אמצעי הלחימה של צה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמצעי הלחימה (אמל"ח) של צה"ל כוללים מגוון רחב של כלי ירי, נשק קל, תחמושת, טנקים, כלי טיס, כלי שיט, תותחים, כלי רכב קרביים משוריינים, אמצעיים הנדסיים ועוד. חלק ניכר מאמצעים אלו מפותח ומיוצר בישראל. שאר האמצעים נרכשים בחו"ל, בעיקר בארצות הברית, בשל הסיוע הביטחוני (בעבר, ספקית הנשק העיקרית של צה"ל הייתה צרפת), ורובם עוברים שיפורים התאמות ושדרוגים בסדנאות ישראליות של צה"ל (כגון חיל החימוש ומש"א) והתעשיות הביטחוניות.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישת אמצעי לחימה מבנות ברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אמצעי לחימה במלחמת העצמאות, יחסי ישראל-צרפת, יחסי ישראל-ארצות הברית

עם הקמתה, הייתה ישראל נתונה בבידוד, אולם היא הצליחה לבסוף לרכוש נשק מצ'כוסלובקיה. נשק זה מילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות, אולם הקשרים עם מדינות הגוש הקומוניסטי התערערו לאור העדפתה של ישראל לכרות בריתות עם מדינות במערב. ברית מרכזית הייתה בין ישראל לצרפת בין 19561963. צרפת סיפקה לישראל נשק, מטוסי קרב וציוד צבאי מתקדם, וכמו כן כורים גרעיניים שהוקמו ליד דימונה ובאזור נחל שורק (על יד העיר יבנה). על אף הדלפה לעיתונות של מרדכי ואנונו, טכנאי שעבד בקריה למחקר גרעיני, והערכות של מומחים וארגוני מודיעין שונים לפיהם ישראל היא אחת מהמעצמות הגרעיניות הגדולות בעולם, ישראל שומרת על עמימות ואינה מודה ביכולת הגרעינית באופן רשמי. הברית עם צרפת התערערה באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, ומאמציה של ישראל הופנו לכריתת ברית עם ארצות הברית. צרפת הטילה אמברגו על עסקאות נשק עם ישראל עוד לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.

מ-1964 בקירוב, מסתמכת ישראל בעיקר על קשריה הצבאיים והכלכליים עם ארצות הברית. נקודת שיא בתמיכה זו הייתה הפעלת "הרכבת האווירית" להעברת ציוד צבאי מארצות הברית לישראל במלחמת יום הכיפורים (1973). ישראל רוכשת מארצות הברית נשק ואמצעי לחימה מכל הסוגים, בעיקר נשק קל (סדרת רובי ה-M16 וה-M4, רובי צלפים), מטוסי קרב (כגון ה-F-4 פנטום, ה-F-15 וה-F-16 פייטינג פלקון) ומסוקי קרב (כגון AH-1 קוברה ו-AH-64 אפאצ'י). ישראל רכשה כלי שיט גדולים מאירופה, בעיקר צוללות מגרמניה, אותן קיבלה במחיר מסובסד. לצד רכש, ישראל מתבססת גם על תעשיות ביטחוניות מקומיות שמפתחות אמצעי לחימה חדשים ומשדרגות אמצעי לחימה הנרכשים ממדינות אחרות.

פיתוח אמצעי לחימה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיתוח אמצעי לחימה בישראל
תת-מקלע עוזי שזכה להצלחה עולמית
סדרת טנקי המרכבה (סימן 1 – סימן 4). המרכבה נחשבת לאחד מטנקי המערכה הטובים והמתקדמים בעולם, והיא פיתוח וייצור של משרד הביטחון, צה"ל וכלל התעשיות הביטחוניות בישראל.
פרויקט הלביא לפיתוח מטוס קרב ישראלי, שהופסק ובוטל.

לאורך השנים פותחו ושוכללו בישראל אמצעי לחימה רבים, בהתאמה לצורכי צה"ל. בין היתר ניתן לציין את תת-המקלע עוזי, רובי הסער גליל ותבור, ומקלע נגב. פיתוח טנקי המגח ופרויקט המרכבה, ופיתוח טילים ורקטות הנחשבים למתקדמים בעולם. בראשם ניתן למנות את הטיל "חץ 2", הטיל הראשון בעולם שפותח כנגד טילים בליסטיים, ו"כיפת ברזל", טיל נגד רקטות שזכה להצלחה מעל למצופה בהגנה על יישובי הדרום. ישראל מפתחת ומייצרת אמצעי לחימה, רכב קרבי משוריין, תחמושת, טכנולוגיה צבאית והיי-טק, מערכות מודיעין צבאי, מערכות תקשוב ו-C4ISTAR, תוכנה ואלקטרואופטיקה.

