אל על

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף UP (חברת תעופה))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ
אל על
יאט"א
LY
ICAO
ELY
אות קריאה
ELAL
שנת ייסוד 1948
בסיס פעולה מרכזי Flag of Israel.svg נמל התעופה בן-גוריון
הנהלה Flag of Israel.svg נמל התעופה בן-גוריון, ישראל
מועדון הנוסע המתמיד מועדון מתמיד
טרקלין המלך דוד
צי מטוסים 41 + 5 בהזמנה
מספר יעדים 35 (בטיסות ישירות, ללא נחיתת ביניים)
סיסמה הכי בבית בעולם
חברות בת סאן דור UP
www.elal.co.il
מטוס אל על אילתה 4X-ACT מדגם C-46 Commando בשדה התעופה באילת (1952~)
מטוס אל על 4X-ACT ורכב צבאי (עם אזרחים) בשדה התעופה באילת (1952~)
מטוס אל על מדגם דגלס C-54 סקיימאסטר בהנגר בשדה התעופה לוד, (1952~)
בואינג 707 בנמל התעופה אורלי, פריז (1965)
בואינג 707 בציריך בשנת 1982
בואינג 747-200 של חברת אל על בסכמת הצביעה הישנה נוחת בלונדון ה'יתרו

אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, הידועה בשמה המקוצר אל על, היא חברת התעופה הגדולה בישראל, בשליטת חברת כנפיים-אחזקות ארקיע בע"מ בבעלות ישראל ודדי בורוביץ. מרכז פעילותה והנהלתה של החברה בנמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון.

אל על מתמקדת בשוק הבינלאומי ומפעילה את רוב טיסותיה לאירופה,אך היא מפעילה גם טיסות לאסיה, אפריקה וצפון אמריקה, חלק קטן מטיסותיה לאירופה וממנה,כולל קטע טיסה בין נתב"ג לנמל התעופה עובדה. בעבר הפעילה החברה קו טיסות סדיר לנמל התעופה אילת[1], אך טיסות אלו הופסקו.

במשך שנים שימשה אל על כחברת התעופה הלאומית של ישראל והייתה בבעלות ממשלת ישראל, אך צעדים להפרטתה החלו ב-12 ביוני 2003, כשמניות החברה הוצעו למכירה לציבור, וב-1 בינואר 2005 הפכה חברת כנפיים - אחזקות ארקיע בע"מ לבעלת השליטה באל על. תולדותיה של חברת אל על קשורות באופן מובהק בדברי ימיה של מדינת ישראל - היא נטלה חלק במבצעי העלייה הגדולים מארצות ערב, מאתיופיה ומחבר המדינות, ורשת יעדיה שיקפה לאורך השנים את יחסיה הבינלאומיים של ישראל עם שאר המדינות, ובמיוחד עם שכנותיה.

לאל על מספר מאפיינים שהיו ייחודיים לה בעבר, ובהם הקפדה על הסדרי ביטחון (כיום קיימים הסדרי ביטחון נוקשים אף יותר במדינות אחרות, כגון חליצת נעלים וחגורות לפני שיקוף ושיקוף רנטגני עמוק), הימנעות מטיסה בשבתות ובמועדי ישראל והקפדה על כללי הכשרות הן במטוסיה והן במתקניה הקרקעיים.

את השם בחר דוד רמז, שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל, בעקבות הצעתו של שמואל שצ'ופק.

תולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת אל על הוקמה באופן רשמי בשנת 1949, אף כי כבר בספטמבר 1948 המריאה טיסת הבכורה של החברה, והביאה את הנשיא חיים ויצמן מז'נבה לישראל. בין השנים 1950 ו-1956 הטיסה החברה למעלה מ-160,000 עולים מתימן, אירן והודו במבצע מרבד הקסמים ובמבצע עזרא ונחמיה. בדצמבר 1957 השיגה החברה שיא עולמי בטיסה רצופה ללא חנייה, מניו יורק ללוד, במטוס בריטאניה‏[2]. ביוני 1961 ביצעה החברה את הטיסה הראשונה שלה ללא חניית ביניים מתל אביב לניו יורק במטוס בואינג 707, וקבעה שיא עולמי לאותה תקופה לטיסה המסחרית הרצופה הארוכה ביותר: 9 שעות ו-33 דקות בנתיב שאורכו 5,760 מיל[3][4]. רוב הטיסות לניו יורק התבצעו אז דרך תחנות ביניים באירופה, אולם אל על קיימה בקיץ טיסה שבועית אחת ישירה‏[5][6]. המראות היסטוריות נוספות נרשמו באפריל 1980, הטיסה הראשונה של אל על לקהיר ובינואר 1990, הטיסה ההיסטורית הראשונה למוסקבה. בשנת 1982 נקלעה החברה למשבר כלכלי והיא נכנסה לתהליך של כינוס נכסים במהלכו פוטרו מאות עובדים והופסקו הטיסות במשך 4 חודשים עד ינואר 1983.

