חטיבת גולני – הבדלי גרסאות
Amram Efrat (שיחה | תרומות) הוספת ספר לקריאה נוספת |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 26: | שורה 26: | ||
'''חטיבת גולני''' ('''חטיבה 1''') היא [[חטיבה|חטיבת]] [[חיל הרגלים|חיל רגלים]] סדירה ב[[צה"ל]], שהשתתפה בכל [[מלחמות ישראל]]. בחטיבה ארבעה גדודים: גדוד 12 (ברק), גדוד 13 (גדעון), גדוד 51 (הבוקעים הראשון) וסיירת גולני (לשעבר הגדס"ר), והיא נמצאת תחת פיקודה של [[עוצבת געש]]. |
'''חטיבת גולני''' ('''חטיבה 1''') היא [[חטיבה|חטיבת]] [[חיל הרגלים|חיל רגלים]] סדירה ב[[צה"ל]], שהשתתפה בכל [[מלחמות ישראל]]. בחטיבה ארבעה גדודים: גדוד 12 (ברק), גדוד 13 (גדעון), גדוד 51 (הבוקעים הראשון) וסיירת גולני (לשעבר הגדס"ר), והיא נמצאת תחת פיקודה של [[עוצבת געש]]. |
||
חיילי חטיבת גולני חובשים [[כומתה]] [[חום (צבע)|חומה]] עם [[סמלי כובע בצה"ל|סמל]] חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי [[ירוק]] ו[[צהוב]] המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על [[תג יחידה|תג היחידה]], הוא [[עץ זית]] בעל שורשים עמוקים ביותר. על פי סברה אחרת, זהו עץ [[אלון]]{{הערה|{{nrg|אחיקם משה דוד|שורשי האגדה: נמצא העץ של חטיבת גולני?|209/988|9 בפברואר 2011|1|2}}}}. |
חיילי חטיבת גולני חובשים [[כומתה]] [[חום (צבע)|חומה]] עם [[סמלי כובע בצה"ל|סמל]] חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי [[ירוק]] ו[[צהוב]] המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על [[תג יחידה|תג היחידה]], הוא [[עץ זית]] בעל שורשים עמוקים ביותר. על פי סברה אחרת, זהו עץ [[אלון]]{{הערה|{{nrg|אחיקם משה דוד|שורשי האגדה: נמצא העץ של חטיבת גולני?|209/988|9 בפברואר 2011|1|2}}}}. משמעות השם בראשי תיבות הוא גוף ונפש למען נצח ישראל. |
||
==היסטוריה== |
==היסטוריה== |
גרסה מ־22:38, 29 באפריל 2020
שגיאות פרמטריות בתבנית:יחידה צבאית
פרמטרים [ סוג היחידה, הקמת היחידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ פירוק היחידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
תג החטיבה | |
גולני שלי | |
פרטים | |
---|---|
מדינה | ישראל |
שיוך | צה"ל |
אירועים ותאריכים | |
תקופת הפעילות | 22 בפברואר 1948 – הווה (76 שנים) |
מלחמות |
מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון השנייה מבצע צוק איתן |
נתוני היחידה | |
ציוד עיקרי |
נשק אישי: מיקרו-תבור, M4A1 נשק קל נוסף: מאג, נגב, M24 SWS, ברק, M-72 לאו, M2 בראונינג. נגמ"ש: נמ"ר. |
פיקוד | |
יחידת אם | עוצבת געש |
דרגת המפקד | אלוף-משנה |
מפקד נוכחי | שי קלפר |
מפקדים | מפקדי החטיבה |
חטיבת גולני (חטיבה 1) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל, שהשתתפה בכל מלחמות ישראל. בחטיבה ארבעה גדודים: גדוד 12 (ברק), גדוד 13 (גדעון), גדוד 51 (הבוקעים הראשון) וסיירת גולני (לשעבר הגדס"ר), והיא נמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש.
חיילי חטיבת גולני חובשים כומתה חומה עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי ירוק וצהוב המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על תג היחידה, הוא עץ זית בעל שורשים עמוקים ביותר. על פי סברה אחרת, זהו עץ אלון[1]. משמעות השם בראשי תיבות הוא גוף ונפש למען נצח ישראל.
היסטוריה
חטיבת גולני הוקמה ב-22 בפברואר 1948[2][3], יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני של ההגנה, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן, הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליף נחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד מישאל שחם.
במבוא לספר "אילן ושלח" כתב נחום גולן:
...צמחנו בנוף הגלילי ובמישורי העמקים, ובמרחבי הנגב הרחבנו אופקים - התבגרנו. ההתישבות בעמקים ובגליל היא שנתנה לחטיבה את צביונה וחותמה המיוחד, וממנה ספנה את ערכיה, כי על-כן, היתה החטיבה כפרית באופיה ונאמנה לערכים שינקה בגושי התישבות אלו. צינוה תכונותיו של עובד-האדמה ויושב-הכפר: עקשנות, צמידות למשימה, שורשיות והשקט...סביב אנשי-ההתיישבות התלכדו בחורים מן העיר והמושבה (ביניהם שומרי מסורת לא מעטים), ואנשי גח"ל ומח"ל - כולם נתערו ונתמזגו בתוכה...בחורות לא מעטות שירתו ביחידות החטיבה בתפקידים שונים, ומהן רבות אשר פעלו כבחורים לכל דבר - כקשריות או כחובשות קרביות..."
כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל מלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.
מלחמת העצמאות
- ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת העצמאות
גולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מול צבאות סוריה, לבנון, ירדן ועיראק. נטלה חלק במבצע דקל לשחרור הגליל המערבי וכיבוש נצרת. השתתפה במבצע חירם לסילוק "צבא ההצלה" של פאוזי קאוקג'י מצפון הארץ והגליל. השתתפה במבצע אסף לסילוק נקודות אחיזה מצריות בנגב המערבי ובמבצע חורב, שבו נהדפו כוחות צבא מצרים מאדמת ישראל. גדוד גדעון 13, גדוד הפשיטה 19, שתי סוללות תותחי שדה, סוללת תותחי נ"ט ומחלקת הנדסת שדה של החטיבה השתתפו בכיבוש הערבה ומפרץ אילת במבצע עובדה בסיום מלחמת העצמאות.
מבצע חורב
בלילה שבין 22–23 דצמבר 1948, במסגרת "מבצע חורב" לשחרור הנגב המערבי, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה על ידי גדוד גדעון - הקרב על גבעה 86. התקיפה של הכוחות המצריים ברצועת עזה הייתה חלק ממבצע הטעיה נרחב. התוכנית כללה תקיפה ברצועה אך למעשה כוחות צה"ל נעו דרך רביבים לניצנה כדי לשחרר את הנגב המערבי. בחצות תקף גדוד גדעון 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך בין ח'אן יונס לעזה. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצוידים ברובים ובמקלעים מסוג "בזה" בלבד, נלחמו בגבורה עד להוראה של מפקד חזית הדרום יגאל אלון על נסיגה מהגבעה. במהלך הקרב נהרגו 29 לוחמים, 10 נותרו בגדר נעדרים ו-35 לוחמים נפצעו.
פעולות התגמול ומבצע קדש
- קרב תל מוטילה: בקרב זה, שנמשך ארבעה ימים ב-2 במאי - 6 במאי 1951, נהדף כוח סורי שחדר לשטח ישראל, במחיר כבד לצה"ל: 41 הרוגים וכ-70 פצועים. ב-2 במאי 1951 הסורים השתלטו על שלוש גבעות אשר חלשו על כביש טבריה-מטולה ובתגובה נשלחה יחידה מגדוד מילואים 34 (של חטיבת הגמ"ר 3). עם הסתבכות הקרב נשלח גדוד 13 של חטיבת גולני בפיקודו של רחבעם זאבי לסייע בקרב. בסופו של הקרב, לאחר אבדות רבות לשני הצדדים, הצליחו כוחות צה"ל להשתלט מחדש על שלוש הגבעות שבשטח המפורז. בקרב נהרגו 41 חיילי צה"ל וכ-70 נפצעו, ואף על פי שבסופו הושגה המטרה של פינוי הסורים מהאזור המפורז, הוא נחשב אחד מכישלונות צה"ל.
- מבצע הר געש (פעולת הסבחה): גדוד 12 השתתף בפעולת הסבחה, שבה תקפו מוצבים מצריים באזור ניצנה ב-2 בנובמבר 1955 על ידי כוחות "גולני", צנחנים ונח"ל. על הגדוד פיקד אורי בר-רצון.
- מבצע קדש (מלחמת סיני): החטיבה נלחמה במסגרת אוגדה 77, בפיקוד אלוף חיים לסקוב, בצפון סיני ובמיוחד בצומת רפיח. לוחמי החטיבה לקחו חלק בקרב כיבוש מוצבי צומת רפיח שמטרתו הייתה לשחרר את הצומת על מנת שכוחות שריון יוכלו להיכנס לעבר אל-עריש. ב-1 בנובמבר הושלמו משימות החטיבה - נכבש מתחם רפיח וחטיבת השריון החלה לנוע לעבר אל-עריש.
- מבצע חרגול (פעולת תאופיק): פשיטה על הכפר הסורי תאופיק אל-תחתא, שנערכה ב-1 בפברואר 1960, כתגמול על התקפות הסורים על קיבוץ תל קציר.
- מבצע נוקייב (מבצע "סנונית"): פשיטה על המוצבים הסוריים בנוקייב, שנערכה ב-16 במרץ 1962, בעקבות התנכלות של הסורים לדיג בכנרת.
- מבצע צוק סלע או מבצע שונה: ב-27 במאי 1965 הותקף בסיס מחבלים בח'רבת שונה בעמק הירדן. במבצע פעלו בו-זמנית צוותי קרב חטיבתיים מחטיבות גולני והצנחנים. צוות-קרב משולב דו-גדודי מחטיבת גולני פעל נגד חוות עדנן צדקי ליד ח'ירבת שונה. כוח מגדוד "גדעון" והסיירת בפיקודו של גרובר, מג"ד "גדעון", ביצע את הפשיטה ופוצץ את מבני החווה. כוח בפיקודו של פייקס, מג"ד "הבוקעים הראשון", איבטח את ראש הגשר ליד קיבוץ נווה-אור. שתי כיתות מבית הספר למ"כים פעלו כחסימות. בדרך הנסיגה התפוצץ מטען-צד, ו-7 חיילים נפצעו. צוות-קרב של גדוד צנחנים (בפיקוד סא"ל אפרים חירם) פעל נגד יעדים ליד ג'נין.
- מבצע מאזניים: ב-27 באוקטובר 1965 נערכה פעולת התראה בכפרים חולא ומיס אל-ג'בל בלבנון, לאחר שמחבלי פת"ח חדרו לישראל דרך כפרים אלה[4].
- מבצע קלעת: ב-29 באפריל 1966 הותקף בסיס מחבלים בקלעת שבעמק הירדן.
מלחמת ששת הימים
עם פתיחת המלחמה ב-5 ביוני 1967 יחידות החטיבה, בפיקודו אל"ם יונה אפרת, נכנסו לתקופת המתנה מתוחה בצפון, שבה הם התאמנו והתכוננו לפקודת הצטרפות ללחימה. ביום השני ללחימה נקרא גדוד "אריות הגולן" (גדוד 17), יחד עם פלוגת הסגל של בסיס הטירונים בא"ח 1, להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון בפריצה לעיר שכם וכיבושה. בשבוע הראשון של הלחימה נכנסה פלוגת הפלחה"ן יחד עם גדוד 12, לג'נין וטובאס. לאחר סיום הקרבות הוחזרה החטיבה לגזרה הסורית.
