צבי יהודה הכהן קוק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏הוקרה והנצחה: למה הוסרה תמונת הנשיא?
←‏הוקרה והנצחה: הגרסה הקודמת עדיפה, וזה כבר הובהר בעבר.
שורה 201: שורה 201:
מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את [[מפלגת מימד]] ואת "[[נתיבות שלום (תנועה פוליטית)|נתיבות שלום]]".
מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את [[מפלגת מימד]] ואת "[[נתיבות שלום (תנועה פוליטית)|נתיבות שלום]]".


== הוקרה והנצחה ==
== פרסים והוקרה ==
[[קובץ:RABBI TZVI YEHUDA KOOK.jpg|ממוזער|הרב צבי יהודה קוק מדליק משואה בשנת 1957]]
[[קובץ:RABBI TZVI YEHUDA KOOK.jpg|ממוזער|הרב צבי יהודה קוק מדליק משואה בשנת 1957]]
⚫
[[קובץ:Isaac Herzog at an event marking the 40th anniversary of the death of Rabbi Zvi Yehuda HaCohen Kook, February 2022 (GPOABG 1 8).jpg|ממוזער|[[נשיא מדינת ישראל]] [[יצחק הרצוג]] נואם בכנס שהתקיים ב[[בנייני האומה]] במלאת 40 שנה לפטירת הרצי"ה. [[פברואר]] [[2022]]]]
ב-1957 השיא משואה ב[[טקס הדלקת המשואות]] בערב יום העצמאות, כנציג היישוב הישן.{{הערה|{{מעריב||מפגן ימי ייערך באילת|19570428|00111}}}} ב-1961 הוחלט להעניק לו את [[פרס ישראל]] לספרות תורנית על הוצאת כתבי אביו, יחד עם הרב [[דוד כהן (הנזיר)]], אך הוא סירב לקבלו.<ref>{{חרות||הטור השמיני|19610423|20}}</ref> באופן דומה סירב לקבל את אות [[יקיר ירושלים]].<ref>{{צ-ספר|מחבר=הרב [[אברהם רמר]]|שם=גדול שימושה|עמ=-}}</ref> בשנת 1980 קיבל את הפרס לאחדות ישראל על שם השר [[משה חיים שפירא]], על חינוך תלמידים לאהבת ישראל, עמידתו בראש מפעל תורני שהוציא אלפי תלמידים, ועל "היותו מופת בחייו האישיים והציבוריים".{{הערה|{{מעריב||פרס לאחדות ישראל ע"ש שפירא לרב קוק|19800711|109}}}}
ב-1957 השיא משואה ב[[טקס הדלקת המשואות]] בערב יום העצמאות, כנציג היישוב הישן.{{הערה|{{מעריב||מפגן ימי ייערך באילת|19570428|00111}}}} ב-1961 הוחלט להעניק לו את [[פרס ישראל]] לספרות תורנית על הוצאת כתבי אביו, יחד עם הרב [[דוד כהן (הנזיר)]], אך הוא סירב לקבלו.<ref>{{חרות||הטור השמיני|19610423|20}}</ref> באופן דומה סירב לקבל את אות [[יקיר ירושלים]].<ref>{{צ-ספר|מחבר=הרב [[אברהם רמר]]|שם=גדול שימושה|עמ=-}}</ref> בשנת 1980 קיבל את הפרס לאחדות ישראל על שם השר [[משה חיים שפירא]], על חינוך תלמידים לאהבת ישראל, עמידתו בראש מפעל תורני שהוציא אלפי תלמידים, ועל "היותו מופת בחייו האישיים והציבוריים".{{הערה|{{מעריב||פרס לאחדות ישראל ע"ש שפירא לרב קוק|19800711|109}}}}


==הנצחתו==
על שם הרב צבי יהודה נקראו רשת ה[[אולפנה|אולפנות]] [[צבי"ה|צביה]] וה[[ישיבה תיכונית|ישיבה התיכונית]] [[ישיבת בני צבי|בני צבי]], וכן רחובות בירושלים, בת ים, מבוא חורון וקרית ארבע. המכון להוצאת ספרים שלצד [[ישיבת מרכז הרב]] נקרא [[מכון הרצי"ה]], לזכרו. נבחר לדמות המופת של החמ"ד לשנת [[תשע"ג]].{{עץ משפחת קוק}}
⚫
[[קובץ:Isaac Herzog at an event marking the 40th anniversary of the death of Rabbi Zvi Yehuda HaCohen Kook, February 2022 (GPOABG 1 8).jpg|ממוזער|[[נשיא מדינת ישראל]] [[יצחק הרצוג]] נואם בכנס שהתקיים ב[[בנייני האומה]] במלאת 40 שנה לפטירת הרצי"ה. [[פברואר]] [[2022]]]]
* [[ישיבת בני צבי]] ב[[בית אל]] שהוקמה על ידי הרב [[חנוך פיוטרקובסקי]], נקראת על שמו.
* רשת האולפנות [[צבי"ה|צביה]], שהוקמו על ידי הרבנים [[חיים שטיינר]] ו[[יעקב פילבר]], נקראות על שמו.
* המרכז התורני "רצון יהודה" בפתח תקווה, נקרא על שמו.
* המכון להוצאת ספרים שלצד [[ישיבת מרכז הרב]], שייסד הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.inn.co.il/news/365898|הכותב=עודד מזרחי|כותרת=חסד שהוביל לאמת - סיפור לשבת|אתר=ערוץ 7|תאריך=08.02.18}}</ref> לזכרו לאחר פטירתו, נקרא [[מכון הרצי"ה]].
*הרצי"ה נבחר לדמות המופת של החמ"ד לשנת [[תשע"ג]].
{{עץ משפחת קוק}}


==מתלמידיו הבולטים==
==מתלמידיו הבולטים==

גרסה מ־21:14, 29 בדצמבר 2022

הרב צבי יהודה הכהן קוק
הרצי"ה והרב אברהם שפירא בכניסה לספרית מרכז הרב
הרצי"ה והרב אברהם שפירא בכניסה לספרית מרכז הרב
לידה 23 באפריל 1891
ט"ו בניסן ה'תרנ"א
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ז'יימליס, האימפריה הרוסית
פטירה 9 במרץ 1982 (בגיל 90)
י"ד באדר ה'תשמ"ב
ישראלישראל ירושלים, ישראל
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 9 במרץ 1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל, תנ"ך
תפקידים נוספים ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק
תלמידיו הרבנים שלמה אבינר, יעקב אריאל, חיים דרוקמן, צבי ישראל טאו, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד, חנן פורת, חיים שטיינר, ורבנים אחרים
חיבוריו לנתיבות ישראל, שיחות הרב צבי יהודה, מתוך התורה הגואלת ועוד
אב אברהם יצחק הכהן קוק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב צבי יהודה הכהן קוק (מכונה גם הרצי"ה; ט"ו בניסן ה'תרנ"א, 23 באפריל 1891 – י"ד באדר ה'תשמ"ב, 9 במרץ 1982) היה ראש ישיבת מרכז הרב ומנהיג רוחני בולט של הציונות הדתית. מהאידאולוגים הבולטים של רעיון ארץ ישראל השלמה. בנו ותלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

קורות חייו

הראי"ה קוק, אבי הרב צבי יהודה

שנותיו המוקדמות

נולד בעיירה ז'יימליס (זיימל) בפלך קובנא באימפריה הרוסית (כיום במחוז שיאוליאי בליטא), שם כיהן אביו ברבנות, לרב אברהם יצחק הכהן קוק ולרבנית רייזא-רבקה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים, שעל שמו הוא קרוי. אמו הייתה רעייתו השנייה של אביו, והוא היה בנה הראשון. בשנת ה'תרנ"ו (1896), עברה המשפחה לבויסק שליד ריגה, שם נתמנה אביו לרב העיירה. בבויסק למד גמרא אצל הרב ראובן גוטפריד ידידיה, חתנו של הרב יואל משה סלומון, ואצל הרב בנימין מנשה לוין. אמנם, את עיקר תלמודו קיבל מאביו. בנוסף למד מקרא אצל הרב משה זיידל, ורוסית אצל מורה פרטי. בהיותו שם עמד בראש אגודת הנוער "פרחי ציון".[1]

