לינדון ג'ונסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
לינדון ג'ונסון
(27 באוגוסט 1908; ג'ונסון סיטי שבטקסס - 22 בינואר 1973) (בגיל 64)
37 Lyndon Johnson 3x4.jpg

לינדון ג'ונסון
שם בשפת המקור Lyndon Baines Johnson
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-36
תקופת כהונה 22 בנובמבר 1963 - 20 בינואר 1969 (5 שנים ו-8 שבועות)
סגן יוברט האמפרי
הקודם בתפקיד ג'ון פיצג'רלד קנדי
הבא בתפקיד ריצ'רד ניקסון

לינדון ביינס ג'ונסוןאנגלית: Lyndon Baines Johnson‏; 27 באוגוסט 1908 - 22 בינואר 1973) היה הנשיא השלושים ושישה של ארצות הברית. הוא מילא מספר תפקידים במהלך קריירה ארוכה בקונגרס (שנות ה-30 וה-40) ובסנאט (שנות ה-50), עד שנבחר כסגן נשיא ארצות הברית ב-1961, תחת הנשיא ג'ון פ. קנדי. ג'ונסון נכנס לתפקיד הנשיאות ב-1963 לאחר ההתנקשות בחייו של קנדי.

כנשיא הוא תכנן והחל בביצוע "החברה הגדולה" - תוכנית חברתית רחבה שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים. ג'ונסון נתפס גם כאחראי לעיקר ההסלמה שחלה במלחמת וייטנאם, כאשר ב-1963 היו בוייטנאם כ-16,000 חיילים אמריקאיים ובתחילת 1968 היו בה כ-550,000 חיילים ו-1,000 הרוגים מדי חודש.

ג'ונסון נבחר לנשיאות ברוב גדול ב-1964. במהלך כהונתו, התמיכה בו ירדה עד כדי כך שאף על פי שהחל את מערכת הבחירות של 1968 כמועמד מוביל, החליט לפרוש כבר בשלביה המוקדמים. הוא הוכתר כאיש השנה של המגזין טיים לשנים 1964 ו-1967.

כהונתו בסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון כסנאטור, שנות ה-50

ג'ונסון נבחר לסנאט של ארצות הברית ב-1948, כשגבר על המושל הפופולרי של טקסס קוק סטיבנסון. תוצאות הבחירות היו צמודות מאוד - ג'ונסון ניצח בהפרש של 87 קולות. הועלו טענות רבות לגבי זיוף קולות בבחירות אלו. שמו של מנהל הקמפיין של ג'ונסון נקשר לאחד המחוזות, בו נמנו בדיוק בדקות האחרונות של ההצבעה 202 קולות, שבאופן מעורר חשד סודרו לפי סדר הא"ב.‏[1] בסנאט זכה ג'ונסון לכינוי הלועג "Landslide Lyndon", עקב הפער המצומצם של הבחירות.

כסנאטור, ג'ונסון היה בן טיפוחיו של הסנאטור ריצ'רד ראסל, מנהיג הסנאטורים הדרומיים. בתמיכתו של ראסל הוא התמנה למנהיג המפלגה הדמוקרטית בסנאט, ולאחר ניצחון הדמוקרטים בבחירות ב-1954, הפך למנהיג הרוב בסנאט. ג'ונסון הוביל קו מתון של שיתוף פעולה עם הנשיא אייזנהאואר. ב-1957 היה ג'ונסון היה ממנהיגי המאבק להעברת חוק זכויות האזרח, שהיה חוק זכויות האזרח הראשון שעבר בארצות הברית מזה שבעים שנה.

כהונתו כסגן נשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון התמודד כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בבחירות של 1960 מול ג'ון פ. קנדי בוועידה הדמוקרטית, אך הפסיד. קנדי הציע לג'ונסון, בצעד מפתיע מעט, לשמש כמועמדו לסגן הנשיא. לפי דיווחים מאוחרים יותר, ייתכן שההצעה הייתה מחוות נימוס בלבד של קנדי, שלא ציפה שג'ונסון יקבל על עצמו את התפקיד. ייתכן גם שקנדי רצה לנצל את התמיכה לה זכה ג'ונסון הטקסני במדינות הדרום במערכת הבחירות מול ריצ'רד ניקסון.

במהלך כהונתו כסגן נשיא, ניתנו לו סמכויות מועטות וסמליות בעיקרן. בתקופה זו הוא ניצל את תפקידו כ"ראש הוועדה הנשיאותית לשוויון הזדמנויות בעבודה" לעבודה מרובה עם קהילות של שחורים ובני מיעוטים. ג'ונסון אילץ את קנדי ליישם רפורמות בתחום זכויות אדם, וקידם את שוויון הזכויות לשחורים מהר יותר ובמידה רבה יותר מזו שהתכוון אליה קנדי.

כהונתו כנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדון ג'ונסון מושבע לנשיאות ב"אייר פורס 1" על ידי השופטת שרה יוז לאחר ההתנקשות בקנדי. לצידו ז'קלין קנדי, אלמנתו של הנשיא קנדי

לאחר ההתנקשות בנשיא קנדי, הושבע ג'ונסון לנשיאות במקומו. הטקס נערך במטוס הנשיאותי אייר פורס 1 בשדה תעופה בדאלאס. לצורך חקירת ההתנקשות בקנדי הוא הקים את ועדת וורן.

ג'ונסון היה הנשיא האמריקני האחרון שכיהן ללא סגן נשיא לצידו, מיום כניסתו לתפקיד עם רצח קנדי ועד 20 בינואר 1965 (אז הושבע סגן הנשיא הנבחר, יוברט האמפרי). הסיבה הייתה חוקת ארצות הברית, שלא קבעה שום דרך למינוי סגן-נשיא, אם התפנתה משרה זו לפני תום הקדנציה. לאחר מכן תוקנה החוקה (התיקון ה-25) ונקבע כי במקרה של פינוי משרת סגן-הנשיא, ימנה הנשיא, באישור שני בתי הקונגרס, את סגן-הנשיא.