ביום החמישי למלחמה, 9 ביוני, עם כניסת החזית הסורית למהלך המלחמה, יועדה החטיבה לאחד משני מאמצי ההבקעה העיקריים בצפון רמת הגולן - כיבוש מערך המוצבים הסוריים בין קו הגבול לכפר זעורה. בגלל מצוקת זחל"מים נשאר גדוד "גדעון" כעתודה כללית בידי המח"ט, על-פי התוכנית החטיבתית להבקעת המערך הסורי בצפון הגולן "וניצול הצלחה" להרחבת המאחז מזרחה (למתחם זעורה) וצפונה (למתחם הבניאס).
תוכנית הקרב הייתה: גדוד 12 "ברק" (בפיקודו של מוסא קליין) על גבי זחל"מים ומתוגבר בפלוגת טנקים מחטיבה 37 יכבוש באיגוף ממזרח את תל פאחר ואת בורג' בביל, לאחר מכן יסייע באש לכיוון תל עזזיאת ויהיה מוכן לפעולה בבניאס, עין פית ותל חמרה. גדוד 51 "הבוקעים הראשונים" (בפיקודו של בני ענבר) עם מחלקת טנקים יכבוש את מוצב בחריאת, תל עזזיאת וחירבת סודה. גדוד 13 "גדעון" (בפיקודו של פנחס נוי) הוצב בעתודה ומוכנות לכבוש את אזור הבניאס. גדוד 334, גדוד מרגמות מתנייעות 120 מ"מ, היה חלק אורגני של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. המג"ד אלי עשת, היה בחפ"ק החטיבתי בעת תקיפת הרמה והגדוד נתן סיוע ארטילרי.
המהלך התפתח לקרב תל פאחר, שבו נכבש המוצב הסורי בתל פאחר לאחר חמש שעות של לחימה. גדוד 12 ספג אבידות כבדות: 34 הרוגים, כולל המג"ד סא"ל משה קליין וקצינים אחרים, ופצועים רבים.
גדוד 51 היה אמור להתחיל בהתקפה על תל עזזיאת רק לאחר כיבוש תל פאחר, אולם בשעה 15:47, עוד במהלך הקרבות בתל פאחר, הורה המח"ט יונה אפרת לגדוד 51 להתחיל בהתקפה. הקרב התנהל כמתוכנן ובשעה 17:06 דיווח הגדוד כי כבש את תל עזזיאת. עוד קודם נכבשו מוצב בחריאת שהתגלה כנטוש, וח'רבת א-סודה. לגדוד 51 היה הרוג אחד וכמה פצועים.
בלילה שבין 9 ו-10 ביוני הוטל על החטיבה לכבוש את אזור הבניאס: גדוד 51 נשלח לתפוס את מחנות הבניאס ומבנה המשטרה וגדוד 13 הופנה לתפיסת הכפר בניאס. עד בוקר שבת השלימה חטיבה 1 את משימתה וכבשה את אזור הבניאס ללא התנגדות. בהמשך היום נעה החטיבה בתנועה מהירה לתוך הרמה כדי להספיק לתפוס כמה שיותר שטח עד כניסת הפסקת האש לתוקף. גדוד אחד של החטיבה נע יחד עם חטיבה 45 לכיוון מסעדה ונערך באזור עד הערב. שאר החטיבה התקדמה לכיוון קוניטרה, ומג"ד 13, פנחס נוי, הניף את דגל ישראל מעל בניין הכוחות הסורים בצפון הרמה.
ב-12 ביוני הונחת כוח מגדוד 13 של חטיבה 1 על שלוחה של החרמון בגובה 2,224 מטרים ותפס אותה ללא קרב.
ימים ספורים לאחר המלחמה, ב-15 ביוני 1967 נהרגו 11 לוחמים מגדוד 13 כאשר נכנסו לבונקר ממולכד בבית המכס העליון ברמת הגולן.
לאחר המלחמה, ב-27 בדצמבר 1970, לחמה החטיבה בפשיטה על בסיס המחבלים יעתר ב"פתחלנד" שבדרום לבנון (הפשיטה על יעתר). ב-16 בספטמבר 1972 השתתפו יחידות החטיבה במבצע קלחת 4 מורחבת, מבצע בו הותקפו בסיסי מחבלים ב"פתחלנד" בדרום לבנון, זאת לאחר רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן.
מלחמת יום הכיפורים
ערב מלחמת יום הכיפורים החטיבה התכוננה לטקס 25 שנה להקמתה בפארק הירקון, גדוד גדעון 13 בפיקודו של זאב אורן (אונגר) החזיק את מוצבי צפון רמת הגולן ולא נסוג חרף הוראה ברורה של מפקד הגזרה. עם תחילת המלחמה החלה החטיבה בהתארגנות מהירה ועלתה לסייע בבלימה של הכוחות הסורים וניסיון לכבוש את החרמון לאחר נפילתו, גדוד ברק 12 והסיירת סייעו לגדוד גדעון בכוח אדם ואספקה. אלישיב שמשי בספר "ולא אשוב עד כלותם" מתאר את עמידתם של המוצבים הצפוניים 104 ו 105 בפיקוד גבי אופיר, מפקד פלוגה ג של גדוד גדעון בפני המתקפות העזות של כוחות חיל רגלים ושריון, כך עמידתו של אברהם אלימלך מפקד מחלקה במסייעת של גדוד גדעון אשר עמד יחד עם לוחמיו במוצב פורטוגל 107 בהתקפות בלתי פוסקות החל מהיום הראשון ללחימה ועד לסיום קרבות הבלימה ב-9 באוקטובר. שלושה מחיילי המוצב קיבלו צל"שים. גדוד ברק 12 סייע במהלך הקרבות באספקות, שמירה על צירי התנועה, אבטחה של נפח ובלימה של כוחות סורים אשר חדרו מעבר למוצבים. ב-9 באוקטובר היום אשר קיבל את הכינוי קרב עמק הבכא חדרו כוחות קומנדו סורים לאזור יער אודם (יער מסעדה), בוקעאתא והר ורדה. אל הכוחות הסתערו פלוגת הסיור של חטיבה 7, ובמהלך הקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלס"ר, ובאותה עת הסתערו לוחמי גדוד ברק ובראשם מפקד הגדוד יעקב שחר, אשר נפגע אנושות אך המשיך לפקד על הקרב ומת מפצעיו, כך גם עוד 6 לוחמים מהגדוד. בקרב בלמו לוחמי ברק את הסורים והסבו להם אבדות.
ביום השני למלחמה התקבלה בגדוד 13 הוראת נסיגה, זאב אורן, מפקד גדוד גדעון, והסמג"ד אילן בירן החליטו להמשיך ולהגן עם הגדוד על המוצבים. לאחר המלחמה ועדת אגרנט שמעה את עדויותיהם של 58 עדים, בהם זאב אורן שגדודו תפס את מוצבי צפון הרמה ואף מוצב לא נפל, למרות הוראת הנסיגה מהמוצבים שקיבל ביום השני למלחמה. הוועדה חקרה את זאב אורן ובסיום החקירה קיבלו אורן וגדוד 13 שבחים על העמידה האיתנה ואי ביצוע הנסיגה.
החטיבה השתתפה בניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, בקרבות באזור ה"מובלעת" ובמבצע קינוח - כיבוש החרמון על ידי צה"ל בסוף מלחמת יום הכיפורים[5][6]. פלוגת המילואים של הפלחה"ן נלחמה בגזרה הצפונית של רמת הגולן, כבשה את חאדר למרגלות החרמון, את בית ג'ן, מזרעת בית ג'ן וכן שימשה ככוח סיור, פינוי ובדיקת צירים של החטיבה. כמו כן עזרו כוחות הפלוגה בליווי שירות אספקה, בבדיקה וניקוי של מעברי מים ממולכדים, בדיקת בונקרים ומחסני תחמושת ממולכדים, בפיצוץ טנקי אויב, מיקוש השטח המפורז בין ישראל לסוריה, וכיבוש החרמון הסורי במקביל לכיבוש החרמון הישראלי.
לאחר המלחמה נטלו חיילי "גולני" חלק במבצע יונתן לשחרור בני הערובה מאנטבה שבאוגנדה ב-4 ביולי 1976.
מבצע ליטני
בליל 14 במרץ 1978, שלושה ימים לאחר פיגוע כביש החוף יצא צה"ל למבצע ליטני וכבש את אזור דרום לבנון דרומית לנהר הליטני. חטיבת גולני בפיקוד אמיר ראובני, פעלה במבצע כחלק מעוצבת געש. גדוד 13 כבש את העיירה אל חיאם וגדוד 12 (ברק) כבש את תל דהור ותל עכוש. החטיבה כבשה את הציר מע'נדוריה מערבה והרגה כשנים עשר מחבלים. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 קילומטרים ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני, ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. ב-21 במרץ, הורה שר הביטחון, עזר ויצמן, לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבינלאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני. כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. אש"ף נדחק אל מעבר לנהר ליטני ונוצרו שני בלמים - הבלם הראשון היה כניסת כוח ההתערבות הבינלאומי מטעם האו"ם, והבלם השני - מובלעת בדרום לבנון נשלטה על ידי סעד חדאד. לארגוני הטרור הפלסטינים היו כ-300 הרוגים.
מלחמת לבנון הראשונה ורצועת הביטחון
- ערכים מורחבים – מלחמת לבנון הראשונה
במהלך מבצע שלום הגליל נטלו חיילי החטיבה חלק מרכזי בלחימה, (כולל כיבוש מבצר ה"בופור"), וכן באחזקת המוצבים ברצועת הביטחון לאחר סיומה.
בשבועות הראשונים של המלחמה השתתפה חטיבת גולני בשלושה קרבות קשים: הראשון במחנה הפליטים עין אל-חילווה, השני בכפר סיל שהשקיף על העיר ביירות ליד שדה התעופה כאשר כל כניסתו של צה"ל לביירות הייתה תלויה בכיבושו. השלישי היה חילוץ יחידת המילואים 669 שנלכדה במנצוריה:
- הקרב על כפר סיל - גדוד 13 לחם בקרב שקיבל את הכינוי "תל פאחר של גדוד גדעון". כפר סיל שולט על הדרך לביירות, כולל המבואות המערביים המזרחיים והדרומיים. ניסיונות קודמים לכבוש אותו לא צלחו. אז נשלחו לוחמי גולני עם טנקים מגדוד סער 74 של חטיבת ברק 188. בכפר היו כוחות סורים רבים וביניהם טנקים רבים, בידיעה שצה"ל עומד לתקוף את הכפר. חלק מהטנקים הסורים הושבתו בגלל רימוני יד שהושלכו לתוך הצריח על ידי חיילים שטיפסו על הטנק, ועל ידי טילי לאו שנשאו איתם. בסיום הלחימה הקשה שנמשכה 18 שעות בשטח בנוי, הצליחו חיילי הגדוד בהובלה של פלוגת החוד ב' לכבוש את הכפר.
- חילוץ יחידת המילואים 669 שנלכדה במנצוריה - לאחר כיבוש הכפר המשיכו למערב ביירות ומשם לחילוץ יחידת 669 שנלכדה במנצוריה וסבלה מאבידות על ידי צלפים סורים. משם התקדמו הלאה לכביש ביירות. פלוגה ב' גדוד 13 הייתה הראשונה לנסוע על כביש בירות-דמשק מערבה לכיוון ביירות.
