נצרות ואנטישמיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האל האבישורוח הקודש

הנצרות החלה את דרכה ככת משיחית ביהדות של המאה הראשונה לספירה, אולם היא התפתחה לדת עצמאית, בעיקר עקב השפעתו של פאולוס (שאול הטרסי), אחד השליחים - תלמידיו של ישו. הנצרות והיהדות הפכו לדתות מתחרות, והדבר ניכר היטב בדמותו של פאולוס עצמו, שהיה יהודי פרושי שעסק (על-פי עדותו) ברדיפת הנוצרים, אך בסופו של דבר התנצר.

ראשית הנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 313 לספירה הפכה הנצרות לדת מותרת באימפריה הרומית. זמן-מה קודם לכן נחלשו הקהילות היהודיות שהיו כפופות לאימפריה הרומית, בפרט אלה שישבו בארץ ישראל, עקב מרידות בלתי-מוצלחות בשלטון הרומי (המרד הגדול, מרד בר כוכבא). תאודוסיוס הראשון הכריז ב-380 על הפיכת הנצרות מדת נסבלת לדת רשמית באימפריה הרומית וב-392 כי הנצרות הופכת לדת המותרת היחידה, כל פולחן שאינו נוצרי נאסר לחלוטין. הענקת מעמד רשמי ובכיר לנצרות, החליש עוד יותר את הקהילות היהודיות באימפריה.

אבות הכנסייה מצדם נדרשו להסביר את קיומם של היהודים ושל היהדות גם בעידן שבו ניצחון הנצרות הוכח כביכול. אוגוסטינוס פיתח דוקטרינה שעל-פיה גלותם של היהודים ופיזורם ברחבי האימפריה הרומית היא אות אזהרה מתמיד לנוצרים שלא להתכחש לישו. לשיטתו היהודים רשאים לחיות בארצות הנוצריות, אך מעמדם נחות בהכרח לעומת מעמדם של הנוצרים (ראו: "עיר האלוהים" ספר 18, פרק 46). על-פי הדוקטרינה הזאת, שהייתה קו מנחה ביחס הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית ליהודים, עתידים היהודים להתנצר ולקבל את מרותו של ישו לכשישוב לארץ בשנית.

לאחר שהנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית נמנעו מן היהודים זכויות מהן נהנו שנים רבות, והוטלו עליהם הגבלות ואפליות רבות, כדי להמעיט את השפעתם ולהשפילם.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבות מרדיפת היהודים מקורן באי הסובלנות הדתית הנוצרית של ימי הביניים, כלפי דתות ועמים לא אירופיים (ובכללם המוסלמים והצוענים). רדיפות אלו באו לידי ביטוי בכמה תהליכים עיקריים:

  • האשמת העם היהודי בצליבתו של ישו, עקב בגידתו של יהודה איש קריות, לאשמה זו יש סימוכין בברית החדשה.
  • פרעות ביהודים, שהידועות בהן התרחשו בזמן מסעי הצלב. פרעות אלו כונו עם הזמן פוגרומים, והן התאפיינו בהמון איכרים נוצרים שפשט לתוך ריכוזי יישוב יהודיים, וגרם נזק רב.
  • יצירת תודעה אנטישמית על ידי פרסום מידע כוזב בכלים שונים. מידע זה, המקעקע את דימוי היהודי בעיני העולם, קרוי "עלילת דם". עלילת דם מפורסמת היא הטענה כי המצות הנאכלות בפסח מוכנות מדם של ילדי נוצרים שחוטים.
  • פעולות האינקוויזיציה, ששיאן בגירוש היהודים מספרד, כללו ניסיון נרחב לחסל את הדת היהודית ולהמירה בנצרות.
  • איסור על יהודים להיות בעלי אדמות
  • יצירת גטאות - אזורי מגורים מתוחמים - בהם חיו היהודים, עם מגע מועט ביותר עם החוץ.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית השלטון האבסולוטי ועידן הנאורות המשיכה הכנסייה למנוע את מגעם של הנוצרים והיהודים. אף כי הגישה המדינית הייתה כי מעמד אזרחי ושוויון זכויות לא צריכים להיות תלויים בהשתייכות דתית, המשיכה הכנסייה להדגיש את הבידול והשוני הדתי והתרבותי.

אחת הטענות המועלות נגד הכנסייה הקתולית היא שלא השמיעה קולה באופן פומבי נגד השמדת היהודים במלחמת העולם השנייה, מתוך חשש שהנאצים ירדפו אותה, והסתפקה רק במתן עזרה חשאית ליהודים שהסתתרו בכנסיות ומנזרים.