שבדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת שבדיה
Konungariket Sverige
Flag of Sweden.svg Greater coat of arms of Sweden.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: לשבדיה - עם הזמן
המנון לאומי: "הו עתיק, הו חופשי"
מיקום שבדיה
יבשת אירופה
שפה רשמית שבדית‏‏‏[1]
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
סטוקהולם
59°21′N 18°4′E / 59.350°N 18.067°E / 59.350; 18.067
משטר מונרכיה חוקתית
ראש המדינה
- מלך

- ראש ממשלה
מלך
קרל השישה עשר גוסטב
סטפן לפבן
הקמה
- תאריך
אין מידע מדויק
בין המאה ה-10 למאה ה-12
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
450,295 קמ"ר 
56 בעולם
8.67%
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
9,723,809 נפש 
90 בעולם
21.59 נפש לקמ"ר
191 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
393,800 מיליון $ 
34 בעולם
40,499 $
26 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.916 
7 בעולם
מטבע קרונה שבדית ‏ (SEK)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .se
קידומת בינלאומית 46+
נורלנד
סביאלנד
יטאלנד
חלקי שבדיה (מימין לשמאל: יטאלנד, סביאלנד ונורלנד)
מחוזות שבדיה
חבלי שבדיה
חבלי שבדיה ומחוזותיה
נוף בלטי בצפון-מזרח שבדיה

ממלכת שבדיה (לעתים גם שבדיה או שוודיה; בשבדית: Konungariket Sverige - "קוניניאריקט סבאריה" או בקיצור סבאריה ) היא מדינה בסקנדינביה אשר בצפון אירופה, הגדולה מבין המדינות הנורדיות והשישית בגודל שטחה באירופה. היא גובלת בנורבגיה ממערב, בפינלנד מצפון-מזרח ובים הבלטי ובמפרץ הבוטני ממזרח. בדרום-מערב מפריד מצר קטגט את המדינה מדנמרק. בשל צפיפות האוכלוסין הנמוכה במדינה, נשמרו הנופים המייחדים את שבדיה ובהם היערות והשממות ההרריות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של שבדיה
בצהוב - שטחי האימפריה השבדית בשנת 1658; באדום - שטחי שבדיה כיום

ממצאים ארכאולוגיים הוכיחו שהאזור שמהווה כעת את שבדיה יושב לראשונה עוד בתקופת האבן, כשהקרח שכיסה את פנים היבשת החל לסגת בעידן הקרח האחרון. המתיישבים הראשונים היו ככל הנראה חברת ציידים-לקטים שהתקיימו בעיקר על אוכל מהים. הסברה כי במהלך תקופת הברונזה היה האזור מיושב בצפיפות, נתמכת על ידי ממצאים ארכאולוגיים המאששים את קיומן של קהילות סחר גדולות.

במהלך המאות ה-9 וה-10 שגשגה התרבות הוויקינגית בשבדיה, זאת באמצעות המסחר והכיבושים הוויקינגיים לכיוון מזרח (רוסיה והים השחור). במאה ה-11 החלה הנצרות להשתרש באזור.

ב-1389 אוחדו שבדיה, נורבגיה ודנמרק תחת מלך אחד, איחוד זה נודע כאיחוד קאלמאר (Kalmar). איחוד קאלמאר היה איחוד אישי ולא איחוד פוליטי. במהלך המאה ה-15 התנגדה שבדיה לניסיונות לרכז את השלטון תחת שלטונו של מלך דני, התנגדות שהגיעה כדי מרד חמוש. שבדיה פרשה בסופו של דבר מהאיחוד ב-1521 כשגוסטב אריקסון ואסה הפריד מחדש את בית המלוכה השבדי, הפרדה שהפכה לעובדה מוגמרת עם הכתרתו למלך ב-1523. באותו זמן אף הגיעה הרפורמציה לשבדיה.

