ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/חסידות איזביצה-ראדזין
חסידות איזביצה - ראדזין היא חצר חסידית שנוסדה על ידי רבי מרדכי יוסף ליינר, תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחה בעיירה איזביצה לאחר עזיבתו את חצר רבי מנחם מנדל מקוצק בשנת ה'ת"ר (1839). בנו וממשיך דרכו, רבי יעקב ליינר, עבר לעיירה ראדזין ועל שמה נקראת החסידות. החצר נחשבה כחצר אליטיסטית שעל שורותיה נמנו תלמידי חכמים רבים. החסידות התאפיינה בתורתה הדטרמיניסטית והלא שגרתית, ובדורות הראשונים להקמתה נתקלה בהתנגדות מצד רבים, בעיקר מצד חסידות קוצק ממנה פרשה.
החל משנת ה'תרמ"ז מזוהה החסידות גם עם התכלת בציצית – אותה חידש האדמו"ר השלישי רבי גרשון חנוך הניך ליינר. תחת הנהגתו של האדמו"ר הרביעי רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר יצאה החצר מבידודה הציבורי ואנשיה התערבו בהנהגה הציבורית החרדית ובפרט בהקמת תנועת אגודת ישראל. במלחמת העולם הראשונה העביר רבי מרדכי יוסף אלעזר את החצר לוורשה. אחרי פטירתו בשנת תרפ"ט החזיר בנו רבי שמואל שלמה ליינר את החצר לראדזין. רבי שמואל שלמה גם פתח ישיבה בשם "סוד ישרים" שהתרחבה לסניפים נוספים.
החסידות ברובה המוחלט נכחדה בשואה, יחד עם האדמו"ר החמישי רבי שמואל שלמה. שרידים מהחסידות הקימו מחדש את מרכזה בעיר בני ברק תחת הנהגתו של האדמו"ר רבי אברהם ישכר אנגלרד, שהיה חתנו של רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר לפני השואה. כיום מנהיג את החצר בנו הרב שלמה יוסף אנגלרד. שלוחה אחרת של החסידות פעלה בניו יורק על ידי רבי ירוחם ליינר נכדו של רבי יעקב ליינר, ונכדיו מנהלים אף הם חצר ראדזינית בניו יורק ובבית וגן.
ספרי החסידות הידועים הם "מי השילוח", "בית יעקב", "סוד ישרים" ו"תפארת יוסף".
תולדות החסידות[עריכת קוד מקור]
הפרישה[עריכת קוד מקור]
החסידות נוסדה בשמחת תורה שנת ה'ת"ר (1839), עם פרישתו של רבי מרדכי יוסף ליינר, מבית מדרשו של רבי מנחם מנדל מקוצק. הפרישה הייתה שיאן של מחלוקות אידיאולוגיות ומתיחות פנימית בחצר קוצק; רבי מרדכי יוסף היה תלמידו המובהק של רבי שמחה בונים מפשיסחה ואחרי פטירתו היה מראשי התומכים בהנהגתו של התלמיד רבי מנחם מנדל מקוצק, ונחשב לאחד מראשי החסידים. בהסכמתו של הרבי אף הופנו אליו פרחי חסידים להדרכה.
במהלך השנים נוצרו הבדלי השקפה בין השניים; בעוד שרבי מנחם מנדל נודע בגישתו הקיצונית והבלתי מתפשרת בחיפוש אחר האמת, ונהג להקפיד ולהטיל פחד בתלמידיו ולגעור בהם, פיתח רבי מרדכי יוסף גישה הפוכה של קירוב והדרכה מתונה. בחורף תקצ"ט החל רבי מנחם מנדל להסתגר בחדרו ולהרחיק את חסידיו במה שנראה כאכזבה מאי הצלחת דרכו. בתקופה זו החלו רבים מהחסידים הצעירים להתקרב לרבי מרדכי יוסף שבאופן רשמי עדיין נחשב לחסיד אך הוביל קו אחר וסביבו התגבשה קבוצה חסידית בתוככי החסידות.
בעקבות כך נוצרה מתיחות פנימית בחצר קוצק, והרינונים על יומרתו של רבי מרדכי יוסף להוביל דרך עצמאית הגיעו גם לאזני הרבי. בחג שמחת תורה של שנת ת"ר בעת ששהה רבי מרדכי יוסף עם אנשיו בקוצק, צפה המתיחות מעל לפני השטח, ובעיצומם של ההקפות עזב רבי מרדכי יוסף עם חסידיו את בית המדרש של קוצק והחל לנהל חצר עצמאית. לאופי המאורע קיימות מספר גרסאות; יש הטוענים שמלכתחילה לא בא רבי מרדכי יוסף להקפות ופרש עוד בחורף תקצ"ט[1], גרסה אחרת היא שרבי מנחם מנדל הוציא את הטלית מידיו של רבי מרדכי יוסף שכובד בהקפה כמדי שנה, ורבי מרדכי יוסף שב ונטלה מהרבי מקוצק ועזב את בית המדרש עם חסידיו[2], וישנן גרסאות נוספות[3]. במוצאי החג חזר רבי מרדכי יוסף לעיר מגוריו – טומשוב לובלסקי, אך מכיוון שהיו בה חסידי קוצק רבים, הוא עבר לעיר איזביצה בה הקים את חצרו. כתוצאה מהפרישה פרצה מחלוקת עזה בין חסידי איזביצה לחסידי קוצק שנמשכה שנים רבות.
