חנוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חג אורים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חגי ישראל ומועדיו: חנוכה
Jerusalem Hannukah 021210.jpg
שם: חנוכה
נחגג ב: כ"ה בכסלו ונמשך שמונה ימים עד ב' או ג' בטבת
סיבה: ניצחון היהודים על היוונים, טהרת המקדש וחנוכת המזבח, נס פך השמן, חלופה לחג הסוכות שלא נחוג.
סמלים: חנוכייה, שמן זית, לביבות וסופגניות, סביבונים.
מתקשר ל: פורים, שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל

חג החנוכה הוא חג יהודי של שמונה ימי הודאה, אותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני לזכר הניצחון במרד החשמונאים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת[1]. חנוכה נחשב כמצווה דרבנן.

שמו של החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שמם של ימי החנוכה הוא כנראה מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים בשנת ג'תקצ"ו, שלזכרה ובתאריך בו התרחשה נחגג החג, כפי שמתואר בספר מקבים א'[2], בדומה לחנוכת המשכן ולחנוכת מקדש שלמה‏‏‏[3],‏ ובהתאמה לחנוכת בית המקדש השני (יום ייסוד היכל ה') שהייתה בתאריך דומה‏[4]. הייתה זו גם האפשרות המחודשת להשלים את חגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת בבית המקדש, חגיגות הנמשכות שמונה ימים בדומה ל"שבעת ימי המילואים" בטרם חנוכת המשכן‏[5].

שם נוסף לחג המקובל בעברית החדשה הוא "חג האוּרים". שם זה (φῶτα, כלומר "אורות" או "אוּרים") מובא כבר אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו[6].

תיאור החג במקורות קדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי המקבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי המקבים. בספר מקבים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

ספר מקבים א' פרק ד' פס' נ"א- נ"ז

בספר מקבים ב' מסופר גם כן על טיהור המקדש, אך מופיע טעם נוסף לקביעת שמונת ימי החנוכה, כהשלמה לחג הסוכות אותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:

ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

ספר מקבים ב' פרק י' פס' ח-י"א

ספר מקבים אף מצטט איגרת שנשלחה מאנשי ארץ ישראל לאנשי מצרים, בה הם קוראים להם לחוג את חג החנוכה:

ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים.

ספר מקבים ב' פרק א' פס' כ"א-כ"ב

קדמוניות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש ואת קביעת החג לדורות הוא יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים":

ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח...

וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע...

ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.

ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=fora, חג האש/ההתגלות). ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה.

– יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י"ב

אזכורים בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכה מוזכר גם במגילת תענית. ניתן למצוא אזכורים קדומים לחנוכה במספר מקומות במשנה[7], אך ללא פירוט על מהותו ותוכנו של החג, מלבד אזכור אגבי ממנו ניכר כי חנוכה נחגג באמצעות הדלקת נר מחוץ לבית. אזכורים אגביים דומים קיימים גם בתוספתא[8], שמהן ניתן ללמוד שקראו בחנוכה הלל (סוכה ג ב), והוסיפו הודאה בתפילת שמונה עשרה מעין המאורע (ברכות ג יד). לעצם השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה, ישנן תשובות שונות בספרות הרבנית והמחקרית‏[9].

בתלמוד הבבלי במסכת שבת, ישנה התייחסות מפורטת יותר למצוות חנוכה ולעניינים נוספים אשר נקשרו בה ובמלכות בית חשמונאי. אך לעומת זאת בתלמוד הירושלמי ישנה התייחסות אגבית הדומה להתייחסות המשנה לחג.

במקורות נוצריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החג מוזכר באופן אגבי בבשורה על-פי יוחנן (י, כב)‏[10], כחג שנחוג בתקופת הבית.

יסודות ליצירת החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחשת חנוכת בית-המקדש בחגיגות חג החנוכה בניו-יורק, שנת 1880

מרד החשמונאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרד החשמונאים

בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס, איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות עיקריות. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והלחימה בארץ ישראל המשיכה כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים‏[11].

לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ב (138 לפנה"ס), ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה‏[12].