במהלך המאה ה-17 גדלה שבדיה והייתה לאחד הכוחות המשמעותיים ביותר באירופה של התקופה, הודות להשתתפותה במלחמת שלושים השנה, תחת הנהגת המלך גוסטבוס אדולפוס. מעמד זה התערער והתפוגג במהלך המאה ה-18, כשהאימפריה הרוסית הרחיבה את אחיזתה בצפון אירופה במלחמה הצפונית הגדולה. כוחה של שבדיה המשיך להתערער עם כיבוש פינלנד על ידי אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה ב-1809 וצירופה לאימפריה הרוסית כדוכסות גדולה. לחולשה זו נלווה גם מרד אצילים שהתרחש במדינה והוביל לקיצוץ ניכר בסמכויות המלך, כינון חוקה וחלוקת הסמכות לחקיקה בין המלך לבין הפרלמנט, הריקסדג (Riksdag).

שבדיה‏‏‏[6] היא המדינה הנהנית מתקופת השלום הארוכה בהיסטוריה. המלחמה האחרונה שבה הייתה שבדיה מעורבת היא המערכה נגד נורבגיה ב-1814, שיצרה איחוד בין המדינות, בהנהגת שבדיה. האיחוד מכונה לרוב שבדיה-נורבגיה. הוא פורק בשנת 1905, בשקט יחסי, פרט לכמה מחלוקות שוליות. שבדיה נותרה נייטרלית במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה (פרט למלחמת החורף). גם במהלך המלחמה הקרה התמידה שבדיה במדיניות זו, ואף כיום היא שייכת למעט בריתות או ארגונים צבאיים בינלאומיים.

ב-19 בנובמבר 1946 הצטרפה שבדיה לאו"ם כחברה ה-54. ב-1995 היא הצטרפה לאיחוד האירופי. שבדיה איננה חברה בנאט"ו, אך מקיימת לעתים אימונים צבאיים עם כוחות הברית.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-שבדיה

בין מדינת ישראל ושבדיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים נכון לשנת 2014. כמו כן, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה נרחב בנושאים שונים, בין היתר בתחומי תיירות, מסחר ותרבות. לישראל יש שגרירות רשמית בסטוקהולם, בעוד שלשבדיה יש שגרירות רשמית בתל אביב.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבדיה נהנית ברובה מאקלים ממוזג המאופיין בארבע עונות שנה מובחנות, וזאת על אף מיקומה הצפוני, זאת בעיקר עקב השפעת זרם הגולף. בהרי צפון שבדיה שורר אקלים תת-ארקטי.

בצפון הרחוק של המדינה, מצפון לחוג הקוטב הצפוני, במהלך חודשי הקיץ, השמש שוקעת בשעות מאוחרות של הערב וזורחת כעבור שעות בודדות, בשעה מוקדמת מאוד. בחורף האזור שרוי בעלטה קבועה.

ממזרח לשבדיה נמצאים הים הבלטי והמפרץ הבוטני, שמספקים קו חוף נרחב ומסייעים לרכך את האקלים. גם בפנים הארץ יש מקורות מים רבים, בשבדיה למעלה מ-100,000 אגמים. ממערב למדינה משתרעת שרשרת הרי סקאנדרנה, "ההרים הסקנדינביים", שמפרידה בין נורבגיה לשבדיה. הפסגה הגבוהה ביותר בשבדיה היא קבנקייסה שבצפון הרחוק, גובהה הוא 2,104 מטר מעל פני הים, והיא מכוסה קרח-עד.

החלק הדרומי של שבדיה הוא האזור החקלאי העיקרי של הארץ. את רובה של הארץ מכסים יערות עצי מחט, ובהם משוטט מספר רב של איילים. צפיפות האוכלוסין בדרום המדינה גדולה בהרבה מבצפונה. עיקר ההתיישבות מתרכז באזור ארסונד (Öresund) שלאורך החוף הדרום-מערבי, בין הערים גטבורג ומאלמה; ובעמק אגם מלארן (Mälaren) שבליבו הבירה סטוקהולם. בלפלנד השבדית חי אחוז אחד מהאוכלוסייה.