ההפיכה לחברה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יוני 2003 הונפקה החברה לציבור ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. ביוני 2004, לאחר רכישת מניות החברה ומימוש אופציות בידי הציבור, ירדו החזקות המדינה בחברה אל מתחת ל-50% והחברה הפכה מחברה ממשלתית לחברה מעורבת. ב-1 בינואר 2005, בעקבות מימוש אופציות נוספות ב-23 בדצמבר 2004, עלתה אחזקת חברת כנפיים - אחזקות ארקיע בע"מ לכ-39.6% מהון המניות המונפק של החברה, וב-6 בינואר 2005, בעקבות החלטת אסיפת בעלי מניות שכונסה לבקשת כנפיים, הוחלפו רוב חברי הדירקטוריון. כתוצאה מכך, עברה השליטה בחברה מידיה של מדינת ישראל לרשות חברת כנפיים, שלה אופציה להגדלת סך המניות שברשותה ל-47%. סמוך לאחר מכן, במרץ 2005, החליף חיים רומנו את עמוס שפירא בתפקיד מנכ"ל החברה.

בינואר 2007 חתמה אל על על הסכמים לשיתוף פעולה עם אוסטריאן איירליינס, סוויס ולופטהאנזה, ולפיהם יתאמו החברות את לוחות הזמנים שלהן במטרה להבטיח זמני המתנה קצרים לטיסות המשך. בעקבות זאת, החלה אל על לשווק טיסות למספר יעדי המשך באירופה דרך נמלי התעופה של ציריך, וינה ופרנקפורט. במרץ 2007, במסגרת התוכנית האסטרטגית אשר נוסחה בסוף 2005, והכוללת הפסקת השירות ליעדים בלתי רווחיים, הפסיקה אל על את טיסותיה בקווים לאיסטנבול וללרנקה, ובאמצע 2008 היא התכוונה להפסיק את טיסותיה גם לאתונה אבל הדבר לא יצא לפועל. החברה התכוונה לסגור גם את הקו לקהיר, אך נעתרה לבקשת שלטונות ישראל כי תמשיך להפעילו בשל חשיבותו הפוליטית. לבסוף, בשנת 2012, סגרה החברה סופית את הקו בגלל חוסר יעילותו הכלכלית והקושי על שמירת ביטחון הנוסעים בנמל התעופה בקהיר.

הישגים מבצעיים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1980, לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים טסה אל על לראשונה לקהיר.במרץ 1984 ביצעה אל על את הטיסה הבינלאומית הראשונה של מטוס בואינג 767 בנתיב מונטריאול - תל אביב. במאי 1988 ביצעה אל על את הטיסה הרצופה הארוכה ביותר בתולדותיה במסלול לוס אנג'לס - תל אביב: 7,000 מיל בכ-13 שעות ו-41 דקות. בינואר 1990, עם התגמשות החוקים במדינות הגוש הקומוניסטי, החלה החברה להפעיל טיסות למוסקבה.

ב-24 במאי 1991 הטיס מטוס בואינג 747 של החברה מספר שיא של נוסעים,1087 עולים הוטסו מאדיס אבבה לישראל כחלק מפעילות החברה במבצע שלמה להטסת יהודי אתיופיה לארץ. ביוני 1996 טסה אל על לראשונה לעמאן (קו שאינו מופעל עוד).

בשנת 2001, לאחר פיגועי 11 בספטמבר, זכתה אל על להיות החברה הראשונה שהורשתה לטוס בארצות הברית, יומיים לפני שאר הטיסות.

ב-13 בנובמבר 2013, הטיס מטוס בואינג 747 של אל על משלחת חיילי צה"ל לסיוע הנפגעים בסופת הטייפון בפיליפינים‏[7].

היחס לשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977 ובעקבות עליית הליכוד לשלטון, נחתם הסכם קואליציוני לפיו תחדל אל על מלטוס בשבת. למעט מספר מקרים, לא חרגה החברה מהתחייבות זו, גם לאחר הפרטתה, אך מצאה דרכים לעוקפה באופן חלקי ומוגבל באמצעות חתימת הסכמים לשותפות קוד ושימוש במותג סאן דור. בעקבות שביתה כללית במשק בסוף חודש נובמבר 2006 וסגירתו של נתב"ג, שותקה פעילותה של אל על למשך מספר ימים. עם סיום השביתה החליטה החברה לקיים מספר טיסות בשבת במטרה לאפשר את חזרת נוסעיהן לארץ. מהלך זה של אל על הביא לחרם צרכנים שהוטל עליה על ידי ציבור הנוסעים החרדי. לאחר מגעים ממושכים, הושג, ב-5 בינואר 2007, הסדר פשרה בין החברה לבין נציגי הציבור החרדי, ולפיו תמשיך אל על להימנע מטיסות בשבת. עוד הוסכם על קיומו של מעין גוף בורר למקרים בהם יתעורר הצורך בטיסה בשבת.

