המדינה האסלאמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אל-קאעידה בעיראק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המדינה האסלאמית
(דאעש)
Flag of the Islamic State.svg
דגל המדינה האסלאמית ובו השהאדה
Territorial control of the ISIS.svg

██ השטחים שבהם פועל או שולט ארגון המדינה האסלאמית

██ שטחים אותם הארגון תובע [דרוש מקור]

██ שאר שטחי סוריה ועיראק (בהתאמה)


שנות פעילות 2003 ואילך
אידאולוגיה אסלאמיזם סוני
הג'יהאד הסלפי
ח'ליפות עולמית
רדיפת האסלאם השיעי
מנהיגים אבו מוסעב א-זרקאווי (מייסד)
אבו בכר אל-בגדאדי (מפקד הארגון שהוכרז כח'ליפה)
אבו עומר אל-שישני (מפקד שטח)
אבו מוחמד אל-עדנאני (דובר)
מטה Flag of Syria.svg א-רקה, סוריה
אזורי פעילות Flag of Iraq.svg  עיראק
Flag of Syria.svg  סוריה
Flag of Lebanon.svg  לבנון
חברים 30,000 - 51,500‏[1]
חלק מ Flag of Jihad.svg אל-קאעידה עד 2014
בעלי ברית אבו סיאף
בוקו חראם
אל קאעידה בצפון אפריקה
אל-קאעידה בחצי האי ערב
אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה
מתנגדים ארצות הברית
בריטניה
טורקיה
צרפת
עיראק
איראן
סוריה
המורדים הכורדים
צבא סוריה החופשית
חזבאללה
אל-קאעידה: חזית א-נוסרה
קרבות מלחמת עיראק
מלחמת האזרחים בסוריה

המדינה האסלאמיתערבית: الدولة الاسلامية, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה) או בשמה הקודם דאעשערבית: داعش, ראשי תיבות של الدولة الاسلامية في العراق والشام, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה פי אלעראק ואלשאם, "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם" או: "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט"‏; ראשי התיבות באנגלית: ISIS‏ או ISIL‏ - Islamic State of Iraq and Syria/Levant) הוא ארגון טרור אסלאמי סוני קיצוני, שהתפצל מארגון אל-קאעידה, ופועל בסוריה ובעיראק, המגדיר עצמו כח'ליפות אסלאמית סונית.

הארגון הוקם בעיראק ב-2003 כאיגוד של קבוצות אסלאמיות קיצוניות. ב-2004 הארגון הצטרף לארגון אל-קאעידה המרכזי באפגניסטן, ונודע כאל-קאעידה בעיראק. ב-2014, בעקבות חילוקי דעות בין ההנהגה המרכזית של אל-קאעידה למפקדים של הארגון בשטח, הם התנתקו מאל-קאעידה והפכו לארגון עצמאי בשם דאעש.

מנהיג הארגון נכון לשנת 2014 הוא אבו בכר אל-בגדאדי. הארגון תחתיו השתתף גם בלחימה בסוריה[2]. בסוף יוני 2014 הכריז הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית עצמאית בשטחים שבשליטתו וקיצר את שמו להמדינה האסלאמית[3], שינוי המלמד על השאיפות שגדלו ואינן מוגבלות עוד מבחינה גאוגרפית. בנוסף, הוא הכריז שכל המוסלמים בכל העולם חייבים לציית לאל-בגדאדי, שהוכרז כח'ליפה[4]. הארגון נודע לשמצה בעולם לאחר שפרסם ברשת האינטרנט סרטונים בהם הציג את אנשיו עורפים את ראשיהם של קורבנות שנחטפו על ידי הארגון.

למדינה האסלאמית זרוע תקשורת שהוקמה בתחילת 2014 המכונה אל-חיאת ואחראית על פרסומים, סרטונים, כולל של עריפת ראשים, ועיתונות כדוגמת המגזין דאביק (Dabiq).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הוקם על ידי אבו מוסעב א-זרקאווי ב-2003 בשם ג'מאעת א-תוחיד ואל-ג'יהאד, כשמטרתו להילחם בכוחות הקואליציה שחדרו לעיראק כדי להפיל את שלטונו של סדאם חוסיין. ב-2004 נשבעו לוחמי הארגון אמונים לאל-קאעידה והפכו לשלוחה שלו בעיראק. מנהיג הארגון אבו מוסעב א-זרקאווי נהרג ב-8 ביוני 2006 בהפצצת חיל האוויר של ארצות הברית בעיראק, לאחר ניסיונות התנקשות קודמים שנכשלו‏[5].

אבו איוב אל-מסרי (אבו חמזה אל-מוהאג'ר), שהחליף את א-זרקאווי בראש הארגון, הודיע ב-24 באוקטובר 2008 כי הארגון יתמקד כעת בעיקר בתקיפות מחוץ לעיראק. בהודעה שפורסמה רמז אל-מסרי כי ארגונו אחראי לפיגוע הכושל בנמל התעופה הבינלאומי בגלאזגו שבבריטניה ביוני 2007[6].

ב-18 באפריל 2010 חוסל אבו איוב אל-מסרי בפעילות אמריקאית-עיראקית. כשלושה שבועות לאחר מכן, ב-10 במאי 2010, ביצע הארגון שרשרת פיגועים נגד יעדים שיעיים ונגד כוחות הביטחון העיראקיים בערים שונות בעיראק, שבהם נרצחו מעל מאה בני אדם ונפצעו מעל שלוש מאות‏[7].

הארגון נודע לשמצה בעולם לאחר שפרסם ברשת האינטרנט סרטונים בהם הציג את אנשיו עורפים את ראשיהם של קורבנות שנחטפו על ידי הארגון. אחד המקרים המפורסמים הללו היה פרשת חטיפתו ורציחתו של איש העסקים האמריקני-יהודי ניק ברג. לאחר שסגנו של אוסאמה בן לאדן, איימן א-זוואהירי, מתח ביקורת על אבו מוסעב א-זרקאווי, בטענה שפרסומים אלה גרמו לירידה בתמיכה בארגון בקרב המוסלמים, הופסקו הפרסומים. הכוחות המזוינים של ארצות הברית מצאו[דרוש מקור] קלטות וידאו (שלא פורסמו באינטרנט) שבהן צילומים של כ-80 כריתות ראשים של אנשים שנחטפו ונרצחו בעיראק. איימן א-זוואהירי אף מתח[דרוש מקור] ביקורת על הפגיעות הקשות באזרחים שביצע הארגון, אך ביקורת זו לא הביאה לשינוי במדיניותו של פגיעה באזרחים. בנוסף לפעילותו בעיראק, ביצע הארגון פיגועים גם במצרים, ירדן, לבנון ותימן.

בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המתקפה בצפון עיראק (2014)

לאחר הריגתו של אבו איוב אל-מסרי מונה אבו בכר אל-בגדאדי למפקד הארגון.

באוגוסט 2012 הפיץ הארגון לאמצעי התקשורת סרטון באורך כ-49 דקות, שבו מוצגת מתקפת טרור שהוא ביצע בעיר חדית'ה שבמחוז אנבאר שבעיראק, ב-5 במרץ 2012. בסרטון נראים, בין היתר, עשרות הטרוריסטים לבושים במדים של יחידת ההסתערות המיוחדת של המשטרה העיראקית הלאומית, כשהם פורצים עם טנדרים, עליהם מורכבים מקלעים, לתחנות משטרה ויעדים נוספים בעיר, תופסים את השוטרים ומפקדיהם, כובלים אותם ורוצחים אותם ביריות‏[8].

מאז החל אבו בכר אל-בגדאדי להנהיג את הארגון, הוא מתמקד בניסיון להשתלט על אזורים בעיראק ולהשליט שם שלטון אסלאמי קיצוני. בנוסף, הארגון הצטרף ללחימה בסוריה. ב-2013 דווח כי איימן א-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה, דרש מהארגון להתמקד בעיראק ולהותיר את הפעילות בסוריה לארגון ג'בהת א-נוסרה, המהווה למעשה שלוחת אל-קאעידה בסוריה‏[9]. לאחר שאל-בגדאדי סירב להפסיק את פעילותו של הארגון בסוריה, הודיע ארגון אל-קאעידה ב-2014 על ניתוק קשריו עם אל-קאעידה בעיראק, והארגון שינה את שמו ל"דאעש", ראשי תיבות של "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם".

בראשית יוני 2014 זכה הארגון להישג בולט כשכבש את רוב שטחה של מוסול - העיר הגדולה והחשובה ביותר בצפון עיראק, והביא למנוסת מאות אלפי פליטים מאזור הלחימה‏[10] כמו כן השיג הארגון שליטה בעיר תכרית[11] ב-15 ביוני דווח כי דאעש כבש גם את העיר תל עפר[12] וכי הוציא להורג כ-1,700 חיילים מצבא עיראק שנשבו על ידו‏[13]. בראשית אוגוסט 2014 פלשו כוחות הארגון בסוריה ללבנון והחלו בקרבות בצבא לבנון, ובארגון חזבאללה.

ביוני 2014 מנה הארגון כ-6,000 לוחמים בשטח עיראק וכ-5,000-3,000 לוחמים בשטח סוריה. מתוכם, כ-3,000 הם כנראה לוחמים זרים: כ-1,000 מצ'צ'ניה וכ-500 ממדינות אירופה‏[14] על פי מקור אחר מדובר ב-15,000 לוחמים, כולל 1,000 טורקים‏[15].

ביולי 2014 הרס הארגון את קבר יונה הנביא‏[16] ואת קבר דניאל הנביא.

ב-10 באוגוסט 2014 תקפו אנשי המדינה האיסלאמית בצפון עיראק את העיר סינג'ר, הותירו להם את הברירה להתאסלם או למות, ולאחר שהיזידים סירבו, הם הוציאו להורג כ-500 גברים יזידים, אנסו נשים, וחטפו כ-300 בנות למכירה. אלפי יזידים ברחו מהאזור והיו נצורים בהר סינג'ר בחוסר כול‏[17]. אנשי דאעש הצליחו להשתלט על סכר מוסול, והיה חשש כי הם ינסו לפוצץ את הסכר או לשלוט על החשמל המיוצר בו.

ב-16 באוגוסט 2014 החלה ארצות הברית לתקוף מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק‏[18] וביחד עם לוחמים כורדים הצליחו להסיג את אנשי דאעש מסכר מוסול. אנשי דאעש, שחטפו מספר עיתונאים מערביים, רצחו בתגובה את העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי, לאחר שאובמה סירב לשלם כופר בסך 132 מיליון דולר‏[19]. הסרטון שתיעד את הרצח באמצעות עריפה פורסם בציבור ועורר תרעומת רבה ברחבי העולם, בין היתר בשל העובדה כי הרוצח שנראה בסרטון היה ממוצא בריטי. בתגובה הנשיא אובמה גינה בחריפות את דאעש, כינה אותם "סרטן בגוף המזרח התיכון"‏[20], והכוחות האמריקניים הגבירו את התקיפות האוויריות על דאעש. ב-2 בספטמבר פרסם דאעש סרטון נוסף שבו מוצג הרצח של העיתונאי האמריקאי סטיבן סוטלוף. הרציחות העלו לדיון הציבורי באירופה את נושא "תיירות הטרור", שבה קיצונים ממוצא אירופאי שמים את פעמיהם לאזור המזרח התיכון על מנת להילחם במלחמת ג'יהאד.

ב-19 באוגוסט 2014 הצהיר בריאד המופתי העליון של סעודיה, מבכירי העולם הסוני, שייח' עבד אל-עזיז א-שייח', כי דאעש (וכן אל-קאעדה) הוא ה"אויב מספר 1" של האסלאם‏[21].

ב-10 בספטמבר 2014 הודיע הנשיא אובמה על האסטרטגיה האמריקנית למלחמה בדאע"ש ובה גיבוש קואליציה רחבה של מדינות שיסייעו למערכה, כאשר ארצות הברית בעיקר תסייע בכסף ונשק, ייעוץ ואימון, ותיתן מטרייה אווירית ללוחמים עיראקים וכורדים שילחמו על הקרקע. אובמה הבהיר שארצות הברית לא תכניס חיילים קרקעית, אם כי מספר החיילים האמריקניים בעיראק בתפקידי מודיעין, ייעוץ וסיוע אמור להגיע לכ-1,500‏[22]. למחרת מזכיר המדינה ג'ון קרי הודיע בסעודיה כי הצליח להרחיב את הקואליציה נגד דאע"ש ולצרף אליה עשר ממדינות ערב (מצרים, עיראק, ירדן, לבנון ושש מדינות המפרץ). מדינות אלו התחייבו לדאוג לעצירת העברת הכספים לארגון ולסיוע לשיקום הקהילות שנפגעו מהארגון. עוד בתוכנית לאמן מורדים סורים על אדמתה של סעודיה בכסף אמריקני‏[23] בספטמבר 2014 הכריז שר הביטחון משה יעלון על ארגון זה כהתאחדות בלתי מותרת בישראל‏[24].