גוטלנד (Gotland) הוא האי הגדול ביותר בשבדיה ובים הבלטי, שטחו 3,140 קמ"ר ובו, יותר מבכל מקום אחר, נשתמרו רבות מהעדויות של מורשת הוויקינגים. האי אֶלנד (Öland) הוא האי השני בשטחו בשבדיה, שטחו 1,342 קמ"ר.

איי אולנד (Åland) השתייכו בעבר לממלכת שבדיה, כעת בפינלנד עם אוטונומיה.

מחוזות שבדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני סוגי חלוקה פנימית מתקיימים בשבדיה במקביל: האחד מסורתי והשני, פוליטי-מנהלי.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות שבדיה

את שבדיה מרכיבים 21 מחוזות מנהליים (בסוגריים - האות המייצגת את המחוז):

כל מחוז (Län) מחולק למספר רשויות מוניציפליות, או בשמן Kommuner.

חלוקה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חבלי שבדיה

חלוקה אחרת, נטולת משמעות מנהלית, היא החלוקה הגאוגרפית-היסטורית לשלוש "ארצות": נורלנד ("ארץ הצפון"), יטאלנד ("ארץ נהר יטה") וסביאלנד ("ארץ סביאה" - שבדיה ההיסטורית), אלו נחלקות ל-25 פרובינציות, או בתרגום מדויק יותר חבלי-ארץ (Landskap). חלוקה זו אינה חופפת למחוזות, כך למשל שטחו של מחוז יבלבורג חצוי בין חבל דלארנה שבסביאלנד והחבלים יסטריקלנד והלסינגלנד שבנורלנד. לחלוקה זו כאמור אין משמעות אדמיניסטרטיבית, כי אם תרבותית, ואף אין הסכמה מלאה על הגבולות בחלוקה זו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמוגרפיה של שבדיה, שבדים

מבין מדינות העולם, שבדיה נמנית עם אלו שבהן תוחלת החיים הגבוהה ביותר ושיעור הילודה הנמוך ביותר.

אוכלוסיית הממלכה מונה תשעה ורבע מיליון איש בקירוב (נכון לאוגוסט 2008) וגידולה עומד על 0.02% לשנה. הרוב האתני בשבדיה הם השבדים, עם סקנדינבי, אשר מונים 86.7 אחוז מהאוכלוסייה. המיעוט האתני הגדול ביותר הוא השבדי-פיני, בני הדור הראשון והשני למהגרים פינים. מספרם הוא כחצי מיליון ורבים מהם חיים ליד הגבול עם פינלנד או באזורים האורבניים הצפופים של דרום-מרכז המדינה. בצפון המדינה מתגוררת קהילה של כ-14,600 סאמים.

תוחלת החיים עומדת על 83 שנים לנשים ו-79 לגברים.

נכון לינואר 2001, 22% מאוכלוסיית שבדיה הם מהגרים או צאצאי מהגרים מדור ראשון. המהגרים משולבים ברובם היטב בחברה השבדית. 11 מ-349 חברי הפרלמנט השבדי הם ממוצא לא-אירופאי. מזכ"ל המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שעד 2006 הייתה בשלטון, הוא ממוצא טורקי. לצד שבדים-פינים, שביניהם גם צאצאים לפליטי מלחמת העולם השנייה, את קבוצות המיעוט הגדולות מרכיבים פליטים ממדינות יוגוסלביה השונות, מאיראן, מלבנון ומכורדיסטן. למעלה מ-100,000 אשורים מתגוררים בשבדיה, קרוב למחציתם במחוז סטוקהולם. כ-6.5% מהאוכלוסייה השבדית הם ממוצא לא-אירופי.

כ-75% מתושבי שבדיה חברים בכנסייה השבדית (Svenska Kyrkan), כנסייה נוצרית לותרנית שהופרדה מהמדינה בשנת 2000. כ-6% הם מוסלמים.

השבדית הוכרה כשפה הרשמית ב'חוק השפה' שנכנס לתוקפו ביולי 2009, עד אז הייתה השבדית השפה הרשמית דה פקטו, אך ללא מעמד חוקי. בנוסף, עשר שנים קודם לכך הכירה שבדיה בחמש שפות של חמשת המיעוטים הגדולים במדינה כשפות בעלות מעמד רשמי: פינית, סאמי, רומאני (שפת הצוענים), מאנקיאלי (שפתם של הפינים שהתיישבו ברמות הצפוניות) ואף יידיש.