הפיתוחים הישראליים מקורם בתעשיות ביטחוניות ישראליות שכוללות:

לישראל יש ניסיון רכב בתכנון רכב קרבי משוריין ומיגון לכלי רכב. היא הסבה טנקי T-55 וצנטוריון לנגמ"שים כבדים בצה"ל ופיתחה שריון מרוכב לרכבי שטח, דוגמת הזאב. היא חלוצה בפיתוח מיגון ריאקטיבי ומיגון אקטיבי. בנוסף, ישראל היא המדינה המובילה בעולם במיגון לציוד מכני הנדסי וערכת המיגון שפיתחה לדחפורי D9 זכתה להצלחה מבצעית ואף נמכר לכוחות המזוינים של ארצות הברית. בולטת במיוחד היא סדרת טנקי המרכבה הנחשבים לאחד מטנקי המערכה הטובים והממוגנים בעולם.

ישראל מפתחת מערכות אוויוניקה מתקדמות המשפרות את ביצועי כלי הטיס עליהם הן מותקנות. היא גם פיתחה את מטוסי הקרב נשר, כפיר ולביא (האחרון לא נכנס לשירות מבצעי). ישראל היא מעצמה בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים, המשרתים בהצלחה בצה"ל ונמכרים בהצלחה רבה ברחבי העולם, כולל לארצות הברית וגם הוחכרו לגרמניה. ישראל היא גם מבין המדינות הבודדות המסוגלות לבנות ולשגר לווייני תצפית וריגול (סדרת אופק וטכסאר). ישראל גם בונה ומתכננת ספינות קרב כגון סירות סיור מהירות (שלדג וסופר דבורה סימן 3) ומתכננת ספינות טילים. עוד ראוי לציין את תעשיית הנשק הקל שפיתחה וייצרה כלי ירייה בהם העוזי, גליל, אקדח יריחו 941, מקלע נגב ותבור TAR-21 - שהקנו לישראל מוניטין בינלאומי בתחום ונמכרו בהצלחה רבה למדינות רבות.

לצד הנשק, ישראל היא יצרנית בולטת של תחמושת כוללת תחמושת נק"ל הנחשבת לאיכותית, פגזי טנקים (כגון הכלנית 120 מ"מ, עליו זכתה התעשייה הצבאית בפרס ביטחון ישראל) וארטילריה, רקטות ארטילריות (כגון הרמ"מ והרומח למנתץ, רקטות LAR-160, עברי, EXTRA ונץ דורס), רקטות נ"ט (כגון השיפון ומפצח האגוזים MATADOR נגד מבנים) וטילים (כגון משפחת טילי הספייק נגד טנקים, פיתון 5 נגד מטוסים, טילי השיוט דלילה ופופאי ולפי פרסומים זרים גם הטיל הבליסטי "יריחו").

ישראל חלוצה גם בפיתוח מערכות הגנה - חלקן ייחודיות והן הראשונות מסוגן שנמצאות בשירות מבצעי - בהן: טיל החץ כנגד טילים בליסטיים, מערכת כיפת ברזל כנגד רקטות קלות ובינוניות, טילי הברק כנגד טילים נגד ספינות ומערכת מעיל רוח - מערכת הגנה אקטיבית לרק"מ כנגד טילי נ"ט, שגברה במכרז של משרד הביטחון על מערכת חץ דורבן המתחרה של התעשייה הצבאית.

בנוסף לכל, ישראל היא מעצמת היי-טק, מדעי המחשב וסייבר. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל דגש רב על שילוב אלקטרוניקה מתקדמת במערכות הנשק והעברת הצבא לעידן ההיי-טק. פרויקטים בולטים בתחום זה כוללים את מחשוב צה"ל על ידי ממר"ם ואגף התקשוב, כתיבת תוכנות הפעלה למטוסי וטילי חיל האוויר הישראלי, תכנון מערכות מכ"ם מתקדמות, איסוף מודיעין אותות ופיתוח יישומי מודיעין דיגיטליים רבים על ידי היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין ויחידה 8200, תכנון אמצעי לוחמה אלקטרונית, פרויקט צי"ד - צבא יבשה דיגיטלי ופיתוח פתרונות לאבטחת מידע ולוחמת רשת.

אמל"ח זרוע היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשק קל וכלי ירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשק קל של צה"ל
לוחמי חיל הרגלים עם נשקם האישי

הנשק האישי של רוב חיילי צה"ל הם רובים ממשפחת ה-M-16 וה-M4A1, כאשר חלק מיחידות חיל הרגלים מצוידות במקום במיקרו-תבור ולוחמי היחידות המיוחדות חמושים גם באקדחים. בנוסף לנשק האישי, היחידות הלוחמות של זרוע היבשה, ובעיקר של חיל הרגלים, מפעילות נשק קל וכלי ירייה נוספים בהם מקלעים, תת-מקלעים, רובי קלעים, רובי צלפים, מטולי רימונים ומטולי רקטות אישיים (מרנ"ט).

נשק אישי ורובי סער[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשק האישי של רוב חיילי צה"ל הם רובים ממשפחת ה-M-16 במגוון דגמים: רובי M16A1 ארוכים, מקוצרים ומנוסרים, רובי CAR-15, רובי M16A2 ארוכים ורובי רובה M4 ו-M4A1 קרבין. M16A1 מקוצר נקרא בפשטות "מקוצר" ו-M4A1 נקרא "פלאטופ" ועושים בהם שימוש המשרתים ביחידות חילות השדה הסדירים.