מאבקים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 הגיש יונתן דנילוביץ', דייל בחברה, תביעה נגד אל על בבית הדין האזורי לעבודה, בגין אפלייתו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו, לעומת בני זוג הטרוסקסואלים. בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שהמדובר בהפליה אסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. החברה ערערה בבית הדין הארצי לעבודה, והפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה לבג"ץ. בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל על, ואישר את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

ב-1998 נתבעה החברה בבית הדין לעבודה, על כך שאינה מקבלת לשורותיה נשים כטייסות. אל על טענה להגנתה שהיא מקבלת רק בוגרי קורס טיס של חיל האוויר. בסופו של דבר ביטלה אל על את התנאי המפלה. בשנת 2001 קלטה אל על כטייסת את מרב שוורץ, שהיא גם האישה הראשונה בתפקיד וגם הראשונה שאינה בוגרת חיל האוויר.

באפריל 2010 חייב בית משפט השלום בחיפה את חברת אל על לשלם פיצויים לשני אחים ערבים מהכפר אכסאל. השופט קבע כי החברה השפילה אותם וחרגה מסמכותה כאשר הצמידה אליהם מאבטחת לאחר שכבר הסתיים שלב הבידוק הביטחוני‏[8].

יעדי אל על בטיסות ישירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות אליהן טסה החברה (2011):

██ ישראל

██ יעדי טיסות נוסעים

██ מטען בלבד

██ שותפות קוד בלבד

טיסות נוסעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס הפעולה המרכזי של אל על הוא בנמל התעופה בן-גוריון. החברה טסה ליעדים בכל היבשות, למעט אוסטרליה ואמריקה הלטינית, ורוב יעדיה נמצאים באירופה בהם אמסטרדם, פריז, ולונדון. החברה מפעילה טיסות למספר יעדי מפתח בצפון אמריקה, שהחשובים בהם הם נמל התעופה קנדי ונמל התעופה ניוארק שבניו ג'רזי, לוס אנג'לס וטורונטו והיא מאפשרת טיסות המשך ליעדים נוספים ביבשת באמצעות שותפויות קוד. עוד מפעילה החברה טיסות להונג קונג, בייג'ינג, מומבאי ובנגקוק במזרח הרחוק, וליוהנסבורג באפריקה. בשל מגבלות טיסה מעל מדינות עוינות, מתארך משך הטיסות ליעדי המזרח הרחוק באופן משמעותי.

אל על מפעילה טיסות ל-39 יעדים. באפריל 2009 חנכה החברה קו תעופה ישיר לסאו פאולו בברזיל, שבוטל בנובמבר 2011 בשל חוסר כדאיות כלכלית. בשנת 2010 חנכה אל על את הקו שלה לאילת מנמל התעופה בן-גוריון. בשנת 2013 בוטל קו זה בשל מסלול לא בטוח של הטיסה.

  • צפון אמריקה: טורונטו, לוס אנג'לס, בוסטון (החל מקיץ 2015), ניו יורק, ניוארק.
  • אפריקה: יוהנסבורג.
  • אסיה: תל אביב, בייג'ינג', בנגקוק, הונג קונג, מומבאי.
  • אירופה: אמסטרדם, אתונה, בודפשט (UP), בוקרשט, בריסל, ברלין (UP), ברצלונה, ונציה, ז'נבה, וינה, ורשה, לונדון-הית'רו, לונדון-לוטון, לרנקה (UP), מוסקבה, מדריד, מילאנו, מינכן, מרסיי, סופיה, סנט פטרסבורג (הקו ייסגר החל מינואר 2015), פרנקפורט, קייב (UP), פראג (UP), פריז, ציריך, רומא.

הסכמים לשותפות קוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל על חתומה על הסכמים לשותפות קוד עם מספר חברות ‏[9][10].

טיסות מטען[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה מפעילה טיסות מטען ישירות קבועות אל לייז' וניו יורק.

יעדי אל על - טיסות נוסעים במטוסי אל על

צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צי מטוסי אל על
  • צי החברה מונה 40 מטוסים (נכון ליולי 2014), רובם מיושנים בני 15-20 שנה ויותר, כולם מתוצרת חברת "בואינג": 737 (מהדגמים 700 800 ו-900), 747 (מהדגם 747-400 המיועדים להטסת נוסעים ומטענים, לרוב ליעדים ארוכי-טווח), 767 ו-777. בעבר הפעילה החברה מטוסים מתוצרת לוקהיד ודאגלס. המטוס האחרון שאינו מתוצרת בואינג היה מטוס מתוצרת מקדונל דאגלס דגם MD-11ER. הוא נחכר מ-World Airways במהלך הקיץ של שנת 2000, ושירת בעיקר בקו תל אביב - לוס אנג'לס.
  • 33 ממטוסי החברה נמצאים בטיסות אל על , ו-12 מטוסי בואינג 737-800 אחרים מושכרים לחברות תעופה אחרות על ידה [דרושה הבהרה]

}}.

