשטח שבשליטת [[צה"ל]], המכונה מאז [[הסכם חברון]] בשם "H2".{{הערה|1=
[http://www.myesha.org.il/?CategoryID=174&ArticleID=71 הנתונים] נמסרו על ידי [[מועצת יש"ע]] ביחס למספר התושבים (500), בצירוף כ-250 תלמידי [[ישיבת שבי חברון]]}}
[http://www.myesha.org.il/?CategoryID=174&ArticleID=71 הנתונים] נמסרו על ידי [[מועצת יש"ע]] ביחס למספר התושבים (500), בצירוף כ-250 תלמידי [[ישיבת שבי חברון]]}}


שורה 143: שורה 143:
ב[[ה'תשמ"ב]] (1982), לאחר ניסיון לרצח בדקירה של יהודי, בידי מחבלים [[פלסטינים]] תושבי העיר, השיבה הממשלה את בניין [[בית רומנו]] לידי היהודים. [[ישיבת שבי חברון]], שהחלה דרכה ב[[בית הדסה]], הועתקה לבית רומנו.
ב[[ה'תשמ"ב]] (1982), לאחר ניסיון לרצח בדקירה של יהודי, בידי מחבלים [[פלסטינים]] תושבי העיר, השיבה הממשלה את בניין [[בית רומנו]] לידי היהודים. [[ישיבת שבי חברון]], שהחלה דרכה ב[[בית הדסה]], הועתקה לבית רומנו.
===מ-1986 עד 1997===
===מ-1986 עד 1997===
ב-[[20 בינואר]] [[1986]] נחנך [[בית הדסה]] לאחר עיצובו המחודש על ידי האדריכל [[דוד קאסוטו]]. בשנת [[ה'תש"ן]] (1990) הגיע הרב [[שלמה ז
ב-[[20 בינואר]] [[1986]] נחנך [[בית הדסה]] לאחר עיצובו המחודש על ידי האדריכל [[דוד קאסוטו]]. בשנת [[ה'תש"ן]] (1990) הגיע הרב [[שלמה זלמן אויערבך]] לביקור הזדהות עם "היישוב היהודי בחברון"{{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3161 "דעת - אנציקלופדיה יהודית"}}

ב-[[1994]] רצח [[ברוך גולדשטיין]], תושב [[קריית ארבע]], 29 מתפללים מוסלמים ב'''[[טבח מערת המכפלה]]''' ופצע 100 נוספים. . לראש הממשלה [[יצחק רבין]] הוגשה חוות דעת משפטית{{הבהרה}} לפיה למפקד הצבאי באזור יש סמכות לבטל את צווי התפיסה "לצרכים ביטחוניים" שמכוחם יושבים המתנחלים בבתיהם אולם רבין, שחשש מפריצת מלחמת אחים, החליט שלא לפנות את היישוב‏‏. [[עוצר]] ממושך הוטל על השכונות הפלסטיניות כדי למנוע מעשי [[נקם]].<ref>‏{{הארץ||לפנות את הרובע היהודי בחברון|1033787|3 בנובמבר 2000|}}‏</ref> <ref>‏{{הארץ|אורית שוחט|סרטן בגופה של הדמוקרטיה|641412|03/11/05|}}‏</ref>. במהלך [[חול המועד]] [[פסח]] של אותה שנה הגיעו עשרות אלפי מבקרים לחברון להביע תמיכה ביישוב היהודי בחברון. {{הערה|
‏‏< [http://www.sos-israel.com/contentManagment/uploadedFiles/imageGallery/54.pdf ראיון עם הרב עמיטל בראלי], עלון פרשת שבוע "[[ארץ ישראל שלנו]]", פרשת וישלח, תשס"ט {{PDF}}}}

בשנת [[ה'תשנ"ה]], החלה יוזמת אירוח המוני ביישוב היהודי בחברון, בשבת [[פרשת חיי שרה]]. בשבת זו הגיעו עשרות אלפי יהודים לחברון{{הערה|1=[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228918 ערוץ 7 "עשרות אלפים בשבת חברון}}.
בשנת [[ה'תשנ"ו]] (1995) נחנך בסמוך ל[[מערת המכפלה]] [[מרכז גוטניק]] שבו מסעדה, חנות מזכרות, מרכז מבקרים ותצוגת קבע של תצלומים. המרכז הוא המבנה בשימוש יהודים הסמוך ביותר למערת המכפלה. במקום הייתה "מסעדת המתנחלים" שהייתה המבנה היהודי הראשון בחברון לאחר [[מלחמת ששת הימים]].

==== הסכם חברון====
{{ערך מורחב|הסכם חברון}}
מעמדו של היישוב היהודי בחברון הוגדר באופן בינלאומי ב[[הסכם חברון]], שסוכם ב-1997 על ידי [[בנימין נתניהו]] ו[[יאסר ערפאת]] כחלק מ[[תהליך אוסלו]]. ההסכם קובע כי האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית יחיו זו ליד זו בתקופת הביניים. העיר חולקה לשני אזורים: אזור H2 שבו שכולל את היישוב היהודי במרכז העיר, ואוכלוסייה פלסטינית המונה כמה עשרות אלפי תושבים, נשאר בשליטה ישראלית.

בפרק על סידורי הביטחון שנחתם על ידי [[דן שומרון]] ו[[סאיב עריקאת]] ‏<ref>‏."[http://www.knesset.gov.il/process/docs/hebron.htm מקור]‏</ref> הוסכם כי ישראל תשמור בידיה את כל הסמכויות והאחריות לביטחון הפנים ולסדר הציבורי באזור 2-H. בנוסף, הוסכם שישראל תמשיך לשאת באחריות לביטחון הכולל של ישראלים. בפרק על הסדרים אזרחיים הוסכם כי באזור H-2, הכוחות והאחריות האזרחיים יועברו לצד הפלסטיני, פרט לאלה הנוגעים לישראלים ולרכושם, שימשיכו להיות מופעלים על ידי הממשל הצבאי הישראלי. כן נקבעו הסדרים בנוגע לתשתיות ושירותים עירוניים שנועדו להבטיח שירותים לכל חלקי העיר, וכן נקבע שהתנועה בעיר צריכה להיות פתוחה לכל אדם. האתרים היהודים [[קבר עתניאל בן קנז]], [[מעיין שרה]], [[אשל אברהם]] ו[[אלוני ממרא]] הועברו לרשות הפלסטינית ונקבע שהיא אחראית לכניסה חופשית של יהודים אליהם<ref>‏."[http://www.knesset.gov.il/process/docs/hebron.htm מקור]‏</ref>, התחייבות זו לא קוימה מעולם{{הערה|1=[http://www.srugim.co.il/27845-%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%9A-%D7%9E%D7%A8%D7%AA%D7%A7-%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8-15-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%97%D7%91?di=1]}}.

====מ-1997 ואילך====
[[קובץ:SettlersShuhadaStreet.jpg|שמאל|ממוזער|200px|יהודים מטיילים ב[[רחוב השוהדא]] (הקרוי בפי מתנחלי חברון רחוב דוד המלך)]]
בשנת [[1998]], בתקופת ממשלת [[בנימין נתניהו|נתניהו]], החליטה הממשלה באופן הצהרתי כי: "מדיניותה של ממשלת ישראל היא לחזק ולפתח את היישוב היהודי בחברון".<ref>החלטת ממשלת ישראל 4245</ref>
בשנת [[1999]] אישר ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]] הקמת בניין נוסף בשכונת אברהם אבינו. הבניין נקרא בית נחום ויהודה, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים.{{הערה|1=[http://www.hebron.org.il/hebrew/articles.php?cat_id=4 באתר חברון]}}.

בשנת [[2001]] לאחר [[רצח שלהבת פס|הירצחה של התינוקת שלהבת פס]] על ידי צלף ערבי, פלשו תושבי היישוב היהודי למבנים ברחבת השוק הסיטונאי הסמוכה לשכונת אברהם אבינו ושיכנו בהם 18 משפחות. את השכונה כינו "מצפה שלהבת". שוק זה נבנה בתקופת השלטון הירדני על אדמה בבעלות של יהודים שנעזבה בעקבות [[פרעות תרפ"ט]]. הפלסטינים שהפעילו את החנויות נטשו אותן במהלך שנות [[אינתיפאדת אל אקצא]]. ב-2006, החליט שר הביטחון [[שאול מופז]] על פינוי היהודים מהשכונה. המתנחלים טענו כי השטח נמצא בבעלות "כוללות ספרדים מגן אבות", אשר ייפו את כוחם לשבת במקום. בעקבות הסכם בין צה"ל לוועד היישוב היהודי בחברון, התפנו מרצונם תושביה היהודים משטח השוק הסיטונאי. לפי ההסכם אלה שנכנסו לשוק הסיטונאי על-דעת עצמם בעקבות רצח שלהבת פס צריכים להתפנות, ובתמורה צה"ל יחיש את העברת הבעלות על הבתים לידי היישוב היהודי{{הערה|[[נעם ארנון]], "חברון 4000 שנה ועוד 40" מהדורה שניה, עמוד 24}}. בפועל עד היום (2010) הבתים עומדים נטושים.

המתנחלים ביישוב היהודי בחברון משתייכים לציבור ה[[דתיים לאומיים|דתי לאומי]] והציבור ה[[חרדי לאומי]]. יש בהם פעילי [[ארגוני ימין בישראל|ימין]] רדיקלי, כגון [[ברוך מרזל]], אך יש בהם גם "[[ממלכתיות (ציונות דתית)|ממלכתיים]]" רבים וישיבת [[שבי חברון]] היא אחת מ[[ישיבות הקו]]. בבחירות ל{{ה|כנסת ה-17}}, שנערכו בשנת [[2006]] הצביעו כ-35% מתושבי המקום עבור רשימת "[[חזית יהודית לאומית]]" של [[ברוך מרזל]] וקרוב ל-60% עבור [[האיחוד הלאומי-מפד"ל]]. בבחירות שקדמו להן הצביעו רוב תושבי המקום עבור "[[חרות - התנועה הלאומית]]", בראשות [[מיכאל קליינר]].

ארגוני ימין, ובמיוחד [[מועצת יש"ע]], מארגנים פעילויות ומסעות פרסום לתמיכה ביישוב, תחת הסיסמה "חברון, מאז ולתמיד". האתרים באזור היישוב היהודי, בעיקר [[מערת המכפלה]], מהווים מוקד משיכה לביקורים של יהודים-ישראלים, בעיקר בתקופת [[חול המועד]] [[פסח]] ו[[סוכות]] ובתקופת [[עשרת ימי תשובה]] למעמד סליחות. באותם ימים נמנעת כניסת [[פלסטינים]], הגרים מחוץ לאזור השליטה הישראלית, ומוגבלת תנועתם של פלסטינים תושבי המקום. תנועת היהודים בחברון מוגבלת לשכונות היהודיות בלבד בכל ימות השנה ונמנעת גישתם לשטחי העיר המצויים בשליטת [[הרשות הפלסטינית]].

[[קובץ:חזן דד חץ.JPG|שמאל|ממוזער|200px|בית הכנסת חזון דוד]]
[[בית הכנסת חזון דוד]] הוקם ב[[ציר ציון]], ונקרא על שם דוד כהן וחזי מועלם שנרצחו במקום על ידי [[פלסטינים]]. בית הכנסת בנוי בצורה פשוטה מספסלי [[עץ (חומר גלם)|עץ]], ומוקף בגדר [[אבן לבנייה|אבנים]] וביריעות [[ברזנט]], ובימי החורף נבנית מעליו [[סככה]]. עקב מעמדו המשפטי של בית הכנסת כמבנה בלתי חוקי, וכן עקב טענת פלסטינים שהקרקע שייכת להם, הוצאו צווי הריסה לבית הכנסת והוא נהרס כ-34 פעמים. אך לאחר כל הריסה תושבי האזור מקימים את בית הכנסת מחדש.

ב-19 במרץ 2007 נכנסו מתנחלים ל[[הבית החום (חברון)|בית החום]]. בשנת [[2008]] פונה הבית בכוח, לאחר שתושבי היישוב, שטענו כי רכשו אותו מבעליו הערבים, סירבו לפנותו חרף הודעת המדינה כי על הדיירים להתפנות מהמבנה, ולמרות שבג"ץ דחה עתירה שהגישו נגד הפינוי. קודם לפינוי, וביתר שאת לאחריו, התפתחו אירועים אלימים בין יהודים לערבים בעיר.‏‏<ref>{{הארץ|עמוס הראל ואבי יששכרוף|עימותים וירי בחברון בין מתנחלים ופלסטינים לאחר פינוי בית המריבה|1043755||}}‏</ref>

בחודש פברואר [[2010]] אישרה ממשלת ישראל להוסיף את [[מערת המכפלה]] בחברון לתוכנית רחבת היקף לשימור "אתרי מורשת" ברחבי המדינה.{{הערה|{{הארץ||ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכניס את מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת|1151264|21 בפברואר 2010}}}}

