ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/חסידות בעלז
תבנית:חסידות חסידות בעלז (הכתיב הרשמי בחסידות: בעלזא; הכתיב העברי התקני: בֶּלז) היא חצר חסידית שהוקמה בתחילת המאה ה-19 בעיירה בֶּלז, ובראשה עומד כיום הרב ישכר דב רוקח (השני). החסידות היא אחת מחמש החסידויות הגדולות בעולם, וההערכות לגביה נעות (נכון ל-2013) בין 6,000 ל-8,000 משפחות בעולם.[1]
תולדות חסידות בעלז עד השואה[עריכת קוד מקור]
חסידות בעלז הוקמה בתחילת המאה ה-19 בעיירה בלז שבגליציה המזרחית (כיום: אוקראינה), בידי אדמו"רה הראשון, רבי שלום רוקח. רבי שלום היה תלמידם של החוזה מלובלין, רבי אורי מסטרליסק והמגיד מלוצק. רבי שלום התבטא: "בעלזא וועט זיין א ווינקעל וואס מען וועט וויסען פון גאט ברוך הוא ביז משיח וועט קומען" (בעלז תהיה פינה שידעו בה מהקדוש ברוך הוא עד ביאת משיח). אמרה זו בולטת בחסידות.
לאחר פטירתו של רבי שלום, בשנת 1855, ירש אותו בנו, רבי יהושע רוקח, אף שהיה צעיר הבנים. הוא היה פעיל בענייני הכלל ובימיו הפכה חסידות בעלז לאחת החסידויות הגדולות. אלפים באו להתברך מפיו. ניהל מלחמה אידאולוגית ברפורמים ובתנועות ההשכלה.
עם פטירתו של רבי יהושע, בשנת 1894, ירש אותו בנו, רבי ישכר דב רוקח. הוא התנגד בחריפות לציונות ולתנועת המזרחי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ואחרי שהעיירה בעלזא הפכה לשדה קרב, התיישב רבי ישכר דב זמנית בעיר מונקאץ' בהונגריה, שם פרצה מחלוקת בינו ובין רב העיר והאדמו"ר ממונקאץ', רבי חיים אלעזר שפירא. כתוצאה מכך עזב רבי ישכר דב את העיר ועבר לראצפרט. עם סיום המלחמה חזר לגליציה והתיישב בעיר הולושיץ עד לסיום התיקונים והשיפוצים בבית הכנסת של בעלזא שהפך לבית חולים שדה לחיילים בזמן המלחמה, וה"גרויסע שטוב" (בית האדמו"רים) שגם נפגע קשות.
לאחר פטירתו של רבי ישכר דב, בשנת 1926, מונה בנו, הרב אהרן רוקח, לממלא מקומו באדמו"רות ורבנות העיירה. הוא איבד את כל משפחתו בשואה.
עד למלחמת העולם השנייה הייתה חסידות בעלז אחת החסידויות החזקות והמשפיעות בגליציה המזרחית ובהונגריה. בזמן השואה נספו רוב חסידי בעלז בגליציה.
אדמו"רי החסידות כיהנו גם ברבנות העיירה בלז ותוארם היה "הרב" (בהגייה הגליציאנית: הרוּב) ולא "הרבי" כנהוג בשאר החצרות. עד היום נהוג בחסידות לכנות את האדמו"ר בתואר זה.
חסידות בעלז לאחר השואה[עריכת קוד מקור]
במלחמת העולם השנייה נמלט האדמו"ר, רבי אהרן רוקח, מאירופה עם אחיו רבי מרדכי רוקח מבילגוריי והצליח להגיע לארץ ישראל, שם התאספה סביבו שארית הפליטה של החסידים. הוא התגורר בתל אביב, שם פתח בית כנסת ברחוב אחד העם. בימות הקיץ ובימים נוראים שהה בשכונת קטמון ירושלים.
