לדלג לתוכן

אוקראינה – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הרחבת פסקת הפוליטיקה על פי הערכים באנגלית ואוקראינית
הרחבת פסקת הכלכלה על פי הערך באנגלית
שורה 157: שורה 157:
| רוחב1 = 113
| רוחב1 = 113
| תמונה1 = Volodymyr Zelensky Official portrait.jpg
| תמונה1 = Volodymyr Zelensky Official portrait.jpg
| חלופי1 = [[וולודימר זלנסקי]]
| חלופי1 = [[וולודימיר זלנסקי]]
| הערה1 = <center>[[נשיא אוקראינה|הנשיא]] {{ש}} [[וולודימר זלנסקי]]</center>
| הערה1 = <center>[[נשיא אוקראינה|הנשיא]] {{ש}} [[וולודימיר זלנסקי]]</center>
| תמונה2 = Денис Шмигаль (08-12-2020) (cropped).jpg
| תמונה2 = Денис Шмигаль (08-12-2020) (cropped).jpg
| רוחב2 = 111
| רוחב2 = 111
שורה 209: שורה 209:


אוקראינה משחקת תפקיד גדול יותר ויותר בפעולות שמירת השלום. ביום שישי ה-3 בינואר 2014, הפריגטה האוקראינית ''Hetman Sagaidachniy'' הצטרפה למבצע הנגד הפיראטיות של האיחוד האירופי [[מבצע אטאלנטה|אטאלנטה]] והייתה חלק מהכוח הימי של האיחוד האירופי מול חופי סומליה למשך חודשיים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20210228164241/https://eunavfor.eu/ukrainian-navy-warship-hetman-sagaidachniy-joins-eu-naval-force-counter-piracy-operation-atalanta/|כותרת=Ukrainian Navy Warship Hetman Sagaidachniy Joins EU Naval Force Counter Piracy Operation Atalanta {{!}} Eunavfor|אתר=web.archive.org|תאריך=2021-02-28|תאריך_וידוא=2022-02-15}}</ref> כוחות אוקראינים פרוסים ב[[קוסובו]] כחלק מ[[גדוד כוח השלום הפולני-אוקראיני]].
אוקראינה משחקת תפקיד גדול יותר ויותר בפעולות שמירת השלום. ביום שישי ה-3 בינואר 2014, הפריגטה האוקראינית ''Hetman Sagaidachniy'' הצטרפה למבצע הנגד הפיראטיות של האיחוד האירופי [[מבצע אטאלנטה|אטאלנטה]] והייתה חלק מהכוח הימי של האיחוד האירופי מול חופי סומליה למשך חודשיים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20210228164241/https://eunavfor.eu/ukrainian-navy-warship-hetman-sagaidachniy-joins-eu-naval-force-counter-piracy-operation-atalanta/|כותרת=Ukrainian Navy Warship Hetman Sagaidachniy Joins EU Naval Force Counter Piracy Operation Atalanta {{!}} Eunavfor|אתר=web.archive.org|תאריך=2021-02-28|תאריך_וידוא=2022-02-15}}</ref> כוחות אוקראינים פרוסים ב[[קוסובו]] כחלק מ[[גדוד כוח השלום הפולני-אוקראיני]].
[[קובץ:210824111709 Independence Day parade, Kyiv 2021, 23.jpg|ממוזער|230x230 פיקסלים|חיילות אוקראיניות צועדות במהלך [[מצעד יום העצמאות בקייב]], 2021]]
[[קובץ:210824111709 Independence Day parade, Kyiv 2021, 23.jpg|ממוזער|230x230 פיקסלים|חיילות אוקראיניות צועדות במהלך ציון [[מצעד יום העצמאות בקייב]], 2021]]
בשנים 2003–2005, יחידה אוקראינית נפרסה כחלק מ[[כוח רב לאומי - עיראק|הכוח הרב לאומי בעיראק]] בפיקודו הפולני. סך פריסת הכוחות המזוינים האוקראינים ברחבי העולם הוא 562 אנשי שירות. יחידה אוקראינית נפרסה ב[[לבנון]], כחלק מ[[יוניפי"ל|כוח הביניים של האו"ם]] שאוכף את הסכם הפסקת האש, בעוד ישנו גם גדוד תחזוקה ואימונים פרוס ב[[סיירה לאון]].
בשנים 2003–2005, יחידה אוקראינית נפרסה כחלק מ[[כוח רב לאומי - עיראק|הכוח הרב לאומי בעיראק]] בפיקודו הפולני. סך פריסת הכוחות המזוינים האוקראינים ברחבי העולם הוא 562 אנשי שירות. יחידה אוקראינית נפרסה ב[[לבנון]], כחלק מ[[יוניפי"ל|כוח הביניים של האו"ם]] שאוכף את הסכם הפסקת האש, בעוד ישנו גם גדוד תחזוקה ואימונים פרוס ב[[סיירה לאון]].


שורה 226: שורה 226:


==כלכלה==
==כלכלה==
[[קובץ:Flag colors.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שדות חיטה ושמים כחולים: צבעי [[דגל אוקראינה]]]]
[[קובץ:20 hryvnia 2018 front.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שטר 20 [[הריבניה]], [[איוון פרנקו]]]]
{{הפניה לערך מורחב|כלכלת אוקראינה}}
{{הפניה לערך מורחב|כלכלת אוקראינה}}
[[קובץ:Міст Патона з нічною архітектурною підсвіткою та панорама Лівого берега.jpg|ממוזער|222x222 פיקסלים|[[קייב]], המרכז פיננסי של אוקראינה]]
לאוקראינה ישנה כלכלת הכנסה בינונית נמוכה, שהיא ה-55 בגודלה בעולם לפי [[תוצר מקומי גולמי]] נומינלי, וה-40 בגודלה לפי [[שווי כוח הקנייה]] (PPP), ומוגדרת כאחת מיצואני התבואה הגדולים בעולם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.wto.org/english/res_e/publications_e/wtr13_e.htm|כותרת=WTO {{!}} Publications|אתר=www.wto.org|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20131231235707/http://www.blackseagrain.net/data/news/ukraine-becomes-worlds-third-biggest-grain-exporter-in-2011-minister|כותרת=Ukraine becomes world's third biggest grain exporter in 2011 - minister — BlackSeaGrain|אתר=web.archive.org|תאריך=2013-12-31|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> עם זאת, נותרה בין העניות והמושחתות באירופה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://ti-ukraine.org/en/news/next-to-kyrgyzstan-and-djibouti-ukraine-s-results-in-corruption-perceptions-index-2019/|כותרת=Ukraine's Results in Corruption Perceptions Index 2019 {{!}} Transparency International Ukraine|אתר=ti-ukraine.org|תאריך=2020-01-23|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://voxukraine.org/en/why-is-ukraine-poor-look-to-the-culture-of-poverty|כותרת=Why Is Ukraine Poor? Look To The Culture Of Poverty {{!}} VoxUkraine|אתר=voxukraine.org|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> לפי קרן המטבע הבינלאומית, התמ"ג לנפש של אוקראינה על פי שווי כוח הקנייה הוא 14,146 דולר.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.imf.org/en/Publications/WEO/weo-database/2021/April/weo-report|כותרת=Report for Selected Countries and Subjects|אתר=IMF|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> ב-16 במאי 2008 הצטרפה המדינה רשמית ל[[ארגון הסחר העולמי]].

בשנת 2021, השכר הנומינלי הממוצע באוקראינה הגיע לרמתו הגבוהה ביותר ב-₴14,282 (525 דולר) לחודש.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.kyivpost.com/ukraine-politics/ukrainian-economy-in-2021-procrastination-without-innovation.html|כותרת=Ukrainian Economy in 2021: Procrastination Without Innovation - KyivPost - Ukraine's Global Voice|אתר=KyivPost|תאריך=2021-12-29|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> בשנת 2018, העושר החציוני של המדינה למבוגר היה 40 דולר, אשר דורג מהנמוכים בעולם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.credit-suisse.com/about-us-news/en/articles/news-and-expertise/global-wealth-report-2018-us-and-china-in-the-lead-201810.html|כותרת=Global Wealth Report 2018|אתר=Credit Suisse|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> ב-2019, כ-1.1% מהאוקראינים חיו מתחת לקו העוני הלאומי,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://data.worldbank.org/indicator/SI.POV.NAHC?locations=UA|כותרת=Poverty headcount ratio at national poverty lines (% of population) - Ukraine {{!}} Data|אתר=data.worldbank.org|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> והאבטלה דורגה עם כ-4.5%.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://data.worldbank.org/indicator/SL.UEM.TOTL.NE.ZS?locations=UA|כותרת=Unemployment, total (% of total labor force) (national estimate) - Ukraine {{!}} Data|אתר=data.worldbank.org|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> באותה שנה, 5-15% מהאוכלוסייה האוקראינית סווגה כ[[מעמד הביניים]]. נכון לספטמבר 2020, החוב הממשלתי של המדינה הוא בערך 52% מהתמ"ג הנומינלי שלה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.ceicdata.com/en/indicator/ukraine/government-debt--of-nominal-gdp#:~:text=In%20the%20latest%20reports,%20Ukraine,USD%20bn%20in%20Sep%202020.|כותרת=Ukraine Government Debt: % of GDP, 2010 – 2022 {{!}} CEIC Data|אתר=www.ceicdata.com|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>
[[קובץ:Flag colors.jpg|ממוזער|223x223 פיקסלים|המישורים הפוריים של אוקראינה הפכו אותה לאחת מיצרניות ה[[חיטה]] הרחבות בעולם. בין 2020-21 הוגדרה כמייצרת [[גרעיני חמנית|גרעיני החמנית]] הגדולה בעולם עם כ-17.5 מיליון טון.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.statista.com/statistics/263928/production-of-sunflower-seed-since-2000-by-major-countries/|כותרת=Major producer countries of sunflower seed 2021/2022|אתר=Statista|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>]]
המישורים הפוריים של אוקראינה הפכו אותה לאחת מיצרניות ה[[חיטה]] הגדולות בעולם. גידולים נוספים בענף ה[[חקלאות]] הם: [[תפוח אדמה|תפוחי אדמה]], [[סלק]], [[סוכר]], [[חמניה|חמניות]], [[פרי|פירות]] ו[[כותנה]]. מאז סוף [[המאה ה-20]] חל פיתוח מואץ של [[תעשיית המזון]] המקומית, תוך כניסת חברות בינלאומיות לתחום.
המישורים הפוריים של אוקראינה הפכו אותה לאחת מיצרניות ה[[חיטה]] הגדולות בעולם. גידולים נוספים בענף ה[[חקלאות]] הם: [[תפוח אדמה|תפוחי אדמה]], [[סלק]], [[סוכר]], [[חמניה|חמניות]], [[פרי|פירות]] ו[[כותנה]]. מאז סוף [[המאה ה-20]] חל פיתוח מואץ של [[תעשיית המזון]] המקומית, תוך כניסת חברות בינלאומיות לתחום.


אוקראינה מייצרת כמעט את כל סוגי כלי התחבורה והחלליות. מטוסי [[אנטונוב]] ומשאיות [[KrAZ]] מיוצאים למדינות רבות. רוב היצוא האוקראיני משווק לאיחוד האירופי ולחבר המדינות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://archive.ph/UcQ3|כותרת=Географічна структура експорту-імпорту товарів|אתר=archive.ph|תאריך=2012-06-28|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> מאז עצמאותה, אוקראינה שמרה על סוכנות חלל משלה, [[סוכנות החלל הממלכתית של אוקראינה]] (SSAU). המדינה הפכה למשתתפת פעילה בחקר החלל המדעי ובמשימות חישה מרחוק. בין 1991 ל-2007, אוקראינה שיגרה שישה לוויינים מתוצרת עצמית ו-101 רכבי שיגור, וממשיכה לתכנן חלליות.
אוקראינה מנסה לייצב את עצמה מאז היפרדותה מ[[ברית המועצות]] לשעבר, אז הייתה ביחד עם רוסיה המדינה המתועשת בברית המועצות. לאחר פירוקה של ברית המועצות והכרזת העצמאות ב-1991 התכווצה כלכלתה של אוקראינה ב-60% כאשר הירידה החריפה ביותר הייתה בענפי התעשייה הכבדה. בשנים הראשונות התבצעה [[הפרטה]] מהירה, ו[[מדיניות מוניטרית]] חסרת אחריות שהובילה ל[[היפראינפלציה]] בין השנים [[1993]]–[[1995]].

אוקראינה מייצרת ומעבדת את הגז הטבעי והנפט שלה. עם זאת, הינה מייבאת את רוב אספקת האנרגיה שלה, ו-80% מאספקת הגז הטבעי מיובאת, בעיקר מרוסיה.<ref>{{צ-ספר|שם=Ukraine at the Crossroads: Economic Reforms in International Perspective|קישור=https://books.google.co.il/books?id=peTAGTpBHnkC&pg=PA393&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false|מו"ל=Springer Science & Business Media|שנת הוצאה=1999-01-21|ISBN=978-3-7908-1189-6|מחבר=Axel Siedenberg, Lutz Hoffmann|שפה=en}}</ref>

=== תאגידים ===
[[קובץ:Sea Launch 01.jpg|ממוזער|שיגור רקטת [[Zenit-3SL]] של חברת [[Sea Launch]] בפלטפורמת השיגור [[Odyssey]]]]
לאוקראינה יש בסיס גדול מאוד של תעשיה כבדה והיא אחת מבתי הזיקוק הגדולים של מוצרים מתכות במזרח אירופה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20101231025730/http://www.usndt.com.ua/industry.htm|כותרת=Industry of Ukraine|אתר=web.archive.org|תאריך=2010-12-31|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> המדינה ידועה גם בייצור של סחורות ומוצרי תחבורה עתירי טכנולוגיה, כגון מטוסי [[אנטונוב]] וכלי רכב פרטיים ומסחריים שונים. החברות הגדולות והתחרותיות במדינה הן מרכיבים של [[מדד PFTS]], הנסחר ב[[בורסת PFTS אוקראינה]].

מותגים אוקראינים ידועים כוללים בין היתר את: [[נפטוגז]], [[אבטוזאז]], [[פריבט-בנק]], [[רושן]], [[יוז'מאש]], [[נמירוף]], [[מוטור סיץ']], [[חורטיציה]], [[קייבסטאר]] ו[[אארוסוויט]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://ukraineanalysis.wordpress.com/2008/05/01/brand-%e2%80%9cukraine%e2%80%9d-will-be-reloaded-in-2012/|הכותב=David R. Marples|כותרת=Brand “Ukraine” will be reloaded in 2012|אתר=Current Politics in Ukraine|תאריך=2008-05-02|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>

=== תחבורה ===
[[קובץ:Скоростной поезд "Хендай".jpg|ממוזער|[[HRCS2]], ממסילות ה[[רכבות באוקראינה|רכבות האוקראיניות]]]]
בסך הכל, כבישים סלולים באוקראינה נמתחים לאורך 164,732 קילומטרים (102,360 מיילים).<ref>{{צ-מאמר|שם=Ukraine|קישור=https://www.cia.gov/the-world-factbook/countries/ukraine/|מו"ל=Central Intelligence Agency|כתב עת=The World Factbook|שנת הוצאה=2022-02-08}}</ref> מסלולים מרכזיים, המסומנים באות 'M' עבור 'בינלאומי' (באוקראינית: Міжнародний), משתרעים בפריסה ארצית ומחברים את כל הערים הגדולות באוקראינה, ומספקים מסלולים חוצי גבולות לשכנות המדינה. באוקראינה יש רק שני [[כביש מהיר|כבישים מהירים]] סטנדרטיים אמיתיים; קטע כביש מהיר של 175 ק"מ (109 מייל) מ[[חרקוב]] ל[[דניפרו]] וקטע של כביש M03 המשתרע על פני 18 ק"מ (11 מייל) מ[[קייב]] ל[[בוריספיל]], שם נמצא [[נמל התעופה הבינלאומי בוריספיל|שדה התעופה הבינלאומי של העיר]].