בתפילת על הניסים, המוסיפים בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון במלחמה כנס גלוי, שמלחמת השחרור משעבוד היוונים הושגה באופן ניסי.

על הניסים, ועל הפורקן, ועל הגבורות, ועל התשועות, ועל הנפלאות, ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה... כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם... מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. ואחר כן באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל והודאה...

– תפילת שמונה עשרה וברכת המזון

נס פך השמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכיות שונות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נס פך השמן

בסכוליון, פירוש עברי קדום למגילת תענית, מצוין חנוכה בפירוט, ובו גם מופיע לראשונה סיפור נס פך השמן: כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש הם נתקלו בבעיה כיון שלא היה בידם שמן זית טהור להדלקת המנורה, עד שלבסוף נמצא פך אחד, שהכיל שמן שהיה צריך להספיק ליום אחד בלבד, אך בפועל, בדרך ניסית הדליקו ממנו את נרות המנורה במשך שמונה ימים, בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות בחנוכה למשך שמונה ימים‏[13][14]

במקור זה, נס פך השמן אינו מופיע כהסבר בלעדי לקביעת חנוכה ומספר ימיו, ובצידו מופיע ההסבר שזהו זכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:

"כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים.

ומה ראו לעשות חנכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר: "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים"... וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה, שלא עשאה אלא שבעת ימים, שנאמר כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים, והחג שבעת ימים. מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.

ומה ראו להדליק את הנרות, אלא בימי מלכות יון, שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם, וחיפום בעץ והדליקו בהם...

ומה ראו לגמור בהם את ההלל, אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל, היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה..."

– הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית

חלקו הראשון של תיאור זה המתאר את נס פך השמן מופיע גם במסכת שבת בתלמוד הבבלי. התיאור בסכוליון שונה מהמסופר במקורות הקדומים יותר, והוא הראשון שמספר על נס פך השמן, ומוסיף אותו לצד הניצחון במלחמה המתואר כבר במקורות הקודמים.

במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו[דרוש מקור]. יש המסבירים[דרוש מקור] את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה ומסוכן לחגוג חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.

ציור מהמאה השמונה עשרה המתאר את חג החנוכה

שמונת ימי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר חשמונאים א (פרק ד), חנוכת המזבח שעשו המכבים במשך שמונה ימים (כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון שנמשכו שמונה ימים) נקבעה לדורות. ספר חשמונאים ב (פרק י), מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:

ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה.

– ספר חשמונאים ב', פרק י'

חג החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי ובמדרש בראשית רבה יש אזכורים לחגי אמצע החורף שלא בהקשר לחנוכה. ציון התקופה בה הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור. המדרשים בתלמוד מספרים על אדם הראשון שראה את הימים ההולכים ומתקצרים ונבהל, ומקשרים את הסיפור לחג אמצע החורף:

תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.

עבודה זרה ח א

חנוכה חל סמוך ל-22 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג, המסמלים את גירוש החושך. המדרש בבראשית רבה מזכיר גם את האש כמתנה שנתן האל לאדם החושש מהחשכה, במעשה שמזכיר את המיתוס היווני אודות פרומתאוס.

חג חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן‏[15]. על פי המשנה (ביכורים א, ו), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים‏[16].

מצוות ומנהגי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב דוד גרוסמן מדליק חנוכיה בערב השביעי.

הדלקת נר חנוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נר חנוכה היא מצווה מדרבנן. המצווה היא להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב (ליל כ"ה), ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס.‏‏‏[17] מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במשנה, אולם כתובה באופן מפורש רק בתלמוד.

מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות אולם מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בכל לילה, עבור כל בני הבית. המהדרין במצווה מדליקים נר אחד על ידי כל אחד מדיירי הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים בכל יום נר נוסף. המנהג שהתקבל בתפוצות ישראל הוא שכולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין‏[18] אך ישנם שני פירושים לכך. על פי הרמ"א מנהג המהדרין מן המהדרין הוא שכל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק וממצוות חינוך גם קטן המגיע לגיל חינוך מדליק‏[19]. בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של השולחן ערוך שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית‏[20].