יהדות שבדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות שבדיה

יהדות שבדיה היא הגדולה מבין ארבע הקהילות היהודיות בסקנדינביה. אין עדויות לישיבתם של יהודים בשבדיה במהלך ימי הביניים, אך ישנו סיכוי נמוך שאכן התגוררו בה יהודים מעטים. בשנת 1779, בעקבות רפורמות שאותן ביצע המלך, הורשו היהודים לשבת בסטוקהולם, בגטבורג ובנורשפינג.

לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ולפני תחילת השואה לא גילתה שבדיה אהדה רבה לאלפי הפליטים היהודים שניסו להיכנס אליה, ואף אסרה על רובם לעשות כן, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, במהלכה ולאחריה שינתה את גישתה. מיהדות גרמניה נקלטו בשבדיה כ-3,000 יהודים ועוד כ-1,000 זכו בה למקלט זמני. שבדיה קלטה כ-900 מיהודי נורבגיה וכ-8,000 מיהודי דנמרק. בין הפעילים הידועים להצלת יהודים בשבדיה היו ראול ולנברג ובמידה מסוימת גם הרוזן פולקה ברנדוט.

לאחר המלחמה פתחה שבדיה את שעריה במידת-מה וחלק משארית הפליטה מפולין ומגרמניה היגר אליה.

בראשית המאה ה-21 חיו בשבדיה כ-18,000 יהודים, ביניהם חלק שהגיעו מפולין לאחר 1968 ומברית המועצות לאחר פירוקה בסוף המאה ה-20.

היידיש מוכרת כ"שפת מיעוטים היסטורית" בשבדיה, מעמד שמקנה לה זכויות שימור מסוימות. ההערכה היא כי לשפה יש כ-3,000 דוברים מקרב הקהילה האשכנזית הוותיקה. ב"עמותת תרבות היידיש בשבדיה" (Sällskapet för Jiddisch och Jiddischkultur i Sverige) מעל 200 חברים, שלוקחים חלק בפעילויות למען השפה.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין הפרלמנט השבדי - הריקסדג (Riksdag) שבסטוקהולם
פנים הפרלמנט
עמק טארפלה בלפלנד שבשבדיה

שבדיה הייתה במשך כמעט אלף שנה מונרכיה, כשתחום האוצר נמצא באופן מסורתי תחת שליטת הפרלמנט. ב-1866 יישמה שבדיה שיטה פרלמנטרית המורכבת משני בתים. הבית הראשון קרוי פרשטה קמרן (Första Kammaren) ונציגיו נבחרים על ידי חברי מועצה מקומיים. הבית השני הוא אנדרה קמרן (Andra Kammaren) ונציגיו נבחרים באופן ישיר.

סמכויות ביצועיות נחלקו בין המלך לבין מועצת היועצים שלו עד לשנת 1680, בה הפך שלטון המלך לאבסולוטי. כתגובה למלחמה הצפונית הגדולה, הונהגה החל מ-1719 מערכת פרלמנטרית שהתנהלה בשלושה סגנונות שונים של מלוכה חוקתית (1772, 1789 ו-1809).

הפרלמנטריזם הופעל מחדש ב-1917 כשהמלך גוסטב החמישי, לאחר עשורים של מאבק, אישר את זכות המפלגה בעלת המושבים הרבים ביותר בפרלמנט להקים ממשלה. רפורמה זאת לוותה על ידי חוק ההצבעה הכללית השווה, שהופעל החל מ-1918-21. הפרלמנטריזם נתמך על ידי יורשו של המלך, גוסטב אדולף השישי, עד שחוקה חדשה בשנת 1975 ביטלה למעשה את שארית כוחו הפוליטי של המלך. באופן רשמי נותר המלך על כסאו, אולם תפקידו הפך סמלי וטקסי בעיקרו.

