חד גדיא

איור בתי הפיוט (משמאל לימין): גדי, חתול, כלב, מקל, אש, מים, שור, שוחט, מלאך המוות, הקב"ה

חד גדיא
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא שׁוּנְרָא, וְאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא כַלְבָּא, וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא חוּטְרָא, וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא נוּרָא, וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא מַיָּא, וְכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא תוֹרָא, וְשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא שׁוֹחֵט, וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וַאֲתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשָׁחַט לְמַלְאָךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָא לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

"חַד גַּדְיָא" הוא פיוט מסורתי בארמית המושר לאחר קריאת ההגדה של פסח בליל הסדר. "חד גדיא" הוא שיר מצטבר, שבכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו. השיר מתאר שרשרת של גורמים שונים, שכל אחד חזק מקודמו ומנצח אותו. הראשון מביניהם הוא אותו "חד גדיא", גדי אחד, והאחרון הוא "הקדוש ברוך הוא" אשר ממית את מלאך המוות. המסר הנובע מן השיר הוא כי אלוהי ישראל הוא השולט על הכל ומנהל את העולם ואת ברואיו. אלגוריות נוספות רואות את הגדי כמייצגו של עם ישראל אשר אויבים וצרים מסכנים אותו ואורבים לו ורק אלוהיו יכול לכולם. אותו גדי מזכיר גם את קורבן הפסח.

מקור הפיוט

חג גדיא בהגדה של פסח מתוניס ב-1920

השיר כתוב בארמית, אולם ייתכן כי נכתב בתקופה בה השפה לא הייתה מדוברת בשל מספר שגיאות בתחביר ובדקדוק הארמי. הוא נכנס לראשונה להגדת פראג ב-1590, יחד עם השיר אחד מי יודע, כשיר סופי עליז לליל הסדר שנושא אופי רציני. עם זאת, השירים היו נפוצים גם לפני ששולבו לליל הסדר, והופיעו בכתב יד של סידור כבר בשנת 1406. לפי אחת הטענות, מקור השיר בבלדה גרמנית פופולרית, "Der Bauer Schickt den Jokel aus" ("האדון שמשלח החוצה את עובד האדמה"), המבוססת על שיר ערש צרפתי. הבלדה היא בעלת מבנה דומה, בה מופיעה גם סדרה של גורמים דומים, כלב, מקל, אש, מים, שור, שוחט וכו', אך התוכן כאמור הותאם לרעיונות יהודיים שיש דין ויש דיין. בלדות בעלות מבנה דומה מצויות בתרבויות שונות.

ניתן למצוא מקבילים רבים למוטיב המסופר בשיר, ובכלל זה במקורות פרסיים והודים, אך קיימים שני שירי ערש צרפתיים שנושאים דמיון מיוחד ל"חד גדיא": "Ah! Tu Sortiras, Biquette" (אה! אתה יוצא, גדי"), והשיר "La petite fourmi qui allait à Jérusalem" (הנמלה הקטנה שצעדה לירושלים).

גרסאות נוספות ל"חד גדיא" קיימות במספר שפות יהודיות, בהן לאדינו ויידיש.

משמעות הפיוט במסורת

"חד גדיא" בנעימה אשכנזית מסורתית

"חד גדיא" בארמית ובערבית מרוקאית, בביצוע יוסף אלבז (ירושלים, 19 באפריל 1973)

הרב חיד"א בשו"ת חיים שאל (חלק א', סימן כ"ח) מביא שאלה על "אחד שהיה מתלוצץ על פיוט חד גדיא שאומרים בערי אשכנז ליל התקדש החג ופער פיו. וקם אחד מהחבורה ונדהו. אם נדויו נדוי?". ומשיב החיד"א שהתלוצצות זו היא מעשה חמור מאוד ואכן הנידוי תקף, ושאותו איש צריך לבקש מחילה מהרב שנידהו: "יש כמה פירושים בפיוט זה... ואין ספק כי לא דבר ריק הוא. וכבר נודע תוקף גדולת פיוטי אשכנז המיוסדים על החכמה האמיתית כאשר דיבר בקדשו רבינו האר"י... כי כל ענייני פיוטיהם ודקדוקיהם קבלה איש מפי איש ורב מרב". מתשובה זו אף ניתן ללמוד שבתקופת החיד"א נהגו לומר את הפיוט רק יהודי אשכנז ופולין ואילו בשאר ארצות לא נהגו לאומרו, ברם לאחר מכן התפשטה אמירת הפיוט לרוב קהילות ישראל.

פירושים לפיוט

לפיוט הועלו פירושים רבים, הנה כמה מהם:

• דרך העולם הוא שנלחמות האימפריות זו בזו, וכמו הדמויות שבשיר, עד שלבסוף מופיעה מלכות ה' ועמו ימות המשיח.
• כל כוח בעולם מנצח את הכוח החזק ממנו, עד שמתברר לבסוף שה' שולט בכל הכוחות.
• האב שקנה את הגדי הוא משל לקב"ה הבוחר בעם ישראל, שאר הדמויות הם משל לשאר העמים הטובחים בישראל כדי לתפוס את מקומו, עד שלבסוף מחזיר ה' את ישראל לגדולתם.
• הדמויות כמשל לירידת ישראל למצרים וגאולתם: הגדי הוא יוסף (שטבלו האחים את כותנתו בדם גדי עיזים), החתול הוא אחד עשר אחיו, הכלב הוא המצרים ששיעבדו את בני ישראל, המקל הוא המטה של משה רבנו, האש היא אשו של יצר הרע (תלונות ישראל במדבר), המים הם התורה שקיבלו ישראל במדבר (התורה נמשלה למים), (פירוש אחר: האש והמים הם עמוד האש ועמוד הענן אשר ליוו את בני ישראל במדבר), השור הוא חטא העגל, השוחט הוא משה רבנו, מלאך המוות שהכה בבני ישראל בחטא העגל, ולבסוף הקב"ה שגאל את בני ישראל ממצרים והעלם לארץ ישראל.

תרגום מילות הפיוט לעברית

עמוד חד גדיא של האמן אריק בראואר בקניון קסטרא בחיפה

המקור בארמית	תרגום לעברית
הבית הראשון
חַד גַדְיָא, חַד גַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָא בִּתְרֵי זוּזִי, חַד גַדְיָא, חַד גַדְיָא	גדי אחד, גדי אחד, שקנה אבא בשני זוזים, גדי אחד, גדי אחד
הבית השני
וַאֲתָא שׁוּנְרָא, וְאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא	ובא חתול, ואכל את הגדי, שקנה אבא בשני זוזים, גדי אחד, גדי אחד
הבית האחרון
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,	ובא הקדוש ברוך הוא,
וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָוֶת, דְשָחַט לַשּׁוֹחֵט,	והרג את מלאך המוות, שהרג את השוחט,
דְשָחַט לְתוֹרָא, דְשָתָה לְמַיָא,	ששחט את השור, ששתה את המים,
דְכָבָא לְנוּרָא, דְשָרַף לְחוּטְרָא,	שכיבו את האש, ששרפה את המקל,
דְהִכָה לְכַלְבָא, דְנָשַך לְשׁוּנְרָא,	שהכה את הכלב, שנשך את החתול,
דְאָכְלָה לְגַדְיָא, דְזָבִין אַבָא בִתְרֵי זוּזֵי,	שאכל את הגדי, שקנה אבא בשני זוזים,
חַד גַדְיָא, חַד גַדְיָא	גדי אחד, גדי אחד

חד גדיא בתרבות

בקרב יהודי פולין ורוסיה השתרש המושג 'חד גדיא' ככינוי לבית סוהר. המקור לשיבוש זה הוא במילה הפולנית והרוסית "קַרְדֶגַרְדְיָה" לבית סוהר (שמקורה בצרפתית: Corps de Garde חיל המשמר).

זאב רבן עיצב ב-1914 את "לוח חד גדיא". בשנת ה'תרפ"ו יצר את הספר המאויר "חד גדיא".

בשירה ובספרות

חד גדיא היה השראה למספר יצירות ספרותיות, בהן:

• שירו של יצחק פירוז'ניקוב, שאותו תרגם ישראל דושמן בשם "מעשה בגדי", שהוא למעשה תרגום הפיוט לשפה פשוטה,
• שיר של איציק מנגר (קנה אבינו גדי לבן... בחד גדיא כלא אותו),
• שיר של קדיה מולודובסקי,
• שירו של נתן אלתרמן, "הגדי מן ההגדה" (הוא עמד לו בשוק בין תיישים ועזים...גדי בשניים זוזים),
• שירו של לוין קיפניס בלחנו של ידידיה אדמון שכולו חיובי ובו כולם באים לעזרת הרועה החלוץ על ראש התל, חיובי אפילו הקוצר בחרמשו שבסוף השיר (על גבע רם...חליל רועה שם מחלל...ולו רק גדי, גדי אחד),
• סיפור שקיפניס כתב ובו מסופר על גדייה בשם "חד גדיא" שנודדת למרחקים ושבאותו הזמן זאב משתלט על ביתה ומציב לו שומרים בדמותם של החתול, הכלב, המקל, האש והמים,
• שירה של נעמי שמר (גדי אחד, גדי אחד, אבא לי קנה),
• שיר בשם "חד גדיא" שכתבה לאה נאור, בו הגדי אוכל את החתול ואת אלה שבאים אחריו: הכלב, המקל, האש, המים, והזאבים (שממלאים את מקומם של השור והשוחט) והוא מקבל חיי נצח לאחר שהוא נושך את מלאך המוות.
• הזמר האיטלקי, אנג'לו ברנדוארדי, חיבר שיר באיטלקית המבוסס על חד גדיא. השיר נקרא Alla Fiera Dell'est (באיטלקית: "ביריד המזרח"); השיר הופיע בשנות ה-70' באלבום בעל שם זהה, וזכה להצלחה רבה. בשונה מהשיר הארמי, בשיר האיטלקי האב רוכש עכבר ולא גדי.
• חוה אלברשטיין התבססה על לחן שירו של ברנדוארדי ועל מילות השיר המקורי בשביל שיר מחאה שכתבה בימי שיא האינתיפאדה הראשונה. השיר מתחיל עם תרגום לעברית של כל בתי הפיוט, למעט האחרון בו אלוהים הורג את מלאך המוות. במקומו נוספו בתים בהן אלברשטיין מוסיפה קושיה: "עַד מָתַי יִמָּשֵׁךְ מַעְגַּל הָאֵימָה?", שרה "הָיִיתִי פַּעַם כֶּבֶשׂ וּגְדִי שָׁלֵו / הַיּוֹם אֲנִי נָמֵר וּזְאֵב טוֹרֵף / הָיִיתִי כְּבָר יוֹנָה וְהָיִיתִי צְבִי / הַיּוֹם אֵינִי יוֹדַעַת מִי אֲנִי", ומסיימת את השיר בשורה "וְשׁוּב מַתְחִילִים מֵהַתְחָלָה". השיר עורר סערה, ונאסר לשידור בקול ישראל. הוא יצא באלבומה לונדון

על שם הפיוט קרא אפרים קישון בשם "חד גדיא" לטור הסאטירי שפרסם במשך 30 שנה בעיתון "מעריב".

ראו גם

• אחד מי יודע

לקריאה נוספת

• אברהם מאיר הברמן, "חד גדיא", בתוך: מחניים נ"ה, פסח תשכ"א 1961, עמ' 143-140.
• מנשה גפן, "חד-גדיא", בספרו גלגולי מוטיבים בפולקלור ובספרות, ירושלים: ר' מס, תשנ"ב 1991, עמ' 204–255.
• הרב ישראל דנדרוביץ, ואתא עכברא ונשכא לגדיא - גילויים בפיוט חד גדיא, בתוך: קובץ עץ חיים (באבוב), גיליון כג, ניסן תשע"ה, עמודים: ת-תטז.

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על חד גדיא באתר רמב"י
• מידע על חד גדיא בקטלוג הספרייה הלאומית
• חד גדיא באתר המרכז הפדגוגי קריית גת (הקישור אינו פעיל, 15 בדצמבר 2022) (ארכיון)
• הפיוט חד גדיא, באתר הפיוט והתפילה
• עדי שרצר, סיפורו של גדי אחד בשכונה פוסט-מודרנית: עיון ב-חד גדיא באתר emago
• חד גדיא, מאמר ודוגמאות לחנים באתר "שירי עם יהודיים"
• מקור החד-גדיא הקיבוצי בחמישה חלקים: תולדות המנהג, השיר, המחול, הלחן, והאמנות במסורת הקיבוצית, באתר "תרבות לילדים בקיבוצים".
• ניצה פרילוק, השוחט קרב לשחוט וגם השור מיהר לשתות, באתר הארץ, 18 באפריל 2011
• אליעזר שטיינמן, חד גדיא, דבר, 7 באפריל 1939
• הרב שמואל ברוך גנוט, מיהו הגדי ומיהו החתול, אתר דין
• עופרה עופר אורן, על גרסאות שונות של "חד גדיא": איך להציל את הגדי, בבלוג "סופרת ספרים", 17 באפריל 2016
• תמר זיגמן, "חד גדיא" מהונגריה ששרד את השואה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2019
• עמית נאור, האם חד גדיא הוא שיר הילדים הראשון?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2020