היסטוריה של אקס-מן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אקס-מן, זיכיון גיבורי-העל המוטאנטים של חברת מארוול קומיקס, הוא נרחב ומקיף מעל 40 שנים של סיפורים ועלילות המשתרעות על פני חוברות שלמות. להלן מובאת סקירה היסטורית של החבורה.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקס-מן המקוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, סטן לי, כותב ועורך ראשי של החברה, ביחד עם המאייר ג'ק קירבי ומספר מאיירים נוספים, הפיק מספר כותרי קומיקס בנושא סופר-גיבורים שעסקו בעומק הדמויות וקונפליקטים אישיים באותה מידה בה עסקו באקשן והרפתקאות, ביניהם ארבעת המופלאים, הענק הירוק, וספיידרמן. "אקס-מן" היה אחד הכותרים האחרונים של אותה תקופה, כאשר הופיע בספטמבר 1963.

בסדרת חוברות הקומיקס, האקס-מן נוסדו בידי הטלפת צ'ארלס אקסבייר, הידוע גם בשם פרופסור X, שאסף את האקס-מן תחת מסווה של "בית ספר לצעירים מחוננים" באחוזה כפרית גדולה בווסטצ'סטר, מדינת ניו יורק.

האקס-מן המקוריים, אשר פורסמו ביצירתם כ"הגיבורים המוזרים מכל", היו חמישה בני-נוער עדיין בשלבי למידת שליטה בכוחותיהם:

הרעיון של בית ספר למוטאנטים גנטיים הופיע לראשונה בשנת 1953 בנובלת מדע בדיוני בשם "ילדי האטום" מאת וילמר שיראס, שקיבל את הקרדיט, למרות שמעולם לא באופן רשמי, על ההשראה לרעיון של האקס-מן. הדמויות הראשיות בנובלה היו גם הן מוטאנטיות, תוצאה של טעות בניסוי גנטי. המונח "ילדי האטום" הופיע גם הוא מספר פעמים בהיסטוריה של האקס-מן, לעתים קרובות ככותרת משנה להוצאות שונות של הסדרה ומשחקי וידאו המבוססים עליה.

למרות הרעיונות הפילוסופיים הרבים המצויים ב"אקס-מן", סטן לי אמר שהוא המציא את המוטאנטים הגנטיים כדרך קלה ליצור מספר רב של גיבורים בעלי כוחות על ללא הצורך להמציא לכל אחד מהם עבר וסיפור מוצא שונה ומקורי.

החוברת הראשונה בסדרה‏[1] הציגה לראשונה גם את האויב הראשי של הקבוצה, מגנטו, ששלט במגנטיות והאמין שמוטאנטים צריכים לשלוט, או לחסל את כל בני האדם. עוד נודע עליו בהמשך כי הכיר בעבר את אקסבייר וביניהם התפתחה ידידות. בנוסף, הכרזתו בעניין המוטאנטים - שעליהם לשלוט או שישלטו עליהם - נבעה מכורח עברו כניצול השואה. בחוברת הרביעית בסדרה הוצגה לראשונה קבוצתו של מגנטו, שנקראה אחוות המוטאנטים, ואשר כללה את קוויקסילבר, מכשפת השני, טואד ומאסטרמיינד. בתקופה זו הוצגו נבלי-על נוספים ששמם נרדף לאחוות המוטאנטים, וביניהם נכללו אונוס, המעלים ופרד "בלוב" דיוקס. זה האחרון הופיע כמעט בכל גלגולי הקבוצה מאז.

למרות שמספר אויבים חשובים נוספים הופיעו בשנות ה-60 בסדרה, כמו למשל ג'אגרנוט, אחיו החורג בעל החוזק העל-אנושי של פרופסור X או הרובוטים ציידי-המוטאנטים הנקראים "זקיפי הסנטינל", האקס-מן בתקופה זו נלחמו לרוב בפושעים מוטאנטיים זניחים, פולשים מהחלל ומפלצות פראיות. כתוצאה מכך, התקופה הזו נחשבת לאחת מהפחות מצליחות של החברה במהלך שנות ה-60. בתקופה זו, רק מוטאנט אחד התווסף לזמן קצר לקבוצת האקס-מן:

  • קאלווין רנקין/מימיק, המסוגל להשתמש בכוחותיהם של אחרים, ושסחט את דרכו לתוך הקבוצה. סולק בהמשך מהקבוצה בידי אקסבייר. עובדת היותו מוטאנט אמיתי מוטלת בספק.

לי וקירבי נטשו את הסדרה בשנת 1966 והעבירו את הכתיבה לרוי תומאס ו-ורנר רות'. רות' ויתר על משרת המאייר הקבוע ב-1967, ותומאס עזב את תפקיד הכותב שנה לאחר מכן. הכותר המשיך להתקיים ללא שום צוות יצירתי קבוע למשך כשנה, וראה אמנים כג'ים סטרנקו ובארי וינדזור סמית'. בשנת 1969, תומאס חזר ואיתו המאייר הנערץ ניל אדמס בנסיון להציל את הסדרה מהיקף המכירות ההולך ומתדרדר. חוברות אלו נחשבות יותר בעיני המעריצים, בעיקר מפני שהציגו לראשונה שני נבלי על חדשים - סאורון והמונולית האנושי - ושני חברי אקס-מן חדשים:

  • אלכס סאמרס/האבוק, אחיו המרדן של סייקלופס המסוגל לספוג אנרגיה קינטית ולהשתמש בה כדי לפרק אובייקטים לגורמים וליצור התפוצצויות פלזמה רבות עוצמה. כמו אחיו, גם לאלכס יש קושי בשליטה בכוחותיו.
  • לורנה דיין/פולאריס, מוטאנטית ירוקת שיער ובעלת כוחות מגנטיים, שהעלו את ההשערה כי ייתכן והיא בתו של מגנטו.

התנופה במכירות בתקופה של רוי תומאס וניל אדמס הגיעה בשלב מאוחר מדי, כשגורלה של הסדרה כבר נחרץ והוחלט לא להפיק חוברות חדשות של "אקס-מן" משנת 1970. הסדרה המשיכה בהדפסה מחודשת של חוברות ישנות והאקס-מן הופיעו בהופעות אורח בסדרות קומיקס אחרות של מארוול, כמו האוונג'רס, הענק הירוק וקפטן אמריקה, אך דעכו לאט לאט לאלמוניות.

שנות השבעים/תחילת שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כולם חדשים, כולם שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת חוברת Giant Sized X-Men #1, אמנות מאת גיל קיין ודייב קוקראם.

בשנת 1975, הכותב לן ויין והמאייר דייב קוקראם הציגו קבוצה חדשה של אקס-מן. במקום בני נוער, קבוצה זו הורכבה ממבוגרים ממגוון מדינות ותרבויות. רב תרבותיות זו נבעה משום שמארוול התכוונה לייעד את הכותר לשוק הרחב מחוץ לארצות הברית. Giant Size X-Men #1 הציגה את הקבוצה החדשה, אותה כינס פרופסור X על מנת לחלץ את הקבוצה המקורית משביו של קרקואה, אי תבונתי ורדיואקטיבי.

