בית המשפט העליון
 | |
 | |
| בניין בית המשפט העליון | |
| מאפיינים | |
|---|---|
| שטח שיפוט | מדינת ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| ערכאה מתחת | בית משפט מחוזי |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות | 14 בספטמבר 1948 – הווה (75 שנים) |
| שופטים | |
| נשיא | עוזי פוגלמן (ממלא מקום) |
| מספר שופטים | 13 |
| שופטים מכהנים | עוזי פוגלמן, יצחק עמית, נעם סולברג, דפנה ברק-ארז, דוד מינץ, יוסף אלרון, יעל וילנר, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ, ח'אלד כבוב, יחיאל כשר, רות רונן |
| גאוגרפיה | |
| כתובת | קריית הלאום, ירושלים |
| קואורדינטות | 31°46′53″N 35°12′16″E / 31.781365°N 35.204315°E |
|
supreme | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית המשפט העליון | |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
|
בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבתי המשפט המחוזיים, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה ויחידה.
בבית המשפט העליון יכולים לכהן במקביל עד 15 שופטים. שופטי בית-המשפט העליון, ככל שופט, נבחרים על-ידי הוועדה לבחירת שופטים. נכון לחודש אוקטובר 2023, בבית המשפט העליון מכהנים 13 שופטים במינוי קבע ושתי רשמות.[1] כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון הוא השופט עוזי פוגלמן. מספר התיקים שבהם דנים שופטי בית המשפט העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.[2]
משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה שם.
חוק יסוד: השפיטה קובע כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.
סמכויות בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:
- בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירות נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים ובנוסף רשאי לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.[3]
- ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלות בבית המשפט המחוזי. ערעורים על פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה, הם ערעור בזכות. ערעורים על פסקי דין שנתן בית המשפט המחוזי כאשר הוא עצמו היה ערכאת הערעור (כלומר תיקים שהחלו בבית משפט השלום), וכן החלטות ביניים שניתנו בבית המשפט המחוזי – הם ערעורים ברשות בלבד, ויש לבקש את הרשות, בדרך של "בקשת רשות ערעור".[4] בסמכות בית המשפט העליון לקבוע שאין הצדקה לדון בערעור ב"גלגול שלישי", וכך לדחותו על הסף ללא דיון בנוכחות הצדדים.
- החלטה על קיומו של משפט חוזר, בבית המשפט העליון או בבית משפט מחוזי, בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם התברר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף או אם נתגלו עובדות חדשות או התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין.[5]
- דיון נוסף על פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון.[6] כל בעל דין רשאי לבקש דיון נוסף אך הבקשה מתקבלת באופן נדיר למדי. דיון נוסף יתקיים[7] באחד מהמצבים הבאים:
- עניין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט עם מתן פסק דינו שיתקיים בו דיון נוסף בחמישה או יותר.
- ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון.
- יש בפסיקה חשיבות, קושי או חידוש מהותיים ומשמעותיים.
הסמכות להורות על העברת מקום דיון לבית משפט אחר (למשל: העברת תיק תעבורה הנדון בבית המשפט לתעבורה בנצרת לבית משפט לתעבורה בת"א) – נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון.
ערכאת ערעור לבתי דין אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל מספר מערכות שיפוט נוספות, ובכללם בתי הדין הרבניים, בתי הדין לעבודה, ובתי הדין הצבאיים.[8] בראש כל מערכת כזו עומד בית-דין ראשי. בשנת 1986 נקבע בסעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי שניתן לערער לבית המשפט העליון על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים. בית המשפט העליון אינו מהווה ערכאת ערעור על פסיקות של יתר בתי הדין, אך במהלך השנים קבע בית המשפט העליון שניתן לעתור לבג"ץ נגד החלטות בתי הדין האלה, ורק במקרים חריגים תהיה התערבות של בג"ץ בהחלטות אלו (במקרים שאינם חריגים הערעור נדחה על הסף). מספר דוגמאות לכך:
- בפסק הדין בעניין בבלי הפך בג"ץ את החלטת בית הדין הרבני הגדול ביחס לשיתוף הנכסים בין בני זוג שהתגרשו, וקבע כי גם בית הדין הרבני מחויב לדין האזרחי, בכל הקשור לחלוקת הרכוש.
- בפסק הדין בעניין דנילוביץ, אישר בג"ץ את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, שקבע שהחלטת אל על לא להעניק כרטיס טיסה חינם לבן זוגו של דנילוביץ, שעבד כדייל באל-על, הייתה החלטה מפלה.
תקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:
- (א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
- (ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.
משמעותו של עיקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב הדין – תקדים מחייב.
קביעת הרכבי השופטים בדיונים בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב הדיונים בבית המשפט מתקיימים לפני הרכב של שלושה שופטים. צווי מניעה זמניים (בערעורים), עיכוב ביצוע פסקי דין, מעצרים, וצווי ביניים של בית המשפט בשבתו כבג"ץ, ניתנים על ידי שופט יחיד. במקרים מסוימים, רשאי הרכב השופטים הדן בתיק להחליט על הרחבת ההרכב. גם לנשיא בית המשפט סמכות להרחיב את ההרכב. בדיון נוסף ההרכב יהיה של חמישה שופטים לפחות. ככל שהנושא הנדון חדש ועקרוני יותר, ההרכב רחב יותר. בכל מקרה, ההרכב יכיל מספר אי-זוגי של שופטים.
על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. על פי מחקר של מירון גרוס ויורם שחר משנת 1999, שמתבסס על ניתוח נתונים, הרכב השופטים בדיונים לא נקבע באקראיות בשנים שנבחנו (1954–1958, 1969–1973, 1984–1988).[9] לפי עדותה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין, תיקים רגישים מועברים על ידי צוות היומן ללשכת הנשיאה שמעבירה הנחיה שקובעת את זהותו של ראש ההרכב שישב בדין; יתרה מכך, בתיקים שבהם נערך דיון נוסף ההרכבים נקבעים באופן בלעדי על ידי הנשיאה, ולפי עדותה היא בוחרת אותם בדרך כלל משיקולי ותק ואילוצי לוח זמנים.[10] התוצאה מהדברים היא שנשיא בית המשפט יכול לקבוע ששופט מסוים לא ישב בתיק ספציפי גם בלי לתת הנחיה מפורשת וזאת על ידי קביעת ראש הרכב עם ותק נמוך יותר. בנוסף, כיוון שלנשיא בית המשפט העליון יש סמכות להרחיב את המותב או לאשר קיומו של דיון נוסף, בפועל יש לו השפעה רבה על הפסיקה בכלל ההרכבים בבית המשפט העליון.
נעמי לוויצקי בספרה "העליונים" טענה שהנשיאה מרים נאור ניהלה ויכוח סוער עם השופט מני מזוז שהתנגד להריסת בתי מחבלים, שלאחריו חדל מזוז להיות משובץ בהרכבים העוסקים בסוגיה זו, על אף שעד לוויכוח עם נאור ישב מזוז בעתירות בעניין הריסות בתים כמעט ארבע פעמים בחודש.[11] נאור והשופטת אסתר חיות הכחישו שתיהן את הטענות.[12]
מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון:[13] לטענת שמואל שילה, "הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעיתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או הערעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו."
