שייטת ספינות הטילים, או בשמה הצבאי "שייטת 3", היא כוח לחימת השטח העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בשנת 1967 וכוללת, נכון לשנת 2021, 15 ספינות טילים מדגמי סער 4.5, סער 5 וסער 6. בנוסף, נמצאת תחת פיקודה ספינת העזר אח"י בת ים.
משימות שייטת ספינות הטילים נגזרות מיעוד חיל הים הישראלי: ”לתת חוף בטוח ושיט פתוח לישראל”. בעת מלחמה תפקידי השייטת הם לוחמה ימית כנגד ציי האויב, סיוע לכוחות היבשה, הפגזת מתקנים וצירי תנועה בחוף האויב, אבטחת נתיבי השיט לישראל והגנת חופי המדינה.[1]
שלא בזמן מלחמה מוטלות על השייטת משימות שונות: פעולות לאיסוף מודיעין, סיורי ביטחון שוטף נגד פעילות חבלנית עוינת ומניעת אספקת נשק לגורמי טרור ומתן גיבוי לכוחות קרקע בפעולות המבצעיות. בעשור ה-2 של המאה ה-21, עם הקמת מערכי הקידוחים והפקת הגז, קידוחי: תמר, לוויתן ותנין בים התיכון, הורחבו משימות השייטת והן כוללות גם אבטחה של נכסי המדינה בים.
משט כבוד של ספינות השייטת בעת החלפת הפיקוד על השייטת מהדר קמחי לשבתאי לוי, 1971.
בתחילה נוצרו הפלגות לפי סדר בניית כלי השיט, והספינות קיבלו מספרי צי שכללו 31 כשם הפלגה ומספר סידורי. לאחר הגעת 12 ספינות שרבורג והשלמת חימושן, נעשתה חלוקה במגמה שבכל פלגה ימצאו כל סוגי החימוש. שתי ספינות סער 3 עם תותחי 76 מ"מ ושתי ספינות סער 2 עם חימוש נגד צוללות. מפקד פלגה חייב היה לדעת להפעיל את כל סוגי הספינות. השיבוץ המעורב, עם תורת הקרב הידועה והמתורגלת, אפשרה להטיל על מפקד פלגה משימה ולצוות לו הרכב כוחות מכל פלגות השייטת.
השייטת מחולקת לארבע פלגות לחימה, כאשר בראש כל פלגה עומד קצין ים בדרגת סגן-אלוף. מספר כלי השיט בפלגה משתנה מעת לעת, על פי קביעת מפקד השייטת. להלן חלוקה אופיינית:
המסוקים המשמשים את השייטת מדגם יורוקופטר AS-565 פנתר, המכונים "עטלף", מופעלים על ידי טייסת 193 ("מגיני המערב") של חיל האוויר הישראלי. כולל קציני סיור מוסקים מופעלים בפלגות 33 ו-36 בספינות נושאות מנחת.
כלי השיט בשייטת ובכל חיל הים הישראלי נושאים את הקידומת "אח"י" שמשמעותו: "אוניית חיל הים". בחיל הים נהוג כמקובל בציי העולם לקרוא לספינות חדשות בשמות של ספינות קודמות שיצאו מהשירות. לכן יש ספינות בשייטת עם שמות חוזרים.[3]
בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים הפסיק חיל הים להשתמש במספרי צי. בניגוד לכל ציי העולם שמספר הצי מגדיר את כלי השיט כמספר זהות שאינו משתנה, בשייטת ספינות הטילים ובחיל הים הישראלי בכלל אין מספרי צי. כדי להבדיל בין ספינות עם שם זהה מצמידים לשם את הדגם או את שנת ההשקה.
מרכז ידיעות קרב בסטי"ל
את הספינות שנבנו במספנות ישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים קבע אלוף בנימין תלם לפי שמות אוניות המעפילים.
מפקד ספינת טילים מדגם סער 4.5 הוא קצין ים בדרגת רב-סרן שעבר תקופת הכשרה ומבחן הסמכה. על הספינות מדגם סער 5 מפקד קצין בדרגת סגן-אלוף, שרכש ניסיון קודם בפיקוד על ספינות מדגם סער 4.5.
צוות הספינה כולל כ-50 אנשי צוות בדגם סער 4.5, כ-60 אנשי צוות בדגם סער 5, כ-80 אנשי צוות בדגם סער 6. לוח הארגון הספינתי מגדיר תפקיד לחימה לכל אדם – "עמדות קרב". תפקידים נוספים מוגדרים לביצוע משימות ימאות, פעולות בחירום, בקרת נזקים ועמדות נטישה. הקורבטות המצוידות במסוק נושאות צוות הטסה וטיפול מחיל האוויר הישראלי.
ארגון הספינה נעשה בארבע מחלקות. בראש כל מחלקה קצין ים בדרגת סרן הכפוף למפקד הספינה. המחלקות הן:[4]
מחלקת גנ"ק – מפעילה את מכשירי הגילוי והקשר ויוצרת תמונת מצב למפקד.
מחלקת נשק – מפעילה ומתחזקת את התותחים הטילים.
מחלקת אלקטרוניקה – מתחזקת את מכשירי הגילוי והקשר ומפעילה את אמצעי הלוחמה האלקטרונית.
מחלקת מכונה – מפעילה ומתחזקת את המנועים והמערכות החשמליות וההידראוליות.
לוחמה נגד צוללות – בספינות המיועדות ללוחמה נגד צוללות אין מחלקה נפרדת. אמצעי הגילוי מופעלים במחלקת הגנ"ק ואמצעי החימוש מופעלים ומתוחזקים על ידי מחלקת הנשק.
קצין שייטת ספינות הטילים
סגן המפקד ורס"ר הספינה – בתפעול השוטף משמש אחד מקציני המחלקות כסגנו של מפקד הספינה והוא קובע את הסדרים והתורניות וכלל הניהול השוטף. בעת מלחמה מצטרף במינוי חירום קצין בעל ניסיון כסגן מפקד הספינה. רס"ר הספינה הוא נגד בשירות קבע בדרגת סמ"ר\רס"ל, שבדרך כלל אינו משויך לאחת המחלקות.
שירות נשים – החל מאוגוסט 2000 משרתות בשייטת קצינות בוגרות קורס חובלים המאיישות תפקידי קציני מחלקות.[5] החל משנת 2018 נשים משרתות גם כלוחמות ימיות בשייטת.[6]מלש"בית שרוצה להיות לוחמת ימית צריכה לעבור גיבוש לוחמ/ת חוד ימי/ת.[7]
תפקידים נוספים בספינה:
צ'יף[8] – אחראי על כל תחום המכונאות בספינה. תפקידו הוא ניהול המערכות הטכניות ופיקוד על המכונאים, הכולל בין היתר הפעלת כל המנועים, הגנרטורים וכלל המערכות המבטיחות את תפקוד הספינה.
פנטרי – החייל או החיילים שאחראי על הגשת האוכל בספינה במהלך היום.[8]
זקיף – לוחם ימי המבצע תורנות שמירה לשם אבטחת הספינה ווידוא שהכל כשורה בכל שעות פעילותה בים. השמירות בספינה נקראות זקיפות, זאת מאחר שבמהלך כל השמירה על הלוחם להישאר עומד בצורה זקופה, בזמן שעליו לוודא שאף אחד לא מנסה להיכנס אל הספינה ללא אישור או מתקרב אליה במהלך ההפלגה. כל לוחמי הספינה לוקחים חלק בתורנות הזקיפות.[8]
לוחמי שייטת ספינות הטילים של זרוע הים בקשירת מסוק עטלף על סיפון סער 5
כתפישת קיום של כוח הלחימה העיקרי בזירה הימית וכלקח ממלחמת יום הכיפורים שפרצה בהפתעה, ספינות השייטת היוצאות לים במשימה כלשהי נמצאות בכשירות מלאה ומיידית ללחימה: כל המערכות פועלות והחימוש מלא בהתאם לתקן. בעת העגינה בנמל מתקיימת תורנות כוננות ליציאה לים המאפשרת הצבר כוח בלוח זמנים קצר.
צוותי הספינות מתרגלים את כשירותם ללחימה ברמת הספינה הבודדת. הפלגה מתרגלת הפעלת מספר ספינות בקרב משולב והשייטת מתרגלת הפעלת מרבית ספינות הטילים בשליטה על קרב מרובה יחידות לחימה. השייטת משתתפת בימי קרב חיליים בהם מתורגל שיתוף פעולה בין יחידתי ותרגול פיקוד חיל הים.
השייטת מעמידה את ספינותיה לרשות צוערי קורס חובלים וחניכים אחרים של בסיס ההדרכה לצורך הכשרה ואימון במהלך הקורסים.
שייטת ספינות הטילים הוקמה על מנת להוות את הכוח העיקרי לביצוע משימות חיל הים הישראלי שהוגדרו כהגנת חופי המדינה. לימים נוספה משימה של שמירת נתיבי השיט למדינה. התקציב שהוקצה לצורכי הזירה הימית לא אפשר לחיל הים הישראלי הליכה בדרך המסורתית של בניית כלי שיט גדולים. כתוצאה מכך ובעקבות האיומים החדשים בזירה הימית (קליטת סטי"לים סובייטים בציי מצרים וסוריה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20), התפישה שלפיה הוקמה השייטת הייתה חדשנית ומהפכנית: התבססות על כלי שיט קטנים, מהירים ורב-תכליתיים, בתקופה שהעדיפות בקרב השטח הייתה לאוניות הגדולות יותר. בהתאם להגדרת מפקד חיל הים בעת פיתוח הסטי"לים, אלוף יוחאי בן נון: ”חיל הים יוצא למרחב עם הרבה ספינות מהירות, חמושות בנשק קטלני”, התפישה שנקראה ספינות סער, התבססה על:[9]
בחירת קרב השטח כצורת הלחימה הבלעדית.
התקנת מערכות לחימה מפיתוח ישראלי שיתנו עדיפות על האויב שיפגשו בים.
הצבת מערכות הלחימה בפלטפורמה הקטנה ביותר האפשרית כדי לאפשר בניית יחידות לחימה רבות.
הקניית מהירות מרבית עדיפה על כל כלי שיט בציי האויבים, כדי להכתיב את קיום הקרב ומהלכו.
הקניית מהירות קבועה גבוהה שתאפשר ריכוז כוח והיערכות אופרטיבית בגזרת הלחימה.
מהירות מימוש התקנת חימוש בהתאם למשימות.
התבססות על פלטפורמה ממודל ידוע כמוצלח ובנייה בסדרות ייצור, כאשר הסדרה ראשונה נבנית אצל היצרן המקורי והמשך הבנייה בישראל.
החימוש העיקרי היה טיל ים-ים ותותחים מהירי ירי. הנשק העיקרי שבו צוידו הספינות היה הטיל גבריאל אשר פותח ויוצר בישראל. הטיל אופיין לטווח 20 ק"מ כדי לתת עדיפות על חימוש תותחי המשחתות מסדרת סקורי, עוד לפני הגעת סטי"לים לציי מצרים וסוריה. טווח טילי הסטיקס שנשאו בספינות הקומאר והאוסה היה 50 ק"מ. את הפער בטווח הטילים תכננו לסגור בשיתוף פעולה עם מטוסי חיל האוויר אשר יתקפו את ספינות האויב ויפריעו להן לשגר טילים ובאמצעות התקנת מערכות ההגנה האלקטרונית שפותחו גם הן בישראל.
כמו כן צוידו שש הספינות הראשונות בתותחים מהירי ירי 40 מ"מ מתוצרת ברדה. והספינות הבאות בתותח אוטו מלרה 76 מ"מ, תותח יחיד בסער 3 ושני תותחים בספינת סער 4.
משנות ה-80 צוידו הספינות בטילי הרפון המהווים כיום את החימוש העיקרי.
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 כוח השטח של חיל הים בים התיכון כלל שלוש משחתות חמושות בתותחים וטורפדות ללא מערכת ירי בלילה ושש ספינות טורפדו. הכוונה בבניית כוח זה הייתה ליצור כוח מאוזן, אך היו שכינו זאת "חולשה מאוזנת", מאחר שלא היו מספיק כלים מכל סוג. המטה הכללי ראה בחיל הים כוח הגנתי בעיקרו, אולם אנשי חיל הים ידעו שיהיה צורך להילחם וכי בסדר הכוחות שהיה לא ניתן להגן על החוף במלחמה. מפקד החיל האלוף יוחאי בן נון קיים דיונים לקביעת אופיו של חיל הים הישראלי. נדונו הצעות שונות וסוכם על ריכוז מאמץ בלוחמת השטח על ידי בניית כמות רבה של יחידות לחימה קטנות ומהירות שיישאו נשק קטלני. למימוש התפישה של יחידות לחימה רבות נדרש חימוש קטלני שמשקלו הכולל יהיה נמוך.
במערב לא היו ספינות כאלה אך היו בשימושם של הציים בגוש הסובייטי שהחל באותה תקופה לספקן גם לציי מצרים וסוריה.
צוות בראשותו של ראש מחלקת ים אל"ם שלמה אראל (לימים אלוף ומפקד החיל), החל באיתור ספינה מתאימה. זו נמצאה בשנת 1963 במספנות "האחים לורסן" (Lürßen) מברמן שבגרמניה – ספינת טורפדו מסוג "יגואר" עשויה עץ המבוססת על ספינת טורפדו מתקופת מלחמת העולם השנייה. לגרמנים נמסר אפיון של ספינה שכלל את הדרישות הבאות:
גוף פלדה ארוך יותר מהיגואר המקורית.
מהירות מרבית – 40 קשר.
טווח – 1,000 מייל ימי.
חימוש – טילים, תותחים וטורפדו נגד צוללות.
התקציב לבניית הספינות היה אמור להינתן כמענק על ידי ממשלת גרמניה כחלק מהסכם השילומים. בסוף 1964 נחתם חוזה לבניית שש ספינות ללא מערכת טילים שתותקן בהמשך בישראל. בתחילת 1965 דלפו פרטים על העסקה, אשר נגדה את החוק הגרמני. בעקבות לחץ של מדינות ערב, גרמניה ביקשה להעביר את ייצור הספינות למדינה אחרת, במימונה. גרמניה הציעה בתחילה לממן את בניית הספינות אצל יצרן איטלקי, אולם חיל הים סירב לאחר שבחן את ההצעה. במאי 1965 הועבר הידע והייצור למספנות CMN (קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי), בשרבור שבצרפת, שהיו בקשר קודם עם מספנות לורסן הגרמניות.[10]
הפקודה הגדירה הקמת מפקדה, ארבעה סטי"לים ועתודה פלוגתית. בפברואר 1967 הוסב שמה לפלגה 31 ונכללו בה שלושה סטי"לים.
הספינה הראשונה, אח"י "מבטח", הושקה ב-11 באפריל 1967 והגיעה לארץ בדצמבר אותה שנה. כחודש לפני כן, ב-15 בנובמבר, הוצא צו הקמת מפקדת שייטת 3 אשר בשלב זה יעודה היה להוות מסגרת לספינות הטילים מחוץ לישראל. למפקד השייטת מונה אל"ם בנימין (ביני) תלם, מפקד משלחת חיל הים בשרבור, לימים אלוף ומפקד חיל הים. עד סוף 1968 הושקו והגיעו לישראל עוד ארבע ספינות. בתחילת 1969 מנתה השייטת שבע ספינות ומפקדה באותה עת, הדר קמחי, שב לישראל לארגן את היחידה.
שלוש הספינות הבאות נקראו: אח"י "אילת", אח"י חיפה, ואח"י עכו, צוידו במערכת נשק אשר כללה את טילי גבריאל כמרכיב עיקרי, ובתותח ה-40 מ"מ ונקראו דגם סער 2.
הספינות מדגם סער 2 חומשו במערכת נשק משוכללת ומכ"ם בקרת אש, תותח חרטום 40 מ"מ, ושמונה טילי גבריאל. (שניים על גבי משגרים קבועים מלפני הגשר, וששת הנותרים על גבי שני משגרים מצטודדים מאחורי הגשר עם שלושה טילים כל אחד).
מבין הספינות ללא טילים מדגם סער 1, אח"י "מזנק" שודרגה ראשונה והורכבה עליה מערכת טילי גבריאל. בתצורה זאת נכנסה למלחמת יום הכיפורים. אח"י מבטח ואח"י משגב שודרגו לאחר מלחמת יום הכיפורים לתצורת סער 2 ובכך הפכו כל ספינות השייטת ליחידות לחימה נושאות טילים.
