חסידות קרלין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־10:41, 8 בספטמבר 2021

תבנית:חסידות חסידות קרלין היא חצר חסידית שנוסדה בעיירה קרלין (היום פרוור של העיר פינסק בבלארוס) על ידי רבי אהרן ("הגדול") מקרלין, תלמידו של המגיד ממזריטש. היא אחת החצרות הוותיקות בתנועת החסידות. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נחלקה החסידות לשתי חצרות. הגדולה יותר נקראת קרלין-סטולין, בראשות רבי ברוך שוחט, ומונה כ-4.000משפחות. השנייה נקראת כיום פינסק-קרלין ובראשה עומד רבי אריה רוזנפלד, ומונה כ-500 משפחות^[1].

אחד המאפיינים הבולטים של חסידות קרלין הוא התפילה המלווה בצעקות.

היסטוריה

חסידות קרלין הייתה מהחצרות החסידיות הראשונות, ומהראשונות שהעמידו שושלת אדמו"רים. בתחומי המרחב הליטאי היא הייתה החסידות הבולטת והמשפיעה ביותר^[^{דרוש מקור]}. גם במרחב הווהליני היא הייתה בין הבולטות (לצד חצרות צ'רנוביל). לפני השואה השפעתה הגיעה עד לפולין, והייתה קיימת אף קהילה של חסידי קרלין בוורשה. במהלך השנים החלה החצר לפעול גם בארץ ישראל ובארצות הברית, וכך לאחר השואה והקומוניזם שהכחידו את החסידות באירופה, הייתה לה תקומה.

האדמו"ר הראשון בחסידות היה רבי אהרן הגדול מקרלין (תצ"ו (1736 - י"ט בניסן תקל"ב (1772) מתלמידיו החשובים של המגיד ממזריטש. בהשפעת דודו ר' מנל'ה התקרב למגיד ממזריטש. בשליחות רבו (שפעל בווהלין), הוא נשלח יחד עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק להפיץ את החסידות בליטא. הוא הקים את המרכז החסידי בפולסיה (אנ') בעיר קרלין (פרבר של פינסק). רבי אהרן הגדול הצליח בפועלו, והוא קירב רבים לחצר המגיד, בהם מפורסם רבי חייקל מאמדור.

לאחר פטירתו בגיל צעיר במיוחד (36), כשהוא משאיר אחריו את בנו הילד אשר, מונה תלמידו רבי שלמה מקרלין לממלא מקומו כמנהיג חסידי ליטא (כשבמקביל רבי מנחם מנדל מוויטבסק כיהן כמנהיג חסידי רייסין ואחריו רבי שניאור זלמן מליאדי). בתקופתו התעצמה המחלוקת על החסידות וחסידי קרלין היו הראשונים להיפגע ממנה בשל קרבתם לוילנה משם יצאו החרמות נגד החסידות, ובכתבי המתנגדים וכתבי ההלשנות מכונים כל החסידים בשם "קרלינים". בשנת תקמ"א (1781) נאלץ רבי שלמה לברוח ללודמיר שבווהלין. בי"ז בתמוז ה'תקנ"ב (1792) נורה רבי שלמה מקרלין על ידי קוזקים, וכעבור שישה ימים, בכ"ב בתמוז, נפטר מפצעיו.

לאחר הרצחו מונה כממלא מקומו רבי אשר מסטולין, בנו של רבי אהרן מקרלין שגדל והתחנך בבית רבי שלמה מקרלין. רבי אשר נסע ל-110 צדיקים בדורו, והיה גם תלמידם של רבי ברוך ממז'יבוז' והמגיד מקוז'ניץ. לאחר פטירת רבי שלמה מקרלין הוא החל לכהן כאדמו"ר בז'לחוב שבפולין, בה נישא בשנית לפייגא אלמנת רבי אהרן שותק מז'לחוב. בז'לחוב הוא קיבץ סביבו עדת חסידים, חלקם תלמידי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שכיהן שם לפני כן כרב. בשנת תקס"א חזר לליטא, לעיירה סטולין הסמוכה לקרלין שעל שמה הוא נקרא, רבי אשר מסטולין. בשנת ה'תק"ע (1810) שב לקרלין. בתקופת הנהגתו גדל מספר החסידים של קרלין. רבי אשר פעל לגיוס כספים עבור החסידים שגרו בארץ ישראל, ועמד בקשר עם רבי אברהם מקאליסק, מראשי עליית החסידים לארץ ישראל. רבי אשר נפטר בכ"ו בתשרי ה'תקפ"ז (1826) ונטמן ליד קבר אביו בקרלין.

אחריו כיהן בנו רבי אהרן מקרלין (תקס"ב 1802 - י"ז בסיוון ה'תרל"ב (1872). הוא התמנה לאדמו"ר בגיל 25 שנה. בשנת תרכ"ד עבר מקרלין לסטולין. בתקופתו גדל מאוד מספר החסידים והוא היה נחשב לגדול האדמו"רים באזור ליטא-ווהלין^[2]. ספרו "בית אהרן" הוא ספר יסוד לחסידות קרלין. רבי אהרן ביסס את דרך חסידות קרלין וכן את מנהגי החסידות, והיה בעל הנהגות ייחודיות ומקוריות^[3]. כאביו, פעל למען היישוב בארץ ישראל, ושלח חסידים ארצה. הוא קנה את בית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק בטבריה, ובתקופתו הוקם בית כנסת של חסידי קרלין בירושלים, למרות התנגדות מקומית למהלך. בתקופתו כבר החלו נסיעות חסידים מארץ ישראל לקרלין. הוא מכונה בחסידות האדמו"ר הזקן כיוון שהאריך ימים וכיהן שנים רבות באדמו"רות.

לאחר פטירתו מונה בנו רבי אשר מסטולין (השני - מכונה אדמו"ר הצעיר) שכבר בחיי אביו התנהג בגינוני אדמו"רות לצד אביו. הוא לא האריך ימים ונפטר כעבור שנה אחת, בט"ו באב ה'תרל"ג (1873), בעיר דרוהוביטש במגפה שהשתוללה אז בעיר. אשתו הראשונה חיה הייתה בתו של רבי מנחם נחום טברסקי ממקארוב, ולאחר שנפטרה בלידתה - נשא לאשה את אחותה שיינה צביה. אחרי כ-14 שנות נישואין שבהן לא ילדה - התגרש ממנה ונשא לאשה את אשתו השלישית, שרה דבורה, בתו של רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק ואלמנתו של רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ.

לאחר פטירת רבי אהרן ורבי אשר, הייתה החסידות במשבר. רבי אשר השאיר אחריו את רבי ישראל ה"ינוקא" מסטולין - שהיה בן ארבע וחצי בלבד. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמי שנועד להנהיג את החסידות בעקבות הוראת סבו רבי אהרן. כתבי הנשיאות נמסרו לו בטקס הבר מצווה שלו, בי' בכסלו ה'תרמ"ב (1881) על ידי זקני החסידים ובהם היו רבי דוד בידרמן מללוב ורבנים נוספים. בגלל גילו הצעיר נודע בשם 'הינוקא מסטולין'^[4]. הינוקא מסטולין כיהן כאדמו"ר במשך 50 שנה. מספר חסידיו הגיע לרבבות. הוא שינה את דרך אבותיו, והחל לנהוג בצניעות והסתר. הוא לא אמר דברי תורה בטיש, היה מתפלל במהירות ובשקט, החליף את לבושו ללבוש מודרני, היה בעל השכלה רחבה, ושלט במספר שפות כמו גם בתחומי עניין נרחבים והיה בעל השכלה מוזיקלית מיוחדת. עם זאת, היה בעל השקפת עולם שמרנית, ואת חסידיו המשיך לחנך בדרך אבותיו. הוא היה מהאדמו"רים והרבנים היחידים באזורו שלא השתתפו באגודת ישראל, הוא סירב להתערב בעניינים ציבוריים בדעה שהם גורמים למחלוקות ושקרים. על אף הנהגתו המודרנית וצניעותו, היה נערץ על ידי צדיקי דורו, אף הקנאים שבהם כמו רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, רבי שמחה ישכר בער הלברשטאם מצישינוב ורבי שמחה בונם קאליש מאוטבוצק, כמו גם על ידי רבנים ליטאיים כרבי דוד פרידמן מקרלין ורבי יצחק אלחנן ספקטור. רבי ישראל נפטר בשהותו לצורכי רפואה בעיירה באד נוהיים (אנ') שבגרמניה ביום השני של ראש השנה ה'תרפ"ב (1921) ונקבר בפרנקפורט.