=== אזורי המגורים היום===
[[תמונה:Hebron185.JPG|שמאל|ממוזער|200px|[[אדמות ישי]]. משמאל לכביש שכונת הקרוונים ומאחוריה "בית מנחם"]]
[[קובץ:Yeshivat-shavey-hebron.JPG|שמאל|ממוזער|200px|בניין [[ישיבת שבי חברון]] הממוקמת ב[[בית רומנו]], 11/2005]]
{{עוגן2|שכונת אברהם אבינו}}
* '''שכונת אברהם אבינו''': השכונה קרויה כשמה של השכונה היהודית ששכנה במקום עד [[פרעות תרפ"ט]]. בשכונה מספר בנייני מגורים, בהם בניין שנקרא בית נחום ויהודה, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים{{הערה|1=[http://www.hebron.org.il/hebrew/articles.php?cat_id=4 באתר חברון]}}. בבתי השכונה מתגוררות כ-40 משפחות. בצידה הצפוני של השכונה ניצב [[בית הכנסת אברהם אבינו]] ששמו כשם השכונה. זהו שחזור של בית הכנסת הקדום שנבנה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] ונחרב במהלך [[מאורעות תרפ"ט]]. השחזור התבצע על פי תמונות ועל פי זכרונות של בני חברון שניצלו בתרפ"ט. במרכז השכונה פועל [[בית הארחה]] "אשל אברהם", ולצדו דירת אירוח הקרויה "בית המערות". בשכונה שוכנים גם [[גן ילדים|גני ילדים]], "בית ביתר" ומשרדי היישוב היהודי בחברון. בנוסף קיים בשכונה [[מקווה טהרה]] וסמוך לו גינת משחקים שמשמשת את ילדי השכונה. בצידה הדרומי של השכונה קיימת אנדרטה לזכר התינוקת שלהבת פס שנרצחה במקום.
* '''[[בית רומנו]]''' הוא מבנה גדול מחוץ ל"קסבה" של [[חברון]], אותה בנה הגביר [[חיים ישראל (מרקדו) רומנו]]. ב[[י"ג באייר]] [[תרע"ב]] ([[1912]]) נרכש המבנה על ידי קבוצת חסידי [[חב"ד]] בראשות הרב [[שלמה זלמן הבלין (רב)|שלמה זלמן הבלין]], שהקים בה את [[ישיבת תורת אמת]]. כיום פועלת במקום [[ישיבת שבי חברון]]. בשנים [[תשנ"ו]]-[[תש"ס]] (2000 - 1996) נערכו שיפוצים בבניין, ונחשפה קומה נוספת שהייתה קבורה באדמה, ונוספו עוד שתי קומות. בישיבה לומדים כיום כ-250 תלמידים ואברכים. רוב השטח שרכש חיים ישראל רומנו נמצא היום בידי הישיבה, אך חלק משמש את [[צה"ל]] כבסיס המרכזי שלו בחברון.
*'''שכונת חזקיהו''', בין ישיבת שבי חברון לבסיס של צה"ל, הוקמה "שכונת חזקיהו" על שם רבי חזקיהו מדיני. בשכונה מתגוררות בקרוואנים מספר משפחות יהודיות{{הערה|1=[http://www.myesha.org.il/?CategoryID=174&ArticleID=71 מועצת יש"ע]]}}.
* '''[[בית הדסה]]''': הבניין הוקם בשנת 1893 בידי ר' [[חיים רחמים יוסף פרנקו]], המכונה החרי"ף. המבנה שימש כ[[בית חולים]] בשם "חסד לאברהם" ונתן משירותיו ליהודי וערביי חברון והסביבה ללא תשלום. בשנת [[1912]] נוספה קומה שנייה לבניין. בשנת [[1979]] שבה בחשאי למקום קבוצת נשים עם ילדיהן, דבר שהיווה בסיס לחזרת קהילה יהודית לחברון. במהלך תקופה זו שוקם הבניין, תוכנן מחדש על ידי האדריכל [[דוד קאסוטו]] ונחנך מחדש ב-[[20 בינואר]] [[1986]]. במקום מתגוררות כ-30 משפחות יהודיות. במפלס הקרקע של הבניין הוקם בית כנסת המשרת את תושבי המקום ואורחיו. במפלס מתחת הקרקע ממוקם [[מוזיאון היישוב היהודי בחברון]].
{{עוגן2|אדמות ישי}}
* '''אדמות ישי''' היא שכונה יהודית שהוקמה על [[תל רומיידה]] - האתר שבו התגלו שרידי חברון המקראית. השכונה כוללת: מבנה בן ארבע קומות שבגגו תצפית פנוראמית על חברון, שבעה קרוואנים ובית אבן. בקומת הקרקע של מבנה שוחזרו ה[[עתיקות]] שנמצאו באתר וקיימת תצוגה מתמדת. מצידם הצפוני של הקראוונים יש פינת חי וגינת נוי.
{{-}}
<gallery>
קובץ:AGJ377.JPG|גינת ילדים בשכונת "אברהם אבינו"
קובץ:בית הדסה טוב.JPG|חזית בית הדסה
קובץ:Hebron019.JPG|שער שפירא (על שם שלמה יצחק שפירא שנרצח במקום ב-2002) - הכניסה לשכונת אברהם אבינו
</gallery>

====אזורי מגורים בעיצומו של הליך משפטי====
[[תמונה:The Brown House, Hebron.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הבית החום]]
*'''[[הבית החום (חברון)|הבית החום]]''': מבנה בן ארבע קומות, כולל קומת קרקע, ששטחו הכולל כ-3,500 מ"ר, הממוקם בפאתיה המזרחיים של חברון. מגג הבניין יש תצפית פנורמית על קריית ארבע וחברון, ושוכנת בו עמדה של [[צה"ל]]. מיקומו אסטרטגי, מאחר שהוא ממוקם באמצע [[ציר ציון]] - הדרך המחברת בין קריית ארבע לשכונת אברהם אבינו. במרץ 2007 נכנסו יהודים, שטענו כי רכשו אותו, לבניין ובדצמבר 2008 הם פונו בכוח על ידי [[משטרת ישראל]]. לאחר הפינוי נותר הבית בידי כוחות הביטחון עד להכרעת מערכת המשפט. כיום שוכנת בגג הבית עמדה מאוישת של צה"ל.
*'''[[בית שפירא (חברון)|בית שפירא]]''': מבנה מבנה אבן גדול סמוך ל[[שכונת אברהם אבינו]] ול[[מערת המכפלה]], שנרכש בשנת 2005 מידי בעליו הערביים באמצעות איש קש. הבית נקרא על שמו של שלמה יצחק שפירא שנרצח בפיגוע במקום בשנת 2002.{{הערה|{{ynet|אפרת וייס ופליקס פריש|אב נהרג ושלושה ילדיו נפצעו בפיגוע ירי בחברון|2134114|24 בספטמבר 2002||1}}}} מיד לאחר הרכישה הוחלפו מנעולי הבית והוכנסו מטלטלין פנימה על מנת לבצע [[חזקה (קניין)|חזקה]]. ב[[חול המועד פסח]] תשס"ו 2006 נכנסו למבנה שלש משפחות יהודיות. כשלושים יום לאחר הכניסה פונה הבית וניתן צו לאטום אותו עד לבירור הבעלות והרכישה של הבית.
*'''[[בית המכפלה]]''': [[בית מגורים]] בן שלוש קומות (חמישה מפלסים) ב[[חברון]], בסמוך ל[[מערת המכפלה]]. הבית נרכש על ידי יהודים ואוכלס ב-15 משפחות יהודיות ב-[[29 במרץ]] [[2012]], אך פונה ונאטם על ידי משטרת ישראל לאחר כשבוע, ב-[[4 באפריל]] [[2012]].
* [[מצפה שלהבת]]
== אתרים יהודים בחברון ==
[[קובץ:YSHAI747.JPG |שמאל|ממוזער|250px|[[קבר ישי ורות]]]]
[[קובץ:חלקת הרבנים הספרדים בבית העלמין העתיק בחברון.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית העלמין העתיק בחברון]], חלקת הרבנים הספרדים הישנה.]]
*[[קבר אבנר בן נר]] נמצא ב[[חברון]], סמוך ל[[מערת המכפלה]]. מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון [[ממלוכים|ממלוכי]]. הקבר נמצא בשליטת ישראל אך הגישה לקבר אסורה על ישראלים ברוב ימות השנה, ומותרת רק בעשרה ימים בשנה שבהם מערת המכפלה כולה פתוחה ליהודים בלבד.
האתרים הבאים נמצאים בידי ישראל, ומתאפשרת כניסה חופשית של יהודים אליהם בכל ימות השנה.
* '''[[מערת המכפלה]]''' היא מבנה במזרח העיר [[חברון]]. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה הנה מקום קבורתם של אבות האומה - [[אברהם]], [[יצחק]] ו[[יעקב]], ואמהות האומה - [[שרה]], [[רבקה]] ו[[לאה]] ([[רחל]] נקברה ב[[קבר רחל]] ב[[בית לחם]]). המבנה קדוש גם למוסלמים. המתחם חולק בין המתפללים היהודים לבין המוסלמים. החצר הפתוחה וכן החדר שבו ציון קבר יעקב משמשים את המתפללים היהודים; ואילו המסגד שבו נמצא ציון קבר [[יצחק]] ("אולם יצחק") משמש לתפילת מוסלמים. אל מערת המכפלה עולים מדי יום יהודים ומוסלמים רבים. בשל קדושת המקום וחשיבותו, ומתקיימות בו שמחות רבות.
* '''[[קבר ישי ורות]]''': [[קבר]] הנמצא ב[[חברון]], ליד ההתיישבות היהודית ב[[תל רומיידה]], ומיוחס ל[[רות המואביה]] ולנכדה [[ישי]] אבי [[דוד]]. ייחוס הקבר לישי ידוע מ[[המאה ה-15]], ול[[רות]] מ[[המאה ה-19]]. עם חידוש היישוב היהודי בחברון לאחר [[מלחמת ששת הימים]], הוקם בחלק ממתחם הקבר [[בית כנסת]] המשמש את התושבים והמבקרים בקבר. במקום קיים גם [[כולל אברכים]]. מעל הקבר נמצאת עמדה מאוישת של [[צה"ל]] שתפקידה להגן על המתחם. יהודי חברון והסביבה נוהגים לפקוד את הקבר בחג ה[[שבועות]], שבו קוראים את [[מגילת רות]].
* '''[[בית העלמין העתיק בחברון]]''', שבו קבורים, בין השאר, רבי [[שלמה עדני]] מתימן, מפרשני ה[[משנה]], רבי [[חיים חזקיהו מדיני]], רבה של חברון בתחילת [[המאה העשרים]] ונרצחי [[מאורעות תרפ"ט]]. בשוב היהודים לחברון ב-1967, מצאו את בית הקברות הרוס ומחולל. [[משרד הדתות]] עשה מאמצים לשקם את הקברים. חרף חידוש היישוב היהודי ב[[קרית ארבע]], לא ניתן אישור לחדש את הקבורה בבית העלמין העתיק. בקיץ 1975, כאשר שנפטר הילד אברהם ידידיה נחשון (בנו של הצייר [[ברוך נחשון]]), יצאה הלוויה לכיוון בית העלמין העתיק ושר הביטחון, [[שמעון פרס]], התיר את הקבורה במקום, ומאז חודשה הקבורה היהודית במקום, ובית העלמין משמש את יהודי חברון, קריית ארבע והאזור.
*'''[[מעיין אברהם אבינו]]''': [[מעיין שכבה]] עמוק. לפי ממצאים ארכיאולוגים המעיין מתוארך לתקופת האבות, ומכאן שמו. המעיין נמצא לרגלי [[תל חברון]], והוא נכלל ב"שביל חברון המקראית. סמוך למעיין יש עמדה של חיילי [[צה"ל]], שמאבטחת את אזור המעיין.
*'''שביל חברון המקראי'''{{הערה|1-[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228653]}}

האתרים הבאים נמסרו לידי רשות הפלסטינית [[בהסכם חברון]] ונקבע שהיא אחראית לכניסה חופשית של יהודים אליהם<ref>‏."[http://www.knesset.gov.il/process/docs/hebron.htm מקור]‏</ref>, התחייבות זו לא קוימה מעולם{{הערה|1=[http://www.srugim.co.il/27845-%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%9A-%D7%9E%D7%A8%D7%AA%D7%A7-%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%95%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8-15-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%97%D7%91?di=1]}}.

*'''[[קבר עתניאל בן קנז]]''' נמצא על פי ה[[מסורת (יהדות)|מסורת יהודית]] במבנה ב[[חברון]], סמוך לכיכר השוטר, ובקומתו הראשונה [[מערת קבורה]] חצובה ובה עשרה כוכים. מתחם הקבר נקנה על ידי יהודים במאה ה-19, אך נעזב לאחר [[טבח חברון]]. מאז [[מבצע חומת מגן]] [[צה"ל]] שולט למעשה בשטח, ומתאפשרת כניסת יהודים מספר פעמים בשנה, באבטחת צה"ל, בין השאר ב[[תשעה באב]].
*'''[[מעיין שרה]]''': מעיין עמוק בצפון [[חברון]] באיזור [[אלוני ממרא]], הקרוי על שם [[שרה]].
*'''[[אשל אברהם]]''': עץ במערב [[חברון]], שנקרא על שם האשל שנטע [[אברהם]]. בעץ נקשרו אגדות רבות.

=== יחסי היישוב היהודי וכוחות הביטחון ===
[[File:Hebron049.JPG|שמאל|ממוזער|250px|"פינה חמה" שבנו תושבי היישוב היהודי, עבור החילים.]]
[[קובץ:Hebron062.JPG|200px|ממוזער|left"|כתובת נאצה נגד שוטרים, חיילים וכתובת הקוראת לרצוח את [[אריאל שרון]] על דלת בשוק הסיטונאי]]
צה"ל מקצה כוח של כ-300 חיילים (בשירות סדיר וב[[מילואים]]), המשרתים ב[[חברון]] להגנה על תושבי היישוב היהודי בחברון ולמניעת הוצאת [[פעילות חבלנית עוינת]] מהעיר. לצדם מצויים כוחות גדולים של משטרה ו[[מג"ב]]. עם זאת, לעתים עוסקים החיילים בצד משימות הביטחון השוטף גם במניעת תקריות וחיכוכים בין יהודים וערבים בעיר ובמספר מקרים גם בפינוי יהודים מבתים ומתחמים שנויים במחלוקת, על פי החלטות [[משרד הביטחון]] ו[[בג"ץ]].

היחסים בין תושבי היישוב היהודי והחיילים המוצבים בעיר ידעו עליות ומורדות. מחד, התושבים מפעילים בקביעות פינת [[קפה]] עבור החיילים, ומחלקים קפה ועוגות לעמדות. חיילים מוזמנים לסעודות [[שבת]] אצל המשפחות או ב[[בית חב"ד]].‏‏<ref>‏[http://www.hebron.org.il/hebrew/data/downloads/alonsummer2008.pdf היישוב היהודי בחברון למען חיילי צה"ל], עמ' 3.‏</ref> במשפט שבו הורשע [[משה לוינגר]], ממנהיגי היישוב היהודי בחברון בשלל עבירות, ציינה השופטת שלוינגר "אף לא היסס לנהוג באלימות נגד חיילי צה"ל, ואפילו נגד חיילים שהופקדו על אבטחתו האישית".{{הערה|שם=מזרחי|תפ (י-ם) 70/95 מדינת ישראל נגד משה לוינגר, ניתן ב-14.12.97}} במקרים שונים התרחשו עימותים בין החיילים לבין תושבי היישוב, אשר גלשו לאלימות מילולית ופיזית, בעיקר על רקע פינוי בתים או [[מאחז]]ים. דווח על מקרים בהם כינו אנשים מקרב המתנחלים או תומכיהם את החיילים "נאצים" או כינו אותם במילות גנאי אחרות, ואף על מקרים של [[יידוי אבנים]] ומקרה של שפיכת [[טרפנטין]]‏‏.<ref> ‏‏במהלך פינוי [[‏בית שפירא (חברון)|בית שפירא]] במאי [[2006]], קרא אמיתי עמיר, למפקד חטיבת חברון "נאצי" תוך הצדעה במועל יד.[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3605554,00.html אמיתי עמיר לא הורשע בשל הטרגדיה במשפחה]; [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-632409,00.html חברון: צעיר יהודי ניסה לתקוף חייל בסכין]‏; [http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=595921 מתנחלים השליכו אבנים על מפקד גדוד שקד וקראו לו "נאצי", אתר נענע 10, 20/11/2008]; עמיעד טאוב, [http://www.datili.co.il/index.php?id=6670 אוניברסיטת בר-אילן מגנה את דברי הבלע של הלל וייס כלפי חיילי, 8 באוגוסט 2007, אתר דתילי], [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3262282,00.html חברון: מתנחלים יידו בלוקים לעבר חיילי צה"ל]‏</ref>

[[עמוס הראל]] העלה סברה בעיתון "הארץ", כי יחסי המתנחלים בחברון וחיילי צה"ל הדרדרו בעקבות [[ההתנתקות]].<ref>‏{{הארץ|עמוס הראל|"נמאס מהם, פשוט נמאס"|672577|20/01/2006|}}‏</ref> גם בין מתנחלי חברון לשוטרים יש חיכוכים.‏‏<ref>‏{{הארץ|נדב שרגאי|אחרי הפינוי, כשהדירות ספוגות בשמן, נפט ומים, הבטיחו המתנחלים: עוד נשוב|891673|08/08/2007|}}‏</ref>

ב-[[2010]] ציין מח"ט חברון היוצא, [[אל"מ]] [[אודי בן-מוחא]] את השיפור באווירה בעיר וכי קיימים יחסים טובים בינו לבין התושבים.{{הערה|{{ynet|חנן גרינברג|"בחברון נפל האסימון: שלב האלימות נגמר"|3882994|7 במאי 2010|}}{{ש}}[http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/2010/20/10.htm "זה היה כמו לנהוג בסמיטריילר עם מטען חורג"], [[במחנה]], 26 במאי 2010}}

=== יחסי היישוב היהודי והאוכלוסייה הערבית ===
[[קובץ:ClosedStoresHebron2009.JPG|שמאל|ממוזער|250px|חנויות סגורות בצו בחברון, ספטמבר 2009]]
בתחילת [[המאה ה-16]] ה[[וואקף]] המוסלמי אסר על היהודים להיכנס ל[[מערת המכפלה]]. איסור זה עמד בתוקפו מאות שנים (עד לשלטון ישראל ב1967).
בשנת [[1834]] ביצעו תושבי חברון הערבים פוגרום בשכניהם היהודים. בשנת [[1850]] רדף מושל האזור עבד אל-רחמאן את יהודי חברון <ref>‏[[זכרונות ארץ ישראל]], עמ' 181‏.</ref>. בקשות עזרה נשלחו ליהדות התפוצות. למרות [[דמי חסות]] ששילמו לו, רכושם של יהודים נבזז, וחלקם עזבו את חברון מחמת הרדיפות. בשנת [[ה'תרע"ד]] גורשו רבים מיהודי חברון שהיו בעלי אזרחות רוסית, כתוצאה מכך נסגרה [[ישיבת תורת אמת]].

