המדינה האסלאמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אל-קאעידה בעיראק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המדינה האסלאמית
(דאעש)
Flag of the Islamic State in Iraq and the Levant.svg
דגל המדינה האסלאמית ובו השהאדה
Territorial control of the ISIS.svg

██ השטחים שבהם פועל או שולט ארגון המדינה האסלאמית

██ שטחים אותם הארגון מנסה לכבוש


שנות פעילות 2003 ואילך
אידאולוגיה והאביה
הג'יהאד הסלפי
ח'ליפות עולמית
רדיפת האסלאם השיעי
מנהיגים אבו מוסעב א-זרקאווי (מייסד)
אבו בכר אל-בגדאדי (מפקד הארגון שהוכרז כח'ליפה ע"י הארגון)
אבו עומר אל-שישני (מפקד שטח)
אבו מוחמד אל-עדנאני (דובר)
מטה Flag of Syria.svg א-רקה, סוריה
אזורי פעילות Flag of Iraq.svg  עיראק
Flag of Syria.svg  סוריה
Flag of Lebanon.svg  לבנון
חלק מ Flag of Jihad.svg אל-קאעידה עד 2014
מתנגדים Flag of Iraq.svg  עיראק
Flag of Syria.svg הכוחות המזוינים של סוריה
Flag of Iran.svg משמרות המהפכה האסלאמית
Hezbollah Flag.jpg  חזבאללה
הצבא הסורי החופשי
Flag of Turkey.svg הכוחות המזוינים של טורקיה
Flag of Jabhat al-Nusra.jpg  חזית א-נוסרה
Flag of Kurdistan.svg פשמרגה
Flag of the United States.svg  ארצות הברית
קרבות מלחמת עיראק
מלחמת האזרחים בסוריה

המדינה האסלאמיתערבית: الدولة الاسلامية, תעתיק מדויק: אלדאולה אלאסלאמיה) או בשמה הקודם דאעשערבית: داعش, ראשי תיבות של الدولة الاسلامية في العراق والشام, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה פי אלעראק ואלשאם, "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם"' או: "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט"‏; ראשי התיבות באנגלית: ISIS‏ או ISIL‏ - Islamic State of Iraq and Syria/Levant) הוא ארגון טרור אסלאמי סוני קיצוני, שהתפצל מארגון אל-קאעידה, ופועל בסוריה ובעיראק, המגדיר עצמו כח'ליפות אסלאמית סונית.

הארגון הוקם בעיראק ב-2003 כאיגוד של קבוצות אסלאמיות קיצוניות, ב-2004 הארגון הצטרף לארגון אל-קאעידה המרכזי באפגניסטן, ונודע כאל-קאעידה בעיראק. ב-2014, בעקבות חילוקי דעות בין ההנהגה המרכזית של אל-קאעידה למפקדים של הארגון בשטח, הם התנתקו מאל-קאעידה, והפכו לארגון עצמאי בשם דאעש. מנהיג הארגון הוא אבו בכר אל-בגדאדי. הארגון משתתף גם בלחימה בסוריה[1].

בסוף יוני 2014 הכריז הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית עצמאית בשטחים שבשליטתו ושינה את שמו להמדינה האסלאמית, שינוי המלמד על השאיפות שגדלו ואינן מוגבלות יותר מבחינה גאוגרפית. כמו כן הוכרז אל-בגדאדי כח'ליפה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הוקם על ידי אבו מוסעב א-זרקאווי ב-2003 בשם ג'מאעת א-תוחיד ואל-ג'יהאד, כשמטרתו להילחם בכוחות הקואליציה שחדרו לעיראק כדי להפיל את שלטונו של סדאם חוסיין.

ב-2004 נשבעו לוחמי הארגון אמונים לאל-קאעידה והפכו לשלוחה שלו בעיראק.

הארגון נודע לשמצה בעולם לאחר שפרסם ברשת האינטרנט סרטונים בהם הציג את אנשיו עורפים את ראשיהם של קורבנות שנחטפו על ידי הארגון. אחד המקרים המפורסמים הללו היה פרשת חטיפתו ורציחתו של איש העסקים האמריקני-יהודי ניק ברג. לאחר שסגנו של אוסאמה בן לאדן, איימן א-זוואהירי, מתח ביקורת על אבו מוסעב א-זרקאווי, בטענה שפרסומים אלה גרמו לירידה בתמיכה בארגון בקרב המוסלמים, הופסקו הפרסומים. הכוחות המזוינים של ארצות הברית מצאו קלטות וידאו (שלא פורסמו באינטרנט) שבהן צילומים של כ-80 כריתות ראשים של אנשים שנחטפו ונרצחו בעיראק. איימן א-זוואהירי אף מתח ביקורת על הפגיעות הקשות באזרחים שביצע הארגון, אך ביקורת זו לא הביאה לשינוי במדיניותו של פגיעה באזרחים. בנוסף לפעילותו בעיראק, ביצע הארגון פיגועים גם במצרים, ירדן, לבנון ותימן.

