רחל המשוררת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רחל

תאריך לידה	20 בספטמבר 1890 ו' בתשרי ה'תרנ"א
תאריך פטירה	כ"ט בניסן ה'תרצ"א 16 באפריל 1931
שם מקורי	רחל בלובשטיין סלע
עיסוק	משוררת
לאום	יהודיה
תחום כתיבה	שירה, תרגום

רחל בלובשטיין סלע (20 בספטמבר 1890, ו' בתשרי ה'תרנ"א - 16 באפריל 1931, כ"ט בניסן ה'תרצ"א), המוכרת בשם העט שלה, "רחל" (יש המכנים אותה "רחל המשוררת"), היא מן המשוררות הבולטות בשירה העברית המודרנית.

[עריכה] קורות חייה

רחל נולדה באימפריה הרוסית, בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה, בשנת 1890. בתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה בלובשטיין, ונכדה לרבה של קהילת יהודי קייב, הרב מנדלשטאם. דודה מאכס מנדלשטאם היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה, אשר לימים ניהל את בית החולים לעיניים בקייב, היה חבר קרוב של הרצל וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה. אחיה יעקב היה פעיל מאוד בסניף הציוני בפולטבה. לימים הוא יסד בארץ ישראל את רשת בתי העם ונחשב לאינטלקטואל הראשון ביישוב. בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה, שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית. בגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית; בגיל שבע-עשרה עברה לקייב ולמדה שם ציור.

ב-1909, בהיותה בת תשע-עשרה, סיירה בארץ ישראל עם אחותה שושנה. השתיים, אשר היו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אמנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו במושבה רחובות, ולימדו עברית בגן הילדים. ברחובות היה לרחל הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה נקדימון אלטשולר, שממנו נפרדה ביומה האחרון.

רחל רצתה לעסוק בחקלאות, ולכן ב-1911 עברה ל"חוות העלמות" הלימודית שהקימה חנה מייזל בחוות כנרת, שם נפגשה עם ברל כצנלסון ועם אהרן דוד גורדון שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "הלך נפש". שם גם הכירה את זלמן רובשוב (מי שלימים נודע כזלמן שזר והיה לנשיא המדינה השלישי) וקשר רומנטי נוצר ביניהם. אף לו הקדישה כמה משיריה, כמו "גן נעול". שיר זה, אשר הולחן בשנות השבעים, מבטא את כאבה לנוכח חוסר נכונותו של שז"ר לעזור לה. את השיר היא מקדישה ל"זר" שמהווה משחק מילים לראשי תיבות שמו הקודם של שז"ר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך יחד עם זאת היא מסתירה את זהותו כדי להגן על שמו:

	מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת? וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת. גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ. גַּן נָעוּל – אָדָם. הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע עַד זוֹב דָּם?
-- גַּן נָעוּל (לזר), אדר, תרפ"ח

ב-1913 עזבה את הארץ כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות, ועברה ללמוד את מקצוע האגרונומיה באוניברסיטת טולוז בצרפת. שם פגשה את אהבת חייה, המהנדס היהודי מיכאל ברנשטיין, אליו קראה מאוחר יותר בשירה "זמר נוגה", הפותח במילים "התשמע קולי, רחוקי שלי?". מברנשטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו וזמן-מה ההתכתבות שלהם תובלה בשפה זו. עם סיום לימודיה התעכבה מלשוב ארצה בשל מלחמת העולם הראשונה, ובינתיים שבה לרוסיה ועסקה שם בהוראת ילדי פליטים יהודים. ב-1919 חזרה ארצה באונייה רוסלאן, יחד עם אנשים שלימים יהיו בצמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' יוסף קלוזנר (קבוצה זו פתחה את מה שיכונה לאחר מכן "העלייה השלישית"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה.

לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה המיידי מדגניה. אחד מהחברים בישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב"‏‏^[1]. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב, בה בילתה את שנותיה האחרונות. את ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה.