כאשר התמנה הראי"ה קוק לשמש כרבן של יפו והמושבות, עלתה המשפחה לארץ ישראל. הם הגיעו לנמל יפו בכ"ח באייר ה'תרס"ד (13 במאי 1904). בשנת ה'תרס"ו (1905) עבר לירושלים כדי ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה. בישיבה, בהיותו כבן 15, התקרב ולמד באופן קבוע עם הרב זרח אפרים אפשטיין, גיסו של ראש הישיבה, שלימים כיהן כראש הישיבה. לאחר תקופה בירושלים, שב הרב צבי יהודה ליפו וחזר ללמוד אצל אביו. באותן שנים התיידד עם הרב יעקב משה חרל"פ, וסייע לו בעריכת הספר "צבי לצדיק".[2]

בשנת ה'תרס"ט (1909), סייע בהקמת הישיבה בראשותם של אביו והרב שלמה זלמן שך ששכנה בבניין של תלמוד תורה "שערי תורה" ולמד בה. מלבד לימודי קודש, למד שם גם שפות זרות ומדעים. בשנים אלו החל גם בעריכת כתבי אביו ובהוצאתם לאור. הראשון שבהם היה הספר שבת הארץ (1910), העוסק במצוות השמיטה, ובו אף השתתף בכתיבה. בשנת ה'תרע"ג (1913), פרסם את הקובץ "התרבות הישראלית" עם ישראל חבס.[3]

בין אירופה לארץ ישראל

הרב צבי יהודה עמד לימינו של אביו בעיסוקיו הציבוריים. כאשר הבחין כי הדבר פוגע בלימודיו, שקל את האפשרות לנסוע לישיבת טלז, ישיבת סלובודקה או לישיבה בהונגריה. בצעירותו ובמשך שנות לימודיו בישיבה, על אף סיועו בעניינים שונים בפעילותו של אביו[4], הקפיד להתמקד בעיקר בלימוד תורה ולא בהתערבות בענייני ציבור.[דרוש מקור]

בסופו של דבר, סמוך למלחמת העולם הראשונה נסע להלברשטאדט שבגרמניה, בעצתם של הרב בנימין מנשה לוין והרב משה אוירבך, שם לימד תנ"ך וגפ"ת (גמרא, פירוש רש"י ותוספות), ובעצמו העמיק בלימוד מסכתות עירובין וחולין עם חלק יורה דעה שבשולחן ערוך. במקביל, למד מדעי הרוח באוניברסיטת הלברשטאדט.[5]

בקיץ של אותה שנה נסעו הוריו לגרמניה, לשם הוזמן הראי"ה לדבר בוועידה העולמית של אגודת ישראל. הוא קיבל את פניהם בברלין והצטרף אל אביו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באותו שבוע, נאסרו הוא ואביו כנתינים של רוסיה, שהייתה מעצמת אויב של גרמניה. הראי"ה שוחרר מיד עקב מעמדו ונסע לשווייץ, ואילו הרצי"ה שוחרר שבוע מאוחר יותר ונאסר עליו לצאת מהמדינה. לאחר כשלושה חודשים הותר לו לצאת מהמדינה, והוא הצטרף אל אביו בשוויץ, שם למד עימו באינטנסיביות.[6] בתקופה בה שהה הראי"ה בלונדון כרב קהילת מחזיקי הדת נותר הרצי"ה בנשאטל, בחסותו של הרב ד"ר יחיאל מיכל הלוי אשר.

בשנת התרע"ט הצטרף אל אביו בלונדון, ובסוף אותה שנה (1919) שב עם אביו לארץ ישראל. בטבת תר"פ עבר לפתח תקווה ולימד שם בבית הספר "נצח ישראל" בראשות הרב משה אוירבך. שנה לאחר מכן חזר לאירופה בשליחות תנועת "דגל ירושלים" שהקים אביו, כדי לעשות נפשות לרעיון תחיית האומה והארץ בקרב גדולי התורה שם. במסגרת זו פגש ויצר קשרי ידידות עם רבנים ואדמו"רים בולטים בפולין, בליטא ובוינה.

בכ"ו בשבט ה'תרפ"ב (24 בפברואר 1922), בגיל 31, נישא בוורשה לחוה לאה, בתו של הרב יהודה לייב הוטנר - שהיה דיין בוורשה ובנו של הרב יוסף זונדל הוטנר מאיישישוק. היא הייתה אשה בעלת השכלה תורנית וכללית ופעילה בשדה החינוך היהודי בוורשה. לאחר 22 שנות נישואים ללא ילדים, נפטרה הרבנית חוה לאה ממחלה בז' בשבט התש"ד (1 בפברואר 1944).[7] מאז, לאורך קרוב לארבעים שנה, חי הרב צבי יהודה בגפו.

בישיבת מרכז הרב

בשנת ה'תרפ"ג (1923), הקים הראי"ה קוק את ישיבת מרכז הרב. הרב צבי יהודה מונה לשמש כ"מנהל רוחני" בישיבה, והעביר שיעורים בתנ"ך ובאמונה. במשך תקופה מסוימת שימש כאחראי גם על הניהול האדמיניסטרטיבי של הישיבה. בין השנים 1933-1929, שנות התבססות המשטר הסובייטי בברית המועצות, פעל למען העלאתם לארץ של בחורים מרוסיה וליטא אל ספסל הלימודים בישיבת מרכז הרב.

שנים רבות הקדיש לחקר, עריכה וסידור כתביו של אביו. בין השאר, ערך והוציא לאור את הספרים "אורות" ו"אורות התשובה"[8]. לאחר פטירת אביו (ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935) התמסר לעבודה זו ביתר שאת בצד עבודתו החינוכית בישיבה, כאשר ראשית עמלו היה הוצאת ספרי השו"ת - משפט כהן, דעת כהן ועוד.[9]

הרב צבי יהודה השתתף גם בפעילות ציבורית ובמאבק היישוב להקמת המדינה. הוא עודד את תלמידיו שהצטרפו למחתרות, ובעצמו התנדב למשמר העם בירושלים ולחיזוק הביצורים במלחמת העצמאות.[10] בבחירות לכנסת השנייה, ב-1951, הוא הוצב במקום ה-119, הסמלי, ברשימת "הפועל המזרחי".[11]

ישיבת מרכז הרב

בשנת ה'תשי"ב (1952), לאחר פטירת הרב יעקב משה חרל"פ, מחליפו של אביו בראשות הישיבה, קיבל לידיו הרב צבי יהודה את ראשות הישיבה, תפקיד בו כיהן כשלושים שנה, עד לפטירתו. באותה תקופה הישיבה הייתה קטנה ומורכבת ברובה מאברכים מבוגרים מתלמידי הראי"ה. הרב צבי יהודה חולל בה שינוי כשפעל להגעתם של בני היישוב החדש בוגרי תנועת בני עקיבא לישיבה. גיסו, הרב שלום נתן רענן, שימש כר"מ וכמנהל הישיבה. בהנהגתו הפכה הישיבה למרכז משמעותי שמשך אליו צעירים רבים. מלבד תלמידי הישיבה פקדו את ביתו ברחוב עובדיה בירושלים, אנשים רבים מישראל ומחוץ לה שראו אותו כרבם.

בשונה מרוב ראשי הישיבות, לא נהג להעביר שיעור בגמרא, ונימק זאת בכך שתפקידו האישי הוא ביסוס האמונה ולימודה. את השיעור הכללי בגמרא העבירו ראשי הישיבה שכיהנו תחתיו[דרושה הבהרה], הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי.

הרב צבי יהודה עם תלמידיו. העלייה הראשונה של גרעין אלון מורה, 1974

נפטר לאחר מחלה ארוכה בחג הפורים, י"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) ונטמן לצד אביו בבית הקברות בהר הזיתים.

הרב צבי יהודה קוק ביום ירושלים ה'תשמ"א (1981) בישיבת מרכז הרב. לצדו (משמאל לימין), הרב שלמה גורן והרב אברהם שפירא.

ממשנתו ועמדותיו

גאולת ישראל, מדינת ישראל וקדושתה

כהמשך למשנתו של אביו, הראי"ה, שהביע יחס חיובי לציונות ואף נשא באחריות הרבנית ביישוב החדש. התמסר הרצי"ה ככל יכולתו לחתירתה של התנועה הציונית להקמת מדינת ישראל, ולאחר שקמה ונוצר צורך בהתייחסות מקיפה כלפיה וכלפי הסוגיות שהעלתה, התווה משנה רוחנית ומעשית כלפיה לאור משנת אביו.

הרצי"ה זיהה את את הציונות ועליית יהודים ארצה עם תחילת "הקץ המגולה", בו מתחילה בופעת גאולת האומה בצורה הדרגתית וטבעית, על פי המטבע של חז"ל "קמעא קמעא". בנאום שנשא ביום העצמאות ה'תשי"א תחת הכותרת "לתוקף קדושת יום עצמאותנו"[12] הוא הצהיר זאת ואמר שהאומץ להכריז על העצמאות היה "נס ממרומים". הוא הסביר אז שעיקר מצוות יישוב הארץ נעשה בקיום ריבונות מדינית עליה, על בסיס דברי הרמב"ם[13] והרמב"ן[14]

לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל, הוא נשא נאום שלימים כונה מזמור י"ט של מדינת ישראל, ובו שטח דברים מהגותו המדינית ויחסו למדינת ישראל. בין היתר טען כי מדינת ישראל היא המדינה שחזו הנביאים. הוא אף דימה בין תפילין לבין טנקים, בכך שהטנקים משמשים כ"מכשיר מצווה", שעל ידם מקיימים בפועל את מצות כיבוש הארץ, שהיא מצווה מדאוריתא לפי הרמב"ן. כן קבע שישראל צריכה לשאוף להרחיב את נחלתה ברחבי ארץ ישראל.[15]

בנוסף, בעצם הקמת המדינה ראה קידוש השם והתגלות מלכות שמים. מכלול סיבות אלו הביאו אותו לייחס למדינה קדושה, שאינה נפגמת מכך שיש בה כאלה שאינם נוהגים על פי ההלכה.[16]

יחסו לממשלה

על בסיס דברי אביו הראי"ה, הסביר שבהעדר מלך, העם יכול וצריך להעמיד לו הנהגה שתיחשב כמלכות לעניינים הנוגעים למצבו הכללי.[17] תפיסה זו הביאה אותו לנקוט קו ממלכתי ולהפגין כבוד רב כלפי הממשלה וראשיה. על יחס זה שמר גם כשחלק עליהם וביקר את מעשיהם בצורה תקיפה. כמודל הציג את אליהו שרץ לפני מרכבת אחאב, למרות תוכחתו החריפה כלפיו, משום כבוד מלכות ישראל.[18]

כחלק מיחסו אל המדינה והמשקל שנתן לממשלה, התנגד בתקיפות לממשלת מיעוט הנסמכת על קולות של מפלגות ערביות. בממשלה כזו ראה בעיה הקודמת לשאלת שלמות הארץ ו"מיהו יהודי", היות שהיא נוטלת את שליטת העם היהודי במדינתו, ומהווה חילול ה' מובהק. בתקופה בה עלתה אפשרות כזו, סירב לראות בה ממשלה לגיטימית, וכינה אותה בפומבי "טראגי-קומדיה"[19] ואת חברי המפד"ל שכיהנו בה כשרים - "המכונים שרים".[20] עם זאת, הזהיר מהפיכת ההסתייגות לכעס ושנאה.[21]

יום העצמאות

הרב צבי יהודה ראה באומץ להכריז על העצמאות נס ממרומים, שיש להודות עליו.[22] הוא ראה ביום העצמאות קדושה[23][15], וסבר שעל כן אין לומר בו תחנון. לדבריו היה ראוי לבטל את התחנון גם בתפילת המנחה שלפניו, כמו בכל ערב חג, אלמלא היה זה יום הזיכרון. כן סבר שיש להתגלח לכבוד היום, למרות שאין מתגלחים בימי ספירת העומר.[24] הוא אמר שיש להרבות בשמחה ביום זה, וראה בקיום סעודה בו כבימי מועד סעודת מצווה של הודיה על הקמת המדינה, הוא ייחס חשיבות רבה לסעודה זו המבטאת את משמעות חגיגת היום כמצווה.[25][26]

בתפילה היה אומר הלל כתקנת הרבנות הראשית. סבר שראוי לאומרו בברכה, אך בשנים הראשונות הורה לא לברך עליו בישיבה, לפי הוראת הרה"ר, כיוון שהיא ישיבה מרכזית, ושאעפ"כ יחידים או בתי כנסת הרוצים לברך רשאים לעשות זאת. החל משנת תשל"ד (1974) הנהיג בישיבה לברך על ההלל, לאחר שהוחלט כך במועצת הרבנות הראשית. כאשר יום העצמאות נפל על תענית בה"ב, אמר הן סליחות והן הלל.[27]

בליל יום העצמאות היה יוצא לרקוד ברחובות ירושלים. החל מתשי"ד (1954) התקיימה בישיבה גם ארוחה חגיגית בליל יום העצמאות, והרצי"ה החשיב אותה כסעודת מצווה והיה נואם בסופה. לאחר הסעודה היה יוצא עם תלמידיו לריקודים. בשנים בהן מצעד צה"ל התקיים בירושלים, היה יוצא לחזות בו ועודד את תלמידיו לעשות כן. בהתבסס על דרשות הר"ן, הסביר שאין בכך בעיה של "כוחי ועוצם ידי" אלא מעשה חיובי, כאשר זוכרים שהקב"ה הוא הנותן לאדם את הכוח לעשות חיל.[28]

בנימין זאב הרצל

הרב צבי יהודה העריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר. כאשר היא נעלמה והוא חשש שהדבר נעשה במתכוון החליט להפסיק להעביר שיעורים עד שהיא תוחזר. לאחר מספר ימים התברר שהיא נפלה מאחורי הכוננית, ורק אז חזר להעביר את שיעוריו.[29]

השואה

הרב צבי יהודה ראה בשואה ניתוח הכרחי שעם ישראל נאלץ לעבור ערב גאולתו, אך הוא היה בוכה בכל פעם שדיבר על כך. לטענתו בעם ישראל נדבקה טומאת הגלות - "זפת הגלות", והשואה הייתה טיפול אלוהי, בדרך של ניתוח נורא וריפוי הכרחי.

צבא

הרב צבי יהודה קוק עם כוחות צה"ל לאחר שחרור הכותל בשנת 1967
הרב צבי יהודה קוק עם כוחות צה"ל לאחר שחרור הכותל בשנת ה'תשכ"ז (1967)

הרב צבי יהודה ראה בהתגייסות לצבא חובה ומצווה, משלוש סיבות: הצלת נפשות, מצוות יישוב ארץ ישראל, וקידוש השם.[30]

את המלחמות מאז הקמת המדינה החשיב כמלחמות מצווה, הן על יסוד דברי הרמב"ן שיש מצווה לכבוש את הארץ, והן על פי דברי הרמב"ם שמלחמת כיבוש הארץ[31] והגנת העם[32] היא מלחמת מצווה.[33]

מלחמות אלה ראה כשלבים בגאולה. את דברי התלמוד האומר שמלחמות מסמנות את תחילת הגאולה, ייחס למצב בו לעם ישראל יש יכולת להלחם. הוא כתב שלצבא ההגנה לישראל יש קדושה מוחלטת, משום שבו מתקיימת חובת שלטון עם ישראל על הארץ. לדבריו המיליטריזם הישראלי הוא "מיליטריזם אלוקי", לצבאות ישראל יש "קדושה אלוקית", ומדי הצבא, הטנקים ומטוסי הקרב קדושים מכיוון שהם "תשמישי מצווה" למצוות כיבוש הארץ.[34]

יחד עם זאת ראה במלחמות דבר נוראי וטראגי, כורח אלוקי, והביע תקווה שבעתיד הן יפחתו, "עד להשתחררות ממיליטריזם בזמן המשיחי כאשר לא ישא גוי אל גוי חרב".[35]

גיוס תלמידי ישיבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להרחיב על השירות בפועל של תלמידי ישיבת מרכז הרב, שהיה קצר ומאוחר יותר מהמשתמע.

הרב צבי יהודה סבר שגם בחורי ישיבה חייבים להתגייס לצבא. הוא התנגד לנתינת פטור לתלמידי ישיבה, אך תמך בדחיית השירות למספר שנים לצורך לימוד בישיבה, כאשר המצב הביטחוני מאפשר זאת.[36]

בימי מלחמת העצמאות התפרסם כרוז לפיו הראי"ה התנגד לגיוס בני ישיבות, תוך ציטוט אחת מאיגרותיו. בתגובה פרסם הרצי"ה כרוז נגדי בו כתב שמדובר בסילוף "מן המין הגרוע ביותר", שכן האיגרת נכתבה בימי מלחמת העולם הראשונה, בבקשה מהאימפריה הבריטית לפטור תלמידי חכמים מגיוס, ולדבריו אינה נוגעת למצב הנוכחי. לאחר כמה חודשים פרסם את החוברת למצות הארץ בה ביאר את החובה ההלכתית להתגייס לצבא, והתמודד עם הראיות שהובאו מדברי חז"ל כדי לפטור בחורי ישיבות מגיוס.[37]

הרצי"ה השתתף בשתי פגישות של ראשי הישיבות עם אנשי הממשלה בנוגע לגיוס בני הישיבות. הראשונה התקיימה בתקופת דוד בן-גוריון בשנת התשי"ח (1958), והשנייה בשנת התשכ"ח (1967).[38] למחרת הפגישה השניה סיפר לתלמידיו על הפגישות: בפגישה הראשונה לא נותר לו זמן לדבר, והוא הצטרף בשתיקה לראשי הישיבות. בפגישה השניה אמר שיש לראשי הצבא ולראשי הישיבות אחריות משותפת לבניין הצבא ולבניין רוח האומה. כן אמר בפגישה שהוא סולד מהביטוי "פטור", ובישיבתו הוא מאפשר רק דחיה, לפרק זמן שמשתנה מתלמיד לתלמיד באופן אינדיבידואלי. הוא ביקש להמשיך את הסדר הדחיה ללא שינוי, כשלדבריו מבחינה הלכתית שר הביטחון קובע מתי צרכי הצבא מאפשרים זאת. בנוסף שלל כפיית גיוס על הישיבות, ואמר שיש לחכות שראשי הישיבות שמתנגדים לגיוס יתקדמו בעצמם בהכרת החשיבות שבו.[39]

בראיון בשנת התשל"ה, אמר שיש לחייב את בחורי הישיבות החרדיות להתגייס לצבא או לשירות לאומי.[40]

לימוד תורה

לימוד תורה מכוח כלל ישראל

לדעת הרצי"ה, הגישה הנצרכת ללימוד תורה היא מתוך הכרה בנתינתה לכלל ישראל ולא ליחידים או לפרטים, ודווקא מתוך אמונה בכך שהקב"ה בחר בעם ישראל ונתן לו כעם את התורה. כך הסביר את כוונת הגמרא, המנמקת את החורבן בכך שלא בירכו בתורה תחילה,[41] שהיה חסר להם את יסוד האמונה בכך ש"בחר בנו מכל העמים" ומתוך כך "נתן לנו את תורתו".[42]

לימוד אמונה

הרב צבי יהודה ראה את לימודי האמונה כחלק עיקרי בלימוד התורה. הוא חזר על כך שאמונה נבנית על ידי לימוד קבוע ומעמיק בספרי האמונה של חכמי ישראל, וראה בכך את הייחודיות של ישיבת מרכז הרב. הוא הדריך על פי דברי הגר"א להרבות בלימוד ספר הכוזרי, ”שעיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו”,[43] וכן בספרי מהר"ל מפראג, אותם ראה כהכנה ללימוד פנימיות התורה.[44]

חינוך

מוסדות חינוך ואופיים

בעת מחלוקת על קבלת תלמידים חילונים לבית ספר תיכון דתי, השיב הרצי"ה במכתב: ”חלילה לדחות איזו נפש מישראל, הבאים מתוך קילקולם של החינוכים הריקניים... וצריך לשמור ולהגן, ולבצר את החלקים של בית ספר, שלא ינוגעו ברפיון יהדות על ידי כך”.[45]

עם ריבוי המשפחות במרכז הרב שחיפשו מוסדות לימוד בעלי רמה תורנית גבוהה יחד עם תודעה לאומית, אמר הרצי"ה שיש להקים תלמוד תורה מתאים. בעקבות כך הוקם בית הספר נועם בידי תלמידיו, שבהמשך צמחה ממנו רשת נועם. בהמשך עלה רצון בהקמת מוסד תורני עוד יותר, בו כבר מהגיל הרך יהיו לימודי הקודש בסיס מרכזי וכמעט יחידי, ובברכתו הוקם תלמוד תורה מורשה.[46]

כמו כן, כמענה לצורך בישיבה מתאימה לגילאי תיכון, יזם הרב אברהם אלקנה שפירא את הקמת ישיבת ירושלים לצעירים, ברוחה של מרכז הרב. ובהדרכת הרצי"ה שבירך על הרעיון הוקמה והתנהלה הישיבה.[47]

היחס ללימודים כלליים

הרב צבי יהודה התנגד להצגת התורה והמדע כתחומים נבדלים מהותית: ”ההבדל הנמוך בין "תורה ו"חכמה" ו"מדעים"... השיבוש הגדול הזה... כל הדבר בשפלות יסודו”. כן אמר שלימוד שפות זרות הוא לכתחילה, כאשר הכל לשם שמים.[48] עם זאת, הסתייג מלימודיהן במסגרת ישיבה, בשונה מעמדתו לגבי מוסדות אחרים - כפי שהורה לבית הספר נועם, שהיות ואינו חלק מישיבה ניתן ללמוד בו אנגלית.[49]

כאשר ביקשו בישיבת ירושלים לצעירים שהוכוונה על ידו להכניס לימודי מתמטיקה, אישר זאת בנמקו שזהו לימוד חשבון באופן מורחב וגם בישיבת עץ חיים למדו חשבון, וכן שגם הגר"א עסק בו ואף חיבר את הספר 'איל משולש' העוסק בגאומטריה.[50] לעומת זאת, ללימודי אנגלית בישיבה לצעירים התנגד נחרצות. הוא הסביר שעניינה של הישיבה הוא קודש, שלימוד שפה זרה הוא גם התבטלות לתרבות הגויים, ושבירושלים קיים "חרם" על לימוד שפה זרה. למרות שבכך נפגעה הכרת משרד החינוך בישל"צ, עמד הרצי"ה על דעתו והדגיש שאין לישיבה תלות בו ומחויבות לתכתיביו. כאשר הורים נמנעו משליחת בניהם לישיבה בשל כך, הוסכם לבסוף על לימודי אנגלית בערב במקום נפרד מהישיבה, למעוניינים.

את לימוד ההיסטוריה ראה כקודש, ואמר שיש ללמדו בישיבה, אך הקפיד שזה ייעשה דווקא מתוך ספר המתאים לרוח ומסורת ישראל. משלא נמצא ספר כזה המתאים להילמד בישיבה - הורה לרב יוסף ברמסון שלימד את המקצוע בישיבה, שיכתוב ספר בעצמו ומתוכו ילמד.[51]

בנוגע ללימודי ספרות ולשון בישיבה לצעירים אמר שהם הרחבת התורה וניתן ללומדם, אך יש לוודא שהם נקיים.

מחנך הלומד באוניברסיטה

הורה שבשעה שאדם לומד באוניברסיטה, שהיא מקום סכנה רוחנית, לא רצוי שיחנך. אך לאחר שסיים את לימודיו - אם מצבו הרוחני נשמר, יכול לחזור וללמד.[52]

היחס לחילונים

הרב צבי יהודה, התנגד לכפייה דתית, ונתן ביטוי דרמטי לכך כשהצהיר על הצטרפותו ל"ליגה למניעת כפייה דתית". ואולם, לאחר זמן פרש מן התנועה, מכיוון שטען שבפועל תומכת הליגה בכפייה אנטי-דתית (מכיוון שחבריה לא הסכימו לשנות את שמם ל"הליגה למניעת כפייה מצפונית").[53]

בתגובה לטענות שנשמעו כנגדו שמאמר הדור, שכתב אביו, הראי"ה קוק, ובו הוא מדבר על החיוב שביהודים חילוניים, התאים לדור של אביו אך לא לדור הנוכחי, היה עונה לתלמידיו "אתם הייתם באותו דור, או אני?". עוד אמר כי "אדרבה, דורנו הוא עוד יותר נפלא".[54]

נשים

מעמד האישה

בנושאי מעמד האישה ומגדר הדגיש הרצי"ה את מאמר חז"ל במסכת בבא קמא: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה".[55] לדבריו, הנקודה היסודית בסוגיות אלו היא השוויון; אך השוויון אינו זהות אחידה, ולכל אחד מהמינים יש תפקיד משלו. מתוך גישה זו פירש את דברי חז"ל המבחינים, בין אשה לבין איש, כמתאימים לתכונות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות של כל אחד מהם.

לימוד תורה לנשים

הרצי"ה תמך בדעה שנשים תלמדנה חלקים בתורה, בעיקר לימודי תנ"ך, אמונה והלכה למעשה. בביתו התקיימו שיעורים קבועים לנשים, וחלק מהשיעורים לגברים הושמעו ברמקול לנשים בדירה סמוכה. הוא נפגש עם נשים שבאו לדבר עמו בלי להביט בהן, חלקן נשים ידועות, כגון אביטל שרנסקי, שולמית אלוני וגאולה כהן.

צבא ושירות לאומי

בהקשר של שירות נשים בצה"ל, סבר על פי דברי המשנה והרמב"ם כי באופן עקרוני גם נשים חייבות במלחמת מצווה. עם זאת, הוסיף כי "בשירות צבאי לבנות קיימת סכנה של נפילה מוסרית, וקשה לבת להישאר בתמימות צניעותה". לכן לדבריו על הרבנות הראשית להכריע בסוגיה זו (בהתאם למצווה לשמוע "אל השופט אשר יהיה בימים ההם")[דרושה הבהרה]. בפועל, תמך בשירות לאומי לבנות, בהסתמכו על דברי הרדב"ז על השתתפות נשים במלחמת מצווה, אשר מתבטאת למשל באספקת מים ומזון ללוחמים.[56]

צניעות

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מידע חסר ולא מאוזן.

הרב צבי יהודה ראה בצניעות תכונה טבעית של עם ישראל: ”גילוי בשר האשה הוא היפך הגמור לטבעם של ישראל. זוהי השפעה מן הגויים. אמיתיות מציאותם של ישראל היא טהרה וצניעות קדושה”.[57]

לדבריו כל ההלכות באות סביב למידה זו. כדוגמה הביא את כיסוי הראש לגברים שנהוג בעם ישראל, אף שהחיוב בו אינו ברור בפוסקים. בהקשר זה, אמר שיש להצטער על כך שרבי ישראל מאיר הכהן, מחבר הספר משנה ברורה, התיר לנשים, כחידושם של כמה אחרונים, לא לכסות את חלק הרגל שמתחת לברך.[58]

הרב צבי יהודה דרש הקפדה על דיני הצניעות והפרדה בין בנים לבנות ועמל להטמיע אותם. הוא הורה להתחיל לחנך לצניעות מגיל שלוש, אך לפי הדרגה החינוכית. התיר שירת שירי קודש על ידי בנים ובנות יחדיו בחוג המשפחה, גם במשפחה המורחבת.[59]

תנועת נוער

לרצי"ה היו קשרים חמים עם תנועת הנוער בני עקיבא, והוא כתב מאמרים בביטאון התנועה. על אף התנגדותו לפעילות מעורבת, אישר למדריכים להעביר בה פעולות. הרב ישי באב"ד סיפר שבהיותו בן שבע עשרה התלבט האם להצטרף לטיול מעורב בתנועה, והרצי"ה התיר לו. על אף שלא רצה שבני עקיבא תיפגע, בירך על הקמת תנועת הנוער הנפרדת אריאל.[60]

ענייני הלכה

הר הבית

הרב צבי יהודה התנגד לעלייה להר הבית. הוא סבר שמכיוון שלאחר מלחמת ששת הימים, הר הבית תחת שליטה ישראלית בפועל, האיסור ההלכתי להיכנס למקום נשאר בתוקפו ואין צורך לדון בשינוי שלו.[61] לטענת אחיינו הרב שלמה רענן ותלמידו הרב יצחק שילת, בשלב מאוחר יותר התיר את העלייה בעקבות שינוי המצב והתפתחות המחקר.[62]

היתר המכירה

כהמשך לדרכו של אביו במבוא לספר שבת הארץ גם הרב צבי יהודה הורה שיש לסמוך על היתר המכירה בשנת השמיטה. על הקונים בשמיטה יבול נוכרי אמר: "לתת תמיכה לאויבינו זה נקרא מידת חסידות?!"[63]. עוד העביר ביקורת על התבטאות של הרב יעקב אריאל שכתב ש"הדעות המקילות בשמיטה אינן אלא דעת יחיד" וקבע כי ”האמת היא שהדעות המקילות בשמיטה הן דעת רבים ורבים מגדולי גאוני ישראל, ולא עוד אלא שהרשימה היא ערוכה וארוכה ומבוררת שהמקילים והמתירים הם הרבה הרבה יותר והאוסרים והמחמירים הם במספר מועט ומצומצם”[64]

כמנהיג

מעמדו והשפעתו

לאחר מלחמת ששת הימים ועם גדילתה המשמעותית של הישיבה ופרסום דבריו בידי תלמידיו, נפתח בחיי הרצי"ה פרק חדש כ"מנהיג לאומי".[דרוש מקור: איפה בכתבה?] צד ההנהגה שבו הלך אז והתעצם, והתבטא בתחומים רבים כמו עצם היחס למדינה, המאבק נגד המסיון, הובלת ההתיישבות ביהודה ושומרון וכרוזיו בעניין, ועוד.[25] השפעתו של הרב צבי יהודה גרמה לשינוי ניכר בציבור הדתי לאומי, בשני נושאים מרכזיים: ראשית - מבחינת עמדות פוליטיות ויצירת מפעל ההתיישבות, בעוד שעד לשנות השישים הייתה המפד"ל ממוקמת במרכז, לצדה של תנועת העבודה. לא מעט בהשפעתו עברה המפלגה לצדה הימני של המפה הפוליטית, תוך עקיפת הליכוד מימין. זאת תוך שגוש אמונים, שהוקם על פי קריאותיו ורבים מפעיליו היו תלמידי הרב צבי יהודה ופעלו מכוחו, הקים יישובים רבים מעבר לקו הירוק.

שנית, כשבמקביל, החליפו בהדרגה תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה את הר"מים החרדים בחלק מהישיבות התיכוניות, ואף הקימו בעצמם ישיבות נוספות - הן תיכוניות והן גבוהות והסדר. בכך נוצר בהשפעתו הישירה עולם תורה דתי לאומי ענף.[65]

מהלכים אלה תרמו לביטחון העצמי של הציבור הדתי לאומי. בעבר הייתה בציבור זה התחושה של נחיתות כלפי החלוציות החילונית בממד הלאומי, וכלפי החרדיות בממד הדתי. עתה החל ציבור זה להוביל שינוי במפה הפוליטית והמדינית מחד, ובעולם תורני מאידך.

הרב צבי יהודה דרבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה במדינת ישראל. תלמידיו הקימו חלק ניכר מן הישיבות הגבוהות הציוניות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות הדתיות.

הרב צבי יהודה קוק מברך את מתיישבי גרעין אלון מורה בשנת 1974

יישוב הארץ ו"גוש אמונים"

הרב צבי יהודה עם אריאל שרון, נוטעים עץ. העלייה הראשונה של גרעין אלון מורה, 1974

לאחר מלחמת ששת הימים פעל רבות ליישוב הארץ, על פי עקרון ארץ ישראל השלמה ומתוך שאיפה ליישומו (אף שהדגיש ש"ארץ ישראל השלמה" כוללת גם את עבר הירדן ועוד, ומשום כך אף לא הצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה[66]). הוא הכריז בעל פה וכן בגילויי דעת ובמכתבים ששלח לראשי המדינה, כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אסורה על פי התורה וכי יש להתנחל בכל רחבי ארץ ישראל. וכך הצמיחה ישיבת "מרכז הרב" את מנהיגי תנועת "גוש אמונים", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני.

בהתאם לדרכו, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחד מהם כשהוחלט לפנות את גרעין "אלון מורה" שהתיישב בחווארה (ליד שכם), השתתף הרב צבי יהודה בניסיון למנוע את הפינוי. הרב צבי יהודה פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". לאחר שפונו כל שאר האנשים ניגש אלוף הפיקוד יונה אפרת, אחז בידו של הרב צבי יהודה והוא הלך עמו אל האוטובוס.[67]

עם זאת, ביטוי לגישתו הריאלית ניתן לראות כאשר תלמידו הרב חנן פורת הציע לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הר הבית להתחיל ללמוד את הלכות בית המקדש. הרצי"ה השיב כי עוד נצטרך ללמוד שנים רבות את ההלכות העוסקות במלחמות ובסדרי המדינה שבטרם הגאולה השלמה.[68]

מאבק במסירת שטחים ופינוי יישובים

הרב צבי יהודה מתראיין בהפגנה נגד הנסיגה מרמת הגולן, 1974. מימין לשמאל: מנחם בגין, גאולה כהן, הרב צבי טאו והרב צבי יהודה קוק

את עמדתו התקיפה כנגד כל מהלך של נסיגה הביע גם בכרוזיו, לדוגמה: ”האזהרה החמורה האלהית, חלילה להעלות על הדעת להפקיר ולוותר על משהו מארץ חיינו הנצחית לעולם... האומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו חייו”.[69] הוא אף עודד את מאבקי המתיישבים, לדוגמה בכרוז תמיכה לבאים ולמתיישבים בסיני במסגרת התנועה לעצירת הנסיגה: ”לכבוד כל יקירינו המתקבצים למען שמירת שלמותה של ארץ חיינו הקדושה לכל ישראל. כולי אתכם ואליכם בכל פעולותיכם למען כל תקפה של שלמותה של ארץ חיינו כולה במלואה לכל גבולותיה”.[70]

בתשל"ז, לאחר שקיבל מכתב הקובל על כך שגוש אמונים הוא נגד הממשלה, כינס את ראשי גוש אמונים לשיחה ואמר: ”לא הפגנות. נוציא את המילה "הפגנות"! צריך כעת הסברה. נוציא את הטעות הזו: גוש אמונים הוא לא נגד הממשלה. כולו חיובי, חיוב שבחיוב. הגדלת החיוב זה היסוד. צריך הרבה לשנן זאת, ולהרבות ולרומם את האווירה”.[71]

מעמדה וכבודה של הרבנות הראשית

הרב צבי יהודה נלחם רבות על מעמדה של הרבנות הראשית לישראל, וראה בה את ה"מרא דאתרא" במדינת ישראל. במסגרת זו פעל הן כנגד הפגנת זלזול מצד חלק מהציבור החרדי כלפי הרבנות הראשית לישראל והרב הראשי לישראל (בעיקר הרב שלמה גורן); והן כנגד התערבות של בג"ץ בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים של הרבנות.

המאבק לעליית יהודי ברית המועצות

הוא עודד את פעילות תנועת שלח את עמי למען עלייה של יהדות רוסיה ותלמידיו היו פעיליה המרכזיים.

השפעתו הציבורית

משנתו ודמותו של הרב צבי יהודה קוק הייתה ידועה במעגלים רחבים בחברה הישראלית והוא ניהל קשרים עם אנשי רוח רבים, כמו חיים נחמן ביאליק ואז"ר. הוא נחשב למנהיג הרוחני הבולט בציבור הדתי לאומי. והיה אף בעל השפעה על אנשים מחוץ למחנה הדתי - דוגמת משה דיין[65].[דרוש מקור: איפה בכתבה?]

הרב צבי יהודה היה מיודד עם חלק מהמנהיגים החרדים הבולטים, בהם הרב יחזקאל סרנא והרב שלמה זלמן אוירבך. עם זאת היו בציבור החרדי שהתנגדו לו, בשל תמיכתו בציונות ובמדינת ישראל.

מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את מפלגת מימד ואת "נתיבות שלום".

פרסים והוקרה

הרב צבי יהודה קוק מדליק משואה בשנת 1957

ב-1957 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, כנציג היישוב הישן.[72] ב-1961 הוחלט להעניק לו את פרס ישראל לספרות תורנית על הוצאת כתבי אביו, יחד עם הרב דוד כהן (הנזיר), אך הוא סירב לקבלו.[73] באופן דומה סירב לקבל את אות יקיר ירושלים.[74] בשנת 1980 קיבל את הפרס לאחדות ישראל על שם השר משה חיים שפירא, על חינוך תלמידים לאהבת ישראל, עמידתו בראש מפעל תורני שהוציא אלפי תלמידים, ועל "היותו מופת בחייו האישיים והציבוריים".[75]

הנצחתו

נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג נואם בכנס שהתקיים בבנייני האומה במלאת 40 שנה לפטירת הרצי"ה. פברואר 2022
עץ משפחת קוּק


שלמה זלמן קוק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי יהודה רבינוביץ' תאומים
 
 
 
 
 
 
אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב אלעזר הירשוביץ
 
רייזא רבקה
 
אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוּק
 
אלטה בת שבע
 
דב בער קוּק
 
שמואל הכהן קוק
 
שאול חנא קוק
 
לאה קוּק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם אלקנה כהנא שפירא
 
פנינה
 
שלום נתן רענן
 
בתיה מרים
 
צבי יהודה הכהן קוק
 
פרידה חנה
 
ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים
 
רפאל קוק
 
הלל קוק
 
נחום הכהן קוק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתיה כלאב
 
יעקב כלאב
 
צילה הלוי
 
חיים שלום הלוי (גורדין)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב אלעזר שפירא
 
 
 
 
 
צפורה
 
מרדכי פרום
 
שלמה קוק
 
יהודית קוק
 
שמחה הכהן קוק
 
נחום קוק
 
אברהם יצחק קוּק
 
יעקב כ"ץ
 
שרה זהבה קוק
 
לאה קוּק
 
אברהם שרמן
 
אברהם יצחק כלאב
 
 
 
 
 
שלמה הלוי
 
לינה הלוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אביטל
 
אברהם ישראל סילבצקי
 
 
 
 
 
 
 
בן ציון קוק
 
 
 
זיוה מאיר
 
חיים קוק
 
דב איסר קוּק
 
לאה קוּק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרצי הלוי
 
אמיר הלוי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה קוּק
 
סיון רהב-מאיר
 
ידידיה מאיר
 
יצחק מאיר
 
 
 
 
 


מתלמידיו הבולטים

לפי סדר הא"ב:

ספריו

שהוציא בעצמו

ספרים שנדפסו מכתביו

  • דודי לצבי - חלופת מכתבים בין הרצי"ה לרב דוד כהן (הנזיר), בעריכת הרב יוסף טולדאנו
  • להלכות ציבור - אוסף מכרוזיו הציבוריים ואיגרות בעריכת הרב צבי טאו
  • ממורשת הצב"י - לקט איגרות בעריכת הרב יוסף בדיחי
  • אור לנתיבתי - דברי תורה והגות קצרים, בעריכת הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי
  • צמח צבי - קובץ אגרות בעריכת הרב דוד לנדאו, הרב זאב נוימן והרב שחר רחמני
  • ארץ הצבי, באתר "ישיבה" - לקט שיחות וכרוזים בנושא המאבק על שלמות ארץ ישראל, בעריכת הרב זלמן ברוך מלמד
  • אגרות רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל לר' יצחק וייל - בעריכת הרב שלמה אבינר
  • שמונה איגרות מהרב צבי יהודה קוק - בעריכת הרב ד"ר חגי שטמלר
  • הערותיו על התלמוד שכתב על הש"ס האישי שלו, נדפסות בסוף כרכי הש"ס של הלכה ברורה בשם גיליון הש"ס