[[רכבות באוקראינה|תחבורה ברכבת באוקראינה]] מחברת את כל האזורים העירוניים הגדולים, מתקני הנמל ומרכזי התעשייה עם המדינות השכנות. הריכוז הכבד ביותר של מסילת רכבת הוא אזור [[דונבאס]]. למרות ש[[הובלת משא ברכבת]] הופסקה בשנות ה-90, אוקראינה היא עדיין אחת ממשתמשות הרכבת הגבוהות בעולם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://permanent.access.gpo.gov/lps3997/9510uktn.htm|כותרת=TRANSPORTATION IN UKRAINE|אתר=permanent.access.gpo.gov|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>

הכמות הכוללת של מסילת הרכבת באוקראינה משתרעת על פני 22,473 קילומטרים (13,964 מיילים), מתוכם 9,250 קילומטרים (5,750 מיילים) היו מחושמלים בשנות ה-2000.<ref>{{צ-מאמר|שם=Ukraine|קישור=https://www.cia.gov/the-world-factbook/countries/ukraine/|מו"ל=Central Intelligence Agency|כתב עת=The World Factbook|שנת הוצאה=2022-02-08}}</ref> למדינה יש מונופול על אספקת תחבורה ברכבת נוסעים, וכל הרכבות, מלבד אלו בשיתוף חברות זרות אחרות בקווים בינלאומיים, מופעלות על ידי חברת "[[רכבת אוקראינה|אוקרזליזניצה]]".
[[קובץ:Ukraine International Airlines aircraft at Boryspil Airport.jpeg|ממוזער|מטוסי [[יוקריין אינטרנשיונל איירליינס]] בעת [[נמל התעופה הבינלאומי בוריספיל]]]]
[[נמל התעופה הבינלאומי בוריספיל|בוריספיל]] אשר ממוקם בבירה קייב הוא שדה התעופה הבינלאומי הגדול ביותר באוקראינה. יש לו שלושה מסופי נוסעים עיקריים והוא הבסיס של חברת הדגל של המדינה, [[יוקריין אינטרנשיונל איירליינס]]. נמלי תעופה גדולים אחרים במדינה כוללים את אלה ב[[נמל התעופה הבינלאומי של חרקוב|חרקוב]], [[נמל התעופה הבינלאומי לבוב דנילו חליצקי|לבוב]] ו[[נמל התעופה הבינלאומי של דונייצק|דונייצק]] (אשר הושמד כעת), בעוד שלאלה ב[[נמל התעופה הבינלאומי של דניפרו|דניפרו]] ו[[נמל התעופה הבינלאומי אודסה|אודסה]] יש תוכניות לשדרוג טרמינלים בעתיד הקרוב. בנוסף לחברת הדגל שלה, לאוקראינה יש מספר חברות תעופה בהן: וינדרוז איירליינס, דניפרואביה, אזור אייר אוקראינה ואטלסגלובל אוקראינה. נתיבי אוויר אנטונוב, חברת בת של הלשכה לתכנון אווירי וחלל של אנטונוב היא המפעילה היחידה של מטוס הכנף הקבוע הגדול בעולם, [[אנטונוב An-225]].

נסיעות ימיות בינלאומיות מסופקות בעיקר דרך [[נמל אודסה]], משם מפליגות מעבורות באופן קבוע ל[[איסטנבול]], [[וארנה]] ו[[חיפה]]. חברת המעבורות הגדולה ביותר המפעילה כיום קווים אלו היא [[יוקרפרי]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.ukrferry.com/en|כותרת=Shipping Company Ukrferry ✓ Freight and Passenger Transportation on the Black Sea|אתר=www.ukrferry.com|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>


=== ייצור חשמל ===
מאז שנת [[2000]] הייתה צמיחה כלכלית חיובית הנובעת ממחירי סחורות גבוהים, בייחוד מוצרים מוטי אנרגיה המהווים מרכיב חשוב בכלכלה. בדומה ל[[כלכלת רוסיה|רוסיה]], עליית המשכורות המהירה הובילה את ענף הקמעונאות להציב שיאי צמיחה חדשים כל שנה (מאז שנת 2000). השכר החודשי הממוצע לשכיר הוא כ-250 דולר, מחצית מהשכר הממוצע של שכנתה ממזרח.
אוקראינה הייתה מדינה [[שוק החשמל|מייצאת אנרגיה נטו]], בעוד בשנת 2011, 3.3% מהחשמל אשר יוצר יוצא,<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://mpe.kmu.gov.ua/minugol/control/uk/publish/article?art_id=216629&cat_id=35081|כותרת=Міністерство енергетики та вугільної промисловості України :: Інформаційна довідка про основні показники розвитку галузей паливно-енергетичного комплексу України за грудень та 2011 рік|אתר=mpe.kmu.gov.ua|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> אך גם אחת מוגדרת כצרכני האנרגיה הגדולים באירופה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20140319085724/http://www.eia.gov/countries/country-data.cfm?fips=UP|כותרת=Ukraine - U.S. Energy Information Administration (EIA)|אתר=web.archive.org|תאריך=2014-03-19|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> נכון לשנת 2011, 47.6% מסך ייצור החשמל היה מכוח גרעיני.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://mpe.kmu.gov.ua/minugol/control/uk/publish/article?art_id=216629&cat_id=35081|כותרת=Міністерство енергетики та вугільної промисловості України :: Інформаційна довідка про основні показники розвитку галузей паливно-енергетичного комплексу України за грудень та 2011 рік|אתר=mpe.kmu.gov.ua|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>
[[קובץ:Kernkraftwerk Saporischschja.JPG|ממוזער|[[תחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה]], הגדולה מבין תחנות יבשת אירופה]]
[[תחנת כוח גרעינית|תחנת הכוח הגרעינית]] הגדולה באירופה, [[תחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה]], נמצאת באוקראינה, בעוד עד שנות ה-2010, כל הדלק הגרעיני של אוקראינה הגיע מרוסיה. בשנת 2008 זכתה [[חברת החשמל וסטינגהאוס]] בחוזה לחמש שנים למכירת דלק גרעיני לשלושה כורים אוקראינים החל מ-2011.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20150619093235/http://www.prnewswire.com/news-releases/westinghouse-wins-contract-to-provide-fuel-supplies-to-ukraine-57318317.html|כותרת=Westinghouse Wins Contract to Provide Fuel Supplies to Ukraine -- re> PITTSBURGH, March 30 /PRNewswire/ --|אתר=web.archive.org|תאריך=2015-06-19|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>


בעקבות הפגנות [[יברומאידאן]] דאז, הציג הנשיא ינוקוביץ' איסור על משלוחי דלק גרעיני של [[רוסאטום]] לאירופה דרך אוקראינה, שהיה בתוקף מ-28 בינואר עד 6 במרץ 2014.<ref>{{Cite news|title=Russia says restarts nuclear fuel transit to Europe via Ukraine|url=https://www.reuters.com/article/ukraine-crisis-russia-nuclear-idUSL6N0M50B820140308|newspaper=Reuters|date=2014-03-08|access-date=2022-02-16|language=en}}</ref> עד 2016, חלקה של רוסיה ירד ל-55%, וסטינגהאוס סיפקה דלק גרעיני לשישה מהכורים הגרעיניים של אוקראינה, [[VVER|VVER-1000]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.newsweek.com/american-coal-miners-undermine-putins-energy-weapon-against-ukraine-708358|כותרת=American coal miners are undermining Putin's use of the energy weapon against Ukraine|אתר=Newsweek|תאריך=2017-11-10|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> לאחר הסיפוח הרוסי של חצי האי קרים באפריל 2014, החברה הלאומית לייצור אנרגיה גרעינית של אוקראינה [[אנרגואטום]] ו[[וסטינגהאוס]] האריכו את החוזה לאספקת דלק עד 2020.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20140411173202/http://www.westinghousenuclear.com/News_Room/PressReleases/pr20140411.shtm|כותרת=Press Releases|אתר=web.archive.org|תאריך=2014-04-11|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>
אוקראינה מייצאת [[זיקוק נפט|מוצרי תזקיק נפט]] ו[[פחם אבן|פחם]], [[מוצרי כימיה]]. בנוסף עד שליש מהתמ"ג מבוסס על תעשיית [[מתכת]] אשר אחראית על 40% מהכנסת המט"ח של המדינה. ענף מכונות וכלי תחבורה אחראי על כ-20% מהתפוקה התעשייתית, כאשר כמחציתו מופנה ליצוא. תחום נוסף שאוקראינה בולטת בו הוא חלל, באמצעות מפעל "יוז'מאש", אשר בעבר יצר [[טיל בליסטי|טילים בליסטיים]] ובתחילת המאה ה-21 עיקר תוצרתו מיועדת לשיגורים מסחריים כגון שיגורים ימיים.


[[תחנת כוח טרמית|תחנות כוח תרמיות]] המופעלות על ידי [[פחם]], [[גז טבעי]] ו[[אנרגיית מים]] הן סוג ייצור החשמל השני והשלישי בגודלו במדינה.
הייצוא של המדינה מתבצע בעיקר בעזרת נמלי הים השחור שלה, ורשת [[מסילת רכבת|מסילות ברזל]] ענפה. אף על פי מספרם הרב של [[נמל תעופה|נמלי תעופה]] במדינה, רובם מושבתים עקב תשתיות מיושנות והתיישנות צי ה[[מטוס]]ים. חברת התעופה הבולטת היא: ו[[אוקראין אינטרנשיונל איירליינס]]. בנוסף פועלת במדינה חברת המטען "[[אנטונוב]]" הידועה במטוסי ענק שלה "ruslan" שרוב פעילותה היא שינוע מטענים חריגים מחוץ לגבולות מדינה.


=== תיירות ===
המדינה מייבאת בעיקר מוצרי אנרגיה למיניהם מרוסיה ומכונות וכלי תחבורה מ[[אירופה]]. הכנסה לא מבוטלת מתקבלת ממתן שירותי שינוע של [[גז טבעי]] ו[[נפט]] באמצעות מערכת צינורות מרוסיה ל[[מערב אירופה]].
[[קובץ:Ивано-Франковская область.Горно-лыжный курорт Буковель.jpg|ממוזער|[[בוקובל]], [[אתר סקי|אתר הסקי]] הגדול ביותר ב[[מזרח אירופה]] המהווה מוקד תיירות משמעותי באוקראינה. ממקום ב[[מחוזות אוקראינה|מחוז]] [[איוונו-פרנקיבסק (מחוז)|איוונו-פרנקיבסק]]]]
בשנת 2007 אוקראינה תפסה את המקום ה-8 באירופה לפי מספר התיירים המבקרים, לפי דירוג [[ארגון התיירות העולמי]] עם 23.1 מיליון.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.ukrstat.gov.ua/operativ/operativ2007/tyr/tyr_e/potoki2006_e.htm|כותרת=Number of tourists who served tourist firms of Ukraine, by type of tourism|אתר=www.ukrstat.gov.ua|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> באוקראינה ישנן אטרקציות תיירותיות רבות בהן: רכסי הרים המתאימים ל[[סקי]], טיולים ודיג: קו החוף של [[הים השחור]] כיעד קיץ פופולרי; [[שמורת טבע|שמורות טבע]] של [[מערכת אקולוגית|מערכות אקולוגיות]] שונות; כנסיות, חורבות [[טירה|טירות]] וציוני דרך אדריכליים, פארקים ו[[פעילות פנאי בחיק הטבע|נקודות פעילות שונות בחיק הטבע]]. הבירה [[קייב]], [[לבוב]], [[אודסה]] ו[[קמניץ-פודולסקי]] הן מרכזי התיירות העיקריים של אוקראינה, אשר מציעות ציוני דרך היסטוריים רבים כמו גם תשתיות אירוח ענפה. התיירות הייתה בעבר עמוד התווך של כלכלת קרים, אך חלה ירידה משמעותית במספר המבקרים בעקבות הסיפוח הרוסי ב-2014.<ref>{{Cite news|title=Tourism takes a nosedive in Crimea|url=https://www.bbc.com/news/magazine-28688478|newspaper=BBC News|date=2014-08-07|access-date=2022-02-16|language=en-GB}}</ref>


[[שבעת פלאי אוקראינה]] ו[[שבעת פלאי הטבע של אוקראינה]] הם הבחירה של ציוני הדרך החשובים ביותר של המדינה, שנבחרו על ידי הציבור הרחב באמצעות הצבעות [[אינטרנט|מקוונות]].
ה[[תמ"ג]] האוקראיני (הנומינאלי) מוערך בכ-100 מיליארד דולרים, נכון לשנת [[2006]]. עם זאת אומדן זה לוקה באי דיוק הודות לנתח גדול של [[שוק אפור]] במדינה ושימוש נפוץ ב[[מקלט מס|מקלטי מס]].


=== טכנולוגית מידע ===
ב-[[16 במאי]] [[2008]] הצטרפה המדינה רשמית לארגון ה-WTO, [[ארגון הסחר העולמי]] ובכך הצליחה להקדים את רוסיה בכניסה לארגון.
לדברי אינדקס המיקום של שירותים גלובליים של קרני לשנת 2017,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://markets.businessinsider.com/news/stocks/a-t-kearney-2017-global-services-location-index-spotlights-automation-as-massive-job-displacer-1002380624|הכותב=finanzen net GmbH|כותרת=A.T. Kearney 2017 Global Services Location Index Spotlights Automation as Massive Job Displacer|אתר=markets.businessinsider.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> אוקראינה מדורגת במקום ה-24 בין מיקומי מיקור החוץ הטובים ביותר, ובין 20 מיקומי השירותים החוף המובילים ב-[[אירופה, המזרח התיכון ואפריקה|EMEA]], לפי חברת [[גרטנר (חברה)|גרטנר]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.gartner.com/en/documents/2937417/leading-offshore-services-locations-in-emea-2015-nearsho|כותרת=Leading Offshore Services Locations in EMEA, 2015: Nearshore Increases Despite Geopolitical Concerns|אתר=Gartner|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> בששת החודשים הראשונים של 2017 הגיע היקף היצוא של שירותי מחשוב ומידע ל-1.256 מיליארד דולר, המהווה עלייה של 18.3% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2016.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20171011234703/http://www.eba.com.ua/en/press-and-media/eba-news/important/item/37516-2017-9-29-1450|כותרת=IT industry ranked third in the export structure of Ukraine|אתר=web.archive.org|תאריך=2017-10-11|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> תעשיית ה-IT מדורגת במקום השלישי במבנה הייצוא של אוקראינה אחרי תעשיית החקלאות והמטלורגיה.


מגזר [[טכנולוגיית מידע|טכנולוגיית המידע]] (IT) באוקראינה מעסיק קרוב ל-100,000 עובדים, כולל 50,000 מפתחי תוכנה. מספר זה צפוי לעבור את רף ה-200,000 עד 2020. ישנן מעל 1,000 חברות IT באוקראינה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://itonews.eu/ukraine/|כותרת=Ukraine {{!}} ITOnews.eu|אתר=itonews.eu|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> בשנת 2017, 13 מהן הגיעו לרשימת 100 ספקי שירותי מיקור החוץ הטובים בעולם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.iaop.org/Content/19/165/4701|כותרת=IAOP - The 2017 Global Outsourcing 100|אתר=www.iaop.org|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> למעל 100 חברות טכנולוגיה רב-לאומיות ישנן מעבדות מו"פ באוקראינה.
[[תיירות]] היא אחד מענפי הכלכלה החשובים במדינה. בשנת [[2012]] ביקרו בה 23 מיליון תיירים, רבים מהם מארצות מזרח-אירופה.


