טיוטה:מושבות פיניקיות

הרשימה נכתבה על־ידי פעמי-עליון כבסיס לערך שהמשתמש מתכנן לכתוב בעתיד על הסחר והמושבות הפיניקיים וכן כדף עזר לבניית תבנית:מושבות פיניקיות הכוללת קישורים לכל הערכים שהמשתמש הצליח למצוא, בעברית ובאנגלית (ובצרפתית), שיש בסיס לסבור בוודאות גבוהה שהיו מושבות כנעניות או קרתחדשתיות.

אם אתה או את מכירים מקום שהיה בו יישוב כנעני/פיניקי/צידוני/קרתחדשתי (קרתגני)/פוּני, להוציא את ההתיישבות והכיבוש הכנעניים במצרים, או שיש לכם מידע נוסף רלוונטי לערך, אנא כתבו לי (מומלץ עם תיוג) בדף השיחה של הטיוטה או בשיחת המשתמש שלי!

נושאים כלליים

כרגע יש פירוט רב על אוגרית ועל היסטוריה מסורתית (כי זה מה שמוכן כבר מראש), אבל הפירוט בסוף צריך להיות יותר על הממצא הארכאולוגי, ולא להתמקד רק באוגרית באף תקופה, וכן לא במסורות שהתגלגלו.

רוב המידע מובא כרגע בצמצום רב בהתבסס על מקורות מרחיבים. יש לסיים לרכז את כל המקורות הרלוונטיים בכל נושא, ולאחר מכן להתחיל לעבור עליהם ולחלץ מכל אחד את כל המידע הדרוש לערך עלהסחר והמושבות הפיניקיים. בעת חילוץ המידע וודאי אתקלבמידע חשוב פחות רלוונטי לסחר ולמושבות, ולכן כדאי יהיה ליצור טיוטה:היסטוריה של הפיניקים וטיוטה:פיניקיה (שתעסוק בגאוגרפיה ובגבולות המשתנים של הארץ) ולעבוד עליהם במקביל. כן כדאי להרחיב במידת האפשר ערכים על ערים ומושבות שונות, בראשן קרתחדשת (הדורשת שכתוב חלקי ניכר) – אולי בשביל להישאר ממוקד כדאי להשאיר את הרחבת הערכים האחרים לסיום העבודה על הערך, כדי לא להתפזר, פשוט כי אז כל המידע כבר יהיה מרוכז ומסודר, ואני בכל מקרה אצטרך לעבור על אותם ערכים ולהוסיף בהם קישור לערך על המושבות (ביתר דיוק, להפניה לערך זה).

מידע לא מסודר/ממוין שצריך לבדוק

מקורות כלליים שנראים לי איכותיים:

עוד מקורות כלליים:

היסטוריה כללית לשיט הימי, המזכירה גם פיניקים וכנענים: מידע נוסף, ובעיקר הפניות עשירות מאוד: מאמר המבנה, בקווים כלליים אך מקיפים, את היסטוריית הסחר והתתיישבות כולה: על המושבות במערב הים התיכון: (מקור נוסף בנושא, בספרדית, לפי התמונות בסופו הוא לא מכיל פרשנות איכותית ומעמיקה למידע: ) מקור לא רע על תולדות צידון (כולל התפשטותה בתקופה הפרסית; סביר שבמקור זה יש מידע גם על שאר ערי לבנון המודרנית): על תארוך עוגנים (והשלכות תארוך זה) מאמר על אניות היפוס (דוגמות רבות אך אין הרבה פירוט או דיוק): מאמר נוסף (לא התעמקתי בו) על אניות:

אצל הרודוטוס ופאוסניאס יש המון עדויות טובות. על דידו אודיסאוס ואיניאס:

– הגם שזאת רק ביקורת לספר שלא הצלחתי (אולי לא ניסיתי מספיק) למצוא, נראה שיש בה לא מעט מידע שימושי

Phoenician Colonization ו־The Phoenicians - Master Mariners באתר World History Encyclopedia

אתר מדעי־למחצה עם מידע והפניות: [11] [12] [13]

רקע: תחילת הסחר הימי המרוכז בכנען

התקופות הקדומות

גבל: גבל היתה מרכזית ביותר בעיקר בתקופות הקדומות בחוף כנען, והושפעה רבות ממצרים. בערך על העיר יש מידע על כך מאמר מעניין על קשרי גבל ומצרים, מתבסס על ממצאי מקדש בעלת גבל מתק. בברונזה הקדומה, אך מסיק מסקנות על קשרי העיר עם מצרים בכללי, אף בתקופות שונות (להקפיד להפיק ממנו את כל המידע החשוב, המפוזר לכל אורך המאמר – למשל, עמ' 114: גבל היתה הספק העיקרי של עץ למצרים, והנתיב המרכזי של שמן ויין מהלבנט למצרים עבר בה, כמו גם נתיב לחומרים אחרים כמו לפיס לזולי, שהגיע אולי ממרי ואבלה): מאמר העוסק בקטעים כנעניים עתיקים בתוך לחש מצרי, ודן קצת ביחסי גבל ומצרים:

חריתות אניות מאתר אמנות הסלע בטאנום – ייתכן שהחריתות מתארות אניות פיניקיות

הסחר בברונזה (שמקורה בעיקר בקפריסין, ששמה נובע מ־cuprum) הגיע עד שוודיה (כפי שמתועד באמנות הסלע בטאנום).

ממצאים מיקניים נמצאו, למשל, באללחֿ, תל דן, תל נפוליאון, אשקלון, בית הקברות מהברונזה המאוחרת בחוף פלמחים, תל בית שמש (כל אלה לפי הערכים, ללא מקורות), ולפי הערך תל אבו הואם גם בעתלית ושקמונה (ואולי יפו ודור, הניסוח לא ברור, ואין מקור). ייבוא קפריסאי הקודם למאה ה־14 לפנה"ס נמצא בתל מיכל, וממצאים מינואיים נמצאו בתל כברי (לפי הערך, ללא מקור). יש ממצאים רלוונטיים במוזיאון ישראל. (יש גם כלי מיקני שנמצא באיטליה, והספר Use and Appreciation of Mycenaean Pottery מדבר על כך, יש לבדוק האם הסחר עם איטליה קשור בכנענים המוקדמים)

לחפש עוד עדויות הקודמות לתקופת הברונזה המאוחרת (למשל ממצאים איגאיים מכנען וממצאים כנעניים ונהרימיים מיוון; גם ממצאים מכרתים נוסף על המינואית)

לקשרים אחרים עם הים האיגאי (גם בתקופת הברונזה המאוחרת):

מינואית: שפה (מתוארכת בעיקר ל־1850–1400 לפנה"ס) שנמצאה בעיקר בכרתים, אך גם ברודוס, מילטוס, קיתרה ועוד, ופענוחה קשה – ויש המזהים אותה (בראש ובראשונה גורדון) כשפה שמית צפון־מערבית (הזיהוי של מילים שמיות צפון־מערביות בשפה מעיד על נוכחות שמית באי או על קשרים שמיים הדוקים איתו, בין אם מדובר בשפה שמית ובין אם לאו):

• גורדון:
  • שני מאמרים העוסקים במינואית
  • מחקר משמעותי על כתובות מינואיות לא מעטות (מרכז היטב את כל המאמרים הקודמים שלו) (ביקורת המסכימה עם מחקר זה)
  • מאמר נוסף, קודם למחקר המשמעותי המסכם, העוסק במינואית (לא בדקתי אם כל הטענות בו מופיעות במחקר המסכם)
  • מאמר המזכיר זאת בקצרה
  • מאמר של גורדון שלא מצאתי בשום מקום
  • מאמר המזהה מינואית (וכן אטאו־כרתית ) כשמית צפון־מערבית
  • מאמר לפיו (עמ' 42) בערוב ימיו גורדון האמין שמקור הכתב בכתב האירופי מאזור הדנובה, ושמיים שהגיעו לכרתים בתקופת הברונזה אימצו אותו והחלו לכתוב בו
  • מאמר עברי התומך בגורדון
• מאמר (די ישן, 1959) המזהה (למיטב הבנתי) את המינואית כשמית ולא הודו־אירופית
• מאמר (בגרמנית) המזהה אוצר מילים שמי צפון־מערבי במינואית, אך מסתייג ומדגיש שלא אוצר המילים אלא המבנה הדקדוקי הוא שמכריע את זיהוי השפה
• שני מקורות (צריך לקראם) על זיהוי המינואית ככנענית, ביתר דיוק פיניקית
• מאמר חדש (במדעי המחשב) המשווה באמצעות תוכנה בין מינואית לשפות שמיות

קיתרה – אי־כתר

ערך מורחב – קיתרה

באי קיתרה התגלו עדויות להשפעה כנענית מתקופות קדומות מאוד: באי נחשף כלי שעליו כתובת מצרית מוקדשת לאל רע מן המאה ה־25 לפנה"ס (אולם ייתכן שהכלי הובא לשם מאוחרת יותר), וכן כתובת באכדית מהמאה ה־18 לפנה"ס המוקדשת לאלוהות לחיי מלך אשנונה האמורי נרם־סין. שם האי הוא, כנראה, גלגול יווני של השם הפיניקי "אי־כתר". קסנופון (המאה ה־4 לפנה"ס) מתאר מקום שנקרא "מפרץ הפיניקים בקיתרה".

עדות נוספת, קדומה ופולחנית, לקשר בין קיתרה לכנען הוא בפולחן אפרודיטה־אוראניה . הרודוטוס (המאה ה־5 לפנה"ס) כתב שפולחן אפרודיטה־אוראניה נפוץ לאי מאשקלון (שמקדשה שם היה העתיק ביותר), דרך קפריסין, ואף המקדש בקיתרה נבנה על־ידי פיניקים מאזור אשקלון. גם פאוסניאס (המאה ה־2) מציין שהפיניקים מאשקלון לימדו את פולחנה בקיתרה. פולחן זה הוא הצורה היוונית לפולחן הפיניקי של עשתרת־שמים ("עשתרת שמם" הנזכרת בכתובת אשמנעזר), ובין מקדשיה העתיקים נמנה מקדשה בקיתרה . מקובל ששם אפרודיטה הוא ממקור שמי, כנראה מהשם עשתרת.

מלטה

קיימות עדויות לקיום פיניקי במלטה יחד עם תושביה בתקופת הברונזה.

תקופת הברונזה המאוחרת

ראו גם – אוגרית

באוגרית עצמה התגלו עדויות עשירות ביותר לסחר עם הים האיגאי (להביא מקורות ופירוט מדוחות החפירה הצרפתיים של העיר; עדויות מיקניות, כדאי לעיין בפירוט כי עולות שם שאלות מעניינות: ; על אוגרית והמערב: ).

עדויות לסחר בין אוגרית למצרים ניתן למצוא (בנוסף לממצאים רבים, חומריים ואפיגרפיים – כדאי להסתכל בנושא במכתבי אחתאתן, בהם נמצאו נושאים כלכליים כנעניים רבים, בתרגומם העברי (של רייני) כדי שיהיה נוח) במכתב ששלח מלך צור לאוגרית, בו הוא מספר לו שאניותיו ששלח מצרימה טבעו ב"גשם אדִר" בצור. באוגרית נמצא מכתב נוסף ששלח מלך צור למלך אוגרית, באכדית, שנושאו מסחרי. יש גם מכתב ששלח אדם בשם שפטבעל "למלך בעלו" (כנראה עמרפאִ מלך אוגרית) מוזכר מלך צור, ויש התייחסות לזבח (יש לבחון טוב את המכתב ולראות אם הוא רלוונטי לערך).