במלחמה השתתפה הפלנ"ט בכיבוש כפר סיל, בסיוע כוחות שריון. במהלך שהות צה"ל ברצועת הביטחון איישו הלוחמים עמדות של טילי עורב במוצבים השונים, או שיצאו למארבים רגליים כשהם נושאים את מערכת הטיל על גבם. פלוגת החה"ן פוצלה לשניים: כוח מ"פ החה"ן יחד עם חיילי גדוד 51 וחלק מלוחמי הסיירת חצו את נהר הליטני והשתתפו בכיבוש מבצר הבופור ויעדי מחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן בכיבוש וטיהור א-נבטיה. הכוח השני של היחידה נע לכיוון א-נבטיה, וביצע חסימות על צירי הבריחה האפשריים של המחבלים מכיוון מערב וצפון.
במחצית השנייה של שנות השמונים, תחת פיקודם של אמיר מיטל ולאחריו ארז גרשטיין[7], ביצעה סיירת גולני סידרה ארוכה של פעולות יזומות רבות בגזרת לבנון והגיעה להישגים מבצעיים רבים[8].
בשנת 1994 נחטף חייל הפלנ"ט נחשון וקסמן על ידי מחבלי חמאס ונהרג מאוחר יותר בקרב החילוץ הכושל.
האינתיפאדה השנייה
במהלך המלחמה בטרור הפלסטיני מספטמבר 2000 הובילה החטיבה קו התקפי וכבשה את מחנות הפליטים ג'נין, טולכרם והמוקטעה של ערפאת. חטיבת גולני הייתה החטיבה הדומיננטית ביותר במבצע חומת מגן ולמעשה כבשה את רמאללה, שכם והשתתפה בקרבות בג'נין. בנוסף פעלה החטיבה בצפון רצועת עזה וציר פילדלפי. במשך כל השנים פעילים חיילי החטיבה בגבול הצפון.
בשנת 2004 נחנך סמוך לרגבים בסיס האימונים החדש של החטיבה (בא"ח גולני) להכשרת טירונים, אימון בסיסי ואימון מתקדם. הבסיס בתכנונו של האדריכל שמואל שילה היווה פריצת דרך בתכנון בסיסי צה"ל, דבר שלווה בשיפור תנאי החיילים והאימונים.
בשנים 2004 ו-2005 פעלה החטיבה גם ברצועת עזה, בין היתר במבצעים "קשת בענן" לאחר אסון הנגמ"שים וכן מבצע ימי תשובה בתגובה לירי הקאסמים על שדרות, ובמבצע גשמי קיץ לאחר חטיפתו של גלעד שליט.
בקיץ 2005 במהלך תוכנית ההתנתקות לא לקחה החטיבה חלק פעיל בפינוי, כיוון שהצבא חשש מסרבנות בקרב חיילי החטיבה.[דרוש מקור] לכן, הופקדה החטיבה על מעגל הפינוי הרביעי, שאמור להגן על הכוחות המפנים מפני אש פלסטינית. למרות זאת ואף על פי ששיעור המפקדים והחיילים הדתיים בחטיבה גבוה יחסית, השתתפו מפקדי החטיבה בביצוע תוכנית ההתנתקות שבו קציני צה"ל נדברו עם מתיישבי גוש קטיף לפני הפינוי.
מלחמת לבנון השנייה
- ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה
במלחמת לבנון השנייה ב-2006 לקחו מספר גדודים חלק בלחימה והחטיבה איבדה למעלה מעשרה מלוחמיה. אחד הקרבות הקשים בלחימה היה בבינת ג'בייל כאשר בשבוע השלישי למלחמה גדוד 51 חדר לעיירה ונתקל בשתי חוליות מחבלים שארבו לו. בקרב זה אבדו שמונה לוחמים מהגדוד ועשרים ושבעה נפצעו.
ב-23 ביולי נכנסו כוחות החטיבה לעיירה בינת ג'בייל במבצע שנודע מאוחר יותר כקורי פלדה 2. במהלך הלחימה היו לוחמי הגדס"ר מעורבים בשני אירועים בולטים: כוח גדול מהפלנ"ט נפגע מירי דו צדדי כששהה בבית בעיירה במהלכו ניהלו קרב חילוץ קשה[9], והשתתפות בקרב של גדוד 51 בעיירה על ידי לוחמי הפלס"ר והפלחה"ן. לאחר מכן ניהלה היחידה קרבות בכל ימי המלחמה, תחת פיקוד מח"ט גולני.
ב-4 באוגוסט לפנות בוקר, פשט כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני על הכפר מרכבה, בעקבות מודיעין שהגיע על בית המכיל אמצעי לחימה. הכפר, שנמצא במרחק שניים וחצי קילומטרים מהגבול, שימש משך כל הלחימה בלבנון כמרחב שיגור רקטות לעבר ישראל. הכוח ניהל קרב יריות באחד הבתים, שבו נהרג חייל אחד. בהמשך התפתח קרב בין כוחות צה"ל למחבלים, שהפעילו מטענים רבים. במהלכו נהרגו בנוסף רופא מילואים וסמל ראשון. חיילי הכוח חילצו את הנפגעים וחיסלו את המחבלים.
הלחימה ברצועת עזה
במהלך מבצע עופרת יצוקה החטיבה לקחה חלק במבצע הקרקעי ברצועת עזה. ב-5 בינואר 2009 פעל גדוד גדעון של חטיבת גולני באזור 'ח'ראת תופאח' שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות, נורה פגז בשוגג מטנק צה"ל אשר היה בפעילות מבצעית באזור, ופגע במבנה בו שהו לוחמים מהגדוד. מפגז זה נפגעו חיילים רבים ומפקדים, בהם מפקד החטיבה ומפקד הגדוד, ונהרגו שלושה חיילים. לרב-סרן ד"ר אלכסנדר קטייב הוענק ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד הדרום, יואב גלנט, על תפקודו באירוע.
במהלך מבצע צוק איתן גדודי החטיבה נטלו חלק בפעילות הקרקעית ברצועת עזה ובפאתי העיר עזה, בשכונת שג'אעיה. ב-20 ביולי 2014 נהרגו 13 מחיילי חטיבת גולני, בהיתקלויות עם מחבלי החמאס. מפקד החטיבה, רסאן עליאן, נפצע בקרב זה אולם לאחר אשפוז של כיומיים חזר לשטח הלחימה ברצועת עזה[10].
זליגת מלחמת האזרחים בסוריה לישראל
- ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה לישראל
ב-27 בנובמבר 2016 הותקף כוח של גדס"ר גולני שהיה במארב ברמת הגולן על ידי חולייה של צבא ח'אלד בן אל-וליד. הכוח השיב אש והרג 4 מחבלים, כלי טיס של חיל האוויר הישראלי שבא לסייע הרג 4 מחבלים נוספים. כמה שעות לאחר הקרב הפציץ חיל האוויר הישראלי מוצב של הארגון ששימש כבסיס למחבלים והשמיד אותו.
מבנה חטיבת גולני
תבנית:גרפים/חטיבת גולני לחטיבת גולני ארבעה גדודים: גדוד 12, גדוד 13, גדוד 51 וסיירת גולני (לשעבר הגדס"ר). יחידת אגוז השייכת כיום לחטיבת הקומנדו, הייתה חלק מהחטיבה מהקמתה בשנת 1995 ועד לדצמבר 2015[11]. גדוד 334 שימש גדוד הסיוע הארטילרי של החטיבה בין השנים 1948–1970.
גדוד 12 (ברק)
גדוד 12, המכונה גם גדוד ברק, נקרא על שם השופט ברק בן אבינעם שהכריע את סיסרא בעמק הקישון. מספרו של הגדוד משקף שהוא הגדוד השני בחטיבה מספר 1.
בגדוד ישנן חמש פלוגות:
- מפקדה ("גמלי הפרא")
- מסייעת ("סוסי הפרא")
- פלוגה א' ("אריות הפרא")
- פלוגה ב' ("נשרי הפרא")
- פלוגה ג' ("אווזי הפרא")
מפקדי גדוד 12
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
אברהם יפה | 1948 | הקים את הגדוד, ולאחר 3 חודשים נקרא להקים את גדוד 13 |
דוד פרדקין[12] | 1948 | נהרג בתפקידו כמג"ד במלחמת העצמאות |
יצחק ברושי | 1948 - 1950 | |
שמואל אמיר | 1950 - 1952 | |
אורי בר-רצון | 1952 - 1954 | |
אליעזר אמיתי | 1954 - 1956 | |
שמואל אלבק | 1956 - 1957 | |
אורי בידץ | 1957 - 1958 | |
יקותיאל אדם | 1958 - 1960 | לימים ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל. נהרג במלחמת לבנון הראשונה |
יעקב שטרן | 1960 - 1962 | |
זאב עופר | 1962 - 1964 | |
גבריאל ברשי | 1964 - 1966 | |
משה קליין | 1966 - 1967 | נהרג בתפקידו כמג"ד בקרב תל פאחר במלחמת ששת הימים |
חיים יפרח | יוני-יולי 1967 | מ"מ המג"ד במלחמת ששת הימים |
משה יוסף | 1967 - 1968 | |
ברוך גורודיש | 1968 - 1969 | |
חיים סלע | 1969 - 1971 | |
אליעזר רם | 1971 - 1972 | |
אמיר ראובני | 1972 - 1973 | |
יעקב שחר | 1973 | נהרג בתפקידו כמג"ד במלחמת יום הכיפורים |
גדעון מאירי | 1973 - 1974 | לימים מפקד עוצבת ברעם |
עזרא סלע | 1974 - 1975 | |
ארוין לביא | 1975 - 1976 | מ"מ המג"ד במלחמת יום כיפור, לימים מח"ט גולני ומפקד עוצבת הגליל |
צבי פולג | 1976 - 1977 | לימים מח"ט גולני וראש מטה פיקוד הצפון |
עמנואל הרט | 1977 - 1978 | המג"ד במבצע ליטני, לאחר שנפצע בתקרית, הוחלף זמנית על ידי סגנו גבי אשכנזי |
דובי גזית | 1978 - 1979 | |
אפי איתם | 1979 - 1981 | לימים מח"ט גבעתי ומפקד עוצבת הגליל |
ברוך שפיגל | 1981 - 1982 | |
יוסי בירן[13] | 1982 | נפצע כמג"ד במלחמת לבנון הראשונה |
מוטי רוזן | 1982 - 1983 | |
יוסי גז | 1983 - 1985 | לימים מפקד חטיבת יהודה, קצין אג"ם של פיקוד הדרום ונספח יבשה בארצות הברית |
מוטי שפס | 1985 - 1987 | |
ניצן נוריאל | 1987 - 1988 | לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף המבצעים במטכ"ל |
אמיר מי-טל | 1988 | נהרג בתפקידו כמג"ד במבצע כחול וחום |
נמרוד רן | 1988 - 1990 | לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח |
אפי עידן | 1990 - 1992 | לימים ראש מטה פיקוד הדרום |
יריב קריגר | 1992 - 1993 | לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני |
משה תמיר | 1993 - 1995 | לימים מח"ט גולני ומפקד אוגדת עזה |
חוסיין עאמר | 1995 - 1996 | נהרג בתפקידו כמג"ד בקרב בלבנון |
חגי פלג | 1996 - 1997 | לימים מפקד חטיבת עודד |
שלומי כהן | 1997 - 1999 | |
דן חפץ | 1999 - 2001 | לימים רמ"ח שיתוף פעולה צבאי בין–לאומי באג"ת |
אורן אבמן | 2001 - 2002 | לימים ראש חטיבת היבשה במפקדת זרוע היבשה ומפקד עוצבת עידן |
מרדכי כהנא | 2002 - 2004 | לימים קצין איסוף קרבי ראשי |
גיא הלוי | 2004 - 2006 | לימים סגן מפקד עוצבת הגליל |
עמית פישר | 2006 - 2008 | לימים מפקד אוגדת הבשן |
פיני יוסף | 2008 - 2010 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
אודי בן חמו[14] | 2010 - 2012 | לימים רע"ן חי"ר במל"י, מפק"ץ במלט"ק וסמח"ט גולני |
שי סימן טוב[14] | 2012 - 2014 | נפצע קשה כמג"ד במהלך מבצע צוק איתן, כיום מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי בדרגת אל"ם |
אביחי זפרני[15] | 2014 - 2016 | המג"ד בהמשך מבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת יפתח |
סיון בלוך | 2016 - 2018 | לימים מפקד בא"ח גולני |
איתי מטק | יולי 2018 - |
גדוד 13 (גדעון)
גדוד 13 - גדוד גדעון, נקרא על שמו של השופט גדעון בן יואש, מכיוון שבראשיתו, תפס הגדוד את גזרת עמק יזרעאל שהייתה נחלתו של גדעון. מספרו משקף שהוא הגדוד השלישי בחטיבה 1.