אוקראינה מדורגת במקום הראשון בעולם במספר מפתחי [[C++]] ו-[[יוניטי (מנוע משחק)|Unity3D]], ושנייה במספר מהנדסי [[JavaScript|ג'אווה סקריפט]], [[סקאלה (שפת תכנות)|סקאלה]] ו[[מג'נטו]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.daxx.com/blog/outsourcing-ukraine/how-many-developers-in-ukraine|כותרת=How Many Ukrainian Developers Are There in 2020?|אתר=Daxx Software Development Teams|תאריך=2020-05-22|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref> 78% מעובדי הטכנולוגיה האוקראינית מדווחים על רמה בינונית או גבוהה של שליטה ב[[אנגלית]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://dou.ua/lenta/articles/portrait-2017/|כותרת=Портрет ИТ-специалиста — 2017. Инфографика|אתר=ДОУ|שפה=ru|תאריך_וידוא=2022-02-16}}</ref>
=== חברות בולטות ===
מספר מצומצם של תאגידים מחזיקים בנתח גדול של הכלכלה וביניהם:
* [[System Capital Management]] (SCM) - קבוצה בבעלות [[רינט אחמטוב]], האיש העשיר במדינה, הונו מעורך ב-5 מיליארד [[דולר אמריקני|דולר]], והבעלים של קבוצת ה[[כדורגל]] "[[שחטאר דונצק]]". פועלת במספר תחומים של כלכלה כמו תעשיות כבדות, [[תקשורת]], מלונאות, [[נדל"ן]], אנרגיה, [[קמעונאות]] ו[[בנקאות]].
* "איגוד תעשייתי של דונבאס" שעיקר פעילותו בתחום המתכות.
* קבוצת "פריווט-בנק" - קבוצה בבעלותם של [[איגור קלמויסקי]] ו[[גינאדי בגלובוב]], הקבוצה מפעילה את ה[[בנק]] הגדול במדינה ופועלת בתחומי התעשייה הכבדה, נדל"ן, מזון וכימיה.
* קבוצת [[אינטרפייפ]] - הפועלת בעיקר בתחום התעשייה והבנקאות כאשר בעל הקבוצה - [[ויקטור פינצ'וק]] נשוי לבתו של הנשיא לשעבר [[ליאוניד קוצ'מה]].


==שלטון מקומי==
==שלטון מקומי==

גרסה מ־22:08, 16 בפברואר 2022
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
אוקראינה
Україна
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקו
מוטו לאומי חופש, הסכמה וטוב לב
המנון לאומי תְּהִלַּת אוּקְרָאִינָה לֹא אָבְדָה וְלֹא חֵרוּתָהּ
המנון
המנון
ממשל
משטר דמוקרטיה פרלמנטרית נשיאותית
ראש מדינה נשיא אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת אוקראינה דניס שמיהל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית אוקראינית
עיר בירה קייב 50°27′N 30°30′E / 50.450°N 30.500°E / 50.450; 30.500
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הראדה העליונה עריכת הנתון בוויקינתונים
רשות שופטת בית המשפט העליון של אוקראינה, בית המשפט החוקתי של אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירופה
שטח יבשתי[2] 603,550 קמ"ר[3] (47 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC +2
היסטוריה
הקמה   
פירוק ברית המועצות 24 באוגוסט 1991[1]
ישות קודמת אוקראינה SSRאוקראינה SSR אוקראינה הסובייטית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4]
(הערכה 1 ביוני 2024)		 37,825,610 נפש[3] (40 בעולם)
צפיפות 62.67 נפש לקמ"ר (150 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 16.16%
גילאי 15 - 24 9.28%
גילאי 25 - 54 43.66%
גילאי 55 - 64 13.87%
גילאי 65 ומעלה 17.03%
כלכלה
תמ"ג[5] (2022) 160,503 מיליון $ (59 בעולם)
תמ"ג לנפש 4,243$ (136 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2022)		 0.734 (100 בעולם)
מדד ג'יני 25.6 (נכון ל־2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע הריבניה‏ (UAH)
בנק מרכזי הבנק הלאומי של אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
חגים לאומיים יום העצמאות (אוקראינה) עריכת הנתון בוויקינתונים
סיומת אינטרנט ua
קידומת בין־לאומית 380
ukraine.ua
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוּקְרָאִינָה (באוקראינית: Україна) היא מדינה במזרח אירופה. היא גובלת בים השחור בדרום, ברוסיה במזרח ובצפון-מזרח, בבלארוס בצפון, בפולין בצפון-מערב, בסלובקיה ובהונגריה במערב וברומניה ובמולדובה בדרום-מערב.

אוקראינה שוכנת על שטחים שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, לאימפריה הרוסית ולברית המועצות. הישויות המדיניות הראשונות באזור היו רוס של קייב, נסיכות גאליץ'-וולין והאוטונומיה הקוזאקית. אוקראינה הפכה עצמאית בשנת 1917 בעקבות מהפכת פברואר ומלחמת העולם הראשונה, אך תוך שנתיים הצטרפה כאחת הרפובליקות לברית המועצות. אוקראינה קיבלה את עצמאותה המדינית המלאה לאחר התפרקות ברית המועצות, בשנת 1991[1].

אף על פי שאוקראינה אינה חלק מרוסיה, הן המנטליות והן השפה בה נחשבות כדומות לשכנתה הרוסית.

עם זאת, היחסים המדיניים בין המדינות מאז הדחת הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' ב-2014 נמצאים בשפל, מה שהתבטא במלחמת האזרחים באוקראינה וסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה באותה שנה, עימותים בין המורדים הפרו-רוסיים והממשל האוקראיני, והמשבר הצבאי הנוכחי בין המדינות, שהחל ב-2021, ומעורר חשש שרוסיה מתכננת לפלוש לאוקראינה.

מקור השם

ישנן דעות שונות לגבי מקור השם "אוקראינה":

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אוקראינה

התיישבות אנושית באזור החלה מהתקופה הכלקוליתית באלף השלישי לפני הספירה. בתקופת הברזל התיישבו באזור שבטים סימריאנים, סקיתים וסמארטיאנים כמו גם שבטים נוודים אחרים.

קולוניות יווניות נוסדו באזור דרום-מזרח אוקראינה של היום, לחופי הים השחור, והתיישבויות אלו הפכו לערים רומאיות וביזנטיות, עד למאה ה-6 לספירה. במאה ה-3 לספירה הגיעו לאזור שבטים גותים שנקראו "אוייאום". באמצע המאה ה-5 לספירה הותקפו וגורשו הגותים על ידי שבטים הונים, שניצחו אותם בקרב נדאו. הגותים הורשו להתיישב באזור פאנוניה (הונגריה של היום).

בעקבות הוואקום שנוצר במאה ה-6 לספירה התבססו באזור שבטים סלאבים, שפשטו למרבית אוקראינה, פולין ואזור הבלקן. באותו הזמן ממלכת הכוזרים התרחבה לאזור מזרח אוקראינה כשהיא מייסדת או כובשת את העיר קייב.

"רוס של קייב"

רוס של קייב המאה ה-9 לספירה

בהתאם לכרוניקה הרוסית הראשונה, בין השנים 882 ועד 1204 שימשה קייב כבירת ממלכת רוס של קייב (קייב-רוס) שהייתה אבן היסוד למדינות הסלאביות המזרחיות. במאה ה-9 פלשו או הוזמנו (תלוי במקורות) הוארנגים בהנהגתו של אולג (ויקינג שוודי) אשר נמנה עם שבט הרוס (RUS/RHOS) וביססו את הממלכה שהפכה אחת הגדולות והחזקות באירופה עד סוף המאה ה-11. שושלת רוריק (עליה נמנה אולג מנובגורוד, נסיך קייב) המשיכה לשלוט בממלכה ובהמשך ברוסיה הצארית, עד להתפרקות השושלת בתקופת איוון האיום. בסוף המאה ה-10 אזרחי הנסיכות התנצרו לנצרות ביזנטית, שהפכה מאוחר יותר לנצרות האורתודוקסית.

במהלך המאה ה-13, נחלשה אחיזת נסיכי קייב באזור, במקביל להתחזקותם של נסיכי הצפון ובמיוחד נסיכי ולדימיר. באמצע המאה ה-13 נכבש האזור על ידי האימפריה המונגולית, ורוס של קייב הפסיקה להתקיים כישות מדינית.

האיחוד הפולני-ליטאי

האיחוד הפולני-ליטאי
  כתר פולין
  דוכסות פרוסיה (וסאלית פולנייה)
  הדוכסות הגדולה של ליטא
  דוכסות קורלנד (וסאלית ליטאית)
  ליבוניה

בשטחה של אוקראינה המשיכו נסיכות האליץ ונסיכות ולודימיר-וולינסקי את שלטון קייב-רוס, ומאוחר יותר חוברו יחד למדינה בשם נסיכות גאליץ'-ווהלין. באמצע המאה ה-14 הייתה המדינה נתונה תחת שלטונו של קז'ימייז' השלישי, מלך פולין, בעוד אזור המרכז של קייב היה תחת שליטתו של גידימינדיס מן הדוכסות הגדולה של ליטא. בשנת 1386 התמזגה ליטא עם פולין, ורוב שטחה של אוקראינה נשלט על ידי שליטים ליטאים בעלי תרבות רותינית (השם הלטיני לעם "רוס"). ב-1569 התקיים איחוד לובלין, שאיחד שטח עצום במזרח אירופה לממלכה בשם האיחוד הפולני-ליטאי ומרבית שטחה של אוקראינה נשלט מעתה על ידי שליטים פולנים תחת הכתר הפולני.

תחת לחץ תרבותי מרבית האצולה הרותינית של אוקראינה המירה את דתה לקתולית (מעבר זה היה הכרחי לפולין על מנת לחזק את השליטה על אוקראינה). מהמפורסמים שבהם היה המלך מיכאל של פולין ששלט מ-1669 ועד 1673 והגיע ממשפחת וישניווצקי הרותינית.

עם זאת, מרבית האוכלוסייה הכפרית שמרה על אורח החיים ששרר לפני האיחוד הפולני-ליטאי. הנצרות האורתודוקסית הביאה להגברת המתחים הסוציאליים, במיוחד באיחוד בריסט ב-1596 כאשר זיגמונט ה-3 ואסה ניסה להמיר את דתם של האוקראינים לנצרות קתולית על ידי הקמת הכנסייה האוקראינית-יוונית הקתולית. ניסיון מעורר מחלוקת זה נכשל ובמיוחד כשגם חלקים מהאצולה הקתולית-אוקראינית התנגדו למהלך. עם חלוף הדורות חיזקה האצולה באוקראינה את אמונתה בכנסייה הקתולית וראתה את הניסיון ליצור כנסיית כלאיים או כנסיית מעבר מיותר. כתוצאה מכך מרבית האוכלוסייה האוקראינית ראתה את האצולה הרותינית מתרחקת ממנה והאוקראינים פנו לעבר הקוזאקים, שדבקו בכנסייה האורתודוקסית.

המאה ה-17 והמאה ה-18

באמצע המאה ה-17, הסיץ' הזפורוז'י, ישות עצמאית-בפועל, הוקם על ידי הקוזאקים מאזור הדנייפר וכפריים רותנים (השם הכולל אז לסלאבים מזרחים) שמאסו בפיאודליזם ובכפיפות לאדוניהם האצילים. לאיחוד הפולני-ליטאי הייתה שליטה רופפת על אזור מרכז אוקראינה, שהתבסס עם השנים כאוטונומיה צבאית בשליטה מקומית שמדי פעם כרתה עמו ברית במערכות צבאיות. ההחלה הגוברת של חוקי צמיתות מצד האצולה מסוף המאה ה-16 – באזור התקיימה אחת האוכלוסיות האחרונות באירופה שלא שועבדה – הרדיפה של הכנסייה האורתודוקסית על ידי הממסד הקתולי והדיכוי שהפעילו בעלי-האדמות הגדולים נגד כל יתר שכבות האוכלוסייה, כולל עירוניים ואצולה זוטרה, עוררו התמרמרות עזה. השאיפה של הרותנים שנותרו בדתם הייתה ייצוג בסיים, הכרה בכנסייה שלהם והשבת חירויות הקוזאקים. האצולה הקתולית ודוברת-הפולנית התנגדה לכל אלו.

במאה ה-17 כבשה האימפריה העות'מאנית את דרום אוקראינה. ב-1648 תקופה פתחו הקוזאקים, בהנהגת בוגדן חמלניצקי, במרד נגד השלטון המרכזי. הם טבחו באוכלוסייה הקתולית, האוניאטית והיהודית, במה שנודע בקרב האחרונים כגזירות ת"ח-ת"ט. חמלניצקי חיפש בעלי-ברית נגד הכתר הפולני-ליטאי, ולבסוף הגיע לסיכום עם הצאר. אוקראינה ממזרח לדנייפר, שהייתה תחת הסיץ' הזפורוז'י, נעשתה לגרורה של מוסקובי ב-1654. הגדה המערבית נותרה בשלטון הכתר. בין השנים 1649 - 1794 נהנתה מרכז אוקראינה מסוג של אוטונומיה תחת השלטון הרוסי. שורה של שליטים מקומיים ניהלו את ענייניה, האחרון שבהם היה קיריל רזומוסקי.

במהלך המאות ה-17 וה-18 התנהלו מלחמות על אדמת אוקראינה בין טורקיה לפולין, ורוסיה הצטרפה אליהן בהמשך. ב-1795 חולקו שטחי אוקראינה של היום סופית בין האימפריה הרוסית, האימפריה ההבסבורגית והאימפריה העות'מאנית.

תקופת האימפריה הרוסית והשלטון הקומוניסטי

במאה ה-19 הסתמן סוף האוטונומיה על ידי פירוק החיל הקוזאקי. אז החלה התפתחות מואצת של הכלכלה. עם המהפכה ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה הכריזה אוקראינה על עצמאותה כרפובליקה העממית של אוקראינה, אך הסיעות השונות בתוך המדינה ומחוצה לה, לא הניחו למצב זה לשרוד לאורך זמן. על אדמת אוקראינה התנהל מאבק עיקש בין מצדדי אוקראינה העצמאית, הצבא האדום, הצבא הלבן, הצבא השחור הגרמנים ופולנים. באותו זמן סבלו היהודים מאוד מהפרעות בידי כנופיות.

בשנת 1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ולאחר שהוכנעו קבוצות בדלניות של לאומנים אוקראינים, הייתה אוקראינה המזרחית לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה, כאשר מערב אוקראינה צורף לפולין, וחבל בוקובינה צורף לרומניה.

דיווח בעיתון דיילי אקספרס על ההולודומור, 1934

לאחר הניצחון במלחמת האזרחים, פעלה הממשלה הסובייטית לחיזוק התעשייה וריכוז העבודה החקלאית בקולחוזים וסובחוזים. ב-1928 סטלין הגה את תוכנית החומש שהביא לתיעוש מהיר מאוד של המדינה, הפיכת החוות החקלאיות הפרטיות לקולחוזים. בעקבות מהלך זה עשרות מיליוני חקלאים איבדו את רכושם, חלקם נשלחו לעבוד בגולאגים בסיביר וקזחסטן ומיליוני חקלאים נוספים (בעיקר בדרום-מרכז אוקראינה) מתו מרעב.

במשך 5 השנים בשנות ה-30 אוכלוסיית אוקראינה קטנה ב-3 עד 6 מיליוני בני אדם (מתו כ-10 מיליון, שליש מאוכלוסיית המדינה[7]), תקופה זאת נקראת בפי האוקראינים הולודומור. זהו הרעב הגדול ביותר, מעשה אדם, שפקד את אירופה. ישנה מחלוקת כיום אם מעשים אלה עונים על ההגדרה של רצח עם כפי שסוברים מרבית האוקראינים.

בתחילת שנות ה-30 באוקראינה המערבית, שהייתה תחת השלטון הפולני, התארגנה והתחזקה תנועת לאומנים אוקראינים. הם ארגנו מספר פעולות טרור בהם נהרגו פקידים פולנים, כולל הריגת שר הפנים הפולני בשנת 1934. בעקבות גל המעצרים ראשי התנועה נעצרו ונשפטו במשפטים גדולים שנערכו בוורשה ובלבוב. על מספר ראשי הארגון כולל סטפן בנדרה הוטל עונש מוות שהומר למאסר לכול החיים.

מלחמת העולם השנייה

נאצים מוליכים שבויי מלחמה סובייטים שנתפסו בקרבות

אחרי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב (1939), אוקראינה המערבית שוב אוחדה עם המזרחית[8], ואוקראינה קיבלה את צפון חבל בוקובינה ואזורים בדרום ובצפון בסרביה מרומניה. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, אוקראינה נכבשה כולה על ידי הצבא הגרמני והוכפפה לקומיסריון הרייך אוקראינה. על שטחה הוקמו גטאות, יהודיה נהרגו בהמוניהם בבורות על ידי יחידת האיינזצגרופן של האס אס ומשתפי פעולה אוקראינים. אוקראינים רבים (במיוחד במערב אוקראינה) קיבלו בתחילה את הכובשים הגרמנים כ"משחררים" מהשלטון הקומוניסטי, והיו בהם גם משתפי פעולה בתפקידים זוטרים שנטלו חלק ברדיפת היהודים וגם בהשמדתם. בסך הכול על פי ההערכות נרצחו בזמן הכיבוש הנאצי כ-1.5 מיליון יהודים מכלל 2.7 מיליון יהודים אוקראינים שהיו בה לפני השואה. אחד המקומות הידועים לשמצה הוא באבי יאר, בפאתי קייב.