רחל כתבה שירים רבים על הציפייה ההכרחית שלה ליום מותה. בשנת 1927, עת שכבה במיטת חוליה בעיר, הרחק מדגניה, זכרה את ימי החסד שזכתה להם שם, שנדמו בעיניה כחלום רחוק:

	וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם, אוּלַי מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגָּן, לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפָּי? ... הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי, הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?
-- וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים..., תרפ"ז

קבר רחל המשוררת בבית הקברות כנרת

יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מרחובות, וביקשה שיעמיסו אותה על עגלה ויביאו אותה אליו. אלטושלר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי".

רחל נפטרה ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ללא כל איש עימה, בבית החולים הדסה בת"א ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל", בבית הקברות כנרת. על מצבתה חקוקות המילים מתוך שירה "נבו" : פרוש כנפים, ראה מנגד/ שמה אין בא/ איש ונבו לו/ על ארץ רבה.

שירהּ האחרון "מֵתַי", שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה, מלמד על כי לקראת סופה חשה רחל בודדה, כשכל שנותר לה היו רק חלומותיה, וכל האנשים שבהם האמינה ובטחה נטשוה.

[עריכה] שירתה

[עריכה] התחלה

את שיריה הראשונים כתבה רחל בנעוריה ברוסית. שירים אלו כונו "המחברת הרוסית" ותורגמו מאוחר יותר לעברית. עיקר שיריה פורסמו בעיתון "דבר", ואלו, שהצטיינו בפשטות הבעתם ובלשונם הקולעת, נתחבבו על הקוראים מהרגע הראשון. מספרים שחובבי שירתה, שהיו לא מעטים מבין קוראי העברית בארץ, ציפו בכליון עיניים לצאת גיליון יום שישי של "דבר".

[עריכה] קובצי שיריה

שיריה של רחל כונסו בשלושה קבצים עיקריים:

ספיח (תרפ"ז-1927)
מנגד (תר"ץ-1930)
נבו (תרצ"ב-1932)

את שני קובצי השירה הראשונים פרסמה רחל עוד בחייה; הקובץ האחרון יצא לאור לאחר מותה.
שמותיהם של קובצי שירתה - "מנגד" ו"נבו" - סמליים לחייה הטראגיים. בשמות אלה מורגשת העובדה כי בחייה הקצרים לא הספיקה רחל לממש את עצמה - הן בתחום שירתה והן בתחום חייה האישיים.

בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד הנקרא "שירת רחל". כריכתו תואמת את הכריכה שבחרה רחל לקבצים הראשונים - כריכה לבנה ופשוטה, שהפכה לסימן ההיכר שלה ונשמרה במשך עשרות שנים בכל המהדורות בהן יצא הספר.‏‏^[2]

[עריכה] ספיח (1927)

הקובץ ספיח כולל בין היתר את השירים:

בַּלַּיְלָה בָּא הַמְבַשֵּׂר
אֶל אַרְצִי, הפותח במילים:

	לֹא שַׁרְתִּי לָךְ, אַרְצִי, וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה, בִּשְׁלַל קְרָבוֹת;
-- אֶל אַרְצִי, תל אביב, תרפ"ו

פסיפס של רחל ולאה גולדברג בבית הפסיפסים ביפו

זֶמֶר נוּגֶה, הפותח במילים:

	הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?
-- הבית הראשון בשיר זֶמֶר נוּגֶה

כִּנֶּרֶת, על ביתו הראשון המושר בפי כל:

	שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! – בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר. בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.
-- הבית הראשון בשיר כִּנֶּרֶת, תל אביב, תרפ"ז

אָבִיב, שבו מבוטאת פגיעותה של האוהבת מפני האהוב הסוער:

	הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ, אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? – הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ, וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין. מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ, אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב? אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו? הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם? הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי... אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם, רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי!
-- אָבִיב, תל אביב, ניסן תרפ"ו

פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה:

	פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר, קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי... וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.
-- הבית הראשון בשיר פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, תל אביב, 13.4.25

רחל המשוררת ציור בול מאת רות בקמן מלכא

[עריכה] מנגד (1930)

השם מנגד מסמל את שאיפות חייה של רחל אשר ראתה מנגד מבלי לזכות לממשן.