הסדרה הראשונה של שש ספינות הסער צוידה בשני תותחי 40 מ"מ תוצרת חברת ברדה באיטליה. הטווח היעיל שלהם הוערך בכשלושה ק"מ. בחברת אוטו מלרה באיטליה פותחו תותחים בינוניים, בעלי קצב אש גדול, לשימוש כנגד מטוסים ומטרות מהירות. נודע על תותח אוטו מלרה 76 מ"מ שנמצא כבר בשלבי גמר פיתוח. התקנת התותח תיתן עדיפות על סירות חמושות וטווח הירי היעיל הוגדל לשמונה ק"מ. התקבלה החלטה לגבי הסדרה השנייה על שדרוג התותחים: הותקן תותח אחד 76 מ"מ בחרטום, הורדו שני תותחי ה-40 מ"מ והוסר הסונאר לגילוי צוללות. צורת הגוף ומערכות ההנעה נותרו כשהיו. שיפור נוסף שהוכנס ביזמתו של הדר קמחי וזאת לאחר נפילתו לים והיעלמותו של איש צוות מהמשחתת אח"י יפו, היה פתח מעבר בין חדר מכונות אחורי למגורי הירכתיים שנקרא מעבר החתול. על ידי כך ניתן היה לעבור בין המדורים ללא צורך לעלות לסיפון. שש הספינות בסדרה זו, שהוזמנו במסגרת מימוש אופציה בחוזה עם מספנות שרבור, הוגדרו מאוחר יותר כדגם "סער 3".
חילוץ הספינות משרבור הוסווה כוויתור ישראלי על הספינות ומכירתן לחברה נורווגית לחיפושי נפט שנרשמה בפנמה. הליך פורמלי זה מנע את האפשרות שהפלגת הספינות תיתפס בעיני ממשלת צרפת ומדינות אחרות כמעשה פלילי של מדינת ישראל. במקביל להליך זה בוצעו הכנות למסע ארוך של הספינות לחופי ישראל. בחשאי הוסיפו לספינות מכלי דלק מגומי, צוותים של אנשי חיל הים הגיעו במסווה אזרחי לצרפת ושתי אוניות של חברת הספנות הלאומית "צים" גויסו לצורך תדלוק בלב ים.
המבצע שכונה בשם "נועה" החל בליל חג המולד, 24–25 בדצמבר 1969. הספינות, שלא היו חמושות, הפליגו לדרכן בפיקודו של הדר קמחי בשעת לילה מאוחרת. את המסע בן 3,154 מיל ימי עברו בים סוער במיוחד, בעיקר באוקיינוס האטלנטימפרץ ביסקאיה, ספרד, ופורטוגל עד למצר גיברלטר. בדרכן הן תודלקו פעמיים: בחוף הספרדי מערבית לגיברלטר מאוניית הסוחר "לאה" בפיקודו של רב חובל אמנון תדמור, ומאוניית הגלנוע "דן" בפיקודו של רב חובל יוסף דרור דרומית למלטה.
עד התדלוק השני ב-29 בדצמבר, הפליגו חמש הספינות יחד. המודיעין הימי העביר מידע שהצי המצרי שלח משחתת מדגם "סקורי" כנגדם. לאחר שהמשחתת יצאה, אירעה בה תקלה בדוודים והיא שבה למצרים. בעת התדלוק השני, שהחל בשעות הבוקר והסתיים בלילה, הגיעה לאזור ספינת ביוןסובייטית שעקבה מקרוב אחר הנעשה. הדר קמחי שלח שתי ספינות, את אח"י געש ואח"י חץ, בפיקוד סא"ל עזרא קדם לדרכן. יתר שלוש הספינות יצאו בגמר התדלוק באותו נתיב שעבר מצפון לאי כרתים. מזרחית לרודוס חברו חמש הספינות ואז גם הגיעו מטוסי פנטום של חיל האוויר לליווי ואבטחה.
בשעות הערב של 31 בדצמבר הגיעו הספינות לנמל הקישון והתקשרו ברציף מספנות ישראל.
"'תורת הלחימה"' המקורית עוצבה בשייטת בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20. תורת לחימה זו התבססה על הפעלת יחידות לחימה רבות ביזמה התקפית על מנת להשיג עדיפות מקומית ולהתגבר על יתרון הטווח של טילי הסטיקס שבידי האויבים. ההערכה הייתה שקרבות הטילים יתנהלו בלילה כדי להמעיט ביכולתו של חיל האוויר הישראלי להתערב. נקבע שיחידת הלחימה הטקטית המינימלית תהיה זוג ספינות סער. במטרה להתגבר על יתרון טווח הטילים של האויב גובשה דרך להיערכות חשאית מבלי להתגלות לחיישני האויב. התורה גובשה על ידי מפקד השייטת, אל"ם הדר קמחי, בהתאם לנתוני המודיעין הימי.[14] התורה תורגלה כך שכל אנשי הצוות, מרמת המפקד ועד אחרון איש הצוות הזוטר, ידעו מה נדרש מכל אחד מהם בכל שלב של הקרב. אמצעי חיוני להטמעתה היה "התחקיר השייטתי" שנערך לאחר כל תרגיל והפלגה מיוחדת. התחקירים בוצעו בצורה חושפנית ובהדרגה נבנה ביטחון בכוח ואמון ביכולת הצוותים והמפקדים.
שייטת הסטי"לים מימשה את תורת הלחימה במלחמת יום הכיפורים ב-1973. ספינות הסער הופעלו ביוזמה התקפית והפגינו מיומנות בקרב. הקרבות נערכו בקרבת חופי האויב שהייתה לו עדיפות רבה במספר כלי השיט. תפישת ספינות הסער מומשה בכך שבכל קרב הייתה עדיפות טקטית ישראלית. הניצחונות בקרבות הטילים בקרבת החוף גרמו לכך שהמצור שהוכרז על ישראל בים התיכון לא מומש. משחתות הסקורי המצריות שעסקו בכך נסוגו מהגזרה ללא קרב ואספקת תחמושת ומטוסים לישראל התאפשרה בנתיבים הימיים גם תוך כדי הלחימה. הקרבות הימיים בקרבת חופי האויב והסרת המצור הימי חדרו לתודעת האויב והציגו את חיל הים הישראלי ככוח מרתיע ובעל כושר הכרעה.
מאז ממשיכה שייטת ספינות הטילים להוות את הכוח העיקרי לביצוע משימות חיל הים.
הגעת "ספינות שרבורג" סימלה את תחילתה של תקופת ארגון השייטת כיחידה לוחמת. טיל "גבריאל" ראשון בעל ראש קרבי נורה ב-7 באפריל 1969 מאח"י חיפה (סער 2) בפיקודו של אלי רהב לעבר המשחתת אח"י חיפה שהוצאה משירות. שיגור מוצלח זה היה עדיין במסגרת ניסויי הטיל והיה צורך לסיים את התקנת מערכות הטילים, נשק ואמצעים אלקטרוניים על הספינות.
בתחילת 1970, עם הגעת חמש הספינות האחרונות משרבור (מבצע נועה) מנתה השייטת 12 ספינות. בזמן חירום נתנה אפשרות ליצירת שלושה כוחות משימה בו זמנית – לגזרת מצרים, לגזרת סוריה וכן עתודה וביצוע סיורי נצ"ל (נגד צוללות) במבואות נמל חיפה. ספינות הסער היו משלושה דגמים: סער 1 ו-2 – שש ספינות שתוכננו והוזמנו מהגרמנים אך ייצורן נעשה בשרבור. ספינות אלה היו חמושות בתותחי 40 מ"מ כאשר המונח "סער 1" ציין את המצב בהן היו ספינות תותחים ונצ"ל בלבד, עד שהותקנו בהן מערכות הטילים. שש ספינות נוספות היו מדגם סער 3 שתוכנן לשאת תותח 76 מ"מ והוזמנו בשרבור. עד 1973 הותקנו טילים גם בספינה "מזנק" וכך הפכה לדגם "סער 2". בשנים אלה פותחה תורת הקרב לספינות הסער והשייטת ביצעה תרגילים שבהם נבחנו טקטיקות לחימה הכוללות הפעלה מתואמת של מרבית כלי השיט להשגת עדיפות טקטית. מתקן אימונים טקטי ("מת"ט") שנבנה בבסיס ההדרכה במהלך 1971 איפשר ניהול תרגילים ואימון הקצינים בתרחישי קרב שונים ודימוי מצבים שלא היה ניתן לייצר בתנאי אמת.
ב-13 במאי 1970 ביצעה אח"י סער סיור בט"ש "מקסיקו" מצפון לאל עריש. הספינה גילתה פעילות של סטי"ל אוסה מחוץ למבואות פורט סעיד. גם אח"י חיפה שהייתה באזור חיפה גילתה את מכ"ם האוסה וזאת בטווח מעל 160 מייל. ובהמשך אף ירי טיל לכיוונה. כעבור יום הסתבר שספינת הדיג הישראלית "אורית" טובעה בירי 4 טילים על ידי אותה אוסה מצרית. כדי להצדיק פעולה נגד כלי שיט אזרחי תמים, תוך עבירה על חוקי המלחמה, הגדירו המצרים את המטרה כ"שקמונה", שהיא ספינת מחקר של המכון לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל). לטענת המצרים השקמונה הייתה ספינת ביון. הטילים התפוצצו בקרבת הספינה והיא התפרקה ושקעה. שניים מאנשי צוותה נהרגו ושניים שחו שעות רבות עד שהגיעו לחוף וניצלו. הייתה זו הוכחה שטילי הסטיקס בידי המצרים עלולים לפגוע בספינות הטילים. ייתכן שהמצרים גילו את פעילותה של אח"י סער והחליטו לטמון לה מארב. היו טווחי גילוי מכ"ם מיוחדים וגדולים מהממוצע באותו לילה. המשמעות שגם מטרות קטנות התגלו בטווחים ארוכים מאוד.
ספינות הסער שנבנו בשרבור תוכננו לזירת הים התיכון והוצבו שם. לאחר כיבוש סיני במלחמת ששת הימים ראה שר הביטחון משה דיין צורך להפעיל כוחות ימיים בזירה זאת שיהיו מסוגלים למנוע הסגר ימי. הריחוק של זירת העימות באב אל מאנדב מנמל הבית – בסיס מפרץ שלמה בשארם א-שייח' – תנאי הים ומזג האוויר הקשה של הים האדום דרש ספינות גדולות יותר. על פי הנחיית שר הביטחון הוזמנו שש ספינות במספנות ישראל שיתאימו לזירת ים סוף. ספינות אלה תוכננו על ידי אותם המתכננים של הספינות שנבנו בשרבור ושולבו בהן הלקחים שנלמדו מהפעלתן. הספינה הראשונה מהדגם החדש סער 4אח"י רשף הצטרפה בתחילת שנת 1973[15] והשנייה אח"י קשת הושקה בסוף אוגוסט באותה שנה. ספינות אלה תוכננו לצאת למסע סביב אפריקה ב-15 באוקטובר 1973, אך פריצת מלחמת יום הכיפורים דחתה את ההפלגה.
ספינות השייטת סייעו במשימות ביטחון שוטף. במרוצת שנים אלה לכדו ספינות השייטת ארבע ספינות מחבלים שהיו בדרכן לפיגועים בישראל. הלכידה הראשונה של סירת מחבלים על ידי סטי"ל אירעה ב-27 ביולי 1970. אח"י "חץ" מדגם סער 3 לכדה סירה ובה שלושה מחבלים בדרכם לרצועת עזה, ממערב לראש הכרמל.[16]
הסיורים נערכו גם ביוזמה התקפית מול בסיסי היציאה של המחבלים בלבנון. ב-7 בספטמבר 1972, הסטי"ל אח"י "חנית" מדגם סער 3 בפיקודו של אלי רהב השמיד סירת מחבלים לא הרחק מצור. הייתה זו הפעם הראשונה בה הופעל תותח ה-76 מ"מ בקרב ימי תוך שימוש בבקרת מכ"ם בלבד. בדיעבד הייתה זו התגובה הראשונה לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן שהתרחש יומיים קודם לכן. האירוע המחיש את הצורך להצטייד באמצעי זיהוי מעבר לטווח הנשק הקל של המחבלים. בשל הגברת פעילות הסטי"לים בתחום הפעילות נגד סירות מחבלים, נעשו גם שיפורים בכוח האש הקל והותקנו מקלעים בצדי סיפוני הספינות. בסטי"לים מדגם "סער 3" אף הוחלף מוצב טילים מצטודד בתותח 20 מ"מ, דבר שפגם במוכנות ללחימת הטילים.
לאחר שהמחבלים הקימו בלבנון מחנות אימונים בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 ואף הגיעו בסירות לחופי ישראל החל צה"ל לפעול נגדם. בליל 14/15 בינואר 1971 הופעלו לראשונה בדרך הים כוחות צנחנים ושייטת 13 במבצע מבצע ברדס 20, בפיקודם של חיים נדל – מפקד הכוח הפושט, והדר קמחי – מפקד הכוח הימי. היעדים נמצאו בסרפנד ובראס א-שייח, דרומית לצידון בחוף לבנון. שש ספינות השייטת, אח"י "חנית" בפיקוד אפרים אשד שימשה ספינת חפ"ק, ארבע ספינות בפיקוד שבתאי לוי – אח"י "חץ" בפיקוד אברהם בן שושן, אח"י "משגב" בפיקוד גדי בן זאב, אח"י "מזנק" בפיקוד אברהם אשור ואח"י חיפה (סער 2) בפיקוד אלי רהב נשאה את כוח הצנחנים. אח"י מבטח בפיקוד רפי אפל נשאה את כוח שייטת 13 שהיה פיקודו של חנינא עמישב. כוחות הפשיטה הובלו מהסטי"לים לחוף בסירות גומי. הותקפו והושמדו שני בסיסים של החבלה הימית ובסיס אימונים יבשתיים.[17]
השימוש בסטי"לים להובלת כוחות פשיטה הורחב באורח ניכר בראשית 1973, הן בהיקף הכוחות הפושטים והן במספר הספינות שנטלו חלק במבצעים. באותה שנה נטלה השייטת חלק בפשיטות עומק בלבנון נגד יעדי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) במבצע ברדס 54–55 ובמבצע אביב נעורים. על הסטי"לים, שחלקם שימש להובלת כוחות הפשיטה וחלקם לאבטחה, פיקד מפקד השייטת – שבתאי לוי (קצין).
מבצע ברדס 54-55 – בלילה שבין 22 ל-23 בפברואר 1973, פשטו כוחות צנחנים ולוחמי שייטת 13 על יעדי מחבלים צפונית לטריפולי בלבנון ופגעו בהם. הלוחמים פונו במסוקים וחלקם בסטי"לים.[18]מבצע אביב נעורים – בליל 9–10 באפריל 1973, הובילו ספינות השייטת כוחות מצנחנים, שייטת 13 וסיירת מטכ"ל לפשיטות במקביל על בסיסי מחבלים בביירות ובצידון. ההצלחה העיקרית של המבצע הייתה חיסולם של מספר בכירים בפת"ח. במבצע השתתפו 10 סטי"לים ושני דבורים. הכוחות הובלו ליעדם ובחזרה בסטי"לים.[19]
המצרים התכוונו לפגוע באח"י סער שסיירה בדיוק באותה עת מצפון לאל עריש והייתה באותו כיוון של האורית. אח"י סער גילתה את מכ"ם הסטי"ל המצרי ואף את מכ"ם טיל סטיקס וביצעה פעולות התגוננות. טילי הסטיקס לא התגלו במכ"ם או בעין. היו תנאי גילוי מיוחדים באותו לילה. אח"י חיפה שהייתה באזור חיפה גילתה את מכ"ם הסטי"ל המצרי וזאת ממרחק של מעל 160 מייל.
בעקבות האירוע חיל הים הקים באופן מיידי את בסיס דפנה ונעשתה הערכת מצב טכנולוגית וטקטית בכל הקשור להתגוננות נגד טיל הסטיקס.
מטאטא על תורן ספינת סער. תליית מטאטא על התורן היא סימן מקובל להטבעת ספינת אויב.
שייטת ספינות הטילים נטלה חלק פעיל בלחימה של צה"ל במלחמת יום הכיפורים. לפי מדיניות הביטחון של צה"ל ועל פי פקודת סלע על חיל הים היה לפעול בדרך הגנתית ולהישאר בקרבת חופי ישראל, אולם מפקד חיל הים בנימין תלם נקט ביזמה התקפית ויידע את הרמטכ"ל כשספינות הטילים פגשו באויב בקרבת נמליו. הניצחון המוחלט בקרב הראשון יצרה התייחסות שונה במטה הכללי בהמשך המלחמה. החזית הימית נפתחה וההצלחות הברורות בה היו נקודות אור יחידות בימים הראשונים למלחמת יום הכיפורים. ההכרעה בקרבות הטילים במהלך המלחמה יצרה מעמד מבוסס לישראל בזירה הימית. אף על פי שחלפו שנים רבות, ההרתעה מיכולת חיל הים הישראלי מחזיקה מאז מעמד.
ציי מצרים וסוריה היו האויבים הימיים בזירת הים התיכון. להלן כלי השיט ומערך הגנת החוף שהיו להם:
מצרים – 14 סטי"לים, 5 משחתות, 12 צוללות, 58 ספינות משמר, טרפדות וספינות עם מטולי רקטות, 13 מקשות ו-11 נחתות. כן מערך הגנת חוף שכלל טילי חוף-ים ותותחי 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם.
סוריה – 9 סטי"לים, 15 ספינות משמר וטרפדות, ו-4 מקשות. כן מערך הגנת חוף שכלל תותחי 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם.