ריבוי הניצולים מהונגריה, שבה היו חסידי ואוהדי בעלז רבים, תרם להתבססות החסידות לאחר השואה. החסידים אשר עלו לארץ ישראל התיישבו בעיקר בירושלים, שבה היה ריכוז של חסידי בעלז עוד לפני השואה, בתל אביב, ובבני ברק. רבי אהרן שלח את הבחורים הגליצייאנים ללמוד בישיבת שפת אמת של חסידות גור ואת ההונגרים לישיבת דושינסקיא, עד לשנת תש"י שבה הוקמה ישיבה של החסידות (ראו להלן). חסידי בעלז אחרים ששרדו את השואה היגרו לריכוזי היהדות החרדית בעולם, בפרט לניו יורק, לונדון, אנטוורפן ומונטריאול, ופתחו שם קהילות ובתי כנסת עצמאיים. בניו יורק השתקעו החסידים באיסט סייד (בעיקר יוצאי גליציה) ובוויליאמסבורג (בעיקר יוצאי הונגריה). לימים העביר האדמו"ר הנוכחי את מרכז החסידות לבורו פארק. בסוף ימיו של רבי אהרן נבנו הישיבה ובית המדרש ברחוב אגריפס. רבי אהרן הלך לעולמו בכ"א באב תשי"ז ולא השאיר בנים.
החסידים הסכימו להכתיר את בן אחיו של רבי אהרן, ישכר דב, שהיה אז ילד בן 9, כאשר יגדל. שנה וחצי לאחר חתונתו, בחודש אב תשכ"ו, הכתירוהו רוב החסידים לאדמו"ר. קבוצה אחרת שהתנגדה להכתרה החפוזה לדעתם, לא הסכימה לקבל את מרות האדמו"ר, פרשה מהחסידות והקימה בית מדרש בבני ברק ברחוב מהרש"ל. אל הפורשים הצטרף מאוחר יותר הרב שלום ברנדר, ראש הישיבה. גם באנטוורפן הוקם בית כנסת של "המתנגדים". בלונדון השתלטו ה"מתנגדים" על בית המדרש של בעלז, והחסידים של רבי ישכר דוב הקימו לעצמם בתי מדרש ומוסדות חינוך חדשים. לימים קיבלו חלק מה"מתנגדים"[דרוש מקור] כאדמו"ר את רבי יהושע רוקח, נינו של האדמו"ר רבי ישכר דב רוקח הראשון. רבי יהושע ירש את חצר מחנובקה וחסידות זו קראה לעצמה "בעלזא-מחנובקה", מה שגרם למתח בין החצרות. בכסלו תשע"ו נחתם הסכם בין החסידויות, שלפיו מעתה תיקרא החסידות "מכנובקא-בעלזא".[2]
רבי ישכר דב פיתח את החסידות והקים מערכת קהילתית רחבה. מרכז החסידות נמצא בקריית בעלז שבירושלים, שם נבנה בית מדרש בעלז, במבנה ענק ומפואר, המזכיר את העיצוב של בית הכנסת בעיירה בעלז. בצמוד אליו ביתו של הרבי המכונה 'די גרויסע שטוב' כפי שהיה נקרא בגליציה בפי החסידים, אשר בקומתו התחתונה נמצא אולם הטישים. סביב בית המדרש בנויה קריית בעלז שבה מתגוררים כאלף חסידים. קהילות נוספות קיימות בבני ברק, באשדוד, בבית שמש, בתל אביב, בחיפה, בקריית גת ובגבעת זאב, וכן בחו"ל: בבורו פארק, במונסי, בוויליאמסבורג, בלייקווד, בסטטן איילנד, במונטריאול, באנטוורפן, בלונדון, במנצ'סטר, בציריך, בווינה, במלבורן ובסאו פאולו.
לחסידות מערכת קהילתית רחבה. בד"ץ בשם "מחזיקי הדת", מערכת חינוך לבנים ולבנות שבה לומדים אלפי תלמידים, שבועון בשם "המחנה החרדי", ארגון "צהר" להחזרה בתשובה וישיבה לבעלי תשובה בשם "תורה ואמונה". לחסידות גם ארגוני חסד פנים קהילתיים לתמיכה בנזקקים, סיוע בחיתון ילדים. ארגון "סעד ומרפא" מפעיל בין היתר מרפאת עזרה ראשונה ("מרפאת רם") בקריית בעלז. לחסידות ולאדמו"ר יש גם חלק בהקמת ארגון הידברות, וכן הארגון עזרה למרפא הוקם על ידי אלימלך פירר ואברכי החסידות, בעידוד האדמו"ר. לחסידות קו מידע טלפוני ביידיש בשם "קול בעלזא", שבו חדשות החצר והקהילה וחזרה על דברי תורתו של האדמו"ר בטיש השבועי. לחסידות ארגון שיעורי תורה בשם "יגדיל תורה".