חנוכיות וסביבונים, נר שמיני של חנוכה

הלל, הודאה וקריאת התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי מתוארת קביעת חג החנוכה על ידי חכמים:

"לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"

– תלמוד בבלי, מסכת שבת, כא,ב

מצווה מרכזית‏[21] בחנוכה היא אמירת ההלל, ויש הסוברים שזו המצווה העיקרית בחג. בכל אחד משמונת ימי החנוכה אומרים הלל שלם לאחר תפילת העמידה של תפילת שחרית, ומברכים ברכה לפני ה"הלל" ולאחריו, כמו בשלוש רגלים. יש הסוברים שנשים חייבות באמירת הלל בחנוכה ‏[22], ויש הסוברים שהן פטורות‏[23].

בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים ברכת המזון לאחר סעודה, אומרים בהן את "על הניסים" כהודאה על הניסים שאירעו לנו.

שמונת ימי חנוכה נחשבים ל"ימים טובים" מדרבנן, ולפיכך אסורים בהספד ובתענית, ואולם מותרים בעשיית מלאכה. נשים רבות נוהגות שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים.

במזמור הנרות הללו אותו אומרים מיד לאחר הדלקת הנרות, מציינים: "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין ... כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ".

בכל אחד מימי החנוכה קוראים בתורה ומעלים שלושה אנשים. הקריאה בתורה מספרת על קורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן המוזכרים בפרשת "נשא" בספר במדבר. שנים עשר נשיאי השבטים חנכו את עבודות המשכן ואת עבודת הקורבנות שנעשתה בו, ובכל אחד משמונת ימי החג קוראים את סדר התנדבותו של אחד הנשיאים. ביום השמיני קוראים את הקטע "ביום השמיני" עד לסיום הפרשה כולה. וכן מוסיפים לכך את הפסוקים הראשונים של הפרק הבא בספר במדבר, המדברים על הדלקת הנרות של מנורת המשכן על ידי אהרן הכהן.

לביבת חנוכה (הקרויות "לאטקעס") מיטגנת בשמן זית.
סופגניות חנוכה מסורתיות.

זאת חנוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זאת חנוכה

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה, משום שבקריאת התורה של יום זה נמצאות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

מאכלי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוהגים לאכול לביבות, סופגניות וספינג'. מאכלים אלה מטוגנים בשמן רב, ויש בהם כדי להזכיר את נס פך השמן. יש הנוהגים להרבות גם באכילת מאכלי חלב לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר הצבא של אנטיוכוס בעזרת האכלתו במוצרי חלב‏[24].

מאפיינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק בסביבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סביבון

נהוג לשחק בחנוכה בסביבון, שעל כל פאה שלו מופיע אות אחרת מהאותיות נגה"ש שפענוחן "נס גדול היה שם". בישראל, ה"ש" מוחלפת לרוב ב"פ" וכך האותיות מפוענחות כ"נס גדול היה פה".

דמי חנוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמי חנוכה

נהוג לתת לילדים "דמי חנוכה" (או "מעות חנוכה"), שהם באופן מסורתי מטבעות בשווי נמוך. שוקולטיירים אמריקאיים מן המאה העשרים עיצבו מטבעות שוקולד עטופות בעטיפת מתכת דקה בצבע זהב או כסף, שמשמשים לפעמים כתחליף למטבעות אמיתיים.

החנוכה בגלות ובמדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוכייה אלקטרונית ענקית שהניחו אנשי חב"ד במרכז העיר שיקגו
ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, בעזרת אשתו מרים, מדליקים נר ראשון של חנוכה בביתם

המסר העיקרי של חנוכה הוא ניצחון חופש הפולחן הדתי, שבו עם ישראל הצליח להתגבר על אומה פגנית שניסתה לעקור אותו מדתו. חנוכה הפך לחג מרכזי בתרבות היהודית, במפנה ההיסטורי שחל עם התעצמותו של תהליך הציונות. מוסדות החינוך הציוניים החליטו להדגיש את חשיבותו של החג, והפכו אותו לאחד מעמודי התווך של היהדות המודרנית[דרוש מקור].

