הסכסוך הישראלי-ערבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסכסוך הישראלי-ערבי הוא הסכסוך המתקיים בארץ ישראל החל מראשית הציונות ועד ימינו אלה. בלב הסכסוך נמצאים תושביה היהודים והערבים של ארץ ישראל, ושותפות לו גם מדינות ערב, אלה הגובלות במדינת ישראל וגם אלה הרחוקות ממנה. בגרסה מצומצמת יותר מקובלת התייחסות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהוא הסכסוך בין מדינת ישראל לפלסטינים.

[עריכה] היסטוריה של הסכסוך

ערך מורחב – היסטוריה של הסכסוך הישראלי ערבי

תחילתו של הסכסוך הישראלי-ערבי היא בסוף המאה ה-19.
לאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית בשנת 1917 הפך הסכסוך לסוגייה בינלאומית מרכזית וחשובה.
לאחר כמה זמן נעשו חבר הלאומים (ואחר כך האו"ם כשהוקם), ארצות הברית,ברית המועצות, ובריטניה לגורמים המעורבים בצורה מרכזית בסכסוך.
התלקחות עזה של הסכסוך באה לידי ביטוי במלחמות ישראל.עוצמה נמוכה יותר של הסכסוך מתקיימת גם שלא בזמן מלחמה, בצורת פעולות ומבצעים של צה"ל (ולעתים רחוקות גם של יחידים, בפעולות טרור יהודי), ופעולות גרילה וטרור ערביות כנגד ישראל. הסכסוך בא לידי ביטוי בצורה משמעותית בפעולות הטרור שבוצעו בתקופת האינתיפאדות על ידי הפלסטינים כנגד אזרחי ישראל. היבטים מדיניים של הסכסוך באים לידי ביטוי בפעולות כדוגמת החרם הערבי.

[עריכה] הסיבות לסכסוך

סיבות רבות הוצעו לסכסוך הישראלי-ערבי. העיקריות שבהן:

ישראל כנטע זר- לפי גישה זו, ישראל היא נטע קולוניאליסטי בלב עולם ערבי, היא בת אורח חיים מערבי השונה מאורח החיים הערבי המסורתי.

הבעיה הפלסטינית- לפי גישה זו, מקור הסכסוך הישראלי-ערבי הוא ב"בעיה הפלסטינית" וכל עוד היא לא תיפתר, יימשך הסכסוך בין ישראל לעולם הערבי. התומכים בגישה זו טוענים שכאשר תיפתר הבעיה הפלסטינית, ייפתר הסכסוך הישראלי ערבי.

סכסוך דתי- לפי גישה זו, מקור הסכסוך הישראלי-ערבי הוא בסכסוך היהודי-מוסלמי. כמו כן טוענים התומכים בגישה זו, שלפי האסלאם אין היהודים יכולים להיות ריבונים, והם במעמד ד'ימי (בני חסות) נחותים. על כן, לא יכולה להיות ליהודים מדינה. לפי האסלאם לא ייתכן קיום של ישות עצמאית, לא מוסלמית, בשטח שנכבש על ידי מוסלמים.

[עריכה] מדינות, ארגונים ואישים הקשורים לסכסוך

ארגונים רבים ומדינות רבות נקשרים בסכסוך זה,חלקם בצדדים הלוחמים,וחלקם בצדדים המנסים להפסיק את הסכסוך ולהשכין שלום בין הצדדים או לחלופין לגבות צד מסוים ולעזור לו. הצדדים העיקריים בעימות שמשתתפים בסכסוך הם: ישראל, מדינות ערב הפלסטינים, וארגונים כמו הליגה הערבית, וארגונים ומפלגות במדינות ערב. בעבר השתתפו גם מחתרות יהודיות(כדוגמת ההגנה האצ"ל ולח"י), גם צבא דרום לבנון, וגם המנדט הבריטי, והרפובליקה הערבית המאוחדת. עם הצדדים המנסים להשכין שלום ולהפסיק את הסכסוך אפשר להחשיב את: ארצות הברית בריטניה ועוד. אך ישנם גם מדינות המנסים ללבות את הסכסוך כדוגמת איראן.

הרבה אישים גם הם נקשרים לסכסוך,אישים כמו: ראשי ממשלות ישראל,מנהיגי מדינות ערב,ומנהיגי ארגונים נוספים (כמו חמאס, מפלגת הבעת', הליגה הערבית, וחיזבאללה)נמצאים בצדדים הלוחמים. וישנם אישים הנקשרים לסכסוך מהמדינות הנוספות, שלא קשורים באופן ישיר לסכסוך(לא מהמדינות והארגונים הלוחמים),אנשים המשתייכים למדינות המנסות להשכין שלום או תומכות בצד מסוים, אנשים כדוגמת: ג'ורג' ווקר בוש,מחמוד אחמדינז'אד, וביל קלינטון.

[עריכה] ניסיונות להפסקת הסכסוך

במהלך השנים נעשו פעולות על מנת להפסיק את הסכסוך,הן מהצדדים המשתתפים בסכסוך,והן מגורמים חיצוניים, כגון: ארצות הברית,בריטניה ועוד. נחתמו הסכמים רבים,ותוכניות רבות עלו והוצעו כדוגמת: הסכמי קמפ דייוויד,הסכם השלום בין ישראל ומצרים,הסכמי אוסלו,הסכם השלום בין ישראל לירדן,מפת הדרכים ועוד.

שתי נקודות אור בסכסוך מתמשך זה הן הסכמי השלום: הסכם השלום בין ישראל למצרים והסכם השלום בין ישראל לירדן. הסכמי אוסלו נועדו להביא שלום (או לפחות רגיעה) בין ישראל לפלסטינים, ואף שזיכו את חותמיהם בפרס נובל לשלום, לא עלו יפה. ניסיונות נוספים להשכנת שלום בין ישראל לשכנותיה לא הגיעו לכלל הסכם.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

בני מוריס, קורבנות - תולדות הסכסוך הציוני-ערבי 2001-1881, הוצאת עם עובד, 2003.
אמנון לין, בטרם סערה - יהודים וערבים בישראל בין תקוות לאכזבות, הוצאת קרני, 1999.
אמנון לין, אגרת בכחול לבן מס' 2- האמת על מהות האיבה הערבית הבלתי מתפשרת עם זכות הקיום של מדינת ישראל יהודית דמוקרטית, הפורום לחשיבה מדינית על שם ד"ר ראובן הכט, חיפה.
שאול אריאלי, תפסת מרובה לא תפסת - גישות במאבק על גבולותיה של מדינת ישראל, הוצאת כרמל, ירושלים, 2006