צה"ל מסב את הנשק האישי של לוחם חיל הרגלים למיקרו-תבור X95 מתוצרת תע"ש/IWI הישראליות כאשר דגמי התבור למיניהם מצויים כנשק הסטנדרטי של חטיבות הח"יר גולני גבעתי ונח"ל ושל גדוד הסיור הבדואי וגדוד קרקל. רובי תבור קומנדו CTAR-21 נמצא אף הוא בשירות, אך מוחלף בהדרגה במיקרו-תבור. רובה ה-M4A1 משמש עדיין כנשק הסטנדרטי של הכוחות המיוחדים, חטיבת הצנחנים וחטיבת כפיר.

רובי M4A1 ו-M16 מקוצרים הם הנשק האישי של לוחמי חיל ההנדסה הקרבית. ביתר חילות השדה (כגון: חיל השריון, חיל התותחנים, חיל האיסוף הקרבי וגם חיל ההנדסה הקרבית) וכוחות המילואים ניתן עדיין למצוא רובים ישנים יותר כגון M16 ארוך (נדיר ביחידות השדה) ומקוצר ולעתים נדירות (במילואים) גם גליל וגלילון כאשר המטרה היא להוציא את הגליל וה-M16 הארוך לגמרי מכלל שימוש ולעבור לרובי M16 מקוצר, M4 ומיקרו-תבור כנשק האישי הסטנדרטי של צה"ל.

על רובי ה-M16, ה-M4A1, התבור והמיקרו-תבור ניתן להתקין מסילות פיקטיני שמאפשרות לחבר לרובה מגוון רב של עזרים טקטים כגון כוונות אופטיות שונות, צייני לייזר, פנסים, דורגל וידית הסתערות. בנוסף, ניתן להתקין מתחת לקנה מטול רימונים 40 מ"מ מדגמי M-203 ו-M-203P.

בנוסף, כל לוחם מצויד במספר רימוני יד הגורמים לפיצוץ בצירוף רסיסים. ישנם גם רימוני הלם ורימוני גז מדמיע.

לוחמי היחידות המובחרות חמושים גם באקדחים מדגמי יריחו 941, FN HP, גלוק 17 וגלוק 19.

מקלעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשקי המחלקה והפלוגה של כוחות היבשה הם מגוונים. המקלעים העיקריים הם הנגב הישראלי (בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו) והמאג הבלגי הוותיק (7.62x51 מ"מ נאט"ו). נגב NG7, מקלע קל ישראלי בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו נקלט בצה"ל. הנשק הכבד כולל מקלע כבד M2 בראונינג (מק"כ 0.5) (מקלע כבד בקליבר 12.7x99 מ"מ נאט"ו, נמצא בצה"ל בדגם M2HQCB בעל קנה מעובה הניתן להחלפה מהירה ופשוטה) ומקלעי רימונים מדגמי סאקו דיפנס Mk19 וסטרייקר Mk47.

רובי קלעים ומערכות נשק צלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צליפה בישראל

יחידות זרוע היבשה השונות, בעיקר בחיל הרגלים, מפעילות קלעי סער שאמונים על פגיעות מדויקות בטווחים קצרים עד בינוניים ומסייעים ללוחמים המסתערים. הם חמושים ברובי קלעים מדגמי M16A2E3,‏ M4A1 קלעים, מיקרו-תבור קלעים X95-L (כולם בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו הזהה לזה של רובי סער, אך עם כדורים מדגם SS109 (אנ') העוצמתי יותר) ו-SR-25 (בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו), שעליהם כוונות טלסקופיות (כגון "טריג'יקון X4" או "נמרוד"), דורגל ולעתים גם אמצעי ראיית לילה.

חיל הרגלים והיחידות המובחרות (כולל סיירת מטכ"ל, שייטת 13, יחידת שלדג, יהל"ם ויחידת דובדבן) מפעילים צלפים האמונים על פגיעות מדויקות במטרות איכות, בטווחים קצרים עד ארוכים. לשם כך צלפי צה"ל חמושים במערכות נשק צלפים (Sniper Weapon System), כאשר מערכת נשק צלפים כוללת: רובה צלפים עם כוונת טלסקופית, דורגל או חצובה, תחמושת ייעודית לצליפה וערכת נשיאה וטיפול ברובה.

רובי הצלפים הסטנדרטיים של צלפי יחידות השדה הם: רמינגטון M-24 - רובה צלפים בריחי אמין ומדויק בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו, SR-25 - רובה צלפים חצי-אוטומטי מדויק בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו המשמש לירי לטווחים קצרים-בינוניים, ברק (HTR 2000) - רובה צלפים בריחי בקליבר 0.338 לפואה מגנום המשמש לירי לטווחים ארוכים, ובארט M82A1 - רובה כבד נגד חומרים בקליבר 12.7x99 מ"מ נאט"ו (0.5 אינץ'), שמשמש בעיקר את חיל ההנדסה הקרבית. רובי הצלפים של היחידות המיוחדות אינם אחידים וכוללים גם את ה-SR-25,‏ PSG-1, מאוזר 86SR,‏ SVD דרגונוב, AWM, מקמילן TAC-338 ומקמילן TAC-50 הנחשבים למדויקים ביותר.

הצלפים משתמשים בתחמושת ייעודית לצליפה, כגון כדורים מדגם M118LR האמריקאי או תחמושת צליפה של IMI, ולעתים גם בתחמושת Match Grade האיכותית ביותר, כאשר נדרשת צליפה כירורגית. בנוסף מצוידים הצלפים במגוון עזרים טקטיים הכוללים כוונות טלסקופיות מדגמים שונים (כגון "נמרוד" או "לאופולד X10" ליום ו"ליטון אקילה X6" ללילה), אמצעי ראיית לילה, משקפת, ערכה מטאורלוגית, חצובות ודורגל, חליפות הסוואה, רשת הסוואה ועוד.

נשק נ"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להתמודד עם מטרות משוריינות משתמשים בחיל הרגלים במגוון רימונים, רקטות וטילים. יחידות החי"ר בצה"ל מצוידות ברקטות נגד טנקים מדגמי לאו M72 ("זרזיר" ו"זרזיר מתכלה") ומטאדור "מפצח האגוזים" (המטאדור תוצרת רפא"ל). רקטות הנ"ט הן נשק זול יחסית וקל יחסית לתפעול ולכן מהוות נשק כבד זמין ביותר בשביל לפגוע במטרות כבדות כגון כלי רכב ומבנים. מאחר שטנקי המערכה המודרניים ממוגנים בכבדות, הנשק הייעודי נגדם הוא טיל נגד טנקים. טילי הנ"ט כבדים ויקרים יותר מרקטות הנ"ט (שכן הם כוללים רש"ק כפול ומנגנון הנחייה) ותפעולם מסובך יותר ודורש הכשרה ארוכה יותר. בצה"ל משרתים טילי ה-TOW עורב ומשפחת טילי הספייק (כגון "זאטוט" ו"גיל") תוצרת רפא"ל.

כלי רכב יבשתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצה"ל יש מספר סוגי רכב:

כלי רכב אלה משרתים בכלל יחידות זרוע היבשה.

מחקר מדעי רב בתחום הרק"מ הושקע בנושא המיגון על מנת לספק שרידות מקסימלית לחיילים. ב-1982 הפתיעה ישראל את העולם עם המיגון הריאקטיבי שנחל הצלחה עצומה מול רקטות הנ"ט ואיומי הטנקים בלבנון. ישראל גם פיתחה שריון מרוכב וזכוכית בליסטית, והיא שם דבר בתחומים אלה. חידוש בתחום המיגון הוא מערכת הגנה אקטיבית (APS) לרק"מ בשם "מעיל רוח" (משווקת בחו"ל תחת השם Trophy) תוצרת רפא"ל וג'נרל דיינמיקס - המערכת היחידה מסוגה בעולם שהיא מבצעית והוכחה בשדה הקרב (combat-proven).

רכבי שטח ממוגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצה"ל משרתים ג'יפים ורכבי שטח ממוגנים כגון ה"האמר", ה"זאב", ה"דוד" הסופה והאביר. כלי רכב אלה ממוגנים במידה סבירה אך לא נושאים שריון כבד מאחר שהדרישה העיקרית מהם היא מהירות ועבירות שטח. על ג'יפים כדוגמת ההאמר ניתן להתקין כלי נשק כבדים דוגמת מקלעים, טילי נ"ט וטילי נ"מ סטינגר.

נושאי גייסות משוריינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נגמ"שים כבדים בצה"ל

עיקר תובלת הלוחמים אל שדה הקרב וממנו נעשית ברכבי שטח ממוגנים ובנגמ"שים. לעתים קרובות, בגלל המיגון שמציע הנגמ"ש מתבצעת הלוחמה מתוך הנגמ"שים - שעקב כך נושאים כלי נשק כגון מקלעים, מרגמות ואף טילי נ"ט. הנגמ"ש העיקרי בצה"ל הוא ה-M-113 האמריקני שהגיע ארצה בשנות ה-70 של המאה ה-20, ולמרות שעבר סדרת השבחות ותוספות מיגון הוא נחשב לנגמ"ש מיושן ופגיע. כדי לענות על הצורך בנגמ"שים כבדים החליטו בצה"ל לנצל טנקים ישנים וטנקי שלל כדי לבנות מהם נגמ"שים כבדים. מטנקי T-55 שנלקחו כשלל מארצות ערב נבנתה האכזרית, נגמ"ש חי"ר כבד המשרת בחטיבות גולני וגבעתי. מנגד, על תובת הצנטוריון (שוט) בנה צה"ל סדרת נגמ"שים נוספת הכוללת את הנגמחון (ממוגן גחון ומדוגם בתא לוחמים עילי) שמשרת בשטחים ואת הנקפדון (בעל שריון כבד ומיגון עילי) שמשרת בגבול הצפון. נגמ"שים אלו היו במקור רכבי הנדסה אך הוחלפו לטובת הפומ"ה - נגמ"ש הנדסה ייעודי ומתקדם הממוגן בכבדות ובעל יכולת לשאת כלים הנדסיים רבים. בסוף 2008 נכנס לשירות בצה"ל נגמ"ש מרכבה (נמ"ר חי"ר) המבוסס על טנק המרכבה, נגמ"ש זה ממוגן בכבדות וחמוש במק"כ M2 בראונינג הנשלט מתוך הכלי, ורשם טבילת אש מוצלחת במבצע צוק איתן.

חיל השריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טנקים של צה"ל

כלי הרכב הכבד ביותר ביבשה הוא טנק המערכה. בצה"ל, חיל השריון הישראלי הוא החיל המפעיל את הטנקים. חיל השריון בנוי על טהרת טנקי המרכבה - סימן 2ב, סימן 2ד, סימן 3ב ב"ז, סימן 3ד ב"ז, סימן 4 וסימן 4מ. עד לאחרונה שרתו במילואים טנקי מגח 6 ו-7, ומרכבה סימן 1, אשר הוצאו משימוש בינואר 2014 במקביל לפירוק מספר חטיבות שריון ותיקות[1]. טנקי המרכבה תוכננו ומיוצרים בישראל ונחשבים לטנקים מן השורה הראשונה בעולם. הם כוללים מאפיינים ייחודים כגון מיקום המנוע בחזית, דבר המאפשר מסדרון אחורי לפריקה נוחה מהטנק, וכן דגש רב על מיגון. טנקי סימן 1 וסימן 2 חמושים בתותח 105 מ"מ בעוד שטנקי סימן 3 ב"ז וסימן 4 חמושים בתותח תע"ש 120 מ"מ מתקדם ומערכת בקרת ירי ברק זוהר (ב"ז) מתקדמת תוצרת אלביט מערכות. מרכבה סימן 4מ מצויד במערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח", שהוכיחה את עצמה בקרב נגד מגוון איומי נ"ט, החל ב-RPG-7 ו-RPG-29 וכלה בקורנט המתקדם.

לצד פגזי חודרי-שריון (ח"ש-חץ) וחלולן חיל השריון חמוש בפגזים רב-תכליתיים מדגמי רקפת 105 מ"מ וכלנית 120 מ"מ היעילים נגד מגוון מטרות, לרבות רק"מ, חי"ר, מבנים ואף מסוקים מנמיכי טוס, וכן בחצב 120 מ"מ שנועד בעיקר נגד מבנים וחי"ר מבוצר. כל הטנקים חמושים גם במקלעים, בהם מאג ו-M2 בראונינג, ומרגמות 60 חש"ן.

חיל ההנדסה הקרבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלים הנדסיים של צה"ל

חיל ההנדסה הקרבית מפעיל מגוון רב של אמצעים הנדסיים, החל באמצעי חבלה, חומרי נפץ ומיקוש וכלה ברכב קרבי משוריין הכולל נגמ"שי הנדסה וציוד מכני הנדסי ממוגן. לוחמי ההנדסה חמושים בנשק קל אישי בדומה ללוחמי חיל הרגלים. נשק זה כולל רובה סער M4A1 קרבין, רובה M16 מקוצר, רימוני יד, מקלע נגב, מקלע מאג, מקלע כבד M2 בראונינג ורובה נגד חומרים מדגם בארט M82A1. ציוד הפלס כולל גם מיגון אישי, סכין פלסים, סנדלי חבלה, דקר ומגלה מוקשים.

כלי הרק"מ שמפעיל חיל ההנדסה הקרבית כוללים את הפומ"ה והנמ"ר ההנדסי - נגמ"שי הנדסה קרבית כבדים, וכן טנקי גישור, טנקי הנדסה עם מגובים שונים וכן מספר רב של נגמ"שי M113, בעיקר בכוחות המילואים. בנוסף, מפעיל חיל ההנדסה הקרבית כלי צמ"ה ממוגנים בהם דחפורים, שופלים (בעיקר מדגם קטרפילר 966), מחפרים ומקדחי-בורות, כאשר המוכר שבהם הוא ה-D9 - דחפור כבד ומשוריין המשמש לעבודות עפר, בניית ביצורים, פריצה הנדסית, ניקוי זירות מטענים ושדות מוקשים, חילוץ רק"ם, הריסת תשתיות אויב ולחימה בשטח בנוי.

אחד האמצעים ההרסניים ביותר שמפעיל חיל ההנדסה הקרבית הוא הצפע שריון (צפ"ש), שנועד במקור לפריצת שדות מוקשים ונגרר על ידי נגמ"ש הנדסה. לצידו משרתות רקטות ריצוף (CARPET) שנועדו לפריצת שדות מוקשים, וכן ה"חטפן", מערכת דומה לצפ"ש שנמצאת בשימוש כוחות המילואים. על חלק מהכלים המשוריינים מותקנים מגובים ומגוב נוכרי לפריצת ציר דרך שדה מוקשים. בנוסף מפעיל חיל ההנדסה הקרבית אמצעי גישור (כגון טנק גישור, גשר מישר וגשר הגלילים) ואמצעי צליחה.

יהל"ם (יחידה מובחרת ששייכת לחיל ההנדסה ומבצעת פעולות הנדסה מיוחדות) מפעילה מגוון אמצעים מיוחדים, אמצעי פריצה, חומרי נפץ ומטעני הריסה. בעשור האחרון הפך חיל ההנדסה הקרבית, ובעיקר יהל"ם, לחלוצים ברובוטיקה יבשתית: החיל מפעיל רובוטים לסילוק פצצות, רובוטים למשימות תצפית וסיור, רובוטים לסריקת בתים ומנהרות תת-קרקעיות וכן כלי רכב כבדים בשלט רחוק. בנוסף מפעילה יהל"ם אמצעי זיהוי וטיהור אב"כ.

חיל התותחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארטילריה של צה"ל
תותח מתנייע M-109 "דוהר" יורה פגזים באימון

הפעלת הארטילריה בצה"ל מרוכזת בידי חיל התותחנים הישראלי. החייל מפעיל מערכות ארטילריה קניות, בעיקר הוביצרים מתנייעים בקליבר 155 מ"מ המבוססים על תותח מתנייע M-109 משופר מדגמי "דוהר" ו"דורס". למערך הקני מגוון פגזים הכוללים פגז נפיץ, מצרר, תאורה ומיסוך עשן. החייל מפעיל גם ארטילריה רקטית הכוללת את ה-M-270 MLRS "המנתץ" האמריקני החמוש ברקטות מתקנות מסלול רעם איתן ורקטות מונחות מדגם רומח, שתיהן תוצרת התעשייה הצבאית. לפי דיווחים בתקשורת צה"ל רכש גם רקטות מדויקות ארוכות טווח מדגמי אקסטרא (150 ק"מ) ונץ דורס (300 ק"מ) של תעש מערכות.

בנוסף לארטילריה קנית וארטילריה רקטית מפעיל חיל התותחנים מערכות נוספות, בהם מכ"מים, כאשר החדש והמתקדם ביותר הוא הר"ז. לתצפית ואיכון מטרות מפעיל החיל גם כלי טיס בלתי מאוישים, בהם ה"זיק" ו"רוכב שמיים".

בעבר יחידת מיתר הפעילה טיל נגד טנקים מתקדם וארוך-טווח בשם "תמוז" (Spike NLOS). הטיל שוגר ממספר פלטפורמות, העיקריות שבהן הן ה"פרא" - משחית טנקים המוסווה כטנק, וה"חפיז", משגר על תובת נגמ"ש M-113. בשנת 2017 פורקה היחידה.

חטיבות חיל הרגלים וחיל השריון מפעילות מרגמות כנשק מסייע, בהן מרגמת 120 מ"מ "קשת" המותקנת על נגמ"ש M-113A3.

חילות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל החימוש מפעיל טנקי חילוץ (כגון ה-M-88 הכבד והנמ"רה) ונגמ"שי חימוש המבוססים על הנמ"רה וה-M113. בנוסף מפעיל החיל משאיות חימוש ותחזוקה מדגמים שונים.

חיל האיסוף הקרבי מפעיל מערכות תצפית מתקדמות, בהן רכבי התצפית רקון וגרניט, נגמ"ש התצפית נגמפו"פ, בלוני התצפית הילה ו-TAOS ומגוון רחב של משקפות וטלסקופים הכוללים מערכות אלקטרואופטיקה מתקדמות המאפשרות הקלטה, עקיבה ותצפית הן ביום והן בלילה (למשל מת"ן - מערכת תצפית ניידת).

אמל"ח זרוע האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר הישראלי מהווה את זרוע האוויר והחלל של צה"ל ומפעיל מספר מערכים: מערך מטוסי הקרב, מערך המסוקים (הכולל מסוקי סער ותובלה, ומסוקי קרב), מערך מטוסי התובלה, טייסת מודיעין ובקרה אווירית, מערך כלי טיס מאוישים מרחוק (לשעבר "כלי טיס בלתי מאוישים") ומערך ההגנה האווירית. זאת לצד יחידות מודיעין צבאי, מחקר ופיתוח, בקרה אווירית, חימוש ואחזקה. עיקר חימושו של החיל הוא כלי טיס וטילים.

כלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלי טיס של צה"ל

חיל האוויר הישראלי מבוסס כמעט כולו על כלי טיס אמריקנים, שבהן חלק או רוב המערכות האלקטרוניות משודרגות למערכות תוצרת ישראל.

עמוד השדרה של החיל הוא מטוסי ה-F-16 ("ברק 2020" ו"סופה") וה-F-15 ("בז" ו"רעם"), אלה הם מטוסי קרב רב-משימתיים. מטוסי ה-F-15I "רעם" הם מטוסי תקיפה היכולים לשאת חימוש כבד לטווחים ארוכים. מטוסי ה-F-16I "סופה" הם בעצם מטוסים מסדרת F16D בלוק 52+ מותאמים אישית לישראל ובעלי מערכות אוויוניקה וטכנולוגיות ייחודיות לישראל והתאמות לטווח פעולה ארוך במיוחד. ב-2016 החל להיקלט בחיל מטוס ה-F-35I אדיר, דגם של מטוס החמקן F-35 לייטנינג II שהותאם במיוחד לחיל האוויר הישראלי וכולל מערכות אוויוניקה ולוחמה אלקטרונית תוצרת ישראל.