בגדוד ישנן 5 פלוגות:
- פלס"ם ("לב גדעון")
- מסייעת ("חיות הפרא")
- מבצעית א' ("אריות הזעם")
- מבצעית ב' ("זאבי הדממה" ובעבר "קופי הדממה")
- מבצעית ג' ("טורפי הלילה")
מפקדי גדוד 13
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
אברהם יפה | 1948 | המג"ד במלחמת העצמאות, לימים אלוף פיקוד הדרום וצפון |
משה (אלן) חורין | 1948 - 1950 | |
רחבעם זאבי | 1950 - 1952 | לימים אלוף פיקוד המרכז וראש אג"ם |
מנחם אבירם | 1952 - 1954 | לימים מפקד אוגדה 49 |
שלמה אלטון | 1954 - 1956 | לימים מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל |
זאב שחם | 1956 - 1958 | |
צבי ציטרון | 1958 - 1960 | |
יהודה גביש | 1960 - 1962 | לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים |
יהודה גולן | 1962 - 1965 | |
משה גת | 1965 - 1967 | |
פנחס נוי-אלוש | 1967 - 1968 | |
אמיר דרורי | 1968 - 1969 | לימים סגן הרמטכ"ל |
מנחם עינן | 1969 - 1971 | לימים ראש אג"א |
אורי שגיא | 1971 - 1973 | לימים ראש אמ"ן |
אלי מלמד | 1973 | |
זאב אונגר-אורן | 1973 - 1974 | המג"ד במלחמת יום הכיפורים |
יצחק זמיר | 1974 - 1975 | |
אילן בירן | 1975 - 1977 | לימים ראש אט"ל ואלוף פיקוד המרכז |
חגי לוי | 1977 - 1978 | לימים ראש מטה פיקוד המרכז |
שמואל צוקר | 1978 - 1979 | לימים מפקד עוצבת הגליל |
יעקב סלע | 1979 - 1980 | |
עדי אדירי | 1980 - 1981 | |
מוטי מזרחי | 1981 - 1982 | נפצע בקרב במלחמת לבנון הראשונה |
משה צין | 1982 - 1984 | לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה |
יאיר נוה | 1984 - 1985 | לימים סגן הרמטכ"ל |
משה קפלינסקי | 1985 - 1987 | לימים סגן הרמטכ"ל |
צבי ברקאי | 1987 - 1988 | לימים מפקד חטיבת עודד |
גדי איזנקוט | 1988 - 1990 | לימים הרמטכ"ל ה-21 |
קובי מרום | 1990 - 1991 | לימים מפקד עוצבת חירם |
יוסי היימן | 1991 - 1993 | לימים ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באג"ת |
אפרים מושקטו | 1993 - 1994 | |
יואלי אור | 1994 - 1996 | לימים מפקד חטיבת כרמלי |
ניר רגב[16] | 1996 - 1998 | |
תמיר ידעי | 1998 - 1999 | לימים מפקד פיקוד העורף |
רביב ניר | 1999 - 2001 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
ניר סלומון | 2001 - 2003 | |
רפי מילוא | 2003 - 2005 | לימים מפקד עוצבת הגליל ומעוטר שני צל"שי אלוף |
יואב מרדכי | 2005 - 2007 | לימים מפקד חטיבת ירושלים |
אורן כהן | 2007 - 2009 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
אבינועם סטולוביץ' | 2009 - 2011 | לימים מפקד חטיבת החרמון |
אלישב בהרב | 2011 - 2013 | לימים מפקד חטיבת יפתח |
ארז אלקבץ | 2013 - 2015 | כיום מפקד חטיבת כרמלי |
יאיר פלאי | 2015 - 2017 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה[17], כיום מפקד גדוד גפן |
אבישי ברוקנטל | 2017 - 2019 | |
אברהם מרציאנו | מאי 2019 - |
גדוד 51 (הבוקעים הראשון)
גדוד 51, המכונה גם גדוד הבוקעים הראשון, נקרא לזכר העובדה שהיה הגדוד הראשון שהבקיע את הדרך לנגב שהיה נצור בעת מלחמת העצמאות (מבצע יואב). הגדוד היה במקור הגדוד הראשון בחטיבת גבעתי 5, וביצע את מעברו לגולני בספטמבר 1956, מספר שבועות לפני מבצע קדש.
בגדוד ישנן 5 פלוגות:
- מפקדה
- מסייעת ("המוהיקנים", "רוחות הצפון")
- רובאית א' ("אחרוני האפצ'ים")
- רובאית ב' ("הסמוראי האחרון")
- רובאית ג' ("הויקינגים", "הערבים")
הגדוד לקח חלק פעיל בכל מערכות ישראל. במלחמת העצמאות הגדוד לחם במסגרת חטיבת גבעתי, במהלך המלחמה השתתף במבצע בן נון ב', בקרבות בלימה נגד הצבא המצרי, במבצע יואב, ובמבצעים נוספים. נטל חלק בקרב תל עזזיאת במלחמת ששת הימים, בכיבוש החרמון[18], במלחמת יום הכיפורים, בשני אירועים בגזרה המזרחית בדרום לבנון בחודש אוקטובר 1995 שבהם איבדה הפלוגה המסייעת של הגדוד תוך שלושה ימים תשעה מחייליה, בהם מפקד הפלוגה וסגנו, ובאחד הקרבות הקשים שהתרחשו במלחמת לבנון השנייה, קרב בינת ג'בייל, שבו איבד הגדוד שמונה מלוחמיו, כולל הסמג"ד, רועי קליין, ומאוחר יותר גם עוטר בשישה עשר צל"שים פרטניים שונים ובנוסף צל"ש גדודי.
מפקדי גדוד 51
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
מאיר פעיל | 1956 - 1958 | המפקד הראשון של הגדוד לאחר שהוכפף לחטיבה, לימים מפקד בה"ד 1 |
אברהם מנדלר | 1958 - 1960 | לימים מפקד עוצבת סיני |
יונה אפרת | 1960 - 1962 | לימים מפקד פיקוד המרכז |
אורי שילה | 1962 - 1963 | |
חגי חפץ | 1963 - 1964 | |
צבי לבנון | 1964 - 1966 | לימים מפקד פיקוד הנח"ל |
מיכאל פייקס | 1966 - 1967 | נהרג במלחמת ששת הימים |
בנימין ענבר | 1967 - 1968 | לימים קצין משטרה צבאית ראשי |
עמוס מדרוני | 1968 - 1969 | |
דוד כהן | 1969 - 1971 | |
ראובן אליעז | 1971 - 1972 | |
מיקי כהן | 1972 - 1973 | |
יהודה פלד | 1973 - 1974 | מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים, לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה |
יואב גולן (לוי) | 1974 - 1976 | |
אברהם חידו | 1976 - 1977 | |
ציון זיו (זלוף) | 1977 - 1978 | מפקד הגדוד במבצע ליטני |
גבי אופיר | 1978 - 1980 | לימים מפקד פיקוד העורף |
שלום בן משה | 1980 - 1981 | |
גבי אשכנזי | 1981 - 1982 | לימים הרמטכ"ל ה-19 |
יעקב עמר | 1982 - 1983 | נפצע כמג"ד במלחמת לבנון הראשונה |
גיורא ענבר | 1983 - 1984 | לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון |
שוקי שחרור | 1984 - 1986 | לימים ראש מטה פיקוד הצפון |
אילן הררי | 1986 - 1987 | לימים קצין חינוך ראשי |
טל רז | 1987 - 1989 | |
ארז גרשטיין | 1989 - 1991 | לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון |
שמואל זכאי | 1991 - 1993 | לימים מפקד אוגדת עזה |
צפריר בן זאב | 1993 - 1994 | לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני |
אלון פרידמן | 1994 - 1996 | לימים ראש מטה פיקוד הצפון |
יובל בזק | 1996 - 1998 | |
אילן אטיאס | 1998 - 1999 | סיים את תפקידו לאחר שנפצע במהלך מבצע שבר ענן |
אבי פלד | 1999 - 2001 | לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף התכנון |
אופק בוכריס | 2001 - 2002 | לימים מפקד המכללה לפיקוד ולמטה |
יובל ג'רבי | 2002 - 2004 | לימים מפקד מרכז הטסה והכשרות מיוחדות |
יניב עשור | 2004 - 2006 | לימים ראש חטיבת המבצעים באמ"ץ |
דוד זיני | 2006 - 2008 | לימים מפקד עוצבת עידן |
שוקי ריבק | 2008 - 2010 | לימים ראש תורת חי"ר וצנחנים במפקדת קחצ"ר |
שי קלפר | 2010 - 2012 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד החטיבה |
ברק חירם[19] | 2012 - 2014 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד עוצבת הגולן |
ישראל פרידלר | 2014 - 2016 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, מפקד הגדוד במבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני |
עדי גנון | 2016 - 2018 | לימים מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי |
אפרים תהילה | 2018 - | מעוטר צל"ש אלוף וצל"ש מפקד אוגדה |
סיירת גולני
גדוד הסיור (631) של חטיבת גולני (כונה גם גדס"ר גולני), הורכב מארבע פלוגות ייעודיות, והתקיים במתכונת זו עד שנת 2018, אז שונה שמו לסיירת גולני. פלוגות הגדוד היו:
- פלוגת סיור (פלס"ר)
- פלוגה נגד טנקים (פלנ"ט, נקראה גם עורב)
- פלוגת חבלה והנדסה (פלחה"ן)
- פלוגת קשר ותקשוב (פלחי"ק)
הקמת הגדוד במתכונת זו נעשתה, בדומה לשאר גדס"רי החי"ר, בשנת 2001. בראשית התגלה חוסר אחידות בהסתגלות הפלוגות העצמאיות לשעבר למבנה החדש. בעוד פלוגות הנ"ט והחה"ן קיצרו את מסלולי ההכשרה מ-20 חודשים לשנה, ופעלו תחת מפקדה משותפת אחת, המשיכה פלוגת הסיור להחזיק מפקדה השייכת לה בלבד, ומסלול ההכשרה שלה התפרש על 20 חודשים. בוגרי הגדוד במילואים מאיישים את פלוגות הסיור של חטיבות החי"ר במילואים.