בתקופת המנדט הבריטי (עד טבח חברון) היחסים בין היהודים לערביים "היו טובים ביותר". היהודים היוו מקור פרנסה חשוב לערבים, ובין היהודים לערבים נרקמו יחסי ידידות קרובים, שכללו השתתפות בשמחות ואירועים{{הערה| "המשגיח רבי מאיר, שולמית אזרחי, הו"ל פלדהיים ירושלעם, 2001, עמודים 148-149}}. ב י"ח-י"ט ב[[אב]] [[תרפ"ט]], [[טבח חברון|טבחו תושבי חברון הערבים בשכניהם היהודים]]. בטבח נרצחו 67 יהודים ונפצעו עשרות.

חידוש היישוב היהודי בחברון הביא לתקריות רבות בין המתנחלים היהודים לבין התושבים הערבים. ההתנחלות היהודית התקבלה במחאות חריפות מצד התושבים ובעלי הקרקעות שהופקעו. ראש [[עיריית חברון]] דאז, השייח' [[מוחמד עלי אלג'עברי]], אמר בפברואר [[1972]], כי 'אם לא היו תקריות אלימות מצד נושאי נשק נגד היישוב [היהודי], הרי זה מפני שהערבים ידעו כי התנגדות כזאת תוביל להריסת השכונות הערביות הסמוכות'.‏‏<ref>‏[[עקיבא אלדר]] ו[[עדית זרטל]], '''אדוני הארץ - המתנחלים ומדינת ישראל 2004-1967''', [[הוצאת דביר]], 2004, עמ' 47‏.</ref> במהלך השנים התבצעו עשרות אירועי אלימות בעיר, בהם נפגעו יהודים וערבים.

במשפט שבו הורשע [[משה לוינגר]], ממנהיגי היישוב היהודי בחברון, בשלל עבירות, ציינה השופטת שלוינגר "לא אחת הטיל מורא ופעל באלימות נגד האוכלוסייה הערבית בחברון, פגע בפרנסתה ובכבודה".{{הערה|שם=מזרחי|תפ (י-ם) 70/95 מדינת ישראל נגד משה לוינגר, ניתן ב-14.12.97}}

ארגון "[[שוברים שתיקה]]", מארגנים סיורים ומפרסמים דו"חות ביקורתיים כלפי היישוב‏‏‏‏, ובמיוחד את הפגיעות הנגרמות בעטיו לטענתם לתושבי חברון ה[[פלסטינים]].<ref>‏[http://www.shovrimshtika.org/UserFiles/File//Shovrim_Shtika_Heb_Int.pdf עדויות חיילים מחברון 2005-2007], באתר "[[שוברים שתיקה]]" {{ PDF}}
<br /> [http://www.shovrimshtika.org/UserFiles/File//hevron_heb_web_sngl.pdf עדויות חיילים מחברון], באתר "שוברים שתיקה" {{PDF}}‏
</ref>
ב[[הסכם חברון]] בשנת 1997 נקבע שהעיר חברון כולה תהיה פתוחה ליהודים וערבים. בפועל מייד לאחר העברת מרבית העיר לרשות הפלסטינית, נאסרה כניסת יהודים לשטח זה.
בחודש אוקטובר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נסגר רחוב השוהדא (רחוב דוד המלך) שבחברון לתנועת פלסטינים, ללא צו צבאי בתוקף.{{הערה|1=[http://www.acri.org.il/he/?p=2365 "האגודה לזכויות האזרח"}}
בדו"ח שפרסמו "[[בצלם]]" ו"[[האגודה לזכויות האזרח]]" בשנת [[2007]] נטען כי מערכת הביטחון נותנת חסות באופן מודע ושיטתי למעשי אלימות מצד תושבי היישוב, וכן שקיימת בחברון מדיניות הפרדה ישראלית מכוונת, הדוחקת את רגליהם של הפלסטינים ממרכז העיר‏.‏<ref>‏[http://www.acri.org.il/pdf/hebron.pdf עיר רפאים - מדיניות ההפרדה הישראלית ודחיקת רגליהם של פלסטינים ממרכז חברון], דו"ח [[האגודה לזכויות האזרח]] ו[[בצלם]], מאי 2007‏</ref>. דו"ח נגדי שהוגש על ידי נציגי היישוב היהודי בחברון מצדיק את המגבלות על הפלסטינים כנובעות מהפיגועים שיש מצדם וטוען כי דווקא יהודי חברון מופלים לרעה על יד כוחות הביטחון.<ref> [http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H12-12-2007_11-45-47_doh.pdf אי שוויון ואפליה בחברון - דו"ח שהוגש לכנסת על ידי מחלקת המחקר של היישוב היהודי בחברון‏], 2007 [http://www.tkuma.org.il/our_works_id.asp?cat=18&id=4847&class_cat=emdat_tkuma הדו"ח באתר תקומה המייחס אותו ל[[אורית סטרוק]] ו[[ארגון זכויות האדם ביש"ע]]]</ref> פעילי "[[בצלם]]" אף הקימו [[ערוץ טלוויזיה]] ניסיוני, [[סרט תיעודי|תיעודי]] ו[[אינטרנט|מקוון]], בשם [[HEB2]], שבא להביא לתודעה הציבורית את המתרחש בחברון.{{הערה|1=[http://www.heb2.tv/index.php/HEB2/about/ מטרות ערוץ [[HEB2]] באתרו הרשמי]}}. יהודי חברון ותומכיהם טוענים כנגד ארגונים אלו כי הסיקור שלהם לא אובייקטיבי, מוטה, פרובוקטיבי ואף אנטישמי.‏‏<ref>‏[http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/6782 אנטישמיות מכספי משלם המיסים]‏, חיים יואבי רבינוביץ, ערוץ 7, 5 ביולי 2007</ref>

[[קובץ:Hebron147.JPG|200px|ממוזער|שמאל|בית אבו עיישה בתל רומיידה שגודר והפך למעין כלוב, לטענתה בשל התנכלות השכנים היהודים]]
בשנת [[2007]], במסגרת פרויקט "[[בצלם#פרויקט "חמושים במצלמות"|חמושים במצלמות]]" של "[[בצלם]]", נחשף סיפורה של משפחת אבו עיישה, שביתה בתל רומיידה גודר והפך למעין כלוב, לטענתה בשל פחדה מהתנכלות יומיומית של שכניה היהודים, וביניהם יפעת אלקובי, שצולמה מגדפת ומאיימת על שכנתה. הסיפור עורר דיון ציבורי נוקב.‏‏<ref>‏{{ynet|אפרת וייס|תיעוד: מה שעוברים פלסטינים ב"כלוב" בחברון|3350408||}}{{ש}}[http://www.btselem.org/hebrew/video/cdp_background.asp עמוד "חמושים במצלמות" באתר [[בצלם]]]‏</ref>. [[ראש הממשלה]] דאז, [[אהוד אולמרט]], התייחס לתקרית בחומרה וה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] החליטה להקים וועדת [[שר]]ים בנושא אכיפת החוק בחברון בראשות [[שר הביטחון]] דאז, [[עמיר פרץ]].{{הערה|1={{ynet|רוני סופר|אולמרט על המתנחלת המקללת: ראיתי והתביישתי|3352049||}}}}

בשנת [[2008]] נפגשו נציגי היישוב היהודי בעיר בראשות נועם ארנון וראש המועצה המקומית קריית ארבע [[צבי קצובר]], עם השייח' אבו חאדר ג'עברי וחאג' אבו אכרם אבו סנינה. במפגש אמר השייח' ג'עברי כי "אנו לא רואים בכם מתנחלים אלא תושבים. העיר שלנו כמו שלכם".‏‏<ref>{{ynet|‏אפרת וייס|רגע נדיר בחברון: מתנחלים ופלסטינים נפגשו|3505106||}}‏</ref>

=== אירועי אלימות ===
==== משנות ה-60 עד לאמצע שנות ה-90 ====
ב-[[27 בדצמבר]] [[1969]] נרצח בחברון תייר יהודי-אמריקני.

ב-[[30 בינואר]] [[1980]] נרצח תלמיד [[ישיבת ניר קריית ארבע|ישיבת ההסדר בקריית ארבע]] בשוק במרכז חברון<ref> הרצח גרר מהומות של המתנחלים בחברון. אלדר וזרטל, עמ' 591.</ref>. ב-[[2 במאי]] באותה השנה ([[ט"ז באייר]] [[תש"ם]]) בהתקפה על מתפללים סמוך ל[[בית הדסה]] בחברון נרצחו שישה יהודים ו-16 נפצעו.

ב-[[2 ביולי]] [[1983]] נרצח אהרן גרוס, תלמיד [[ישיבת שבי חברון]] בחברון, במרכז העיר, בכיכר שנושאת היום את שמו. באותו החודש לאחר הרצח תקפו אנשי [[המחתרת היהודית]] את המכללה האסלאמית, בחלקה הפלסטיני של חברון, הרגו שלושה ופצעו עשרות <ref>אלדר וזרטל, עמ' 592.</ref>

ב-[[30 בספטמבר]] [[1988]] תקפו ערבים את הרב [[משה לוינגר]] במרכז חברון והשליכו עליו אבנים. לאחר מכן לוינגר ירה למוות בפלסטיני ופצע את חברו. הוא הורשע בגין כך ב[[גרימת מוות ברשלנות]], בפציעה בנסיבות מחמירות ובהיזק בזדון ונדון לחמישה חודשי [[מאסר בפועל]]{{הערה|1=[http://www.btselem.org/sites/default/files2/kypt_hkhvq_shl_zrkhym_yshrlym_bshtkhym.pdf#page=5 אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בשטחים], הסעיף "משפטו של משה לוינגר", באתר "[[בצלם]]"}}.

במהלך שנות התשעים אירעו מספר אירועי אלימות סביב מערת המכפלה. ב-[[25 באוקטובר]] [[1992]] ([[כ"ח בתשרי]] [[תשנ"ג]]) נהרג חייל מילואים מירי מחבלים על עמדה שבה שמר, סמוך למערת המכפלה. ב-[[28 במאי]] [[1993]] ([[ח' בסיוון]] [[תשנ"ג]]) נרצח תלמיד [[ישיבת ניר קריית ארבע|ישיבת ההסדר בקריית ארבע]] בדרכו לתפילה במקום. ב-[[25 בפברואר]] [[1994]] אירע [[טבח מערת המכפלה]]: [[ברוך גולדשטיין]], תושב [[קריית ארבע]], רצח ביריות רובה 29 מוסלמים בשעה שהתפללו במקום.

==== מאמצע שנות ה-90 ועד היום ====

[[קובץ:פה נרצחה שלהבת פס.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ציון מקום הירצחה של [[שלהבת פס]]]]
ב-[[19 במרץ]] [[1995]] נרצחו מיריות מחבלים על אוטובוס אגד ("קו 160") בצומת הזכוכית בחברון. ב-[[20 באוקטובר]] [[1998]] נרצח תושב בידי מחבל שחדר לביתו בשכונת אדמות ישי ("[[תל רומיידה]]") בחברון. ב-[[26 באוקטובר]] 1998 נרצח תושב קריית ארבע כאשר שמר על מתקן של חברת החשמל בחברון.

ב-[[13 באוקטובר]] [[2000]], בימיה הראשונים של [[אינתיפאדת אל אקצא]], נהרג מנסור טהא אחמד סמוך לכיכר השוטר. לפי טענות פלסטינים הוא נהרג מירי צה"לי. דובר צה"ל טען כי המקרה אינו מוכר לגורמי הפיקוד.{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל|עדות: רופא צבאי ביצע שיעור באנטומיה בגופת פלשתינאי|1.1497146|28 בינואר 2005}}}}

ב-[[26 במרץ]] [[2001]] נרצחה הפעוטה [[רצח שלהבת פס|שלהבת פס]] מכדור של [[צליפה|צלף]] פלסטיני משכונת אבו סנינה.

ב-[[4 באפריל]] [[2002]] נהרג בידי מחבלים קצין מג"ב.

ב-[[26 ביולי]] [[2002]] רצח מחבל ביריות הורים, בנם וחייל בצומת זיף<ref>{{כ}}[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/98687 באתר] [[ערוץ 7]]</ref>. באותו חודש בהלוויתו של החייל {{נזכור|אלעזר שמאי לייבוביץ|516398}}, הרוג פיגוע שנקבר בחברון, פרצו עימותים בין פלסטינים ליהודים. פלסטינים השליכו על היהודים בלוקים ומוטות ברזל {{הערה|1=[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/31048 ערוץ 7]}} החילים השיבו אש{{הערה|1=[http://www.yeshanews.com/?id=14323]}}. לטענת הפלסטינים המתנחלים ירו ומהירי נרצחה ניבין ג'מג'ום, נערה בת 14.{{הערה|1=[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2043153,00.html] [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=645740]}}. בהמשך העימותים נפצעו כ-20 פלסטינים ועל פי תחקיר ראשוני שנערך, המתפרעים הפריעו לטיפול בפצועים ולפינויים.{{הערה|1=[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2043153,00.html]}} לא הוגשו כתבי אישום בפרשה{{הערה|1=[http://www.btselem.org/sites/default/files2/kypt_hkhvq_shl_zrkhym_yshrlym_bshtkhym.pdf#page=5 אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בשטחים]}}.

ב-[[22 בספטמבר]] 2002 נרצח סמוך לשכונת "אברהם אבינו" יהודי תושב ירושלים.