  • ניסיונות רבים של יצרנית המטוסים האירופית איירבוס למכור מטוסים לחברה נכשלו עד עתה, בעיקר בגלל לחץ אמריקני; אף שטייסי המבחן של אל על המליצו על רכישת מטוסים של איירבוס[דרוש מקור].
  • בנוסף אל על בודקת הצעות לקנייה של 17 מטוסי עתיד. האופציות הן איירבוס A330-300, A350-900 או בואינג 787. עלות העסקה תעמוד על כ 2.4-2.7 מיליארד דולר.
צי אל על
מטוסי נוסעים
מטוס בשירות בהזמנה נוסעים זיהוי כלי טיס ("זנב") הערות
F J Y
סה"כ
בואינג 737-700 2 16 94 110
בואינג 737-800 10 16 138 154

בכל המטוסים הותקנו כנפונים בשנים 2012-2013.

4X-EKI משמש את טיסות סאן דור(לכל יעדיה) ואת טיסות אל על לסופיה

5 189 189 מטוסי UP

מטוס נוסף מהצי הקיים של אל על יועבר לטובת מותג זה

4X-EKR משמש את סאן דור.

בואינג 737-900ER 5 4 16 156 172 4X-EHA-המטוס הראשון, הגיע ב-10 באוקטובר 2013

4X-EHB-המטוס השני, הגיע ב-28 בנובמבר 2013

4X-EHE-המטוס השלישי, הגיע ב-27 במרץ 2014

המטוס הרביעי ,4X-EHC הגיע בתאריך 11 ביולי 2014

המטוס החמישי ,4X-EHD צפוי להגיע בתחילת 2015

השאר עד 2016.

בואינג 747-400 6 8 52 348 408 המטוסים 4X-ELH ו4X-ELE נקנו מסינגפור ושאר המטוסים הם יד ראשונה באל על
בואינג 767-300ER 6 30-24 185-206 215-230
בואינג 777-200ER 6 12 35 232 279
בואינג 787-8 2
מטוסי מטען
בואינג 747-400F 1 מטען

המטוס ניקנה מסינגפור בשנת 2010 ומאז משמש כמטוס המטען היחיד שיש לאל על.

סה"כ 41 5

מיתוג ושיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמליל החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 עיצב הגרפיקאי הישראלי פרנץ קראוס, סמליל הכולל מגן דוד בעל כנפיים לבנות בתוך עיגול שבו השתמשה החברה עד לתחילת שנות ה-60.‏[12] בשנת 1963 עיצבו במשותף המעצב הבריטי ג'ורג' הים (George Him)‏[13] והמעצב ההולנדי אוטו טרוימן (Otto Treumann) את לוגו הריבוע באנגלית שכלל גם גרסה משנית בעברית‏[14]. בשנת 1971 כחלק מהשקת עיצוב חדש למטוס בואינג 747 (בשיתוף עם דורה גד, אשתו של אפרים בן ארצי, יו"ר אל על דאז) עיצב המעצב הישראלי דן ריזינגר לוגו אופקי המכיל שילוב של הסמל באנגלית ובעברית. העיצוב המקורי היה בצהוב ובשחור, ובשנת 1978 הוסף דגל ישראל לסמל. הסמליל התווסף למטוסים רק בשנת 1994 כאשר הצבעים הישנים הוחלפו בצבעים חדשים: כחול בהיר וכחול כהה‏[15]. בשנת 2000, עברה החברה, תהליך מיתוג מחדש, על ידי המעצבת רות רהט‏[16]. בתהליך עודכנו צבעי הסמל לכחול וכסף בהירים ועוצב דגל החברה המורכב משתי רצועות בצבעי הלוגו. בנוסף עוצבו המטוסים בהתאם למיתוג החדש. בשנת 2006, החברה עברה תהליך מיתוג מחדש על ידי סטודיו "ברוך נאה". במהלך המיתוג מחדש עוצבה גרסה מעוגלת ורכה ללוגו הישן שגם נצבע בצבעי כחול וכסף כהים.

UP - מותג הטיסות הזולות של אל על[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו המותג UP

UP הוא מותג הטיסות הזולות של "אל על", שהושק ב-26 בנובמבר 2013. מועד תחילת שירות הטיסות נקבע ל-30 במרץ 2014. בכך מיישרת "אל על" קו עם חברות תעופה רבות בעולם, המציעות לצרכן מחיר מינימלי עבור הטיסה עצמה, לצד אפשרות לרכוש בעלות נוספת מוצרים משלימים. בשלב הראשון יופעלו במסגרת המותג טיסות לואו קוסט ל-5 יעדים באירופה: ברלין, פראג, לרנקה, בודפשט וקייב. הטיסות מבוצעות בחמישה מטוסי בואינג 737-800 שהוסבו לטיסות UP‏ ונצבעו מחדש בצבעי המותג: גוף המטוס נצבע בתכלת שבו שולבו עננים לבנים, וזנב המטוס ממשיך לשאת את דגל ישראל, תוך השמטת הפס הכחול התחתון.