ה"אקס-מן החדשים והשונים" הונהגו בידי סייקלופס, והורכבו מ:

  • שירו ישידה/סאנפייר, מוטנט יפני חם-מזג שמסוגל ליצר פלזמה מחוממת ובעל יכולת תעופה.
  • ג'ון פראודסטאר/ת'אנדרבירד, בן שבט האפאצ'י הניחן בכוחות-על, מהירות ורפלקסים מוגברים, וכן יכולת גישוש יוצאת מגדר הרגיל.
  • שון קאסידי/באנשי, מוטנט אירי הניחן בצרחה על-קולית שמקנה לו יכולת תעופה, הדמיית סונאר ויצירת פיצוצים על-קוליים.
  • פיוטר רספוטין/קולוסוס, רוסי שקט ומהורהר המסוגל להפוך את גופו לפלדה אורגנית המגדילה את כוחו, מהירותו והסיבולת שלו, בשעה שהופכת אותו כמעט לבלתי ניתן להשמדה.
  • קורט ווגנר/נייטקרולר, גרמני זריז הניחן ביכולות טלפורטציה. חזותו של נייטקרולר הייתה משונה, והיא כללה עיניים זוהרות, עור כחול, שלוש אצבעות בכל יד, שתי בהונות בכל רגל, ניבים, אזניים מחודדות וזנב גמיש שמקנה לו מראה של שד - ניגוד אירוני לאמונתו הקתולית האדוקה.
  • אורורו מונרו/סטורם, אפרו-אמריקנית שגדלה ברחובות אפריקה. מסוגלת בעזרת כח רצונה לשלוט במזג האוויר. בשלב מאוחר יותר תתקדם סופה להיות מנהיגת האקס-מן בהיעדרו של סייקלופס.
  • ג'יימס "לוגאן" האולט/וולברין, סוכן ממשלה קנדי זועף הניחן בחושים מחודדים וביכולת ריפוי עצמי המאט את תהליך ההזדקנות של גופו. בנוסף, ביכולתו לשלוף שלושה להבים חדים כתער מידיו - להבים אשר בעבר היו בנויים מעצמות ידיו, אך בהמשך הוא עבר השתלה של המתכת הבדיונית אדמנטיום בכל גופו בידי פרויקט סודי בשם נשק אקס. כתוצאה משלדו הבלתי-שביר וגורם הריפוי שלו, וולברין הוא מוטאנט שלמעשה לא ניתן להרוג. טיפין טיפין, מקורותיו של וולברין יחשפו במהלך הסדרה ויהיו לאחת התעלומות הגדולות ביותר בהתפתחות העלילה.

לאחר חוברת הספיישל, מארוול החלה להריץ מחדש את כותר אקס-מן המקורי תחת השם "אקס-מן המופלאים" (Uncanny X-Men), בכיכובה של הקבוצה החדשה ללא סאנפייר, שפרש מהקבוצה, ות'אנדרבירד, שנהרג בקרב לאחר שתי חוברות בלבד. הסדרה אוירה על ידי קוקראם ונכתבה בידי כריס קלרמונט, שהפך להיות היוצר שתרם לסדרה לפרק הזמן הארוך ביותר. אחת העלילות החשובות ביותר של התקופה היא "סאגת הפניקס"‏[2], בה ג'ין גריי התמזגה עם ישות כוח הפניקס הקוסמית והובילה את הקבוצה למשימה בין-גלקטית. הסאגה הציגה לראשונה את אימפריית השי'אר החייזרית ואת קיסריתה, לילנדרה, מושא אהבתו של פרופסור X. בין יתר הדמויות שהוצגו היו ד"ר מוירה מק'טאגרט ובנה המוטאנט פרותיאוס.

בשנת 1978, ג'ון ביירן החליף את מקומו של קוקראם באיור הסדרה. מאורע זה סימן את תחילתו של מה שרבים מחשיבים לרנסאנס היצירתי הראשון של האקס-מן, במהלכו הסדרה הפכה לאחת הפופולריות ביותר בתעשייה. לאחר עימות עם מגנטו, פרופסור X וג'ין גריי מאמינים כי האקס-מן הפסידו ובמשך שנה שלמה הקבוצה מנסה לפלס את דרכה בחזרה הביתה. בנוסף, ביירן הציג לראשונה סדרת הרפתקאות המבוססת בקנדה עם קבוצת סופר-גיבורים קנדית חדשה, "אלפא פלייט". וולברין זכה בעקביות בתואר דמות הקומיקס הפופולרית ביותר, וכתוצאה מכך בין השנים 1980 ל-1984, לפחות חוברת אחת בשנה התמקדה אך ורק בו.

הסאגות האפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת חוברת אקס-מן המדהימים #136, אמנות מאת דייב קוקראם.

קלרמונט וביירן הציבו את האקס-מן במצבים קשים שונים שבחנו את האופי שלהם, הבולט שביניהם הוא "סאגת הפניקס האפלה"‏[3]. בסיפור זה, מועדון הלפייר האריסטוקרטי מפתה את הפניקס באמצעות יכולתו של המוטאנט מאסטרמיינד ליצור אשליות מורכבות. משחק זה עם מוחה של ג'ין גריי שיחרר את צידה האפל של הפניקס וגרם לה להשמיד מערכת כוכבים מאוכלסת בלמעלה מחמישה מיליארד תושבים. למרות שהאקס-מן ניסו לשלוט בה וחשבו שהצליחו, קיסרית אימפריית השי'אר לילנדרה שבתה את ג'ין גריי בתקווה לסיים את איום הפניקס. פרופסור אקסבייר קרא אותה לדו-קרב של כבוד על הזכות לא לוותר על ג'ין. לילנדרה נענתה להזמנה, לאחר שחשבה שתבוסתם של גיבורי-העל מובטחת. התוצאה הייתה קרב על ירחו של כדור הארץ בין המשמר האימפריאלי של השי'אר לבין האקס-מן, בעוד גורלה של ג'ין גריי תלוי על כף המאזניים. בסופו של דבר האקס-מן הוכרעו, אך המתח הנפשי שגרם הקרב, שבמהלכו נפצע סייקלופס, גבר על הרסן המנטלי שהחזיקה ג'ין על צדה האפל של הפניקס, והיא שבה. בשלב זה, לילנדרה ציוותה על השמדת מערכת השמש כולה בתקווה שגם הפניקס תהרג בתהליך, ופרופסור אקסבייר ציווה בצער על האקס-מן להרוג את חברתם לקבוצה על מנת למנוע את ההשמדה. בעקבות אנושיותה וכח הרצון של ג'ין גריי, הפניקס התאבדה כדי למנוע אובדן נוסף של חיים. אירוע זה היה נקודת שיא בהיסטוריה של הקומיקס. דמויות ראשיות כמעט מעולם לא נהרגו עד לאותה נקודה, והקרבה עצמית כלל לא התקבלה על הדעת לפני כן. "סאגת הפניקס האפלה" הציגה לראשונה מספר דמויות חדשות, ביניהן קיטי פרייד, שהייתה מסוגלת להלך דרך קירות, המלכה הלבנה הטלפתית ודאזלר.

שירת הברבור של קלרמונט וביירן הייתה עלילת "ימי עבר עתידי"‏[4], שהציגה עתיד חלופי ודיסטופי בו אמריקה היא שממה הנשלטת בידי זקיפי הסנטינל. בקו הזמן הזה, רוב האקס-מן מתים ומוטאנטים חיים במחנות ריכוז. בעלילה הקלאסית, נשמתה של קיטי פרייד נשלחת בחזרה בזמן לגופה הצעיר, והיא משכנעת את האקס-מן לעזור לה לסכל התנקשות בסנטור רוברט קלי בידי מוטאנטית משנת צורה בשם מיסטיק, שמנהיגה אחוות מוטאנטים חדשה אשר חבריה כוללים את אוולנץ', פיירו, בלוב ודסטיני. חזון אפל זה של עתיד הנשלט על ידי פחד, שנאה ואי-סובלנות עורר השראה על סיפורי אקס-מן רבים בשנים שחלפו מאז.

בשנת 1982 יצאה לאור הנובלה הגרפית "האל אוהב, האדם הורג" מאת הכותב כריס קלרמונט והמאייר ברנט אנדרסון. בקשת הסיפור, כומר בשם ויליאם סטרייקר מתחיל מסע צלב דתי נגד המוטאנטים, במהלכו הוא שובה את פרופסור X על מנת לנצל לרעה את כוחותיו לתקיפת והשמדת מוחות מוטאנטיים. האקס-מן מתאחדים עם מגנטו למלחמה בסטרייקר ובקבוצת "המטהרים" שלו, דבר המוביל לדוגמה הברורה ביותר למטפורה המקשרת בין המוטנטים לגזענות ויחסים בין-גזעיים בסדרה. לאחר 20 שנה ויותר לאחר מכן, הסיפור נתן השראה לעלילת סרט הקולנוע השני.

