התנחלות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ נידון כבר לעייפה
מ ניסוח
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:West Bank Access Restrictions.pdf|300px|ממוזער|מפת ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית, [[משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים#הסניף הפלסטיני|הסניף הארצי של משרד האו"ם לתיאום העניינים הומניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש]], ספטמבר 2014]]
[[קובץ:West Bank Access Restrictions.pdf|300px|ממוזער|מפת ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית, [[משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים#הסניף הפלסטיני|הסניף הארצי של משרד האו"ם לתיאום העניינים הומניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש]], ספטמבר 2014]]
'''התנחלות''' היא [[יישוב]] שהקימו אזרחים [[ישראלים]] ממוצא [[יהודים|יהודי]] מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]] אחרי [[מלחמת ששת הימים]]. מושג זה משמש בעיקר לתיאור יישובים ב[[יהודה ושומרון]] וב[[בקעת הירדן]] שבהם לא הוחל החוק הישראלי ושבהם עדיין קיים [[ממשל צבאי]], וכן לתיאור יישובים שנמצאו ב[[רצועת עזה]] וב[[חצי האי סיני]] ופונו במהלך השנים. עם זאת, הן גורמים בינלאומיים והן גורמי שמאל ישראליים מכנים כך גם את ההתיישבות היהודית ב[[מזרח ירושלים]], ולעיתים גם את יישובי [[רמת הגולן]].
'''התנחלות''' היא [[יישוב]] שהקימו [[יהודים]] אזרחי [[ישראל]] מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]] אחרי [[מלחמת ששת הימים]]. מושג זה משמש בעיקר לתיאור יישובים ב[[יהודה ושומרון]] וב[[בקעת הירדן]] שבהם לא הוחל החוק הישראלי ושבהם עדיין קיים [[ממשל צבאי]], וכן לתיאור יישובים שנמצאו ב[[רצועת עזה]] וב[[חצי האי סיני]] ופונו במהלך השנים. עם זאת, הן גורמים בינלאומיים והן גורמי שמאל ישראליים מכנים כך גם את ההתיישבות היהודית ב[[מזרח ירושלים]], ולעיתים גם את יישובי [[רמת הגולן]].


בסוף [[2017]] היו רשומים כתושבים בהתנחלויות כ-436,000 תושבים{{הערה|שם=inn|https://www.inn.co.il/News/News.aspx/364327}}. מספר זה אינו כולל כ-20,000 יהודים המתגוררים ברמת הגולן וכן כ-375,000 יהודים המתגוררים ב[[מזרח ירושלים]]{{הערה|שם=inn}}. אחוז הגידול באוכלוסייה בהתנחלויות בשנת [[2007]] היה 5.2%{{הערה|1={{ynet|[[תני גולדשטיין]]|2007: עוד 14 אלף מתנחלים ביהודה ושומרון|3496637|20 בינואר 2008}}}}. אחוז גידול זה גבוה פי שניים וחצי מזה של כלל האוכלוסייה הישראלית{{הערה|{{וואלה!|ראלי סער והארץ|מעל 6,000 מתנחלים חדשים בגדה בחצי שנה|838469|8 בינואר 2006}}}}.
בסוף [[2017]] היו רשומים כתושבים בהתנחלויות כ-436,000 תושבים{{הערה|שם=inn|https://www.inn.co.il/News/News.aspx/364327}}. מספר זה אינו כולל כ-20,000 יהודים המתגוררים ברמת הגולן וכן כ-375,000 יהודים המתגוררים ב[[מזרח ירושלים]]{{הערה|שם=inn}}. אחוז הגידול באוכלוסייה בהתנחלויות בשנת [[2007]] היה 5.2%{{הערה|1={{ynet|[[תני גולדשטיין]]|2007: עוד 14 אלף מתנחלים ביהודה ושומרון|3496637|20 בינואר 2008}}}}. אחוז גידול זה גבוה פי שניים וחצי מזה של כלל האוכלוסייה הישראלית{{הערה|{{וואלה!|ראלי סער והארץ|מעל 6,000 מתנחלים חדשים בגדה בחצי שנה|838469|8 בינואר 2006}}}}.

גרסה מ־14:56, 23 ביוני 2018

מפת ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית, הסניף הארצי של משרד האו"ם לתיאום העניינים הומניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש, ספטמבר 2014

התנחלות היא יישוב שהקימו יהודים אזרחי ישראל מעבר לקו הירוק אחרי מלחמת ששת הימים. מושג זה משמש בעיקר לתיאור יישובים ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן שבהם לא הוחל החוק הישראלי ושבהם עדיין קיים ממשל צבאי, וכן לתיאור יישובים שנמצאו ברצועת עזה ובחצי האי סיני ופונו במהלך השנים. עם זאת, הן גורמים בינלאומיים והן גורמי שמאל ישראליים מכנים כך גם את ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, ולעיתים גם את יישובי רמת הגולן.

בסוף 2017 היו רשומים כתושבים בהתנחלויות כ-436,000 תושבים[1]. מספר זה אינו כולל כ-20,000 יהודים המתגוררים ברמת הגולן וכן כ-375,000 יהודים המתגוררים במזרח ירושלים[1]. אחוז הגידול באוכלוסייה בהתנחלויות בשנת 2007 היה 5.2%[2]. אחוז גידול זה גבוה פי שניים וחצי מזה של כלל האוכלוסייה הישראלית[3].

מעמדן מבחינת המשפט הבינלאומי של ההתנחלויות שנוי במחלוקת. לדעת מדינת ישראל הקמת ההתנחלויות מותרת על פי המשפט הבינלאומי[4], ועמדות נוספות תומכות בגישה זו[5][6]. מאידך הובעו דעות במועצת הביטחון של האומות המאוחדות[7] כמו גם על ידי גורמים אחרים[8][9][10] לפיהן הקמתן הייתה בניגוד למשפט הבינלאומי. רוב מדינות העולם מתנגדות למדיניות הקמת ההתנחלויות של ישראל .

על מעמדם של המושגים "התנחלות" ו"מתנחלים"

שימוש במושג "התנחלות" בשנת 1955

בהגדרתו הבסיסית, מתייחס המושג "התנחלות" להתיישבות ב"נחלה". המילה התנחלות באה מהשורש נ-ח-ל גזרת פ"י בניין התפעל, שפירושו, על פי מילון אבן-שושן: ירש, קיבל לרשותו אחוזה[11]. הביטוי "נחלת אבות" מתייחס לחלקת ארץ העוברת מדור לדור כירושה משפחתית. כלומר, למונח "התנחלות" (שהוא בעיקרו מילה נרדפת ל"התיישבות") יש אסוציאציה שונה במקצת מזו של "התיישבות". "התנחל" מופיע פעמים אחדות כבר בספר במדבר, למשל: ”וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ, אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה. לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ”[12]. במשמעות זו הוא עוסק בהתנחלות בכל שטחי ארץ ישראל, ובמשמעות זו עוסק במושג גם התלמוד. הביטוי "התנחלות" משמש גם באופן כללי לתיאור של היאחזות שבטים נודדים ביישוב קבע.

בתולדות הציונות שימש המושג "התנחלות" לתיאור ההתיישבות היהודית, ובמיוחד ההתיישבות החלוצית, בארץ ישראל. למשל, ראשוני המתיישבים ברמת השרון נקראו "מתנחלים" ובעיר קיים רחוב "המתנחלים" הקרוי על שמם[13]. אפשר למצוא את המושג "התנחלות" גם בדברי חיים ארלוזורוב: "מהעלייה החלוצית של חמש השנים האחרונות קיבל רק חלק קטן מאוד אפשרות התנחלות"[14]. המונח "התיישבות" (וכן "מושבות" שנקראו בתחילה גם "קולוניות") שימש גם הוא לתיאור ההתיישבות היהודית, אולם, בד בבד, שימש גם תרגומו של המונח "קולוניזציה" ("קולוניות" וכו') שרווח בלשונות אירופה בתקופת הקולוניאליזם. עם זאת, המונח התנחלות אינו מיוחד להתיישבות של יהודים. הוא מציין התנחלות ביישוב קבע מכל סוג, כמו התנחלות של שבטי נוודים ביישובי קבע. למשל: התנחלות של שבטי בדואים. בכנס החברה הגאוגרפית הישראלית, שהתקיים ב-1978 באוניברסיטת בר-אילן, הרצה פרופ' ארנון סופר בנושא: "תהליכי התנחלות ערבית בישראל - השלכות וממדים".

לאחר מלחמת ששת הימים החל כינוי זה לשמש גם לציון יישובים יהודיים שהוקמו או שהוקמו מחדש מעבר לקו הירוק, בדומה לתיאור ההתיישבות היהודית בראשית הציונות המודרנית. על אף שהביטוי "התנחלות" מציין ישוב - רבים, במיוחד אלה שאינם רואים בהתנחלויות יישובים לגיטימיים, נמנעים מלתארן כיישובים.

בשל התגברות הביקורת על מפעל ההתנחלות ביהודה, שומרון ועזה במהלך השנים, ובשל היחס השלילי של חלקים בציבור למתנחלים ולהתנחלויות, יש המבקשים להימנע מייחוד התואר "מתנחלים" לתושבים בשטחים אלה (ובמיוחד לתושבי היישובים המזוהים עם גוש אמונים, לעומת יישובי בקעת הירדן והיישובים הפרבריים הקרובים לקו הירוק למשל), בטענה שאין הבדל מהותי בינם לבין היהודים בשאר חלקי ארץ ישראל. לדעתם, כל היישובים היהודיים בארץ הם התנחלויות, וייחוד התואר "מתנחלים" להם נובע ממגמה לתייגם ולהדירם אל מחוץ למחנה.

למרות זאת, מרבית דוברי העברית משתמשים במושגים "התנחלויות" ו"מתנחלים" לתיאור היישובים והתושבים הישראליים ביהודה, שומרון ועזה. ביטויים אלה משמשים הן את מתנגדי ההתנחלויות (אשר נמנעים מן השימוש בביטויים "יישובים" ו"מתיישבים" לגבי היישובים והתושבים היהודיים שמעבר לקו הירוק), הן את הנייטרלים ביחס אליהן, ולעיתים אף את המתנחלים עצמם אשר מתנגדים להימנעות משימוש במלים "יישובים" ו"מתיישבים".