בשירה "עקרה" למשל, מובע יגונה הרב על שלא זכתה לחבוק בן:

	בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן. אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי! רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר. רְסִיס נְהָרָה. לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר "אוּרִי!" – אֶקְרָא! עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם. עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה. עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ.
-- עֲקָרָה, תרפ"ח

מלבד "עקרה", נכללים בין היתר בקובץ השיר ואולי לא היו הדברים..., השיר גַּן נָעוּל וכן השיר הארספואטי הנודע סֵפֶר שִׁירַי:

	צְרִיחוֹת שֶׁצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶׁת, כּוֹאֶבֶת בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן, הָיוּ לְמַחֲרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת, לְסֵפֶר שִׁירַי הַלָּבָן. נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לֹא גִלִּיתִי לְרֵעַ, נֶחְשַׂף הֶחָתוּם בִּי בְּאֵשׁ, וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁל הַלֵּב הַכּוֹרֵעַ יַד כֹּל בִּמְנוּחָה תְּמַשֵּׁשׁ.
-- סֵפֶר שִׁירַי, ניסן, תרפ"ז

[עריכה] נבו (1932)

גם השם נבו - כשם ההר שממנו ראה משה את הארץ המובטחת ביודעו כי לא יזכה להגיע אליה - רומז לחייה הטראגיים. בקובץ זה נכללים בין השאר:

שירה "רק על עצמי", אשר מספר על קשייה, על אכזבותיה ועל ציפיותיה שלא התגשמו:

	רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי. צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה, גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה. גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת – דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל, יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת, יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל. כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים. לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא? לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?
-- רק על עצמי, ד' אדר תר"ץ

לשירה האחרון, מֵתַי, הקדימה רחל ציטוט משל י.ש.ק. - "רק המתים לא ימותו" - ומילות השיר החודרות מתכתבות עימו:

	הֵם בִּלְבַד נוֹתְרוּ לִי, רַק בָּהֶם בִּלְבַד לֹא יִנְעַץ הַמָּוֶת סַכִּינוֹ הַחַד. בְּמִפְנֵה הַדֶּרֶךְ, בַּעֲרֹב הַיּוֹם יַקִּיפוּנִי חֶרֶשׁ, יְלַוּוּנִי דֹם. בְּרִית אֱמֶת הִיא לָנוּ, קֶשֶׁר לֹא נִפְרָד רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי – קִנְיָנִי לָעַד.
-- מֵתַי

[עריכה] "שירים שנסתתרו"

לאחרונה נתגלו שלושה שירים שכתבה רחל ברוסית‏‏^[3]. שלושת השירים תורגמו מכתב היד ברוסית בידי רנה ליטוין, ופורסמו בעיתון הארץ.

מתוך המאמר: "שיריה של רחל המובאים בזה נכתבו רוסית, בתחילת המאה העשרים, ואמנם ניכרת בהם השפעת השירה הרוסית בת הזמן. במיוחד בולטת השפעתה של אנה אחמטובה, אשר לימים תירגמה רחל משיריה לעברית. השפעתה של אחמטובה ניכרת בתימטיקה, בסיטואציות, במלודיה, בפשטות ובישירות - מסימני ההיכר של שירי רחל בעברית. לעתים נראה שרחל ממש משוחחת עם שורות משיר זה או אחר של המשוררת הרוסית. [...] לפלא נשארת העובדה, כיצד עברה המשוררת בגיל בוגר יחסית מכתיבת שירה ברוסית לעברית כל-כך טבעית וצלולה.

	עלו בי נשכחות מפעם, מלים אשר הזמן בלה; עמק בלב נימה מצנעת ענתה ברטיטה קלה. איזו עצמה צופן עדין, מובן אלם של טור מחוק! ושוב קרוב להרף-עין זה, שכעת לי כה רחוק...
-- ירושלים, 14/07/24

	על המדרגה. עם ערב כשהיום דועך. ואמרת: "המדברה מפניך אלך". ואמרת: "את זרה היו לי לזרא כל המבקשים את אשר רגע הבערה. מנחתו אינה דרושה לי, בת-חלוף, ריקה, בעין-שכחה, שכחה צוננת להטי ירגע - במדבר לא ישיגני שיר ההויה". ושתקתי. - "הה... מדברה גם דרכי גלויה!..."