מועדון מתמיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה של כרטיס חבר במועדון הנוסע המתמיד
מטוס בואינג 737-700 של אל על. מראה תא הנוסעים. בקדמת התמונה - מחלקת עסקים. מאחור - מחלקת תיירים

בדומה למקובל בשוק התעופה העולמי, מפעילה אל על את מועדון הנוסע המתמיד הקרוי מועדון "מתמיד", מאז שנת 1984. החל משנת 2005 מועדון מתמיד הוא מועדון הנוסע המתמיד היחיד שמפעילה החברה, ומחולק לחמש דרגות חברות – רגיל ("מתמיד"), כסף, זהב, פלטינה וטופ-פלטינה. "מתמיד קידס" הוא מותג משנה של המועדון ובו חברים ילדים בני שנתיים עד 12 שנים.

בעבר הופעלו ארבעה מועדוני לקוחות נפרדים: "מתמיד" החשוב והיוקרתי,"נאמן", "קונים טסים" ו"ראש בעננים". בכל אחד מארבעת המועדונים נהגו כללים שונים באשר לחברות בו, היקף ומשך צבירת נקודות ואופן ניצולן. כאמור, בשנת 2005 אוחדו כל ארבעת המועדונים והותאמו חוקיו העיקריים של המועדון בהתאם למקובל בעולם התעופה המסחרית.

עקרון היסוד של מועדון מתמיד דומה לאלה של מועדונים דומים ברחבי העולם. תמורת טיסות שמקיים חבר המועדון בחברת אל על, נצברת לזכותו כמות מסוימת של נקודות אותן יוכל לממש בבוא העת לשם הנפקת כרטיסי טיסה בחינם, רכישת כרטיסי טיסה מוזלים או שדרוג למחלקת שירות גבוהה יותר בעת הטיסה. אל על חילקה את מפת יעדיה לשש רצועות בהתאם למרחק הטיסה מתל אביב, כשבכל רצועה נמצאים מספר יעדים שעליהם חלים כללי צבירה ומימוש נקודות זהים. זאת בניגוד לרוב חברות התעופה בעולם, המחשבות את צבירת ההטבות ומימושן בהתאם למרחק האמיתי (במיל) שטס חבר המועדון (או לפי מפתח כפולות קבוע בהתאם למחלקת השירות, עלות כרטיס הטיסה וכדומה).

למרות שנים של ניסיונות, אל על לא מצליחה להתקבל כחברה באף אחת מבריתות התעופה הגדולות.[17]

החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"לי אל על[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה
לואי אריה פינקוס 1949–1956
אפרים בן ארצי 1956 - 1963 (עד 1967 יו"ר)
שלמה להט (לנדאו) 1963 - 1967
מרדכי בן-ארי 1967–1977
מרדכי הוד 1977–1979
יצחק שנדר 1979–1982
רפי הר-לב 1982–1996
יואל פלדשו 1996–2000
דוד חרמש 2000–2002
עמוס שפירא 2003–2005
חיים רומנו 2005–2009
אליעזר שקדי 2010–2014
דוד מימון 20 במרץ 2014–מכהן

חברות בנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבעלות מלאה או חלקית של אל על נמצאות מספר חברות בנות בתחומי התעופה, התיירות וההסעדה:

  • סאן דור (ישראל) – הובלת נוסעים ומטענים בטיסות שכר (בשליטה מלאה).
  • תמ"מ-תעשיית מזון מטוסים בע"מ (ישראל) – ייצור ואספקה של ארוחות מוכנות כשרות למטוסים, אירועים וקייטרינג (בשליטה מלאה).
  • כתית (ישראל) – הפעלת מסעדה ומזנונים בבסיס האם של אל על בנתב"ג (בשליטה מלאה).
  • סופרסטאר הולידייס (אנגליה) – שיווק חבילות תיור ומכירת כרטיסי טיסה במחירים מוזלים על קווי אל על (בשליטה מלאה).
  • בורנשטיין קייטררס (ארצות הברית) - ייצור ואספקה של ארוחות מוכנות לחברות תעופה ולמוסדות אחרים. פועלת בנמל התעופה ע"ש קנדי בניו יורק (בשליטה מלאה).
  • ACI (אייר קונסולידייטורס ישראל) – הקבצה של מטעני אוויר בנתב"ג במטרה לאפשר הוזלת משלוחים בדרך האוויר (היקף שליטה - 50%).
  • איירתור (תור אוויר ישראל) – שיווק טיסות ומבצעים מיוחדים (היקף שליטה - 50%).
  • סייבר (סייבר ישראל טכנולוגיות נסיעות) – מספקת למגזר סוכני הנסיעות בישראל שירותי הזמנות לחברות תעופה בעולם וכן הזמנות למגוון שירותי תיירות נוספים (מלונות, כלי רכב וכיוצא בזה). כמו כן מספקת שירותי תמיכה ותחזוקה למערכת כרמל אצל הסוכנים (היקף שליטה - 49%).
  • קווי חופשה (ישראל) – שיווק ומכירה של שירותי תיירות, לרבות כסיטונאי וכמארגן של טיסות שכר מישראל ואליה (היקף שליטה - 20%).
  • ממן אוויאיישן

בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחת טיסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחה משטרתית סביב מטוס אל על בפרנקפורט

אל על מתאפיינת בהשקעה רבה באבטחת מטוסיה. בכל מטוס אל על בזמן הטיסה, יש לפחות איש ביטחון חמוש אחד בלבוש אזרחי. הנקרא "מטוסאי"האחראי על הביטחון במטוס. תא המטען של כל מטוסי אל על מחוזק בפלדה, למקרה של פיצוץ, ותא הטייס מבודד מתא הנוסעים באמצעות דלת פלדה. הגישה אל תא הטייס היא דרך דלת כפולה שבה הדלת הראשונה נפתחת על ידי קוד סודי, ודלת שנייה שנפתחת לאחר סגירת הראשונה וקבלת אישור כניסה מהטייס. כל המזוודות המוטסות במטוסי אל על עוברות שיקוף בנמלי התעופה לפני העמסתן.[דרוש מקור]

תאונות ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-6 בפברואר 1950 התרסק מטוס דאגלס DC-4 סקיימאסטר של "אל על" בעת ההמראה בשדה התעופה לוד במזג אוויר קשה. המטוס נפל על המסלול מגובה 15 מטרים והחל לבעור. כל נוסעי המטוס וצוותו נחלצו בשלום, אך המטוס נשרף כליל‏[18].
  • ב-27 ביולי 1955 הופל מטוס החברה מדגם לוקהיד קונסטליישן שהיה בדרכו מלונדון דרך פריז ווינה לתל אביב, ונכנס בשוגג לשמי בולגריה. 58 הנוסעים ואנשי הצוות נספו.
  • ב-23 ביולי 1968 נחטף מטוס אל על שהיה בדרכו מרומא לתל אביב בידי שלושה מחברי החזית העממית לשחרור פלסטין. המטוס ובו 10 אנשי צוות ו-38 נוסעים הונחת באלג'יריה. המשא ומתן לשחרור החטופים נמשך למעלה מ-40 יום, ובסופו שוחררו הן החוטפים והן בני הערובה. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שחטיפה של מטוס של אל על הצליחה. מאחר שהחוטפים יצאו לדרכם מלבנון, בידיעתה ובהסכמתה של הממשלה הלבנונית, ראתה בה ישראל אחראית לאירוע. בתגובה, ב-28 בדצמבר 1968, התקיפו כוחות מיוחדים של צה"ל את שדה התעופה בביירות והשמידו 13 מטוסי נוסעים, רובם בבעלות חברת מידל איסט איירליינס הלבנונית.
  • ב-18 בפברואר 1969 תקפה חוליית מחבלים של "החזית העממית לשחרור פלסטין" מטוס אל על בציריך. בהתקפה נפצעו שני אנשי צוות המטוס (אחד מהם, יורם פרס, מת מפצעיו), ונגרם נזק למטוס, אך נמנע אסון כבד בזכות המאבטח שהיה במטוס, מרדכי רחמים, שירה לעבר התוקפים והרג את ראש החוליה.
  • ב-6 בספטמבר 1970 חטפו מחבלים פלסטינים מהחזית העממית לשחרור פלסטין ארבעה מטוסים בו-זמנית, באירוע שידוע כחטיפת המטוסים לשדה דאוסון. באותו יום, נחטפו לירדן שלושה מטוסים בידי פעילי החזית ופוצצו שם, רק חטיפת מטוס אל על סוכלה. על טיסת אל על 219 לניו יורק, עלו בעצירת ביניים באמסטרדם זוג טרוריסטים: פטריק ארגולו וליילה ח'אלד (לפי התוכנית היו אמורים להשתתף בחטיפה ארבעה מחבלים, אך אנשי האבטחה של אל על סירבו לאפשר לשניים מהם לעלות למטוס). השניים ניסו לחטוף את המטוס אך תוכניתם סוכלה בידי נוסעים ואנשי הביטחון הישראלים והכלכל שלמה וידר שהיו על המטוס. שלמה וידר קיבל את עיטור האומץ של שר התחבורה על פעולתו זו‏[19]. ארגולו נהרג ואילו חאלד נתפסה בחיים והוסגרה לידי בריטניה.
  • ב-16 באוגוסט 1972 התפוצץ מטען חבלה במטוס אלעל בטיסה 444 מרומא. הקברניט יהודה פוקס הנחית את המטוס הפגוע בנמל התעופה של רומא. על מעשיו אלה קיבל את עיטור המופת של שר התחבורה‏[20].
  • ב-18 באפריל 1986 נעשה ניסיון לפוצץ מטוס אל על שהיה אמור לטוס מלונדון לתל אביב בטיסה 016. אן מארי מרפי, אזרחית אירית שהייתה בהריון, נשאה פצצה במשקל של 1.35 ק"ג בחפציה ואשר הוטמנה בלא ידיעתה על ידי ארוסה הפלסטיני, ניזאר הינדאווי. מרפי עברה את בדיקות אנשי האבטחה הבריטים והאסון נמנע אך בשל עירנותם של אנשי הביטחון של אל על. הינדאווי נשפט באנגליה ונדון לעונש מאסר בן 45 שנים.
  • בשנת 1992 התרסק מטוס בואינג 747 מטען (מספר רישום 4X-AXG) אל תוך בית מגורים בשכונת ביילמר שבדרום מזרח אמסטרדם. שלושת אנשי הצוות והנוסעת היחידה במטוס נהרגו, ו-39 בני אדם נוספים נספו על הקרקע. לאחר שמטוס המטען המריא משדה התעופה סכיפהול באמסטרדם נפל מנוע מספר 1 של המטוס התנגש במנוע 2 והפיל גם אותו. שניי המנועים נפלו לאגם ובנס לא גרמו נזק לאף אחד. בגלל נפילת המנועים נשברו החיישנים במנועים המודיעים לטייס שיש שרפה במנוע ובתא הטייס האזעקה המודיע לטייס שיש שריפה במנועים התחילה לפעול. כאשר נופלים 2 מנועים במטוס עם 4 מנועים יש זמן להתארגן לנחיתת חירום מסודרת ובטוחה אך כשיש שריפה ב 2 מנועים צריך לנחות במידית לפני שכל המטוס ישרף כליל. מכיוון שהמטוס היה מטוס מטען לא יכלו הטייסים לראות אם המנועים באמת נשרפים ולכן החליטו לנחות במיידית אף על פי שהם לא יודעים בדיוק מה קרה למנועים. הטייסים ניסו לנחות בשדה התעופה סכיפהול באמסטרדם פעמיים אך ללא הצלחה. בפעם השלישית, כאשר פתחו את מעצורי האוויר בכנפיים המאטים את המטוס, נפתחו רק מעצורי האוויר בכנף הימנית, בשל הנזק שנגרם לכנף השמאלית כתוצאה מנפילת המנועים. עקב כך סטה המטוס באופן חד שמאלה, והתנגש בבניין מגורים.