ישנן עדויות לסחר בין אוגרית לאלשיה: הן בממצא הארכאולוגי, והן עדויות אפיגרפיות לסחר באניות ומשלוחי תבואה; רשימת סחורות ממטען של "אַני אל[תֿי]", אניית אלשיה, כולל כיכרות נחושת, מגלה דמיון למטען שנמצא באניה הטרופה מקילידוניה . אנשים מאלשיה חיו באוגרית ומילאו תפקידים מגוונים, כולל בארמון. מספר ניכר של מכתבים בין מלכי אוגרית למלכי אלשיה המתוארכים לקראת סוף המאה ה־13 לפנה"ס מעידים על חשש משותף מפני סכנת גויי הים (היתה זאת גם, כנראה, דאגה כלכלית, שנגעה גם לבטיחות הסחר הימי – הערה שלי). בכתבי אוגרית נמצא מפקד אוכלוסים של יישוב באלשיה. לאוגרית ואלשיה היו גם יחסים דיפלומטיים ואף דתיים.

ייתכן שה"כפסלנים" המוזכרים בכתבי אוגרית הם תושבי נמל כַּפְּסֶלִי (יוו') בקיתרה.

עדויות אונומסטיות מאלשיה מעידות על קיום יסוד שמי משמעותי באלשיה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת – מתוך 33 שמות של אנשים מאלשיה שנמצאו בכתבים אכדיים, אוגריתיים, חתיים ומצריים מתקופת הברונזה המאוחרת, 21 היו שמיים בוודאות ושלושה נוספים עשויים להיות שמיים גם הם (שאר השמות היו כנראה חורים או אנטוליים ).

קנקן מסחרי כנעני מהאניה הטרופה מאולו־בורון

עדויות נוספות נמצאו בנתיבי הסחר בין אוגרית ליוון: האניה הטרופה מקילידוניה הכילה, כאמור, ממצאים דומים לממצאי אנייה אלשית באוגרית, אך רבות מסחורותיה היו כנעניות ולפי תנוחתה נראה שהפליגה מערבה; האניה הטרופה מאולו־בורון, בין אם מקורה בכנען ובין אם לא (כמו שטוענים אחדים), הכילה סחורות כנעניות רבות מאוד (נוסף על סחורות מחוץ לכנען), ולפי עוגנה מקורה באוגרית.

הפסל הכנעני שנמצא ליד סיציליה (איט')

יש גם עדות לאנייה כנענית מהמאה ה־13 לפנה"ס בסיציליה, בדמות פסל כנעני שהתגלה שם (איט'). עוגנים כנעניים תועדו גם בחוף לוב. בקברים בדרום־מערב איבריה מתקופת הברונזה המאוחרת נחשפו פניני זכוכית כחולות שכדוגמתן נמצאו גם בצור.

• כלים מיקניים שנמצאו בלבנט
• 
  כלי מיקני מאוגרית, המאות ה־14–13 לפנה"ס
• 
  גביע (בסגנון) מיקני, המאות ה־14–13 לפנה"ס, שנמצא באוגרית
• 
  כלי מיקני מאללחֿ
• 
  כלי מיקני מאוחר IIIב (1325–1200) מסוריה
• 
  כלי מיקני שנמצא בתל שקמונה (בקטגוריה אוצרות שקמונה במוזיאון הימי הלאומי ממצאים מיובאים רבים)

עדויות נוספות הן לסחר עם דרום מזרח אסיה.

לבדוק אם יש עדויות (הן אפיגרפיות והן ארכאולוגיות) מצריות

רלוונטי גם להתעמק בכנענים והצידונים אצל הומרוס (רלוונטי כנראה רק לאחרי משבר תקופת הברונזה המאוחרת), שבעולמו היו נושאי המסחר פיניקים ולא יוונים (ואולי גם: )

השפעות משבר תקופת הברונזה המאוחרת

לפרט על השפעות והשלכות משבר תקופת הברונזה המאוחרת בו ההגירה הימית נעה בעיקר בכיוון מזרח, לחורבן כנען, וכמובן צמצום העושר והסחר; להזכיר את ההשתלטות על חוף דרום כנען, עליו השתלטו הפיניקים מחדש רק בתקופה הפרסית.

במיתולוגיה היוונית

מטבע מימי גורדיאנוס השלישי (פיוס), מימין כיתוב "צור המטרופולין" וקדמוס, מזוקן ועוטה גלימה לשמאלו, נלחם בדרקון, בימינו משליך אבן; מימין לסצנה חילזון ארגמן

עדויות מיתולוגיות:

• אירופה (מיתולוגיה) (מטבעות המתארים אותה, הן מכרתים והן מכנען, יכולים להיות רלוונטיים בערך) בכרתים ואחיה אחריה:
  • קדמוס – מביא התרבות, החקלאות והכתב (על הכתב:
  • תאסוס והפיניקים שלו התיישבו בתאסוס, וקיימות עדויות לפולחן מלקרת בקרבם (מקורות בערך תאסוס (מיתולוגיה)). למידע נוסף (וקצת על אריתראי):
• דנאוס (הדמות) והדנאוס (הקבוצה), דנאים, דננים ושבט דן
• עוד עדויות מיתולוגיות קדומות נמצאות אצל הרודוטוס
• לפי קונון הפיניקים שלטו על רודוס לפני הדורים, ואמנם הכרונולוגיה של ייסוד לינדוס לא מסתדרת עם ביקורי דנאוס וקדמוס באי, אך הרעיון הכללי מסתדר עם המיתולוגיה.
• לפי הערך האנגלי Aphrodite, אפרודיטה היתה ידועה כ־Cytherea וכ־Cypris (הקיתרית והקיפרית), שהן שתי מושבות כנעניות קדומות מאוד. אם נוסיף לכך את המקור הכנעני לשם "אפרודיטה", מדובר כנראה בעדות מיתולוגית (יש למצוא את המקור האקדמי שאומר זאת, או למחוק את הטענה).

תחילת הסחר הפיניקי "המסודר"/"הסדיר" מסביב לים התיכון

מגילת ון אמון רלוונטית.

בכללי על הכלכלה והסחר בתקופת הברזל:

תזה ארוכה על קשרים בין חבלי ארץ במזרח הים התיכון בתקופת הברזל המוקדמת (1200–700 לפנה"ס):

עדויות לפיניקים כסוחרים (אך לא כמתיישבים) כבר במאה ה־11 לפנה"ס; סחר קדום באיבריה (תרשיש־טרטסוס )

הדומיננטיות הקדומה של צידון (התואר "צידונים" באודיסאה, היעדרה של צור מכתובות תגלת פלאסר הראשון) ומעבר הדומיננטיות לצור

ממשלות־עם בערים פיניקיות ויווניות (לבדוק את המאמר, את תוכנו והאם הוא אמין או מוטה): ; מקור שיטת בניית הנמלים ביוון אחרי תקופת הברזל II הוא בפיניקיה.

לפי פאוסניאס, בעיר אריתראי היה מקדש עתיק ביותר להרקלס, בו פסל הרקלס לא היה דומה לפסלים יווניים אלא לפסלים "מצריים", והאל הגיע לאותו מקום על דוברת עץ מהעיר צור, שעוד נמצאת במקדש. אותו הרקלס אולי נקרא "הרקלס מהדקטילים האידאיים " שהיו לו מתחמי קודש באריתראי ובצור. תוקידידס הזכיר נמל בשם "פויניקוס" למרגלות הר מימס, המקיף את אריתראי.

התפשטות למקומות נוספים (למשל: )

בימי חירם

חירם הראשון בן אביבעל מלך צור היה מהמלכים הבולטים של צור, ושיתף פעולה עם מלכי ממלכת ישראל המאוחדת דוד ושלמה בנו. העוצמה הכלכלית של ממלכתם התבססה, במידה רבה, על שיתוף הפעולה עם מעצמת הסחר הצורית. בימים ההם הייתה נתונה לצור הבכורה מבין ערי הפיניקים. לפי מנאנדרוס מאפסוס ודיוס, חירם יצא למסע נגד העתיקאים (Ἰτυκαίοις) שלא שילמו מס לצור. לאחר שכבש דוד את ירושלם, שלח לו חירם שליחים לכרות עמו ברית וידידות, והעניק לו ארזים, חרשי עץ וחרשי אבן, והם בנו לו בית. בניסיונו לבנות בית לאלוהים בגורן ארנן, קיבל דוד ארזים רבים מהצורים והצידונים. כששמע חירם שנמשח שלמה תחת דוד אביו, שלח לו שליחים בשל ידידותו עם דוד. שלמה שלח לחירם בקשה לצווֹת לכרות לו ארזים מהלבנון ולשלוח לו את עבדיו, בתשלום, כי אין בישראל איש היודע לכרות עצים כמו הצידונים (הפיניקים). חירם שמח ושלח לשלמה שיעשה את כל חפצו בארזים ובברושים: עבדיו יורידו אותם מהלבנון לים, שם יועלו על דוברות ויושטו לאן ששלמה יבקש (לפי דברי הימים, ליפו), ושלמה ישלם לחירם; ואכן חירם עשה כאשר דיבר, ושלמה שילם לו בחיטה ושמן רבים. יוסף בן מתתיהו כתב שבימיו נשמרו האגרות שהחליפו ביניהם המלכים הן בספרי היהודים והן אצל הצורים, בארכיון הציבורי בעיר. חירם ושלמה כרתו ברית ושרר ביניהם שלום, ושלמה שלח חלק ממסיו ללבנון. את העצים והאבנים לבית המקדש פיסלו בנאי שלמה, בנאי חירם ואנשי גבל. אחד מבוני המקדש הבכירים ביותר היה חירם, בן לאם משבטי ישראל הצפוניים ולאב צורי חרש נחושת, והוא עשה עיטורי נחושת רבים ומרשימים למקדש. לפי דברי הימים, אותו איש נשלח על־ידי חירם המלך. המחקר מאשר כי מקדש שלמה נבנה על־ידי אדריכלים פיניקיים, בתבנית זהה לזאת ששימשה מקדשים פיניקיים. עבודתם של הפיניקים בהקמת מקדש שלמה לא הייתה טכנית בלבד, אלא השפיעה על חיבור הפרקים המתארים את בניית המקדש (מלכים א', פרקים ו'–ז'), בהם ככל הנראה מושקעים מונחים ושמות פיניקיים רבים (כמו שמות החודשים זיו, בול והאתנים), שקשה לזהותם כיום בגלל דלות הטקסטים הפיניקיים. לאחר שחירם מלך צור מילא את הבטחתו בנוגע לעצים ולזהב ונשלמה בניית מקדש שלמה וארמון המלך, נתן שלמה לחירם עשרים ערים בגליל. חירם לא היה מרוצה מהערים, וקרא להן "ארץ כבול". בין חירם לשלמה היה גם שיתוף פעולה בתחום הימי; מלחי חירם השיטו את אניות שלמה מאילת לאופיר ושבו עם זהב רב ואוצרות אחרים, ואניות תרשיש של שלמה הפליגו עם אניות חירם והביאו גם הן אוצרות רבים. צור נודעה בייצור צבעי הארגמן והתכלת מארגמונים הנפוצים באזור; פרשי שלמה היו לבושים בארגמן צורי.

תחילת תקופת המושבות

בכללי, קדם לכך שלב של סחר ארוך עם אותם מקומות (כנראה מדובר על כך פה: ), ורק לאחר מכן הוקמו מושבות, כנראה שהמושבות הקטנות הראשונות נעלמו תחת שרידי המושבות הגדולות יותר מהמאות ה־9–8 לפנה"ס

[מידע על תולדות פיניקיה שלא קשור למושבות: מאמר שעוסק ביחסים בין ישראל לפיניקיה ותולדות פיניקיה בתקופת הברזל 2, המסקנות לדעתי קצת נחרצות מדי אך בסך הכל ראוי לאזכור ]

בימי אתבעל

אתבעל הראשון היה מלך צור וצידון, וכינויו המקראי "מלך צידונים" מצביע על מלכותו על כל פיניקיה. אותו מלך בנה (כלומר ביצר) את בתרון ואת העיר "Αὖζαν" בלוב. בימיו גם נוסדה, כנראה, המושבה הפיניקית המרכזית בקפריסין – כתי. במסגרת חידוש מדיניות החוץ של חירם ודוד ושלמה, אתבעל כרת ברית עם אחאב, שנשא את בתו איזבל לאישה. ברית זאת היתה כה משמעותית וכה ארוכת־ימים, שהדיה עוד נשמעת בדברי עמוס, המכנה את יחסי ממלכת ישראל–צור ”בְּרִית אַחִים” (עמוס, א', ט').