לאחר שאובמה הכריז מלחמת חורמה על המדינה האיסלאמית, הראשונה להצטרף לקואליציה הייתה בריטניה, בעקבות רצח אזרחיה בעריפות ראש מול המצלמה לצד אמריקאים. שתי המדינות גייסו לקואליציה מדינות נוספות מהעולם המערבי לצד מדינות העולם הערבי. הקואליציה, מלבד העברת נשק למורדים המתונים בסוריה וללוחמים הכורדים בעיראק, מבצעת גם תקיפות אוויריות כנגד יעדים של הארגון. בתחילה ארה"ב תקפה לבדה, אך עד מהרה הצטרפו לתקיפות ירדן, סעודיה, בריטניה, צרפת ובלגיה, ומדינות נוספות, כמו הולנד ואוסטרליה ששלחו את מטוסי הקרב שלהן לצורכי איסוף מודיעין בסוריה ובעיראק. משמרות המהפכה האסלאמית באיראן רצו להצטרף לקואליציה, אך נדחו, כי רצו בתמורה הנחות בסנקציות נגד תוכנית הגרעין.

אידאולוגיה ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון שם לעצמו מטרה להקים מדינה אסלאמית, הכוללת את כל השטחים מעיראק ועד לים התיכון, שתתנהל על פי חוקי ההלכה האסלאמית, השריעה. בשל ניסיון הארגון לממש את אורחות החיים שאפיינו את התנהלות החברה המוסלמית של המאה השביעית עם עליית האסלאם. מכאן יחסיהם אל נשים ולבושם. שיטות ענישה עתיקות כמו עריפת ראשים, קטיעת ידיים בשל גניבה, סקילת נואפות וצליבה הפכו להיות מסמלי הארגון‏[25].

ניסיון להקמה המחודשת של מוסד הח'ליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה הנוסף של המדינה, "מדינת הח'ליפות האסלאמית". ח'ליפה הוא יורש, יורשו של הנביא מוחמד, מי שנחשב למנהיגה הרוחני של המדינה האסלמית. ח'ליפה התקיים במהלך כאלף שנים. לאחר הפלישה המונגולית אשר בה נרצח אחרון הח'ליפים בבגדד, ראו עצמם הסולטנים העות'מאנים כיורשי הח'ליפה והמשיכו את קיומו של המוסד. לאחר התפרקות של האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, הודיע מוסטפא כמאל אטאטורק על ביטולו של המוסד ואותה מנסה הארגון להחזיר. הארגון הנהיגה עתה את אבו בכר אל-בגדאדי כח'ליף החדש. המדינות הערביות לעגו למהלך זה וטענו כי הח'ליף החדש לא קיבל את הסכמת ה"שורא" (מועצת הנבחרים), לא זכה ל"אג'מאע" (אנשי הדת המוסלמית העולמית) ואינו צאצא של שבט קוריש (שבטו של מוחמד)‏[26].

חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין החוקים שהשליט הארגון בשטחים שכבש ניתן למנות‏[27][28][29][30]:

  • איסור מוחלט על צריכת אלכוהול.
  • איסור על עישון סיגריות ושימוש סמים.
  • איסור על השמעת מוזיקה.
  • דרישה מנשים להימנע מיציאה מהבית, אלא לדברים נצרכים.
  • אם נשים יוצאות, עליהן להיות מכוסות לחלוטין, מכף רגל ועד ראש.
  • חובה על כל גבר להתפלל חמש פעמים ביום. העונש על אי קיום חובת התפילה הוא מלקות.
  • איסור הנפת דגלים מלבד דגלי הארגון.
  • על כל הכופרים להתאסלם או שדינם יהיה מיתה. על רקע תפיסה זו אנשי דאעש הוציאו להורג שיעים ויזידים.
  • בעלי דתות כמו נצרות (ויהדות) מקבלים אפשרויות נוספות: להישאר ולהיות במעמד נחות תוך תשלום ג'יזיה, או שיגורשו.
  • כיסוי גוף האישה מכף רגל ועד ראש עם חיג'אב וניקאב[31].
  • כספי ממשלת עיראק שעליהם השתלט הארגון (כחצי מיליארד דולר) הם כספי ציבור מעתה. מי שימעל בהם - ידיו ייכרתו
  • איסור על כל התקהלות מלבד התקהלויות המאורגנות על ידי הארגון.
  • איסור על תפילה בקברי צדיקים בשל החשש לעבודת אלילים. על רקע תפיסה זו הארגון פוצץ בין היתר את הקבר שיש המזהים אותו כקבר יונה הנביא בסמוך לעיר מוסול.
  • מטיפה לצנע, לחיי הגינות וכבוד
  • חובה על המוסלמים להגיע למסגד ולהתפלל חמש פעמים ביום‏[32].

התייחסות לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2014, הארגון הודיע שלחימה בישראל אינה על סדר היום הנוכחי שלו. על פי האידאולוגיה של הארגון ופרשנותו לקוראן, המלחמה במוסלמים שהפכו לכופרים חשובה הרבה יותר מאשר המלחמה בכאלו שהם כופרים מלכתחילה. במיוחד מרכז הארגון את התקפותיו נגד מנהיגי מדינות ערב. להשקפתו, רק לאחר נפילתם, יש טעם לפעול לשחרור ירושלים[33].

עם זאת, במסגרת העימות עם חמאס במסגרת מבצע צוק איתן, השתתפה שלוחה של הארגון, 'ארגון המדינה האסלאמית בית אל-מקדס', בירי לכיוון ישראל[34].

דגל הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגל המדינה האסלאמית

דגל הארגון הוא בעל רקע שחור ועליו כתובה השהאדה. בחלק העליון של הדגל כתוב בלבן על גבי שחור כתוב "לא אלה אלא אללה" ומתחתיו עיגול לבן בו כתוב בשחור "אללה רסול מחמד" (כך במקור, כדי שהמילה "אללה" תהיה למעלה). פירוש הכתוב הוא "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה".

מימון וגיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכות מודיעין של ממשלת צרפת הוזרמו לארגון מיליארדי דולרים ונשק רב מידי אזרחים תושבי קטאר[35][36]. קטאר דחתה טענות אלה‏[37][38]. התנועה האסלאמית האשימה את ישראל וארצות הברית במימון דאעש כדי לפלג את העולם הערבי‏[39].

הארגון מחזיק בכ-60 שדות נפט בעיראק מתוכם מופקים כ-110 אלף חביות ביום אשר מכניסים רווחים של בין שלושה לשישה מיליון דולר. אחד מהלקוחות של יצוא הנפט הוא משטר בשאר אסד שנלחם בו. בנוסף הארגון מחזיק ב-45% מעתודות הגז הסוריות, אך ללא יכולת להפיק מהם גז לבינתיים‏[40]. הארגון שולט גם בארבע תחנות כוח בסוריה, עם תפוקה פוטנציאלית של 2,310 מגה וואט.

הארגון מחרים כספים מאזורים נכבשים, כולל בנקים. על פי הערכות, הוא החרים מהבנקים במוסול לבדה כחצי מיליארד דולר‏[41].