חוקת שבדיה קובעת, בניגוד לנהוג ולמקובל במרבית המונרכיות, כי את כס המלך יירש המבוגר שבילדיו, בלי קשר למינו. וכך, נכון ל-2008 יורשת העצר היא הנסיכה ויקטוריה, אף על פי שיש למלך גם בן.

המדיניות הפוליטית-כלכלית-חברתית בשבדיה היא סוציאל-דמוקרטית, כשהיא משחקת תפקיד פוליטי דומיננטי החל מ-1917, לאחר שהרפורמיסטים וידאו את חוזקם הפוליטי והמהפכניים עזבו את המפלגה. הסוציאל-דמוקרטיה השפיעה באופן כה נרחב על החברה והשלטון בשבדיה עד כי לרוב מתוארת השפעה זאת כהגמוניה. "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שבדיה" שלטה בקבינט החל מ-1932 כמעט ללא הפסקה (מלבד מספר חודשים ב-1936, בין השנים 1976-1982 ובין 1991-1994). התמיכה המסורתית בסוציאל-דמוקרטים החלה מתערערת לאחר ההאטה הכלכלית במדינה בשנות השבעים, שיצרה לראשונה עימות בין המדיניות החברתית למדיניות הכלכלית, והחריפה עוד יותר עם רצח ראש הממשלה אולוף פלמה ב-1986. ב-2006 הייתה שוב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לאופוזיציה כשלראשות הממשלה נבחר פרדריק ריינפלדט, מטעם מפלגת המתונים.

ב-1971 הפכה השיטה הפרלמנטרית בשבדיה למורכבת מפרלמנט אחד בלבד, הריקסדג (Riksdag). לפי החוקה השבדית, הריקסדג, בן 349 החברים, הוא הסמכות העליונה בשבדיה. בסמכותו אף לשנות את החוקה, וחוקיו אינם כפופים לשום פיקוח. חקיקה יכולה להיות יזומה הן על ידי חברי הקבינט הממשלתי, והן על ידי חברי הפרלמנט. אולם לשם שינוי סעיפים בחוקה דרוש לפרלמנט רוב גדול, וכן הצבעה חוזרת על השינוי לאחר הבחירות הבאות. חברי הריקסדג נבחרים על פי שיטת בחירה של ייצוג יחסי לכהונה בת 4 שנים.

מערכת המשפט השבדית מחולקת לבתי משפט בעלי סמכות משפטית בנושאים פליליים ואזרחיים, ולבתי משפט מיוחדים בעלי סמכות לטיפול בהתדיינות המשפטית שבין הציבור לבין הממשלה, המדינה או הרשות המוניציפלית. מערכת בתי המשפט מחולקת לבתי משפט מקומיים, מחוזיים ובית משפט עליון.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת שבדיה

כינון מדיניות כלכלית ליברלית החל משנת 1870 ועד 1930 הפך את שבדיה ממדינה חקלאית ענייה לאחת המדינות העשירות באירופה. למרות יחסי הקרבה והתלות עם גרמניה, שמרה שבדיה על נייטרליות בשתי מלחמות העולם, והפגיעה שספגה במהלכן הייתה מצומצמת יחסית. לאחר מלחמת העולם השנייה כוננה שבדיה מדיניות סוציאל-דמוקרטית ומערכת רווחה ענפה במיוחד. שורת משברים כלכליים, החל בשנות השבעים, דרדרו את שבדיה מן המקום השלישי ברשימת המדינות העשירות בעולם למקום ה-23. כתגובה, שונתה במידה מסוימת המדיניות הכלכלית, במיוחד במאמץ להגמיש את שוק העבודה, לצמצם את מספר ההטבות לעובדים, ולהגביר את התחרותיות בשוק השבדי.