קפריסין

כאמור, נוכחות כנענים בקפריסין מתועדת עוד מתקופת הברונזה. המושבה הפיניקית המרכזית באי, כתי, חוותה שני שלבים פיניקיים משמעותיים בתולדותיה: מייסוד המושבה הפיניקית בה עד המרות הפרסית, ומהמרות הפרסית עד מרות הדיאדוכים. ייסוד המושבה הפיניקית כתי מתוארך לתחילת המאה ה־9 לפנה"ס, לימי אתבעל הראשון, ולפי טרוגוס פומפיוס (דרך יוסטינוס), דידו עגנה אצל הפיניקים שבקפריסין כשנמלטה מצור, לפני שהמשיכה לקרתחדשת שייסדה. היה זה צעד חשוב בהתרחבות ה"קולוניאלית" (במונחים מודרניים, במובן של התרחבות ההתיישבות המרוחקת מהמטרופולין) של צור מערבה. הארכאולוגיה חשפה מושבה פיניקית, תלויה מאוד בצור, מתקופה זאת. באתר נמצאו מקדשים לעשתרת ולמלקרת: המקדש המיקני בקתרי (אתר בכתי) חוּדש ב־850 לפנה"ס על־ידי הפיניקים כמקדש לעשתרת, ושימש עד המאה ה־3 לפנה"ס, אז נהרס; ומקדש מלקרת ועשתרת בבמבולה הורחב עם השנים וכלל חדרים רבים, חצרות פנימיות וסטואות. הממצא הדתי מעיד על פולחן עשתרת, מלקרת, אשמון, חתחור, בס וחור. הממצא הארכאולוגי מראה שכתי היתה עיר חשובה במאות ה־9–5, אך אין ראיות ברורות למבנה הפוליטי של העיר (אף לא בתקופה האשורית). באותה תקופה צברה כתי את עושרה ממיקומה על דרכי הסחר בין המזרח למערב, והממצא המקומי העשיר, נוסף על הייבוא הרב מפיניקיה, מצרים ויוון, מעיד על שגשוג העיר.

במהלך המאה ה־8 לפנה"ס (לפחות עד סוף המאה) חלשה צור בהגמוניות על האי קפריסין, רובו ככולו, ואף סיפוח חלקים גדולים מהלבנט תוך הכפפת צור לאשור בימי תגלת־פלאסר והמרידות של חירם השני ומֵתֵנַּה לא ערערו שליטה זאת. השם האשורי "ידננה" (הנגזר מהדנונה האכאים) והתיעוד מימים אשוריים מתחילת המאה הבאה מעידים שהצורים שלטו על האי כשמלכיו וחלק ניכר מאוכלוסייתו היה איוני, והדבר מדגים את עוצמת הכוח הצבאי של הצי הצורי ותפקידו המוביל בסחר הימי במזרח הים התיכון במאה ה־8 לפנה"ס.

הפיניקים־כנענים מקפריסין קראו לאי בשם הקדום "אלשיה" לפחות עד תחילת התקופה ההלניסטית.

לכתים הפיניקים מיוחס ייסוד לפש, שבתקופה הפרסית הפכה לעיר ממלכה פיניקית.

על אמתוס :

סחר עוד משלבים מוקדמים מאוד (כנראה פה: ). להפיק מידע מכתובת בעל לבנון ומהכתובות ב"כתיון במבולה V".

עוד מקורות: [14] [15] [16] [17] [18] [19] ([20]+[21] בעיקר החלק על זיהוי ענת־אתנה ואתנה הפיניקית אצל פילון), גם Swedish Cyprus Expedition ‏([22]) יכול לעזור

יוון

להרחיב. יש מקורות גדולים בנושא:

בנוסף, יש מקורות קטנים יותר. הדרך שאני מעדיך לעבוד איתם היא לקרוא אחד, להביא ממנו את המידע הרלוונטי, ולפתוח גם את כל המקורות הרלוונטיים המוזכרים באותו מקור, ואז עם כל אחד מהם לעשות אותו דבר. זאת שיטת עבודה שיכולה לעזור גם בכתיבת פרקים אחרים בטיוטה, וכדאי ליישם אותה גם על המאמרים על יוון שיש לי בתיקייה של יוון במחשב. עד כה אספתי את המקורות הבאים:

כרתים

חפץ בטיפוס מזרחי, "תקופת המזרוח"(?), המאה ה־7 לפנה"ס, כרתים

כרתים רלוונטית במיוחד, לאור העבר השמי שלה לפי גורדון, וכן יש לציין את האטאו־כרתית שהיתה לפיו שפה שמית גם היא (מקורות על המינואית שבחלקם מוזכרים גם האטאו־כרתית למעלה, עוד על אטאו־כרתית: +).

כמה אזכורים לפיניקיוּת הכתב היווני ולמונחי כתב הנגזרים מהשם "פיניקים":

מקור טוב נוסף: ומקורות קצרים יותר:

ממצאים מאוסף מוזיאון הירקליון:

• Anthropomorphic cippus with Phoenician characteristics (Γ1126), תיאור: Anthropomorphic funerary stele (cippus) with crudely rendered features. The head is clearly distinguished from the body, without a distinct neck but with a strongly emphasised contouring of the flat, heart-shaped face, with its large almond-shaped eyes represented as deep cavities in the stone, a vaguely rendered closed mouth, perhaps with compressed lips, and scarcely differentiated hair. A cubical body with rough and rudimentary modelling of the chest reinforces the overall impression of an unfinished, stylised work. The parallels with works of Phoenician origin or artistic influence, combined with finds from Crete generally and Knossos specifically, indicate the presence of Phoenicians on the island or the circulation of artefacts with stylistic features and uses referring to the region of Syrophoenicia and its Cypriot trading-posts on the sea routes, with Cyprus as a key way-station. ביבליוגרפיה:
• Writing in Ancient Crete ➔ Inscribed stone plaque mentioning Phoenician alphabet (Phoenician letters) (Ε423), תיאור: Fragment of inscribed stone block from a public building of Eltyna/Eltynia, found reused in the cemetery of the ancient city. On its surface is a text which is barely legible due to its fragmentation and poor state of preservation. It is the end of a six-line inscription, incomplete on right and left, carved boustrophedon (“ox-plough turn”), from right to left and left to right in alternate lines. The inscription is clearly a legal text, perhaps part of a civic code on transactions referring to the magistrate’s duty to uphold it. There is a significant reference to “Phoenician letters”, the first mention of the Phoenician alphabet in a Cretan inscription and indeed the earliest in a Greek text. 1 ← ---] .n . ονηθέν | δικάζεν [--- 2 → --- τά] πονικήια | τάδε | ά κ . [ --- 3 ← ---] n | ά κα μη συνπρασια [--- 4 → ---] ι | ταπ[. . ] ιs | ά κα μη αμ [--- 5 ← ---] . οδε | όγ κατεκσει | [--- 6 → ---] . . ι | οι κα [ . .] αι | παρηι | τοι [--- vacat ביבליוגרפיה:
• Bronze bowl with Phoenician inscription (Χ4346) – "כס לשמע בן לאמן" (KAI 291), תיאור: Bronze hemispherical bowl with thick walls. Under the rim is an incised ropelike band with a Phoenician inscription recording the owner’s name (“Cup of Χ, son of Υ”). It is evidence that the Cretans had already come into contact with the Phoenician script in the 10th century BC. The bowl appears to have been made in Phoenicia and deposited as a funerary offering accompanying the burials of two women at Knossos. ביבליוגרפיה: מוזכר גם במאמר The Phoenician presence in the Aegean during the Early Iron Age, ומתואר בצורה נחמדה פה

איבריה

, וגם תרשיש־טרטסוס, בשלבים מאוחרים הרבה יותר גם המלחמה הפונית השנייה

איי המצר הסיצילי

מלטה

המתיישבים הפיניקים באי מלטה הקימו בהגיעם לאי, במאה ה־8 לפנה"ס, מקדש לעשתרת באתר מקדש מגליתי קדום יותר (שלא ברור אם פעל בהגיעם לאי). [עם זאת מקורות אחרים טוענים שנוכחות פיניקית במלטה היתה כבר בתקופת הברונזה] המקדש שונה בהדרגה, והוא מציג היטב את תופעת השתלבות ההתיישבות הפיניקית באזורים שונים תוך השתלבות באזור ובמאפייניו הילידיים. מיקום המקדש על גבעה המשקיפה על אחד ממפרצי העגינה הטובים באי, הממוקם בדרום־מזרחו, וכן זיהוי עשתרת־אנן (היא עשתרת של מלטה) שנעבדה באי עם הרה, מעידים על מעמדה של עשתרת בקרב המתיישבים מעבר לים ואופייה כמגינתם.

בפסקה הפותחת של המאמר יש עוד מידע שמיש על מלקרת, הגדר ומאפייני הפולחן במושבות.

ייתכן שדו־לשוניות פיניקית־יוונית במלטה החלה עוד במאות ה־8–7 לפנה"ס.

אירנם (קוסורה, פנטלריה)

אירנם (קוסורה, פנטלריה):

גול (גוזו)

גול (גוזו) – להרחיב

למפדוזה

למפדוזה – להרחיב (כנראה שאין כמעט מידע)

צפון אפריקה

לפני ייסוד קרתחדשת

כאמור, עתיקת התקיימה עוד בימי חירם הראשון, ואתבעל הראשון מצור ייסד עיר בלוב.

ייסוד קרתחדשת

מטבע צורי מתחילת המאה ה־3, ועליו דידו מייסדת את קרתחדשת ולידה שער העיר, מסביבה חלזון הארגמן והדקל, הסמלים הלאומיים של פיניקיה. מטבעות המזכירים את ייסוד קרתחדשת נטבעו בצור מעל לאלף שנה אחרי ייסודה

ייסוד קרתחדשת ("צדן אם כמב" לעומת צור הקרת (הישנה) ודידו על מטבעותיה, לעיין גם בעדות הרומית פוניקה): בשנת מלכותו השביעית של פיגמליון בן מתן (המוזכר אצל ורגיליוס כ"בלוס" , בעל), ייסדה אחותו דידו את קרתחדשת. העיר קרתחדשת נוסדה, לפי המסורת, על־ידי דידו, אישה ממשפחת המלוכה הצורית שבעקבות הפיכת חצר (צריך לברר של מי ואיזו בדיוק, ואם לא ברור אז המידע מיותר) ברחה מצור אל מעבר לים, לייסד את קרתחדשת – הקרת החדשה, בִתה ויורשתה של צור הקרת הגדולה (כפי שמתבטא גם בשם אלוהי העיר, מלקרת, הוא מלך־קרת). ייסוד העיר מתוארך ל־814/813 לפנה"ס. העיר עתידה הייתה לרשת את מעמדה של צור כעיר הפיניקית המרכזית, ולהיות מרכז התרבות הפיניקית מעבר לים. בכתובת קבורה מקרתחדשת נמצאו השמות "קרתיתן" ו"קרתמשל", שמות בהם ה"קרת" (היא צור) משמשת כרכיב תאופורי, שנחשבה, כנראה, לאלוהות. בכתובות נדר מקרתחדשת נמצאו אנשים בשם "צר" (המופיע גם בבמדבר, כ"ה, ט"ו ובכתבי אוגרית כשם פרטי), אולי על שם העיר; בכתובות אחרות מופיע הכינוי "בן צר", באחת מהן אותו בן צור היה "רב סופרים", והם אולי לא בנים של אדם בשם צור אלא בני העיר, שממנה ומצידון הובאו לקרתחדשת סופרים.

