הכנסת השמינית

הכנסת השמינית
ממשלות	הממשלה השש עשרה; הממשלה השבע עשרה
תקופת כהונה	21 בינואר 1974 – 13 ביוני 1977 ; (3 שנים)
מערכת בחירות	31 בדצמבר 1973
הנהגה
יו"ר הכנסת	ישראל ישעיהו-שרעבי
ראש הממשלה	גולדה מאיר; יצחק רבין
ראש הקואליציה	משה ורטמן
ראש האופוזיציה	מנחם בגין
הרכב הכנסת
סיעות הקואליציה	מספר חברי הקואליציה - 68 המערך (51) מפד"ל (10) ליברלים עצמאיים (4) קידמה ופיתוח (2) רשימה ערבית לבדואים וכפריים (1)
מספר חברי הקואליציה	68 / 120
סיעות האופוזיציה	מספר חברי האופוזיציה - 52 הליכוד (39) חזית דתית תורתית (5) רק"ח (4) רצ (3) מוקד (1)
מספר חברי האופוזיציה	52 / 120
מפלגת השלטון	המערך
	→ הכנסת השביעית הכנסת התשיעית ←

כהונתה של הכנסת השמינית החלה ב-21 בינואר 1974, בעקבות הבחירות שנערכו ב-31 בדצמבר 1973. בחירות אלו נדחו בחודשיים בשל מלחמת יום הכיפורים. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה אפרים קציר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לראש הממשלה, גולדה מאיר, שהייתה זקנת חברי הכנסת. מיד אחרי כן נבחר ישראל ישעיהו-שרעבי לכהונה שנייה כיושב ראש הכנסת. בעוד שבכנסות קודמות הוצג מועמד שהיה מקובל על רובן המוחלט של סיעות הבית^[1], הציגה הפעם האופוזיציה מועמד מטעמה, בנימין הלוי. ישעיהו-שרעבי נבחר ברוב של 70 מול 37. חמישה מחברי הכנסת נמנעו.

עם כינונה של הכנסת הוחלט להקים את הוועדה לענייני ביקורת המדינה. עד אז דנו ועדת הכספים וועדת הכנסת בדו"חות מבקר המדינה. בנוסף, יושב ראש ועדת הפנים שינה את שמה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

הבחירות לכנסת התשיעית הוקדמו בעקבות התרגיל המבריק, והתקיימו ב-17 במאי 1977. כהונתה של הכנסת השמינית הסתיימה עם תחילת כהונתה של הכנסת התשיעית, ב-13 ביוני אותה שנה.

כנסת זו היא הכנסת עם המספר הגבוה ביותר של ח"כים שהיו לראשי ממשלה (שבעה מחבריה - מאיר, רבין, בגין, שמיר, פרס, שרון ואולמרט).

הרכב פוליטי

תוצאות הבחירות

ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמינית

להלן תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת השמינית:

מפלגה	מושבים בכנסת
המערך	51
הליכוד	39
מפד"ל	10
חזית דתית תורתית	5
ליברלים עצמאיים	4
רק"ח	4
רצ	3
קידמה ופיתוח	2
מוקד	1
רשימה ערבית לבדואים וכפריים	1

הבחירות לכנסת השמינית נערכו כחודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, אך המלחמה השפיעה על תוצאות הבחירות רק באופן חלקי. מפלגת השלטון, המערך, איבדה חמישה מושבים, אך נותרה המפלגה הגדולה ביותר, עם 51 מושבים. הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה החוץ-פרלמנטרית, התנועה למען ארץ ישראל השלמה, חברו לגח"ל והתמודדו ברשימה משותפת, רשימת הליכוד. הרשימה זכתה ב-39 מושבים, התחזקות משמעותית לעומת הישגי המפלגות בבחירות לכנסת השביעית, אז היו לשלוש המפלגות יחד 32 מושבים, ולגח"ל לבדה 26 מושבים.

המפד"ל איבדה שני מושבים, אך נותרה המפלגה השלישית בגודלה, עם עשרה מושבים. לאחר שלוש מערכות בחירות בהן התמודדו בנפרד, שבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל להתמודד ברשימה משותפת, חזית דתית תורתית. הרשימה זכתה בחמישה מושבים, אחד פחות מהתוצאה שהשיגו שתי המפלגות בנפרד בבחירות לכנסת השביעית.