מטבע שבדי משנת 1882

הכלכלה השבדית נשענת בעיקר על משאבי הטבע המצויים בשטחה (עץ, כוח הידרואלקטרי ומחצבי ברזל) וכן על הנדסה, היי-טק ותקשורת. הכלכלה השבדית מסתמכת רבות על יצוא. שותפות המסחר המרכזיות שלה הן ארצות הברית ומדינות המרחב הכלכלי האירופי (מדינות האיחוד האירופי ואפט"א) ובעיקר פינלנד, נורבגיה, דנמרק, גרמניה ובריטניה. שבדיה חברה באיחוד האירופי החל מ-1995, וקודם לכן הייתה חברה באפט"א. על אף חברותה באיחוד האירופי בחרה שבדיה שלא להחליף את המטבע שלה (קרונה שבדית) באירו.

מגזר ההנדסה אחראי ל-50 אחוז מהתוצר והיצוא התעשייתי. מקומה של החקלאות בכלכלת המדינה קטן יחסית, ומהווה רק שני אחוזים מהתמ"ג ומהמועסקים במשק. כשליש מהמגזר העסקי בשבדיה הוא בבעלות הממשלה, הביטוח הלאומי השבדי או קרנות הפנסיה הממלכתיות. המונופול הממשלתי על ממכר משקאות חריפים הוא חריג במיוחד בהשוואה למדינות אחרות.

ציבור העובדים בשבדיה הוא בעל עוצמה מיוחדת: 80 אחוז מכוח העבודה מאוגד באיגודים מקצועיים. בכל חברה שבה 25 עובדים או יותר, יש חובה למנות שני נציגי עובדים לדירקטוריון. בכל חברה בערבון מוגבל המעסיקה למעלה ממאה עובדים ישנה חובה למנות לפחות שליש מהדירקטוריון מבין נציגי האיגוד המקצועי.

שיעור האבטלה הרשמי בשבדיה הוא 5.6 אחוז, נכון לאוקטובר 2005. בצירוף אלו שאינם לומדים בהיקף מלא ואינם מועסקים, מגיע שיעור האבטלה בפועל ל-14 אחוז ולשיא של קרוב ל-20 אחוז בחודשי הקיץ. שוויוניות התחלקות ההכנסות בשבדיה היא מהגבוהות בעולם.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקודי עם מסורתיים של חג אמצע-הקיץ

כיתר שכנותיה הנורדיות, ספגה שבדיה את השפעות הנצרות מאוחר יחסית לארצות מערב אירופה, וחלק מכריע בתרבותה, העממית והלאומית כאחת, נשען עד היום על מקורותיה הפגניים, הכוללים מוטיבים של טבע והחיבור האנושי והקהילתי אליו.

השבדים מגלים גישה מסורתית כלפי סגנון חייהם ומגוריהם, ומעדיפים מגורים בבתים הצמודים אל הקרקע וקרובים למקורות המים הרבים, לאגמים ולנהרות. רוב האנשים חיים מאז ראשית המאה ה-20 בערים, אולם מקפידים להחזיק בית-קיט באזורי הכפר, ליד אחד הנהרות והיערות, על פי רוב אלו הם צריפי עץ אדמדמים - המזוהים בכל העולם כ"בקתה שבדית".

צפיפות האוכלוסייה הנמוכה, והעובדה שהטבע השבדי הוא כה רחב-ידיים, הביאו להתפתחות של תרבות מחנאות וטיולים המקיפה את כל חלקי הארץ ובמיוחד את הצפון הבתולי ואת ארכיפלג האיים, כאשר בחודשי הקיץ זוהי צורת הבילוי המועדפת. ממד הכבוד העממי אל הטבע מקבל משנה-תוקף בדמות תקנה ששמה "זכות הכלל" - אָלְמֵנְס רֵט, המאפשרת לכל אדם, בכל מקום במדינה, להקים אוהל בכל שטח ובלבד שהשטח אינו פרטי, ולקטוף פרחים ופירות יער באין מפריע.

בחודשי החורף נוהגים השבדים להחליק על האגמים הקפואים או לאורך החוף. כמו כן פופולריים אתרי הסקי ברמות מערב-המרכז, הקרובות לגבול עם נורבגיה.

כדורגל והוקי קרח הם שני ענפי הספורט הנפוצים ביותר, ויותר ויותר בנות משתתפות בהם כיום.