באותו זמן, סדרת 'אקס-מן המופלאים' המשיכה עם קלרמונט ומאיירים שונים, המפורסמים מביניהם כוללים את פול סמית' וג'ון רומיטה הבן. העלילות והאירועים המפורסמים שהופיעו בסדרה בתחילת שנות ה-80 כוללים את הופעתם הראשונה של חבורת המוטאנטים התת-קרקעים ה"מורלוקים", ציידי מוטאנטים עתידיים בשם "זקיפי הנמרוד", סיפור אהבתו של וולברין לאריסטוקרטית היפנית מאריקו ישידה, עלילה בה מתואר כיצד סטורם מסתגלת לאובדן זמני של כוחותיה ויוצרת מערכת יחסים עם קבלן כלי הנשק המוטאנטיים של הממשלה, פורג', וכמו כן הוצגה מערכת יחסיו של סייקלופס עם מדלין פריור, מעין שיבוט של ג'ין גריי. עלילה זו הובילה בסופו של דבר לחתונה בין סייקלופס לפריור, ולפרישתו זמנית מהאקס-מן.

באמצע שנות ה-80 נתווספו לצוות האקס-מן מספר חברים חדשים, ביניהם:

  • קיטי פרייד/ספרייט, נערה יהודיה-אמריקנית שיכלה לעבור דרך גופים מוצקים, להלך על האויר, להשתמש בכוחותיה כדי לחבל באמצעים אלקטרוניים ולהעביר את יכולת מצב צבירת גופה לכל דבר בו היא נוגעת. בשלב מאוחר יותר של הסדרה היא מקבלת את הכינוי "שאדוקאט" ("חתולת צללים") בעקבות הרפתקה עם וולברין ביפן.
  • רוג, בחורה מדרום ארצות הברית שבאופן לא רצוני שואבת את כח החיים, זכרונות, ובמקרה של מוטאנטים גם כוחות, של כל אחד בו היא נוגעת, ומותירה אותם במצב חלוש/תרדמתי. רוג הופיעה לראשונה כחברה באחוות המוטאנטים של מיסטיק. כחברה באחווה, היא שאבה לצמיתות כח על-אנושי ואת היכולת לעוף מהגיבורה גברת מארוול, ולאחר מכן פנתה לאקס-מן לכפרה.
  • רייצ'ל סאמרס, הפניקס השנייה ובתם הבוגרת של סייקלופס וג'ין גריי מקו הזמן של "ימי עבר עתידי", אשר ירשה את יכולות הטלקינזיס והטלפתיה מאמה, כמו גם יכולת מסע אסטראלי. הייתה מארחת בעבר לכוח הפניקס, מה שהגביר את כוחותיה ואיפשר לה להעביר את עצמה ואת אחרים דרך מרחב הזמן.

אמצע שנות השמונים-סוף שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה הופכת לזיכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים, הפופולריות הגוברת של 'אקס-מן המופלאים' והעלייה במספר חנויות קומיקסים ייחודיות, הובילו ליציאתן של מספר סדרות ספין-אוף לאקס-מן. הראשונה, "המוטנטים החדשים", הושקה ב-1983 וכיכבה בה קבוצה של בני נוער מבית הספר של אקסבייר. בשנת 1986 הוקמה קבוצת "אקס פקטור" על ידי האקס-מן המקוריים ביחד עם ג'ין גריי שהוחזרה לחיים. בשנת 1988, מארוול הוציאו את הסדרה "אקסקליבר", קבוצה שחבריה כללו את רייצ'ל סאמרס, נייטקרולר, שאדוקאט והגיבורים הבריטיים קפטן בריטניה ומגאן. באותה שנה, וולברין קיבל סדרת סולו של עצמו, בה הוא התעמת רבות עם הכבוד העצמי שלו ועברו. עם פרסומן של מספר סדרות בת בנוסף לקשתות סיפור שהתפרסו על פני מספר סדרות, מיתוס האקס-מן נעשה מסובך יותר יותר והיה קשה לעקוב אחר קשתות העלילה הארוכות. זיכיון האקס-מן נעשה לנכס החשוב ביותר של מארוול ועורר השראה לזיכיונות פופולריים נוספים כדוגמת ספיידרמן, באטמן וסופרמן, לפתח לעצמם סדרות בת ו"משפחה" של דמויות משנה.

מהלך שנוי במחלוקת נוסף היה שליחת אקסבייר לחלל ב-1986, לאחר שנפצע פציעה חמורה שרק הטכנולוגיה של שי'אר יכלה לרפא אותו. הוויכוח העיקרי נבע מכך שמגנטו, נבל-על לשעבר, לקח את הפיקוד על בית הספר, וביחד עם זאת על קבוצות אקס-מן נוספות. זו הסיבה שהביאה להחלטת חברי האקס-מן המקוריים ליזום את הקמתה של קבוצת אקס-פקטור ולהשתמש בזהויות סודיות, מתוך מחשבה שהקבוצה הנוכחית בוגדת באקסבייר על ידי שיתוף פעולה עם מגנטו.

הצטברות זו של כותרי אקס הביאה להתפתחותם של הקרוס-אוברים, קשתות סיפור שחפפו במספר כותרי אקס שונים לפרקי זמן משתנים ואף ארוכים. הקרוס-אובר הראשון היה "טבח המוטאנטים" משנת 1986, שבו המורלוקים מצאו עצמם נרדפים בידי חבורת מרצחים שנקראת בשם "המשוטטים". הסאגה הציגה לראשונה את דמותו של נבל-העל מיסטר סיניסטר, גנטיקאי מוטאנט וידוע לשמצה שהיה למנהיגם של המשוטטים ולכוח המניע ברבים מהסיפורים מאז. הסאגה הביאה לעולם האקס-מן גם את סייברטות', שהיה נבל עיקרי של הגיבור איירון פיסט עד כה, וכעת הפך ליריבו העיקרי של וולברין. במהלך התקופה קלרמונט יצר קבוצת אקס-מן חדשה שהורכבה מסטורם, רוג, וולברין, קולוסוס, האבוק ומספר דמויות שחדשות לקבוצה:

  • אריק לנשר/מגנטו, הנבל שחזר למוטב, הוא אחראי על קבוצת אקס-מן הראשית והמוטנטים החדשים. מגנטו עזב את הקבוצה לאחר שלא הצליח למנוע את המוות של אחד מהחברי המוטנטים החדשים (דגלאס רמזי, המכונה סייפר), ובסופו של דבר חזר להיות נבל. בתקופה זו, קלרמונט המציא למגנטו את עברו כניצול שואה.
  • לונגשוט, כוכב פעולה בטלוויזיה עם כוחות "מזל טוב" שקיבל מחייזר במימד שנשלט על ידי ראש רשת הטלוויזיה, מוג'ו.
  • אליסון בלייר/דאזלר, זמרת דיסקו לשעבר שיכולה לקלוט את אנרגיית הצליל ולהמיר את זה במגוון אפקטי תאורה, כולל לייזר. היא הוצגה לראשונה במגוון כותרי האקס, והייתה לה אף סדרת סולו כושלת משלה בין השנים 1981 ו-1986.
  • אליזבת' "בטסי" בראדוק/פסיילוק, הוצגה במקור בסדרת "קפטן בריטניה" כטלפתית אנגליה, אך מאז שינתה את כוחותיה פעמים רבות, החליפה גוף עם אישה יפנית, הפכה לפאם פאטאל סקסית ולוחמת, וכעת ניחנת בכוחות טלקינטיים.