("בעת שיכחה, שיכחה צוננת" היא שורה משירו של פושקין, "שלושה מעיינות" - ר.ל.)

	זאת ידעתי במדויק זאת ידעתי: בעשר בבקר, לא יאחר - כך גם אתמול, כך גם מחר. קול נקישה. האין זה מין אשר ולו דבר מה לדעת קבוע על פני הכוכב בו הכל לא בטוח, קפריזי, ארעי?! לדעת: בעשר בבקר, לא יאחר - היום, אתמול, מחר - אעיף מבט מעל ספרי, ומיד יכמיר אלי חיוך אפר-עינים.

תרגמה מרוסית מכתב היד: רנה ליטוין‏‏‏‏^[4]

[עריכה] עבודתה

כתיבתה של רחל הושפעה ממספר זרמים ספרותיים ומקורות: האקמאיזם הרוסי, האימג'יזם הצרפתי, התנ"ך והספרות החלוצית של העלייה השנייה.

פרט לשירים שכתבה, עסקה רחל גם בתרגום. בעבודתה נכללים תרגומים משירתה של המשוררת הרוסייה אנה אחמטובה, משירי אלכסנדר פושקין, סרגיי יסנין ופרנסיס ז'ם, תרגום מאמר על חיי הדבורים מאת מוריס מטרלינק, ביקורות ספרות, מסות בנושאי תרבות ועוד. בין כתביה נכללים גם שירים שכתבה עבור ספר מאויר לפעוטות.

[עריכה] מקומה של שירתה בתרבות העברית

רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור.

שיריה, שליחם לא נס עם הזמן, מצטיינים בתמציתיות ובבהירות, למרות שפתם הגבוהה המבוססת על השפה המקראית. נושאיהם מגוונים, אך אפשר לומר שכולם "יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב".

רבים משיריה הולחנו בידי טובי המלחינים העבריים, ביניהם נעמי שמר, שהלחינה את השיר "כנרת", ויהודה שרת, אשר הלחין בין היתר את השיר "ואולי לא היו הדברים מעולם" ואת "שי" - שירהּ היחיד שזכתה רחל לשמוע מולחן.^[5]

[עריכה] ביצועים

שיריה המולחנים בוצעו בידי יוצרים רבים. עם המבצעים (והשירים אשר ביצעו) נמנים בין השאר:

אריק איינשטיין - לא פעם בקיץ
חוה אלברשטיין ודני גרנות - רק על עצמי
נורית גלרון - היה נא טוב אלי
הדודאים והפרברים - שי
נחמה הנדל - אל ארצי
חנן יובל - פגישה חצי פגישה
יוסף מוסטקי - זמר נוגה
אחינועם ניני - אני
אחינועם ניני - עקרה (אורי)
בעז שרעבי - הוי ארצי

עם המבצעים הבולטים של שירת רחל נמנית חוה אלברשטיין, אשר הוציאה בשנת 1968 את אוסף ביצועיה לשירי רחל.
במסגרת האוסף נכללו השירים הבאים: רק על עצמי (לחן: אלברט פיאמנטה), הנה אקח (דרורה חבקין), בלא ניב (כנ"ל), אשתו (דני גרנות), בגני נטעתיך (מוני אמריליו), יונתן (כנ"ל), הן יצאנו בסך (דני ליטני), עקרה (דרורה חבקין), ולו (מישה סגל), אני (דני ליטני), זמר נוגה (יוסף מוסטקי), אשתו (גרסה שונה, של אלברט פיאמנטה), כוחי הולך ודל (אלכס כגן), ליד החלון (דרורה חבקין), בלילה בא המבשר (דני ליטני), אל ארצי (יעקב שרת), כנרת (שם הרי גולן) (נעמי שמר), מתי (דרורה חבקין), ספר שירי (ספר דני גרנות) ושי (מוני אמריליו).
ב-2003 יצא האוסף במהדורה מחודשת, בעיבודה של אלברשטיין לכל השירים, תחת הכותרת "השנים הראשונות 2: שירי רחל".