טייסות המסוקים לוקחות חלק נכבד בפעילות חיל האוויר, הן בתובלה וחילוץ והן בתקיפת מטרות. מסוקי הקרב של החיל הם על טהרת האפאצ'י: AH-64Ai אפאצ'י ("פתן") ו-AH-64D אפאצ'י לונגבאו ("שרף") המתקדם יותר, עד 2014 שירתו בחיל מסוקי ה-AH-1 קוברה ("צפע"). החיל מפעיל מסוקי סער ותובלה הכוללים את ה-UH-60 בלק-הוק ("ינשוף") ואת ה-CH-53 סי סטאליון ("יסעור") הכבד. כמו כן מצויד החיל במסוקי AS-565 פנתר ("עטלף") המשמשים למשימות סיור ימי עבור חיל הים.

טייסות התובלה של חיל האוויר מפעילות מטוסי C-130 הרקולס ("קרנף"), C-130J סופר הרקולס ("שמשון") ובואינג 707 ("ראם" ו"שקנאי"). מלבד תובלת כוחות ואספקה משמשים המטוסים גם לתדלוק אווירי. כמו כן מפעיל מערך התובלה מטוסים קלים מסוג בוננזה A36 ("חופית"). במערך טייסות הבקרה והמודיעין של חיל האוויר משרתים מטוסים מסוג קינג אייר ("צופית" ו"קוקיה"), וכן מטוסי גאלפסטרים 5 ("נחשון") המשמשים לאיסוף מודיעין אותות ("נחשון שביט") ובקרה אווירית ("נחשון עיטם"). החיל מצויד גם במטוסים מסוג סי-סקאן ("שחף") לצורך משימות סיוע אווירי לחיל הים.

בנוסף מפעיל חיל האוויר כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"ם) מדגמי סרצ'ר 2 ("כוכב לבן"), הרון 1 ("שובל"), הרמס 450 ("זיק"), הרמס 900 ("כוכב"), "איתן" והארפי ("שיאון"). מאז שנות ה-2000 לקחו טייסות הכטב"מים חלק מרכזי בפעולות חיל האוויר וביצעו עשרות אלפי גיחות. הם משמשים בעיקר למודיעין חזותי אך מקורות זרים טוענים שהם גם בעלי יכולות תקיפה.

חימוש וטילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רקטות וטילים של צה"ל

החימוש של מטוסי ומסוקי הקרב כולל תותחים אמריקאים בקליבר 20 מילימטר מהדגם M61A1 וולקן - תותח גאטלינג בעל 6 קנים שמסוגל לירות בין 4000 ל-6000 פגזים בדקה, וכן טילים אמריקנים סטנדרטיים דוגמת ה־AIM-9 סיידווינדר, ה-AIM-7 ספארו אך גם טילים ופצצות ישראליות מתקדמות כגון פיתון 5 (טיל אוויר-אוויר), דלילה (טיל שיוט) ופופאיי (טיל אוויר-קרקע) מתוצרת רפא"ל. מטוסי הקרב מסוגלים לשאת ולהטיל מגוון רב של פצצות, בהן פצצות שימוש כללי, פצצות מונחות לייזר כגון GBU-28, פצצות JDAM, פצצות מונחות GPS ופצצות ברד חד (SDB).

מסוקי הקרב, וחלק מכלי הטיס הבלתי מאוישים, חמושים בטילי אוויר-קרקע וטילים נגד טנקים, בהם טיל ה-AGM-114 הלפייר, הלפייר II וטילים דומים (חלקם מסווגים) תוצרת ישראל. מסוקי האפאצ'י חמושים בנוסף בתותח אוטומטי M-230 בקליבר 30 מ"מ. מסוקי ה"צפע" (AH-1 קוברה), "פתן" (AH-64Ai אפאצ'י) וה"שרף" (AH-64D אפאצ'י לונגבו) של חיל האוויר הישראלי הותאמו לשגר את טיל ה"תמוז", טיל נגד טנקים מפיתוח ותוצרת ישראל (רפאל - מערכות לחימה מתקדמות), בעל טווח ירי ארוך במיוחד ויכולת דיוק גבוהה ביותר, כולל צילום ושידור תמונה מראש הביות של הטיל.

לצה"ל יש טילים בליסטיים המכונים טילי "יריחו", אשר מסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני. ישראל מקפידה לשמור על עמימות בנוגע ליכולותיה בתחומים אלה.

לוויינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר הישראלי מפעיל לווייני ריגול ותצפית מדגמי "אופק" וטקסאר.

אמל"ח נגד מטוסים (נ"מ) ונגד טילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך ההגנה האווירית של צה"ל כפוף לחיל האוויר. כוחות הנ"מ הם מורכבים בעיקר מטילי אוויר-קרקע כגון סטינגר, MIM-23 הוק ו-MIM-104D פטריוט (ה"הוק" וה"פטריוט" רשמו הפלות בכורה עולמיות בשירות ישראל), המכסים את הטווחים שבין הקצר לבינוני, וייעודם להפיל כלי טיס עוינים.