מנהיג הארגון אבו מוסעב א-זרקאווי נהרג ב-8 ביוני 2006 בהפצצת חיל האוויר של ארצות הברית בעיראק, לאחר נסיונות התנקשות קודמים שנכשלו‏[2].

אבו איוב אל-מסרי (אבו חמזה אל-מוהאג'ר), שהחליף את א-זרקאווי בראש הארגון, הודיע ב-24 באוקטובר 2008 כי הארגון יתמקד כעת בעיקר בתקיפות מחוץ לעיראק. בהודעה שפורסמה רמז אל-מסרי כי ארגונו אחראי לפיגוע הכושל בנמל התעופה הבינלאומי בגלאזגו שבבריטניה ביוני 2007[3]

ב-18 באפריל 2010 חוסל אבו איוב אל-מסרי , בפעילות אמריקאית-עיראקית. כשלושה שבועות לאחר מכן, ב-10 במאי 2010, ביצע הארגון שרשרת פיגועים נגד יעדים שיעיים ונגד כוחות הביטחון העיראקיים בערים שונות בעיראק, שבהם נרצחו מעל מאה בני אדם ונפצעו מעל שלוש מאות‏[4].

בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המתקפה בצפון עיראק (2014)

לאחר הריגתו של אבו איוב אל-מסרי מונה אבו בכר אל-בגדאדי למפקד הארגון.

באוגוסט 2012 הפיץ הארגון לאמצעי התקשורת סרטון באורך כ-49 דקות, שבו מוצגת מתקפת טרור שהוא ביצע בעיר חדית'ה שבמחוז אנבאר שבעיראק, ב-5 במרץ 2012. בסרטון נראים, בין היתר, עשרות הטרוריסטים לבושים במדים של יחידת ההסתערות המיוחדת של המשטרה העיראקית הלאומית, כשהם פורצים עם טנדרים, עליהם מורכבים מקלעים, לתחנות משטרה ויעדים נוספים בעיר, תופסים את השוטרים ומפקדיהם, כובלים אותם ורוצחים אותם ביריות‏[5].

מאז שאבו בכר אל-בגדאדי החל להנהיג את הארגון, מתמקד דאעש בניסיון להשתלט על אזורים בעיראק ולהשליט שם שלטון אסלאמי קיצוני. בנוסף, הארגון הצטרף ללחימה בסוריה. ב-2013 דווח כי איימן א-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה, דרש מהארגון להתמקד בעיראק ולהותיר את הפעילות בסוריה לארגון חזית א-נוסרה, המהווה למעשה שלוחת אל-קאעידה בסוריה‏[6]. לאחר שאל-בגדאדי סירב להפסיק את פעילות הארגון בסוריה, הודיע ארגון אל-קאעידה ב-2014 על ניתוק קשריו עם אל-קאעידה בעיראק, והארגון שינה את שמו ל"דאעש", ראשי תיבות של "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם".

בראשית יוני 2014 זכה הארגון להישג בולט כשכבש את רוב שטחה של מוסול - העיר הגדולה והחשובה ביותר בצפון עיראק, והביא למנוסת מאות אלפי פליטים מאזור הלחימה‏[7] כמו כן, השיג הארגון שליטה בעיר תכרית[8] ב-15 ביוני דווח כי דאעש כבש גם את העיר תל עפר[9] וכי הוציא להורג כ-1,700 חיילים מצבא עיראק שנשבו על ידו‏[10]בראשית אוגוסט 2014 פלשו כוחות הארגון בסוריה ללבנון והחלו בקרבות בצבא לבנון, ובארגון חזבאללה.

נכון ליוני 2014, קיימת הערכה כי הארגון מונה כ-6,000 לוחמים בשטח עיראק וכ-5,000-3,000 לוחמים בשטח סוריה. מתוכם, כ-3,000 הם כנראה לוחמים זרים: כ-1,000 מצ'צ'ניה וכ-500 ממדינות אירופה‏[11] על פי מקור אחר מדובר ב-15,000 לוחמים, כולל 1,000 טורקים‏[12].