בחירות 1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 נערכו בחירות וג'ונסון התמודד מול המועמד הרפובליקני בארי גולדווטר. ג'ונסון ניצח בבחירות בפער גדול של יותר מ-20%, לאחר קמפיין אגרסיבי. הקמפיין כלל את "תשדיר החרצית" - פרסומת הפחדה ששודרה רק לזמן קצר והייתה בין הגורמים שהביאו לניצחון הגדול ביותר של נשיא בבחירות בהיסטוריה של ארצות הברית.

המלחמה בוייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת וייטנאם

גישתו של ג'ונסון להתערבות (ולאחר מכן, למלחמה) בווייטנאם, נבעה מכך שהאמין בתאוריית הדומינו, שגרסה כי נפילתה של מדינה אחת לידיים קומוניסטיות תגרור בהכרח נפילתן של מדינות נוספות.

בשנת 1964 ארעה במפרץ טונקין הסמוך לווייטנאם תקרית ובה משחתת אמריקנית נפגעה מאש שמקורה לא ידוע. בעקבות תקרית זו היוותה הצדקה עבור ג'ונסון להכרזה על מצב חירום ולהעלות את מספר החיילים המוצבים באזור וייטנאם ל-23 אלף, ללא אישור הקונגרס. המלחמה החלה ב-1965.

ג'ונסון דיבר רבות על הצורך בהסלמה, והאמין כי עם עוד מעט משאבים והשקעה כוחות, הווייטקונג יכנעו. אך למעשה יחס ההרוגים עלה ככל שהיו יותר חיילים אמריקנים בווייטנאם.

"החברה הגדולה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת מדיניות פנים היה ג'ונסון אחד הנשיאים המובילים בקידום זכויות האזרח ובחקיקה חברתית. בזמן כהונתו היה למפלגה הדמוקרטית רוב בשני בתי הקונגרס, וג'ונסון הצליח להעביר חוקים שקידמו מאוד את מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות, והגדילו את מערכת הרווחה של המדינה. שאיפתו הייתה ל"חברה גדולה" של צדק ושוויון.

בחירות 1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת שנת הבחירות ב-1968, המחאה כנגד מלחמת וייטנאם החריפה - הפגנות נערכו על בסיס קבוע, בהם מגויסים שרפו את צווי הגיוס שלהם וצעקו סיסמאות כגון "ל.ב.ג'. (ראשי תיבות של שם הנשיא), כמה ילדים הרגת היום?". המחאה הייתה כה גדולה עד שג'ונסון פרש מהמרוץ מיד אחרי הבחירות המקדימות בניו המפשייר (על אף שניצח בהן), וויתר על ניסיון להיבחר לתקופת כהונה נוספת.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון נפטר בגיל 64, כתוצאה מהתקף לב. לאחר מותו הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Caro, Robert A. (1990). The Years of Lyndon Johnson: Means of Ascent. pp 360–361


נשיאי ארצות הברית
ג'ורג' וושינגטון · ג'ון אדמס · תומאס ג'פרסון · ג'יימס מדיסון · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · אנדרו ג'קסון · מרטין ואן ביורן · ויליאם הנרי הריסון · ג'ון טיילר · ג'יימס פולק · זאכרי טיילור · מילרד פילמור · פרנקלין פירס · ג'יימס ביוקנן · אברהם לינקולן · אנדרו ג'ונסון · יוליסס סימפסון גרנט · רתרפורד הייז · ג'יימס גרפילד · צ'סטר ארתור · גרובר קליבלנד · בנג'מין הריסון · גרובר קליבלנד · ויליאם מקינלי · תאודור רוזוולט · ויליאם האוורד טאפט · וודרו וילסון · וורן הרדינג · קלווין קולידג' · הרברט הובר · פרנקלין דלאנו רוזוולט · הארי טרומן · דווייט אייזנהאואר · ג'ון פיצג'רלד קנדי · לינדון ג'ונסון · ריצ'רד ניקסון · ג'רלד פורד · ג'ימי קרטר · רונלד רייגן · ג'ורג' הרברט ווקר בוש · ביל קלינטון · ג'ורג' ווקר בוש · ברק אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.
סגני-נשיא ארצות הברית
ג'ון אדמס · תומאס ג'פרסון · ארון בר · ג'ורג' קלינטון · אלברידג' גרי · דניאל תומפקינס · ג'ון קלהון · מרטין ואן ביורן · ריצ'רד ג'ונסון · ג'ון טיילר · ג'ורג' דאלאס · מילרד פילמור · ויליאם רופוס קינג · ג'ון ברקינרידג' · האניבל המלין · אנדרו ג'ונסון · סקיילר קולפקס · הנרי וילסון · ויליאם א. וילר · צ'סטר ארתור · תומאס הנדריקס · לוי פ. מורטון · עדלי סטיבנסון · גארט הוברט · תאודור רוזוולט · צ'ארלס וורן פיירבנקס · ג'יימס שרמן · תומאס מרשל · קלווין קולידג' · צ'ארלס דאווס · צ'ארלס קרטיס · ג'ון גארנר · הנרי וולאס · הארי טרומן · אלבן ברקלי · ריצ'רד ניקסון · לינדון ג'ונסון · יוברט האמפרי · ספירו אגניו · ג'רלד פורד · נלסון רוקפלר · וולטר מונדייל · ג'ורג' הרברט ווקר בוש · דן קווייל · אל גור · דיק צ'ייני · ג'ו ביידן החותם של סגן נשיא ארצות הברית.