ההסבר המקובל לעובדה זו הוא שימי החנוכה מצוינים לכבוד ניצחון החשמונאים על היוונים והמתיוונים. אם כך, מרד החשמונאים הינו פעולה אקטיבית אשר נקט הפלג היהודי המסורתי, כנגד שלטון חיצוני וכנגד מגמות ההתבוללות. פעולה אקטיבית שכזו, מנוגדת לאתוס הגלותי בדבר האיסור על פעולה אקטיבית לשינוי המצב. היהדות הגלותית אימצה דפוסי פעולה פאסיביים במכוון, מתוך תפיסה כי יש להשאיר לאל את הזכות לעצב את תהליכי ההיסטוריה. אם כן, רעיון המרד הפעיל נחשב לרעיון פגום מבחינה חינוכית.

על פי הסבר זה, נדחק החנוכה לתודעה משנית, שכן הוא מסמל נסיון אקטיבי לשינוי היסטורי, באופן המנוגד לתפיסת העולם הגלותית. כמו כן, עבר משקלו של נס פך השמן להיות המשמעות העיקרית של החנוכה, שכן הוא מבטא את מעורבותו של האל במרד, ומוריד ממשקלה של הפעולה האקטיבית.

יש הטוענים[דרוש מקור] שחז"ל כאשר תקנו את חגיגת חג החנוכה ועיצבו את דמותו עד הציונות, עשו זאת לאחר נסיון של ארבע מרידות כושלות של יהודים באימפריה הרומית, שהאחרונה שבהן, מרד בר כוכבא, הביאה לשואה בקרב העם היהודי היושב בציון. אותן מרידות נערכו בין היתר בהשראת זכר הניצחון של מרד החשמונאים, ייתכן וכאן נעוץ ההסבר מדוע חז"ל ניסו לטשטש את עקבות ערכי המרד בחג[דרוש מקור].

לעומת דפוס החשיבה הגלותי, האתוס הציוני התמקד בנסיון אקטיבי להביא ליישוב ארץ ישראל, מתוך החלטה מודעת. על פי ההסבר המקובל, אימצה הציונות את ימי החנוכה בשל ערכם החינוכי, כמסמל תהליך בנייה מכוון של העם היהודי, על מנת לשרת את הציונות כתנועה חברתית פעילה ויוצרת.

הדיכוטומיה הבאה לידי ביטוי במקור ימי החנוכה, נס דתי וניצחון לאומי, משתקפת באופן ציון הימים האלו בישראל. יש המדגישים את הנס הדתי: נס פך השמן ועזרת ה' בהשגת הניצחון, ולעומתם יש המדגישים את הניצחון המלחמתי הלאומי. דוגמה להדגשת הבחינה הלאומית שבחנוכה היא השיר "אנו נושאים לפידים" (מלים: אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא), שהפך לאחד מסמלי החנוכה המודרניים (ומושר גם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות). שיר זה מעלה על נס את האקטיביות של המורדים היהודים, ומדגיש כי "נס לא קרה לנו", באופן מנוגד לרעיון נס פך השמן:

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
...
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר!

דוגמה דומה מצויה בשירה של נעמי שמר "שבחי מעוז" - שיר הלל למעוזי צה"ל שנכתב בעקבות ביקור שערכה המשוררת בשנת 1970 במעוז צה"ל בו הדליקו החיילים חנוכיה מתרמילי פגזים:

מעוז צור ישועתי
לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי
הפרדסים נתנו ריח

שמר משתמשת בביטוי "מעוז צור ישועתי", שבמקורו בפיוט "מעוז צור" מתייחס לה', ומכוונת אותו לצה"ל.