במהלך האינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן פעלו היחידות בלחימה בערים הפלסטיניות, במאוחד או בנפרד. בשנת 2003 הוענק לרון וייזל, מפקדו הראשון של הגדס"ר, צל"ש אלוף מאת מפקד פיקוד הצפון, בני גנץ[20] על האופן בו פיקד על הגדוד בשורה של מבצעים באיו"ש וברצועת עזה, ובהם מבצע "משפחה במצור", פשיטה בעומק שכונת סג'עייה שברצועת עזה, על מנת לעצור שלושה מחבלים בכירים מארגון החמאס. הכוח שבפיקודו הרג אחד-עשר מחבלים והשלים את המשימה[21].
בשנת 2005 שונה מסלול ההכשרה כך שכל הלוחמים עברו מסלול דומה, מלבד הפרק הייעודי, ב"שטח אש 100". המסלול כלל אימוני חי"ר מתקדמים כגון: לוחמה בטרור, ניווטים, צניחה, סיור וקרב מגע. מסלול ההכשרה של כל הפלוגות היה דומה ברובו, אך בעוד הפלס"ר התמקדה באימוני לוט"ר וסיור, הפלנ"ט עברה הכשרת טילי עורב, והפלחה"ן - הכשרת חבלה. למעט חודש אחד במסלול בו כל פלוגה עברה את האימון הייעודי שלה, כל המסלול לכל הפלוגות נעשה במקביל אחת לשנייה.
בשנת 2013 זכה הגדוד בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות[22].
בשנת 2018 הפך גדוד הסיור לסיירת ושמו שונה לסיירת גולני[23]. כמו כן הוחלט שכל הלוחמים יענדו סמל חדש, שיאגד בתוכו את שלושת הסמלים הקודמים - הנמר של הפלס"ר, הטיל של הפלנ"ט והפיצוץ של הפלחה"ן.
פלס"ר גולני
פלס"ר גולני היא פלוגת הסיור של חטיבת גולני, ידועה גם בשמה העממי סיירת גולני. מוטו היחידה "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר".
במלחמת העצמאות הקים רפי קוצר[24], מפקד מחלקה בגדוד 12 (ברק) את "מחלקת הקומנדו", שהייתה גלגולה הראשון של הסיירת, ופיקד עליה במהלך קרבות סג'רה, הקרב על קיבוץ גשר ומבצע חירם[25]. לקראת תום מלחמת העצמאות המחלקה הורחבה לכדי "פלוגת הג'יפים החטיבתית", תחת פיקודו של מוסה פלד, אשר בדצמבר 1948 הוקמה כחלק מגדוד 19, גדוד הפשיטה של החטיבה, עליו פיקד מאיר עמית[26]. הפלוגה שימשה כיחידת הסיור של החטיבה ופעלה במסגרת זו במבצע חורב ובמבצע עובדה[27].
הפלס"ר השתתפה במספר רב של פעולות, אשר המפורסמת מכולן היא כיבוש הבופור בלבנון, במלחמת לבנון הראשונה (1982). בפעולה זו נהרג מפקד הסיירת, רס"ן גוני הרניק. היחידה גם פעלה בקרב תל פאחר, במבצע נוקייב, הקרב על החרמון, בו נהרג מ"פ היחידה רס"ן שמריהו ויניק, במבצע אנטבה, בפיגוע במשגב עם, מבצע כחול וחום[28], כיבוש המוקטעה ברמאללה[29], ובקרבות מפורסמים רבים אחרים. בין לוחמי הפלס"ר היה גם אורי אילן, בן קיבוץ גן שמואל שבשנת 1955 נתפס בשטח סוריה יחד עם מפקד הסיירת מאיר מוזס במהלך מבצע צרצר והתאבד בכלא הסורי. בשנת 1994, בעת פיקודו של זהר דביר על הסיירת, נהג מפקד אחד הצוותים להעניש ולאמן את חייליו באופן שחורג משמעותית מן הפקודות והכללים[30], אותם קבעו מפקד הסיירת והמח"ט, משה קפלינסקי. הקצין הודח ונשפט[31], האירוע נודע כמקרה "צוות אחי", על שם מפקד הצוות[32].
במסגרת ארגון מחדש של חטיבות החי"ר שהוזכר לעיל, הוכפפה גם פלוגת הסיור למפקדת הגדס"ר. טרם השינוי, היה מסלול הפלס"ר ארוך יותר (שנה ושמונה חודשים) וכלל קורס מכ"ים ותכנים מורחבים יותר בתחום הניווטים ולוחמת החי"ר. כיום אורך מסלול הלוחם שנה וחודשיים, בהם הוא עובר קורס לוט"ר, מו"ס, צניחה, אימוני קרב מגע, ניווטים רבים ולוחמת חי"ר. בסיסה הוא מחנה שרגא, ושטח האימונים שלה הוא שטח 100 בצפון הארץ בו נערכת טירונות היחידה של חיילי הפלוגה. הפלס"ר משמשת כיחידת ההתערבות של פיקוד הצפון, ומקיימת כוננות מתמדת כל השנה, כמענה לאירועי טרור[33].
מפקדי הפלס"ר
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
רפי קוצר | 1948 | (מפקדה הראשון כשהסיירת הייתה חלק מגדוד 12 במהלך מלחמת העצמאות) |
משה פלד | 1948 - 1949 | |
אריאל שרון | 1949 - 1950 | לימים ראש הממשלה ה-11 |
יונה אפרת | 1950 - 1951 | |
ישראל גרנית | 1951 - 1952 | |
יהודה גביש | 1952 - 1953 | |
חגי חפץ | 1953 - 1954 | |
מאיר מוזס | 1954 | נפל בשבי כמפקד הסיירת במבצע צרצר |
יעקב שטרן | 1954 - 1955 | |
משה מילמן | 1955 - 1956 | |
ג'ורג' ווידא-יעקב גולן | 1956 | |
יעקב כפרי | 1956 | |
יהודה גולן | 1956 - 1957 | |
משה גת | 1957 - 1958 | |
דוד נחמוני | 1958 - 1959 | |
יוסף קסטל | 1959 - 1960 | |
אברהם ברעם | 1960 - 1961 | |
אהרון שריג-סרגוסי | 1961 - 1962 | |
צביקה עופר | 1962 - 1963 | |
ישראל שרף | 1963 - 1964 | |
אורי ירון | 1964 - 1965 | |
דוד כהן | 1965 - 1966 | |
ראובן אליעז | 1966 - 1967 | בעל עיטור המופת. מפקד הסיירת במלחמת ששת הימים, בין היתר בקרב תל פאחר. |
משה ספקטור | 1967 - 1968 | |
אורי שגיא | 1968 - 1969 | מפקד הסיירת במלחמת ההתשה |
דוד כץ (דוביד) | 1969 - 1970 | מפקד הסיירת במלחמת ההתשה |
יהודה פלד (יודקה) | 1970 - 1972 | |
יעקב אור | 1972 - 1973 | |
שמריהו ויניק | 1973 | בעל עיטור המופת. מפקד הסיירת במלחמת יום הכיפורים |
יועד זליבנסקי | 1973 - 1974 | |
מודי בן ש"ך | 1974 - 1975 | |
דוד מטק | 1975 - 1976 | |
אפי איתם | 1976 - 1977 | מפקד הסיירת במבצע אנטבה, לימים תא"ל ושר בממשלה |
אסף שלגי | 1977 - 1979 | מפקד הסיירת במבצע ליטני |
גיורא ענבר[34] | 1979 - 1981 | |
גוני הרניק | 1981 - 1982 | מעוטר צל"ש מפקד אוגדה |
משה קפלינסקי | 1982 | נפצע קשה כמפקד הסיירת בקרב על הבופור |
גוני הרניק | 1982 | חזר לפקד על הסיירת לאחר פציעת מחליפו משה קפלינסקי ונהרג בקרב על הבופור |
יאיר נווה | 1982 | מונה זמנית למפקד הסיירת עד להגעת נדב פלטי |
נדב פלטי | 1982 | ממלא מקום מפקד הסיירת לאחר נפילתו של גוני הרניק |
משה קפלינסקי | 1982 - 1984 | חזר לפקד על הסיירת לאחר שהשתקם מפציעתו |
גבי סיבוני[35] | 1984 - 1985 | |
אמיר מי-טל | 1985 - 1987 | |
ארז גרשטיין | 1987 - 1989 | מפקד הסיירת במבצע כחול וחום |
דרור רופא | 1989 - 1990 | |
משה תמיר | 1990 - 1991 | לימים מפקד אוגדת עזה |
שגב מנדלסון | 1991 - 1992 | |
זהר דביר | 1992 - 1994 | לימים מפקד הימ"מ ומאוחר יותר סגן מפכ"ל משטרת ישראל |
ארז נהיר[36] | 1994 - 1996 | |
רביב ניר[37] | 1996 - 1998 | |
אסף ישראלי | 1998 - 2000 | |
ניר סלומון | 2000 - 2001 | |
מרדכי כהנא | 2001 - 2002 | מפקד הסיירת במבצע חומת מגן, לימים קצין איסוף קרבי ראשי |
רפי מילוא | 2002 - 2003 | לימים מפקד עוצבת הגליל |
שניר ניר | 2003 - 2004 | |
אילן דיקשטיין | 2004 - 2005 | לימים קצין אג"ם של הגיס הצפוני |
שי קלפר | 2005 - 2006 | מפקד הסיירת במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקד חטיבת גולני |
אלישב בהרב | 2006 - 2007 | לימים מפקד חטיבת יפתח |
רועי לוי | 2007 - 2008 | לימים מפקד עוצבת ברעם |
שמעון בן זכריה | 2008 - 2009 | מפקד הסיירת במבצע עופרת יצוקה, לימים סגן מפקד עוצבת הגולן |
מוטי הוכמן | 2009 - 2010 | |
איתי מטק | 2010 - 2011 | לימים מפקד גדוד 12 |
עמית אימברמן | 2011 - 2013 | |
ליליס מימון[38] | 2013 - 2014 | מפקד הסיירת במבצע צוק איתן |
שמעון סיסו | 2014 - 2015 | לימים מפקד גדס"ר גולני |
יפתחאל קר | 2015 - 2016 | |
עמיחי הוד | 2016 - 2017 | |
אליעזר מרחביה | 2017 - 2018 | |
בן אבישר | 2018 - 2019 | בתקופתו הוסב הפלס"ר לפלגה בסיירת |
יאיר ברק | 2019 - |
פלנ"ט גולני
יחידת הנ"ט (עורב) של החטיבה הוקמה בשנת 1974, על ידי מיקי מוסברג[39], לאחר מלחמת יום הכיפורים, על ידי לוחמים מהפלוגות המסייעות של כל גדוד. היחידה הייתה בגודל של פלוגה, והוספו לה כיתת סיור וכיתת מרגמות. באמצע שנות השבעים פורקה היחידה והיא הוקמה מחדש בשנת 1977 וקיימת עד היום.