חלק מן הביצועים לשירי רחל הועלו לרשת - ראו להלן: ביצועים לשירי רחל

[עריכה] תרגומי שירתה

שיריה של רחל תורגמו לשפות אחדות בידי מתרגמים שונים. זלמן שזר תרגם בשנת 1927 צרור משיריה ליידיש. המשורר א. ליסין תרגם גם הוא משיריה ליידיש. כן תרגמו ליידיש משיריה אהרן צייטלין, בר פומרנץ, דב סדן ומשה בסוק.

שירים נוספים של רחל תורגמו לאנגלית, גרמנית, צ'כית, פולנית, אספרנטו ואיטלקית. רובם הוצאו לאור על ידי תנועות הנוער הציוניות לפני מלחמת העולם השנייה. כמו כן תורגמו במועדים שונים מקבצים משיריה ללשון הסרבו-קרואטית, להונגרית ולסלובקית. במהדורת מילשטיין ניתן למצוא את תרגומי שיריה להונגרית ולסלובקית בלוויית דברי הסבר נוספים. בפרויקט בן יהודה ניתן לקרוא את תרגום שיריה לאיטלקית.

[עריכה] מורשת

במספר ערים בארץ נקראו על שמה רחובות.
רבים משיריה שזכו ללחן, כמו "זמר נוגה" (התשמע קולי) ו"עקרה" (אורי), נחשבים לנכס צאן ברזל של התרבות העברית ולחלק בלתי-נפרד מן הקלאסיקה של הזמר העברי; הם מושמעים עד היום בתחנות הרדיו ונפוצים למדי בערבי שירה בציבור.

ראו גם להלן: ביצועים לשירי רחל

קברה בבית הקברות כנרת נהפך לאתר עלייה לרגל של מטיילים ותלמידים.
ב-20 בספטמבר 2006 הוכרז מיזם להקמת בית לרחל המשוררת בחסות אגודת הסופרים העבריים והמועצה לשימור אתרים ^[6].

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] ספרי מחקר, עיון ולימוד

אברהם אפשטיין, "שירת רחל", בספרו: מקרוב ומרחוק: פרקי מסה ובקורת, ניו-יורק: אוהל, תש"ד-1943, עמ' 153-158.
שרה בן-ראובן, הדיאלוג בין שזר ורחל המשוררת, פסיפס, גל' 64, סתיו תשס"ז-2006, עמ' 48-54.
עמוס בר, המשוררת מכנרת – סיפורה של רחל, תל אביב 1993.
ראובן גולדברג, נופה של רחל: עשרים וחמש שנה למותה, על המשמר, דף לספרות ואמנות, ט' באייר תשט"ז, 20 באפריל 1956, עמ' 1.
מיכאל גלוזמן, "שירת נשים במודרניזם: לקראת היסטוריוגרפיה פמיניסטית", בתוך אדרת לבנימין, כרך ב', עורכת: זיוה בן פורת, מכון פורטר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 150-118.
בנימין חכלילי, לך ועליך (אהבת רחל ומיכאל), אסופת מכתבים בין רחל ומיכאל ברנשטיין, תל אביב 1987.
יהודית כפרי, כמה הרהורים על שירי רחל, עתון 77, גל' 304, תשרי תשס"ו, אוקטובר 2005, עמ' 21-23.
אורי מילשטיין, שירי רחל סוד קסמם (ביוגרפיה וכן כל השירים לרבות טיוטות ושירים היתוליים), מהדורה שישית מורחבת, תל אביב: שרידות, 1997.
בן-עמי פיינגולד, ללמוד רחל, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, 1996.
ראובן קריץ, על שירת רחל, הוצאת פורה, המוסד החינוכי של השומר הצעיר נעמן, 1987.
ראובן קריץ, שירי רחל, שירת רחל, רחל, הוצאת ספרי פורה, 2003.
בלהה רובינשטיין, רחל – איפוק הרגש ו"פשטות הביטוי", בספרה: שירים ומה שביניהם: על משוררים ושירים בתוכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי, תל אביב: עם עובד, תשס"ג-2003, חלק ב, עמ' 93-111 – כולל פרק ביוגרפי; המשוררת על עצמה ועל שירתה; כמיהה לאהבה בצל תודעת הקץ.
יוסף שה-לבן, רחל - הערות והנחיות ללימוד וקריאה , הוצאת אור עם, 1986.