תורנות שופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית המשפט העליון קיימת תורנות בין השופטים המכהנים, כאשר הנשיא והמשנה לנשיא פטורים ממנה. במסגרת התורנות מקבל השופט התורן עתירות לבג"ץ הנשמעות בפני "דן יחיד", והוא מטפל בתיק בשלביו המוקדמים עד להחלטה אם לדחות את התיק על הסף או להעבירו לדיון בפני הרכב שופטים. על-פי הנוהג, יש סיכוי רב יותר שהשופט שמלכתחילה קיבל את התיק יהיה אחד משלושת חברי ההרכב, בשל היכרותו המקדמית עם התיק.
קביעת ההרכב בדחיית עתירות על הסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר מוגשת עתירה לשופט התורן והוא מעוניין לדחותה על הסף, עליו לצרף יחד עמו שני שופטים לפסק הדין. עם כניסת אסתר חיות לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון נקבע נוהל לפיו השופטים הנוספים ישובצו לפי סדר רשימת השופטים התורנים, הנקבעת ככלל על ידי הצוות המינהלי האחראי על יומן בית המשפט תוך התחשבות באילוצי השופטים, ובמקרים מעטים הנשיאה מעורבת בקביעת ההרכב, כאשר מדובר בתיקים המוגדרים על ידי צוות המזכירות "בעלי רגישות מיוחדת".[14]. השיבוץ האקראי החליף נוהל בו נבחר ההרכב על ידי השופט התורן, ונועד למנוע מצב בו השופט התורן בוחר את הרכב המשפט על פי שיקול האסטרטגי, מתוך שאיפה להרכב המתאים להשקפותיו.[15]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי
_-_Supreme_Court_Justices.jpg)
_-_A_CEREMONY_MARKING_50_YEARS_OF_LAW_HELD_AT_THE_SUPREME_COURT_IN_JERUSALEM.jpg)
.jpg)
.jpg)
בתקופת המנדט הבריטי פעל בית המשפט העליון המנדטורי ב"מגרש הרוסים" בירושלים וכלל שישה-שבעה שופטים קבועים. בתחילה היו שני שופטים מוסלמים, שני שופטים יהודים, שופט נוצרי ושופט בריטי ומשנת 1944 בית המשפט כלל ארבעה שופטים בריטים, שופט מוסלמי ושופט יהודי.[16]
בית המשפט העליון הישראלי הוקם ב-22 ביולי 1948, בהצבעה חשאית של מועצת המדינה הזמנית שאישרה את חמשת השופטים שהוצעו על ידי שר המשפטים והממשלה הזמנית.[17] בית המשפט העליון הישראלי נפתח בטקס חגיגי ב-14 בספטמבר 1948 במקום מושבו של בית המשפט העליון המנדטורי.[18]
חמשת השופטים שנבחרו היו משה זמורה, שנבחר לנשיא, שהיה שותפו של שר המשפטים, פנחס רוזן, במשרד עורכי דין בעבר ובמהלך הזמן הוכיח בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות. כן נבחרו ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקלבלום, שניאור זלמן חשין שהיה שופט מחוזי בתל אביב בימי המנדט הבריטי והרב פרופ' שמחה אסף. השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים לא נכלל במועמדים לבית המשפט העליון, למרות היותו מועמד טבעי לתפקיד והיות מרבית ההרכב חסר ניסיון שיפוטי.[19][20] הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור האוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה.
.jpg)
בעת הקמת המדינה ההנחה הרווחת הייתה שבית המשפט העליון יתמקם בתל אביב, מאחר שטרם הוכרה ירושלים כחלק ממדינת ישראל.[21] תזכיר של מנחם דונקלבלום הציע למקם את בית המשפט העליון בתל אביב או בחיפה. בעקבות בעיות במציאת מבנה הולם ודיור לשופטים בתל אביב, הוצע במשרד המשפטים לשכן את בית המשפט העליון בנתניה.[22] אולם הדרישה לקבוע את משכנו בירושלים[23] הייתה על העליונה ונקבע שבית המשפט העליון ישכון בירושלים.[24] בכך הוא היה אחד מהמוסדות הראשונים במדינת ישראל שקבעו מושבם בירושלים. שנים רבות היה משכנו במגרש הרוסים, עד שעבר בתחילת שנות ה-90 למשכנו החדש בקריית הממשלה בגבעת רם.
המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19 עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.
שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1953–1954 חל מפנה בבית המשפט העליון, הן מבחינה מוסדית והן מבחינה פרסונלית. במישור המוסדי, הונהג הליך מינוי שהעניק לשופטים דומיננטיות ועצמאות מנהלית גדולה מבעבר. הליך מינוי זה עוגן בחוק השופטים שנחקק באוגוסט 1953, בו נקבע כי השופטים בכל הערכאות ימונו על ידי ועדה שבה יש רוב למשפטנים על פני פוליטיקאים: שלושה שופטי בית המשפט העליון (ובהם נשיאו), שני שרים (ובהם שר המשפטים), שני חברי כנסת ושני עורכי דין. בכך בוטלה המעורבות הישירה שהייתה לכנסת ולממשלה במינוי השופטים עד לאותה עת.[25]
במישור הפרסונלי, זמן קצר לאחר חקיקת חוק השופטים מונו לבית המשפט העליון ארבעה שופטים חדשים במינוי קבוע: יואל זוסמן, משה לנדוי, צבי ברנזון ודוד גויטיין. זאת, במקביל לסיום כהונתם של שניים מחמשת השופטים הראשונים (דונקלבלום נפטר ב-1951, ואסף נפטר ב-1953). באוגוסט 1954 פרש משה זמורה ובמקומו מונה אלפרד ויתקון. השינויים הללו השלימו את החילופים המקיפים הראשונים בהרכב בית המשפט העליון. גרעין השופטים שהתגבש בבית המשפט העליון בשנים 1953–1954 כיהן ללא תוספת או גריעה עד שנת 1960. שישה מביניהם הוסיפו לכהן עד שנות ה-70, והנשיאים השני עד החמישי (אולשן, אגרנט, זוסמן ולנדוי) צמחו מתוך גרעין זה וכיהנו ברצף עד שנת 1982.
מבנה בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ועל פי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.
בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע, כשבראשם נשיא בית המשפט העליון (כיום ממלא מקום הנשיא הוא השופט עוזי פוגלמן), ולצדו משנה לנשיא. בנוסף, לעיתים כיהנו בבית המשפט העליון שופטים מעטים במינוי זמני. בעבר היה זה תנאי לקבלת מינוי של קבע בעליון אך מאז שנת 2007, אז מינה שר המשפטים דניאל פרידמן את עורכי הדין מהשוק הפרטי חנן מלצר ויורם דנציגר לשופטים בעליון מבלי שכיהנו קודם לכן במינוי זמני ואף לא כיהנו כשופטים כלל, הופסק הנוהג של מינוי זמני לעליון.
סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי כהונת שופט תסתיים בגיל 70. סעיף 15 לחוק בתי המשפט קובע כי בתום תקופת כהונתו מוקצבים לשופט שלושה חודשים נוספים כדי להשלים את פסקי הדין שהחל לכתוב לפני מועד יציאתו לגמלאות.
מספר השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף 26 לחוק בתי המשפט קובע כי: ”בבית המשפט העליון יהיו שופטים במספר שקבעה הכנסת בהחלטה.” כיום התקן למספר השופטים הקבוע עומד על 15, אך בפועל מכהנים רק 13 שופטים.
בעת הקמת בית המשפט העליון עמד מספר השופטים על שבעה, כאשר רק חמישה אוישו בפועל. בשנת 1950 עלה מספר השופטים ל-7 עם מינויים של שמעון אגרנט ומשה זילברג. בשנת 1953 הועלה מספר השופטים ל-9. כבר בשנת 1958 בקשו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון להרחיב את מספר השופטים ל-11 בגלל עומס העבודה על השופטים,[26] אולם מספר השופטים הוגדל ל-10 רק בתחילת 1963.[27][28] באמצע שנות השבעים הורחב מספר השופטים בבית המשפט העליון מ-10 ל-11 עם מינויו של מאיר שמגר. בית המשפט הורחב שוב בתחילת 1992 עם מינויו של מישאל חשין לשופט ה-12. בשנת 1994 הורחב מספר השופטים ל-14 ובשנת 2009 הועלה מספר השופטים ל-15.
לא תמיד היו כל תקני השופטים בבית המשפט העליון מאוישים. כך למשל בשנים 1996–1999 מונה רק שופט אחד לבית המשפט העליון, אף על פי שבשנים 1997–1998 פרשו שלושה שופטים, וכך ירד מספר השופטים ל-12. בשנת 2004 חזר מספר השופטים להיות 14, אולם לאחר פרישת ארבעה שופטים בשנים 2004–2006 ירד מספר השופטים ל-10 מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא הגיעה להסכמה על מינוי שופטים.
בשנת 2023 נמנע שר המשפטים, יריב לוין, מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אף שהיה ידוע על פרישתם הצפויה של שופטים. כתוצאה מכך ירד במהלך השנה מספר שופטי בית המשפט העליון ל-13, עם פרישתן של השופטות ענת ברון ואסתר חיות.
שופטי בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככלל, שופטי בית המשפט העליון הם עורכי דין מוסמכים. יוצא דופן היה שמחה אסף שלא היה עורך דין. לשם הכשרת מינויו נחקק חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון,[29] שנתן תוקף למפרע למינוי זה, וזכה לכינוי "חוק הרב אסף".[30] בשנת 1953 נקבע בחוק השופטים כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להיבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף. מאז מינויו של אסף לא נעשה שימוש בסעיף זה, אך בשנת 1994 הציע השופט אהרן ברק לרב הדיין שלמה דיכובסקי להתמנות לשופט בבית המשפט העליון,[31] אולם הרב דיכובסקי סירב לאחר ששאל בעצתו של הרב יוסף שלום אלישיב.
מרבית שופטי בית המשפט העליון מגיעים לתפקיד לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. בנוסף, רבים מאלו שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה מונו ישירות כשופטים בבית המשפט העליון, בהם חיים כהן, מאיר שמגר, גבריאל בך, פרופ' אהרן ברק, פרופ' יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, דורית ביניש ועדנה ארבל. החוק תוקן וישנה תקופת צינון בת 18 חודשים על מינוי של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לבית המשפט העליון. מינוי עורכי-דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא נדיר. ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן מונו בשנת 2007 לבית המשפט העליון השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עורכי דין במגזר הפרטי. כמו כן בשנת 2022 מונה לבית המשפט העליון השופט יחיאל כשר, אף הוא מהמגזר הפרטי.
בחירת שופטים לבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
שופטי בית המשפט העליון נבחרים בידי הוועדה לבחירת שופטים. לפי תיקון בחוק משנת 2008, שיזם חבר הכנסת גדעון סער, שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי רוב מיוחס של חברי הוועדה לבחירת שופטים – כלומר, לפחות שבעה מבין תשעת חברי הוועדה. לפני הקמת הוועדה לבחירת שופטים בשנת 1953, שופטי בית המשפט העליון מונו על ידי שר המשפטים, באישור ממשלת ישראל והכנסת.
מינוי נשיא בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות המחוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא ששופט שבעת מינויו לבית המשפט העליון הוא צעיר יותר מכל שופטי העליון המכהנים צפוי להפוך, בסופו של דבר, לנשיא.
תיקון בחוק משנת 2007, ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא, לתקופה מרבית של שבע שנים.
הדמוגרפיה של בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
להרכבו של בית המשפט העליון נודעת לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות ציבורית וחברתית, משום חשיבות הנושאים הנדונים בבית המשפט ובגלל עקרון התקדים. לפי גישת הריאליזם המשפטי, ביושבו על כס השיפוט, מביא איתו השופט לא רק את כישוריו המשפטיים, אלא גם את השקפת עולמו. על כן, לפי גישה זו, יש חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון.
עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים יהודים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. במהלך העשור הראשון למדינת ישראל לא כלל בית המשפט העליון אישה, איש עדות המזרח או ערבי.[32] בתקופה זו אף לא התמנו לבית המשפט העליון שופטים שזוהו עם מפלגות שחרגו מהמרכז הפוליטי, כגון מפ"ם, "חרות", "אגודת ישראל", "פועלי אגודת ישראל" ומק"י.[25]
כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, אליהו מני. בהרכב הנוכחי (נכון לאוגוסט 2023) נכללים 11 שופטים ממוצא אשכנזי (בהם שניים שגדלו בברית המועצות ובאנגליה ועלו לישראל ואחד ממוצא הולנדי), שלושה שופטים ממוצא מזרחי-ספרדי ושופט אחד ערבי. עד לשנת 2012 כיהנו בבית המשפט העליון 5 שופטים מזרחים מתוך 82 שופטים (מתוכם 64 קבועים ו-18 זמניים).[33]
אישה ראשונה, מרים בן-פורת, מונתה לבית המשפט העליון בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו, ובשנת 1982 הצטרפה אליה שושנה נתניהו. לאחר פרישתה של נתניהו בשנת 1993 שב בית המשפט העליון להיות ללא ייצוג נשי, אולם בשנת 1994 מונו שתי שופטות חדשות – דליה דורנר וטובה שטרסברג כהן. לאחר מינוין של דורית ביניש (1995) ואילה פרוקצ'יה (2001) הגיע מספר השופטות המכהנות לארבע. בשנים 2003–2004 פרשו שטרסברג כהן ודורנר, ותחתיהן מונו מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות, כך שבין השנים 2004–2011 כיהנו בבית המשפט העליון חמש שופטות. בשנת 2011 פרשה פרוקצ'יה, בשנת 2012 פרשה ביניש, באותה השנה מונתה דפנה ברק-ארז. בשנת 2014 פרשה ארבל וב-2015 מונתה ענת ברון. בשנת 2017 פרשה נאור ומונתה יעל וילנר. ב-2022 מונו גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן.
נכון לאוקטובר 2023 מכהנות ארבע שופטות בבית המשפט העליון: דפנה ברק-ארז, יעל וילנר, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן. הגידול במספר הנשים משקף לא רק את השינוי במעמד האישה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אישה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון החלה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנתה לתפקיד דורית ביניש שהייתה השופטת הוותיקה ביותר בבית-המשפט העליון באותה עת.
מבין 12 נשיאי בית המשפט העליון לאורך השנים, כיהנו שלוש נשים (דורית ביניש, מרים נאור ואסתר חיות).
בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, סלים ג'ובראן, למינוי של קבע בבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני גם השופט הערבי עבד א-רחמן זועבי).
כיום מכהנים בבית המשפט העליון שלושה שופטים דתיים: נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר.
ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תפקיד | דיוקן | שם (שנת לידה) | תחילת הכהונה | מועד פרישה צפוי | תפקידים קודמים | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ממלא מקום הנשיא | .jpg) |
עוזי פוגלמן (1954) |
2009 ה'תש"ע |
2024 (6 באוקטובר) ד' בתשרי ה'תשפ"ה |
מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה
שופט בית משפט מחוזי |
יו"ר ועדת האתיקה לשופטים כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-24 וכחבר הוועדה לבחירת שופטים |
| שופט |  |
יצחק עמית (1958) |
2028 (20 באוקטובר) ל' בתשרי ה'תשפ"ט |
שופטי בית משפט מחוזי | צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2023
כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 | |
| שופט |  |
נעם סולברג (1962) |
2012 ה'תשע"ב |
2032 (22 בינואר) ט' בשבט ה'תשצ"ב |
צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2028
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-26 | |
| שופטת |  |
דפנה ברק-ארז (1965) |
2035 (2 בינואר) כ"א בטבת ה'תשצ"ה |
דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב | צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2032 | |
| שופט |  |
דוד מינץ (1959) |
2017 ה'תשע"ז |
2029 (8 במאי) כ"ג באייר ה'תשפ"ט |
שופט בית משפט מחוזי | |
| שופט |  |
יוסף אלרון (1955) |
2017 ה'תשע"ח |
2025 (20 בספטמבר) כ"ז באלול ה'תשפ"ה |
נשיא בית משפט מחוזי | |
| שופטת |  |
יעל וילנר (1959) |
2029 (22 בספטמבר) י"ג בתשרי ה'תש"ץ |
שופטת בית משפט מחוזי | ||
| שופט | .jpg) |
עופר גרוסקופף (1969) |
2018 ה'תשע"ח |
2039 (12 באוקטובר) כ"ד בתשרי ה'ת"ת |
פרופסור למשפטים, שופט בית משפט מחוזי | צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2035 |
| שופט | .jpg) |
אלכס שטיין (1957) |
2027 (27 באוקטובר) כ"ו בתשרי ה'תשפ"ח |
פרופסור למשפטים | ||
| שופטת | _(cropped).jpg) |
גילה כנפי-שטייניץ
(1958) |
2022 ה'תשפ"ב |
2028 (אוקטובר)
תשרי-חשוון ה'תשפ"ט |
סגנית נשיא בית משפט מחוזי | |
| שופט |  |
ח'אלד כבוב
(1958) |
2028 (3 במרץ)
ה' באדר ה'תשפ"ח |
שופט בית משפט מחוזי | ||
| שופט | _(cropped)_(cropped).jpg) |
יחיאל כשר
(1961) |
2031 (9 ביוני)
ה'תשצ"א |
עורך דין פרטי | ||
| שופטת |  |
רות רונן
(1962) |
2032 (נובמבר)
חשוון-כסלו ה'תשצ"ג |
שופטת בית משפט מחוזי | ||
| מקום ריק | ||||||
| מקום ריק | ||||||
כרשמים בבית המשפט העליון מכהנים קרן אזולאי (המכהנת גם כשופטת של בית-משפט שלום) וליאור משאלי שלומאי. לכל שופט צוות ובו שני עוזרים משפטיים (בכיר וזוטר) – שניהם עורכי דין בהסמכתם, שני מתמחים לתקופה של שנה (כאשר לרוב החלפתם היא לסירוגין – אחד בכל חצי שנה) וכן מנהלת לשכה.
שופטי בית המשפט העליון בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנת לידה | שם | תחילת כהונה בעליון | סיום כהונתו | נשיא | תפקידים קודמים | סיבת סיום |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1888 | משה זמורה | 1948 | 1954 | 1948 - 1954 | עורך דין פרטי, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית | פרש עקב מחלה |
| 1895 | יצחק אולשן | 1965 | 1954 - 1965 | עורך דין פרטי | הגיע לגיל פרישה | |
| 1889 | מנחם דונקלבלום | 1951 | נפטרו | |||
| 1903 | שניאור זלמן חשין | 1959 | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | |||
| 1889 | שמחה אסף | 1953 | פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים | |||
| 1900 | משה זילברג | 1950 | 1970 | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | הגיעו לגיל פרישה | |
| 1906 | שמעון אגרנט | 1976 | 1965 - 1976 | נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה | ||
| 1907 | צבי ברנזון | 1953 | 1977 | עורך דין, תפקידים בשירות המדינה | ||
| 1910 | יואל זוסמן | 1980 | 1976 - 1980 | שופט בבית המשפט המחוזי | פרש עקב מחלה | |
| 1900 | דוד גויטיין | 1961 | עורך דין פרטי, שגריר | נפטר | ||
| 1912 | משה לנדוי | 1982 | 1980 - 1982 | שופט בית המשפט המחוזי בחיפה | הגיעו לגיל פרישה | |
| 1910 | אלפרד ויתקון | 1954 (החליף את זמורה) | 1980 | שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים | ||
| 1911 | חיים כהן | 1960 (החליף את חשין) | 1981 | היועץ המשפטי לממשלה | ||
| 1907 | אליהו מני | 1962 (החליף את גויטיין) | 1977 | נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים | ||
| 1910 | בנימין הלוי | 1963 (הגדלת מספר השופטים) | 1969 | שופט בבית המשפט המחוזי | פרש | |
| 1905 | יצחק קיסטר | 1965 (החליף את אולשן) | 1975 | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | הגיעו לגיל פרישה | |
| 1913 | יצחק כהן | 1970 (החליף את הלוי) | 1983 | 1982 - 1983 | שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה | |
| 1908 | משה עציוני | 1971 (החליף את זילברג) | 1978 | נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה | ||
| 1907 | בן ציון שרשבסקי | 1975 (החליף את קיסטר) | 1977 | נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים | ||
| 1925 | מאיר שמגר | 1975 (הגדלת מספר השופטים) | 1995 | 1983 - 1995 | היועץ המשפטי לממשלה | |
| 1918 | מרים בן-פורת | 1977 (החליפה את אגרנט) | 1988 | נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים | ||
| 1910 | שלמה אשר | 1977 | 1980 | שופט בבית המשפט המחוזי | ||
| 1923 | מנחם אלון | 1993 | פרופסור למשפט עברי | |||
| 1910 | דוד בכור | 1978 | 1980 | שופט בבית המשפט המחוזי | ||
| 1936 | אהרן ברק | 2006 | 1995 - 2006 | היועץ המשפטי לממשלה | ||
| 1921 | משה בייסקי | 1979 | 1991 | שופטים בבית המשפט המחוזי | ||
| 1933 | שלמה לוין | 1980 | 2003 | |||
| 1919 | משה כהן | 1981 | 1982 | נפטר | ||
| 1914 | יהודה כהן | 1982 | 1984 | הגיעו לגיל פרישה | ||
| 1925 | דב לוין | 1995 | ||||
| 1927 | גבריאל בך | 1997 | פרקליט המדינה | |||
| 1923 | שושנה נתניהו | 1993 | שופטים בבית המשפט המחוזי | |||
| 1919 | אברהם חלימה | 1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן) | 1989 | |||
| 1931 | אליעזר גולדברג | 1998 | התמנה למבקר המדינה | |||
| 1923 | יעקב מלץ | 1988 (החליף את בן-פורת) | 1993 | שופט בבית המשפט המחוזי, מבקר המדינה | הגיעו לגיל פרישה | |
| 1934 | תיאודור אור | 1989 (החליף את חלימה) | 2004 | שופטים בבית המשפט המחוזי | ||
| 1935 | אליהו מצא | 1991 (החליף את בייסקי) | 2005 | |||
| 1936 | מישאל חשין | 1992 (הגדלת מספר השופטים) | 2006 | משנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין פרטי | ||
| 1931 | יצחק זמיר | 1994 | 2001 | היועץ המשפטי לממשלה | ||
| 1934 | דליה דורנר | 2004 | שופטים בבית המשפט המחוזי | |||
| 1927 | צבי טל | 1997 | ||||
| 1933 | טובה שטרסברג-כהן | 2003 | ||||
| 1930 | יעקב קדמי | 2000 | ראש אגף החקירות, שופט בבית המשפט המחוזי | |||
| 1935 | יעקב טירקל | 1995 (החליף את דב לוין) | 2005 | נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע | ||
| 1942 | דורית ביניש | 1995 (החליפה את שמגר) | 2012 | 2006 - 2012 | פרקליטת המדינה | |
| 1933 | יצחק אנגלרד | 1997 (החליף את טל)[34] | 2003 | פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים | ||
| 1942 | אליעזר ריבלין | 2000 | 2012 | שופט בבית המשפט המחוזי | ||
| 1941 | אילה פרוקצ'יה | 2001 | 2011 | שופטת בבית המשפט המחוזי | ||
| אדמונד לוי | שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי | |||||
| 1944 | עדנה ארבל | 2004 | 2014 | שופטת בבית המשפט המחוזי, פרקליטת המדינה | ||
| 1945 | אשר דן גרוניס | 2003 | 2015 | 2012 - 2015 | שופט בבית המשפט המחוזי | |
| 1952 | צבי זילברטל | 2012 | 2017 | סגן נשיא בבית משפט מחוזי | פרש | |
| 1947 | אליקים רובינשטיין | 2004 | מזכיר הממשלה, שופט בבית המשפט המחוזי, היועץ המשפטי לממשלה | הגיעו לגיל פרישה | ||
| סלים ג'ובראן | שופט בבית המשפט המחוזי | |||||
| מרים נאור | 2003 | 2015 - 2017 | סגן בכיר לפרקליט המדינה, שופטת מחוזי, סגנית נשיא לבית משפט לעניינים מנהליים | |||
| 1953 | יורם דנציגר | 2007 | 2018 | עורך דין פרטי, מרצה למשפטים | פרש | |
| 1948 | אורי שהם | 2012 | שופט בבית המשפט המחוזי, הפרקליט הצבאי הראשי | הגיעו לגיל פרישה | ||
| 1951 | חנן מלצר | 2007 | 2021 | עורך דין פרטי | ||
| 1955 | מני מזוז | 2014 | היועץ המשפטי לממשלה | פרש | ||
| 1952 | ניל הנדל | 2009 | 2022 | סגן נשיא בית משפט מחוזי | הגיע לגיל פרישה | |
| 1952 | ג'ורג' קרא | 2017 | סגן נשיא בית משפט מחוזי | הגיע לגיל פרישה | ||
| 1953 | ענת ברון | 2015 | 2023 | שופטת בית המשפט המחוזי | הגיעה לגיל פרישה | |
| 1953 | אסתר חיות | 2003 | 2017 - 2023 | שופטת בית המשפט המחוזי | הגיעה לגיל פרישה |
שופטים שכיהנו במינוי זמני בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו הערה:[35]
| שנת לידה | שם | תחילת כהונה בעליון | סיום כהונה זמנית | תפקידים קודמים | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| 1906 | שמעון אגרנט | 1948 | 1950 | נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה | מונו במינוי קבע מיד אחר סיום המינוי הזמני |
| 1900 | משה זילברג | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | |||
| 1908 | צבי עלי בקר | 1950 | 1952 | משנה ליועץ המשפטי לממשלה ושופט בבית המשפט המחוזי בירושלים | לא מונו במינוי קבע |
| 1905 | בנימין זהר[36] | 1951 | שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים ובחיפה | ||
| 1910 | יואל זוסמן | 1953 | שופט בבית המשפט המחוזי | כיהנו שנתיים במינוי זמני ומייד אחר כך מונו במינוי קבע | |
| 1912 | משה לנדוי | שופט בית המשפט המחוזי בחיפה | |||
| 1904 | ישראל לוין | 1952 | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונה במינוי קבע | |
| 1910 | אלפרד ויתקון | שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים | לאחר כשנתיים מונה במינוי קבע | ||
| 1907 | בן ציון שרשבסקי | לאחר 23 שנה מונה במינוי קבע | |||
| 1909 | זאב צלטנר | 1952 | 1953 | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונה במינוי קבע |
| 1910 | בנימין הלוי | שופטים בבית המשפט המחוזי | לאחר 10 שנים מונה במינוי קבע | ||
| 1913 | בנימין כהן[37] | 1966 | 1966 | לא מונה במינוי קבע | |
| 1908 | משה עציוני | 1967 | נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה | לאחר שלוש שנים מונה במינוי קבע | |
| 1913 | יצחק כהן | 1967 | 1970 | כיהן מספר קדנציות במינוי זמני שבסיומן מונה במינוי קבע | |
| 1910 | שלמה אשר | 1974 | 1975 | שופטים בבית המשפט המחוזי | לאחר שנתיים מונה במינוי קבע |
| 1921 | משה בייסקי | 1975 | 1976 | לאחר 3 שנים מונה במינוי קבע | |
| 1918 | מרים בן-פורת | 1976 | 1977 | נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים | מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני |
| 1910 | דוד בכור | 1977 | 1978 | שופטים בבית המשפט המחוזי | |
| 1933 | שלמה לוין | לאחר שנתיים מונה במינוי קבע | |||
| 1935 | יעקב טירקל | 1980 | 1981 | שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע | שימש בכהונה זמנית נוספת בין 1983 - 1984 ולאחר 10 שנים מונה במינוי קבע |
| 1926 | הדסה בן-עתו | שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונתה במינוי קבע | ||
| 1925 | דב לוין | 1981 | 1982 | שופט בבית המשפט המחוזי | מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני |
| 1913 | יצחק שמשון שילה[38] | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונה במינוי קבע | ||
| 1914 | יהודה כהן | שופטים בבית המשפט המחוזי | מונו במינוי קבע מיד לאחר סיום המינוי הזמני | ||
| 1923 | שושנה נתניהו | ||||
| אלישע שינבוים | 1982 | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונה במינוי קבע | ||
| 1919 | אברהם חלימה | 1983 | שופטים בבית המשפט המחוזי | לאחר שנה מונה במינוי קבע | |
| 1934 | תיאודור אור | לאחר 6 שנים מונה במינוי קבע | |||
| 1931 | אליעזר גולדברג | 1983 | 1984 | מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני | |
| 1919 | חנה אבנור | 1983 | שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונו במינוי קבע | |
| יהודה וייס | 1984 | 1984 | שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים | ||
| 1933 | טובה שטרסברג-כהן | שופטת בבית המשפט המחוזי | לאחר 10 שנים מונתה במינוי קבע | ||
| 1925 | מרדכי בן דרור | 1985 | 1985 | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונה במינוי קבע |
| 1923 | יעקב מלץ | 1986 | 1987 | שופט בבית המשפט המחוזי | מייד לאחר המינוי הזמני מונה למבקר המדינה ושנה לאחר מכן מונה במינוי קבע |
| 1926 | אליהו וינוגרד | 1987 | שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונו במינוי קבע | |
| 1925 | שולמית ולנשטיין | 1988 | 1989 | ||
| 1929 | חנוך אריאל | שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה | לא מונה במינוי קבע אך 10 שנים אחר כך ב-1998 מונה שוב לכהונה זמנית עד 1999 | ||
| שאול אלוני | 1989 | 1990 | שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונה במינוי קבע | |
| 1935 | אליהו מצא | שופטים בבית המשפט המחוזי | לאחר שנה מונה במינוי קבע | ||
| 1930 | יעקב קדמי | 1989 | לאחר חצי שנה מונה למנהל בתי המשפט. החל משנת 1994 מונה במינוי קבע | ||
| 1942 | מיכאל בן יאיר | 1990 | 1990 | שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים | לא מונה במינוי קבע |
| 1927 | צבי טל | 1993 | 1994 | שופטים בבית המשפט המחוזי | מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני |
| 1934 | דליה דורנר | ||||
| 1936 | יוסף גולדברג | 1997 | 1998 | החליף את בך.[34] לא מונה במינוי קבע | |
| 1951 | יוסף אלון | 2007 | 2008 | שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע | לא מונו במינוי קבע |
| 1931 | מנחם אילן | 1998 | 1999 | נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב | |
| 1932 | עבד א-רחמן זועבי | 1999 | 1999 | סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת | |
| 1942 | אליעזר ריבלין | 2000 | שופטים בבית המשפט המחוזי | מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני | |
| 1941 | אילה פרוקצ'יה | 2000 | 2001 | ||
| אדמונד לוי | שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי | ||||
| 1947 | מרים נאור | 2001 | 2002 | שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים | לאחר כשנה מסיום הכהונה הזמנית מונתה במינוי קבע |
| 1945 | אשר דן גרוניס | 2002 | 2003 | שופט בבית המשפט המחוזי | מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני |
| 1946 | דבורה ברלינר | 2006 | 2007 | סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונתה במינוי קבע |
| 1947 | סלים ג'ובראן | 2003 | 2004 | שופט בבית המשפט המחוזי | מונו במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני |
| 1953 | אסתר חיות | שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב | |||
| 1942 | יהונתן עדיאל | 2004 | 2005 | שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים | לא מונו במינוי קבע |
| 1948 | דוד חשין | 2006 | 2007 | ||
| 1954 | עוזי פוגלמן | 2007 | 2008 | לאחר שנה מונה במינוי קבע | |
| 1955 | שאול שוחט | 2021 | 2022 | סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב | לא מונה במינוי קבע |
מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקדימים אחדים של בית המשפט העליון עוררו מחלוקת בקהילה המשפטית, ולעיתים הביאה פסיקה, שלא מצאה חן בעיני המחוקק, לתיקונו של החוק. דוגמאות:
- פסק דין אפרופים, שניתן בשנת 1995 ושינה את ההלכה הנוהגת בפרשנות החוזה. מבקריו של פסק הדין טענו שהוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית ומשפטית בהקשר לפרשנות חוזים. בינואר 2011 התקבל בכנסת תיקון לחוק החוזים שנועד לשנות את הלכת אפרופים ולהגביר את הוודאות המשפטית, אולם עד שבית המשפט יפסוק בעניין זה, קשה להעריך אם מטרה זו הושגה.
- פסק דין ורד פרי, שניתן בשנת 2009, הביא להכרה בהוצאות של אם עובדת להשגחה על ילדיה. תוצאת הפסיקה לא הייתה לרוחה של רשות המסים בישראל, לא רק בשל השפעתה הישירה על גביית מס הכנסה מהורים עובדים (להערכת האוצר התרת הוצאות השגחה על ילדים כרוכה באובדן הכנסות ממיסים בסך 2.5 מיליארד ש"ח בשנה), אלא גם בהשפעתה על הכרה בהוצאות נוספות בעלות אופי דומה (כגון הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה). עקב כך תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה במפורש שהוצאה כזו לא תוכר.
חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. לפי הסקרים אמון הציבור בבית המשפט העליון גבוה בהרבה מאמון הציבור בגופים אחרים (הכנסת, הממשלה, המפלגות) וגם נמצא בשחיקה מתמדת. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל-50%.[39] לפי סקר "מדד שלטון החוק" שערך הפרופסור אריה רטנר, אמון הציבור בבית המשפט העליון ירד מאמון של 80% בשנת 2000 ל-60% בשנת 2014 ול-49% בשנת 2017.[40] לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2020 ירד אמון הציבור היהודי לרמה של 52% ואילו אמון הציבור הערבי עלה ל-60%.[41]
לפתחו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מגיעות פעמים רבות עתירות בעלות משמעות פוליטית, העוסקות בנושאים השנויים במחלוקת בציבור. על פסיקתו של בג"ץ בעתירות כאלה נמתחת ביקורת הן מהמתנגדים לעצם התערבותו בנושאים אלו, הן על ידי מי שהפסיקה אינה לרוחו.
בשנת 2011, במסגרת דיון בכנסת בחוקים שנועדו לשנות את פני בית המשפט העליון, מתח השר עוזי לנדאו ביקורת חריפה על בית המשפט העליון: "אין בהרכב שופטי בית המשפט העליון פלורליזם, אלא יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מיהדות ולעיתים מהמציאות ומרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו".[42] בנאום יוצא דופן שנשאה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כשבועיים לאחר מכן, אמרה כי "משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית".[43]
לעיתים, מי שהוגדרו כתומכי צמצום מעורבות בית המשפט העליון תמכו בפסקי דין שהתערבו בעבודת הממשלה.[44][45][46]
בקרב חלק מחוגי הימין ישנה תחושה כי בית המשפט העליון מקדם אידאולוגיה שמאלנית וכי מבחינה פוליטית חסר בו ייצוג מאוזן של חלקי העם. למשל, כתב מעריב לשעבר מנחם רהט כתב: "באמצעות מערכת משפטית אליטיסטית, שאיש לא בחר בה, והמשכפלת עצמה בשיטת חבר מביא חבר, מצליח השמאל הקיצוני להכניע את הדמוקרטיה".[47] גם ח"כ יריב לוין מתח פעמים רבות ביקורת חריפה על החלטות בית המשפט העליון ועל הליך המינויים של שופטיו. מנגד, חלק מחוגי השמאל סבורים שבית המשפט העליון מאמץ יותר מדי את עמדות מערכת הביטחון, וכך למשל טען עורך הדין מיכאל ספרד: "בג"ץ הכשיר כל פרקטיקה, כל מדיניות, ב-99% מהמקרים צה"ל קיבל את מה שביקש... להבנתי, בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש".[48]
אישי ציבור חרדים נמנעים באופן מסורתי מלעתור לבית המשפט העליון נגד עוולות הפוגעות בציבור החרדי, בשל אי הכרה בסמכותו של בית המשפט (המבוססת על תפיסה שהסמכות העליונה היא הלכתית ולא אזרחית-ממלכתית[דרוש מקור]) ועקב חוסר אמון בבית המשפט. אפילו במרבית העתירות בנושאי חרדים (שהגישו גורמים לא חרדים), נמנעו אישי ציבור מלהציג את תשובתם בפני בית המשפט, ומתוך הנחה ש"המשחק מכור מראש".[49]
בניין בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – בניין בית המשפט העליון
בית המשפט העליון שוכן בגבעת רם שבירושלים, על אדמות הכפר שייח' באדר.[50] המבנה הוקם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בתכנונם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה רם כרמי שזכו בו בתחרות אדריכלים בשנת 1986. עד להקמת בניין זה, שכן בית המשפט במשך עשרות שנים בבניין ותיק במגרש הרוסים שבעיר. קרן יד הנדיב הציעה לממן בניין חדש בקריית הממשלה, כדי להשלים את "המשולש הדמוקרטי" בגבעה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט העליון); וכן בשל הרצון לשכן את הגוף השיפוטי הגבוה ביותר במדינת ישראל במבנה שהוקם במיוחד לצורך מטרותיו (המבנה במגרש הרוסים שימש בעברו כאכסניית צליינים נוצרים).
הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992. חמשת אולמות המשפט, השונים זה מזה בגודלם בהתאם לצרכים, מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי. המבנה כולל גם את לשכות השופטים, 'חצר הקשתות', הספרייה וחלון פנורמי המשקיף לעבר העיר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק זמיר, בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022
- דפנה ברק-ארז, משפטי מפתח - ציוני דרך בבית המשפט העליון, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003
- גד ברזילי, אפרים יער-יוכטמן, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית, הוצאת פפירוס, 1994
- אליקים רובינשטיין, שופטי-ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל, הוצאת שוקן, תשמ"א 1980
- פניה עוז-זלצברגר ועלי זלצברגר, "מקורותיו הגרמניים של בית המשפט העליון בישראל", עיוני משפט 21, 1998
- פנינה להב, העוז והמשרה: בית-המשפט העליון בעשור הראשון לקיומו עיוני משפט, י"ד, תשמ"ט, ע’ 479-501
- נעמי לויצקי, העליונים: בתוככי בית המשפט העליון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
- דניאל פרידמן, הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
- שלמה מזרחי ואסף מידני, מדיניות ציבורית בין חברה למשפט, הוצאת כרמל, 2006
- מנחם מאוטנר, משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21, הוצאת עם עובד, 2008
- משה לנדוי, "מגמות בפסיקתו של בית המשפט העליון", עיוני משפט ח, (תשמ"א-תשמ"ב)
- מחברים שונים, ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון, הוצאת ידיעות ספרים, 2017
- דוד גליקסברג, כיצד שופטים מחליטים? : עיונים אמפיריים בפסיקת בית המשפט העליון, הוצאת נבו, 2021
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל, בית המשפט העליון, דף שער בספרייה הלאומית
פרסומים רשמיים על בית המשפט העליון
אתר האינטרנט הרשמי של בית המשפט העליון- דינה צדוק, שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות - סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 5 במאי 2011
פרסומים כלליים על בית המשפט העליון
- מה במשפט - גיליון חגיגי לכבוד 60 שנה למערכת השיפוט, מרץ 2009
- אורן חייקין, "בג"ץ בשידור חי - רקע והיסטוריה" משפט ועסקים (2014).
מדיה
- פורטל תמונות של ירושלים בית המשפט העליון
בית המשפט העליון ותפקידו בחברה הישראלית, מרצים: איל בנבנישתי, ידידיה שטרן, מנחם מאוטנר, שמעון שטרית, עלי זלצברגר, יום עיון באוניברסיטת תל אביב, מאי 2008
מרדכי קרמניצר, תפקיד בית המשפט העליון בחברה הישראלית, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 5 במאי 2004
מאמרים אקדמיים על בית המשפט העליון
- פנינה להב, העוז והמשרה: השנים הפורמטיביות של בית המשפט העליון, 1955-1948, הציונות י"ד, 1989
- גיא זיידמן, מותבים מורחבים בבית המשפט העליון הישראלי, מאזני משפט ג, 2004-2003
- יורם שחר, "מרחב הסמך של בית המשפט העליון, 2004–1950, הפרקליט נ(1) (2008), עמ' 29–69
- מנחם מאוטנר, בית המשפט העליון – שלוש תקופות: "זרות", "עימות", "הכלה", משפט ועסקים י (2009), עמ' 585–598
- רון חריס, העבר המדומיין של בית המשפט העליון: השימוש בנרטיבים היסטוריים על ידי מבקרי בית המשפט, "עיוני משפט"
- יאיר שגיא, הסמכות והרשות: על הקמת בית המשפט העליון במדינת ישראל, משפטים מ"ד, תשע"ד
- שאול שארף, "שופט פוליטי בחברה דמוקרטית", מאזני משפט יד (2021).
כתבות על בית המשפט העליון
- עידו באום, משאגת אריה ועד עמנואל: האם הציבור איבד את האמון בבית המשפט העליון?, באתר TheMarker, 28 בספטמבר 2011
גידי וייץ, שרון פולבר, שמרן, מתגונן וחושש להתעמת עם הממשלה והכנסת — בית המשפט העליון מודל 2016, באתר הארץ, 28 בינואר 2016- עופר אדרת, ממינויים פוליטיים ועד רשימות חיסול - כך הוקם בית המשפט העליון של מדינת ישראל, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2018
- צוות המשרוקית של גלובס, חמישה מיתוסים על מערכת המשפט - והאמת מאחוריהם, באתר גלובס, 10 בנובמבר 2019
- ברוך קרא, קצינים על הכוונת: האם החוקים החדשים יסכנו את החיילים?, באתר חדשות 13, 25 בדצמבר 2022
- שופטים בשר ודם - פרקים מלאים לצפייה ישירה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי
מאמרי דעה על בית המשפט העליון
- דניאל פרידמן, הפעם, התערבות בג"ץ מוצדקת וחיונית, באתר ynet, 24 במרץ 2020
- מני מאוטנר ואור בסוק, בג"ץ רודף אחרי בשורה, באתר הארץ, 02 בינואר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שופטי ביהמ"ש העליון
- ^ פעילות בית המשפט העליון בשנים 2000–2012, עמ' 25(הקישור אינו פעיל, 16.3.2019)
- ^ סעיף 15(ג) ו-(ד) לחוק-יסוד: השפיטה
- ^ סעיף 15(ב) לחוק-יסוד: השפיטה וסעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
- ^ סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
- ^ רפי מזרחי, קשיים ובעיות שהמוסד ׳דיון נוסף׳ בבית-המשפט העליון מעורר ותהיות בדבר נחיצותו, משפט וממשל כה, תשפ"ג
- ^ לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ופסיקת בית המשפט העליון.
- ^ יורם שחר, משכן כמשפטו, מחקרי משפט 19(2), 2003, עמ' 403
- ^ מירון גרוס ויורם שחר "לשאלת דרכי השיבוץ של מותבי בית המשפט העליון – ניתוחים כמותיים" משפטים כט 567 (1999)
- ^ מרים נאור, ההרכבים נקבעים באופן אקראי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 במאי 2017
- ^ רויטל חובל, שקד על ההתנגדות לחיות כנשיאת העליון: היא תמכה באיחוד משפחות פלסטינים, באתר הארץ, 9 ביוני 2017
- ^ יהודה יפרח, נשיאת מבחן: האם שופטת העליון אסתר חיות עומדת לחולל מהפכה?, באתר nrg
- ^ שמואל שילה, "הארץ" 29 במרץ 1996
- ^ רויטל חובל, נשיאת העליון: שופטי בג"ץ לא יוכלו לבחור מי יישבו לצדם לדון בדחיית עתירות על הסף, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2018
- ^ יהונתן גבעתי וישראל רוזנברג, כיצד בוחרים שופטי בית המשפט העליון את חבריהם להרכב, משפטים נא, תשפ"ב
- ^ עיין ערך מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי
- ^ מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948
- ^ בית הדין העליון לישראל נפתח בירושלים, דבר, 15 בספטמבר 1948
- ^ עו"ד יחיאל גוטמן, ספר שופטים: כך מונו חברי בית המשפט העליון בראשית המדינה, באתר מעריב אונליין, 10 באפריל 2015
- ^ נתן ברון, בית המשפט העליון חוגג 65: מבט על הימים הראשונים, באתר מידה, 17 בספטמבר 2013
- ^ אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ, 1980, עמ' 63
- ^ ביה"ד העליון לנתניה?, מעריב, 16 באוגוסט 1948
- ^ דרישה להעביר ביה"ד העליון לירושלים, על המשמר, 12 באוגוסט 1948
ביום א' תחליט הממשלה על הרכבת המועצה הירושלמית, דבר, 6 באוגוסט 1948
נפתח בית דין מחוזי בירושלים, דבר, 10 באוגוסט 1948 - ^ הוחזרה עטרה ליושנה, מעריב, 8 בספטמבר 1948
- ^ 1 2 רון חריס, "המשפט הישראלי" בתוך צ. צמרת וח. יבלונקה (עורכים), העשור הראשון: תש"ח-תשי"ח, יד יצחק בן צבי, 1997, עמ' 262-243
- ^ הממשלה תציע הגדלת מספר שופטי ביה"מ העליון ל-11, דבר, 1 בדצמבר 1958
- ^ הממשלה תציע להגדיל מספר שופטי ביה"מ העליון ל-10, דבר, 14 בינואר 1963
- ^ ועדת החוקה, חוק ומשפט המליצה להגדיל מספר השופטים העליונים, דבר, 7 במרץ 1963
- ^ חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון, התש"י-1950, באתר הכנסת
- ^ שמעון שטרית, על השפיטה - מערכת הצדק במשפט, ידיעות ספרים, 2004, עמ' 82–83
- ^ ענבל בר-און, הצעתי את דיכובסקי לעליון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 במרץ 2009
- ^ אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל, ירושלים-תל אביב: הוצאת שוקן, 1980, עמ' 75-58
- ^ גלית גולדמן, בחירת שופטים לבית המשפט העליון, פברואר 2012
- ^ 1 2 משה גורלי, הסימטריה של השנאה, באתר גלובס, 15 באפריל 2001
- ^ עלי זלצברגר, מינויים בפועל בבית־המשפט העליון ועצמאות שיפוטית, חלק גדול מהנתונים מקורו כאן, הנתונים עברו השוואה מול מקורות נוספים ונוספו שופטים שמונו לאחר פרסום מאמר זה
- ^ בנימין זהר, באתר הרשות השופטת
- ^ בנימין כהן, באתר הרשות השופטת
- ^ יצחק שמשון שילה, באתר הרשות השופטת
- ^ תומר זרחין, סקר: ירידה באמון שהציבור מביע במוסדות השלטון, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
- ^ נעה שפיגל, סקר: ירידה באמון הציבור בבית המשפט ובמשטרה, באתר הארץ, 21 במאי 2017
- ^ תמר הרמן ואחרים, מדד הדמוקרטיה הישראלית 2020, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020
מדד-דיומא – אמון הציבור בבית המשפט העליון על פי מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, באתר "דיומא", 12 בינואר 2021 - ^ מורן אזולאי, "חוקי בית המשפט" אושרו; נתניהו וברק ברחו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2011
- ^ חדשות 2 |, ביניש: "מתנהל מסע הסתה נגד בית המשפט העליון", באתר מאקו, 1 בדצמבר 2011
- ^ ביני אשכנזי, החלטה דרמטית: בג"ץ ביטל את מינוי מזוז ליו"ר הוועדה למינוי בכירים, באתר וואלה!, 22 בספטמבר 2022
- ^ משה גורלי, פסילת מינוי מזוז: כשהימין תומך באקטיביזם שיפוטי, באתר כלכליסט, 22 בספטמבר 2022
- ^ ברוך קרא, שמרנות מרוחה בצביעות: הימין טוען שאסור לבג"ץ להתערב ואז רץ לבקש ממנו סעד, באתר וואלה!, 13 באוקטובר 2022
- ^ מנחם רהט, היעד: העליון, באתר ערוץ 7, 27 באוגוסט 2014
- ^ אבישי מתיה, "בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש", באתר גלובס, 11 ביוני 2010
- ^ חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 328.
- ^ ראו למשל כאן וכאן
| שופטי בית המשפט העליון | ||
|---|---|---|
| ||
| ראו גם: שופטי בית המשפט העליון בדימוס |