מפלגת רצ, שהוקמה בידי שולמית אלוני, שכיהנה בכנסת השישית מטעם המערך, התמודדה לראשונה בבחירות וקיבלה שלושה מושבים. רק"ח התחזקה משלושה לארבעה מושבים, ואילו מק"י, ששינתה את שמה למפלגת מוקד, לאחר שחברו אליה תנועות חוץ-פרלמנטריות, שבה וזכתה במושב אחד. רשימת ליברלים עצמאיים שמרה על כוחה וזכתה בארבעה מושבים. סיעות הלוויין של המערך, קידמה ופיתוח ורשימה ערבית לבדואים וכפריים, קיבלו שני מושבים ומושב אחד, בהתאמה.

הרכב קואליציוני

ערך מורחב – ממשלת ישראל השש עשרה

גולדה מאיר הציגה את ממשלתה ב-10 במרץ 1974. הקואליציה התבססה על הסיעות שהיו שותפות גם בממשלתה הקודמת: המערך, המפד"ל וליברלים עצמאיים, וכן סיעות שיתוף ואחווה ורשימה ערבית לבדואים וכפריים. 68 חברי כנסת היו חברים בקואליציה, מעט פחות מ־76 חברי הכנסת שהיו חברים בקואליציה הקודמת.

המחאה הציבורית עקב מלחמת יום הכיפורים, שנתנה את אותותיה בבחירות רק באופן חלקי, התעצמה בעקבות מחאת היחיד של מוטי אשכנזי, ופרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט ב-1 באפריל. בעקבות הלחץ הציבורי הגישה מאיר את התפטרותה ב-11 באפריל, חודש בלבד לאחר שהרכיבה את הממשלה. הממשלה המשיכה לכהן עד לכינונה של ממשלה חדשה ב-3 ביוני. תקופת כהונתה של הממשלה, חודשיים ו-24 ימים, הייתה הקצרה מבין כלל ממשלות ישראל.

ערך מורחב – ממשלת ישראל השבע עשרה

את הממשלה החדשה הרכיב יצחק רבין, שכיהן כשר העבודה בממשלתה קצרת הימים של מאיר. רבין כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית במהלך מלחמת יום הכיפורים, ולכן לא נתפס כחלק מהמחדל. ממשלתו התבססה תחילה על 61 חברי כנסת בלבד, כאשר המפד"ל נותרה לראשונה מחוץ לקואליציה, ובמקומה צורפה סיעת רצ. רבין ערך שינויים גם בהרכב השרים מטעם סיעתו. משה דיין ופנחס ספיר נותרו מחוץ לממשלה, בעוד שמעון פרס ויהושע רבינוביץ' קודמו לתפקידי שר הביטחון ושר האוצר.

ב-29 באוקטובר הצטרפה המפד"ל לקואליציה, וזו התרחבה ל-71 חברי כנסת. ימים ספורים לאחר מכן פרשה רצ מהקואליציה, במחאה על מינויו של יצחק רפאל מהמפד"ל, שנחשד בקבלת שוחד בפרשת תל גיבורים, לשר הדתות.

ב-14 בדצמבר 1976 נערכה בכנסת הצבעה על הצעת אי אמון שהגישה סיעת חזית דתית תורתית בשל חילול השבת שנגרם כאשר חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה-F-15 הראשונים של חיל האוויר. שניים משלושת שרי סיעת המפד"ל נמנעו בהצבעה. רבין החליט לראות את הצבעתם זו כהתפטרות. הוא הודיע על כך בכנסת ב-20 בדצמבר, ובאותו לילה הגיש לנשיא המדינה את התפטרותו. ב-5 בינואר 1977 הוקדמו הבחירות לכנסת התשיעית, ל-17 במאי 1977. צעד זה, שכונה "התרגיל המבריק" נועד לאפשר לממשלה לכהן עוד מספר חודשים כממשלת מעבר שלא ניתן להפילה, בשעה שהיא נשענת על מיעוט של 57 חברי הכנסת בלבד.