לצד משתפי הפעולה היו רבים באוקראינה שהתנגדו לכיבוש הנאצי, משום שלא רצו כובש זר על אדמת אוקראינה, והבינו כבר בתחילת המלחמה שגרמניה לא תאפשר לאוקראינים להקים מדינה עצמאית משלהם. כתוצאה מכך, התארגנו יחידות צבאיות של אוקראינים לאומיים שדחפו לעצמאות המדינה, ונקראו "צבא ההתנגדות האוקראיני", שמנה כ-100,000 איש ופעל בעיקר במערב אוקראינה נגד הנאצים.

הנאצים התנגדו בתוקף לעצמאות אוקראינית. על פי התפיסה הנאצית היו האוקראינים עם סלבי, כלומר אנשים מ"גזע נחות" שיש לשעבדם לצורכי הרייך הגרמני כחלק מתפיסת מרחב מחיה לו זקוק העם הגרמני. הנאצים הביאו לעקירתם של כפריים אוקראינים מאדמתם, ומתיישבים מגרמניה הגיעו לתפוס את נחלותיהם. כמו כן, הנאצים שלחו כמיליון אוקראינים למחנות עבודה בכפייה בשטחי גרמניה הנאצית.

הריסות קייב בזמן מלחמת העולם השנייה

"צבא ההתנגדות האוקראיני" ניהל מלחמת גרילה לא רק נגד הנאצים אלא גם נגד הארמייה קריובה הפולנית ונגד הסובייטים בעת ובעונה אחת. בנוסף היו פרטיזנים אוקראינים פרו-קומוניסטים שפעלו נגד הנאצים בלבד. בשנת 1944, לקראת סוף המלחמה, שוחרר רוב שטחה של אוקראינה על ידי הצבא הסובייטי. עם סיום המלחמה המשיכו יחידות גרילה של ארגון צבא ההתנגדות להילחם בצבא האדום הסובייטי ובצבא האדום הפולני באזור הרי הקרפטים.

בסך הכל נהרגו 6.8 מיליון אוקראינים, אזרחים וחיילים, בזמן מלחמת העולם השנייה, מתוכם כ-2.7 מיליון חיילים בצבא האדום שנהרגו בקרבות או שנרצחו על ידי הנאצים כאשר היו שבוי מלחמה וכ-1.5 מיליון יהודים. ממדי ההרס במדינה היו עצומים. בניינים רבים בערים קרסו, וכפרים שונים חרבו. מלאכת השיקום לאחר המלחמה ארכה זמן רב.

מסיום המלחמה ועד התפרקות ברית המועצות

רחוב בעיר חרקוב בשנת 1981

עם הקמת האומות המאוחדות התקבלה אוקראינה כחברה מלאה בארגון יחד עם בלארוס על אף שהיו חלק מברית המועצות (שהייתה חברה גם היא)[9]. צעד זה נועד להגביר את כוחה של ברית המועצות בתוך הארגון העולמי החדש. בשנת 1954, צוינו 300 שנה לאיחוד אוקראינה עם רוסיה, ולכבוד האירוע הוחלט להעביר את חבל קרים מרוסיה לידי אוקראינה[10]. אוקראינה נבחרה כחברה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות בשנים 1948–1949 ושוב בשנים 1984–1985.

לאחר מותו של יוסיף סטלין בשנת 1953, התמנה למנהיג ברית - המועצות ניקיטה חרושצ'וב שנולד ברוסיה סמוך לגבול עם אוקראינה, ושימש בעבר בתפקיד מושל אוקראינה. מדיניותו הרפורמית והסתייגותו ממעשי סטלין בעבר עזרו לקרב את האוקראינים לתחושת שייכות לברית המועצות. בשנת 1964 התמנה במקומו לתפקיד ליאוניד ברז'נייב שנולד בדניפרודזרז'ינסק באוקראינה.

עצמאותה המחודשת של אוקראינה

במהלך סוף שנות ה-80 גברה באוקראינה הדרישה לעצמאות. אסון צ'רנוביל, התמוטטות החומה בברלין וניצחון תנועת סולידרנושץ' בהנהגת לך ואלנסה בפולין, נתנו דחיפה חזקה לתנועות הלאומניות של מערב אוקראינה. בשנת 1991, עם התפרקותה של ברית המועצות הכריזה אוקראינה על עצמאותה[1].

החתימה על ההסכם שהוביל להתפרקות ברית המועצות והקמת אוקראינה בשנת 1991

בשנות ה-90 של המאה ה-20 חוותה אוקראינה ירידה משמעותית באיכות החיים של אזרחיה, תוחלת החיים ירדה, מספר הלידות והתוצר המקומי הגולמי ירדו גם כן. בשנת 1989 התוצר המקומי הגולמי לנפש באוקראינה היה גבוה יותר משכנותיה ממערב (פולין) וממזרח (רוסיה), אך התמוטטות ברית המועצות פגעה בכלכלה המקומית יותר מבכל מדינה אחרת. רוסים, בילורוסים ויהודים רבים, שכעת שופר חופש התנועה שלהם, עזבו את המדינה במהלך שנות התשעים. בסוף שנות ה-90, לאחר כעשור של ירידה בתוצר המקומי, הגיע התמ"ג לכ-40% מגודלו לפני פירוק ברית המועצות - ירידה גדולה יותר מהשפעת השפל הגדול על כלכלת ארצות הברית.

בשנים הראשונות של המאה ה-21, לעומת זאת, חוותה אוקראינה פריחה כלכלית שהתבטאה בצמיחת התוצר המקומי, שהייתה גבוהה אף מזו של רוסיה.

המהפכה הכתומה

ערך מורחב – המהפכה הכתומה

בסוף 2004 חוותה אוקראינה את "המהפכה הכתומה" שהביאה להפלת הממשלה המושחתת של ליאוניד קוצ'מה והעלתה לשלטון את ויקטור יושצ'נקו ויוליה טימושנקו, בעלי נטיות פרו-מערביות, שתמכו בהצטרפות לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו, על חשבון הברית עם רוסיה. יושצ'נקו הצליח לחזק את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הפרט בתקופת שלטונו, כמו את הקשרים התרבותיים והכלכליים עם האיחוד האירופי ובמיוחד עם פולין.

מפגינים בקייב

הממשלה שהוקמה לאחר הבחירות, בראשות יוליה טימושנקו, החזיקה מעמד פחות משנה בעקבות מריבות והתנצחויות פוליטיות בין שני בעלי הברית. טימושנקו נאלצה לעזוב את המשרד וכבר בספטמבר 2005 קמה ממשלה בראשות מושל מחוז דניפרופטרובסק, יורי יחנורוב. עם זאת, עקב הסכמים פרלמנטריים, גם ממשלה זאת הוחלפה תוך פחות משנה על ידי ויקטור ינוקוביץ', יריבו לשעבר של ויקטור יושצ'נקו שניצח בבחירות לפרלמנט. באוקטובר 2007, בעקבות הצלחת המחנה הכתום בבחירות לפרלמנט, יוליה טימושנקו התמנתה לראשות הממשלה בשנית וכיהנה בתפקיד עד 2010, אז הפסידה ממשלתה בהצבעת אי אמון, זמן קצר לאחר הפסדה בבחירות לנשיאות אוקראינה מול ויקטור ינוקוביץ'. בשנת 2011 אף נדונה טימושנקו לשבע שנות מאסר באשמת שחיתות. משפטה זכה לגינויים מצד ממשלת ארצות הברית וממשלות נוספות ולהחרמה חלקית של משחקי יורו 2012 אותם אירחה אוקראינה יחד עם פולין.

המצב הפוליטי המעורער לא הסתיים עם סופה של המהפכה הכתומה. בבחירות שנערכו בשנת 2007, היה נראה שהמדינה מפולגת על פי הקווים הטריטוריאליים ההיסטוריים של המאה ה-17, כאשר המזרח והדרום תומכים במדיניות פרו-רוסית (אזורים אלו גם מאוכלסים באוכלוסייה אתנית רוסית רבה) והמערב והמרכז תומכים במדיניות פרו-מערבית (אזורי האכלוס של הקבוצה האתנית האוקראינית, עם מיעוט רוסי זניח). כלומר, אזור השליטה התרבותי של פולין בימי האיחוד הפולני-ליטאי תומך באיחוד האירופי והצטרפותה של המדינה לברית נאט"ו, ואזור השליטה התרבותי של רוסיה תומך בעמדותיה ורואה בה כפטרונה.

משנת 1991 ועד 2007 קטנה האוכלוסייה האוקראינית בכ-6 מיליון תושבים (מ-52 מיליון ל-44). בשנת 1991 היוותה האוכלוסייה ממוצא רוסי כ-23% מסך תושבים וכיום מתקרב חלקה לכ-15%. האזורים המזרחיים והדרומיים של אוקראינה איבדו כ-30% מסך תושביהם מאז 1991 בעיקר בשל הגירה לרוסיה. לעומת זאת, אוכלוסיית מערב אוקראינה כמעט ולא השתנתה ובאזורים מסוימים אפילו גדלה מעט. במטרה להגדיל את שיעור הילודה יצרה הממשלה תוכנית כלכלית המטיבה עם משפחות מרובות ילדים ומציעה מענקי לידה נכבדים ליולדות.[11]

מלחמת האזרחים והמשבר הרוסי-אוקראיני

מפגינים פרו-רוסים בעיר אודסה, 2014
ערך מורחב – מלחמת האזרחים באוקראינה

בדצמבר 2013 פרצו הפגנות ענק של תומכי האופוזיציה, הפגנות שבפתח שנת 2014 התדרדרו לכדי התנגשויות אלימות מאוד עם המשטרה, על רקע סירובה של ממשלת אוקראינה לחתום על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי. במהלך הפגנות שכונו בשם יברומאידאן, נהרגו מאות מפגינים כתוצאה מירי צלפים של הכוחות המיוחדים של משטרת אוקראינה לאחר שהמפגינים שדרשו את התפטרותו של הנשיא ויקטור ינוקוביץ'.[12] בפברואר 2014 הודח ינוקוביץ' מתפקידו והוכרז על עריכת בחירות חדשות ב-25 במאי 2014. האירועים הביאו לשחרורה של ראש הממשלה לשעבר יוליה טימושנקו ממעצר ולחשש ממשי מפני פרוץ מלחמת אזרחים במדינה, עקב הכרזת תושבי חצי האי קרים על חוסר הכרתם בשלטון החדש בקייב ורצונם להסתפח לרוסיה, צעד שחוזק עם הנפת דגל רוסי מעל בית הפרלמנט בסימפרופול והורדת הדגל האוקראיני.

הבית העליון של הפרלמנט הרוסי אישר ב-1 במרץ 2014 פה אחד את בקשתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להשתמש בכוחות מזוינים בשטח אוקראינה, על מנת להגן על אזרחים רוסיים ועל אינטרסים רוסיים, בכל מקום בשטח אוקראינה. בינתיים התעצם המשבר ואלפי אזרחים אוקראינים ואנשי כוחות הביטחון נהרגו ונפצעו בקרבות.[13]

ב-17 במרץ 2014 הודיעו ראשי חצי האי קרים לאחר משאל עם שערכו על הסתפחותם לרוסיה. דבר זה נעשה באופן חד צדדי ללא הסכמת הממשלה האוקראינית ובניגוד לכללי המשפט הבינלאומי. כתוצאה מכך הטילו מדינות המערב סנקציות כלכליות על רוסיה.

במאי 2014 נבחר פטרו פורושנקו לנשיא אוקראינה ובאוקטובר 2014 נערכו הבחירות לפרלמנט שהביאו לחיזוק המפלגות הלאומניות הפרו-מערביות שממערב אוקראינה על חשבון התנועות הפוליטיות הפרו-רוסיות שהודחו מכל עמדה בממשל ובפוליטיקה המדינית. ארסני יאצניוק שמונה כראש הממשלה הזמני בפברואר המשיך לשמור על תפקידו. עקב כיבוש חצי האי קרים על יד רוסיה לא נערכו הבחירות בסבסטופול ובחצי האי. כמו כן לא נערכו בחירות במחוז דונצק ובמחוז לוהנסק (שטחים שהכריזו באופן חד צדדי על הקמת נובורוסיה).

נערכו ניסיונות שונים להשגת הסכמי הפסקת אש בספטמבר 2014 ובפברואר 2015 אך הם קרסו, וקרבות פרצו מדי פעם בין הצבא האוקראיני לבין מורדים שביקשו להסתפח לרוסיה. המערב האשים את רוסיה בשליחת עזרה צבאית למורדים. בספטמבר 2015 ארגון האומות המאוחדות הודיע על מספר משוער של כ-8,000 הרוגים כתוצאה מהמלחמה, וציין כי הסכסוך מוחרף כתוצאה מהתערבות לוחמים זרים וסיוע בנשק המגיע מרוסיה.

החל מסוף 2021 המשבר האוקראיני-רוסי הגיע לנקודת רתיחה. ב-13 בנובמבר הודיע נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כי רוסיה קירבה שוב 100,000 חיילים לאזור הגבול. אלו הניעו גורמים רשמיים בארצות הברית להזהיר את האיחוד האירופי שרוסיה עשויה לתכנן פלישה אפשרית לאוקראינה, לתכנן סנקציות על רוסיה ואף להנעת כוחות צבאיים אמריקניים וכוחות נאט"ו לאיזור.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אוקראינה, ממשלת אוקראינה, הסכסוך האוקראיני-רוסי, סיפוח חצי האי קרים (2014), המלחמה בדונבאס

אוקראינה היא רפובליקה חצי נשיאותית דמוקרטית יחידה ובעלת מערכת פוליטית רב-מפלגתית. המוסדות העיקריים הבאים של כוח המדינה פועלים באוקראינה: הנשיא, הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. הרשות המבצעת מיוצגת על ידי קבינט השרים, גופי ביצוע מרכזיים וגופים מבצעים מקומיים. הגוף המחוקק - הפרלמנט - נקרא "הראדה העליונה". הרשות השופטת מיוצגת על ידי בית המשפט החוקתי של אוקראינה ובתי משפט של סמכות שיפוט כללית - מערכת של בתי משפט כלליים ומתמחים בערכאות שונות.

חוקת אוקראינה

בעידן המודרני, אוקראינה הפכה למדינה דמוקרטית יותר מבעבר.[14][15][16][17] (תמונת מצביעים בבחירות לפרלמנט של 2007 שמים פתקים בקלפיות שקופות)

עם הכרזת עצמאותה ב-24 באוגוסט 1991 ואימוץ חוקה ב-28 ביוני 1996, הפכה אוקראינה לרפובליקה חצי נשיאותית. עם זאת, בשנת 2004 הכניסו חברי פרלמנט שינויים בחוקה, שהטיפו את מאזן הכוחות לטובת מערכת פרלמנטרית. משנת 2004 עד 2010, הלגיטימציה של התיקונים החוקתיים מ-2004 קיבלה סנקציה רשמית, הן מבית המשפט החוקתי של אוקראינה והן מרוב המפלגות הפוליטיות הגדולות.[18] למרות זאת, ב-30 בספטמבר 2010 קבע בית המשפט לחוקה שהתיקונים בטלים, מה שאילץ חזרה לתנאי החוקה של 1996 ושוב הפך את המערכת הפוליטית של אוקראינה לנשיאות יותר באופייה.

