פורים

פורים

תפילת על הנסים לפורים
סוג	חג ציבורי
סיבה	סיכול תוכניתו של המן האגגי להשמיד את כל יהודי האימפריה הפרסית בי"ג באדר, כפי שמסופר במגילת אסתר.
סמלים	קריאת מגילת אסתר, מתנות לאביונים, משלוח מנות, שתיית יין, רעשנים, תחפושות ומסכות, אוזני המן, קרעפלאך
מתקשר עם	תענית אסתר המצוינת יום לפני פורים, חנוכה שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל, יום הכיפורים
מועד
תאריך	ברוב המקומות - בי"ד באדר בירושלים (ובמקומות מועטים נוספים) - בט"ו באדר

אוזני המן, המאכל המסורתי בפורים

חג פּוּרִים הוא אחד מחגי ישראל הנחוג בי"ד באדר ("פורים דפרזים") ברוב המקומות או בט"ו באדר ("פורים דמוקפים" או "שושן פורים") בערים מוקפות חומה. על פי מגילת אסתר החג נקבע כיום הודאה לה' על הצלת היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שזמם לבצע בהם המן, המשנה למלך אחשוורוש.

על פי מגילת אסתר, החג נקרא על שום ה"פור" (גורל בפרסית) שהטיל המן כדי לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים. בעקבות רצף אירועים המתוארים במגילה, התהפך הגלגל, ובזכות אסתר סוכלה מזימתו של המן שנתלה, והיהודים הם שהרגו באותו יום באויביהם. י"ג באדר, ערב פורים ויום הטבח המתוכנן, הוא יום תענית אסתר שהונהג לזכר הצום שהונהג במלחמה, או לפי סברה אחרת את התענית של אסתר המלכה טרם ניגשה למלך בבקשה לבטל את הגזירה.

מצוות החג כוללות את קריאת מגילת אסתר בלילה וביום, מתנות לאביונים, מסירת משלוחי מנות איש לרעהו ועריכת סעודת פורים שבה מקובל להשתכר "עד-דְלֹא-ידע". החג מצטיין במאפייני השמחה שבו, לבישת תחפושות ומסכות, בדחנות והרעשה ברעשנים. כמו כן, מאפה מתוק שמקובל לאכול בתקופת החג הוא אוזן המן.

חג הפורים וחג החנוכה הם שני החגים המרכזיים ביהדות שהמקור להם אינו מהתורה, אלא מתקנת חכמים. חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן. עם זאת, לחג הפורים תוקף גדול יותר מחג החנוכה, הנקרא "דברי קבלה", בשל היותו תקנה מזמן הנביאים. במקורות שונים נעשית השוואה בין פורים ליום הכיפורים.

מקור החג

על פי מגילת אסתר

המן מוביל את מרדכי לבוש בבגדי פאר ברחבי העיר, במצוותו של אחשוורוש.

אסתר מזמינה את המן ואחשוורוש למשתה כדי לחשוף בפני המלך את רשעותו של המן.

סיפור ההצלה

ערך מורחב – מגילת אסתר

על פי הכתוב במגילת אסתר, נקבע החג לזכר הצלת היהודים באימפריה הפרסית בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון. באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה.

על פי המסופר במגילה, גירש המלך אחשוורוש את אשתו המלכה ושתי והחל לחפש לו מלכה חדשה בין כל בתולות הממלכה. לבסוף נבחרה למלכה הדסה, או בשמה הנפוץ יותר אסתר, נערה יהודיה שנאלצה להסתיר את דתה מפני המלך ואנשיו בעצת דודה מרדכי. באותו זמן, המן האגגי, יועצו הקרוב של אחשוורוש, החל לנטור טינה למרדכי בשל סירובו להשתחוות בפניו. בעקבות זאת זמם המן "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" שחיו בכל ממלכת פרס ולקחת את רכושם. הסיבה שנתן למלך הייתה:

יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

— מגילת אסתר, פרק ג', פסוקים ח'–ט'

המלך נעתר לבקשה והוציא כתב מלכות המורה על השמדת כל היהודים ביום י"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת פור. אולם, מזימה זו סוכלה הודות לשורה של אירועים במעורבותם של אסתר ומרדכי, שהובילו במקום זאת להוצאתו להורג של הזומם, המן. למרות שהמלך לא יכל לבטל את כתב ההשמדה, הוא הוציא פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם ביום המיועד.

באותו יום, י"ג באדר, הרגו היהודים כ-500 איש (וכן את עשרת בניו של המן) בשושן הבירה ו-75 אלף איש ביתר הממלכה, אולם הם לא בזזו שלל. אסתר ביקשה וקיבלה מהמלך רשות להאריך את המלחמה בשושן הבירה בלבד ביום נוסף. ביום זה, י"ד באדר, נתלו עשרת בניו של המן ונהרגו כ-300 איש נוספים. יהודי כלל הממלכה נחו ועשו "יום משתה ושמחה" בי"ד באדר ואילו יהודי שושן הבירה בט"ו באדר.