הוצאה לאור[עריכת קוד מקור]
לחסידות מכון הוצאה לאור בשם "מעשה רוקח". המכון מדפיס את דברי תורתו של האדמו"ר תחת השם "דברות קודש", ואת דברי תורתם של האדמו"רים הקודמים תחת השם "הבינה והברכה". המכון הוציא את סידור התפילה "עבודת השם", ובו נוסח התפילה של החסידות, המבוסס על נוסח ספרד מלבד שלושה קטעים, בהם רובה של תפילת שמונה עשרה וברכת החודש, הנאמרים כנוסח אשכנז, על פי קביעת רבי שלום, האדמו"ר הראשון. האדמו"ר הנוכחי ערך מספר שינויים בנוסח, בעיקר בניקוד או שינוי קל של מילים.[3] המכון הוציא גם סדרת ספרים בשם "ביאורי החסידות", המלקט דברי תורה מתוך ספרי החסידות בתוספת ביאורים, הערות והשוואות.
לחסידות מכון נוסף בשם "אור הצפון" המוציא לאור את העלון השבועי "עלים לתרופה". החל מאייר תשס"ח מוציא המכון ירחון בשם "אור הצפון" העוסק בתולדותיה ובדברי תורתה של החסידות. בנוסף מהדיר המכון ספרי חסידות עם הערות והגהות ומוציא ספרי ליקוט חדשים בענייני חסידות, כמו "מסילות באור החסידות" (שלושה חלקים).
ארגון שיעורי התורה "יגדיל תורה", מפעיל גם מכון הוצאת ספרים, שהדפיס בין היתר ספרי ליקוט מספרי ההלכה והחסידות על מועדי ישראל, וכן על תורה, נישואין ובר מצווה ועוד.
ישיבות בעלז[עריכת קוד מקור]
לחסידות שש ישיבות גדולות בישראל:
- הישיבה הוותיקה ברחוב אגריפס בירושלים, נוסדה בשנת תש"י. ראש הישיבה היה הרב יהושע סג"ל דייטש הרב מקטמון. בהמשך כיהן בראשות הישיבה הרב שלום ברנדר. בשנותיה הראשונות שכנה במבנה בקטמון ובשנת תשי"ד הונחה אבן הפינה למבנה באגריפס. לאחר מכן כיהן בראשות הישיבה הרב משה שובקס. לאחריו כיהן הרב שמואל ישכר רוזנגרטן חבר הבד"צ של בעלז כראש הישיבה, שכיהן גם כראש כל הישיבות של החסידות. לאחר פטירתו בשנת תש"ף מונה הר אהרן רובינפלד מחבר ספר "תורת הקניינים". משגיח הישיבה הוא הרב שלמה נפתלי פרידמן.
- בבני ברק, בראשות הרב חיים צבי שפירא. הוקמה בשנת תשנ"ב. המשגיח הוא הרב יעקב פירר.
- ישיבת דובר שלום ברובע ג' באשדוד, בראשות הרב יוסף צבי קוט. שכנה לפני כן בראשון לציון בבניין השייך למוסדות קאליב. הוקמה בשנת תשנ"ד. המשגיח הוא הרב מענדל רויטמן.
- ישיבת אהל יהושע בחיפה, בראשות הרב מאיר דב (בערל) רכניצר. הוקמה בשנת תשנ"ז. המשגיח הוא הרב יצחק מאיר פרסטר.
- ישיבת ישמח לב באשדוד. הוקמה בשנת תשע"ט. המשגיח הוא הרב שלמה לווינגר.