ב-[[15 בנובמבר]] [[2002]] [[מארב|ארבו]] מחבלים ב[[ציר המתפללים]] והרגו 12 חיילים וחברי כיתת הכוננות של קריית ארבע (ראו: [[הפיגוע בציר המתפללים]]).

ב-[[12 בדצמבר]] 2002 נהרגו בידי מחבלים שני חיילי צה"ל סמוך למערת המכפלה.

ב-[[17 בינואר]] [[2003]] נרצח תושב המאחז "חלקה 26" ליד גבעת החרסינה בחברון.

ב-[[23 בינואר]] 2003 נהרגו בידי מחבלים שלושה חיילי צה"ל בצומת הכבשים בחברון.

ב-[[10 במרץ]] 2003 נהרג בידי מחבלים חייל בעת שיחידתו הוקפצה לתגבר אירוע ירי בעיקול 160 בסמוך למערת המכפלה.

ב-[[17 במאי]] 2003 נרצחו בני זוג יהודים בידי מחבל מתאבד על יד כיכר גרוס.

ב-[[8 ביוני]] 2003 נהרג בידי מחבלים חייל בקסבה בחברון.{{הערה|{{ynet||חייל צה"ל נהרג מירי בחברון|2650067|9 ביוני 2003|}}}}
== לקריאה נוספת ==
* עודד אבישר, '''ספר חברון''', ירושלים: [[הוצאת כתר]], 1970, 1978.

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Hebron Israeli settlement|שם ויקישיתוף=היישוב היהודי בחברון}}
* [http://www.hebron.org.il/hebrew/ אתר היישוב היהודי בחברון]
* [http://www.machpela.com/content.asp?pageid=111 מפת היישוב היהודי בחברון]
* [[נעם ארנון]], [http://www.hebron.org.il/hebrew/data/downloads/noamhoverthebron.pdf חברון 4000 שנה ועוד 40 שנה - סיפורה של עיר האבות] {{PDF}}
* [http://www.btselem.org/hebrew/Hebron/index.asp השפעת היישוב על מרקם החיים בעיר חברון], באתר "[[בצלם]]".
* [[בצלאל לנדוי]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28727&st=&pgnum=185&hilite= היישוב החסידי בחברון מראשיתו], "כרם החסידות", ניסן תשמ"ה, הוצאת מכון "זכר נפתלי", עמ' קפג-רנז {{PDF}}
* {{הארץ||לוינגר, אלקובי גולדשטיין וחברים: קיצור תולדות ההתנחלות בחברון|1.1319334|16 באפריל 2008}}

{{coord|31.5243|N|35.1118 |E|type:landmark|display=title}}

== הערות שוליים ==
{{עריכה|סיבה=הערות שוליים אחדות דורשות שיפור}}
{{הערות שוליים|טורים=כן}}

{{מחוז יהודה ושומרון}}
{{אין בינוויקי|תאריך=18:40, 21 בספטמבר 2010 (IST)|סוג=ישראל - היסטוריה}}

[[קטגוריה:חברון]]
[[קטגוריה:התנחלויות ביהודה ושומרון|חברון]]
[[קטגוריה:תולדות עם ישראל בארץ ישראל|חברון]]
[[קטגוריה:היישוב הישן]]
[[קטגוריה:קהילות ויישובים עבריים שנחרבו בתקופת המאורעות]]
[[קטגוריה:יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת בית שני]]

גרסה מ־19:11, 21 במאי 2012

תבנית:שכתוב יישוב יהודי בחברון התקיים באופן רציף, למעט אי אלו הפסקות, מתקופת המקרא ועד המאה העשרים[1]. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. במהלך המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה. בטבח חברון, בשנת 1929, נרצחו 67 מיהודי העיר. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).

לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר כהתנחלות עצמאית ונפרדת, בנוסף ליסודה של קרית-ארבע הסמוכה. היישוב היהודי בחברון הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ביהודה ושומרון הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. כיום מתגוררים כ-750 אנשי היישוב היהודי (כ-500 מתנחלים וכ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון) במספר שכונות בסמוך למערת המכפלה בשטח שבשליטת צה"ל, המכונה מאז הסכם חברון בשם "H2".[2]

מערת המכפלה בלילה

היסטוריה

תקופת המקרא

המסורת המקראית מייחסת לאברהם ישיבת קבע בעיר‏‏[3]. על פי אותה מסורת אברהם קנה את מערת המכפלה ואת חלקת השדה סביבה מידיו של עפרון החתי‏‏[4]; אברהם קבר שם את שרה אשתו ונקבר בה, ולאחר נקברו שם יצחק ורבקה, יעקב ולאה‏‏[5]. גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון‏‏[6] ולכן מכונה חברון "עיר האבות".

לאחר יציאת מצרים הגיעו שנים עשר המרגלים לעיר[7], שבה ישבו באותה עת אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק‏‏[8]. העיר נכבשה על ידי יהושע בן נון כאשר נלחם בחמשת מלכי הדרום האמוריים. לפי הכתוב, מלך העיר היה הִיהַ‏ם ועירו הוחרמה ולא הושארה בה נפש חיה‏‏[9]. גם הענקים שישבו בעיר הושמדו‏‏[10]. העיר הייתה בנחלת שבט יהודה והיא ניתנה לכלב בן יפונה‏‏[11], אך כיוון שהוכרזה כאחת מערי המקלט‏‏[12] השייכות לנחלת שבט לוי, חולקה העיר בין כלב לבין הכהנים שזכו בעיר בגורל‏‏[13].

חותמת "למלך", גלגל חמה דו-כנפי. שורה ראשונה: "למלך", שורה שנייה: "חברן", כלומר חברון

חברון הייתה העיר בה הומלך דוד ובה קבע את בירתו הראשונה, דוד מלך בחברון שבע שנים, עד כיבוש ירושלים מידי היבוסים וקביעתה כבירת ישראל‏‏[14].

על חשיבותה על העיר בימי ממלכת יהודה ניתן ללמוד מידיות של כלי חרס ועליהן החותמת "למלך" ו"חברן". החותמות מתוארכות לתקופת מלכותו של חזקיהו מלך יהודה - המאה ה-8 לפנה"ס - המאה ה-9 לפנה"ס. ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה שנמצאו ביהודה.[15] עד כה נתגלו למעלה מ-1,200 ידיות של קנקנים ועליהן טביעת חותם עם הכתובת "למלך". לדעת רוב החוקרים, פירוש המילה "למלך" הוא "שייך למלך". עד היום לא נמצא ולוּ גם חותם אחד, אלא רק הטביעות של החותמות. לפי המשוער הקנקנים הכילו שמן ויין לצורכי הממלכה.[16]

לפי ספר מלכים ‏‏כבש שישק הראשון מלך מצרים, את ירושלים בשנת 926 לפנה"ס.[17] בכתובת שנמצאה בכרנך שבמצרים מופיעה בין הערים שכבש גם "חקל אברהם" - שדה אברהם.[18]

תקופת בית שני

תל חברון. כאן התקיים היישוב היהודי בחברון בתקופת בית שני.

כאשר חזרו לארץ העולים מבבל, עם עזרא ונחמיה חודשה ההתיישבות בחברון או סביבתה. וכך כתוב בספר נחמיה: "וְאֶל-הַחֲצֵרִים בִּשְׂדֹתָם מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע וּבְנֹתֶיהָ וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ וּבִיקַבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ".[19] תושבי העיר, נמנו על תושבי הערים, אשר התבקשו לשלוח אחד מתוך עשרה לירושלים לסייע בשיקומה.

עם זאת, ההנחה היא שאדומים היגרו לדרום הר חברון שהיה ריק מיהודים, אולי בשל לחצם של שבטי הנבטים על ארצם העתיקה, בעבר הירדן מזרחה. וכן האדומים השתלטו על רוב האזור עד לבית צור. כך, נכתב בספר חשמונאים א': "ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור".[20] ברוך קנאל קבע במאמרו: "בסוף המאה הששית לפני סה"נ. בדרום שימשה כעיר גבול בית צור, כיום ח'רבת א-טביקה שמדרום לגוש עציון ברמת הרי יהודה. מדרום לה השתרעה ארץ אדום, שכללה את חברון המרוחקת 7 ק"מ מבית-צור ואת באר-שבע".[21].

בשנת 164 לפנה"ס יהודה המכבי כבש את חברון והחריב את העיר וביצוריה וכך מתואר בספר החשמונאים: "ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה, ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש".[22].

בשנת 112 לפנה"ס יצא הנשיא החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון למלחמה באדומים, כבשם וגיירם בכוח, כאשר העמיד לפניהם שתי ברירות: גירוש או גיור. וכך חברון הייתה ליהודית, עם תושבים שבחלקם היו אדומים לשעבר. בתקופת המרד הגדול ברומאים 66 - 70 אחד ממנהיגי המרד, שמעון בר גיורא, רקם קשרים עם אחד מראשי ה"אדומים" לשעבר אשר הביא למסירת האזור לידיו. אולם עד מהרה היא נכבשה ונשרפה על ידי הרומאים. עקבות השריפה נמצאו גם בחפירות התל. לאחר המרד הגדול הייתה חברון לישוב קטן בשם "אברמיום".

בימי הביניים

ציור ארבע ערי הקודש, בהן חברון, במפת ארץ ישראל

בתקופה זו היישוב היהודי בחברון היה דל, לא רציף, וכלל משפחות בודדות. בגניזת קהיר נמצא מסמך ובו כתוב: "המומחה החברוני זצ"ל בן סעדיה החבר בס (נהדריה) גדולה - כינוי לגוף החכמים המנהל את ענייני הקהילה בעיר - המשרת אבות עולם - אברהם יצחק ויעקב".[23]

בתקופה הביזנטית, כאשר הוקמה כנסייה מעל מערת המכפלה, התירו השלטונות לתושבים היהודים להתפלל באחד מחלקי הכנסייה‏‏.[24]

היהודים ניסו לבסס את מעמדם בחברון, בצורה מצומצמת כבר בתקופת הצלבנית. במכתב של נזיר צלבני משנת 1119 סופר: "אבל כאשר התפלאו אלה (מהערבים) שבאו לחברון על בנייתן החזקה והיפה של החומה (מסביב למערה) ועל זה שלא נפתח שום פתח שדרכו אפשר להיכנס, נגשו אליהם איזה יהודים אשר נשארו תחת שלטון היוונים בסביבה ההיא ואמרו להם: תנו לנו חסות כדי שנחיה בתנאים דומים גם ביניכם, ויורשה לנו להקים בית-כנסת לפני הכניסה (למערה), אזי נראה לכם באיזה מקום עליכם להקים את השערים". וכן נעשה. ובהמשך: "אמנם תכף ומיד באו היהודים אשר השיגו מהסרצינים ביטחון ומנוחה להישאר בין תושבי חברון, לבנות להם בית הכנסת לפני הפתח (של מערת המכפלה). הם הקימו להם שם מקום כניסה, והעם הכופר הזה היה עובר שם ברגליים יחפות. ובפנים בנו להם היהודים בית תפילה וקישטו אותו באופן נפלא".[25] עם הכיבוש הצלבני הפך בית כנסת זה לכנסייה, והיהודים גורשו מהעיר. כמאה שנה לאחר מכן, בשנת 1211, חי בעיר צבע בשם שמואל בן שמשון, וכן כ-20 משפחות. היה זה בימי משולם בן מנחם.‏‏[26]

רבי משולם מוולטרה רשם בשנת 1481 בספרו מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל כי הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הוא מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא הגיע לחברון, ביקר במערת המכפלה וערך תרשים של המערה. בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה". בחברון מצא 20 משפחות יהודיות.

במאה ה-15 הגיעו לחברון פליטים יהודים מונציה שעסקו בתעשיית הזכוכית.

בתקופת שלטון הממלוכים התגבשה תודעה יהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש. במהלך תקופה זו ננטש התל סופית והעיר הישנה, הקרויה גם "הקסבה", התפתחה סביב מערת המכפלה לכיוון מערב, לאורך התוואי של אמת מים. באותה תקופה התגבש במקום רובע יהודי. התושבים היהודים שהתיישבו במקום היו מגורשי ספרד. הם קנו מערבים את המגרשים שעליהם הוקם הרובע היהודי.
במגפה קשה שפקדה את היהודים בשנת 1525 נמלטו יהודים רבים לעזה.

בתקופת השלטון העות'מאני

בתקופת השלטון של האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל (1517- 1917) התיישבו בחברון יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד ומארצות שונות. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדי תורה. ב-1540 הרב מלכיאל אשכנזי קנה את "חצר היהודים" מהקראים שישבו במקום מהמאה ה-10; וכך הופיע בכתובים: "ויקן את לךק הקראים שבחצר היהודים לצמיתות"[10]. בחלקה זו הוא הקים את בית הכנסת על שם אברהם אבינו.

במאה ה-16 חי ופעל בחברון רבי שלמה עדני שעלה מתימן. הוא כתב בשבתו בחברון חיבור פרשנות למשנה הנקרא מלאכת שלמה.

הרב חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א היה שליח יהודי חברון לאירופה. הוא נולד בירושלים בשנת 1724 ועבר להתגורר בחברון. הוא חיבר ביאור לספר הזוהר בשם קרית ארבע. בשנת 1755 החל את פעולתו, ובתפקידו זה סייר רבות באירופה, והותיר רושם רב בכל קהילה יהודית שבה ביקר. על פי חלק מהרישומים, הוא יצא מארץ ישראל שלוש פעמים ובשאר הזמן חי בחברון. רוב היישוב היהודי בארץ ישראל התקיים בתקופתו על תרומות מקהילות יהודים בחוץ לארץ, במיוחד תמכו בו קהילת ספרדים בהולנד והאשכנזים במזרח אירופה. בשלהי המאה ה-18 התגורר בעיר גיסו של הבעש"ט, רבי גרשון מקיטוב.

בראשית המאה ה-19 נוסדה בחברון קהילה יהודית אשכנזית שרוב אנשיה היו מזוהים עם חסידות חב"ד. בשנים 1807 ו־1811 נרכשו קרקעות בחברון על ידי הרב חיים ישועה בג'איו, שהיה באותה עת ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון. הרכישה הראשונה בוצעה בשנת 1807. הרב בג'איו קנה מאת בני משפחת כַשכול החברונית, משפחה ערבית נודעת, חלקת קרקע של 5 דונם. בשטח זה נמצא כיום שוק הירקות הסיטונאי של חברון. הרכישה השנייה בוצעה בחודש מאי 1811, כאשר הרב בג'איו חכר שטח של 800 דונם מאת משפחת א-תמימי החברונית. השטח כולל את תל-רומיידה (חברון המקראית) וקבר ישי. הרב בג'איו חכר שטח זה מהונו הפרטי והעבירו לידי הקהילה כתרומה. שתי תעודות הקנייה הן מטעם הוואקף המוסלמי וחתומים עליהן בני משפחת א-תמימי.[27]

ב־1831 השתלט איברהים פאשה (כשליחו של מוחמד עלי) על חברון. בי"ט באייר תקצ"א 1831 הציל איברהים פאשה את יהודי חברון מידי ערביי חברון; ועל כן, מאז נהגו היהודים לחוג ביום זה את "פורים איברהים". אך פוגרום נערך ביהודים ב-1834. פאשה סולק מהעיר ב-1840, אז מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש בלבד. כמו כן, בי"ד כסלו נהגו לחגוג את "פורים טאקה" - פירושו "פורים של האשנב", בו מצאו יהודי העיר ליד אחד האשנבים בגדר "החצר היהודית" שק כסף, כפי הסכום שמושל העיר דרש כופר עבורם.