באוגוסט 2014 תקפה ארצות הברית מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק‏[13].

מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון שם לעצמו מטרה, להקים מדינה אסלאמית, הכוללת את כל השטחים מעיראק ועד לים התיכון, שתתנהל על פי חוקי ההלכה האיסלאמית - השריעה, על פי פרשנותה הקיצונית ביותר. בין החוקים שהשליט הארגון בשטחים שכבש ניתן למנות‏[14][15][16]:

  • איסור מוחלט על צריכת אלכוהול.
  • איסור על סמים.
  • איסור על עישון סיגריות.
  • איסור על השמעת מוזיקה.
  • דרישה מנשים להימנע מיציאה מהבית, אלא אם הדבר הוא בחזקת מצב חרום.
  • במידה ונשים יוצאות, עליהן להיות מכוסות לחלוטין, מכף רגל ועד ראש.
  • חובה על כל גבר להתפלל 5 פעמים ביום. העונש על אי קיום חובת התפילה הוא חיתוך הידיים.
  • איסור הנפת דגלים, מלבד דגלי הארגון.
  • על כל הכופרים להתאסלם או שדינם יהיה מיתה.
  • איסור על כל התקהלות מלבד התקהלויות המאורגנות על ידי הארגון.

התייחסות לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2014, הארגון הודיע שלחימה בישראל אינה נמצאת בסדר היום הנוכחי שלו. על פי האידאולוגיה של הארגון ופרשנותו לקוראן, המלחמה במוסלמים שהפכו להיות כופרים חשובה הרבה יותר מאשר המלחמה בכאלו שהם כופרים מלכתחילה (יהודים). במיוחד מרכז הארגון את התקפותיו נגד מנהיגי מדינות ערב. להשקפתו, רק לאחר נפילתם, יש טעם לפעול לשחרור ירושלים[17].

עם זאת, במסגרת העימות עם החמאס במסגרת מבצע צוק איתן, השתתפה שלוחה של הארגון, 'ארגון המדינה האסלאמית בית אל-מקדס', בירי לכיוון ישראל[18].

פיגועים ומלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון ביצע פיגועים רבים בעיראק אך נטל אחריות רשמית רק על מעטים מהם, בשל הכעס הרב בציבור העיראקי על הפגיעות הרבות שנגרמו לאזרחים.

  • 7 באוגוסט 2003: פיצוץ מכונית תופת ליד שגרירות ירדן בבגדאד בירת עיראק. בפיגוע נהרגו 17 בני אדם ונפצעו לפחות 40. על פי הערכות, הפיגוע בוצע בגלל תמיכת ירדן במלחמה בעיראק.
  • 19 באוגוסט 2003: פיצוץ משאית תופת ליד בניין מטה האו"ם בעיראק שנהרס לחלוטין. בפיגוע נהרג הדיפלומט הברזילאי סרג'יו ויירה דה מלו ו-23 בני אדם נוספים. מעל 100 בני אדם נפצעו.
  • 29 באוגוסט 2003: פיגוע במסגד איימאן עלי בעיר נג'ף שבעיראק. בפיגוע נהרגו מעל 85 בני אדם ובהם האייתוללה מוחמד באקר אל-חכים. מעל 500 בני אדם נפצעו.
  • 12 בנובמבר 2003: פיגוע משאית תופת בעיר נאסריה שבעיראק. בפיגוע נהרגו 27 בני אדם, בהם 17 שוטרים צבאיים איטלקים. מעל 100 בני אדם נפצעו.
  • 2 במרץ 2004: שורת פיגועים בערים בגדאד וכרבלה במהלך יום העשורא. בפיגועים נהרגו 178 בני אדם ונפצעו מעל 500.
  • 19 באפריל 2004: ניסיון פיגוע באמצעות פצצה כימית בעמאן בירת ירדן - כשל. הפעולה מומנה על ידי הארגון.
  • 18 במאי 2004: התנקשות באמצעות מכונית תופת במנהל המועצה העיראקי עז א-דין סלים בבגדאד.
  • 18 ביוני 2004: פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת בבגדאד שבו נהרגו 35 בני אדם ונפצעו כ-145.
  • 14 בספטמבר 2004: פיצוץ מכונית תופת ברחוב חיפה בבגדאד שבו נהרגו 47 בני אדם ונפצעו כ-100, בהם גם שוטרים טירונים.
  • 2 ביולי 2005: חטיפת איהאב א-שריף, שהיה מיועד להתמנות לשגריר מצרים בעיראק, ורציחתו ב־7 ביולי 2005. הואשם בייצוג ממשל של כופרים שתומך בנוצרים וביהודים. לשגריר היה רקע של עבודה בישראל[19]
  • 9 בנובמבר 2005: פיגועי התאבדות בשלושה בתי מלון אמריקאיים בעמאן, שבהם נהרגו כ-60 בני אדם ונפצעו מעל 100.
  • 24 באפריל 2006: שלושה פיגועי התאבדות בשתי מסעדות וסופרמרקט בעיירה דהב שבסיני. בפיגועים אלו נהרגו כ-20 בני אדם ונפצעו מעל 70‏[20][21]
  • 3 בפברואר 2007: משאית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד התפוצצה בשוק השיעי בבגדאד בירת עיראק, בפיגוע נהרגו 121 אזרחים עיראקים ממוצא שיעי ונפצעו יותר מ-200.
  • 17 בספטמבר 2008: פיגוע בשגרירות ארצות הברית בצנעא בירת תימן, שבוצע באמצעות שתי מכוניות תופת שפוצצו את שער השגרירות, ירי צלפים ומחבלים חמושים ברובים אוטומטיים ורקטות RPG אשר פתחו באש לעבר שומרי השגרירות. בפיגוע נהרגו 19 בני אדם ובהם שישה חיילים, שישה מחבלים ואזרחית אמריקנית ששהתה במקום. פיגוע זה בוצע בשיתוף עם ארגון אל-קאעידה בתימן[22][23]
  • 26 בדצמבר 2008: תקיפת תחנת משטרה בעיר רמאדי שבעיראק, הנמצאת כמאה קילומטרים מערבית לבירה בגדאד. בפיגוע נהרגו כ-13 אנשים (מתוכם שישה שוטרים עיראקים ושבעה אנשי אל-קאעידה)‏[24]
  • 8 במרץ 2009: הפצצת אקדמיית משטרה במרכז העיר בגדאד בירת עיראק. לפחות 30 בני אדם נהרגו ו-57 בני אדם נפצעו, הנפגעים הם בעיקר שוטרים ומגויסים טריים‏[25][26]
  • 8 בדצמבר 2009: הפצצת משרדי ממשלה בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש משאיות תופת. לפחות 127 בני אדם נהרגו וכ-261 נוספים נפצעו.
  • 25 בינואר 2010: הפצצת מלונות פאר שבהם נוהגים לבקר זרים בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש מכוניות תופת. לפחות 41 בני אדם נהרגו וכ-70 נוספים נפצעו‏[27][28]
  • 19 בספטמבר 2010: פיגוע במרכז בגדאד באמצעות פיצוץ של שתי מכוניות תופת כמעט בו-זמנית. לפחות 31 בני אדם נהרגו‏[29][30]
  • 1 בנובמבר 2010: חמושי הארגון החזיקו כ-120 בני ערובה במשך כארבע שעות בכנסייה הסורית בבגדאד בירת עיראק. בניסיון החילוץ נהרגו כ-52 בני אדם בהם כומר ו-10 קצינים עיראקים ונפצעו כ-67 בני אדם‏[31][32]
  • בקיץ 2014 דאעש, בשיתוף כוחות מקומיים המתנגדים למשטר בלבנון, כבשו את העיר ערסאל, לקחו בשבי 15 שוטרים, הרגו 16 חיילים לבנונים. צבא לבנון בשיתוף החזבאללה ניסו לכבוש את העיר. עשרות אלפי פליטים ברחו מהמקום‏[33].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'קי חורי, השחקן האיסלאמיסטי העולה שמדיר שינה מעיני האמריקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
  2. ^ מפקד שלוחת "אלקאעדה" בעיראק נהרג בהפצצה אווירית, אתר המרכז למורשת המודיעין.
  3. ^ AP, בכיר באל-קאעידה רמז: אנו אחראים לפיגוע בנמל התעופה בגלזגו, באתר ynet‏, 24 באוקטובר 2008.
  4. ^ ארגון אלקאעדה בעיראק מינה מחליפים לשני בכיריו, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 23 במאי 2010.
  5. ^ חיים איסרוביץ', צפו: התקפה נועזת של אל-קאעידה בעיראק, באתר nrg‏, 21 באוגוסט 2012
  6. ^ Qaeda chief annuls Syrian-Iraqi jihad merger, באתר אלג'זירה, 9 ביוני 2013.
  7. ^ חצי מיליון נמלטו ממוסול: "אין מי שיעזור לנו", באתר וואלה!, 11 ביוני 2014.
  8. ^ סואדד אל סלחי וטים אראנגו, Sunni Militants Drive Iraqi Army Out of Mosul, ניו יורק טיימס,‏. 11 ביוני 2014
  9. ^ אל-קאעידה בדרך לבגדד: מי נגד מי בעיראק?, באתר ynet‏, 17 ביוני 2014,
  10. ^ תמונות מעיראק מראות: מאות חיילים נטבחו, באתר ynet‏, 16 ביוני 2014.
  11. ^ Two Arab countries fall apart, באתר האקונומיסט,‏. 14 ביוני 2014
  12. ^ "דאע"ש עם שיר" יעקב אילון אתר mako מתאריך 7 באוגוסט 2014
  13. ^ "הארץ", ארצות הברית תקפה מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2014
  14. ^ ynet, נשים הביתה, ידיים ייכרתו. חוקי אל-קאעידה, באתר ynet
  15. ^ אסף גבור, קטיעת ידיים למי שלא מתפלל: האסלאם כובש את עיראק, באתר nrg
  16. ^ הדר פרבר, אסור לעשן, אסור לנשים לצאת מהבית, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)
  17. ^ ירון שניידר, ‏דאעש: אין בכוונתנו להילחם בישראל, באתר ‏mako
  18. ^ nrg, גורמים מזוהים עם דעא"ש ירו רקטות לעבר ישראל, באתר nrg‏, 16 ביולי 2014
  19. ^ סוכנויות הידיעות, "שולחיו הם סוכנים של היהודים", באתר nrg‏, 7 ביולי 2005.
  20. ^ עלי ואקד ורועי נחמיאס, סדרת פיגועים בדהב: עשרות הרוגים - לא ישראלים, באתר ynet‏, 25 באפריל 2006.
  21. ^ חנן גרינברג ורוני סופר, הערכות: אל-קאעידה אחראי לסדרת הפיגועים, באתר ynet‏, 24 באפריל 2006
  22. ^ סוכנויות הידיעות, תימן: 16 הרוגים במתקפה על שגרירות ארה"ב, באתר ynet‏, 17 בספטמבר 2008.
  23. ^ רויטרס, "הג'יהאד האיסלאמי בתימן": נמשיך בפיגועים נגד גורמים מערביים, באתר ynet‏, 18 בספטמבר 2008
  24. ^ AFP, עיראק: 13 הרוגים בהתקפת אל-קאעידה על תחנת משטרה, באתר ynet‏, 26 בדצמבר 2008.
  25. ^ סוכנויות הידיעות, בגדד: לפחות 30 הרוגים בפיגוע התאבדות, באתר ynet‏, 8 במרץ 2009.
  26. ^ רויטרס, עיראק: אל-קאעידה קיבל אחריות לפיגוע בביה"ס לשוטרים, באתר ynet‏, 12 במרץ 2009
  27. ^ סוכנויות הידיעות, עשרות נפגעו בפיצוצים ליד 3 מלונות בבגדד, באתר nrg‏, 25 בינואר 2010.
  28. ^ סוכנויות הידיעות, אל-קאעידה: אנו ביצענו פיגועי המלונות בבגדד, באתר nrg‏, 27 בינואר 2010
  29. ^ AP, בגדד: 29 נהרגו בפיצוץ שתי מכוניות תופת, באתר ynet‏, 19 בספטמבר 2010.
  30. ^ AP, עיראק: אל-קאעידה לקח אחריות על הפיגוע בבגדד השבוע, באתר ynet‏, 24 בספטמבר 2010
  31. ^ סוכנויות הידיעות, עיראק: השתלטו על כנסייה וקראו לשחרור אסירים, באתר ynet‏, 1 בנובמבר 2010.
  32. ^ AP, החילוץ נכשל: 52 נהרגו בקרב בכנסיה בבגדד, באתר ynet‏, 1 בנובמבר 2010
  33. ^ "דיווח בבריטניה: דאע"ש העביר את הלחימה ללבנון", יאסר עוקבי, אתר מעריב השבוע מתאריך 5 באוגוסט 2014