בערב יום הכיפורים נשלחו "געש" בפיקוד רס"ן אריה שפר, גם כמוביל זוג, ו"חרב" בפיקוד סרן שמואל פרס (פפר) לסיור מודיעין בגזרה צפונית מזרחית לפורט סעיד. הסיור בוצע בדממת מכ"ם ותקשורת מוחלטת ומחוץ לטווחי הגילוי של מערך המכ"מים המצרי. לא התגלתה פעילות מצרית כלשהי והספינות חזרו בבוקר לנמל חיפה.
אף כי המודיעין הימי התריע על מלחמה קרבה, השייטת קיבלה את הידיעה על כך רק בבוקר יום ו', 5 באוקטובר 1973. פעילות ההתארגנות נעשתה בלחץ רב. הבעיה העיקרית שעמדה הייתה התחמשות בטילי גבריאל, מאחר שכל ספינות השייטת נשאו רק מחצית מהחימוש המלא. בספינות מדגם סער 3 הייתה בעיה חריפה יותר: משגר מצטודד לשלושה טילים מבין שני המשגרים שהיו, הוחלף בתקופה שלפני המלחמה בתותח 20 מ"מ, על מנת שספינות אלה תוכלנה לסייע בלחימה בסירות מחבלים במסגרת סיורי הבט"ש. אספקת הטילים הייתה לפי קצב הכשרתם בבית המלאכה לטילים והתקנתם בספינה חייבה עבודה עם מנוף. הגישה לספינות הייתה דרך כביש צר על שובר הגלים והיו רק שני רציפים שאפשרו את ההעמסה. ההתארגנות הטכנית נמשכה עד אחרי פרוץ הקרבות בשעה 1400 של יום הכיפורים, ונעשתה על חשבון תדרוכים ותכנונים אחרונים.
בבוקר יום הכיפורים בסביבות 1000 הוחל בפריסת יחידות חיל הים: שתי ספינות אח"י קשת מדגם סער 4 ואח"י אילת מדגם סער 2 בפיקוד מפל"ג סער 4 אלי רהב נשלחו להתרעה נגד מטוסים מול דרום המדינה. כמו כן שתי ספינות נוספות, אח"י מבטח מדגם סער 1 בפיקוד דני מלמד עם מפל"ג 31 מיכה לצרוס ואח"י רשף מדגם סער 4 בפיקוד מיכה רם, נשלחו צפונה, לאזור מצפון לראש הנקרה להתרעה נגד מטוסים וכן למניעת הגעת סטילים סוריים לאזור צור לביצוע ירי טילים על אזור מפרץ חיפה.
11 ספינות היו מוכנות לקרב כאשר פרצה המלחמה. שתי ספינות היו באחזקה במספנות חיל הים – אח"י חיפה ואח"י חץ. הן הוכשרו לכשירות מלאה תוך זמן קצר והשתתפו בקרבות ההמשך. הדבר איפשר ריכוז שני כוחות משימה אחד לזירת מצרים והשני לזירת סוריה. זאת תוך הגעה לעדיפות אופרטיבית בשתי הזירות. יציאת הכוחות נעשתה ללא נוהל קרב מסודר והספינות שיצאו בזוגות הצטברו ככוח בים. תורת הקרב שימשה כשפה משותפת ואפשרה ציוות ספינות והבנה מלאה בין המפקדים.
תורת הקרב לספינות סער העניקה עדיפות ללחימה בלילה. הקרבות נוהלו ביוזמה התקפית בקרבת חופי אויב. כוחות אוויר של האויב לא הופעלו מעל הים. הספינות יצאו בגיחות ליליות וחזרו מדי יום לבסיס להתחמשות ותדלוק.
קרב לטקיה הוא הקרב הימי הראשון אי פעם שנערך בין ספינות הנושאות טילי ים-ים משני הצדדים, ושנעשה בו שימוש בלוחמה אלקטרונית
קרב טילי ים-ים הראשון בעולם נערך בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר מול חופי סוריה. כוח שמנה חמישה סטי"לים בפיקודו של המש"ט – מיכאל (יומי) ברקאי, יצא לסיור אלים לפגיעה במטרות ולהשמדת כלי שיט באזור נמל לטקיה. הספינות בכוח היו: אח"י מזנק (סער 2), בפיקוד משה בן ישי (צינר) הייתה ספינת הדגל כשעליה המש"ט ברקאי ועמו צוות החפ"ק (חבורת הפיקוד) השייטתי. אח"י חנית (סער 3), בפיקוד זאב יחזקאלי. אח"י געש (סער 3), בפיקוד אריה שפר, אח"י מבטח הייתה עדיין חמושה בתותחים בלבד (סער 1), בפיקוד דני מלמד ועליה מפל"ג 31 מיכה לצרוס. אח"י רשף (סער 4), בפיקוד מיכה רם.
כמעט קרב באזור טרטוס – בשעה 20:30 לערך, כשהכוח הישראלי היה דרומית מערבית לנמל טרטוס התגלה מכ"ם סטי"ל סורי באזור מבואות הנמל. מפקד השייטת דיווח למפקדת חיל הים וביקש סיוע אווירי כמוגדר בתורת הקרב, אך נענה שאין באפשרות חיל האוויר להקצות סיוע כזה. בוצעה הערכת מצב על פי כל הנתונים שהיו בידי הכוח ולא היה ברור באם הסטי"ל הסורי הוא בתוך הנמל או מחוצה לו. מפקד השייטת החליט להפליג מזרחה עם ה"מזנק" ולהתקרב לחוף להבהרת תמונת הקרב. שאר ארבע הספינות נשארו מאחור, ממערב לטרטוס ובפריסה רחבה. לא התגלו מטרות כלשהן ולכן החליט מפקד השייטת להמשיך עם הכוח צפונה לאזור שממערב ללטקיה ואז להתפצל לשני כוחות תוך ביצוע הטעיות שיגרמו לסורים להוציא כוחות לים. במידת הצורך החליט שתבוצע גם הפגזת חוף.
קרב לטקיה – בהמשך תוך כדי תנועתו לאזור לטקיה כ-35 מייל מהחוף, זיהה הכוח טרפדת סורית, והספינות מזנק ורשף פתחו עליה באש תותחים ופגעו בה, אך היא המשיכה במנוסתה לכיוון החוף, תוך דיווח למפקדת הצי הסורי שהיא מנהלת קרב עם ספינות אויב. החנית נשארה להטביעה ושאר הכוח המשיך בדרכו. בשלב זה ההתגלתה מטרה מזרחית לכוח. בתחילה זוהתה בטעות כספינת טילים ובהמשך כמקשת סורית בטווח העולה על טווח ה"גבריאל". הספינות מזנק וגעש החלו לדלוק אחריה ובטווח של כ-23 ק"מ, מעבר לטווח המרבי של הגבריאל, ירתה אח"י מזנק טיל שנפל לפני המטרה. בינתיים הספינות רשף ומבטח התקרבו למקשת, רשף שיגרה לעברה שני טילים שפגעו בה והבעירוה.
בהתקרב הכוח למקשת כדי להטביעה, הוא הופתע משלושה טילי "סטיקס", שנורו לעברו מדרום מזרח. מערכות לוחמה אלקטרונית שיבשו את פעולות הטילים ואלה החטיאו. אחד הטילים נפגע באש מקלעי אחד הסטי"לים. הסטי"לים הסורים שירו את הטילים היו שתי ספינות מדגם "קומאר" וספינה מדגם "אוסה" שיצאו לים קודם לכן לכיוון טרטוס בגירוד חוף וקיבלו את הדיווחים של הטרפדת הסורית. לספינות אלה היה יתרון בכך שטווח הסטיקס עלה על טווח הגבריאל. ספינות הקומאר ירו וברחו, וספינת האוסה פנתה וירתה שני טילים נוספים. תוך כדי התגוננות מהטילים הצליחה ה"געש" לירות על ה"אוסה" שני טילים ברצף, הראשון פגע ולשני כבר לא הייתה מטרה. ה"מזנק" פגעה בספינת קומאר נמלטת. הקומאר השנייה נמלטה לעבר החוף, עלתה על שרטון והושמדה באש תותחים על ידי ה"מזנק". טיל גבריאל האחרון בקרב נורה על ידי ה"חנית" שהטביע סופית את המקשת. תוצאות הקרב – חמש ספינות סוריות הושמדו, הכוח הישראלי שב בשלום לבסיסו. הסורים ירו שמונה טילי סטיקס והכוח הישראלי ירה עשרה טילי גבריאל. לאחר קרב לטקיה, במשך כל הקרבות הנוספים בגזרה הסורית, פעלו ספינות חיל הים הסורי ממבואות נמליהן ולא יצאו לים הפתוח במשך כל ימי המלחמה.
ספינת טילים אוסה מצרית מהסוג שטובע בקרב פורט סעיד, ליל 6–7 באוקטובר 1973.
הקרב התקיים בלילה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, בין 6 ל-7 באוקטובר 1973, מול חופי צפון מערב סיני. משימת כוח הסטי"לים הישראלי הייתה למנוע פעילות של כוחות ימיים מצריים באזור.
היה זה היום הראשון ללחימה ולכן התכנסות הכוח בים נעשתה בשלבים והתוכנית גובשה תוך כדי כינוס. הכוח כלל שש ספינות: אח"י משגב (סער 1), בפיקוד פנחס מילוא. אח"י אילת (סער 2), בפיקוד אילן שדה. אח"י סופה (סער 3), בפיקוד גדעון רז, שהעביר את הפיקוד עליה ליצחק שמיר. אח"י חרב (סער 3), בפיקוד שמואל פרס. אח"י סער (סער 3), בפיקוד דוד עזר. אח"י קשת (סער 4), בפיקוד דוד הרפזי.
ראשונות הפליגו שתי ספינות בפיקוד מפל"ג סער 4, אלי רהב, אח"י קשת (סער 4) ואח"י אילת (סער 2). שעתיים מאוחר יותר הצטרף זוג ספינות סער 3 בפיקוד מפל"ג 33, גדעון רז, אח"י סופה ואח"י חרב. שתי הספינות נערכו באופן חשאי, ללא הפעלת מכ"ם וקשר, למארב בצמוד לחוף מערבית לבסיס דפנה. זוג ספינות שלישי בפיקוד מפל"ג 32, יעקב ניצן, אח"י סער (סער 3) ואח"י משגב (סער 1), יצא לדרך מאוחר יותר והצטרף בהמשך מכיוון מזרח. בסיס דפנה שהיה בימת ברדוויל שבצפון סיני מילא את יעודו כעמדת תצפית קדמית וקישור לכוחות הימיים בגזרה.
בספינות הכוח ובבסיס דפנה, שבחוף ימת ברדוויל הבחינו בספינות טילים מצריות נעות מזרחה. המפקד הטקטי במקום, המפל"ג אלי רהב, הזמין סיוע אווירי במגמה להסתער מבלי להמתין לזוג השלישי. בשלב זה מפקד חיל הים בנימין תלם התערב. תלם דרש לעכב את ההסתערות עד להגעת הסיוע האווירי והורה להתרחק מזרחה כדי לפגוש את הזוג הנוסף ולהיערך בעדיפות גדולה יותר. חיל האוויר היה טרוד מאוד בקרבות הבלימה והגעת המטוסים התעכבה. בינתיים נפתח הטווח בין הזוגות ומפקד חיל הים נעשה המפקד הטקטי של האירוע.
נראה היה שהמצרים נכנסים למלכודת בין שני זוגות הסטי"לים. בעוד שתשומת הלב של הישראלים מופנית לאוסות הנכנסות למארב, חדרה טרפדת מדגם P-183 מצרית נושאת משגרי קטיושות מבלי להתגלות והפגיזה ברקטות את בסיס דפנה. הרקטות נחתו בגבעה מאחורי המוצב ולא גרמו נזק. אח"י סופה ואח"י חרב יצאו מהמארב והפתיעו את ספינת הרקטות שנמלטה לכיוון פורט סעיד. האוסות המצריות פנו דרומה על רקע החוף ולא יצרו תמונת מצב ברורה ומטרות לירי לסטי"לים. באח"י חרב אירעה תקלה במכ"ם בקרת האש שלא הצליח לנעול על המטרה. גם באח"י סופה אירעה תקלה במערכת ניהוג הטיל והטילים לא הגיעו למצב ביות.
ארבעה סטי"לים ישראלים פנו מערבה והגבירו מהירות, אולם האוסות שפנו מערבה לא היו בטווח הטקטי. באותן דקות הגיע הסיוע האווירי, שנדרש שעתיים קודם לכן, על ידי זוג מטוסי קורנס, אולם אחד מהם חזר בגלל תקלה. מפקד אח"י חרב (סער 3) סרן שמואל פרס כיוון את המטוס שנותר להניר את ספינות הטילים המצריות. הנרת המטוס גרמה לאוסות לזנוח את כוונתן לירי טילים ולפנות מערבה. ספינות הסער 3 סגרו אליהן טווח ונכנסו בירי מתותח אוטו מלרה 76 מ"מ, אך בתותחים קרו מעצורים ותקלות. טייס הקורנס הצליח לפגוע באוסה אחת בפצצה האחרונה שלו ולהשמיד אותה.
הספינות במזרח הסתערו לעבר הכוח המצרי שפנה מערבה, אבל המרחק היה גדול והן לא הצליחו להגיע לטווח ירי. במרדף אחר האוסות הנמלטות, עברו שני סטי"לים את קו פורט סעיד מערבה. כאשר הדבר נודע במטה הכללי, חיל הים נדרש להפסיק את המרדף.
"'תוצאות הקרב:"' בקרב השתתפו שש ספינות ישראליות – מהן חמש נושאות טילים וספינת תותחים אחת. מולן עמדו שלוש ספינות מצריות – שני סטי"לים מדגם "אוסה" וספינת רקטות. 11 הטילים שנורו על ידי הכוח הישראלי לא פגעו. הרקטות שנפלו ליד בסיס דפנה לא גרמו כל נזק. הסטי"לים המצריים לא הצליחו לירות טילים והונסו. ספינת טילים אחת מדגם אוסה הושמדה על ידי הקורנס. יומיים מאוחר יותר נשבו מספר ניצולים שהגיעו בשחייה לחוף רומני.
הייתה זו הפעם היחידה שחיל הים קיבל סיוע אווירי קרוב במלחמת יום הכיפורים. היעילות לא הייתה מרשימה, אך הופעתם חייבה את המצרים להתגונן, מנעה מהם לירות טילים והייתה משמעותית להצלחת הקרב. אף כי תורת הקרב חייבה הזמנת סיוע אוויר התקפי, הפנימו הכוחות הימיים את מצב הלוחמה באוויר ולא הוזמנו יותר מטוסי תקיפה לקרבות הימיים.
בלילה השני של המלחמה, ליל 7–8 באוקטובר 1973, נעשה שוב ריכוז כוח לגזרת פורט סעיד. אח"י "חנית" (סער 3) נשלחה כבת זוג לאח"י סופה (סער 3) ויחד הפליגו לקיים מארב בחוף מערב סיני. עקב חוסר מקצועיות לא בוצע ניווט והספינה עלתה על החוף מערבית לבסיס דפנה. נוצרה בעיה בטווח קרוב יחסית לנמל פורט סעיד. ספינות אחרות ניסו לסייע בחילוץ. המצרים תקפו את אח"י מזנק (סער 2) בטילים, אבל הספינה קיבלה התראה מספר דקות קודם לכן, התרחקה ולא נפגעה. אח"י חנית (סער 3), חולצה רק יומיים אחר כך בעזרת גוררת מגויסת שהגיעה מנמל אשדוד.
הקרב התקיים בלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר 1973 מול חופי מצרים. משימת כוח הסטי"לים הישראלי הייתה לחסום בריחת ספינות מצריות מנמל פורט סעיד לנמל אלכסנדריה עקב מתקפת יבשה גדולה של צה"ל שבוצעה בחזית תעלת סואץ (מתקפת 8 באוקטובר). שמונה ספינות של השייטת הפליגו מנמל חיפה והצטרפו לשתיים אחרות שכבר שהו באזור. כישלון המתקפה הביא לשינוי המשימה והכוח נערך להפגזות באזור דמייט שבדלתא של הנילוס. מטרות חשודות במכ"ם גרמו לכוח לצאת להתקפה חזיתית של כל עשר הספינות בפיקודו של המש"ט מיכאל (יומי) ברקאי לפי כל כללי תורת הקרב נגד מה שהתברר לאחר כחצי שעה כהפרעות מכ"ם.