- ישיבה גדולה בית שמש. הוקמה בשנת תש"ף. המשגיח הוא הרב שלמה בינעט.
בעבר למדו הבחורים בישיבות בעלז בישיבה גדולה מגיל 17 ועד לנישואיהם. עם השנים גדל מספרם של הבחורים המבוגרים שלא נישאו ואלה לא הרגישו מחויבים לסדרי הישיבה. בשל כך, באלול תשס"ו (קיץ 2006) פוצלו הישיבות. הבחורים משיעור ד' (גיל 20 ומעלה) עברו לישיבה גבוהה שהוקמה בירושלים. באלול תשע"ג (קיץ 2013) עבר גם שיעור ג' לישיבה הגבוהה, שהתפצלה לשנים: ישיבת ברכת אהרן - שבה לומדים במשך כל היום, השוכנת במתחם בית היתומים דיסקין בגבעת שאול; וישיבת קדושת אהרן - לקבוצה מצומצמת של בחורים הלומדים חצי יום ובחלקו השני עובדים. ישיבה זו שוכנת בבניין בית המדרש המרכזי, לקראת סוף שנת תשע"ט נסגר הישיבה, וחטיבת שיעור ג' נשארו כל אחד בישיבתו, לבחורים שמעל שיעור ג' נוסד ישיבה חדשה עם השם הקודם "ברכת אהרן" בראשות הרב אהרן רייכמן ומשכנה ברחוב דוד בירושלים.
ישיבות קטנות של החסידות קיימות בירושלים, בית חלקיה, טלז סטון, קוממיות, בני ברק, אשדוד (2 ישיבות), בית שמש,[4] לונדון, מנצ'סטר, אנטוורפן, מונטריאול, בורו פארק (2 ישיבות) ומונסי.
סמינרים[עריכת קוד מקור]
בשנת תשל"ז הוקמו בתי ספר וסמינרים בשם "בית מלכה" בירושלים, בני ברק ובהמשך באשדוד ובחיפה. סמינרים אלו שמרניים יחסית לבית יעקב ונלמדים בהם פחות לימודי חול. עם זאת יש בהם לימודי מקצוע בכיתות י"ג וי"ד וחלק מהבנות הלומדות בסמינרים שבהם אין מסלול כזה עוברות לאחר מכן ל"בית מלכה" בשנים אלו.
אדמו"רי בעלז[עריכת קוד מקור]
- רבי שלום רוקח - מכונה "השר שלום", "מהר"ש" או "דער ערשטער רב" (הרב הראשון), ה'תקמ"א - כ"ז באלול ה'תרט"ו; 1781–1855
- רבי יהושע רוקח - מכונה "מהר"י" או "דער מיטעלער רב" (הרב האמצעי), ה'תקפ"ה - כ"ג בשבט ה'תרנ"ד; 1823–1894
- רבי ישכר דב רוקח - מכונה "מהרי"ד" או "דער פריערדיגער רב" (הרב הקודם), ה'תרי"ד - כ"ב בחשוון ה'תרפ"ז; 1852–1926
- רבי אהרן רוקח - מכונה "מהר"א" או "דער רב זכרונו לברכה", ה'תר"ם - כ"א באב ה'תשי"ז; 1880 - 18 באוגוסט 1957
- רבי ישכר דב רוקח - מכונה בחסידות "דער רב",[5] נולד ח' בשבט ה'תש"ח; 19 בינואר 1948
-
ציונו של רבי שלום רוקח -
רבי יהושע רוקח -
רבי ישכר דב רוקח (הזקן) -
רבי אהרן רוקח
מאפייני ודרך החסידות[עריכת קוד מקור]
בעבר לא הודפסו דברי תורה מאדמו"רי בעלז ובחסידות נהגו ללמוד ספרי חסידות בולטים כמו נועם אלימלך, קדושת לוי ותולדות יעקב יוסף. החסידות מאופיינת בשמירה קפדנית על מנהגים בכלל והמיוחדים לה בפרט, כמו טבילה במקווה מדי יום, חגירת גרטל כל היום ולימוד עם כובע. על פי גישת החסידות עיקר עבודת החסיד היא להיות ירא שמיים ולהיות שקוע בלימוד התורה, וכן עליו להיות "מחובר לקרקע" ולא להתנהג בתנועות חיצוניות של התלהבות בתפילה וכדומה, או לנסות לעלות לדרגות גבוהות מדי (כמו התעמקות מרובה בספרי חסידות או לימוד ספרי קבלה). בחסידות בעלז בדרך כלל הייתה התפילה במהירות רבה. ברוב התחומים אין לחסידות בעלז שיטה חסידית-רעיונית מיוחדת, ועיקר החסידות בבעלז היא התקשרות לצדיק.