קביעת החג

המגילה מספרת כיצד בעקבות המאורעות הללו, נקבעה חגיגה מדי שנה באותו יום שבו נחו וחגגו היהודים את נס הצלתם. מנהג זה נקבע בעקבות שתי איגרות שנשלחו מאת מרדכי היהודי ואסתר המלכה אל כל היהודים:

וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב. לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים....

וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף, לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר

— מגילת אסתר, פרק ט'.

אסתר ומרדכי כותבים את סיפור פורים.

במחקר

דמיון לחגים אחרים

יש חוקרים שמצאו דמיון בין מנהגי החג לחגים אחרים הנחוגים בתקופת סוף החורף, וכוללים פסטיבלי שכרות והוללות, אף שהם מאוחרים לפורים. בין החגים האיראניים הנחגגים בתקופה זו של השנה: חג הנורוז, בו מחלקים מתנות לאביונים, בוחרים מלכה ליום אחד ונוהגים ב"נהפוך הוא"; חג המגפוניה, בו חוגגים את הרג המַגִים על ידי דרייווש; חג מרדגיראן בו גם כן נוהגים ב"נהפוך הוא";^{[דרוש מקור]} וחג נוסף המזכיר את פורים בשמו, הפרוורדיגאן (Farvardīgān).

חג נוסף, זהו חג ההולי (holi) בהודו, בדיוק בימי הפורים. גם הוא חג שכולו פריצת גבולות; של שכרון חושים עד דלא ידע. ה-holi הוא אקסטזה של צבע. מיליוני אנשים צוהלים ושמחים, זורקים ״פצצות״ צבע אחד על השני - ממים צבועים או מגוון אבקות gulal - בלי לעשות חשבון, ותוך צעקות ״הולי האי״.

בביקורו של ר' אברהם פריצול בקהילת יהודי קוצ'ין שבהודו, תיעד את אותו החג.

"תחת יד יוסף הלגוא הנזכר, שמורים עד היום אגרות שתים אשר שלח המלחך אחשורוש על דבר המן ומרדכי והם כתובים בלשון מאמולי.

עם מאליבאר : יושבי הארץ מעולם. יש להם עוד בבתי שקוציהם העתקות מן האגרות האלו וחוגגים עם היהודים ביום אחד את חג הפורים ואומרים כי היום זה חג להם לחוקת עולם יען ממלכם בעת ההיא מלך פונא וקאנארע אשר מלך תחת יד אחשורוש הייתה מצווה עליהם להרוג ביום הזה את כל יראי ה' (היהודים) ויהפך הדבר ויהרגו הם את שונאיהם. ואם ישאלו לעם הנזכר מה שם גדלה להם יענו מבני האחשדרפנים הקדמונים אנחנו (הנזכר גם במגלת אסתר העבריות ומתורגמת בבבליא ההולאגריזי שטאטהלטר)".

התקבלות החג

במגילה נאמר שכל היהודים קיבלו עליהם לחגוג את פורים מיד אחר הנס. החוקרים חיפשו ראיות אחרות לגבי הזמן בו הפך חג הפורים לחג משמעותי אצל היהודים. המקדימים טוענים שחג הפורים נחגג באופן נרחב בימי בית המקדש השני בשמחה ובמשלוח מנות. מעבר לנאמר בתנ"ך עצמו, חוקרים אלו מביאים כראיה את אזכורו של "היום המורדוכאי" בסוף ספר מקבים ב (פרק טו), את אזכור הפורים במגילת תענית כיום שאין להתענות ואין להספיד בו, את אזכורו בקולופון לתרגום יווני למגילת אסתר שנשלח למצרים בשנת 77/76 לפני הספירה ואת אזכורו בדברי יוסף בן מתתיהו כחג הנחוג בכל תפוצות ישראל. הממעיטים, לעומת זאת, טוענים כי עדויות אלו אינן מעידות על יותר מניצנים קדומים של חג אשר היה בעל חשיבות מועטה וטוענים שאי-אזכורו של החג בדברי פילון האלכסנדרוני ובברית החדשה מעיד שאופיו היה מצומצם.

מגילת אסתר היא היחידה מבין ספרי התנ"ך שלא נמצאה בין המגילות הגנוזות שבקומראן, והיו שהעלו השערה שאנשי הכת שכתביה נחשפו שם לא קיבלו אותה כאחד מכתבי הקודש, ואכן חג הפורים לא נכלל ברשימות החגים של כת זו.

המשנה במסכת מגילה שנכתבה בדור שלאחר מרד בר כוכבא, עוסקת בעיקר בדיני קריאת המגילה מה שמעיד על כך שקראו אז את מגילת אסתר בחג הפורים.