הפסיקה על תיקוני החוקה של 2004 הפכה לנושא מרכזי בשיח הפוליטי. חלק ניכר מהחשש התבסס על העובדה שלא חוקת 1996 ולא חוקת 2004 סיפקו את היכולת "לבטל את החוקה", כפי שקבעה החלטת בית המשפט החוקתי, למרות שלחוקה מ-2004 יש טענה ממצה של רשימת הליכים אפשריים לתיקוני חוקה (סעיפים 154–159). עם זאת, ניתן לשנות את החוקה הנוכחית בהצבעה בפרלמנט.[19][20][21]

ב-21 בפברואר 2014 הסכם בין הנשיא ויקטור ינוקוביץ' ומנהיגי האופוזיציה הציג את המדינה חוזרת לחוקת 2004. ההסכם ההיסטורי, בתיווך האיחוד האירופי, בא בעקבות הפגנות יוברומאידאן שהחלו בסוף נובמבר 2013 והגיעו לשיא בשבוע של עימותים קטלניים שבהם נהרגו כ-125 בני אדם. בנוסף להחזרת המדינה לחוקת 2004, העסקה סיפקה הקמת ממשלת קואליציה, קריאה להקדמת הבחירות ושחרורה של ראש הממשלה לשעבר יוליה טימושנקו מבית הסוהר.[22] יממה לאחר השגת ההסכם, פיטר הפרלמנט האוקראיני את ינוקוביץ' והציב את דוברו אולכסנדר טורצ'ינוב כנשיא זמני,[23] ואת ארסני יאצניוק כראש הממשלה.[24]

נשיא, פרלמנט וממשלה

הפרלמנט האוקראיני - הראדה העליונה

על פי סעיף 102 לחוקת אוקראינה, נשיא אוקראינה הוא ראש המדינה, ערב לריבונות המדינה, שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה, שמירה על חוקת אוקראינה, זכויות וחירויות האדם והאזרח. על בסיס ובעקבות חוקת אוקראינה וחוקי אוקראינה, הנשיא מוציא צווים וצווים המחייבים את שטחה של המדינה. הנשיא נבחר בהצבעה עממית לכהונה של חמש שנים.[25] הרשות המחוקקת של אוקראינה כוללת את הפרלמנט החד-קומתי בן 450 צירים, הראדה העליונה.[26] הפרלמנט אחראי בעיקר על הקמת הרשות המבצעת וקבינט השרים, בראשות ראש הממשלה.[27] לנשיא הסמכות למנות את שרי החוץ והביטחון לאישור הפרלמנט וכן הסמכות למנות את התובע הכללי ואת ראש שירות הביטחון.

וולודימיר זלנסקי
הנשיא
וולודימיר זלנסקי
דניס שמיהל
ראש הממשלה
דניס שמיהל

על פי סעיף 113 לחוקת אוקראינה, ממשלת אוקראינה - קבינט השרים של אוקראינה - היא הגוף הגבוה ביותר במערכת הגופים המבצעים. הבסיס המשפטי לפעילותו הוא החוקה, חוקי אוקראינה ומעשים שניתנו על ידי הנשיא. הממשלה אחראית לנשיא ותחת שליטת הראדה העליונה של אוקראינה. בפועל, תלות זו היא בכך שהנשיא ממנה את ראש הממשלה בהסכמה עם הראדה העליונה,

מפסיק את סמכויותיו ומחליט על התפטרותו. לבקשת ראש הממשלה, הנשיא ממנה את חברי קבינט השרים וראשי גופים ביצועיים מרכזיים אחרים. השליטה והאחריות של הממשלה לראדה העליונה היא שהפרלמנט מאשר את התקציב שהוגשה על ידי הממשלה, מחליט על יישום התקציב, מאשר או דוחה את תוכנית הפעילות של הממשלה, שולט בעבודתה. הממשלה מורכבת מ: ראש ממשלת אוקראינה, סגן ראש הממשלה הראשון, שלושה סגני ראש ממשלה, ועד היום תשעה עשר משרדים. מערכת הכוח המבצעת כוללת גם: 12 ועדות מדינתיות, 27 גופים ביצועיים מרכזיים בעלי מעמד מיוחד, 18 גופים ומוסדות מרכזיים נוספים של אוקראינה.

חוקים, פעולות של הפרלמנט והקבינט, גזירות נשיאותיות ומעשי הפרלמנט של קרים עשויים להתבטל על ידי בית המשפט החוקתי, אם יימצא שהם מפרים את החוקה. מעשים נורמטיביים אחרים נתונים לביקורת שיפוטית. בית המשפט העליון הוא הגוף המרכזי במערכת בתי המשפט בסמכות השיפוט הכללית. שלטון עצמי מקומי מובטח רשמית. מועצות מקומיות וראשי ערים נבחרים באופן עממי ומבצעים שליטה על התקציבים המקומיים. ראשי המינהלות האזוריות והמחוזות ממונים על ידי הנשיא בהתאם להצעות ראש הממשלה.

בתי משפט ומערכת אכיפת החוק

ערך מורחב – משרד הפנים (אוקראינה)
בניין קבינט השרים של אוקראינה
ארמון קלוב, מקום מושבו של בית המשפט העליון של אוקראינה

בתי המשפט נהנים מחופש משפטי, פיננסי וחוקתי המובטח על ידי החוק האוקראיני מאז 2002. שופטים מוגנים במידה רבה היטב מפני פיטורים (למעט מקרים של התנהגות בלתי הולמת חמורה). שופטי בית המשפט ממונים בצו נשיאותי לתקופה ראשונית של חמש שנים, ולאחר מכן מאשרת המועצה העליונה של אוקראינה את עמדותיהם לכל החיים. למרות שעדיין מוגדרת בעיות, המערכת נחשבת תחת שיפור ניכר מאז עצמאותה של אוקראינה בשנת 1991. בית המשפט העליון נחשב לגוף עצמאי וחסר פניות, ופסק במספר הזדמנויות נגד ממשלת אוקראינה. נכון לשנת 2021, פרויקט הצדק העולמי מדרג את אוקראינה במקום ה-74 מתוך 139 מדינות שנסקרו במדד שלטון החוק השנתי שלו.[28]

לתובעים באוקראינה ישנם סמכויות גדולות יותר מאשר ברוב מדינות אירופה, ולפי הנציבות האירופית לדמוקרטיה באמצעות חוק "התפקיד והתפקידים של משרד התובע אינם בהתאם לסטנדרטים של מועצת אירופה".[29] מערכת המשפט הפלילי קובעת שיעור הרשעה ממוצע של למעלה מ-99%,[30] שווה לשיעור ההרשעה של ברית המועצות לשעבר,[31] כאשר חשודים נכלאים לעתים קרובות לתקופות ארוכות לפני המשפט.[32]

מאז 1 בינואר 2010 מותר לקיים הליכים משפטיים ברוסית בהסכמה הדדית של הצדדים. אזרחים שאינם מסוגלים לדבר אוקראינית או רוסית רשאים להשתמש בשפת האם שלהם או בשירותי מתרגם.[33][34] קודם לכן כל ההליכים בבית המשפט היו צריכים להתקיים באוקראינית.

רשויות אכיפת החוק באוקראינה מאורגנות בסמכות משרד הפנים. הן מורכבות בעיקר מהמשטרה הארצית ומיחידות וסוכנויות מיוחדות שונות כגון משמר הגבול הממלכתי ושירותי משמר החופים. סוכנויות אכיפת החוק, במיוחד המשטרה, ספגו ביקורת על טיפולן הכבד במהפכה הכתומה של 2004. אלפים רבים של שוטרים הוצבו ברחבי הבירה, בעיקר כדי להטות את המפגינים מלערער על סמכות המדינה אך גם כדי לספק כוח תגובה מהיר במקרה הצורך; רוב הקצינים היו חמושים.[35] שפיכות דמים נמנעה כאשר סגן גנרל סרגיי פופקוב נענה לקריאותיהם של עמיתיו לסגת.

משרד הפנים אחראי גם על תחזוקת שירות ביטחון המדינה; סוכנות הביון הפנימית של אוקראינה, אשר הואשמה מדי פעם בכך שהיא פועלת ככוח משטרה חשאי המשרתת להגן על האליטה הפוליטית במדינה מפני ביקורת תקשורתית. אולם מצד שני, מקובל על כך שחברי השירות סיפקו מידע חיוני על תוכניות הממשלה למנהיגי המהפכה הכתומה כדי למנוע את קריסת התנועה.

יחסי חוץ

ערך מורחב – יחסי החוץ של אוקראינה

מ-1999 עד 2001, אוקראינה שימשה כחברה לא קבועה במועצת הביטחון של האו"ם. מבחינה היסטורית, אוקראינה הסובייטית הצטרפה לאומות המאוחדות ב-1945 כאחת החברות המקוריות בעקבות פשרה מערבית עם ברית המועצות, שביקשה מושבים לכל 15 הרפובליקות האיגודיות שלה. אוקראינה תמכה בעקביות בהסדרים שלווים במשא ומתן לסכסוכים. היא השתתפה בשיחות הארבע-צדדיות על הסכסוך במולדובה וקידמה פתרון בדרכי שלום לסכסוך במדינה הפוסט-סובייטית של גאורגיה. אוקראינה גם תרמה תרומה משמעותית לפעולות שמירת השלום של האו"ם מאז 1992.

אוקראינה רואה באינטגרציה האירו-אטלנטית את מטרתה העיקרית של מדיניות החוץ, אך בפועל היא מאזנת תמיד את יחסיה עם האיחוד האירופי וארצות הברית עם קשרים חזקים עם רוסיה. הסכם השותפות ושיתוף הפעולה של האיחוד האירופי (PCA) עם אוקראינה נכנס לתוקף ב-1 במרץ 1998. האיחוד האירופי (EU) עודד את אוקראינה ליישם את ההסכם במלואו לפני תחילת הדיונים על הסכם התאגדות, שהוצא בפסגת האיחוד האירופי בדצמבר 1999 בהלסינקי, המכיר בשאיפותיה ארוכות הטווח של אוקראינה אך אינו דן בהתאגדות. ב-31 בינואר 1992 הצטרפה אוקראינה לוועידה דאז לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (כיום הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE)), וב-10 במרץ 1992 הפכה לחברה במועצת שיתוף הפעולה הצפון-אטלנטית. יחסי אוקראינה-נאט"ו מוגדרים כקרובים והמדינה הצהירה על עניין בחברות בארגון. סוגיה זו הוסרה מסדר היום של מדיניות החוץ של הממשלה עם בחירתו של ויקטור ינוקוביץ' לנשיאות ב-2010. עם זאת, לאחר הדחת ינוקוביץ' בפברואר 2014 וההתערבות הצבאית הרוסית באוקראינה (שהוכחשה על ידי רוסיה), חידשה את הדחף שלה לחברות בברית הצבאית.[36][37][38][39]

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ומזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג, בריסל, דצמבר 2021

אוקראינה היא החברה הפעילה ביותר בשותפות לשלום (PfP). כל המפלגות הפוליטיות הגדולות באוקראינה תומכות בהשתלבות מלאה באיחוד האירופי. הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי היה צפוי להיחתם ולהיכנס לתוקף עד סוף 2011, אך התהליך הושעה עד 2012 בגלל ההתפתחויות הפוליטיות של אותה תקופה.[40] הסכם ההתאגדות בין אוקראינה לאיחוד האירופי נחתם ב-2014.[41]

לאוקראינה היו זמן רב קשרים הדוקים עם כל שכנותיה, אך יחסי רוסיה-אוקראינה הידרדרו במהירות ב-2014 עקב סיפוח קרים, תלות אנרגטית וסכסוכי תשלום בעודה מוגדרת במספר מתחים עם פולין,[42] והונגריה.[43]

בינואר 2016, אוקראינה הצטרפה לאזור הסחר החופשי העמוק והמקיף (ירוק) עם האיחוד האירופי (כחול), שהוקם בהסכם ההתאגדות של אוקראינה-האיחוד האירופי, ופתח את דרכה לקראת אינטגרציה אירופית.

אזור הסחר החופשי העמוק והמקיף (DCFTA), שנכנס לתוקף בינואר 2016 בעקבות אשרור הסכם ההתאגדות של אוקראינה-האיחוד האירופי, משלב רשמית את אוקראינה בשוק האירופי האחיד והאזור הכלכלי האירופי. אוקראינה זוכה לתמיכה וסיוע נוספים עבור שאיפותיה להצטרפות לאיחוד האירופי מקרן וישגרד הבינלאומית של קבוצת וישגרד המורכבת מחברות האיחוד האירופי המרכזיות של צ'כיה, פולין, הונגריה וסלובקיה.[44]

ב-19 במאי 2018 חתם פורושנקו על צו, אשר הוציא לפועל את החלטת המועצה לביטחון לאומי ולהגנה על הפסקה סופית של השתתפותה של אוקראינה בגופים הסטטוטוריים של חבר המדינות.[45] החל מפברואר 2019, אוקראינה צמצמה את השתתפותה במדינות חבר העמים למינימום קריטי והשלימה למעשה את נסיגתה. בנוסף, הראדה העליונה של אוקראינה לא אשררה את ההצטרפות. כלומר, המדינה מעולם לא הייתה חברה בארגון.[46]

ב-28 ביולי 2020, בלובלין, ליטא, פולין ואוקראינה יצרו את יוזמת משולש לובלין, שמטרתו ליצור שיתוף פעולה נוסף בין שלוש המדינות ההיסטוריות של האיחוד הפולני-ליטאי ולקדם את שילובה והצטרפותה של אוקראינה לאיחוד האירופי ונאט"ו.[47]

ב-17 במאי 2021, שלישיית האגודה הוקמה על ידי חתימה על מזכר משותף בין שרי החוץ של גאורגיה, מולדובה ואוקראינה. שלישיית האגודה היא פורמט משולש לשיתוף פעולה, תיאום ודיאלוג משופר בין שלוש המדינות (שחתמו על הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי) עם האיחוד האירופי בנושאים בעלי עניין משותף הקשורים לאינטגרציה האירופית, תוך הגברת שיתוף הפעולה במסגרת האיחוד האירופי, שותפות מזרחית, והתחייבות לחזון הצטרפות לאיחוד האירופי.[48] החל משנת 2021, אוקראינה נערכת להגיש בקשה רשמית לחברות באיחוד האירופי ב-2024, על מנת להצטרף לארגון בשנות ה-30 של המאה ה-20.[49]

כוחות צבאיים

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של אוקראינה

לאחר פירוק ברית המועצות, אוקראינה ירשה בשטחה כוח צבאי בן 780,000 איש, מצויד בארסנל הנשק הגרעיני השלישי בגודלו בעולם.[50] במאי 1992 חתמה על פרוטוקול ליסבון שבו הסכימה לוותר על כל הנשק הגרעיני לרוסיה, הכרזת ריבונותה והצטרפות לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. אוקראינה אישרה את האמנה ב-1994, וב-1996 הפכה נקייה מנשק גרעיני.

חיילי כוחות התקיפה האווירית של אוקראינה

אוקראינה נקטה צעדים עקביים לקראת הפחתת הנשק הקונבנציונלי. היא חתמה על האמנה על כוחות מזוינים קונבנציונליים באירופה, אשר קראה לצמצום טנקים, ארטילריה וכלי רכב משוריינים (כוחות הצבא צומצמו ל-300,000). המדינה מתכננת להמיר את הצבא הנוכחי המתגייס לצבא מקצועי התנדבותי.

אוקראינה משחקת תפקיד גדול יותר ויותר בפעולות שמירת השלום. ביום שישי ה-3 בינואר 2014, הפריגטה האוקראינית Hetman Sagaidachniy הצטרפה למבצע הנגד הפיראטיות של האיחוד האירופי אטאלנטה והייתה חלק מהכוח הימי של האיחוד האירופי מול חופי סומליה למשך חודשיים.[51] כוחות אוקראינים פרוסים בקוסובו כחלק מגדוד כוח השלום הפולני-אוקראיני.

חיילות אוקראיניות צועדות במהלך ציון מצעד יום העצמאות בקייב, 2021

בשנים 2003–2005, יחידה אוקראינית נפרסה כחלק מהכוח הרב לאומי בעיראק בפיקודו הפולני. סך פריסת הכוחות המזוינים האוקראינים ברחבי העולם הוא 562 אנשי שירות. יחידה אוקראינית נפרסה בלבנון, כחלק מכוח הביניים של האו"ם שאוכף את הסכם הפסקת האש, בעוד ישנו גם גדוד תחזוקה ואימונים פרוס בסיירה לאון.