מפקדי הפלנ"ט
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
מיקי תדהר-מוסברג | ||
אבי פיינמן | ||
אליעזר אור (אוליבר) | ||
יוסי נלקנבאום | ||
דוד חכים | ||
דני הרמן[40] | (הקים מחדש את היחידה) | |
רפי תדהר-מוסברג | (אחיו של מיקי מוסברג) | |
רמי וילמוש | ||
מוטי שפס | ||
מאיר דהאן | ||
יואב שדמה | ||
ציון אוטמזגין | ||
גדי איזנקוט[41] | 1984 - 1985 | |
ניצן נוריאל[42] | ||
אילן הררי[43] | ||
ציון גזית | ||
דוד מרציאנו | ||
רוני בושארי | ||
יצחק ג'בטאני | ||
עופר מלכה | ||
אלי שלום | ||
יונס נאסר א-דין | ||
רועי מנדל | ||
אילן אטיאס[44] | ||
רביב ניר | ||
שלומי דרוויש | ||
יובל ג'רבי | ||
חיים קניזו | ||
אריק חן (אוחנה) | ||
יואב ירום[45] | מפקד הפלנ"ט במבצע חומת מגן | |
אייל אסרף | ||
ערן אפשטיין | ||
הראל קוהלי | ||
רועי לוי | 2006 - 2007 | |
צפריר בר אור | 2007 - 2009 | מפקד הפלוגה במבצע עופרת יצוקה, נהרג במבצע צוק איתן |
נתאי עוקשי | 2009 - 2010 | לימים מפקד גדוד נצח יהודה, מעוטר צל"ש אלוף |
רועי יונתן | 2010 - 2011 | |
אברהם מרציאנו | 2011 - | |
נאור עמיחי[46] | ||
אליה אביחי | ||
תומר גרינברג | ||
אודי שוורץ | ||
בנימין ירס | בתקופתו הוסב הפלנ"ט לפלגה בסיירת | |
הראל שלמה[דרוש מקור] | 2019 - |
פלחה"ן גולני
פלוגת החבלה וההנדסה של חטיבת גולני הוקמה בשנת 1965 על ידי ריכוז של 50 חיילים משלושת גדודי החטיבה במסגרת גדוד 601 של הנדסה קרבית. בשנת 1978 הוקמה הפלוגה הסדירה על ידי המח"ט אמיר ראובני, באישור אביגדור בן-גל, סגל הפלוגה הוקם על ידי פיני דגן (ששימש כמ"פ הראשון של הפלוגה) ו-17 לוחמים מקורס מ"כים שנשלחו להכשרה בקורס משק"י חבלה בבית הספר להנדסה צבאית באדורים.
מפקדי הפלחה"ן
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
פיני דגן | 1978 - | |
מוטי סוויסה | ||
יאיר נוה | ||
שוקי שחרור | ||
צבי ברקאי | ||
יואש רובין | ||
בני תבין | ||
רן תמיר | ||
שמואל אביבי | ||
גברעם הגלילי | ||
שמואל זכאי | ||
צפריר בן זאב | ||
זהר דביר | ||
שגב מנדלסון | ||
יובל בזק | ||
אורן אבמן | 1993 - 1995 | |
אבי חליפה | ||
אופק בוכריס | ||
יניב עשור | 1997 - 1999 | לימים ראש חטיבת המבצעים באמ"ץ |
אופיר לויוס | 1999 - 2000 | לימים ראש מחלקת תכנון באג"ת |
אילן דיקשטיין | ||
שי קלפר | 2003 - 2004 | לימים מפקד חטיבת גולני |
אורי חגי | ||
ארז אלקבץ | 2006 - 2007 | מפקד הפלוגה במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקד חטיבת כרמלי |
אייל היימן | 2007 - 2008 | לימים מפקד גדוד הסיור של חטיבת ביסלמ"ח |
איתי פריד | 2008 | שימש סגן מפקד ולזמן קצר גם ממלא מקום מפקד הפלחה"ן |
דביר חבר | 2008 - 2009 | מפקד הפלוגה במבצע עופרת יצוקה, לימים מפקד חטיבת עודד |
מוטי עמר | 2009 - 2010 | |
עדי גנון | 2010 - | לימים מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי |
עמיחי טרייבר | ||
אבישי ברוקנטל | 2013 - 2014 | מפקד הפלוגה במבצע צוק איתן, לימים מפקד גדוד 13 |
חיים מזרחי | 2014 - 2015 | |
תאמר בדר | 2015 - 2016 | |
נחמיה שנייד | 2016 - 2017 | |
הרון לבאי | 2017 - 2018 | |
טל תורג'מן | 2018 - | בתקופתו הוסב הפלחה"ן לפלגה בסיירת |
ליחידה בסיס קבע בצפון מדינת ישראל.
פלחי"ק גולני
(פלוגה 351) היא פלוגת הקשר והתקשוב של חטיבת גולני. הפלוגה אחראית על הפעלת אמצעי הקשר, התקשוב והשו"ב במפקדת החטיבה ובגדודים. בנוסף הפלוגה אחראית לפריסה והקמת מפקדות וחמ"לי החטיבה, וחפ"ק המח"ט.
הפלוגה מורכבת מ-5 מחלקות מקצועיות (אלחוט, שו"ב, כ"ס, וקצ"ק), ומצוותי לוחמים.
לוחמי הפלחי"ק מבצעים את מסלול הכשרת הלוחם בסיירת גולני. בתקופת השגרה מבצעים פעולות ביטחון שוטף יחד עם סיירת גולני. בחירום ובאימונים משמשים לוחמי הפלחי"ק כקשרי המח"ט ובתוך כך אמונים על אבטחת המח"ט וקציני המטה.
לפלוגה 18 חללים מתוכם שישה נהרגו באסון המסוקים בשאר ישוב ב-1997. מדי שנה נערך "מרוץ השישה" לזכרם. ושניים מחייליה באוקטובר 1995 באסון הנגמ"ש בריחן עם מסייעת 51[47].
סיירת גולני החדשה
בסתיו 2018, ביצע צה"ל שינוי דרסטי בגדוד הסיור של החטיבה ובפלוגותיו. שם הגדוד שונה מ"גדס"ר גולני" ל"סיירת גולני" וכעת הוא מוגדר כסיירת. הפלס"ר והפלחה"ן הוסבו לשתי פלגות המתמחות בפשיטה, סיור, חבלה, לוחמה בשטח בנוי, לחימה בסבך, לחימה בתוואי תת-קרקע ולוחמה בטרור, ואילו הפלנ"ט שודרגה ביכולותיה להפעלת אמצעים טכנולוגיים ואמצעי לחימה מתקדמים, בנוסף להתמחותה בהפעלת טילים נגד טנקים[23].
מפקדי גדוד הסיור
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
רון וייזל | 2001 - 2003 | מעוטר צל"ש אלוף |
אסף ישראלי | 2003 - 2005 | |
יואב ירום | 2005 - 2007 | לימים סגן מפקד עוצבת געש |
רסאן עליאן | 2007 - 2009 | לימים ראש מטה פיקוד המרכז |
אורן כהן | 2009 - 2011 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
קובי הלר | 2011 - 2013 | לימים מפקד חטיבת עוז |
רועי לוי | 2013 - 2014 | נפצע קשה במבצע צוק איתן והוחלף על ידי אבינועם סטולוביץ' עד לסיום המבצע[15]. מפקד עוצבת ברעם |
אודי בן חמו | 2014 - 2015 | מונה לממלא מקום המג"ד לאחר מבצע צוק איתן עד לינואר 2015 |
יצחק בן בשט | 2015 - 2016 | לימים מפקד חטיבת פארן |
דביר חבר | 2016 - 2017 | לשעבר סגן מפקד חטיבת גולני ומפקד גדוד הדס, לימים מפקד חטיבת עודד |
מפקדי סיירת גולני
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
שמעון סיסו | 2017 - 2019 | מעוטר צל"ש אלוף. תחת פיקודו הגדוד הוסב ממתכונת גדס"ר לסיירת. לימים מפק"ץ במכללה לפיקוד טקטי |
איוב כיוף | יולי 2019 - | מפקד הסיירת הנוכחי |
בא"ח גולני
בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) גולני הוא בסיס ההדרכה, ההכשרה והאימונים של חטיבת גולני, והוא משמש להכשרת טירונים באימון בסיסי ואימון מתקדם. הבסיס שכן במחנה שרגא, וב-1975 עבר משם לבסיס "בזק" (בין א-זבאבדה לקבטיה) ליד העיר ג'נין. משנת 2004 הבסיס השוכן ברגבים. הבסיס נבנה על פי אותו מודל כמו בא"ח צנחנים בעיצובו של האדריכל שמואל שילה, וידוע בתנאיו המפנקים, לכן הוא מכונה לעיתים כ'לונה בא"ח'. העיצוב לוקח בחשבון את מרכיבי האימונים וגם את צורכי החייל עצמו. הבסיס נבנה על פי מודל אמריקאי כחלק מפרויקט שמימנו האמריקאים, עקב הסכם ואי, במסגרתו התחייב צה"ל להעתיק בסיסים מהשטחים ולהקימם בתחומי הקו הירוק.
ב-2017 החל הבא"ח להפעיל את "קורס אלון" המכשיר סמלים ומפקדי כיתות בתפעול מקצועי של הנמ"ר, עם דגש על מקצועות המפקד, הנהג והקטלן (מפעיל עמדת המקלע קטלנית)[48].