בתקופה זו פורסמו שני סיפורי קרוס-אובר, "ארבעת המופלאים נגד האקס-מן" ו"אקס-מן נגד האוונג'רס". הראשון קשר קצוות פתוחים שנותרו מאירועי "טבח המוטאנטים", ובו מיסטר פנטסטיק מארבעת המופלאים ואויבו דוקטור דום היו צריכים להציל את חייה של קיטי פרייד.

בעקבות עלילת "נפילת המוטאנטים" של שנת 1987, שבה חברי האקס-מן מתו ונולדו מחדש לאחר שנלחמו בשד, הקבוצה העתיקה את בסיסה לתחנה נטושה באוסטרליה באופן זמני. קבוצת מתנקשים סייבורגים בשם "הבוזזים" הוצגה לראשונה. אירוע הקרוס-אובר "אינפרנו" ("אש תופת") קבע כי מדלין פריור היא למעשה כפילה של ג'ין גריי, ואשר נוצרה בידי מיסטר סיניסטר. קבוצות האקס-מן ואקס-פקטור נלחמו בפריור, שנודעה באותה עת כמלכת הגובלינים המטורפת. אחת מנקודות השיא של הסיפור היו איחודן של הקבוצות יחדיו. לאקס-פקטור לא היה מושג אם האחרים נותרו בחיים, והאקס-מן הניחו שג'ין גריי עדיין מתה. קלרמונט הוציא את דמויותיהם של לונגשוט ודאזלר מהסדרה, לאחר שהחלו במערכת יחסים ונולד להם תינוק. שלא כמו שאר דמויות האקס-מן, כמעט ונשמע מהם מאז. בשנת 2005 הוחזרה דמותה של דאזלר כחלק מחברי אקסקליבר החדשים ומאז חזרה לקבוצת אקס-מן, בעוד לונגשוט היה חבר בקבוצת Exiles, ומאז חבר בקבוצת אקס פקטור חקירות.

בשנת 1989, חברת מארוול החלה לפרסם את סדרת חוברות 'אקס-מן המופלאים' פעמיים בחודש, בכך איפשרו לקלרמונט לכתוב מספר עלילות משולבות בין כותרי האקס. אירועי הקרוס-אובר "אג'נדת ההכחדה" משנת 1990 איחדה מחדש את קבוצת אקס-מן, והיא כללה את סטורם, באנשי, וולברין, פסיילוק ושלושה חברים חדשים:

הקרב האחרון בתקופה התרחש ב"סאגת האי מיואר", ובו קבוצות האקס-מן, אקס פקטור ובני בריתם נלחמו ביריב ותיק של אקסבייר, מלך הצללים. בשנים 1987 - 1990, המאייר מארק סילבסטרי אייר את סדרת הכותרים. את מושכות עבודת האיור נטל האמן הצעיר ג'ים לי, שסגנון איורו הפך לפופולרי ביותר מאז.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת חוברת X-Men #100, אמנות מאת לייניל פרנסיס יו.

פצצת מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובם של האקס-מן למחוז ווסטצ'סטר, ניו יורק, וכן שובו של אקסבייר לכדור הארץ, חברת מארוול עיצבה מחדש את סדרות הכותרים ביקום של האקס-מן. האמן רוב ליפילד הפך את המוטנטים החדשים לקבוצת הסער המיליטנטית אקס פורס, שמונהגת בידי קייבל המסתורי. חברי האקס-מן המקוריים נטשו את קבוצת אקס-פקטור וחזרו לאקס-מן כאשר כמה מהם השתנו מאז ימי הצטרפותם הראשונים - חיה החל לגדל פרווה כחולה וקיבל דוקטרינה בגנטיקה, ואילו אנג'ל הפך למשרתו של הנבל אפוקליפס, צבע עורו השתנה לכחול, כנפיו הפכו למתכתיות והוא היה ידוע בזהותו החדשה ארכאנג'ל כחלק מפרשי אפוקליפס. בינתיים, האבוק, פולאריס ודמויות נוספות הקימו מחדש את אקס-פקטור כקבוצה הנתמכת בידי ממשלת ארצות הברית.

כדי לפנות מקום לקבוצה רחבה יותר של האקס-מן, חברת מארוול החלה בהרצת סדרה נוספת שנקראת בפשטות בשם 'אקס-מן', להבדיל מהסדרה המקורית הנקראת 'אקס-מן המופלאים'. הסדרה נכתבה על ידי כריס קלרמונט ואויירה על ידי ג'ים לי, וכללה את "הקבוצה הכחולה" בראשותו של סייקלופס, שכללה את חיה, פסיילוק, וולברין, רוג וגמביט. במקביל, הכותר המקורי 'אקס-מן המופלאים' כלל את "הקבוצה הזהובה" בראשותה של סטורם, אשר כללה את קולוסוס, אייסמן, ארכאנג'ל, ג'ין גריי ובישופ, מוטאנט עריק מהעתיד. פרופסור אקס, ג'ובילי, באנשי ופורג' נשארו בקבוצה בתפקיד לא לוחמני, ושני האחרונים עזבו את הקבוצה לאחר מכן מסיבות שונות.

עבודת האיור הפופולרית של לי וליפילד והרעש התקשורתי שבהקמתה מחדש של הקבוצה העלו יותר את הפופולריות של כותרי האקס. שני הכותרים, אקס-פורס ואקס-מן, הפכו לסדרת הכותרים הנמכרת ביותר בכל הזמנים. למרות ההצלחה, חיכוך פנימי בין הצוותים היצירתיים גרם לעזיבתו של קלרמונט לאחר שלוש חוברות בתום חמש-עשרה שנות יצירה, ואחריו עזבו את חברת מארוול קומיקס גם לי, ליפילד ומספר אמנים נוספים כמו סילבסטרי ופורטשיו במטרה להקים חברה חדשה בשם אימג' קומיקס. בכנס קומיק-קון של שנת 2009, קלרמונט הודיע כי יחזור לכתיבת "אקס-מן לנצח", סדרה מוגבלת בעלת המשכיות משלה שאינה קשורה להמשכיות המרכזית. הפופולריות של סדרת החוברות המשיכה לנסוק, בעיקר הודות לאקס-מן: סדרת האנימציה, שהחלה בשידור ב-1992. סקוט לובדל נטל את מושכות הכתיבה של הכותר 'אקס-מן המופלאים'. עבודת האיור עברה לאמן ג'ו מדוריארה, שסגנון המאנגה שלו הביא להתעניינות בשוק הקומיקס היפני בתוך ארצות הברית. כותר אקס-מן המשיך בכתיבתו של פביאן ניצ'זה ובאיורו של אנדי קוברט.

הקרוס-אוברים של כותרי האקס שגשגו במהירות, והפכו כמעט לאירועים שנתיים בשנות ה-90. למרות שהם העלו את המכירות, מעריצים התלוננו שהם נכתבו כתרגיל שיווקי. כמה מהסיפורים העיקריים בשנים אלו היו:

  • אג'נדת ההכחדה (קלרמונט) - המשך לאירועי "ימי הווה עתידי". העלילה מתרכזת בחבורת אקס-מן שנלכדת ונכלאת באי ג'נושה, כמו גם הנסיונות להצלתם. פורסם בחוברות Uncanny X-Men #270-272, New Mutants #95-97 ו-X-Factor #60-62 משנים 1990-1991.
  • שירת התליין (לובדל, ניצ'זה, פיטר דייוויד) - סטרייף, שיבוט של קייבל המשמש כיריבו, מפליל אותו בניסיון לרצוח את פרופסור אקס. בנוסף, הוא גם לכד ועינה את סייקלופס וג'ין גריי, הוריהם הגנטיים שלו ושל קייבל. מתגלה כי השניים הם נוסעים בזמן. פורסם בשנת 1992.
  • משיכות קטלניות (ניצ'זה, לובדל) - מגנטו חוזר יחד עם חבורת השוליות שלו ועל האקס-מן להתמודד מולם. פורסם בשנת 1993.
  • אמנת הפלנקס (לובדל, ניצ'זה, לארי האמה, טוד ד'זאגו) - תודעה קולקטיבית בשם פלנקס, אשר נגועה בוירוס טכנו-אורגני, פולשת לאחוזת אקס, חוטפת מספר מוטאנטים לא ידועים, ומאיימת להשמיד את הגזע המוטאנטי. עם סיום הקרוס-אובר החלה הרצת הסדרה Generation X.
  • עידן אפוקליפס (לואב, וייד ולובדל בין היתר) - בעתיד חלופי, אקסבייר מת ומגנטו מנהיג את חבורת האקס-מן נגד אפוקליפס, שמנצל את ההזדמנות כדי להשליט מלחמה גנטית. פורסם בשנים 1995-1996.
  • אונסלות' (לובדל, וייד) - מגנטו גורם לקריעת האדמנטיום מגופו של וולברין, מה שמאלץ את פרופסור X לנטרל אותו ולספוג את כוחו, בכך נוצרת דמות חדשה ואימתנית המאיימת על יקום גיבורי העל של מארוול. פורסם בשנת 1996.
  • מבצע אפס סובלנות - סוכנות ממשלתית בראשותו של באסטיון מקבלת אישור מטעם הממשלה לפתוח במצוד אחר המוטאנטים בעזרת זקיפי הסנטינל הרובוטיים. פורסם בשנים 1996-1997.

עלילות נוספות מאותה תקופה כללו את הטבח השני בקבוצת המורלוקים; עלייה ברמות הכוח של אייסמן (שמסוגל כעת להפוך את כל גופו לקרח); רציחת משפחתו של קולוסוס ועריקתו לקבוצת "השוליות" של מגנטו; פסיילוק מגלה את מקור שינוי הצורה שלה מדוגמנית בריטית למתנקשת אסייתית; התפתחות מערכת היחסים בין רוג לגמביט; ג'ין גריי נוטשת את שם הקוד "מארוול גירל" לטובת "פניקס"; עזיבתה של רוג וספיגת זכרונותיו של גמביט; סייברטות' כמעט והורג את פסיילוק וארכאנג'ל, והשניים עוזבים את הקבוצה; וולברין משנה צורה לחיה פראית חסרת אינטליגנציה לאחר ששלד האדמנטיום שלו נקרע בידי מגנטו; אייסמן עוזב כדי לטפל באביו הפצוע לאחר שהותקף בידי פעילים שונאי מוטאנטים; וחשיפת סודו של גמביט - הוא זה שאסף עבור מיסטר סיניסטר את חבורת "המשוטטים" הרצחנית.

מספר רב יותר של כותרי אקס יצאו בשנות ה-90, ביניהם הרצת החוברות Generation X המציגה קבוצה של מוטאנטים צעירים ואיש אקס, צאצאם של סקוט סאמרס וג'ין גריי מעידן אפוקליפס. לקראת סוף שנות ה-90 החלה החברה להוציא לאור סדרות המתרכזות בדמויות בודדות כמו גמביט, בישופ, קייבל ודדפול, שכיר חרב סרקסטי ויריב של קבוצת אקס פורס. בשנת 1998 הסתיימו הסדרות אקסקליבר ואקס-פקטור, וזו האחרונה הוחלפה בסדרת יקום מקביל בשם "מוטאנט אקס", המונהגת בידי האבוק.

סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן של שינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום "מבצע אפס סובלנות" בשנת 1997, דמויות ראשיות כמו בישופ, גמביט, ג'ין גריי וסייקלופס הוצאו מקבוצת האקס-מן. במקומם, הכותבים אספו קבוצת אקס-מן חדשה שכללה את וולברין, רוג, חיה, סטורם וכמה דמויות חדשות, ביניהן:

קבוצה זו לא שרדה הרבה, וצמד הכותבים ג'ו קלי וסטיבן ט. סיגל פירקו אותה. לקבוצה המונה את מארו, רוג, סטורם, וולברין הם הוסיפו את שאדוקאט, נייטקרולר, קולוסוס, גמביט ופרופסור אקס. עד מהרה השניים עזבו, ואת מלאכת הכתיבה נטל אלן דייוויס. תקופתו של דייוויס (וקוברט, אשר כתב את 'אקס-מן המופלאים') נחשבה למוצלחת יחסית, וכללה סיפורים כמו "מלחמת מגנטו" ו"התריסר", שבסופו דמותו של סייקלופס נהרגה. בתחילת שנת 2000 חזר הכותב הוותיק כריס קלרמונט לכתוב את שתי הסדרות הרצות של אקס-מן. אירועי "הפיכה" (Revolution) איפשרו לקלרמונט ולמאיירים נוספים לעצב מחדש את כותרי האקס. הרצתו השנייה של קלרמונט כללה קבוצת חברים ותיקים הכוללת את וולברין, רוג, קולוסוס, שאדוקאט, פסיילוק ות'אנדרבירד השני - אינדיאני פירוקינטי העונה לשם ניל שאארה. קבוצת 'אקס-מן המופלאים' כללה את גמביט, סטורם, פניקס, חיה וקייבל. קלרמונט גם הציג את דמותה של טסה, חברת הקבוצה שנודעת בשם הקוד סייג'. דמות זו החזיקה בכוחות טלפתיים וביכולת חשיבה אנליטית כמו מחשב. הדמות הייתה חברה במועדון הלפייר האריסטוקרטי, אך התברר כי היא מרגלת מטעם אקסבייר.

הקוראים לא היו מרוצים מהעלילות חסרות התכלית ונבלים נשכחים שיצאו תחת ידו של קלרמונט וב-2001 החליט העורך הראשי ג'ו קסאדה להעבירו לכתוב סדרת-בת חדשה משלו, אקסטרים אקס-מן, בה יכול היה להמשיך את העלילות והנושאים שהחל לפתח קודם לכן בכותרים הראשיים. הקבוצה כללה את סטורם, רוג, פסיילוק, בישופ, גמביט, סייג' ות'אנדרבירד, והיא פעלה אל מחוץ לשטחה של אקס-מן, כדוגמת האוונג'רס מהחוף המערבי של סוף שנות ה-80. באותו זמן, חברת מארוול ביטלה את הסדרות גמביט, בישופ, איש אקס, מוטאנט אקס וג'נריישן אקס בטענה כי ריבוי סדרות בת של הגיבורים המוטאנטים הפך למיותר. את מקומן תפסו הסדרות החדשות נשק אקס, Exiles וסדרה חדשה של "אקס-פורס" בשם "אקס-סטאטיקס". שינויים דרסטיים נוספים כללו את מותן של דמויות ותיקות כמוירה מק'טאגרט וסנאטור רוברט קלי (באירוע הקרוס-אובר "סוף החלום" משנת 2000), קולוסוס (באירוע "ערב ההשמדה" של שנת 2001), אפוקליפס ופסיילוק. כמו כן, עברו המסתורי של וולברין החל סוף סוף להיחשף במיני סדרה Origins.

השנים של מוריסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוברת הראשונה בהרצת גראנט מוריסון של New X-Men, אמנות מאת פרנק קויטלי.