יחידות צבאיות של מדינות אחרות משתתפות בתרגילים צבאיים רב לאומיים עם כוחות אוקראינים באוקראינה באופן קבוע, כולל כוחות צבא ארצות הברית.[52]

לאחר קבלת עצמאותה, אוקראינה הכריזה על עצמה כמדינה ניטרלית.[53] למדינה הייתה שותפות צבאית מוגבלת עם הפדרציה הרוסית, מדינות חבר העמים אחרות ושותפות עם נאט"ו מאז 1994. בשנות ה-2000, הממשלה נטתה לעבר נאט"ו, ושיתוף פעולה עמוק יותר עם הברית נקבע על ידי תוכנית הפעולה של נאט"ו-אוקראינה נחתם בשנת 2002. מאוחר יותר סוכם כי שאלת ההצטרפות לנאט"ו צריכה להיענות במשאל עם לאומי בשלב מסוים בעתיד, בעוד הנשיא ינוקוביץ' ראה ברמת שיתוף הפעולה הנוכחית בין אוקראינה לנאט"ו מספיקה, והיה נגד הצטרפותה לארגון. במהלך פסגת בוקרשט 2008, נאט"ו הכריז כי אוקראינה תהפוך בסופו של דבר לחברה בנאט"ו כאשר היא תעמוד בקריטריונים להצטרפות.

אזורים מנהליים

ערך מורחב – חלוקה מנהלית של אוקראינה, סיפוח חצי האי קרים (2014)

מערכת חלוקות המשנה האוקראינית משקפת את מעמדה של המדינה כמדינה יחידה (כפי שנקבע בחוקת המדינה) עם משטרים משפטיים ומנהליים מאוחדים לכל יחידה.

כולל סבסטופול והרפובליקה האוטונומית של קרים שסופחו על ידי הפדרציה הרוסית ב-2014, אוקראינה מורכבת מ-27 אזורים: עשרים וארבעה אובלסטים (פרובינציות), רפובליקה אוטונומית אחת (הרפובליקה האוטונומית של קרים), ושתי ערים בעלות מעמד מיוחד - קייב, הבירה וסבסטופול. 24 המחוזות וקרים מחולקים ל-136,[54] ראיון (מחוזות) ועיריות עירוניות בעלות משמעות אזורית, או יחידות מנהליות ברמה השנייה.

מקומות מאוכלסים באוקראינה מחולקים לשתי קטגוריות: עירונית וכפרי. מקומות מיושבים עירוניים מפוצלים לערים והתישבויות מסוג עירוני (המצאה מנהלית סובייטית), בעוד שמקומות מיושבים כפריים מורכבים מכפרים והתישבויות (מונח בשימוש כללי). לכל הערים יש מידה מסוימת של שלטון עצמי בהתאם למשמעותן כגון משמעות לאומית (כמו במקרה של קייב וסבסטופול), משמעות אזורית (בתוך כל מחוז או רפובליקה אוטונומית) או משמעות מחוזית (כל שאר הערים). חשיבותה של עיר תלויה במספר גורמים כמו אוכלוסייתה, חשיבותה החברתית-כלכלית וההיסטורית, תשתיות ועוד.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אוקראינה
קייב, המרכז פיננסי של אוקראינה

לאוקראינה ישנה כלכלת הכנסה בינונית נמוכה, שהיא ה-55 בגודלה בעולם לפי תוצר מקומי גולמי נומינלי, וה-40 בגודלה לפי שווי כוח הקנייה (PPP), ומוגדרת כאחת מיצואני התבואה הגדולים בעולם.[55][56] עם זאת, נותרה בין העניות והמושחתות באירופה.[57][58] לפי קרן המטבע הבינלאומית, התמ"ג לנפש של אוקראינה על פי שווי כוח הקנייה הוא 14,146 דולר.[59] ב-16 במאי 2008 הצטרפה המדינה רשמית לארגון הסחר העולמי.

בשנת 2021, השכר הנומינלי הממוצע באוקראינה הגיע לרמתו הגבוהה ביותר ב-₴14,282 (525 דולר) לחודש.[60] בשנת 2018, העושר החציוני של המדינה למבוגר היה 40 דולר, אשר דורג מהנמוכים בעולם.[61] ב-2019, כ-1.1% מהאוקראינים חיו מתחת לקו העוני הלאומי,[62] והאבטלה דורגה עם כ-4.5%.[63] באותה שנה, 5-15% מהאוכלוסייה האוקראינית סווגה כמעמד הביניים. נכון לספטמבר 2020, החוב הממשלתי של המדינה הוא בערך 52% מהתמ"ג הנומינלי שלה.[64]

המישורים הפוריים של אוקראינה הפכו אותה לאחת מיצרניות החיטה הרחבות בעולם. בין 2020-21 הוגדרה כמייצרת גרעיני החמנית הגדולה בעולם עם כ-17.5 מיליון טון.[65]

המישורים הפוריים של אוקראינה הפכו אותה לאחת מיצרניות החיטה הגדולות בעולם. גידולים נוספים בענף החקלאות הם: תפוחי אדמה, סלק, סוכר, חמניות, פירות וכותנה. מאז סוף המאה ה-20 חל פיתוח מואץ של תעשיית המזון המקומית, תוך כניסת חברות בינלאומיות לתחום.

אוקראינה מייצרת כמעט את כל סוגי כלי התחבורה והחלליות. מטוסי אנטונוב ומשאיות KrAZ מיוצאים למדינות רבות. רוב היצוא האוקראיני משווק לאיחוד האירופי ולחבר המדינות.[66] מאז עצמאותה, אוקראינה שמרה על סוכנות חלל משלה, סוכנות החלל הממלכתית של אוקראינה (SSAU). המדינה הפכה למשתתפת פעילה בחקר החלל המדעי ובמשימות חישה מרחוק. בין 1991 ל-2007, אוקראינה שיגרה שישה לוויינים מתוצרת עצמית ו-101 רכבי שיגור, וממשיכה לתכנן חלליות.

אוקראינה מייצרת ומעבדת את הגז הטבעי והנפט שלה. עם זאת, הינה מייבאת את רוב אספקת האנרגיה שלה, ו-80% מאספקת הגז הטבעי מיובאת, בעיקר מרוסיה.[67]

תאגידים

שיגור רקטת Zenit-3SL של חברת Sea Launch בפלטפורמת השיגור Odyssey

לאוקראינה יש בסיס גדול מאוד של תעשיה כבדה והיא אחת מבתי הזיקוק הגדולים של מוצרים מתכות במזרח אירופה.[68] המדינה ידועה גם בייצור של סחורות ומוצרי תחבורה עתירי טכנולוגיה, כגון מטוסי אנטונוב וכלי רכב פרטיים ומסחריים שונים. החברות הגדולות והתחרותיות במדינה הן מרכיבים של מדד PFTS, הנסחר בבורסת PFTS אוקראינה.

מותגים אוקראינים ידועים כוללים בין היתר את: נפטוגז, אבטוזאז, פריבט-בנק, רושן, יוז'מאש, נמירוף, מוטור סיץ', חורטיציה, קייבסטאר ואארוסוויט.[69]

תחבורה

HRCS2, ממסילות הרכבות האוקראיניות

בסך הכל, כבישים סלולים באוקראינה נמתחים לאורך 164,732 קילומטרים (102,360 מיילים).[70] מסלולים מרכזיים, המסומנים באות 'M' עבור 'בינלאומי' (באוקראינית: Міжнародний), משתרעים בפריסה ארצית ומחברים את כל הערים הגדולות באוקראינה, ומספקים מסלולים חוצי גבולות לשכנות המדינה. באוקראינה יש רק שני כבישים מהירים סטנדרטיים אמיתיים; קטע כביש מהיר של 175 ק"מ (109 מייל) מחרקוב לדניפרו וקטע של כביש M03 המשתרע על פני 18 ק"מ (11 מייל) מקייב לבוריספיל, שם נמצא שדה התעופה הבינלאומי של העיר.

תחבורה ברכבת באוקראינה מחברת את כל האזורים העירוניים הגדולים, מתקני הנמל ומרכזי התעשייה עם המדינות השכנות. הריכוז הכבד ביותר של מסילת רכבת הוא אזור דונבאס. למרות שהובלת משא ברכבת הופסקה בשנות ה-90, אוקראינה היא עדיין אחת ממשתמשות הרכבת הגבוהות בעולם.[71]

הכמות הכוללת של מסילת הרכבת באוקראינה משתרעת על פני 22,473 קילומטרים (13,964 מיילים), מתוכם 9,250 קילומטרים (5,750 מיילים) היו מחושמלים בשנות ה-2000.[72] למדינה יש מונופול על אספקת תחבורה ברכבת נוסעים, וכל הרכבות, מלבד אלו בשיתוף חברות זרות אחרות בקווים בינלאומיים, מופעלות על ידי חברת "אוקרזליזניצה".

מטוסי יוקריין אינטרנשיונל איירליינס בעת נמל התעופה הבינלאומי בוריספיל

בוריספיל אשר ממוקם בבירה קייב הוא שדה התעופה הבינלאומי הגדול ביותר באוקראינה. יש לו שלושה מסופי נוסעים עיקריים והוא הבסיס של חברת הדגל של המדינה, יוקריין אינטרנשיונל איירליינס. נמלי תעופה גדולים אחרים במדינה כוללים את אלה בחרקוב, לבוב ודונייצק (אשר הושמד כעת), בעוד שלאלה בדניפרו ואודסה יש תוכניות לשדרוג טרמינלים בעתיד הקרוב. בנוסף לחברת הדגל שלה, לאוקראינה יש מספר חברות תעופה בהן: וינדרוז איירליינס, דניפרואביה, אזור אייר אוקראינה ואטלסגלובל אוקראינה. נתיבי אוויר אנטונוב, חברת בת של הלשכה לתכנון אווירי וחלל של אנטונוב היא המפעילה היחידה של מטוס הכנף הקבוע הגדול בעולם, אנטונוב An-225.

נסיעות ימיות בינלאומיות מסופקות בעיקר דרך נמל אודסה, משם מפליגות מעבורות באופן קבוע לאיסטנבול, וארנה וחיפה. חברת המעבורות הגדולה ביותר המפעילה כיום קווים אלו היא יוקרפרי.[73]

ייצור חשמל

אוקראינה הייתה מדינה מייצאת אנרגיה נטו, בעוד בשנת 2011, 3.3% מהחשמל אשר יוצר יוצא,[74] אך גם אחת מוגדרת כצרכני האנרגיה הגדולים באירופה.[75] נכון לשנת 2011, 47.6% מסך ייצור החשמל היה מכוח גרעיני.[76]

תחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה, הגדולה מבין תחנות יבשת אירופה

תחנת הכוח הגרעינית הגדולה באירופה, תחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה, נמצאת באוקראינה, בעוד עד שנות ה-2010, כל הדלק הגרעיני של אוקראינה הגיע מרוסיה. בשנת 2008 זכתה חברת החשמל וסטינגהאוס בחוזה לחמש שנים למכירת דלק גרעיני לשלושה כורים אוקראינים החל מ-2011.[77]

בעקבות הפגנות יברומאידאן דאז, הציג הנשיא ינוקוביץ' איסור על משלוחי דלק גרעיני של רוסאטום לאירופה דרך אוקראינה, שהיה בתוקף מ-28 בינואר עד 6 במרץ 2014.[78] עד 2016, חלקה של רוסיה ירד ל-55%, וסטינגהאוס סיפקה דלק גרעיני לשישה מהכורים הגרעיניים של אוקראינה, VVER-1000.[79] לאחר הסיפוח הרוסי של חצי האי קרים באפריל 2014, החברה הלאומית לייצור אנרגיה גרעינית של אוקראינה אנרגואטום ווסטינגהאוס האריכו את החוזה לאספקת דלק עד 2020.[80]

תחנות כוח תרמיות המופעלות על ידי פחם, גז טבעי ואנרגיית מים הן סוג ייצור החשמל השני והשלישי בגודלו במדינה.

תיירות

בוקובל, אתר הסקי הגדול ביותר במזרח אירופה המהווה מוקד תיירות משמעותי באוקראינה. ממקום במחוז איוונו-פרנקיבסק

בשנת 2007 אוקראינה תפסה את המקום ה-8 באירופה לפי מספר התיירים המבקרים, לפי דירוג ארגון התיירות העולמי עם 23.1 מיליון.[81] באוקראינה ישנן אטרקציות תיירותיות רבות בהן: רכסי הרים המתאימים לסקי, טיולים ודיג: קו החוף של הים השחור כיעד קיץ פופולרי; שמורות טבע של מערכות אקולוגיות שונות; כנסיות, חורבות טירות וציוני דרך אדריכליים, פארקים ונקודות פעילות שונות בחיק הטבע. הבירה קייב, לבוב, אודסה וקמניץ-פודולסקי הן מרכזי התיירות העיקריים של אוקראינה, אשר מציעות ציוני דרך היסטוריים רבים כמו גם תשתיות אירוח ענפה. התיירות הייתה בעבר עמוד התווך של כלכלת קרים, אך חלה ירידה משמעותית במספר המבקרים בעקבות הסיפוח הרוסי ב-2014.[82]

שבעת פלאי אוקראינה ושבעת פלאי הטבע של אוקראינה הם הבחירה של ציוני הדרך החשובים ביותר של המדינה, שנבחרו על ידי הציבור הרחב באמצעות הצבעות מקוונות.

טכנולוגית מידע

לדברי אינדקס המיקום של שירותים גלובליים של קרני לשנת 2017,[83] אוקראינה מדורגת במקום ה-24 בין מיקומי מיקור החוץ הטובים ביותר, ובין 20 מיקומי השירותים החוף המובילים ב-EMEA, לפי חברת גרטנר.[84] בששת החודשים הראשונים של 2017 הגיע היקף היצוא של שירותי מחשוב ומידע ל-1.256 מיליארד דולר, המהווה עלייה של 18.3% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2016.[85] תעשיית ה-IT מדורגת במקום השלישי במבנה הייצוא של אוקראינה אחרי תעשיית החקלאות והמטלורגיה.

מגזר טכנולוגיית המידע (IT) באוקראינה מעסיק קרוב ל-100,000 עובדים, כולל 50,000 מפתחי תוכנה. מספר זה צפוי לעבור את רף ה-200,000 עד 2020. ישנן מעל 1,000 חברות IT באוקראינה.[86] בשנת 2017, 13 מהן הגיעו לרשימת 100 ספקי שירותי מיקור החוץ הטובים בעולם.[87] למעל 100 חברות טכנולוגיה רב-לאומיות ישנן מעבדות מו"פ באוקראינה.

אוקראינה מדורגת במקום הראשון בעולם במספר מפתחי C++ ו-Unity3D, ושנייה במספר מהנדסי ג'אווה סקריפט, סקאלה ומג'נטו.[88] 78% מעובדי הטכנולוגיה האוקראינית מדווחים על רמה בינונית או גבוהה של שליטה באנגלית.[89]

שלטון מקומי

מחוזות אוקראינה
ערך מורחב – מחוזות אוקראינה

מבחינת שלטון מקומי, אוקראינה מחולקת ל-24 אובלסטים (מחוזות), רפובליקה אוטונומית אחת, קרים ושתי ערים בהן עיר הבירה-קייב וסבסטופול בעלות סטטוס מיוחד. המחוזות מחולקים בחלוקה פנימית ל-136 אזורים (ראיון).

המחוזות והרפובליקה האוטונומית:

מחוזות ורפובליקה אוטונומית
1 מחוז צ'רקסי 10 מחוז חמלניצקי 19 מחוז סומי
2 מחוז צ'רניהיב 11 מחוז קירובוגרד 20 מחוז טרנופול
3 מחוז צ'רנוביץ 12 מחוז קייב 21 מחוז ויניצה
4 קרים (בשליטת רוסיה דה פקטו) 13 מחוז לוהנסק 22 מחוז ווהלין
5 מחוז דניפרופטרובסק 14 מחוז לבוב 23 זקרפטיה
6 מחוז דונצק 15 מחוז מיקולאייב 24 מחוז זפוריז'יה
7 מחוז איוונו-פרנקיבסק 16 מחוז אודסה 25 מחוז ז'יטומיר
8 מחוז חרקוב 17 מחוז פולטבה
9 מחוז חרסון 18 מחוז רובנו

גאוגרפיה

מפה טופוגרפית של אוקראינה
ערך מורחב – גאוגרפיה של אוקראינה

אוקראינה ממוקמת לחוף הים השחור והיא שוכנת בדרום מזרח אירופה. המדינה גובלת במזרח עם רוסיה, בצפון בלארוס ובמערב פולין, סלובקיה, הונגריה, רומניה ומולדובה.