מפקדי הבא"ח
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
חזי אשל | 1966 - 1967 | אביו של אמיר אשל |
אורי שגיא | 1969 - 1970 | לימים ראש אמ"ן |
עמוס מדרוני | ||
דני הררי | ||
איתן לחמן | ||
יוסי מור | ||
אלי אלבז | ||
יורם גלבוע | 1975 - | |
יריב חן | 1976-1977 | |
ברוך שפיגל | 1983-1982 | לימים מח"ט גולני |
משה גבעתי | 1984-1983 | לימים מפקד חטיבת יהודה |
יוסי בירן | 1985-1984 | |
יצחק אברכהן | ||
יאיר נוה | לימים סגן הרמטכ"ל | |
ניצן נוריאל | לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף המבצעים במטכ"ל | |
אילן הררי | 1989 - 1991 | לימים קצין חינוך ראשי |
נמרוד רן | לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח | |
קובי מרום | - 1994 | |
אפרים מושקטו | לימים תא"ל בפיקוד העורף | |
יואלי אור | 1996 - 1998 | לימים מפקד חטיבת כרמלי |
יובל בזק | 1998 - 2000 | |
אילן אטיאס | 2000 - 2002 | |
רביב ניר | 2002 - 2004 | לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי |
יובל ג'רבי | 2004 - 2006 | לימים מפקד מרכז הטסה והכשרות מיוחדות |
דודי אוברמן | 2006 - 2007 | לימים סגן מפקד אוגדת איו"ש |
גיא הלוי | 2007 - 2008 | לימים סגן מפקד עוצבת הגליל |
עמית פישר | 2008 - 2010 | לימים מפקד אוגדת הבשן |
אייל אסרף | 2010 - 2012 | לימים סגן מפקד עוצבת געש |
אבינועם סטולוביץ' | 2012 - 2014 | לימים מפקד חטיבת החרמון |
ברק חירם | 2014 - 2016 | לימים מפקד עוצבת הגולן |
אביחי זפרני | 2016 - 2018 | לימים מפקד חטיבת יפתח |
סיון בלוך | יולי 2018 - |
מפקדי החטיבה
שם | תקופת כהונה | הערות |
משה מן | פברואר – מאי 1948 | המפקד הראשון, פרש מהתפקיד בעקבות מות אשתו |
מישאל שחם | מאי – יולי 1948 | |
נחום גולן | 1948 – 1950 | |
דן לנר | 1950 | |
אברהם יפה | 1950 – 1951 | לימים מפקד פיקוד הדרום והצפון, וח"כ |
מאיר עמית | 1951 – 1952 | לימים ראש אמ"ן, ראש המוסד ושר בממשלת ישראל |
אסף שמחוני | 1952– 1954 | לימים מ"מ מפקד פיקוד הצפון, נהרג בתאונת מטוס לאחר מבצע קדש, בהיותו מ"מ מפקד פיקוד הדרום |
יששכר שדמי | 1954 – 1955 | |
חיים בן-דוד | 1955 – 1956 | לימים ראש אכ"א |
בנימין גיבלי | 1956 – 1957 | לשעבר ראש אמ"ן |
אהרון דורון | 1957 – 1958 | לימים ראש אכ"א |
אלעד פלד | 1958 – 1960 | לימים ראש אג"ם |
אהרן יריב | 1960 – 1961 | לימים ראש אמ"ן |
מרדכי גור | 1961 – 1963 | לימים הרמטכ"ל ה-10 |
אורי בר-רצון | 1963 – 1965 | |
שלמה אלטון | 1965 – 1966 | נהרג במלחמת ששת הימים |
יונה אפרת | 1966 – 1968 | מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים מפקד פיקוד המרכז |
יקותיאל אדם | 1968 – 1970 | לימים סגן הרמטכ"ל, נהרג במלחמת לבנון הראשונה |
יהודה גולן | 1970 – 1972 | |
אמיר דרורי | 1972 – 1974 | מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים, לימים סגן הרמטכ"ל |
אורי שמחוני | 1974 – 1975 | לימים נספח צה"ל בארצות הברית |
חיים בנימיני | 1975 – 1976 | לימים קצין מודיעין ראשי |
אורי שגיא | 1976 – 1977 | לימים ראש אמ"ן |
אמיר ראובני | 1977 – 1978 | |
דוד כץ | 1978 – 1980 | לימים מפקד עוצבת נתיב האש. יזם מרוץ גולני ושביל גולני |
אילן בירן | 1980 – 1981 | לימים מפקד פיקוד המרכז |
ארוין לביא | 1981 – 1982 | מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה. לימים נספח צבאי בסינגפור |
עמנואל הרט | 1982 – 1984 | |
צבי פולג | 1984 – 1986 | לימים ראש מטה פיקוד הצפון וראש עיריית נתניה |
גבי אופיר | 1986 – 1987 | לימים מפקד פיקוד העורף |
גבי אשכנזי | 1987 – 1988 | לימים הרמטכ"ל ה-19 |
ברוך שפיגל | 1988 – 1990 | לימים סגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
משה צין | 1990 – 1991 | לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה |
יאיר נוה | 1991 – 1993 | לימים סגן הרמטכ"ל |
משה קפלינסקי | 1993 – 1995 | לימים סגן הרמטכ"ל |
ארז גרשטיין | 1995 – 1997 | לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון, נהרג בדרום לבנון |
גדי איזנקוט | 1997 – 1999 | לימים הרמטכ"ל ה-21 |
שמואל זכאי | 1999 – 2001 | לימים מפקד אוגדת עזה |
משה תמיר | 2001 – 2003 | לימים מפקד אוגדת עזה |
ארז צוקרמן | 2003– 2005 | לימים מפקד עוצבת נתיב האש |
תמיר ידעי | 2005 – 2008 | מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה. לימים מפקד פיקוד העורף |
אבי פלד | 2008 – 2010 | מפקד החטיבה במבצע עופרת יצוקה |
אופק בוכריס | 2010 – 2012 | לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה |
יניב עשור | 2012 – 2014 | לימים ראש חטיבת המבצעים באמ"ץ |
רסאן עליאן | 2014 – 2016 | מפקד החטיבה במהלך מבצע צוק איתן. לימים ראש המנהל האזרחי |
שלומי בינדר | 2016 – 2018 | לימים מפקד עוצבת הגליל |
שי קלפר | מאי 2018 - | מפקדהּ הנוכחי של החטיבה |
ב-16 בספטמבר 2019 הוחלט על מינויו של אל"ם ברק חירם למפקד הבא של החטיבה.
ציונים לשבח ליחידות החטיבה
- צל"ש רמטכ"ל - מאת הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק הוענק ליחידת אגוז בשנת 1998 על פעילות היחידה בלחימה בלבנון[49].
- צל"ש רמטכ"ל - מאת הרמטכ"ל משה יעלון הוענק ליחידת אגוז ב-14 באפריל 2005 "על פעילותה המבצעית בשנת 2004. במבצעים הרבים בהם השתתפה היחידה היא הגיעה להישגים מבצעיים מרשימים, הפיקה לקחים והשכילה להנחילם לכלל היחידות המשתתפות בלחימה"[50].
- צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין הוענק לסיירת גולני בשנת 1996 "על הנחישות והיוזמה בתכנון, התעוזה ואומץ הלב, במבצע בשטח לבנון"[51].
- צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הצפון הוענק לסיירת גולני בשנת 1997[52]
- צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הצפון בני גנץ הוענק לגדוד הבוקעים הראשון (51) באוקטובר 2002 "על חלקו בלחימה ביו"ש במהלך מבצע חומת מגן"[53].
- צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הצפון גדי איזנקוט הוענק לגדוד הבוקעים הראשון (51) בספטמבר 2007 "על שהראה רעות, נחישות, מקצועיות ואומץ לב במהלך מלחמת לבנון השנייה"[54].
- צל"ש אלוף - מאת אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט הוענק לגדוד הבוקעים הראשון (51) ב-27 באפריל 2008 "על לחימה ממושכת ברצועת עזה תוך גילוי יוזמה, נחישות, דבקות במשימה וחתירה לניצחון"[55].
אמצעי לחימה
חטיבת גולני מצוידת כיום באמצעי הלחימה הסטנדרטיים של חיל הרגלים הישראלי ובנוסף גם בנגמ"שי "נמ"ר", הנחשב אחד מהכלים הממוגנים ביותר שבשימוש צה"ל.
בשנים 2008–2012 הנשק האישי התקני של לוחמי החטיבה היה רובה הסער (רוס"ר) תבור מדגם "קומנדו" ("מקוצר"). ב-2012 הוחלף ה"תבור" במיקרו-תבור, וב-2019 הוחלף בתבור X-95 פלאט-טופ (מיקרו-תבור דור ג').
אמצעי לחימה אחרים בהם מצוידים לוחמי החטיבה:
- מקלעי נגב (5.56x45 מ"מ נאט"ו), מאג (7.62x51 מ"מ נאט"ו), M2 בראונינג (12.7x99 מ"מ נאט"ו)
- רובי צלפים רמינגטון M24, SR-25 וברק 338.
- רקטות נ"ט לאו M-72 והמטאדור "מפצח אגוזים"
- טילי נ"ט עורב וגיל
-
לוחמי גדוד 13 יורים ב-M2 בראונינג באימון
-
נגמ"ש מרכבה נמ"ר
צבע הכומתה
צבע הכומתה חום. הצבע נקבע לחטיבה ב-1976. לפני כן היו הכומתות של גולני בצבע חאקי כמו לשאר יחידות צה"ל. רק לוחמי סיירת גולני חבשו כומתות שחורות. אל"ם יום-טוב חזן היה אז מפקד היחידות המיוחדות של החטיבה, סיפר: "עשינו מלחמת חורמה כדי לקבל כומתה משלנו, שלא נהיה דומים לג'ובניקים. רפול ז"ל היה הקחצ"ר, והוא אמר לנו 'לכו תקבעו צבע'. נתתי לו ארבע אפשרויות והוא פסל את כולן מכל מני סיבות 'רפוליות'. הוא אמר לי: 'לך תסתובב בין היחידות, שהחיילים יחליטו'. הם רצו חום כי זה מסמל את הקשר שלנו לאדמה". הפעם הראשונה שחולקה הכומתה הייתה בסף אימון קיץ במדבר יהודה. המח"ט חיים בנימיני חילק אותה לקצינים והמג"דים חילקו לחיילים[56].
הנצחה
- מוזיאון גולני - אתר ההנצחה ומורשת קרב לחטיבת גולני ממוקם בסמוך למחלף גולני.
- שביל גולני - העובר לאורך מדינת ישראל ובפרט במקומות בהם לחמה החטיבה
- מחלף גולני - הנקרא על שם החטיבה
- מרוץ גולני[57][58] הינו מרוץ מסורתי שמקיימת החטיבה עם הכומתה החומה לאורכה של הארץ ממרגלות החרמון ועד אילת, המתקיים מדי שנה ובו נוטלים חלק חיילי חטיבת גולני וכן אזרחים המצטרפים לחיילים במקומות היישוב שונים בהם עובר המרוץ.
- עם לוחמי החטיבה נמנות דמויות מופת שפעולותיהן משמשות כמורשת קרב לחיילי צה"ל, כדוגמת אורי אילן שנפל בשבי הסורי והעדיף את המוות על גילוי סודות צבאיים ורועי קליין סמג"ד 51 במלחמת לבנון השנייה שנהרג בקרב בבינת ג'בייל לאחר שזינק על רימון יד כדי להציל את חייליו.
"גולני - ריאליטי טירונות"
בשנת 2013 פורסמה ב-ynet סדרה בבימויו של ניר (שוקו) כהן[59] שנקראה: "גולני - ריאליטי טירונות"[60]. הסדרה ליוותה את מחזור הגיוס של אוגוסט 2011 של גדוד 51, מהגעתם לבסיס ההכשרה של החטיבה ועד לסיום ההכשרה במסע הכומתה. הסדרה אפשרה הצצה לתהליך הפיכתם של הטירונים ללוחמים, תוך שהיא מספרת את סיפוריהם האישיים של החיילים והמפקדים בפלוגה. צילומי הסדרה נערכו במהלך שישה חודשים בבסיס ההכשרה בסמוך לקיבוץ רגבים.
ביוני 2013 רכש ערוץ 10 את זכויות השידור של הסדרה ושידר אותה כסרט דוקומנטרי בן שני חלקים[61].