תקופת שלטונו של עבד אל-רחמאן

הנוסע משה ריישר תיאר את מצב יהודי חברון בשנת 1850: "והיהודים אשר בחברון סבלו עול גלות מהערביים והישמעאלים, אשר לא האמינו בחיים ופחדו מכל עלה נדף"‏‏. הגורם לכך על פי ריישר היה "ערבי אחד פניו כשולי קדירה וקראו אותו 'השחור'".[28] היה זה אחד ממושלי האזור במאה ה-19, עבד אל-רחמאן מהכפר דורא; הוא היה לשליט האזור בשנת 1848. בקשות עזרה נשלחו ליהדות התפוצות ופורסמו בין השאר בעיתון היהודי ג'ואיש כרוניקל ומכתבים, ובהם הוא כונה בשם הסתרים: "הרב השחור". למרות דמי חסות ששילמו לו, רכושם של יהודים נבזז. חלקם עברו אז לעיר העתיקה בירושלים אל רחוב הגיא (אל-ואד), שנקרא בפי היהודים מאז ועד תש"ח 1948: "רחוב חברון".

במשך שבע שנים, כאשר אחיו מרדו בו, ופרצו מלחמות ביניהם, השלטון עבר מיד ליד בהר חברון. רכוש התושבים היה לביזה. שרר חוסר ביטחון מוחלט באזור. ויהודי חברון פנו לעזרת אחיהם בבריטניה. בשנת 1855 החליטו הטורקים לשים סוף לתוהו ובוהו בהר חברון, ושלחו כוחות צבא שהשתלט על העיר.[29] ריישר מסיים את סיפור המעשה במילים: "לקחו אותו לסטאמבול בשלשלאות של ברזל ועשו לו משפט מוות. כן יאבדו כל אויבי ה'! והיהודים עשו משתה שמחה ויום טוב".[30] וכך, נוסף יום מותו לשני ימי "הפורים" שחגגו יהודי העיר.

שלהי התקופה

ראשית המאה ה-20

בשנת 1852 עלה לארץ ישראל הרב ד"ר יהודה ביבאס, שהיה לרבם של מבשרי הציונות. לאחר שנפגש עם תלמידיו ביפו, התיישב בחברון. הוא הקים בה בית מדרש וקבע בה את ספרייתו הגדולה, אך נפטר בי"ז בניסן תרי"ב (1852). בשנת 1854 מונה אליהו מני לרבה הראשי של קהילת חברון. הוא פעל רבות למען היישוב היהודי בעיר, בבניין בתי כנסיות ובתי מדרשות ובגיוס תרומות.[31]

עד ראשית המאה ה-20 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בחברון; מספרם הגיע בשנת 1895 ל-1,429 (810 - ספרדים ו-619 - אשכנזים) מתוך אוכלוסייה כוללת של 14,295 נפש. אחרי מלחמת העולם הראשונה פחת מספרם ל-430 נפש.[32]

בשנת 1901 הגיע חיים חזקיהו מדיני לחברון ונתמנה לרב הראשי בחברון, ושימש שם כרב עד לפטירתו. בהגיעו לעיר פתח ישיבה בבית רומנו, ובה סיים את כתיבת האנציקלופדיה התלמודית הגדולה "שדי חמד". הוא קרא להרחבת הקהילות היהודיות בארץ: "עושו חושו להושיט יד למפעל הקדוש הזה – ישוב ארץ ישראל ואם ראשיתו עוד מצער, אחריתו ישגה אי"ה מאוד ובגלל זה נזכה לחזות ולחדות בגאולה האמיתית". הרב מדיני היה מכובד מאוד בין הערבים, שחשבוהו לאיש אלוהים בשל מראהו הנאה, וזקנו שהיה יורד על-פי מדותיו והגיע, יש אומרים, עד ברכיו. כאשר הובא לקבורה בבית העלמין היהודי העתיק בחברון, ליווהו גם ערבים רבים ביראת כבוד, ובלילה שלאחר הקבורה, התגנבו לבית הקברות, חפרו בקברו ורצו לפנותו לחצר מסגד סמוך. הדבר נתגלה, והקהילה היהודית הציבה שומרים לשמור במקום, במשך תקופה ארוכה.

בשנת 1907, עם ההתפתחות הכלכלית של העיר, הוקם בה הסניף הרביעי של בנק אנגלו-פלשתינה. מנהל הסניף היה אליעזר דן סלונים. א"ד סלונים הורשה יחד עם קבוצת אורחים נכבדים לבקר במערת המכפלה, בניגוד לאיסור הקיים על כניסת יהודים; בתיאור הביקור נכלל גם תיאור הכבוד וההדר שהעניקו המוסלמים למקום:

"בהגיענו לשער יעקב חיכתה לנו משלחת מגדולי הסוחרים הערביים של חברון, אשר באו במיוחד לכבודו של הקדוש ר' אליעזר דן סלונים הי"ד, שהיה אז המנהל של הבנק בחברון. הם קידמו את פני הרבי ומלוויו בברכה, והלבישו את כל שבעת האנשים בנעלי עור מיוחדות – חתיכות עור קצת יותר גדולות מגודל סוליית הנעל, שמושחל בקצותן שרוכים לקשור ולהדק על הנעל – כדי שלא נצטרך להסיר את הנעליים ולהיכנס יחפים למסגד כדרך שהם עצמם עשו. עלינו למקום קבורת האבות דרך המסגד, עברנו ליד המצבות הגדולות – כדוגמת מצבת קבורת רחל – המכוסות בשטיחים יקרים ובפרוכות רקומות פרחים בפתילי זהב טהור"[33] סלונים נרצח במאורעות תרפ"ט 1929.(סניף של בנק לאומי, ממשיכו של בנק אנגלו-פלשתינה, נפתח מחדש בחברון אחרי מלחמת ששת הימים אך נסגר שוב אחרי שלושים שנה, בעקבות הצתה).

בשנת ה'תרע"ב נוסדה בחברון ישיבת תורת אמת של חב"ד[34].


בתמוז תרע"ד (1914) מנה היישוב היהודי בחברון אלף וחמש מאות נפש [35]. בשנה זו גרשו התורכים רבים מתושבי חברון היהודים, שהחזיקו באזרחות רוסית.

בתקופת המנדט הבריטי

ישיבת "כנסת ישראל" בחברון
קובץ:Cjebron vad.JPG
הלוגו הרשמי של "ועד הקהילה העברית המאוחדת"

בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון. בתחילת תרפ"ד ר' משה מרדכי התרים בארצות הברית עבור העלאת ישיבת סלבודקה לחברון. רבים מעשירי ארה"ב תרמו במטרה לחזק את היישוב בא"י [36]. בקיץ תרפ"ד (1924) הגיעו עשרה מתלמידי ישיבת סלובודקה (כיום "ישיבת חברון" בירושלים)והקימו שם סניף של הישיבה, הרב סרנא שימש כראש הישיבה. באותה תקופה זו הישיבה היחידה בעיר [37]. אוסישקין, מראשי הציונות, סייע לישיבה במטרה לחזק את היישוב היהודי בחברון [38] בקיץ תרפ"ה לאחר מכן הגיעו בכירי הישיבה האחרים לחברון בהם "הסבא" הרב נתן צבי פינקל. לאחר פטירת רבי נתן צבי, מונו כמשגיחים בישיבה הרב לייב חסמן והרב אברהם נח פלאי. באותה תקופה מנתה הישיבה כ-120 בחורים [39] ישיבת חברון שמשה מקור פרנסה חשוב, לערביי חברון. בחורי הישיבה והאברכים, שכרו מהם דירות וקנו את יבול אדמתם[40]. בעקבות הישיבה עברו יהודים רבים להתגורר בחברון[41]. חלק מתושבי חברון למדו ב"כולל" בישיבה וקבלו תמיכה כספית מקופת הישיבה [42]. בשנת תרפ"ז היו הקהילה האשכנזית והספרדית מיוצגים בועד שנקרא "ועד הכללי להעדה העברית המאוחדת בחברון". בנשיאות הועד עמדו הרב מאיר שמואל קשמיר והרב יעקב יוסף סלונים [43].

בקיץ תרפ"ז ביקר האדמור מגור "האמרי אמת" ביישוב היהודי בחברון כאשר התפלל במדרגה השביעית בפתח מערת המכפלה, התרעם על האיסור ליהודים להיכנס למערה. לאחר מכן ביקר בישיבת חברון [44]. בתמוז תרפ"ט ביקר ביישוב היהודי בחברון האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש. האדמו"ר ביקר בנכסים שהופקעו מידי חב"ד בהם בית רומנו [45] בהשתדלות לייזר-דן סלונים, קיבל האדמו"ר אישור מיוחד להתפלל בתוך מערת המכפלה, עימו נכנסו שישה יהודים נוספים[46]

טבח חברון

החורבן בבית בחברון


ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)

בשנת 1929 הערבים טבחו ביהודי חברון (בשיאם של מאורעות תרפ"ט). בטבח נרצחו 59 יהודים: עוד שמונה מתו מפצעיהם מאוחר יותר. כשליש מן ההרוגים (24 במספר) היו תלמידי ישיבת חברון. 44 נפצעו קשה ו-21 נפצעו קל. הבריטים הורו ליהודים לערוך הלוויה באותו לילה, כשמנין יהודים בלבד מורשה להצטרף ולומר "קדיש". הקורבנות נקברו בקבר אחים, בארבע שורות ארוכות בבית העלמין העתיק בחברון. קבר נוסף נכרה לחלקי האברים הקטועים, לעפר, לבגדים ולחפצים ספוגי הדם שהוצאו מבתי היהודים. לאחר שלושה ימים, החליטו הבריטים לחסל את היישוב היהודי בחברון. היהודים הועלו למשאיות שהובילו אותם לירושלים גם הישיבה בחברון הועתקה לירושלים. כל רכושם ובתיהם של היהודים נגזל בידי הפורעים: בית הדסה הוסב על ידי ערביי חברון לבית ספר לבנות, בית הכנסת "אברהם אבינו" הוחרב ובית העלמין העתיק חולל.

הרב יעקב יוסף סלונים, רב לעדת האשכנזים מחברון, פנה בשנת תר"צ מעל דפי העיתונות אל ההנהלה הציונית בקריאה לשקם את היישוב היהודי בחברון[47].

מסוף תרפ"ט ועד השלטון הירדני

הרבנים הראשיים הרב אברהם יצחק קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, קראו לחדש את היישוב היהודי בחברון. לקריאה הצטרפו מנהיגים ציונים בהם חיים ויצמן וחיים ארלוזורוב[48].

מאז הטבח בתרפ"ט ועד לתרצ"א נאסרו לחלוטין ביקורי יהודים בחברון, למעט ביום ה-30 לטבח וביום השנה לטבח, אז הגיעו ניצולי הטבח, תושבי חברון ותלמידי ישיבת חברון, לבית העלמין העתיק בחברון לפקוד את קברי הנרצחים בליווי אבטחה כבדה.[49]

היישוב היהודי בחברון חודש שוב בשנת תרצ"א 1930 על ידי 36 משפחות ספרדיות, שמנו כמאה שישים נפש[50]. היהודים בנו קומה נוספת לבית חסון והקימו בה בית מדרש על שם הרב עמרם בן דיואן, ממנהיגי יהדות מרוקו[51]. לאחר מאורעות 1936 גרשו הבריטים את כל יהודי חברון, מלבד משפחה אחת, משפחתו של יעקב עזרא שגרה בתל חברון במקום בו היום אדמות ישי, המשיכה להתגורר במקום עד כ"ט בנובמבר 1947. בנו יוסף עזרא משמש עד היום כיו"ר הוועד לפליטי חברון.[52]

במלחמת העצמאות כבשה ירדן את חברון, כחלק מהגדה המערבית, ושלטה בשטח עד 1967. הירדנים הגדירו את נכסי היהודים כ"נכסי האויב הציוני" ולא הפקיעו אותם אלא העבירו לאחריות האפוטרופוס הכללי על נכסי אויב.[53]

תחת שלטון ישראל

הנסיונות לחידוש היישוב היהודי

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את השטח. האחריות על נכסי היהודים בחברון עברה מאת האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב לידי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש במפקדת יהודה ושומרון.[54] בשלהי ספטמבר 1967 פנה הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון בירושלים (שגר בעצמו בחברון קודם לטבח תרפ"ט) אל הממשלה וביקש להקים מחדש את הישיבה בחברון,[55] אך גורמים[דרושה הבהרה] בממשלה הניאו אותו מהרעיון.[56].

בחורף 1968 התגבשה קבוצה של יהודים, דתיים וחילוניים, במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון. הקבוצה מנתה בין היתר את הרב משה לוינגר, אליקים העצני והסופר אהרן אמיר. הקבוצה פרסמה מודעות בעיתונות המזמינות את המעוניינים להצטרף אליה. מאמצי הקבוצה לקנות בתים בחברון נכשלו, ולקראת ליל הסדר של חג הפסח, הם החליטו לשכור את מלון "פארק" המקומי.[57] בסדר זה (12 באפריל 1968) השתתפו כמאה איש. מלבד האמורים, נטלו בו חלק גם ישראל הראל, בני קצובר, הרב חיים דרוקמן והרב אליעזר ולדמן (לימים דמויות מרכזיות ב"גוש אמונים"), והסופר משה שמיר.[58] פורמלית לא היו אנשי הקבוצה מחויבים לקבל אישור לכך,[59] אולם הם היו מתואמים בפועל עם כוחות הביטחון, שציידו אותם בנשק לפני החג[60] וחלק מהם אף נטלו חלק פעיל בסדר החגיגי.[61]

במהלך חג הפסח ביקר את אנשי הקבוצה אשר נשארו כדיירי המלון שר החינוך, יגאל אלון, שתמך בהם במופגן. לפי תוכניתו המדינית, תוכנית אלון, אמורה הייתה חברון להיוותר בתוך גבולות הקבע של ישראל. אלון נתן לאנשי הקבוצה רכב לצרכיהם, ואף הבטיח כי ידאג למי מהם אשר זקוק לתעסוקה. גם שר הביטחון משה דיין השיב לברכת החג שלהם. הלכי הרוח רווחים בתקשורת הישראלית תמכו בהתנחלות בחברון (למשל, מאמר המערכת של העיתון "הארץ" בתאריך 21.5.68.[62])

בימים הבאים החלו אישי ציבור ערבים בעיר למחות על כניסת המתנחלים,[63] ואף נערכה הפגנה של אנשי שמאל ישראלים. בי"ד באייר דנה ממשלת ישראל בנושא וקיבלה החלטה ליישב יהודים בסביבות העיר עצמה, בנפרד מתושביה הערביים, באמצעות הקמת שכונה עירונית יהודית על גבעה ממזרח לעיר. עד להקמת שכונה זו, החליטה הממשלה כי המתנחלים דיירי 'מלון פארק' יתגוררו במתחם בניין הממשל הצבאי של חברון.[64] קבוצת המתנחלים גרה שם כשנתיים עד לאכלוס השכונה, קריית ארבע, באלול תשל"א (1971).