הארגון מממן את עצמו גם באמצעות חטיפות למטרות כופר ועל אף התנגדותן של ארצות הברית ובריטניה למתן הכופר, מדינות אירופה ממשיכות לשלם‏[42]. צרפת שילמה כופר עבור 4 עיתונאים‏[42] וגם גרמניה‏[43]. על פי הערכות צרפת שילמה כופר של לא פחות מ-43 מיליון דולר מאז 2008 דרך חברות צרפתיות וחברות אחרות‏[42] עם זאת, על פי הערכות, פיטר תיאו קרטיס שוחרר באמצעות גורמים אמריקאים‏[44] כופר הוצע עבור החטוף ג'יימס פולי[45] היא (משפחת פולי) אף אוימה בידי הממשל האמריקאי שלא לנסות לממן את הכופר‏[46]. משפחתו של סטיבן סוטלוף ניסתה לממן בעצמה את הכופר [דרוש מקור]. ישנם סיפורים רבים אחרים של דרישות לכופר‏[47]. בלב המלחמה, כורדים רבים ניסו לקנות נשים וילדות כורדיות לפני שימכרו כשפחות מין‏[48].

הארגון מרוויח גם מאות מיליוני דולרים מהברחת עתיקות מעיראק לטורקיה‏[49]. בנוסף הוא מוכר גופות של מתים‏[50].

בעזרת כל אלו הוא מתפקד כמדינה בפועל: הוא משלם משכורת ללוחמיו כ-400 דולר בחודש לרווק ועוד 100 דולר נוספים לכל אישה. בנוסף, משפחות זוכות למגורים ולדלק בחינם ברחבי המדינה האסלמית. לוחמי הארגון בעלי אזרחות זרה זוכים לכל התנאים וכן לתוספת הגירה מיוחדת בגובה של 400 דולר בחודש‏[51]. הוא תומך ב"קרנות צדקה" לעניים, מנפיק דרכונים ועוד‏[52].

גיוס נשים ולוחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שרבים מהלוחמים הם רווקים ורוצים להתחתן, יזם הארגון לשכת נישואים בה יכולות נשים מעוניינות לתת את פרטיהן כדי להינשא לאחד מאנשי הארגון. לאחר מכן "ולוחמי דאעש יקישו על דלתן ויציעו רשמית נישואים" (ynet]), כדי לעודד את הגעתן של הנשים הארגון הציע לממן את ירח הדבש של הזוג, סיור פעמיים בשבוע מראקה שבסוריה עד לאנבאר שבעיראק‏[53].

בתחילה דאעש מנע מנשים להצטרף אליו, בהמשך הוא הראה עניין ברופאות, מהנדסות ומאבטחות‏[54]. פורסם כי נערה בת 14 בעלת אזרחות ספרדית ניסתה לחצות את הבול אל מרוקו יחד עם נערה בת 19, ומשם להצטרף לאחד מזרועות ארגון הטרור‏[55]. חדייה דר נחשפה לתקשורת, ספרה על החלטתה לעזוב את ברטניה לטובת סוריה ושודכה לבעלה בידי אמו. היא החלה להתחזק במהלך גיל 18 כשהתחברה עם גורמים קיצוניים במסגד באזור מגוריה. כך היא לבשה בורקה בעת שהותה בבריטניה. עתה היא מצהירה כי ברצונה להיות "המחסלת ה-1 של דאעש"[56] לא ברור איך הצהרה זו עומדת עם גישת הארגון שלא להעמיד נשים בשורות הקרב‏[54]. הנשים בעיקר פעילות ברשתות החברתיות, גיוס כספים ונשים וניהול משק הבית. הן ממליצות למצטרפות מה להביא עמן ומזכירות כי "התפקיד המרכזי של המוהג'ירה (הנשים המהגרות) הוא תמיכה בבעל ובג'יהאד ובהגדלת קהילת האסלאם". על פי הערכות כשלושים נשים הצטרפו לדאעש מהמערב‏[54]. בנוסף, ב-9 בספטמבר פורסם כי חלק מהנשים לוקחות תפקיד בבריגדות בסוריה ובודקות כי חוקי השריעה מתנהלים בהתאם. תחילה, הקבוצה הוקמה בכוונה לחשוף גורמים עוינים שניסו להסתנן לשורותיה על ידי התחפשות לנשים. שכרן החודשי בגובה 25 אלף לירות סוריות (כ-585 שקל)‏[57]

גיוס זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכות של צה"ל, ארגון דעא"ש מונה כ-30 אלף פעילים שפועלים בסוריה ובעיראק‏[40]. כוח זה ממשיך הן באופן וולונטרי והן בכפייה. על פי עדות של אחד הלוחמים, חור ג'אפר סוריה מלאה בזרים, " ש כאן מכל המדינות בעולם. בריטים, אסיאתים, אירופאים ואמריקנים. מכל מקום", עם זאת הם מצליחים לתקשר זה עם זה‏[58]. על פי Syrian Observatory for Human Rights דאעש הצליח לגייס כ-6000 לוחמים במהלך חודש אוגוסט מתוכם מעל לאלף לוחמים זרים. לפני הגיוס הארגון מנה כ-15 אלף איש‏[59]. ה-CIA מעריך כי לדאעש יש בין 20,000 ל-31,500 לוחמים זרים בשתי המדינות‏[60], נתונים הזהים להערכות של צה"ל. הארגון מעודד בעלי השכלה, הן נשים‏[54] והן גברים להגיע ולפעול בו‏[61].

בתחילת דרכו של הארגון, קיצוני הארגון הטיפו לנערים במסגדים (כמו מסגד אל-מנאר בקרדיף), תחנות טלוויזיה, בתי כלא ובמסגרת לימודי אסלאם כדי לגייס זרים‏[62]. הגיוס של זרים מתבצע כיום בעיקר באמצעות רשתות האינטרנט, טוויטר ויוטיוב הם רק חלק ממערך האינטרנט בו נעזר דאעש‏[63]. אומנם חשבונות נסגרים באופן תדיר, אולם לרוב הם נפתחים מחדש לעתים באותו היום‏[63]. יש לציין כי טוויטר לא באמת מנסה להילחם בתופעה. לטענתם מימלא חשבונות אלו יפתחו שוב מחדש‏[64]. בנוסף הארגון משחרר אסירים מבתי כלא ומשחד קבוצות כמו בדואים כדי לזכות לנאמנותם‏[65]. עזפל אשרף, אישר כי יש מספר גבוה מאוד של פושעים, גנסטרים וקצינים מהכלא‏[66].

מטרתו העיקרית של הארגון היא להסב את עיני העולם אליו בעיקר באמצעות סרטונים אלימים וביצוע טבח. למשל העיתון הירדני א-רד פרסם שמעצר של עשרות פעילים סלפים ברחבי הממלכה נועד להפצת תעמולה באינטרנט עבור ארגוני טרור לא חוקיים כמו דאעש וג'בהת א-נוסרה‏[67]. הארגון אינו נוקט רק בגישות אלימות. דאעש פועל ברחבי האינטרנט לא רק כדי להפיץ את שמו ומטרותיו אלא גם מדריך באמצעותו מצטרפים חדשים. בהתאם לנשים, גם גברים מתעדים וממליצים למתגייסים חדשים מה להביא עמם למסע אל סוריה. באתר Ask.fm הם עונים לשאלותיהם של מתעניינים‏[68].

באוגוסט, בעקבות מותו של רובין ויליאמס יצא ציוץ "תישרף, רובין וויליאמס (אבל תודה על ג'ומנג'י)". ציוצים כאלו יוצרים אהדה בקרב הקהל העולמי ואלו גורמים לחשש בקרב מומחים בנוגע ל"מתקפת הקסם" שמקרין הארגון. "אני ממש דואג מהאפשרות שאנשים יתחילו לעקוב אחריי בטוויטר כי הם רוצים לשמוע על הסרטים האהובים עליי במקום לשמוע דיווחים על הג'יהאד. אני כאן כדי למסור חדשות, לא כדי לדרג קומדיות רומנטיות" אנשי הארגון מציגים עצמם כמי שאינם חסרי אנושיות, נגישים ולכן רבים מזדהים עמם.

בעקבות הפצת התיעוד של רצח ג'יימס פולי נפתחו קמפיינים כמו #ISISmediablackout שמעודד את הקהל העולמי שלא להפיץ את סרטוני דאעש ובכך למנוע את התרחבותו‏[69]. בסוף אוגוסט, החלו משתמשים שונים לכתוב דברי נאצה ולעג לארגון‏[70]

במקביל לפעילות ברשתות החברתיות, הופץ עיתון לג'יהאדיסטים תחת השם דאביק[71]

גיוס ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשומת לב רבה אל ילדי דאעש עלתה בעקבות פרסום הכתבה בבלגיה. בכתבה דווח על נער בן 13, הנחשב לצעיר ביותר מבין לוחמי דאעש ובמקביל פורסמה תמונה של ילד בן האוחז בובה כרותת ראש משחזר את רצח האמריקאי‏[72]. תמונה אחרת שזעזעה את העולם פורסמה בטוויטר ומראה ילד בן 7 מניף את ראשו הכרות של חייל סורי‏[73]. אולם לא כל הילדים מגיעים ברצון אל המדינה האסלאמית. רוב הילדים מגיעים למדינה האסלאמית בידי לפחות אחד מהוריהם. לא תמיד זוג ההורים תומך ברעיון, למשל אם סעודית אשר גילתה כי בעלה לקח את שני ילדיה למלחמה ללא ידיעתה לאחר שטען כי הוא לוקח אותם לטיול‏[73].

מבנה הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014, בעקבות הצלחותיו של הארגוני וחיסולו של הבכיר אבו עבדול רחמן אל-בילאווי נחשפו פרטים על המבנה של הארגון‏[74]. עד כה, לבד מהח'ליף שעומד עתה כביכול בראש מוסד הח'ליפות, אבו בכר אל-בגדאדי, לא היו מוכרים מנהיגי הארגון. TRAC חשף שלצד אבו בכר אל-בגדאד עומדים שני סגנים, אבו מוסלים אל-טורקמני (פאדל אחמד אבדולה אל-הייאלי) ואבו עלי אל-ענברי, מפקדים בשטח בעיראק ובסוריה, בהתאמה. מתחת לגופים אלו נמצא הקבינט ומועצת מלחמה. על אף ניסיון הארגון ליצור חליפות מאוחדת וחזרה, הארגון נאלץ לחלק את מפקדתו לשתי זרועות מקבילות, האחד בעיראק והשני בסוריה. ארצות הברית מזכה ב-5 מיליון דולר עבור מידע שיביא ללכידת רוצחי אזרחייה, ג'יימס פולי וסטיבן סוטלוף במסגרת חוק למאבק בטרור[75].

הקבינט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבינט מונה 7 אנשים אשר מדווחים מהשטח על פעילות :

מועצת מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהיגים הדתיים ומומחים צבאים. חלק ממקבלי ההחלטות למשל בנוגע להוצאות להורג של האמריקאים.

  1. פארס רייף אל-נעימה(אבו שמע)
  2. עבדול רחמן אל-אפארי (אבו סוג'ה)
  3. חיירי עבד מחמוד אל-טאיי(אבו כיפא)

מושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל אזור, בסוריה ובעיראק, מונו 12 מושלים, סה"כ יש 24 מושלים תחתיהם צוות יועצים ושמונה מועצות :

  1. פיננסית (מכירת הנפט, רכישת הנשק והאספקה)
  2. מנהלית (מנסחת ומנהלת חוקים)
  3. צבאית
  4. חוקית (אכיפת החוק וענישה)
  5. סיוע
  6. ביטחון (שיטור פנימי)
  7. מודיעין
  8. תקשורת (פרסום הודעות רשמיות, תעמולה ופיקוח על האינטרנט).

הקמת המדינה בשטחים הכבושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המדינה האסלמית אינה מחכה לתקשורת המערבית כפי שאמר אחד מהקצין הבכירים, "הם רוצים להגיע למשטר דתי שאין בלתו וכל מה שהוא מודרני וליברלי הם נגדו...דאעש כבר הקימו משרד פנים, משרד אוצר, סעד, רווחה, בתי ספר, מאפיות ואפילו משטרה." (ynet) המדינה החלה כבר להנפיק מעין דרכון רשמי עבור תושביה‏[76]. היא מנפיקה דוחות פנימים הדנים בהתממשות יעדיה‏[77]. במוסול יצאה כבר תוכנית לימודים המותאמת למדיניותה של דאעש. התוכנית אינה כוללת מקצועות הומניים אך כן תכלול את לימודים המדעים (לא כולל תאוריות כשל דרווין ואחרות)‏[78]. ברחובות שמות בתי ספר נוצריים הוחלפו‏[78], ובנוסף קבוצת נשים לוקחות תפקיד בבריגדות בסוריה ובודקות כי חוקי השריעה מתנהלים כשורה. שכרן החודשי בגובה 25 אלף ליש"ט סורי (כ-585 שקל)‏[79]

תגובות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בספטמבר 2014 הודה הנשיא אובמה‏[80]כי לארצות הברית לא הייתה אסטרטגיה בנוגע למדינה האסלאמית. בספטמבר 2014 בשולי ועידת נאטו גיבשו המעצמות אסטרטגיה של תקיפות אויריות על מטרות הארגון ללא כניסת חיילים לשטח שכינוייה "No Boots on the Ground". ב 15 בספטמבר 2014 התחילו רשמית ההפגזות מן האוויר של יעדי הארגון. ארצות הברית הכריזה כי לראשונה תתקיף מטרות של הארגון גם בסוריה ללא תיאום עם ממשל אסד. בתגובה החלו פעילי הארגון להימלט מהעיר א-ראקה לכיוון הגבול עם עיראק. התקיפות מתבצעות מנושאות המטוסים ג'ורג' בוש במפרץ הפרסי ודווייט אייזנהאור בים התיכון. לראשונה הופעלו מטוסי F-22 והפכו למבצעיים. זאת בנוסף למטוסי F-18 המשתתפים במערכה.

אפיון בתקשורת המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' עוזי רבי מתאר את התפיסות של דאע"ש כאידאולוגיה אולטימטיבית, שבה אנשים מוגדרים על פי דתם. [דרוש מקור] ד"ר ענת ברקו מאפיינת את התופעה כ"שאהדמאניה" - אובססיביות לג'יהאד, שיש בה חזרה למאה השביעית לספירה. ברקו מתארת לוחם בדאע"ש שאומר "ריח הדם לא זר לאפינו". [דרוש מקור]סוג של תפוז מכני לבוש בג'אלביה שיש בו אכזריות וסדיזם עד הקצה, שעושים בו כיף מאונס ורצח. צביקה יחזקאלי מתאר את "תיירות הג'יהאד" - מונח שנקשר במיוחד לדאע"ש, כדבר המנקז מכל העולם את האנרגיות הג'יהאדיסטיות. צעירים שמגיעים מכל רחבי העולם, כולל המדיניות המערביות, כדי לחוות את החוויה של הלחימה בכופרים והחזון של הקמת ח'ליפות אסלאמית.[דרוש מקור]

על פי פרופ' דוד פסיג כיום מרבית המדינות במזרח התיכון נכנסו לשלב מאוד מתקדם של קריסה, שיש בו הרבה תופעות לוואי. בתחום עיראק-סוריה הסכם סייקס-פיקו גמר את תפקידו לאחר מאה שנה, וקיימת חזרה לשבטיות שאפיינה את האזור, כאשר דאע"ש היא רק תופעת לוואי של קריסת התרבויות, שיכולה להמשך עשרות שנים. לתפיסתו, הקואליציה של ברק אובמה הולכת לטפל רק בסימפטומים ולא בעניין העמוק של ארגון מחדש של המסגרות המדיניות באזור.[דרוש מקור]

שר התקשורת לשעבר של כוויית פרסם בפורטל "אל-שרק", "דאעש לא נחת מכוכב אחר. אנשיו גם לא צמחו במערב. הם למדו בבתי ספרינו, התפללו במסגדינו, האזינו לתקשורת שלנו, קראו את ספרינו והושפעו מפתוות (פסקי הלכה) של השייח'ים שלנו" (ynet)

פיגועים ומלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון ביצע פיגועים רבים בעיראק אך נטל אחריות רשמית רק על מעטים מהם, בשל הכעס הרב בציבור העיראקי על הפגיעות הרבות שנגרמו לאזרחים.

  • 7 באוגוסט 2003: פיצוץ מכונית תופת ליד שגרירות ירדן בבגדאד בירת עיראק. בפיגוע נהרגו 17 בני אדם ונפצעו לפחות 40. על פי הערכות, הפיגוע בוצע בגלל תמיכת ירדן במלחמה בעיראק.
  • 19 באוגוסט 2003: פיצוץ משאית תופת ליד בניין מטה האו"ם בעיראק שנהרס לחלוטין. בפיגוע נהרג הדיפלומט הברזילאי סרג'יו ויירה דה מלו ו-23 בני אדם נוספים. מעל 100 בני אדם נפצעו.
  • 29 באוגוסט 2003: פיגוע במסגד איימאן עלי בעיר נג'ף שבעיראק. בפיגוע נהרגו מעל 85 בני אדם ובהם האייתוללה מוחמד באקר אל-חכים. מעל 500 בני אדם נפצעו.
  • 12 בנובמבר 2003: פיגוע משאית תופת בעיר נאסריה שבעיראק. בפיגוע נהרגו 27 בני אדם, בהם 17 שוטרים צבאיים איטלקים. מעל 100 בני אדם נפצעו.
  • 2 במרץ 2004: שורת פיגועים בערים בגדאד וכרבלה במהלך יום העשורא. בפיגועים נהרגו 178 בני אדם ונפצעו מעל 500.
  • 19 באפריל 2004: ניסיון פיגוע באמצעות פצצה כימית בעמאן בירת ירדן - כשל. הפעולה מומנה על ידי הארגון.
  • 18 במאי 2004: התנקשות באמצעות מכונית תופת במנהל המועצה העיראקי עז א-דין סלים בבגדאד.
  • 18 ביוני 2004: פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת בבגדאד שבו נהרגו 35 בני אדם ונפצעו כ-145.
  • 14 בספטמבר 2004: פיצוץ מכונית תופת ברחוב חיפה בבגדאד שבו נהרגו 47 בני אדם ונפצעו כ-100, בהם גם שוטרים טירונים.
  • 2 ביולי 2005: חטיפת איהאב א-שריף, שהיה מיועד להתמנות לשגריר מצרים בעיראק, ורציחתו ב־7 ביולי 2005. הואשם בייצוג ממשל של כופרים שתומך בנוצרים וביהודים. לשגריר היה רקע של עבודה בישראל[81].
  • 9 בנובמבר 2005: פיגועי התאבדות בשלושה בתי מלון אמריקאיים בעמאן, שבהם נהרגו כ-60 בני אדם ונפצעו מעל 100.
  • 24 באפריל 2006: שלושה פיגועי התאבדות בשתי מסעדות וסופרמרקט בעיירה דהב שבסיני. בפיגועים אלו נהרגו כ-20 בני אדם ונפצעו מעל 70‏[82][83].
  • 3 בפברואר 2007: משאית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד התפוצצה בשוק השיעי בבגדאד בירת עיראק, בפיגוע נהרגו 121 אזרחים עיראקים ממוצא שיעי ונפצעו יותר מ-200.
  • 17 בספטמבר 2008: פיגוע בשגרירות ארצות הברית בצנעא בירת תימן, שבוצע באמצעות שתי מכוניות תופת שפוצצו את שער השגרירות, ירי צלפים ומחבלים חמושים ברובים אוטומטיים ורקטות RPG אשר פתחו באש לעבר שומרי השגרירות. בפיגוע נהרגו 19 בני אדם ובהם שישה חיילים, שישה מחבלים ואזרחית אמריקנית ששהתה במקום. פיגוע זה בוצע בשיתוף עם ארגון אל-קאעידה בתימן[84][85].
  • 26 בדצמבר 2008: תקיפת תחנת משטרה בעיר רמאדי שבעיראק, הנמצאת כמאה קילומטרים מערבית לבירה בגדאד. בפיגוע נהרגו כ-13 אנשים (מתוכם שישה שוטרים עיראקים ושבעה אנשי אל-קאעידה)‏[86].
  • 8 במרץ 2009: הפצצת אקדמיית משטרה במרכז העיר בגדאד בירת עיראק. לפחות 30 בני אדם נהרגו ו-57 בני אדם נפצעו, הנפגעים הם בעיקר שוטרים ומגויסים טריים‏[87][88].
  • 8 בדצמבר 2009: הפצצת משרדי ממשלה בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש משאיות תופת. לפחות 127 בני אדם נהרגו וכ-261 נוספים נפצעו.
  • 25 בינואר 2010: הפצצת מלונות פאר שבהם נוהגים לבקר זרים בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש מכוניות תופת. לפחות 41 בני אדם נהרגו וכ-70 נוספים נפצעו‏[89][90].
  • 19 בספטמבר 2010: פיגוע במרכז בגדאד באמצעות פיצוץ של שתי מכוניות תופת כמעט בו-זמנית. לפחות 31 בני אדם נהרגו‏[91][92].
  • 1 בנובמבר 2010: חמושי הארגון החזיקו כ-120 בני ערובה במשך כארבע שעות בכנסייה הסורית בבגדאד בירת עיראק. בניסיון החילוץ נהרגו כ-52 בני אדם בהם כומר ו-10 קצינים עיראקים ונפצעו כ-67 בני אדם‏[93][94].
  • בקיץ 2014 דאעש, בשיתוף כוחות מקומיים המתנגדים למשטר בלבנון, כבשו את העיר ערסאל, לקחו בשבי 19 שוטרים והרגו 18 חיילים לבנונים‏[95]. צבא לבנון בשיתוף החזבאללה ניסו לכבוש את העיר. עשרות אלפי פליטים ברחו מהמקום‏[96].

הוצאות להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד כשלוחה של אל-קאעידה בהנהגת זרקאווי, הארגון נודע לשמצה בעולם לאחר שפרסם ברשת האינטרנט סרטונים בהם הציג את אנשיו עורפים את ראשיהם של קורבנות שנחטפו על ידי הארגון. אחד המקרים המפורסמים הללו היה פרשת חטיפתו ורציחתו של איש העסקים האמריקני-יהודי ניק ברג. לאחר שסגנו של אוסאמה בן לאדן, איימן א-זוואהירי, מתח ביקורת על זרקאווי, בטענה שפרסומים אלה גרמו לירידה בתמיכה בארגון בקרב המוסלמים, הופסקו הפרסומים. הכוחות המזוינים של ארצות הברית מצאו קלטות וידאו (שלא פורסמו באינטרנט) שבהן צילומים של כ-80 כריתות ראשים של אנשים שנחטפו ונרצחו בעיראק. [דרוש מקור]

עם הפיכתו של הארגון לעצמאי נראה כי חזר מנהג ההוצאות להורג הפומביות והמתוקשרות. הארגון נוהג להוציא להורג חיילי צבאות יריבים הנקרים בדרכו על ידי טבח המוני בנשק אוטומטי. כמו כן נוהג הארגון כיום להוציא להורג מתנדבים ועיתונאים ממדינות המערב שהצליח לחטוף תוך כדי תיעוד המאורע כפי שנעשה מקודם. בחודשים אוגוסט וספטמבר 2014 ערף הארגון את ראשיהם של שני עיתונאים אמריקאיים ועובד סיוע בריטי‏[97]. ההוצאות להורג תועדו וזכו לסיקור נרחב ברשתות הטלוויזיה בעולם. בעקבות הזעזוע הבינלאומי מן ההוצאות להורג הברוטליות הצליחה ארצות הברית לגבש קואליציה של 25 מדינות המערב ומדינות ערב למטרת השמדת הארגון.[דרוש מקור]

נשים אשר שייכות לדת הנוצרית או היזידית שאינן מוכנות להתאסלם הוצאו להורג באמצעות גרירה בחבלים על ידי כלי רכב.

ב-3 באוקטובר 2014 ערפה המדינה האיסלאמית את ראשו של עובד הסיוע אלן הנינג ובאותו מעמד הודיעה על מועמד להוצאה להורג בשם פיטר קאסיג, ראש ארגון סיוע בריטי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאבק עולמי: איך מונעים גיוס לדאעש? באתר ynet
  2. ^ ג'קי חורי, השחקן האסלאמיסטי העולה שמדיר שינה מעיני האמריקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
  3. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4538978,00.html
  4. ^ ניו יורק טיימס ואי-פי, המורדים הכריזו על ח'ליפות בשטחים שכבשו בעיראק ובסוריה, באתר הארץ, 30 ביוני 2014
  5. ^ מפקד שלוחת "אלקאעדה" בעיראק נהרג בהפצצה אווירית, אתר המרכז למורשת המודיעין.
  6. ^ AP, בכיר באל-קאעידה רמז: אנו אחראים לפיגוע בנמל התעופה בגלזגו, באתר ynet‏, 24 באוקטובר 2008.
  7. ^ ארגון אלקאעדה בעיראק מינה מחליפים לשני בכיריו, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 23 במאי 2010.
  8. ^ חיים איסרוביץ', צפו: התקפה נועזת של אל-קאעידה בעיראק, באתר nrg‏, 21 באוגוסט 2012
  9. ^ Qaeda chief annuls Syrian-Iraqi jihad merger, באתר אלג'זירה, 9 ביוני 2013.
  10. ^ חצי מיליון נמלטו ממוסול: "אין מי שיעזור לנו", באתר וואלה!, 11 ביוני 2014.
  11. ^ סואדד אל סלחי וטים אראנגו, Sunni Militants Drive Iraqi Army Out of Mosul, ניו יורק טיימס,‏. 11 ביוני 2014
  12. ^ אל-קאעידה בדרך לבגדד: מי נגד מי בעיראק?, באתר ynet‏, 17 ביוני 2014,
  13. ^ תמונות מעיראק מראות: מאות חיילים נטבחו, באתר ynet‏, 16 ביוני 2014.
  14. ^ Two Arab countries fall apart, באתר האקונומיסט,‏. 14 ביוני 2014
  15. ^ "דאע"ש עם שיר" יעקב אילון אתר mako מתאריך 7 באוגוסט 2014
  16. ^ דאעש פוצץ את קבר יונה הנביא בעיראק באתר ynet
  17. ^ [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4557046,00.html דאעש רצח 500 יזידים: "ילדים נקברו בחיים", באתר ynet
  18. ^ "הארץ", ארצות הברית תקפה מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2014
  19. ^ מייל מדאעש: 132.5 מ' דולר ונשחרר הכתב, באתר ynet
  20. ^ אובמה: "דאע"ש הוא סרטן בגוף המזה"ת, סופו להיכשל", 20/8/2014, באתר גלובס
  21. ^ המופתי הבכיר בסעודיה: דאעש – אויב האסלאם, 19/8/2014, באתר nrg
  22. ^ תוכנית אובמה: הפצצות מהאוויר וסיוע ללוחמים נגד דאע"ש על הקרקע, באתר מעריב
  23. ^ יוני הרש, ‏קרי: "מדינות ערב יצטרפו למלחמה בדאעש", באתר ישראל היום, 11.09.2014.
  24. ^ יעלון הכריז על ארגון "המדינה האסלאמית" כעל התאחדות בלתי מותרת, באתר הארץ
  25. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4557182,00.html
  26. ^ א' אֶמִיר, ח' זה חַ'לִיף. המילון של דאעש באתר ynet
  27. ^ ynet, נשים הביתה, ידיים ייכרתו. חוקי אל-קאעידה, באתר ynet
  28. ^ אסף גבור, קטיעת ידיים למי שלא מתפלל: האסלאם כובש את עיראק, באתר nrg
  29. ^ הדר פרבר, אסור לעשן, אסור לנשים לצאת מהבית, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)
  30. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4534588,00.html
  31. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4529767,00.html
  32. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4538978,00.html
  33. ^ ירון שניידר, ‏דאעש: אין בכוונתנו להילחם בישראל, באתר ‏mako
  34. ^ nrg, גורמים מזוהים עם דעא"ש ירו רקטות לעבר ישראל, באתר nrg‏, 16 ביולי 2014
  35. ^ "לדאעש יש כיום כמה מיליארדי דולרים שמגיעים מתורמים בקטאר", באתר כלכליסט
  36. ^ לא רק חמאס: האם קטאר מממנת את דאעש?, באתר ynet
  37. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4562530,00.html
  38. ^ לא רק חמאס: האם קטאר מממנת את דאעש?, באתר ynet
  39. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4570347,00.html
  40. ^ 40.0 40.1 בכיר באמ"ן: "רק 8 מחותמי המכתב ב-8200 - היו חשופים לשיחות חסויות"
  41. ^ http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000952478
  42. ^ 42.0 42.1 42.2 אירופה משלמת, ארצות הברית נגד. כופר לדאעש
  43. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4562996,00.html
  44. ^ http://news.walla.co.il/?w=/13/2780410
  45. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4561977,00.html
  46. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4570407,00.html
  47. ^ http://news.walla.co.il/?w=/2/2779980
  48. ^ http://www.news1.co.il/Archive/001-D-353295-00.html
  49. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4570893,00.html
  50. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4564102,00.html
  51. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4564102,00.html
  52. ^ [1]
  53. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4558430,00.html
  54. ^ 54.0 54.1 54.2 54.3 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568390,00.html
  55. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4555475,00.html
  56. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4562040,00.html
  57. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568949,00.html
  58. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4566861,00.html
  59. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4560210,00.html
  60. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4570555,00.html
  61. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4567851,00.html
  62. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4563215,00.html
  63. ^ 63.0 63.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4562010,00.html
  64. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4558901,00.html
  65. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4529767,00.html
  66. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4563215,00.html
  67. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4569374,00.html
  68. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4559199,00.html
  69. ^ שם-מדיה
  70. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565840,00.html
  71. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4544204,00.html
  72. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4563093,00.html
  73. ^ 73.0 73.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4558871,00.html
  74. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573004,00.html
  75. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573003,00.html
  76. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4538978,00.html
  77. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4533234,00.html
  78. ^ 78.0 78.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4571804,00.html
  79. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568949,00.html
  80. ^ Obama on ISIS in Syria: 'We don't have a strategy yet' באתר cnn
  81. ^ סוכנויות הידיעות, "שולחיו הם סוכנים של היהודים", באתר nrg‏, 7 ביולי 2005.
  82. ^ עלי ואקד ורועי נחמיאס, סדרת פיגועים בדהב: עשרות הרוגים - לא ישראלים, באתר ynet‏, 25 באפריל 2006.
  83. ^ חנן גרינברג ורוני סופר, הערכות: אל-קאעידה אחראי לסדרת הפיגועים, באתר ynet‏, 24 באפריל 2006
  84. ^ סוכנויות הידיעות, תימן: 16 הרוגים במתקפה על שגרירות ארה"ב, באתר ynet‏, 17 בספטמבר 2008.
  85. ^ רויטרס, "הג'יהאד האסלאמי בתימן": נמשיך בפיגועים נגד גורמים מערביים, באתר ynet‏, 18 בספטמבר 2008
  86. ^ AFP, עיראק: 13 הרוגים בהתקפת אל-קאעידה על תחנת משטרה, באתר ynet‏, 26 בדצמבר 2008.
  87. ^ סוכנויות הידיעות, בגדד: לפחות 30 הרוגים בפיגוע התאבדות, באתר ynet‏, 8 במרץ 2009.
  88. ^ רויטרס, עיראק: אל-קאעידה קיבל אחריות לפיגוע בביה"ס לשוטרים, באתר ynet‏, 12 במרץ 2009
  89. ^ סוכנויות הידיעות, עשרות נפגעו בפיצוצים ליד 3 מלונות בבגדד, באתר nrg‏, 25 בינואר 2010.
  90. ^ סוכנויות הידיעות, אל-קאעידה: אנו ביצענו פיגועי המלונות בבגדד, באתר nrg‏, 27 בינואר 2010
  91. ^ AP, בגדד: 29 נהרגו בפיצוץ שתי מכוניות תופת, באתר ynet‏, 19 בספטמבר 2010.
  92. ^ AP, עיראק: אל-קאעידה לקח אחריות על הפיגוע בבגדד השבוע, באתר ynet‏, 24 בספטמבר 2010
  93. ^ סוכנויות הידיעות, עיראק: השתלטו על כנסייה וקראו לשחרור אסירים, באתר ynet‏, 1 בנובמבר 2010.
  94. ^ AP, החילוץ נכשל: 52 נהרגו בקרב בכנסיה בבגדד, באתר ynet‏, 1 בנובמבר 2010
  95. ^ מיליון תושבים, מאות מיליונים מנפט: כך נראית מדינת דאעש באתר וואלה!
  96. ^ "דיווח בבריטניה: דאע"ש העביר את הלחימה ללבנון", יאסר עוקבי, אתר מעריב השבוע מתאריך 5 באוגוסט 2014
  97. ^ ראה, ג'יימס פולי, סטיבן סוטלוף