צה"ל מחזיק גם בסוללות טילים נגד טילים. מערכת "חץ 2" מיועדות ליירט טילים בליסטיים בגובה רב באטמוספירה והיא המערכת המבצעית היחידה מסוג זה בעולם (נכון ל-2014). כגיבוי, צה"ל פורש סוללות MIM-104D פטריוט שקיבל מארצות הברית וגרמניה. כנגד רקטות קצרות טווח פיתחה "רפאל" את מערכת כיפת ברזל שנקלטה בצה"ל ב-2011 והצליחה ביירוט רקטות רבות מסוגים שונים שנורו לישראל. ב-2016 החלה קליטת מערכת "קלע דוד" (לשעבר "שרביט קסמים") שמיועדת ליירט רקטות וטילים בעלי טווח בינוני ולכסות את הטווח שבין ה"חץ" ל"כיפת ברזל". כמו כן, מפתחות התעשיות הביטחוניות את ה"חץ 3", שכבת הגנה אווירית גבוהה יותר נגד טילים בליסטיים המיירטת איומים מחוץ לאטמוספירה.

אמל"ח זרוע הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלי שיט של חיל הים הישראלי

חיל הים הישראלי מצויד במערכות שיט משוכללות הכוללות ספינות טילים, סירות משמר וצוללות.

כדי להגן על חופי ישראל מפני מחבלים ומבריחים מפעיל צה"ל ספינות סיור ומשמר קטנות ומהירות. הספינות הוותיקות מדגם "דבור" ו"דבורה" מפנות אט אט את מקומן לספינות מתקדמות יותר מדגמי "שלדג" ו"סופר-דבורה סימן 3". ספינות אלה חמושות בעמדת טייפון עם תותח אוטומטי 25 מ"מ וטילי Spike ER וכן בתותחי אורליקון 20 מ"מ, מקלע כבד M2 בראונינג, מקלעי מאג ופצצות עומק (נגד צוללים). לצידן מפעיל חיל הים ספינות משמר קטנות מדגמי נחשול וצרעה, המיועדות למים רדודים ושטחים צפופים כגון נמלים. כמו כן מפעיל מערך הבט"ש את הפרוטקטור - כלי שיט בלתי מאויש.

בנוסף לספינות המשמר מפעיל חיל הים ספינות טילים גדולות, המהוות את עיקר כוחו של הצי: ספינות אלה מצוידות בטכנולוגיות מתקדמות וחימושן העיקרי הוא טילים ובעיקר טילי ים-ים כגון הגבריאל וההרפון. ביניהן ניתן למצוא את סער-4, סער-4.5 ואת הסער-5 שכוללת מנחת מסוקים (שעליו משרת מסוק העטלף). חלק מספינות הטילים כוללות תותח אוטו מלרה 76 מ"מ וחלק מערכת פלנקס המבוססת על M61 וולקן. ספינות הטילים של חיל הים מצוידים במערכות הגנה מפני טילי ים-ים וטילי חוף-ים. מערכות אלה כוללת אמצעי לוחמה אלקטרונית וכן מערכות הגנה אקטיבית המיירטות את האיום בהן "נוקמני" - פלנקס (המבוסס על תותח ה-M61A1 וולקן) וטילי ברק 1 וברק 8. ספינות חיל הים חמושות גם במשגרי טורפדו ופצצות עומק נגד צוללות וצוללים.

בנוסף לסירות וספינות, חיל הים מפעיל צי צוללות קטן. מטרת הצוללות היא לבצע משימות מודיעין צבאי ועל פי הערכות, גם להוות אפשרות תגובה גרעינית ("מכה שנייה"). כיום מפעיל חיל הים צוללות מסדרת דולפין ומסדרת דולפין AIP שיוצרו בגרמניה ונמכרו לישראל במחיר מסובסד.

שייטת 13, יחידת הקומנדו הימי של צה"ל, מפעילה כלי שיט מהירים מדגמי מורנה וזהרון, נשק קל הכולל רובי קלאצ'ניקוב ורובי M4A1 קרבין, תת-מקלעים מיקרו-עוזי ומיקרו-תבור X95-SMG, רובי צלפים ואקדחים. שייטת 13 מפעילה אמצעים מיוחדים נוספים, רובם מסווגים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יואב זיתון, משוחרר! צה"ל נפרד מהטנק שחצה את התעלה, באתר ynet, 24 באפריל 2014.


זרועות, פיקודים ואגפּים
אגפּים אגף המבצעיםאגף המודיעיןאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקהאגף התכנוןאגף כוח האדםאגף התקשוב וההגנה בסייבר
זרועות זרוע היבשהזרוע האוויר והחללזרוע הים
פיקודים פיקוד הצפוןפיקוד המרכזפיקוד הדרוםפיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאייםהפרקליטות הצבאיתהמכללות הצבאיותדובר צה"להרבנות הצבאיתמפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגליםחיל השריוןחיל התותחניםחיל ההנדסה הקרביתחיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואהחיל הלוגיסטיקהחיל הטכנולוגיה והאחזקהחיל המודיעיןחיל הקשר והתקשובחיל המשטרה הצבאיתחיל משאבי האנושחיל החינוך והנוערהחיל הכללי
חילות היסטוריים חיל המדעחיל נשים
שונות
מבנה צה"לאמצעי לחימהמילואיםיחידות מובחרותמבצעיםמדיםדרגותעיטוריםכומתותתגי כובעתג יחידהדגליםדין משמעתי