לאחר הפסקת ההתקפה הוחלט להחזיר חלק מהספינות בהתאם למלאי הדלק שהיה בהן וארבע הוחזרו לחיפה בפיקודו של מפל"ג 32 – יעקב ניצן. שש הספינות שנותרו בזירה היו: אח"י משגב (סער 1 – ספינת תותחים ללא לטילים), בפיקוד פנחס מילוא. אח"י אילת (סער 2), בפיקוד אילן שדה. אח"י סופה (סער 3), בפיקוד יצחק שמיר. אח"י חרב (סער 3), בפיקוד שמואל פרס. אח"י רשף (סער 4), בפיקוד מיכה רם. אח"י קשת (סער 4), בפיקוד דוד הרפזי. הספינות נערכו בשלושה זוגות: "רשף" ו"קשת" בפיקודו של מפל"ג סער 4 – אלי רהב. "משגב" ואילת בפיקודו של מפל"ג 31 - מיכה לצרוס. "סופה" ו"חרב" בפיקודו מפל"ג 33 – גדעון רז. מפקד השייטת עבר לאח"י חרב שנעשתה ספינת הפיקוד של הכוח.
על מנת לאלץ את המצרים לצאת לפעולה השאיר ברקאי ארבע ספינות והפליג דרומה עם אח"י סופה ואח"י חרב להפגיז את מוצבי החוף המצריים בדמיאט. עוד לפני שהחלו בהפגזה התגלו מטרות בכיוון צפון מערב, בקצה טווח המכ"ם. ברקאי לא היה בטוח שאלה מטרות אמיתיות והורה לאח"י קשת לפזר מטרות דמה לבדיקה ולהטעיה. בשעה 00:15 נפתחה אש טילים על המטרות שפיזרה ה"קשת". הטילים נורו מארבע ספינות אוסה, שהיו מחוץ לטווח היעיל של טילי ה"גבריאל" ועל כן הסטי"לים הישראלים הסתערו בכל המהירות כדי לסגור לטווח ירי. הספינות "קשת", רשף, אילת וחרב ירו טילים.[ב] ה"קשת" פגעה באוסה הראשונה והספינה הוטבעה באש תותחי אח"י משגב. רשף ואילת השמידו ספינת אויב שנייה בטילים ובתותחים. הספינה השלישית נפגעה קשה בטיל ובתותחים ועלתה על החוף כשבר כלי. האוסה הרביעית הצליחה להימלט ללא פגע כאשר אח"י רשף, שנגמרו לה הטילים, מנסה לפגוע בה בתותחים.
תוצאות הקרב: בקרב השתתפו שישה סטי"לים ישראלים וארבעה סטי"לים מצריים. נורו 12 טילים על ידי הכוח הישראלי וכ-15 טילים על ידי האויב. שלוש ספינות טילים מצריות מדגם אוסה טובעו ואחת נמלטה. הכוח הישראלי שב בשלום לבסיסו.
משימות הפגזת חופים היו פגיעה ביעדים אסטרטגיים של האויב וריתוק כוחות הגנה שלו, סיוע לכוחות היבשה והאוויר על ידי פגיעה במטרות צבאיות המסכנות אותם והטרדת צי האויב ופגיעה בו.
חופי סוריה – בלילות 10–11, 12-11, 20-19 ו–24-23 באוקטובר הופגזו מתקנים ונמלים במינט אל ביידה, לטקיה, בניאס, טרטוס ואל-אברש. נפגעו מכלי דלק בבניאס ובטרטוס, שתיים-ארבע ספינות טילים סוריות ושלוש אוניות סוחר, גשר על נחל אל-אברש בכביש החוף ומתקני נמל וחוף שונים. למרות ירי טילים ותותחים לעבר הספינות הישראליות הן יצאו ללא פגע.
חופי מצרים – בלילות 13–14, 16-15, 18-17, 20-19 ו–22-21 באוקטובר הופגזו מתקנים צבאיים לאורך כל החוף המצרי בים התיכון מפורט פואד שבמערב סיני ועד קרבת הגבול הלובי. סמוך לנמל אלכסנדריה טובעו שתי ספינות תצפית מצריות וחלק ממלחיהן נמשו מהים ונלקחו בשבי. בתקיפות נפגעו תחנות מכ"ם, מוצבים ונמנעה יציאת ספינות אויב לתקיפת כוחות צה"ל, פגיעה בשיט לישראל או בחופי המדינה.
במקביל לפעילויות התקיפה, שמרו ספינות השייטת את חופי המדינה והשיט אליה. בשני אירועים, ב-10 וב-19 באוקטובר 1973, הגיעו דיווחים על גילוי צוללות מצריות בקרבת חופי ישראל. (מול גבעת אולגה ומול חיפה). סטי"לים נצ"ל הוזנקו למקום ובמקרה הראשון, באזור גבעת אולגה, נורו טורפדות נגד צוללות, אך בתום המלחמה הוברר כי לא פגעו בצוללת. המצרים הסיגו את הצוללות שלהם מחופי ישראל להגנת הנמלים שלהם.
המצרים והסורים נמנעו מקרב ימי מכריע, אולם רצף ההישגים של ספינות הסער הרתיע את האויב מפעילות התקפית. ההישג הגדול של ספינות הטילים היה הסרת המצור הימי שהכריזה מצרים בים התיכון. לבקשת ישראל נאותה ממשלת ארצות הברית לחדש את המלאים שהידלדלו. האישור להעברת האספקה הצבאית הרבה בים ניתן רק לאחר שהיה ברור כי לא תדרש אבטחה של הצי האמריקני. הצי הסובייטי הכפיל את עצמתו בים התיכון. מנגד, הצי הששי היה פרוס במתח רב והפנטגון לא היה מוכן להטיל עליו משימה נוספת. השייטת אבטחה את נתיבי השיט משלהי המלחמה ועד סוף שנת 1973. המצרים הציבו בים התיכון צוללת ומשחתת שהועברה לנמל בנגאזי שבלוב.
בים סוף לא נמצאו ספינות סער במלחמת יום הכיפורים. בפרוץ הקרבות הודיעו המצרים על הטלת מצור ימי על השיט הישראלי במצרי באב אל-מנדב שבדרום ים סוף. כמו כן פסקה בתקופת המלחמה העברת נפט במכליות בין שדה הנפט במפרץ סואץ לנמל אילת מסיבות בטיחות. המצור המצרי אילץ את מכליות הנפט שנרכש מאיראן להפליג סביב אפריקה והדרך התארכה בכחודש ימים. תנועת המכליות במפרץ סואץ חודשה בתום הקרבות. המצור הימי הוסר במסגרת משא ומתן עם מצרים שבו ישראל הסירה את המצור על הארמייה השלישית המצרית שכותרה בסיני.
בים התיכון השייטת נערכה בשלושה זוגות ספינות טילים שנפרשו לאורך הנתיב של כ–1,000 מיל ימי ממצר מסינה שבאיטליה עד לחוף ישראל. הספינות מדגם סער 4 – אח"י רשף ואח"י קשת – בעלות כושר טווח הפלגה עדיף, היו הרחוקות ביותר. מסיבות פוליטיות לא נכנסו הספינות לנמלים זרים לתדלוק. במקום זאת נפגשו עם אוניות אם לצורך אספקה ותדלוק.[21]
ב-22 באוקטובר, בסמיכות ליום הזיכרון לאח"י אילת היו אח"י רשף ואח"י קשת קרובות למשחתת סקורי מצרית ונערכו כדי לתקוף אותה. ברם, השיחות על הפסקת האש היו כבר בשלב מתקדם ומפקדת חיל הים העדיפה להימנע מקרב והורתה לכוח להתרחק. נראה שהמשחתת המצרית הבינה את הרמז והסתלקה מהאזור. המבצעים שכונו מבצעי "לינול" נחלו הצלחה – אף אונייה המובילה אספקה לישראל או ממנה לא נפגעה או נעצרה בדרכה לישראל במהלך המלחמה ולאחריה.
קרב טילי ים-ים בין שישה סטי"לים ישראלים לשני סטי"לים מצריים וכלי שיט נוספים במימי צפון מערב סיני. מטוס פנטום של חיל האוויר הישראלי הוזנק לסייע והטביע סטי"ל מצרי. נמנעה הפגזת כוחות צה"ל בצפון סיני.
הפגזה אינטנסיבית של שבעה סטי"לים ישראלים שנמשכה כשעה לעבר נמלי הים הסוריים ולעבר מסוף דלק. במהלך ההפגזה יצאו מנמליהם סטי"לים סוריים ונערך עמם קרב טילי ים-ים. סטי"ל סורי אחד או יותר נפגעו ככל הנראה באש תותחים.
הלילה שבין 11 ל-12 באוקטובר
הים התיכון, סוריה.
קרב טרטוס.
תקיפה של ארבעה סטי"לים שנמשכה שעה לעבר הנמל ומכלי הדלק בטרטוס, שני סטי"לים סוריים יצאו מהנמל וירו טילים, בבריחתם עולה סטי"ל על השובר גלים ונשבר. מהירי הישראלי נפגעה גם אוניית סוחר סובייטית "איליה מצ'ניקוב" משני טילי גבריאל ללא אבדות לצוותה.
הלילה שבין 13 ל-14 באוקטובר
הים התיכון, מצרים.
הפגזת חוף דמיאט.
הפגזת מטרות בחוף דמיאט על ידי סטי"לים ישראליים.
הלילה שבין 15 ל-16 באוקטובר
הים התיכון, מצרים.
הפגזת יעדים במערב החוף המצרי.
הפגזה של מטרות בחוף מזרחית לרוזטה, ובחופי ראס קנאיס וראס אל דבעה ממערב לאלכסנדריה על ידי שני סטי"לים מדגם סער 4.
פשיטה של שייטת 13 לתוך נמל פורט סעיד והצמדת מוקשים לכלי שיט. למצרים טובעו סטי"ל מדגם אוסה, ספינה עם משגרי רקטות, טרפדת ונחתת. שניים מלוחמי הקומנדו הימי נהרגו.
הלילה שבין 17 ל-18 באוקטובר
הים התיכון, לבנון
חבלה בכבל התקשורת בין סוריה לאירופה ומצרים.
צוללים מיחידה 707 (צולל הגנתי), בהובלת ובאבטחת שני דבורים, פוצצו את כבל התקשורת התת-מימי שחיבר את סוריה עם אירופה באזור מימי ביירות. תקשורת החוץ בין סוריה ולבנון לבין אירופה ומצרים נותקה. בהמשך תוקן כבל התקשורת.
הלילה שבין 17 ל-18 באוקטובר
הים התיכון, מצרים.
הפגזת מוצבים ותותחי חוף מזרחית לפורט סעיד.
הופגזו תותחים באזור פורט פואד שאיימו על מעוז בודפשט על ידי שישה סטי"לים ישראליים.
הפגזה להטרדת כוחות מצריים באזור דמיאט על ידי שני סטי"לים.
הלילה שבין 21 ל-22 באוקטובר
הים התיכון, מצרים.
הפגזת יעדים האזור אלכסנדריה.
סיור במבואות אלכסנדריה, טיבוע שתי ספינות תצפית מצריות מהן נאספו ניצולים והפגזת הבסיס הימי באבו קיר על ידי ארבעה סטי"לים.[23]
הלילה שבין 23 ל-24 באוקטובר
הים התיכון, סוריה.
הפגזת נמל בניאס.
הפגזה חוזרת של מסוף הדלק בבניאס על ידי ארבעה סטי"לים ישראלים (לאחר ההפגזה מ-11 בחודש), ובמצופים שמשמשים לפריקת דלק ממכליות. במהלך ההפגזה, הכוח מקלע למצב מסוכן כאשר היה בקרבת החוף: בו-זמנית נורו על הכוח שני טילי סטיקס, מכוון לטקיה וארבעה טילי סטיקס מכוון טרטוס. גם מהחוף נפתחה אש כבדה לכוון ספינות הסער, בין היתר של טנקים. לאחר שהסטי"לים הישראלים השלימו את מנת האש שהוקצבה הם שבו לבסיסם.
בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, בשנים 1974–1982, עסקה השייטת בהתעצמות מאסיבית וקיימה פעילות לחימה שוטפת בעצימות נמוכה כנגד הפעילות החבלנית של ארגוני הטרור הפלסטינים.
צוותי הספינות ניצלו כל הזדמנות כדי לעשות רושם טוב. הן הניפו דגל ישראל ענקי בראש התורן ואירחו רבבות מבקרים על הסיפונים. מחלקה מאנשי הצוות צעדה במצעד הכבוד בניו יורק, בנוכחות ראש העיר ניו יורק וראש עיריית ירושליםטדי קולק. ספינות הסער זכו להערכה בהיותן הספינות הקטנות ביותר שהגיעו מעבר לאוקיינוס האטלנטי. הספינות ביקרו בנורפוק, ניו יורק, פילדלפיה, בולטימור ומיאמי.
במיאמי הסתיים הביקור בארצות הברית. משם חצו את הים הקריבי לקרטחנה, לצורך הצגה שיווקית של מערכות לחימה לצי הקולומביאני. בעת השהייה בקרטחנה הגיעו גם קצינים מהצי של צ'ילה לבדוק את הספינות. הדו"ח שהגישו בעקבות הסיקור היה צעד ראשון לרכישת ספינות סער 4 על ידי מדינה זו. בדרכן חזרה עגנו הספינות בנמלי ברמודה, פונטה דלגדה באיים האזוריים וגיברלטר. המסע הכולל עד חזרה לחיפה ארך קרוב לחודשיים.
כחלק מהסכמי השלום עם מצרים נפתחה תעלת סואץ שוב לשיט לאחר שהייתה סגורה ממלחמת ששת הימים. נתיב זה הפסיק להיות נתיב עוין. כלי שיט ישראליים וספינות החיל יכלו לשוט בו למפרץ אילת וחזרה.
אח"י תרשיש (סער 4) הייתה ספינת הטילים הראשונה שעברה בתעלת סואץ. המעבר היה בדצמבר 1979, אורח הכבוד היה מפקד חיל הים, ולהפלגה הצטרפו מפקד בסיס חיפה ומפקד שייטת ספינות הטילים. הספינה התקבלה בנמל פורט סעיד בארוח של מפקד בסיס חיל הים המצרי. באותו לילה הודלק בספינה נר חמישי של חנוכה שצוין בחנוכייה מוארת על תורן הספינה.
בספטמבר 1979 במסגרת ביקור אנואר סאדאת בחיפה ביקרו גם משחתות מהצי המצרי. זוג ספינות בפיקוד אברהם בן שושן במבצע פעולה מוצלחת ביקרו הספינות אח"י מולדת בפיקוד אלי רגב ואח"י קוממיות בפיקוד יעקב גז גמלו בביקור בנמל אלכסנדריה ב-4 במאי 1980.
הפעילות המבצעית בשנים אלה כוונה נגד פעילות חבלנית עוינת. השייטת השתתפה בפעולות לחימה בלכידת מחבלים בדרכם לפיגוע, ספינות אם וספינות נשק.
בעקבות "פיגוע אוטובוס הדמים" בכביש החוף, ב-11 במרץ 1978 ואירועים דומים נוספים, יצא צה"ל ל"מבצע ליטני" שנערך בין 14 ל-21 במרץ 1978. 10 ספינות הטילים נטלו חלק בסיוע וחיפוי לכוחות שפעלו בחוף. הוטל סגר ימי על נמל צור והופגזו דרכים לשיבוש תנועת אויב.
אח"י יפו (סער 4), בפיקוד סא"ל חנינא עמישב, נטלה חלק פעיל בהפגזות מהים. הספינה ירתה בסיכום כללי כ-1000 פגזי 76 מ"מ. במאמץ לאתר ולפגוע בתותח נייד של המחבלים התקרבה הספינה באור יום לטווח קצר מאוד מהחוף. המחבלים שהגיחו, ירו והסתתרו חליפות, הצליחו לפגוע בבסיס תותח אוטו מלרה 76 מ"מ בירכתי הספינה. פגז חדר לתוכה ונתקע בקרוסלת הפגזים אך לא התפוצץ. טען התותח שנמצא במקום אף לא נפצע. הספינה נאלצה להפסיק את הירי וחזרה לנמל לתיקון התותח.
בין השנים 1973 עד 1982 השמידו או עצרו הסטי"לים שלוש ספינות אם של מחבלים, ביניהן הספינה שהובילה את המחבלים שהשתלטו על "מלון סבוי" בתל אביב ב-5 במרץ 1975. הספינה נלכדה ב-7 במרץ 1975 על ידי אח"י געש ואח"י מזנק, בפיקוד המש"ט אלי רהב, 70 מיל מערבית מתל אביב.
באותה תקופה נלכדו או הושמדו ארבע סירות עם מחבלים בדרכם לפיגוע, אוניית תופת במפרץ אילת וגם שחיין בודד על מזרן ים. נוסף על כך נתפסו עוד שתי ספינות, שנשאו אמצעי לחימה ומשאיות עבור הפת"ח, בדרכן ללבנון.
ב-1 באוקטובר 1976 תפסה אח"י משגב (סער 2) בפיקוד רס"ן יעקב צוק שתי סירות מחבלים. אחת ניסתה לברוח והושמדה, הסירה השנייה נכנעה. שלושה מחבלים חוסלו ושלושה נשבו. בחקירה התברר כי המחבלים היו בדרך לפיגוע.[24]
ב-30 באוקטובר אותה שנה תפסה אח"י חרב (סער 3) בפיקוד רס"ן דוד עצמון שתי סירות מחבלים אחת הושמדה והשנייה נגררה לחיפה ואנשיה נמסרו לחקירה.