ב-15 במרץ 1977 פרסם דן מרגלית את פרשת חשבון הדולרים, שבה נחשף כי רבין ואשתו לאה החזיקו חשבונות בנק בלתי חוקיים בארצות הברית. לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק קבע כי יש להעמידם לדין על כך, הודיע רבין כי לא יהיה מועמד המערך לתפקיד ראש הממשלה בבחירות הבאות. הוא התכוון גם להתפטר מתפקידו, אך בשל היותה של הממשלה ממשלת מעבר, לא יכול היה לעשות זאת. הפתרון שנמצא היה שהחל מ-22 באפריל יצא לחופשה, וממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס כיהן כראש הממשלה בפועל.

שינויים בהרכבי הסיעות במהלך כהונתה של הכנסת

סיעות קידמה ופיתוח ורשימה ערבית לבדואים וכפריים הצטרפו לסיעת המערך כבר בראשית כהונתה של הכנסת, ב-26 בפברואר 1974. הן פרשו ממנה לקראת סיום כהונתה של הכנסת, וב-8 בפברואר 1977 הקימו את הרשימה הערבית המאוחדת.

באפריל 1975 עזב אריה אליאב את המערך, וב-3 ביוני הקים יחד עם חברי סיעת רצ את סיעת יעד - התנועה לזכויות האזרח. ב-27 בינואר 1976 התפצלה הסיעה לשניים: אליאב ומרשה פרידמן הקימו את הסיעה הסוציאל-דמוקרטית, ששינתה את שמה תוך זמן קצר ל"סיעה סוציאליסטית עצמאית", ואילו שולמית אלוני ובועז מואב שבו ונקראו "רצ".

לקראת הבחירות לכנסת התשיעית נערכו מספר פילוגים נוספים. סיעת חזית דתית תורתית התפצלה לשני רכיביה, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. הלל זיידל פרש מסיעת ליברלים עצמאיים, הקים את סיעת "אחדות" ובהמשך הצטרף לליכוד. מרדכי בן-פורת פרש מהמערך והקים את תנועה להתחדשות ציונית חברתית.

חקיקה

במהלך כהונתה של הכנסת השמינית, אישרה הכנסת 360 חוקים, מהם 288 ביוזמה ממשלתית (80%) והיתר ביוזמה פרטית^[2]. בכך קבעה הכנסת השמינית מספר שיאים בנוגע לחקיקה: מספר החוקים הגבוה ביותר (בכנסת השביעית נחקקו 319 חוקים), מספר החוקים הרב ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (72, לעומת 40 בכנסת השביעית), ואחוז החוקים הגבוה ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (בכנסת השביעית מקורם של 12.5% מהחוקים היה בהצעות חוק פרטיות). בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת השמינית: חוק יסוד: משק המדינה, חוק יסוד: הצבא, תיקון מס' 22 בפקודת מס הכנסה^[3] ("רפורמת בן-שחר"), חוק מס ערך מוסף, חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, חוק החברות הממשלתיות, חוק מס מעסיקים, חוק שיפוט בתביעות קטנות, חוק דמי מחלה, חוק שמירת הניקיון, ועוד.

חוקי יסוד

חוק יסוד: משק המדינה - חוק היסוד החמישי שנחקק, קבע עקרונות כלליים לגבי גביית מסים ואגרות, שימוש בנכסי המדינה ותקציב המדינה.
חוק יסוד: הצבא - חוק היסוד השישי שנחקק אשר עיגן את מרותו של הצבא לממשלה, קובע את דרך מינויו וכפיפותו של הרמטכ"ל, וכן קובע כי אין להקים כוח מזוין פרט לצה"ל אלא בחוק. הצורך בחוק היסוד היה חלק ממסקנות ועדת אגרנט.

חקיקה חברתית

חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 30) - תיקון לחוק הביטוח לאומי שקבע הוראות לגבי תשלום תגמולים לחיילי מילואים.
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 28) - בתיקון זה נוסף ביטוח מפני אובדן כושר עבודה כתוצאה מתאונה.
חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 5) - החוק הטיל חובת דיווח לפקיד סעד על רופאים, אחיות, עובדי חינוך, עובדי סעד ושוטרים המטפלים בקטין שסבל מפגיעה בריאותית או נפשית, ושיש להם חשד שהפגיעה נגרמה על ידי האחראי עליו.
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 6) - תיקון לחוק הביטוח הלאומי בו נוסף פרק שעניינו ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק תאגיד.
חוק הפיקוח על מעונות (תיקון) - החוק הסמיך בתי משפט להורות על סגירת מעונות כחלק מהליך פלילי.
חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 10) - בתיקון חקיקה זה הוסמך שר הביטחון לקבוע בתקנות כי בהתקיים תנאים מסוימים, מעסיקים יהיו חייבים להמשיך ולהעסיק בני משפחות שכולות עד הגיעם לגיל 70, אם אלו יהיו מעוניינים בכך.