שטחה של אוקראינה הוא 603.7 אלף קמ"ר, והיא המדינה ה-44 בגודלה בעולם, והמדינה השנייה בגודלה באירופה, אוקראינה קטנה יותר מחלקה האירופי של רוסיה וגדולה יותר מצרפת. אוקראינה קטנה אך במעט מטקסס.

רוב שטחה של אוקראינה הוא מישורי, ורק כ-5% הם הרים במערב ודרום המדינה. הצפון עשיר בביצות, והמדינה כולה עשירה בקרקע שחורה ופורייה (Chernozem). כ-15% משטחה של אוקראינה מיוער, בעיקר במערב ובצפון.

במערב המדינה מתנשאים הרי הקרפטים, אזור שבו שוכן ההר הגבוה במדינה, הר הוברלה, שגובהו 2061 מטר. בדרומה גובלת המדינה בים השחור ובים אזוב, כאשר בינם מפריד חצי אי - קרים (krim) והרי קרים.

אוקראינה עשירה בנהרות גדולים וידועים: הדניפר, הבוג הדרומי, הבוג המערבי, הדניסטר והדנובה, הנהר הגדול באירופה.

אקלימה של אוקראינה ממוזג, בדומה לרוב מדינות אירופה. רוב הגשמים יורדים בצפון ובמערב, ופחות במזרח ובדרום. האקלים החמים ביותר בחורף הוא על שפת הים השחור, ואילו האקלים הקריר ביותר נמצא בצפון ובמערב. בקיץ חם יותר בדרום.

גאולוגיה

מרבית שטח אוקראינה נמצא על מגן אוקראינה, שהוא חלק מקראטון שנקרא הלוח הבלטי שמשתרע מהים השחור ועד אסטוניה. מגן אוקראינה מתאפיין בסלעי יסוד מתקופת הפרקמבריון, שבחלקם מכוסים על ידי סלעי משקע שנוצרו על ידי הנהרות הרבים. בדרום אוקראינה, במיוחד באזור שפך הנהרות הדנייפר והבוג הדרומי, קיימים מופעים רבים של אבן חול כהה, גסת גרגירים. בדרום מזרח אוקראינה, צפון מערבית לעיר ברדיאנסק קיים אופיוליט נדיר מתקופת הארכאיקון. צפונית לשם, נמצא אזור דונבאס שם מצויים מכרות הפחם הגדולים באירופה. מרכז אוקראינה הוא מישורי יחסית ומתאפיין בסלעים מותמרים שמקורם בגרניט ובדיוריט קווארצי. בצפון מערב המדינה על יד העיר רובנו מצויים אזורים וולקניים המתאפיינים בבזלת, אנדזיט וטוף.

דמוגרפיה

הערים הגדולות של אוקראינה
אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2022[אוכלוסין 1]
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
קייב
קייב
1 קייב קייב 2,952,301 11 מריופול דונצק 425,681 אודסה
אודסה
דניפרו
דניפרו
2 חרקוב חרקוב 1,421,125 12 לוהנסק לוהנסק 397,677
3 אודסה אודסה 1,010,537 13 ויניצה ויניצה 369,739
4 דניפרו דניפרופטרובסק 968,502 14 סימפרופול ה הפדרלי של קרים 340,540
5 דונצק דונצק 901,645 15 מקייבקה דונצק 338,968
6 לבוב לבוב 717,273 16 צ'רניהיב צ'רניהיב 282,747
7 זפוריז'יה זפוריז'יה 710,052 17 פולטבה פולטבה 279,593
8 קריבי ריה דניפרופטרובסק 603,904 18 חרסון חרסון 279,131
9 סבסטופול סבסטופול 485,386 19 חמלניצקי חמלניצקי 274,452
10 מיקולאייב מיקולאייב 470,011 20 צ'רקאסי צ'רקאסי 269,836
אחוז דוברי אוקראינית לפי מחוזות בשנת 2001, המערב מאכלס בעיקר דוברי אוקראינית מול דוברי רוסית בעיקר במזרח המדינה

בשנת 1992 חיו באוקראינה 52 מליון בני אדם, אך מאז התפרקות ברית המועצות ובעקבות משבר כלכלי אוכלוסיית המדינה נמצאת במגמה מתמדת של ירידה, ל-46 מליון ב-2006 ול-41 מליון כיום (ללא הרפובליקה האוטונומית של קרים) .

על פי מפקד האוכלוסין של אוקראינה שנערך ב-2001, מתוך האוכלוסיה 78% אוקראינים, 17.3% רוסים, ולצידם מיעוטים כגון בלרוסים (0.6%), מולדובנים (0.5%), טטארים (0.5%) ויהודים (0.3%) .לפני מלחמת העולם השנייה כ-5% מאוכלוסיית אוקראינה היו יהודים.

במערב המדינה, שלא היה תחת שלטון ברית המועצות עד מלחמת העולם השנייה, חזק היסוד האוקראיני הלאומי, ואילו במזרח יש מיעוט רוסי גדול.

אף שחל גידול בילודה במדינה, התמותה עדיין גבוהה מן הילודה בכ-300 אלף איש בממוצע.[90] רוב האוכלוסייה נמנית עם הכנסייה האורתודוקסית. ישנה קהילה קתולית קטנה במערב המדינה.

ב-4 ערים הגדולות מתגוררים יותר ממיליון תושבים (קייב, חרקוב, אודסה ודניפרו). בתחילת שנות ה-2000 גם בדונצק היו יותר ממיליון תושבים, אך לאור ההגירה השלילית מספר תושבי העיר ירד.

שפה

השפה האוקראינית היא שפה רשמית באוקראינה, על אף שקיים שימוש נרחב ברוסית בעיקר בדרום ובמזרח. על פי מפקד 2001 יותר מ-67% מאזרחי המדינה הכריזו על אוקראינית כשפת אם אל מול כ-30% שהכריזו על רוסית.

מרבית האוקראינים יודעים רוסית והיא מדוברת בעיקר בערים: קייב, אודסה, חרקיב, דונצק ודניפרו. באזורי הכפר השפה האוקראינית היא הדומיננטית. חרקוב, עדיין נחשבת לבירה הרוסית של אוקראינה ונדיר למצוא שם שימוש בשפה האוקראינית בחיי היום יום.

השפה באוקראינה מהווה מוקד לסכסוך פוליטי ואתני, משום שבתקופת ברית המועצות מרבית מוסדות הציבור התנהלו ברוסית ורוסית הייתה דה-פאקטו השפה הרשמית, בעוד השפה האוקראינית נדחקה אל מחוץ לחיים הציבוריים.

רוסים, יהודים ועמים אחרים באוקראינה אשר דיברו ברוסית אפשרו למדינה לעבור רוסיפיקציה ובכך פגעו בשאיפות התנועות הלאומיות באוקראינה לחזק את הזהות האוקראינית.

דת

תפוצת המאמינים

תבנית:עדכון

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: יש לתקן עקב יצירת הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית.
דת כמות מאמינים במיליונים כמות מאמינים
בהתאם למשאל משנת 2003 בהתאם למשאל משנת 2010 בהתאם למשאל משנת 2003 בהתאם למשאל משנת 2006 בהתאם למשאל משנת 2010 על פי נתוני ארגונים דתיים
הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית (כפופה לפטריארך של קייב) 0,6-0,7 1,1-1,2 4,7-5,2 3,8-4,5 6,3-6,5 אין נתונים
הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית (כפופה לפטריארך של מוסקבה) 0,55-0,65 0,5-0,6 3,5-4,0 5,3-6,0 4,0-4,2 אין נתונים
הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית העצמאית 0,1 אין נתונים 0,4 0,76 0,23-0,25 אין נתונים
הכנסייה הקתולית-יוונית האוקראינית 0,9-1,0 0,8-0,9 2,2-2,7 1,6-2,4 2,1 4,09[91]
הכנסייה הקתולית הרומית 0,15 אין נתונים 0,5 0,61 אין נתונים 0,85
הכנסייה הנוצרית הפרוטסטנטית 0,6-0,7 אין נתונים 0,8-1,3 0,72 0,50-0,53 אין נתונים
אסלאם 0,1 אין נתונים 0,5 0,46 0,24 0,5[92]
יהדות 0,06 אין נתונים 0,2 0,42 0,03 אין נתונים
בודהיזם - אין נתונים - 0,40 0,03 אין נתונים
כנסיות אחרות, דתות אחרות ומאמינים ללא דת 0,11 0,73 10,5-11,9 15,3-16,0 12,8-13,4 אין נתונים
אחרים 34,2-35,6 31,2-32,6 10,9-12,2 8,0-8,7 10,6-11,1 -

נצרות אוקראינה

הכנסייה הפרבוסלבית

ערך מורחב – הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית

מרבית הנוצרים באוקראינה הם פרבוסלבים. הכנסייה בקייב הייתה חלק מהכנסייה הפרבוסלבית של קונסטנטינופול עד נובמבר 1686, שאז הוכפפה לפטריארך של מוסקבה.

לאחר התפרקות ברית המועצות הוקמו כמה כנסיות נפרדות, אך לכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית שכפופה לפטריארך של מוסקבה, יש מעמד מיוחד. בשל התדרדרות היחסים בין אוקראינה לרוסיה, הרשויות באוקראינה שואפות לנתק את הכנסייה האוקראינית מהכנסייה הרוסית. בשנת 2018 הם פנו לפטריארך קונסטנטינופול שיכיר בעצמאות של הכנסייה האוקראינית מהפטריארך של מוסקבה.[93]

הכנסיות העיקריות באוקראינה עד 2019:

  • הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית של הפטריארך של מוסקבה — כפופה לכנסייה הפרבוסלבית הרוסית. נכון ל-2015 כללה 12,700 קהילות באוקראינה.
  • הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית של הפטריארך של קייב (UOC-KP; Украї́нська Правосла́вна Це́рква – Ки́ївський Патріарха́т (УПЦ-КП) — נכון ל-2015 כללה 4,900 קהילות.
  • הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית העצמאית — כללה 1,200 נכון לשנת 2015 (UAOC; Українська автокефальна православна церква (УАПЦ).
  • אדוקי האמונה הישנה — נכון ל-2015 הם כללו 70 קהילות.

מאז הכרזת העצמאות האוקראינית וביתר שאת מאז משבר אוקראינה השלטונות במדינה מנסים להביא להקמת כנסייה עצמאית נפרדת שתהיה מופרדת מהשפעת הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית.[94] בפועל זו הוקמה בדצמבר 2018 ככנסייה פרבוסלבית אוטונומית מקומית (Автокефальна помісна православна церква України).[95][96]

ב-5 בינואר 2019 חתם פטריארך קונסטנטינופול, ברטולומאוס על טומוס (מסמך כנסייתי רשמי) שייסד את הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית האוטוקפאלית לאחר סינוד שדן בהתנתקות הכנסייה של אוקראינה מן הכנסייה האורתודוקסית הרוסית-פטריארכיית מוסקבה. בכך אוחדו "ההכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית של הפטריארך של קייב" ו"הכנסייה הפרבוסלבית האוקראינית העצמאית" תחת המטרופוליט אפיפניוס הראשון, המטרופוליט של קייב וכל אוקראינה (Митрополити Православної церкви України). עצמאות הכנסייה הלאומית מהווה צעד נוסף בעצמאות המדינה והתנתקותה ממוסקבה. נשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו, השווה צעד לזה למשאל העם שנערך במדינה ב-1991 ושאישר את הצהרת העצמאות שלה מברית המועצות.[97]

נצרות קתולית

ערך מורחב – נצרות קתולית

מספר המאמינים הקתולים באוקראינה, על פי נתוני Annuario Pontificio (שבועון האפיפיור) נכון לשנת 2009 עמד על 4,801,879 איש ב-4,293 קהילות. הכנסיות העיקריות הן:

נצרות פרוטסטנטית

ערך מורחב – נצרות פרוטסטנטית

נכון לשנת 2013 באוקראינה היו 10,613 כנסיות פרוטסטנטיות, שמהווה 28.7% מכלל הקהילות הדתיות במדינה. הכנסייה המשפיעה ביותר היא "האיחוד הכל-אוקראיני של הכנסיות האוונגליסטיות-בפטיסטיות נוצריות".

יהדות אוקראינה

ערך מורחב – יהדות אוקראינה

אוקראינה הייתה מקום מושבם העיקרי של יהדות תחום המושב, אך מתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 ועד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20, עקב חוקי מאי והפוגרומים שבוצעו בהוראתו של אלכסנדר השלישי צאר רוסיה, היגרו מאוקראינה יהודים רבים עד שבסוף שנות ה-30 הם היוו רוב בקהילות ארצות הברית, בריטניה וארגנטינה.

חלקם הארי של העולים בעליות הראשונות לארץ ישראל הגיע מחבל ארץ זה של מזרח אירופה. בהם חובבי ציון, ארגוני הפועלים והחלוצים הראשונים אשר הקימו את הקיבוצים, מערך הבריאות, המשפט ואת צורת הממשל. היסודות עליהם נבנתה תדמיתה הסוציאליסטית והלאומית של מדינת ישראל היו על פי חזונם של ילידי אוקראינה. מהמפורסמים שבהם היו: גולדה מאיר, לוי אשכול, משה שרת, ישראל גלילי, יצחק בן-צבי, פנחס רוטנברג, יהושע חנקין, חיים נחמן ביאליק, יוסף טרומפלדור, חיים ארלוזורוב, יצחק בן-אהרן, מרדכי נמיר, ליאו מוצקין, אהרון דוד גורדון, רחל בלובשטיין סלע, אברהם שלונסקי, נפתלי הרץ אימבר, שאול טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג, חיים בוגר, אפרים קציר, זאב ז'בוטינסקי, דב בר בורוכוב, יוסף חיים ברנר, אחד העם, שלום עליכם, שמואל יוסף עגנון, אבא קובנר, יעקב דורי ורבים אחרים.

אוקראינה ידועה כמולדתם של רבנים מפורסמים רבים, בהם רבי שניאור זלמן מלאדי המכונה "אדמו"ר הזקן"". רבי מנחם מנדל שניאורסון המכונה "הרבי מילובביץ". רבי נחמן מברסלב ועוד.

לפני התפרקות ברית המועצות מנתה אוכלוסיית היהודים באוקראינה כחצי מיליון איש. מאז, כתוצאה מהגירה שלילית, ירד המספר לכ-200 אלף. רוב יהדות אוקראינה היגרה בשנות ה-90 של המאה ה-20 לישראל אך קהילות גדולות קיימות גם בארצות הברית, רוסיה, קנדה וגרמניה. מספר היהודים באוקראינה גדל באופן קבוע ומשמעותי, לאו דווקא בגלל ילודה גבוהה, אלא בגלל שיהודים שהסתירו בעבר את מוצאם, נחשפים אודות לפעילות אינטנסיבית של הקהילות היהודיות במדינה.

כיום באוקראינה אין רב ראשי, ולכן רבה הראשי לקייב הרב יונתן בנימין מרקוביץ' הפך לרב שממשלת אוקראינה נמצאת איתו בקשר

למרות מספרם הנמוך יחסית באוכלוסייה, היהודים מהווים גורם משמעותי כיום בפוליטיקה ובכלכלה האוקראינית. כיום (בשנת 2020) נשיא אוקראינה, יושב ראש האופוזיציה באוקראינה וכן בעל הבנק הגדול ביותר באוקראינה, הם יהודים. אוקראינה היתה המדינה היחידה בעולם (חוץ מישראל) שהיו בשלטון בו זמנית גם נשיא יהודי וגם ראש ממשלה יהודי.