החברה השבדית היא חילונית באופיה. שבדיה ניצבת בראש המדינות השוויוניות ביחסן לנכים, נשים, מיעוטי מגדר ומיעוטים אתניים באירופה ובעולם. החוק השבדי מאפשר השתתפות שווה בנטל המשפחתי בין הגבר והאישה. החינוך ניתן בחינם, והוא חובה למשך 9 שנים.

האוניברסיטאות המובילות והוותיקות הן אוניברסיטת אופסלה ואוניברסיטת לונד.

השבדים מקיימים מספר נוהגים מסורתיים, בהם חליצת הנעליים כשהם מגיעים לבית של מישהו אחר, והשארתן בכניסה.

אמנים שבדים רבים זכו להצלחה חוצת יבשות, בהם הידועים הם הבמאי אינגמר ברגמן, להקת אבבא, שתקליטיה נמכרו בלמעלה מ-300 מיליון עותקים, ולהקת רוקסט.

המטבח השבדי עושה שימוש רב בחומרי הגלם הטבעיים הרבים המצויים בארץ, בחופיה ובמקורות המים שלה, והמנות המסורתיות שלו אהובות מאד בממלכה. אלה כוללות את דג ההרינג; כדורי בשר ברוטב עם ריבת פירות יער ותפוחי אדמה; נקניקיית פאלון מדלרנה; לחם שיפון וקרקרים - אותם נהוג לאכול עם גבינה קשה, ושימוש רב בשמיר. בצפון מכינים נקניק מיובש מבשר האייל. עונת ציד סרטן הנהרות נחגגת בסוף הקיץ במסיבת סרטן הנהרות, בה הוא נאכל מורתח במי מלח ומתובל בשמיר טרי.

לצד ארוחת הצהריים מקובל לשתות חלב.

השבדים הם צרכנים נלהבים של משקאות כהילים, ורשת מכירת האלכוהול במדינה נמצאת בבעלות הממשלה והצריכה מעוגנת בחוקים נוקשים. משקאות מסורתיים הם מסוג ברנווין (Brännvin, "יין שרוף"), הקרוב לוודקה, ובאירועי חג נוהגים לשתות אותם כשנאפס (כוס קטנה של משקה מחוזק ולעתים מתובל). אקווביט (Akvavit) הוא ברנווין עם תוספת קימל ושמיר.

גולת הכותרת של הקולינריה השבדית היא הסמרגוסבורד, סעודת מזנון עשירה הכוללת שלל מנות חמות וקרות, גבינות, דגים ובשרים.

החגים שאותם חוגגים השבדים הם:

שהיא נקודת השיוון בין העונות בשבדיה כיתר אירופה נוהגים להאריך את החג גם ליום שני

השבדים מציינים גם חגיגות ופסטיבלים במהלך השנה כמו ״ פסטיבל סרטן הנהרות ״ ויום הוולנטין

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏השבדית קיבלה מעמד רשמי עם 'חוק השפה' השבדי שנכנס לתוקפו ביולי 2009. חמש שפות מיעוטים קיבלו הכרה: פינית, מאנקיאלי (Meänkieli), רומאני, סאמי ויידיש. בנוסף, זכתה שפת הסימנים השבדית למעמד חוקי‏.
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  6. ^ ‏ולא שווייץ כפי שנהוג לעתים לחשוב.


מחוזות שבדיה
מחוז סטוקהולם | מחוז אופסלה | מחוז סדרמנלנד | מחוז אסטריֶטלנד | מחוז ינשפינג | מחוז קרונוברג | מחוז קאלמאר | מחוז גוטלנד | מחוז בלקיניה | מחוז סקונה | מחוז הלנד | מחוז יטאלנד המערבית | מחוז ורמלנד | מחוז ארברו | מחוז וסטמנלנד | מחוז דלרנה | מחוז יבלבורג | מחוז וסטרנורלנד | מחוז ימטלנד | מחוז וסטרבוטן | מחוז נורבוטן מחוזות שבדיה
מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · חצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה