לדלג לתוכן

היישוב היהודי בחברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היישוב היהודי בחברון (קהילה)
סמל היישוב היהודי בחברון
סמל היישוב היהודי בחברון
חופה מחוץ לחומות מערת המכפלה
חופה מחוץ לחומות מערת המכפלה
מדינה / טריטוריה יהודה ושומרון (תחת שלטון ישראלי)
מחוז בלתי רשמי יהודה ושומרון
תאריך ייסוד 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בקהילה 750
קואורדינטות 31°32′00″N 35°05′42″E / 31.5333°N 35.095°E / 31.5333; 35.095 
http://hebron.org.il/, http://en.hebron.org.il/
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היישוב היהודי בחברון מתקיים באופן רציף, למעט הפסקות אחדות, מתקופת המקרא ועד ימינו (המאה ה-21)[1]. בתקופה העות'מאנית, במאה ה-16, הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד והוקם בה בית הכנסת על שם אברהם אבינו. במהלך המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בה, בהם גם אשכנזים. בקיץ 1929 טבחו המוסלמים המקומיים ביהודי חברון ועם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת).

זמן קצר לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר כהתנחלות, בנוסף ליסודה של קרית-ארבע כישוב נפרד בסמוך. היישוב היהודי בחברון הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ביהודה ושומרון שקיומה אושר במפורש בהסכם בין ישראל והפלסטינים (הסכם חברון) והיחידה הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. ליישוב היהודי בחברון ניתנו שירותים מוניציפליים על ידי "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון", שמונתה על ידי קמ"ט (קצין מטה) פנים של המנהל האזרחי, והוחלפה בשנת 2017 במנהלת שירותים אזרחיים (יהודה והשומרון).

כיום מתגוררים ביישוב היהודי בחברון כ-1,100 יהודים מתוכם כ-350 תלמידי ישיבת שבי חברון, כולם בשטח "H2" הנמצא בשליטת ישראל[2][3]. לצידם שוכנים בשטח H2 כ-40,000 פלסטינים (מלבד כ־215 אלף פלסטינים הנמצאים בשטח "H1" - החלק הפלסטיני של חברון).

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת המקרא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת המקראית מייחסת לאברהם ישיבת קבע בעיר[4]. על פי אותה מסורת אברהם קנה את מערת המכפלה ואת חלקת השדה סביבה מידיו של עפרון החתי[5]. אברהם קבר שם את שרה אשתו ונקבר בה, ולאחר מכן נקברו שם יצחק ורבקה, יעקב ולאה[6] גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון[7] ולכן מכונה חברון "עיר האבות".

לאחר יציאת מצרים הגיעו שנים עשר המרגלים לעיר[8], שבה ישבו באותה עת אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק[9]. העיר נכבשה על ידי יהושע בן נון כאשר נלחם בחמשת מלכי הדרום האמוריים. לפי הכתוב, מלך העיר היה הִיהַם ועירו הוחרמה ולא הושארה בה נפש חיה[10]. גם הענקים שישבו בעיר הושמדו[11]. העיר הייתה בנחלת שבט יהודה והיא ניתנה לכלב בן יפונה[12], אך כיוון שהוכרזה כאחת מערי המקלט[13]. השייכות לנחלת שבט לוי, חולקה העיר בין כלב לבין הכהנים שזכו בעיר בגורל[14].

חותמת "למלך", גלגל חמה דו-כנפי. שורה ראשונה: "למלך", שורה שנייה: "חברן", כלומר חברון

חברון הייתה העיר בה הומלך דוד ובה קבע את בירתו הראשונה, דוד מלך בחברון שבע שנים, עד כיבוש ירושלים מידי היבוסים וקביעתה כבירת ישראל[15].

על חשיבותה של העיר בימי ממלכת יהודה ניתן ללמוד מידיות של כלי חרס ועליהן החותמת "למלך" ו"חברן". החותמות מתוארכות לתקופת מלכותו של חזקיהו מלך יהודה - המאה ה-8 לפנה"ס - המאה ה-9 לפנה"ס. ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה שנמצאו ביהודה[16]. נתגלו למעלה מ-1,200 ידיות של קנקנים ועליהן טביעת חותם עם הכתובת "למלך". לדעת רוב החוקרים, פירוש המילה "למלך" הוא "שייך למלך". לפי המשוער הקנקנים הכילו שמן ויין לצורכי הממלכה[17].

לפי ספר מלכים כבש שישק הראשון מלך מצרים, את ירושלים בשנת 926 לפנה"ס[18]. בכתובת שנמצאה בכרנך שבמצרים מופיעה בין הערים שכבש גם "חקל אברהם" - שדה אברהם[19].

תקופת בית שני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תל חברון. כאן התקיים היישוב היהודי בחברון בתקופת בית שני

כאשר חזרו לארץ ישראל הגולים מבבל, עם עזרא ונחמיה חודשה ההתיישבות בחברון או סביבתה[20]. תושבי העיר נמנו על תושבי הערים שהתבקשו לשלוח אחד מתוך עשרה לירושלים לסייע בשיקומה. עם זאת, ההנחה היא שאדומים היגרו לדרום הר חברון שהיה ריק מיהודים, אולי בשל לחצם של שבטי הנבטים על ארצם העתיקה, בעבר הירדן מזרחה. וכן האדומים השתלטו על רוב האזור עד לבית צור[21].

בשנת 164 לפנה"ס יהודה המכבי כבש את חברון והחריב את העיר וביצוריה[22]. בשנת 112 לפנה"ס יצא הנשיא החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון למלחמה באדומים, כבשם וגיירם בכוח, כאשר העמיד לפניהם שתי ברירות: גירוש או גיור. וכך חברון הייתה ליהודית, עם תושבים שבחלקם היו אדומים לשעבר. בתקופת המרד הגדול ברומאים 66–70 אחד ממנהיגי המרד, שמעון בר גיורא, רקם קשרים עם אחד מראשי ה"אדומים" לשעבר אשר הביא למסירת האזור לידיו. אולם עד מהרה היא נכבשה ונשרפה על ידי הכובשים הרומאים. לאחר המרד הגדול הייתה חברון ליישוב קטן בשם "אברמיום".

בימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ימי הביניים היישוב היהודי בחברון היה דל ובלתי רציף, וכלל משפחות בודדות. בתקופה הביזנטית, כאשר הוקמה כנסייה מעל מערת המכפלה, התירו השלטונות לתושבים היהודים להתפלל באחד מחלקי הכנסייה[23]. קודם התקופה הצלבנית הקימו יהודים בית-כנסת סמוך לכניסה למערת המכפלה. עם הכיבוש הצלבני הפך בית כנסת זה לכנסייה והיהודים גורשו מהעיר.

כמאה שנה לאחר מכן, בשנת 1211 חי בעיר צבע יהודי אחד על פי עדותו של רבי שמואל ב"ר שמשון[24]. רבי משולם מוולטרה רשם בשנת 1481 בספרו מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל כי הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הוא הגיע לחברון, ביקר במערת המכפלה וערך תרשים של המערה. בחברון מצא 20 משפחות יהודיות. גם בזמן מסעו של רבי משה באסולה (1521) היו כ-20 משפחות בעיר[25].

במאה ה-15 הגיעו לחברון פליטים יהודים מוונציה שעסקו בתעשיית הזכוכית. בתקופת שלטון הממלוכים התגבשה תודעה יהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש. במהלך תקופה זו ננטש התל סופית והעיר הישנה, הקרויה גם "הקסבה", התפתחה סביב מערת המכפלה לכיוון מערב, לאורך התוואי של אמת מים. באותה תקופה התגבש במקום רובע יהודי. התושבים היהודים שהתיישבו במקום היו מגורשי ספרד. הם קנו מערבים את המגרשים שעליהם הוקם הרובע היהודי.

בשנת 1517 התרחש הטבח בחברון (1517), לקראת סוף המלחמה העות'מאנית-ממלוכית (1516–1517), כאשר העות'מאנים הטורקים הביסו את הממלוכים וכבשו את סוריה העות'מאנית.

במגפה קשה שפקדה את היהודים בשנת 1525 נמלטו יהודים רבים לעזה.

תקופת השלטון העות'מאני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך התקופה העות'מאנית בארץ ישראל (1917-1516) התיישבו בחברון יהודים מרחבי ארץ ישראל, גולים מספרד ומארצות שונות. חברון הפכה למרכז יהודי ללומדי תורה. ב-1540 הרב מלכיאל אשכנזי קנה את "חצר היהודים" מהקראים שישבו במקום מהמאה ה-10, וכך הופיע בכתובים: "ויקן את חלק הקראים שבחצר היהודים לצמיתות"[26]. בחלקה זו הוא הקים את בית הכנסת על שם אברהם אבינו. בית הכנסת נחרב ב-1929 ושוקם אחרי חידוש היישוב היהודי לאחר 1967.

בתחילת המאה ה-16 הוואקף המוסלמי אסר על היהודים להיכנס למערת המכפלה. איסור זה עמד בתוקפו מאות שנים (עד למעבר האתר לשלטון ישראל ב-1967).

במאה ה-16 חי ופעל בחברון רבי שלמה עדני. הרב חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א היה שליח יהודי חברון לאירופה. רוב היישוב היהודי בארץ ישראל התקיים בתקופתו על תרומות מקהילות יהודים בחוץ לארץ, במיוחד תמכו בו קהילת ספרדים בהולנד והאשכנזים במזרח אירופה. בשלהי המאה ה-18 התגורר בעיר גיסו של הבעש"ט, רבי אברהם גרשון מקיטוב.

בראשית המאה ה-19 נוסדה בחברון קהילה יהודית אשכנזית שרוב אנשיה היו מזוהים עם חסידות חב"ד[27], קהילת חב"ד בחברון הייתה מרכז חסידות חב"ד בארץ ישראל. בשנים 1807 ו־1811 נרכשו קרקעות בחברון על ידי הרב חיים ישועה בג'איו, שהיה באותה עת ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון. הרכישה הראשונה בוצעה בשנת 1807. הרב בג'איו קנה חלקת קרקע של 5 דונם. בשטח זה נמצא כיום שוק הירקות הסיטונאי של חברון. הרכישה השנייה בוצעה בחודש מאי 1811, כאשר הרב בג'איו חכר שטח של 800 דונם מאת משפחת א-תמימי החברונית. השטח כולל את תל-רומיידה (חברון המקראית) וקבר ישי. הרב בג'איו חכר שטח זה מהונו הפרטי והעבירו לידי הקהילה כתרומה[28].

ב־1831 השתלט אבראהים פאשא (כשליחו של מוחמד עלי) על חברון. בי"ט באייר תקצ"א 1831 הציל אבראהים פאשא את יהודי חברון מידי ערביי חברון; ועל כן, מאז נהגו היהודים לחוג ביום זה את "פורים איברהים".

בשנת 1834 התרחש טבח חברון (1834) כאשר תושבי חברון הערבים ערכו פוגרום בשכניהם היהודים ורצחו 12 יהודים[29]. פאשה סולק מהעיר ב-1840, אז מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש בלבד. בי"ד בכסלו נהגו לחגוג את "פורים טאקה" - פירושו "פורים של האשנב", בו מצאו יהודי העיר ליד אחד האשנבים בגדר "החצר היהודית" שק כסף, כפי הסכום שמושל העיר דרש כופר עבורם.

תקופת שלטונו של עבד אל-רחמאן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציור ארבע ערי הקודש, בהן חברון, במפת ארץ ישראל מהמאה ה-19

הנוסע משה ריישר תיאר את מצב יהודי חברון בשנת 1850: "והיהודים אשר בחברון סבלו עול גלות מהערביים והישמעאלים, אשר לא האמינו בחיים ופחדו מכל עלה נדף". הגורם לכך על פי ריישר היה "ערבי אחד פניו כשולי קדירה וקראו אותו 'השחור'"[30]. היה זה אחד ממושלי האזור במאה ה-19, עבד אל-רחמאן מהכפר דורא; הוא היה לשליט האזור בשנת 1848. בקשות עזרה נשלחו ליהדות התפוצות ופורסמו בין השאר בעיתון היהודי ג'ואיש כרוניקל ומכתבים, ובהם כונה בשם הסתרים: "הרב השחור". דמי חסות ששולמו לו לא מנעו את ביזת רכושם של יהודים. חלקם עברו אז לעיר העתיקה בירושלים אל רחוב הגיא (אל-ואד), שנקרא בפי היהודים מאז ועד תש"ח 1948 "רחוב חברון".

במשך שבע שנים, כאשר אחיו מרדו בו, ופרצו מלחמות ביניהם, השלטון עבר מיד ליד בהר חברון. רכוש התושבים היה לביזה. שרר חוסר ביטחון מוחלט באזור. ויהודי חברון פנו לעזרת הקהילה היהודית בבריטניה. בשנת 1855 החליטו העות'מאנים לשים סוף לתוהו ובוהו בהר חברון, ושלחו כוחות צבא שהשתלט על העיר[31]. ריישר מסיים את סיפור המעשה במילים: "לקחו אותו לסטאמבול בשלשלאות של ברזל ועשו לו משפט מוות. כן יאבדו כל אויבי ה'! והיהודים עשו משתה שמחה ויום טוב"[30]. בעקבות כך, נוסף יום מותו לשני ימי "הפורים" שחגגו יהודי העיר.

שלהי התקופה העות'מאנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה ישיבת "כנסת ישראל" בחברון
משפחת סלונים. משמאל יושב יעקב יוסף סלונים, הרב הראשי של חברון. מימינו עומד בנו, אליעזר דן סלונים, (צולם עד 1919)

בשנת 1852 עלה לארץ ישראל הרב ד"ר יהודה ביבאס, שהיה לרבם של מבשרי הציונות. הוא התיישב בחברון, הקים בה בית מדרש וקבע בה את ספרייתו הגדולה, אך נפטר בי"ז בניסן תרי"ב (1852). בשנת 1854 מונה אליהו מני לרבה הראשי של קהילת חברון. הוא פעל למען היישוב היהודי בעיר, בבניין בתי כנסיות ובגיוס תרומות[32]. באמצע המאה ה-19 היה הרובע היהודי כולו גוש בתים שנסגר בשער קטן[33]. בשנת תרמ"ט (1889 בערך) הוקמה ישיבה חב"דית בשם "מגן אבות" ביוזמת הרב שמעון מנשה חייקין ותלמידו הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב[34]. המוסד כלל ישיבה גבוהה ותלמוד תורה לילדים[35].

עד ראשית המאה ה-20 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בחברון; מספרם הגיע בשנת 1895 ל-1,429 (810 - ספרדים ו-619 - אשכנזים) מתוך אוכלוסייה כוללת של 14,295 נפש. אחרי מלחמת העולם הראשונה פחת מספרם ל-430 נפש[36]. בשנת 1901 הגיע חיים חזקיהו מדיני לחברון ונתמנה לרב הראשי בחברון, ושימש שם כרב עד לפטירתו. בהגיעו לעיר פתח ישיבה בבית רומנו, ובה סיים את כתיבת האנציקלופדיה התלמודית הגדולה "שדי חמד".

בשנת 1907, עם ההתפתחות הכלכלית של העיר ומעורבותה הגוברת של ההסתדרות הציונית בהתפתחות היישוב, הוקם בה הסניף הרביעי של אפ"ק שנוהל על ידי מנחם שמואל סלונים ובהמשך בידי אליעזר דן סלונים. בשנת ה'תרע"ב (1911), נוסדה בחברון ישיבת תורת אמת של חב"ד[37]. ניהול חצר רומנו כלל גם ניהול החלקים בהם המשיכו להתגורר מבני קהילת הספרדים וכן בית מדרשם שם. תוכנן במקום מיזם גדול, שאמור היה לכלול דירות ובית מלון, אולם לא יצא אל הפועל[38]. בתמוז תרע"ד (1914) מנה היישוב היהודי בחברון אלף וחמש מאות נפש[39]. בקיץ שנה זו פרצה מלחמת העולם הראשונה והעות'מאנים גירשו רבים מתושבי חברון (וארץ ישראל) היהודים מכיוון שהחזיקו בנתינות זרה, ובכלל זאת רוסית, וכתוצאה מכך נסגרה ישיבת תורת אמת. אלו מהתושבים שלא גורשו עמדו לקראת גיוס בכפייה למלחמה.

תקופת המנדט הבריטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת אברהם אבינו בשנת 1925

בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון. בקיץ תרפ"ד (1924) הגיעו עשרה מתלמידי ישיבת סלובודקה (כיום "ישיבת חברון" בירושלים) והקימו שם סניף של הישיבה, בראשות הרב סרנא[40]. מנחם אוסישקין, מראשי הציונות, סייע לישיבה במטרה לחזק את היישוב היהודי בחברון[41]. בקיץ תרפ"ה הגיעו לחברון גם מייסד הישיבה הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה") והרב משה מרדכי אפשטיין, שעמדו בראש הישיבה. באותה תקופה מנתה הישיבה כ-120 תלמידים[42]. בעקבות הישיבה עברו יהודים רבים להתגורר בחברון[43], והישיבה שמשה מקור פרנסה חשוב לערביי העיר. תלמידי הישיבה והאברכים שכרו מהם דירות וקנו מהם סחורה[44]. חלק מתושבי חברון למדו בכולל אברכים וקבלו תמיכה כספית מקופתה[45]. בין היהודים לערבים נרקמו יחסי ידידות שכללו אף השתתפות בשמחות ואירועים[46].

בשנת תרפ"ז (1927) היו הקהילה האשכנזית והספרדית מיוצגות בוועד שנקרא "ועד הכללי להעדה העברית המאוחדת בחברון". בנשיאות הוועד עמדו הרב מאיר שמואל קשמיר והרב יעקב יוסף סלונים[47].

ב-24 באוגוסט 1929, בשיאם של מאורעות תרפ"ט, ערבים תושבי חברון טבחו ביהודי העיר. בטבח נרצחו 59 יהודים ועוד שמונה מתו מפצעיהם מאוחר יותר. 44 נפצעו קשה ו-21 נפצעו קל. הקורבנות נקברו בקבר אחים בארבע שורות ארוכות בבית העלמין העתיק בחברון. קבר נוסף נכרה לחלקי האיברים הקטועים, לעפר, לבגדים ולחפצים ספוגי הדם שהוצאו מבתי היהודים.

שלושה ימים לאחר הטבח החליטו השלטונות הבריטיים לחסל את היישוב היהודי בחברון. שרידי הקהילה היהודית בחברון הועברו לירושלים, וכן גם ישיבת "כנסת ישראל" הקרויה כיום "ישיבת חברון". רכושם ובתיהם של היהודים נבזזו בידי הפורעים. בית הדסה הוסב על ידי ערביי חברון לבית ספר לבנות, בית הכנסת "אברהם אבינו" הוחרב ונבנה עליו דיר עזים. גם בית העלמין היהודי העתיק חולל ונהרס.[48]

מקיץ 1929 עד 1947

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תלמידי ישיבת חברון פוקדים את קברי חבריהם בבית העלמין העתיק בחברון, 1930

הרבנים הראשיים הרב אברהם יצחק קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, וכן הרב יעקב יוסף סלונים רב עדת האשכנזים בחברון, קראו לחדש את היישוב היהודי בעיר[49]. לקריאה הצטרפו מנהיגים ציונים בהם חיים ויצמן וחיים ארלוזורוב[50]. פנחס רוטנברג היה חבר בוועדת השלושה, שהופקדה על ניהול כספי "קרן העזרה". עם כניסתו לתפקיד יושב ראש הנהלת הוועד הלאומי, דרש מההנהלה הציונית להקציב כסף לשיקום היישוב היהודי בחברון, אולם נתקל בהתנגדות, בטענה כי אין טעם להשקיע כספים רבים בשיקומו של יישוב יהודי מבודד בתוך סביבה ערבית מובהקת. בשל המחסור בכספים, הוחלט להקציב לצורך זה 10,000 ליש"ט בלבד[51]. תשעה חודשים לאחר טבח חברון (תרפ"ט) חתמו הרב אברהם יצחק קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי ואישים רבים אחרים על קריאה להקים מחדש את היישוב היהודי בחברון[52]. למרות זאת, שלטונות המנדט אסרו אפילו ביקורי יהודים בעיר, למעט ביום השלושים וביום השנה לטבח, אז הגיעו הניצולים לבית העלמין העתיק בחברון לפקוד את קברי הנרצחים בליווי אבטחה[53].

היישוב היהודי בחברון חוּדש בשנת תרצ"א 1930 על ידי 36 משפחות ספרדיות שמנו כמאה שישים נפש[54]. היהודים בנו קומה נוספת לבית חסון והקימו בה בית מדרש על שם הרב עמרם בן דיוואן, ממנהיגי יהדות מרוקו[55]. הרובע היהודי עצמו נותר נטוש. [56] לאחר מאורעות 1936 גרשו השלטונות הבריטיים את יהודי חברון מלבד משפחה אחת, משפחתו של יעקב עזרא שגרה בתל חברון במקום בו היום אדמות ישי. משפחה זו המשיכה להתגורר במקום עד החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947.

תקופת השלטון הירדני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העצמאות הייתה חברון, חלק מהגדה המערבית, תחת שלטון ירדני עד 1967. הירדנים הגדירו את נכסי היהודים כ"נכסי האויב הציוני". לא הפקיעו אותם, אלא העבירו אותם לאחריות האפוטרופוס הכללי על נכסי אויב[57].

תחת שלטון מדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיונות לחידוש היישוב היהודי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חברון. מיד עם כיבוש העיר קרא דוד בן-גוריון, אז ח"כ שותף בממשלת האחדות, ליישב מיד יהודים בחברון "כדי להבהיר לעולם את בעלותה (של ישראל) על השטחים שהיו תמיד יהודיים, ואבדו לה במלחמת העצמאות"[58]. האחריות על נכסי היהודים בחברון עברה מהאפוטרופוס הירדני על נכסי אויב לידי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון[57]. בשלהי ספטמבר 1967 פנה הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון בירושלים (שגר בעצמו בחברון קודם לטבח תרפ"ט) לשר הביטחון בבקשה להקים מחדש את הישיבה בחברון, אך משה דיין דחה את בקשתו[59].

בחורף 1968 התגבשה קבוצה של יהודים, דתיים וחילוניים, במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון[60]. הקבוצה מנתה בין היתר את הרב משה לוינגר, הרב אליעזר ולדמן, אליקים העצני והסופר אהרן אמיר. הקבוצה פרסמה מודעות בעיתונות המזמינות את המעוניינים להצטרף אליה. מאמצי הקבוצה לקנות בתים בחברון נכשלו, ולקראת ליל הסדר, הם החליטו לשכור את מלון "פארק" המקומי[61]. בליל הסדר בשנה זו (1968) השתתפו כמאה איש. מלבד האמורים, נטלו בו חלק גם ישראל הראל, בני קצובר והרב חיים דרוקמן (לימים דמויות מרכזיות ב"גוש אמונים"), והסופר משה שמיר[62]. פורמלית לא היו אנשי הקבוצה מחויבים לקבל אישור לכך[63], אולם הם היו מתואמים בפועל עם כוחות הביטחון, שציידו אותם בנשק לפני החג[64]. וחלק מהם אף נטלו חלק פעיל בסדר החגיגי[65].

חברי הקבוצה נשארו במהלך חג הפסח ללון במלון, ושר החינוך, יגאל אלון, ביקר אותם והביע תמיכה מופגנת. לפי תוכניתו המדינית, תוכנית אלון, אמורה הייתה חברון להיוותר בתוך גבולות הקבע של ישראל. אלון נתן לאנשי הקבוצה רכב לצרכיהם, ואף הבטיח כי ידאג למי מהם אשר זקוק לתעסוקה. גם שר הביטחון משה דיין השיב לברכת החג שלהם. הלכי הרוח רווחים בתקשורת הישראלית תמכו בהתנחלות בחברון, כך למשל מאמר המערכת של העיתון "הארץ"[66].

בימים הבאים החלו אישי ציבור ערבים בעיר למחות על כניסת המתנחלים[67]. בי"ד באייר דנה ממשלת ישראל בנושא וקיבלה החלטה ליישב יהודים בסביבות העיר עצמה, בנפרד מתושביה הערביים, באמצעות הקמת שכונה עירונית יהודית על גבעה ממזרח לעיר. הממשלה החליטה כי עד להקמת שכונה זו, המתנחלים דיירי 'מלון פארק' יתגוררו בבית הממשל הצבאי בחברון[68]. קבוצת המתנחלים גרה שם כשנתיים עד לאכלוס השכונה קריית ארבע, באלול תשל"א (1971).

באוגוסט 1968 הקימו המתנחלים בלא אישור דוכן לממכר משקאות בין דוכני הערבים עבור אורחים ומבקרים שבאו לחתונת בני קצובר שהתקיימה במקום, והמושל הצבאי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים הורו לפרקו. פרשת הדוכן עוררה סערה ציבורית בישראל עקב שלושה צווי גירוש שניתנו למבשלת, מזכיר ההתנחלות וצעיר נוסף. ראש הממשלה, לוי אשכול כעס ואמר על כך: "המתנחלים נכנסו למקום כמבקרים והעמידו את כולנו לפני עובדה. לא טוב, אבל כך קרה. הפיכת ההתנהגות הזאת לשיטה, בכל עניין – קטן כגדול – תערער את עצם סמכותו של הממשל אם לא למעלה מזה"[58]. בעקבות לחץ ציבורי בוטלו הצווים. בסוף 1968 זכו מתנחלי חברון לעידודם של דוד בן-גוריון וש"י עגנון[69]. ב-3 במרץ 1969 העניק שר הביטחון משה דיין אישור לרב משה לוינגר, להפעיל את המזנון וחנות המזכרות ליד מערת המכפלה[70].

בן-גוריון, שבשנת 1970 פרש מפעילות פוליטית, התבטא בעניין חברון: "יש לדאוג ליישוב גדול וגדל בחברון שתהא מסוגלת במשך הזמן להיות חלק ממדינת ישראל"[71].

מתנחלי קריית ארבע נהגו לבקר באופן קבוע בחברון ופעלו להשבת הנוכחות היהודית למערת המכפלה ולאתרים יהודיים בעיר[72]. בשנת 1976, התארגן ועד של חברי הכנסת גאולה כהן מתנועת החרות, מטילדה גז ממפלגת העבודה, הלל זיידל מל"ע, אברהם ורדיגר מפועלי אגודת ישראל, וידידיה בארי מהליברלים, שדרשו את חידוש היישוב היהודי[73]. באותה שנה, ביוזמתו של פרופ' בן ציון טבגר, תושב קריית ארבע, החל מאבק למען חשיפתו ושיקומו של "בית הכנסת על שם אברהם אבינו" שננטש לאחר מאורעות תרפ"ט. בשנת 1979 שוקם ושוחזר בית הכנסת למרות התנגדויות רבות מצד ממשלת ישראל[74].

הקמת השכונות היהודיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הדסה לאחר חידוש והרחבה תוך שמירה על מאפייני הבניין ההיסטורי
ישיבת שבי חברון בבית רומנו
הכולל במצפה חברון שבשכונת אדמות ישי

בשנת 1979 נכנסה קבוצה של נשים וילדים לבית הדסה. בישיבת הממשלה שהתקיימה לאחר מכן הכריז ראש הממשלה מנחם בגין: "גם חברון היא ישראל. לא אתן לאף מקום בישראל להיות 'יודנריין'" (כלומר, נקייה מיהודים)[75]. הצבא לא פינה את הנשים והילדים, אך הקיף את הבית כדי למנוע כניסת מתיישבים נוספים. במרץ 1980 החליטה הממשלה על הקמת ישיבה ובית ספר שדה בחברון כפשרה בין הדורשים התיישבות יהודית לבין השוללים[76].

ב-2 במאי 1980 נרצחו שישה יהודים ו-16 נפצעו בהתקפה על מתפללים סמוך לבית הדסה. בעקבות זאת החליטה ממשלת ישראל על חידוש היישוב היהודי בעיר, בקובעה: "אין מניעה שיהודים יהיו בחברון, כבכל מקום בארץ ישראל"[77]. באותה שנה נתמנה הרב דב ליאור לרב היישוב (תפקיד שבו כיהן עד לשנת תשע"ה).

בשנת 1981 חודשה ההתיישבות היהודית בשכונת אברהם אבינו. בראש קבוצת המתיישבים עמד הרב משה לוינגר. בשנת 1982 הוקמה בידי הרב משה בלייכר ועשרה תלמידים ישיבת שבי חברון. הישיבה החלה דרכה בבית הדסה, אך זמן קצר לאחר הקמתה נעשה ניסיון לרצוח אחד מבחורי הישיבה, ושר הביטחון אריאל שרון החליט בתגובה לסגור את בית הספר הערבי לבנות שפעל בבית רומנו ולשכן בו את תלמידי הישיבה.[78] בנין הישיבה החדש נבנה על גבי הבניין ששימש בין היתר את הרב חיים חזקיהו מדיני וישיבת תורת אמת (חב"ד). בתחילת 2008 מנתה הישיבה כ-250 תלמידים, מתוכם כ-75 אברכים.

בשנת 1983, בעקבות רצח אשר אהרן גרוס, הוקמה בתל רומיידה שכונה יהודית חדשה שכללה שבעה קראוונים ונקראה "אדמות ישי". בה מתגוררים בין השאר פעיל הציבור ברוך מרזל ומחברת הספר חברון שוברת שתיקה ציפי שליסל.

מ-1983 עד 1997

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוקטובר 1983 החליטה ממשלת ישראל להקים ועדה מוניציפלית עצמאית ליישוב היהודי בחברון.

ב-20 בינואר 1986 נחנך בית הדסה.

ב-25 בפברואר 1994 התרחש טבח מערת המכפלה, שבמהלכו רצח ברוך גולדשטיין, תושב קריית ארבע, 29 מתפללים מוסלמים ופצע 100 נוספים. ראש הממשלה יצחק רבין שקל לפנות את רוב יהודי חברון ממנה באמצעות ביטול צווי התפיסה "לצרכים ביטחוניים" שמכוחם יושבים רבים מהמתנחלים בבתיהם, אולם החליט שלא לעשות זאת מחשש למלחמת אחים[79]. עוצר ממושך הוטל על השכונות הפלסטיניות כדי למנוע מעשי נקם[80]. במהלך חול המועד פסח של אותה שנה הגיעו עשרות אלפי מבקרים לחברון להביע תמיכה ביישוב היהודי בחברון[81].

בשנת ה'תשנ"ה (1995), החלה יוזמת אירוח המוני ביישוב היהודי בחברון בשבת פרשת חיי שרה, ומאז מגיעים אלפי יהודים לעיר בכל שבת זו. בשנה זו אף נחנך בסמוך למערת המכפלה מרכז גוטניק. במקום הייתה "מסעדת המתנחלים" שהייתה המבנה היהודי הראשון בחברון לאחר מלחמת ששת הימים.

הסכם חברון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסכם חברון

ב-1997 חולקה העיר חברון בהסכם חברון, כחלק מתהליך אוסלו. ההסכם קובע כי האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית יחיו זו ליד זו בתקופת הביניים. העיר חולקה לשני אזורים: אזור H-1 (כ-80% מהעיר) בשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית, ואזור H-2 בשליטה ישראלית, שבו היישוב היהודי ועשרות אלפי פלסטינים.

בפרק על סידורי הביטחון הוסכם כי ישראל תשמור בידיה את כל הסמכויות והאחריות לביטחון הפנים ולסדר הציבורי באזור 2-H[82]. בנוסף הוסכם שישראל תמשיך לשאת באחריות לביטחון הכולל של ישראלים. בפרק על הסדרים אזרחיים הוסכם כי באזור H-1, הכוחות והאחריות האזרחיים יועברו לצד הפלסטיני, פרט לאלה הנוגעים לישראלים ולרכושם, שימשיכו להיות מופעלים על ידי הממשל הצבאי הישראלי. כן נקבעו הסדרים בנוגע לתשתיות ושירותים עירוניים שנועדו להבטיח שירותים לכל חלקי העיר וכן נקבע שהתנועה בעיר צריכה להיות פתוחה לכל אדם. האתרים היהודים הבאים: קבר עתניאל בן קנז, מעיין שרה, אשל אברהם ואלוני ממרא הועברו לרשות הפלסטינית ונקבע שהיא אחראית לכניסה חופשית של יהודים אליהם. כיום נכנסים ישראלים בלווית צה"ל לאתרים אלו מספר פעמים בשנה בתשעה באב וחול המועד של סוכות ופסח.

לחצו כדי להקטין חזרה
מערת המכפלהבית העלמין היהודישכונת אברהם אבינובית רומנובית הדסהאדמות ישיגבעת האבותציר המתפלליםתל רומיידהקריית ארבעשליטה ביטחונית פלסטיניתשליטה ביטחונית ישראלית
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
היישוב היהודי בחברון (מפת האו"ם)


מ-1997 ואילך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הצהירה ממשלת נתניהו הראשונה כי: "מדיניותה של ממשלת ישראל היא לחזק ולפתח את היישוב היהודי בחברון"[83], ובשנת 1999 אושרה הקמת בית נחום ויהודה בשכונת אברהם אבינו, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים[84].

בשנת 2001 לאחר רצח שלהבת פס על ידי צלף ערבי, פלשו תושבי היישוב היהודי למבנים ברחבת השוק הסיטונאי הסמוכה לשכונת אברהם אבינו ושיכנו בהם 18 משפחות. את השכונה כינו "מצפה שלהבת". שוק זה נבנה בתקופת השלטון הירדני על אדמה בבעלות של יהודים שנעזבה בעקבות פרעות תרפ"ט. הפלסטינים שהפעילו את החנויות נטשו אותן במהלך שנות האינתיפאדה השנייה. ב-2006, החליט שר הביטחון שאול מופז על פינוי היהודים מהשכונה. בעלי השטח, מנהלי ההקדש "כוללות הספרדים מגן אבות" פנו למחדשי היישוב היהודי בחברון בבקשה ליישב את המקום מחדש. אך לבסוף המתנחלים התפנו מרצון והוסכם עם צה"ל על העברת הבעלות על הבתים לידי היישוב היהודי[55]. בפועל עד היום (2022) הבתים עומדים נטושים. בשנת 2002 הוקם על קרקע השייכת לפלסטינים בית הכנסת חזון דוד בציר ציון, על שם דוד כהן וחזי מועלם שנרצחו במקום על ידי מחבלים. 34 פעמים הוצאו צווי הריסה לבית הכנסת, אך לאחר כל הריסה תושבי האזור הקימו את בית הכנסת מחדש.

ב-19 במרץ 2007 נכנסו מתנחלים לבית השלום. בשנת 2008 החליט שר הביטחון אהוד ברק על פינוי המבנה. תושבי היישוב טענו כי רכשו אותו מבעליו הערבים וסירבו לפנותו. הם עתרו לבג"ץ בעניין זה אך עתירתם נדחתה והבית פונה בכוח. בשנת 2012, ארבע שנים לאחר הפינוי, אישר בג"ץ כי הבית נמכר כחוק למתנחלים ואישר להחזיר אותו אליהם.

בפברואר 2010 הוספה מערת המכפלה לתוכנית לשימור "אתרי מורשת"[85].

באוגוסט 2017 חתם אלוף פיקוד המרכז על צו להקמת מנהלת שירותים מוניציפליים ליישוב היהודי בחברון, שהחליפה (למעשה הסדירה פורמלית) את "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון"[86]. עיריית חברון עתרה לבג"ץ נגד הצו, בין השאר בנימוק שהוא מקים, הלכה למעשה, "עירייה בתוך עירייה", אך העתירה נדחתה[87].

במאי 2022 נכנסו 15 משפחות יהודיות להתגורר בבית התקומה, השוכן בסמוך לבית השלום[88]. ביולי אותה שנה נכנסו תושבים להתגורר בבניין נוסף בשם "בית החירות", מבנה מדרום למערת המכפלה[89].

ארגוני ימין בישראל מארגנים פעילויות ומסעות פרסום לתמיכה ביישוב תחת הסיסמה "חברון, מאז ולתמיד". האתרים באזור היישוב היהודי, בעיקר מערת המכפלה, מהווים מוקד משיכה לביקורים של יהודים-ישראלים, בעיקר בחול המועד, בשבת פרשת חיי שרה ובעשרת ימי תשובה למעמד סליחות. באותם ימים נמנעת כניסת פלסטינים הגרים מחוץ לאזור H-2, ומוגבלת תנועתם של פלסטינים תושבי המקום. שני שרים בממשלת ישראל ה-37 מתגוררים ביישוב היהודי בעיר. השרה למשימות לאומיות אורית סטרוק והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.

שכונות ומתחמי מגורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמות ישי. משמאל לכביש שכונת הקרוונים ומאחוריה "בית רענן"
בית
בית שפירא
בית השלום (2016)

מרבית תושבי היישוב היהודי הם דתיים לאומיים. ביניהם ישנם פעילי ימין רדיקלי ידועים כגון ברוך מרזל, וכן דתיים לאומיים רבים, ישיבת שבי חברון היא אחת מישיבות הקו.

  • שכונת אברהם אבינו: השכונה קרויה כשמה של השכונה היהודית ששכנה במקום עד פרעות תרפ"ט. בשכונה מספר בנייני מגורים, בהם בניין שנקרא בית נחום ויהודה, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים[84]. בשכונה מתגוררות כ-40 משפחות יהודיות. בצידה הצפוני של השכונה ניצב בית הכנסת אברהם אבינו, שחזור של בית הכנסת קדום שנבנה במאה ה-16 ונחרב במהלך מאורעות תרפ"ט. במרכז השכונה פועל בית הארחה "אשל אברהם", ולצדו דירת אירוח הקרויה "בית המערות". בשכונה שוכנים גם גני ילדים, "בית ביתר" ומשרדי היישוב היהודי בחברון. בנוסף קיים בשכונה מקווה טהרה וסמוך לו גינת משחקים שמשמשת את ילדי השכונה. בצידה הדרומי של השכונה קיימת אנדרטה לזכר התינוקת שלהבת פס שנרצחה במקום.
  • בית רומנו: הוא מבנה גדול מחוץ לקסבה של חברון, אותו בנה חיים ישראל (מרקדו) רומנו. ב-1912 נרכש המבנה על ידי קבוצת חסידי חב"ד בראשות הרב שלמה זלמן הבלין, שהקים בה את ישיבת תורת אמת. כיום פועלת במבנה ישיבת שבי חברון. רוב השטח שהיה בבעלות חיים ישראל רומנו נמצא היום בידי הישיבה, אך חלק משמש את צה"ל כבסיס המרכזי שלו בחברון.
  • בית הדסה: הבניין הוקם בשנת 1893 בידי ר' חיים רחמים יוסף פרנקו, המכונה החרי"ף. המבנה שימש בית חולים בשם "חסד לאברהם" והעניק שירותים ליהודי וערביי חברון ללא תשלום. בשנת 1979 שבה בחשאי למבנה קבוצת נשים עם ילדיהן, פעולה שהיוותה להקמת היישוב היהודי בחברון. במהלך תקופה זו שוקם הבניין, תוכנן מחדש על ידי האדריכל דוד קאסוטו ונחנך מחדש ב-20 בינואר 1986. במקום מתגוררות כ-10 משפחות יהודיות. במפלס הקרקע של הבניין הוקם בית כנסת המשרת את תושבי המקום ואורחיו. במפלס מתחת הקרקע ממוקם מוזיאון היישוב היהודי בחברון.
  • אדמות ישי: היא שכונה יהודית בתל רומיידה - אתר חברון המקראית. השכונה כוללת: מבנה חדש (״בית רענן״) שבראשו תצפית על חברון, מבנה ישן שנרכש מידי בעליו, וקבוצת קרוואנים. מתחת לבית רענן יש שרידים ארכאולוגים פתוחים, ומצפון לו נמצאים קבר ישי ורות ואתר של רשות הטבע והגנים.
  • בית השלום: מבנה בן ארבע קומות באמצע ציר ציון - הדרך המחברת בין קריית ארבע למערת המכפלה. במרץ 2007 נכנסו לבניין יהודים שרכשו אותו, ובדצמבר 2008 הם פונו בכוח בעקבות טענת ערבי לבעלותו על הבניין. במרץ 2014 אישר בית המשפט העליון את הבעלות היהודית וב-13 באפריל 2014 חודש אכלוס הבניין ביהודים[90].
  • בית רחל ובית לאה: שני מבנים הסמוכים למערת המכפלה שנרכשו בידי יהודים. בשנת 2016 הוצאו התושבים היהודיים מהבניין, בעקבות טענות של פלסטינים על פגמים ברכישה. בשנת 2017 הורה השר לביטחון פנים, גלעד ארדן על חקירה מיוחדת, וזו דחתה את טענות הפלסטינים[91]. במרץ 2018 נכנסו המתיישבים היהודים[92].
  • בית המכפלה: בית מגורים בן שלוש קומות (חמישה מפלסים) בחברון, ממול למערת המכפלה. הבית נרכש ואוכלס ב-15 משפחות יהודיות ב-29 במרץ 2012, אך פונה ונאטם על ידי צה"ל לאחר כשבוע. באוגוסט 2019 אושרה הרכישה ומשפחות יהודיות נכנסו להתגורר בבתים[93].
  • בית החירות בית מגורים מדרום למערת המכפלה וליד מעיין שרה. במתחם מתגוררים שמונה משפחות יהודיות.
  • שכונת חזקיהו: בין ישיבת שבי חברון לבסיס של צה"ל, הוקמה "שכונת חזקיהו", על שם הרב חזקיהו מדיני. בשכונה מתגוררות בקרוואנים מספר משפחות יהודיות[94]. באוקטובר 2017 העניקה מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי היתר בניה ל-31 יחידות דיור בשכונה, במבנים בני 7 קומות. מועצת התכנון דחתה ערר שהגישה שלום עכשיו נגד הבניה, ושלום עכשיו עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים. באוקטובר 2020 הודיע המנהל האזרחי על כוונתו להנפיק היתרי בנייה ברובע. באוקטובר 2021 החלה הבנייה בשכונה[95], ובמרץ 2022 הגישה התנועה עתירה לבית המשפט העליון, שדחה את העתירה[96].
  • בית התקומה מבנה היושב על ציר ציון - הדרך המחברת בין קריית ארבע למערת המכפלה, בסמוך ל-בית השלום. ב-13 במאי 2022 אכלסו קבוצת יהודים את המבנה וישיבת ניר קריית ארבע עברה ללמוד במקום. לפי הדיירים הבית נקנה כדין על ידי 'הרחיבי'. ערבי ממזרח ירושלים טען לבעלות על הבית והגיש תלונה במשטרה[97]. לאחר משא ומתן, עמותת הרחיבי הגיעה להסכמה עם מערכת הביטחון בה המתיישבים יסכימו להתפנות מרצון וכוחות צה"ל יכנסו לבית עד להסדרתו המשפטית[98]. ערב שבועות תשפ"ד, יוני 2024, יושב הבית במשפחות ישראליות, לאחר שהסתיימו הליכי ההכרה המשפטית בבעלות היהודית על הבית.

אזורים הנתונים בהליך משפטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בית שפירא: מבנה אבן סמוך לשכונת אברהם אבינו ולמערת המכפלה, שנרכש בשנת 2005 מידי בעליו הערביים באמצעות איש קש. הבית נקרא על שמו של שלמה יצחק שפירא שנרצח בפיגוע במקום בשנת 2002[99]. מיד לאחר הרכישה הוחלפו מנעולי הבית והוכנסו מטלטלין פנימה על מנת לבצע חזקה. בחול המועד פסח תשס"ו 2006 נכנסו למבנה שלש משפחות יהודיות. כשלושים יום לאחר הכניסה פונה הבית וניתן צו לאטום אותו עד לבירור הבעלות והרכישה של הבית.
  • מצפה שלהבת: שטח מדרום לשכונת אברהם אבינו, על שם שלהבת פס. הקרקע נקנתה על ידי "כוללות הספרדים מגן אבות" במאה ה-18. יהודים ישבו במקום עד טבח חברון (תרפ"ט). מאב תרפ"ט פעל במקום השוק הסיטונאי פלסטיני שניטש באינתיפאדה השנייה. ב-2001 נכנסו תושבי היישוב היהודי לשטח ושיכנו בו 18 משפחות. "כוללות ספרדים מגן אבות" שהשטח נמצא בבעלותם, ייפו את כוח התושבים. ב-2006 החליט שר הביטחון על פינוי היהודים מהשכונה. נושא ההתיישבות במקום הועבר לוועדת ערר. רוב שופטי הוועדה שדנו בנושא המליצו להשכיר את המקום לתושבים היהודים, ובכך תמכו גם משפטנים בכירים[100]. בעקבות הסכם בין צה"ל לוועד היישוב היהודי בחברון, התפנו מרצונם תושביה היהודים משטח השוק ובתמורה צה"ל התחייב להעביר את הבעלות על הבתים לידי היישוב היהודי[50] בפועל עד היום הבתים עומדים נטושים. משנת 2010 קיימת בשטח תערוכה פתוחה שמפעיל "ועד היישוב היהודי בחברון"[101].

יחסים עם הסביבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי היישוב היהודי וכוחות הביטחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"פינה חמה" שבנו תושבי היישוב היהודי, עבור החיילים.

צה"ל מקצה כוח של כ-300 חיילים, המשרתים בחברון להגנה על תושבי היישוב היהודי ועל המבקרים בחברון ולמניעת הוצאת פעילות חבלנית עוינת מהעיר. לצדם מצויים כוחות של משטרה ומג"ב. פרט למשימות הביטחון השוטף, עוסקים החיילים והשוטרים במניעת תקריות חיכוך בין יהודים לערבים. במספר מקרים, נעשה שימוש גם בכוחות הביטחון כדי לפנות מתנחלים מבתים, בהתאם להחלטות משרד הביטחון ובג"ץ.

היחסים בין תושבי היישוב היהודי והחיילים המוצבים בעיר ידעו עליות ומורדות. מחד, התושבים מפעילים בקביעות פינת קפה עבור החיילים, ומחלקים קפה ועוגות בעמדות השמירה. כמו כן, חיילים מוזמנים לסעודות שבת אצל המשפחות או בבית חב"ד[102]. עם זאת, במשפט בו הורשע הרב משה לוינגר, ממנהיגי היישוב היהודי בחברון, ציינה השופטת שלוינגר "אף לא היסס לנהוג באלימות נגד חיילי צה"ל, ואפילו נגד חיילים שהופקדו על אבטחתו האישית"[103]. כמו כן, נרשמו גם אירועי חיכוך בין מתנחלי חברון לשוטרים[104].

אל"ם דרור וינברג, מפקד חטיבת יהודה בין השנים 1999–2002, קיים מערכת יחסים קרובה עם תושבי היישוב היהודי בחברון והנהגתו. ב-2010 ציין מח"ט חברון היוצא, אל"ם אודי בן-מוחה, את השיפור האווירה בעיר ואת היחסים הטובים בינו לבין התושבים[105].

בשנת 2003 העניק הרמטכ"ל משה יעלון אות הערכה לקצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון אליהו ליבמן[106], לימים ראש מועצת קריית ארבע.

בכמה מקרים התרחשו עימותים בין החיילים לבין אנשי היישוב ויהודים אחרים, אשר גלשו לאלימות פיזית, בעיקר על רקע פינוי בתים או מאחזים. דווח על מקרה בהם כינו אנשים מקרב המתנחלים או תומכיהם את החיילים "נאצים", ואף על מקרים של יידוי אבנים ומקרה של שפיכת טרפנטין[107].

יחסי היישוב היהודי והאוכלוסייה הערבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנויות סגורות בצו בחברון, ספטמבר 2009
ערך מורחב – הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון

בתחילת שנת 1972 היו מרבית הנכסים בבעלות יהודים שנעזבו כתוצאה מטבח חברון (תרפ"ט), תפוסים בידי ערבים מקומיים[108]. חידוש היישוב היהודי בחברון הביא לתקריות רבות בין המתנחלים היהודים לבין התושבים הערבים. ההתנחלות היהודית התקבלה במחאות חריפות מצד התושבים ובעלי הקרקעות שהופקעו. ראש עיריית חברון, השייח' מוחמד עלי אל ג'עברי, אמר בפברואר 1972, כי 'אם לא היו תקריות אלימות מצד נושאי נשק נגד היישוב [היהודי], הרי זה מפני שהערבים ידעו כי התנגדות כזאת תוביל להריסת השכונות הערביות הסמוכות'[109]. במהלך השנים התבצעו עשרות אירועי טרור כנגד יהודים, ומספר אירועי טרור כנגד ערבים.

במשפט שבו הורשע הרב משה לוינגר, ממנהיגי היישוב היהודי בחברון, בשלל עבירות, ציינה השופטת שלוינגר "לא אחת הטיל מורא ופעל באלימות נגד האוכלוסייה הערבית בחברון, פגע בפרנסתה ובכבודה"[103].

בהסכם חברון בשנת 1997 נקבע שהעיר חברון כולה תהיה פתוחה ליהודים וערבים. בפועל מיד לאחר העברת מרבית העיר לרשות הפלסטינית, נאסרה כניסת יהודים לשטח זה. בחודש אוקטובר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נסגר רחוב השוהדא (הקרוי בפי מתיישבי חברון רחוב דוד המלך) שבחברון לתנועת פלסטינים, ללא צו צבאי בתוקף[110].

כתובות נאצה על דלת בשוק הסיטונאי

ארגון "שוברים שתיקה", מארגנים סיורים ומפרסמים דו"חות ביקורתיים כלפי היישוב, ובמיוחד את הפגיעות הנגרמות בעטיו לטענתם לתושבי חברון הפלסטינים.[111]. בדו"ח שפרסמו "בצלם" ו"האגודה לזכויות האזרח" בשנת 2007 נטען כי מערכת הביטחון נותנת חסות באופן שיטתי למעשי אלימות מצד תושבי היישוב, וכן שקיימת בחברון מדיניות הפרדה ישראלית מכוונת, הדוחקת את רגליהם של הפלסטינים ממרכז העיר[112]. דו"ח נגדי שהוגש על ידי נציגי היישוב היהודי בחברון מצדיק את המגבלות על הפלסטינים כנובעות מהפיגועים שיש מצדם וטוען כי דווקא יהודי חברון מופלים לרעה על יד כוחות הביטחון[113]. פעיל "בצלם" אף הקימו ערוץ טלוויזיה ניסיוני, תיעודי ומקוון, בשם HEB2, שבא להביא לתודעה הציבורית את המתרחש בחברון[114]. יהודי חברון ותומכיהם טוענים כנגד ארגונים אלו כי הסיקור שלהם לא אובייקטיבי, מוטה, פרובוקטיבי ואף אנטישמי[115].

בית אבו עיישה בתל רומיידה. לטענת הדיירים, הבית גודר בעקבות התנכלויות

משפחת אבו עיישה גרה בתל רומיידה. ביתה גודר, לטענת המשפחה בשל פחד מהתנכלות יומיומית של שכניה היהודים[116]. בשנת 2007, במסגרת פרויקט "חמושים במצלמות" של "בצלם", נחשף סיפורה של משפחת אבו עיישה, ובין השאר הובא תיעוד של מתנחלת בשם יפעת אלקובי מקללת ומאיימת על בת המשפחה. דובר היישוב היהודי בחברון הודה באופן חלקי כי מתרחשות התנכלויות, אך טען כי משפחת אבו עיישה מנסה לעורר פרובוקציות. הסיפור עורר דיון ציבורי נוקב[117], וראש הממשלה, אהוד אולמרט, התייחס לתקרית בחומרה והממשלה החליטה להקים ועדת שרים בנושא אכיפת החוק בחברון, בראשות שר הביטחון, עמיר פרץ. הוועדה החליטה בין היתר לתגבר את כוחות המשטרה בחברון ולהגביר את השימוש בצווי הרחקה[118][119]. בפברואר 2022 חתכו שני מתנחלים את הרשת המגדרת את בית משפחת אבו עיישה, נכנסו לחצר ויידו אבנים לעבר בני המשפחה[120][121].

בשנת 2008 פונו בכוח הרוכשים היהודים מבית השלום, עקב טענת המוכר (שלימים בית המשפט קבע שאינה נכונה) שהמכירה לא בוצעה כדין. קודם לפינוי, וביתר שאת לאחריו, התפתחו אירועים אלימים בין יהודים לערבים בעיר[122].

באותה שנה נפגשו נציגי היישוב היהודי בעיר בראשות נועם ארנון וראש המועצה המקומית קריית ארבע צבי קצובר, עם השייח' אבו חאדר ג'עברי וחאג' אבו אכרם אבו סנינה. במפגש אמר השייח' ג'עברי כי "אנו לא רואים בכם מתנחלים אלא תושבים. העיר שלנו כמו שלכם"[123].

אירועי אלימות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנות ה-80 עד לאמצע שנות ה-90
[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בינואר 1980 (י"ב בשבט ה'תש"ם) רצח מחבל את יהושע סלומה, תלמיד ישיבת ההסדר בקריית ארבע בפתח השוק בחברון בבואו לקנות פירות לקראת ט"ו בשבט[124][125]. שלושה חודשים מאוחר יותר ב-2 במאי (י"ז באייר תש"ם) תקפו מחבלים מתפללים סמוך לבית הדסה בחברון ורצחו שישה יהודים ו-16 נפצעו[126].

ב-2 ביולי 1983 רצחו מחבלים את אשר אהרן גרוס, תלמיד ישיבת שבי חברון, בכיכר ב-רחוב השוהדא שנושאת היום את שמו.

ב-30 בספטמבר 1988 תקפו ערבים את הרב משה לוינגר במרכז חברון והשליכו עליו אבנים. בתגובה לוינגר ירה למוות בפלסטיני ופצע את חברו. הוא הורשע בגין כך בגרימת מוות ברשלנות, בפציעה בנסיבות מחמירות ובהיזק בזדון ונדון לחמישה חודשי מאסר בפועל[127].

במהלך שנות התשעים אירעו מספר אירועי אלימות סביב מערת המכפלה. ב-25 באוקטובר 1992 (כ"ח בתשרי תשנ"ג) רצחו מחבלים בירי, חייל מילואים בעמדה שבה שמר, סמוך למערת המכפלה. ב-28 במאי 1993 (ח' בסיוון תשנ"ג) רצח מחבל תלמיד ישיבת ההסדר בקריית ארבע בדרכו לתפילה במקום. ב-25 בפברואר 1994 אירע טבח מערת המכפלה: ברוך גולדשטיין, רופא תושב קריית ארבע, רצח ביריות רובה 29 מוסלמים בשעה שהתפללו במקום.

אנדרטה לציון מקום הירצחה של שלהבת פס
מאמצע שנות ה-90 ועד היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון

ב-19 במרץ 1995 ירו מחבלים על אוטובוס אגד ("קו 160") בצומת הזכוכית בחברון ורצחו את נהג האוטובוס ואחד הנוסעים. ב-20 באוגוסט 1998 מחבל חדר לבית משפחת הרב אליהו שלמה רענן בשכונת אדמות ישי ("תל רומיידה") בחברון, ורצח אותו. ב-26 באוקטובר 1998 רצח מחבל את תושב קריית ארבע ששמר על מתקן של חברת החשמל בחברון.

במהלך האינתיפאדה השנייה אירעו אירועי אלימות רבים בעיר. ב-26 במרץ 2001 רצח צלף פלסטיני משכונת אבו סנינה את הפעוטה שלהבת פס.

במהלך 2002 באירועים שונים נרצחו 20 אזרחים ישראלים על ידי מחבלים, כשהאירוע הבולט שבהם היה הפיגוע בציר המתפללים. באותה השנה במהלך עימות אלים בין פלסטינים ליהודים[128], לטענת הפלסטינים, נרצחה נערה פלסטינית[129]. במהלך 2003 נרצחו 8 ישראלים באזור[130].

ב-25 באפריל 2015 נהרג במחסום ליד מערכת המכפלה, פלסטיני שדקר חייל[131].

ב-24 במרץ 2016 (פורים, י"ד באדר ב' ה'תשע"ו), שני מחבלים תושבי חברון הגיעו לעמדת צה"ל בתל רומיידה ודקרו את אחד החיילים. השניים נורו על ידי החיילים, אחד מהם נהרג מהירי, והאחר נפצע קשה. כעבור מספר דקות ירה סמל אלאור אזריה בראשו של המחבל הפצוע והרג אותו[132].

רבני היישוב היהודי בחברון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרבנים הספרדים
שם תקופת כהונה הערות
אליהו די וידאשׂ ה'שכ"ו – ה'שמ"ז
משה פירירה ? – עד ה'תרכ"ד
אליהו מני ה'תרכ"ד – ה'תרנ"ט
חיים רחמים יוסף פרנקו ה'תרל"ח – ה'תרס"ב
חיים חזקיהו מדיני ה'תרס"ב – ה'תרס"ה
סלימאן מנחם מני ה'תרס"ה – ה'תרפ"ד
הרבנים האשכנזים
שם תקופת כהונה הערות
שמואל סגל ה'תק"ץ – ה'תר"ט
שמעון מנשה חייקין ה'תרט"ו – ה'תרמ"ז
יהודה ליב שאול ליבין ה'תרמ"ז – ה'תרנ"ג
דובער אפרת ה'תרנ"ג – ה'תרס"ב
שלמה יהודה ליב אליעזרוב ה'תרס"ג – ה'תרע"ה
יעקב יוסף סלונים ה'תרע"ה – ה'תרפ"ט
רבני היישוב החדש
שם תקופת כהונה הערות
דוב ליאור ה'תשל"ו – ה'תשע"ה
אברהם יצחק שוורץ ה'תשפ"ג -

אתרים יהודיים בחברון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבר ישי ורות
בית העלמין העתיק בחברון, חלקת הרבנים הספרדים הישנה.
  • מערת המכפלה היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה היא מקום קבורתם של אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב, ואמהות האומה - שרה, רבקה ולאה (רחל נקברה בקבר רחל בבית לחם). המבנה קדוש גם למוסלמים. המתחם חולק בין המתפללים היהודים לבין המוסלמים. החצר הפתוחה וכן החדר שבו ציון קבר יעקב משמשים את המתפללים היהודים; ואילו המסגד שבו נמצא ציון קבר יצחק ("אולם יצחק") משמש לתפילת מוסלמים. אל מערת המכפלה עולים מדי יום יהודים ומוסלמים רבים. בשל קדושת המקום וחשיבותו, ומתקיימות בו שמחות רבות.
  • קבר אבנר בן נר נמצא בחברון, סמוך למערת המכפלה. מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון ממלוכי. הגישה לקבר מוגבלת. הוא נפתח בדרך כלל בימי חמישי בשעות הלילה, וכן בעשרת הימים בשנה שבהם מערת המכפלה כולה פתוחה ליהודים בלבד.
  • קבר ישי ורות: קבר הנמצא בחברון, ליד ההתיישבות היהודית בתל רומיידה, ומיוחס לרות המואביה ולנכדה ישי אבי דוד. ייחוס הקבר לישי ידוע מהמאה ה-15, ולרות מהמאה ה-19. עם חידוש היישוב היהודי בחברון לאחר מלחמת ששת הימים, הוקם בחלק ממתחם הקבר בית כנסת המשמש את התושבים והמבקרים בקבר. במקום קיים גם כולל אברכים. מעל הקבר נמצאת עמדה מאוישת של צה"ל שתפקידה להגן על המתחם. יהודי חברון והסביבה נוהגים לפקוד את הקבר בחג השבועות, שבו קוראים את מגילת רות.
  • בית העלמין העתיק בחברון, שבו קבורים, בין השאר, רבי שלמה עדני מתימן, מפרשני המשנה, רבי חיים חזקיהו מדיני, רבה של חברון בתחילת המאה העשרים ונרצחי מאורעות תרפ"ט. בשוב היהודים לחברון ב-1967, מצאו את בית הקברות הרוס ומחולל. משרד הדתות עשה מאמצים לשקם את הקברים. חרף חידוש היישוב היהודי בקריית ארבע, לא ניתן אישור לחדש את הקבורה בבית העלמין העתיק. בקיץ 1975, כאשר נפטר הילד אברהם ידידיה נחשון (בנו של הצייר ברוך נחשון), יצאה הלוויה לכיוון בית העלמין העתיק ושר הביטחון, שמעון פרס, התיר את הקבורה במקום, ומאז חודשה הקבורה היהודית במקום. בית העלמין משמש את יהודי חברון, קריית ארבע והאזור.
  • מעיין אברהם אבינו: מעיין שכבה עמוק. לפי ממצאים ארכאולוגיים המעיין מתוארך לתקופת האבות, ומכאן שמו. המעיין נמצא לרגלי תל חברון, והוא נכלל ב"שביל חברון המקראית. סמוך למעיין יש עמדה של חיילי צה"ל, שמאבטחת את אזור המעיין.
  • שביל חברון המקראי[133]

האתרים הבאים נמסרו לידי הרשות הפלסטינית בהסכם חברון ונקבע שהיא אחראית לכניסה חופשית של יהודים אליהם[134], התחייבות זו לא קוימה מעולם[135].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • עודד אבישר, ספר חברון, ירושלים: הוצאת כתר, 1970, 1978
  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ' 360, 363, 371-370, 374, 377
  • בצלאל לנדוי – היישוב החסידי בחברון, בתוך: "כרם החסידות", ניסן תשמ"ה' ח"ב עמ' קפג-רסט
  • אריה קליין, חצרות בעיר האבות, ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון, הוצאת חברון: מכון חיים ביהודה, 2007
  • ציפי שליסל, חברון שוברת שתיקה, הוצאת דברי שיר, 2017
  • עמליה שחף, ילדוּת במרחב רדיקלי: סיפורם של ילדי דור המייסדים בחברון, 1968–1971, הוצאת למדא עיון ומכון בן-גוריון, 2023[136]
  • גרשון בר-כוכבא, הרובע היהודי העתיק בחברון בתחילת המאה העשרים: מבנה, הווי ושרידים, קתדרה 169

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היישוב היהודי בחברון

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 19. י' אלפסי וע' אבישר, "ישוב שלא פסק", בספר ספר חברון, הוצאת כתר, 1970, 1978.
  2. ^ הנתונים נמסרו על ידי מועצת יש"ע ביחס למספר התושבים.
  3. ^ אודות היישוב היהודי בחברון, באתר היישוב היהודי בחברון.
  4. ^ ספר בראשית, פרק י"ג
  5. ^ ספר בראשית, פרק כ"ג
  6. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט
  7. ^ ספר בראשית, פרק ל"ה.
  8. ^ על פי חז"ל רק כלב בן יפונה הגיע לעיר, כדי להתפלל על קברי אבות (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד ב')
  9. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ב.
  10. ^ ספר יהושע, פרק י'.
  11. ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק כ"א; ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק י"ד.
  12. ^ ספר יהושע, פרק י"ד.
  13. ^ ספר יהושע, פרק כ', פסוק ז'
  14. ^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוק י' ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים ל"ט–מ"א
  15. ^ ספר שמואל ב', פרק ב', פסוק ה'
  16. ^ רמת רחל ואתריה
  17. ^ נעמי עמית, קנקנים עם טביעות "למלך", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  18. ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק כ"ה
  19. ^ צילום של הכתובת (לפי המקורות בערך שישק, הוא כלל לא היה בארץ יהודה), בערך "חברון", אנציקלופדיה אריאל, עמ' 2169.
  20. ^ ספר נחמיה, פרק י"א, פסוק כ"ה
  21. ^ על כך מובא ב-ספר החשמונאים א'.
  22. ^ ספר חשמונאים, ו', ס"ב.
  23. ^ אנציקלופדיה אריאל
  24. ^ אגרות ארץ ישראל, אברהם יערי, עמ' 79, באתר HebrewBooks)
  25. ^ הערך חברון באנציקלופדיה העברית עמ' 87
  26. ^ ישראל הורביץ, ארץ ישראל ושכנותיה, וינה תרפ"ג, עמ' 251.
  27. ^ על היישוב החב"די בחברון ראו: יוסף גור אריה, חסידות חב"ד בחברון מראשית היישוב החב"די בארץ ישראל עד שנת 1866, להבות, תל אביב 2001.
  28. ^ על פי המסורת המוסלמית קיבלה משפחת א-תמימי את כל קרקעות הר חברון מידי הנביא מוחמד. כך בספר מהמאה ה-12: ההיסטוריה של דמשק, מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסכארי.
  29. ^ עודד אבישר, על המערה ואשר בה
  30. ^ 1 2 זכרונות ארץ ישראל, עמ' 181.
  31. ^ צבי אילן, אתמולים.
  32. ^ James Parkes, Whose Land? A History of the Peoples of Palestine,(1949) 1970 p.227
  33. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 9, עמ' 154.
  34. ^ ראו גם בקהילת חב"ד בחברון
  35. ^ ראו עוד בעניין זה בספר תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמוד קסה (165) ואילך
  36. ^ הערך: חברון, אנציקלופדיה אריאל עמ' 2169.
  37. ^ אפרים מורנו, מאה שנים לישיבת 'תורת אמת' בחברון, באתר ערוץ 7, 10 בנובמבר 2011
  38. ^ "קריאה נאמנה" שהודפסה בדפוס פרומקין ירושלים תרמ"ב, הובאה כצילום בספר מגדל עוז, עמ' תקנ"ט.
  39. ^ שמעון יוסף מלר, נסיך ממלכת התורה, הוצאת פלדהיים, 2001, עמ' 107.
  40. ^ דב כהן, וילכו שניהם יחדיו, הוצאת פלדהיים, ירושלים 2009, עמ' 118.
  41. ^ וילכו שניהם יחדיו, עמ' 117.
  42. ^ שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, הוצאת פלדהיים, ירושלים 2001, עמ' 130.
  43. ^ שמעון יוסף מלר, נסיך ממלכת התורה, עמ' 72.
  44. ^ וילכו שניהם יחדיו, עמ' 149.
  45. ^ וילכו שניהם יחדיו, עמ' 161.
  46. ^ המשגיח רבי מאיר, עמ' 148-149.
  47. ^ וילכו שניהם יחדיו, עמ' 187.
  48. ^ ארכיון אסף תעודות מחברון, בספרייה הלאומית
  49. ^ יעקב יוסף סלונים, לבנינה של חברון, דבר, 3 בדצמבר 1929
  50. ^ 1 2 נעם ארנון, "חברון 4000 שנה ועוד 40", מהדורה שנייה, עמ' 24
  51. ^ אלי שאלתיאל, פנחס רוטנברג, כרך א, עמ' 236–237.
  52. ^ יאיר דן, "הרב קוק והקריאה: לחדש הבנייה בחברון", באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2017
  53. ^ שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר, עמ' 193.
  54. ^ איל זמיר ואיל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 20.
  55. ^ 1 2 נעם ארנון, חברון 4000 שנה ועוד 40, מהדורה שנייה, עמ' 24.
  56. ^ גרשון בר-כוכבא, הרובע היהודי העתיק בחברון בתחילת המאה העשרים: מבנה, הווי ושרידים, קתדרה 169
  57. ^ 1 2 איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 13–14, 20.
  58. ^ 1 2 לוינגר, אלקובי גולדשטיין וחברים: קיצור תולדות ההתנחלות בחברון, באתר הארץ, 16 באפריל 2008
  59. ^ נעם ארנון, שחרור ושיבת חברון; עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 1967-2004, 2004, עמ' 28-31.
  60. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, זיכרונותיהם של ילדי דור המייסדים, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2022
  61. ^ חגי סגל, אחים יקרים, עמ' 20; עתיה זר, כשהרב לוינגר עשה פסח במלון, באתר ערוץ 7.
  62. ^ חגי הוברמן, בתוך: העלייה אל ההר, עמ' 39.
  63. ^ אלדר וזרטל, אדוני הארץ, עמ' 32.
  64. ^ סגל, שם.
  65. ^ הוברמן, העלייה אל ההר.
  66. ^ מתאריך 21.5.68. יונה הדרי, משיח רכוב על טנק, ירושלים תשס"ב, עמ' 137.
  67. ^ כינוס נכבדי חברון נגד התישבות יהודית, דבר, 24 במאי 1968.
  68. ^ הוברמן, עמ' 41.
  69. ^ בן גוריון תרם לישיבת חברון, דבר, 22 בנובמבר 1968.
  70. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 69.
  71. ^ חגי אשד, ב"ג בעד יישוב יהודי גדול בחברון כחלק ממדינת ישראל, דבר, 22 באוגוסט 1972.
  72. ^ יהושע ביצור, פרס: פעולות גוש אמונים בחברון לא מביאות תועלת, מעריב, 24 באוגוסט 1976
  73. ^ יהושע ביצור, ח"כים ידרשו מפרס להתיר איוש בניינים בחברון העיר, מעריב, 22 באוגוסט 1976
  74. ^ אתר היישוב היהודי בחברון, תולדות ההתיישבות החדשה בחברון, 19.10.2006.
  75. ^ עפר גרוזברד, מנחם בגין דיוקנו של מנהיג - ביוגרפיה, הוצאת רסלינג, 2006, עמ' 242.
  76. ^ ארליך: יש לי הרגשה שמסתירים ממני משהו, שרון: עת לעשות, מעריב, 24 במרץ 1980
  77. ^ החלטת ממשלה 438.
  78. ^ דני רובינשטיין, בקרוב - החלטה על איכלוס ישראלים בבית רומנו בחברון, דבר, 17 בדצמבר 1981.
  79. ^ עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 1967-2004, 2004, עמ' 164-165.
  80. ^ עקיבא אלדר, לפנות את הרובע היהודי בחברון, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2000; אורית שוחט, סרטן בגופה של הדמוקרטיה, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2005.
  81. ^ ריאיון עם הרב עמיטל בראלי, עלון פרשת שבוע "ארץ ישראל שלנו", פרשת וישלח, תשס"ט.
  82. ^ פרוטוקול בדבר ההערכות מחדש בחברון, אתר הכנסת.
  83. ^ החלטת ממשלה מספר 4245.
  84. ^ 1 2 באתר חברון
  85. ^ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכניס את מערת המכפלה וקבר רחל לרשימת אתרי המורשת, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
  86. ^ מפקד פיקוד המרכז חתם על צו להקמת מנהלת שירותים מוניציפליים ליישוב היהודי בחברון, אתר צה"ל, 31 באוגוסט 2017;
    צו בדבר מנהלת שירותים אזרחיים (יהודה והשומרון), התשע"ז-2017, באתר "נבו"
  87. ^ בג"ץ 358/18 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, ניתן ב־30 ביוני 2019;
    דנג"ץ 5124/19 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, ניתן ב־21 באוגוסט 2019
  88. ^ יהונתן גוטליב, בית התקומה: עשרות יהודים נכנסו לגור בבית חדש בחברון, באתר ערוץ 7, 13 במאי 2022;
    הגר שיזף, מתנחלים אכלסו ללא היתר בניין בחברון שפלסטיני טוען לבעלות עליו, באתר הארץ, 14 במאי 2022
  89. ^ "בית החירות": מבנה חדש נרכש על ידי ישראלים בחברון ישראל היום 28 ביולי 2022
  90. ^ חזקי ברוך, בית השלום אוכלס ביהודים - התיעוד המלא, באתר ערוץ 7, 14 באפריל 2014
  91. ^ עדו בן פורת, חברון: שני בתים שרכשו יהודים יאוכלסו בקרוב, באתר ערוץ 7, 6 בינואר 2017
  92. ^ ערוץ 7, יהודים נכנסו לשני בתים חדשים בחברון, באתר ערוץ 7, 26 במרץ 2018
  93. ^ גיא עזרא, ‏אושרה כניסת יהודים לבית המכפלה: "שמחה ובושה", באתר "סרוגים", 25 באוגוסט 2019
  94. ^ ועדה מוניציפלית חברון, באתר מועצת יש"ע
  95. ^ החלו עבודות להקמת התנחלות חדשה בחברון - שלום עכשיו, באתר שלום עכשיו, ‏21 באוקטובר 2021.
  96. ^ אתר למנויים בלבד הגר שיזף, העליון התיר להקים שכונה יהודית בעיר העתיקה בחברון, באתר הארץ, 28 באפריל 2022
  97. ^ הגר שיזף, מתנחלים אכלסו ללא היתר בניין בחברון שפלסטיני טוען לבעלות עליו, באתר הארץ, 14 במאי 2022
  98. ^ בית התקומה: המתיישבים יתפנו בהסכמה, צה"ל ייכנס, באתר ערוץ שבע, ‏15 במאי 2022
  99. ^ אפרת וייס ופליקס פריש, אב נהרג ושלושה ילדיו נפצעו בפיגוע ירי בחברון, באתר ynet, 24 בספטמבר 2002
  100. ^ אתר חברון
  101. ^ אתר חברון
  102. ^ היישוב היהודי בחברון למען חיילי צה"ל, עמ' 3.
  103. ^ 1 2 תפ (י-ם) 70/95 מדינת ישראל נגד משה לוינגר, ניתן ב-14.12.97
  104. ^ נדב שרגאי, אחרי הפינוי, כשהדירות ספוגות בשמן, נפט ומים, הבטיחו המתנחלים: עוד נשוב, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2007
  105. ^ חנן גרינברג, "בחברון נפל האסימון: שלב האלימות נגמר", באתר ynet, 7 במאי 2010
    "זה היה כמו לנהוג בסמיטריילר עם מטען חורג", במחנה, 26 במאי 2010
  106. ^ חגי הוברמן, אות הערכה מטעם הרמטכ"ל לקצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון, הצופה
  107. ^ במהלך פינוי בית שפירא במאי 2006, קרא אמיתי עמיר, למפקד חטיבת חברון "נאצי" תוך הצדעה במועל יד.אמיתי עמיר לא הורשע בשל הטרגדיה במשפחה; חברון: צעיר יהודי ניסה לתקוף חייל בסכין; מתנחלים השליכו אבנים על מפקד גדוד שקד וקראו לו "נאצי", אתר נענע 10, 20/11/2008; עמיעד טאוב, אוניברסיטת בר-אילן מגנה את דברי הבלע של הלל וייס כלפי חיילי, 8 באוגוסט 2007, אתר דתילי, חברון: מתנחלים יידו בלוקים לעבר חיילי צה"ל
  108. ^ איל זמיר, איל בנבנישתי, אדמות היהודים ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' 13–14, 20.
  109. ^ עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ - המתנחלים ומדינת ישראל 2004-1967, הוצאת דביר, 2004, עמ' 47.
  110. ^ רחוב השוהדא – אסור לתנועת פלסטינים, באתר האגודה לזכויות האזרח
  111. ^ עדויות חיילים מחברון 2005-2007, באתר "שוברים שתיקה" קובץ PDF
    עדויות חיילים מחברון, באתר "שוברים שתיקה"
  112. ^ עיר רפאים - מדיניות ההפרדה הישראלית ודחיקת רגליהם של פלסטינים ממרכז חברון, דו"ח האגודה לזכויות האזרח ובצלם, מאי 2007
  113. ^ אי שוויון ואפליה בחברון - דו"ח שהוגש לכנסת על ידי מחלקת המחקר של היישוב היהודי בחברון, 2007 הדו"ח באתר תקומה המייחס אותו לאורית סטרוק וארגון זכויות האדם ביש"ע
  114. ^ מטרות ערוץ HEB2 באתרו הרשמי
  115. ^ חיים יואבי רבינוביץ, אנטישמיות מכספי משלם המיסים, באתר ערוץ 7, 5 ביולי 2007
  116. ^ מתנחלים תוקפים את בני משפחת אבו עיישה בחברון באופן יומיומי, באתר בצלם, ‏4 בינואר 2007.
  117. ^ עלי ואקד, תיעוד: מה שעוברים פלסטינים ב"כלוב" בחברון, באתר ynet, 9 בינואר 2007
    הדף "חמושים במצלמות", באתר בצלם.
  118. ^ צוות השרים המיוחד אכיפת יתר של החוק על יהודי חברון, מכתב ששלחה אורית סטרוק לוועדת חוק ומשפט, ‏12 בפברואר 2007.
  119. ^ רוני סופר, אולמרט על המתנחלת המקללת: ראיתי והתביישתי, באתר ynet, 14 בינואר 2007
  120. ^ ציוץ של בצלם ברשת החברתית אקס (טוויטר), 8 בפברואר 2022.
  121. ^ Israeli settlers vandalize fence of Abu’ Eishah family’s home in Hebron and throw stones at it, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 00:35).
  122. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, עימותים וירי בחברון בין מתנחלים ופלסטינים לאחר פינוי בית המריבה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  123. ^ אפרת וייס, רגע נדיר בחברון: מתנחלים ופלסטינים נפגשו, באתר ynet, 10 בפברואר 2008
  124. ^ יוסף צוריאל, בשני כדורי אקדח בעורפו נרצח בחור־ישיבה בחברון, מעריב, 1 בפברואר 1980
  125. ^ פיתוח היישוב היהודי בחברון חוברת של נעם ארנון (מסמך PDF, אתר היישוב היהודי בחברון)
  126. ^ http://www.hebron.co.il/k4/memorial/Ali_Azev.html הנצחת אחד הנרצחים] באתר הזיכרון של היישוב היהודי בחברון, השישה הם צבי מנחם גלאט, גרשון קליין, יעקב צימרמן, חנן קרוטהמר, אלי הזאב, שמואל מרמלשטיין
  127. ^ אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בשטחים, הסעיף "משפטו של משה לוינגר", באתר "בצלם"
  128. ^ הלוויה סוערת בחברון, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2002
  129. ^ נעצרו עוד 3 חשודים בהתפרעות במסע הלוויה בחברון, באתר ynet, 6 באוגוסט 2002, מירון רפופורט, עיר רפאים, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2005
  130. ^ ב-17 בינואר נרצח תושב המאחז "חלקה 26" ליד גבעת החרסינה בחברון. ב-23 בינואר נהרגו בידי מחבלים שלושה חיילי צה"ל בצומת הכבשים בחברון. ב-10 במרץ נהרג בידי מחבלים חייל בעת שיחידתו הוקפצה לתגבר אירוע ירי בעיקול 160 בסמוך למערת המכפלה. ב-17 במאי נרצחו בני זוג יהודים בידי מחבל מתאבד על יד כיכר גרוס. ב-8 ביוני נהרג בידי מחבלים חייל בקסבה בחברון. חייל צה"ל נהרג מירי בחברון, באתר ynet, 9 ביוני 2003
  131. ^ פיגוע דקירה בחברון - תיעוד
  132. ^ רוני דניאל, ‏תקרית הירי בחברון שחוללה סערה: דקה אחר דקה, באתר ‏מאקו‏, 1 באפריל 2016
  133. ^ שמעון כהן, שביל חברון המקראי ייחנך ביום שישי, באתר ערוץ 7, 14 בנובמבר 2011
  134. ^ פרוטוקול בדבר ההערכות מחדש בחברון, אתר הכנסת
  135. ^ נועם ארנון, ‏מסמך מרתק: נועם ארנון חוזר 15 שנה ל'הסכם חברון', באתר "סרוגים", 25 בינואר 2012
  136. ^ אתר למנויים בלבד נועם שיזף, "ילדוּת במרחב רדיקלי": החזון שמתנחלי חברון הורישו למדינת ישראל, באתר הארץ, 29 במרץ 2023.


