פוליטיקה של ישראל
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
|
הפוליטיקה הישראלית כוללת תנועות, מפלגות וארגונים רבים. האידאולוגיה השולטת בישראל היא הציונות, ומרבית המפלגות במדינה מציינות את ערכיה כבסיס למצעיהן. הגושים הפוליטיים העיקריים בפוליטיקה הישראלית ובכנסת בפרט משויכים לזרמים האידאולוגיים של הימין, המרכז והשמאל. חלוקה זו אמנם דומה לפוליטיקה במדינות רבות בעולם – אך בישראל יש לה משמעויות ויישומים ייחודיים. ובדומה בחברות ומדינות בעולם, משתנה מעת לעת משמעות המונחים בציבוריות ובתקשורת בישראל.
בנוסף לשלושת הגושים המרכזיים וגם במקביל להן, קיימות קבוצות סקטוריאליות באוכלוסייה: חילונים, מסורתיים, דתיים לאומיים, חרדים, עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, ערבים, דרוזים, בדואים ועוד. אל חלוקה זו נוספה גם החלוקה העדתית ההולכת ומיטשטשת בקרב היהודים: למזרחים ולאשכנזים.
התגבשות הזרמים הפוליטיים בישראל החלה עוד בתקופת היישוב בשנות ה-20 של המאה ה-20, בדמותם של תנועת העבודה, הציונות הדתית, החוגים "האזרחיים" (כגון הציונים הכלליים) והרוויזיוניסטים.
השיח הפוליטי בישראל נע בעיקר סביב הציר הביטחוני-מדיני, זאת בניגוד למדינות אירופה שם החלוקה היא בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי. לפי הציר הזה מוגדרים גם מחנות השמאל והימין בכלל. החלוקה בין שמאל וימין בפוליטיקה הישראלית נעשית בעיקר לפי הפרמטרים הבאים: היחס למעמד שטחי יהודה ושומרון והיישובים שבהם, תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ביחס לכלכלה, יחסי דת ומדינה ובחלוקת המשאבים הכלכליים של המדינה.
נושאי חתך
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציר המדיני-ביטחוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנושא המדיני-ביטחוני נחלקים הגושים הפוליטיים לפי עמדתם כלפי מעמד יהודה ושומרון, ההתנחלויות ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
הימין הישראלי תומך בסיפוח, בין אם מלא או חלקי, של יהודה ושומרון, אך ישנה הסכמה כמעט מלאה וגורפת בימין הישראלי שיש לספח בקעת הירדן לישראל. ביחס לפלסטינים בשטחי A ו-B, הדעות נעות בין הרחבת האוטונומיה לתושבים ועד פירוק הרשות הפלסטינית. הימין מתנגד להקמת מדינה פלסטינית, התנגדות שמנומקת בסיבות לאומיות, כמו אי-הכרה בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, וביטחוניות, כמו הטענה שהקמת מדינה כזאת מהווה איום קיומי ממשי על קיומה של מדינת ישראל ופגיעה קשה בביטחונה. הימין הישראלי דוגל בבניית התנחלויות, בין בגושי ההתיישבות ובין מבודדות, ורואה בהן מימוש זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל וגם כמימוש של מצוות יישוב ארץ ישראל.
השמאל הישראלי, לעומת זאת, תומך בנסיגה ברמה מסוימת מהשטחים, בחלקו היותר קיצוני גם תומך בנסיגה מלאה ומיידית לקווי 1967. השמאל מתנגד להתנחלויות המבודדות, אך מקבל ברובו את אלו השוכנות בגושי ההתיישבות המסודרים. מהלכים אלו מנומקים על ידי השמאל הציוני בכך שהתבססות אזרחית ביהודה ושומרון עלולה לסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לסכל את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ולפגוע במדינה ביטחונית, מדינית ואף כלכלית. ישנם פלגים בשמאל היותר קיצוני בהם נובעת ההתנגדות מהדעה שההתנחלויות גורמות להפרת זכויות האדם של הפלסטינים. דעה זאת מובאת על ידי ארגוני שמאל שונים, אשר רואים בהתנחלויות, יחד עם מהלכים נוספים של ישראל בשטחים, עוולות במסגרת מה שמכונה בפיהם הכיבוש הישראלי.
היחס לפלסטינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העמדה הבסיסית של השמאל היהודי בישראל מושתתת על הכרה בזכויות הפלסטינים בארץ. על פי תפיסת השמאל, יש להביא לאיזון בין זכותם של הפלסטינים וזכותם של היהודים על הארץ. מחנה השמאל דוגל ברובו הגדול בפתרון שתי המדינות ובחתירה לפשרה עם הפלסטינים הכוללת הקמת מדינה פלסטינית אשר במקרים רבים, כולל גם פינוי של מתנחלים בהסכמה או בכוח, ובמיעוטו הקיצוני יותר תומך בפתרון מדינה אחת דו-לאומית.
העמדה הבסיסית של הימין היהודי מתבססת על זכותם של היהודים על ארץ ישראל (מסיבות דתיות או היסטוריות או בשל הצורך בהבטחת קיומה של מדינת ישראל). גם הימין, בחלקו, חותר לפשרה עם הפלסטינים ולשם כך מוכן לוויתורים גדולים לעומת עמדותיו המקוריות (אם כי הוויתורים המוצהרים של הימין פחותים, בדרך כלל, במידה רבה, מאלה של השמאל). נכונותם של חוגי ימין רבים לוותר על חלקים מארץ ישראל אינה מתבססת על זכות של הפלסטינים על ארץ ישראל אלא על צורך ליישב את הסכסוך עמם. חלק אחר בימין, בעיקר בימין הדתי מאמין בעיקרון ארץ ישראל השלמה. בימין דעות וגישות שונות לעניין זה, ביניהן מתן אוטונומיה לפלסטינים או הפיכתם לאזרחים ירדנים ועד כדי הסכמה ל"שתי מדינות לשני עמים" (אם כי לא כ"משאת נפש"). בימין הרדיקלי (ובעבר גם בשמאל הסוציאליסטי) מוצע גם טרנספר של הפלסטינים, בהסכמה או בכוח. בגלל החשדנות הרבה של הימין כלפי הפלסטינים וכוונותיהם האמיתיות, הימין שם דגש על משא ומתן זהיר.
היחס לטרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הימין מתנגד לגישה הטוענת כי הטרור הערבי נובע מ"ייאוש מהתהליך המדיני" או כתוצאה מהכיבוש ביהודה ושומרון והמצור על עזה היות שהטרור התקיים גם הרבה הרבה מלפני הכיבוש ולפני המצור על עזה.
לדידו, הטרור הערבי נובע מחוסר השלמתם של הערבים עם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית במזרח התיכון הערבי-אסלאמי ויתקיים כל עוד לערבים יש זיק של תקווה שבאמצעות כוח ואלימות הם יצליחו להשמיד את ישראל ולסלק את היהודים מארץ ישראל. לגישת הימין, הדרך להפסקת הטרור צריכה להיות הקמת "קיר ברזל" וגדיעת התקווה הערבית להשמדת ישראל, וזאת על ידי שלילת נסיגות משטחים בשליטת ישראל והגברת הבנייה וההתיישבות היהודית בכל חלקי הארץ, ובפרט ביהודה ושומרון, ובמקביל חיזוק צה"ל והההרתעה האסטרטגית. לפיכך, הימין דוגל בדיכוי הטרור בכוח צבאי ובפרט בסיכולים ממוקדים כנגד מחבלים מכל הדרגים ובהריסת בתי מחבלים. חלקים בימין דוגלים גם בעונש מוות למחבלים ובגירוש משפחות מחבלים כדי לחזק את ההרתעה נגד "טרור יחידים".
היחס להתנחלויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הימין הציוני דוגל בהתיישבות בשטחים, ואילו השמאל תומך בפירוק חלק מההתנחלויות או אף את כולן באשר הן ומסירת השטחים לידי הפלסטינים. מיעוטו של השמאל הציוני וכל השמאל הרדיקלי (ורוב הערבים, שמאל וימין כאחד) תומכים בפירוק כל ההתנחלויות. בעבר הימין החילוני דגל ברעיון ארץ ישראל השלמה, אולם כיום מטרה זו היא נחלתו הכמעט בלעדית של הימין הדתי, בעוד הימין החילוני ברובו מוכן להכיר בפשרה טריטוריאלית כלשהי. כיום, רוב הימין המתון ומחנה המרכז בישראל תומכים בהשארת רוב ההתנחלויות (ובעיקר גושי ההתיישבות הגדולים וההתנחלויות אשר קרובות לקו הירוק) תחת ריבונות ישראלית. גם השמאל אינו אחיד בגישתו להתנחלויות: בעוד חוגי שמאל מסוימים קוראים לחתירה למשא ומתן עם הפלסטינים בנושא השטחים, חוגי שמאל אחרים קוראים לפינוי מלא של ההתנחלויות גם ללא הסכמה בצד הפלסטיני.
הציר החברתי-כלכלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחסי דת ומדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושא יחסי דת ומדינה מציף מחלוקת הקשורה להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. המחלוקת נוגעת למתחים שבין שני מרכיבי ההגדרה, ולשאלה האם יש להגדיר את המדינה כיהודית במובן הדתי של המילה, או במובן הלאומי בלבד. בסוגיות דת ומדינה החלוקה היסודית אינה לימין ושמאל אלא לחילונים ודתיים. רוב החילונים תומכים בביטול חוקים דתיים, לעומת רוב הדתיים התומכים בשימורם.[1] עמדה דתית רדיקלית תומכת בחקיקה דתית עד כדי הפיכת המדינה למדינת הלכה, במטרה לחזק את זהותה היהודית של המדינה. ומנגד, עמדה רדיקלית חילונית תומכת בהפרדת דת ומדינה וביטול הסטטוס קוו.
מדיניות כלכלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל אין חפיפה מובהקת בין העמדה המדינית לזו הכלכלית ועניין זה נתפס כמורכב מאוד מכיוון שאינו מתואם בהכרח אחד עם השני וגם משום שמדובר בשני נושאים שונים בתכלית. ככלל השמאל הישראלי תומך בהרחבת מעורבות הממשלה במשק והרחבת מדינת הרווחה. עמדותיהן נעות מסוציאל-דמוקרטיה ועד קומוניזם. בקרב השמאל הרדיקלי, הן הציוני והן הלא-ציוני ישנם המחזיקים בעמדות מרקסיסטיות.[2] רבים בימין קוראים גם הם להרחבת מדינת הרווחה ומעורבות הממשלה במשק.
רוב תנועות המרכז (כמו שינוי, המפלגה הליברלית הישראלית, יש עתיד ואחרות) ורוב תנועות הימין (כמו הליכוד והציונות הדתית) נוטים יותר לליברליזם כלכלי ומאמינים בשוק חופשי פתוח ומתפתח המאפשר לעוד ועוד חברות לפעול בו ושהוא גם בעיקר מתבסס על יזמות והיי-טק תוך הפחתת הרגולציה הממשלתית על הכלכלה, החברות והעסקים הקטנים והבינוניים.
הזרמים הפוליטיים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן החלוקה המקובלת לזרמים הפוליטיים העיקריים בארץ. החלוקה על פי קווים אלה נובעת מההתפלגות הקואליציונית שבאופן היסטורי נחלקת בין גוש ה"ימין", בהובלת הליכוד, לבין גוש ה"שמאל", בהובלת העבודה, עם ניסיונות חוזרים ונשנים של מפלגות שונות ליצור "מרכז" יציב (קדימה, כחול לבן). עם זאת, ערכי היסוד של ציונות ודמוקרטיה משותפים לגוש ה"מרכז" ולרובם המכריע הן של גוש ה"שמאל" והן של גוש ה"ימין". מרבית החברה הישראלית חלוקה בדרכי מימושם של אותם ערכי יסוד. לעומת זאת, האגפים הרדיקליים בימין ובשמאל עשויים להתנגד לציונות, לדמוקרטיה, או לשני הערכים גם יחד, מתוך נשיאת ערכי יסוד אחרים (כגון לאומנות יהודית, לאומנות ערבית, פוסט-ציונות, או חרדיות).
הימין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ימין פוליטי בישראל
הימין בישראל דוגל בלאומיות יהודית, ומאוחד בעיקרון שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת העם היהודי. הימין מכונה על ידו המחנה הלאומי. בעוד על אופייה הדתי של המדינה ועל אופייה הדמוקרטי יש דעות שונות, החל מהפרדת הדת מהמדינה ודמוקרטיה ליברלית, עבור במדינה יהודית ודמוקרטית ועד מדינת הלכה, יש הסכמה שעל ישראל לשמור על אופייה היהודי-לאומי ושלילה מוחלטת של כל טענה כלפי ישראל לוותר על אופייה היהודי וסמליה. הימין תומך במשא ומתן זהיר עם הערבים. כמו כן, חלק ניכר מהימין תומך בארץ ישראל השלמה ובהתנחלויות ביהודה ושומרון.[3] מבחינה חברתית-כלכלית הימין תומך בגישות שונות, ממדינת רווחה ועד כלכלת שוק.
מפלגת הימין הגדולה בישראל היא מפלגת הליכוד, על גלגוליה השונים, לאחר שתנועת החרות התאחדה עם המפלגה הליברלית הישראלית ועם מספר מפלגות ימין אחרות. התנועה מייצגת את חזונו של זאב ז'בוטינסקי ודרכו של מנחם בגין למדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית המבוססת על זכותו של עם ישראל על כל ארץ ישראל, ומציגה עצמה כחלופה למפלגות המרכז-שמאל גם בתפיסתה הכלכלית התומכת בכלכלת שוק.
מפלגות ימין נוספות בישראל הן הציונות הדתית, עוצמה יהודית, תקווה חדשה וישראל ביתנו, המפלגות החרדיות שס ויהדות התורה גם נחשבים כמשתייכים לגוש הימני, מחנה הימין מתאפיין בגישה ניצית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי, הוא מאמין שהערבים אינם מעוניינים בשלום אמת וכל הדיבורים על הסכם הם הונאה שמטרתם להחליש את ישראל ולהקים בסיסי טרור קדמיים בשטחים. לפיכך, הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני והתנגדו להסכמי אוסלו, אותם הם ראו כתרמית ערבית. הימין סבור שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות ותמך במבצעים דוגמת חומת מגן[4][5] וכן במדיניות הסיכולים הממוקדים. רוב הימין תמך בארץ ישראל השלמה ומתנגד לעקירת התנחלויות, אולם בתנאים שנוצרו בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוכנה מפלגת הליכוד, המפלגה הגדולה בימין, לפשרה טריטוריאלית, אך מתנגדים לחלוקת ירושלים.[6]
רוב הדתיים הלאומיים נוטים באופן מובהק לימין, כאשר בציונות הדתית יש מספר זרמים: הקיבוץ הדתי, הזרם הממלכתי, חרדים לאומיים והזרם הרדיקלי יותר (המכונה לעיתים נוער הגבעות). כמו כן, חלק מבני הציונות הדתית (כ-15%) הם תושבי ההתנחלויות ותומכים בתנועת גוש אמונים. בציונות הדתית פועל גם זרם של שמאל-דתי (המזוהה פוליטית עם מפלגת מימד ותנועת ציונות דתית ריאלית), אך מדובר בזרם קטן יחסית. המפד"ל, מפלגת דתית-לאומית שייצגה הלכה למעשה את הציונות הדתית, הייתה בעבר מפלגת מרכז-שמאל, בעלת ברית של מפא"י ושל מפלגת העבודה הישראלית. אולם בעשורים האחרונים, כשההיבטים המדיניים זכו להדגשה יתרה בפוליטיקה הישראלית, נוצר פער בין המפלגות והמפד"ל מצאה עצמה בין מפלגות הימין, על רקע היותה תומכת בהתיישבות בארץ ישראל כולה ומתנגדת בנחרצות לכל ויתור טריטוריאלי, תהליך ששיאו בריצה המשותפת עם מפלגת האיחוד הלאומי.
כיום את הציונות הדתית מייצגות מפלגת הציונות הדתית, שמתנגדת למדינה פלסטינית[7] ודוגלות בהיותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שהיא מדינת העם היהודי. הזרם הרדיקלי (הלא-בהכרח דתי, אם כי רוב תומכיו דתיים וכן יו"ר המפלגה איתמר בן גביר דתי) מיוצג על ידי מפלגת עוצמה יהודית שתומכת בטרנספר כפתרון לסכסוך.
ככל הנראה, רוב הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-שמרנית, אם כי יש מחנה ימין נרחב שהוא חילוני מובהק שמבוסס בין היתר על ציבור גדול של עולים מברית המועצות לשעבר שלמרות נטייתם לחילוניות הם ימניים יותר משאר האוכלוסייה.[8] מפלגות ימין חילוניות בנוסף לליכוד הן ישראל ביתנו ובעבר גם צומת, חרות - התנועה הלאומית והתקווה - מפלגה ציונית לאומית.
מבחינה כלכלית רוב מפלגות הימין תומכות בקפיטליזם[9] וליברליזם כלכלי בעוד שחלקים בהן תומכים בשילוב של כלכלת שוק עם מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים. בייחוד התבלטו מפלגות הציונות הדתית בעמדות סוציאל-דמוקרטיות מובהקות.[10]
בתחום שהוא חוץ פרלמנטרי, הימין מיוצג על ידי תנועות ועמותות כגון מועצת יש"ע, גוש אמונים, ישראל שלי, הפורום המשפטי למען ישראל, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ושלל תנועות אחרות. היו גופי ימין שהשתתפו במחאות על מדיניות הממשלה כמו המחאה נגד תוכנית ההתנתקות. ארגון אם תרצו (המגדיר את עצמו מרכז ומוגדר כימין בעיני אחרים) פועל בין היתר נגד הקרן החדשה לישראל. קרן תקווה מממנת גופי ימין שונים.
לצד הימין המתון, פועלים בישראל מספר תנועות ופלגים של הימין הרדיקלי. הללו תומכות בפתרונות רדיקליים ביחס לאוכלוסייה הערבית, כגון גירושם מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב, טרנספר, עידוד הגירתם או השארתם ללא אזרחות ולגבי הערבים היושבים בכפרים הנמצאים ליד הקו הירוק והגבול עם הרשות הפלסטינית המכונים "המשולש" יש המאמינים כי צריך למסור את כפרים אלו ואוכלוסייתם לשליטה פלסטינית במסגרת תוכנית חילופי שטחים תמורת ההתנחלויות וגם כדי להיפטר מהם דמוגרפית במדינת ישראל היהודית.
הימין ידע עליות ומורדות במהלך השנים האחרונות ובהם הגיע לשפל עם 32 מנדטים בימי הכנסת ה-17 (אז יוצג על ידי הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי-מפד"ל) ולשיא עם 56 מנדטים בימי הכנסת ה-24 (מיוצג על ידי הליכוד, ימינה, תקווה חדשה, ישראל ביתנו והציונות הדתית) ובימי הכנסת הכנסת ה-25 (מיוצג על ידי הליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ישראל ביתנו, מפלגת נעם והימין הממלכתי).
השמאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שמאל פוליטי בישראל
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מפלגות חדשות וישנות שצריך להוסיף/להסיר או לאחד.
השמאל בישראל, אשר נקרא בעבר "מחנה הפועלים" בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, הונהג בעבר על ידי מפלגת העבודה (בפרט כמפא"י) על גלגוליה השונים אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה את תהליך אוסלו. מחנה זה, הכולל בכנסת גם את חד"ש (ועד כינון הכנסת ה-25 כלל גם את מרצ), דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שוויתורים מצד ישראל יביאו להסכמי שלום והם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. השמאל מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, גם אם הוא כרוך ב"וויתורים" מצד ישראל אפילו אם וויתורים אלה הם חד צדדיים (שבעיני חלקם אינם נחשבים לוויתורים), על פני פעולות צבאיות, ומתנגד לנוכחות הישראלית בשטחים או ברובם. כלומר, השמאל תומך בוויתורים טריטוריאליים ובפינוי רוב ההתנחלויות (או אף כולן) ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בהיבט המדיני, השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות לבין השמאל הרדיקלי, שמתנגד לציונות ורואה בה תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו. השמאל הציוני תומך בעיקרון שתי המדינות לשני העמים וסבור שכך יתאפשר לשמר בה את הרוב היהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש ובעזה. לדעתו של השמאל הציוני, עיקרון שתי המדינות חיוני לקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוך שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הוא צעד הכרחי לשם כינון שלום בעתיד עם העולם הערבי. לעומת זאת, רובו של השמאל הרדיקלי היהודי דוגל בביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינה נייטרלית מבחינה לאומית, בין אם לאחר חלוקתה קודם לכן לשתי מדינות או בהפיכתה למדינה דו-לאומית על כל שטחי ארץ ישראל. השמאל נוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא תומך בהפרדת דת ומדינה וחופש מדת. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים (לרבות מיעוטים על רקע מגדר מיני, כגון הלהט"ב). בנושאי כלכלה קיימת קשת של דעות בחוגי שמאל שונים, בין קומוניזם לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה. כך מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, פליטים לא יהודים (כגון עובדים זרים) וקהילת הלהט"ב. גוש השמאל הלך וקטן במהלך העשורים האחרונים בעקבות אירועי הסכם אוסלו והאינתיפאדה השנייה ובכנסת ה-25 מונה בסה"כ 8 מנדטים בלבד של המפלגות חד"ש והעבודה.
אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו", הפועל לסיום הכיבוש ולגיוס תמיכה ציבורית לכך וסבור שצעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. הארגון מתרכז בעיקר בפעילות נגד ההתנחלויות. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי אילון. לצדם פועלים עשרות ארגוני שמאל וכמה ארגוני שמאל רדיקלי קטנים, כאשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקרן החדשה לישראל תומכת ומממנת ארגוני שמאל רבים.
המרכז
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מרכז פוליטי בישראל
המרכז הפוליטי מנסה להציג חלופה פוליטית לגושי הימין והשמאל המסורתיים ומציג השקפות ודיעות המאפיינות את שני המחנות.
המרכז הפוליטי משלב את חוסר האמון של הימין בנכונות של הפלסטינים לשלום עם הטענה של השמאל שיש לצמצם את הנוכחות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון. כתוצאה מכך, אף על פי שהמרכז תומך בהמשך משא ומתן זהיר עם הערבים הוא תומך בפעולות חד-צדדיות כגון גדר ההפרדה ותוכנית ההתנתקות לצד המשך הפעולות הצבאיות (כגון סיכולים ממוקדים) ללחימה בטרור. רוב מפלגות המרכז מתנגדות לחלוקת ירושלים ותומכות בהשארת גושי ההתיישבות תחת ריבונות ישראלית בכל הסדר מדיני עם הפלסטינים. מבחינת אופי המדינה המרכז תומך בציונות ובישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומדינת העם היהודי אך בדרך כלל דוגל בחילוניות.
מבחינה כלכלית, המרכז הוא ליברלי וחלקו תומך בכלכלה חופשית ובעל גישה קפיטליסטית בעוד אחרים תומכים במדינת רווחה. נושא חשוב של חלק ממפלגות המרכז בישראל במאה ה-21 הוא נושא גיוס בני ישיבות לשירות צבאי ולאומי ויישום תוכנית לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים. מספר מפלגות מרכז מיתגו את עצמן כ"מפלגות של מעמד הביניים" המהווה את רוב הציבור הישראלי.
עד הבחירות לכנסת השבע עשרה, גוש המרכז בכנסת היה קטן, מספר חבריו לא עבר את 15 המנדטים ומפלגות מרכז נטו להתפורר תוך פחות משתי קדנציות (לדוגמה: ד"ש, הדרך השלישית, מפלגת המרכז ומפלגת שינוי). מפלגות מרכז אחרות התמזגו עם שתי המפלגות הגדולות, כמו יחד (מפלגתו של עזר ויצמן, התאחדה עם המערך ב-1987), תל"ם (ה"תנועה להתחדשות ממלכתית" של משה דיין, התפלגה למערך ולליכוד), ליברלים עצמאיים (שהתפרקה עם כישלון המערך ב-1977) והציונים הכלליים (שהתאחדה עם מפלגות נוספות לגח"ל ובסוף נטמעה בליכוד). בעקבות השינויים הפוליטיים הדרמטיים שהתרחשו בישראל (ושזכו לכינוי "המפץ הפוליטי") לאחר פירוק הליכוד והקמת קדימה על ידי אריאל שרון, זכה גוש המרכז בבחירות לכנסת השבע עשרה למספר שיא של 36 מנדטים שיוצגו על ידי קדימה ומפלגת הגמלאים. קדימה, אשר הורכבה בעיקר מיוצאי מפלגת העבודה והליכוד, החזיקה בראשות הממשלה בשנים 2006–2009. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל שבה מפלגת השלטון לא הייתה הליכוד או מפלגת העבודה אלא מפלגת מרכז. לאחר הבחירות לכנסת השמונה עשרה רשם גוש המרכז ירידה בכוחו ל-28 מנדטים, כולם מיוצגים על ידי קדימה. בהמשך גוש המרכז בכנסת ה-18 עלה ל-33 מנדטים עקב הפילוג במפלגת העבודה ויצירת מפלגת העצמאות שהשתייכה למרכז הפוליטי. בבחירות לכנסת ה-19 התרסקה קדימה לשפל של 2 מנדטים ואת מקומה תפסו מפלגות "יש עתיד" ו"התנועה". בבחירות לכנסת ה-20 רצה "התנועה" ביחד עם מפלגת העבודה הישראלית ואת המרכז ייצגו מפלגות "יש עתיד" ו"כולנו", שגרפו ביחד 21 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-21 קמו המפלגות המרכז-ליברליות: "חוסן לישראל" (של בני גנץ), תל"ם ("תנועה לאומית-ממלכתית" של משה יעלון), ויש עתיד (בראשות יאיר לפיד) והתאחדו לרשימת מרכז משותפת: כחול לבן, במטרה להחליף את השלטון בישראל. המפלגה זכתה ב-35 מנדטים. בכנסת ה-22 ירד גוש המרכז ל-33 כשמיוצג כולו על ידי כחול לבן, בכנסת ה-23 לאחר הפילוג במפלגת כחול לבן גוש המרכז ירד ל-31 מנדטים כשהוא מונה את המפלגות כחול לבן ויש עתיד – תל"ם, בכנסת ה-24 ירד גוש המרכז ל-24 מנדטים המיוצגים על ידי כחול לבן ויש עתיד ובכנסת ה-25 עלה ל-32 מנדטים כשהוא מונה את המפלגות יש עתיד וכחול לבן חוסן לישראל (חלק מתוך המחנה הממלכתי). מפלגת המרכז הגדולה ביותר (נכון לשנת 2024) היא יש עתיד, שלה 24 מנדטים בכנסת ה-25, יש שיראו את יש עתיד כשמאל מרכז.
גם חלק מהמפלגות שאינן מזוהות כימין או שמאל נחשבות למפלגות מרכז. לדוגמה: מפלגת הגמלאים התמקדה בנושאי פנים ונכנסה לכנסת-17 עם שבעה מנדטים והייתה בממשלה-31. מפלגה זו נחשבת מרכז בתחום המדיני, אך תחום זה לא מרכז פעילותה.
החרדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגות החרדיות (מיוצגות נכון ל-2024 על ידי ש"ס ויהדות התורה המורכבת מדגל התורה ואגודת ישראל). נחשבו הרבה שנים כ"לשון מאזניים" כי הן ישבו בממשלות ימין אך ישבו גם בממשלות השמאל והמרכז. מפלגות אלו פועלות אך ורק על-פי רבניהן (בהנהגת מפלגת 'ש"ס' עומדת מועצת חכמי התורה, בהנהגת דגל התורה עומדת מועצת גדולי התורה (מועצג"ת), מכונה בהגה ליטאית "המויעצ'ס" ולאגודת ישראל יש מועצת גדולי התורה משלה). המפלגות מתנגדות להפרדת דת ומדינה ושמרניות מאוד בנושאי צביון המדינה והחברה. הן מתנגדות לגיוס בחורי ישיבה ולכל פגיעה אחרת ב"עולם הישיבות". מפלגות אלה תומכות במדינת רווחה והגדלת הקצבאות לחלשים בחברה. מפלגות אלו אינן נוטות להתמקד בענייני חוץ וביטחון ועיקר עיסוקן בשמירה על הגנת התקציבים והשירותים החברתיים של האוכלסיות המוחלשות, וכן מימון החינוך הדתי ושירותי הדת ובחקיקה דתית שתדגיש את זהותה היהודית של המדינה, מתוך שאיפה לשוויון זכויות מלא לציבור החרדי אותו הם מייצגים. סיעת יהדות התורה מייצגת את רוב הציבור החרדי האשכנזי ואילו מפלגת ש"ס, שהוקמה על ידי הרב עובדיה יוסף, מייצגת את הזרם הספרדי ביהדות ובין תומכיה נמנים חרדים מהזרם הספרדי אך גם מסורתיים רבים מעדות המזרח. בעבר פעלה בכנסת פועלי אגודת ישראל אשר התמזגה עם אגודת ישראל, כיום המפלגות החרדיות נחשבות לחלק מגוש הימין.
העולים מברית המועצות לשעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]העולים מדינות ברית המועצות לשעבר נוטים ברובם לימין במישור המדיני, וחשובה להם הפטריוטיות של המנהיג והקשיחות שהוא מפגין כנגד הטרור. ברם, בנושאי תרבות, דת וכלכלה רובם ליברלים, ותומכים בשוק חופשי ובהפרדת דת ומדינה.
מאז העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים היו שלוש מפלגות מרכזיות ברחוב הרוסי: ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי, שקיבלה בבחירות 1996 7 מנדטים, ולימים התרסקה ונטמעה בליכוד; ישראל ביתנו, בראשות אביגדור ליברמן שהגיעה ל-15 מנדטים בבחירות לכנסת ה-18, והפכה למפלגה השלישית בגודלה כאשר קיבלה קולות רבים מחוץ למגזר הרוסי; והבחירה הדמוקרטית בהנהגת רומן ברונפמן, שרצה יחד עם מרצ ואיננה פעילה יותר (נכון ל-2024).[11]
כיום, רק מפלגת ישראל ביתנו הימנית, מזוהה עם העלייה הרוסית.
המפלגות הערביות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז קום המדינה ועד היום, פעילות בישראל ומיוצגות בכנסת מפלגות המייצגות את ציבור הבוחרים הערבי. עד הבחירות לכנסת העשירית לא היה ביטוי מהותי לעמדות הפוליטיות עצמאיות של הציבור הערבי – רוב הבוחרים הערביים הצביעו למערך או למפלגות ערביות דוגמת קידמה ופיתוח, שהיוו רשימות לוויין של המערך ופעילותן בכנסת תואמה ולמעשה הוכתבה על ידי המערך, ובכך הן שיתפו פעולה עם הממסד היהודי-ציוני (הן גם בדרך כלל נטלו חלק בקואליציה אך לא בממשלה), בעוד מיעוט משמעותי של הבוחרים הצביע לרשימה המבוססת על המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י/רק"ח/חד"ש) שהנהגתה באותה התקופה הייתה יהודית-ערבית, ואשר מדיניותה הייתה כפופה למדיניות ברית המועצות. החל מהכנסת האחת עשרה היה בכנסת ייצוג לקולות פוליטיים עצמאיים מתוך הציבור הערבי הישראלי: ניצני לאומיות פלסטינית חילונית בדמות הרשימה המתקדמת לשלום בראשות פעיל אל-ארד לשעבר מוחמד מיעארי, כמו גם ראשיתו של תהליך נטישת המערך מצד הציבור המוסלמי המסורתי (בעיקר בעקבות תחילת האינתיפאדה הראשונה) עם הקמת המפלגה הדמוקרטית הערבית של חה"כ עבד אל-והאב דראושה. במקביל, וביתר שאת בעקבות קריסת הגוש הסובייטי, "חד"ש" התאימה את עמדותיה ופעילותה לשיח הפוליטי הפנים-ערבי. מאז הבחירות לכנסת הארבע עשרה ניתן לזהות גוש מפלגות ערביות אשר זוכות לרוב המכריע של קולות הבוחרים הערבים. השפעתן של המפלגות הערביות על השיח הפוליטי בישראל הייתה זניחה בין אם שיתפו פעולה עם הממסד ובין אם התנגדו לו ואף התריסו כנגדו. עם זאת, ככל שהתגבר הקול הפוליטי הערבי העצמאי, אשר מתנגד למדיניות ישראל בשטחים, לציונות ולאופייה היהודי של מדינת ישראל, ותומך במאבק הפלסטיני נגד מדינת ישראל, כך התחדדה תפישתם של רבים בציבור היהודי את המפלגות הערביות כעוינות את ישראל ואף תומכות טרור.
מאז שהתהווה גוש המפלגות הערביות ועד שנת 2021 הוא היה באופוזיציה והביע התנגדות לממשלה. עם זאת, ולמרות פער מהותי הנובע מהתנגדותן לציונות, הן תמיד ראו בשמאל הציוני רע במיעוטו בהשוואה לימין הישראלי, אותו ראו כמקדם סדר יום לאומי-יהודי. בהתאם לכך הן מרבות לשתף פעולה עם סיעות השמאל הציוני בכנסת בנושאים רבים, החל בתחומי מדיניות חוץ והתנהלות ישראל מול הפלסטינים ומדינות ערב, עבור ביחסי יהודים-ערבים בישראל ומעמד האזרחים הערבים, וכלה בתחומי כלכלה ורווחה. הדוגמה הבולטת ביותר לשיתוף פעולה שכזה הייתה בימי ממשלת ישראל העשרים וחמש, שזכתה לתמיכה עקבית של הסיעות הערביות בכנסת כמעט לכל אורך כהונתה, ואף נשענה על תמיכה זו כדי להבטיח רוב בכנסת. במהלך המשבר הפוליטי בישראל, רע"מ החלה לתמוך בשיתוף פעולה גלוי גם עם מפלגות הימין הציוני[12] ואף הצטרפה לממשלת ישראל השלושים ושש.
בעקבות שיתוף הפעולה עם השמאל הציוני, ובהינתן הדומיננטיות של השיח היהודי-ציוני בפוליטיקה הישראלית, המפלגות הערביות בישראל נחשבות בעיני רבים כגוש הומוגני של שמאל רדיקלי, ומסייעת לכך העובדה שבחלקן פעיל מספר מצומצם של חברים יהודים, כולם אנשי שמאל רדיקלי מובהקים. ברם, המפלגות הערביות מייצגות קשת עמדות שרובן אינו עולה בקנה אחד עם תפישות שמאל רדיקלי או שמאל בכלל, כאשר הפרמטר העיקרי עליו נחלקות המפלגות הערביות הוא חילון לעומת מסורת בחברה הערבית המוסלמית ברובה: הקוטב החילוני תומך בשיתוף פעולה בין-עדתי (מוסלמי-נוצרי-דרוזי-יהודי), בקידום מעמד האישה, בקידום השכלה מערבית ובשבירת המבנה החמולתי-פטריארכלי בחברה הערבית. הקוטב השמרני, הנשען רובו ככולו על אוכלוסייה מוסלמית (שמרנים בקרב הנוצרים ובעיקר בקרב הדרוזים לא בהכרח תומכים במפלגות הערביות), תומך במבנה החמולתי-פטריארכלי בחברה הערבית המוסלמית, תוך הקפדה על ערכי המסורת ודת האסלאם.
המפלגות החילוניות הן מק"י, הערבית-יהודית, שהיא הגרעין הדומיננטי בחד"ש, המהווה את המסגרת הפוליטית לכלל השמאל הערבי בישראל, ובל"ד, המקדמת אג'נדה לאומית פלסטינית חילונית. שתי המפלגות מתאפיינות בציבור פעילים ובוחרים רב-עדתי, כאשר הגיוון בולט במיוחד במק"י-חד"ש (בכנסת ה-20 מכהנים מטעם "חד"ש" חמישה ח"כים, מהם שניים בני העדה המוסלמית, אחת מהעדה הנוצרית, אחד מהעדה הדרוזית ואחד יהודי). עיקר המחלוקת בין מק"י-חד"ש ל"בל"ד" נסוב על היחס כלפי הרוב היהודי במדינה: "חד"ש" דוגלת בשיתוף פעולה משמעותי עם כוחות פוליטיים בציבור היהודי, ובכללו ארגונים ומפלגות בשמאל הציוני (ואפילו עם "ש"ס" בענייני כלכלה ורווחה), וכן בנכונות להתערבות המדינה לשם קידום ערכים מתקדמים בחברה הערבית. לעומת זאת, "בל"ד" מתעקשת על קו לאומי בדלני ואף מתריס, ורואה בשמאל הציוני כסות ליברלית ללאומיות היהודית המנשלת את העם הפלסטיני (חלק מאנשי "בל"ד" אף מפנים את עיקר ביקורתם דווקא לשמאל הציוני בשל כך), מתנגדת לשיתוף פעולה עם כוחות פוליטיים יהודיים שאינם מזדהים עם הלאומיות הפלסטינית (אך מקבלת בברכה פעילים יהודיים השותפים לדרכה), ומנהלת את מאבקה למען חילוניות וערכים מערביים בחברה הערבית כמאבק פנים-ערבי, ללא השענות על המדינה היהודית-ציונית. גם בתחום הכלכלי שתי המפלגות נבדלות זו מזו, כאשר מק"י-חד"ש נוקטת קו סוציאליסטי עקבי בהתאם לאידאולוגיה מרקסיסטית נטולת זיקה לאומית, בעוד "בל"ד" גוזרת את עמדותיה מתוך אינטרסים צרים של הציבור הערבי בישראל. בצד מפלגות אלה ניתן להזכיר גם את דעם, מפלגה טרוצקיסטית יהודית-ערבית אנטי-לאומית, שנמצאת באופן טבעי בקוטב החילוני של הפוליטיקה הערבית, ושמה את עיקר יהבה על זכויות עובדים. "דעם" התמודדה לכנסת בהתמדה מאז הבחירות לכנסת ה-14, אך בכולן גרפה אלפים בודדים של קולות, ומעמדה בפוליטיקה הערבית והישראלית בכלל נותר זניח.
המפלגות השמרניות פועלות באופן כמעט בלבדי בקרב הציבור הערבי-מוסלמי, בעיקר באוכלוסייה הכפרית והבדואית. מאז הכנסת ה-14, המפלגה הבולטת בקוטב השמרני היא הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, הגוזרת את מדיניותה ישירות מדת האסלאם ומהמבנה הפטריארכלי המסורתי הדומיננטי באוכלוסיות אלה. המפלגה אומנם נוקטת קו לאומי פרו-פלסטיני מובהק בסוגיות מדיניות וביטחוניות, אולם לרוב נמנעת מלהתריס כנגד הממסד היהודי באופן שיסכן את מעמד הממסד המוסלמי במדינה, ואף מקיימת שיתוף פעולה פרלמנטרי עם המפלגות היהודיות החרדיות בנושאים בהם ישנה הסכמה בין ההנהגות השמרניות בשתי הדתות, לדוגמה התנגדות לקידום מעמד נשים במוסדות דת ומשפחתיות חד-מינית במדינה. במקביל לתנועה האסלאמית פעלו ופועלות מפלגות נוספות בעלות קו שמרני מתון יותר, כגון המפלגה הדמוקרטית הערבית והתנועה הערבית להתחדשות, וכן מפלגות קטנות נוספות או סיעות פורשים שהתמודדו מדי פעם בבחירות לכנסת ללא הצלחה. מפלגות אלה מבקשות לאזן בין ערכי המסורת הערבית-מוסלמית לבין ערכים מערביים, כמו גם בין הנאמנות לקו לאומי פלסטיני לבין פרגמטיזם ושיתוף פעולה נקודתי עם הממסד הישראלי לצורך אינטרסים ספציפיים של חלקים בציבור הערבי-מוסלמי. בעוד שהייצוג של הקו השמרני-מתון בכנסת מוגבל למדי (בדרך כלל ח"כ אחד או שניים, כחלק מבלוק טכני עם מפלגה אחרת, למשל הרשימה הערבית המאוחדת), הוא זוכה לביטוי משמעותי יותר בפוליטיקה המוניציפלית בקרב הציבור הערבי, בו רווחת מאוד תופעת ראשי הערים העצמאיים, שרבים מהם מובילים קו שמרני-מתון בענייני פנים וקו לאומי אך פרגמטי ביחסם למדינה.
בעקבות העלאת אחוז החסימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ל-3.25%, רף המהווה כרבע מחלקם של הערבים בקרב בעלי זכות הבחירה בישראל, ועל-כן מסכן את סיכויי הגושים הפוליטיים הערביים השונים להיכנס לכנסת באופן עצמאי (רבים טוענים שרף זה נקבע בכוונה תחילה לדחוק חלק מהמפלגות הערביות מהכנסת), חברו המפלגות הערביות הראשיות לבלוק טכני בדמות הרשימה המשותפת. הרשימה זכתה להישג חסר תקדים של 13 מנדטים, כאשר בהתאם למפתח דירוג הרשימה, 5 מהח"כים משתייכים לחד"ש, 3 לבל"ד, 3 לרע"מ ו-2 לתע"ל. בבחירות לכנסת העשרים ושלוש, זכתה הרשימה ב-15 מנדטים.
במקביל למפלגות המייצגות את ציבור הבוחרים הערבי בכנסת, התקיימו ומתקיימות תנועות פוליטיות אשר מתנגדות להשתתפות בבחירות לכנסת ומחרימות אותן ואף שוללות את זכות קיומה של מדינת ישראל, כמו התנועות הלאומניות אבנאא אלבלד ואל-ארד או הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. ככלל, היקף ההשתתפות בבחירות בקרב הציבור הערבי נמוך מאשר בציבור היהודי.
השוואה של נושאים מרכזיים בין המפלגות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחנות פוליטיים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במישור המדיני-ביטחוני:
- ימין רדיקלי – גוש הימין – מרכז – גוש השמאל – שמאל רדיקלי
במישור הכלכלי-חברתי:
במישור גישות ליהדותה של מדינת ישראל:
- מדינת הלכה – מדינה דתית לאומית – מדינת לאום יהודית תרבותית – מדינת העם היהודי – מדינת היהודים – מדינה יהודית ודמוקרטית – מדינת כל אזרחיה
במישור הלאומי:
במישור הדתי:
במישור המשטרי:
במישור אמונה:
- חרדים – חרדים לאומיים – דתיים לאומיים – מסורתיים – קונסרבטיבים – רפורמים – חילונים – אתאיסטים
מושגים ודימויים בפוליטיקה הישראלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבינט – המהפך – ממשלת אחדות לאומית (ישראל) – שלום – מלחמה – סיפוח יהודה ושומרון – המשבר הפוליטי – ממשלת מיעוט – חוק בדר-עופר – החוק הנורווגי – ממשלת חילופים – הסכם רוטציה
ביטויים וכינויי גנאי בפוליטיקה הישראלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל
או"ם שמום – גיס חמישי – צ'חצ'חים – הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם– ביביסטים
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארגוני ימין בישראל
- ימין פוליטי בישראל
- ארגוני שמאל בישראל
- שמאל רדיקלי בישראל
- ימין רדיקלי בישראל
- מרכז פוליטי בישראל
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל נח אייזנשטדט, חיים אדלר, רבקה בר-יוסף, ראובן כהנא, ישראל - חברה מתהווה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ב-1972.
- עמוס כרמל, הכל פוליטי - לקסיקון הפוליטיקה הישראלי (שני כרכים), הוצאת דביר, 2001.
- משה ליסק, ברוך קני-פז (עורכים), ישראל לקראת שנות האלפיים: חברה, פוליטיקה ותרבות,ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ו-2006.
- יונה הדרי, איפה אנחנו חיים?!: שמאל, ימין - עימות רעיוני, נתניה: הוצאת אחיאסף, 2007.
- יצחק גל-נור, המערכת הפוליטית בישראל א+ב, עם עובד, 2013.
- אורי יזהר, עתיד השמאל בישראל - דעיכה או התחדשות?, הוצאת פרדס, 2014.
- דן סואן, שמאל, ימין: מחלומות חירות וצדק ללאומנות — סיפורה של החברה הישראלית, הוצאת פרדס, 2015.[232]
- אודי אדיב, הסוציאליזם הציוני, שברו של חלום, הוצאת גבטה, 2017.[233]
- עמית סגל, סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, בהוצאה עצמית, 2021
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עודד בן יהודה, צבעי השלטון, באתר Xnet, 19 בינואר 2013
אהוד ברק, ההבדל בין שמאל לימין - כמו בין מאמצי האבולוציה למכחישיה, באתר הארץ, 12 במאי 2017- סדרת מאמרים של שמואל רוזנר על הדמוגרפיה הפוליטית בישראל:
- שמואל רוזנר, כמחצית מתומכי הימין־ימין הם דתיים והמאבק עליהם צמוד ומורכב מאי־פעם, באתר מעריב אונליין, 15 בפברואר 2019
- שמואל רוזנר, המאגר הלאומי: כמה ישראלים באמת נמצאים במרכז הפוליטי, באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2019
- שמואל רוזנר, שכחו מה זה להיות יהודים? הנתונים שחושפים את האמת מאחורי האמירה, באתר מעריב אונליין, 1 במרץ 2019
- אמנות ההלבנה // הלבנת מושגים בפוליטיקה הישראלית // מאת שרון כידון, באתר ליברל, 2020
- אורן פרסיקו, שיעור הפוליטיקאיות בדיווח הפוליטי: 14% בלבד, באתר העין השביעית, 23 במרץ 2021
- פודקאסט יואב על החדשות, 25 במרץ 2021
- מצביעים ימין, חושבים שמאל | מאת פרופ' גלעד הירשברגר, פרופ' סיון הירש הפלר ופרופ׳ קמיל פוקס, באתר ליברל, 2021
- משתלטים על סדר היום | מאת ד"ר אמנון כוורי וד"ר אילנה שפייזמן, באתר ליברל, 2021
- שמואל רוזנר המדד, למה אנחנו ממשיכים להתעקש על שני גושים?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 31 בדצמבר 2023
ישראל, פוליטיקה וממשל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קובי נחשוני, לקראת בחירות: 55% בעד שימור החקיקה הדתית, באתר ynet, 31 באוקטובר 2012 על פי סקר שנערך באוקטובר 2012, 65% מהחילונים תומכים בביטול חוקים דתיים שונים, ואילו 89% מהחרדים, 78% מהדתיים, 65% מהמסורתיים ו-55% מכלל האוכלוסייה היהודית מתנגדים לכך
- ^ למשל מפ"ם בעבר וחלקים ממרצ כיום מחזיקים בעמדות מרקסיסטיות וציוניות. חד"ש היא דוגמה למפלגה מרקסיסטית שאינה ציונית.
- ^ יוני קמפינסקי, נפתלי בנט: נלחמתי למען ארץ ישראל ועולם התורה, באתר ערוץ 7, 1 במרץ 2020
- ^ מיכל רוטנברג, קו פרשת המים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 באפריל 2017
- ^ אמיר בוחבוט, "הצלחנו לעצור את טרור המתאבדים בישראל", באתר וואלה, 14 באפריל 2014
- ^ 1 2 שרה ליבוביץ-דר, ניצחון הסטיקר: סיסמת הבחירות שהביאה לנתניהו את הניצחון ב-96, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2016
- ^ יובל קרני, מורן אזולאי, עמיחי אתאלי וחסן שעלאן, כחול לבן: תוכנית טובה; בנט: לא נאפשר מדינה פלסטינית, באתר ynet, 28 בינואר 2020
- ^ העלייה מברית המועצות לשעבר בפוליטיקה הישראלית על פרשת דרכים (עמ' 124-144), באתר מתוך "הבחירות בישראל 2015", המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ ישראל בוקסר, קפיטליזם, סוציאליזם, ביבי יחימוביץ ומה שביניהם, באתר כלכליסט, 26 באוקטובר 2012
- ^ ראו, למשל, הפועל המזרחי.
- ^ ד"ר דויד שוורץ - מיפוי המפלגות בישראל, באתר "הכל פוליטיקה"
- ^ מנסור עבאס: העדפתי לעשות את המהלך עם ממשלת "ימין על מלא", באתר ערוץ 7
- ^ לאום - מפלגת ימינה
- ^ שגיא אגמון, האיום של מדינת הלכה עדיין איתנו, עו"ד שגיא אגמון, באתר גלובס, 12 ביוני 2019
- ^ "ישראל ביתנו" – חזון - המצע ישראל ביתנו
- ^ מצע יש עתיד - מדיני ביטחוני
- ^ סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני - ימינה
- ^ ד"ר מישקה בן-דוד, 80 ח"כים בעד שתי מדינות לשני עמים, באתר ynet, 26 בפברואר 2019
- ^ מצע יהדות התורה - מדיניות חוץ וביטחון
- ^ 1 2 במסגרת הסדר סימטרי של חילופי שטחים ואוכלוסיות. ראה מצע ישראל ביתנו
- ^ אמיר תיבון ואבי יששכרוף, נתניהו: "תומך בחזון של שתי מדינות לשני עמים", באתר וואלה, 20 במאי 2015
- ^ פנחס וולף, שרים בליכוד לנתניהו: "לא למדינה פלסטינית", באתר וואלה, 21 ביוני 2009
- ^ אלירן קרסנטי, צפו: מה נתניהו באמת חושב על פתרון שתי המדינות?, באתר ערוץ 20, 31 בינואר 2018
- ^ מצע כחול לבן - מדיני ביטחוני
- ^ גיא עזרא, לפיד: "שתי מדינות לשני עמים – פתרון יחיד", באתר "סרוגים", 31 באוגוסט 2014
- ^ הסכסוך הישראלי-פלסטיני - הרשימה המשותפת
- ^ ריבונות - מפלגת ימינה
- ^ ישי כהן, אריה דרעי הודיע: תומכים בסיפוח בקעת הירדן, באתר כיכר השבת, 22 בינואר 2020
- ^ יניר קוזין, "סיפוח זוחל": נתניהו ביקש לדחות את הדיון בהצעת החוק "ירושלים רבתי", באתר מעריב אונליין, 28 באוקטובר 2017
- ^ דנה ויס, ארדן: "החלת ריבונות - צעד מתבקש", באתר מאקו, 21 במאי 2019
- ^ פרופ' אריה אלדד, הנאמנים: שוב חברי הליכוד מצהירים על החלת ריבונות ביו"ש, אבל לדבר זה קל, באתר מעריב אונליין, 9 בפברואר 2019
- ^ גלעד כהן, מורן אזולאי וטובה צימוקי, גנץ: נפעל לסיפוח הבקעה אחרי הבחירות. נתניהו: למה לא עכשיו?, באתר ynet, 21 בינואר 2020
- ^ טל שלו, סיפוח, גודל הממשלה והקשר למעצמות: המחלוקות במשא ומתן בין הליכוד וכחול לבן, באתר וואלה, 1 באפריל 2020
- ^ אריק בנדר, לפיד ענה לנתניהו: "לממן 2.9 מיליון פלסטינים? סך הכל הגיוני", באתר מעריב אונליין, 1 בספטמבר 2019
- ^ איציק שמולי: "לא נתמוך בסיפוח חד צדדי, נגד האינטרס הלאומי", באתר מאקו, 26 במאי 2020
- ^ אריק בנדר, תמר זנדברג: "תוכנית טראמפ המסתמנת היא עונש לאזרחי ישראל", באתר מעריב אונליין, 12 במאי 2019
- ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, עודה: "נפיל כל ממשלה עם ליברמן. לא נמליץ על גנץ עם גישה כזאת", באתר ynet, 16 בפברואר 2020
- ^ סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני - מפלגת ימינה
- ^ דרעי: "אין סיבה לדבר על חלוקת ירושלים", באתר וואלה, 7 באוקטובר 2008
- ^ אריק בנדר, נתניהו הטיל וטו, "חוק ירושלים" הורד מסדר היום, באתר מעריב אונליין, 2 ביולי 2017
- ^ מצע המפלגה - מדיני
- ^ חגי הוברמן, מורשת רבין: ירושלים מאוחדת, באתר ערוץ 7, 29 באוקטובר 2015
- ^ אבירם זינו, פרס: "אין דבר כזה לחלק את ירושלים", באתר ynet, 17 באוקטובר 2007
- ^ פרץ: מתנגד לחלוקת ירושלים ולזכות השיבה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2005
- ^ ניר חסון, חיים רמון והמועצה לשלום ולביטחון משיקים תוכנית חד-צדדית לחלוקת ירושלים וסופגים ביקורת, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2015
- ^ אפרים מיכאלי, גלאון על העברת השגרירות: "מתנה מורעלת", באתר ערוץ 20, 25 בפברואר 2018
- ^ שלום בין העמים וזכויות העמים - מפלגת הרשימה המשותפת (ארכיון)
- ^ מאבק נחוש בטרור - מפלגת ימינה
- ^ תוכנית מדינית – ביטחונית - ישראל ביתנו
- ^ מצע המפלגה - ביטחון פנים
- ^ השר פרץ: סיכולים ממוקדים נגד בכירי חמאס עלולים לסכן את החטוף, באתר ynet, 9 ביולי 2006
- ^ שוויון בסיסי וזכויות קיבוציות - הרשימה המשותפת (ארכיון)
- ^ צבי זרחיה, הפתרון של שקד ובנט לבעיית הדיור: 113 אלף דירות בשומרון, באתר כלכליסט, 21 באוגוסט 2019
- ^ בדיקת 'בחדרי חרדים': ח"כים חרדים חתמו על תמיכה בבניה ביו"ש – שרי 'הבית היהודי' סירבו, באתר בחדרי חרדים, 11 בספטמבר 2017בדיקת 'בחדרי חרדים': ח"כים חרדים חתמו על תמיכה בבניה ביו"ש – שרי 'הבית היהודי' סירבו, באתר בחדרי חרדים, 11 בספטמבר 2017
- ^ טל שלו, מחר: ליברמן יביא לאישור בנייה מידית של 1,300 יחידות דיור ביו"ש, באתר וואלה, 9 בינואר 2018
- ^ טל שלו, לקראת פינוי עמונה: נתניהו וליברמן אישרו 3,000 יחידות דיור בהתנחלויות, באתר וואלה, 31 בינואר 2017
- ^ אלישע בן קימון, קורצים למתנחלים? כחול לבן פועלת להכשרת 1,700 בתים ביהודה ושומרון, באתר ynet, 11 בנובמבר 2020
- ^ אטילה שומפלבי ואליאור לוי, פורסמו מכרזי הבנייה בשטחים, לפיד תוקף, באתר ynet, 10 בינואר 2014
- ^ פרס: אי-אפשר למנוע בנייה בהתנחלויות, באתר גלובס, 28 בספטמבר 2006
- ^ פרץ לצה"ל: פעלו נגד בנייה לא חוקית ביהודה ושומרון, באתר ערוץ 7, 14 בדצמבר 2006
- ^ מצע מרצ(הקישור אינו פעיל)
- ^ שחר אילן, אחמד טיבי: "היעדר הפיתוח דוחף ערבים לגור בערים יהודיות", באתר כלכליסט, 7 בפברואר 2019
- ^ ימינה זועמת: "נתניהו במסע לחיסול הציונות הדתית", באתר "סרוגים", 14 בספטמבר 2019
- ^ אטילה שומפלבי, שקד: לא לפנות בשבת; חסון: בנט קיצוני, באתר ynet, 30 בדצמבר 2012
- ^ תומר ניר, ש"ס משתוללת: נפנה מאחזים; נחרים תוצרת של התנחלויות, באתר "סרוגים", 3 במרץ 2013
- ^ יאיר אלטמן, הרב עובדיה במסר לנתניהו: אל תהרוס מאחזים, באתר ynet, 9 בנובמבר 2011
- ^ ליברמן: פינוי מאחזים יעביר את הסכסוך לתוך הקו הירוק, באתר ynet, 24 במאי 2009
- ^ ארדן: "הפינוי בבית אל - גזירה שאי אפשר לעמוד בה", באתר וואלה, 22 באפריל 2012
- ^ צחי הנגבי: התנהגות המשטרה בפינוי מאחז 26 בבדיקה, באתר ערוץ 7, 12 ביוני 2003
- ^ ח"כ מיכאלי לנתניהו: "לפנות את פורעי החוק ביצהר", באתר כיפה, 22 באוקטובר 2019
- ^ ברק: פינוי מאחזים - חובה של ישראל לעצמה, באתר וואלה, 21 במאי 2009
- ^ אטילה שומפלבי, פרץ: צריך ללכת בכל הכוח לפינוי מאחזים, באתר ynet, 22 בפברואר 2007
- ^ גלאון מסיתה: "מתנחלים גנבים, חומסי קרקע", באתר ערוץ 20, 15 בפברואר 2018
- ^ גיא עזרא, בנט ושקד לנתניהו: "קיים הבטחתך עוד היום", באתר "סרוגים", 3 בינואר 2019
- ^ דני זקן, דרעי לא מחכה: מקים אשכול מועצות מקומיות ביהודה ושומרון בדרך לריבונות, באתר גלובס, 20 בפברואר 2020
- ^ אלישע בן קימון, ליברמן: "חוק ההסדרה מחבל בהתיישבות ביו"ש", באתר ynet, 29 באוגוסט 2017
- ^ ההתנתקות אושרה ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים; נתניהו: ללא משאל עם אתפטר תוך 14 יום, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2004
- ^ פנחס וולף, לקראת פינוי המאחזים, בליכוד לוחצים על נתניהו, באתר וואלה, 10 באוקטובר 2011
- ^ מערכת ישראל היום, נתניהו: "גנץ אמר שיבצע התנתקות שנייה - ואבו מאזן איחל לו הצלחה", באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2019
- ^ מצע כחול לבן -על ישראל, הכוח החזק באזור, להוביל
- ^ רוני זינגר, לפיד נגד נתניהו: "לא אתן יד לבנייה בהתנחלויות", באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2014
- ^ ניר חסון,מזל מועלם, תוכנית פרץ: לחכור גושי התנחלויות מהרשות, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2005
- ^ ח"כ תמר זנדברג, קריאתי לפינוי יצהר הוציאה את הכהניסטים והסמוטריצ'ים מהחורים, באתר מעריב אונליין, 29 באוקטובר 2019
- ^ לסיום הכיבוש ולמען שלום צודק- הרשימה המשותפת (ארכיון)
- ^ טל שלו, מאיה הורודניצ'אנו ויואב איתיאל, שרים בימין לקראת פרסום עסקת המאה: "לא נאפשר למסור אדמה לערבים", באתר וואלה, 23 בינואר 2020
- ^ בחירות 2020: 'יהדות התורה' בסרטון חדש - הפרשנות ל"תוכנית המאה" של טראמפ • צפו, באתר יוטיוב, 2 בפברואר 2020
- ^ 103FM, ליברמן: "בעד סיפוח אך נתנגד להעברת כל עסקת המאה לפני הבחירות", באתר מעריב אונליין, 28 בינואר 2020
- ^ מעריב אונליין, ארדן: "הביטחון ביו"ש הוא הבסיס ל'עסקת המאה', ערוכים לכל תרחיש של הסלמה", באתר מעריב אונליין, 26 בינואר 2020
- ^ עטרה גרמן, אוריאל בארי, אקוניס: "הפלסטינים יכשילו את תכנית השלום האמריקנית", באתר "סרוגים", 12 במאי 2019
- ^ אלכסנדרה לוקש וניר כהן, דריכות בפמליית נתניהו בוושינגטון: "מצפים להכרזה היסטורית", באתר ynet, 28 בינואר 2020
- ^ טל שלו, שליחת וואלה! NEWS עם פמליית רה"מ לוושינגטון, גנץ: "אפעל ליישום עסקת המאה עם מדינות האזור לאחר הבחירות", באתר וואלה, 27 בינואר 2020
- ^ אריק בנדר, עמיר פרץ: "אין דבר רציני בהצעה מדינית מספר שבועות לפני בחירות", באתר מעריב אונליין, 25 בינואר 2020
- ^ הבוקר הזה, הורוביץ על תוכנית המאה: "גימיק שנועד לבטל את הדיון בחסינות", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 בינואר 2020
- ^ מערכת ישראל היום, בחירות 2020, באתר ישראל היום, 11 בפברואר 2020
- ^ עדו בן פורת, החל מהשנה הקרובה: חוק הלאום נכנס לתוכנית הלימודים, באתר ערוץ 7, 15 באוגוסט 2019
- ^ ישי כהן, דרעי לח"כים: למרות הביקורת נתמוך בחוק הלאום, באתר כיכר השבת, 16 ביולי 2018
- ^ יקי אדמקר, פרסום ראשון: הדרישות של ישראל ביתנו לתמיכתה בחוק הלאום, באתר וואלה, 13 בנובמבר 2017
- ^ "חקקנו בסלע את השפה, ההמנון והדגל": חוק הלאום אושר סופית, באתר ישראל היום
- ^ משפט וחקיקה - מצע כחול לבן
- ^ חזקי ברוך, עמיר פרץ: ״נבטל את חוק הלאום הגזעני״, באתר ערוץ 7, 6 ביולי 2019
- ^ טל שלו, בגלל חוק הלאום: ח"כ זוהיר בהלול הודיע כי הוא מתפטר מהכנסת, באתר וואלה, 28 ביולי 2018
- ^ זאב קם, אוחנה: "שלמים לחלוטין עם חוק הלאום"; כבל: "הוויכוח הוא על שוויון", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 באוגוסט 2018
- ^ טל שניידר, מרצ עתרה נגד חוק הלאום: "צריך להיות מושלך לפח האשפה", באתר גלובס, 31 ביולי 2018
- ^ צבי זרחיה, גלאון: "הידרדרות ישראל בפערים המגדריים - תוצאה של מדיניות כלכלית", באתר TheMarker, 11 בנובמבר 2012
- ^ (הקישור אינו פעיל, 18.5.2020) צדק חברתי וסביבתי - הרשימה המשותפת(הקישור אינו פעיל)
- ^ אחריות חברתית -מפלגת ימינה
- ^ יקי אדמקר, ש"ס הציגה מצע כלכלי: "לקחת מהעשירים ולתת לעניים", באתר וואלה, 2 במרץ 2015
- ^ צבי זרחיה, גפני: השינויים בתקציב לא יאושרו בלי העלאה של קצבאות הנכים, באתר TheMarker, 18 בספטמבר 2017
- ^ תוכנית ישראל ביתנו לאנשים עם מוגבלות(הקישור אינו פעיל)
- ^ על חודו של קול: נדחתה הצעת החוק להעלאת קצבאות הזקנה, באתר מאקו, 8 ביוני 2016
- ^ מצע כחול לבן - צמצום אי שוויון
- ^ מרצ הוכיחה שגם מהספסל האחורי ניתן להוביל שינוי חברתי, באתר גלובס, 16 בינואר 2019
- ^ צבי זרחיה, העבודה-גשר מציגה: תוכנית כלכלית חברתית ב-30 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2019
- ^ אריק בנדר, הסכם כחול לבן והעבודה: "שמירה על הסכמי השלום והעלאת קצבת הזקנה", באתר מעריב אונליין, 24 באפריל 2020
- ^
יחימוביץ' על בלימת קצבת הנכות: "רוב חברי הקואליציה לא מאמינים שהנכים זכאים לחיות כיתר בני האדם", סרטון באתר יוטיוב (אורך: 24:20)
- ^ קידום אנשים עם מוגבלויות -מצע גשר
- ^ ליאור דטל, מורשת בנט: תלמיד דתי מקבל כבר 30% יותר מחברו החילוני, באתר TheMarker, 19 ביולי 2018
- ^ צבי זרחיה ושחר אילן, נתניהו ביטל ישיבה שנועדה לדון בהעלאת תקציב הישיבות, באתר כלכליסט, 19 בינואר 2020
- ^ פרסום ראשון: ביהדות התורה יוצאים לקרב על תקציב הישיבות, באתר בחדרי חרדים, 15 בינואר 2020
- ^ בתחום דת ומדינה(הקישור אינו פעיל)
- ^ חזקי שטרן, לאחר העיכוב: סער חתם ותקציב הישיבות הועבר, באתר כיכר השבת, 10 בספטמבר 2012
- ^ עמרי מילמן, ברגע האחרון: החרדים השיגו עוד 50 מיליון שקל לישיבות, באתר כלכליסט, 11 במרץ 2018
- ^ קובי נחשוני, לפיד עצר את הזרמת הכספים לכל הישיבות, באתר ynet, 6 בפברואר 2014
- ^ כיכר השבת, מרצ תוקפת את יחימוביץ: "בסוף תחברי לחרדים", באתר כיכר השבת, 22 באוקטובר 2012
- ^ עטרה גרמן, אוריאל בארי, תכנית ימינה להקלה בדיור: עוד חצי מיליון תושבים בשומרון, באתר "סרוגים", 21 באוגוסט 2019
- ^ צבי זרחיה, חוק השכירות החדש של איילת שקד - ומה נשאר מההצעה של סתיו שפיר?, באתר TheMarker, 1 ביוני 2016
- ^ אורי תובל, גורמים בש"ס: נתניהו הסכים לדרישותינו בתחום הדיור הציבורי, באתר כלכליסט, 1 במאי 2015
- ^ אז מי צודק - ליברמן או נתניהו?, באתר גלובס, 26 באוגוסט 2019
- ^ נמרוד בוסו, פרויקט שיקום השכונות בלע את כספי הדיור הציבורי, באתר כלכליסט, 3 בפברואר 2019
- ^ דותן לוי, סערה סביב חוק הדיור הציבורי: לפיד ואריאל נגד לבני, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2013
- ^ מוטי בסוק, אריק מירובסקי, לפיד החליט לבטל חוק הדיור הציבורי; "הוא לא יודע על איזה מוקש הוא עולה", באתר TheMarker, 3 ביוני 2013
- ^ אורי חודי, שמולי: "נביא לכאן את כל הזכאים לדיור ציבורי - נחשוף את הבושה", באתר גלובס, 22 ביולי 2015
- ^ אביב גוטר, שפיר: "המדינה מסתירה מידע על מאות אלפי מחוסרי דיור". נציגי האוצר: "הח"כית מחפשת כותרות", באתר כלכליסט, 29 בנובמבר 2016
- ^ יניב כרמל ועמר כהן, לא מתנצלת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 במרץ 2018
- ^ גיא נרדי, מי התחייב לבנות עיר חרדית ומי מבטיח תחב"צ 24 שעות ביממה? מצעי המפלגות בנושאי דיור ותחבורה, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2019
- ^ מורן אזולאי, משבר חדש בממשלה: החרדים נגד בנט ולימודי הליבה, באתר ynet, 27 בינואר 2016
- ^ פרדת הדת מהפוליטיקה - ישראל ביתנו(הקישור אינו פעיל)
- ^ יניר קוזין, ישראל ביתנו: "ללא מענה לדרישותינו - אין טעם במו"מ עם הליכוד", באתר מעריב אונליין, 16 במאי 2019
- ^ ספי קרופסקי ורוני זינגר, מוחקים את חוקי לפיד: הממשלה אישרה את ביטול חוק לימודי הליבה, באתר כלכליסט, 24 ביולי 2016
- ^ יהלי מורן זליקוביץ', לא מלמדים ליבה? שר החינוך ישלח איומי סרק, באתר ynet, 13 ביולי 2009
- ^ מצע כחול לבן - תרבות ואומנות
- ^ יאיר אלטמן, לימודי ליבה וחידוש המשא ומתן: ההסכם של נתניהו ולפיד, באתר וואלה, 14 במרץ 2013
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, "מר 5 יח' מתמטיקה עשה סיבוב מכוער", באתר ערוץ 7, 25 ביולי 2016
- ^ בחירות 2013: מה חושבות המפלגות על לימודי ליבה, באתר מאקו, 3 בינואר 2013
- ^ ד"ר רם פרומן, בשורה רעה לחילונים: כולם רוצים את תיק החינוך, באתר ynet, 3 באפריל 2019
- ^ שחר אילן, בנט: "צריך לשחרר את החרדים מהגיוס לצה"ל לתקופה של 8 עד 10 שנים", באתר כלכליסט, 8 בספטמבר 2019
- ^ קובי נחשוני, הרבצ"ר על הגיוס: אל תגידו צה"ל לא מתאים לי, באתר ynet, 23 בפברואר 2012
- ^ אריק בנדר, חוק הגיוס אושר בקריאה ראשונה: "לא נסכים להגביל את לומדי התורה", באתר מעריב אונליין, 3 ביולי 2018
- ^ יהודה שלזינגר, יהדות התורה: לשנות מתווה חוק הגיוס, באתר ישראל היום, 14 ביוני 2018
- ^ תחום דת ומדינה - ישראל ביתנו(הקישור אינו פעיל)
- ^ טל שלו ויקי אדמקר, נתניהו: חוק הגיוס טוב ועליו לעבור; צריך לשמר את הקואליציה, באתר וואלה, 14 באוקטובר 2018
- ^ חזקי ברוך, רגב מסבירה: על מה המחלוקת?, באתר ערוץ 7, 26 במאי 2019
- ^ מצע המפלגה - צעירים
- ^ יהונתן גוטליב, סתיו שפיר: "לאף אחד אין עניין בגיוס החרדים", באתר ערוץ 7, 24 ביוני 2019
- ^ יקי אדמקר, גבאי על חוק הגיוס: "מי שרוצה ללמוד - שילמד"; לפיד: "תחזור בך", באתר וואלה, 3 באוקטובר 2017
- ^ מערכת וואלה! חדשות, מרב מיכאלי: "מתנגדת לגיוס חרדים לצה"ל", באתר וואלה, 18 בדצמבר 2012
- ^ כדי לעמוד ביעדים: בצה"ל זייפו נתונים בנוגע להיקף גיוס החרדים, באתר וואלה, 4 בדצמבר 2019
- ^ טיבי ל'בחדרי': נימנע בהצבעה על חוק הגיוס, באתר בחדרי חרדים, 1 ביולי 2018
- ^ כתבי ynet, גפני על נישואי "ברית הזוגיות": "מבטיח מלחמת עולם", באתר ynet, 17 ביוני 2004
- ^ מצע יהדות התורה - בתי הדין הרבניים
- ^ יהודה שלזינגר, שישבת, באתר ישראל היום, 7 בנובמבר 2019
- ^ עקיבא נוביק, נישואים אזרחיים וחוק הגיוס: תנאי ליברמן לכניסה לקואליציה, באתר חדשות 13, 8 במרץ 2020
- ^ מערכת וואלה! חדשות, נישואים, דת ואוטובוסים בשבת מה המפלגות מציעות?, באתר וואלה, 21 בינואר 2013
- ^ מתוך מצע המפלגה לכנסת ה-18: "מפלגת העבודה תפעל לקידום חופש בחירה בנישואין לכל אזרח"
- ^ לימור בן-רומנו, מרב מיכאלי: "הקהילה הגאה היא חברה ושותפה", באתר מאקו, 23 במאי 2013
- ^ https://twitter.com/ibtisammaraana/status/1367044039472787457, Twitter
- ^ עימות מרכז-שמאל באולפן ynet: להט"ב, ערבים ואחוז החסימה, באתר ynet, 9 במרץ 2021
- ^ מורן אזולאי, כתבתנו בכנסת, נדחתה הצעת החוק לנישואים אזרחיים, באתר ynet, 27 ביולי 2011
- ^ ערוץ 7, הרב רפי פרץ: "ברוך השם הילדים שלי גדלו בצורה טבעית ובריאה", באתר ערוץ 7, 10 בינואר 2020
- ^ אבישי גרינצייג, היועמ"ש נגד שר הפנים דרעי: להכיר באימוץ של זוגות להט"בים, באתר מעריב אונליין, 8 ביולי 2018
- ^ דנה ירקצי, לפני הדיון בבג"ץ: מחלוקת בין מנדלבליט לדרעי על רישום שני אבות כהורים, באתר וואלה, 23 ביולי 2018
- ^ עידן יוסף, ליצמן על להט"ב: "לא מעניין אותי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 בפברואר 2016
- ^ ליברמן נוהג להצביע נגד האג'נדה האזרחית כשהוא בממשלה?, באתר גלובס, 2 ביולי 2019
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, הרב דרוקמן: להיאבק בחוק הפונדקאות בכל דרך, באתר ערוץ 7, 1 ביוני 2014
- ^ כאן הערב, ביטן: "נתניהו טעה כשהפיץ את הסרטון שעסק בפונדקאות", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 ביולי 2018
- ^ דנה ירקצי, הח"כים שהתבטאו בעד הלהט"ב - וזגזגו בהצבעה על חוק הפונדקאות, באתר וואלה, 19 ביולי 2018
- ^ מצע כחול לבן - הקהילה הגאה
- ^ יקי אדמקר, ח"כ בר-לב פרסם תמונה בשמלה וגרר סערה: "לא תחליטו מה יהודי", באתר וואלה, 9 ביוני 2017
- ^ מורן אזולאי, הצעת חוק וסרטון: לאפשר נישואים חד מיניים. צפו, באתר ynet, 5 ביוני 2013
- ^ מתוך מצע המפלגה לכנסת ה-18: "חובתה של מדינת ישראל כמדינה מודרנית, להעניק לכל אזרח את זכות היסוד להקמת בית ומשפחה ולמיסוד הקשר הזוגי, עם מי שבחר לעשות כן ובאופן שיבחר."
- ^ יעלון: "אני מגויס כדי לאפשר להומואים להתחתן", באתר וואלה, 6 בפברואר 2015
- ^ סיכום מצע הגאה בחירות 2020
- ^ ושמירה על הסביבה - הימין החדש לשעבר
- ^ שחר חי, שפכים, פחם ופלסטיק: התוכניות הסביבתיות של המפלגות, באתר ynet, 4 בספטמבר 2019
- ^ בתחום החקלאות - מצע ישראל ביתנו(הקישור אינו פעיל)
- ^ השמירה על הסביבה הטבעית ועל בריאות האדם - כחול לבן
- ^ מצע יש עתיד - הגנת הקיימות והסביבה
- ^ שני אשכנזי, מחאת בני הנוער: מאות אנשים ברחובות תל אביב דורשים צדק אקלימי, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2019
- ^ תמר וילרפורט, השר פרץ מציג: תוכנית לטיפול במפגעי פסולת במגזר הערבי ב-101 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 20 במרץ 2014
- ^ שירה חורש, דב חנין וניצן הורוביץ - חברי הכנסת המובילים בעשייה סביבתית, באתר גלובס, 11 ביולי 2010
- ^ צדק חברתי, קהילתי וסביבתי - מצע הרשימה המשותפת (ארכיון)
- ^ עודד פלר, ספין המסתננים של איילת שקד, באתר ynet, 8 במאי 2018
- ^ עוזי ברוך, בנט: אסור להתקפל מול המסתננים, באתר ערוץ 7, 24 במרץ 2018
- ^ אריה דרעי - על מבקשי המקלט ומהגרי העבודה מאריתריאה ומסודן
- ^ מירי מיכאלי, ליצמן: המסתננים עולים 50 מיליון שקל בשנה, באתר חדשות 13, 31 במאי 2012
- ^ טל שלו, "לא פליטים, מסתננים": עימות בממשלה סביב בית ספר בדרום ת"א, באתר וואלה, 30 באוגוסט 2016
- ^ מעריב אונליין, מירי רגב: "זאת הזדמנות להחזיר את המסתננים חזרה לארצם", באתר מעריב אונליין, 12 באוגוסט 2015
- ^ מורן אזולאי, כחלון במסר לנתניהו: "אתמוך בכל חוק להוצאת המסתננים מישראל", באתר ynet, 3 באפריל 2018
- ^ 1 2 אמיר אלון, גירוש, מקלט ואִזרוח: התוכניות של המפלגות בנושא הגירה, מסתננים ומבקשי מקלט, באתר ynet, 11 בספטמבר 2019
- ^ יאיר לפיד בטור מיוחד ל"גלובס": "לא שונאים, שונים", באתר גלובס, 6 בנובמבר 2019
- ^ אבי גבאי תומך בהחלטת הממשלה לסגור את מתקן חולות, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2017
- ^ חיים לוינסון ויהונתן ליס, ביוזמת גבאי, המחנה הציוני הפך את עמדתו והחליט לתמוך בגירוש מבקשי המקלט, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2017
- ^ אפרים מיכאלי, כנס בכנסת: "לא ניתן יד לגירוש האכזרי", באתר ערוץ 20, 17 בינואר 2018
- ^ יורי ילון, שרת המשפטים שקד על פסקת ההתגברות: "נחזיר את האיזון בין הרשויות", באתר ישראל היום, 7 במאי 2018
- ^ אריק בנדר, לאחר הלחץ של בנט: פסקת ההתגברות תובא להצבעה בוועדת השרים, באתר מעריב אונליין, 6 במאי 2018
- ^ איתי גדסי, פסקת ההתגברות נוסח דרעי: חברי המועצה ימשיכו לכהן בניגוד להוראת בג"ץ, 2 באוגוסט 2019
- ^ שירת אביטן כהן, פסקת ההתגברות: החרדים לוחצים, בנט וכחלון מחכים לנוסח של רה"מ, באתר מקור ראשון, 16 באפריל 2018
- ^ ליברמן: "לא נתמוך בפסקת ההתגברות לפני שיעבור חוק הגיוס", באתר מעריב אונליין, 30 באפריל 2019
- ^ צבי זרחיה, פסקת ההתגברות: כדי לשמור על נתניהו, בליכוד מוכנים גם לשכתב את העבר, באתר כלכליסט, 23 במאי 2019
- ^ יניר קוזין, מירי רגב: "הגיע הזמן לשים גבולות ברורים לאקטיביזם השיפוטי שמנותק מרחשי העם", באתר מעריב אונליין, 24 באפריל 2018
- ^ עקיבא נוביק, המשא ומתן לממשלת אחדות: הליכוד הסכימה לוותר על פסקת ההתגברות, באתר חדשות 13, 20 במרץ 2020
- ^ טל שניידר, גנץ: "אנחנו מאבדים מדי יום עוד פיסה קטנה מישראל שהכרנו ושעליה גדלנו", באתר גלובס, 13 במאי 2019
- ^ משילות וחוק - מצע יש עתיד
- ^ ח"כ זנדברג: פסקת ההתגברות - חוק שיכשיר כל שרץ גזעני, באתר ערוץ 7, 6 במאי 2018
- ^ איתי שיקמן, הערב: הפגנה בת"א למען שלטון החוק, איימן עודה הוזמן ברגע האחרון, באתר ynet, 25 במאי 2019
- ^ יקי אדמקר, סמוטריץ': חבל שנתניהו נסחף בשיח העכור על הלגליזציה, באתר וואלה, 12 במרץ 2019
- ^ חן מענית עמירם ברקת, איילת שקד עמדה להתמנות לתפקיד בכיר בחברת קנאביס - ואז הגיעו הבחירות החדשות, באתר מאקו, 2 ביוני 2019
- ^ 103FM, השר דרעי: "לא אתמוך בלגליזציה של סמים קלים", באתר מעריב אונליין, 5 באפריל 2019
- ^ נינה פוקס, ליצמן מאשים: "המטופלים גונבים קנאביס", באתר ynet, 13 בנובמבר 2019
- ^ צלי גרינברג, ליצמן רוצה להוציא את הקנאביס הרפואי מפקודת הסמים המסוכנים; בענף מברכים, באתר כלכליסט, 16 במאי 2019
- ^ יובל קרני, מורן אזולאי, עמיחי אתאלי, קובי נחשוני ושחר חי, סמים הכל על השולחן, באתר ynet, 13 במרץ 2019
- ^ טל שניידר, נתניהו הבטיח לפייגלין לגליזציה של קנאביס רפואי תמורת הסרת התמודדות, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2019
- ^ מירי בליאכר, ישראל בוחרת - ירוק: מהי עמדת המפלגות ללגליזציה של קנביס?, באתר חדשות 13, 7 בספטמבר 2019
- ^ מערכת וואלה! חדשות, יש עתיד לסטלנים: עפר שלח בעד לגליזציה. השאלון, באתר וואלה, 10 בדצמבר 2012
- ^ 103FM, יעלון: "הסכסוך הישראלי פלסטיני, לפי שעה, הוא כבר לא רלוונטי", באתר מעריב אונליין, 10 במרץ 2019
- ^ מגזין קנאביס, שלי יחימוביץ': "בעד אי הפללה, אתמוך גם בלגליזציה", באתר https://www.xn--4dbcyzi5a.com/
- ^ נדב נוימן, יו"רית ועדת הסמים מתחייבת לשנות את המדיניות מקצה לקצה, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2015
- ^ צבי זרחיה, אושרה בטרומית הצעת חוק להסדרת השימוש בקנאביס רפואי, באתר כלכליסט, 13 באוקטובר 2021
- ^ ניב שטנדל סייעו בהכנת הכתבה: ירדן בן גל הירשהורן ועמית צ'יש, האם צריכה להיות לגליזציה של סמים קלים?, באתר מאקו, 4 באפריל 2019
- ^ מורן אזולאי, קרע בקואליציה: אושר החוק לאיסור טיפולי המרה, באתר ynet, 22 ביולי 2020
- ^ הצעת החוק לוועדה שתקבע ועדת הכנסת - הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון - איסור טיפולי המרה), התש"ף-2020, באתר www.knesset.gov.il
- ^ יצהר ורדי, הדיון על השמאל הישראלי עוסק בשאלות הלא נכונות, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2015
- ^ יצחק לאור, אודי אדיב, האיש שלא ויתר, באתר הארץ, 21 ביולי 2017