סיציליה

מצבה מהמאה ה־4 לפנה"ס מצור, המוקדשת ל"יעמץ בן גרא בן עבדמלקרת בן עבדא בן קרתחדשת"

המושבות בסיציליה, בעיקר תחת קרתחדשת – רלוונטי מאוד התקופה הפרסית (מפורט בהמשך) והמלחמה הפונית הראשונה אחריה

ספינת מרסלה

מאמר איטלקי (נוסח עברי מקוצר התפרסם בספר "מערבו של גליל וחוף הגליל", ירושלים תשכ"ה, עמ' 30–41)

סרדיניה וקורסיקה

[להרחיב]

מקומות נוספים

קצת פירוט על אופיר – בערך עצמו יש מספיק מידע וצריך רק לסדר אותו.

למצוא יותר מידע על המושבות בדרום צרפת

מושבות מחוץ לים התיכון

מושבות פיניקיות (כנעניות מאוחרות) במצרים, וסחר עם מצרים (מוזכר אצל הרודוטוס); על הפיניקים במצרים, בעיקר במף,קצת ספקולטיבי אבל מעשיר:

אופיר

ערך מורחב – אופיר

אופיר מוזכרת, הן במקרא והן בממצא הארכאולוגי כמקור לזהב בארץ ישראל. ההיסטוריון והבלשן עדיה חורון זיהה את אופר עם ארץ בני ה-Ifren האמזיע'ים שחיו באזור פרובינקיה אפריקה הרומית, ונתנו לה את שמה. הוא סבר שבתיווך אותו שבט אמזיע'י הגיע הזהב הטוב מארץ החוילה, אותה זיהה יוסף בן מתתיהו עם גאיטוליה , לסוחרים פיניקים, ועל כן גם הסמיכות בין אופיר לחוילה בלוח העמים. ההפלגה לאופיר דרך הים האדום הייתה ניסיון לעקוף מדרום את המתווכים בני האִפרן ולהגיע ישירות לארצות הזהב, בדומה לסוחרים הפיניקים שעקפו במאה ה-7 לפנה"ס את אפריקה בהמרצת פרעה נכו. אמנם סוחרי חירם ושלמה לא הגיעו למקורות הזהב של בני האִפרן, אך הם גילו "אופיר חדשה" העשירה גם היא בזהב, כנראה בקרן אפריקה או בדרום ערב (אל אופיר זאת ניסה יהושפט להגיע מנמל עציון גבר).

התקופה האשורית

מלכי אשור, ככלל, לא הנהיגו מדיניות של התרחבות אל מעבר לים, ודאגו רק להפיק מערי הפיניקים תועלת ושקט. דברי ישעיהו בקינתו על צור ”עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה, הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי [...] יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר” (ישעיהו, כ"ג, ו'–ז') מרמזים על המצוקה ההיסטורית של בני צור, שכבר מתחילת הכיבוש האשורי החלו לנדוד מתחת עולו אל מעבר לים, בשל המצוקה שבכיבוש האשורי (והבבלי אחריו).

יוסף בן מתתיהו, בהתבססו על מנאנדרוס, כתב שבארכיוני צור נכתב שבימי שלטון מלך צור אלולאיוס (Ἐλουλαῖος, הוא כנראה לולי בכתובות האשוריות), ששלט בימי שלמנאסר, הפליג המלך לכתים שמרדו בו והכפיפם למרותו.

סרגון השני נתן פקודה לכבוש את ארץ האיונים "בלב הים", וציין כי מתקופה קדומה הם הרגו את אנשי צור וקוה; בהמשך הוא מציין שהכנעת האיונים השכינה שלום בצור ובקוה. כמה שנים לאחר מכן, מרידה של שבעה מלכים "בארץ יא, מחוז בארץ אדננה" (כלומר, בקפריסין) לפי הכתובות האשוריות, איימה לערער את השלטון הצורי על קפריסין. אותם שבעה מלכים חדלו להעלות מנחה לשילטה מלך צור, והוא בתורו ביקש מסרגון, שהיה איתו ביחסים טובים, סיוע צבאי, וחיילי סרגון האמיצים שנשלחו הטילו מורא על המלכים פורקי העול, והם באו לבבל להגיש לסרגון מנחות.

לוח מתבליט הובלת העצים

בכתי נמצאה מצבה של (Sargon Stele), ועליה בין השאר גם תיאור קצר של הכנעת שבעת מלכי ארץ יא שבקפריסין. המצבה כנראה הייתה מיועדת להיות מוצבת על הר בשם "בעל־הר" (אולי הר סטברובוני , כ־20 ק"מ ממזרח ללרנקה), וייתכן שלא הגיעה ליעדה, או הועברה ממקומה המקורי לכתי; ייתכן שלא הוצבה במקור כלל בקפריסין אלא בפיניקיה. אם אכן הוצבה באזור כתי, הדבר מעיד על מרכזיותה של העיר באותה תקופה ותפקידה כמתווכת בין האי ליבשת שממזרח. בחזית ארמון סרגון בדור שרוכין נמצא תבליט הובלת העצים (הובלת עצים באניות פיניקיות, ניתן ללמוד ממנו על האניות, שיטת ההובלה, קשרי השליט האשורי והפיניקים הכפופים לו ועוד, הכל נמצא בערך על התבליט).

במסע סנחריב השלישי ב־701 לפנה"ס, ברח מלך צידון המורד לולי לים – בחלק הכתובות הוא מציין כי ברח לקפריסין – וסנחריב הכניע את עריו המבוצרות והמליך תחתיו מלך אחר; יש הקושרים בין אירוע זה לאירוע שתיאר יוסף בן מתתיהו ואף מזהים אותם כאחד, אף שהמסע בימי שלמנאסר צלח לדברי בן מתתיהו, והמסע בימי סנחריב הביא למות לולי. במסעו השישי של סנחריב, שכוון נגד אילם, נעזר המלך בספנים מצור, צידון, וכן ספנים איונים או קפריסאים, כדי להשיט את חייליו במורד החידקל על האוניות המפוארות שבנו במיומנות, "תוצרת אופיינית לארצם".

קערה מתכת פיניקית בסגנון מצרי עם סצנות מיתולוגיות, בין השאר הרקלס־מלקרת נלחם באריה, אדיל, המאות ה־8–7 לפנה"ס, מהייבוא הפיניקי באדיל

נוכחות פיניקית באדיל ידועה לפחות מהמאה ה־7 לפנה"ס, כפי שעולה משמות פיניקיים של בעלי אדמות על לוחות ברונזה קיפריים־הברתיים מאדיל (כמו בטמסוס ואמתוס ), וכן מחפצים מיובאים, בעיקר קטנים ויקרים, מהלבנט, מהמאות ה־8–6 לפנה"ס, בינהם כדים, מסכות, שנהבים, חרוזי זהב וזכוכית ודגמי מקדשים מטרקוטה.

בימי אסרחדון (681–669 לפנה"ס), בנו של סנחריב, כרת עבדי־מִלְכֻתִי מלך צידון ברית עם סַנְדַה־אוַּרִּי מלך "כוּנדִי וסִיסּוּ" (כנראה בקיליקיה), "סמך על הים המתגלגל" והתמרד באימפריה האשורית. בעקבות כך החריב לטענתו אסרחדון את צידון. עבדי־מלכתי ברח לים (בדיוק כמו לולי מימי סנחריב), אך אסרחדון השיגו וערף את ראשו בחודש תשרי. בימי אותו מלך היתה ידננה תחת שליטת האימפריה האשורית החדשה.

תחת השלטון האשורי על קפריסין לא נזכרה כתי בשמה המוכר בכתובות המלכותיות של מלכי אשור. עשר ערי־הממלכה קפריסאיות מוזכרות כמגישות מנחה לבניית הארמון בנינוה על מנסרת אסרחדון (680–669 לפנה"ס) ובכתובת אשורבניפל על מסעו נגד מצרים, בו עשרים ושניים מלכי הלבנט וקפריסין באו אליו להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, ואשורבניפל הכריחן ללוות עם כוחותיהם ואניותיהם את חייליו בים וביבשה; מתוך ערי הממלכה האלה, 8 מזוהות בוודאות עם ערים מוכרות מקפריסין, ושתי האחרונות ברשימה, Qarti-ḫadasti ו־Nuria, לא מזוהות עם שמות מקומות מוכרים באי, בעוד כתי ואמתוס , ערים חשובות מאותה תקופה, לא נזכרות כלל. יש המזהים בין כתי, היישוב הפיניקי החדש, לבין קרתחדשת, אך אחרים טוענים שבשל מניית כתי וקרתחדשת בתעריף כתי כשתי ערים שונות, הזיהוי לא ייתכן. ייתכן גם שקרתחדשת היתה המושבה הפיניקית בחלק של העיר כתי שהתקיים מהמאה ה־13 לפנה"ס.

על מצבת סרגון מוזכרים שבעה מלכים בקפריסין תחת מרות אשור, ואילו אצל אסרחדון ואשורבניפל מוזכרים עשרה; אם כתי היא אכן קרתחדשת שבכתבי האחרונים, הדבר מעיד על שחרורה מהתלות בצור והפיכתה לאוטונומית בין תקופת סרגון לתקופת אסרחדון, כנראה בעת המסע של לולי בימי סנחריב. הזיהוי גם מעיד לראשונה על מלוכה בכתי (שכן ברשימות אסרחדון ואשורבניפל מוזכר מלך קרתחדשת).

נוסף על התיעוד האשורי, גם בכתובות פיניקית מוזכרת קרתחדשת שבקפריסין: היא מוזכרת, כאמור, בתעריף כתי מהמאה ה־4 לפנה"ס כמקור אחד האנשים בה, בעוד שאחרים מהתעריף מוזכרים ככתייםוכן בכתובת בעל לבנון. כתובת בעל לבנון מוקדשת לבעל לבנון, ומזכירה את "סוכן קרתחדשת עבד חירם מלך צידונים" (כנראה חירם השני שמימי תגלת-פלאסר, ולא חירם הראשון), ויש חוקרים המזהים "סוכן" כמושל מטעם המטרופולין צור. על ארון קבורה שנמצא בקפריסין ומתוארך למאה ה־4 לפנה"ס נכתב ”לאשמנאדן בן אשמנאדן סכן צר” וזה מפורש כשגריר צור פשוט, דבר המראה על מורכבות המושג "סוכן".

בימי אשורבניפל, לאחר מותו או היעלמותו של יכין־לו מלך ארוד, בניו עזיבעל, אביבעל, אדוניבעל, שפטבעל, בדבעל, בעל־ישופו, בעלחנן, בעלמלך, אבימלך ואחימלך הגרים "בלב הים" (הכוונה היא לארוד השוכנת על אי, או למושבות בעברי הים) באו אליו עם מתנות ונישקו את רגליו.

הכתים מוזכרים בכמה ממכתבי ערד, ומקובל לפרש אזכורים אלה כאזכורי שכירי חרב ששרתו בצבא יאשיהו מלך יהודה (ימי אשורבניפל), אולם חוקרים אחרים סוברים שהיו סוחרים ולא שכירי חרב. אנשי כתי מוזכרים במקרא בקינת יחזקאל על צור בשם "כתיים" כסוחרי ים: ”אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּים.” (יחזקאל, כ"ז, ו'). בבאר שבע נמצאה צלמית קנטאור שיוצרה ביהודה, אך מאפייניה, כגון עירוב גבריות ונשיות (הנפוץ בעולם היווני אך נדיר במזרח התיכון) ואוזניים בולטות (האוזניים היו מוסתרות בצלמיות יהודיות על־ידי התסרוקת, אך היוו סימן היכר לקנטאוריות יווניות), מעידים על קשרי הגומלין שהתקיימו בין דרום ארץ ישראל לקפריסין, במיוחד עם העיר כתי.