מצוות החג

מצוות עשה

חיילי צה"ל מחלקים מתנות לילדים בסיכון ועוזרים להם להתכונן לחג. מתנות לאביונים היא אחת ממצוות החג.

ילד מחופש לקאובוי, אוחז במשלוח מנות.

בהלכה נקבעו ארבע מצוות החלות בפורים. נשים מחויבות במצוות אלו אף על פי שהן לא מחויבות במצוות עשה שהזמן גרמן, משום שגם הן ניצלו בנס הפורים.

• קריאת מגילת אסתר: על כל אדם לקרוא מגילה פעמיים במהלך החג – בליל החג ובבוקרו – כחלק מפרסום הנס וההודיה לקב"ה. הקריאה נעשית מתוך מגילת קלף, בנעימה מיוחדת של טעמי המקרא, וכל השומעים את הקריאה יוצאים ידי חובה. מקובל לקיים את קריאת המגילה באופן פומבי בבית הכנסת, כחלק מסדר תפילת ערבית ותפילת שחרית ביום הפורים. אף על פי שלכתחילה יש לקרוא את המגילה דווקא בציבור, אם אי אפשר לאסוף מנין מותר לקראה אפילו ביחיד, להבדיל מקריאת התורה.
• מתנות לאביונים: חובה לתת ביום זה צדקה לשני נזקקים. כל "מתנה" חייבת להיות בערך של מנה שאדם יכול לשבוע ממנה, ולכן גם כמה שקלים בודדים מספיקים כדי לצאת ידי חובה. אפשר למסור את הצדקה על ידי שליח (כמו בית תמחוי), אך היא חייבת להימסר לעני ביום החג. את המתנה הבסיסית אסור לתת מדמי מעשר כספים, אך אפשר לתת מעבר לסכום החובה ולחשב את התוספת מהמעשר.
• משלוח מנות: מלשון הכתוב במגילת אסתר, "משלוח מנות איש לרעהו" – כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד – הסיקו חז"ל שעל כל אדם לשלוח שני פריטי מאכל לאדם אחד. הרוצה להוסיף, יכול. הטעם המקובל למצווה זו הוא חיזוק האחדות בעם ישראל. טעם נוסף, לוודא שלכולם יהיה אוכל ראוי לסעודת פורים, ולכן יש המקפידים לשלוח מצרכים המתאימים לסעודה. כיום מקובל לחלק משלוחי מנות רבים המכילים חטיפים, ממתקים ומגדנות, לשכנים ולמכרים.
• סעודת פורים: כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". אף על פי שהחג מתחיל בלילה, בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שמצוות הסעודה מתקיימת דווקא ביומו של החג. כחלק מקיום המצווה, מוזכרת בתלמוד החובה לשתות יין "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'". בקרב הפוסקים שתי דעות מרכזיות בנוגע למידת השכרות אליה התכוונו חכמים: האחת טוענת כי יש להשתכר עד שבאמת לא ידע האדם להבדיל בין רשע לצדיק, והשנייה טוענת כי על כל אדם לשתות מעט יותר ממה שהוא רגיל כדי לחוש בערעור שיקול דעתו. יש גם הטוענים שמספיק להשתכר במידה המעודדת שינה, ובעת שנתו לא יבחין האדם בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי).

על מצוות אלו פסק הרמב"ם:

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים.

— משנה תורה לרמב"ם, הלכות זמנים, פרק מגילה וחנוכ"ה, הלכות ב'–י"ז

איסורים

מן הפסוק במגילת אסתר (פרק ט', פסוק י"ט), ”שמחה ומשתה ויום טוב”, למדו חז"ל במסכת מגילה כי ישנם שלושה איסורים בחג פורים:

• שמחה: מלמד שאסורים בהספד.
• משתה: מלמד שאסור בתענית. בזמן שנהגה מגילת תענית, היה איסור להתענות גם בימים שלפני ואחרי פורים, אך כיום מותר להתענות ולהספיד בסמוך לפורים.
• יום טוב: מלמד שאסור בעשיית מלאכה. בהמשך, הגמרא לומדת שאת האיסור האחרון לא קיבלו היהודים עליהם, אך עם זאת נפסק להלכה:

אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה - אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם.

— קיצור שולחן ערוך, סימן קמב

הכוונה היא שאמנם אין איסור מלאכה כמו ביום טוב ממש, אבל אסור לנהוג כביום חול ואין לעשות מלאכות שאינן לצורך היום, בדומה לחול המועד. הבנקים ובתי הספר בישראל מקפידים על הלכה זו, אך במקומות אחרים מסתפקים בקיצור יום העבודה.

מנהגי החג

רה"מ יצחק שמיר מרעיש ברעשן בעת קריאת מגילת אסתר בפורים ה'תשנ"א

מחיית זכר עמלק

כאשר מוזכר שמו של המן בקריאת המגילה, מרעישים המתפללים ברעשנים או בכלים אחרים כדי לקיים באופן סמלי את מחיית זכר עמלק, אשר לפי המסורת המן הוא מזרעו. יש שהתנגדו למנהג זה. גם כשמוזכר עמלק בקריאת התורה, יש המוחים את שמו באמצעים שונים.

התחפשות

אנשים מחופשים ברחובות תל אביב, פורים תשע"ה

מופע פורים שפיל בתיאטרון היהודי בפולין.

נהוג ללבוש מסכות ותחפושות, מנהג שהחל בימי הביניים בוונציה, כנראה בהשפעת קרנבל המסכות המקומי. אחת ההתייחסות הקדומות למסכות בהלכה מובאת ברמ"א, שם המסכות מכונות "לבישת פרצופים". ברמ"א נראה שסיבת המנהג היא כ"מנהג שמחה".

בהגות היהודית נאמרו הסברים שונים למנהג. בעל השפת אמת כתב שהתחפושת מלמדת את הרעיון שהפנימיות של האדם יכולה להשתנות בעקבות מעשים חיצוניים. מחבר הבני יששכר כתב שמתחפשים כדי לרמז על כך שההתנהגות המתבוללת של היהודים בימי אחשוורוש הייתה רק כלפי חוץ. הרב שלמה אבינר הסביר שכל השחקנים הראשיים בסיפור המגילה מתחפשים במובן מסוים:

• אסתר המלכה שומרת על זהותה בסוד ומסתירה מאחשוורוש את חששותיה וכוונותיה.
• אחשוורוש נראה כאדם העושה ככל העולה על רוחו, אך כל צעדיו מכוונים על ידי יועציו והסובבים אותו.
• המן מציג חזות של נחישות וביטחון עצמי, אבל נטפל לחלשים מתוך פחד למעמדו.
• מרדכי עובד כפקיד נאמן בחצרו של אחשוורוש, אך נשאר יהודי הנאמן קודם כל לעמו ולארצו.
• היהודים אף הם מתחפשים. חכמינו שואלים מדוע נגזרה גזירת המן על היהודים ומשיבים כי היהודים באותו דור השתחוו לפסל ונהנו מסעודת אחשוורוש, אך העבודה הזרה וההתבוללות התקיימו רק כלפי חוץ בעוד שלבם של היהודים נותר נאמן לדתם.
• הקב"ה הוא המתחפש הראשי. המגילה מורכבת לכאורה מאוסף של צירופי מקרים: במקרה אחשוורוש מצווה להביא את ושתי, במקרה היא מסרבת, במקרה נבחרת אסתר במקומה, במקרה מרדכי שומע את המזימה של בגתן ותרש וכו' וכו'. למעשה הסיפור מבטא את ידו הנסתרת של הקב"ה.

בידור וצחוק

• פרודיות לפורים העושות צחוק מאלמנטים שונים בחיים היהודיים, וממנהגי פורים בפרט, הופיעו החל מהמאה ה-13. ביניהן ידוע במיוחד הפיוט ליל שיכורים. הצגות מיוחדות הקרויות "פורים שפיל" מועלות ביום זה, ועוסקות לרוב בסיפור המגילה באופן היתולי. בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר דורש דרשה פסבדו-תורנית מצחיקה המובילה לאווירה מבודחת.
• נוהגים לחלק לילדים דמי כיס הידועים בשם "דמי פורים" או "מעות פורים".
• בחלק מהערים נהוג לקיים בפורים מצעד חגיגי ברחובות העיר בשם "עדלאידע". תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפורים תרע"ב (1912), ועד היום מתקיימות עדלאידות הכוללות מצעד, רקדנים, משאיות ובובות ענק (למשל בעיר חולון).

תיבות צדקה בבית הכנסת כזכר למחצית השקל, בהן אוספים כספים לצורכי הציבור.

מאכלי החג

בניגוד לרוב הניסים שנעשו לעם ישראל, שהיו גלויים וברורים לכל, הנס בפורים היה נסתר באופיו ולכן הכינו מאכלים רבים המשלבים חומרי גלם מוסתרים. נהוג במיוחד לאכול "אוזני המן", קרעפלאך שושן הבירה, פלודן (אצל יהודי אשכנז) וסמבוסק חומוס (אצל יהודי ספרד) - כולם מאכלים ממולאים.

אוזני המן היו במקור עוגיות עם מילוי פרג, אך במשך השנים המנהג השתכלל. השם "אוזני המן" הוא בדיחה לפורים בשפת היידיש. כיסוני פרג נקראים ביידיש "המון טאשן". "המון" (פרג) נשמע כמו "המן" וצורת הכיסונים דומה לאוזניים, וכך נוצרו "אוזני המן". מאז התפשט המנהג בכל העדות והכיסונים מולאו בשלל מילויים שונים. באוקראינה מולאו אוזני המן בדבש ובאגוזים, בצ'כיה מולאו אוזני המן בשזיפים, בפולין מולאו אוזני המן באגסים ובאגוזים.