שיעורים ושיחות שסוכמו על ידי תלמידיו

לקריאה נוספת

  • הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי (עורכים), קובץ לזכרו, הוצאת מכון נתיבה ואור, ירושלים, תשנ"ה
  • הרב שלמה אבינר, רבנו, עיקרי מידותיו, דרכיו ושיטתו, הוצאת ספריית חוה, בית אל, תשס"ד
  • הרב שלמה אבינר, צבי קודש (תולדותיו), כרך א', הוצאת ספריית חוה, בית אל, תשס"ה
  • קריית הישיבה בית אל (מו"ל), תקליטור, תלמידים מספרים על הרצי"ה, בית אל, תשס"ה
  • הרב חיים אביהוא שוורץ, בדרך התורה הגואלת, בית אל, תשס"ו
  • יעל חסקין ונעמה לוצקי, צניעות - טבע וחיים, תורתו והנהגותיו של הרצי"ה בנושא צניעות, הוצאת מאמר אסתר, ירושלים, תשס"ח
  • הילה וולברשטין (בעריכת הרב שלום קליין ושמחה רז), משמיע ישועה, הוצאת ישיבת אור עציון, מרכז שפירא, תש"ע
  • הרב זלמן ברוך מלמד, לנתיבות רבנו, דברים שנאמרו בימי הזיכרון, הוצאת ישיבת בית אל, תשע"ב
  • הרב יאיר אוריאל (בעריכת יוכבד אריאל), בשיפולי הגלימה: הרב צבי יהודה הכהן קוק: סיפורים מחייו, הדרכותיו והנהגותיו, הוצאת "פניני יאיר", חברון, תשע"ב
  • הרב חגי שטמלר, עין בעין - משנתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, מהדורה שנייה: הוצאת מכללת הרצוג - תבונות, אלון שבות, תש"פ.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: צבי יהודה קוק
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צבי יהודה הכהן קוק

כתביו ושיחותיו

הערות שוליים

  1. ^ הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי, אור לנתיבתי, עמ' רפה. לנתיבות ישראל ב, עמ' מח-מט, קנג-קנד. הרב שלמה אבינר, צבי קודש, עמ' 14-13. הרב פרופ' נריה גוטל, מורכבות יחסו של הרב צבי יהודה הכהן קוק לממשקי תורה ומדע, אורשת ד, מכללת אורות ישראל, עמ' 132. הרב זאב אריה רבינר, בויסק ורבניה, סיני יז, עמ' ע
  2. ^ הרב שלמה אבינר, צבי קודש, עמ' 18-17, 39-29. רבנו הרב צבי יהודה וישיבת "תורת חיים", עיטורי ירושלים גיליון 127, עמ' 6-4
  3. ^ הרב שלמה אבינר, צבי קודש, עמ' 29-23, 47-39
  4. ^ ראו לדוגמה באגרות ראיה, אגרת קכ"ו
  5. ^ בארצנו, מוריה, 6 במרץ 1914. הרב שלמה אבינר, צבי קודש, עמ' 52-51, 57-56. הרב ד"ר חגי שטמלר, עין בעין, עמ' 22-21, 24
  6. ^ תלמידיו מספרים כי העיד שבתקופה בה נאלצו לשהות בסט גאלן שבשוויץ, בזמן מלחמת העולם הראשונה, למדו יחד את כל הש"ס.
  7. ^ הרבנית ח. ל. קוק ז"ל, המשקיף, 2 בפברואר 1944; ש., חוה־לאה קוק נ"ע, הצופה, 8 בפברואר 1944; צביה חיות, זיכרון להולכים: חוה לאה קוק ז"ל, הצופה, 26 בינואר 1950
  8. ^ ספר זה סודר באופן חלקי ע"י הרב קוק, ועריכתו נשלמה ע"י הרצי"ה.
  9. ^ הרב צבי יהודה הכהן קוק, באתר ישיבת מרכז הרב
  10. ^ הרב יהושע וייסינגר, רבינו וארגוני המחתרת, שמעתין 183
  11. ^ רשימת המועמדים לכנסת השניה, רשומות, כרך 174, עמ' 1146
  12. ^ לנתיבות ישראל, חלק א, עמ' רסה-רסט. נדפס לראשונה ביום העצמאות תשי"ב, לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו, הצופה, 30 באפריל 1952
  13. ^ בפרק י"ג מהלכות אישות ע"פ המשנה בסוף כתובות, והובאו דבריו בשו"ע אבהע"ז סי' ע"ה. כמו"כ פסק כך בשמו הרב קוק בשו"ת משפט כהן סימן קמ"ה.
  14. ^ בספר המצוות שלו, עשה ד'; ובפת"ש אבהע"ז סי' ע"ה כתב שכן סוברים כל הראשונים והאחרונים.
  15. ^ 1 2 מזמור י"ט של מדינת ישראל, לקריאה ושמיעה, באתר ישיבה
  16. ^ שיחות הרב צבי יהודה, מועדים ב, עמ' 145-142, 159-157, 180-178, 184-183. יצחק גולדשלג, הרב צבי יהודה קוק - קדושה ומלכות, הצופה, 20 באפריל 1956
  17. ^ שו"ת משפט כהן עמ' של"ז
  18. ^ שיחות הרב צבי יהודה, ארץ ישראל, עמ' 166. הרב שלמה אבינר, רבנו, עמ' 210-202. הרב צבי יהודה קוק, הצופה, 23 בנובמבר 1960
  19. ^ כרוז מי"ז אדר ה'תשל"ד, נדפס בס' להלכות צִבור.
  20. ^ ממשלת מיעוט, לקט מדברי הרצי"ה באתר ישיבה. ראו בעיקר פרק ו
  21. ^ מכתב מיום ג' שבט תשל"ו, הובא בקובץ אורות עציון כו עמ' 149 (קישור למאמר).
  22. ^ הרב צבי יהודה הכהן קוק, לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו, הצופה, 30 באפריל 1952
  23. ^ ”ברור הוא שקדושה מרובה קיימת ביום בו הוקמה מדינתם של עם הקודש על אדמת הקודש”
  24. ^ הרב שמואל כ"ץ, יום העצמאות במשנתו, הגותו והנהגתו של הרצי"ה, שמעתין 183, עמ' 41
  25. ^ 1 2 הרב אברהם וסרמן וארנון סגל, דגל ירושלים, עולם קטן (עלון שבת) גיליון 497, תשע"ה, עמ' 10-9
  26. ^ הרב שלמה אבינר, שיחות הרב צבי יהודה, מועדים, כרך ב, עמ' 138, 222-221; שיחות הרב צבי יהודה, אורות ישראל ותחייתו, עמ' 33; רבנו, עמ' 150. הרב שמואל כ"ץ, יום העצמאות במשנתו, הגותו והנהגתו של הרצי"ה
  27. ^ הרב שמואל כ"ץ, יום העצמאות במשנתו, הגותו והנהגתו של הרצי"ה, שמעתין 183, עמ' 45-42
  28. ^ הרב שמואל כ"ץ, יום העצמאות במשנתו, הגותו והנהגתו של הרצי"ה, שמעתין 183, עמ' 48-45, 50
  29. ^ הילה וולברשטין, משמיע ישועה, עמ' 254
  30. ^ לנתיבות ישראל, כרך א, עמ' קסח-קפג
  31. ^ המכונה "מלחמת שבעת עממין", וכתב הרב קוק (בשו"ת משפט כהן סימן קמ"ה) דהיינו כיבוש ארץ שבעת העממים.
  32. ^ המכונה "עזרת ישראל מיד צר".
  33. ^ שיחות הרב צבי יהודה, ארץ ישראל, עמ' 169-167
  34. ^ הרב צבי יהודה הכהן קוק, מלכות ישראל, הצופה, 20 באפריל 1953
  35. ^ הרב ד"ר חגי שטמלר, עין בעין, עמ' 212-211
  36. ^ הרצי"ה: אין פטור בצבא לתלמידי ישיבה, באתר shlomo-aviner.net
  37. ^ הרב פרופ' נריה גוטל, "חופשה לבני ישיבותינו" או מצוות גיוסם, עמדו"ת כרך א, עמ' 37-31
  38. ^ ידיעות סותרות על פגישת ש. פרס עם ראשי הישיבות, הַבֹּקֶר, 6 בנובמבר 1958. הרב שלמה אבינר, סדרי צבא וישיבה, ירושלים: ישיבת עטרת כהנים, תשנ"ג, עמ' 19
  39. ^ דעת הרצי"ה על גיוס בני ישיבות, באתר shlomo-aviner.net
  40. ^ עטורי כהנים 262, עמ' 22-20
  41. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פ"א, עמוד ב'
  42. ^ מתוך התורה הגואלת, חלק א, "בפתח השמועה". שיחות הרב צבי יהודה, תלמוד תורה, עמ' 60. וראו מאמרו של הרב גבריאל קדוש, הדרכות מתורת הרצי"ה קוק בענייני לימוד תורה.
  43. ^ שיחות הרב צבי יהודה, תלמוד תורה, עמ' 56
  44. ^ מתוך התורה הגואלת, חלק א, פרק יז
  45. ^ הילה וולברשטיין, משמיע ישועה, עמ' 547
  46. ^ הילה וולברשטיין, משמיע ישועה, עמ' 549 - 550
  47. ^ שמחה רז (עורך ראשי), משמיע ישועה, עמ' 549 - 550
  48. ^ הרב שלמה אבינר, שיחות הרב צבי יהודה, אורות התחיה יג-יז, עמ' 206
  49. ^ שלמה פיוטרקובסקי, דרך גישתו המעשית הוביל הרצי"ה מהפכה חינוכית, באתר www.makorrishon.co.il
  50. ^ דגל ירושלים, ה, עמ' רסב
  51. ^ שמחה רז (עורך ראשי), משמיע ישועה, עמ' 551 - 552
  52. ^ שמחה רז (עורך ראשי), משמיע ישועה, עמ' 552
  53. ^ הרב אברהם רמר, גדול שימושה, ירושלים תשנ"ד, עמ' מג
  54. ^ הרב שלמה אבינר, באהבה ובאמונה, פרק עד
  55. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ט"ו, עמוד א'
  56. ^ שיחות הרב צבי יהודה, בנין הבית, עמ' 59-55
  57. ^ מתוך התורה הגואלת, חלק ב, עמ' רג
  58. ^ שיחות הרב צבי יהודה, ויקרא, עמ' 175-174
  59. ^ הרב שלמה אבינר, שיחות הרב צבי יהודה, ויקרא, עמ' 199. הילה וולברשטיין, משמיע ישועה, עמ' 539.
  60. ^ הילה וולברשטיין, משמיע ישועה, עמ' 556 - 559
  61. ^ לנתיבות ישראל, חלק ב, עמ' רפא - רפב. הרצי"ה התנגד לעליה להר הבית: צפו בעדויות וסיפורים חדשים, באתר כיפה, ‏2018-03-27
  62. ^ גדולי התורה על הר הבית - שמות, באתר הר הבית חדשות. יצחק שילת, עלו אל ההר, מקור ראשון, מוסף "שבת", 3 בינואר 2018
  63. ^ הילה וולברשטיין, משמיע ישועה, עמ' 316
  64. ^ אוצרות הראי"ה, כרך ד, מהדורת תשנ"ג, עמ' 302-303
  65. ^ 1 2 הטוב כאן רק גדל, עולם קטן (עלון שבת) גיליון 489, תשע"ה, עמ' 10-6
  66. ^ שיחות הרב צבי יהודה, ארץ ישראל, עמ' 133
  67. ^ הילה וולברשטיין, משמיע ישועה, עמ' 371
  68. ^ יואב שורק, ‏"אמונה בקומת אדם", השילוח, 16, אוקטובר 2019
  69. ^ איגרת משנת תשמ"א, מתוך: הרב צבי ישראל טאו (עורך), להלכות ציבור, עמ' קצ"ג
  70. ^ איגרת מיום ט"ז בטבת תשמ"ב, מתוך: הרב צבי ישראל טאו (עורך), להלכות ציבור, סימן רכח, עמ' קצ"ה
  71. ^ מתוך: הרב צבי ישראל טאו (עורך), להלכות ציבור, עמ' רנ"ז
  72. ^ מפגן ימי ייערך באילת, מעריב, 28 באפריל 1957
  73. ^ הטור השמיני, חרות, 23 באפריל 1961
  74. ^ הרב אברהם רמר, גדול שימושה, עמ' -
  75. ^ פרס לאחדות ישראל ע"ש שפירא לרב קוק, מעריב, 11 ביולי 1980
  76. ^ עודד מזרחי, חסד שהוביל לאמת - סיפור לשבת, באתר ערוץ 7, ‏08.02.18
  77. ^ כיום הספרים נפש הראי"ה ולשלושה באלול מודפסים בספר אחד. קיימת גם מהדורה נפרדת של הספר לשלושה באלול, בתוספת הערות וסיפורים שכתב הרצי"ה על גיליון הספר, בעריכת הרב יוסף בדיחי