רבי ישראל הותיר אחריו שישה בנים, שחלקם שימשו כאדמו"רים:

רבי אשר בעיירה סטולין (לא כיהן כאדמו"ר), חתן רבי מרדכי טברסקי משפיקוב.
רבי אהרן בעיר ורשה שבפולין. הוא לא כיהן כאדמו"ר, אף כי היו חסידים שדבקו בו. רבי אהרן היה חתנו של רבי נתן דוד מפרציווא.
רבי יעקב חיים נסע בשנת תרפ"ד לארצות הברית וכיהן כאדמו"ר בשכונת ויליאמסבורג. הוא קירב צעירים שאינם דתיים. נפטר בו' באייר תש"ו בעיר דטרויט בשהותו שם לביקור אצל חסידיו, ושם נקבר.
רבי משה כיהן כאדמו"ר בעיירה סטולין. בניגוד לאביו, חבר לאגודת ישראל. הקים תנועת נוער בשם "תפארת בחורים" וכן ישיבה בסטולין.
רבי אברהם אלימלך כיהן כאדמו"ר בעיירה קרלין. הוא הקים ישיבה בלונינץ.
רבי יוחנן כיהן כאדמו"ר בעיר לוצק ובעיירה טרנובקה שבווהלין.

בשואה נספו ארבעה מהאחים: רבי אשר ורבי משה נספו בטבח שנערך ביהודי סטולין בערב ראש השנה. רבי אברהם אלימלך מקרלין נרצח, לפי המסורת המקובלת בין החסידים, בי"ד בחשוון תש"ג (1942). רבי אהרן נרצח בורשה, ככל הנראה בחודש אב. כמעט כל החסידים האירופאים נרצחו גם הם בשואה, ותקומתה של החסידות הייתה מהחסידים אשר עלו לפני השואה לארץ ישראל ואלה שהיגרו לארצות הברית.

השפעה

בדור השלישי לחסידות, כיהן בליטא רבי חייקל מאמדור, שהנהיג עדה חסידית בדרך רבו רבי אהרן הגדול.

בדור הרביעי לחסידות, מספר תלמידים של רבי שלמה מקרלין, אדמו"רה השני של החסידות, הקימו חצרות משלהם. מהם היה רבי מרדכי מלעכוויטש, אבי חסידות לעכוויטש, ממנה הסתעפו גם חצרות קוברין, קוידנוב (ממנה יצאה גם חסידות נובומינסק) וסלונים. חסידות לעכוויטש הייתה בהמשך חסידות בת של חסידות קרלין, כשאדמו"רה, רבי מרדכי השני, היה אחיינו של רבי אהרן השני מקרלין, והיה נוסע אליו יחד עם חסידיו. חסידות נוספת של תלמידו של רבי שלמה מקרלין, הייתה חסידות סטרליסק מיסודו של רבי אורי מסטרליסק, ממנה יצאה גם חסידות סטרטין. בחצרות אלו ונוספות, בדומה לחסידות קרלין, היה נהוג לצעוק בתפילה.

בהמשך הדורות הושפעו חצרות חסידיות נוספות מחסידות קרלין. רבי דוד צבי שלמה בידרמן, בנו של רבי אלעזר מנדל בידרמן האדמו"ר מלעלוב, היה לחסידו של רבי אהרן השני מקרלין. הוא נסע אליו מארץ ישראל והקים את בתי הכנסת של חסידי קרלין בירושלים ובצפת. לאחר שמונה לאדמו"ר מלעלוב, בלחצה של אמו, עירב את מנהגי ודרך קרלין במנהגי לעלוב.

רבי אשר השני מסטולין, נישא לאלמנתו של רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ. בנה, רבי ירחמיאל משה הופשטיין, גדל בסטולין, אצלו ואצל אביו רבי אהרן. לימים, כשמונה לאדמו"ר מקוז'ניץ, הוא נהג במנהגי קרלין ובדרכיה. הוא השפיע ברוח זו גם על דודו וחתנו, רבי קלונימוס קלמיש מפיאסצנא, שהתייתם וגדל אצלו.

בדור הנוכחי ניכרת השפעה של חסידות קרלין על "חבורת אמונת ישראל" של הרב משה וולפסון.

חסידות קרלין בארץ ישראל

חסידות קרלין הייתה פעילה מראשיתה ביישוב הישן בארץ ישראל. רבי יעקב (נפטר ב-ה'תקמ"ז 1787), בנו של רבי אהרן הגדול, עלה לארץ ישראל בסביבות שנת ה'תק"ל (1770) והקים את הגרעין החסידי הראשון בארץ, שבע שנים לפני עליית תלמידי הבעל שם טוב. כל אדמו"רי קרלין עודדו עלייה לארץ. מקומה המרכזי של חסידות קרלין בקהילת החסידים בטבריה ובירושלים הביא חסידים רבים להצטרף לחסידות זו בארץ ללא שביקרו אצל האדמו"ר. בדור האחרון לפני השואה ביקרו שלושת האדמו"רים בארץ, בפרט רבי אברהם אלימלך שביקר בה ארבע פעמים. כתוצאה מכך הייתה חסידות קרלין בין החצרות החסידיות הגדולות בארץ ישראל.

הגרעין הראשון של חסידי קרלין התיישב בטבריה, כשמרכזו בבית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק על שפת ים כנרת. בית הכנסת שופץ בסיוע האדמו"ר בעל הבית אהרן מקארלין. חלק מן החסידים עברו לירושלים ובשנות השבעים של המאה ה-19 הקימו בעיר העתיקה בית כנסת^[5].

בתקופת רבי ישראל מסטולין הוקמו בתי כנסת בשכונת בית ישראל בירושלים, בצפת ובחיפה.

בתקופת בניו של רבי ישראל נוסדו עוד קהילות ובתי כנסת של חסידי קרלין ובנותיה ובתל אביב היו שלושה בתי כנסת (של חסידי שלושת האדמו"רים). חסידי קרלין שבירושלים היו כפופים בעיקר למרותו של רבי אברהם אלימלך מקרלין, ואלו שבתל אביב סרו ברובם למרותו של רבי משה מסטולין. שניהם הקימו ישיבות בישראל. בישיבת "בית אהרן" בירושלים כיהן הרב יהושע השיל הלטובסקי כראש ישיבה. בשנת ה'ת"ש (1940) הוקמה ישיבה נוספת בירושלים בשם "פאר ישראל" שבה כיהן הרב משה הולצברג כראש ישיבה. בתל אביב הוקמה ישיבת "בית ישראל" בנשיאותו של רבי משה מסטולין.

לאחר מלחמת השחרור, שבה נכבשה העיר העתיקה על ידי הירדנים, הקימו פליטי העיר העתיקה בית כנסת בשכונת קטמון. בית כנסת זה היה פעיל עד אמצע שנות ה-80, אז נפטרו או עזבו החסידים שהתגוררו שם. בשנות ה-40 הוקם בית כנסת של חסידי קרלין בגבעתיים. בית כנסת זה פעיל עד היום, אך אין בו חסידי קרלין.

חסידות קרלין בארצות הברית

חסידות קרלין החלה להתבסס בארצות הברית החל משנת ה'תר"ם (1880) לאחר שיהודים רבים נמלטו מהפוגרומים והרדיפות ברוסיה. בהמשך, עודד רבי ישראל מסטולין את חסידיו לנסוע לארצות הברית באומרו שעתיד היהדות נמצא באמריקה^[^{דרוש מקור]}. בתי כנסת של החסידות הוקמו בלואר איסט סייד ובבראונסוויל שבניו יורק. בשנת ה'תרפ"ד (1924) היגר לארצות הברית בנו של רבי ישראל, רבי יעקב חיים פרלוב. הוא הקים בית כנסת נוסף בניו יורק, בוויליאמסבורג. בתי כנסת הוקמו גם בשיקגו (בשיתוף עם חסידות קוברין) ובדטרויט. בתקופה זו מנו חסידי קרלין בארצות הברית מאות חסידים. עקב הקשיים בשמירת הדת בתקופה זו רוב הדור הצעיר עזב את הדת.

רבי יעקב חיים נפטר בשנת ה'תש"ו ללא ילדים. שנתיים לאחר פטירתו הגיע לארצות הברית אחיו רבי יוחנן, שהתיישב בוויליאמסבורג ופתח ישיבה ומוסדות חינוך. בסוף ימיו הוא העביר את מרכז החסידות לבורו פארק. הוא נפטר בשנת ה'תשט"ז (1955).

נכדו, האדמו"ר הנוכחי מקרלין-סטולין, התגורר בבורו פארק, עד עלייתו לישראל בתחילת שנות ה-90.

חסידות קרלין לאחר השואה

ערך מורחב – יוחנן פרלוב

רבי יוחנן פרלוב מלוצק (ז' באב ה'תר"ס, 1900 – כ"א בכסלו ה'תשט"ז, 1955), בנו השישי של רבי ישראל מסטולין, התגורר לפני השואה בלוצק והנהיג את חסידי קרלין באזור וואהלין. לאחר המלחמה נשאר רבי יוחנן יחידי מבין אחיו והפך לאדמו"ר המרכזי של חסידות קרלין. בשנת ה'תש"ו (1946) עלה לארץ ישראל וכעבור שנתיים עבר לארצות הברית. רבי יוחנן פיתח את החצר והקים מרכזים חדשים וגדולים בארצות הברית ובארץ ישראל. נפטר בארצות הברית בכ"א בכסלו ה'תשט"ז (1955) ונקבר שם. כעבור שנה הועלתה גופתו והובאה לקבורה בבית הקברות בטבריה.

בתו פייגא (נפטרה ט' בכסלו ה'תש"ע) נישאה לעזרא שוחט ולהם נולדו שני בנים ובת: האדמו"רים רבי ברוך מאיר יעקב שוחט ורבי יוחנן שוחט, ובתם רבקה הנשואה לרב יעקב ברוך לעדרייך, רב בית הכנסת של חסידי קרלין בארצות הברית.

הפילוג בחסידות

לאחר פטירתו של רבי יוחנן מלוצק קיבלו עליהם רוב חסידי קרלין, ובפרט הצעירים שבהם, לאדמו"ר את רבי ברוך, שהיה אז ילד צעיר. רוב זקני העדה העדיפו לקבל את הנהגת רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב^[6]. לאחר האיחוד נקראה חסידות זו 'קרלין לעלוב'. לאחר פטירתו של רבי משה מרדכי הנהיג במשך תקופה קצרה בנו, רבי שמעון, גם את חסידי קרלין, אך בעקבות רצונו שלא ליטול חלק במחלוקת - הוא החליט לפרוש מתפקיד זה והחסידות בראשותו שבה להיקרא לעלוב בלבד. בעקבות זאת קיימו 'זקני קרלין' בחירות פנימיות שבסופן נבחר רבי אהרן רוזנפלד לכהן כאדמו"ר.

בהסכם בוררות בין שני הפלגים הוחלט כי החסידות בראשות רבי ברוך שוחט תיקרא קרלין-סטולין ואילו זו של 'זקני קרלין' בראשות רבי אהרן רוזנפלד תיקרא פינסק-קרלין. במסגרת ההסכם נדחתה התביעה של קרלין-סטולין על בית המדרש של קרלין שבשכונת 'בית ישראל' בירושלים, משום שרוב המתפללים בבית הכנסת נמנו על חסידי 'פינסק קרלין'.

בהמשך פרשה מחסידות קרלין-סטולין קבוצה נוספת בראשות הרב יוסף צינווירט, ונקראה בשם קהל חסידי ירושלים. מרכז קהילה זו בשכונת הבוכרים. פלג זה בתחילה לא מינה לעצמו אדמו"ר. בשנת ה'תשס"א מינה חלק מן הקהילה את הרב אברהם חנון כמנהיג, על אף התנגדותו של הרב צינווירט, ובחודש אדר ה'תשס"ז הוא נבחר לאדמו"ר. חלק קטן מהקהילה פרש וקיבל על עצמו את האדמו"ר מלוצק, רבי יוחנן שוחט, אחיו של האדמו"ר מקרלין-סטולין.

החסידות כיום

בחסידות קרלין כאלפיים בתי אב, רובם בישראל. בית המדרש המרכזי של החסידות, "היכל רבנו יוחנן", שוכן בשכונת הבוכרים בירושלים. מרכז נוסף של החסידות הוא בגבעת זאב ליד ירושלים, שם גר האדמו"ר מאז 1996. במרכז זה קרסה בשנת 2021 טריבונה וגרמה למותם של שלושה אנשים ולפציעת כ־220. מרכזים נוספים של החסידים בישראל ישנם בבני ברק, ביתר עלית, מודיעין עילית וטבריה.

לחסידות ישיבות בירושלים, בני ברק, ביתר עילית, מודיעין עילית ובטבריה. בארצות הברית לחסידות יש קהילות בבורו פארק (כולל ישיבה קטנה וגדולה), מונסי ולייקווד. לחסידות יש גם בית כנסת בשכונת סטמפורד היל בלונדון.

קובץ בית אהרן וישראל

"קובץ בית אהרן וישראל" הוא כתב עת תורני היוצא לאור על ידי מכון בית אהרן וישראל. הגיליון הראשון של כתב העת יצא בחודש ניסן ה'תשמ"ו (1986) ומאז הוא יוצא לאור 6 פעמים בשנה. בתחילת כל גיליון מופיע מדור "גנוזות" ובו כתבי יד שמפורסמים לראשונה, בדרך כלל מספרייתו של האדמו"ר מקרלין. בחלק המרכזי מובאים מאמרים למדניים ובירורי הלכה שנכתבו על ידי רבנים מחסידות קרלין ורבנים אחרים. כמו כן, מובאים בכתב העת מכתבי הקוראים ובהם הערות תורניות קצרות על נושאים שונים וכן קיים מדור היסטורי, בעיקר אודות חסידות קרלין ומנהגיה. הגיליונות זמינים להורדה באתר HebrewBooks.

דרך החסידות

החסידות מפורסמת בשל המנהג לצעוק בתפילה. מנהג זה היה נפוץ בין חלק מתלמידי המגיד ממזריטש כמו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב^[7] ואף נתמך על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי באיגרתו בנושא תפילה.

החסידות מדגישה גם את לימוד התורה ואת מידת האמת. אדמו"רי החסידות התנגדו לניסיונות לטפס לדרגות רוחניות גבוהות מדי וללימוד מרובה של ספרי חסידות. בחסידות הייתה התנגדות לדרכה השכלתנית של חסידות חב"ד, והיא חינכה לאמונה פשוטה. החסידות דוגלת בצניעות והימנעות מפרסום של שם החסידות או מהתערבות בענייני ציבור, וזאת על פי צוואתו של רבי ישראל מסטולין. נושא נוסף המודגש בחסידות הוא עניין השמחה. החסידות מפורסמת בשל ניגוני הריקוד העליזים שלה ובכך שבטישים ובאירועים אחרים מוקדש זמן רב לריקודים.

אדמור"י קרלין התנגדו לציונות ולתנועת המזרחי, ואף באגודת ישראל לא תמכו באופן חיובי. כיום באופן רשמי החסידות אינה מעורבת בפוליטיקה הישראלית, וזאת בהוראת האדמו"ר הקודם, רבי יוחנן. בכמה מקרים התיר האדמו"ר התמודדות של חסידים למועצות של עיריות, לפרק זמן מוגבל.

עם זאת, בניגוד לרוב רבני יהדות התורה לא היסס האדמו"ר הנוכחי למחות בפומבי נגד תוכנית ההתנתקות ואף ביקר במהלך ביצועה בגוש קטיף. עד לתקופתו נחשבו חסידי קרלין בישראל (ובעיקר בירושלים) כמשתייכים לעדה החרדית. כיום מוסדות החסידות נהנים מתקציבים ממשלתיים. האדמו"ר אינו מורה באופן רשמי אם להצביע, אולם רוב החסידים משתתפים בבחירות לכנסת.

האדמו"ר הנוכחי מתיר לחסידיו להחזיק סמארטפונים מוגנים, עם הגבלות בנוגע לרשתות החברתיות^[8].

חסידות לוצק

2006

יולי 2017

האדמו"ר הרב יוחנן שוחט מלוצק

בשנת ה'תשנ"ו הכתירה קבוצת חסידים כאדמו"ר מלוצק את רבי יוחנן שוחט, אחיו של האדמו"ר הנוכחי מקרלין-סטולין, בהסכמת האח. מרכז החסידות היה בשכונת הבוכרים בירושלים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 נבנה מבנה קבע לחסידות בשכונת שמואל הנביא-נווה צבי. בתי כנסת נוספים קיימים בביתר עילית ובבית שמש.

אל החסידות הצטרפו חסידים מקרלין סטולין וקהל חסידי ירושלים, וכן חסידים נוספים. לחסידות לוצק כמה עשרות משפחות של חסידים ואוהדים בישראל ובחוץ לארץ.

רבי יוחנן הוא חתנו של רבי ישראל צבי יאיר דנציגר, האדמו"ר מאלכסנדר.

ספרי החסידות

בית אהרן - ספרו של רבי אהרן השני מקרלין, נחשב כספר המרכזי של חסידות קרלין
סידור בית אהרן, פיוטרקוב ה'תרפ"ד
סידור בית אהרן וישראל, ברוקלין ה'תשי"ב. מהדורות חדשות יצאו החל מה'תשמ"ד
כתבי קודש - שיחות ומכתבים מרבי יוחנן מקרלין סטולין
אהרן הויזמן, דברי אהרן, ברכת אהרן, פרח מטה אהרן - אסופת דברי תורה, ביוגרפיה והיסטוריה של אדמו"רי חסידות קרלין ברוסיה ובארץ
אהרן פרלוב, הנהגות וסדר היום מצדיקי קרלין, ירושלים ה'תשט"ו
רבי אברהם אלימלך שפירא, האדמו"ר מגרודז'יסק, משנת חכמים, ירושלים ה'תרצ"ד

כמו כן מופיעים דברי תורה וסיפורים מאדמו"רי השושלת בספרים:

לקוטים נחמדים, סאטמר ה'תרצ"ז
כתבי קודש, מונקאטש ה'תרס"ה
לקוט מאמרים אהבת חברים - ליקוטי מאמרים, שיחות ומכתבים מאדמור"י קרלין סטולין
ילקוט מאמרים שבת קודש - ליקוטי מאמרים, שיחות ועובדות מאדמור"י קרלין סטולין

לקריאה נוספת

בנימין בראון, כספינה מיטלטלת: חסידות קרלין בין עליות למשברים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2018.
יהושע הויזמן, פרי ישע אהרן - חלק א' סיפורים על רבי אהרן הגדול מקרלין, רבי שלמה מקרלין, רבי אשר (הזקן) מסטולין, רבי אהרן השני מקרלין ורבי אשר (הצעיר) מסטולין, חלק ב' סיפורים על רבי ישראל פרלוב מסטולין
יעקב ישראלי (קולא), בית קרלין סטולין - פרקים במסכת חייהם של אדמו"רי השושלת ועיונים במשנתם החסידית, תל אביב ה'תשמ"ב
אברהם יצחק פייגנבוים, לוח עתים וזמנים - לוח שנה הכולל מנהגים וליקוטים ממשנת אדמור"י סטולין קרלין. יוצא לאור מדי שנה, החל מה'תשע"א
אברהם אביש שור, כתבים: פרקי תולדה ועיון במשנת קרלין-סטולין, ירושלים: מכון בית אהרן וישראל, ה'תשע"ה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חסידות קרלין בוויקישיתוף

אדמור"י קרלין(הקישור אינו פעיל), באתר "MyTzadik"
חסידות קרלין באתר Tog
אברהם אביש שור, לתולדות בתי הכנסת של רבותינו הקוה"ט בקארלין, בתוך קובץ בית אהרן וישראל, גיליון קלו, ניסן-אייר תשס"ח, עמ' קנט-קעו
ישראל חבר, 'י-ה אכסוף' חוזר למקור • להאזנה, באתר בחדרי חרדים, 3 בינואר 2011
יוסף מאיר כהן, אדמו"ר, דואר היום, 5 בנובמבר 1925 - סקירה על חסידות קרלין בארץ ישראל בשנת 1925
מאיר שמעון גשורי, 'ניגוני בית קרלין', שערים, 11 במרץ 1952, עמ' 3
משה ויסברג, מקרלין ועד סערט ויז'ניץ: המחלוקות בחצרות החסידים | חלק שני, באתר בחדרי חרדים, 27 בספטמבר 2018
אלי הירשמן, הסיפור מאחורי חסידות קרלין-סטולין שפקד אותה האסון בגבעת זאב, באתר מאקו, 17 במאי 2021

הערות שוליים

^ Marcin Wodziński,‏ Historical Atlas of Hasidism, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2018. עמ' 204.
^ אברהם יעקב פפירנא, "זכרונות", ספר השנה [בעריכת נ' סוקולוב], ווארשא תר"ס, עמ' 71.
^ למשל קביעות שמונה עשרה שיעורי תורה מדי יום בספרים שונים, חידוש אמירת פסוקים ופיוטים בזמנים מיוחדים ועוד.
^ ינוקא בארמית פירושו המילולי הוא ילד, אך המשמעות הקבלית היא נשמה גבוהה שהתגלתה בגיל צעיר (כפי שמופיע מספר פעמים בספר הזוהר)
^ בצלאל לנדוי, היישוב החסידי בירושלים בראשיתו
^ 'בעיית אדמו"רות בשושלת "קרלין-סטולין" - לבג"ץ', חרות, 28 ביוני 1964, עמ' 5
^ חיי מוהר"ן סימן תקצ"ט
^ שאול כהנא, הוראות האדמו"ר מקרלין לשימוש באינטרנט ובסמארטפון, באתר כיכר השבת, 12 ביולי 2018

[1] Marcin Wodziński,‏ Historical Atlas of Hasidism, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2018. עמ' 204.

[2] אברהם יעקב פפירנא, "זכרונות", ספר השנה [בעריכת נ' סוקולוב], ווארשא תר"ס, עמ' 71.

[3] למשל קביעות שמונה עשרה שיעורי תורה מדי יום בספרים שונים, חידוש אמירת פסוקים ופיוטים בזמנים מיוחדים ועוד.

[4] ינוקא בארמית פירושו המילולי הוא ילד, אך המשמעות הקבלית היא נשמה גבוהה שהתגלתה בגיל צעיר (כפי שמופיע מספר פעמים בספר הזוהר)

[5] בצלאל לנדוי, היישוב החסידי בירושלים בראשיתו

[6] 'בעיית אדמו"רות בשושלת "קרלין-סטולין" - לבג"ץ', חרות, 28 ביוני 1964, עמ' 5

[7] חיי מוהר"ן סימן תקצ"ט

[8] שאול כהנא, הוראות האדמו"ר מקרלין לשימוש באינטרנט ובסמארטפון, באתר כיכר השבת, 12 ביולי 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 26: / שורה 26: @@
 חסידות קרלין הייתה מהחצרות החסידיות הראשונות, ומהראשונות שהעמידו שושלת אדמו"רים. בתחומי המרחב הליטאי היא הייתה החסידות הבולטת והמשפיעה ביותר{{מקור}}. גם במרחב הווהליני היא הייתה בין הבולטות (לצד חצרות [[חסידות צ'רנוביל|צ'רנוביל]]). לפני השואה השפעתה הגיעה עד לפולין, והייתה קיימת אף קהילה של חסידי קרלין ב[[וורשה]]. במהלך השנים החלה החצר לפעול גם ב[[ארץ ישראל]] וב[[ארצות הברית]], וכך לאחר [[השואה]] וה[[קומוניזם]] שהכחידו את החסידות באירופה, הייתה לה תקומה.
-האדמו"ר הראשון בחסידות היה רבי '''[[אהרן הגדול מקרלין]]''' ([[תצ"ו]] ([[1736]] - [[י"ט בניסן]] [[תקל"ב]] ([[1772]]) מתלמידיו החשובים של [[המגיד ממזריטש]]. בהשפעת דודו ר' מנל'ה התקרב למגיד ממזריטש. בשליחות רבו (שפעל ב[[ווהלין]]), הוא נשלח יחד עם רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] להפיץ את החסידות בליטא. הוא הקים את המרכז החסידי ב[[פולוסיה]] בעיר קרלין (פרבר של [[פינסק]]). רבי אהרן הגדול הצליח בפועלו, והוא קירב רבים לחצר המגיד, בהם מפורסם רבי [[חייקל מאמדור]].
+האדמו"ר הראשון בחסידות היה רבי '''[[אהרן הגדול מקרלין]]''' ([[תצ"ו]] ([[1736]] - [[י"ט בניסן]] [[תקל"ב]] ([[1772]]) מתלמידיו החשובים של [[המגיד ממזריטש]]. בהשפעת דודו ר' מנל'ה התקרב למגיד ממזריטש. בשליחות רבו (שפעל ב[[ווהלין]]), הוא נשלח יחד עם רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] להפיץ את החסידות בליטא. הוא הקים את המרכז החסידי ב{{קישור שפה|אנגלית|Polesia|פולסיה}} בעיר קרלין (פרבר של [[פינסק]]). רבי אהרן הגדול הצליח בפועלו, והוא קירב רבים לחצר המגיד, בהם מפורסם רבי [[חייקל מאמדור]].
-לאחר פטירתו בגיל צעיר במיוחד (36), כשהוא משאיר אחריו את בנו הילד אשר, מונה תלמידו רבי '''[[שלמה מקרלין]]''' לממלא מקומו כמנהיג חסידי ליטא (כשבמקביל רבי מנחם מנדל מוויטבסק כיהן כמנהיג חסידי [[רייסין]] ואחריו רבי [[שניאור זלמן מליאדי]]). בתקופתו התעצמה ה[[התנגדות לחסידות|מחלוקת על החסידות]] וחסידי קרלין היו הראשונים להיפגע ממנה בשל קרבתם ל[[וילנה]] משם יצאו החרמות נגד החסידות, ובכתבי המתנגדים וכתבי ההלשנות מכונים כל החסידים בשם "קרלינים". בשנת תקמ"א ([[1781]]) נאלץ רבי שלמה לברוח ל[[לודמיר]] שב[[ווהלין]]. ב[[י"ז בתמוז]] [[ה'תקנ"ב]] ([[1792]]) נורה רבי שלמה מקרלין על ידי [[קוזקים]], וכעבור שישה ימים, ב[[כ"ב בתמוז]], נפטר מפצעיו.
+לאחר פטירתו בגיל צעיר במיוחד (36), כשהוא משאיר אחריו את בנו הילד אשר, מונה תלמידו רבי '''[[שלמה מקרלין]]''' לממלא מקומו כמנהיג חסידי ליטא (כשבמקביל רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] כיהן כמנהיג חסידי [[בלארוס|רייסין]] ואחריו רבי [[שניאור זלמן מליאדי]]). בתקופתו התעצמה ה[[התנגדות לחסידות|מחלוקת על החסידות]] וחסידי קרלין היו הראשונים להיפגע ממנה בשל קרבתם ל[[וילנה]] משם יצאו החרמות נגד החסידות, ובכתבי המתנגדים וכתבי ההלשנות מכונים כל החסידים בשם "קרלינים". בשנת תקמ"א ([[1781]]) נאלץ רבי שלמה לברוח ל[[לודמיר]] שב[[ווהלין]]. ב[[י"ז בתמוז]] [[ה'תקנ"ב]] ([[1792]]) נורה רבי שלמה מקרלין על ידי [[קוזקים]], וכעבור שישה ימים, ב[[כ"ב בתמוז]], נפטר מפצעיו.
-לאחר הרצחו מונה כממלא מקומו רבי '''[[אשר מסטולין (הראשון)|אשר מסטולין]]''', בנו של רבי אהרן מקרלין שגדל והתחנך בבית רבי שלמה מקרלין. רבי אשר נסע ל-110 צדיקים בדורו, והיה גם תלמידם של רבי [[ברוך ממז'יבוז']] ו[[המגיד מקוז'ניץ]]. לאחר פטירת רבי שלמה מקרלין הוא החל לכהן כאדמו"ר ב[[ז'לחוב]] שבפולין, בה נישא בשנית לפייגא אלמנת רבי אהרן שותק מז'לחוב. בז'לחוב הוא קיבץ סביבו עדת חסידים, חלקם תלמידי רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]] שכיהן שם לפני כן כרב. בשנת [[תקס"א]] חזר לליטא, לעיירה [[סטולין]] הסמוכה לקרלין שעל שמה הוא נקרא, רבי אשר מסטולין. בשנת [[ה'תק"ע]] ([[1810]]) שב לקרלין. בתקופת הנהגתו גדל מספר החסידים של קרלין. רבי אשר פעל לגיוס כספים עבור החסידים שגרו בארץ ישראל, ועמד בקשר עם רבי [[אברהם מקאליסק]], מראשי [[עליית החסידים]] לארץ ישראל. רבי אשר נפטר ב[[כ"ו בתשרי]] [[ה'תקפ"ז]] ([[1826]]) ונטמן ליד קבר אביו בקרלין.
+לאחר הרצחו מונה כממלא מקומו רבי '''[[אשר מסטולין (הראשון)|אשר מסטולין]]''', בנו של רבי אהרן מקרלין שגדל והתחנך בבית רבי שלמה מקרלין. רבי אשר נסע ל-110 צדיקים בדורו, והיה גם תלמידם של רבי [[ברוך ממז'יבוז']] ו[[המגיד מקוז'ניץ]]. לאחר פטירת רבי שלמה מקרלין הוא החל לכהן כאדמו"ר ב[[ז'לחוב]] שב[[פולין]], בה נישא בשנית לפייגא אלמנת רבי אהרן שותק מז'לחוב. בז'לחוב הוא קיבץ סביבו עדת חסידים, חלקם תלמידי רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]] שכיהן שם לפני כן כרב. בשנת [[תקס"א]] חזר לליטא, לעיירה [[סטולין]] הסמוכה לקרלין שעל שמה הוא נקרא, רבי אשר מסטולין. בשנת [[ה'תק"ע]] ([[1810]]) שב לקרלין. בתקופת הנהגתו גדל מספר החסידים של קרלין. רבי אשר פעל לגיוס כספים עבור החסידים שגרו בארץ ישראל, ועמד בקשר עם רבי [[אברהם מקאליסק]], מראשי [[עליית החסידים]] לארץ ישראל. רבי אשר נפטר ב[[כ"ו בתשרי]] [[ה'תקפ"ז]] ([[1826]]) ונטמן ליד קבר אביו בקרלין.
-אחריו כיהן בנו רבי '''[[אהרן מקרלין (השני)|אהרן מקרלין]]''' ([[תקס"ב]] [[1802]] - [[י"ז בסיוון]] [[ה'תרל"ב]] ([[1872]]). הוא התמנה לאדמו"ר בגיל 25 שנה. בשנת תרכ"ד עבר מקרלין לסטולין. בתקופתו גדל מאוד מספר החסידים והוא היה נחשב לגדול האדמו"רים באזור ליטא-ווהלין{{הערה|אברהם יעקב פפירנא, "זכרונות", ספר השנה [בעריכת נ' סוקולוב], ווארשא תר"ס, עמ' 71.}}. ספרו "[[בית אהרן]]" הוא ספר יסוד לחסידות קרלין. רבי אהרן ביסס את דרך חסידות קרלין וכן את מנהגי החסידות, והיה בעל הנהגות ייחודיות ומקוריות{{הערה|למשל קביעות שמונה עשרה שיעורי תורה מדי יום בספרים שונים, חידוש אמירת פסוקים ופיוטים בזמנים מיוחדים ועוד.}}. כאביו, פעל למען היישוב בארץ ישראל, ושלח חסידים ארצה. הוא קנה את בית הכנסת של רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] בטבריה, ובתקופתו הוקם בית כנסת של חסידי קרלין בירושלים, למרות התנגדות מקומית למהלך. בתקופתו כבר החלו נסיעות חסידים מארץ ישראל לקרלין. הוא מכונה בחסידות האדמו"ר הזקן כיוון שהאריך ימים וכיהן שנים רבות באדמו"רות.
+אחריו כיהן בנו רבי '''[[אהרן מקרלין (השני)|אהרן מקרלין]]''' ([[תקס"ב]] [[1802]] - [[י"ז בסיוון]] [[ה'תרל"ב]] ([[1872]]). הוא התמנה לאדמו"ר בגיל 25 שנה. בשנת תרכ"ד עבר מקרלין לסטולין. בתקופתו גדל מאוד מספר החסידים והוא היה נחשב לגדול האדמו"רים באזור ליטא-ווהלין{{הערה|אברהם יעקב פפירנא, "זכרונות", ספר השנה [בעריכת נ' סוקולוב], ווארשא תר"ס, עמ' 71.}}. ספרו "[[בית אהרן]]" הוא ספר יסוד לחסידות קרלין. רבי אהרן ביסס את דרך חסידות קרלין וכן את מנהגי החסידות, והיה בעל הנהגות ייחודיות ומקוריות{{הערה|למשל קביעות שמונה עשרה שיעורי תורה מדי יום בספרים שונים, חידוש אמירת פסוקים ופיוטים בזמנים מיוחדים ועוד.}}. כאביו, פעל למען היישוב בארץ ישראל, ושלח חסידים ארצה. הוא קנה את בית הכנסת של רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] ב[[טבריה]], ובתקופתו הוקם בית כנסת של חסידי קרלין ב[[ירושלים]], למרות התנגדות מקומית למהלך. בתקופתו כבר החלו נסיעות חסידים מארץ ישראל לקרלין. הוא מכונה בחסידות האדמו"ר הזקן כיוון שהאריך ימים וכיהן שנים רבות באדמו"רות.
 לאחר פטירתו מונה בנו רבי '''[[אשר מסטולין (השני)|אשר מסטולין]]''' (השני - מכונה אדמו"ר הצעיר) שכבר בחיי אביו התנהג בגינוני אדמו"רות לצד אביו. הוא לא האריך ימים ונפטר כעבור שנה אחת, ב[[ט"ו באב]] [[ה'תרל"ג]] ([[1873]]), בעיר [[דרוהוביטש]] במגפה שהשתוללה אז בעיר. אשתו הראשונה חיה הייתה בתו של רבי [[מנחם נחום טברסקי (מקארוב)|מנחם נחום טברסקי ממקארוב]], ולאחר שנפטרה בלידתה - נשא לאשה את אחותה שיינה צביה. אחרי כ-14 שנות נישואין שבהן לא ילדה - התגרש ממנה ונשא לאשה את אשתו השלישית, שרה דבורה, בתו של רבי [[אלימלך שפירא מגרודז'יסק]] ואלמנתו של רבי יחיאל יעקב מ[[חסידות קוז'ניץ|קוז'ניץ]].
-לאחר פטירת רבי אהרן ורבי אשר, הייתה החסידות במשבר. רבי אשר השאיר אחריו את רבי '''[[ישראל פרלוב (אדמו"ר)|ישראל ה"ינוקא" מסטולין]]''' - שהיה בן ארבע וחצי בלבד. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמי שנועד להנהיג את החסידות בעקבות הוראת סבו רבי אהרן. כתבי הנשיאות נמסרו לו בטקס ה[[בר מצווה]] שלו, ב[[י' בכסלו]] [[ה'תרמ"ב]] ([[1881]]) על ידי זקני החסידים ובהם היו רבי [[דוד צבי שלמה בידרמן|דוד בידרמן]] מ[[חסידות לעלוב|ללוב]] ורבנים נוספים. בגלל גילו הצעיר נודע בשם 'הינוקא מסטולין'{{הערה|[[ינוקא]] ב[[ארמית]] פירושו המילולי הוא ילד, אך המשמעות ה[[קבלה|קבלית]] היא נשמה גבוהה שהתגלתה בגיל צעיר (כפי שמופיע מספר פעמים ב[[ספר הזוהר]])}}. הינוקא מסטולין כיהן כאדמו"ר במשך 50 שנה. מספר חסידיו הגיע לרבבות. הוא שינה את דרך אבותיו, והחל לנהוג בצניעות והסתר. הוא לא אמר דברי תורה בטיש, היה מתפלל במהירות ובשקט, החליף את לבושו ללבוש מודרני, היה בעל השכלה רחבה, ושלט במספר שפות כמו גם בתחומי עניין נרחבים והיה בעל השכלה מוזיקלית מיוחדת. עם זאת, היה בעל השקפת עולם שמרנית, ואת חסידיו המשיך לחנך בדרך אבותיו. הוא היה מהאדמו"רים והרבנים היחידים באזורו שלא השתתפו ב[[אגודת ישראל]], הוא סירב להתערב בעניינים ציבוריים בדעה שהם גורמים למחלוקות ושקרים. על אף הנהגתו המודרנית וצניעותו, היה נערץ על ידי צדיקי דורו, אף הקנאים שבהם כמו רבי [[חיים אלעזר שפירא]] מ[[חסידות מונקאטש|מונקאטש]], רבי [[שמחה ישכר בער הלברשטאם]] מ[[חסידות שינאווא|צישינוב]] ורבי [[שמחה בונם קאליש]] מ[[חסידות וורקא|אוטובצק]], כמו גם על ידי רבנים ליטאיים כרבי [[דוד פרידמן (פינסק-קרלין)|דוד פרידמן]] מקרלין ורבי [[יצחק אלחנן ספקטור]]. רבי ישראל נפטר בשהותו לצורכי רפואה בעיירה [[בד נוהיים]] שב[[גרמניה]] ב[[ראש השנה|יום השני של ראש השנה]] [[ה'תרפ"ב]] ([[1921]]) ונקבר ב[[פרנקפורט]].
+לאחר פטירת רבי אהרן ורבי אשר, הייתה החסידות במשבר. רבי אשר השאיר אחריו את רבי '''[[ישראל פרלוב (אדמו"ר)|ישראל ה"ינוקא" מסטולין]]''' - שהיה בן ארבע וחצי בלבד. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמי שנועד להנהיג את החסידות בעקבות הוראת סבו רבי אהרן. כתבי הנשיאות נמסרו לו בטקס ה[[בר מצווה]] שלו, ב[[י' בכסלו]] [[ה'תרמ"ב]] ([[1881]]) על ידי זקני החסידים ובהם היו רבי [[דוד צבי שלמה בידרמן|דוד בידרמן]] מ[[חסידות לעלוב|ללוב]] ורבנים נוספים. בגלל גילו הצעיר נודע בשם 'הינוקא מסטולין'{{הערה|[[ינוקא]] ב[[ארמית]] פירושו המילולי הוא ילד, אך המשמעות ה[[קבלה|קבלית]] היא נשמה גבוהה שהתגלתה בגיל צעיר (כפי שמופיע מספר פעמים ב[[ספר הזוהר]])}}. הינוקא מסטולין כיהן כאדמו"ר במשך 50 שנה. מספר חסידיו הגיע לרבבות. הוא שינה את דרך אבותיו, והחל לנהוג בצניעות והסתר. הוא לא אמר דברי תורה בטיש, היה מתפלל במהירות ובשקט, החליף את לבושו ללבוש מודרני, היה בעל השכלה רחבה, ושלט במספר שפות כמו גם בתחומי עניין נרחבים והיה בעל השכלה מוזיקלית מיוחדת. עם זאת, היה בעל השקפת עולם שמרנית, ואת חסידיו המשיך לחנך בדרך אבותיו. הוא היה מהאדמו"רים והרבנים היחידים באזורו שלא השתתפו ב[[אגודת ישראל]], הוא סירב להתערב בעניינים ציבוריים בדעה שהם גורמים למחלוקות ושקרים. על אף הנהגתו המודרנית וצניעותו, היה נערץ על ידי צדיקי דורו, אף הקנאים שבהם כמו רבי [[חיים אלעזר שפירא]] מ[[חסידות מונקאטש|מונקאטש]], רבי [[שמחה ישכר בער הלברשטאם]] מ[[חסידות שינאווא|צישינוב]] ורבי [[שמחה בונם קאליש]] מ[[חסידות וורקא|אוטבוצק]], כמו גם על ידי רבנים ליטאיים כרבי [[דוד פרידמן (פינסק-קרלין)|דוד פרידמן]] מקרלין ורבי [[יצחק אלחנן ספקטור]]. רבי ישראל נפטר בשהותו לצורכי רפואה בעיירה {{קישור שפה|אנגלית|Bad Nauheim|באד נוהיים}} שב[[גרמניה]] ב[[ראש השנה|יום השני של ראש השנה]] [[ה'תרפ"ב]] ([[1921]]) ונקבר ב[[פרנקפורט]].
 רבי ישראל הותיר אחריו שישה בנים, שחלקם שימשו כאדמו"רים:
@@ שורה 44: / שורה 44: @@
 *רבי '''משה''' כיהן כאדמו"ר בעיירה סטולין. בניגוד לאביו, חבר ל[[אגודת ישראל]]. הקים תנועת נוער בשם "תפארת בחורים" וכן ישיבה בסטולין.
 *רבי '''[[אברהם אלימלך מקרלין|אברהם אלימלך]]''' כיהן כאדמו"ר בעיירה קרלין. הוא הקים ישיבה ב[[לונינץ]].
-*רבי '''[[יוחנן מלוצק|יוחנן]]''' כיהן כאדמו"ר בעיר [[לוצק]] ובעיירה טרנובקה שב[[ווהלין]].
+*רבי '''[[יוחנן מלוצק|יוחנן]]''' כיהן כאדמו"ר בעיר [[לוצק]] ובעיירה [[טרנובקה]] שב[[ווהלין]].
 ב[[השואה|שואה]] נספו ארבעה מהאחים: רבי אשר ורבי משה נספו בטבח שנערך ביהודי סטולין בערב [[ראש השנה]]. רבי [[אברהם אלימלך מקרלין]] נרצח, לפי המסורת המקובלת בין החסידים, ב[[י"ד בחשוון]] תש"ג (1942). רבי אהרן נרצח בורשה, ככל הנראה בחודש אב. כמעט כל החסידים האירופאים נרצחו גם הם בשואה, ותקומתה של החסידות הייתה מהחסידים אשר עלו לפני השואה לארץ ישראל ואלה שהיגרו לארצות הברית.
@@ שורה 71: / שורה 71: @@
 ==חסידות קרלין בארצות הברית==
-חסידות קרלין החלה להתבסס בארצות הברית החל משנת [[ה'תר"ם]] ([[1880]]) לאחר שיהודים רבים נמלטו מה[[הסופות בנגב|פוגרומים והרדיפות ברוסיה]]. בהמשך, עודד רבי ישראל מסטולין את חסידיו לנסוע לארצות הברית באומרו שעתיד היהדות נמצא באמריקה{{מקור}}. בתי כנסת של החסידות הוקמו ב[[לואר איסט סייד]] וב[[בראונסוויל (ברוקלין)|בראונסוויל]] שב[[ניו יורק]]. בשנת [[ה'תרפ"ד]] ([[1924]]) היגר לארצות הברית בנו של רבי ישראל, רבי [[יעקב חיים פרלוב]]. הוא הקים בית כנסת נוסף בניו יורק, בו[[ויליאמסבורג (ברוקלין)|ויליאמסבורג]]. בתי כנסת הוקמו גם ב[[שיקגו]] (בשיתוף עם [[חסידות קוברין]]) וב[[דטרויט]]. בתקופה זו מנו חסידי קרלין בארצות הברית מאות חסידים. עקב הקשיים בשמירת הדת בתקופה זו רוב הדור הצעיר עזב את הדת.
+חסידות קרלין החלה להתבסס בארצות הברית החל משנת [[ה'תר"ם]] ([[1880]]) לאחר שיהודים רבים נמלטו מה[[הסופות בנגב|פוגרומים והרדיפות ברוסיה]]. בהמשך, עודד רבי ישראל מסטולין את חסידיו לנסוע לארצות הברית באומרו שעתיד היהדות נמצא באמריקה{{מקור}}. בתי כנסת של החסידות הוקמו ב[[לואר איסט סייד]] וב{{קישור שפה|אנגלית|Brownsville, Brooklyn|בראונסוויל}} שב[[ניו יורק]]. בשנת [[ה'תרפ"ד]] ([[1924]]) היגר לארצות הברית בנו של רבי ישראל, רבי [[יעקב חיים פרלוב]]. הוא הקים בית כנסת נוסף בניו יורק, בו[[ויליאמסבורג (ברוקלין)|ויליאמסבורג]]. בתי כנסת הוקמו גם ב[[שיקגו]] (בשיתוף עם [[חסידות קוברין]]) וב[[דטרויט]]. בתקופה זו מנו חסידי קרלין בארצות הברית מאות חסידים. עקב הקשיים בשמירת הדת בתקופה זו רוב הדור הצעיר עזב את הדת.
 רבי יעקב חיים נפטר בשנת [[ה'תש"ו]] ללא ילדים. שנתיים לאחר פטירתו הגיע לארצות הברית אחיו [[יוחנן פרלוב|רבי יוחנן]], שהתיישב בוויליאמסבורג ופתח ישיבה ומוסדות חינוך. בסוף ימיו הוא העביר את מרכז החסידות ל[[בורו פארק]]. הוא נפטר בשנת [[ה'תשט"ז]] ([[1955]]).
@@ שורה 100: / שורה 100: @@
 ==דרך החסידות==
-החסידות מפורסמת בשל המנהג לצעוק בתפילה. מנהג זה היה נפוץ בין חלק מתלמידי המגיד ממזריטש כמו רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]]{{מקור}} ואף נתמך על ידי רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] באיגרתו בנושא תפילה.
+החסידות מפורסמת בשל המנהג לצעוק בתפילה. מנהג זה היה נפוץ בין חלק מתלמידי המגיד ממזריטש כמו רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]]<ref>{{צ-ספר|שם=חיי מוהר"ן סימן תקצ"ט}}</ref> ואף נתמך על ידי רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] באיגרתו בנושא תפילה.
 החסידות מדגישה גם את לימוד התורה ואת מידת האמת. אדמו"רי החסידות התנגדו לניסיונות לטפס לדרגות רוחניות גבוהות מדי וללימוד מרובה של ספרי חסידות. בחסידות הייתה התנגדות לדרכה השכלתנית של [[חסידות חב"ד]], והיא חינכה לאמונה פשוטה. החסידות דוגלת בצניעות והימנעות מפרסום של שם החסידות או מהתערבות בענייני ציבור, וזאת על פי צוואתו של רבי ישראל מסטולין. נושא נוסף המודגש בחסידות הוא עניין השמחה. החסידות מפורסמת בשל ניגוני הריקוד העליזים שלה ובכך שב[[טיש]]ים ובאירועים אחרים מוקדש זמן רב לריקודים.
@@ שורה 145: / שורה 145: @@
 * [https://web.archive.org/web/20100607003503/http://www.tog.co.il/he/Article.aspx?Id=185 חסידות קרלין באתר Tog]
 * אברהם אביש שור, [http://www.hebrewbooks.org/42700 לתולדות בתי הכנסת של רבותינו הקוה"ט בקארלין], בתוך [[קובץ בית אהרן וישראל]], גיליון קלו, ניסן-אייר תשס"ח, עמ' קנט-קעו {{PDF}}
-* {{בחדרי חרדים|ישראל חבר|'קה אכסוף' חוזר למקור • להאזנה|23073|3 בינואר 2011}}
+* {{בחדרי חרדים|ישראל חבר|'י-ה אכסוף' חוזר למקור • להאזנה|23073|3 בינואר 2011}}
 * {{דואר היום|יוסף מאיר כהן|אדמו"ר|1925/11/05|00402}} - סקירה על חסידות קרלין בארץ ישראל בשנת [[1925]]
 * [[מאיר שמעון גשורי]], '[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=SHAR%2F1952%2F03%2F11&id=Ar00305&sk=E22EC77B ניגוני בית קרלין]', [[שערים]], 11 במרץ 1952, עמ' 3

חצרות חסידיות
שושלת מייסדי החסידות	הבעל שם טוב, בנו רבי צבי ונכדיו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי משה חיים אפרים מסאדילקוב. המגיד ממעזריטש, בנו רבי אברהם המלאך, בנו רבי שלום שכנא מפראהביטש
חסידויות במרחב הרוסי-ליטאי	בית צ'רנוביל: צ'רנוביל • קוריסטשוב • צ'ארקס • אוורוטש • מקארוב • טריסק • טולנא • סקווירא • רחמסטריווקא • שפיקוב • מחנובקה • הורניסטייפול • מאלין-ראדומישל • ברזנה • חסידות חב"ד: חב"ד ליובאוויטש • שלא שרדו: סטרשלה • קאפוסט • ליאדי • ניעז'ין • בית קרלין-לכוביץ': קרלין • לודמיר • לעכוויטש • קוברין • סלונים • קוידנוב • קוברין-ביאליסטוק • פינסק-קרלין • ברסלב • קוריץ-שיפיטובקה-סאלוויטא • קרסנה • אוסטרהא • סטפין • נישכיז (אוסטילה, קובלה) • אניפולי • ליניץ-מונסטריץ' • סאווראן • אליק • וולעדניק • אמדור • פרוסקורוב • קמינקא-מיראפאל • רשקוב • קאשיווקא - דויד הורודוק • לובושוב-יאנוב
חסידויות מזרח גליציה	בית רוז'ין: סדיגורה • צ'ורטקוב • הוסיאטין • בויאן • קופיטשניץ • אוז'ירן-בראדי • דרוהוביץ' • בית זלוטשוב: יאמפולה • ראדוויל • זברז' • זוויהל • קרמניץ • סקאליה • בית פרמישלאן: פרמישלאן • קאליש • גלינא • סאסוב (גזע ר' משה לייב) • קוסוב • אוזיראן-לשקביץ (גזע היושר דברי אמת) • סקאהל • יאריטשוב • סטרליסק • סטרטין • בעלזא (קארוב, סקאהל) • זידיטשויב-בורשטין • קומרנה • אלעסק-סטניסלב • סאסוב • ירוסלב • קמינקא • ברז'אן • בוטשאטש ('אשל אברהם') • סאמבור • נארול
חסידויות מערב גליציה	ליז'נסק • רימנוב • דינוב • בלאז'וב • בית רופשיץ: רופשיץ • גלגוב • לינסק • מעליץ • דז'יקוב • בארנוב • רוזבדוב • סטוטשין • בית צאנז: צאנז • שינאווא • קשאנוב • באבוב • גורליץ • ראצפרט • טשכויב • סטרופקוב • רודניק • ברדיוב • גריבוב • צאנז-קלויזנבורג • צאנז-ז'מיגראד • טשקאווע • • דומברובה • וישניצא • פשעווראסק
חסידויות פולין	אפטא-זינקוב-מז'יבוז' • בית קוז'ניץ: קוז'ניץ-מוגלניצא-גרודז'יסק • פיאסצנא • אוסטרובצא • לוקווע וולברוז' • בית לובלין: שושלת החוזה מלובלין, חנטשין • פשדבורז' • אפטא-וואלברום-וודיסלב • רדומסק-קרימילוב • רדושיץ • קראקא (גזע ה'מאור ושמש') • חלם (ר' נטע) • קוזמיר-מודז'יץ • לעלוב • קארוב • חלם • לנטשנה • אוז'רוב • וויליפולי • ליפסק • בית פשיסחה: ביאלא • פוריסוב-קאלושין • בית וורקא: וורקא • אמשינוב (אופלה) • אלכסנדר • סטריקוב • ראדזימין • נדרזין - סקרנביץ • בית איזביצא: איזביצה ראדזין • לובלין • מרקישוב • בית קוצק: קוצק (פילוב-סוקולוב-לומאז') • גור • טשכנוב • סוכטשוב • גוסטינין • פילץ • נובומינסק • זיכלין • ויסקוט-קרושנוביץ
חסידויות רומניה	בית רוז'ין: בוהוש • ליובה • שטפנשט • וסלוי • פשקאן • אדז'וד • בית נדבורנא: נדבורנה • קרעטשניף (ביטשקוב) • ראחוב • חוסט • נדבורנה באניה • פיטסבורג • בישטינא • סטרוז'ניץ (קליבלנד, מאשלוי) • טמשוואר-אראד (גזע ר' יוסף מבורשה) • זוטשקא (סטאניסלב) • בית ויז'ניץ: ויז'ניץ • ויז'ניץ מונסי • סרט ויז'ניץ • אנטניא • ווישווה • צ'רנוביץ'-דורוהוי (שושלת 'הבאר מים חיים') • שאץ • דעעש • פאלטישאן • בוצ'צ'ה-בוטושאן • סקולען • ריבניץ
חסידויות הונגריה	בית אויהל - סיגט: סיגט-סאטמאר (וואלווא, לימנוב, הוסאקוב, סארוואש) • ליסקא • ספינקא • טאהש • קוסון • פאפא • קאליב • קרעסטיר • מונקאטש • קאפיש • נאסויד • ביקסאד • האדאס-מאטסלקה • חבורת שומר אמונים • ברגסז
חסידויות ארץ ישראל	רבי אשר פריינד • ערלוי • אשלג • מאקווא • דאראג • מטרסדורף • מישקולץ • שומרי אמונים: שומרי אמונים • תולדות אהרן • תולדות אברהם יצחק • מבקשי אמונה • חסידויות ירושלמיות: דושינסקיא • משכנות הרועים • קהל חסידי ירושלים • חסידויות חדשות: חסידות שבט הלוי • תורת חכם • נחלת יעקב
חסידויות ארצות הברית	בוסטון • אונגוואר • וויען • חסידויות חדשות: אמונת ישראל • תולדות יהודה סטוטשין • היכל התפילה • שערי תפילה