(אני כותב הרבה מאוד על הסחר עצמו, אך לא על מקורותיו. ניתן למצוא להם הד פה:) "מרשימת המס שהעלה חזקיהו לסנחריב אפשר להסיק שחזקיהו צבר הון רב. אפשר כי עושרו של חזקיהו נבע מגביית מסי מעבר משיירות המסחר שעשו דרכן מחצי האי ערב אל חוף הים התיכון ואל פניקיה, בשני הכיוונים"

התקופה הבבלית

ייתכן שאת קינתו על צור שאב יחזקאל בשבתו בתל אביב בחלקה מהגולים הצורים שישבו בקרבת ניפור, לפיהם על חורבן צור מתאבלים "נשיאי הים" על העיר ומעידים על עוצמתה, ובהמשך הוא אף מפרט את מסחרה הענף, ומציין את "כרוב ממשח הסוכך" הקרוב לאמזיע'ים במערב. כדאי לחזור להתעמק בדבריו ולשאוב מהם מידע רלוונטי למושבות ולסחר הפיניקיים.

לאחר שעול האימפריה האשורית החדשה ירד מצור ב־630 לפנה"ס, מצרים לטשה עיניה ללבנט, ונכו השני כבש את המרחב עד הפרת ב־608 לפנה"ס. צור הוכפפה למצרים, אך שמרה על האוטונומיה שלה ועל תנאים מיטיבים לסחר עליו התבססה. מצרים איבדה את השליטה באזור בקרב כרכמיש ב־605 לפנה"ס, והאזור כולו הוכפף לאימפריה הבבלית החדשה.

פרעה חפרע, שעלה לשלטון ב־589 לפנה"ס, היה להוט להשיב את השלטון המצרי ללבנט, והוא כנראה עודד מרידות נגד הבבלים כמדיניות (ייתכן שדוגמה לכך היא פגישת מלכי צור, צידון, אדום, מואב, ועמון בירושלים, כנראה כדי לדון באפשרות למרד), והמקורות הקדומים מעידים כי הצעיד את צבאו לצידון ולחם מלחמה ימית בצור, וגם הסתער על קפריסין.

במסגרת מדיניותו של נבוכדראצר השני לחיזוק שליטתו בלבנט, ניסה לכבוש את צור. הוא צר על צור 13 שנה , עד שנת 572 לפנה"ס בערך, בימי המלך אתבעל השלישי, ולא הצליח לכבשה. הנביא יחזקאל תאר במפורט בקינתו על צור (ראו #דברי יחזקאל על צור) את הסתערות נבוכדראצר על צור ואת סבל העיר. במקום אחר יחזקאל מזכיר שנבוכדראצר לא הצליח להפיל את צור במצור, וכמין פיצוי ייתן לו יהוה את ארץ מצרים. המקורות הבבליים לא מזכירים במפורש את כיבוש צור, צידון או אחד מהאיים והארצות הכפופים להן, אולם ניכר שהצבא הבבלי הגיע לקרבת החוף הכנעני. בתעודות שהתגלו בארמון המלכים בבבל מוזכרים אסירים מדיניים מערים פיניקיות, ביניהן צור, וכן מתועדות הקצאות ציוד (כמו אוהלים, נעליים, שריונות ומזון) ואנשי צבא לקבוצות של 4, 10 ו־30 חיילים שהלכו עם המלך לצור, הן מארך והן מסיפר (הרחוקות כ־250 ק"מ זאת מזאת), דבר המעיד על מבצע צבאי גדול תחת פיקוד המלך. ייתכן, אפוא, שהבבלים פרשו את חסותם או השפעתם על ערי הסחר הכנעניות ועל איי הים הכפופים להן. יש הסוברים שהיתה לנבוכדראצר הצלחה מוגבלת בכיבוש; לפיהם, בשל התנאים הגאוגרפיים והצי האיוני הקטן רק החלק היבשתי של העיר נכבש, ובהסדר שסיים את המצור סוכם שאתבעל השלישי ירד מהשלטון, אך מוסד המלוכה יישמר. בעקבות סיום המצור התהדקו קשרי המסחר בין צור לבבל.

גולים או שבויי מלחמה צוריים בנהריים מוזכרים בכתבים מימי נבוכדראצר השני; בתעודות בבליות רבות מוזכר היישוב Ṣurru, המתייחס לרוב לא לעיר צור, אלא ליישוב של גולים צוריים בדרום נהריים.

התקופה הפרסית וההלניסטית

הסיבה לאיחוד שתי התקופות היא שבתולדות הכנענים הן כרוכות במידה רבה מאוד; בעברי הים (מלבד קפריסין, שהיתה בתחום ההשפעה הפרסי והיווני והמאבק הפרסי–יווני) כמעט שלא היה הבדל בינהן.

כנען בתקופה הפרסית

מטבע של עבדעשתרת הראשון, מצד אחד עבדעשתרת והמלך הפרסי על מרכבה, מעליהם כיתוב "עב" (קיצור של שם המלך), מצד שני אניה צידונית אלגנטית, סמל לכוחם הימי

לאחר שהאימפריה הפרסית הורישה את האימפריה הבבלית החדשה ושטחיה, עברו הפיניקים לשלטונם. הפיניקים היו הכוח הימי הראשי באימפריה והיוו את הצי הצבאי בצבא הפרסי. על פועליהם למען האימפריה הם קיבלו הטבות רבות.

אחת ההטבות המשמעותיות היתה ההתפשטות הפיניקיות דרומה לאורך החוף. (אולי רלוונטי אך לא בהכרח טוב – מצמצם את גבולות פיניקיה בניגוד לכמה כתובים קדומים המרחיבים אותה עד קיליקיה ומוריאנדה: ) על גם גם מעיד אשמנעזר המלך בכתובתו. הם היו מחולקים בעיקר לצור ולצידון,

ההתפשטות דרומה לא היתה התפשטות לארצות חדשות, אלא שיבה לארץ שהיתה כנענית־פיניקית גם בתקופות קדומות יותר.

מלך צידון, שהיתה אז הראשונה במעלה מערי הפיניקים, היה כ"שר חיל־הים" למלך המלכים הפרסי. צידון היתה מוקד מרכזי במלחמת פרס–יוון, שהתרכזה בעיקר בהתנגשויות צידון ואתונה. הפיניקים היוו את הצי הפרסי והיו החלק המיומן ביותר בו, ומתוך עריהם עמדה בראש צידון.

הם התפשטו גם לפנים הארץ:

• מרשה: להביא פירוט ומקורות מהערך עצמו.
• ירושלם: בימי בית שני ישבו בירושלים פיניקים, כעדות נחמיה: ”וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר.” (נחמיה, י"ג, ט"ז). הפיניקים, שהעניקו לפרסים שירותים צבאיים בלוחמה כנגד המצרים, תוגמלו בהסכמה לשליטתם בערי החוף הדרומיות. הם החזיקו גם שווקים בפנים הארץ, כמו בשכם ובמרשה, וייתכן שהשוק הפיניקי בירושלים הוקם עוד בתקופה הבבלית. למושבת הפיניקים בירושלים נמצאו שרידים בממצא הארכאולוגי, ואולי אף בשמות מקומות.).
• תל אנפה (בתל נמצאו השפעות פיניקיות רבות: , יש לבדוק אם מהתקופה הפרסית או ההלניסטית).

הפיניקים מכנען התנגדו לכבוש את קרתחדשת למען פרס (לפי הרודוטוס), וכך היא שמרה על עצמאותה.

על הגאוגרפיה הפיניקית בתקופה: שווה לבדוק גם את אטלס היסטורי תקופת המקרא: תקופת שיבת ציון

למידע נוסף: (מאמר שלהבנתי טוען שהערפול בתאור פלאיסטינה אצל הרודוטוס נובע מישיבתה בצל התהילה האדירה של פיניקיה: )

כנען בתקופה ההלניסטית

גם בתקופה ההלניסטית קיימות עדויות לישיבה פיניקית בדרום פיניקיה, כמו ביבנה־ים (הן לפי כתובת יבנה ים והן לפי הממצא החומרי אף בסוף המאה ה־2 לפנה"ס), ובפנים הארץ:

• בשכם (לפי עדות יוסף בן מתתיהו): בתקופה ההלניסטית התקיימה בשכם מושבת מסחר צידונית, והיא הייתה אחת בין המושבות הפיניקיות בפנים הארץ, שבהן גם ירושלים (מושבה צורית) ומרשה (מושבה צידונית). עם הזמן התבוללו צידונים אלה בשומרונים שבשכם, ובימי אנטיוכוס הרביעי התחמקו השומרונים מגזירות אנטיוכוס באמצעות ייחוס לצידונים, וכן קיבלו את שם זאוס למקדשם.
• במרשה (להביא מקורות ופירוט מהערך).
• בקדש נמצאו השפעות פיניקיות רבות, בהקשרים הלניסטיים. בין השאר חותמים פיניקיים המזכירים את מניין שנות "עם צר", וכן "כינדמין" (כֹיְנֹדֶמְיֹן, κοινοδημιον בחלק היווני של החותמים). יוסף בן מתתיהו (מלחמת היהודים ברומאים, 2.18.1) מזכיר את העיר כ"קדסה אשר לצורים".

קפריסין בתקופה הפרסית

הפרוסופוגרפיה בכתובות כתי דומה ביותר לזאת של פיניקיה היבשתית, והשמות מהם מורכבים ממרכיבים תאופוריים.

ממלכת כתי ואדיל

כתי עברה לשלב משמעותי חדש תחת הממלכה האחמנית. העיר הפכה לבת־ברית של פרס, ששלטה בקפריסין משנת 545 לפנה"ס. חפירות חשפו עבודות גדולות באזור הנמל בעיר בסוף המאה ה־5 ותחילת המאה ה־4 לפנה"ס, כמו שיקום מקדש עשתרת ומלקרת, בניית מערכת ניקוז שפכים עירונית, ובמיוחד בניית הנמל המלכותי של כתי. החפירות באתר חשפו נמל צבאי פיניקי שנבנה בסוף המאה ה־5 והורחב במהלך המאה ה־4 לפנה"ס, ובשלבו הסופי הורכב מלפחות שש (אם לא שבע) תעלות ארוכות ורחבות מקוּרוֹת בגגות רעפים להרמת תלת־חתריות (מעין מבדוקים בהם העלו את האניה על מסילה משופעת – ביוונית Νεώριο), ששימשו לבדיקת או תיקון האניות. עד כה רק חלק מהנמל נחשף, והוא כלל כנראה גם נמל אזרחי בנוסף לזה הצבאי. תעלות העגינה בכתי דומות לתעלות העגינה בנמל פיראוס האתונאי, שנבנו גם הן במאה ה־5 לפנה"ס, אך משומרות פחות טוב. גם האגם בר־הסגירה שאליו פונה הנמל, כחלק ממערך ביצורי העיר, מקביל לנמל פיראוס בתקופה הקלאסית, וכן לנמל קרתחדשת בתקופה ה"הלניסטית"; סביר שהיו נמלים רבים כדוגמת אלה, אך לא נשמרו לכך הראיות הפיזיות. מדובר היה באחד הבסיסים החשובים של הצי הצבאי הפרסי.

טקסטים וכתובות מצביעים על כך שבתקופה הקלאסית כתי הייתה אחת המעצמות המקומיות העיקריות, לעתים בתחרות עם סלמיס. בשנת 499 לפנה"ס ממלכות קפריסין היווניות הצטרפו למרד איוניה נגד פרס, וכתי נגררה לעימות.

לכתי היו שתי שושלות משמעותיות בתקופה הפרסית. את הראשונה הרכיבו בעלמלך הראשון שנשא את התואר "מלך כתי" ושלט בסביבות 479–450 לפנה"ס, בנו ויורשו, עזבעל ששלט בסביבות 450–425 לפנה"ס, בנו ויורשו בעלמלך השני ששלט בסביבות 425–400 לפנה"ס, ובעלרם, שלפי מאפייני מטבעותיו שלט בסוף תקופת שושלת זאת, ולפי הגנאלוגיה של השושלת הבאה נראה שלא היה שייך לה; על כן יש להניח שהיה בנו או קרובו של בעלמלך השני, ירש אותו, ושלט בסביבות שנת 396 לפנה"ס. את השושלת השנייה הרכיבו מלכיתן, ששלט בסביבות 392–361 לפנה"ס ומוצא משפחתו היה אולי מאדיל, ובנו ויורשו פמייתן, ששלט בסביבות 361–312.