היישוב היהודי בחברון
שכונות שכונת אברהם אבינו • אדמות ישי • רובע חזקיהו • בית שניאורסון • בית הדסה • בית השלום • בית רומנו • בית המכפלה • בית רחל ובית לאה • בית החירות • בית התקומה
אישים ופעילים נעם ארנון • הלל הורוביץ • בן ציון טבגר • מרים לוינגר • משה לוינגר • דוב ליאור • אליהו ליבמן • ברוך מרזל • אורית סטרוק • נועם פדרמן
היסטוריה
כללי הטבח בחברון (1517) • טבח חברון (1834) • טבח חברון (תרפ"ט) • בית הממשל הצבאי בחברון • מלון פארק
פיגועים הפיגוע בבית הדסה (1980) • רצח אשר אהרן גרוס (1983) • טבח מערת המכפלה (1994) • רצח שלהבת פס (2001) • הפיגוע בציר המתפללים (2002)
אתרים בית העלמין היהודי העתיק בחברון • קבר ישי ורות • קבר אבנר בן נר • קבר עתניאל בן קנז • מצפה חברון • תל רומיידה • מעיין אברהם אבינו • מעיין שרה
מבנים מערת המכפלה • בית הכנסת אברהם אבינו • בית שפירא • מוזיאון חברון • מרכז גוטניק • ישיבת שבי חברון •
שונות ציר המתפללים • ציר ציון • הסכם חברון • פרשת אלאור אזריה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=היישוב_היהודי_בחברון&oldid=39850975"