רבים בימין אינם רואים הבדל מהותי בין יישובים משני עברי הקו הירוק ושניהם לגיטימיים בעיניהם באותה מידה. גם ערבים רבים אינם מבחינים בין הסוגים, ולדידם שניהם בלתי חוקיים באותה מידה. גם בקרב אנשי שמאל רדיקלי יש הקוראים "התנחלות" גם ליישובים יהודיים בתוך הקו הירוק, כגון עמותת "זוכרות".

רקע היסטורי להקמת ההתנחלויות

התנחלות בשומרון, (שא-נור) 1978

מלחמת ששת הימים העמידה את ישראל בפני דילמה. מחד, רצתה ממשלת ישראל להשתמש בשטחים שכבשה למטרות ביטחון, ולהמשיך ולהחזיק בכולם או ברובם לאורך זמן. גם הזיקה ההיסטורית לאזורים אלה עודדה צעד זה. מאידך, סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל היה עלול לעורר התנגדות בינלאומית (כפי שאכן עורר סיפוחה של מזרח ירושלים ולימים סיפוח רמת הגולן), וכן היה מחייב להעניק לתושבים הפלסטינים במקום, שהיו חפצים בכך, זכויות אזרח במדינת ישראל, מה שהיה מעמיד בסכנה את הרוב היהודי במדינה, רוב שכל ממשלות ישראל רואות בו חשיבות.

הדרישה הציבורית להקים יישובים ישראליים בשטחים שנכבשו החלה להישמע זמן לא רב אחרי המלחמה, והשאלה שנותרה בלתי פתורה גרמה ליחס דואלי של ממשלות ישראל לחבלי ארץ אלו. כמה ממשלות מימין ומשמאל תמכו ואף יזמו הלכה למעשה את ההתנחלויות, אך הותירו את האזורים שבהן הוקמו מחוץ לשטחה הריבוני של מדינת ישראל. ממשלות אחרות פעלו להגבלה ואף לפינוי של ההתנחלויות. ברבות הימים הוקמו התנחלויות בכל השטחים שנכבשו ובחצי-האי סיני בכלל זה, אך לא בשטחים שנכבשו מאוחר יותר, כמו דרום לבנון.

הסכם השלום בין ישראל למצרים הוביל לפינוין של ההתנחלויות בחצי האי סיני, ותוכנית ההתנתקות הביאה לפינוי ההתנחלויות ברצועת עזה ובצפון השומרון. אף ממשלה לא הכריעה בצורה חד משמעית את גורלם של יהודה והשומרון. עקב כך, נוצרה מציאות שבה קיימת התיישבות של מאות אלפי ישראלים יהודים על אדמות, שמצד אחד לעם היהודי יש זיקה היסטורית ודתית אליהן, ויש הטוענים שהן גם בעלות חשיבות ביטחונית למדינת ישראל, ומצד שני אינן בתחומה הריבוני של מדינת ישראל, והן בתוך אזור המיושב במספר רב של פלסטינים, שעל כולו או מרביתו מקווים אש"ף והקהילה הבינלאומית בהנהגת האו"ם[15][16] להקים מדינה פלסטינית[17].

פעולת ההתיישבות היהודית בשטחים שלא סופחו לישראל מכונה בשם "מפעל ההתנחלות", מממשת את שליטת ישראל בשטחים אלו, תוך שימוש במשאביהם (בעיקר קרקעות ומים) ומקשה על פינוים. ישראל מצדיקה התיישבות זו בטיעונים של זכויות היסטוריות וכן בטיעונים משפטיים של ארעיות וצרכים ביטחוניים.

הקמת ההתנחלויות והתרחבותן

העיר אריאל, התנחלות ביהודה ושומרון
ההתנחלות ענתות בגוש אדומים

עשור ראשון

בקיץ 1967 פורסמה תוכנית אלון שהמליצה לספח לישראל את החלק המזרחי של יהודה ושומרון (בקעת הירדן), את גוש עציון ושטחים בין ירושלים ורמאללה (לצורך הרחבת פרוזדור ירושלים הצר ובעל המשמעות הביטחונית החשובה), ואת החלק הדרומי של רצועת עזה, כמו גם את רמת הגולן. במידה מסוימת, התוכנית התחשבה בשיקול הדמוגרפי, ועל כן ניתנה המלצה לסיפוח שטחים שבהם הייתה אוכלוסייה פלסטינית דלילה, כמו בקעת הירדן, אולם מאידך כללה התוכנית את סיפוח אזור גוש עציון וחברון, למרות היותם מיושבים בצפיפות. אף כי התוכנית לא נתקבלה באופן רשמי, ממשלות ישראל פעלו על פי רוחה עד למהפך השלטוני בשנת 1977, ובעקבותיה הוקמו התנחלויות רק בשטחים שיועדו לסיפוח בידי ישראל על פי תוכנית זו.

ההתנחלות הראשונה שהוקמה באזור יהודה ושומרון היא היישוב כפר עציון בגוש עציון, שהוקם מחדש בקיץ 1967 על חורבותיו של הכפר שנכבש ונחרב בידי הלגיון הירדני במלחמת העצמאות. הקמת היישוב מחדש אושרה בידי הממשלה, בעקבות לחץ של בני כפר עציון ההיסטורי. לאחר מכן הוקמו יישובים נוספים בשטחו של גוש עציון, ראש צורים ואלון שבות (1969-1970), אלעזר (1975) ומגדל עוז (1977). כן הוקמה קריית ארבע בצמוד לחברון.

בעשור לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו מרבית ההתנחלויות בבקעת הירדן ובמדבר יהודה: ארגמן, מחולה וקליה (1968), גלגל, ייטב, מעלה אפרים ומשואה (1970), חמרה ומצפה שלם (1971), גיתית ומכורה (1973), מעלה אדומים ופצאל (1975), נתיב הגדוד ורועי (1976), אלמוג, כוכב השחר, נירן ותקוע (1977).

כן הוקם מבוא חורון (1968) בכיס לטרון כדי למנוע ויתור על הכיס בכל הסכם עתידי[18]. מדרום לירושלים הוקם בית ספר שדה הר גילה. בתחילת 1972 היו בהתנחלויות כ-1,500 מתנחלים שלא היו אפילו פרומיל מאוכלוסיית ישראל. קרוב למחציתם היו תושבי סיני[19].

ההתנחלות הראשונה ברצועת עזה הייתה כפר דרום שהוקמה ב-1970. בדומה לכפר עציון, גם התנחלות זו הוקמה על חורבות יישוב יהודי שנכבש במלחמת העצמאות בידי הצבא המצרי.

אחרי מלחמת יום הכיפורים, בפברואר 1974, חלה התפתחות משמעותית, כאשר הציונות הדתית נטלה לידיה את יוזמת ההתנחלות. לאור החשש מנסיגות, הקימו פעילים, רבים מהם תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, את תנועת "גוש אמונים". התנועה דגלה בהחלת הריבונות הישראלית על הגולן, על יהודה ושומרון, על רצועת-עזה ועל סיני. בתקופה של אווירת נכאים, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הצליחה התנועה להפיח בקרב תומכיה תקווה חדשה. בין תומכיה בציבור החילוני היו אנשי ההתיישבות העובדת כגון נעמי שמר, אריאל שרון ומאיר הר-ציון שראו במתנחלים את ממשיכי דרכם מבחינת התיישבות וציונות. פעילות התנועה הביאה להקמת עפרה במאי 1975, להקמת קדומים בשנת 1976 ולהקמת אלקנה בשנת 1977.

1977-1992

עם עליית הליכוד לשלטון, ציפו בגוש אמונים להאצה משמעותית של קצב הקמת ההתנחלויות לאור הבטחתו של מנחם בגין: "יהיו עוד הרבה אלוני מורה", אולם ממשלתו של מנחם בגין היססה והקימה התנחלויות מעטות. בשנים 1977–1978 הוקמו בית חורון, בית אל ושבי שומרון תוך שיכונן בתחילה בתוך מחנות צבא. הממשלה הייתה שותפה פעילה בבניית ההתנחלויות והיא תמכה בהן בהטבות כלכליות, בניית תשתיות והגנה משפטית, בניצוחו של שר החקלאות אריאל שרון. בשנת 1978 הוקמה תנועת אמנה, כתנועה המיישבת של "גוש אמונים". בשנת 1979 אישרה ממשלת ישראל את "תוכנית שרון להתיישבות", שכללה הקמת יישובים עירוניים בגב ההר כדי לשלוט במישור החוף והקמת יישובים לאורך בקעת הירדן כדי להגן על גבולה המזרחי של ישראל[20].

לאחר הנסיגה מסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, נכנסה התחייה לממשלה ויובל נאמן מונה ליושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות. בשנים 1983–1984 הקימה הממשלה עשרות התנחלויות חדשות ברחבי יהודה ושומרון. עם זאת, ההתנחלויות היו ברובן קטנות וכלל המתנחלים ביהודה ושומרון מנו כ-23,700 נפש, כ-0.6% מאוכלוסיית ישראל[21].

לאחר הקמת ממשלת ישראל העשרים ואחת, שהייתה ממשלת אחדות לאומית, הוקפאה הקמת התנחלויות חדשות. הקפאה זאת נמשכת עד עתה ורק התנחלויות מעטות הוקמו באופן רשמי על ידי ממשלת ישראל ה-23, בראשות יצחק שמיר, לאור אילוצים מדיניים שלהם היה נתון ראש הממשלה. בין ההתנחלויות שהוקמו אז היה טלמון. התנחלויות שהוקמו לאחר שנת 1990 הוקמו לרוב כ"הרחבות" של יישובים סמוכים ולא זכו לסמל יישוב נפרד. בין אלו ניתן למנות את שבות רחל, נריה וטל מנשה.

הגם שבמחצית השנייה של שנות ה-80 הוקמו אך מעט התנחלויות חדשות, הוחל אז בהרחבה מסיבית של ההתנחלויות הקיימות. האינתיפאדה הראשונה שכנעה חלק מהיישובים, כמו עפרה, להתרחב כדי להביא ציבור יהודי גדול ליהודה ושומרון. בנוסף, עבור הציבור החרדי הצומח שחיפש פתרונות דיור זולים בקרבה לבני ברק וירושלים, הוקמו עמנואל, מודיעין עלית וביתר עלית. בסוף 1990 הגיע מספר המתנחלים לכ-81,600 ובסוף 1993 הגיע מספרם לכ-115,600[19].