בעת החדשה בגולה השתנה מעמדו של חג החנוכה בצורה דרמטית. בעוד שעם יציאתם של היהודים לחברה הכללית בארצות אלו החלה היחלשות בציונו של חג החנוכה[דרוש מקור]. סקרים סטטיסטיים[דרוש מקור], כמו גם נאומים של רבנים מזרמים שונים במאה ה19 ובתחילת המאה ה-20[דרוש מקור], בארצות אירופה ובצפון אמריקה אף העידו כי חג החנוכה עתיד להיעלם מלוח השנה של מרבית היהודים במערב. הרי שבשל תהליך המסחור של חג המולד, שהתרחש במלוא עוזו לאחר מלחמת העולם השנייה הפך חנוכה לחג מרכזי בלוח השנה היהודי בגולה[דרוש מקור]. היהודים שחיפשו מקבילה יהודית לחג המולד מצאו אותו דווקא בחג החנוכה, שהפך בשל כך לחג מרכזי שמקדש את ה'אור' שהפך ממסמל גבורה לכזה שמסמל חירות ונאורות. ישנם חוקרים הטוענים כי תהליך מרכוז חג החנוכה לא נגרם רק בשל הסמיכות לחג המולד אלא גם בשל השפעות ממדינת ישראל, שם חנוכה הפך לחג גבורה ציוני[25]. במקביל התפתח במשפחות יהודיות-נוצריות בתחילה בגרמניה שלפני השואה וכיום בעיקר בארצות הברית חג בשם כריסמוכה, שהוא סינקרטיזם של חג המולד וחנוכה.

נשים בחנוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם ובתה מדליקות נרות חנוכה

בחנוכה מתייחדות כמה הלכות המיוחדות לנשים. נשים חייבות במצוות הדלקת נר חנוכה אף על פי שבדרך כלל הן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן[26]. הטעם המובא לכך הוא: "שאף הן היו באותו הנס"‏[27]. למעשה, בדרך כלל אישה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקה של בן זוגה, בין לפי מנהג הספרדים ובין לפי מנהג האשכנזים משום ש"אשתו כגופו"‏[28]. אמנם כאשר הבעל לא מדליק (בשל העדרות מהבית או בשל סיבה אחרת) חייבת האישה להדליק בעצמה, ובהדלקה זו היא מוציאה ידי חובה גם את בעלה. גם לפי מנהג האשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו יש שנהגו שגם ילדות ונשים שאינן נשואות מדליקות ויש שנהגו שאינן מדליקות‏[29]. הלכה נוספת הקשורה להדלקת נרות היא מנהג הנשים להימנע מעשיית מלאכה בחצי שעה שלאחר הדלקת הנרות.