שנת 2001 הביאה עימה שינוי חדש לכותרי האקס. הכותב גראנט מוריסון והמאייר פרנק קויטלי חברו יחדיו להרצה חדשה בשם "אקס-מן החדשים". חברי הקבוצה כללו את פרופסור אקס, סייקלופס, ג'ין גריי, חיה, וולברין ואמה פרוסט, טלפתית אשר הייתה חברה לשעבר במועדון הלפייר. חברי הקבוצה נטשו את תלבושותיהם הצבעוניות לטובת מדים שחורים (בדומה לסרט הקולנוע), ואגף תלמידים חדש התווסף לאחוזת אקס. סדרת החוברות נודעה בקונספטים מדע בדיוניים רב-שכבתיים ואלגוריים, יחד עם טוויסטים עלילתיים לא צפויים כדוגמת הריגתם של מאות מיליוני מוטאנטים באי ג'נושה בידי זקיפי הסנטינל. אחת מהעלילות השנויות במחלוקת של מוריסון הייתה הרומן הטלפתי הסודי בין סקוט סאמרס הנשוי לבין אמה פרוסט מאחורי גבה של ג'ין גריי, בנוסף להצגתה של קסנדרה נובה, אחותו התאומה והמרשעת של אקסבייר, שהייתה אחראית לרצח העם הג'נושי. נוסף על כך, אקסבייר חושף את היותו מוטאנט לעולם, ומייסד תאגיד העוזר למוטאנטים ברחבי העולם. מוריסון גם החזיר את התשוקה האבודה של וולברין לג'ין גריי, וכן חשף פרטים נוספים בסיפור הרקע שלו בנשק אקס.

במקביל, סדרת 'אקס-מן המופלאים' שוכתבה מחדש בידי הכותבים ג'ו קייסי וצ'אק אוסטן. בשעה שסדרת האקס-מן החדשים התרכזה בחמשת החברים אשר תיפקדו כמורים לדור הבא של המוטאנטים, סדרה זו התמקדה בפעולה והרפתקאות, כאשר קבוצה חדשה פעלה בראשותו של ארכאנג'ל וכללה את אייסמן ונייטקרולר וכן חברים חדשים כמו:

אוסטן החזיר את דמויותיהם של האבוק, פולאריס וג'ובילי, אך גם הוא וגם קייסי זכו לביקורת נוקבת בעקבות הדרך בה לקחו את הסדרה. הרפתקאותיהם של חברי הקבוצה נראו כאילו מוחזרו מחדש ולא חידשו כלל. יתר על כן, ביקורת נמתחה על שינוי באופיין של דמויות כנייטקרולר (שהפך לכומר קתולי), פולאריס (שהפכה לטרוריסטית אכזרית ובלתי יציבה) ומערכת יחסים רומנטית שנויה במחלוקת בין ארכאנג'ל לבין האסק, בשל פער הגילאים ביניהם.

בינתיים, שתי דמויות חדשות הוצגו בסדרת "אקסטרים אקס-מן":

  • הת'ר קמרון/לייפגארד, שגופה יכול להסתגל לסכנות המושלחות עליה.
  • דייוויס קמרון/סליפסטרים, בעל יכולת הטלפורטציה דרך גל קפיצה.

סדרת בת פופולרית מתקופה זו היא אולטימייט אקס-מן בה הכותב מארק מילר והמאייר אדם קוברט הכניסו את סיפורם של האקס-מן ליקום אולטימייט מארוול. במסגרת זו נכתב סיפורה של הקבוצה מחדש, לצד סיפוריהם של אולטימייט ספיידרמן ואולטימייטס (המבוססת על האוונג'רס), תוך הפיכת הדמויות לצעירות יותר ובעלות סיפורים ורקעים המתאימים יותר לזמנים מודרניים במטרה למשוך קהל צעיר וחדש לסדרה.

מוריסון סיים את הרצתו כאשר החזיר את מגנטו בסיפורים "כוכב אקס" (Planet X) ו"הנה מגיע המחר" (Here Comes Tomorrow). בנוסף, ג'ין גריי נהרגה כאשר התמזגה עם כוח הפניקס. במהלך מעורר מחלוקת נוסף, מגנטו הפך לרוצח המונים וראשו נערף בידי וולברין, ופעם נוספת סקוט נאלץ לצפות בג'ין מתה.

אמצע שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 2004 סומנה כשנה של שינויים בצוותים העובדים על הסדרות השונות. לאחר עזיבתו של גראנט מוריסון, החליטה מארוול לבטל את הסדרה "אקסטרים אקס-מן" ולהחזיר את כריס קלרמונט למקומו ככותב של 'אקס-מן המופלאים', שנכתבה קודם לכן על ידי ג'ו קייסי. קבוצה זו כללה את סטורם, וולברין, בישופ, סייג', מארוול גירל, נייטקרולר וקאנונבול, והיא קיבלה אישור מטעם האו"ם לפעול כאוכפי חוק לענייני מוטאנטים ברחבי העולם. סדרת 'אקס-מן החדשים' שינתה בחזרה את שמה ל'אקס-מן', וכללה את דמויותיהם של האבוק, פולאריס, אייסמן, ג'אגרנוט, רוג וגמביט. החברה החלה בהרצתה של סדרת-בת חדשה, שנחשבת כיום לסדרת הדגל של הכותר, "אקס-מן המדהימים" (Astonishing X-Men), שנכתבה על ידי במאי הטלוויזיה המוערך ג'וס וידון ואויירה על ידי ג'ון קסאדיי. קבוצה זו כללה את סייקלופס, אמה פרוסט, חיה, וולברין ושאדוקאט. הסדרה המשיכה בצורה עקיפה את עלילותיה של 'אקס-מן החדשים' שכתב מוריסון, בה אקסבייר עוזב את האקס-מן וממנה את סייקלופס ואמה פרוסט - שכעת הפכה לבת זוגו של סייקלופס בעקבות מותה של ג'ין - למנהליו החדשים של בית הספר. כדי להבדיל בין שלוש הקבוצות השונות, סייקלופס הורה להם לנטוש את חליפות העור ולחזור לתלבושותיהם המסורתיות יותר, וכן הוציא מכלל פעולה את ארכאנג'ל, האסק, ג'ובילי ונורת'סטאר.

סדרת 'אקס-מן המדהימים' הפכה להצלחה בקרב מעריצי הקומיקס בעיקר בגלל כתיבתו של וידון ואיוריו הנקיים והמציאותיים של קאסדיי. כמה מהם מצאו שגישתה הישירה של הסדרה החדשה היא זו שתרמה להצלחתה - הרבה כותרי אקס משנות ה-90 היו ידועים בהמשכיות המסובכת ובאמנות ראוותנית שהאפילה על פיתוח הדמויות שבסיפור. הסדרה החזירה את קולוסוס לחיים; הוסיפה מהדורות מוגבלות כגון "פניקס - שירת הברבור" ו"קולוסוס: שושלת יוחסין"; ושובה לחיים של פסיילוק בסדרת 'אקס-מן המופלאים'. חברת מארוול הוציאה גם מספר חוברות השייכות לעולם האקס-מן, כמו "מחוז אקס" שבה בישופ מנהל שכונה מוטאנטית מחוץ לניו יורק; "אקס-מן החדשים: אקדמיית אקס", המשכה של סדרת המוטנטים החדשים בכיכובו של אגף התלמידים באחוזת אקסבייר; והרצה מחודשת של אקסקליבר בכיכובו של מגנטו, כאשר הסיפור הקודם שוכתב לפיו מדובר במתחזה חייזרי בשם קסורן וניסיונו של אקסבייר לבנות מחדש את ג'נושה. באותה תקופה, מספר דמויות קיבלו סדרות משלהן, כמו רוג, נייטקרולר, ג'ובילי וגמביט, אם כי הסדרה של ג'ובילי בוטלה לאחר שש חוברות בלבד, ורוג וגמביט נמשכו כ-12 חוברות כ"א. סדרת "אקס-סטאטיקס" בוטלה עם עזיבתם של פיטר מיליגן ומייק אלרד, ומיליגן החליף את צ'אק אוסטן ככותב סדרת 'אקס-מן' הראשית בינואר 2005.

בינתיים, סדרת הקומיקס NYX הציגה את דמותה של X-23, כפילה צעירה של וולברין אשר הופיעה במקור בסדרת האנימציה "אקס-מן: הדור הבא".

השמדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית אם

בקיץ של שנת 2005 הציגה מארוול את אחד האירועים הגדולים בתולדות ההוצאה, עם עלילה שנקראה "בית אם" תחת כתיבתו של בריאן מייקל בנדיס ואשר התרחשה בו זמנית בכותרים רבים, הן של אקס-מן והן של סדרות אחרות בהוצאה כמו ספיידרמן וארבעת המופלאים. בעלילה זו, מכשפת השני סבלה מהתמוטטות עצבים שהובילה לקרע במרקם המציאות, בעקבות הנסיון להציל את ילדיה. בעלילה משתתפים גם אביה, מגנטו, ואחיה התאום קוויקסילבר. השלכות העלילה הובילו לאיבוד כוחותיהם של מיליוני מוטאנטים, ביניהם פרופסור אקס ומגנטו. לאחר אירועי הסיפור "בריאה קטלנית", שחשף שלדים בארונו של אקסבייר, הוא וסייקלופס הפנו עורף אחד לשני, וכן הוצגה דמותו של וולקן, אחיו האובד והמרושע של סייקלופס. כמו כן, בהמשך לסיפור "וולברין: מקורות", וולברין נזכר במלוא אירועי עברו.

בינתיים, מהדורות מוגבלות של "בנו של אם", "דור אם" ו"ה-198" עסקו במוטאנטים אשר איבדו את כוחותיהם. אפוקליפס קם לתחיה והפך גיבורי-על כמו גמביט ופולאריס לנבלים, אם כי השניים ניצלו בזמן. קבוצת האוונג'רס ומגנטו חקרו את כוחות המוטאנטים האבודים, שנאגרו כולם בקולקטיב אנרגטי אחד. לאחר מכן, "בית אם" הוביל למלחמת האזרחים" ביקום מארוול. כריס קלרמונט עזב את הסדרה לטובת 'אקסקליבר החדשים'. אקסבייר ייסד קבוצת אקס-מן חדשה בסיפור שהמשיך את אירועי "בריאה קטלנית", כאשר אד ברובייקר נטל את מושכות מלאכת הכתיבה בכותר 'אקס-מן המופלאים'.

סוף שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסביך משיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אקס-מן: תסביך משיח

בשנת 2007, הסיפור בסיפור "זן בסכנת הכחדה" מביא את השלכות אירועי "השמדה". חיה מנסה לחפש תרופה עבור כל המוטאנטים שאיבדו את כוחותיהם, אך לשווא. מאוקטובר 2007 ועד לינואר 2008, "אקס-מן: תסביך משיח" היה לקשת הסיפור העיקרית ששלטה בכותרי האקס. כאשר התינוקת המוטאנטית הראשונה נולדת לאחר אירועי "בית אם", קבוצת האקס-מן ממהרת לאתר אותה ולהגן עליה, אולם היא מגלה שקבוצת "המטהרים" שונאי המוטאנטים טבחה באנשי העיירה בניסיון למצוא את התינוקת. לאחר מכן, חברי הקבוצה נרצחים בידי "המשוטטים", מתנקשים מוטאנטים שעובדים עבור מיסטר סיניסטר שרוצה להשיג את התינוקת לצורך מטרותיו הזדוניות. טורף אקס המפלצתי גם הוא מחפש אחר הילדה, היות שהוא ניזון על ידי אכילת מוטאנטים. ארבע סיעות שונות מחפשות אחר משיחת המוטאנטים, ביניהם גם קייבל, שרוצה לגדל את הילדה בבטחה בעתיד, ובישופ, שבטוח כי הילדה היא הגורם לעתידו הדיסטופי ומבקש להרגה. בסוף הסיפור, קייבל עוזב עם הילדה לעתיד, אקסבייר נורה בראשו וסייקלופס מפרק את קבוצת האקס-מן. מפברואר ועד אוגוסט באותה שנה, מסופר ב"אנו עומדים מופרדים" כיצד חברי האקס-מן השונים מתמודדים עם פירוק הקבוצה.

הכותר המרכזי של האקס-מן שינה את שמו ל'אקס-מן: ירושה' (X-Men Legacy). פרופסור אקס יוצא מתוך התרדמת בה הוא שרוי, והוא יוצא למסע חיפוש עצמי בעקבות שברירי זכרונותיו לאחר שנורה בידי בישופ. בחוברות הקומיקס של קייבל, זה האחרון מנסה לגדל את הילדה בעתיד, אך בישופ פוגם במנוע קפיצת הזמן שלו, מה שמאלץ את קייבל לנסוע רק קדימה בזמן. כמו כן, בניסיון לכתר את קייבל, בישופ גורם לסדרת אסונות כדי להפוך את העתיד לשממה מסוכנת. בסדרת כותרי אקס-פורס, סייקלופס מקים מחדש את הקבוצה כיחידת מבצעים מיוחדים סודית. הקבוצה כוללת את וולברין, X-23, וורפאת' ו-וולפסביין, והם נשלחים לעצור את קבוצת "המטהרים". בהמשך מצטרפים לקבוצה ארכאנג'ל, אליקסיר, דומינו והמעלים.

הייעוד הגלוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמצע 2008 ועד לתחילת 2009 פורסמה קשת הסיפור הייעוד הגלוי, שמתעדת את השינוי שעוברת קבוצת האקס-מן בעקבות המעבר ממחוז ווסטצ'סטר, ניו יורק לסן פרנסיסקו. בחלק השני של טרילוגיית המשיח, "מלחמת המשיח", סייקלופס שולח את וולברין וקבוצת אקס-פורס לעתיד כדי למצוא את קייבל והילדה המוטאנטית, הופ. חברי הקבוצה פוגשים בדדפול המזדקן, שאומר להם כי הם אינם יכולים להימלט מאזור הזמן בו הם נמצאים. הם מותקפים בידי חייליו של סטרייף, שיבוט של קייבל אשר שולט בעתיד זה וחובר לבישופ כדי להרוג את קייבל. בתוהו ובוהו המתחולל, וורפאת' והופ נלכדים, וקבוצת אקס-פורס מתפצלת - כדי למצוא את שני הלכודים וכדי למצוא דרך להימלט מהעתיד. לבסוף, קבוצת אקס-פורס מביאה את שלטונו של סטרייף לקיצו בעזרתם של ארכאנג'ל ואפוקליפס.

בין אוגוסט לנובמבר 2009 פורסמה קשת הסיפור "אוטופיה", שבה אקטיביסט שונא מוטאנטים בשם סיימון טראסק גורם למהומות בסן פרנסיסקו כאשר הוא מציע לאכוף את זכות המוטאנטים להתרבות. נורמן אוסבורן שולח את האוונג'רס האפלים שלו כדי לדכא את המהומות, ומקים את קבוצת אקס-מן האפלים. כתגובה על כך, סייקלופס מרים את אסטרואיד M ממעמקי האוקיינוס השקט, מעביר את אוכלוסיית המוטאנטים אליו וקורא לאי החדש בשם "אוטופיה". באומת אקס, מגנטו מצטרף לאקס-מן.

באירועי "נקרושה", הערפדית האלמותית סלנה אוספת חוג פנימי של מוטאנטים שכוחותיהם קשורים במוות, ומחייה מחדש רבבות מיליוני מוטאנטים שנהרגו (כולל אלה שנהרגו בג'נושה) כדי לספוג את נשמותיהם ולהפוך לאלה. קבוצת אקס-פורס מצליחה לעצור אותה ולהרגה.

שנת 2010 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביאה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אקס-מן: הביאה השנייה

בין מרץ ליולי 2010 פורסם החלק השלישי והמסכם בטרילוגיית המשיח, "הביאה השנייה". הופ סאמרס חוזרת להווה עם קייבל, וגורמת לזקיף שידוע בשם באסטיון לנסות ולהשמיד את האקס-מן סופית. נייטקרולר וקייבל מקריבים את חייה למענה, בעוד אחרים נפצעים במאמץ להציל את המשיחה המוטאנטית. האקס-מן נלכדים באוטופיה, כשזקיפי נמרוד מהעתיד פולשים לאי דרך שער מממד אחר. סייקלופס שולח את אקס-פורס להשמיד את זקיף-העל מאסטר מולד, שמפעיל את הזקיפים, והופ הורגת את באסטיון כאשר כוחותיה מתפתחים לראשונה. סרברה, המתקן לאיתור מוטאנטים, מאתר חמישה מוטאנטים חדשים ברחבי העולם. אותם מוטאנטים, הנקראים "חמשת האורות", הם התקווה החדשה לעתיד הגזע המוטאנטי, והם נלקחים תחת חסותה של הופ לאימונים כקבוצת חילוץ.