באוגוסט 1968 הקימו המתנחלים בלא אישור דוכן לממכר משקאות בין דוכני הערבים עבור אורחים ומבקרים שבאו לחתונת בני קצובר שהתקיימה במקום, והמושל הצבאי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים הורו לפרקו. פרשת הדוכן עוררה סערה ציבורית בישראל עקב שלושה צווי גירוש שניתנו למבשלת, מזכיר ההתנחלות וצעיר נוסף. ראש הממשלה, לוי אשכול כעס ואמר על כך: "המתנחלים נכנסו למקום כמבקרים והעמידו את כולנו לפני עובדה. לא טוב, אבל כך קרה. הפיכת ההתנהגות הזאת לשיטה, בכל עניין – קטן כגדול – תערער את עצם סמכות של הממשל אם לא למעלה מזה".[65] בעקבות לחץ ציבורי בוטלו הצווים. מאוחר יותר נבנה באישור בסמוך לאותו מקום אולם שמחות, ובו מסעדה וחנות מזכרות. בסוף 1968 זכו מתנחלי חברון לעידודם של דוד בן גוריון וש"י עגנון.[66]

בן גוריון, שבשנת 1970 פרש מפעילות פוליטית, התבטא בעניין חברון: "יש לדאוג ליישוב גדול וגדל בחברון שתהא מסוגלת במשך הזמן להיות חלק ממדינת ישראל".[67]

מתנחלי קריית ארבע נהגו לבקר באופן קבוע בחברון ופעלו להשבת הנוכחות היהודית למערת המכפלה ולאתרים יהודיים בעיר. בשנת 1976, ביוזמתו של פרופ' בן ציון טבגר, תושב קריית ארבע, החל מאבק למען חשיפתו ושיקומו של בית הכנסת אברהם אבינו שננטש לאחר מאורעות תרפ"ט. בשנת 1979 שוקם ושוחזר בית הכנסת.

הקמת השכונות היהודיות

סמל היישוב

בשנת 1979 נכנסה קבוצה של נשים וילדים לבית הדסה. בישיבת הממשלה שהתקיימה לאחר מכן, הכריז ראש הממשלה מנחם בגין: "גם חברון היא ישראל. לא אתן לאף מקום בישראל להיות 'יודענריין'".[68] הצבא לא פינה את הנשים, אך צר על הבית כדי למנוע כניסת מתיישבים נוספים. ב-2 במאי 1980 נרצחו שישה יהודים ו-16 נפצעו בהתקפה על מתפללים סמוך לבית הדסה. בעקבות זאת החליטה ממשלת ישראל על חידוש היישוב היהודי בעיר, בקובעה: "אין מניעה שיהודים יהיו בחברון, כבכל מקום בארץ ישראל".[69] בהמשך נבנו בעיר בין השאר שכונת אברהם אבינו והורחבה ישיבת שבי חברון. בשנת 1983 הוקמה בתל רומיידה שכונה יהודית חדשה שכללה שבעה קראוונים ונקראה "אדמות ישי".

בשנת תשמ"ב (1982) הוקמה בידי הרב משה בלייכר, עם קבוצה של עשרה תלמידים, ישיבת שבי חברון - ישיבה גבוהה השייכת לישיבות הקו. זמן קצר לפני הקמת הישיבה החליט שר הביטחון, אריאל שרון, לסגור את בית הספר הערבי לבנות שפעל בבית רומנו, כתגובה לפיגוע דקירה, ותלמידי הישיבה נכנסו למבנה הישן. בנין הישיבה החדש נבנה על גבי הבניין ששימש בין היתר את הרב חיים חזקיהו מדיני. הישיבה מונה בתחילת 2008 כ-250 תלמידים, מתוכם כ-75 אברכים.

בה'תשמ"ב (1982), לאחר ניסיון לרצח בדקירה של יהודי, בידי מחבלים פלסטינים תושבי העיר, השיבה הממשלה את בניין בית רומנו לידי היהודים. ישיבת שבי חברון, שהחלה דרכה בבית הדסה, הועתקה לבית רומנו.

מ-1986 עד 1997

ב-20 בינואר 1986 נחנך בית הדסה לאחר עיצובו המחודש על ידי האדריכל דוד קאסוטו. בשנת ה'תש"ן (1990) הגיע הרב שלמה זלמן אויערבך לביקור הזדהות עם "היישוב היהודי בחברון"[70]

ב-1994 רצח ברוך גולדשטיין, תושב קריית ארבע, 29 מתפללים מוסלמים בטבח מערת המכפלה ופצע 100 נוספים. . לראש הממשלה יצחק רבין הוגשה חוות דעת משפטית[דרושה הבהרה] לפיה למפקד הצבאי באזור יש סמכות לבטל את צווי התפיסה "לצרכים ביטחוניים" שמכוחם יושבים המתנחלים בבתיהם אולם רבין, שחשש מפריצת מלחמת אחים, החליט שלא לפנות את היישוב‏‏. עוצר ממושך הוטל על השכונות הפלסטיניות כדי למנוע מעשי נקם.[71] [72]. במהלך חול המועד פסח של אותה שנה הגיעו עשרות אלפי מבקרים לחברון להביע תמיכה ביישוב היהודי בחברון. [73]

בשנת ה'תשנ"ה, החלה יוזמת אירוח המוני ביישוב היהודי בחברון, בשבת פרשת חיי שרה. בשבת זו הגיעו עשרות אלפי יהודים לחברון[74]. בשנת ה'תשנ"ו (1995) נחנך בסמוך למערת המכפלה מרכז גוטניק שבו מסעדה, חנות מזכרות, מרכז מבקרים ותצוגת קבע של תצלומים. המרכז הוא המבנה בשימוש יהודים הסמוך ביותר למערת המכפלה. במקום הייתה "מסעדת המתנחלים" שהייתה המבנה היהודי הראשון בחברון לאחר מלחמת ששת הימים.

הסכם חברון

ערך מורחב – הסכם חברון

מעמדו של היישוב היהודי בחברון הוגדר באופן בינלאומי בהסכם חברון, שסוכם ב-1997 על ידי בנימין נתניהו ויאסר ערפאת כחלק מתהליך אוסלו. ההסכם קובע כי האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית יחיו זו ליד זו בתקופת הביניים. העיר חולקה לשני אזורים: אזור H2 שבו שכולל את היישוב היהודי במרכז העיר, ואוכלוסייה פלסטינית המונה כמה עשרות אלפי תושבים, נשאר בשליטה ישראלית.

בפרק על סידורי הביטחון שנחתם על ידי דן שומרון וסאיב עריקאת ‏[75] הוסכם כי ישראל תשמור בידיה את כל הסמכויות והאחריות לביטחון הפנים ולסדר הציבורי באזור 2-H. בנוסף, הוסכם שישראל תמשיך לשאת באחריות לביטחון הכולל של ישראלים. בפרק על הסדרים אזרחיים הוסכם כי באזור H-2, הכוחות והאחריות האזרחיים יועברו לצד הפלסטיני, פרט לאלה הנוגעים לישראלים ולרכושם, שימשיכו להיות מופעלים על ידי הממשל הצבאי הישראלי. כן נקבעו הסדרים בנוגע לתשתיות ושירותים עירוניים שנועדו להבטיח שירותים לכל חלקי העיר, וכן נקבע שהתנועה בעיר צריכה להיות פתוחה לכל אדם. האתרים היהודים קבר עתניאל בן קנז, מעיין שרה, אשל אברהם ואלוני ממרא הועברו לרשות הפלסטינית ונקבע שהיא אחראית לכניסה חופשית של יהודים אליהם[76], התחייבות זו לא קוימה מעולם[77].

מ-1997 ואילך

יהודים מטיילים ברחוב השוהדא (הקרוי בפי מתנחלי חברון רחוב דוד המלך)

בשנת 1998, בתקופת ממשלת נתניהו, החליטה הממשלה באופן הצהרתי כי: "מדיניותה של ממשלת ישראל היא לחזק ולפתח את היישוב היהודי בחברון".[78] בשנת 1999 אישר ראש הממשלה בנימין נתניהו הקמת בניין נוסף בשכונת אברהם אבינו. הבניין נקרא בית נחום ויהודה, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים.[79].

בשנת 2001 לאחר הירצחה של התינוקת שלהבת פס על ידי צלף ערבי, פלשו תושבי היישוב היהודי למבנים ברחבת השוק הסיטונאי הסמוכה לשכונת אברהם אבינו ושיכנו בהם 18 משפחות. את השכונה כינו "מצפה שלהבת". שוק זה נבנה בתקופת השלטון הירדני על אדמה בבעלות של יהודים שנעזבה בעקבות פרעות תרפ"ט. הפלסטינים שהפעילו את החנויות נטשו אותן במהלך שנות אינתיפאדת אל אקצא. ב-2006, החליט שר הביטחון שאול מופז על פינוי היהודים מהשכונה. המתנחלים טענו כי השטח נמצא בבעלות "כוללות ספרדים מגן אבות", אשר ייפו את כוחם לשבת במקום. בעקבות הסכם בין צה"ל לוועד היישוב היהודי בחברון, התפנו מרצונם תושביה היהודים משטח השוק הסיטונאי. לפי ההסכם אלה שנכנסו לשוק הסיטונאי על-דעת עצמם בעקבות רצח שלהבת פס צריכים להתפנות, ובתמורה צה"ל יחיש את העברת הבעלות על הבתים לידי היישוב היהודי[80]. בפועל עד היום (2010) הבתים עומדים נטושים.

המתנחלים ביישוב היהודי בחברון משתייכים לציבור הדתי לאומי והציבור החרדי לאומי. יש בהם פעילי ימין רדיקלי, כגון ברוך מרזל, אך יש בהם גם "ממלכתיים" רבים וישיבת שבי חברון היא אחת מישיבות הקו. בבחירות לכנסת ה-17, שנערכו בשנת 2006 הצביעו כ-35% מתושבי המקום עבור רשימת "חזית יהודית לאומית" של ברוך מרזל וקרוב ל-60% עבור האיחוד הלאומי-מפד"ל. בבחירות שקדמו להן הצביעו רוב תושבי המקום עבור "חרות - התנועה הלאומית", בראשות מיכאל קליינר.

ארגוני ימין, ובמיוחד מועצת יש"ע, מארגנים פעילויות ומסעות פרסום לתמיכה ביישוב, תחת הסיסמה "חברון, מאז ולתמיד". האתרים באזור היישוב היהודי, בעיקר מערת המכפלה, מהווים מוקד משיכה לביקורים של יהודים-ישראלים, בעיקר בתקופת חול המועד פסח וסוכות ובתקופת עשרת ימי תשובה למעמד סליחות. באותם ימים נמנעת כניסת פלסטינים, הגרים מחוץ לאזור השליטה הישראלית, ומוגבלת תנועתם של פלסטינים תושבי המקום. תנועת היהודים בחברון מוגבלת לשכונות היהודיות בלבד בכל ימות השנה ונמנעת גישתם לשטחי העיר המצויים בשליטת הרשות הפלסטינית.

בית הכנסת חזון דוד

בית הכנסת חזון דוד הוקם בציר ציון, ונקרא על שם דוד כהן וחזי מועלם שנרצחו במקום על ידי פלסטינים. בית הכנסת בנוי בצורה פשוטה מספסלי עץ, ומוקף בגדר אבנים וביריעות ברזנט, ובימי החורף נבנית מעליו סככה. עקב מעמדו המשפטי של בית הכנסת כמבנה בלתי חוקי, וכן עקב טענת פלסטינים שהקרקע שייכת להם, הוצאו צווי הריסה לבית הכנסת והוא נהרס כ-34 פעמים. אך לאחר כל הריסה תושבי האזור מקימים את בית הכנסת מחדש.

ב-19 במרץ 2007 נכנסו מתנחלים לבית החום. בשנת 2008 פונה הבית בכוח, לאחר שתושבי היישוב, שטענו כי רכשו אותו מבעליו הערבים, סירבו לפנותו חרף הודעת המדינה כי על הדיירים להתפנות מהמבנה, ולמרות שבג"ץ דחה עתירה שהגישו נגד הפינוי. קודם לפינוי, וביתר שאת לאחריו, התפתחו אירועים אלימים בין יהודים לערבים בעיר.‏‏[81]

בחודש פברואר 2010 אישרה ממשלת ישראל להוסיף את מערת המכפלה בחברון לתוכנית רחבת היקף לשימור "אתרי מורשת" ברחבי המדינה.[82]

אזורי המגורים היום

אדמות ישי. משמאל לכביש שכונת הקרוונים ומאחוריה "בית מנחם"
בניין ישיבת שבי חברון הממוקמת בבית רומנו, 11/2005

תבנית:עוגן2

  • שכונת אברהם אבינו: השכונה קרויה כשמה של השכונה היהודית ששכנה במקום עד פרעות תרפ"ט. בשכונה מספר בנייני מגורים, בהם בניין שנקרא בית נחום ויהודה, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים[83]. בבתי השכונה מתגוררות כ-40 משפחות. בצידה הצפוני של השכונה ניצב בית הכנסת אברהם אבינו ששמו כשם השכונה. זהו שחזור של בית הכנסת הקדום שנבנה במאה ה-16 ונחרב במהלך מאורעות תרפ"ט. השחזור התבצע על פי תמונות ועל פי זכרונות של בני חברון שניצלו בתרפ"ט. במרכז השכונה פועל בית הארחה "אשל אברהם", ולצדו דירת אירוח הקרויה "בית המערות". בשכונה שוכנים גם גני ילדים, "בית ביתר" ומשרדי היישוב היהודי בחברון. בנוסף קיים בשכונה מקווה טהרה וסמוך לו גינת משחקים שמשמשת את ילדי השכונה. בצידה הדרומי של השכונה קיימת אנדרטה לזכר התינוקת שלהבת פס שנרצחה במקום.
  • בית רומנו הוא מבנה גדול מחוץ ל"קסבה" של חברון, אותה בנה הגביר חיים ישראל (מרקדו) רומנו. בי"ג באייר תרע"ב (1912) נרכש המבנה על ידי קבוצת חסידי חב"ד בראשות הרב שלמה זלמן הבלין, שהקים בה את ישיבת תורת אמת. כיום פועלת במקום ישיבת שבי חברון. בשנים תשנ"ו-תש"ס (2000 - 1996) נערכו שיפוצים בבניין, ונחשפה קומה נוספת שהייתה קבורה באדמה, ונוספו עוד שתי קומות. בישיבה לומדים כיום כ-250 תלמידים ואברכים. רוב השטח שרכש חיים ישראל רומנו נמצא היום בידי הישיבה, אך חלק משמש את צה"ל כבסיס המרכזי שלו בחברון.
  • שכונת חזקיהו, בין ישיבת שבי חברון לבסיס של צה"ל, הוקמה "שכונת חזקיהו" על שם רבי חזקיהו מדיני. בשכונה מתגוררות בקרוואנים מספר משפחות יהודיות[84].
  • בית הדסה: הבניין הוקם בשנת 1893 בידי ר' חיים רחמים יוסף פרנקו, המכונה החרי"ף. המבנה שימש כבית חולים בשם "חסד לאברהם" ונתן משירותיו ליהודי וערביי חברון והסביבה ללא תשלום. בשנת 1912 נוספה קומה שנייה לבניין. בשנת 1979 שבה בחשאי למקום קבוצת נשים עם ילדיהן, דבר שהיווה בסיס לחזרת קהילה יהודית לחברון. במהלך תקופה זו שוקם הבניין, תוכנן מחדש על ידי האדריכל דוד קאסוטו ונחנך מחדש ב-20 בינואר 1986. במקום מתגוררות כ-30 משפחות יהודיות. במפלס הקרקע של הבניין הוקם בית כנסת המשרת את תושבי המקום ואורחיו. במפלס מתחת הקרקע ממוקם מוזיאון היישוב היהודי בחברון.