  • ב-4 ביולי 2002 פתח אזרח מצרי באש לעבר דלפקי הכרטוס של אל על בשדה התעופה בלוס אנג'לס. שישה ישראלים נפגעו מהירי ושניים מהם נהרגו. היורה, האשם מוחמד הדאייט, לא השתייך לארגון טרור כלשהו אך החזיק בדעות אנטי ישראליות, דבר שהביא את שלטונות ארצות הברית להכיר במקרה כאירוע טרור.
  • ב-23 באוקטובר 2003 הונחת מטוס אל על מדגם בואינג 767 שהיה בטיסה מתל אביב ללוס אנג'לס דרך טורונטו בשדה התעופה הבינלאומי של המילטון, אונטריו. הטיית הטיסה ממסלולה המתוכנן הוסברה באיום ביטחוני ממשי שנבע מחשש ליירוט המטוס בטילי קרקע אוויר בעת נחיתתו בטורונטו.
  • באפריל 2005 כשלה מערכת הטייס האוטומטי של מטוס בואינג 737-700 של אל על, לאחר המראת המטוס ממוסקבה לנתב"ג, כאשר על סיפונו 120 נוסעים. לאחר טיפוס לגובה של 2,000 - 3,000 רגל (600 - 700 מטרים),סגרה לפתע מערכת הטייס-האוטומטי את שני המנועים. כתוצאה מאיבוד כוח הדחף של המנועים, ירדה מאוד המהירות והמטוס הרים את חרטומו כלפי מעלה (מצב כזה עלול להוביל להזדקרות, שבה מאבד המטוס את העילוי בכנפיו ונופל ללא שליטה). מערכת האזהרה של המטוס, שמרעידה את הסטיק נכנסה לפעולה והקברניט ניתק את מערכת הטייס האוטומטי, הגביר את סיבובי המנוע, כדי לקבל יותר כוח, וייצב במהירות את המטוס. כתוצאה מהתקלה, המטוס צנח בכמה עשרות מטרים בלבד ולאחר מכן הטיסו שני הטייסים את המטוס באופן ידני והנחיתו אותו בשלום בנתב"ג.
  • ב-22 במאי 2011 נחת מטוס בואינג 777 נחיתת חירום מוצלחת בנתב"ג, לאחר שהטייס גילה תקלה חמורה באחד מגלגלי המטוס.
  • ב-18 במאי 2012 נחת מטוס בואינג 747-400 נחיתת חירום בנתב"ג, לאחר כשעת טיסה בדרכו ללונדון, לאחר שהטייסים גילו תקלה חמורה במדפי הכנף.
  • ב-5 ביולי 2012 נחת מטוס בואינג 747-400 נחיתת חירום מוצלחת בנמל התעופה לונדון הית'רו לאחר 40 דקות של טיסה בעקבות אש שפרצה במנוע מספר 4 וגרמה לירידת כוח בו. הטייסים חזרו ללונדון עם 3 מנועים.
  • ב-31 ביולי 2012 נחת מטוס בואינג 737-800 נחיתת חירום בבודפשט עקב תקלה במערכת הדלק.
  • בחודש אפריל 2013 מטוס מסוג בואינג 737 התקרב בצורה מסוכנת לצלע הר בדרכו לאילת, הטייסים נסקו לגובה תוך חריגה לשטח המצרי. בעקבות כך הטייס הראשי באל על ביקש לבטל את קו אילת-תל אביב לטיסות לילה‏[21].
  • ב- 14 באוגוסט 2013 המריא מטוס ג'מבו של אל על מניו־יורק לנתב"ג. בעת שהמטוס טס מעל המרחב האווירי של יוון החל גלאי עשן באחד מחדרי השירותים לצפצף, והקברניט החליט להנחית את המטוס בנמל התעופה של אתונה. לאחר בדיקה, המסקנה הייתה שאחד הנוסעים עישן סיגריה בשרותי המטוס ובזמן הזה סגר את גלאי העשן שהיה בשרותי המטוס ולאחר מכן התיז מטהר אוויר בשרותי המטוס ויצא. בזמן הבדיקה הארוכה, הועברו כל הנוסעים וגם הצוות לבתי מלון בעיר. הטיסה המשיכה למחרת. כמספר שבועות לאחר הנחיתה באתונה גילו כי נחיתת החירום ביוון הצילה את חייו של נוסע על המטוס. לאחר שהמטוס נחת באתונה ניגש נוסע וסיפר לדיילת קרקע שהוא חש לא בטוב. הדיילת הזעיקה רופא למקום שבדק וקבע שהאיש נמצא בעיצומו של התקף לב חמור והוא פונה לבית החולים באתונה לטיפול‏[22].
  • ב-8 באוקטובר 2013 נאלצה טיסת אל על מבנגקוק לנחות נחיתת חירום באסמרה בירת אריתריאה בשל בעיה במנוע. מטוס שנשלח מישראל השיב את הנוסעים והצוות לארץ בהמשך היום.
  • ב-17 במרץ 2014 פגעה ציפור במנועו של מטוס אל על מדגם בואינג 737 (4X-EHB) אשר המריא מנמל התעופה ברלין-שנפלד בטיסה LY352. המטוס נאלץ לשוב על עקבותיו ולנחות נחיתת חירום. מטוס מטען של החברה הגיע לנמל התעופה למחרת כשהוא נושא עמו מנוע ו"אף" חדש למטוס הפגוע‏[23][24]. לאחר שיפוץ, שב המטוס לשרות החברה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול ישראלי משנת 1962 המוקדש לחברת אל על, בעיצובם של האחים שמיר