חקיקה כלכלית

חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 22)^[3] - רפורמה במס הכנסה בעקבות המלצות ועדת בן-שחר, אשר בין היתר הרחיבה את מדרגות המס, יצרה את מנגנון נקודות הזיכוי וקבעה הצמדות אוטומטיות למדד המחירים לצרכן.
חוק מס ערך מוסף.
חוק החברות הממשלתיות.
חוק מס מעסיקים.
חוק מס יבוא שירותים.
חוק מניעת היצף.
חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 10) - החוק נועד להגן על לקוחות הבנקים במקרה של שביתה.
חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 14) - תיקון לפקודת התעבורה, שהתנה חידוש רישיון רכב בתשלום אגרת הרדיו עבור מכשיר הרדיו שברכב.

חקיקה פלילית

חוק לתיקון דיני העונשין (הפסקת הריון) - החוק החליף את ההוראות המנדטוריות שקבעו איסור על הפלות מלאכותיות, קבעו נסיבות מקלות יותר בהן ניתן לבצע הפלה ואת הפרוצדורה לאישור הפלות.
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 7) - בתיקון זה נוספו הוראות בנוגע לעבירות של ברירת קנס.
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 4) - מספר תיקונים בחוק סדר הדין הפלילי, שכללו הוראות בנוגע לנסיבות שבהן בית משפט יכול להורות על מינוי סניגור לחשוד או נאשם, בנוגע לפסלות שופט ובנוגע לנאשמים שאינם כשירים לעמוד לדין.
חוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק) (תיקון מס' 3) - בתיקון זה נוספו הוראות שנוגעות לעבירות שנעברו בידי מנהלים או עובדים בתאגיד.
חוק לטיפול בחולי נפש (תיקון מס' 2) - התיקון איפשר את אשפוזם של עצורים במוסדות פסיכיאטריים, על יסוד חוות דעת פסיכיאטרית.
חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון מס' 2) - תיקון אשר הסדיר את הטיפול בעצורים ונאשמים שאובחנו כסובלים מפיגור שכלי.
חוק לתיקון פקודת החוק הפלילי (מס' 37) - החוק קבע עבירה של עיסוק בזנות בנסיבות שיש בהן משום מטרד לדרי הסביבה או הפרעה לתנועה בדרכים. העונש המרבי שנקבע לעבירה זו הוא שנת מאסר.
חוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים) (תיקון מס' 2) - החוק הסמיך מפקד מחוז במשטרה להוציא צו סגירה למקום שנערכים בו משחקים אסורים, הגרלות או הימורים.
חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 3) - תיקון לפקודת בתי הסוהר, שבין היתר הסדיר מחדש את מעמדם וסמכויותיהם של מבקרים רשמיים בבתי הסוהר.

חקיקה אזרחית

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון) - החוק קבע, כי בקביעת תשלום מזונות לאישה יש להתחשב גם בהכנסותיה מנכסים וממקורות אחרים ולא רק בהכנסותיה מעבודה.
חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 5) - תיקון לפקודת הנזיקין בו נוספה עוולה של פגיעה בדמותו או בשמו של אדם - שימוש ללא הסכמתו בשמו, בכינויו, בדמותו או בקולו למטרות מסחריות.
חוק המסחר ברכב משומש.
חוק חוזה קבלנות.

מערכת המשפט

חוק שיפוט בתביעות קטנות.
חוק הבוררות (תיקון) - תיקון לחוק הבוררות, שהסדיר מחדש סוגיות של פסק בוררות חוץ, אשר קודם לכן היו מוסדרות בפקודה מנדטורית.

צבא וביטחון

חוק הטיס (ביטחון בתעופה האזרחית) - החוק הסדיר אבטחת שדות תעופה וכלי טיס בעקבות ריבוי אירועי חטיפת מטוסים בשנות ה-70.
חוק הארכת מועדים - חוק שהסמיך את שר הביטחון להכריז על שירות מסוים כי הוא "שירות חירום". משמעותה של הכרזה זו היא הארכתם של מועדים הקבועים בחיקוק ושל תוקפם של רישיונות, כלפי המשרתים בהם, וכן היא מאפשרת לבית משפט להאריך מועד הקבוע בחוזים מסוימים. החוק נחקק כדי לתת מענה לחיילי המילואים שגויסו עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ונותרו מגויסים חודשים ארוכים לאחר מכן.
חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 8) - תיקון לחוק השיפוט הצבאי, אשר כונן את בית הדין הצבאי לתעבורה.
חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 9) - תיקון לחוק שירות ביטחון שהסמיך פוקדים לקרוא למיועדים לשירות ביטחון לשם מתן אמצעי זיהוי.
חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 6) - תיקון לחוק שעסק בסייגים לעסקאות בציוד צבאי.

עבודה

חוק דמי מחלה.
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 5) - תיקון לחוק עבודת נשים שאיפשר לנשים הרות להיעדר מעבודתן מספר שעות במהלך תקופת ההריון לשם בדיקות רפואיות הקשורות בהריון.
חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 12) - התיקון קבע הוראות לגבי יציאה לגמלאות של שוטרים.
חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 4) - החוק הסמיך את ראש הממשלה להחיל את הוראות המשמעת, כלשונן או בשינויים, גם על עובדי שירות הביטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

שלטון מקומי

חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) - חוק זה שינה את שיטת הבחירות לרשויות המקומיות וקבע כי בחירת ראש הרשות תהיה ישירה. ב-1978 נערכו הבחירות הראשונות בשיטה זו.
חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי) - חוק אשר חייב את הרשויות המקומיות להעסיק יועץ משפטי.
חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית).
חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 20) - תיקון לפקודת העיריות, שהחליף את תקנון ישיבות המועצה בתקנון חדש.
חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש הרשות וסגניו).
חוק הרשויות המקומיות (תרנים לאנטנות רדיו וטלוויזיה) - חוק אשר הסמיך את הרשויות המקומיות להורות כי בכל בניין לא תהיה יותר מאנטנה אחת.

חינוך

חוק הספריות הציבוריות.
חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל - חוק שנועד להבטיח את המשך הפעלתו של מקוה ישראל כבית ספר חקלאי, וזאת על רקע תוכניות להעביר את בית הספר למקום אחר ולשנות את ייעודו של השטח בו הוא נמצא.

בריאות

חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 5) - חוק שהסמיך את הרשויות המקומיות לקבוע תורנויות של בתי מרקחת שיפעלו מעבר לשעות העבודה המקובלות.
חוק לתיקון פקודת רופאי שיניים (מס' 6) - רפורמה ברישוי רופאי שיניים.

סביבה

חוק שמירת הניקיון.
חוק גנים לאומיים ושמורות טבע (תיקון מס' 3) - התיקון הסדיר את התנאים והאופן של הכרזה על אתרים לאומיים.
חוק גנים לאומיים ושמורות טבע (תיקון מס' 4) - התיקון קבע כי ביטול הכרזה על גן לאומי או שמורת טבע, או על חלק מהם, טעון אישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

שונות

חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 4) - תיקון לפקודת המשטרה שהסדיר את מעמדו של המשמר האזרחי.
חוק השמות (תיקון): תיקון לחוק השמות, אשר, בין היתר, איפשר לתת לילד את שמות המשפחה של שני הוריו וכן קבע הוראות לגבי רישום שמו של אביו של ילד במקרה שזהותו אינה ידועה.
חוק רשות שדות התעופה.
חוק דוד בן-גוריון - חוק שעוסק בהנצחתו של דוד בן-גוריון.
חוק הפסיכולוגים.
חוק הנוטריונים.
חוק רישוי בעלי מלאכה.
חוק רשות לאומית לאנרגיה.
חוק שירותי תיירות.
חוק מימון מפלגות (תיקון) - תיקון לחוק מימון מפלגות, אשר הסדיר את סוגיית המימון במקרה של התפלגות סיעה.
חוק המועצה לאיסור ושיווק של ירקות (תיקון מס' 2): התיקון אסר על השמדת עודפי ירקות בכמויות בלתי סבירות ללא היתר משר החקלאות או ממנכ"ל משרד החקלאות.
חוק הגנת סמלים - מהותו היא הגנה על סמלים ודגלים ומניעת שימוש בלתי מורשה בהם.

חברי הכנסת

חברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:

המערך		גולדה מאיר, יגאל אלון, אבא אבן, משה דיין, מאיר תלמי, פנחס ספיר, ישראל ישעיהו-שרעבי, שלמה הלל, ישראל גלילי, דב זכין, יוסף-אהרן אלמוגי, שמעון פרס, אהרן ידלין, משה ברעם, ישראל קרגמן, חיים יוסף צדוק, יצחק נבון, יצחק בן-אהרן, חייקה גרוסמן, יצחק רבין, אריה אליאב, אברהם עופר, ארי אנקוריון, מטילדה גז, משה כרמל, אהרן אפרת, אהרן יריב, משה ורטמן, אברהם זילברברג, צבי גרשוני, גד יעקבי, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, עבד אל-עזיז א-זועבי, נוזהת קצב, שלום לוין, יוסי שריד, אסתר הרליץ, עדיאל אמוראי, מרדכי בן-פורת, יהודה דרניצקי, מנחם הכהן, עוזי פיינרמן, משה שחל, בן-ציון חלפון, דוד קורן, אליעזר רונן, אברהם גיבלבר, מיכה חריש, אליהו מויאל, אורה נמיר, אביעד יפה, חביב שמעוני, יעקב ז'אק אמיר, עמוס הדר, יעקב פרנק, סנטה יוספטל, יחיאל לקט, צבי אלדרוטי
הליכוד		מנחם בגין, אלימלך-שמעון רימלט, יוחנן בדר, שמחה ארליך, בנימין הלוי, אריאל שרון, יגאל הורביץ, שמואל תמיר, אברהם יפה, חיים לנדאו, יוסף תמיר, יוסף קרמרמן, שניאור זלמן אברמוב, מנחם ידיד, זלמן שובל, אליעזר שוסטק, גדעון פת, יורם ארידור, משה נסים, חיים קורפו, יצחק מודעי, בן-ציון קשת, יחזקאל פלומין, דוד לוי, פסח גרופר, איתן לבני, יצחק שמיר, אמנון לין, עקיבא נוף, מאיר כהן-אבידב, אברהם כץ, משה ארנס, מתתיהו דרובלס, ידידיה בארי, גאולה כהן, אהוד אולמרט, יצחק פרץ, אברהם שכטרמן, ליאון דיציאן, יגאל כהן, חיים קופמן, ציטה לינקר, אמל נסראלדין
מפד"ל		יוסף בורג, זרח ורהפטיג, יצחק רפאל, מיכאל חזני, זבולון המר, אליעזר אבטבי, אהרן אבוחצירא, יהודה בן-מאיר, אברהם מלמד, פנחס שינמן, שמחה פרידמן
חזית דתית תורתית		שלמה לורינץ, קלמן כהנא, יהודה מאיר אברמוביץ, מנחם פרוש, אברהם ורדיגר, שלמה יעקב גרוס
ליברלים עצמאיים		משה קול, גדעון האוזנר, יהודה שערי, הלל זיידל, נסים אליעד, יצחק גולן
רק"ח		מאיר וילנר, תופיק טובי, אברהם לבנבראון, תאופיק זיאד
רצ		שולמית אלוני, בועז מואב, מרשה פרידמן
קידמה ופיתוח		סיף א-דין א-זועבי, ג'בר מועדי
מוקד		מאיר פעיל
רשימה ערבית לבדואים וכפריים		חמאד אבו רביעה

חילופי גברי

תאריך	חבר הכנסת היוצא	חבר הכנסת המחליף	רשימה	סיבה
14 בפברואר 1974	עבד אל-עזיז א-זועבי	חביב שמעוני	המערך	נפטר
10 במרץ 1974	משה קול	נסים אליעד	ליברלים עצמאיים	התפטרות (נשארו חברים בממשלה)
10 במרץ 1974	גדעון האוזנר	יצחק גולן	ליברלים עצמאיים	התפטרות (נשארו חברים בממשלה)
10 ביוני 1974	גולדה מאיר	יעקב ז'אק אמיר	המערך	התפטרות (לאחר סיום תפקידה כראש הממשלה)
23 בדצמבר 1974	אריאל שרון	יגאל כהן	הליכוד	התפטרות (על מנת להמשיך להחזיק במינוי של מפקד אוגדת מילואים)
8 באפריל 1975	עוזי פיינרמן	עמוס הדר	המערך	נפטרו
2 ביולי 1975	יעקב מיכאל חזני	שמחה פרידמן	מפד"ל
12 באוגוסט 1975	פנחס ספיר	יעקב פרנק	המערך
23 בנובמבר 1975	מנחם פרוש	שלמה יעקב גרוס	חזית דתית תורתית	התפטרות
1 בספטמבר 1976	צבי גרשוני	סנטה יוספטל	המערך	נפטר
3 בינואר 1977	אברהם עופר	יחיאל לקט	המערך	התאבד
19 בינואר 1977	בנימין הלוי	חיים קופמן	סיעת יחיד, הליכוד	התפטרות (עברו לתנועה הדמוקרטית לשינוי)
21 בינואר 1977	שמואל תמיר	ציטה לינקר	המרכז החופשי, הליכוד
22 בינואר 1977	עקיבא נוף	אמל נסראלדין	המרכז החופשי, הליכוד
16 במאי 1977	אהרן יריב	צבי אלדרוטי	המערך	התפטרות (עבר למפלגת ד"ש ולאחר מכן שב למערך)

חברי כנסת חדשים

לכנסת זו נבחרו 47 חברי כנסת שלא כיהנו בכנסות קודמות:

נשים

בכנסת זו כיהנו 12 נשים, בשיא כיהנו 11 בו זמנית:

בעלי תפקידים

התפקיד	בעל התפקיד	הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת	ישראל ישעיהו-שרעבי
סגני יושב ראש הכנסת	שניאור זלמן אברמוב, אברהם גיבלבר, יהודה דרניצקי, בנימין הלוי, בן-ציון קשת, משה שחל, פנחס שינמן
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה	יוחנן בדר, יוסף תמיר	הוועדה הוקמה לראשונה בכנסת השמינית.
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון	יצחק נבון, חיים יוסף צדוק
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט	זרח ורהפטיג
יושב ראש ועדת החינוך והתרבות	אברהם כץ, אברהם שכטרמן
יושב ראש ועדת הכלכלה	יגאל הורוביץ, שמואל תמיר
יושב ראש ועדת הכנסת	ארי אנקוריון
יושב ראש ועדת הכספים	ישראל קרגמן
יושבת ראש ועדת העבודה	שושנה ארבלי-אלמוזלינו
יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה	יורם ארידור, יוסף תמיר	הוועדה שינתה את שמה עם הקמתה מ"ועדת הפנים" ל"ועדת הפנים ואיכות הסביבה"
יושבת ראש ועדת השירותים הציבוריים	חייקה גרוסמן
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה	מנחם בגין	באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
יושב ראש הקואליציה	משה ורטמן
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת	נתנאל לורך
קצין הכנסת	יצחק בן-גל

קישורים חיצוניים

הכנסת השמינית, באתר הכנסת
חברי הכנסת השמינית, באתר הכנסת

הערות שוליים

^ בדרך כלל הוצע מועמד יחיד. בכנסת השביעית הוצע לראשונה מועמד שני, מטעם סיעת העולם הזה - כוח חדש, שהציגה את מועמדותו של אורי אבנרי. מועמדות זו נחשבה שולית, ורק שני חברי הסיעה תמכו בו.
^ דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה", באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
^ ¹ ² חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 22), תשל"ה-1975, ס"ח 774 מיום 20 ביולי 1975

[1] בדרך כלל הוצע מועמד יחיד. בכנסת השביעית הוצע לראשונה מועמד שני, מטעם סיעת העולם הזה - כוח חדש, שהציגה את מועמדותו של אורי אבנרי. מועמדות זו נחשבה שולית, ורק שני חברי הסיעה תמכו בו.

[2] דנה בלאנדר וערן קליין, "חקיקה פרטית - נייר עמדה", באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה

[תיקון22-3] ¹ ² חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 22), תשל"ה-1975, ס"ח 774 מיום 20 ביולי 1975

[1]

[2]

[3]