תבנית:עוגן2

  • אדמות ישי היא שכונה יהודית שהוקמה על תל רומיידה - האתר שבו התגלו שרידי חברון המקראית. השכונה כוללת: מבנה בן ארבע קומות שבגגו תצפית פנוראמית על חברון, שבעה קרוואנים ובית אבן. בקומת הקרקע של מבנה שוחזרו העתיקות שנמצאו באתר וקיימת תצוגה מתמדת. מצידם הצפוני של הקראוונים יש פינת חי וגינת נוי.
  • גינת ילדים בשכונת "אברהם אבינו"
    גינת ילדים בשכונת "אברהם אבינו"
  • חזית בית הדסה
    חזית בית הדסה
  • שער שפירא (על שם שלמה יצחק שפירא שנרצח במקום ב-2002) - הכניסה לשכונת אברהם אבינו
    שער שפירא (על שם שלמה יצחק שפירא שנרצח במקום ב-2002) - הכניסה לשכונת אברהם אבינו

אזורי מגורים בעיצומו של הליך משפטי

הבית החום
  • הבית החום: מבנה בן ארבע קומות, כולל קומת קרקע, ששטחו הכולל כ-3,500 מ"ר, הממוקם בפאתיה המזרחיים של חברון. מגג הבניין יש תצפית פנורמית על קריית ארבע וחברון, ושוכנת בו עמדה של צה"ל. מיקומו אסטרטגי, מאחר שהוא ממוקם באמצע ציר ציון - הדרך המחברת בין קריית ארבע לשכונת אברהם אבינו. במרץ 2007 נכנסו יהודים, שטענו כי רכשו אותו, לבניין ובדצמבר 2008 הם פונו בכוח על ידי משטרת ישראל. לאחר הפינוי נותר הבית בידי כוחות הביטחון עד להכרעת מערכת המשפט. כיום שוכנת בגג הבית עמדה מאוישת של צה"ל.
  • בית שפירא: מבנה מבנה אבן גדול סמוך לשכונת אברהם אבינו ולמערת המכפלה, שנרכש בשנת 2005 מידי בעליו הערביים באמצעות איש קש. הבית נקרא על שמו של שלמה יצחק שפירא שנרצח בפיגוע במקום בשנת 2002.[85] מיד לאחר הרכישה הוחלפו מנעולי הבית והוכנסו מטלטלין פנימה על מנת לבצע חזקה. בחול המועד פסח תשס"ו 2006 נכנסו למבנה שלש משפחות יהודיות. כשלושים יום לאחר הכניסה פונה הבית וניתן צו לאטום אותו עד לבירור הבעלות והרכישה של הבית.
  • בית המכפלה: בית מגורים בן שלוש קומות (חמישה מפלסים) בחברון, בסמוך למערת המכפלה. הבית נרכש על ידי יהודים ואוכלס ב-15 משפחות יהודיות ב-29 במרץ 2012, אך פונה ונאטם על ידי משטרת ישראל לאחר כשבוע, ב-4 באפריל 2012.
  • מצפה שלהבת

אתרים יהודים בחברון

קבר ישי ורות
בית העלמין העתיק בחברון, חלקת הרבנים הספרדים הישנה.
  • קבר אבנר בן נר נמצא בחברון, סמוך למערת המכפלה. מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון ממלוכי. הקבר נמצא בשליטת ישראל אך הגישה לקבר אסורה על ישראלים ברוב ימות השנה, ומותרת רק בעשרה ימים בשנה שבהם מערת המכפלה כולה פתוחה ליהודים בלבד.

האתרים הבאים נמצאים בידי ישראל, ומתאפשרת כניסה חופשית של יהודים אליהם בכל ימות השנה.

האתרים הבאים נמסרו לידי רשות הפלסטינית בהסכם חברון ונקבע שהיא אחראית לכניסה חופשית של יהודים אליהם[87], התחייבות זו לא קוימה מעולם[88].

יחסי היישוב היהודי וכוחות הביטחון

"פינה חמה" שבנו תושבי היישוב היהודי, עבור החילים.
כתובת נאצה נגד שוטרים, חיילים וכתובת הקוראת לרצוח את אריאל שרון על דלת בשוק הסיטונאי

צה"ל מקצה כוח של כ-300 חיילים (בשירות סדיר ובמילואים), המשרתים בחברון להגנה על תושבי היישוב היהודי בחברון ולמניעת הוצאת פעילות חבלנית עוינת מהעיר. לצדם מצויים כוחות גדולים של משטרה ומג"ב. עם זאת, לעתים עוסקים החיילים בצד משימות הביטחון השוטף גם במניעת תקריות וחיכוכים בין יהודים וערבים בעיר ובמספר מקרים גם בפינוי יהודים מבתים ומתחמים שנויים במחלוקת, על פי החלטות משרד הביטחון ובג"ץ.

היחסים בין תושבי היישוב היהודי והחיילים המוצבים בעיר ידעו עליות ומורדות. מחד, התושבים מפעילים בקביעות פינת קפה עבור החיילים, ומחלקים קפה ועוגות לעמדות. חיילים מוזמנים לסעודות שבת אצל המשפחות או בבית חב"ד.‏‏[89] במשפט שבו הורשע משה לוינגר, ממנהיגי היישוב היהודי בחברון בשלל עבירות, ציינה השופטת שלוינגר "אף לא היסס לנהוג באלימות נגד חיילי צה"ל, ואפילו נגד חיילים שהופקדו על אבטחתו האישית".[90] במקרים שונים התרחשו עימותים בין החיילים לבין תושבי היישוב, אשר גלשו לאלימות מילולית ופיזית, בעיקר על רקע פינוי בתים או מאחזים. דווח על מקרים בהם כינו אנשים מקרב המתנחלים או תומכיהם את החיילים "נאצים" או כינו אותם במילות גנאי אחרות, ואף על מקרים של יידוי אבנים ומקרה של שפיכת טרפנטין‏‏.[91]

עמוס הראל העלה סברה בעיתון "הארץ", כי יחסי המתנחלים בחברון וחיילי צה"ל הדרדרו בעקבות ההתנתקות.[92] גם בין מתנחלי חברון לשוטרים יש חיכוכים.‏‏[93]

ב-2010 ציין מח"ט חברון היוצא, אל"מ אודי בן-מוחא את השיפור באווירה בעיר וכי קיימים יחסים טובים בינו לבין התושבים.[94]

יחסי היישוב היהודי והאוכלוסייה הערבית

חנויות סגורות בצו בחברון, ספטמבר 2009

בתחילת המאה ה-16 הוואקף המוסלמי אסר על היהודים להיכנס למערת המכפלה. איסור זה עמד בתוקפו מאות שנים (עד לשלטון ישראל ב1967). בשנת 1834 ביצעו תושבי חברון הערבים פוגרום בשכניהם היהודים. בשנת 1850 רדף מושל האזור עבד אל-רחמאן את יהודי חברון [95]. בקשות עזרה נשלחו ליהדות התפוצות. למרות דמי חסות ששילמו לו, רכושם של יהודים נבזז, וחלקם עזבו את חברון מחמת הרדיפות. בשנת ה'תרע"ד גורשו רבים מיהודי חברון שהיו בעלי אזרחות רוסית, כתוצאה מכך נסגרה ישיבת תורת אמת.

בתקופת המנדט הבריטי (עד טבח חברון) היחסים בין היהודים לערביים "היו טובים ביותר". היהודים היוו מקור פרנסה חשוב לערבים, ובין היהודים לערבים נרקמו יחסי ידידות קרובים, שכללו השתתפות בשמחות ואירועים[96]. ב י"ח-י"ט באב תרפ"ט, טבחו תושבי חברון הערבים בשכניהם היהודים. בטבח נרצחו 67 יהודים ונפצעו עשרות.

חידוש היישוב היהודי בחברון הביא לתקריות רבות בין המתנחלים היהודים לבין התושבים הערבים. ההתנחלות היהודית התקבלה במחאות חריפות מצד התושבים ובעלי הקרקעות שהופקעו. ראש עיריית חברון דאז, השייח' מוחמד עלי אלג'עברי, אמר בפברואר 1972, כי 'אם לא היו תקריות אלימות מצד נושאי נשק נגד היישוב [היהודי], הרי זה מפני שהערבים ידעו כי התנגדות כזאת תוביל להריסת השכונות הערביות הסמוכות'.‏‏[97] במהלך השנים התבצעו עשרות אירועי אלימות בעיר, בהם נפגעו יהודים וערבים.

במשפט שבו הורשע משה לוינגר, ממנהיגי היישוב היהודי בחברון, בשלל עבירות, ציינה השופטת שלוינגר "לא אחת הטיל מורא ופעל באלימות נגד האוכלוסייה הערבית בחברון, פגע בפרנסתה ובכבודה".[90]

ארגון "שוברים שתיקה", מארגנים סיורים ומפרסמים דו"חות ביקורתיים כלפי היישוב‏‏‏‏, ובמיוחד את הפגיעות הנגרמות בעטיו לטענתם לתושבי חברון הפלסטינים.[98] בהסכם חברון בשנת 1997 נקבע שהעיר חברון כולה תהיה פתוחה ליהודים וערבים. בפועל מייד לאחר העברת מרבית העיר לרשות הפלסטינית, נאסרה כניסת יהודים לשטח זה. בחודש אוקטובר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נסגר רחוב השוהדא (רחוב דוד המלך) שבחברון לתנועת פלסטינים, ללא צו צבאי בתוקף.[99] בדו"ח שפרסמו "בצלם" ו"האגודה לזכויות האזרח" בשנת 2007 נטען כי מערכת הביטחון נותנת חסות באופן מודע ושיטתי למעשי אלימות מצד תושבי היישוב, וכן שקיימת בחברון מדיניות הפרדה ישראלית מכוונת, הדוחקת את רגליהם של הפלסטינים ממרכז העיר‏.‏[100]. דו"ח נגדי שהוגש על ידי נציגי היישוב היהודי בחברון מצדיק את המגבלות על הפלסטינים כנובעות מהפיגועים שיש מצדם וטוען כי דווקא יהודי חברון מופלים לרעה על יד כוחות הביטחון.[101] פעילי "בצלם" אף הקימו ערוץ טלוויזיה ניסיוני, תיעודי ומקוון, בשם HEB2, שבא להביא לתודעה הציבורית את המתרחש בחברון.[102]. יהודי חברון ותומכיהם טוענים כנגד ארגונים אלו כי הסיקור שלהם לא אובייקטיבי, מוטה, פרובוקטיבי ואף אנטישמי.‏‏[103]

בית אבו עיישה בתל רומיידה שגודר והפך למעין כלוב, לטענתה בשל התנכלות השכנים היהודים

בשנת 2007, במסגרת פרויקט "חמושים במצלמות" של "בצלם", נחשף סיפורה של משפחת אבו עיישה, שביתה בתל רומיידה גודר והפך למעין כלוב, לטענתה בשל פחדה מהתנכלות יומיומית של שכניה היהודים, וביניהם יפעת אלקובי, שצולמה מגדפת ומאיימת על שכנתה. הסיפור עורר דיון ציבורי נוקב.‏‏[104]. ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, התייחס לתקרית בחומרה והממשלה החליטה להקים וועדת שרים בנושא אכיפת החוק בחברון בראשות שר הביטחון דאז, עמיר פרץ.[105]

בשנת 2008 נפגשו נציגי היישוב היהודי בעיר בראשות נועם ארנון וראש המועצה המקומית קריית ארבע צבי קצובר, עם השייח' אבו חאדר ג'עברי וחאג' אבו אכרם אבו סנינה. במפגש אמר השייח' ג'עברי כי "אנו לא רואים בכם מתנחלים אלא תושבים. העיר שלנו כמו שלכם".‏‏[106]

אירועי אלימות

משנות ה-60 עד לאמצע שנות ה-90

ב-27 בדצמבר 1969 נרצח בחברון תייר יהודי-אמריקני.

ב-30 בינואר 1980 נרצח תלמיד ישיבת ההסדר בקריית ארבע בשוק במרכז חברון[107]. ב-2 במאי באותה השנה (ט"ז באייר תש"ם) בהתקפה על מתפללים סמוך לבית הדסה בחברון נרצחו שישה יהודים ו-16 נפצעו.

ב-2 ביולי 1983 נרצח אהרן גרוס, תלמיד ישיבת שבי חברון בחברון, במרכז העיר, בכיכר שנושאת היום את שמו. באותו החודש לאחר הרצח תקפו אנשי המחתרת היהודית את המכללה האסלאמית, בחלקה הפלסטיני של חברון, הרגו שלושה ופצעו עשרות [108]

ב-30 בספטמבר 1988 תקפו ערבים את הרב משה לוינגר במרכז חברון והשליכו עליו אבנים. לאחר מכן לוינגר ירה למוות בפלסטיני ופצע את חברו. הוא הורשע בגין כך בגרימת מוות ברשלנות, בפציעה בנסיבות מחמירות ובהיזק בזדון ונדון לחמישה חודשי מאסר בפועל[109].

במהלך שנות התשעים אירעו מספר אירועי אלימות סביב מערת המכפלה. ב-25 באוקטובר 1992 (כ"ח בתשרי תשנ"ג) נהרג חייל מילואים מירי מחבלים על עמדה שבה שמר, סמוך למערת המכפלה. ב-28 במאי 1993 (ח' בסיוון תשנ"ג) נרצח תלמיד ישיבת ההסדר בקריית ארבע בדרכו לתפילה במקום. ב-25 בפברואר 1994 אירע טבח מערת המכפלה: ברוך גולדשטיין, תושב קריית ארבע, רצח ביריות רובה 29 מוסלמים בשעה שהתפללו במקום.

מאמצע שנות ה-90 ועד היום

ציון מקום הירצחה של שלהבת פס

ב-19 במרץ 1995 נרצחו מיריות מחבלים על אוטובוס אגד ("קו 160") בצומת הזכוכית בחברון. ב-20 באוקטובר 1998 נרצח תושב בידי מחבל שחדר לביתו בשכונת אדמות ישי ("תל רומיידה") בחברון. ב-26 באוקטובר 1998 נרצח תושב קריית ארבע כאשר שמר על מתקן של חברת החשמל בחברון.

ב-13 באוקטובר 2000, בימיה הראשונים של אינתיפאדת אל אקצא, נהרג מנסור טהא אחמד סמוך לכיכר השוטר. לפי טענות פלסטינים הוא נהרג מירי צה"לי. דובר צה"ל טען כי המקרה אינו מוכר לגורמי הפיקוד.[110]

ב-26 במרץ 2001 נרצחה הפעוטה שלהבת פס מכדור של צלף פלסטיני משכונת אבו סנינה.