האסלאם באוקראינה

ערך מורחב – אסלאם באוקראינה

האסלאם נפוץ בעיקר בקרב הטטרים של קרים, אשר מנו 220 ארגונים מוסלמיים נכון לשנת 2015.

בנוסף פעילים באוקראינה ארגונים כמו המחלקה הרוחנית של המוסלמים האוקראיניים, ארגון "אומה", המרכז הרוחני של המוסלמים של קרים והמופתיאת של קייב.

יחסי חוץ

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אוקראינה-ישראל

ערך מורחב – יחסי אוקראינה–ישראל

יחסי אוקראינה-ישראל מוסדו לראשונה ב-26 בדצמבר 1991, לאחר פירוקה של ברית המועצות וקבלת עצמאותה של אוקראינה.

נכון לשנת 2013 שתי המדינות מחזיקות בשגרירויות במדינה השנייה, כאשר שגרירות אוקראינה ממוקמת בתל אביב ושגרירות ישראל ממוקמת בקייב. נוסף לשגרירות, בתאריך 16 במאי 2013 מונה עופר קרז'נר, יזם ואיש עסקים ישראלי הפועל באוקראינה בתחום הנדל"ן, כקונסול הכבוד של אוקראינה בירושלים.[98]

במהלך השנים היחסים ההדדיים בין שתי המדינות הלכו והתחממו, במידה רבה כתוצאה ממספרם הרב של תושבי ישראל שמוצאם באוקראינה (שבאו במסגרת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90).[99] ההתקרבות ביחסים באה לידי ביטוי בחתימת הסכם מעבר חופשי בין שתי המדינות, שנחתם בתאריך 9 בפברואר 2011 ומאפשר לאזרחי כל מדינה לבקר במדינה השנייה ללא צורך בוויזה, וזאת לפרק זמן מוגבל ולמטרות תיירותיות בלבד.[100]

גלריה

  • קיריל רזומוסקי, שליט במאה ה-18
    קיריל רזומוסקי, שליט במאה ה-18
  • פסלה של לסיה אוקראינקה, המשוררת הלאומית של אוקראינה
    פסלה של לסיה אוקראינקה, המשוררת הלאומית של אוקראינה
  • תעמולה אוקראינית 1917, העיט הרוסי מנסה לחטוף את התינוק האוקראיני
    תעמולה אוקראינית 1917, העיט הרוסי מנסה לחטוף את התינוק האוקראיני
  • ילדה בפסטיבל התרבות האוקראינית
    ילדה בפסטיבל התרבות האוקראינית
  • כנסיית אנדריי הקדוש בקייב
    כנסיית אנדריי הקדוש בקייב

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: פתגמים אוקראיניים
ויקיחדשות דיווחים בוויקיחדשות: אוקראינה
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: אוקראינה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוקראינה

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 אוקראינה הכריזה עצמאות⁩, חדשות, 25 באוגוסט 1991
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ 1 2 נכון לשנת 2017, כ-7.1% משטח אוקראינה מוחזק בפועל על ידי רוסיה
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ חוק אושר באוקראינה: הרעב בשנות ה-30 "טבח עם", באתר הארץ, 28 בנובמבר 2006
  8. ^ אוקראינה המערבית - חלק מס.ס.ס.ר, דבר, 29 באוקטובר 1939
  9. ^ מ. צפור, המלחמה על השלום נמשכת, משמר, 29 ביוני 1945
  10. ^ חצי האי קרים סופח לאוקראינה, על המשמר, 28 בפברואר 1954
  11. ^ Earth Times,‏ Ukraine`s birth rate shows first positive signs in decade, באתר UNIAN,‏ 5 באוקטובר 2007
  12. ^ סוכנויות הידיעות, קייב: 'יותר מ-100 הרוגים', שוטרים בני ערובה, באתר ynet, 20 בפברואר 2014
  13. ^ אוקראינה: הרגנו 300 מורדים ב-24 שעות, באתר ynet, 4 ביוני 2014
  14. ^ Kyiv Post. Independence. Community. Trust - Politics - European Parliament president greets Ukraine on conducting free and fair presidential election, web.archive.org, ‏2010-02-11
  15. ^ "World Digest: International observers say Ukrainian election was free and fair" (באנגלית אמריקאית). 2010-02-09. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-02-15.
  16. ^ EU endorses Ukraine election result, EUobserver (באנגלית)
  17. ^ Paul J. D'Anieri, Understanding Ukrainian Politics: Power, Politics, and Institutional Design, M.E. Sharpe, 2007, ISBN 978-0-7656-1811-5. (באנגלית)
  18. ^ Що означає скасування політреформи 2004 року?, Радіо Свобода (באוקראינית)
  19. ^ Що означає скасування політреформи 2004 року?, Радіо Свобода (באוקראינית)
  20. ^ Yulia Tymoshenko: October 1 marks the end of Ukraine’s democracy and beginning of dictatorship - Yulia Tymoshenko. Official Website., web.archive.org, ‏2011-10-09
  21. ^ Судові абсурди, або Котляревський знову сміється, Радіо Свобода (באוקראינית)
  22. ^ President Yanukovych and Ukraine opposition sign early poll deal, Europe Sun (באנגלית)
  23. ^ "Ukraine: Speaker Oleksandr Turchynov named interim president". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-02-23. נבדק ב-2022-02-15.
  24. ^ Harriet Salem, Who exactly is governing Ukraine?, the Guardian, ‏2014-03-04 (באנגלית)
  25. ^ Government portal :: General Articles about Ukraine, web.archive.org, ‏2008-01-20
  26. ^ Верховна Рада України, web.archive.org
  27. ^ Constitution of Ukraine with amendments by the Law of Ukraine №2222-ІV from 8 December 2004
  28. ^ WJP Rule of Law Index, worldjusticeproject.org (באנגלית)
  29. ^ Kyiv Post. Independence. Community. Trust - Business - Business Focus - Prosecutors fail to solve biggest criminal cases, web.archive.org, ‏2010-03-31
  30. ^ Українські суди майже не виносять виправдувальних вироків, Українська правда (באוקראינית)
  31. ^ Kyiv Post. Independence. Community. Trust - Business - Business Focus - Moskal: ‘Rotten to the core’, web.archive.org, ‏2010-03-31
  32. ^ Kyiv Post. Independence. Community. Trust - Ukraine - Jackpot, web.archive.org, ‏2010-03-29
  33. ^ Російська мова стала офіційною в українських судах ( У судах можна буде говорити регіональними мовами), for-ua.com
  34. ^ Kyiv Post. Independence. Community. Trust - Ukraine - Constitutional Court rules Russian, other languages can be used in Ukrainian courts, web.archive.org, ‏2011-12-16
  35. ^ Chivers, C. J. (2005-01-17). "How Top Spies in Ukraine Changed the Nation's Path". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-02-15.
  36. ^ Ukraine has no alternative to Euro-Atlantic integration – Ukraine has no alternative to Euro-Atlantic integration – Poroshenko, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  37. ^ Ukraine's complicated path to NATO membership, euronews, ‏2014-12-23 (באנגלית)
  38. ^ Cullison, Nick Shchetko and Alan (2014-12-23). "Ukraine Ends 'Nonaligned' Status, Earning Quick Rebuke From Russia". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2022-02-15.
  39. ^ Ukraine abolishes its non-aligned status – law, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  40. ^ Teixeira: Ukraine's EU integration suspended, association agreement unlikely to be signed, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  41. ^ EU, Ukraine to sign remaining part of Association Agreement on June 27 – European Council, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  42. ^ Daniel McLaughlin, ‘History wars’ strain Ukraine-Poland relations again, The Irish Times (באנגלית)
  43. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Hungary threatens Ukraine's EU ties over new education law | DW | 13.10.2017, DW.COM (באנגלית בריטית)
  44. ^ Claudia Patricolo, Ukraine looks to revive V4 membership hopes as Slovakia takes over presidency, Emerging Europe, ‏2018-07-29 (באנגלית אמריקאית)
  45. ^ Україна остаточно вийшла з СНД, espreso.tv (באוקראינית)
  46. ^ Україна досі в СНД чи ні?, Радіо Свобода (באוקראינית)
  47. ^ Lithuania, Poland and Ukraine Inaugurate ‘Lublin Triangle’, Jamestown (באנגלית אמריקאית)
  48. ^ Україна, Грузія та Молдова створили новий формат співпраці для спільного руху в ЄС, www.eurointegration.com.ua (באוקראינית)
  49. ^ У 2024 році Україна подасть заявку на вступ до ЄС, www.ukrinform.ua (באוקראינית)
  50. ^ Ukraine Special Weapons, www.globalsecurity.org
  51. ^ Ukrainian Navy Warship Hetman Sagaidachniy Joins EU Naval Force Counter Piracy Operation Atalanta | Eunavfor, web.archive.org, ‏2021-02-28
  52. ^ Kyiv Post. Independence. Community. Trust - Politics - Parliament approves admission of military units of foreign states to Ukraine for exercises, web.archive.org (באנגלית)
  53. ^ Declaration of State Sovereignty of Ukraine, web.archive.org, ‏2007-09-27
  54. ^ Рада зменшила кількість районів в Україні: 136 замість 490, Українська правда (באוקראינית)
  55. ^ WTO | Publications, www.wto.org
  56. ^ Ukraine becomes world's third biggest grain exporter in 2011 - minister — BlackSeaGrain, web.archive.org, ‏2013-12-31
  57. ^ Ukraine's Results in Corruption Perceptions Index 2019 | Transparency International Ukraine, ti-ukraine.org, ‏2020-01-23 (באנגלית אמריקאית)
  58. ^ Why Is Ukraine Poor? Look To The Culture Of Poverty | VoxUkraine, voxukraine.org (באנגלית אמריקאית)
  59. ^ Report for Selected Countries and Subjects, IMF (באנגלית)
  60. ^ Ukrainian Economy in 2021: Procrastination Without Innovation - KyivPost - Ukraine's Global Voice, KyivPost, ‏2021-12-29
  61. ^ Global Wealth Report 2018, Credit Suisse (באנגלית)
  62. ^ Poverty headcount ratio at national poverty lines (% of population) - Ukraine | Data, data.worldbank.org
  63. ^ Unemployment, total (% of total labor force) (national estimate) - Ukraine | Data, data.worldbank.org
  64. ^ Ukraine Government Debt: % of GDP, 2010 – 2022 | CEIC Data, www.ceicdata.com
  65. ^ Major producer countries of sunflower seed 2021/2022, Statista (באנגלית)
  66. ^ Географічна структура експорту-імпорту товарів, archive.ph, ‏2012-06-28
  67. ^ Axel Siedenberg, Lutz Hoffmann, Ukraine at the Crossroads: Economic Reforms in International Perspective, Springer Science & Business Media, 1999-01-21, ISBN 978-3-7908-1189-6. (באנגלית)
  68. ^ Industry of Ukraine, web.archive.org, ‏2010-12-31
  69. ^ David R. Marples, Brand “Ukraine” will be reloaded in 2012, Current Politics in Ukraine, ‏2008-05-02 (באנגלית)
  70. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Ukraine, The World Factbook, Central Intelligence Agency, 2022-02-08
  71. ^ TRANSPORTATION IN UKRAINE, permanent.access.gpo.gov
  72. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Ukraine, The World Factbook, Central Intelligence Agency, 2022-02-08
  73. ^ Shipping Company Ukrferry ✓ Freight and Passenger Transportation on the Black Sea, www.ukrferry.com
  74. ^ Міністерство енергетики та вугільної промисловості України :: Інформаційна довідка про основні показники розвитку галузей паливно-енергетичного комплексу України за грудень та 2011 рік, mpe.kmu.gov.ua
  75. ^ Ukraine - U.S. Energy Information Administration (EIA), web.archive.org, ‏2014-03-19
  76. ^ Міністерство енергетики та вугільної промисловості України :: Інформаційна довідка про основні показники розвитку галузей паливно-енергетичного комплексу України за грудень та 2011 рік, mpe.kmu.gov.ua
  77. ^ Westinghouse Wins Contract to Provide Fuel Supplies to Ukraine -- re> PITTSBURGH, March 30 /PRNewswire/ --, web.archive.org, ‏2015-06-19
  78. ^ "Russia says restarts nuclear fuel transit to Europe via Ukraine". Reuters (באנגלית). 2014-03-08. נבדק ב-2022-02-16.
  79. ^ American coal miners are undermining Putin's use of the energy weapon against Ukraine, Newsweek, ‏2017-11-10 (באנגלית)
  80. ^ Press Releases, web.archive.org, ‏2014-04-11
  81. ^ Number of tourists who served tourist firms of Ukraine, by type of tourism, www.ukrstat.gov.ua
  82. ^ "Tourism takes a nosedive in Crimea". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-08-07. נבדק ב-2022-02-16.
  83. ^ finanzen net GmbH, A.T. Kearney 2017 Global Services Location Index Spotlights Automation as Massive Job Displacer, markets.businessinsider.com (באנגלית)
  84. ^ Leading Offshore Services Locations in EMEA, 2015: Nearshore Increases Despite Geopolitical Concerns, Gartner (באנגלית)
  85. ^ IT industry ranked third in the export structure of Ukraine, web.archive.org, ‏2017-10-11
  86. ^ Ukraine | ITOnews.eu, itonews.eu
  87. ^ IAOP - The 2017 Global Outsourcing 100, www.iaop.org
  88. ^ How Many Ukrainian Developers Are There in 2020?, Daxx Software Development Teams, ‏2020-05-22 (באנגלית)
  89. ^ Портрет ИТ-специалиста — 2017. Инфографика, ДОУ (ברוסית)
  90. ^ Новини
  91. ^ Annuario Pontificio 2010
  92. ^ Духовное управление мусульман Крыма
  93. ^ ההיסטוריה חוזרת? הסכסוך בין רוסיה לאוקראינה מפלג את הנצרות המזרחית
  94. ^ חשש למלחמה: אוקראינה מקימה כנסייה עצמאית
  95. ^ אתר למנויים בלבד קרע בעולם הנוצרי: הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית התפצלה מרוסיה, באתר הארץ, 5 בינואר 2019
  96. ^ הפיצול הושלם: אוקראינה הקימה כנסייה עצמאית למרות איומי רוסיה
  97. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס,אי-פי, גרדיאן, קרע בעולם הנוצרי: הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית התפצלה מרוסיה, באתר הארץ, 5 בינואר 2019
  98. ^ מידע על המינוי באתר קונסול הכבוד של אוקראינה בירושלים
  99. ^ עדנה ביחסי ישראל ואוקראינה באתר ישראל היום
  100. ^ דני שדה, אוקראינה מחכה לישראלים: ממחר גם ללא ויזה, באתר ynet, 8 בפברואר 2011


מדינות אירופה
מדינות ריבוניות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1 • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה 2 • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה 1 • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה 1 • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן 1 • קפריסין 2 • קרואטיה • רומניה • רוסיה 1 • שוודיה • שווייץ אירופה
חבלי ארץ "לא מוכרים" אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין 2
שטחים תלויים אולנד • אקרוטירי ודקליה 2 • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד
הערות 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
מדינות וטריטוריות סלאביות
אוקראינה • בוסניה והרצגובינה • בולגריה • בלארוס • טרנסניסטריה (בלתי מוכרת) • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סלובניה • סלובקיה • סרביה • פולין • צ'כיה • קרואטיה • רוסיה מפת אירופה הסלאבית
מדינות ברית המועצות לשעבר
אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן • אוקראינהאוקראינה אוקראינה • אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן • אסטוניהאסטוניה אסטוניה • ארמניהארמניה ארמניה • בלארוסבלארוס בלארוס • גאורגיהגאורגיה גאורגיה • טג'יקיסטןטג'יקיסטן טג'יקיסטן • טורקמניסטןטורקמניסטן טורקמניסטן • לטביהלטביה לטביה • ליטאליטא ליטא • מולדובהמולדובה מולדובה • קזחסטןקזחסטן קזחסטן • קירגיזסטןקירגיזסטן קירגיזסטן • רוסיהרוסיה רוסיה מדינות ברית המועצות לשעבר
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אוקראינה&oldid=33250586"