אדמו"רי וחסידי בעלז היו ידועים כשמרנים וקיצוניים, בהשקפת עולמם ובלבושם. כך למשל, בפתיחת ישיבת בעלז בישראל, הורה האדמו"ר רבי אהרן לא לקרוא לישיבה "ישיבת בעלזא" אלא "ישיבה דחסידי בעלזא", משום שבאירופה לא הייתה לחסידות ישיבה. החסידות לחמה בהשכלה, בציונות ובאגודת ישראל. רבי יהושע הקים את ארגון "מחזיקי הדת" כנגד תנועת ההשכלה, והיה מגדולי הלוחמים בה. רבי ישכר דב מבעלז התנגד לאגודת ישראל וללימוד הדף היומי שנוסד על ידה, וכן התנגד לפתיחת בתי ספר לבנות (בית יעקב) בגליציה[דרוש מקור], אם כי לדברי שרה שנירר, הוא תמך ביוזמה בפולין. הוא התנגד גם לרבנים שנחשדו בקרבה רעיונית להשכלה או לציונות.[6] בגליציה הקפידו חסידי בעלז על לבוש מסורתי בסגנון מיושן.
החסידות הייתה שמרנית גם בהשקפתה החסידית. הקפידו בה ללמוד רק ספרי חסידות מן הזרם המרכזי ולא כאלה המבוססים על שיטות מיוחדות, כמו ספרי חב"ד, ברסלב ופשיסחא.[7] כיום הקפדה זו נחלשה, ואף החסידות עצמה מדפיסה את ספרי התניא ושפת אמת.
החסידות מאופיינת עד היום בשמירת המסגרת הפנימית ומנהגי הקהילה. עם זאת, בישראל חלו בה שינויים משמעותיים והיא הפכה לפתוחה יחסית לשינויים כמו שימוש באמצעים פדגוגיים מודרניים ותמיכה בהכשרה מקצועית ולימודי תואר לאברכים. אברכי החסידות מתכנסים מדי שבוע ל"חבורות" ("חברה'ס"), קבוצות שבהן משוחחים בעבודת ה'. בחסידות ישנן "חברה'ס" גם לנשים, בהנהלת הרבנית שרה רוקח וכלתה שרה לאה רוקח.
כמו בחסידויות אחרות, היו בחסידות בעלז באירופה "יושבים", חסידים שלמדו תורה בבית המדרש בחצר האדמו"ר והחצר פרנסה אותם. הם היוו דוגמה לחסידים, היו בולטים בשמרנותם והשפיעו על הלך הרוח בחצר. בתקופת האדמו"רים הראשונים מבעלז, היושבים חבשו קולפיק, כובע אדמו"רי. בין היושבים שניצלו מהשואה היה רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, האדמו"ר מנארול.
לבוש החסידות[עריכת קוד מקור]
באמצע השבוע לובשים חסידי בעלז כובע סמט וחליפה ארוכה חסידית, ובשבת שטריימל וקפוטה פרחונית שמעליה גרטל (על אף שיש גרטל בקפוטה), וכן מכנסיים קצרים וגרביים שחורים ארוכים. חלק מהחסידים לובשים גם במהלך השבוע מכנסיים קצרים. בחגים ובשמחות בחצר החסידות לובשים החסידים גרביים לבנים. לאחרונה הנהיג האדמו"ר ללבוש גרביים לבנים גם בחול המועד. בישיבות הגדולות של החסידות ישנה חובה כי מסגרת המשקפיים תהיה עשויה מפלסטיק, כדי להימנע מסגנון הלבוש המודרני. באופן כללי פאותיהם של החסידים ארוכות יחסית, או מגולגלות סביב האוזן כמנהג הונגריה.