העיר אדיל (אידליון), שנוסדה על־ידי אטאו־קיפרים ובהמשך אוכלוסייתה כללה יוונים, נכבשה בסביבות 470 לפנה"ס על־ידי כתי הפיניקית (לאחר לפחות התקפה האחת שנכשלה, כמתועד בלוחית אידליון ) בהנהגת המלך עזבעל ובתמיכת הפרסים (ששלטו בכל קפריסין). ייתכן שהכיבוש קשור לקריסת המצור של קימון על כתי ב־449/450 לפנה"ס. העניין של כתי באדיל נבע מרצונה לשלוט בכל הליך הסחר בנחושת, מהכרייה במכרות (השופעים בתחום אדיל, כמו גם בתחום טמסוס שנכבשה בעקבותיה) ועד הסחר בנמלים (שבכתי עצמה). בעקבות הכיבוש, הרחיב עזבעל את תוארו "מלך כתי" (מלך כתי) ל"מלך כתי ואדיל".

בתקופה הפיניקית, הארמון הפך למרכז המנהלי של ממלכת כתי ואדיל הפיניקית. בחפירה שחשפה רק חלק מהארמון התגלו חדרי אחסון, בתי בד, מגדל וחצרות פנימיות. בכל שטחי החפירה, בריכוזים משתנים, התגלו חרסים המשתייכים לארכיון המנהלי הפיניקי הגדול של הארמון; עד 2016 התגלו כשבע מאות חרסים בפיניקית וכשלושים ביוונית בכתב קיפרי הברתי . החרסים השונים מתוארכים בין התקופה הפרסית לממלכות הדיאדוכים ההלניסטיות. פענוח החרסים מעיד על מעורבות של אנשי חצר המלכות של כתי ואדיל בפעילות הכלכלית. מיעוט הכתבים הם דתיים, ומוזכרים בהם בעל כתי ו"כל אלי כתי", טקס המרזח הקשור לעשתרת ולמלקרת, ורשף והאפיתט הידוע שלו "מכל".

מלכיתן ניצח בשנת מלכותו הראשונה, 392 לפנה"ס, את אויביו ועוזריהם הפפים, והנציח זאת בכתובת על בסיס טרופאיון שהוצב בנמל כתי, ממנו יצאו האניות המנצחות. מסמך זה רומז לאירועים הנוגעים ליריבות הגדולה בין ארתחששתא השני לאתונאים – כתי שימשה בסיס עורפי למצור של ארתחששתא על סלמיס, והאויבים המוזכרים על הטרופאיון הם כנראה אנשי סלמיס, שמלכה אואגורס ביקש להגדיל את שטחיו על האי והיה היריב הקבוע של מלך כתי. דיודורוס הזכיר ניצחון יבשתי וניצחון ימי (האחרון הוא המוזכר בכתובת). אף שכתי לא הגדילה את שטחיה, היא שמה קץ להתערבות מלך סלמיס, חיזקה את בעלי הברית של הפרסים באי וביססה את ההגמוניה הפרסית במזרח הים התיכון, כפי שהוגדרה בשלום אנטלקידס.

פמייתן היה, ככל הנראה, זה שכבש את טמסוס או קנה אותה ממלכהּ פסיקיפרוס, אף שכבר בימי מלכיתן הוקדשו בה כתובות בפיניקית על־ידי פיניקים ולפי מניין שנות מלך כתי (הכתובות הדו-לשוניות מטמסוס). לאחר המצור על צור ב־332 לפנה"ס העביר אלכסנדר הגדול מפמייתן אחד מחבלי שליטתו לפניטגורס ; השינוי מתועד אף בתוארו של פמייתן בכתובות פיניקיות, והביא חוקרים להאמין שאותו חבל היה חבל טמסוס.

תלמי סוטר הרג את פמייתן בסביבות 311 לפנה"ס, והקים בכתי אוליגרכיה, המכונה בפיניקית "אש כתי" (איש כתי או אישי/אנשי כתי). האוליגרכיה בכתי ידועה מכתובת 5 ממקדש אדיל, המתוארכת לסביבות 252 לפנה"ס, מונה את תאריך הצבתה לפי שנות מלכותו של תלמי השני ושל "אש כתי", דבר המעיד שגם עשורים לאחר הריגת המלך וביטול מלכות כתי ואדיל האחרון, אדיל נותרה קשורה לכתי ותלויה בה. השימוש בפיניקית באדיל פחת משמעותית רק בסוף המאה ה־3 לפנה"ס, במקביל למעבר מכתב קיפרי־הברתי לאלפבית יווני.

מושבת מסחר של כתי שהוקמה בפיראוס שגשגה עד כדי כך שבשנת 233 לפנה"ס הם ביקשו וקיבלו אישור לבניית מקדש לעשתרת.

נמל במבולה, בפירוט: על ייבוא ממלוס לקפריסין, בייחוד לכתי, וחשיבות הייבוא הזה:

ממלכת לפש

לפש, שייסודה מיוחס ללכתים הפיניקים, הפכה גם היא לממלכה פיניקית בתקופה הפרסית. מהתקופה הפיניקית בעיר נמצאו מטבעות פיניקיים וכתובות ארוכות בפיניקית מהאתר הקרוב לרנקה־טיס־לפיתו (Λαρναξ Λαπηθος) המתייחסות לעיר כנמצאת "בשד נרנכ" המקביל לשם האתר היווני בחילופי העיצורים ל'-נ'. "נרנכה" היה כנראה שם אתר לרקנקה־טיס־לפיתו העתיק, והוא היה מרכז דתי חשוב, בין השאר לאל פוסידון נרנקיוס. מטבעות העיר מהמאות ה־5 וה־4 לפנה"ס מתעדים את המלכים בעלי השמות היווניים דמוניקוס הראשון ("דמונכס" בפיניקית), צדקמלך (שם פיניקי), אנדר[...] (מתועד כך בשמו המקוצר על מטבע פיניקי, 415–390 לפנה"ס בקירוב), ודמוניקוס השני ("דמנכס" או "דמונכס" בפיניקית). כתובת פיניקית (כתובת ענת־אתנה) מימי בית תלמי מתעדת נוכחות פיניקית בעיר גם בתקופה ההלניסטית.

שאר האי

ישנם ממצאים פיניקיים משאר האי (מקור כללי טוב: ).

"עשתרת פף", היא אפרודיטה פאפוס : לפי פאוסניאס, מקור פולחן אפרודיטה בסוריה ומשם הגיע לפאפוס, ככל הנראה באמצעות הפיניקים. בתקופת הנוכחות הפיניקית בעיר, נעבדה מקבילתה הפיניקית של אפרודיטה עשתרת במקום, ומקדש אפרודיטה בעיר יוחס לאציל צורי בשם כנירַס. בקפריסין נמצאה חרב מתקופת הברונזה התיכונה (המחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס), ועליה כתובת מאוחרת יותר (כנראה מתקופת הברזל) בכתב קיפרי הברתי , שתוכנה הוא "a-pi-ti-mi-li-ko-o-a-pi-ta-i-ne-o-pa-pi-o-se / ta-i-te-o-i-a-se-ta-ra-ta-i-ka-te-te-ke", כלומר ”עבדמלך בן עבד[...] הפפי, לאלה עשתרת הקדיש (את החרב)”.

המאות ה־5–3 במערב

אחת התאוריות הנוגעות למקור הרונות טוענת שהן צאצא ישיר לאלפבית של הקרתחדשתים ששלטו בסחר האטלנטי עד הים הבלטי במאות ה־5–3 לפנה"ס, דבר המסביר את הימצאות הממצאים הקדומים ביותר בצפון ולא בגבול האימפריה הרומית ושאלות נוספות הנוגעות למקור.

קשרים עם האימפריה הפרסית

כתובת אגרגנת, כתובת בקרתחדשת המתארת אירועים צבאיים במסגרת המלחמות הסיקיליות (Sicilian Wars)

הרחבה על הדומיננטיות של קרתחדשת, ועל מלחמותיה: עם היוונים (Sicilian Wars) (בתחילת המאה ה־5 לפנה"ס תקפה אימפריית קרתחדשת את הערים היווניות בסיציליה, בתיאום עם הפרסים שתקפו את היוונים במולדתם (מלחמות יוון–פרס), פעולה שנעשתה, כנראה, לפי הוראות שקיבלו בקרתחדשת מִצור, בעלת בריתם של הפרסים; זאת לאחר שהפיניקים מכנען התנגדו לכבוש את קרתחדשת למען פרס (לפי הרודוטוס))

המאות ה־3–2 במערב

שטחי הקרתחדשתים והרומאים במהלך המלחמות הפוניות

בתקופה זאת התרחשו במערב הים התיכון המלחמות הפוניות, שכללו נצחונות קרתחדשתיים ונצחונות רומיים, ותמו בחורבן קרתחדשת ב־146 לפנה"ס.

התקופה הרומאית

ההתפשטות הפיניקית בכנען עצמה

בתקופה הרומאית המשיכו הפיניקים להחזיק בחוף המזרחי של הים התיכון. סטארבון תיאר את תחום במתפרש בין רפיח לארוד, ופליניוס הזקן תיאר את פיניקיה בין קרוקודילופוליס למפרץ אלכסנדרטה.

איי מצר סיציליה

איי מצר סיציליה נכבשו על־ידי הרומאים בתחילת המלחמה הפונית השניה, אך שימרו תרבות פיניקית לאחר מכן:

• מלטה: נכבשה ב־218 לפנה"ס, בסוף המאה ה־1 לפנה"ס הטביעה מטבעות ברונזה עם השם הפיניקי של האי "אנן" (ולעתים במקומו הופיע השם היווני "מליטה"). הקיפוסים של מלקרת מתוארכים למאה ה־2 לפנה"ס (תקופת הכיבוש הרומי). ההשפעה האמנותית המצרית על המטבעות ניכרת (ומעניין להשוותה לרכיבים המצריים בשמות על הקיפוסים של מלקרת).
• גול (גוזו): נכבשה כנראה ב־218 לפנה"ס; כתובת גול מתוארכת למאות ה־3–2 לפנה"ס, כלומר ייתכן שנחקקה בתקופת הכיבוש הרומי.
• אירנם (קוסורה, פנטלריה): נכבשה על־ידי הרומים ב־217 לפנה"ס, טבעה לאחר הכיבוש מטבעות עם השם הפיניקי "אירנם", ובהמשך, במחצית השניה של המאה ה־1 לפנה"ס, מטבעות עם השם הלטיני COSSVRA מתחת לסמל תנת. כמו במטבעות מלטה, גם במטבעות אירנם ניכרת השפעה אמנותית מצרית.
• גם בלמפדוזה הוטבעו מטבעות פיניקיים.

המאות הראשונות לספירה

פאוסניאס (המאה ה־2) מציין שפגש במקדש אסקלפיוס באייגיום שבאכאיה איש צידוני, שהכריז שלפיניקים יש יותר מושג על האלים מליוונים, והשניים התווכחו ויכוח תאולוגי על מהות האלים.

אוגוסטינוס (המאות ה־4–5 לספירה) מעיד שהאיכרים הפיניקיים בצפון אפריקה במאה ה־5 לספירה מתייחסים לעצמם בשם Chanani, כלומר כנענים, ובתפילות הדונאטיסטים השתמשו בפונית בנוסף ללטינית; מרקיאנוס (סלושץ מציין זאת, אך לא הצלחתי להבין מי הוא אותו מרקיאנוס) כינה את תושבי האיים הבלאריים "כנענים".