חסימת אוניית תופת – אח"י רשף בפיקוד רס"ן הרצל שחף, השתתפה בחסימת אגיוס דמטריוס בדרום מפרץ אילת ב-30 בספטמבר 1978. האונייה שחומשה ברקטות ונשאה מטען חמרי נפץ יועדה להתפוצץ בחוף אילת בין המוני נופשים לקראת ראש השנה. לאחר תפישתה ושביית המחבלים, טובעה האונייה בתותחי ה-76 מ"מ של ה"רשף".
מניעת פיגוע המוני – בליל 3–4 במרץ 1979 לכדה אח"י געש (סער 3) בפיקוד רס"ן רוני פלג, את אוניית המחבלים "ג'ינאן", 35 מייל מערבית לדאמור, כשעל סיפונה 10 מחבלים ואמל"ח רב, בדרכה לפיגוע.
תפיסת סטפני (אונייה) – ב-29 במרץ 1979, יירטה אח"י אילת (סער 2) בפיקוד אודי דביר את אוניית המחבלים "סטפני" ועליה חמישה מחבלים ואמצעי לחימה, 50 מיל ממערב לראש הנקרה. נמנע פיגוע המוני באזור תל אביב.
בשנת 1978 חולקה שייטת ספינות הטילים בחיפה לשתי שייטות. "שייטת 3" בפיקוד אל"ם חיים שקד ו"שייטת 5" בפיקוד זאב יחזקאלי. ההפרדה בין ספינות הטילים באותו בסיס הייתה מלאכותית ויצרה בלבול. בשנת 1979 אוחדו הספינות לשייטת אחת והמונח "שייטת 5" בוטל. ארבע הספינות מדגם סער 2 עברו מחיפה לבסיס אשדוד ונקראו "פלגה 31" בפיקוד סא"ל אלכס טל.
בשנת 1979 הוחלט לקרוא לספינות הטילים בזירת ים סוף בשם "שייטת 4". חולקה לשתי פלגות:
זוג ספינות סער 4 בפיקודו של גדעון רז, אח"י רשף בפיקוד מיכה רם ואח"י קשת בפיקוד דוד הרפזי ומחליפו יעקב אפיק, הפליגו מחיפה והקיפו את אפריקה בדרכן לבסיס מרחב שלמה של חיל הים שהיה בשארם א-שייח'.
13 באוגוסט
חוף לבנון
הפגזת מפקדת מחבלים
ספינות השייטת בפיקוד אלי רהבהפגיזו את המפקדה הימית של המחבלים במחנה הפליטים רשדיה.[25]
זוג ספינות סער 2 בפיקודו של אברהם בן שושן, אח"י חיפה בפיקוד דני מלמד ואח"י עכו בפיקוד אלכס טל, הפליגו מחיפה והקיפו את אפריקה לים האדום בדרכן לבסיס מרחב שלמה של חיל הים שהיה בשארם א-שייח'.
6 במרץ 1975
הים התיכון,40 מיל מחוף ישראל
לכידת אוניית אם של מחבלים.
כוח בפיקוד מפקד השייטת אלי רהב שכלל את אח"י געש (סער 3) בפיקוד רס"ן בני אריאלי, אח"י מזנק ובסיוע מטוס סיור ימי שחף, לכדו את האונייה שהורידה מחבלים לפיגוע במלון סבוי. האונייה נגררה לחיפה.
שבעה ימאים יוונים ברפסודת הצלה נאספו על ידי אח"י חץ בפיקודו של איתן לביא כמוביל זוג עם אח"י מבטח בפיקוד רוני פלג, מערבית לעתלית. לאחר שאונייתם "איוס ניקולאוס" טבעה.
הנחתת אח"י אשדוד (פ-61) ואח"י רשף עצרו את אוניית המחבלים "אגיוס דמטריוס" ליד דהב, בדרכה לפיגוע תופת באילת והטביעו אותה. נמנע פיגוע המוני בחוף אילת.
3/4 במרץ 1979
הים התיכון, לבנון
לכידת אוניית מחבלים.
אח"י געש (סער 3), בפיקוד רס"ן רוני פלג לכדה את אוניית המחבלים "ג'ינאן" בדרכה לפיגוע כשעל סיפונה 10 מחבלים, 35 מיל ממערב לדאמור.
28 במרץ 1979
מזרח הים התיכון.
לכידת אוניית מחבלים.
אח"י אילת (סער 2), בפיקוד רס"ן אודי דביר לכדה את האונייה "סטפני" עם חמישה מחבלים ואמצעי לחימה, 50 מיל ממערב לראש הנקרה. נמנע פיגוע המוני באזור תל אביב.
טקס השקת אח"י "ניצחון" (סער 4). המפקד רס"ן אלכס אייל מקבל אישור ממפקד חיל הים מיכאל ברקאי לעלות לספינה. הגברת המשיקה – ראומה ויצמן, רעיית שר הביטחון, 3 בדצמבר 1978.
מבצע של"ג החל בהפצצות חיל האוויר בלבנון ב-4 ביוני 1982 ובמתקפה משולבת של כל זרועות צה"ל החל ב-6 ביוני.[ז] חיל הים היה בשיא מספר הספינות ולא עמד מולו כוח ימי ממשי. סד"כ השייטת במהלך הקרבות הגיע ל-21 ספינות. השייטת השתתפה בפעולות של חיל הים בסיוע לכוחות היבשה, הפגזות חוף, סגר ימי על לבנון ובידוד הזירה מהתערבות סורית. בסה"כ בוצעו בתקופה זו 35 גיחות מבצעיות, אך הספינות שהו זמן ממושך בים.
בלילה הראשון ללחימה הונחתו כוחות שריון וחי"ר בשפך נהר אל-אוואלי (צפונית לצידון) מנחתות טנקים (נט"ק). הנחיתה הייתה משימה מורכבת שהחלה בתפיסת ראש חוף על ידי לוחמי שייטת 13 וצנחנים שהובלו על ידי סטי"לים. באבטחת הנט"קים בשיוטם אל היעד וחיפוי על הנחיתה עצמה נטלו חלק 10 סטי"לים, דבורים וצוללות. הנחיתה בוצעה בחצות ליל 6–7 ביוני, תחת אש תותחי המחבלים.
בצהרי היום שלמחרת בוצעה נחיתה נוספת, שגם היא טווחה על ידי המחבלים. הסט"ילים תקפו בסיוע חיל האוויר מקורות אש שכוונו אל הנוחתים, אך אלה לא מנעו את המשך הירי לעבר הנחתות, עד צאתן מטווח הירי. כוחות הצנחנים שנחתו נעו לכיוון ביירות וכוח הנחתות המשיך לבצע סבבי הנחתת כוחות רבים.
ספינות הטילים סייעו בתצפית ובירי לעבר יעדים בחוף בעת תנועת כוחות היבשה צפונה לעבר ביירות. עיקר ההפגזות היו באזור שבין צידון לביירות וכללו מסלולי נחיתה, דרכים, ריכוזי אויב, אמצעים ומחסני תחמושת. החל מ-9 ביוני הוטל סגר ימי על מרחב ביירות ונמנעה כניסה ויציאה של ספינות. סגר זה בוצע על ידי סטי"לים ודבורים. לכל אורך המבצע הוצבו סטי"לים ככוח התערבות מיידי למניעת תקיפה סורית מהים.
האש שכוונה לעבר הספינות מכיוון החוף הייתה דלילה ביותר והופסקה לאחר שתותח חוף 130 מ"מ הושמד על ידי חיל האוויר.
אתרי יירוט כלי שיט שעסקו בהעברת טרוריסטים ואמצעי לחימה.[27]
מבצע של"ג התרחב למלחמה כוללת ולשהיה ממושכת של צה"ל בלבנון. בכל התקופה ועד לנסיגה הסופית של צה"ל מלבנון בשנת 2000 וגם אחריה, השייטת עסקה בלכידת ספינות שנשאו אמצעי חבלה ונשק לארגוני המחבלים ובסיוע למבצעים יזומים של כוחות מיוחדים וחיל האוויר נגד יעדים בלבנון. משנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הורחבה הפעילות גם מול חוף רצועת עזה.
התהליכים שחלו בשייטת בשני העשורים שלאחר מלחמת לבנון הראשונה: הצטמצמות ניכרת בכמות יחידות הלחימה יחד עם חידוש הצי ושיפור החימוש ואמצעי לחימה אלקטרונית, המשך פעילות נגד מחבלים בים וביבשה ויצירת שיתוף פעולה עם ציים זרים. כפועל יוצא מירידת כמות כלי השיט הועברה פלגת הסטי"לים שהייתה מבוססת בבסיס אשדוד לבסיס חיפה.
נפילת מסוק ימי – בשנת 1996 נפל מסוק "דולפין" לים בתאונה במהלך אימון במבואות מפרץ חיפה. שני הטייסים וקצין חיל הים נהרגו. ללא קשר לתאונה זו, הוחלף המסוק שהיה בשירות כעשר שנים במסוק חדש "עטלף".
שיתוף פעולה בין-לאומי – מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 החל שיתוף פעולה עם ציים זרים. מדי שנה מתקימים תרגילים נרחבים, הכוללים כוחות נוספים, עם צי ארצות הברית.[28] החל מ-1998 הורחבה המסגרת ונכללו בה הצי הטורקי ובהמשך גם ציים נוספים. תרגילים אלה כללו בדרך כלל אימונים בחילוץ והצלה וכן פעילות נגד טרור ימי. האחרון שבהם היה תרגיל גדול של נאט"ו שכונה Cooperative Mako ביוני 2006. התרגיל התקיים בים השחור ברומניה ונטלו בו חלק ציי צרפת, בריטניה, ספרד, בולגריה, רומניה, יוון, טורקיה וישראל.
ביקור ביוון וטקס זיכרון – באוגוסט 2003 ביקרו הסטי"לים אח"י "אילת" (סער 5), ואח"י "חרב" (סער 4.5 נירית), באי היווני קפלוניה. הביקור נערך לפי הזמנת היוונים, לציון 50 שנה לאירועי רעש האדמה בשנת 1953 שבו נפגע האי קשה והשייטת הגדולה של חיל הים סייעה רבות בפעולות ההצלה. שלטונות האי הביעו תודה לציים שהשתתפו בפעולות ההצלה וביניהם לסיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון.
בין השנים 1983 ל-2004 לכדה השייטת 28 ספינות ויאכטות ברחבי הים התיכון. בפעולות אלה השתתפו סטי"לים, דבורים, מטוסי שחף וצוותי השתלטות. פעולות בולטות במיוחד היו:
מבצע דרך נץ ארבע ספינות סער בפיקוד אל"ם שמעון מאיר, מובילות כוח צוללים לוחמים משייטת 13 בפיקוד ידידיה יערי לתקיפת אוניות מחבלים בנמל ענאבה באלג'יריה. ב-4 באפריל 1985 טובעה האונייה "מון לייט" בנמל. הצוללים נאספו על ידי סנוניות לספינות הסער.
טיבוע אוניית המחבלים אטבירוס – ב-20 באפריל 1985 נתגלתה אונייה בדגל פנמה שהובילה כוח גדול וסירות מהירות מאלג'יריה, לפיגוע בקריה בתל אביב.[30] לאחר שסירבה לעצור ונורה ממנה טיל RPG וטובעה באש תותחי אח"י מולדת (בפיקוד דני הלוי). בסיור השתתפה גם אח"י מבטח (בפיקוד סרן ירון צחר).
תפיסת היאכטה 'קאסלרדי' – ב–25 באוגוסט 1985. ספינה קטנה בדגל אוסטרלי ורב חובל אמריקאי שניסתה להעביר כיתת מחבלים מאומנים מקפריסין ללבנון. משימת המחבלים הייתה פיגוע הרג בקרית שמונה. כוח ימי בפיקוד סא"ל אלכס אייל, שכלל את אח"י גאולה ודבור 881, חוליה משייטת 13 ומטוס הסיור הימי מדגם "שחף", ארבו בדרכה. הספינה נעצרה המחבלים הועברו לחקירה. לאחר תהליך חילוט רשמי שימשה ככלי שיט לאיתור מוקשים ימיים בשם אח"י "תמנון".[31]
מבצע מקצה שיפורים – תפיסת ספינת המחבלים אנג'ל, הלכידה הרחוקה ביותר מחופי הארץ הייתה בליל 4 באוגוסט 1988 בים האדריאטי. כאשר נודע כי היאכטה "אנג'ל" שנשאה עליה קבוצת קציני פת"ח מפליגה מיוגוסלביה ללוב, היא יורטה כ-25 מיל מדרום למפרץ טרנטו באיטליה על ידי ארבע ספינות סער – אח"י "יפו" (סער 4), אח"י "קשת" (סער 4.5 נושב), אח"י "מולדת" (סער 4), ואח"י "גאולה" (סער 4.5 חוחית), בפיקוד המש"ט אל"ם יוסי לוי. ארבעה קצינים מהכוח הימי של הפתח נעצרו והיאכטה נגררה לחיפה.
סיכול פיגוע סירות מהירות במבצע אבק דרכים – בתחילת שנת 1990 עסקו ספינות השייטת בסיורים למניעת חדירה של סירות חמושות מהירות. בסיורי האבטחה הושקיעה השייטת למעלה מ-3,000 שעות ים. פעילות הספינות ומטוסי הסיור מעל הים נודעו למחבלים והרתיעו אותם מלהתקרב. ניסיון התקיפה התבצע ב-27–30 במאי 1990: שש סירות חמושות הורדו במרחק רב מאוד גמרו את הדלק לפני שהגיעו לחוף והתקיפה נמנעה.
באוגוסט 1984 נערך מבצע נקודת זינוק – מבצע משולב עם חיל האוויר של תקיפת בסיס ימי של מחבלים בנהר אל–בארד צפונית לטריפולי. התקיפה בוצעה על ידי מסוקי קרב "דיפנדר" שהמריאו מספינות סער 4.5 (דגם חוחית). כל ספינה נשאה שני מסוקים, האחד על משטח הנחיתה והשני בהאנגר.
ב-10 ביולי 1985 חזרו על המבצע באותו אזור ובאותה שיטה. ספינות החוחית ששימשו לנשיאת המסוקים סיפקו לחיל האוויר זרוע ארוכה שהייתה חסרה לו.[33]
בשנת 1995 חזרו על מבצע משולב עם חיל האוויר של תקיפת בסיס ימי של מחבלים בנהר אל–בארד צפונית לטריפולי. התקיפה בוצעה עם מסוקי "אפאצ'י". הפעם שימשו ספינות סער 5 לנשיאת המסוקים.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 האיום הפעיל מצפון היה ארגון חזבאללה. צה"ל ביצע מספר מבצעים רחבי היקף כנגד ארגון זה. בתקופה בין 25 ביולי 1993 ועד 31 ביולי 1993 נערך "מבצע דין וחשבון" שמטרתו הייתה תקיפת אזור דרום לבנון ויצירת לחץ על ממשלת לבנון. בלילה הראשון של המבצע הפגיזו ספינות השייטת בסיסים בצפון לבנון ובימים שלאחר מכן הטילו סגר ימי על אזור צור וצידון.
ב-1996 יצא צה"ל למבצע נוסף בלבנון, "מבצע ענבי זעם". המבצע נערך בדרום לבנון בין 11 באפריל ל-27 באפריל בעקבות ירי רקטות קטיושה של ארגון החזבאללה לעבר יישובים בגבול הצפון. הסטי"לים שוב הפגיזו יעדים בחוף, הטילו סגר ימי על חוף לבנון מביירות דרומה וכן הובילו כוחות של הקומנדו הימי למשימותיהם.
ב-1983 הושקה במספנות ישראל ספינת הידרופויל (סנפירית), שתוכננה על ידי חברת גרומן והצטרפה לספינה מאותו דגם שהושק בארצות הברית. התוכנית הקודמת שהייתה להמשך בנייה של עוד 16 ספינות נגנזה. הסיבות לכך היו הגדלת עלויות הבנייה לעומת התחזית ושינוי יסודי בעקרונות בניין הכוח במפקדת חיל הים.
ב-1989 החלו להיקלט בשייטת ספינות מדגם "סער 4.5 נירית". ספינות אלה נבנו במספנות ישראל. החידוש העיקרי בהן היה תורן מחופה וצירוף טילים נגד טילים מסוג "ברק".
במקביל להוצאת הספינות מדגם "סער 2" מהשירות, הוחל ב-1993 להקנות לארבע ספינות מדגם "סער 4" כושר לחימה נגד צוללות. תותח 76 מ"מ בירכתיים הוסר ובמקומו הותקן סונר נגרר. כמו כן נוספו לחימוש הספינה שישה טורפדות נגד צוללות. לסטי"לים אלה טווח פעולה וכמות אמצעי לחימה גדולים יותר מאשר בספינות הנצ"ל הישנות.[34]
בשנים 1994–1995 הגיעו ארצה שלושה סטי"לים מדגם "סער 5" שנבנו בארצות הברית. ספינות אלה גדולות פי 2.8 מהסטי"לים מדגם "סער 4.5 נירית" והיוו קפיצת מדרגה בהתפתחות וביכולת הסטי"לים בחיל הים.[35]
ארבע ספינות סער בפיקוד מפל"ג 31 דוד בן בעש"ט והמש"ט שמעון מאיר שכלל: אח"י רשף, אח"י יפו (סער 4), אח"י מזנק (סער 2), אח"י געש (סער 3) וצוות השתלטות לכדו את האונייה חנאן בדרכה לטריפולי בלבנון עם 12 מחבלים ו-400 ארגזי נשק ותחמושת.