האדמו"ר חובש במהלך השבוע בעת התפילות ובאירועים מיוחדים ספודיק. הוא גורב גרביים לבנים גם במהלך השבוע. נכדיו הרווקים חובשים קולפיק בשבתות מיוחדות, בחגים ובשמחות.[8]
בחסידות בגליציה הייתה הקפדה על כיסוי ראש הנשים במטפחות ולא בפאות. לאחר השואה, התרופפה הקפדה זו והאדמו"ר רבי אהרן רוקח סבר שאין לפעול בנושא. כיום מרבית הנשים החסידות חובשות פאה ומעליה כובע, כפי שתיקן האדמו"ר. בנות משפחת האדמו"ר מכסות את ראשן במטפחת.
מאורעות וזמנים בחסידות[עריכת קוד מקור]
בחסידות בעלז נהוג שבמוצאי שמחת תורה אומר האדמו"ר דרשה בעמידה המכונה "שטייעדיגע תורה", בדרשה זו מוסר האדמו"ר הוראות והדרכות עקרוניות. בתחילת זמן חורף וזמן קיץ נערך מעמד "קביעת שיעור" שבו האדמו"ר לומד את המשנה הראשונה של המסכת שאותה מתחילים אז ללמוד, ונושא דרשת מוסר לפני הבחורים והאברכים. נוהג זה נקבע על ידי האדמו"ר הקודם, רבי אהרן. בעבר היה נהוג לקבוע את תחילת הזמן ביום שלישי הראשון שאחרי ראש חודש, אך האדמו"ר הנוכחי ביטל מנהג זה.
טיש מיוחד נערך בכ"א באב, יום פטירת רבי אהרן. בטיש זה משתתפים רבנים ואדמו"רים רבים. הטיש נערך לאחר העלייה ההמונית לקברו של רבי אהרן, בהר המנוחות.
טישים בולטים נוספים הם: "לדוד מזמור טיש" בלילה השני של ראש השנה, שבו אומרים את פרק כ"ד בתהילים הפותח במילים אלו ונחשב "מסוגל לפרנסה"; "המבדיל טיש" במוצאי יום כיפור שבו שרים בניגון עתיק את הפיוט "המבדיל" של האר"י למוצאי יום כיפור; "יוסף טיש" ביום השישי של סוכות,[9] שבו האדמו"ר מחלק לחם שחור כסגולה לפרנסה בזכות האושפיזין של יוסף הצדיק שפרנס את כל העולם; "אסתר טיש" ביום הראשון של חול המועד פסח שבו נערכה סעודת אסתר עם אחשורוש; "ובאו כולם טיש" בחג השבועות, שבו האדמו"ר אומר שלושה קטעים מתוך הפיוט יום שבתון העוסקים בקבלת התורה.
יום בולט בחסידות הוא היום הראשון של אמירת סליחות לפני ראש השנה. ביום זה נוהגים כל החסידים הגרים בישראל להגיע לאמירת סליחות עם האדמו"ר, לפנות בוקר. לאחר תפילת שחרית אומרים את כל ספר תהילים בציבור.[10]
יום ההצלה[עריכת קוד מקור]
חסידי בעלז מציינים מדי שנה את יום ט' בשבט, שבו הגיעו בשנת תש"ד האדמו"ר רבי אהרן רוקח ואחיו הרב מרדכי רוקח מבילגורייא (אביו של האדמו"ר הנוכחי) לארץ ישראל, לאחר מספר שנים שבהן נמלטו ברחבי אירופה מאימת הנאצים. החסידים מציינים תאריך זה בסעודות חגיגיות.
שייכותה הפוליטית של החסידות[עריכת קוד מקור]
עד לכהונתו של רבי אהרון רוקח כאדמו"ר התאפיינה החסידות בסגנון קנאי כנגד תנועת ההשכלה היהודית, התנועה הציונית, המזרחי ואגודת ישראל. אחרי מלחמת העולם השנייה ועלייתו של האדמו"ר לארץ ישראל, תמכה החסידות בתנועת אגודת ישראל.