הרב אברהם יצחק הכהן קוק
כתביו אגרות הראי"ה • אורות • אורות הקודש • אורות התורה • אורות התשובה • עולת ראיה • עין איה • מאמרי הראי"ה • שמועות ראי"ה • חדריו

דעת כהן • משפט כהן • אורח משפט • עזרת כהן • שבת הארץ • כתבים נוספים

ממשנתו למהלך האידיאות בישראל • הרצאת הרב • חזון הצמחונות והשלום • מאמר הדור • יסוד כסא השם בעולם • המספד בירושלים
משיריו שיר האמונה • ישמח לבי • לחשי ההוויה • כנפי רוח
תלמידיו הרב צבי יהודה הכהן קוק (בנו) • הרב יעקב משה חרל"פ • הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן (חתנו) • הרב יצחק אריאלי • הרב אריה לוין •

הרב שאול ישראלי • האדמו"ר החלוץ • הרב משה צבי נריה • הרב יצחק הוטנר • תלמידים נוספים

מוסדותיו הרבנות הראשית לישראל • ישיבת מרכז הרב • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • תנועת דגל ירושלים
כהונות ברבנות זיימל • בויסק • יפו • מחזיקי הדת (לונדון) • ירושלים • ארץ ישראל
הנצחתו בית הרב קוק • כפר הרא"ה • מוסד הרב קוק • פרס הרב קוק לספרות תורנית • פרס ירושלים לספרות תורנית • קבוצת אברהם
ציונות דתית • תורת ארץ ישראל • מועדי הראי"ה • משפחתו • תלמידי הרצי"ה • עוד
ישיבת מרכז הרב
ראשי ישיבה הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1924–1935) • הרב אברהם אהרן בורשטין (1925) • הרב יעקב משה חרל"פ (1935–1952) • הרב צבי יהודה קוק (1952–1982) • הרב שאול ישראלי (1982–1995) • הרב אברהם שפירא (1982–2007) • הרב יעקב שפירא (2007–מכהן)
רבנים בישיבה בעבר הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן • הרב יצחק אריאלי • הרב זוסמן ריגר • הרב יעקב כלאב • הרב מרדכי פרום • הרב יהודה גרשוני • הרב יהושע בכרך • הרב אברהם יצחק כלאב • הרב יהושע רוזן • הרב אריה שטרן • הרב זלמן ברוך מלמד • הרב חיים דרוקמן • הרב דוב ליאור • הרב יעקב אריאל • הרב אליקים לבנון • הרב אלישע אבינר • הרב שלמה אבינר • הרב אלישע וישליצקי • הרב שלמה שפירא • הרב פנחס מונדשיין
רבנים בישיבה כיום הרב יעקב פילבר • הרב חיים שטיינר • הרב מיכאל הרשקוביץ • הרב דוד חי הכהן • הרב יהושע מגנס • הרב מנחם בורשטין • הרב יגאל לרר • הרב איתמר אורבך • הרב יאיר גזבר • הרב חיים אביהוא שוורץ • הרב יצחק בן שחר • הרב איתן שנדורפי • הרב מאיר פרימן
קטגוריה:מוסדות הקשורים לישיבה ישיבת ירושלים לצעירים • תלמוד תורה מורשה • מדרשת בת-ציון • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • מכון הרצי"ה • בשביל הנשמה • מכון מים חיים
ערכים קשורים בוגרים ידועים • הפיגוע בישיבת מרכז הרב • ישיבת הר המור • הסדר מרכז • בית הרב קוק • ישיבות זרם מרכז הרב • תלמידי הרצי"ה • תלמידי הגר"א שפירא


הקודם:
הרב יעקב משה חרל"פ
ראשי ישיבת מרכז הרב 		הבא:
הרב שאול ישראלי
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צבי_יהודה_הכהן_קוק&oldid=35362391"