הדור הראשון[עריכת קוד מקור]
תחת הנהגתו של רבי מרדכי יוסף התפתח זרם ייחודי בחסידות פשיסחה; רבי מרדכי יוסף דגל בשיטה פנאנתאיסטית לפיה המציאות כולה היא א-לוהות, ושורשו של כל מעשה אף אם זו עבירה – כמו למשל חטאים שונים המופיעים בתנ"ך, הוא טוב. כך גם רצונותיו והכרעותיו של האדם, אף על פי שהם נראים לו כהכרעות אישיות שלו, לאמיתו של דבר אינם אלא דבר הא-לוהים. מכך התפתחה תפיסה דטרמיניסטית, לפיה כל המעשים הם צפויים ורצויים. רבי מרדכי יוסף העניק משקל רב לפרט ולהחלטתו של אדם, והגותו היא אינדיבידואליות מאוד. מאוחר יותר התפתחה והתרחבה שיטה זו על ידי בנו רבי יעקב ותלמידיו הגדולים רבי יהודה לייב איגר ורבי צדוק הכהן מלובלין, כשכל אחד מהם העניק לה את ההדגשים לפי דרכו, ואחרי פטירתם הומשכה דרכם החסידית על ידי צאצאיהם ותלמידיהם שהקימו את חסידויות לובלין ומרקישוב.
רבי מרדכי יוסף הרבה לעסוק בקבלה ובפרט בספר הזוהר – עיסוק שלא היה נפוץ בבית פשיסחה. שיטה זו אף היא עוררה התנגדות רבה לרבי מרדכי יוסף ולדרכו; הוא מסר מדי יום שיעור בגמרא לתלמידיו בנגלה ובנסתר, ועל פי דברי נכדו: ”לימד דעת שיבינו בדברי רבי שמעון בר יוחאי ובדברי האר"י ז"ל כמו שמבינים פשוטי דברי הלכה”. העיסוק המוגבר בספר הזוהר ובדברי האר"י הפך לאחד המאפיינים של חסידות זו. רבי מרדכי יוסף וצאצאיו גם לא נמנעו מלעסוק בסגולות ובקמיעות.
הדור השני[עריכת קוד מקור]
עם פטירת רבי מרדכי יוסף בז' בטבת ה'תרי"ד התפלגה החסידות; חלק מהחסידים מינו עליהם את רבי יהודה לייב איגר מלובלין לרבם, והחלו לנסוע אליו ללובלין. בין חסידים אלו נמנה גם ידידו של רבי יהודה לייב – רבי צדוק הכהן מלובלין, שאף מילא את מקומו לאחר פטירתו בחסידות לובלין. ואילו מרביתם של חסידי איזביצה המשיכו לנסוע לאיזביצה אל רבי יעקב, בנו בכורו של רבי מרדכי יוסף.
רבי יעקב עוד נסע בצעירותו עם אביו לרבי מנחם מנדל מקוצק. כשפרש אביו מקוצק בשמחת תורה ה'ת"ר, עזב יחד עמו, אך נמנע מלהתערב במחלוקת שפרצה בין חצרות חסידות קוצק ואיזביצה[דרוש מקור]. נחשב לעילוי ולמתמיד, וכן לבקי בחז"ל, בספר הזוהר ובכתבי האר"י. ביחס לאביו נחשב לאדם מסתגר ומופנם, ובניגוד לאביו שהיה בעל מזג סוער והרחיק מקרבתו אנשים פשוטים, היה רבי יעקב בעל מזג נוח ונודע כסבלן, ובתקופתו התרחבה החסידות. הוא נהג לשוחח ארוכות עם חסידיו בענייני חסידות, בפרט בשנים הראשונות להנהגתו, וכן היה משמיע מאמרי חסידות ארוכים. נהג להעניק גם סגולות רבות, בפרט לצורכי רפואה. רבי יעקב השמיע דברי תורה רבים מאוד, ותקופתו הוגדרה על ידי חסידיו כתקופת "שפע". רוב דברי תורתו לא נכתבו בשעתם, ורק בסוף ימיו החל בנו רבי גרשון חנוך לכתוב את מאמריו לפי בקשתו. ספרו "בית יעקב" הוא אחד הספרים המרכזיים של חסידות איזביצה-ראדזין, והוא מתאפיין באריכות ובהרחבה. תורתו היא הרחבה ופיתוח של הרעיונות החסידיים של אביו, ובלשונו של בנו: ”הוא הרחיב השער הגדול אשר פתח בו תבנית:מוונחון והרחיבו כפתחו של היכל וכפתחו של אולם”, אך סגנונו מתון ושמרני יותר.
רבי יעקב ניהל את החסידות על כיסא אביו באיזביצה, עד שבשנת תרכ"ז עבר לרדזין פודלסקי. לא ידוע על סיבת המעבר. בקיץ של שנת תרל"ח (1878) שהה בעיירת הנופש דרוזגניק שבליטא לצורכי מרפא, ושם נפטר בט"ו באב (14 באוגוסט). נקבר בעיירה הסמוכה רוטניצה (לי'). על קברו הוקם אוהל[4].
את מקומו בראדזין מילא בנו הגדול רבי גרשון חנוך הניך ליינר, ואילו אחיו הצעיר רבי שמואל דוב אשר פתח חצר באיזביצה ולאחר מכן עבר לביסקוביץ (או') ממנו התפתחה שושלת ביסקוביץ-רייוויץ.
הדור השלישי[עריכת קוד מקור]
לאחר פטירת רבי יעקב עברה ההנהגה לידי בנו בכורו רבי גרשון חנוך הניך ליינר שנודע כגאון בתורה וכבקי עצום – תכונות שניכרו בספרים שהוציא לאור. הוא כיהן תקופה ברבנות אוסטרוב מזובייצק, והיה מחבר תורני-חסידי פורה. רבי גרשון חנוך היה בעל אישיות סוערת במיוחד, והתפלמס עם רבים מגדולי דורו. באופיו ובהשקפתו היה קנאי, וסילק מחצרו חסידים שלימדו את בניהם שפות זרות, או כאלו שעברו על תקנות אחרות שתיקן, כדוגמת האיסור שהטיל על העסקת משרתות נכריות בבית חסידיו, איסור מוחלט לפנות לערכאות של גויים. בתקופה הראשונה להנהגתו אף דרש מחסידיו שיבואו לבקר בחצרו לפחות פעמיים בשנה.
בשמת ה'תרמ"ז יזם את חידוש מצוות התכלת ו-12,000 איש בפולין החלו לצבוע את ציציותיהם בתכלת שחידש. מאז הפך התכלת לסימן היכר ייחודי לחסידי ראדזין שנרדפו בשל כך במקומות רבים. רבי גרשון חנוך גם התפרסם על שם ספרו "סדרי טהרות" ובשל עמדות ציבוריות נוספות בלתי מקובלות שדגל בהם כמו תמיכתו באתרוגי קורפו. מכונה גם "בעל התכלת", או על שם ספרו "סדרי טהרות", ובחסידות ראדזין – ה"ארחות חיים".
נפטר בראדזין בד' בטבת תרנ"א בגיל 52, ונקבר בה.
עם פטירת רבי גרשון חנוך העניך מראדזין, התחיל אחיו הצעיר, רבי אברהם יהושע העשיל ליינר, לכהן באדמורו"ת בעיר חלם, שם נוסד ענף נוסף לחסידות ראדזין.
הדור הרביעי[עריכת קוד מקור]
ממלא מקומו של רבי גרשון חנוך היה בנו יחידו, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין, בעל ה"תפארת יוסף". בשונה מאביו הוא הנהיג את עדתו בצורה שקטה יותר ובפחות תקיפות. מטבעו היה איש שלום, ודמותו התקבלה בציבור היהודי הרחב בפולין; בניגוד לימי אביו – שהיה בעל מזג סוער, ולא נרתע מהבעת עמדות בלתי מקובלות – בימיו שככו המחלוקות הרבות בין חסידי ראדזין לאחרים. בעקבות זאת התרחבה החסידות בימיו[5]. נחשב לחכם ופיקח, ובמקורות הגיוגרפיים מסופר כי נפגש עם יוזף פילסודסקי שליט פולין, והאחרון שיבח את תבונתו המדינית[6].
הוא פעל להפצת רעיון חידוש מצוות התכלת של אביו. לצורך כך פנה במכתבים שונים לרבני דורו, במטרה לשכנע אותם בצדקת עניין התכלת. הוא המשיך בעשיית התכלת ופיקח באופן אישי על תהליך הצביעה.
רבי מרדכי יוסף נטל חלק אקטיבי בהנהגה הציבורית בפולין; בשנת תר"ע נבחר לנסוע לפטרבורג, כדי להשתתף בוועידת פטרבורג, כנציגם של היהדות החרדית בפולין. היה מהמנהיגים היחידים בפולין שהתנגד לשיתוף פעולה עם שלטון הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה, מפני שראה את הגרמנים כאומה מזרע עמלק[7]. עם ייסוד תנועת אגודת ישראל בפולין, הקימו חסידיו ארגון מתחרה בשם "בנין הנהרסות" תחת נשיאותו. לבסוף, התאחדו שני הארגונים והוא שימש כסגן נשיא אגודת ישראל יחד עם ידידו רבי יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לגור בוורשה שם קבע את מגוריו ברחוב טוורדה 10[8], ומשם המשיך לנהל את עדת חסידי ראדזין, על אלפי חסידיה.
נפטר בכ"ו בשבט תרפ"ט כתוצאה מדלקת ריאות בגיל 64, ונקבר בבית הקברות היהודי בוורשה[9]. לאחר מותו הודפסו דברי תורתו דבריו בספר "תפארת יוסף", שעל שמו הוא מכונה.
הדור החמישי[עריכת קוד מקור]
אחרי פטירתו של רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר הוכתר לאחר הפצרות רבות בנו יחידו רבי שמואל שלמה ליינר שהיה כבן 20 בלבד. הנהגתו הייתה דומה לזה של סבו רבי גרשון – בדרך של תקיפות וחריפות. והוא התנגד בחריפות לתנועה הציונית ולתנועת המזרחי, ואף לאגודת ישראל. בימיו הורחקו חסידים רבים כמו בימי סבו, וגם נסגרו כמה שטיבלך על ידי האדמו"ר בעצמו, שהרחיק חסידים רבים מהחסידות מכיוון שסבר כי אינם מתאימים להנהגתו.
בשנת תרצ"ד[10] העביר את החצר בחזרה מוורשה לראדזין בגלל סלידתו מפוליטיקה ומחיי העיר הגדולה[11]. בראדזין הוא הקים את ישיבת "סוד ישרים", שנחשבה לאחת מהישיבות המובחרות של חסידות פולין ולמדו בה כ-200 בחורים. נודע במסירותו הרבה לתלמידיו ובדאגה גם לצרכיהם החומריים. עם ייסוד הישיבה מינה את גיסו וממלא מקומו, האדמו"ר אברהם ישכר אנגלרד מראדזין, לנשיא הישיבה. במשך הזמן, פתח רבי אברהם ישכר עוד שישה סניפים בעיירות שונות, בשליחות גיסו האדמו"ר[12]. רבי שמואל שלמה נדד לערים רחוקות בפולין כדי לייסד תלמודי תורה ובתי ספר של "בית יעקב". והוא נהג לבקר בשטיבלים של החסידות בכל אתר ואתר כדי לפגוש את החסידים במקומות מגוריהם[13]. הוא גם הגה תוכנית כללית לחיזוק החינוך התורני בפולין, אך זו לא יצאה אל הפועל עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בימי השואה[עריכת קוד מקור]
שבועיים לפני פרוץ המלחמה סגר את ישיבתו ושלח את התלמידים לבתיהם, מחשש לגורלם. בשלב מסוים הוא נמלט לוולדובה, בה פעל לשכנע שהגרמנים אינם שולחים את היהודים לעבודה, אלא להשמדה. הוא תקף את היודנרט על שיתוף הפעולה עם הגרמנים והתנגד למסירת שמות של יהודים לגרמנים. הוא קרא ליהודים לברוח ליערות ולהלחם בנאצים, ואף חיפש 50 אנשים שיצטרפו אליו לפלוגה שתשרוף את הגטו ותברח ליער, אך לא נענה[14].
חסידיו ניסו להצילו ושלחו אליו כספים למטרת מילוט אך הוא לא הסכים לעזוב את וולדובה והשתמש בכספים לקבורת יהודים שנזרקו מקרונות הרכבות בדרך למחנות המוות.
נתפס ונרצח על ידי הנאצים בכ"ט באייר ה'תש"ב (1942), בגטו וולדובה. סמוך למיתתו התגרה ברוצחיו, בעט בהם ואף ירק בפניהם.
על הירצחו ישנן שתי גרסאות עיקריות; לגירסת "ידיעות" (עיתונה של תנועת "דרור") נורה רבי שמואל שלמה לאחר שהתגלה, ובלילה לאחר רציחתו נקבר על ידי חסידיו בבית העלמין שבוולדובה. ולפי העתון היידי "פארווערטס" הוא עונה ולאחר מכן נתלה לעיני קהילתו; גופת הרבי נשארה תלויה שלושה ימים עד שכמה יהודים סיכנו עצמם והביאו את גופתו לקבורה. גרסה אחרת היא שהוא הסגיר את עצמו לנאצים לאחר שמשמשו אמר לנאצים שהוא האדמו"ר ונהרג על ידם.
לאחר השואה[עריכת קוד מקור]
עם מותו של רבי שמואל שלמה בשואה, לא נותרו צאצאים זכרים לבית ראדזין מרבי גרשון חנוך ואילך. בכ"ט באייר ה'תשי"ג הכתירו שרידי חסידי איזביצה-ראדזין לאדמו"ר את רבי אברהם ישכר אנגלרד, חתנו לשעבר של רבי מרדכי יוסף אלעזר שאשתו נספתה בשואה, במעמד שנערך בהיכל שלמה בתל אביב. לפני השואה שימש כראש ישיבות "סוד ישרים" של החסידות בפולין. לפי מסורת החסידים, מסר גיסו רבי שמואל שלמה לידיו את ההנהגה לפני שנרצח[15]. בשנים הראשונות אחרי השואה התגורר רבי אברהם ישכר בסוסנוביצה שם כיהן אביו כרב, ולאחר מכן התגורר בקראון הייטס שם נודע בתואר "הרב מסוסנובצה".
בתחילת כהונתו קבע רבי אברהם ישכר את בית מדרשו בבית וגן, לאחר מכן חזר לתקופה לקראון הייטס, ובשנת תשל"א עלה שוב לארץ ישראל וקבע את החצר בבני ברק, שם הוקם בניין ובו בית מדרש, כולל אברכים, מרכז לצביעת ציציות בתכלת, ומכון להוצאת ספרי החסידות.
רבי אברהם ישכר ייסד בתי מדרש לחסידי ראדזין בירושלים, בני ברק, תל אביב, חיפה, פתח תקווה, נתניה וחולון, והקים מחדש את ישיבת סוד ישרים בירושלים. כמו כן ייסד גם כמה כוללים לאברכי חסידי ראדזין בבתי המדרש של החסידות. בשנת תשי"ב אף חודשה בעידודו צביעת התכלת לפי מסורת ראדזין. נפטר בכ' בתשרי ה'תשס"ו ונקבר בחלקת הרבנים שבהר המנוחות בירושלים.
כיום[עריכת קוד מקור]
אחרי פטירתו הכתירו חסידיו את בנו הצעיר (מאשתו השנייה) הרב שלמה יוסף אנגלרד לאדמו"ר. הוא מתגורר בבני ברק[16]. בתקופת כהונתו נוסדו כוללים של החסידות בבני ברק ועוד[17]. הוא חידש את מסורת השיעורים בחסידות מפי האדמו"ר, שהתקיימו בימי ה"תפארת יוסף"[18].
אחיו הגדול הרב יצחק נתן נחום אנגלרד (אנ') משמש כרב בית המדרש של החסידות בבניין ישיבת חיי עולם בירושלים, הוא מוסר שם שיעורים בספרי איזביצה-ראדזין. הרב נחום גם אחראי על ייצור התכלת של החסידות וממשיך להפיץ חוטי תכלת כשיטת אדמו"רי ראדזין[19].
ראדזין-חלם[עריכת קוד מקור]
בדור השלישי, עם פטירת רבי גרשון חנוך הניך מראדזין, התחיל אחיו הצעיר, רבי אברהם יהושע העשיל ליינר, לכהן באדמורו"ת בעיר חלם. עם פטירתו בכ"ז בשבט ה'תר"ף, שימשו בניו רבי גדליה ורבי עובדיה כאדמו"רים בחלם. בן אחר היה רבי חיים שמחה ליינר מלודמיר, שחיבר את ספר "דרכי חיים" בענייני רפואה, ו"דור ישרים" - תולדות אדמו"רי ראדזין.
בנו הצעיר (מאשתו השנייה) היה רבי ירוחם ליינר. נודע כתלמיד חכם וכחוקר תורני מובהק. בין השנים תרצ"ה–תש"י התגורר בלונדון. בשנת תש"י עבר לארצות הברית והקים את בית מדרשו בשכונת בורו פארק. כתב דברי תורה רבים בנגלה ובנסתר, שנדפסו בספר "תפארת ירוחם"[20].
אחרי פטירתו שימש בנו רבי מרדכי יוסף ליינער כאדמו"ר מראדזין. לאחר פטירתו, בשנת תשנ"א, החל לשמש כאדמו"ר בנו הגדול, רבי יעקב (תשכ"ב – ה' באייר תשס"ט). דברי תורתו הודפסו בספר "תפארת יעקב". בנו הגדול של רבי יעקב, מרדכי יוסף, (תלמיד ישיבת קרלין סטולין), שעדיין לא היה בר מצווה בעת פטירת אביו, מיועד לרשת את מקום אביו כאדמו"ר[21]. בנו השני של רבי מרדכי יוסף, רבי משה ליינער, משמש כאדמו"ר מראדזין בשכונת בית וגן בירושלים.
ביסקוביץ-רייוויץ[עריכת קוד מקור]
בדור השלישי, עם פטירת רבי יעקב, התחיל אחיו הצעיר רבי שמואל דוב אשר ליינר שבחיי אחיו הגדול היה חסידו ועבר יחד איתו לראדזין – לכהן באדמורו"ת; עם פטירת אחיו, חזר לגור באיזביצה שם התחיל לכהן באדמו"רות, ומשם עבר לביסקוביץ (או'), על שמה נודע כ"אדמו"ר מביסקוביץ". חיבר ספר בשם "נאות דש"א". נפטר בכ"ב בניסן ה'תרס"ה.
את מקומו מילא אחיינו, רבי משה חיים סוכטשבסקי, חתן אחיו רבי יעקב מאיזביצה. כיהן בביסקוביץ ולאחר מכן ברייוויץ. את מקומו מילא בנו, רבי יהושע אברהם אלתר סוכטשבסקי, ברייוויץ ולאחר מכן בחלם. נרצח בשואה.
הגותה[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – מי השלוח
בהגותה הייחודית של חסידות איזביצה, ניתן דגש עיקרי על האינדיבידואל, ועל הפנימיות של התורה, בשילוב עם העיקרון המודגש של ידיעת ה' המוחלטת, והטוב אליו שייכת נשמתו של כל יהודי. קו מחשבה נוסף בהגותו של רבי מרדכי יוסף, הוא הרעיון שהמצוות שניתנו בתורה על פרטי החוקים הקפדניים שבהם, לא ניתנו אלא לתקופה זו, כאשר היצר הרע בתוקף, ואין ביכולת האדם להבחין מלבו הוא מהם הדברים הראויים ומהם המעשים שאינם ראויים. אך התכלית המבוקשת, שתיושם בפועל באחרית הימים, היא שהאדם ידע מלבו הוא את שהוא צריך לעשות בכל רגע נתון, בלי חוקים חיצוניים וכלליים[22].
במחקר המודרני, תפיסה זו מקובלת כפנאנתאיזם קיצוני, לפיו המציאות כולה היא א-לוהות. גם רצונותיו והכרעותיו של האדם, אף על פי שהם נראים לו כהכרעות אישיות שלו, לאמיתו של דבר אינם אלא דבר הא-לוהים. מכך מתבקשת השקפה דטרמיניסטית, הגורסת שתחושת הבחירה החופשית אינה אמיתית.
הספר היסודי והראשון בהגותה של חסידות איזביצה הוא מי השלוח, שנכתב על ידי רבי גרשון חנוך הניך ליינר נכדו של רבי מרדכי יוסף ליקט נכדו רבי גרשון חנוך מאמריו מפי תלמידיו ושומעי לקחו והדפיסם בווינה בשנת ה'תר"ך. הספר בו הוצגו לראשונה עיקרי תורתה הדטרמיניסטית של חסידות איז'ביצה כפי שניסח אותם הנכד – רבי גרשון חנוך ליינר, היה שנוי במחלוקת ונחשב לייחודי בספרות החסידית, ופרסומו עורר התנגדות עזה בקרב רבים. ביקורת חריפה נרשמה כלפיו מצד חסידות קוצק כמובן, אך גם בקרב חסידויות רבות אחרות, בדגש על חצרות חסידיות בגליציה שהיו שמרניות יותר, ובוודאי מצד המתנגדים. סימן היכר אופייני לדרכו של רבי מרדכי יוסף הוא מה שכתב עליו נכדו בהקדמה לספר "בית יעקב": "ולימד דעת את תלמידיו שיבינו בדברי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י כמו שמבינים פשוטי דברי הלכה", "שאין שום דברי תורה שאינם שייכים לכל פרט נפש"[23], עיסוק זה המשיך גם אצל ממשיכי דרכו אחריו.
הרחבה של רעיונותיו של רבי מרדכי יוסף מופיעה בספרו של בנו "בית יעקב" המתאפיין באריכות ובפירוט. תורתו היא הרחבה ופיתוח של הרעיונות החסידיים של אביו, ובלשונו של בנו ”והוא הרחיב השער הגדול אשר פתח בו אאזמו"ר זללה"ה והרחיבו כפתחו של היכל וכפתחו של אולם”, אך סגנונו מתון ושמרני יותר. בניגוד לאביו מתמקד רבי יעקב לרוב בעניין אחד אותו הוא מקיף ביסודיות ובהרחבה. ספרו "בית יעקב" נחשב על ידי חסידי ראדזין כ"שיר השירים" של ספרי החסידות[24]. בקיאותו הרחבה של רבי יעקב בתורת הקבלה ובפרט בספר הזוהר ובכתבי האר"י באה לידי ביטוי במאמריו, והם תופסים מקום משמעותי במשנתו, בניגוד למקובל בענפי חסידות פשיסחה האחרים, כמו קוצק, וורקא וגור. מאיר שמעון גשורי מצא בדבריו גם יחס מרכזי למוזיקה, בשונה מחסידות קוצק[25]. רבי אברהם יצחק הכהן קוק מצא בספריו רעיונות פסיכולוגיים מודרניים[26].
מתורתו של הנכד רבי גרשון חנוך הניך שהיה מחבר פורה, הודפסו כמה וכמה ספרי חסידות. רבי גרשון חנוך כתב את "ההקדמה והפתיחה" חיבור קצר על יסודות החסידות, שהודפס כהקדמה לספרו של אביו "בית יעקב", אך למעשה מדובר בספר נפרד. בהקדמה הוא פורש את משנתו ואת עיקרי החסידות כפי שנראו בעיניו. מאפיינים בולטים בחיבור הם הראייה שלו את סבו רבי מרדכי יוסף כהמשך ישיר של הבעל שם טוב ותלמידיו בלא אזכור הדורות שאחריהם, ובהם רבותיו של רבי מרדכי יוסף, והמקום הבולט שהעניק לתורת הסוד כתורה עצמאית. מלבד ההקדמה והפתיחה כתב גם את ספר "ארחות חיים" – פירוש חסידי לצוואת רבי אליעזר הגדול ול"עשרת הנהגותיו של רב", לספר כתב הקדמה בה הוא פורש את השקפתו החינוכית כתשובה למגמות המודרנה והחילון שהתפשטו בפולין בתקופה זו. בהקדמה הוא כותב בסגנון קנאי למדי, על התבדלות מהרשעים, זהירות בחינוך הבנות, והתרחקות ממותרות. רבי גרשון חנוך גם כתב ספר פרשנות חסידי לספר הזוהר – "תפארת החנוכי", סגנון זה של פרשנות לזוהר, ולא ככתיבה חסידית רגילה על פרשיות התורה, לא הייתה מקובלת לאדמו"ר חסידי בדורו ובתקופתו.
מלבד ספרים אלו הודפסו מתורתו גם ספרי "סוד ישרים" ו"תפארת החנוכי" – ביאור על הזוהר. מקובל לראות את רבי גרשון חנוך כממשיכו של סבו רבי מרדכי יוסף, עקב הדמיון בין אישיותם הסוערת של השניים ובניגוד לדמותו השקטה יותר של האב רבי יעקב, ועקב החשיבות המכריעה שייחס לסבו והמקום המרכזי שדמות הסב תפסה בעולמו. אך יש חוקרים הטוענים להבדל משמעותי בין השניים בגישתם אל החסיד; לעומת סבו שלא העלה את תורתו על הכתב בכוונה תחילה, כחלק מהשיטה הפשיסחאית לפיה על החסיד לחקור ולדרוש לבד, קירב רבי גרשון חנוך את שיטתו החסידית אל החסיד ומנסה להובילו אל האמונה הרצויה[27].
כיום, עם התפתחות הפוסט מודרניזם מתפשטת הגותו של רבי מרדכי יוסף והלימוד בספר שבעבר נחשב לחריג, הופך לנפוץ, בפרט בעולם הנאו חסידי. תורה זו נחקרת רבות בעולם האקדמאי ובקרב חוקרי חסידות רבים, ותופסת מקום משמעותי בהגות החסידית בת ימינו. מהבולטים שבהוגים בו בדור האחרון היה שלמה קרליבך שנחשב לאחד ממבשרי הפוסט מודרניזם הדתי.
רבי צדוק הכהן מלובלין[עריכת קוד מקור]
להגותו של רבי מרדכי יוסף יש המשך בולט גם בשני תלמידיו המובהקים – רבי יהודה לייב איגר שתורתו מתונה יותר מהגישה המתבטאת בספרי רבו, ובעיקר אצל רבי צדוק הכהן מלובלין תלמידו המובהק; רבי צדוק, שתורתו והגותו התפרסמו מאוד, הקנה לתורת רבו את פרסומה הגדול ונחשב לרוב כמייצג תורת רבו.
הציר שסביבו סובבת כל הגותו של רבי צדוק הוא המושג תורה שבעל פה. רבי צדוק תפס את התורה שבעל פה כצורך הכרחי שדרכו ניתן לממש את רצון ה' בעולם. משמעותה של המסירה שבעל פה היא שהתורה אינה מציגה רעיון סטטי, אלא היא מתפתחת על ידי חכמי התורה בהתאם לצרכיו הרוחניים של כל דור. התורה שבעל פה אינה יצירתם של חז"ל, לפי תפיסתו של רבי צדוק, אלא היא מלווה את תורת ישראל מזמן נתינתה. לפי התפיסה הזו, התורה אינה שלמות אלא השתלמות; יש תכלית לתורה והיא להביא את העולם בכל רגע למצב טוב יותר ממצבו הנוכחי. התפיסה הזו מונחת כיסוד לדרושים רבים בספר "פרי צדיק".
הצורך בתורה שבעל פה נובע מכך שישנם רעיונות רבים שבתוכם גרעין של אמת, אך לא כל הזמנים כשרים לקבלתם. התורה שבעל פה למעשה היא פעולה של חכמים, שבמהלכה נבחן כל רעיון בהתאם להקשרו ולזמנו. רעיונות שאינם הולמים את צורכי הדור נדחים לזמן מאוחר יותר. תפיסה זו מביאה לעמדה רדיקלית שלפיה הטוב והרע אינם מוחלטים אלא תלויי הקשר. דבר שנתפס כרע בדור אחד עשוי להפוך לטוב בדור אחר. גישה זו מראה כי התורה איננה מציגה הלכה אידיאלית, אלא הלכה שמתאימה לזמן ולמקום ולכן היא עשויה להשתנות כשהתנאים משתנים.
ספרי החסידות[עריכת קוד מקור]
- רבי מרדכי יוסף
- מי השלוח, חלק ראשון הודפס בווינה ה'תר"ך על ידי נכדו רבי גרשון חנוך, חלק שני הודפס בווינה תרפ"ב על ידי נכדו רבי מרדכי יוסף.
- רבי יעקב
- בית יעקב על התורה:
- חלק ראשון - על חומש בראשית, וורשה תר"ן. הודפס על ידי בנו רבי גרשון חנוך שצירף לספר הקדמה ארוכה בה הוא מגולל את עיקרי החסידות והשתלשלותה לפי שיטתו.
- חלק שני - על חומש שמות, לובלין תרס"ד. הודפס על ידי בנו רבי אברהם יהושע העשיל.
- חלק שלישי - על חומש ויקרא, לובלין תרצ"ז. הודפס על ידי נכדו חנינא דוד.
- בית יעקב הכולל - מאמרים שהשמיע בשנות תרכ"א-תרכ"ב. נכתבו לפי בקשתו בידי בנו רבי גרשון חנוך. הודפס על ידי חתנו שלמה קלפפיש, לובלין תרס"ו.
- ספר הזמנים - הגדה של פסח, לובלין תר"ע. הודפס על ידי בנו רבי אברהם יהושע העשיל.
- רבי שמואל דוב מביסקוביץ
- נאות דשא - על התורה והמועדים
- רבי גרשון העניך
- סוד ישרים, מאמרי חסידות על המועדים – ארבעה חלקים, ורשה תרס"ב – תרס"ח. בשנת תשל"א הודפס לראשונה מכתב יד גם "סוד ישרים" על התורה בירושלים.
- תפארת החנוכי, פירוש בדרך חסידות איז'ביצה לספר הזוהר לפי הפרשיות, הודפס בוורשה שנת תר"ס.
- דלתות שער העיר, הצעה לפתרון בעיית הטלטול ברשות הרבים על ידי הצבת דלתות סגורות בתיבות, בשערי כל עיר שתיחשב לרשות היחיד, ורשה תרנ"ב.
- סדרי טהרות, ליקוט מאמרי חז"ל על סדר טהרות, חלק ראשון הודפס ביוזפוב תרל"ג, וחלק שני בפיוטרקוב שנת תרס"ג.
- שפוני טמוני חול, בירור סימני החילזון, מקום גידולו, ומראה התכלת, הודפס בוורשה תרמ"ז.
- פתיל תכלת, בדיני צביעת התכלת, זיהויו ומעלתו, ודיני הקשירה, הודפס בלובלין תרס"ד.
- עין התכלת, ספר פולמוסי שבו הרחיב את הדברים שהתבארו בספרי התכלת הקודמים, הודפס בוורשה תרנ"ב.
- ארחות חיים ועשר מילין דחסידותא, על צוואת רבי אליעזר הגדול וההנהגות שנהג בהן רב, ספר זה חיבר בימי בין המצרים של שנת ה'תרמ"ג בעת שהתנהלה נגדו חקירה פלילית ממנה בסופו של דבר זוכה. הוא כתב את הספר בתוך 12 יום בלבד, אך מכיוון שרצה להדפיס קודם את ספרי אביו, הודפס הספר רק בשנת תרנ"א זמן קצר לפני פטירתו, ונחשב בעיני החסידים כצוואתו. בחסידות ראדזין אף מכונה ה"ארחות חיים" על שם ספר זה.
- חידושי החנוכי, ליקוטים מתורתו על הש"ס, שני חלקים. הודפס על ידי חסידי ראדזין בבני ברק בשנת תשנ"ג.
- שלוש תשובות, שלוש תשובות הלכתיות. הודפס בירושלים תשל"ג, על ידי הרב שלום חיים פרוש.
- ההקדמה והפתיחה, הודפס בניו יורק תש"י כספר נפרד על ידי בן אחיו רבי ירוחם ליינר בתוספת הערות.
- שפוני טמוני חול (מפי השמועה), אמרות שלא הודפסו בספרים. הודפס על ידי רבי ירוחם ליינר, בניו יורק תשי"ב.
- רבי אברהם יהושע העשיל מחלם
- רבי אברהם יהושע העשיל ליינר מחלם, ליקוטי דברי תורה
- רבי מרדכי יוסף אלעזר
- תפארת יוסף - דרשות ומאמרים על פרשיות השבוע, המועדים וש"ס. בעריכת הרב יעקב קארנבליט מראשי ישיבת ראדזין בעיר חלם נדפס בוורשה תרצ"ה.
- רבי ירוחם
- רבי ירוחם ליינר, זיכרון לראשונים על תולדות החסידות
- רבי ירוחם ליינר, תפארת ירוחם על התורה, המועדים והתלמוד
- ספרים וקבצים נוספים
- רבי יעקב ליינר, ליקוטים מספרי ר' צדוק הכהן, ליקוט דברי תורתו של "מי השילוח"
- רבי יעקב ליינר, תפארת יעקב על התורה והמועדים
- הרב אברהם יהושע העשיל פרנקל, מי צדק, ליקוט דברי תורתו של "מי השילוח" מספרי רבי צדוק הכהן מלובלין
- הרב אברהם יהושע העשיל פרנקל, עקדת ישועה על התורה
- הגדה של פסח אדמור"י ראדזין, בעריכת הרב אלחנן ראובן גולדהבר, הוצאת אגודת חסידי ראדזין בארה"ק
- הרב יהושע יוסף הכהן אב"ד מארד, עזרת כהנים על מסכת מדות
- הרב יהושע יוסף הכהן אב"ד מארד, דרשות עזרת כהנים
- קובץ "תפארת ראדזין", יוצא לאור משנת ה'תשל"ב על ידי צעירי חסידי ראדזין בבני ברק
- זיכרון ישרים, הוצאת מכון להוצאת ספרי רבוה"ק מאיזביצא ראדזין
- גבורה שבמלכות, הוצאת מכון להוצאת ספרי רבוה"ק מאיזביצא ראדזין
- זמירות לשבת ע"פ נוסח ומנהגי אדמור"י איזביצא ראדזין, הוצאת מכון תפארת ראדזין
- בסוד ישרים ועדה - ביטאון פנימי, בהוצאת התאחדות אברכי ובחורי ראדזין
- הגדה של פסח עם ספר הזמנים - מי השלוח בית יעקב וספרי רבוה"ק, הוצאת מכון תורת אברהם
- מעייני השלוח - משנת החנוכה, הוצאת מכון תפארת ראדזין
- קונטרס יקר אלו תפילין בענייני מצות תפילין ובר מצווה - הוצאת מכון תפארת ראדזין
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- שלמה זלמן שרגאי, די רביים פון דעם איזשביצער ראדזינער חדר
- קובץ "תפארת השמחה" (יצא לאור על ידי מוסדות חסידי ראדזין בארה"ק, לרגל חתונת בת האדמו"ר שלמה יוסף מראדזין)
- קונטרס תפארת מרדכי יוסף (יצא לאור על ידי ביהמ"ד של חסידי ראדזין בבורו פארק)
- יצחק אלפסי, החסידות, מעריב, 1977, עמ' 198–199.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/חסידות איזביצה-ראדזין בוויקישיתוף- בבני־ברק הונחה אבן הפינה ל"בית ראדזין", מעריב, 26 באוגוסט 1964
- ספרים
- חיים שמחה ליינר, דור ישרים, באתר היברובוקס
- שלמה זלמן שרגאי, במעיני חסידות איזביצא -ראדזין, ירושלים תש"מ, באתר אוצר החכמה.
- שלמה זלמן שרגאי ואברהם ביק, בהיכל איזביצא לובלין, ירושלים תשל"ז, באתר אוצר החכמה.
- שלמה זלמן שרגאי, בנתיבי חסידות איזביצא-ראדזין (חלק א'), ירושלים תשל"ב, באתר אוצר החכמה.
- שלמה זלמן שרגאי, בנתיבי חסידות איזביצה-ראדזין (חלק ב'), באתר היברובוקס
- יהודה אריה לייב לוין, האדמורים מאיזביצה, בני ברק חש"ד, באתר אוצר החכמה.
- בסוד ישרים ועדה, בני ברק תשנ"ז, באתר אוצר החכמה.
- תפארת ראדזין, בני ברק תשל"ב, באתר אוצר החכמה.
- תפארת ראדזין, בני ברק תשל"ה, באתר אוצר החכמה.
- תפארת ראדזין, בני ברק תש"מ, באתר אוצר החכמה.
- מאמרים
- שלמה זלמן שרגאי, "מאה שנה להסתלקותו של האדמו"ר רבי יעקב לינר בעל "בית-יעקב"", בתוך: סיני, קובץ פ"ג (ג-ד) ירושלים תרצ"ז - תשע"ד, עמ' 148–152, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ישראל אידלמן, "שושלת הזהב", ספר קהילה טומשוב לוב., תל אביב תשל"ב, עמ' 56–58, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- אורה ויסקינד-אלפר, עיון בגישה הפרשנית של חסידות איזביצא-רדזין:סיפורי יוסף באתר אקדמיה.
- אהרן סורסקי, פרק מאלף בתולדות החסידות בפולין: ראדזין, בית יעקב, אב תשל"א, עמ' 18-20, באתר היברובוקס.
- העלון השבועי "דולה ומשקה" היוצא לאור על ידי מוסדות חסידי ראדזין בבני ברק
- "ממעיין השלוח" יו"ל על ידי בית המדרש תפארת מרדכי יוסף דחסידי ראדזין בית וגן ירושלים
- רבי יעקב ליינער אדמו"ר מראדזין
- דיוויד בשבקין, On the Contemporary Application of Izbica-Lublin Hasidut in the Jewish Community, באתר TORAH MUSINGS.
- הרב רן שריד, "בדעתו תהומות נבקעו", בתוך: קובץ תורני פרי עץ הגן – ביטאון ישיבת רמת גן, חלק ד', רמת גן תשס"ד, עמ' 258–225, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- אלי רייף, "הדעת וחוסר הדעת במשנת איז'ביצה, בתוך: מעליות – ביטאון ישיבת ברכת משה, גליון י"ז, ירושלים תשנ"ו, עמ' 119–108, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ יצחק אריה אריגור, קוצק, תל אביב תרצ"ו, עמ' 98, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ יהודה אריה לייב לוין, בית קוצק - השרף, ירושלים תשי"ט, עמ' 115, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ ראו: חיים שמחה ליינר, דור ישרים, בילגוריי תרפ"ה, דף ל"ג, באתר אוצר החכמה.
- ^ פרטים נוספים על קורות חייו ופועלו בספרו של יצחק אלפסי: שישים גיבורים, מכון תלפיות ה'תשנ"ט.
- ^ ראה קובץ תפארת ראדזין גיליון ה' - שבט תשמ"ט - עמ' ל"ב.
- ^ ישראל אידלמן, טומשוב לוב. - ספר זכרון, תל אביב תשל"ב, עמ' 64, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ יוסף גורקה, "צמחי תפארת", בתוך: ההווה בצל העבר, ירושלים תשמ"ב, עמ' 165, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ קואורדינטות: 52°14′06″N 21°00′03″E / 52.2349215°N 21.0009109°E.
- ^ ראו: .
- ^ שרגאי[דרושה הבהרה], עמ' 184
- ^ שרגאי, עמ' 174
- ^ ראו: בסוד ישרים ועדה - תולדות וקורות רשת ישיבות "סוד ישרים", בני ברק ה'תשנ"ז, באתר אוצר החכמה.
- ^ אהרן סורסקי, פרק מאלף בתולדות החסידות בפולין: ראדזין, בית יעקב, אב תשל"א, עמ' 20, באתר היברובוקס.
- ^ שלמה זלמן שרגאי, איגרות, מורשת, תשמ"ט, עמ' 313
- ^ ראו: תפארת השמחה, עמ' צ"ז.
- ^ ראו: תפארת השמחה, עמ' קל"ח-קמ"ג.
- ^ ראו: תפארת השמחה, עמ' קכ"ג-קכ"ו.
- ^ ראו בסוד ישרים ועדה, גיליון מס' 2, עמ' 8.
- ^ http://www.torahmusings.com/2015/08/open-orthodox-symposium-iv/ A Radical Theology and a Traditional Community: On the Contemporary Application of Izbica-Lublin Hasidut in the Jewish Community/ footnote 1
- ^ ראו עליו בפורום "אידישע וועלט פארומס".
- ^ [1] [2] מאתר בחדרי חרדים.
- ^ ראו לדוגמה: רבי מרדכי יוסף ליינר, מי השלוח, חלק א', משלי כד, אות כז, וינה תר"כ, לקוטים מכתובים דף ז עמ' ב', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ הקדמת רבי גרשון חנוך הניך לספר "מי השילוח" ולספר "בית יעקב".
- ^ שלמה זלמן שרגאי, במעיני חסידות איזביצא-ראדזין, פרק ב', ירושלים תש"ם, עמ' 8, באתר אוצר החכמה.
- ^ מאיר שמעון גשורי, "בית איז'ביצה ורדזין", בתוך: ספר קהילה רדזין, תל אביב תשי"ח, עמ' 105, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ אלעזר מאיר ליפשיץ, "הרב", בתוך: אזכרה, חלק א', ירושלים תרצ"ז - תרצ"ח, עמ' קע"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ שמעון פוגל, פעילותו הספרותית של ר' גרשון חנוך העניך ליינר מראדזין, 'דעת' 68–69, תש"ע, 2010, עמ' 149–185, באתר JSTOR.
איזביצה ראדזין קטגוריה:חסידות במרחב הפולני קטגוריה:חסידות איזביצה