בעשורים הראשונים לאחר קום מדינת ישראל שמרה חסידות בעלז על זיקה לעדה החרדית בתחום הכשרות ועוד. בשנת 1980 פרשה החסידות לגמרי מן העדה. כאשר פרשו הליטאים בראשות הרב שך מאגודת ישראל והקימו את מפלגת דגל התורה, הצטרפה בעלז למפלגה החדשה, מה שעורר את חמתן של רוב החסידויות שהשתייכו ל"אגודת ישראל". בהמשך השתלבה החסידות שוב באגודת ישראל. חבר כנסת מטעמה, ישראל אייכלר, כיהן בין השנים 2005-2003 ושוב החל מפברואר 2011 במסגרת הסכם רוטציה ומ-2013 בבחירה לקדנציה שלימה.
ברשויות המקומיות קיים ייצוג לבעלז, בירושלים, בבני ברק, בבית שמש באשדוד ובקריית גת..
ניגוני בעלז[עריכת קוד מקור]
בעבר לא נהגו בחסידות בעלז לשיר כמעט, והטיש היה בעיקר מיועד לסעודת האדמו"ר ואמירת דברי תורה. גם התאספויות החסידים כללו בעיקר דברי תורה בעניין עבודת ה' וסיפורי צדיקים. לחסידות היו כ-35 ניגונים, בעיקר ניגוני ימים נוראים ושמחת תורה, חלקם ניגונים עתיקים מזמן המגיד ממזריטש ותלמידיו.
האדמו"ר הנוכחי, רבי ישכר דב, החל לאחר הכתרתו לעודד שירה בסעודות שבת בישיבת בעלז. בשנת תשל"ב הורה לראשונה לשיר ניגון עם מילים בטיש ובאותה שנה הוקמה לראשונה מקהלה בחסידות. המקהלה שרה ניגונים של חסידויות אחרות, כמו חסידות מודז'יץ, חסידות ויז'ניץ וחסידות רופשיץ. באותן השנים החל רבי ישכר דב לעודד חסידים בעלי חוש מוזיקלי להלחין ניגונים חדשים. בשנת תשל"ח יצא האלבום הראשון של החסידות. מאז יצאו כ-60 אלבומים. מדי שנה מולחנים עשרות ניגונים לימים נוראים ולכבוד שמחות, ניגונים הכוללים בדרך כלל גם מילים. גם רבי ישכר דב הלחין מספר ניגונים. סגנון הניגונים רחב ומאגר הניגונים כולל ניגוני שמחה, ניגוני מרש ובעיקר ניגונים רגועים ושקטים. ניגונים רבים, בעיקר ניגוני השמחה, התפרסמו מחוץ לחסידות ומושרים באופן קבוע בחסידויות אחרות ובחתונות חרדיות.
האדמו"ר מלחין בעצמו שירים, כגון "יהי החודש". מלחיני החצר העיקריים הם הרב יוסף צבי ברייער (רוב שירי בעלזא על מעגל השנה), הרב ירמיה דמן ("סימן טוב ומזל טוב"), שלמה קאליש ("תהא השעה הזאת",[11] "פתח שערי שמים"), אליהו אייזנבאך ("וידעו",[12] "חסדי ה'"), אליעזר קאליש (בנו של שלמה, "כי אתה הוא מלך", "הקשיבה"), הרב פנחס ברייער ("[[רבון העולמים ידעתי", "השבעתי אתכם"), שלמה יעקב פריד, יהודה איינהורן ("שומרי מצוותיה")והרב פנחס פרידמן.[13] מפיק החצר הוא יוסף משה כהנא. רוב אלבומי החסידות עובדו על ידי מונה רוזנבלום.