נושאי הסחר והכלכלה (לשקול אם להפריד לפרק נפרד או לשלב בתוך התיאור הכרנולוגי)

• אצל הרודוטוס יש מידע עשיר בנוגע לסחר הפיניקי, כמו הקפת אפריקה והסחר עם השחורים; גם חנון הספן מהווה מקור טוב
• אופי הכלכלה במושבות, כמו דיג והמלחה (לפי מלחת ומטבעות עם דגים מאיבריה), וייצור ארגמן

דת ופולחן

ראו גם – מיתולוגיה כנענית

על הדת בים:

ניתן להרחיב גם על הדת הממוסדת יותר, אף שהנושא רחב במיוחד וייתכן שלא יהיה לכך מקום בערך זה.

מושבות חסרות במפה

• אלגרו
• אביניון
• תותוגי
• מכתר
• קפסה
• צור הכוסים
• סאמוס
• לארטס
• אמתוס (קרת־חדשת?)
• דלוס
• תחפנחס
• מף
• איפסמבול? מחוץ לגבולות המפה
• אשדוד
• רפיח
• יבנה ומחוז יבנה
• אנטי־ארוד
• קרן
• בלנאה
• פלטוס
• לאדכא
• טריפולי
• ערקת
• אליכין
• תל מבורך
• קרקודילון
• קרתה
• עתלית
• תל אבו הואם
• בעל
• תל בירה
• תל סמריה
• בית העמק
• שבי ציון
• כברי
• חמון
• כבול
• מחלב
• בתרון
• אורתוסיה
• מרימה
• גבעל
• מוריאנדה
• מרשה
• ירושלם
• שכם
• מצפה ימים
• קדש
• תל אנפה
• כמד
• בעל־בקע
• טבירה

הערים והמושבות הפיניקיות

טבלות

חוף כנען

שם היישוב	ייסוד (אם ידוע)	הערות
אלת
רפיח
עזה
אשקלון
אשדוד
יבנה ומחוז יבנה		בתל יבנה נמצאו עדויות להתיישבות פיניקים, עם קשרים עד לדלוס. כתובת יבנה ים מזכירה את הצידונים־פיניקים במקום שסייעו לסלאוקים במרד החשמונאים. ממצאים חומריים מהאתר מאשרים את שהותם של הפיניקים בו, אף בסוף המאה ה־2 לפנה"ס.
יפו
ארשף
אליכין
מגדל עבדעשתרת	המאה ה־4 לפנה"ס	נוסד על־ידי עבדעשתרת הראשון או השני, מלכי צידון תחת האימפריה האחמנית, כלל הנראה כתחנה ימית לאצירת תוצרת חקלאית. בהמשך עברה בין שליטים עד שהורדוס הקימהּ מחדש כקיסריה.
תל מבורך
קרקודילון
דאר
עתלית
קרתה
שקמונה
תל אבו הואם
בעל
תל בירה
עכו
תל סמריה		בית קברות פיניקי מקומי מהתקופה הפרסית.
בית העמק		בית קברות פיניקי מקומי מהתקופה הפרסית.
שבי ציון		בית קברות פיניקי מקומי מהתקופה הפרסית.
כברי
אכזיב
חמון
צור		מהערים הפיניקיות המרכזיות, לאורך תקופות ארוכות היתה העיר הפיניקית הראשית. על שמה נקראה קרתחדשת – צור היא הקרת הישנה, וקרתחדשת היא הקרת החדשה.
מחלב
צרפת
צידון
בארות
גבל
בתרון
טריפולי
אורתוסיה
ערקת
צמר
מרימה		סטפנוס מביזנטיון ציטט את הקטאיוס ממילטוס שתאר אותה כעיר פיניקית. נראה שהיא היתה נקודה אסטרטגית על עמק הארנת. אריאנוס הזכיר אותה כאחת הערים הכפופות לארוד בימי כיבושי אלכסנדר. זה כל המידע שיש לי על מרימה הפיניקית כעת.
מרת		מערי־הבת היבשתיות של ארוד.
ארוד
אנודרה (Ἔνυδρα)		מערי־הבת היבשתיות של ארוד.
אנטי־ארוד		מערי־הבת היבשתיות של ארוד.
קרן		מערי־הבת היבשתיות של ארוד.
בלנאה		מערי־הבת היבשתיות של ארוד.
פלטוס		מערי־הבת היבשתיות של ארוד.
גבעל
לאדכא
אוגרית־רמיתה
מוריאנדה		מושבה פיניקית במזרח מפרץ אלכסנדרטה, הנקרא גם "המפרץ המוריאנדרי", והרודוטוס הגדיר את גבול פיניקיה כסמוך למקום מדרום לו.

פנים הארץ

שם היישוב
ירושלם
שכם
כבול
מצפה ימים
קדש
תל אנפה
כמד
בעל־בקע

קיליקיה

שם היישוב
אזתודי
אדון
לארטס

אי־כתיים

שם היישוב	ייסוד (אם ידוע)	הערות
כתי	כנראה בימי אתבעל הראשון	הוקמה תחת צור, אז הפכה לממלכה עצמאית חשובה. פירוט כתבתי בערך עצמו
אדיל	פיניקים נכחו בעיר עוד במאה ה־7 לפנה"ס, העיר הפכה פיניקית תחת מלך כתי עזמלך בסביבות 450 לפנה"ס	פירוט כתבתי בערך עצמו
תמש	פמייתן מלך כתי ואדיל סיפח את העיר בין 361 (תחילת מלכותו) ל־332 (המצור על צור), אך כבר מימי מלכיתן קודמו נמצאו ממצאים בפיניקית; לדעתי סביר שהיישוב הפיניקי בעיר מוקדם יותר	מעט פירוט כתבתי בערך עצמו
לפט		בימי שלטון בית תלמי על קפריסין היה בלפט מקדש למלקרת.
פף		לפי לפי פאוסניאס, מקור פולחן אפרודיטה בסוריה ומשם הגיע לפאפוס, ככל הנראה באמצעות הפיניקים. בתקופת הנוכחות הפיניקית בעיר, נעבדה מקבילתה הפיניקית של אפרודיטה עשתרת במקום, ומקדש אפרודיטה בעיר יוחס לאציל צורי בשם כנירַס. פולחן אפרודיטה נוסד לפני תקופתו של הומרוס (סביבות 700 לפנה"ס), כיוון שהחורשה והמזבח של אפרודיטה מוזכרים באודיסיאה (להביא מקור).
אמתוס		יש המשערים שהיא "קרתחדשת" מכתובת בעל לבנון. אחרים משערים שהיה שמה "חמת" (כך מובא בספר "לה' תימן ולאשרתו)

יוון

שם היישוב
רודן
עבדרת (יוון)
כפתור
אי־כתר
קליסטה
אוליארוס
פויניקוס
תאסוס
דמטריאס
קוס
אתונה
פיראוס
תבאי
סאמוס
דלוס

מצרים

שם היישוב	ייסוד (אם ידוע) – המושבות הפיניקיות נוסדו בערים קיימות	הערות
תחפנחס		ישיבת כנענים בעיר מתועדת במכתבי הפפירוס הפיניקיים.
מף		הרודוטוס (המאה ה־4 לפנה"ס) סיפר שבצד הצפוני של מקדש הפייסטוס, הוא פתח, היה מתחם קודש לפרוטאוס, ומסביבו חיו פיניקים צורים באזור שנקרא "מחנה הצורים". בעיר נמצאו גם כתובות פיניקיות. מידע מעניין על הפיניקים בעיר, והשערות שונות בנושא, במאמר:
איפסמבול		לפי הכתובות היווניות בעיר, הקרובה לגבול עם כוש, היה בחיל המצרי חילות מצריים, יווניים, ו"לועזיים" (αλλογλοσσοι, דוברי שפות זרות) – שכללו פיניקים (שהשאירו גם הם כתובות בשפתם), וכנראה גם ישראלים (הקשורים אולי למושבה ביב).

סיציליה

שם היישוב	ייסוד (אם ידוע)	הערות
צור הכוסים
אגרגנת
הראקליה מינואה
סלינוס
מזר
מטוא
ליליבאיום
ארך		סקרים סביב המורדות המערביים של הר אריקס (ארך הכנענית) חשפו שטח גדול של קדרות פונית, מאותה תקופה של הקדרות מהחוף שמצפון להר. ב־CIS I 140 (מכרלי) ובאוצר הכתובות הפניקיות כתובת 296 (מקרתחדשת) מוזכרת "עשתרת ארך", היא ונוס אריקינה .
דרפנה
ציץ
כפרא
חמר
ראש מלקרת		משמעות השם היא "הראש המוקדש למלקרת", על מטבעות היישוב היווני בעיר נמצאה דמותו של הרקלס.
הנה

שרדן

שם היישוב
אולביה
פאולי ג'ריי (מארח?)
כרלי
נורה
ביתען
סלכי
אי נצים
מונטה סיראי
נאפוליס
תרוס
אלגרו

קורסיקה

שם היישוב
אלליה

מצר מלקרת

שם היישוב
אנן
גול
אירנם
למפדוזה

צפון אפריקה

שם היישוב
תובקטיס
לפקי
ויעת, פילן, מעקר
צברתען
מנינקס
מקם חדש
קפסה
תעינת
ראש פה
אכולה
שטפשר
תפסוס
לפקי (תוניסיה)
ראש פנת
אדרמת
מכתר
תנסמת (צר')
אספיס
קרקואן
קרתחדשת
עתקת
ראש אשמן
עפון אקרא
תבגג
ווגה
אלתברש
בבעל
תברכען
תגרן
עפון
מלכא
מקמא
ראש כד
כרטן
טפתען
אי גלגל
סראע
תמכי
ראש עז
ראשיפיסיר
אי אמן
ראש כובב
כש
ראשוביקרי
ראש גני
אי כוסים
תיפאזה
אי חול
גנגן
קרתן
כמא
ראשגון
ראש אדר
אבן חק
חק ש עלשת
תיתגא
יוליה קונסטנטינה זיליל
לכש
וולוביליס
תומיאטרי
תמדעת
סלעת־שעלת
אזמה
ראשיביס
מוגדור
אגדר

אישפניה

שם היישוב
אליסובו
נמל חנבעל ונמל מגן
אוסונובה
טבירה
אונובה
שפלה
קרת חמן
קרת טובה
לבריחה
גדר
קרת
מונס קלפה
קרו דל ווילאר
מלחת
טוסקנוס
צכץ
עבדרת (אישפניה)
תותוגי
תגלת
קרתחדשת (אישפניה)
הרנא
אקרה לאוקה
צוריכה
טרקו

האיים הבלאריים

שם היישוב
איבשם
מגן

עוד

שם היישוב	ייסוד (אם ידוע)	הערות
עשתרות
מסלת		העיר הוקמה כמושבה קרתחדשתית בשם הפיניקי 𐤌𐤎𐤋𐤕 (מסלת), ונכבשה על־ידי איונים מפוקאיה שברחו מפני הרפגוס וזכו בשטחי העיר בקרב ימי מול הקרתחדשתים. אותם יוונים נחלו את העיר וקיימו אותה כקולוניה מסחרית, בשם מסליה (Μασσαλία), שנגזר מהשם הפיניקי (ולא להפך – ת' סופית לא תועתקה לשפות אחרות כי לא נהגתה, אך אין עדויות להוספת ת' סופית למילים שאולות, כלומר המילה הועברה מכנענית ליוונית ללא ספק).
נים		היו שטענו שהמקור המוקדם של נים הוא במושבה פיניקית, אם כי הטענה מופיעה רק במקור אחד ולא מגובה בממצאים.
אביניון		למשל, נקברה שם זיבקת הכהנת.
אי נור		שם האי פיניקי במקורו ("ינר", כלומר "אי נֻר"), התגלגל לשם האי הלטיני Anaria.
תרשיש
אופיר

רשימות

חוף כנען:

• אלת
• רפיח
• עזה
• אשקלון
• אשדוד
• יבנה ומחוז יבנה
• יפו
• ארשף
• אליכין
• מגדל עבדעשתרת
• תל מבורך
• קרקודילון
• דאר
• קרתה
• עתלית
• שקמונה
• תל אבו הואם
• בעל
• תל בירה
• עכו
• תל סמריה
• בית העמק
• שבי ציון
• כברי
• אכזיב
• חמון
• צור
• מחלב
• צרפת
• צידון
• בארות
• גבל
• בתרון
• טריפולי
• אורתוסיה
• ערקת
• מרימה
• מרת
• ארוד
• צמר
• אנטי־ארוד
• קרן
• בלנאה
• פלטוס
• גבעל
• לאדכא
• אוגרית־רמיתה
• מוריאנדה

פנים הארץ:

• ירושלם
• שכם
• כבול
• מצפה ימים
• קדש
• תל אנפה
• כמד
• בעל־בקע

קיליקיה:

• אזתודי
• אדון
• לארטס

אי־כתיים:

• כתי
• אדיל
• תמש
• לפט
• פף
• אמתוס (קרת־חדשת?)