בקהילות מסוימות נהגו לציין ביום השביעי של חנוכה את גבורת הנשים כי "גם הן היו באותו הנס". מזכירים כמה מן הגיבורות הקשורות לחג, בהן יהודית, שלפי מסורות אחדות הייתה אחותם של החשמונאים, שהתחילה את המרד. נהוג גם להזכיר את יעל שהרגה את סיסרא, ועוד‏[30].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע על החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות וטקסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולטימדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסיבה לאפשרות הכפולה היא שלעתים חודש כסלו הוא בן 30 יום ולעתים בן 29 יום, לפי שינויים בקביעות השנה בלוח העברי.
  2. ^ "ויהודה אמר לאחיו, הנה נגפו אויבנו, נעלה לטהר את המקדש ולחונכהו" (מקבים א' ד' 36, וכן במקבים א' ד' נ, נז)
  3. ^ פסיקתא רבתי פרשה ו. ספר יוסיפון, דוד פלוסר, בהוצאת מוסד ביאליק עמ' 86. מאוחר יותר נדרש השם כנוטריקון: חנוכה = חנו כ"ה, כלומר בכ"ה בחודש חנו ישראל מאויביהם ‏‏(ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"‏).
  4. ^ ספר חגי ב, י-כ, זכריה ח ט
  5. ^ ראו להלן הציטוט המלא בספר המקבים
  6. ^ קדמוניות היהודים, 12.325 = 12.7.7 (לטקסט ביוונית)
  7. ^ אזכור קיים בכשש מסכתות: משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ג'; משנה, מסכת מגילה, פרק ג', משנה ד'; משנה, מסכת מגילה, פרק ג', משנה ו'; משנה, מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ח'; משנה, מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'.
  8. ^ קיימות כחמש מסכתות שבהן יש אזכור.
  9. ^ ראו גם: שמואל ספראי, ‏חז"ל וחג החנוכה., באתר דעת
  10. ^ ספר זה, שנכתב במאה ה-1 לספירה, נחשב בקרב ההיסטוריונים לאמין פחות בכל הנוגע לתיאור תקופתו של ישו, מאשר שאר הבשורות של הברית החדשה.
  11. ^ ניתן לראות הן בספר החשמונאים והן בספר קדמוניות היהודים את ההדגשה שחנוכת המזבח והמקדש על ידי החשמונאים נערכה בדיוק באותו תאריך בו חילל אנטיוכוס את המקדש שלוש שנים קודם לכן. בהקשר לתאריך זה, כבר בספר חגי שהיה בימי חנוכת בית המקדש השני מצוין שכד' בכסלו היה יום יסוד המקדש השני ופירושו של דבר שהחלו להקריב את הקורבנות מבוקרו של כ"ה בכסלו. ובספר עזרא ג' יא' מצוין שאכן חגגו את יום יסוד בית שני- "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'." לכן סביר שכך חגגו בכל שנה את חנוכת המזבח בתאריך זה, לכן בחר אנטיוכוס להפגין בתאריך זה את חילול המקדש ולהפסיק מועד זה. ולכן בחרו החשמונאים לחנוך אותו מחדש שלוש שנים מאוחר יותר שוב באותו תאריך. ראו יואל בן נון, "יום ייסוד היכל ה'".
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
  13. ^ מגילת תענית בתרגום לעברית באתר דעת
  14. ^ מגילת תענית בארמית דפוס וילנא באתר צל הרים
  15. ^ יום ייסוד היכל ה', מגדים י"ב
  16. ^ מדרש חדש וטבעו עמ' 90
  17. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה יב"‏
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'
  19. ^ רמ"א סימן תרע"ה סעיף ג'. משנה ברורה סימן תרע"ז ס"ק י"ג.
  20. ^ זהו מקרה יחידאי שבו פסק הרמ"א כדעת הרמב"ם הספרדי, והשולחן ערוך פסק כדעת בעלי התוספות הצרפתיים. באר היטב סימן תרע"א ס"ק ג'.
  21. ^ מסכת שבת דף כא' ע"ב, רמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ג
  22. ^ הדעות הובאו בילקוט יוסף, מועדים, 242 הערה כ.
  23. ^ הרב רצון ערוסי, האם נשים חייבות בקריאת ההלל בחנוכה
  24. ^ ארחות חיים סעיף י"ב מהלכות חנוכה. הובא גם בהגהות הרמ"א שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ע, סעיף ב'
  25. ^ http://blogs.rj.org/reform/2008/12/chanukah-a-major-holiday.html.
  26. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרע"ה; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ה, סעיף ג'
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א'. לאימרה זו יש שני פירושים מקובלים: פירוש התוספות שגזירות היוונים היו גם על נשים ולכן הן צריכות להודות ולקיים את מצוות החנוכה כמו גברים ופירושו של רש"י שהנס נעשה על ידי אשה, יהודית בת מתתיהו הכהן. פסחים דף קח עמוד ב' בויקיטקסט.
  28. ^ כלומר שבעל ואשה הם כגוף אחד.
  29. ^ אליעזר מלמד, פניני הלכה - הדלקת נרות חנוכה, הערה 2
  30. ^ נר שביעי של חנוכה בתוניסיה - הוא גם חג ראש חודש הבנות, "האתר הרשמי של יהדות תוניסיה"
היסטוריה של עם ישראל אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורת ספירת הנוצרים מדינת ישראל תחילת הציונות והעליות לפני קום המדינה בית המקדש הראשון בית המקדש השני גלות אשור (עשרת השבטים) גירוש ספרד ופורטוגל תקופת השופטים תקופת המלכים תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרונים תקופת בית ראשון גלות בבל תקופת בית שני סוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135) השואה גלות רומי תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלות תקופות של עליה לארץ ישראל תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקית תקופות בהן היה קיים בית המקדש
ג'תרכ"ב - נס חנוכה




הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.