משנת 1992

עם הקמת ממשלת רבין השנייה, פעלה הממשלה להפסיק את גידול ההתנחלויות, ביטלה חוזים לבניית בתים בהתנחלויות וסירבה לאכלס בתים שכבר נבנו. עם זאת, ממשלה זו בנתה ופיתחה כבישים עוקפים לאחר הסכמי אוסלו. אוכלוסיית המתנחלים המשיכה לגדול, בקצב של כ-10,000 נפש בשנה ובסוף 1995 הגיע מספר המתנחלים לכ-134,300. קצב זה נמשך גם בימי ממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו ובסוף 1999 עמד מספר המתנחלים על כ-183,900[22].

בסוף שנות ה-90, לאור האיסור המוחלט על הקמת התנחלויות חדשות, החלו מתנחלים במדיניות של הקמת מאחזים בקרבת התנחלויות אם. במקרים רבים הוקמו המאחזים בתיאום עם הממשלה, תוך שמשרדי ממשלה מממנים את הקמת התשתיות. לחץ של ארצות הברית להסיר את המאחזים הביא את ממשלת אהוד ברק, ולאחר מכן את ממשלתו של אריאל שרון להסיר מספר מאחזים קטנים, אך במקביל הוקמו מאחזים נוספים, מאחזים רבים עובו ובחלק מהם הוקמו מבני קבע. באמצע שנות ה-2000 הזמין אריאל שרון את הדו"ח של טליה ששון, שהביא להאטה ניכרת בהקמת מאחזים חדשים ובהרחבתם.

מספר האזרחים בהתנחלויות הגיע בסוף 2004 קרוב לרבע מיליון תושבים[23], וכ-40% משטחי יהודה ושומרון הוכפפו לתחומי השיפוט המוניציפלי של ההתנחלויות. בסוף 2013 הוערך מספר המתנחלים בכ-370,000 נפש, כ-4.3% מאוכלוסיית ישראל. הגידול של ההתנחלויות עלה בשיעור ניכר על הערכות. כך, בשנת 1983, בעת הכנת תוכנית מתאר ארצית לשנת 2010 ולשבעה מיליון תושבים, הוערך שההתנחלויות יגיעו לכ-125,000 תושבים בלבד[24]. בסוף 2016 הגיע מספר תושבי ההתנחלויות ל-421,400 תושבים, מספר זה אינו כולל את 375,000 היהודים שמתגוררים במזרח ירושלים.

אידאולוגיה

חלק ניכר מתושבי ההתנחלויות התיישבו ממניעים אידאולוגיים וראו בהתיישבותם חלק מהגשמת מטרה חשובה יותר, כגון מצווה דתית, הקדמת הגאולה המשיחית, תרומה לביטחון ישראל, הגשמת הציונות והזדמנות להקים חברת מופת במסגרת התיישבות חלוצית הרחק מחיי העיר הסואנת. טיעונים ומניעים מקובלים למפעל ההתנחלויות הם:

ביטחון ישראל ומניעים מדיניים

טענה מרכזית להצדקת חשיבותן הביטחונית של ההתנחלויות הוא חלישתן על אזורים אסטרטגיים בישראל. לדוגמה, מישור החוף כפי שנראה מן ההתנחלות הר ברכה באזור שכם. מסומנים בחץ: מגדלי עזריאלי.

חלק מהתומכים בקיומן של ההתנחלויות מנמקים זאת בחשיבותן עבור ביטחונה של מדינת ישראל או של אזורים ותשתיות רגישים בה - גבולות בני הגנה. טענה מרכזית המושמעת בהקשר זה היא שללא שטחי יהודה ושומרון רוחבה המינימלי של מדינת ישראל הוא כ-15 קילומטרים, ולכן ניתן לפצלה לשניים במתקפת בזק מהירה. עוד נטען שהרי יהודה וגבעות השומרון חולשים על מישור החוף, גוש דן וירושלים וללא התנחלויות, טרוריסטים פלסטינים ומדינות ערב העוינות את ישראל, ינצלו אותם כבסיסים להתקפות רקטות וטילים על ריכוזי האוכלוסייה והתשתיות של ישראל. טיעונים דומים מושמעים בזכות ההתיישבות בבקעת הירדן, המהווה טריז בין ערביי השטחים לערביי ירדן, עיראק וסוריה ומונעת יצירת חזית ערבית מאיימת מהמזרח הנושקת לעורפה של ישראל.

מנגד, המתנגדים להתנחלויות אומרים שהגנתן היא נטל הפוגע בביטחון ישראל ובכלכלתה. בפרט בלט הדבר בדיונים על גדר ההפרדה. יש הסבורים כי ההתנחלויות והמאחזים הוקמו ומוקמים במגמה למנוע מסירת שטחים אלו במסגרת הסדר שלום עם הפלסטינים. עוד נטען כי מרביתם של המתנחלים הם "מתנחלי איכות חיים" שאינם מוכנים להתיישב באזורים מבודדים יחסית, ומעדיפים אזורים בעלי גישה נוחה ומהירה לערים הגדולות. טענה זו מתבססת על העובדה כי רק כשליש מהמתנחלים יושבים באזורים שאינם סמוכים לקו הירוק.

זיקה דתית והיסטורית

טיעונים היסטוריים מתבססים על כך ששטחי יהודה ושומרון הם חלק מרכזי מארץ ישראל ההיסטורית וערש תרבות התנ"ך. על פי התנ"ך ועל פי מקורות אחרים, שטחים אלו ברובם היו בריבונות יהודית בתקופת מלכות יהודה וישראל ובתקופת החשמונאים. עיקר הטענה מוסב על שטחי יהודה ושומרון שבהם היה עיקר ההתיישבות היהודית בעת העתיקה ולא במישור החוף בו מרוכזת מרבית ההתיישבות היום. מסיבות אלו נטען כי אין לוותר על שטחים אלו בשל הזכות ההיסטורית שיש לעם היהודי על ארץ ישראל. גם החשמונאים התבססו בכיבושיהם על זכויות היסטוריות (לרבות במישור החוף) וידועה תשובתו של שמעון החשמונאי (שכבש את יפו ואת גזר) לשליח אנטיוכוס השביעי שבא בדרישות טריטוריאליות: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו"[25].

טיעונים דתיים - שעיקרם הדגשה גוברת והולכת של מצוות יישוב ארץ ישראל, עד כדי טענה שהיא מהחשובות שבמצוות - העלה בין היתר הרב צבי יהודה קוק, שהגותו שילבה בין הצד המעשי בציונות המעשית, הצד הלאומי אצל המחנה הרווזיוניסטי, והתפיסה של מדינת ישראל כתחילת תהליך הגאולה מהאידאולוגיה של אביו.

התיישבות אידאולוגית

בניין ישיבת ההסדר בנווה דקלים, שעוצב כמגן דוד ענק על ידי האדריכל גרשון שבח.

מתנחלים רבים (בהם תמכו גם אנשי שמאל וקיבוצים מתנועת ארץ ישראל השלמה כמו יצחק טבנקין, מנהיג הקיבוץ המאוחד) רואים את עצמם כממשיכי דרכם של הקיבוצים ושל יישובי חומה ומגדל המממשים את הקריאה הציונית להתיישב בכל ארץ ישראל, אף בלב יישוב ערבי (כדוגמת תל חי שהייתה דגל הציונות וחניתה שהייתה סמל ליישובי חומה ומגדל), שכן "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו" (יוסף טרומפלדור[26]). חרף זאת, לא זכתה תנועת "גוש אמונים" לתמיכה רבה בקרב אנשי ההתיישבות העובדת.

חלק מהמתנחלים ראו בהתנחלויות בחבלי ארץ התנ"ך הזדמנות להקים חברת מופת המשלבת תורה ועבודה, יהדות וציונות. כך, למשל, נטען על ידי המתנחלים שדגם היישוב הקהילתי, השכיח כיום באזורים רבים בארץ, הומצא לראשונה ביישוב עפרה. רבות מההתנחלויות הן בעלות אופי של יישוב קהילתי-דתי, ובלא מעט מהן הוקמו מוסדות חינוך ממלכתיים-דתיים ותורניים, לרבות ישיבות, ישיבות הסדר ומכינות קדם-צבאיות (המכינה הקדם צבאית הראשונה, מכינת בני דוד, הוקמה בהתנחלות עלי). רבים מתושבי גוש קטיף התגאו בקהילה שהקימו ובנווה המדבר הירוק שהקימו בלב החולות של רצועת עזה. רוב היישובים הללו היו יחסית סגורים ואפשרו הקפדה על אורח חיים דתי אדוק, ובמקומות מסוימים אף חרדי.

אחרים רואים בשטחים הזדמנות להתחבר לטבע ולהתנתק מהעיר והעולם המערבי המתועש. כתוצאה מכך, בהתנחלויות ובמאחזים פרחו ענפים של חקלאות אורגנית, ובהרבה מאחזים יש תושבים העוסקים בחקלאות ולעיתים אף ברעיית צאן. חלק מתושבי המאחזים הם נוער הגבעות, וכן חסידי ברסלב וחוזרים בתשובה המחפשים אחרי הארה רוחנית בנוף המדברי והמיסטי שמציעים מדבר יהודה וגבעות השומרון, עם ההיסטוריה רבת השנים שלהם, עוד מתקופת התנ"ך.

התיישבות חרדית

בתי מגורים רבי קומות בעיר החרדית מודיעין עילית.

ברחבי יהודה ושומרון קיימים מספר יישובים עירוניים בעלי אוכלוסייה חרדית: ביתר עילית ומודיעין עלית (קריית ספר) שהן שתי ההתנחלויות הגדולות ביותר, עמנואל ותל ציון (שכונה של כוכב יעקב). האידאולוגיה של התנחלויות אלה מבוססת על הרצון לחיות ביישוב שיהיו בו חרדים בלבד, והקמתן נבעה כפתרון דיור ולא ממניעים אידאולוגיים לאומיים. בחלק מיישובים אלה פועלת ועדת איכלוס, אשר תפקידה לדאוג לצביונה החרדי של אוכלוסיית העיר. התיישבות החרדים איננה זוכה להדים רבים בשיח אודות ההתנחלות, אף על פי שהם מהווים חלק לא מבוטל מאוכלוסיית ההתנחלויות. בחלק מיישובים אלה קצב גידול האוכלוסייה הוא המהיר ביותר, הן מילודה והן ממעבר ממקומות אחרים[27].

מעמדן המשפטי של ההתנחלויות

שאלת מעמדן המשפטי של ההתנחלויות, ובפרט שאלת הזכות להקמתן, שנויה במחלוקת בישראל ובעולם. הכנסת אשררה את החלת החוק הישראלי וסיפוח שטחי מזרח ירושלים ורמת הגולן לישראל, באמצעות חקיקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל (ב-1980) וחוק רמת הגולן (ב-1981). בשנת 1988 הכריזה ירדן כי היא מוותרת על כל תביעותיה לריבונות בשטחים ביהודה ושומרון, אך ישראל לא סיפחה שטחים אחרים ביהודה, שומרון ועזה ולא החילה עליהם את החוק הישראלי. מעמדם החוקי של אזרחי ישראל הגרים באזורים אלה הושווה בחלק מן החוקים (למשל: סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי) לזה של תושבי ישראל, אולם הן אינן מוגדרות מבחינה חוקית כחלק משטח מדינת ישראל.

לפי פסיקת בית המשפט העליון, אחיזתה של ישראל בשטחים שלא סופחו היא בגדר תפיסה לוחמתית. כנגד ההתנחלויות, יש שטוענים שהקמתן הפרה את עקרונות אמנת ז'נבה הרביעית, לפיהם "המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שכבוש על ידה"[28], אולם תחולת פסקה זאת של האמנה על ההתנחלויות, כמו גם פרשנותה, שנויות במחלוקת. טענה נוספת שהועלתה נגד חוקיות ההתנחלויות היא שישראל מפלה לרעה את הפלסטינים ומונעת מהם לבנות בתים, בעודה נותנת למתנחלים סיוע לבנייה[29], אולם לאור הסכם אוסלו ושאר ההסכמים וההסדרים בפועל שנוצרו בעקבותיו, ובמיוחד הניהול העצמי של רוב השטח על ידי הרשות הפלסטינית - שנויה גם טענה זו במחלוקת.

מעמדם של יהודה ושומרון

קיימת מחלוקת לגבי המעמד המשפטי של שטחי יהודה ושומרון. יש הרואים בשטחים אלו שטח כבוש. בין אלה, גם מומחים ישראליים למשפט בינלאומי, כגון פרופ' ארנה בן-נפתלי מהמכללה למינהל וד"ר אייל גרוס מאוניברסיטת תל אביב[9], שיצאו כנגד עצם החוקיות של החזקת ישראל בשטחים שמעבר לקו הירוק כשטחים כבושים.

מנגד, מועלית הטענה שמכיוון שישראל כבשה את השטחים במסגרת הגנה עצמית במלחמת ששת הימים, זכותה להחזיק בשטחים עד השגת הסכם שלום שיקבע גבולות אחרים[30]. כך למשל, פרופ' ג'וליוס סטון[31], המשפטן פרופ' יוג'ין רוסטוב, לשעבר סגן מזכיר המדינה של ארצות הברית וממנסחי החלטה 242[32], המשפטן דאגלס פיית', בכיר לשעבר בממשל האמריקני, המשפטן פרופ' סטיבן שוובל, יועץ משפטי למחלקת המדינה האמריקנית, ולאחר מכן נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג[33]. פרופ' יהודה בלום, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, פרופ' טליה איינהורן ממרכז אריאל למחקרי מדיניות[34], פרופ' אליאב שוחטמן דיקן מכללת "שערי משפט"[35], ואף נשיאי בית המשפט העליון לשעבר, השופט שמעון אגרנט[36], והשופט מאיר שמגר[37], השוללים את הראייה של יהודה ושומרון כשטח כבוש ואף רואים בישראל את בעלת הזכויות החזקות ביותר בשטחים אלה: יותר מירדן, שסיפחה את הגדה המערבית אחרי 1948 (בסיפוח שלא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית), ויותר מהפלסטינים, שמעולם לא הייתה להם ריבונות שם. (ראו הרחבה בערך יהודה והשומרון וחבל עזה).

התומכים בהתנחלויות מבססים את חוקיותן מבחינת המשפט הבינלאומי על ההכרה הבינלאומית בזכותם של היהודים להקים בית לאומי בארץ ישראל. בועידת סן רמו (1920) החליטו 52 מדינות חבר הלאומים להפקיד בידי בריטניה את המנדט להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, בהתאם להצהרת בלפור. מאוחר יותר הצטרפה אליהם גם ארצות הברית שלא הייתה אז חברה בארגון. כתב המנדט הבריטי קבע כי "שום שטח ארצישראלי לא יינתן בצמיתות או בחכירה לממשלתה של מעצמה זרה כלשהי ולא יושם באיזה אופן שהוא תחת שלטונה" בנוסף, קבע כתב המנדט כי ממשלת ארץ ישראל תעודד "התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע"[38]. לדברי המצדדים בגישה זאת, זכויות אלו נשארו בתוקף גם לאחר סיום המנדט הבריטי והקמת ארגון האו"ם במקום חבר הלאומים, וזאת על סמך סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות המעגן את כל ההסכמים והחוקים הבינלאומיים הקודמים. לדבריהם, גם תוכנית החלוקה מ-1947 אין בכוחה לבטל זכויות אלו, כיון שהיא נדחתה על ידי העולם הערבי. דאגלס פיית' אף הוסיף כי "אם ליהודים אין עתה שום זכויות חוקיות מוכרות בתביעתם ליהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלה בשום מקום בארץ ישראל"[39][40].

בנוסף, רבים מהתומכים בזכות ישראל על יהודה ושומרון מדגישים את הזכות ההיסטורית של היהודים אשר שלטו בארץ מאות שנים לסירוגין עד לחורבן בית שני. ישנם משפטנים שאף רואים בזה טענה משפטית ברת משקל רב. בולט מכולם הוא מאיר שמגר, אשר בין שאר הטענות המצדדות בזכות ישראל, אמר: ”שיבת ישראל ליהודה ושומרון היא לא יותר כיבוש מחזרת הצרפתים לאלזס-לורן”.

מעמד ההתנחלויות

קיימת מחלוקת האם אמנת ז'נבה הרביעית חלה על יהודה ושומרון, מכיוון שהאמנה מגדירה בסעיף 2 שהיא חלה על שטח שנכבש על ידי מדינה החתומה על האמנה מידי מדינה אחרת החתומה על האמנה. ישראל טוענת שכיון שיהודה ושומרון לא הוחזקה באופן חוקי על ידי ירדן, האמנה אינה חלה עליה, אך עם זאת, מחילה מרצון באופן כללי את רוח האמנה[41].

קיימת מחלוקת האם האמנה מתכוונת לאסור על אזרחי המדינה הכובשת לעבור באופן וולונטרי לשטח הכבוש או רק על מדיניות גירוש כפוי של אזרחים לשטח הכבוש. לדעת הטוענים לאי חוקיות ההתנחלויות, כוונת האמנה היא שבתקופת הכיבוש, המדינה הכובשת חייבת להתייחס אל אוכלוסיית השטחים הכבושים הכפופה למרותה כאל אוכלוסייה מוגנת, ועל כן המדינה הכובשת חייבת למנוע באופן אקטיבי שינוי של המאזן הדמוגרפי בשטח הכבוש, ולמנוע מאזרחיה להשתמש במשאבי השטחים שתחת כיבושן (ובכלל זה משאבי קרקע, מים, מחצבים וכדומה). לעומתם טוענים משפטנים כי האמנה העוסקת בפשעי מלחמה מכוונת רק למנוע גירוש כפוי של אזרחים לשטח הכבוש[42], הן מבחינה פורמלית (המינוח המדויק באמנה, לצד "דפורטציה", הוא "טרנספר", מונח המתייחס להעברה, בדרך כלל שלא מרצון, של אוכלוסייה גדולה מחבל ארץ אחד לאחר; בפרסומי האו"ם שאינם דנים ישירות בישראל, המונח "טרנספר" מיוחד להעברה כפויה של אוכלוסייה)[43], והן מבחינת "כוונת המחוקק" - ניסוח זה נבחר לאחר מאמצים רבים מצד מדינות אירופאיות כגון צרפת ואנגליה, להגן על האוכלוסיות שלהן בשטחי האימפריות שלהן בעבר[44]. עמדת ביניים גורסת שהאמנה אוסרת על התנחלות ביוזמה ובמימון ממשלתי, אך אינה אוסרת על התנחלויות שהן יוזמה פרטית[45].

ביולי 2012 הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אדמונד לוי, שהוקמה בהחלטת הממשלה, פירסמה את מסקנותיה, לפיהן ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון חוקית, גם לפי המשפט הבינלאומי, ולישראל יש זכות להתנחל בכל יהודה ושומרון.

בשיח הציבורי

העצרת הכללית של האומות המאוחדות, הצהירה פעמים רבות כי ההתנחלויות מנוגדות למשפט הבינלאומי. באוקטובר 1977 קיבלה העצרת החלטה כנגד פעולות ישראליות לשינוי המצב המשפטי בשטחים הערביים הכבושים וכינתה צעדים אלו בלתי חוקיים[46]. ביולי 1980 קבלה העצרת הכללית החלטה הקוראת לנסיגה ישראלית ללא תנאי מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים כולל ירושלים, ולמימוש מלא של זכות השיבה תוך התנגדות לכל פתרון של בעיית הפליטים הפלסטינים מחוץ לגבולות ישראל[47]. בדצמבר 1995 הצהירה העצרת הכללית שההתנחלויות ביהודה ושומרון ובירושלים הן בלתי חוקיות[48].

בשנים הראשונות, באופן כללי הייתה עמדתה של ארצות הברית שההתנחלויות אינן חוקיות. בשנת 1978, בעת ממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר, נתקבלה במועצת הביטחון החלטה לפיה ההתנחלויות נעדרות בסיס חוקי, וקוראת לישראל לשמור בקפידה על אמנת ז'נבה הרביעית ולהימנע משינוי דמוגרפי משמעותי באזורי יהודה, שומרון וחבל עזה[7]. בשלהי כהונתו של קרטר נתקבלה החלטה נוספת של מועצת הביטחון, לפיה מדיניות ישראל ליישב אזרחים ועולים חדשים בשטחי שמעבר לקו הירוק היא הפרה בוטה של אמנת ז'נבה הרביעית[49]. בשנת 1980 הזמינה ממשלת ארצות הברית חוות דעת משפטית של מומחים מטעמה, בה נקבע, בסופו של דבר, כי ההתנחלויות אינן בלתי חוקיות. הנשיא רונלד רייגן אמר בראיון לניו יורק טיימס שההתנחלויות חוקיות, והממשלים אחריו נמנעו מלהגדירן כבלתי חוקיות[50]. מאז עד שנת 2016, על אף שהוגשו הצעות החלטה נוספות במהלך השנים, הטילה ארצות הברית בקביעות וטו על ההחלטות[51]. בראשית 2011 ניסה ממשל אובמה לשכנע את הרשות הפלסטינית לוותר על הצעת החלטה לפיה ההתנחלויות "אינן חוקיות", תמורת הצהרה של יו"ר מועצת הביטחון שההתנחלויות "אינן לגיטימיות", אך משלא נענתה, הטילה וטו על הצעת ההחלטה[29]. בסוף 2016, בשלהי כהונת הנשיא ברק אובמה, קיבלה מועצת הביטחון החלטה מספר 2334 שלפיה ההתנחלויות אינן חוקיות, בתמיכת כל חברות המועצה, למעט ארצות הברית שנמנעה. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ[52] והקונגרס החדש[53] הביעו התנגדות להחלטה, בלי להתייחס לסוגיית החוקיות כשלעצמה.

הממשל בארצות הברית שומר על עמימות בנוגע לעמדתו בנושא חוקיות ההתנחלויות. חוות דעת רשמית שהוכנה על ידי משרד החוץ האמריקאי בשנת 1979 קבעה שההתנחלויות אינן תואמות את החוק הבינלאומי. ישנם הטוענים שחוות דעת זאת מהווה את העמדה הרשמית של ממשלת ארצות הברית ושעמדה זאת מעולם לא שונתה[54][55]. אחרים טוענים שרייגן שינה את המדיניות והבאים אחריו המשיכו במדיניותו של רייגן[56]. מעבר לסוגית החוקיות, הממשל בארצות הברית מתנגד להרחבת ההתנחלויות, רואה בה מכשול לשלום ומכנה אותה בלתי לגיטימית[57].

בית הדין הבינלאומי לצדק, בפסיקתו נגד חוקיות גדר ההפרדה, פסק, בצטטו את החלטת מועצת הביטחון משנת 1980, שההתנחלויות אינן חוקיות[8].

ביוני 2008 קרא מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, להקפיא כל בנייה בהתנחלויות. המזכ"ל אמר כי "המשך הבנייה בהתנחלויות בשטחים הכבושים מנוגדת לחוק הבינלאומי, להתחייבויותיה של ישראל על פי מפת הדרכים ולתהליך אנאפוליס"[58]. בפברואר 2011 תמכו 14 מחברות מועצת הביטחון בהצעה לגנות את ישראל על הבנייה בהתנחלויות. הגינוי נמנע עקב וטו שהטילה ארצות הברית[57].

פרקליטות המדינה ומשרד היועץ המשפטי לממשלה הגנו באופן שיטתי על עמדתם לפיה זכותה של מדינת ישראל לבנות בהתנחלויות. משרד החוץ הישראלי אף הצהיר בשנת 2001 שהטענות לגבי אי חוקיות ההתנחלויות במשפט הבינלאומי חסרות בסיס ונובעות משיקולים פוליטיים[43]. משרד החוץ הוסיף בנחרצות:[59] "ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית הם חוקיות גם תחת החוק הבינלאומי וגם תחת ההסכמים בין ישראל לפלסטינים." רשויות המשפט הישראליות גרסו כי בניית ההתנחלויות על אדמות מדינה נעשית לצורכי ביטחון, אבל גם שמדובר בחבלי ארץ מולדתו של העם היהודי, וכי "זכות עם ישראל להתנחל ביהודה ושומרון"[60]. בתי המשפט הישראליים קיבלו טענות אלה.

התנחלות על קרקעות של פלסטינים

אף על פי שבג"ץ קיבל את טענת החוקיות של ההתנחלויות ואף את הלגיטימיות העקרונית של הפקעת קרקעות פלסטיניות פרטיות לצרכים ביטחוניים, באמצעות צו תפיסה צבאי (לדוגמה, בבג"ץ בית אל), בבג"ץ אלון מורה אסר בג"ץ על הפקעה כזו לצורך הקמת התנחלות בשל חילוקי דעות פנימיים במערכת הביטחון לגבי מידת החשיבות הביטחונית של הקמת אלון מורה.

בעקבות פסיקה זו התקבלה החלטת ממשלה כי מעתה יבנו התנחלויות חדשות אך ורק על גבי אדמות מדינה, ועל כן נעשה מאמץ להסדרת מעמד של אדמות מדינה בשטחים נרחבים ביהודה ושומרון. בראש המאמץ עמדה פליאה אלבק שהייתה במשך 24 שנים מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. בתפקידה זה הגדירה את המנגנון המשפטי שאיפשר להכריז על הקרקע כאדמת מדינה על פי החוק העות'מאני מ-1858. הדבר לא כלל את מערכת הכבישים עוקפים, שנבנו עקב בעיות ביטחון מחד ורצון להפרדה בין ישראלים וערבים מאידך, ושלצורך הקמתם הופקעו שטחים פרטיים נרחבים. עם זאת, במרץ 2007 פרסמה תנועת "שלום עכשיו" דו"ח המתבסס על נתוני המנהל האזרחי, לפיו כ-32% מהשטח עליו שוכנות ההתנחלויות ו-24% מהשטח הבנוי בהתנחלויות הן קרקעות פלסטיניות פרטיות[61].

התנחלויות בעולם

במקומות רבים בעולם ממשל חדש מעודד התיישבות של תושבי מדינתו בשטחים חדשים שנוספו למדינתו כגון ההתיישבות הצרפתית בחבל הסאר אחרי מלחמת העולם השנייה ועד 1957 או ההתיישבות האינדונזית במזרח טימור ובפפואה, ההתיישבות הטורקית בקפריסין ובכולם לפי פרופ' יוג'ין קונטורוביץ' מאוניברסיטאות שיקגו וג'ורג' מייסון אין דרישה בינלאומית לפנות את ההתנחלויות בשונה מהמצב בארץ[62].

ההסדרים החוקיים בהתנחלויות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

החוק הבסיסי החל בשטחי יהודה ושומרון הוא החוק הירדני שחל שם לפני מלחמת ששת הימים, והחוק הבסיסי שחל ברצועת עזה הוא החוק המצרי שחל שם לפני מלחמת ששת הימים. באמצעות צווים של אלוף פיקוד המרכז הוחלו ביהודה ושומרון הוראות חוק ישראליות, כגון פקודת הראיות. מעמדם החוקי של אזרחי ישראל הגרים באזורים אלה הושווה בחלק מן החוקים (למשל: סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי) לזה של תושבי ישראל. אופן תחולתו של חוק מס ערך מוסף בשטחי יש"ע נקבע בסעיף 1א לחוק. ללא החלה מפורשת, בחקיקה, בצו של אלוף הפיקוד או בפסיקה, החוק הישראלי אינו חל על אזרחי ישראל הנמצאים ביהודה ושומרון או מתגוררים שם[63].

צו אלוף הפיקוד[64] מחייב תשלום שכר מינימום בהעסקת עובד בהתנחלות[65] ובהעסקה על ידי מעסיק ישראלי גם מחוץ להתנחלות, אך הוא אינו חל על העסקה בידי מעסיק פלסטיני[66]. מרבית דיני העבודה לא הוחלו ביהודה ושומרון. עלו הצעות להחיל את דיני העבודה, כולם או מקצתם, על שטח C, אך הצעות אלה לא מומשו[67]. לא מומשה גם הצעה להחלת כל חוקי מדינת ישראל על ישראלים בהתנחלויות באמצעות צווים של אלוף הפיקוד[68] סעיף 2(א1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה ביהודה ושומרון, ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל[69].

בפברואר 2017 אישרה הכנסת חוק מיוחד להתנחלויות, הוא החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, שמטרתו "להסדיר את ההתיישבות ביהודה והשומרון ולאפשר את המשך ביסוסה ופיתוחה" (סעיף 1 לחוק).

הטבות בחקיקה

בעבר נכללו כמעט כל ההתנחלויות ברשימת היישובים הנהנים מזיכוי מס, לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה (הכוללת גם את יישובי גבול הצפון, יישובי עוטף עזה ועוד). הטבה זו נשללה מן ההתנחלויות החל מחודש יולי 2003, במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל שיזם שר האוצר, בנימין נתניהו[70]. בתחילת 2016 נקבעו קריטריונים אחידים למתן זיכוי ממס לפי סעיף 11, וגם התנחלויות העונות על קריטריונים אלה, כגון עתניאל וקריית ארבע, נכללות ברשימת היישובים המזכים[71].

בדצמבר 2012, מתוך 131 ההתנחלויות הקיימות, 87 נמצאו ברשימה של 660 יישובי אזור עדיפות לאומית שבהם ישנן הטבות ברכישת קרקעות. הרשימה מבוססת על הקריטריונים של ריחוק ממרכז הארץ, קרבה לאזורי עימות ודירוג החברתי-כלכלי[72].

תקנה 12(ד) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, קובעת כי רואים התפטרות של עובד כפיטורים, אם העובד העתיק את מקום מגוריו למקום התנחלות או היאחזות שאושרו לעניין זה על ידי שר הביטחון ושר החקלאות, וגר באותו מקום לפחות שישה חודשים רצופים. עשרות התנחלויות נכללות ברשימת היישובים שאושרו[73].

מחלוקת פוליטית בעניין ההתנחלויות

הרחבת ההתנחלויות ועתידן

ממשלות ישראל הרחיבו, בנו וחיזקו את ההתנחלויות. לאחר הסכמי אוסלו חל שינוי בגישה מצד ממשלות ישראל וממשלות שמאל (בראשות רבין, פרס וברק) הסכימו פורמלית להקפאת הבנייה בהתנחלויות. ב-22 ביוני 1992 החליטה מממשלת ישראל בראשות יצחק רבין (החלטה מספר 360) להפסיק את פעולות הבנייה ביישובים ישראלים ביהודה, שומרון וחבל עזה והליכים הנוגעים לתוכניות מתאר, מלבד כאלו שיאושרו בוועדת חריגים[74]. בעקבות זאת הוציא ב-1993 אלוף פיקוד מרכז צו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (הפסקת הליכי תכנון) (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מספר 1385). ב-2 באוגוסט 1996 החליטה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו (החלטה 150), לבטל את החלטת ממשלת רבין, ובמקום זאת הגדירה שבנושאי מדיניות כוללת בנושאי התיישבות נדרשת החלטת ממשלה ובנושאי הקצאת קרקע ותכנון נדרש אישור שר הביטחון[75]. בעקבות ההחלטה הוצא צו אלוף בדבר אישור הליכי תכנון ובניה (מספר 1445).

מאז התחייבות ממשלת ישראל ב-1996 שלא לבנות התנחלויות חדשות,[דרוש מקור] הוקמו שכונות חדשות בתוך התנחלויות ותיקות, וגם מאחזים רבים ביהודה ושומרון, רובם ללא היתר מסודר מהרשויות המוסמכות. עם זאת משרדי הממשלה שונים סייעו בהקמת מאחזים ובאספקת תשתיות[76]. למרות התחייבות של ממשלות ישראל לפנות מאחזים אלו,[דרוש מקור] פונו מאחזים מעטים בלבד וחלקם הוקמו מחדש לאחר הריסתם. חלק מהמאחזים הוקמו כמחאה על פיגועי טרור, ומתוך מטרה לקבוע עובדות בשטח שיסייעו לשמירת מפעל ההתיישבות ואבטחת צירי התנועה.

בנאום שנשא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במאי 2011 בפני הקונגרס של ארצות הברית, אמר כי כל פשרה עתידית "חייבת לקחת בחשבון את השינויים הדמוגרפיים שחלו בשטח", והוסיף כי "בכל הסכם שלום אמיתי, חלק מההתנחלויות יהיו מחוץ לגבולות ישראל"[77].

התמיכה בהתנחלויות וההתנגדות להן

דף הבית של "שלום עכשיו" (2 במרץ 2006) המוקדש ברובו להתנחלויות
פינוי כפר דרום במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות, 2005.

בישראל קיימת התנגדות להתנחלויות מצד תנועות ומפלגות פוליטיות הרואות בהחזקת השטחים הללו כורח זמני עד להסכם שלום עם הפלסטינים, וכן תנועות המתנגדות לשלטון ישראל בשטחים, ורואות את מפעל ההתנחלויות כמפעל המפלה באופן שיטתי בין מתנחלים ישראלים לפלסטינים היושבים באותו חבל ארץ, ובכך יוצר מציאות של אפרטהייד.[78] התומכים בפינוי ההתנחלויות רואים בהן מכשול לנסיגה עתידית מהשטחים. אחרים מבין מתנגדי השליטה הישראלית בשטחים קוראים לסיימה גם מבלי לפנות את ההתנחלויות, ולאפשר למתנחלים להישאר כאזרחים שווי זכויות במדינה פלסטינית[79].

מפלגות הימין בארץ תומכות בדרך כלל בהקמת התנחלויות חדשות ובהרחבת הקיימות, בעוד מפלגות השמאל דוגלות בפינוי חלקן, כולן או רובן, ובריכוז רוב המתנחלים בגושי התיישבות גדולים, במסגרת הסכם שלום עתידי עם הפלסטינים. תנועות השמאל הישראליות מתנגדות להתנחלויות מנימוקים אידאולוגיים, מוסריים, תועלתניים ומשפטיים ורובן דורשות לפנותן. חלק מתנועות אלו רואה בהתנחלויות פשע מלחמה; לעיתים מתורגמת ההתנגדות להתנחלויות לכדי שנאה גלויה כלפי המתנחלים עצמם[80]. תנועות רדיקליות כגון גוש שלום מטיפות להחרמת תוצרת ההתנחלויות ומספר אנשים המזוהים עם השמאל הקיצוני אף נתנו לגיטימציה לטרור פלסטיני כנגד המתנחלים[81]. במסגרת התנגדותה להתנחלויות הקימה תנועת שלום עכשיו צוות שמטרתו לעקוב אחרי הבנייה בהתנחלויות ולדווח לציבור הישראלי והעולמי על כל הרחבה שלהן, ובפרט של המאחזים, שלרוב נעשית בניגוד להסכמים והצהרות של הממשלה. חלק גדול מפעילות התנועה כיום מוקדש למאבק בהתנחלויות והם רואים את מפעל ההתנחלות כמכשול משמעותי לקראת הסכם עתידי.

בהבנות ז'נבה, שנחתמו ב-2003 בין קבוצת אנשי שמאל ישראלים וקבוצת פלסטינים, סוכם כי במסגרת הסדר שלום עתידי ישארו בריבונות ישראלית שכונות יהודיות בירושלים וסביבה, יישובי גוש עציון, ומספר התנחלויות קטן בסמוך לקו הירוק. אך הבנות ז'נבה נתקלו בהתנגדות רבה במפלגות הימין והמרכז בישראל ואף בחלקים ממפלגת העבודה והשמאל. הבנות ז'נבה לא היו מקובלות גם על רוב הציבור הפלסטיני[דרוש מקור]. לפי מצע מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003 "גושי ההתיישבות הגדולים יצורפו למדינת ישראל. ההתנחלויות ביש"ע, שאינן בגושי ההתיישבות המסופחים, יפונו."[82] ובמצע לבחירות לכנסת ה-18 נכתב באופן דומה: "גושי ההתיישבות מרובי אוכלוסייה יהודית יישארו תחת ריבונות ישראלית, ההתנחלויות ביהודה ושומרון שאינן בגושי ההתיישבות המסופחים, יפונו בהסדר"[83]. גם מצע קדימה בבחירות לכנסת ה-17 תמך בשמירה על גושי ההתיישבות[84]. גורמים שונים אומרים שגדר ההפרדה תקבע אילו התנחלויות ישארו על כנן ואילו יפונו במסגרת הסדר קבע או נסיגה חד-צדדית, למרות הצהרות הממשלה וקביעת בג"ץ שהגדר איננה גבול מדיני[85].

אהוד אולמרט הצהיר בתחילת 2006 שבכוונתו לשמור בריבונות ישראל את גוש אריאל, גוש עציון, גוש מעלה אדומים ואת בקעת הירדן[86] ובמסגרת המשא ומתן עם אבו מאזן דווח שאולמרט לא הסכים לותר על גושי ההתנחלויות[87].

במערכת הפוליטית בישראל, יש הרואים בהתנחלויות המבודדות ובאחזקת השטחים המאוכלסים בצפיפות בעיה ביטחונית ומדינית ועול כלכלי ומוכנים להסכים על פינוי ההתנחלויות מבודדות תמורת סיפוח גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון, לרבות מעלה אדומים, אריאל וגוש עציון למדינת ישראל. זו הייתה גם עמדתו של ראש הממשלה אריאל שרון, שהכריז שגושי ההתנחלויות ישארו בידי ישראל בכל הסדר קבע עתידי ואף אמר שהשיג בזמנו לעמדה זו גושפנקה אמריקנית.

ביולי 2013 פרסם האיחוד האירופי הנחיות לפיהן גוף ישראלי שירצה לקבל מימון מהאיחוד האירופי או לקחת חלק בפרויקט שלו יידרש להצהיר שאין לו כל קשר להתנחלויות בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברמת הגולן[88].

תוכנית ההתנתקות

ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות
מפת רצועת עזה וגוש קטיף

בתחילת 2004, הכריז ראש ממשלת ישראל אריאל שרון על כוונתו לפנות באופן חד צדדי התנחלויות ברצועת עזה. מפלגות הימין וחלקים גדולים מן הליכוד הביעו התנגדות קשה לתוכנית זו, ואיימו לנסות ולהפיל את אריאל שרון.

חלק מהרבנים, ובראשם הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, אף החלו להטיף בגלוי לחיילי צה"ל לסרב לפקודות, אם יהיו כאלה, לפנות מתנחלים והתנחלויות, ורואים בפינוי כזה פקודה בלתי חוקית בעליל.

בשנת 2005 התבצעה תוכנית ההתנתקות ורצועת עזה פונתה מכל תושביה היהודיים וכוחות צה"ל. כלי צמ"ה של משרד הביטחון הרסו את הבתים הפרטיים, ואילו את בתי הכנסת, שישראל נמנעה מלהרוס, החריבו פורעים פלסטינים. בנוסף להתנחלויות ברצועת עזה פונו ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון. אף על פי שהפינוי עבר באופן כללי עם אירועי אלימות מוגבלים יחסית, הקרע בין הציונות הדתית ותומכי ההתנחלויות לבין מתנגדי ההתנחלויות והמוסדות הציבוריים (בג"ץ, התקשורת ואפילו צה"ל) רק התרחב. את הקרע הרחיב אף יותר פינוי והריסת תשעה בתי קבע במאחז הבלתי חוקי עמונה בתחילת פברואר 2006, וזאת בשל האלימות שליוותה אותו והעובדה שבניגוד לגוש קטיף לא נסתיים הפינוי (שהתקיים ערב הבחירות לכנסת ה-17) בפשרה אלא במספר גדול של פצועים.

ההנהגה הפוליטית והדתית בקרב המתנחלים

הגוף הייצוגי וההנהגתי העיקרי של המתנחלים הוא מועצת יש"ע, המורכבת מראשי המועצות המקומיות ביהודה ושומרון וכן מאנשי ציבור המזוהים עם "גוש אמונים" והציונות הדתית. מועצת יש"ע היא ההנהגה הפוליטית של ציבור המתנחלים ואף על פי שהיא לא דתית במהותה, חברים בה כיום הרבה חובשי "כיפות סרוגות".

בעשור האחרון גדל מספר חברי הכנסת מקרב המתנחלים. בכנסת השש עשרה היו 11 מתנחלים, שיעור כפול לערך משיעור המתנחלים מכלל תושבי ישראל. הייצוג המוגבר הושווה לייצוגם של חברי קיבוצים בעשורים הראשונים של מדינת ישראל[89]. חברי כנסת מתנחלים ניתן למצוא במפלגות כמו הבית היהודי (בעבר המפד"ל), האיחוד הלאומי, הליכוד, ישראל ביתנו וקדימה. חבר הכנסת לשעבר, צבי הנדל, פונה מביתו במסגרת תוכנית ההתנתקות.

מוסדות נוספים מזוהים עם המתנחלים. אמנה, שבראשה עומד זאב חבר ("זמביש"), היא כיום התנועה המיישבת העיקרית (לאחר שהתנועות המיישבות של ההתיישבות העובדת התפרקו למעשה). בין כלי התקשורת המזוהים עם המתנחלים: נקודה, ערוץ 7 ובשבע.

רבני היישובים הבולטים בהתנחלויות הם: הרב דב ליאור, הרב שלמה אבינר, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב רא"ם הכהן, הרב אליעזר מלמד, הרב אליקים לבנון והרב דודי דודקביץ'. כמה מן הרבנים המרכזיים הפועלים בהתנחלויות מאוגדים בועד רבני יש"ע.

תוכנית ההתנתקות נתנה ביטוי גם לזרמים שאינם רואים עצמם כפופים למועצת יש"ע, ביניהם את קבוצת נוער הגבעות.

לשם הגנה על זכויות האדם של ציבור המתנחלים, יסדה אורית סטרוק את ארגון זכויות האדם ביש"ע. גם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל שקם בעקבות תוכנית ההתנתקות עוסק בזכויות האדם של תושבי ההתנחלויות ומפוני גוש קטיף מנקודת מבט של חוק ומשפט, בנוסף לעיסוק בנושאים משפטיים לאומיים.

החיים בהתנחלויות

אוטובוס ממוגן ירי הוא אופייני בהתנחלויות (התמונה צולמה באפרת).
העיר אריאל היא אחת מההתנחלויות הגדולות. ציביונה חילוני ופועלת בה אוניברסיטת אריאל.
רחוב בנווה דקלים בגוש קטיף

צורת יישוב רווחת בהתנחלויות היא יישוב קהילתי, שהוא בעצם יישוב פרברי קטן, בעל אווירה של סולידריות וקהילתיות, אם כי לא מדובר בדפוס ההתיישבות היחיד וקיימים צורות נוספות כגון ערים, שכאמור חלק לא מבוטל מהמתנחלים גרים בהם, מושב עובדים או התיישבות דתית.

קרבתן של חלק מההתנחלויות והכבישים המובילים אליהן ליישובי הפלסטינים, מקילות על פגיעות מצד פלסטינים במתנחלים וברכושם. המתנחלים הפכו ליעד ליידוי אבנים ובקבוקי תבערה, לפיגועי ירי (בהם: רצח טלי חטואל ובנותיה, הפיגוע בנחל תלם ורצח שלהבת פס) ולחדירות של מחבלים ליישובים (בהם: רצח בני משפחת שבו[90], רצח בני משפחת גביש[91], הפיגוע בישיבת עותניאל, החדירה למכינה בעצמונה[92] וטבח משפחת פוגל באיתמר). ברצועת עזה היו חשופים המתנחלים גם לירי פצצות מרגמה, רקטות קסאם וטילי נ"ט. משנת 2001 עד לביצוע תוכנית ההתנתקות נורו אלפי פצצות ורקטות לעבר יישובי גוש קטיף. תושבי ההתנחלויות התלוננו פעמים רבות על אזלת ידה של מערכת הביטחון בהגנה עליהם.

כמו ביישובי ספר אחרים, צה"ל עושה מאמץ רב לאבטח את חייהם של אנשי ההתנחלויות. לצורך זה מוקצים כוחות, הן בסדיר והן במילואים, בכל מקום שבו שוהים ישראלים, כולל במאחזים. במסגרת פעולות האבטחה הוקמו יחידות הגמ"ר (הגנה מרחבית) שבהן משרתים תושבי ההתנחלויות[93] ובכל יישוב הוקמה כיתת כוננות של תושבי היישוב שתפקידם לתת מענה ראשוני במקרה של פיגוע ביישוב[94]. ברוב היישובים ביו"ש מבצעים התושבים שמירה על פי חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה) או מתבצעת שמירה על ידי חברת שמירה במימון התושבים.

ארבע התנחלויות מרובות אוכלוסין זכו במעמד של עיר: מעלה אדומים, אריאל, ביתר עילית ומודיעין עילית. מודיעין עילית היא ההתנחלות האחרונה שהפכה לעיר, בהחלטת שר הפנים מאיר שטרית במרץ 2008, והיא גם העיר היהודית המאוכלסת ביותר ביהודה ושומרון (נכון ל-2013).

ההתנחלויות (שאינן במעמד של רשות מקומית עצמאית) מנוהלות על ידי שש מועצות אזוריות: שומרון, מטה בנימין, גוש עציון, הר חברון, בקעת הירדן ומגילות. בנוסף קימות מספר מועצות מקומיות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ - המתנחלים ומדינת ישראל 1967–2004, דביר, 2004
  • אהרן ביר, ההתיישבות: בארץ-ישראל מאז מלחמת ששת הימים, ביר, תשמ"א (1981)
  • רנה בן-פזי, כמו בראשונה - פגישות עם ישראלים תושבי יהודה שומרון וחבל-עזה, ספרית בית-אל, תשמ"ח (1988)
  • ג'ואן פיטרס, מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל, הקיבוץ המאוחד, 1988
  • יובל גינבר, ההתנחלות בשטחים כהפרת זכויות אדם: היבטים משפטיים ועקרוניים, בצלם, 1997
  • חגי הוברמן, כנגד כל הסיכויים - 40 שנות התיישבות ביש"ע, מדרשת נצרים, 2008
  • גדי טאוב, המתנחלים והמאבק על משמעותה של הציונות, ידיעות אחרונות, 2006
  • שלמה סבירסקי, מחיר היוהרה: הכיבוש - המחיר שישראל משלמת, 2005-1967, מפה, 2005, מסת"ב 9655210146
  • חגי סגל, אחים יקרים, כתר, 1987 - קורות תנועת המתנחלים מ-1968 ועד למחתרת היהודית ב-1984
  • נעימה ברזל, המתנחלים בלבבות - הסוחפים ל"גאולה עכשיו" והמְהַלְכים בדרך, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
  • Mitchel G. Bard, Myths and Facts: A Guide to the Arab-Israeli Conflict, AICE, 2006
  • Rafi Segal, Eyal Weizman (editors), A Civilian Occupation, Babel, Tel-Aviv ,2003

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: התנחלות
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: התנחלות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: התנחלות

אתרי אינטרנט:

המעמד המשפטי של ההתיישבות היהודית ביש"ע:

דו"חות של עמותות שמאל:

דו"חות של עמותות ימין:

כתבות:

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 https://www.inn.co.il/News/News.aspx/364327
  2. ^ תני גולדשטיין, 2007: עוד 14 אלף מתנחלים ביהודה ושומרון, באתר ynet, 20 בינואר 2008
  3. ^ ראלי סער והארץ‏, מעל 6,000 מתנחלים חדשים בגדה בחצי שנה, באתר וואלה!‏, 8 בינואר 2006
  4. ^ נייר עמדה של משרד החוץ בממשלת ישראל על ההתנחלויות במשפט הבינלאומי
  5. ^ Nicholas Rostow, WALL OF REASON: ALAN DERSHOWITZ v. THE INTERNATIONAL COURT OF JUSTICE בשנת 2012 סיימה ועדת לוי בראשות השופט בדימוס אדמונד לוי לכתוב את דו"ח אדמונד לוי המכשיר מבחינה משפטית את בנייתן של ההתנחלויות והמאחזים בשטחי יהודה ושומרון. Alb. L. Rev. 2008;71:953
  6. ^ Allan Gerson, Israel, the West Bank and International Law. Routlege, 1978. p. 173.
  7. ^ 1 2 United Nations Security Council Resolution 446 (1979)
  8. ^ 1 2 Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory, חוות דעת של בית הדין הבינלאומי לצדק, בעמ' 184, פיסקה 120.
  9. ^ 1 2 Orna Ben-Naftali, Aeyal M. Gross, Keren Michaeli, Illegal Occupation: Framing the Occupied Palestinian Territory, 23 Berkeley Journal of International Law (2005) 551-614
  10. ^ ; Falk, Richard A. ; Weston, Burns H., The Relevance of International Law to Palestinian Rights in the West Bank and Gaza: In Legal Defense of the Intifada. Harv. Int'l. L. J. 1991;32:129-157. 144
  11. ^ אבן שושן, המילון החדש ב-3 כרכים, כרך 2, עמ' 842
  12. ^ ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק נ"ד
  13. ^ ב.צ. אופז, מקומץ מתנחלים - לישוב פורח בן 13,000 נפש, דבר, 15 בפברואר 1963
  14. ^ חיים ארלוזורוב, הפרובלמות הפיננסיות של בנין ארץ-ישראל, באתר פרויקט בן-יהודה
  15. ^ החלטות מועצת הביטחון של האו"ם מס' 242, 338, 1397
  16. ^ The White House, Office of the Press Secretary, (Cairo,Egypt)‎,‏ Remarks by the President on a Newbeginning, באתר הבית הלבן, 4 ביוני 2009
  17. ^ EU urges new Israeli government to accept Palestinian state, 28.03.2009
  18. ^ נתוני השנים על הקמת היישובים מתוך דו"ח של תנועת שלום עכשיו
  19. ^ 1 2 לוח 2.7, שנתון סטטיסטי 1996
  20. ^ אבי שילון, בגין, 1992-1913 , הוצאת עם עובד, 2007. עמוד 318
  21. ^ לוח 2.15, שנתון סטטיסטי לישראל 2013
  22. ^ לוח 2.7, שנתון סטטיסטי 2001
  23. ^ לוח 2.7, שנתון סטטיסטי 2006
  24. ^ דוד ארליך, צמצום אוכלוסיית תל אביב והמרכז, דבר, 7 בדצמבר 1983
  25. ^ מקבים א, טו' לג-לד
  26. ^ חגי הוברמן, כשמנהיג הימין קרא לנסיגה חד-צדדית מהגליל, באתר "הצופה"
  27. ^ אתר למנויים בלבד נדב שרגאי, אוכלוסיית המתנחלים גדלה בשנה האחרונה בכ-5%, באתר הארץ, 12.9.06.
  28. ^ מתוך אמנת ז'נבה הרביעית, סימן ג' סעיף 49 באתר בצלם
  29. ^ 1 2 Israel: US Veto on Settlements Undermines International Law, Human Rights Watch, February 18, 2011
  30. ^ Michael Curtis, International Law and the Territories, Harvard International Law Journal, 32(2), Spring 1991, pages 464-465
  31. ^ International Law and the Arab-Israel Conflict, Extracts from "Israel and Palestine - Assault on the Law of Nations" by Julius Stone (Second Edition)‎, באתר Australia/Israel & Jewish Affairs Council (AIJAC)‎
  32. ^ Eugene W. Rostow,‏ Resolved: are the settlements legal? Israeli West Bank policies, באתר "צמח דוד" (Tzemach Dovid), נלקח מ The New Republic ‏21 באוקטובר 1991
  33. ^ במאמר מ-1970 ב-מגזין .International Law The American Journal of גרס שוובל כי הנסיבות בעת מלחמה משפיעות על מצבן החוקי של השטחים, ומכיוון שישראל היה הצד המותקף וירדן פלשה באופן בלתי חוקי לשטחים אלו, לישראל ישנה את טענת הבעלות החזקה ביותר. מה עוד, שקוי 67 מעולם לא הוכרזו כקו גבול בינלאומי, אלא כקו שביתת נשק בלבד.
  34. ^ טליה איינהורן (מאמר), ארץ-ישראל ויישובה במשפט הבינלאומי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 במאי 2003
  35. ^ פרופ' אליאב שוחטמן, התנתקות מהחוק, מתוך מאמר במקור ראשון
  36. ^ בג"ץ 223/67, פ"ד כב(1), 441
  37. ^ ‫ שמגר סבר כי מדינת ישראל איננה מחויבת לאמנת ז'נבה הרביעית משום ש"כל הרעיון של הגבלת הסמכויות של ממשל צבאי מבוסס על ההנחה שהיה קיים ריבון אשר גורש, וריבון זה היה ריבון חוקי".אליקים העצני, דעה: הדלת לסיפוח יו"ש עדיין פתוחה, באתר ערוץ 7, 18 בספטמבר 2009 ביש"ע לא היה ריבון חוקי לאחר מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים משום שמרבית אומות העולם לא הכירו בזכויות מצרים וירדן על השטחים שכבשו במלחמת העצמאות, שטחים שיועדו למדינה הערבית על פי תוכנית החלוקה של האו"ם, שהגיעה לסיומה הרשמי בהסכם על קווי שביתת נשק ולא בהסכמה על גבולות קבע. ‬
  38. ^ The Mandate for Palestine July 24, 1922, Israel Ministry of Foreign Affairs
  39. ^ אליאב שוחטמן, "תזכורת: הבסיס המשפטי האיתן של ההתיישבות היהודית ביו"ש", מקור ראשון, גיליון 714, י"א בניסן התשע"א, 15 באפריל 2011
  40. ^ מכתב לאו"ם: הצעת החלטה בעצרת הכללית להכרה במדינה פלסטינית ב"גבולות 67" – מהלך בלתי חוקי, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 24 במאי 2011
  41. ^ Michael Curtis, International Law and the Territories, Harvard International Law Journal, 32(2), Spring 1991, page 487
  42. ^ Freedom of movement and population transfer, Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights Geneva, Switzerland 28 August 1997
  43. ^ 1 2 Israeli Settlements and International Law, Israel Ministry of Foreign Affairs, May 20, 2001
  44. ^ אלן בייקר, ההתנחלויות: סילוף אמנת ז’נבה והסכמי אוסלו, 14 בינואר 2011
  45. ^ Michael Curtis, International Law and the Territories, Harvard International Law Journal, 32(2), Spring 1991, page 493
  46. ^ Dietrich Rauschning, Katja Wiesbrock, Martin Lailach, Key resolutions of the United Nations General Assembly, 1946-1996, page 151
  47. ^ Dietrich Rauschning, Katja Wiesbrock, Martin Lailach, Key resolutions of the United Nations General Assembly, 1946-1996, page 152
  48. ^ Dietrich Rauschning, Katja Wiesbrock, Martin Lailach, Key resolutions of the United Nations General Assembly, 1946-1996, page 169
  49. ^ Resolution 465 (1980)
  50. ^ Gilead Ini, Yet Another Stephen Walt Falsification, February 25, 2011
  51. ^ דורי גולד, בראיון לרזי ברקאי
  52. ^ ציוץ בטוויטר
  53. ^ "H.Res.11 - Objecting to United Nations Security Council Resolution 2334 as an obstacle to Israeli-Palestinian peace, and for other purposes."
  54. ^ Glenn Kessler, 1979 State Dept. Legal Opinion Raises New Questions About Israeli Settlements, June 17, 2009, Washington Post
  55. ^ Rand Palestinian State Study Team, Building a Successful Palestinian State, page 16, remark 8
  56. ^ Statements on American Policy toward Settlements by U.S. Government Officials – 1968-2009
  57. ^ 1 2 נדב פרי, קלינטון לפני הטלת הווטו: "ההתנחלויות לא חוקיות", באתר nana10‏, 20 בפברואר 2011
    קלינטון: "ההתנחלויות הישראליות אינן לגיטימיות", באתר וואלה!‏
  58. ^ מזכ"ל האו"ם: הבנייה בשטחים מנוגדת לחוק הבינ"ל, באתר וואלה!‏, 03 ביוני 2008
  59. ^ Israel, the Conflict and Peace: Answers to frequently asked questions,‏ Are Israeli settlements legal?‎, באתר משרד החוץ של מדינת ישראל, נובמבר 2007
  60. ^ הודעת בא כוח המדינה בשם ראש הממשלה בבג"ץ 390/79, פ"ד לד(1), 16
  61. ^ נדב שרגאי, דו"ח: 32% מההתנחלויות - על שטח פלסטיני פרטי, באתר הארץ, 14 במרץ 2007
  62. ^ אריאל כהנא, חוקר אמריקאי: רק מישראל דורשים לפנות התנחלויות, באתר nrg‏, 14 ביוני 2013
  63. ^ עוז רוזנברג, הזמינו סמים להתנחלויות וזוכו - כי הן אינן בישראל, באתר הארץ, 9 במרץ 2012
  64. ^ צו בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (יהודה והשומרון) (מס' 967) התשמ"ב-1982
  65. ^ שכר מינימום - יהודה ושומרון, באתר של עו"ד רונן פרידמן
  66. ^ בג"ץ 1234/10 א. דינמיקה אחזקות 2002 בע"מ נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון ואחרים, ניתן ב-21 ביולי 2010
  67. ^ אתר למנויים בלבד ברק רביד, נתניהו "קבר" את הצעת חוק של ח"כ סטרוק להחלת חוק ישראלי בגדה המערבית, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2013
  68. ^ אריק בנדר, הצעת החוק שתובא לוועדת השרים: "סיפוח דה פקטו של השטחים", מעריב אונליין, 8 בנובמבר 2014
  69. ^ רע"א 4290/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("פול") נ' פלוני ואחרים, ניתן ב־25 בינואר 2017
  70. ^ דוד שי, מס הכנסה - הנחה לתושבי יישובים מסוימים, באתר חילן
  71. ^ שינויים ברשימת היישובים המזכים בהטבות מס, באתר רשות המסים בישראל, 11 בינואר 2016
  72. ^ עדיפות להתנחלויות על פני יישובים שספגו טילים, באתר ynet, 31 בדצמבר 2012
  73. ^ הודעות על התנחלויות והיאחזויות שאושרו לפי תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, באתר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
  74. ^ טליה ששון, חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, עמ' 63; הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון, דו"ח על מעמד הבניה באזור יהודה ושומרון, עמ' 21
  75. ^ טליה ששון, חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, עמ' 65
  76. ^ פירוט הסיוע של משרדי הממשלה להקמת המאחזים נמצא בחוות דעת ביניים על מאחזים בלתי מורשים.
  77. ^ עוזי ברוך, נתניהו: חלק מההתנחלויות ישארו מחוץ לישראל, באתר ערוץ 7
  78. ^ דוגמאות:
  79. ^ עקיבא אלדר, הארץ (מאמר דעה)‏, המתנחלים יכולים להישאר בפלסטין, באתר וואלה!‏, 25 באוגוסט 2008
  80. ^ זאב גלילי, ההסתה שהכשירה את חורבן קטיף
  81. ^ במוסף מעריב, ה-30 באפריל 1993, התפרסם ראיון של בילי מוסקונה לרמן עם עו"ד לאה צמל שבסופו מובא דו השיח. מוסקונה: תגידי לפחות שאת נגד פגיעה בחיי אדם. צמל: זה לא יהיה נכון כי אני בעד פגיעה במתנחלים.
    אבישי בן חיים, הרב של עופרה הגיש תלונה: פרופ' שטרנהל מסית לרצח, באתר ynet, 16 במאי 2001
  82. ^ מצע מפלגת העבודה מימד, אתר הבחירות לכנסת ה-16
  83. ^ מצע מפלגת העבודה לכנסת ה-18, אתר שלי יחימוביץ'
  84. ^ מצע "קדימה" יכלול הקמת מדינה פלסטינית מפורזת ושמירה על י-ם וגושי ההתנחלויות, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2005
  85. ^ ראו למשל דברי חגית עופרן משלום עכשיו, האיוולת של גושי ההתנחלויות
  86. ^ אולמרט: אשמור על גושי ההתיישבות והבקעה, באתר וואלה!‏, 07 בפברואר 2006
  87. ^ ניר יהב‏, "אולמרט לא הסכים לפנות גושי התנחלויות", באתר וואלה!‏, 26 באפריל 2008
  88. ^ אתר למנויים בלבד ברק רביד, ההנחיות החדשות של האיחוד האירופי בנוגע להתנחלויות: המסמך המלא, באתר הארץ, 16 ביולי 2013
    אתר למנויים בלבד ברק רביד, פרטי הדיונים נחשפים - החרם האירופי: הבריטים ביקשו להטיל את הסנקציות גם על כל ישראלי מעבר לקו הירוק, באתר הארץ, 18 ביולי 2013
  89. ^ נדב שרגאי, המתנחלים מחליפים את חברי הקיבוצים, גם בכנסת, באתר הארץ, 26 באפריל 2004; טל שניידר, מפת הח"כים: גיאוגרפיה היא עניין של אידיאולוגיה, באתר הארץ, 25 ביוני 2012
  90. ^ אפרת וייס וכתבי ידיעות אחרונות, הובאו למנוחות נרצחי הפיגוע באיתמר, באתר ynet, 21 ביוני 2002
  91. ^ כתבי ynet, ניצולות הפיגוע באלון מורה התחבאו מתחת לשולחן בסלון, באתר ynet, 29 במרץ 2002
  92. ^ חמישה מתלמידי המכינה הקדם-צבאית בעצמונה נרצחו בהתקפת מחבל, באתר ערוץ 7, 8 במרץ 2002
  93. ^ מסרב? תועבר להגמ"ר, באתר ערוץ 7, 7 במרץ 2005
  94. ^ הסכמה שבשתיקה, מרץ 2001, בצלם, עמוד 6
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=התנחלות&oldid=23301932"