ָָ* היסטוריית הבטיחות של אל על, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סגנון - תיירות בארץ nrg - ...אל על חונכת היום את קו הטיסות
  2. ^ מטוס בריטאניה ימריא היום מלוד, דבר, 22 בדצמבר 1957
  3. ^ היסטוריה - אתר אל על
  4. ^ אורי דןלא התרגשנו - והמטוס היה נפלא, מעריב, 20 ביוני 1961
  5. ^ אל על תקיים בחודשי הקיץ, דבר, 6 באפריל 1961
  6. ^ לוח הקיץ של אל על, דבר, 22 במרץ 1962
  7. ^ מערכת וואלה! חדשות, חילוץ ישראלי בדרך לפיליפינים: "נעזור כמה שאפשר", באתר וואלה!, 11 בנובמבר 2013
  8. ^ 7.4.2010 - כתבה של גלובס
  9. ^ Flights to Tel Aviv | Code Share | EL AL Airlines
  10. ^ Code Share Agreements | EL AL Airlines
  11. ^ http://www.tnet.org.il/sitefiles/1/2444/69195.asp
  12. ^ מאתר המורשת של החברה
  13. ^ מתוך אתר המעצב
  14. ^ לוגו ותדמית לאל-על, באתר הארץ, 26 באפריל 2006
  15. ^ מתוך תגובות גולשים על קובץ בפליקר
  16. ^ על התהליך
  17. ^ מאקו, [1]
  18. ^ 6.2.1950 - אובדן מטוס ראשון ל"אל על", באתר "מרחב אווירי"
  19. ^ שלמה וידר באתר גבורה
  20. ^ יהודה פוקס באתר גבורה
  21. ^ ynet, כמעט תאונה באל על: "להגביל טיסות לאילת", באתר ynet‏, 26 במאי 2013
  22. ^ ישראל כהן,כך הצילה הסיגריה במטוס את חייו של מתנדב הצלה מקווינס, 29/08/2013
  23. ^ Image ID: 376244
  24. ^ אל על: ציפור פגעה במנוע של מטוס והוא נאלץ לנחות שוב