לקריאה נוספת
- מוטה הר-לב, גולני שלי - סיפורה של חטיבה מס' 1, ירושלים: הוצאת דני ספרים
- אילן כפיר ויעקב ארז, צה"ל בחילו, חיל הרגלים (גולני וגבעתי), ירושלים: הוצאת רביבים, 1982
- משה גבעתי, שלוש לידות בספטמבר, תל אביב: הוצאת מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תש"ן-1990
- משה גבעתי, מבקיע חומות - סיפור חייו ופועלו של תא"ל דוד לסקוב, הוצאת ידיעות ספרים, תשע"ה-2015
- אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 2003. - סיפורה של פלוגה ג' בגדוד 51 של חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים
- אלישיב אורן, אלי פסגות, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון. - סיפור חייו של סא"ל אמיר מי-טל, מפקד סיירת גולני ומג"ד "ברק", שנהרג בלבנון בעת מבצע כחול וחום - פשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים בנועיימה, בדצמבר 1988
- אור ספיבק, גולני של מי, הוצאת סצנה. - סיפורו של חייל מעט רחפן ולא יוצלח בפלוגה הרובאית 12 של גולני
- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005
- אהוד ערן, "תמצית געגוע: סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2007
- עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2008, סיפורו של מפקד מחלקה מגדוד 51 של גולני במלחמת לבנון השנייה
- משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013
- משה גבעתי, המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015
- ישראל זמיר, "לכבות את השמש", הוצאת אסטרולוג, 2004, סיפור הקמתו ופועלו של גדוד 13 (גדעון) במלחמת העצמאות
- בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950
- בעז זלמנוביץ (עורך), קרבות מלחמת העצמאות: מפות ומבצעים: תש"ח-תש"ט - 1949-1947, מוציא לאור: משרד הביטחון 2018
קישורים חיצוניים
- אתר עמותת גולני
- עמותת גולני - פרקי מורשת
- אתר גדס"ר גולני
- גולנצ'יקון - העמוד של הגולנצ'יקים
- חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg, 19 באוגוסט 2005
- האתר הרשמי של סיירת גולני
- יואב לימור ואלון בן דוד, מקום ראשון: סיירת גולני, באתר ynet, 30 בינואר 2008
- חטיבת גולני בקרב על מבואות ביירות במלחמת לבנון הראשונה, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- אמיר בוחבוט, והפז"ם דופק: סיירת גולני חוגגת 60 שנה, באתר nrg, 28 באוגוסט 2010
- ניר דבורי, סיירת גולני חוגגת 60, באתר מאקו, 2 בספטמבר 2010
- אנשיל פפר, גולני גולני שלי: יום הולדת 60 לסיירת", באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ 6 ]
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 7 ] אלי לנדאו, "גולני" היא "כל ישראל", מעריב, 10 ביוני 1966- אמיר בוחבוט, גולני שלי: איך הפכה הכומתה החומה למבוקשת בצה"ל, באתר וואלה, 26 בנובמבר 2011
- עמוס הראל, חטיבת גולני בגזרת הלחימה הקשה ביותר, באתר הארץ, 6 בינואר 2009
- אמיר בוחבוט, גולני תביא את הניצחון לצה"ל?, באתר וואלה, 15 באוגוסט 2013
- מסדר סיום תרגיל של חטיבת גולני בחורף 1969 בנוכחות המח"ט יקותיאל אדם ואלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- כנס גולני בחיפה, מצעד ותמרוני ראווה לכבוד יום החיל, יומני כרמל 1954
- אימוני חי"ר של חטיבת גולני, סרט בערוץ YouTube של דובר צה"ל, נובמבר 2014
- גולני מדבר, סרט של ערוץ 2 מ-1998, סרטון באתר יוטיוב
- "שומר אחי אנוכי" סרט של דובר צה"ל על גולני בערוץ היו טיוב של ארכיון צה"ל
- הצצה ראשונה לקורס שישנה את חטיבת גולני, אתר צה"ל, 29 בנובמבר 2017
- 70 שנה ב-70 תמונות: חטיבת גולני מאז ועד היום - גלריה מיוחדת, אתר צה"ל, 23 בפברואר 2018
- יעקב בר-און, מפקדיה המיתולוגיים של גולני חוזרים לקרבות הבלתי נשכחים, באתר מעריב אונליין, 28 בפברואר 2018
- יוסי יהושוע, ראובן וייס, "הצלף פעל בצורה סופר־ערכית ומקצועית. נגד החייל שצילם וקילל ננקטו צעדים", באתר "ידיעות אחרונות", 12 באפריל 2018
- מפקדים בחטיבת גולני בעבר, אמיר מי-טל, גדי אייזנקוט ואחרים על פעילות הסיירת בערוץ היוטיוב של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- מיכאל אוריה, מערכת אתר צה"ל, רצינו לספר לכם איך היה האימון של סיירת גולני, אבל התמונות מדברות בעד עצמן, באתר צה"ל, 21 באוגוסט 2018
הערות שוליים
- ^ אחיקם משה דוד, שורשי האגדה: נמצא העץ של חטיבת גולני?, באתר nrg, 9 בפברואר 2011
- ^ אלה גדודי חטיבת גולני, באתר צה"ל
- ^ Golani: Serving With Pride Since 1948, Israel Defense Forces
- ^ אלי לנדאו, כוחות צה"ל פוצצו בית ו-3 בארות בכפרי לבנון משם יצאו לחבל בישראל, מעריב, 29 באוקטובר 1965, המשך
הרמטכ"ל: העבר הטוב של היחסים עם לבנון אינו פוטר אותה מאחריות לחבלות, דבר, 31 באוקטובר 1965 - ^ אורי דרומי, פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2007
- ^ אבי צור, גיבור בעל כורחו, ראיון עם יואב גולן קצין האג"ם של חטיבת גולני שפיקד על השלמת כיבוש החרמון, מתוך ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל, גיליון 196 דצמבר 2005, כפי שפורסם באתר "פרש", "זה לא חלף לי בראש ולו לרגע אחד. אפילו לא פסיק של מחשבה כזו. היה לי ברור בכל שנייה ושנייה במהלך הקרב הזה שאנחנו כובשים את החרמון. תבין, בתודעה שלי לא הייתה בכלל אפשרות אחרת"
- ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמודים 91–96
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 27-29
- ^ אחיה ראב"ד, פצוע: רוצה לפגוש את הרופאה שהצילה את חיי, באתר ynet, 1 באוגוסט 2006
- ^ יואב זיתון, 13 לוחמי גולני נהרגו בעזה הבוקר והלילה, באתר ynet, 20 ביולי 2014
- ^ אחרי 20 שנה: גולני נפרדת מיחידת אגוז באתר ערוץ 7
- ^ יואב גלבר, גרעין לצבא עברי סדיר, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1986, עמ' 556
- ^ אביחי בקר, הכריזמה של ארבינקא האפור, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003
- ^ 1 2 מתן גלין, מפקדים חדשים לגדוד 12 ויחידת אגוז של גולני, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 15 ביולי 2012
- ^ 1 2 לילך שובל, תפסו פיקוד בקרב, באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2014
- ^ אמיר בוחבוט, "הלוחמים בכפיר סוללים לעצמם את הדרך", באתר וואלה, 15 במאי 2013
- ^ צל"ש מפקד אוגדה - יאיר פלאי, באתר הגבורה
- ^ אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמוד 65, "'אנחנו נאלצים לסגת מהגבעה, יש פצועים', דיווח חייל אלמוני מפלוגה א' לקצין האג"ם. 'קחו אותם ודלגו לאחור', הורה לו לוי, ולאחר שווידא שאין יותר חיילים על גבעה 17 הפעיל ארטילריה לעברה. זה היה המהלך שהכריע סופית את הסורים"
- ^ יואב זיתון, המג"ד שאיבד עין בלבנון ה-2 נערך ללבנון ה-3, באתר ynet, 16 ביוני 2013
- ^ סא"ל רון וייסל - צל"ש האלוף, באתר הגבורה, כפי שהועלה ב"אתר הגבורה"
- ^ יוסי יהושוע ואיתן גליקמן, צל"ש הוענק למפקד גדוד הסיור של גולני, ידיעות אחרונות, 10 בדצמבר 2003 10, כפי שהועלה באתר גדס"ר גולני
- ^ יואב זיתון, מגן בגבול סוריה: פרס הרמטכ"ל לגדס"ר גולני, באתר ynet, 30 בדצמבר 2013
- ^ 1 2 מיכאל אוריה, הצצה למהפכה המיוחדת ביחידת חוד החנית של גולני, באתר צה"ל, 27 בנובמבר 2018
- ^ רפי קוצר, באתר גדוד הסיור של גולני
- ^ רפי קוצר, "מחלקת הקומנדו". בתוך: בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950, עמודים 287-291
- ^ מאיר עמית, "גדוד הפשיטה הממוכן". בתוך: בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950, עמוד 67
- ^ משה ("מוסה") פלד ז"ל (1948-1949), מתוך אתר גדוד הסיור של גולני
- ^ אביחי בקר, ארז של לבנון, הארץ, 01.03.1999, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ חן קוטס-בר, "דווקא בגלל שאני כהנא", באתר nrg, 12 בפברואר 2004
- ^ עמוס הראל, ערעורו של הנאשם המרכזי בהתעללויות בגולני נדחה ברובו, באתר הארץ, 19 באפריל 2001
- ^ עמוס הראל, פרק 1 || תדע כל אם עברייה, באתר הארץ, 18 באפריל 2013
- ^ אביחי בקר, "כבר לא שטן", הארץ, 26.05.2000
- ^ עידן סונסינו, אימון מיוחד: סיירת גולני תרגלה שחרור בני ערובה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 21 במאי 2012.
- ^ איתי רום, זה כאילו קרה רק אתמול, באתר גלובס, 27 ביולי 2006
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, "קורי עכביש", הוצאת ידיעות ספרים, 2008, עמוד 308
- ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמודים 163-166
- ^ יואב לימור ואלון בן דוד, מקום ראשון: סיירת גולני, באתר ynet, 30 בינואר 2008
- ^ ערו נבון, גולני של ליליס, באתר ישראל היום, 5 באפריל 2014
- ^ רקע על מיקי מוסברג
- ^ איל דורון, הדס ועופר רגב, "בהשקט ובבטחה - מורשת יחידת מגלן", פורת הוצאה לאור, מאי 2012, עמוד 15
- ^ עמוס הראל, אייזנקוט כבר לא יזכה לאידיליה עם המתנחלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ^ ניצן נוריאל - פרופיל, באתר גדס"רגולני
- ^ אילן הררי, באתר גדס"ר גולני
- ^ אביחי בקר, "שמע, הייתה לי טעות", הארץ, 26.03.1999, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ המ"פ שנפצע אתמול בכפר טובאס איבד רגל בלבנון, באתר הארץ, 14 ביוני 2002
- ^ יואב איתיאל, חיילי עורב גולני לדורותיהם ציינו 40 שנה לפלוגה, "מגזין המושבות", 11.09.2014
- ^ אביחי בקר, אל"ם א’ מח"ט גולני, דיוקן, מעריב מוסף שבת, 20 באוקטובר 1995, עמודים 8–9 ו-15, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ הצצה ראשונה לקורס שישנה את חטיבת גולני, אתר צה"ל, 29 בנובמבר 2017
- ^ צל"ש יחידתי - גדוד אגוז, באתר הגבורה
- ^ צל"ש יחידתי - גדוד אגוז, באתר הגבורה
- ^ צל"ש יחידתי - פלס"ר גולני, באתר הגבורה
- ^ צל"ש יחידתי - פלס"ר גולני, באתר הגבורה
- ^ צל"ש יחידתי - גדוד 51, באתר הגבורה
- ^ צל"ש יחידתי - גדוד 51, באתר הגבורה
- ^ צל"ש יחידתי - גדוד 51 (הבוקעים הראשון) מגולני, באתר הגבורה
- ^ תופסים צבע / מאת משה דוד, מוסף "המגזין", של מעריב 11/07/2011 עמודים 4-5
- ^ מרוץ גולני, באתר עמותת גולני
- ^ מרוץ גולני, באתר קרן לב"י האגודה למען החייל
- ^ ניר (שוקו) כהן, שתי דקות, זוז: גולני, ריאליטי טירונות, באתר ynet, 16 באפריל 2013
- ^ גולני - ריאליטי טירונות - פרקי הסדרה
- ^ ערוץ 10 רכש מ-ynet את הסדרה "גולני – ריאליטי טירונות", באתר כלכליסט, 16 ביוני 2013
חטיבות חיל רגלים סדירות בצה"ל | |
---|---|
|
חטיבות צה"ל בתש"ח | |
---|---|
|