29 בספטמבר 1983
45 מיל ממערב לטריפולי.
לכידת אונייה עם מחבלים.
שלוש ספינות סער – אח"י קשת (סער 4.5), אח"י מזנק (סער 2), אח"י מולדת (סער 4), וצוות השתלטות לכדו את האונייה קורדליה, 17 חשודים הובאו לחיפה לחקירה.
10–12 בדצמבר 1983
30 מיל מערבית לטריפולי.
לכידת אונייה עם מחבלים.
אח"י עליה, אח"י עכו (סער 2), וצוות השתלטות לכדו את האונייה ארקאן, נעצרו 3 חשודים כאנשי פתח.
31 בדצמבר 1983
120 מיל ממערב לחיפה
לכידת אוניית מחבלים עם אמל"ח.
אח"י חרב (סער 3), ואח"י רומח (סער (4.5), בשיתוף מטוס סיור מסוג "שחף" וצוות השתלטות, עצרו את האונייה אנודה. נתפסו מחבלים בכירים מהזרוע הימית בפתח, שני טנקים, שבע משאיות, רקטות ושלוש מכולות עם אמצעי לחימה.
אח"י רשף (בפיקוד רס"ן עמי שגב), צוללת אח"י רהב (בפיקוד חיים כפיר), וזוג סנוניות (בפיקוד מפקד שייטת 13ידידיה יערי) תקפו בסיס קומנדו ימי של מחבלים באי ג'זירת א-נחל והשמידוהו.
כוח משייטת 13 בפיקוד ידידיה יערי מובל על ידי 4 ספינות טילים בפיקוד מפקד השייטת שמעון מאיר. הטביע את האונייה מונלייט, אשר הוכנה להובלת מחבלים לפיגוע בחוף ישראל.
21 באפריל 1985
37 מיל מצפון לפורט סעיד
טיבוע אוניית מחבלים.
אח"י מולדת (בפיקוד דני הלוי) הטביעה אוניית מחבלים אטבירוס בדרכה פיגוע בחופי ישראל. 20 מחבלים טבעו, שמונה הובאו לחקירה.
כוח בפיקוד סא"ל אלכס אייל שכלל את אח"י גאולה (בפיקוד רס"ן ישראל אברהם (כושי) ודבור 881 (בפיקוד סגן גדי דייסי ומפקד סיירת 'נשר' סגן אייל יונס) לכדו את היאכטה קאסלארדי, כשעליה שמונה מחבלים בדרכם לפיגוע בישראל. הספינה צורפה לחיל הים בשם אח"י תמנון ושימשה לאיתור וגילוי תת-מימי.
31 באוגוסט 1985
80 מיל ממערב לצידון.
לכידת ספינת מחבלים.
אח"י רומח (סער 4.5), (בפיקוד רס"ן זאב ינובסקי), לכדה את היאכטה גנדה. נעצרו חמישה מחבלים מכוח 17.
11 בספטמבר 1985
14 מיל ממערב לביירות
"תיל קשירה 1"
כוח בפיקוד סא"ל דרור אלוני שכלל את אח"י עצמאות (בפיקוד רס"ן עופר דובנוב), אח"י מולדת (בפיקוד רס"ן נועם פייג) ודבור 881 (בפיקוד גדי דייסי) תפס את האונייה אופורטיוניטי. באונייה נעצר סגן מפקד כוח 17 של הפתח.[36]
16 ביולי 1986
30 מיל ממערב לביירות
לכידת ספינות מחבלים.
אח"י עצמאות, ושלושה דבורים תפשו את האונייה אנטון ולידה סירת דיג, נעצרו שבעה מחבלים.
30 באוגוסט 1986
30 מיל ממערב לביירות
לכידת אוניית מחבלים עם אמל"ח.
אח"י מולדת (בפיקוד נועם פייג), אח"י אילת (סער 2), וצוות השתלטות בסיוע מטוס סיור ימי "שחף", עצרו את האונייה אמל בדרכה לחלדה בלבנון. נתפסו סירה מהירה, ושלוש מכולות עם אמצעי לחימה.
10 בספטמבר 1986
5 ק"מ מצפון לצור בלבנון.
פגיעה במחבלים.
אח"י מולדת (בפיקוד נועם פייג), עם דבור 881 (בפיקוד מיכה שיטקין) בסיוע מסוקי קרב, גילו סירת גומי 600 מטר מחוף מינט אבו זייד וירו לעברה. חלק מהמחבלים נפגעו והיתר הצליחו לברוח עם הסירה לחוף.
10 בדצמבר 1986
שישה מילין ממערב לצור, לבנון.
מעצר אונייה חשודה
אח"י מזנק (סער 2), ושני דבורים עצרו את האונייה מונטרורו. שני אנשי צוות הושארו להמשך חקירה.
לאחר ההתנתקות מרצועת עזה חלה בשנת 2006 הסלמה. החמאס וארגוני מחבלים חידשו והגבירו את ירי רקטות הקסאם על יישובי צפון מערב הנגב. ב-25 ביוני תקפו מחבלים מהחמאס וקבוצות נוספות מוצב צה"ל, נגמ"ש וטנק. בהתקפה נהרגו שני חיילי צה"ל וחייל שלישי נחטף. בתגובה על כך ועל הירי הנמשך של הקסאמים פתח צה"ל בסדרת מבצעים שהראשון בהם נקרא "גשמי קיץ". במסגרת המבצע ירו סטי"לים אש תותחים אל עבר מרחבי שיגור הקסאמים. המבצעים נמשך עד סוף נובמבר 2006.
בעוד מבצע גשמי קיץ מול רצועת עזה נמשך, פתחו כוחות של חזבאללה ב-12 ביולי 2006 באש קטיושות על כל אזור צפון הארץ. תחת פעולת הסחה זו הותקף סיור של צה"ל, שלושה חיילים נהרגו ושני אחרים נחטפו. בתגובה פתח צה"ל ביום שלמחרת במתקפה מהאוויר, הים והיבשה במבצע "שינוי כיוון" אשר התפתח למלחמת לבנון השנייה, שנמשכה עד ל-14 באוגוסט 2006. שייטת הסטי"לים פעלה במלחמה בעיקר בשתי משימות: ירי לעבר יעדים בחוף וסגר ימי.
פגיעה באח"י "חנית" – יומיים לאחר פרוץ הקרבות, ב-14 ביולי 2006, בשעה 20:30, נפגעה אח"י חנית (סער 5), מטיל חוף ים מול חופי ביירות. חזבאללה הצליח להפתיע כשהכין סוללת טילים מדגם C-802 הסיני שסופקו לו מתוצרת איראנית. מידע מודיעיני על קיום האיום בגזרה לא היה ברור ולא הופץ לספינות. מערכות יירוט הטילים האוטומטיות של הספינה לא הופעלו עקב פעילות אינטנסיבית של כלי טיס של חיל האוויר הישראלי באזור.
הטיל פגע במנוף בירכתי הספינה כמטר אחד מעל הסיפון. המנוף ספג את עצמת ההתפוצצות מחוץ למבנה גוף הטיל חדר לסיפון ויצא מהדופן. הנזקים לגוף הספינה קלים אך במקום נוצרה שרפה. ארבעה חיילים, שנמצאו בתא המגורים נשרפו: שני אנשי טייסת 193 מחיל אוויר, איש המודיעין הימי ואיש צוות. יתר אנשי הצוות היו במשמרת, או שנמצאו בחדר מגורי חרטום, שם נערך באותה עת קידוש ליל השבת ולא נפגעו. מפקד הספינה סא"ל יורם ישראלי ואנשי הצוות הצליחו להתגבר על האש, לבצע בקרת נזקים ולמנוע טביעת הספינה. לספינה נגרם נזק כבד, אולם לאחר תיקון במערכת ההיגוי הפליגה בכוחות עצמה לבסיס אשדוד.
סיוע באש מהים – לאחר הפגיעה באח"י חנית זירת הלחימה הימית הוגדרה כאזור מוכה טילים (אמ"ט). לאחר שהתברר שיתוף הפעולה והעברת המידע במטרה מהצבא הלבנוני לחזבאללה ובמטרה להשיג חופש פעלה ימי, תקפו הסטי"לים בירי תחנות מכ"ם בחוף לבנון ושני שדות תעופה של חיל האוויר הלבנוני, בקלעת ובראיק.[39] בנוסף הופגזו מהים מרחבי שיגור רקטות, משגרים מוכנים לפעולה, מחסני אמצעי לחימה, מפקדות חזבאללה, צירי החוף, תחנות וחוות דלק ומכוניות בתנועה על כביש החוף הלבנוני. מידע שהגיע מהמודיעין הימי תורגם לשטחי הפגזה ובתגובה מהירה ביותר בוצעה היערכות והפגזות. עמדות החזבאללה הניידות לאורך כל קו החוף הושמדו. בכך נמנע שיגורן של מאות קטיושות נגד יישובי הצפון ונגד כוחות צה”ל בגזרת לבנון. הספינות ירו כ-3,000 פגזי תותח אוטו מלרה 76 מ"מ לעבר מטרות בחופי לבנון.[40] ההפגזות התאפיינו בדרך כלל בפגיעות טובות.
סגר ימי על לבנון – בסגר הימי על חופי לבנון נטלו חלק סטי"לים, גף סיורי אוויר, דבורות וצוללות. ספינות השייטת קיימו סגר צמוד על חופי לבנון. נמנע מכלי שיט שלא קיבלו אישור מוקדם להיכנס ללבנון או לצאת ממנה. במהלך הסגר תושאלו כ-2,000 כלי שיט. לשבע אוניות סוחר אושר להיכנס לנמלים בלבנון כאשר התברר שהביאו ציוד לכוחות או”ם ותרופות. סה”כ עוכבו 42 כלי שיט.[41] נפתח חלון ארעי למספר ימים כדי לאפשר פינוי נתיני מדינות זרות מלבנון. במהלך הסגר בוצעה שהייה ממושכת בים של מרבית ספינות השייטת. תחלופת הספינות נעשתה לשם תספוק מהיר וחזרה לגזרת הפעולה.
כתוצאה מהסגר הימי מחירי הביטוח הימי האמירו באורח ניכר, הדיג פסק ולבנון נקלעה למשבר אנרגיה ששיבש את אספקת החשמל והמסחר. הסגר הימי שהטיל חיל הים נמשך עד 8 בספטמבר 2006 והשפיע על ממשלת לבנון ועל החזבאללה לקבל תנאי הפסקת האש.
תוצאות המלחמה – הסגר הימי פגע קשות בכלכלה הלבנונית. ההפגזות מהים מנעו פגיעות חמורות יותר ברקטות. כל הפעילות הענפה לא קיבלה הכרה בציבור עקב הפגיעה באח"י "חנית". ועדת חקירה שמונתה על ידי מפקד חיל הים בראשות תא"ל (מיל') ניר מאור מצאה כשלים רבים בהכנת הכוח הימי ובהפעלתו. לדברי מפקד חיל הים, דוד בן בעש"ט "התקיים כשל תודעתי".[42]
בין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009, צה"ל יצא למבצע צבאי נרחב ברצועת עזה. מטרת המבצע הייתה לפגוע בארגון החמאס ולהביא לצמצום בירי הרקטות מהרצועה על יישובי הנגב. חיל הים קיים סגר על הרצועה באמצעות ספינות השייטת וספינות הבט"ש. הספינות קיימו נוכחות רצופה למניעת הברחות נשק לעזה דרך הים ולמניעת יציאה לפיגועים בישראל בדרך הים. בוצעו הפגזות חוף למטרות נקודתיות עם תותח אוטו מלרה 76 מ"מ.
מערכות הנשק המדויקות השיגו פגיעות טובות. הותקפו משגרי רקטות, בונקרים ובתים שבהם התבצרו מחבלים. הפעילות נעשתה בתיאום ישיר עם כוחות הקרקע שפעלו בגזרה. הספינות פגעו גם בסירות של משטרת חמאס.
ב-3 בנובמבר 2009 הוזנקו ספינות השייטת, ליירוט אוניית מכולות "FRANCOP" שנשאה דגל אנטיגואה וברבודה, כ-100 מייל מחופי ישראל. אח"י "אילת" (סער 5), ביצעה נוהל תשאול ודרשה חיפוש. רב החובל, אזרח פולין, אישר לבצע סריקה באונייה. צוות בדיקה של שייטת 13 עיין במסמכי המטען שבהם נרשם כי המכולות ממוענות מאיראן לסוריה. נתגלו נשק ותחמושת בכמויות גדולות, שהוסתרו מאחורי שקים של פוליאתילן המיועד לתעשייה אזרחית.
האונייה נעצרה והועברה לנמל אשדוד בלווי אח"י אילת (סער 5) ואח"י תרשיש (סער 4.5). בעת סריקת 300 המכולות שנתפסו, התגלו כמויות גדולות של אמצעי לחימה: כ-2,700 רקטות של 107 ו-122 מ"מ, כ-8,800 פצצות מרגמה בקוטר 81 ו-120 מ”מ, 100 רימונים, כ-556,000 כדורים לרובה קלצ'ניקוב.[43] הושם דגש על כך שכל הפעילות בוצעה בהקפדה על החוק הימי ובהפעלת כוח מינימלית.
ישראל הטילה סגר על רצועת עזה על מנת למנוע התחמשות החמאס. במאי 2010 יצא מאיסטנבול משט שכלל שש אוניות עם פעילים פרו פלסטיניים, במטרה לפרוץ את הסגר. ישראל עמדה בסירובה לאפשר לאוניות לפרוק בנמל עזה ודרשה את העברתו דרך נמל אשדוד לבדיקה מוקדמת. מארגני המשט סירבו לכך והמשיכו לדרכם. הטלת הסגר הימי על רצועת עזה נעשתה בהתאם לדין הבינלאומי ולהנחיות אמנת סן רמו הנוגעות להטלת מצור ימי.
ב-30 במאי 2010, בפעולה שנקראה "מבצע רוחות שמיים 7", ביצעו ספינות השייטת את עצירת המשט במים בין-לאומיים במרחק מחוף עזה. חמש אוניות נענו לדרישה והועברו לנמל אשדוד. לוחמי שייטת 13, שהגיעו בסירות מהירות ובמסוקים, ביצעו את עצירת "מאווי מרמרה" האונייה היחידה שלא נענתה להוראות הסגר.[44] תשעה מהתוקפים החמושים מנוסעי האונייה נהרגו ו-20 נפצעו, מרביתם מארגון IHH ומארגונים אסלמיים טורקיים. עשרה מלוחמי שייטת 13 נפצעו.
ב-16 במרץ 2011 הגיעו אל המודיעין הימי ידיעות על העברת נשק וחימוש מאיראן המיועד לרצועת עזה באוניית הסוחר "VICTORIA" שנשאה דגל ליבריה. שלושה סטי"לים – אח"י "סופה", אח"י "כידון" (סער 4.5) ואח"י להב (סער 5), כשעליה מפקד השייטת אלי שרביט – ועימם כוח השתלטות משייטת 13 הוזנקו לירוט. המפגש עם האונייה נעשה במרחק 200 מיל מחוף ישראל. ההשתלטות נעשתה ללא הפעלת כוח והאונייה הובלה לנמל אשדוד.
בחיפוש יסודי במטען התגלו כ-50 טון אמצעי לחימה מסוגים שונים. ממצא מיוחד היו שישה טילי חוף-ים מדגם C-704 עם ביות מכ"ם לטווח 35 ק"מ וכמויות גדולות של פצצות מרגמה. הטיל (סיני במקור), מותקן באיראן על סירות מהירות המיועדות להפעלה בכמות רבה כנגד כלי שיט חמושים.[45]
הצטיידות החמאס ברצועת עזה בנשק מתביית נגד ספינות הייתה מקשה על הפעילות הישראלית ולכידת המטען מנעה זאת. באוגוסט 2011 פרסם החמאס כי ירה טיל מהדגם הזה כנגד ספינה ישראלית. לא הייתה פגיעה ולא היה לכך אישור נוסף.[46]
ב-14 עד 21 בנובמבר 2012 השתתפו ספינות הטילים יחד עם ספינות הביטחון השוטף במבצע בחסימת רצועת עזה מהים. ספינות השייטת הפגיזו עשרות מטרות בחוף ומפקדות ומבנים של החמאס. המבצע ארך שמונה ימים. הספינות דיווחו על פגיעות טובות.
אוניית הסוחר "KLOS C" הפליגה מאיראן כאשר בבטנה נשק מתקדם אשר ייעודו היה פגיעה במדינת ישראל. יעד ההפלגה של הספינה היה פורט סודאן, אך היעד הסופי של המטען היה החמאס ברצועת עזה. הכוונה הייתה ליירטה לפני שתפרוק את המטען בפורט סודאן. על תנועת האונייה לא היה מידע מדויק. כלי השיט נדרשו לשהות זמן רב בים. ב-5 במרץ 2014 נעצרה האונייה כ-1,500 ק"מ דרומית לאילת סמוך לגבול דרום סודאן עם אריתראה והובאה לאילת.[47]
אח"י אילת (סער 5) ואח"י תרשיש (סער 4.5) עצרו אוניית מכולות FRANCOP, כ-100 מייל מחופי ישראל. האונייה הועברה לנמל אשדוד. בסריקת 300 המכולות שנתפסו, התגלו כמויות גדולות של אמצעי לחימה.
30 במאי 2010
מזרח הים התיכון
עצירת משט לעזה
ספינות השייטת יירטו שש אוניות המשט לעזה (2010), שהכוונו לנמל אשדוד, 40 מיל מחוף עזה. האונייה מאווי מרמרה סירבה לעצור. בוצעה השתלטות על ידי לוחמי שייטת 13 שנתקלו בהתנגדות אלימה. מנוסעי הספינה נהרגו תשעה ו-20 נפצעו. מהחיילים 10 פצועים.
אח"י חנית, אח"י חץ (סער 4.5), וכוח שייטת 13 עצרו את האונייה KLOS C שהבריחה אמצעי לחימה ורקטות מאיראן לרצועת עזה. האונייה הובאה לאילת והחימוש שכלל טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח נפרק. על המבצע פיקד מפקד חיל הים, אלוף רם רוטברג.
ב-7 באוקטובר2023 פתח חמאס במתקפת הפתע על ישראל, שבה נהרגו מאות חיילים ואזרחים ישראלים. חיל הים בלם מחבלים שניסו לחדור לישראל דרך הים. כמו כן פורסם שלראשונה הסטי"לים מדגם "סער 6" של שייטת ספינות הטילים, אח"י עוז ואח"י מגן, ביצעו במסגרת הלחימה, בפעם הראשונה, תקיפות משטח הים לעבר רצועת עזה.[50] במסגרת תקיפות אלה, הרסו ספינות השייטת מתקן לייצור אמצעי לחימה, מוצב ועמדת תצפית של הכוח הימי של ארגון הטרור חמאס.[51]
מיסוד נוהלים ספינתיים לקרב הטילים, הובלת ואבטחת כוחות פשיטה נגד יעדי מחבלים – מבצע ברדס 54–55 ומבצע אביב נעורים. הכנת תוכניות לחימה לתקיפת החוף הסורי ולמארב בחוף סיני שבוצעו במלחמת יום הכיפורים.
מבצעי תרומת דם – החל משנת 1972 משתתף צה"ל במאמץ לספק את צורכי הדם הדרושים בזמני רגיעה ומלחמה. התרומה נעשית כתחרות בין היחידות. בשנת 1974 זכה חיל הים במקום הראשון בתחרות הכלל צה"לית. בתחרות הפנים חילית זכתה השייטת פעם שנייה ברציפות במקום הראשון. אחוז התורמים היה 100%. פרס כספי של 1,500 ל"י.[56]
במלחמת לבנון הראשונה – ב-14 ביוני 1982 הוציא שר הביטחון אריאל שרון ציון לשבח לחיל הים. מנוסח המכתב עולה כי לשייטת ספינות הטילים היה בכך חלק משמעותי. השר הסביר במכתבו כי ”חיל הים הפליא לעשות בשליטה מלאה על נתיבי הים, בהנחתת כוחותינו”. הנחתת הכוחות נעשתה על ידי פלגת הנחתות השליטה על נתיבי הים, בידוד הגזרה והפגזות מהים אל יעדים בחוף נעשו על ידי ספינות הטילים.[57]
על תפיסת היכטה 'גנדה' – שאירעה ב-25 באוגוסט 1985, קיבל רס"ן זאב ינובסקי מפקד אח"י רומח (סער 4) מכתב הוקרה ממפקד חיל הים אברהם בן שושן.
במלחמת לבנון השנייה – בעת כיבוי השרפה שפרצה מפגיעת הטיל באח"י חנית ב-14 יולי 2006, פעלו מרבית אנשי צוות הספינה בצורה ראויה לציון וארבעה צוינו לשבח. מפקד חיל הים דוד בן בעש"ט ציין שלושה לשבח: סרן אדם להב, באתר הגבורה, קצין הסיור במסוק על כך שגילה כושר מנהיגות, יוזמה ואומץ לב תוך סיכון חייו, חרף פציעתו. "'סגן אמיר יבניאלי"', באתר הגבורה קצין המנחת באח"י חנית. "'סמ”ר רמי זיתוני"', באתר הגבורה, נגד הגשר של אח"י חנית. שלושתם נמצאו ”ראויים לציון לשבח, על כך שהתנדבו ונכנסו שוב ושוב למדורים בוערים בספינה על מנת לאתר ניצולים ולחלצם.”
הלוחם הימי בשייטת ספינות הטילים זכאי ועונד שלוש סיכות:
סיכת הסטיל"ן – סיכת לוחם החוד הימי אותה מקבל הלוחם הימי עם סיום מסלול ההכשרה של בבה"ד חיל הים האורכת בין 4-6 חודשים והיא מתקיימת בצורה מחזורית, כלומר כלל הלוחמים מגיעים לספינותיהם יחד, עם סיום הכשרתם. נענדת מעל כפתור הכיס השמאלי במדי הא'.
הסיכה היחידתית – עוצבה בשנת 2018 על ידי לוחמי שייטת ספינות הטילים, עיצוב הסיכה מסמל ערכי היסוד שעליה השייטת מושתת: אהבה, משפחה וניצחון.[62] נענדת מעל כפתור הכיס הימני במדי הא'.
סיכת לוחם חוד – סיכה ייחודית המוענקת ללוחמי השייטת כחלק מהיותם לוחמי חוד. סיכה שוכבת, מלבנית, בעלת רקע בצבע ירוק זית ועליה מוטבעת חרב מכסף. הסיכה ממוקמת מעל הכיס הימני של חולצת מדי הא' של הלוחם הימי.
ספינות השייטת וצוותיהן מקיימות את כל הטקסים הנהוגים בצה"ל וכן טקס ליום הצי לפי קביעת חיל הים. החלפת מפקד השייטת נעשית בטקס בנוכחות כל לוחמי השייטת. מפקד חיל הים פוקד על ההחלפה והמפקדים נושאים את ברכתם. המפקד היוצא מקבל את נס הקצין הבכיר. השלב האחרון והמיוחד לשייטת הוא יציאה לים של כל הספינות הכשירות המסתדרות בטור עורפי וספינה הנושאת את המפקד היוצא עוברת ומקבלת הצדעה ימית מכל אחת מהספינות.
מלחמת יום הכיפורים – הניצחון בקרבות הטילים בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים נעשה נכס מורשת מכונן בשייטת בפרט ובחיל הים בכלל. ב-23 בספטמבר 1974 התקיים בבה"ד חיל הים טקס הענקת "אות המלחמה" שהוצמד בסרט לדגל השייטת. האות נמסר למפקדים בכירים בסדיר ובמילואים. בנוסף לאות קיבל כל אחד את הספר "ימים עלי ימים".[63]
יום השייטת – בשנים הראשונות נחגג יום השייטת בדצמבר לציון מילוט ספינות שרבורג. לאחר מלחמת יום הכיפורים הועבר לאוקטובר לציון הניצחון בקרבות הטילים.
חשיפה – ספינות סער ופעילות שייטת ספינות הטילים מקבלות ביטוי במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. דן אלמגור חיבר שיר בשם "'אנשי הסטי"ל"', אשר הולחן והושר בערב "חיפה מצדיעה לחיל הים", לרגל 60 שנות אימוץ שנערך ב-1 במאי 2014 אך לא זכה לפרסום. יוסי גמזו מילים ואפי נצר לחן, כתבו את "'שיר הסטי"לים"'[64] שנעשה המנון השייטת.
מהקמת השייטת עד שנת 2016 כולל אבדו לשייטת 27 חללים. מתוכם 4 נהרגו מפעולת האויב. אחד נהרג מתקלה באימונים. שלושה מנפילת מסוק לים במהלך טיסת אימונים לילית. ארבעה נהרגו בתאונות דרכים. שישה נפטרו ממחלה. אחד נרצח מחוץ ליחידה ושישה נפטרו בנסיבות טרגיות.[65] כל האנשים שהלכו לעולמם מוגדרים כחללי צה"ל.
פיקוד חיל הים בכלל ופיקוד השייטת בפרט מקדישים תשומת לב רבה לקשר עם המשפחות השכולות ולהנצחת זכר החללים. מפגש שנתי נקבע לחודש אוקטובר בכל שנה שבו מגיעות המשפחות לבסיס השייטת ונפגשות עם צוותי הספינות ומפקדיהן.
נפילת מסוק לים – ב-16 ספטמבר 1996, במהלך טיסת אימונים לילית, התרסק מסוק דולפין, מטייסת 193 שמספרו 905, לים וכל הנמצאים בו נהרגו. הדבר אירע כ-20 מיל ימי מערבית לנהריה. ההרוגים הם מפקד טייסת המסוקים הימיים סגן אלוף בנצי בכר, טייס המשנה סרן שחק סלע וקצין הסיור המוטס סרן ערן גרביה. גופתו של סרן ערן גרביה לא נמצאה והוא נחשב חלל שמקום קבורתו לא נודע. סיבת ההתרסקות נחקרה על ידי חיל האוויר אך הממצאים לא פורסמו.[66]
מלחמת לבנון השנייה – במהלך מלחמת לבנון השנייה ארעה ב-14 ביולי 2006, פגיעת טיל אויב באח"י חנית. מהפגיעה נהרגו ארבעה חיילים, שלושה מחיל האוויר ואחד מחיל הים.[67]
חללי שייטת המשחתות – בשנת 2012 החליט מפקד השייטת דוד סער סלמה על אימוץ משפחות חללי שייטת המשחתות מרביתם חללי טיבוע המשחתת אילת. מאז נערכים האזכרות ומפגשי המשפחות השכולות במשותף.
השאיפה לעדיפות טכנולוגית על האויב נותרה בעינה. המגמה שמערכי החימוש וההתגוננות של יחידת הלחימה הבודדת יאפשרו לפגוע בכלי השיט של האויב ולהימנע מפגיעה מקבלת חשיבות רבה. בניגוד לאיום היחיד כמעט של טילי הסטיקס שהיה בעבר, ליחידות הלחימה של האויב בעימותים אפשריים בעתיד חימוש מגוון. כלי שיט ומטוסים בעימות עתידי נושאים חימוש מתקדם מתוצרת רוסיה, סין, צרפת או ארצות הברית. ההתבססות על חימוש מתוצרת ישראל נותנת תקווה שהעליונות הטכנולוגית תישמר.
כמות כלי השיט בשייטת הייתה במשך השנים תוצאה של מגמות סותרות במערכת הביטחון. במלחמת יום הכיפורים כללה השייטת 14 יחידות לחימה. היה זה רק קצת מעל המסה הקריטית שאפשרה היערכות אופרטיבית בשתי גזרות בים התיכון. באותה עת היו עוד ארבע ספינות סער 4 בבנייה עבור זירת הים האדום. לאחר המלחמה היה ברור כי יש צורך ב-18 יחידות לחימה על מנת להתמודד עם המשימות בים התיכון.
הצהרת הכוונות של מפקד חיל הים יוחאי בן-נון בתחילת שנות הששים של המאה העשרים כי ”חיל הים יוצא למרחב עם כמה עשרות, ספינות מהירות נושאות נשק קטלני” התקיימה רק עשרים שנה מאוחר יותר, במחצית הראשונה של שנות השמונים: בתקופה זו הגיעה השייטת לשיא כוחה עם 26 יחידות לחימה. 24 מהן מדגמי ספינות הסער 2, 3 ו-4 ועוד שתי סנפיריות נושאות טילים מדגם זיוונית.
ב-1985 החל תהליך הדרגתי של הוצאת ספינות מהשירות ורק במקום חלק מהם נבנו ספינות חדשות. הדעה שרווחה במטה הכללי הייתה שיש להקטין את חיל הים. עקב אילוצים תקציביים חיל הים הוציא מהשירות בשנת 2015 את שתי ספינות הטילים האחרונות מדגם סער 4, אח"י עצמאות ואח"י ניצחון.[68][69] לאחר השבתת הספינות מבוסס כושר לוחמת השטח של חיל הים על 11 יחידות לחימה.
הדגש על מהירות עליונה גבוהה כדי להכתיב את הקרב עבר מהסדר העקרונות של חיל הים. מהירות זו ירדה מ-40 קשר בסער 2 ל-35 קשר בסער 4, 30 קשר בקורבטות סער 5, ו-24 קשר בקורבטות מדגם סער 6. ההנמקה לוויתור על העדיפות במהירות העליונה שנמסרת היא שעם הארכת טווח החימוש אין צורך לסגור טווח כדי להכריע את הקרב הטקטי.
גם הדגש על מהירות קבועה גבוהה שהיה בבסיס התפיסה של ספינות סער ואִפשר ליצור היערכות מהירה בין הגזרות השונות ירד מעיקרי החשיבה. מהירות להיערכות של 30 קשר בדגמי סער 2, סער 4 וסער 4.5 ירדה ל-20 קשר בסער 5 ובסער 6.[י]
ההזמנה האחרונה של סטי"לים הייתה בשנת 2002 שבה מסרו מספנות ישראל את אח"י חרב (סער 4.5) לחיל הים. הצעת המספנות לרכש מיני קורבטה מדגם סער 72, בדחק כ-800 טון לא אושרה, כיוון שלא ענתה על צורכי חיל הים בשל גודלה.[70]
לאחר שחיל הים לא ביצע רכש של סטי"לים קרוב לעשרים שנה, בשנת 2015 פורסם על רכישת ארבע קורבטות סער 6 בדחק של כ-2,000 טון, שמבוססות על קורבטות מסדרת בראונשווייג Korvette 130 מתוצרת גרמניה. הספינות שיהוו את עמוד השדרה על החיל, יצטרפו לסדר הכוחות בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21 ומתוכננים לשרת כשלושה עשורים. הספינה הראשונה אח"י מגן הגיעה לישראל ב-2 בדצמבר 2020, והספינות האחרונות אח"י עצמאות ואח"י ניצחון נמסרו לחיל הים ב-27 ביולי 2021 והגיעו לישראל באוגוסט 2021. כל הספינות נמצאות בהתקנות מערכות הנשק שיארכו כשנה וחצי. בסוף 2023 נכנסו כל קורבטות הסער 6 לשימוש מבצעי ורשמו טבילת אש מבצעית במלחמת חרבות ברזל.
^הצילום מתקופה מאוחרת יותר. נשיאת מנוף הכנפיים במקום מוצב הטילים האחורי הפחיתה את החימוש שנשאה לארבעה טילים, תוך שהוא מגדיל את החזר המכ"ם ועושה אותה מטרה בולטת יותר לביות הטיל. המנוף שהותקן ביום השני למלחמה הורד רק ביום החמישי.
^התאריך הרשמי של סיום מבצע של"ג הוא יוני 1985, המועד שבו נסוגו כוחות צה"ל עד לאזור רצועת הביטחון שפונתה סופית בשנת 2000. בפרק זה נתייחס רק לשבועיים הראשונים של המלחמה – עד 17 ביוני 1982.
^אנני אלרועי, "'אח"י ניצחון ואח"י עצמאות רות סוף"', "ספינות הטילים האחרונות מדגם "סער 4" עוזבות את החיל", "בין גלים" מגזין עמותת חיל הים, עמ' 34–42, ינואר 2014.
ישראל
חיל הים הישראלי
בסיס חיפה
אלוף-משנה
אות הערכה מטעם הרמטכ"ל (×2)
משט כבוד – חלק משייטת ספינות הטילים בלווי כל חמש הצוללות בעת הגעת הצוללת אח"י רהב (צוללת מסדרת דולפין AIP), 12 בינואר 2016.
לוחמי השייטת בתרגיל
מפגן כבוד
ספינות ה"נירית" מסוג סער 4.5
לוחמי שייטת 3 עוגנים בנמל הבית
לוחמי שייטת 3
לוחמי שייטת 3
.jpg)
.jpg)
.jpg){kind=small}
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
ערך מורחב – ספינות סער
.jpg)
ירי גבריאל מאח"י חיפה (סער 2), במסגרת סיום הפיתוח וקליטת מערכת הנשק הראשונה, 1970.
תותח 40 מ"מ בחרטום ספינה מדגם סער 2.
תותח 76 מ"מ בירכתי ספינת סער 4.5 בתרגיל ירי.
טיל הרפון נורה ממשגר על סיפון ספינת סער 4.5.
עמדת הגאי ושליטה במנועים בגשר הסגור.
חדר בקרה של מנועי הספינה.
שולחן עיבוד התמונה המקומית במי"ק בספינת סער.
עמדת בקרה לגילוי הצוללות בספינה מדגם סער 2.
מגורי חרטום בספינה מדגם סער 4.
מטבח בספינת סער.
בדיקת המנועים הראשיים בספינת סער 4.
ביקורת גנרטור בחדר מנועים ספינה מדגם סער 4.
פגזי תותח אוטו מלרה 76 מ"מ מוכנים לטעינה חוזרת ב"קרוסלה" (מחסנית מסתובבת), הנמצאת בחדר התותח אשר ממוקם מתחת לתותח.
תותח וולקן פלנקס (מערכת נשק) שהותקן בחרטום ספינות השייטת להגנה מפני טילים.
"'דגם סער 1"' – אח"י מבטח עם 3 תותחי 40 מ"מ, 1969.
אח"י "משגב" (סער 1), עם 2 תותחי 40 מ"מ ותותח 20 מ"מ.
אח"י "מזנק" (סער 1), עם 3 תותחי 40 מ"מ.
ניהוג הספינה והשליטה במכונות בגשר הסגור של ספינת סער.
עמדת מערכת הנשק המשולבת לטילי הגבריאל והתותחים.
ירי גבריאל מעמדה קדמית באח"י "חיפה" (סער 2), במסגרת ניסויי קבלת המערכת, 1969.
אח"י "חיפה" (סער 2), לאחר התקנת מערכות הנשק, 1970.
הטרפדת "ט-206" שביצעה סיורי ביטחון שוטף לפני הוצאתה משירות ואח"י אילת (סער 2), ליד רציף אחד בבסיס חיפה.
"'דגם סער 3"' – אח"י "חנית" בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים, חמושה בשלושה טילי גבריאל בלבד, תותח 20 מ"מ ומקלעים על הסיפון.
ספינה מדגם סער 3 בחיסכון טילים, בתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים.
העמסת לוחמים על אח"י מבטח לקראת יציאה למבצע ברדס 20, ינואר 1971.
לוחמים וסירות גומי מובלים על סיפון ספינת סער למבצע ברדס 20, 14 בינואר 1971.
שר הביטחון משה דיין מצטרף בלב ים לאח"י רשף בהפלגתה הראשונה, אפריל 1973.
"'דגם סער 4"' – אח"י קשת הספינה השנייה בסדרה, 1973.
![השלמת חימוש טילי גבריאל בספינות השייטת לקראת היציאה למלחמה.[ד]](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/32/LoadingGabriel5101973.jpg/120px-LoadingGabriel5101973.jpg)
מפקד השייטת מיכאל ברקאי (במרכז מאחור) עם קציני אח"י מזנק (סער 2) בגשר הספינה בדרכם חזרה מקרב לטקיה, 7 אוקטובר 1973.
מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם (משמאל) ומפקד שייטת ספינות הטילים אל"ם מיכאל ברקאי (מימין) בנמל חיפה בבוקר שלאחר קרב לטקיה, 7 באוקטובר 1973.
ספינות השייטת חוזרות לרציף למחרת קרב לטקיה, 7 באוקטובר 1973.
התארגנות לטעינת תחמושת לאחר אחד הקרבות ברציף בבסיס חיפה.
השלמת תחמושת – רקטות לוחמה אלקטרונית – לספינה מדגם סער 3 לאחר קרב לטקיה.
טעינת תחמושת 40 מ"מ באח"י מזנק (סער 2) לאחר קרב לטקיה.
היה טיל? בדיקת ארגז שיגור גבריאל (טיל) שנורה מאח"י מזנק (סער 2) בלילה הקודם, 7 באוקטובר 1973.![אח"י רשף משגרת גבריאל (טיל), בתצורה עם המנוף שבה השתתפה בקרב דמיאט [ה]](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/9f/Saar_4_Shooting_%28retouched%29.jpg/120px-Saar_4_Shooting_%28retouched%29.jpg)
הנזק היחיד לספינות הטילים במלחמת יום הכיפורים היה חדירת פגז תותח בשיפולי חרטום אח"י מזנק (סער 2).
אוגדן תחקירי קרבות הטילים במלחמת יום הכיפורים.![השלמת חימוש טילי גבריאל בספינות השייטת לקראת היציאה למלחמה.[ד]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:LoadingGabriel5101973.jpg)
![אח"י רשף משגרת גבריאל (טיל), בתצורה עם המנוף שבה השתתפה בקרב דמיאט [ה]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Saar_4_Shooting_(retouched).jpg)
נתיב הפלגת בציר ענבים שביצעו שתי ספינות סער 4 אח"י רומח ואח"י כידון בפיקוד אברהם אשור, ספטמבר–אוקטובר 1974.
מסלול הפלגת יופי סביב אפריקה עם סימון נקודות התדלוק בלב ים.
שר הביטחון שמעון פרס מבקר בחיל הים בספינתו של זאב יחזקאלי.
משט כבוד של תשע ספינות השייטת בעת העברת פיקוד בין מיכאל ברקאי לאלי רהב.
לוחמי הסטי"לים צועדים עם דגל השייטת בטקס העברת פיקוד על שייטת ספינות הטילים בין מיכאל ברקאי לאלי רהב, 27 ביוני 1974.
העברת פיקוד על שייטת ספינות הטילים בין מיכאל ברקאי לאלי רהב, 27 ביוני 1974.![סא"ל מיכה לצרוס מסיים תפקיד מפקד פלגה ומקבל דגל קצין בכיר מרס"ר השייטת עצמון.[ו]](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/c/c2/TelemRahavLazarusAtzmon.jpg/82px-TelemRahavLazarusAtzmon.jpg)
סא"ל מיכה לצרוס מסיים תפקיד מפקד פלגה ומקבל דגל קצין בכיר מרס"ר השייטת עצמון.[ו]
ראש הממשלה יצחק רבין ושר הביטחון שמעון פרס בביקור בשייטת ספינות הטילים, 1975. אלי רהב בימין התמונה, בשמאלה – מפקד חיל הים, אלוף בנימין תלם.
ירכתי אח"י משגב (סער 2), עם טורפדו נגד צוללות, תותח 40 מ"מ ומשגר מצטודד של שלושה טילי גבריאל.
ספינת הטילים אח"י יפו (סער 4), על רקע פסל החירות בביקור בארצות הברית במבצע "פעמון חירות", יולי 1976.
לוחמים מצוות אח"י תרשיש (סער 4), ובמרכז מפקדה רס"ן שאול חורב על רקע מגדלי התאומים במנהטן ניו יורק, יולי 1976.
ספינת קומאר מצרית שטה במקביל לספינת סער 2 על קו הגבול הימי במפרץ סואץ, 1976.
רפסודת הצלה של האונייה היוונית אגיוס ניקולאוס שטבעה על סיפון אח"י חץ (סער 3) 10 בפברואר 1977.
אח"י יפו (סער 4), בעת מבצע ליטני, מרץ 1978.
נחתות, ספינות טילים וספינת דבור, בבסיס אשדוד.
ירי אימונים ראשון של טיל הרפון מאח"י יפו (סער 4).
השקת אח"י "קוממיות" במספנות ישראל, 19 ביולי 1979.
טקס השקת אח"י "ניצחון" (סער 4). המפקד רס"ן אלכס אייל מקבל אישור ממפקד חיל הים מיכאל ברקאי לעלות לספינה. הגברת המשיקה – ראומה ויצמן, רעיית שר הביטחון, 3 בדצמבר 1978.
אח"י תרשיש (סער 4) מלווה את נשיא מצרים אנואר סאדאת ביאכטה הנשיאותית "אל חוריה", בביקורו בחיפה, ספטמבר 1979.
ביקור היסטורי בנמל חיפה. אוסה מצרית מאבטחת את ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בנמל חיפה לצד ספינת טילים ישראלית מדגם סער 2, ספטמבר 1979.
אח"י "מולדת" נכנסת לנמל אלכסנדריה, ביקור ראשון של ספינות חיל הים הישראלי במצרים, 4 במאי 1980.
הנחת זרים באנדרטת החייל האלמוני של חיל הים המצרי המצרי במסגרת ביקור ספינות הטילים באלכסנדריה, מאי 1980.
מפקד חיל הים המצרי, פריק בחרי מוחמד עלי מוחמד אמין, חותם בספרי האורחים של הספינות אח"י "מולדת" ואח"י "קוממיות", מאי 1980.
ספינות סער עוגנות ברציפי מעגן שארם א-שייח', 1981.
תדלוק ספינת סער 4 מירכתי אח"י בת גלים 2, 1981.
ספינת טילים אח"י גאולה מדגם 'חוחית'.
![סא"ל מיכה לצרוס מסיים תפקיד מפקד פלגה ומקבל דגל קצין בכיר מרס"ר השייטת עצמון.[ו]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:TelemRahavLazarusAtzmon.jpg)
![מפקדי הפלגות וספינות הטילים בתקופת מלחמת לבנון במרכז מפקד השייטת אריה רונה, 1982.[ח]](//upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/f7/RonaSht3MBCom1982.jpg/120px-RonaSht3MBCom1982.jpg)
אח"י גאולה, סטי"ל מדגם סער 4.5 חוחית, ספינת הפיקוד במבצעי הנחיתה במלחמת לבנון הראשונה, יוני 1982.
האונייה "אדי" החשודה כנושאית מחבלים נעצרה בים ומובאית לחיפה בליווי אח"י חנית (סער 3) 13 ביוני 1982.
הפגזת מוצבי מחבלים בין בתי מגורים בחוף לבנון, יוני 1982.
סטי"ל מדגם סער 2 נגד צוללות שהופעל לאבטחה בגזרת חוף לבנון.
ספינת סער 4 נושאת טילי הרפון וגבריאל שהופעלה לבידוד הזירה והפגזת חוף.
הרמת לוחמים למסוק מעל ירכתי ספינת סער 4.
אח"י רומח (סער 4.5) מדגם נושב בפיקוד רס"ן רון גינזבורג, מתצפתת על חופי דרום לבנון במהלך מלחמת לבנון הראשונה, אוגוסט 1982.![מפקדי הפלגות וספינות הטילים בתקופת מלחמת לבנון במרכז מפקד השייטת אריה רונה, 1982.[ח]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:RonaSht3MBCom1982.jpg)
.jpg)
אח"י עליה מדגם "סער 4.5 חוחית, נושאת מסוק.
מסוק על סיפון הנחיתה באח"י עליה.
הזמנה להשקת ספינת ההידרופויל אח"י "שלומית" במספנות ישראל, 1 באוגוסט 1983
אח"י "שמרית" בבדיקות אבטיפוס מפליגה ליד ספינה מדגם סער 4.
אח"י "שלומית" מדגם זיוונית בניסויי אבטיפוס.
ספינת המחבלים "קסלרדי" נערכת בקפריסין לפני הפלגתה ללבנון ולכידתה על ידי ספינות השייטת, 1985.
היאכטה "גנדה" בשירות המחבלים, שנתפסה על ידי ספינות השייטת, בבסיס חיפה, ספטמבר 1985.
גרירת היאכטה "אנג'ל" בשירות המחבלים הפלסטינים שנתפסה בלב ים, 4 באוגוסט 1988.
קצינת סיור במטוס מדגם "שחף" מגלה ומדווחת מטרות.
אל"ם רוני איכר מקבל את הפיקוד על שייטת ספינות הטילים, אוגוסט 1989.
צוות אח"י עליה לאחר לכידת אוניית המחבלים "פארח", 24 בפברואר 1990.
ספינת הטילים אח"י מבטח נושאת מערכת סונר נגרר לגילוי צוללות, טילי גבריאל (טיל) והרפון (טיל), ותותח 40 מ"מ, בתצורה משנת 1994.
ספינת טילים מדגם סער 4.5 נירית, 1990.
אח"י "עכו" (סער 2), בהפלגת משפחות.
ספינת סער 4 סדרת "נדרן" בתצורה נגד צוללות, 1996.
ספינות חיל הים אח"י אילת (סער 5) ואח"י חרב (סער 4.5) מבקרות באי קפלוניה במלאת 50 שנה לסיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון, אוגוסט 2003.
טקס מסירת אח"י גאולה ואח"י עליה לצי המקסיקני, 7 באוגוסט 2004.
אח"י עליה לשעבר בצי המקסיקני Huracán AM301
שלוש הספינות מדגם סער 5 במשט.
.jpg)
האונייה "FRANCOP" שנתפסה בים התיכון נושאת אמצעי לחימה עבור מחבלים.
אמצעי לחימה מוסתרים בתוך המכולות שנפרקו מהאונייה "FRANCOP".
אוניית המשא "VICTORIA" שהניפה את דגל ליבריה עוגנת בנמל אשדוד, לאחר שנעצרה בלב ים כשהיא נושאת חימוש מאיראן לחזבאללה ולחמאס, מרץ 2011.
החימוש שהובל על ידי האונייה "VICTORIA" ויועד לחמאס בעזה נפרק על הרציף בנמל אשדוד, 16 במרץ 2011.
התקרבות לספינה מדגם סער 4.5 נירית לקראת תרגיל תדלוק בלב ים, 2012.
תדלוק בלב ים בין ספינות סער 4.5 נירית, 2012.
תותח אוטו מלרה 76 מ"מ יורה אל מטרות בחוף.
מסוק ימי אוסף מטען מירכתי ספינה מדגם סער 4.5 נירית.
הורדת סירת הגומי מהספינה אח"י "חרב" (סער 4.5 נירית), באמצעות מנוף הידראולי.
אוניית הנשק האיראנית "KLOS C" מתקרבת לנמל אילת. בקרבת החוף אח"י "חץ" (סער 4.5 נירית), שהשתתפה בתפישת האונייה, 5 במרץ 2014.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון סוקרים בנמל אילת את החימוש שנישא באונייה "KLOS C". ברקע אח"י חנית (סער 5).
רקטות מסוג 304-M שהובלו באוניית הנשק "KLOS C".
מטבח אח"י "חרב" (סער 4.5 נירית).
מסדר החלפת פיקוד בשייטת ספינות הטילים כשברקע ספינות מדגם סער 4.5 נירית.
כוח צה"ל שפעל במבצע חשיפה מלאה, מימין - אח"י חץ (סער 4.5), משמאל – אח"י חנית, ספינת הדגל של המבצע, מרץ 2014.
אח"י אילת (סער 5) מקבלת את פני הצוללת אח"י תנין (2012), 23 בספטמבר 2014.
אח"י עצמאות לשעבר שהוצאה מהשירות, ממתינה בנמל חיפה לקונה, פברואר 2016.
אח"י ניצחון לשעבר שהוצאה מהשירות, ממתינה בנמל חיפה לקונה, פברואר 2016.
אימון ירי טילים ינואר 2019.
פרס לקצין מצטיין בשייטת ספינות הטילים סרן איתן לביא, נמסר על ידי מפקד השייטת אל"ם אלי רהב, 1975.
הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי מוסר כתב הערכה למפקד שייטת ספינות הטילים אל"ם גיא גולדפרב יולי 2019.
הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי עונד סרט הערכה לדגל שייטת ספינות הטילים יולי 2019.
תעודת הערכה ממפקד חיל הים האלוף אלי שרביט לשייטת על רצף מבצעים מוצלחים, מאי 2019.
אות ההערכה לשייטת מהרמטכ"ל אביב כוכבי על מאמץ מבצעי מתמשך, יולי 2019.
תעודת הערכה ממפקד חיל הים האלוף אלי שרביט לשייטת על רצף מבצעים מוצלחים, יוני 2020.
אות ההערכה לשייטת מהרמטכ"ל אביב כוכבי על פעילות מבצעית מוצלחת, יוני 2021.
ציון לשבח ממפקד חיל הים האלוף אלי שרביט לשייטת על הישג מבצעי חשוב, יולי 2021.
מכתב הערכה לשייטת מראש הממשלה נפתלי בנט, ספטמבר 2021.
אות ההערכה לשייטת מהרמטכ"ל אביב כוכבי על הפלת כטב"מים שהתקרבו לאסדת כריש, נובמבר 2022.
אות ההערכה לשייטת מהרמטכ"ל אביב כוכבי על השתתפות במבצע חשוב למדינת ישראל, דצמבר 2022.
סיכת הסטי"לן
הסיכה היחידתית
סיכת "לוחם חוד"
מלחמת יום הכיפורים – הניצחון בקרבות הטילים בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים נעשה נכס מורשת מכונן בשייטת בפרט ובחיל הים בכלל. ב-23 בספטמבר 1974 התקיים בבה"ד חיל הים טקס הענקת "אות המלחמה" שהוצמד בסרט לדגל השייטת. האות נמסר למפקדים בכירים בסדיר ובמילואים. בנוסף לאות קיבל כל אחד את הספר "ימים עלי ימים".[63]
אימונים ראשונים, סרטון באתר יוטיוב, 1970
הכירו את הלוחמות הימיות הבאות של זרוע הים, באתר צה"ל, 28 בנובמבר 2018
זרוע הים 