בלוב ותוניס הכינו היהודים עוגיות מיוחדות לפורים הנקראות "דבלה" ו"מקרוט". בהונגריה הכינו עוגיות "קיפלי" בצורת חצי סהר שהיו ממולאות באגוזים. בהודו הכינו מאפה הנקרא "פורן פולי בהקרי" שהיה ממולא בחומוס ממותק. במרוקו הכינו עוגיות "שבקיה" או "ברקוקש" שזהו קוסקוס חלבי מתוק. ובכמה מקומות במרוקו גם חלה מתוקה עם ביצים קשות הנקראת "אפו בוייז'ו". בעיראק הכינו "סמבוסק מטוגן" לזכר הזרעונים שאכלה אסתר המלכה בארמון המלך אחשוורוש. באפגניסטן הכינו היהודים מאכל מתוק שנקרא "חלווה" שעשוי מאורז קלוי עם סוכר, זעפרן, אגוזים ותבלינים. בכמה מקומות באפגניסטן גם נהגו להכין עוגיות בצורת הדמויות של מגילת אסתר או להחביא ביצים קשות בתוך עלי בצל.

בסוריה ולבנון הכינו היהודים תבשיל של שעועית לבנה לכבוד החג. בטורקיה ויוון הכינו היהודים מאפה מטוגן שנקרא "אצבעות המן".

סדרי התפילה

שבת זכור

השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה את פרשת זכור שנזכרת בה מצוות זכירת מעשה עמלק והחובה למחותו (סוף פרשת כי תצא). קריאת פרשה זו היא מצווה מן התורה לפי רוב הפוסקים, וחז"ל קבעו לקיים אותה דווקא בסמוך לפורים, משום שלפי המסורת המן היה מזרע עמלק. בשבת זו נוהגים בני עדות המזרח לקרא לפני או אחרי קריאת התורה את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" שכתב רבי יהודה הלוי העוסק בסיפור המגילה. לפי מנהג האשכנזים אומרים פיוטים מר' אלעזר הקליר בברכות קריאת שמע ובחזרת הש"ץ של שחרית (היום פיוטים אלו נאמרים רק בקצת קהילות).

קריאת מגילה בבית כנסת במינסוטה

על הניסים ופיוטים

בתפילת העמידה של פורים וכן בברכת המזון מוסיפים קטע הודיה על הנס בשם "על הנסים", במטרה לזכור את הנס. בערים המסופקות יש נוהגים להוסיף את הקטע בשני הימים ויש שנוהגים רק ביום הראשון. בנוסח אשכנז נהגו לומר את הפיוט ויאהב אומן – קרוב"ץ בחזרת הש"ץ מרבי אלעזר הקליר. כיום פיוטים אלו נאמרים רק בקצת קהילות. בסידורי אשכנז (המזרחי) מופיע גם פיוט "מאורה" (פיוט הנאמר לפני חתימת ברכת יוצר המאורות בברכות קריאת שמע) לפורים כמנהג קצת קהילות, והוא נאמר כיום בקהילות ספורות בעולם בכלל.

במחזור ויטרי מובא פיוט מיוחד לתפילת ערבית של ליל פורים בשם 'ליל שיכורים', שהוא למעשה פרודיה על פיוט 'ליל שימורים' לתפילת ערבית של פסח.

בתפילה קוראים בתורה את פרשת מלחמת עמלק מתוך פרשת בשלח. בערים המסופקות יש נוהגים לקרוא בתורה רק ביום הראשון ויש שנוהגים בשני הימים.

שיר של יום

לפי רוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד ליום הפורים, בחלק מהמקומות הוא נאמר במקום השיר הרגיל ובחלק הוא נאמר בנוסף. הספרדים וחלק מהאשכנזים ההולכים בשיטת הגר"א ואומרים את מזמור כ"ב בתהילים, האיטלקים אומרים את מזמור ז', והתימנים אומרים את מזמור פ"ג. בחלק מקהילות האשכנזים לא אומרים מזמור מיוחד לפורים.

הלל

בניגוד לחגים אחרים ובפרט חנוכה, בפורים לא אומרים הלל. בתלמוד בבלי נתנו לכך שלושה הסברים:

• הנס קרה בחוץ לארץ ולא תיקנו הלל על נס שלא אירע בארץ ישראל.
• סיפור פורים, אף שסופו טוב, מותיר את היהודים נטולי עצמאות מדינית וכפופים למרות מלך זר.
• קריאת המגילה עצמה מקיימת את התפקיד של קריאת ההלל.

ישנם מהפוסקים שכתבו כי לפי ההסבר שקריאת המגילה מהווה תחליף להלל, משמע שקיים חיוב עקרוני לקרוא את ההלל בפורים, אך כיוון שקוראים את המגילה אין צורך לקרוא הלל; לכן, מי שאינו יכול לשמוע את קריאת המגילה מסיבה כלשהי חייב לקרוא את ההלל בפורים.

זמניו השונים של החג

פרזים ומוקפים

ההלכה שנקבעה בידי חז"ל קבעה זמנים שונים לציון חג פורים: בערים שאינן מוקפות חומה ("פרזים") נקבע החג בי"ד באדר, והוא מכונה פורים דפרזים. בערים שעל פי המסורת מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים ושושן, שעל פי המסורת היהודית היא העיר המדאן), נחוג פורים בט"ו בחודש, מה שמכונה פורים דמוקפים או פורים שושן (או בעקבות היידיש: שושן פורים). על פי דעה שנדחתה בהלכה, הזמן הקובע להגדרת עיר כמוקפת חומה אינו ימות יהושע בן נון, אלא ימות אחשוורוש. התלמוד הירושלמי מסביר את הבחירה בימות יהושע בן נון בכך ש"חלקו כבוד לארץ ישראל" שהייתה חרבה בזמן המגילה, ועל כן הרחיקו לזמן שבו הארץ הייתה בנויה.

בערים עתיקות שבהן קיים ספק אם הייתה חומה מימות יהושע בן נון, חוגגים את פורים בשני הימים מחמת הספק ואין מברכים על קריאת המגילה אלא בי"ד, מכיוון שהוא זמן קריאה לרוב הערים. בין הערים שקיים לגביהן ספק כזה נכללות רוב הערים העתיקות בארץ ישראל, כמו צפת, טבריה, חברון ויפו. טבריה היא מקרה מיוחד כיוון שהספק לגביה הוא לא על היותה מוקפת חומה מימות יהושע, אלא האם הכנרת נחשבת כחומה של העיר. ישנם מקומות עתיקים בהם התחדש היישוב היהודי, כמו חברון ושילה, שגם בהם מציינים את החג במשך יומיים מחמת הספק. בשל ההלכה "סמוך ונראה", על פיה כל הסמוך לעיר המוקפת והנראה ממנה נכלל בתוכה, הספק מורחב לעיתים גם לערים אחרות, כמו בני ברק. גם בערים מסוימות מחוץ לישראל חוגגים את פורים במשך יומיים, בהן איזמיר שבטורקיה, חלב שבסוריה ובגדאד שבעיראק.

בן עיר שהלך לכרך

ערך מורחב – בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

בהלכה מתקיים דיון מפורט ובו דעות שונות לגבי הנוסע בימי הפורים מעיר שאינה מוקפת לעיר מוקפת ולהפך, והדבר הוא נושא לשאלות רבות לרבנים מחמת סבוּכָתה של ההלכה בנושא. הדבר תלוי בין היתר במועדי נסיעתו ובכוונותיו של הנוסע בשעת נסיעתו.

פורים משולש

פורים משולש הוא פורים הנחגג רק בערים המוקפות חומה כאשר ט"ו באדר חל בשבת. מכיוון שמצוות מסוימות אינן יכולות להתקיים בשבת, מעבירים אותן לימים שישי וראשון וכך מצוות החג מתפרסות על שלושה ימים רצופים. פורים משולש הוא אירוע נדיר יחסית הקורה רק ב-11.5% מהשנים, באותן שנים בהן חל חג פסח ראשון ביום ראשון.

"חייב אדם לבסומי עד דלא ידע..."

• ביום שישי, י"ד באדר - קוראים את המגילה ונותנים מתנות לאביונים. מצוות מתנות לאביונים מוצמדת למגילה מכיוון שהאביונים נושאים עיניהם לקריאת מגילה.
• ביום שבת, ט"ו באדר - מוסיפים בקריאת התורה למפטיר את הקריאה המיוחדת לפורים, ומתפללים את תפילת "על הנסים". בנוסף, נוהגים להפטיר את ההפטרה של שבת זכור, "פקדתי את אשר עשה עמלק".
• ביום ראשון, ט"ז באדר - שולחים משלוח מנות ומקיימים את סעודת פורים. מצוות משלוח מנות מוצמדת לסעודת פורים כדי שהמנות ישמשו לסעודת החג.

הבעיה העיקרית היא קריאת המגילה, שאינה יכולה להיעשות בשבת. אף שמעיקר הדין אין מניעה לקרוא מגילה בשבת, גזרו חז"ל "שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים", ולכן העבירו את קריאת המגילה אל יום שישי, שהוא יום פורים בפרזים. הקריאה לא יכלה להדחות ליום ראשון מפני שאין קוראים את המגילה לאחר יום ט"ו באדר.

מקור הדין המחייב את דחיית הסעודה ליום ראשון הוא בתלמוד הירושלמי. כיוון שלא קיימת התייחסות לנושא בתלמוד הבבלי, רוב פוסקי ההלכה קיבלו את דעת התלמוד הירושלמי בנושא ופסקו שיש לעשות את הסעודה ומשלוח מנות ביום ראשון. ברם, הרב לוי בן חביב שהיה רבה של ירושלים במאה ה־16, התנגד לשיטה זו והביא ראיות מן התלמוד הבבלי שמהן נובע לכאורה כי התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי בעניין זה. כיוון שלפי הכלל המקובל בהלכה, כאשר התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי פוסקים הלכה לפי התלמוד הבבלי, לשיטתו יש לערוך סעודת פורים ומשלוח מנות בשבת עצמה וכך הוא נהג בפועל. רוב הפוסקים דחו את ראיותיו וטענו שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיה זו ולכן יש לפסוק על פי התלמוד הירושלמי. כהכרעת רוב הפוסקים נוהגים כיום יהודי רוב העדות – ועורכים את סעודת הפורים ושולחים מנות ביום ראשון. בניגוד לכך, חלק מיוצאי תימן נוהגים כשיטת ר' לוי אבן חביב, משום שגם מדברי הרמב"ם משתמע כשיטתו.

בגמרא נאמר שיש לשאול ולדרוש בהלכות פורים בשבת זו. לדעת הרמב"ם זהו חיוב מיוחד משום שנגרעה קריאת המגילה, ואילו לדעת השולחן ערוך זה חיוב בפורים שכזה ככל המועדים.

כפרים המקדימים ליום הכניסה

הלכה עתיקה שאינה מתקיימת בימינו מתייחסת לדינם של "כפרים". הגדרתם של אלו הם מקומות יישוב קטנים מאוד, שאין בהם עשרה "בטלנים" – אנשים הבטלים ממלאכת כפיים כדי לעסוק בצורכי ציבור או בלימוד תורה ותפילה). במקומות אלו, בתקופת חז"ל, הייתה המגילה נקראת גם לפני י"ד באדר, כדי שהקריאה תתקיים בימי שני וחמישי, שבהם היו אנשי הכפרים מגיעים לשווקים. כך יכלו לקיים את מצוות מקרא מגילה מבלי לפגוע בפרנסתם. בשיטה זו, יכלו להקדים את קריאת המגילה עד יום י"א באדר.

קטעי וידאו על פורים

פורים קטן

פורים קטן הוא כינוי לימי הפורים בחודש אדר א' בשנה מעוברת. בשנה כזאת יש שני חודשי אדר, וחג הפורים נדחה לחודש אדר השני. אמנם יש דעות בתלמוד שעל החג לחול באדר א' כפי שפוסקים הקראים (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג ב"חודש השנים עשר" מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב'), אך לא כך נפסק להלכה.

פורים קטן אסור בתענית, ולא אומרים בו תחנון, ובשולחן ערוך נפסק שירבה בו קצת בסעודה. היו מגדולי הראשונים (כגון רבי יחיאל מפריז) שערכו סעודה גדולה גם בפורים קטן וקראו למוזמנים ל"שמחת פורים", ויש שנהגו אף במשלוח מנות. לא נהוגות בו שאר מצוות הפורים, כגון קריאת המגילה או מתנות לאביונים.

פורים שני

ערך מורחב – פורים שני

קהילות ומשפחות מסוימות הנהיגו להן ולצאצאיהן לקיים פורים נוסף משלהן, בתאריך בו התרחש להם נס הצלה מיוחד, ציון חג זה מכונה פורים שני.

ייחודו של פורים

• זהו החג היחיד בלוח השנה העברי שפוצל לשני ימים (ולעיתים אף לשלושה, בפורים המשולש) המשתנים ממקום למקום. בערים שהיו מוקפות חומה בזמן יהושע בן נון, חוגגים את החג יום אחד אחרי יישובים וערים שלא היו מוקפים חומה בזמן יהושע בן נון. שאר חגי ישראל נחגגים בכל המקומות באותו זמן (אם כי בחוץ לארץ מוסיפים יום טוב שני של גלויות).
• זהו החג היחיד ביהדות שמדגיש ומעודד שתיית יין, כמאמר חז"ל: ”חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב').
• בחג הפורים תיקנו סעודה ומעשי רעות כהודאה על הנס, שלא כמו בחג הפסח וחג החנוכה שבהם תיקנו אמירת הלל להודות על הניסים. על פי הרב מרדכי יפה, סיבת הדבר היא כי בפסח וחנוכה הייתה הצלה רוחנית, להבדיל מחג הפורים שבו הייתה הצלה גשמית.^{[דרוש מקור]}
• מדרש מפורסם גורס כי ”כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: 'וזכרם לא יסוף מזרעם'”. יש מסבירים כי בפורים מתגלה שגם על ידי אכילה ושכרות ניתן להגיע לקדושה.
• דרשה המובאת בתיקוני הזוהר, מציינת את חשיבותו היתרה של החג, בכך שהיא מקשרת את החג ליום הכיפורים: ”פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, דַּעֲתִידִין לְאִתְעַנְגָא בֵּיהּ, וּלְשַׁנּוּיֵי לֵיהּ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג.” (תיקוני זהר נ"ז, ב') (תרגום: "פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג".)
• הדמות המרכזית באירועים שהובילו לביטול הגזירה היא אישה, אסתר המלכה, שהפכה להיות האישה החזקה ביותר באימפריה הפרסית. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי נזקף על פי רבי שמואל בר יהודה בתלמוד הבבלי ליוזמתה של אסתר, שביקשה מחכמי ישראל באותה תקופה: ”קבעוני לדורות”. חכמי ישראל דחו את בקשתה בטענה שהדבר יגרום לקנאת האומות בישראל, אך אסתר השיבה שהמאורע ממילא נרשם בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי. בנוסף, נשים חייבות בכל מצוות החג אף שאלו מצוות עשה שהזמן גרמן שבדרך כלל נשים פטורות מהן, מכיוון שאף הן היו באותו הנס (לפי הרשב"ם שהיו עיקרו של הנס, לפי בעלי התוספות שניצלו בזכות הנס, לפי הריא"ז שהיו זרז לנס).

ראו גם

• מגילת אסתר
• מקרא מגילה
• מסכת מגילה
• תוספות למגילת אסתר
• פרודיות לפורים

לקריאה נוספת

• שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימנים תרפ"ה-תרצ"ז; הלכות מגילה ופורים בוויקיטקסט
• הלכות חג פורים, מתוך פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד
• הרב אליהו כי-טוב, ספר התודעה
• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר
• הרב שג"ר, פור הוא הגורל: דרשות לחג הפורים
• קבעוני לדורות, אסופת מאמרים של רבנים בני דורנו לחודש אדר ולחג הפורים
• הרב מרדכי אליהו, הלכות חגים
• "מחה תמחה", יוסף ויכלדר, "המבשר תורני", יב אדר תש"ע
• "בעקבות סוד המגילה" סיגל רוה, ישראל פיבקו ולאה טל הוצאה לאור יקינתון 1992

קישורים חיצוניים

מידע כללי

• פורים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• פורים וחודש אדר, באתר "דעת"
• יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תשט"ו, באתר היברובוקס
• אוצר ספרים על פורים באתר Purimlinks
• מאמרים על פורים בהלכה ובמחשבה, באתר אסיף
• פורים, באתר "ישיבה"
• חג פורים, באתר משרד החינוך
• פורים מאגר מת"ל
• פורים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• אברהם מנחם מנדל מור, כל בו לפורים, ספר לימוד ותפילה לפורים מוגש בצורה הומוריסטית, באתר היברובוקס
• תערוכה וירטואלית לפורים באתר הספרייה הלאומית
• שמחת פורים, באתר האקדמיה ללשון העברית, 17 בפברואר 2013
• חגיגת פורים, יומני כרמל 1952 (התחלה 4:00)
• פורים: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
• יובל מלחי, פרק 93- חג פורים (פודקאסט היסטוריה), באתר "קטעים בהיסטוריה", 12 במרץ 2014
• מגילת אסתר: אגדת דיסני?, על האבחנה בין האגדה לריאליה במגילת אסתר, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
• מנהגי פורים, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• פורים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

היסטוריה של החג

• חג הפורים במקומות שונים - לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה, בתוך התערוכה "מבעד לעדשת ההיסטוריה: מבחר תצלומים מאוספי יד ושם", באתר יד ושם
• פוטפורים - לקט צלילים לפורים, באתר הפונותיקה הלאומית בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
• אילון גלעד, למה אוכלים אזני המן בפורים (ועוד כמה מנהגים), באתר הארץ, 24 בפברואר 2015
• נתי גבאי, אוסף תמונות של תחפושות משנות ה-30, ה-40, ה-50 וה-60 של המאה ה-20, באתר הספרייה הלאומית, פברואר 2017

הלכות

• הלכות פורים, באתר "ישיבה"
• הלכות פורים מתוך פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד,
• יוסף דוד וינגרטן, הלכות פורים, באתר Din
• שמואל אליהו, הלכות פורים, באתר כיפה
• שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר מורשת
• שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר כיפה
• שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר ישיבה
• פורים - הסיפור האמיתי, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון

מחשבה והגות

• פורים וחודש אדר, באתר "ישיבה"
• פורים, באתר כיפה
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הרב ישראל דנדרוביץ, משתה ושמחה בימי הפורים, בתוך: אור ישראל (מונסי), גליון מב, טבת תשס"ז, עמ' קכג-קכו.
• הרב רונן נויברט, ‏כיפורים כ-פורים, באתר כיפה, 22 בפברואר, 2013 14:27
• תכנים על פורים באתר של סיון רהב-מאיר

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.