יוון:

• רודן
• עבדרת (יוון)
• כפתור
• אי־כתר
• קליסטה
• אוליארוס
• פויניקוס
• תאסוס
• דמטריאס
• קוס
• אתונה
• פיראוס
• תבאי
• סאמוס
• דלוס

מצרים

• תחפנחס
• מף
• איפסמבול

סיציליה:

• צור הכוסים
• אגרגנת
• הראקליה מינואה
• סלינוס
• מזר
• מטוא
• ליליבאיום
• ארך
• דרפנה
• ציץ
• כפרא
• חמר
• ראש מלקרת
• הנה

שרדן:

• אולביה
• פאולי ג'ריי (מארח?)
• כרלי
• נורה
• ביתען
• סלכי
• אי נצים
• מונטה סיראי
• נאפוליס
• תרוס
• אלגרו

קורסיקה:

• אלליה

מצר מלקרת:

• אנן
• גול
• אירנם
• למפדוזה

צפון אפריקה:

• תובקטיס
• לפקי
• ויעת, פילן, מעקר
• צברתען
• מנינקס
• מקם חדש
• קפסה
• תעינת
• ראש פה
• אכולה
• שטפשר
• תפסוס
• לפקי (תוניסיה)
• ראש פנת
• אדרמת
• מכתר
• תנסמת (צר')
• אספיס
• קרקואן
• קרתחדשת
• עתקת
• ראש אשמן
• עפון אקרא
• תבגג
• ווגה
• אלתברש
• בבעל
• תברכען
• תגרן
• עפון
• מלכא
• מקמא
• ראש כד
• כרטן
• טפתען
• אי גלגל
• סראע
• תמכי
• ראש עז
• ראשיפיסיר
• אי אמן
• ראש כובב
• כש
• ראשוביקרי
• ראש גני
• אי כוסים
• תיפאזה
• אי חול
• גנגן
• קרתן
• כמא
• ראשגון
• ראש אדר
• אבן חק
• חק ש עלשת
• תיתגא
• יוליה קונסטנטינה זיליל
• לכש
• וולוביליס
• תומיאטרי
• תמדעת
• סלעת־שעלת
• אזמה
• ראשיביס
• מוגדור
• אגדר

אישפניה:

• אליסובו
• נמל חנבעל ונמל מגן
• אוסונובה
• אונובה
• שפלה
• קרת חמן
• קרת טובה
• לבריחה
• גדר
• קרת
• מונס קלפה
• קרו דל ווילאר
• מלחת
• טוסקנוס
• צכץ
• עבדרת (אישפניה)
• תותוגי
• תגלת
• קרתחדשת (אישפניה)
• הרנא
• אקרה לאוקה
• צוריכה
• טרקו

האיים הבלאריים:

• איבשם
• מגן

עוד:

• עשתרות
• מסלת
• נים
• אביניון
• אי נור
• תרשיש
• אופיר

לבדוק

• מורו דה מזקיליה (ספ') – אתר כנעני באישפניה, לפי Chapter 12 Foundational grids and urban communities in the Iberian Peninsula in antiquity and the Middle Ages עמ' 244 בג'ייסטור

ערכים קשורים

• קרתחדשת
• פוניקה
• רשימת כתובות כנעניות וארמיות – עדויות רבות למושבות, בולטות בינהן:
  • כתובת בעל לבנון

תמונות

מפות

מדיה וקבצים בנושא מפות של מושבות פיניקיות בוויקישיתוף

• 
• 
• 
• 

אניות

מדיה וקבצים בנושא אניות פיניקיות בוויקישיתוף

הגלריה הועברה לטבלה מוסתרת הן כי היא מכבידה על טעינת הדף (הגם שאני לא בטוח שהטבלה המוסתרת באמת מקלה על הטעינה), והן כי החלק של המטבעות ממש לא מעודכן (מאז שנוצרה הגלריה, הועלו לויקישיתוף עוד אלפי מטבעות עם אניות כנעניות מספרית גאליקה, את רובם ככולם הכנסתי לקטגוריות הערים המתאימות, אך את רובם לא טרחתי להכניס לקטגוריות האניות הפיניקיות על מטבעות).

גלריית האניות

במוזיאון הימי הלאומי יש חותם עם אניה כנענית וברקע שלושה דקלים. כדאי לבחון לעומק גם את האניה הטרופה מאולו־בורון (גם בויקישיתוף), הגדושה בממצאים כנעניים, ושממצאיה האחרים תואמים סחר כנעני עם עמים שכנים. ייתכן שדגם נוסף מקפריסין מייצג אניה כנענית (לקטגוריה ולאתר הלובר). ייתכן שבין הממצאים ב־Commons:Category:2019 temporary exhibition (Musée de la Romanité) יש גם ממצאים קרתחדשתיים מהמלחמות עם הרומאים. אניות מקוריות וממצאיהן או תיאורי אניות במקורות כנעניים חריטת אנייה על גלים על כתובת אש נדר תבליט חלק מאניה על מצבה כנענית (עוד תמונה, ועוד אחת בהמשך הגלריה) תבליט אניה מאזתודי (בגרסות נוספות: 1, 2, 3) תבליט אניה על ארון קבורה, כנראה מהמאה ה־2 לספירה, מוצג במוזאון בארות (לקטגוריה) תבליט משוק לפקי, מימין אנייה כנענית, משמאל אנייה רומאית (יש תמונה נוספת: 1) שרידי האניה הפיניקית הראשונה ממזרּון (ספ') (ליד קרתחדשת האיברית), המאה ה־7 לפנה"ס (לקטגוריה) שרידי האניה הפיניקית השניה ממזרּון (ספ') (ליד קרתחדשת האיברית), המאה ה־7 לפנה"ס (לקטגוריה) איל ניגוח ימי קרתחדשתי (ברקע אחד רומאי כנראה: [1]) מסביבות המלחמה הפונית הראשונה, עם כתובת הקדשה לבעל (עוד תמונות: [2] [3] [4]) מגוון ממצאים קרתחדשתיים ימיים אנית מרסלה, ליבורנת מלחמה טרופה עם ממצאים כנעניים שנמצאה מדרום למטוא, המאה ה־3 לפנה"ס (לקטגוריה) דגמי חרס כנעניים של אניות דגם אניה עם אדם בתוכה, לבנון (לקטגוריה ולאתר הלובר) דגם אניה, לבנון (לקטגוריה ולאתר הלובר) דגם אניה מגבל דגמי אניות מאכזיב דגם אניה מקפריסין, המאה ה־6 לפנה"ס (לקטגוריה) דו־טורית כנענית מטרקוטה, אקרה לאוקה, המאה ה־4 לפנה"ס (יש זוויו נוספות: [1], [2], [3], וכן שתי התמונות הבאות בגלריה) דו־טורית כנענית מטרקוטה, מלמעלה דו־טורית כנענית מטרקוטה, מהצד ייצוגים על מטבעות ניתן למצוא לרוב בעברי הים, באתר https://www.wildwinds.com/coins/greece/i.html – כמו למשל מקרתחדשת החדשה או מהגדר: 1, 2. מדיה וקבצים בנושא אניות פיניקיות על מטבעות בוויקישיתוף על מטבעות מטבע מארוד (גרסה נוספת, מטושטשת) מטבעות מארוד עם ספינות? (גרסה דומה) קצה אניה על מטבע מארוד קצה אניה על מטבע מארוד מטבע צידוני (יש חתוך), תחת מזדי, 353–333 לפנה"ס מטבע צידוני מטבע צידוני מטבע צידוני, כתובת "עב" (קיצור של "עבדעשתרת") מטבע המלך עבדעשתרת (על המטבע בקיצור: "עב"), צד 1: הוא והמלך הפרסי על מרכבה, צד 2: אניה צידונית אלגנטית, עדות לעוצמה הכלכלית של צידון מטבע עבדעשתרת, כמו הקודם מטבע עבדעשתרת מלך צידון מטבע צידוני, 342–341 לפנה"ס מטבע צידוני, 351–347 לפנה"ס מטבע צידוני (יש חתוך) מטבע עבדעשתרת מלך צידון שקל ממקדש בעלשלם (יש חתוך) מטבע צידוני מטבע עבדעשתרת מלך צידון מטבע עבדעשתרת מלך צידון אניה (כנראה מלחמתית) על מטבע מטבע צידוני של אנטיוכוס ה־4 אפיפנס מלך סוריה, עם כיתוב כנעני משמאל למטה ("צִדֹן") מטבע צורי מימי אדריאנוס, משמאל טיכה, מימין עשתרת על ספינת משוטים, כימינה אוחזת כתר ובשמאלה שרביט איל ניגוח ימי על מטבע קרתחדשתי מאישפניה, 230–220 לפנה"ס (יש תמונת מקור מורחבת וזווית נוספת) מטבע דומה לזה הקודם העתקי מטבעות כנעניים שונים, על חלקם אניות באמנות הסלע בטאנום יש אניות, כנעניות לפי המחקר. ייתכן שאניה מקרלי על פסיפס רומאי היא אניה כנענית. תיאורי אניות במקורות עתיקים זרים העתק ישן של ציור אניה כנענית במצרים כנענים על אניה השטה למצרים, כנראה מגבל, בתבליט מהפירמידה של אונס (התמונה קיימת בגרסה נוספת, והתבליט נראה טוב גם בתמונה אחרת שלו) חלק מתבליט מצרי של אניות, אחת הדמויות בעלת חזות כנענית ברורה, שמשאל למעלה נראה ההירוגליף של כנען (חֿאסת, "ארץ הגבעות") שלוש פעמים (יש שתי תמונות נוספות של התבליט: [5], [6]) תמונה מקורית מתוך תבליט הובלת העצים (לקטגוריה בויקישיתוף) העתקה מתוך תבליט הובלת העצים (לקטגוריה בויקישיתוף) אניית מלחמה מימי סנחריב מנחות של אניות (או על אניות) מוגשות מצור ומצידון לשלמנאסר השלישי, מתוך תבליטי שערי אימגור־אנליל (יש תמונות נוספות: 1, 2, 3, 4) העתקת תבליט מנינוה המתאר בריחה מצור (לא מצאתי את התבליט המקורי) מדיה וקבצים בנושא ייצוגים מודרניים של אניות פיניקיות בוויקישיתוף דגמים ותיאורים מודרניים שחזור הציור ב־ἡ ποικίλη στοά (הערפה המצוירת ), לפי פאוסניאס משמאל נמצאו אניות פיניקיות דגם אניית מלחמה כנענית דגם אניית סוחר כנענית סמליל אניה – png סמליל אניה – jpg ציור מספר מיושן של אניות פיניקיות מוצאות את קצה העולם הפיניקים נושאים את לפיד התרבות מעבר לים, למעלה תעשיות הזכוכית והארגמן