ב-4 באפריל 2002 נהרג בידי מחבלים קצין מג"ב.

ב-26 ביולי 2002 רצח מחבל ביריות הורים, בנם וחייל בצומת זיף[111]. באותו חודש בהלוויתו של החייל תבנית:נזכור, הרוג פיגוע שנקבר בחברון, פרצו עימותים בין פלסטינים ליהודים. פלסטינים השליכו על היהודים בלוקים ומוטות ברזל [112] החילים השיבו אש[113]. לטענת הפלסטינים המתנחלים ירו ומהירי נרצחה ניבין ג'מג'ום, נערה בת 14.[114]. בהמשך העימותים נפצעו כ-20 פלסטינים ועל פי תחקיר ראשוני שנערך, המתפרעים הפריעו לטיפול בפצועים ולפינויים.[115] לא הוגשו כתבי אישום בפרשה[116].

ב-22 בספטמבר 2002 נרצח סמוך לשכונת "אברהם אבינו" יהודי תושב ירושלים.

ב-15 בנובמבר 2002 ארבו מחבלים בציר המתפללים והרגו 12 חיילים וחברי כיתת הכוננות של קריית ארבע (ראו: הפיגוע בציר המתפללים).

ב-12 בדצמבר 2002 נהרגו בידי מחבלים שני חיילי צה"ל סמוך למערת המכפלה.

ב-17 בינואר 2003 נרצח תושב המאחז "חלקה 26" ליד גבעת החרסינה בחברון.

ב-23 בינואר 2003 נהרגו בידי מחבלים שלושה חיילי צה"ל בצומת הכבשים בחברון.

ב-10 במרץ 2003 נהרג בידי מחבלים חייל בעת שיחידתו הוקפצה לתגבר אירוע ירי בעיקול 160 בסמוך למערת המכפלה.

ב-17 במאי 2003 נרצחו בני זוג יהודים בידי מחבל מתאבד על יד כיכר גרוס.

ב-8 ביוני 2003 נהרג בידי מחבלים חייל בקסבה בחברון.[117]

לקריאה נוספת

  • עודד אבישר, ספר חברון, ירושלים: הוצאת כתר, 1970, 1978.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היישוב היהודי בחברון


הערות שוליים

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: הערות שוליים אחדות דורשות שיפור.


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמוד 19 קובץ PDF
    י' אלפסי וע' אבישר, "ישוב שלא פסק", בספר ספר חברון, הוצאת כתר, 1970, 1978.
  2. ^ הנתונים נמסרו על ידי מועצת יש"ע ביחס למספר התושבים (500), בצירוף כ-250 תלמידי ישיבת שבי חברון
  3. ^ ‏בראשית י"ג.‏
  4. ^ ‏בראשית כג.‏
  5. ^ ‏בראשית מ"ט‏.
  6. ^ ‏בראשית ל"ה‏.
  7. ^ על פי חז"ל רק כלב בן יפונה הגיע לעיר, כדי להתפלל על קברי אבות.[דרוש מקור]
  8. ^ ‏במדבר י"ג, כב‏.
  9. ^ ‏ספר יהושע פרק י'.‏
  10. ^ ‏שם, פרק י"א, כ"א; ט"ו, י"ד.‏
  11. ^ ‏שם, פרק י"ד‏.
  12. ^ ‏שם כ', ז'.‏
  13. ^ ‏שם, כ"א, י'-י"ג; דברי הימים א', ו', ל"ט-מ"א.‏
  14. ^ ‏שמואל ב פרק ב'; ה'‏.
  15. ^ ראו: [1] רמת רחל ואתריה]
  16. ^ ראו: ‏נעמי עמית, קנקנים עם טביעות "למלך, באתר מטח.‏
  17. ^ ‏י"ד,כ"ב-כ"ד‏.
  18. ^ ראו: צילום של הכתובת (לפי המקורות בערך שישק, הוא כלל לא היה בארץ יהודה), בתוך: הערך: חברון, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 2169.
  19. ^ נחמיה י"א, כ"ה.
  20. ^ על כך מובא בספר החשמונאים א'
  21. ^ ראו: "מלחמות הגבורה של יהודה המכבי"
  22. ^ ספר חשמונאים, ו', ס"ב
  23. ^ זאב וילנאי, הערך: חברון, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 2169.
  24. ^ ‏אנציקלופדיה אריאל‏, עמ' ?
  25. ^ Canonici Hebronensis Tractatus de Inventione Sanctrum Patriarchum Abraham, Ysaac et Jacob, p. 309 , בתוך: שמחה אסף ול.א. מאיר (עורכים), ספר היישוב, ירושלים 1944, עמ' 6, מובא באתר היישוב היהודי בחברון.
  26. ^ האנציקלופדיה העברית, עמ' ?‏
  27. ^ על פי המסורת המוסלמית קיבלה משפחת א-תמימי את כל קרקעות הר חברון מידי הנביא מוחמד. כך בספר מהמאה ה-12: ההיסטוריה של דמשק, מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסכארי.
  28. ^ ‏זכרונות ארץ ישראל, עמ' 181‏.
  29. ^ ‏צבי אילן, אתמולים‏, עמ' ?
  30. ^ ‏זכרונות ארץ ישראל, עמ' 181‏.
  31. ^ James Parkes,Whose Land? A History of the Peoples of Palestine,(1949) 1970 p.227
  32. ^ הערך: חברון, אנציקלופדיה אריאל עמ' 2169.
  33. ^ ביקורו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע במערת המכפלה, באתר שטורעם נט
  34. ^ [2]
  35. ^ נסיך ממלכת התורה, שמעון יוסף מלר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 107
  36. ^ וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 116
  37. ^ וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 118
  38. ^ וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 117
  39. ^ "המשגיח רבי מאיר, שולמית אזרחי, הו"ל פלדהיים ירושלים, 2001, עמוד 130
  40. ^ "המשגיח רבי מאיר, שולמית אזרחי, הו"ל פלדהיים ירושלים, 2001, עמוד 149
  41. ^ נסיך ממלכת התורה, שמעון יוסף מלר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 72
  42. ^ שם-וילכו שניהם יחדיו, עמוד 161
  43. ^ שם-וילכו שניהם יחדיו,עמוד 187
  44. ^ וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 195-196
  45. ^ וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 197-199
  46. ^ שם-וילכו שניהם יחדיו, עמוד 199
  47. ^ יעקב יוסף סלונים, לבנינה של חברון, דבר, 3 בדצמבר 1929
  48. ^ נעם ארנון, "חברון 4000 שנה ועוד 40" מהדורה שניה, עמוד 24
  49. ^ "המשגיח רבי מאיר, שולמית אזרחי, הו"ל פלדהיים ירושלעם, 2001, עמוד 193
  50. ^ איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמוד 20 קובץ PDF
  51. ^ נעם ארנון, "חברון 4000 שנה ועוד 40" מהדורה שניה, עמוד 24
  52. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         אתר למנויים בלבד נדב שרגאי, יוסף עזרא יגיע לבג"ץ עם זיכרונות וקושאן, באתר הארץ, 17/10/07
  53. ^ איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמודים 13, 14, 20 קובץ PDF
  54. ^ איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמודים 13, 14, 20 קובץ PDF
  55. ^ נעם ארנון, שחרור ושיבת חברון
  56. ^ עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 1967-2004, 2004, עמ' 28-31.
  57. ^ חגי סגל, אחים יקרים, עמ' 20.
    תבנית:בשבע
  58. ^ חגי הוברמן, בתוך: העלייה אל ההר, עמ' 39.
  59. ^ אלדר וזרטל, אדוני הארץ, עמ' 32.
  60. ^ סגל, שם.
  61. ^ הוברמן, שם.
  62. ^ יונה הדרי, משיח רכוב על טנק, ירושלים תשס"ב, עמ' 137
  63. ^ כינוס נכבדי חברון נגד התישבות יהודית, דבר, 24 במאי 1968
  64. ^ הוברמן, עמ' 41.
  65. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         לוינגר, אלקובי גולדשטיין וחברים: קיצור תולדות ההתנחלות בחברון, באתר הארץ
  66. ^ בן גוריון תרם לישיבת חברון, דבר, 22 בנובמבר 1968
  67. ^ חגי אשד, ב"ג בעד יישוב יהודי גדול בחברון כחלק ממדינת ישראל, דבר, 22 באוגוסט 1972
  68. ^ עפר גרוזברד, מנחם בגין דיוקנו של מנהיג - ביוגרפיה, הוצאת רסלינג, 2006. עמוד 242
  69. ^ החלטת ממשלה 438
  70. ^ [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3161 "דעת - אנציקלופדיה יהודית"
  71. ^ ‏
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         לפנות את הרובע היהודי בחברון, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2000‏
  72. ^ ‏
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         אתר למנויים בלבד אורית שוחט, סרטן בגופה של הדמוקרטיה, באתר הארץ, 03/11/05‏
  73. ^ ‏‏< ראיון עם הרב עמיטל בראלי, עלון פרשת שבוע "ארץ ישראל שלנו", פרשת וישלח, תשס"ט קובץ PDF
  74. ^ [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228918 ערוץ 7 "עשרות אלפים בשבת חברון
  75. ^ ‏."מקור‏
  76. ^ ‏."מקור‏
  77. ^ [3]
  78. ^ החלטת ממשלת ישראל 4245
  79. ^ באתר חברון
  80. ^ נעם ארנון, "חברון 4000 שנה ועוד 40" מהדורה שניה, עמוד 24
  81. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         עמוס הראל ואבי יששכרוף, עימותים וירי בחברון בין מתנחלים ופלסטינים לאחר פינוי בית המריבה, באתר הארץ‏
  82. ^ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכניס את מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
  83. ^ באתר חברון
  84. ^ מועצת יש"ע]
  85. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         אפרת וייס ופליקס פריש, אב נהרג ושלושה ילדיו נפצעו בפיגוע ירי בחברון, באתר ynet, 24 בספטמבר 2002
  86. ^ 1-[4]
  87. ^ ‏."מקור‏
  88. ^ [5]
  89. ^ ‏היישוב היהודי בחברון למען חיילי צה"ל, עמ' 3.‏
  90. ^ 1 2 תפ (י-ם) 70/95 מדינת ישראל נגד משה לוינגר, ניתן ב-14.12.97
  91. ^ ‏‏במהלך פינוי בית שפירא במאי 2006, קרא אמיתי עמיר, למפקד חטיבת חברון "נאצי" תוך הצדעה במועל יד.אמיתי עמיר לא הורשע בשל הטרגדיה במשפחה; חברון: צעיר יהודי ניסה לתקוף חייל בסכין‏; מתנחלים השליכו אבנים על מפקד גדוד שקד וקראו לו "נאצי", אתר נענע 10, 20/11/2008; עמיעד טאוב, אוניברסיטת בר-אילן מגנה את דברי הבלע של הלל וייס כלפי חיילי, 8 באוגוסט 2007, אתר דתילי, חברון: מתנחלים יידו בלוקים לעבר חיילי צה"ל‏
  92. ^ ‏
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         עמוס הראל, "נמאס מהם, פשוט נמאס", באתר הארץ, 20/01/2006‏
  93. ^ ‏
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         נדב שרגאי, אחרי הפינוי, כשהדירות ספוגות בשמן, נפט ומים, הבטיחו המתנחלים: עוד נשוב, באתר הארץ, 08/08/2007‏
  94. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         חנן גרינברג, "בחברון נפל האסימון: שלב האלימות נגמר", באתר ynet, 7 במאי 2010
    "זה היה כמו לנהוג בסמיטריילר עם מטען חורג", במחנה, 26 במאי 2010
  95. ^ ‏זכרונות ארץ ישראל, עמ' 181‏.
  96. ^ "המשגיח רבי מאיר, שולמית אזרחי, הו"ל פלדהיים ירושלעם, 2001, עמודים 148-149
  97. ^ ‏עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ - המתנחלים ומדינת ישראל 2004-1967, הוצאת דביר, 2004, עמ' 47‏.
  98. ^ ‏עדויות חיילים מחברון 2005-2007, באתר "שוברים שתיקה" קובץ PDF
    עדויות חיילים מחברון, באתר "שוברים שתיקה" קובץ PDF‏
  99. ^ [http://www.acri.org.il/he/?p=2365 "האגודה לזכויות האזרח"
  100. ^ ‏עיר רפאים - מדיניות ההפרדה הישראלית ודחיקת רגליהם של פלסטינים ממרכז חברון, דו"ח האגודה לזכויות האזרח ובצלם, מאי 2007‏
  101. ^ אי שוויון ואפליה בחברון - דו"ח שהוגש לכנסת על ידי מחלקת המחקר של היישוב היהודי בחברון‏, 2007 הדו"ח באתר תקומה המייחס אותו לאורית סטרוק וארגון זכויות האדם ביש"ע
  102. ^ מטרות ערוץ HEB2 באתרו הרשמי
  103. ^ ‏אנטישמיות מכספי משלם המיסים‏, חיים יואבי רבינוביץ, ערוץ 7, 5 ביולי 2007
  104. ^ ‏
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         אפרת וייס, תיעוד: מה שעוברים פלסטינים ב"כלוב" בחברון, באתר ynet
    עמוד "חמושים במצלמות" באתר בצלם‏
  105. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         רוני סופר, אולמרט על המתנחלת המקללת: ראיתי והתביישתי, באתר ynet
  106. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         ‏אפרת וייס, רגע נדיר בחברון: מתנחלים ופלסטינים נפגשו, באתר ynet‏
  107. ^ הרצח גרר מהומות של המתנחלים בחברון. אלדר וזרטל, עמ' 591.
  108. ^ אלדר וזרטל, עמ' 592.
  109. ^ אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בשטחים, הסעיף "משפטו של משה לוינגר", באתר "בצלם"
  110. ^ עמוס הראל, עדות: רופא צבאי ביצע שיעור באנטומיה בגופת פלשתינאי, באתר הארץ, 28 בינואר 2005
  111. ^ ‏באתר ערוץ 7
  112. ^ ערוץ 7
  113. ^ [6]
  114. ^ [7] [8]
  115. ^ [9]
  116. ^ אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בשטחים
  117. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         חייל צה"ל נהרג מירי בחברון, באתר ynet, 9 ביוני 2003


מחוז יהודה ושומרון
נפות נפת יהודה ושומרון חופפת את שטח המחוז
מפת מחוז יהודה ושומרון
מפת מחוז יהודה ושומרון
ערים אריאל • ביתר עילית • מודיעין עילית • מעלה אדומים
מועצות מקומיות אורנית • אלפי מנשה • אלקנה • אפרת • בית אל • בית אריה-עופרים • גבעת זאב • היישוב היהודי בחברון • הר אדר • מעלה אפרים • עמנואל • קדומים • קריית ארבע• קרני שומרון • שער השומרון
מועצות אזוריות גוש עציון • הר חברון • מגילות • מטה בנימין • ערבות הירדן • שומרון

תבנית:אין בינוויקי

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=היישוב_היהודי_בחברון&oldid=12448267"