חמשת המוטאנטים החדשים הם:

  • לורי טרומט/טראנסוניק, צעירה קנדית המפתחת כוחות פיזיולוגים ותעופה על-קולית.
  • גבריאל קוהואלו/ולוסידאד, צעיר ממקסיקו בעל יכולות מניפולציה של הזמן.
  • אידי אוקונקוו/אויה, צעירה מניגריה בעלת יכולות מניפולציה של טמפרטורה.
  • ת'יאון מאסיק/פריימל, צעיר מקייב, אוקראינה בעל כוחות פיזיים על-אנושיים.
  • קנג'י אואדו/זירו, צעיר מטוקיו, יפן, המסוגל ליצור ולתמרן אורגניזמים טכנו-אורגניים.

ב"קללת המוטאנטים", קסארוס בנו של דרקולה מנסה ליצור צבא של ערפדים מוטאנטים, אך הוא מובס בידי האקס-מן, אם כי במחיר הפיכתה של ג'ובילי לערפדית. ב"עידן אקס", המוטאנט ליג'יון יוצר מציאות חלופית שבה המוטאנטים חיים במצודה המוגנת בידי האקס-מן מפני כוחות ממשלתיים המבקשים להכחיד את הגזע המוטאנטי.

שני מחנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2011 פורסמה קשת הסיפור "פילוג" בכתיבתו של ג'ייסון אהרון. בעקבות התקפה של מוטאנטים על האו"ם, הפעילות האנטי-מוטאנטית החלה לעלות על גדותיה, ומנהיגי העולם הפעילו מחדש את תוכנית הזקיפים. קייד קילגור, המלך השחור החדש של מועדון הלפייר, מחליט לתקוף את האקס-מן, וסייקלופס מורה לאידי להרוג את חברי מועדון הלפייר. הדבר גורם כמעט להשמדתה של אוטופיה בידי זקיף-על, ולתחילתו של פילוג בתוך קבוצת האקס-מן בין סייקלופס ו-וולברין עקב חילוקי דעות פילוסופיים שבלתי ניתנים לגישור. בעקבות אירועים אלו פורסמה קשת סיפור עוקבת בין אוקטובר 2011 למרץ 2012 בשם "בריאה מחדש", שבה מוקמות שתי קבוצות אקס-מן שונות בהנהגתם של סייקלופס ו-וולברין. סייקלופס וקבוצתו נשארו על האי אוטופיה, בעוד וולברין גייס מספר חברים לקבוצתו וביחד חזרו לאחוזת אקס במחוז ווסטצ'סטר, לה קראו מחדש "בית הספר לילדים מחוננים ע"ש ג'ין גריי".

אוונג'רס נגד אקס-מן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אוונג'רס נגד אקס-מן

מאפריל ועד אוקטובר 2012 פורסם אירוע קרוס-אובר בשם "אוונג'רס נגד אקס-מן", בכתיבתם של בנדיס, פרקשן, אהרון, ברובייקר וג'ונתן היקמן, המתאר את שובו של כוח הפניקס ואת המלחמה בין קבוצת האקס-מן לקבוצת האוונג'רס. האקס-מן בראשותו של סייקלופס מאמינים שבואו של כוח הפניקס מבשר על היוולדו מחדש של גזע המוטאנטים. אולם, האוונג'רס בראשותו של קפטן אמריקה מאמינים שבואו של כוח הפניקס מבשר על השמדתו של כדור הארץ ומבקשים לשים את הופ סאמרס במעצר הגנתי, לאחר שכוח הפניקס השתלט עליה. כאשר שתי הקבוצות מגיעות בעקבות הופ לצידו הכחול של הירח, איירון מן משתמש בחליפת שריון מיוחדת כדי לנסות ולהשמיד את הפניקס. אולם, כוח הפניקס מתפצל לחמישה חלקים ומתמזג עם סייקלופס, אמה פרוסט, נאמור, קולוסוס ומג'יק.

חמשת הפניקסים משתמשים בכוחותיהם החדשים כדי לבצע רפורמה כלל עולמית בהתאם לרצונם, ומספקים אנרגיה חופשית, מזון ומים לאנושות, כמו גם הפסקת העימותים הצבאיים ברחבי העולם. האוונג'רס מוזמנים לבית הלבן ומסכימים שעליהם לעצור את חמשת הפניקסים ואת כוחותיהם המתפשטים חרף מאמציהם לעשות טוב. בשגעונו לכוח, ותחת השפעת הפניקס, סייקלופס גוזל מהארבעה הנותרים את כוחם. הוא מתעמת עם פרופסור אקס, הורג אותו והופך לפניקס האפל. בעזרתן של הופ ומכשפת השני, קפטן אמריקה מצליח לשחרר את הפניקס מגופו של סייקלופס, וזה האחרון מוכנס למעצר.

מרד המוטאנטים והגעתם של חמשת המקוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מההרצה המחודשת של כותרי מארוול באוקטובר 2012, וכחלק מההשלכות של קשת הסיפור "אוונג'רס נגד אקס-מן", החלה סדרה חדשה בשם "אוונג'רס המופלאים" (Uncanny Avengers) תחת כתיבתו של כריס רמנדר ואיורו של ג'ון קאסאדיי. סדרה זו מציגה קבוצה חדשה בהנהגתו של האבוק, ואשר כוללת את קפטן אמריקה, רוג, מכשפת השני, תור, וולברין, סאנפייר, וונדר מן והצרעה. מספר שבועות לאחר מכן החלה בהרצה סדרה חדשה נוספת בשם "אקס-מן החדשים" (All-New X-Men) בכתיבתו של בריאן מייקל בנדיס ובאיורו של סטוארט אימונן. בסדרה זו מככבת קבוצת האקס-מן המקורית, אשר הובאה לזמן ההווה בידי חיה כדי לעצור את סייקלופס וקבוצתו, שהפכו לעריקים בעקבות אירועי "אוונג'רס נגד אקס-מן".

קרב האטום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שחיה החזיר לזמן ההווה את חמשת חברי האקס-מן המקוריים, הוא משך את תשומת לבה של אחוות המוטאנטים. חברי האחווה מתחזים לאקס-מן מהעתיד ומשכנעים את חברי הקבוצה מההווה שמשהו איום יתרחש בעתיד, וזאת בגלל שהם החזירו את חמשת המקוריים מהעבר. התשובות לא מאחרות להגיע כאשר האקס-מן האמיתיים מהעתיד מגיעים, והם נאלצים למנוע פרדוקס של מסע בזמן. האחווה מגלה שהיא אינה יכולה לשלוח חזרה בזמן את חמשת המקוריים ומחליטה לשכתב את ההיסטוריה. היא מארגנת לכל חברי האקס-מן מכל שלוש התקופות מלכודת, וגורמת לסוכנות S.H.I.E.L.D לירות על כולם. חמשת המקוריים וקיטי פרייד היו מאוכזבים מהתנהלותם של האקס-מן של וולברין בקרב זה, והחליטו להצטרף למחנה של סייקלופס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The X-Men #1, September 1963
  2. ^ The X-Men #101-108, October 1976-December 1977
  3. ^ Uncanny X-Men #129-138, January-October 1980
  4. ^ Uncanny X-Men #141-142, January-February 1981
מארוול קומיקס
כותבים ומאיירים: בריאן מייקל בנדיססטן ליטוד מקפרלןג'ק קירביכריס קלרמונטאלכס רוס