חסידים בולטים[עריכת קוד מקור]
בעבר:
- רבי דוד מנחם מאניש באב"ד - רבה של טרנופול, מחבר שו"ת "חבצלת השרון"
- רבי יוסף גרינוולד - רבה האחרון של פאפא ומנהיג קהילת פאפא בברוקלין
- הרב יהושע מנחם אהרנברג - אב"ד בתל אביב, פוסק הלכה
- הרב יעקב יצחק ניימן - רב בפאפא ואחרי השואה רב קהילת בעלז במונטריאול
- רבי חיים מאיר יחיאל שפירא - רבה של נארול ולאחר השואה האדמו"ר מנארול בבני ברק
- הרב שמואל רוזנגרטן, חבר בד"ץ מחזיקי הדת וראש רשת הישיבות של החסידות
- הרב נתן אורטנר, רבה של לוד
כיום בולטים בין החסידים:
- הרב פנחס פרידמן, ראש רשת הכוללים של החסידות ומקורבו של האדמו"ר
- הרב מאיר דב רכניצר ראש הישיבה בחיפה ומחותנו של האדמו"ר
- הרב שמאי קהת הכהן גרוס, פוסק ומחבר סדרת הספרים שו"ת שבט הקהתי
- הרב יעקב גרינוולד, חבר בד"ץ מחזיקי הדת ורב בית הכנסת של חסידי בעלז ברחוב קהילות יעקב בבני ברק
- הרב חיים צבי שפירא, חבר בד"ץ מחזיקי הדת ורב בית הכנסת קהל חסידים ברמת אלחנן
- הרב אהרן שיף, רבה של אנטוורפן
- הרב ירמיה מנחם כהן אב"ד פריז
- אלימלך פירר, יועץ רפואי, ומייסד ארגון עזרה למרפא
- ישראל אייכלר, חבר כנסת ועורך 'המחנה החרדי'
ראו גם[עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- חסידות בעלז, באתר מאור החסידות
- תצלומים מבית הכנסת של חסידות בעלז
- מרכז מוסדות בעלזא בא"י, באתר עולם התורה
- סיון רהב-מאיר, צפו: חתונת העשור בעולם החרדי, באתר מאקו, 21 במאי 2013
- מנדי גרוזמן, החסידות שנמחקה בשואה וקמה מעפר בישראל, באתר nrg, 16 באפריל 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ בשבועון משפחה פורסמה הערכה של כ-8,000 משפחות. עם זאת, באלפון של החסידות משנת תשע"ג מנויות כ-3,500 משפחות בישראל.
- ^ הידיעה הראשונית בעיתונות
- ^ למשל בקדושה במקום "על יד נביאך", "על ידי נביאך".
- ^ בחדרי חרדים.
- ^ לעיתים נדירות: "מוהרי"ד". חיים שקדי, נדיר: שמו של האדמו"ר מבעלזא מופיע על השלט, באתר כיכר השבת, 3 ביוני 2011.
- ^ כך למשל בחסידות בעלז לא למדו את ספרי הרב שמואל שטראשון וספרי מהר"צ חיות.
- ^ יוצא מן הכלל היה הספר ישמח ישראל, שאף שמקור מחברו מבית פשיסחה, הוא כתוב בדרך החסידות הכללית.
- ^ בעבר גם האדמו"ר היה חובש קולפיק אך החל מחנוכה תש"ע הוא חובש ספודיק. בחסידות בעלז באירופה האדמו"רים השתמשו בשני הכובעים, ספודיק וקולפיק.
- ^ בשנים שחל יום זה בשבת, נערך הטיש ביום הרביעי של סוכות שהוא יום האושפיזין של יוסף לפי מנהג אשכנז.
- ^ רבי ישכר דב רוקח (הזקן) אמר שישנם שלושה ימי התעוררות: ראש חודש אלול "נלקח" על ידי חסידות צאנז, יום הראשון של סליחות בחסידות בעלז, וסליחות של ב"יום י"ג מידות", בחסידות צ'רנוביל.
- ^ באתר הזמנה לפיוט. הולחן לחתונת אהרן מרדכי רוקח.
- ^ הולחן לבר מצווה של אהרן מרדכי רוקח.
- ^ ראו אשכול בפורום היידי "אידישע וועלט פארומס", ובו רשימה של הניגונים המפורסמים עם שמות המלחינים; וכן ראיון עם ארבעת המלחינים המרכזיים, במקור בעיתון המחנה החרדי.